חמס – הוא הגזל והעושק. ונתן לנח הטעם בחמס ולא הזכיר השחתת הדרך, כי החמס הוא החטא הידוע והמפורסם.
ורבותינו אמרו (בבלי סנהדרין ק״ח.) שעליו נתחתם גזר דינם, והטעם מפני שהוא מצוה מושכלת, אין להם בה צורך לנביא מזהיר, ועוד שהוא רע לשמים ולבריות. והנה הודיע לנח החטא שעליו בא הקץ הגיע הצפירה.
והנני משחיתם את הארץ – כמו: מן הארץ, וכן: כצאתי את העיר (שמות ט׳:כ״ט) , חלה את רגליו (מלכים א ט״ו:כ״ג) . דבר אחר: את הארץ – עם הארץ, שאף שלשה טפחים של מחרישה נמוחו. לשון רבינו שלמה מבראשית רבה (בראשית רבה ל״א:ז׳) .
ור׳ אברהם אמר: שמלת משחיתם מושכת עצמה ואחרת עמה: והנני משחיתם ומשחית את הארץ.
ועל דרך האמת: הוא כמו: את השמים ואת הארץ (בראשית א׳:א׳) , כי הארץ תהיה בהשחתה שבהשחת הארץ ישחתו והנם נשחתים בעולם הבא, כדרך: ויתעצב אל לבו (בראשית ו׳:ו׳) . ולזה רמזו בבראשית רבה (בראשית רבה ל״א:ז׳) : לבן מלכים שהיתה לו מניקה, כל זמן שהיה סורח היתה מניקתו נרדת וכו׳.