מבנה ונושאי השיעורים
סידור הנושאים
(השיעורים אינם הולכים תמיד לפי סדר הנושאים עצמם, אלא לפי צורך והתקדמות הלימוד. לפיכך הנני מסדר כאן את הנושאים לפי סידורם העצמי ומציין בהם אל השיעורים וחלקיהם שבהם נתבארו)
נושא זמן קיץ תשפ״ו
בזמן הקודם עסקנו בעיקר בכללי הדרך הממוצע, (מבנה הנפש והפעולות, הבחירה והרצון, והמעשים וההלכות) בזמן הזה נתעתד לעסוק בעיקר במידות הפרטיות כל אחד בפני עצמו.
א] סידור וחלוקת המידות – לפי מה מחלקים ועושים רשימות של מידות.
א.א] האם ישנם מידות מובחנות כלל או שאין אלא מידה טובה ורעה אחת
על זה דיברנו בשיעור י״ט – בסוף זמן חורף תשפ״ו. הצגנו את טענת סוקרטס והחזו״א שכל המידות מתמצים לדבר אחד בלבד. והסברנו את עמדת אריסטו והרמב״ם בזה שזה נכון ברמת הדעת העליון אבל לא נכון ברמת הדעת התחתון.
א.ב] היתרון בדיבור על מידות שונות נפרדות ונתינת שמות להם.
שאלה זו איננו זהה לשאלה הקודמת. השאלה הקודמת היתה תיאורטית – האם ישנם מידות שונות בנפש מצד עצמה (ואם המידות נחלקים כהחלק הנפש – האם הנפש נחלקת באופן כזה). השאלה הזו היא מעשית – כיצד הדבר מועיל לדבר על מידות שונות נפרדות ולתת להם שמות. למשל – גם החזו״א שאינו מאמין שישנם מידות שונות תיאורטית מודה בתועלת המעשית של רשימתם. (לפי דעתו – לצורך הרפואה לפי שהמחלה נפרדת למרות שאין המידות נפרדות באמת. ואם כן חסר בדעתו הסבר למה המחלות נפרדות).
בשיעור כ״א (אידיש) הסברנו את המעלה הראשונית בהכרת שמות המידות הפרטיות: לפי שאנחנו קונים את המידות על ידי ראייה וחיקוי-התרגלות (כפי שלמדנו בזמן חורף תשפ״ו ועוד = ?), ולפי שהראיה שלנו (אפילו הראיה החושית, כל שכן הראיה השכלית הזו – שימת לב לדפוסי התנהגות והבנתם כ׳מידות׳) פועלת על ידי השמות שאנחנו מכירים לדברים, ודבר שאין לו שם אצלנו כמעט שאין לנו יכולת להבחין בו – נמצא שמה שאין אנחנו מכירים בשם, אין אנחנו יכולים לראות, ויקשה עלינו מאד (אם לא יהיה בלתי אפשרי) לקנות את אותם המידות הטובות או להתרחק מאותם המידות הרעות.
הרבה פעמים גם מי שאין לו קטוגוריות מספיקות – הרי שהוא טועה לשפוט את המידה המסוימת לפי האופן הכללי שלו, והוא חושב שהוא דבר רע או בלתי נכון, וזאת לפי שהוא מזהה אותו כצד הקיצוני הרע של מידה אחרת, בעוד האמת הוא שהוא מידה אחרת פרטית יותר שיש לה דרך הממוצע משלה.
דוגמאות: מידת ה׳קורטסי׳ הנהוג באמריקה. אשר הגדרתה הוא ‘התנהגות נאותה ביחס לזרים׳. הוא מידה שאין לנו שפה מספקת לתאר אותה, ולפיכך גם מתקשים לנהוג בה. אנחנו רגילים
[עוד דוגמא: מידת ה׳רצון׳, ששמעתי מהרב״צ פלדמן על הרבי,
יש לשים לב שלפעמים אכן ישנה מחלוקת אמיתית אשר ממנה נובעים המחלוקות בראיה – בתרבות מסוימת ייתכן שאין ערך ל׳קורטסי׳, בדיוק מפני שהם מזהים את ה׳קורטסי׳ הנהוג בתרבות אחרת כ׳חנופה׳. צריך עיון כיצד באמת אפשר להבחין בין הטענה שה׳קורטסי׳ כולו הוא פשוט ‘חנופה׳, ובין הטענה שהזיהוי של ‘קורטסי׳ כ׳חנופה׳ נובע מחסרון הקטגוריה הנכונה לדון בו מידה זו. אפשרות שלישית הוא שאפילו אם ישנה מידה טובה נפרדת כזו – עדיין התרבות המבוקרת מגזימה בה עד לקצה רע שהוא אכן חנופה. וייתכן גם שבאמת ההנהגה הנכונה יהיה תלוי בהקשר התרבותי שמה שהוא באמת בתרבות אחת חנופה הוא בתרבות אחרת קורטסי, ועל כגון זה נאמר ‘אזלת לקרתא אזל בנימוסא׳ – שיש להתנהג במידה הטובה כפי הנמצא באותו תרבות.
א. ג] החסרון בדיבור על מידות שונות נפרדות.
כשם שאפשר לדבר על היתרון בדיבור על מידות שונות אפילו אם לא יהיו המידות בעצמותם מחולקות, כמו כן אפשר לדבר על החסרון בדיבור על מידות שונות, אפילו אם יהיו המידות עצמם מחולקות.
החסרון העיקרי בדיבור על מידות שונות נפרדות הוא ‘אחדות המידות הטובות׳, שהוא במילים אחרות ‘חסרון הדרך הממוצע׳.
א.ד] דרכים שונות בחלוקת המידות
א] ב׳ דרכי רשימה יסודיים: מלמעלה למטה/ מן הכלל אל הפרט, וממטה למעלה – מן הפרט אל הכלל, על ידי
ב] חלוקה מן הכלל אל הפרט: מהו מידה טובה, לכמה חלקים הוא נחלק.
ב] חלוקה לפי
כלל החלוקה:
ב] המידות בפרטיות בני אדם ובכללות קבוצות בני אדם (משפחות, עמים)
ג] התורה וחוקות האומות מנחילים את המידות לכלל ולפרט.
ד] מידות פרטיות – פרישות, וכו׳.
סידור השיעורים
יש בו ב׳ חלקים לא קשורים בינתיים.
א] מרכזיות שמונה פרקים בכתבי הרמב״ם, מרכזיות פרק ד׳ וה׳ בתוכם, ומרכזיות נושא התאווה בתוכם.
הרב מציין לשמונה פרקים לפניו ולאחריו יותר מכל חיבור אחר, ובתוך הציונים הללו רוב הציונים הם לפרק ד׳ וה׳, המתרכזים לנקודה אחת והוא העדפת השלמות השכלית על חיי התאווה.
טעם מרכזיות התאווה: א – מפני שהתאווה מנוגדת גם לתיקון הגוף והחברה וגם לתיקון הנפש. ב – שזו היתה מאבקו של הרמב״ם עצמו במיוחד (דוגמאות מצדיקים אחרים עם דגשים אחרים לפי טבעם). ג – שזהו המאבק העיקרי של רוב בני אדם. (‘כעס׳ לדוגמא אינו ‘דרך חיים׳ שהורס את אפשרות הלימוד כמו התאווה – הכולל את כל סוגי התאווה לממון ותענוגי הגוף).
המשך – בשיעורים הבאים נמשיך להסביר את מהות מידת התאווה וסוגיו כפי הנמצא בפרק זה.
ב] הרגל המידות הרעות בפרט ובכלל – ביאור הנבואות על הכלל מתוך מבט המידות הנעשים טבע.
אחד מיסודות פרק ד׳ הוא שהמעשים מרגילים את האדם עד שהמידות הגורמים למעשים אלה נעשים הרגל אצלו. הדגש בשמונה פרקים והלכות דעות הוא תמיד על החלק הראשון – כיצד לפעול בכדי לקנות מידות טובות. אבל גם החלק השני חשוב מאד – מה שאח״כ ההרגל נעשה טבע, והאדם פועל מתוך זה מאליו. (בשיעורי בחירה למעלה הסברנו שאין זה סותר שהאדם אז אחראי על מעשיו כי אדרבה אז הוא פועל לפי שזה הוא).
הצד הזה מסביר את דברי הרמב״ם בהלכות תשובה פרק ו׳, המדבר על ‘הקשה לב פרעה׳, ומסביר שזהו חלק מהעונש על בחירתו. ושלכן הצדיקים מתפללים על הטוב. שאין זה נס מיוחד אלא הוא דרך הפעולה הרגילה שהמידות נעשים טבע והם כבר כמו שכר ועונש. והשכר ועונש כוללים גם מצבים חיצוניים לאדם שגורמים לו לפעול כפי בחירותיו הקודמות, לכן יש להתפלל על זה.
כמו שיש ‘הרגל נעשה טבע׳ בפרט כך יש בכלל. כמו שכתוב בהלכות תשובה פרק ג׳ שיש דין על הכלל כמו שיש על הפרט. ולכן יש לפעמים אומות שבחרו ונעשו בעלי מידות רעות בהנהגה הכללית שלהם, גם אם אין זה מחייב כל פרט. בכך מוסברים הנבואות על הנהגות האומות בברית בין הבתרים שהם כולם נבואות על מעשי כלל המצרים וגם כלל ישראל, שאלה ישעבדו ואלה בסוף יעשו תשובה ויתעוררו להיגאל.
מתוך זה הסברנו את הקיצים ואת נבואות הגאולה, שהם כולם נובעים מהבנת טבע הכללי של האומה שיסד אברהם אבינו, החוזר בגלגולים רבים לפי אותו הדפוס, ולכן ביאת המשיח הוא עיקר למרות שההבטחות נאמרו על מחזור קודם באותו גלגול. והסברנו את המדרש שאברהם בירר את המלכויות.
המשך – מבט הרגלי המידות על הכלל פותחים פתח להבין בצורה יותר עמוקה את טעמי המצוות והתורה שניתנו בחלקם הגדול לתקן את התאווה לעם הכללי, ונמשיך בשיעורים הבאים לבאר את מתן התורה לישראל מנקודה זו.
אנגלית שיעור א (פרק ד׳ שיעור ?)
שיעור זה מתקשר אל ענין הורשת טבע האבות לבנים, ועוסק בעיקר בהבנת מעשי אברהם אבינו.
א] התחלנו עם טענה פרשנית – רשימות המידות של הרמב״ם אף פעם לא שלמים – בכל מקום הם מוצגים כדוגמאות – למקום המידות בנפש (שמונה פרקים פ״ב) או לדרך הממוצע (שמונה פרקים פ״ד, הלכות דעות פ״א) ותמיד מאריך בחלקם ומקצר בחלקם, ותמיד נאמר שיש ‘עוד׳. כמו כן הם אף פעם לא עקבים – בכל הרשימות יש ט׳ מידות והם לעולם לא בדיוק אותם תשעה מידות. אין זה הגיוני שסדרן מעולה כמו הרמב״ם ישכח את סידורו ויסדר באופן אקראי שכזה, חייב להיות סיבה אמיתית לחסרון זה.
ב] הסיבה לזה תלויה בהבנת
מהו היתרון בהכרת שמות מידות מפורטות.
(ענין זה הוא גם תשובה נוספת לשאלה הראשונית למה לדבר על מידות פרטיות בכלל, למרות שיש תשובה יסודית יותר מצד ענין ההרגל החל על הפרט ולא על הכלל)
ג] כיצד לחלק את המידות – על ידי חלקי הנפש, או על ידי הנושא שלהם
ביקורת החלוקה הכללית לפי חלקי הנפש – שאינה מועילה לנו כלום.
אנגלית שיעור ב
דרכים שונות לחלק את המידות –
אידיש שיעור ג (פרק ד שיעור כ״ב)
היום ה׳ אמור – שיעור הזה יעסוק עוד בדרכים היסודיות לחלק בהם את המידות – לפי הנפיצות, ולפי שלבי ההתקדמות.
ועל פי זה יסביר את מקום מידת ה׳פרישות׳. בכתבי הרמב״ם ובכלל.