טעם התחלת התורה בבראשית
בראשית ברא אלהים – אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה לכם (שמות י״ב:ב׳) , שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית, שאם יאמרו אומות העולם: ליסטים אתם, שכבשתם לכם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב״ה היא, ונתנה לאשר ישר בעיניו, וברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. וזו אגדה בלשון שכתבה רבינו שלמה בפירושיו.
ויש לשאול בה, כי צורך גדול הוא להתחיל התורה בבראשית ברא אלהים, כי הוא שורש האמונה, ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון, הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל. והתשובה, מפני שמעשה בראשית סוד עמוק, אינו מובן מן המקראות, ולא יודע על בוריו אלא מפי הקבלה עד משה רבינו מפי הגבורה, ויודעיו חייבין להסתיר אותו. לכך אמר רבי יצחק שאין להתחלת התורה צורך בבראשית ברא, והסיפור במה שנברא ביום ראשון ומה נעשה ביום שני ושאר הימים, והאריכות ביצירת אדם וחוה, וחטאם וענשם, וספור גן עדן וגרישת אדם ממנו, כי כל זה לא יובן בינה שלימה מן הכתובים. וכל שכן ספור המבול והפלגה, שאין הצורך בהם גדול, ויספיק לאנשי התורה בלעדי הכתובים האלה, ויאמינו בכלל בנזכר להם בעשרת הדברות: כי ששת ימים עשה י״י את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי (שמות כ׳:י׳) , ותשאר הידיעה ליחידים שבהם הלכה למשה מסיני, עם תורה שבעל פה.
ונתן רבי יצחק טעם לזה, כי התחילה התורה בבראשית ברא אלהים, וסיפור כל ענין היצירה עד בריאת אדם, ושהמשילו במעשה ידיו וכל שת תחת רגליו, וגן עדן, שהוא מבחר המקומות הנבראים בעולם הזה, נעשה מכון לשבתו, עד שגירש אותו חטאו משם, ואנשי המבול, בחטאם גורשו מן העולם כולו, והצדיק בהם לבדו נמלט, הוא ובניו, וזרעם, חטאם גרם להם להפיצם במקומות ולזרותם בארצות, ותפשו להם המקומות למשפחותם בגוייהם כפי שנזדמן להם. אם כן, ראוי הוא, כאשר יוסיף הגוי לחטא, שיאבד ממקומו ויבא גוי אחר לרשת את ארצו, כי כן הוא משפט האלהים בארץ מעולם. וכל שכן עם המסופר בכתוב כי כנען מקולל ונמכר לעבד עולם, ואיננו ראוי שיירש מבחר מקומות היישוב, אבל יירשוה עבדי י״י זרע אוהבו, כענין שכתוב: ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים יירשו בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו (תהלים ק״ה:מ״ד-מ״ה) – כלומר, שגירש משם מורדיו, והשכין בו עובדיו, שידעו כי בעבודתו ינחלוה, ואם יחטאו לו, תקיא אותם הארץ כאשר קאה את הגוי אשר לפניהם (ויקרא י״ח:כ״ח) .
ואשר יבאר הפירוש שכתבתי, לשונם בבראשית רבא (בראשית רבה א׳:ב׳) שאמרוה שם בלשון הזה: רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח: כח מעשיו הגיד לעמו (תהלים קי״א:ו׳) – מה טעם גלה הקב״ה לישראל מה שנברא ביום ראשון ומה שנברא ביום שני? מפני אומות העולם, שלא יהו מונין את ישראל ואומרים להם: הלא אומה של בזיזות אתם. וישראל משיבין להם: ואתם הלא בזיזה היא בידכם, הלא: הכפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם (דברים ב׳:כ״ג) . העולם ומלואו של הקב״ה הוא, כשרצה – נתנו לכם, כשרצה – נוטלו מכם ונותנו לנו. הדא הוא דכתיב: לתת להם נחלת גוים, כח מעשיו הגיד לעמו (תהלים קי״א:ו׳) – בשביל לתת להם נחלת גוים, הגיד להם את הבראשית. וכבר בא להם במקום אחר עוד הענין שהזכרתי בתעלומת מעשה בראשית, אמרו ז״ל: להגיד כח מעשה בראשית לבשר ודם אי איפשר, לפיכך סתם לך הכתוב בראשית ברא אלהים. אם כן נתבאר מה שאמרנו בזה.
ביאור מדרש בראשית בשביל הדברים שנקראו ראשית
בראשית ברא אלהים – כתב רבינו שלמה: אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו: בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו (משלי ח׳:כ״ב) , ובשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו (ירמיהו ב׳:ג׳) .
והמדרש הזה לרבותינו סתום וחתום מאד, כי דברים רבים מצאו שנקראו ראשית, ובכולם להם מדרשים, וקטני אמנה יספרו בהם לרובם. אמרו (בראשית רבה א׳) : בזכות שלשה דברים נברא העולם: בזכות חלה, בזכות מעשרות, ובזכות ביכורים. בראשית ברא אלהים – אין ראשית אלא חלה, שנאמר: ראשית עריסותיכם חלה (במדבר ט״ו:כ׳) , ואין ראשית אלא מעשרות, שנאמר: ראשית דגנך תירושך (דברים י״ח:ד׳) , ואין ראשית אלא בכורים, שנאמר: ראשית בכורי אדמתך (שמות כ״ג:י״ט) . ועוד אמרו: בזכות משה, שנאמר: וירא ראשית לו (דברים ל״ג:כ״א) .
וכונתם זו, שמלת בראשית תרמוז כי בעשר ספירות נברא העולם. ורמז לספירה הנקראת חכמה, שבה יסוד כל, שנאמר: י״י בחכמה יסד ארץ (משלי ג׳:י״ט) , היא התרומה, והיא קדש, אין לה שיעור למיעוט התבוננות הנבראים בה. וכאשר ימנה אדם עשר מדות ויפריש אחת מעשר, רמז לעשר ספירות, יתבוננו החכמים בעשירית וידברו בה. והחלה, מצוה יחידה בעיסה, תרמוז בזה. וישראל שנקראו ראשית, היא כנסת ישראל המשולה בשיר השירים לכלה, שקראה הכתוב: בת, ואחות, ואם, וכבר בא להם זה במדרש (שיר השירים רבה ג׳) : בעטרה שעטרה לו אמו (שיר השירים ג׳:י״א) , ובמקומות רבים. וכן: וירא ראשית לו (דברים ל״ג:כ״א) דמשה, יסברו כי משה רבינו נסתכל באיספקלריא המאירה וראה ראשית לו, ולכן זכה לתורה. הכל כונה אחת להם. ואי איפשר להאריך בפירוש זה הענין במכתב, והרמז רב הנזק למי שאינו מקובל בסוד זה, כי יסברו בו סברות אין בהם אמת. אבל כתבתי זה לבלום פי קטני אמנה מעוטי חכמה, המלעיגים על דברי רבותינו.
פשט פסוק בראשית
פירוש רש״י
כתב רבינו שלמה: ואם באת לדרשו כפשוטו, כך דרשהו: בראשית בריית שמים וארץ, והארץ היתה תוהו ובהו וחשך, ויאמר הקב״ה: יהי אור. אם כן, הכל נמשך לבריאת האור.
פירוש ראב״ע
ור׳ אברהם פירש כענין זה בעצמו, אבל תקן כי הו״ו במילת והארץ אינינה משמשת, ורבות כן במקראות. והטעם, כי בראשית בריאת הרקיע והיבשה לא היה בארץ יישוב, אבל היתה תוהו ובוהו מכוסה במים, ויאמר אלהים: יהי אור (בראשית א׳:ג׳) . ולפי דעתו, לא נברא ביום ראשון רק האור.
הקושי לפירושים אלו
והקושיא לרבינו שלמה בפירוש הזה, כי אמר שאם בא להורות סדר הבריאה באלו לומר שהם קדמו, היה לו לכתוב: בראשונה, שאין ראשית במקרא שאינו סמוך. והנה: מגיד מראשית אחרית (ישעיהו מ״ו:י׳) . ואם יסמוך אותו לדבר, גם זה כן תסמוך אותו. ועוד: וירא ראשית לו (דברים ל״ג:כ״א) . וטען בזה עוד טענות.
פירוש הרמב״ן
ועתה שמע פירוש המקרא על פשוטו נכון וברור. הקב״ה ברא כל הנבראים מאפיסה מוחלטת. ואין אצלנו בלשון הקדש בהוצאת היש מאין אלא לשון: ברא. ואין כל הנעשה תחת השמש, או למעלה, הווה מן האין התחלה ראשונה. אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד, אין בו ממש, אבל הוא כח ממציא, מוכן לקבל הצורה ולצאת מן הכח אל הפועל. והוא החומר הראשון, נקרא ליונים: היולי. ואחר ההיולי לא ברא דבר, אבל יצר ועשה, כי ממנו המציא הכל והלביש הצורות ותקן אותם. ודע, כי השמים וכל אשר בם – חומר אחד, והארץ וכל אשר בה – חומר אחד. והקב״ה ברא אלו שניהם מאין, ושניהם לבדם נבראים, והכל נעשים מהם.
והחומר הזה, שקראו היולי, נקרא בלשון הקודש: תוהו, והמלה נגזרת מלשונם (בבלי קידושין מ׳:) : בתוהא על הראשונות, מפני שאם בא אדם לגזור בו שם, תוהא ונמלך לקוראו בשם אחר, כי לא לבש צורה שיתפס בה השם כלל. והצורה הנלבשת לחומר הזה נקראת בלשון הקדש: בהו, והמלה מורכבת, כלומר: בו הוא, כמלת: לא תוכל עשהו (שמות י״ח:י״ח) , שמחוסר הו״ו והאל״ף, עשו הוא. וזהו שאמר הכתוב: ונטה עליה קו תהו ואבני בהו (ישעיהו ל״ד:י״א) , כי הקו הוא אשר יתחם בו האומן מחשבת בנינו ומה שיקוה לעשות, נגזר מן: קוה אל י״י (תהלים כ״ז:י״ד) , והאבנים הם צורות בבנין. וכן כתוב: מאפס ותוהו נחשבו לו (ישעיהו מ׳:י״ז) , כי התוהו אחר האפס, ואיננו דבר.
וכך אמרו בספר יצירה: יצר מתוהו ממש ועשה אינו ישנו. ועוד אמרו במדרש רבי נחוניא בן הקנה: אמר רבי ברכיה, מאי דכתיב: והארץ היתה תוהו ובוהו, מאי משמע היתה, שכבר היתה תוהו. ומאי: בהו, אלא תוהו היתה, ומאי תהו, דבר המתהא בני אדם, וחזרה לבהו. ומאי בהו, דבר שיש בו ממש, דכתיב: בו הוא.
ואמר אלהים – בעל הכוחות כולם, כי המלה עיקרה: אל, שהוא כח, והוא מלה מורכבת: ׳אל׳ – ׳הם׳, כאלו ׳אל׳ סמוך, ו׳הם׳ ירמוז לכל שאר הכוחות, כלומר, כוח הכוחות כולם. ועוד יתברר סוד זה. אם כן, יהיה פשט הכתובים על נכון, משמעותו: בתחלה ברא אלהים את השמים – כי הוציא חומר שלהם מאין, ואת הארץ – שהוציא החומר שלה מאין. והארץ תכלול ארבע היסודות כולם, כמו: ויכולו השמים והארץ וכל צבאם (בראשית ב׳:א׳) , שתכלול כל הכדור התחתון. וכן: הללו את י״י מן הארץ תנינים וכל תהומות (תהלים קמ״ח:ז׳) , וזולתם רבים. והנה בבריאה הזאת, שהיא כנקודה קטנה דקה ואין בה ממש, נבראו כל הנבראים בשמים ובארץ.
ומלת את – כמו עצם הדבר. ודרשו בה שהיא לעולם לרבות, כי היא נגזרת מן: אתא בקר וגם לילה (ישעיהו כ״א:י״ב) . וכך אמרו רבותינו (בראשית רבה א׳) : את השמים – לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות, ואת הארץ – לרבות אילנות ודשאים וגן עדן. ואלו כלל כל הנבראים בעלי הגוף. ואחר שאמר כי בתחלה, במאמר אחד, ברא אלהים השמים והארץ וכל צבאם, חזר ופירש, כי הארץ אחר הבריאה הזו היתה תוהו – כלומר חומר אין בו ממש, והיתה בוהו – כי הלביש אותה צורה. ופירש שבצורה הזו צורת ארבע יסודות, שהם האש והמים והעפר והאויר, ומלת הארץ תכלול ארבעת אלה. והאש נקראת חשך, מפני שהאש היסודית חשכה, ואלו היתה אדומה, היתה מאדימה לנו הלילה. והמים שנגבל בהם העפר יקרא: תהום, ולכן יקראו מי הים: תהמות, כדכתיב: תהומות יכסיומו ירדו במצולות כמו אבן (שמות ט״ו:ה׳) , קפאו תהומות בלב ים (שמות ט״ו:ח׳) , אפפוני מים עד נפש תהום יסובבני (יונה ב׳:ו׳) . ויקרא קרקע הים תהום: ויוליכם בתהומות כמדבר (תהלים ק״ו:ט׳) , מוליכם בתהומות כסוס במדבר (ישעיהו ס״ג:י״ג) . והאויר יקרא: רוח. וכבר נודע כי היסודות הארבע מקשה אחת, והעמוד שלה הוא עגול הארץ. והמים מקיפין על הארץ, והאויר מקיף על המים, והאש מקיף על האויר. ואמר הכתוב כי הארץ לבשה צורה, והיה האש מקיף למעלה על המים והעפר המעורבים, והרוח מנשבת ותכנס בחשך ותרחף על המים. ויראה לי שהנקודה הזאת, בלבשה הצורה והיתה בוהו, היא שחכמים קורין אותה ״אבן שתיה״ (בבלי יומא נ״ד:) שממנה נשתת העולם.
שיעור הכתובים
והנה שיעור הכתובים: בתחלה ברא אלהים מאין את השמים, וברא מאין את הארץ, והארץ בהבראה היתה תהו והיתה בהו, ובהם חשך ומים ועפר, ורוח נושבת על המים. והנה הכל נברא ונעשה. וסמך הרוח לאלהים בעבור שהיא דקה מכולם, ולמעלה מהם, רק שהיא מרחפת על המים במאמרו של הקב״ה.
בריאת המלאכים
ואם תבקש בריאה למלאכים שאינם גוף, לא נתפרש זה בתורה. ודרשו בהם שנבראו ביום שני, שלא תאמר שסייעו בבריאת העולם.
סוד פסוק בראשית
אבל אם תזכה ותבין סוד מלת בראשית, ולמה לא הקדים לומר: אלהים ברא בראשית, תדע כי על דרך האמת הכתוב יגיד בתחתונים וירמוז בעליונים. ומילת בראשית תרמוז בחכמה, שהיא ראשית הראשים, כאשר הזכרתי. ולכך תרגמו בתרגום הירושלמי: בחכמתא, והמלה מוכתרת בכתר בי״ת.