השופטים כחסד המחזיר את הכלל לטוב

תוכן עניינים

שופטים ושוטרים תתן לך.

רבים תופסים את העמדת השופטים והשוטרים כמעמד של דין, כמשהו חמור שאומר יהיה פה סדר וחוק. וכך כאשר מפרשים תתן לך, לנפשך, הם מקבלים את זה כבשורה רעה, כמין צעקה שמישהו צועק עליך תעשה לך משפט בלי משוא פנים.

אבל למתבונן יותר, ידע כי מציאות השופטים כולו מציאות של רחמים ושל רוך. כי הלא, לפי מידת הדין החמורה, אין לשופטים מקום בכלל. על כל אחד להתנהג לכתחילה לפי הצדק והסדר ומי שלא הרי אינו בכלל החברה כאילו מת, הרי אינו בסדר.

כל מציאות השופטים והושטרים באים לעשות סדר במה שנראה כחוסר סדר, כאשר החוטא מובא אל השופט הרי זה אומר לו לא נפלטת מן המציאות, אדרבה יש פרשה שלימה של מציאות איך להבין את העוול ואיך לגרום לו להתיישר. השופטים כולם עומדים על המציאות של תשובה, של הכרה בעולם שאינו יכול להיות כפי שמידת הדין החמורה מדמיין, והשלטת סדר שני במקום של הפגם.

(אני רוצה לקשר למשהו אקטואלי, יש פולמוס שלם על גיור שאין בו קבלת עול מצוות. ובלי ליכנס לפרטים, יש לרבים חוסר הבנה יסודית במהות הקבלה הזו. לקבלת עול מצוות אין שום קשר עם קיום אותם המצוות. ההגדרה של ההשתיכות לחברה היהודית אינה תלויה כלל בכמות המצוות שהאדם מקיים אלא בהיותו נמצא בתוך המערכת שמחייבת את אותם המצוות, ואם עובר עליהם הרי יש בית דין שופטים ושוטרים שיסדרו את זה. ואותו הבית דין הוא שמכניס אותו לברית הדת. כריתת הברית של הגירות אינו הבטחה שיקיים את המצוות אלא הכניסה למציאות הזאת. וממילא מה שעושה או מתכנן לעשות בקשר לקיום פרטי המצוות אינו משנה כלל אלא הכניסה שלו מרצון לאותו ברית. ((במדינה שבו ההלכה דה פקטו שולטת בדין האישי על פי ההלכה לא יכול להיות אפילו כזה וויכוח בקשר לרציניות שלו, מה שלא יחשוב כאשר יהיה שאלה על הדין שלו מי שיכריע הוא ההלכה ))).