דער שיעור גייט דורך די הקדמה צו הלכות מגילה וחנוכה אינעם רמב”ם — פארוואס ער פאראייניגט מגילה און חנוכה אונטער איין קעפל, וואס מיינט „מצות עשה מדברי סופרים”, און פארוואס ער באטאנט אז עס איז „תקנת נביאים” (כדי קלאר צו מאכן אז ס׳איז נישט דאורייתא). א גרויסער חלק פון דעם שיעור איז א דורכגאנג פון די פארשידענע גמרות — בבלי מגילה דף ז׳, דף י״ד, ירושלמי מגילה, און שבועות ל״ט — וואס באהאנדלען די שאלה וויאזוי מרדכי און אסתר האבן געקענט מחדש זיין א נייע מצוה, דעם דיאלאג צווישן אסתר און די חכמים („כתבוני/קבעוני לדורות”), און די דרשות אויף „כתוב זאת זכרון בספר”. דער שיעור ווייזט אויף אז די אלע גמרות זעען א ספעציעלע פראבלעם מיט מקרא מגילה וואס פאסט נישט גלאט מיט דעם רמב״ם׳ס שיטה אז פורים איז פשוט נאך א תקנת חכמים ווי אלע אנדערע.
מצוות חנוכה ומגילה והלכות חלוקות
ביאור מקור מצוות מגילה, ברמב”ם שהוא דרבנן בעלמא, ומקורות התלמודים שמשמע שהוא יותר מזה