דער שיעור גייט דורך די גמרא אין מכות כ”ג ע”ב וואו רב יוסף פרעגט “מאן סליק לעילא” — וויאזוי קען מען פסק’ענען וואס טוט זיך אין בית דין של מעלה — און אביי ברענגט ריש לקיש’ס מימרא אז דריי זאכן (מקרא מגילה, שאלת שלום בשם, הפרשת מעשרות) האט בית דין של מטה געטון און בית דין של מעלה האט מסכים געווען, וואס ווייזט אז מקרא מגילה איז א “פראבלעמאטישע תקנה” וואס איז לכאורה געגאנגען קעגן “בל תוסיף”. נאכדעם ווערן באהאנדלט די פראקטישע הלכות פון מקרא מגילה: ווער איז חייב (אנשים, נשים מצד “אף הן היו באותו הנס”, גרים, און די שאלה וועגן גיורות און עבדים משוחררים), חינוך קטנים, אז מגילה איז דוחה תלמוד תורה און עבודת בית המקדש (חוץ ממת מצוה), דער חיוב צו ליינען בלילה וביום, די ברכות פאר און נאך די קריאה — אריינגערעכנט די מחלוקת וועגן שהחיינו ביום, און דער נוסח פון “הרב את ריב
עוד גמרא על תקנת מגילה והסכמת ב”ד שלמעלה
ואודות החייבים במגילה – נשים עבדים גרים קטנים
ועל נוסח הברכות