יגדל נא כח י״י כאשר דברת לאמר – ומהו הדבור: י״י ארך אפים – לצדיקים ולרשעים. שכשעלה משה למרום מצאו להקב״ה שהיה כותב: י״י ארך אפים. אמר לו: לצדיקים, אמר לו: אף לרשעים. אמר לו: רשעים יאבדו. אמר לו: חייך שתצטרך לדבר זה. כשחטאו בעגל ובמרגלים ונתפלל לפניו בארך אפים, אמר לו הקב״ה: והלא אמרת לי לצדיקים. אמר לו: והלא אמרת לי אף לרשעים, יגדל נא כח י״י לעשות דבורך. לשון רבינו שלמה מדברי אגדה (בבלי סנהדרין קי״א.) .
ודרך האמת תכיר: מפני שהשם במקום הזה כתוב באל״ף דל״ת, יאמר שיהיה הגדולה בכח רחמים, כי מדת הדין היא שמתוחה כנגדם, והזכיר במדות: ארך אפים ורב חסד, ולא הזכיר: אמת, כי במדת אמת יהיו חייבים. ולא הזכיר: נוצר חסד לאלפים (שמות ל״ד:ז׳) , כי לא בזכות אבות נתפלל משה עכשיו, ולא הזכיר בתפלה הזאת לאברהם ליצחק וליעקב כלל, והטעם בעבור שהארץ נתנה לאבות ומהם יירשוה, והם מורדים באבותם ולא היו חפצים במתנה שלהם אשר האבות היו בוחרים בה מאד, והיאך יאמר: אשר נשבעת להם בך, וכל הארץ הזאת אתן לזרעכם (שמות ל״ב:י״ג) , והם אומרים: אי איפשנו במתנה זו. ולא הזכיר: וחטאה, בעבור שאלו מזידים ופושעים. ולא ידעתי למה לא הזכיר: רחום וחנון, אולי ידע משה כי הדין מתוח עליהם ולא ימחול לעולם, על כן לא בקש רק אריכות אפים, שלא ימיתם כאיש אחד, ולא ישחטם כצאן במדבר, שימותו במגפה. ובעבור שלא בקש עתה רק אריכות אפים, אמר לו: סלחתי כדבריך (במדבר י״ד:כ׳) – שאהיה להם ארך אפים ורב חסד. והזכיר: פוקד עון אבות – לאמר שאם יראה שלא למחות עונם, יפקוד עון אבות על בניהם, ולארך אפיו יקחם. ומזה היתה הגזרה לקבוע להם בכיה לדורות בלילה הזה, כי פקד עונם על זרעם.
ואמר ר׳ אברהם (אבן עזרא במדבר י״ד:י״ט) כי בעבור שמצאנו: אם יראו את הארץ (במדבר י״ד:כ״ג) אחר: סלחתי כדבריך (במדבר י״ד:כ׳) , ידענו כי מלת: סלח נא – אריכות אף. וכן: ונסלח לו (ויקרא ד׳:כ״ו) – עד שיעשה תשובה שלימה.
והנכון בעיני: כי סליחה – הנחת העונש, כדברי אנקלוס, והקרבנות מעלים עונש השוגג מעליו. וכן: טוב וסלח (תהלים פ״ו:ה׳) . ואמר: סלחתי כדברך (במדבר י״ד:כ׳) – לעם בכללו, שלא יכם בדבר ויורישם ויעשה אותו לגוי גדול ועצום ממנו, והם וזרעם יאבדו מן הארץ, אבל יסלח להם שירשו בניהם את הארץ ושלא ימותו הם במגפה, וגזר שיתמו פגריהם במדבר וימותו שם כל אחד בבוא יומו.
והנה במשנה תורה הזכיר משה במעשה העגל תפלתו אשר התפלל עליהם, ואמר: ואתנפל לפני י״י כראשונה וגו׳ (דברים ט׳:י״ח) ופירש שם תפלתו: ואתפלל אל י״י ואומר וגו׳ (דברים ט׳:כ״ו) , והזכיר גם תפלתו על אהרן (דברים ט׳:כ׳) . ולא הזכיר להם במרגלים שהתפלל עליהם כלל. וכל זה מן הטעם שהזכרתי, כי הוא לא התפלל למחול להם, אלא שבקש שישא להם, ויאריך אפו, ויפקד עון אבות על בנים, ולא היתה תפלתו שלימה עליהם, ועל כן לא הזכירה להם, כי היו יכולים לטעון עליו.