הקדמה ראשונה – האטומיזם של הקלאם | חלק א פרק עג (ב) | מורה נבוכים 157 – Transcript

ההקדמה הראשונה של הכלאם: תורת האטומים

פתיחה: הערות מבוא והקשר

בואו נתחיל. ההקדמה הראשונה. אם נגיע להקדמה השנייה אז נצטרך להעתיק כי אין פה, אז נמצא איזושהי מהדורה אחרת. דיברנו שיש, הרמב”ם נתן כותרות לכל ה-12 ההקדמות ואחר כך ועכשיו הוא הולך להסביר אותן, לפרט אותן.

מקורות התרגום

ואני קורא מהתרגום של אבן תיבון אבל בדברים האלה אז לפעמים קשה לי להבין אותו אז אני אעקוב גם אחרי התרגום של שוורץ, בעיקר בגלל הפילוסופיה בו.

תוכן ההקדמה הראשונה

משמעות המונח “עניינה”

אז ההקדמה הראשונה, עניינה, כן? כלומר, מה המובן? אפשר לתרגם כמו ששוורץ תרגם משמעותה, הוא לא מתרגם פחה, וואלי, אפשר לתרגם ככה.

הטענה המרכזית: העולם מורכב מאטומים

כלומר, המשמעות של המשפט שאמרתי לך, שקיום העצם הפירודי, קיום האטום, החלק הבלתי מתחלק, גם ההגדרה, ההגדרה הזו זה הגדרה מדויקת למילה אטום, כן, חלק הבלתי מתחלק, וגם הרמב”ם קורא לזה ככה לפעמים.

“חשבו” ו”אמרו”: הבחנה לשונית חשובה

אז ככה, שהם חשבו, חשבו הכלאם, כן, הוא זוכר כל הזמן לכתוב שהם חשבו, שוורץ מתרגם שהם טענו, אבל אני דווקא חושב שחשבו, זה תרגום יותר מילולי. כן, יש לו חשבו ואמרו, שני השורשים האלה שהוא משתמש בהם לתאר את דעתם, כנראה הוא לא אומר שככה הוא, כי הרי הוא חושב שזה הכל שטויות, אבל הוא מסביר מה הם חושבים או מה הם אומרים.

יכול להיות שיש דברים שאפשר לחשוב, כלומר לחשוב זה כבר משהו שיש לו איזשהו מהלך שכלי, מהלך לוגי, זאת אומרת שהוא לא נכון, ויש דברים שהם רק אומרים כפי שהוא מבקר אותם בפרק נון א’ וכולי.

פירוט התיאוריה: “העולם כולו”

הבנת המונח “העולם כולו”

אז הם חשבו ככה, שהעולם בכללותו, העולם כולו, רצוני לומר כל גשם שבו. תמיד כשהוא כותב ככה משפט פלסיאני, אני, כוונתי, איך שטיבו מתרגם, רצוני לומר או רוצה לומר. זה סוג של, אני, אין לי מילה מדויקת לתרגם, להבין את המבנה הזה תמיד. זה תמיד משהו כמו המילה, המילה האחת לזה, המילה היותר נפוצה לזה, ואז הבנה יותר מדויקת בעצם ביאור השם הזה, ביאור המילה הזאת, כן?

אז כשאנחנו אומרים העולם כולו, אז אנחנו מתכוונים בצורה מדעית יותר מדויקת כל גוף או כל גשם שבתוך העולם, כן?

ההבדל מפרק ע”ב

יכול להיות, הוא מתכוון שלא תחשוב כשאני אומר העולם כולו, העולם בכללותו, כן? בפרק עין ב’ דיברנו על העולם כולו במובן של כללות העולם, מה שמאחד את העולם, כן, הנמצא הזה בכללותו, אז היה המשפט הפותח של הפרק הקודם, אני חושב שזה היה אותו מילה, אם אני אפתח את המהדורה הנורמלית שאני אוכל פשוט לראות.

כי כל השאלות פה הן בסוף ממה העולם כולו עשוי, איך העולם כולו עובד. אבל במילה כולו, כן, זה הנמצא בכללותו, זה בדיוק אותו דבר, אבל פה שם זה היה זה הנמצא, ופה זה העולם, העולם כולו.

למה “העולם” ולא “הנמצא”?

אני חושב שזה קודם כל בגלל שהם מפספסים את הדברים העליונים יותר, למרות שגם פרק עין ב’ עסק בעולם הפיזי, לא עסק בצורות ודברים כאלה, כפי שהוא בעצמו מסייג. אבל או שהוא מתכוון מה שלא קיים, כי העולם שלהם לא באמת קיים, אני לא יודע.

אבל הנקודה של כולו הוא, הוא מתכוון שזה כל מה שקיים, לפי דעתם כל מה שקיים זה גופים, וכפי שנראה גופים עשויים מאטומים. אבל, ולזה הם קוראים העולם כולו, כן? כשאני אומר כל העולם כולו, אז הרי מה מונח מאחורי זה? מה רצוני לומר בזה תלוי באיך אני באמת מבין את העולם במובן בסיסי. אז ככה נראה.

הניגוד לשיטת אריסטו

העולם אצל הכלאם: אין אחדות אורגנית

אז שהם חשבו שהעולם כולו, כן? כלומר כל גשם שבו, מחובר מחלקים קטנים מאוד. כן, נראה עוד שנייה, המילה המחובר הזה הוא מילה חשובה פה. העולם, כל דבר בעולם, כן? אז הוא לא מדבר על העולם כולו, למרות שמקל וחומר זה נכון על העולם כולו, כן?

כן, אם זה נכון על כל גוף בפני עצמו, אז זה גם נכון על כל העולם שהוא בסך הכל סך כל הגופים. ואין להם משהו יותר מזה, כן, זה בדיוק בגלל שגם כל גוף, גם גוף נורמלי הוא לפי דעתם רק דבר מורכב מחלקים קטנים מאוד, ולכן גם העולם כולו אין לו איזושהי אחדות, כן.

האחדות האורגנית אצל אריסטו

במילים אחרות, בדיוק האחדות האורגנית שדיברנו עליה לאורך כל פרק ע”ב, שהרמב”ם טען שזה משהו שכמעט נתפס בחוש, כן, דבר שאפשר לראות, אז הכלאם בדיוק נגד זה. ההקדמה הראשונה שלהם, ההקדמה הראשונה של הפיזיקה שלהם זה שהדבר הזה לא קיים. העולם, השנייה, הכללות לא קיימת, כן, מה שאנחנו, מה אנחנו מכנים הצורה, כן.

הדוגמה הבסיסית אצל אריסטו: בעל חי אחד

צריך לזכור שכמו שלמדנו בפרק ע”ב, וכפי שראינו שם, אצל אריסטו תמיד המקור, המשל, הדוגמה הראשונה שהוא מתחיל ממנו להבין את העולם, זה מהדוגמה של גוף, במיוחד גוף חי, כן, גוף ביולוגי, של איש אחד, כפי שדיברנו שם, בעל חי אחד, לאו דווקא איש, אבל בעל חי אחד, זה תמיד הדוגמה שלו, ומזה, בגלל שהוא רואה בתוך זה אחדות אורגנית מסוימת, זה דבר אחד במובן חשוב, אז מזה אנחנו מפשיטים, אנחנו לומדים שגם כל העולם הוא ככה, ואנחנו יכולים להבחין בין מדרגות שונות בעולם באיזה מובן הם גוף דבר אחד וכולי סובסנס אחד כן אבל הדוגמא הוא תמיד מתחיל לחשוב מבעל חי אחד זה כאילו הרכיב הבסיסי בחשיבה שלו.

הדוגמה הבסיסית אצל הכלאם: כל גוף שהוא

הכלאם לא חושב ככה הוא מכחיש את העניין הזה הוא מתחיל באמת מהעולם כולו אצלו מתחיל מגוף אחד כלומר כל גוף שהוא שהוא מהפכים בעולם, הוא מחובר מחלקים קטנים מאוד, לא יקבלו החלוקה על דקותם. כלומר, קטנים כל כך, עד שהם כל כך קטנים שאי אפשר לחלק אותם עוד יותר. זה פשוט המילה על דקותם, כן? פשוט אי אפשר לחלק אותם עוד יותר. זה חלקים הכי קטנים או חלקים בלתי מתחלקים, שזה המילה עד תום.

הבעיה הלוגית בשיטה האטומיסטית

שיטת הרמב”ם בהצגת הכלאם

עכשיו, עכשיו הם כל כך קטנים פה הוא מראה לך כבר איך רק להגיד את זה מכניס את החכמים האלה לסוג של בעיה וזה חלק ממה שהוא עושה פה כל הזמן הוא נותן לו את התיאוריה הכללית שכולם מסכימים ואז הוא מיד מביא את השיטה הכי מוזרה בתוך זה זה בעצם מה שהוא עושה כי למה הוא עושה את זה בגלל שהוא רוצה להראות לך שמתוך המחשבה הפשוטה הזאת, כן, זה נשמע המחשבה ההגיונית, כן, הרעיון האטומיסטי, אנחנו צריכים לדבר על זה עוד הרבה, להבחין בין וריאציות שונות שלו, אבל הרעיון שלו נשמע הגיוני באופן בסיסי, אתה אומר, מה הדברים העשויים? אוקיי, אולי הם עשויים מחלקים מאוד קטנים. ממה עושים אותם דברים קטנים? לא, אז אנחנו מגיעים עד לחלקים הכי קטנים, שאי אפשר עוד לחלק, הם מידה קטנים. זהו, שם זה נגמר, כן? כן?

הבעיה הלוגית: מה מגדיר את גבול החלוקה?

ועכשיו אומר הרמב”ם שתראה שיש פה איזושהי בעיה פשוטה. שיש בעיה פשוטה, זו בעיה לוגית בשיטה האטומית, בשיטה האטומיסטית, בעיה לוגית מסוימת. ובשביל זה הוא מעתיק את שיטה מסוימת שלהם, ואז הוא לפני רגע, אחרי שנייה אומר שיש פה שתי שיטות בעצם, אבל הוא לא נכנס לפירוט של למה יש את השיטות האלה ובני מה וכולי, אבל זה מה שהוא עושה פה לפי דעתי.

הוא אומר ככה, אז זה מובן, אז קודם כל זו השיטה הראשונה, כל דבר זה מה שנמצא. אז כפי שהוא יגיד עוד שנייה, מה שאנחנו מזהים בתור עצמים, בתור חפצים בעולם, הם לא באמת חפצים, כי הם סך הכל הרבה חלקים קטנים שעומדים זה ליד זה, כן, זה סך הכל.

השאלה המרכזית: מה הוא החלק הכי קטן?

עכשיו יש לנו קצת שאלה, איך אנחנו מחלקים את הדבר לחלקים הכי קטנים? מה הוא בעצם החלק הכי קטן? זה השאלה.

ביקורת אריסטו: אי-קוהרנטיות של “חלק בלתי מתחלק”

אריסטו בעצם טוען, אני מקדים את זה הפוך, אריסטו טוען שזה באמת לא קוהרנטי לדבר על חלק בלתי מתחלק. כי מה הופך את החלק הבלתי המתחלק הזה לגבול של החלוקה? למה שלא יהיה אפשר לחלק אותו עוד פעם? כלומר, מה מפריע לנו? מה מפריע לנו לחלק אותו עוד פעם?

ואם תגיד, זה פשוט קשה, זה לא קשה. האריסטו מודה שיש דברים שפשוט מדי קשה, צריך סכין מאוד חדה, בסדר. אבל למה אני לא יכול עקרונית לחלק אותו?

חולשת השיטה האטומיסטית: שרירותיות

אתה צריך לעצור אצל איזושהי נקודה מאיזושהי סיבה, ומה, מאיזושהי סיבה שנעצור במקום כזה. אפשר לעשות את זה שרירותי, אפשר להגיד, פשוט יש רכיבים בסיסיים של העולם שפשוט ככה זה, ככה זה, זה משהו לא מוסבר, כן?

צריך להבין שהשיטה האטומיסטית בסוף לא מסבירה דברים, לא מסבירה למה הוא בדיוק, כן, להגיד שמישהו יגיד שהחלק הכי קטן זה בגודל סנטימטר, מה אכפת לי? אז תשאל אותו למה הסנטימטר ולא שתי סנטימטר, הוא יגיד, לא יודע, מככה זה העולם עשוי.

הערה מסכמת

וזה קצת, זה הולך עוד יותר רחוק. אני קצת משלים מדעתי כי לא עיינתי בכל הטיעונים בפנים לגמרי אבל אם זה הגיוני מה שאני אומר אז זה הגיוני. אחר כך אני יכול לשאול אותך עוד קצת קצת.

המשך: הבעיה המושגית של “כמות” ובעיות השיטה האטומיסטית

מהי “כמות”? – הבעיה הפילוסופית הבסיסית

עכשיו, מה זה סנטימטר? סנטימטר זה איזושהי מילה שבה אנחנו מודדים, כן, באופן מוסכם. המילה “סנטימטר” היא סתם הסכמה לחתוך שמה, אבל אנחנו מודדים משהו שאנחנו – הדבר הנמדד, כן? אנחנו קוראים לזה כמות, כן?

כמות זה פשוט שם עצם שנעשה מהמילה, מהשאלה “כמה”, כן? זה ככה ביוונית וגם בעברית. אין בתורה את המילה “כמות”, כן? המילה “כמות” היא מילה שהמציאו הפילוסופים בשביל לתאר את הדבר הזה. וזה תמיד טוב להבין את הפילוסופיה ככה, כן: אנחנו שואלים על משהו כמה ממנו יש, כן, או כמה הוא גדול, כן – לא כמה ממנו במובן מספרי שיש יותר מאחד, אבל כמה גודל יש לו, כן. ואז אנחנו אומרים אוקיי, אז לכל הדברים יש גודל מסוים, שזה לגודל הזה אנחנו קוראים “כמות” – כמה ממנו יש, כן.

הסתירה המושגית באטומיזם

וזה כבר מראה לך – יש פה איזושהי בעיה שהרמב”ם הולך להשכיל להלן, שהכמה מזה יש לא זהה למה זה. כי השאלה “כמה מזה יש” היא כבר מניחה שיש איזשהו “מה” שמזה אני מודד כמה. ולכן להגיד שיש איזשהו חלק, כמות בלתי מתחלקת, זה קצת בעיה, כי הרי למה שיהיה פה כמות בכלל? ולמה – וכמות זה בסך הכל מידה או גבול מסוים של משהו.

אז זה לא שיש לה כמות הכי קטנה. כאילו למה שיהיה כמות הכי קטנה? זה בכלל לא הגיוני. כמות זה כמות של משהו, כמות זה כמעט באופן הגדרתי ניתן לחלוקה אינסופית. זה משהו רציף, כן? יכול להיות שהמספרים שלנו לא רציפים, המספרים יכולים להיות discrete, כן? איך אומרים discrete בעברית? כן, נבדלים. נחתכים. אבל אתה יכול במחשבה שלך לכמת באופן רציף עד כמה שאתה רוצה לחלק את זה.

אז כמות לכאורה לפי אריסטו צריך להיות מתוך מה שהוא דבר מתחלק לאינסוף. ולזהות את החלק הכי קטן של דברים בדיוק בכמות שלהם זה כבר משהו בעייתי, כבר איזשהו בלבול מושגי לפי אריסטו. ולכן, אלה שרצו – לפי הכלאם, הכלאם הבינו את זה. אז פה אני כבר אחדד משהו.

ההבדל בין האטומיזם היווני לאטומיזם הכלאמי

האטומיזם היווני העתיק

השיטה האטומיסטית היא שיטה מאוד עתיקה, כן? דמוקריטוס, בסוף הפרה-סוקרטי, כבר טען שהעולם עשוי מחלקיקים. ואחר כך בעולם האחרי-סוקרטי, כן, העולם אחרי אריסטו אפילו, נושא הדגל המפורסם של השיטה האטומיסטית היה אפיקורוס. הרמב”ם הולך לצטט את אפיקורוס אחר כך, לדבר עליו.

אז האפיקורים, בעיקר בעולם העתיק, הם אלה שפרסמו את השיטה האטומיסטית של העולם. ועכשיו, לכל אחד היו וריאציות שונות על השיטה הזאת. דמוקריטוס, שהוא הביא את השיטה, היה לו שיטה יותר פשטנית. אחר כך אפיקורוס מעדן את זה ועושה כל מיני חילוקים, ויש להם גם מגמות שונות בשיטות שלהם, הם רוצים דברים שונים.

אבל מה שמוסכם על שניהם, כלומר האטומיסטים היוונים העתיקים, זה שהחלק הלא מתחלק, האטום, הוא משהו בעל צורה, כלומר בעל כמות ובעל תמונה, בעל shape מסוים. דמוקריטוס אפילו אמר שיש כמה סוגים שונים של אטומים, כלומר כמה shapes שונים, כמה צורות שונות – לא צורות אריסטוטליות, כמה shapes שונים – ולכן מזה הוא מסביר כל מיני דברים.

אפלטון באטומיוס עושה בעצם סוג של הפשטה לסוג המושג הזה, כשהוא אומר שהעולם בנוי מהshapes עצמם ולא מדברים בעלי shapes. הוא לא אטומיסט, הוא אפלטוניסט.

אבל אז השיטה האטומיסטית העתיקה, בדיוק בגלל הדבר הזה, אז היא לא חשבה שיש אטום לפני הכמות, לפני הכמה יש. להפך, אטום הוא כבר משהו בעל כמות. ונכון שיש פה שאלה – למה שאין להם הסבר למה החלק הכי קטן הוא בגודל כזה וכזה, מה שזה לא יהיה גודל. זה לא שמישהו בעת העתיקה מדד את זה, זה הכל ספקולציות בעצם. אבל לא היה להם הסבר לזה. אבל הבעיה שנמצאת פה גם לא היה להם.

החידוש הכלאמי: אטום ללא כמות

וזה נראה שהסיבה שיש פה את הבעיה בדיוק בגלל הבעיות האלה, שאין סיבה לדמיין כמות מסוימת שבלתי אפשר לחלק. לכן הכלאם הלכו – זו שיטה מחודשת של הכלאם. הרמב”ם לא מעיר על זה, אבל זה ברור נראה לי בהיסטוריה. הווריאציה הזאת על השיטה האטומיסטית היא חידוש קלאמיסטי. יכול להיות שיש להם תקדים, לא ברור. אבל זה שיטות.

וזה הקטע הבא שהוא כותב פה: ולא לחלק אחד מהם כמות כלל. אז הם הלכו עוד צעד אחד קדימה, הם אמרו לא שיש חלק הכי קטן – החלק הכי קטן הוא לא בעל כמות, בדיוק בגלל שהם רוצים בעצם להסביר את הכמות. כמות, אנחנו יכולים לתאר כמות ככמה אטומים יש. אוקיי, וכמה זה אטום אחד? אז הם אמרו, אטום אחד זה כלום, זה דבר שלא בעל גודל.

הבעיות בשיטה הכלאמית

הבעיה הראשונה: מהות האטום

עכשיו, זה כמובן מאוד בעייתי, כי מה זה בכלל להיות עצם גופני בלי גודל? ולא רק שזה בעל – זה בעיה אחת, וזה אפשר אולי להתגבר, אפשר לדמיין את זה כנקודה גיאומטרית או משהו כזה. למרות שאז זה כבר לא דבר פיזי, ואז לא ברור, יש פה בעיה.

הבעיה השנייה: הפרדוקס הלוגי

אבל יש גם בעיה יותר גדולה בתוך השיטה עצמה, כן, זה לא קוהרנטי, כפי שהרמב”ם בעצמו אומר: וכשהתקבצו קצתם אל קצתם, יהיה מקובץ בעל כמות. כאשר אני אוסף, אני מסדר זה ליד זה, כמה אטומים, אז ברור שזה בעל כמות, והוא אז גשם, כן?

אז הם בעצם אמרו במפורש, האטום הוא לא דבר גשמי, הוא איזשהו נושא, כן? הוא סובייקט של כל הדברים, הוא הסובייקט הכי מאוד קטן. מה בכלל המשמעות של להגיד שהוא קטן אם הוא לא תופס מקום בכלל? יש פה איזושהי בעיה.

אבל הרי זה – כל הרעיון של האטום זה להסביר את הדברים הגופניים, כן? אנחנו צריכים להגיד שכל דבר מורכב מאטומים. אז לכן, כפי שהרמב”ם מצטט אותם, וזה באמת יוצא אבסורדי, והוא מצטט את זה ככה בגלל שזה יוצא אבסורדי. היה להם בוודאי דרכים להגיד את זה בצורה פחות אבסורדית, אבל אני אומר שהרמב”ם – ככה גם שוורץ מפרש בדרך כלל דברים אלה, יכול להיות שיש איזה בית יותר טוב, אבל בינתיים אנחנו נפרש ככה – הוא מצטט את זה בשביל להנכיח את הבעייתיות, את הקושי בעצם בכל שיטה אטומיסטית, ובוודאי בשיטה, בווריאציה הקלאמית, שבעצם רצתה להתגבר על בעיות מהסוג של כמה כמות נכניס לכמות הכי קטנה.

ולכן הם אמרו שבאמת האטום הוא לא בעל כמות כלל, אבל אז הם נתקעים בצד השני, כי הרי כולם מודים – כל הרעיון של האטום זה שכמה מהם עושים דבר, עושים דבר גוף, גשם, body.

המחלוקות הפנימיות בכלאם

ולכן הם אמרו דבר ופה חוק, כן? יש פה דבר שהוא לא בעל כמות, אבל כשמחברים כמה מהם, אז הוא בעל כמות. ובאמת ככה היו כאלה שאמרו, והיה להם גם מחלוקות כמה אטומים הוא המינימום של גוף, כן? היו שאמרו ארבעה בשביל ארבעה צדדים, או שישה בשביל שישה הקצוות. יש כל מיני תיאוריות מהסוג הזה.

הם בדיוק אמרו ככה, ובאמת אם חושבים ככה אז יוצא שהאטום שלהם הוא קצת הפשטה, הוא קצת לא דבר קיים. כי הוא בסך הכל אומר שאנחנו יכולים להפריד כל גוף לפחות לשישה חלקים, וזה יהיה הרכיבים הבסיסיים של המציאות, אבל זה לא בדיוק דבר קיים עדיין, האטום הזה. קצת בעיה.

הקצנת הפרדוקס

והיו גם כאלה שלקחו את הפרדוקס עוד יותר קדימה. והם אמרו, שהרי יש פה בעיה, כי אחרי שמחברים את ה… נגיד שישה אטומים לגוף אחד, אז הוא גוף בעל שישה חלקים, כן? ואנחנו הרי יכולים להבחין בגוף הזה את כל הצדדים שלו, אז הוא כן שישה דברים, הוא לא עוד דבר אחד, כן?

ולכן היו כאלה שבאמת אימצו את הפרדוקס הזה, וככה הם אמרו: ואילו חובר מהם שני חלקים יהיה כל חלק אז גשם ויהיו שני חלקים ויהיו שני גשמים כמאמר קצתם. אז יהיו קצת – שוורץ כל הזמן מציין מי היה הקצתם האלה.

המשך ההקדמה הראשונה – הבדלים בין שיטות אטומיסטיות וזהות האטומים

הפרדוקסים הפנימיים בשיטת הכלאם

בעיית הצדדים והחלקים

ואנחנו הרי יכולים להבחין בגוף הזה את כל הצדדים שלו, אז הוא כן שישה דברים, הוא לא דבר אחד, כן? ולכן היו כאלה שבאמת אימצו את הפרדוקס הזה, וככה הם אמרו, שאילו חובר מהם שני חלקים, יהיה כל חלק אז גשם, ויהיו שני חלקים, ויהיו שני גשמים, כמאמר קצתם. אז יהיו קצת – שוורץ כל הזמן מציין מי היה הקצתם האלה, או אולי אפשר לתרגם “אחד מהם”, כאילו קצת מהם, לא כמה מהם. לא ברור מי זה שאמרו, הוא מצטט, צריך להסתכל במקורות.

מחלוקות פנימיות בתוך הכלאם

הוא מביא שהיה בעצם על זה מחלוקת, כפי שאמרתי, והיו כאלה שאמרו שהאטום הוא כן דבר בעל גודל, ואז הרמב”ם מצטט את זה כשכולם מודים שהאטום הוא לא בעל גודל בכלל. אבל כולנו גם מודים שמחברים אטום – אז כמה אטומים נעשה דברים בעלי גודל. והיו כאלה שעוד לקחו את האבסורד עוד יותר, ואמרו שכשמחברים שני אטומים, אז יהיו שני גופים. לפני שהם מתחברים, אין אף אחד, אבל אחרי זה יש, הרי כי זה מתחייב.

מטרת הרמב”ם בהבאת השיטות השונות

הוא מביא את השיטות האלה לא כי הוא רוצה לעשות פה אנציקלופדיה של השיטות, כן? דיברנו על זה, שהוא הפוך, הוא רוצה לצמצם את השיטה, הוא רוצה להגיד: אני אומר את הדברים שכולם מסכימים, למרות כל המחלוקות הפנימיות וכולי. כל פעם שהוא מביא שיטה פנימית בתוך הכלאם, הוא מתכוון בעצם להראות לנו את הבעיה, כן? יש סיבה לחשוב ככה, וכפי שאתה רואה, שני הצדדים לא טובים.

הפרדוקס היסודי

לכן, כי יש פה בעיה יסודית, יש פרדוקס יסודי בתיאוריה מהסוג הזה, כן? שאומר – כי הרי זה הפרדוקס היסודי – כי אנחנו רוצים דברים בלתי מתחלקים, ואנחנו יכולים להגיד שהם פשוט קטנים ואז יש לנו בעיה אחת. אם אנחנו אומרים שהם לא בעלי גודל בכלל, אז מאיפה מגיע הגודל כשהם מתחברים? ואם מגיע הגודל כשהם מתחברים, אז באמת יוצא שזה כבר היה לו גודל לפני זה.

לכן באמת השיטה השנייה הזאת שאומרת שכאשר זה מתחבר, כאשר יש שני אטומים, אז יש שני גופים – אבל כשיש אטום אחד ואטום אחד, אז אין אף גוף, כן? זה משהו מאוד מאוד מוזר והוא לא מביא את זה סתם בשביל להביא שיטה מוזרה, הוא מביא את זה בגלל שזה באמת פרדוקס בשיטה מהסוג הזה.

סיכום הקטע הראשון

אוקיי, זה אז עד כאן הקטע הראשון – הראשון בתוך השיטה הראשונה, כלומר מה היסוד של העצם הבודד, העצם הפרטי, כפי שאבן תיבון קרא לזה, או באנגלית או ביוונית האטום. בסדר? בסדר? מקסנס? מספיק מקסנס בשביל להמשיך.

ההבדלים מהאטומיזם היווני והמודרני

ההבדל היסודי

צריך להזכיר את ההבדל היסודי גם בין זה, כפי שכבר הזכרתי, ההבדל אחד בין זה לבין האטומיסטים היווניים וגם בין זה לבין האטומיזם החדש של המודרנה, שהוא גם מאוד לא דומה לאף אחד מהשיטות האלה. אנחנו יכולים לדבר על זה עוד קצת כשהוא מדבר על ההבדל בין שיטת הקדם לשיטת אפיקורוס.

האטום המודרני אינו בלתי מתחלק

אבל הדבר הכי בסיסי זה שהאטום המודרני הוא לא חלק בלתי מתחלק בכלל, כן? הוא פשוט חלק קטן, הוא חלקיק קטן, אבל הוא לא בלתי מתחלק. אף אחד – כלומר האטום שאנחנו אומרים עליו וגם החלקים היותר קטנים – אין מחויבות. הפיזיקה המודרנית אין לה מחויבות במה שהיא פיזיקה, כן, יש פילוסופיה שלה שהיא קצת, כן, אבל במה שהיא פיזיקה אין לה מחויבות להגיד שיש בסוף discrete, כן, שיש בסוף אטומיזם אמיתי בעולם.

כי האטום או אפילו החלקיקים המרכיבים אותו, כל אחד מהם עשוי יותר חלקים, ואנחנו יכולים להיות אריסטוטליים למשל ולהגיד שהאטום הזה עצמו עשוי מחומר וצורה, כן, כלומר הוא עקבה של חומר וצורה, וזה לא יהיה סתירה בכלל.

אריסטוטליזם מודרני

השיטה האטומיסטית, גם אם אנחנו מקבלים אותה – אז מה שהאריסטוטלי מודרני צריך לעשות, לפעמים יש גם כיוון הפוך, אבל כיוון אחד זה פשוט להגיד: אוקיי, אבל החומר והצורה – הרי אריסטו מחפש את החלקים הבסיסיים במציאות, הוא תפס דברים מדי גדולים, אנחנו יכולים לדבר על חומר וצורה של אטום שלם. נכון שצריך גם לדבר על חומר וצורה של דברים יותר גדולים, אבל זה שייך לנושא של האמרג’נס וכל השאלה האחרת. אבל גם פה, אם אנחנו הולכים בכיוון של לחפש את הדברים הכי קטנים, כבר מאוד קל לראות שזה לא מתכתב, כמו שאני מדגיש, זה דבר ראשון.

השאלה הפילוסופית נשארת פתוחה

חוץ מזה שהאטום המודרני הוא לא בלתי חייב להתחלק, הוא גם לא חייב להיות, כן? כלומר, הטיעונים הפילוסופיים, כשהם היו ספקולציות בזמן היוונים – האם בסוף הדברים עשויים ממשהו רציף או ממשהו מבודד או ממשהו לא רציף – זה עדיין אותה שאלה על האטום, כן?

בסך הכל אנחנו יודעים כל מיני פרטים של המציאות, אף אחד לא מתווכח עם מה שאפשר לראות במיקרוסקופ ובדברים כאלה, אבל זה לא משנה בכלל לנושא פה. הנושא פה הוא בעצם הנושא הפילוסופי היסודי: האם המציאות רציפה או שלא, כן? ואם היא רציפה אז יש שאלה האם צריך לתאר את מה שקיים, את זה שיש גופים בעולם, בתור חומר וצורה ודברים כאלה.

טעות נפוצה

אז לכן זה לא נכון להגיד שמישהו – מי שיכתוב בהקדמה לפרק שלו, כמו שמהדורה מסוימת כתבה, שהיום חזרו לשיטה הכלאמיסטית – יהיו פשוט שטויות, זה לא קשור. זה רק נשמע דומה. זה ההבדל אחד, יש עוד הבדלים, אבל זה מספיק בשביל זה.

עקרון זהות האטומים – היסוד השלישי

כל האטומים זהים

עכשיו ככה, עכשיו הוא ממשיך ומתאר את יסוד האטום של הכלאם. הוא אומר, וזה יסוד חשוב, אני חושב שהיסוד הזה חשוב: וכל החלקים ההם, כן, כל אותם חלקים הנזכרים, דומים שווים. אין חילוק ביניהם בשום פנים. כלומר, היסוד – זה גם דבר שהוא לא דומה לאטומיזם היווני.

ההבדל מדמוקריטוס

כי כפי שהזכרתי, דמוקריטוס במפורש חשב שיש כמה סוגי אטומים. הוא לא חשב שיש רק כל אטום אחד, כלומר שכל האטומים דומים.

ההבדל מהשיטה המודרנית

וגם השיטה המודרנית לא חושבת ככה. השיטה המודרנית עוד פעם, יכול להיות שהחלקיק הכי קטן שלה בסוף יהיה דומה, כולם דומים, למרות שבינתיים גם את זה אין. אבל בוודאי שמה שאנחנו קוראים אטום, שהוא ממש בשם משותף לאטום הישן, הוא בדיוק הדבר שמבחין בין חומרים שונים, כן? האטום של זהב ולא האטום של זכוכית וכולי. זה לא דומה.

השיטה המיוחדת של הכלאם

ואילו הכלאם, היה להם שיטה מיוחדת פה. השיטה שלהם הייתה שהאטום, שהוא הדבר הבסיסי שקיים, הוא זהה. יש רק אטום מסוג אחד, מספר מסוים שלו וכולי, אבל יש רק אטום אחד.

חשיבות העקרון

וזה חשוב להם בשביל מה שהם הולכים להסיק מתוך זה בהמשך, בהנחה העשירית בעיקר, בהנחה השישית והעשירית, ששם אנחנו מוצאים את המסקנות מכל זה, ולמה הרמב”ם טוען שם שבשביל זה אנחנו צריכים בעצם את האטומיזם הזה. כי יש פה עוד שאלה למה צריך את כל זה – בשביל להראות שבעצם כל דבר יכול להיות כל דבר.

דמיון לחומר הראשון האריסטוטלי

כי הדבר הבסיסי בעולם שהוא אטום, אין לו אין בכלל הבדל, יש רק סוג אחד. כן, באיזשהו מובן מוזר זה דומה ליסוד האריסטוטלי של החומר הראשון, כן? החומר הראשון שהוא גם פוטנציאל להיות הכל. אבל החומר, העצם שלהם, הוא לא פוטנציאלי, הוא קיים בפועל כנראה.

סיכום שלושת היסודות

אוקיי, זה אז זה, זה דבר אחד, זה דבר שני, כן? אפשר לפרט את זה לדבר שני, יסוד מסוים בתוך האטומיזם שלהם. קודם כל, העולם מורכב מאטומיזם. דבר שני, האטומים שלהם הם לא בעלי כמות. והדבר השלישי, האטומים שלהם כולם זהים – כולם זהים לא במובן של אותו דבר, זהים במובן של צורה, כן? הם כולם דומים, כן? דומים בדיוק זה לזה. אין אטום חשוב מחברו, כן? זה עולם מאוד שוויוני, העולם האטומיזם, הרמה של האטומים לפחות, כן?

הרכבת שכנות – כיצד נוצר הריבוי בעולם

השאלה: מהאטומים הזהים לריבוי הגופים

ועכשיו, איך מזה, איך מהחלקים הכי קטנים האלה נוצרים כל סוג, הריבוי של סוגי דברים בעולם?

התשובה: הרכבת שכנות

אז אמרו, כן? לזה הם אמרו ככה, שאי אפשר שיימצא גשם בשום פנים, כן? אין שום מציאות של גוף, אלא מורכב מאלה החלקים השווים. הרכבת שכנות. זה התרגום של אבן תיבון, המילה הזאת “הרכבת שכנות”.

הסבר המושג

והכוונה היא פשוטה, הכוונה היא בגלל שהם מאמינים שבאופן אמיתי, באופן יסודי, מה שקיים הוא רק האטומים האלה, שהם כולם זהים זה לזה, אין אף אחד מהם שונה מחברו במשהו. לכן, זה שיש כל מיני גופים בעולם, זה הכל הרכבות שונות של החלקיקים האלה. ואחר כך נראה שזה לא רק באופן מספרי, יש גם מקרים של אטומים.

אפשרות תיאורטית נוספת

אבל הדבר, כן, זה לא כמו שאנחנו, כן, היינו יכולים – כן, אנחנו יכולים לדמיין תיאוריה עוד יותר אטומיסטית מהתיאוריה שלהם. אני אומר את זה בשביל להבהיר. כי אנחנו יכולים לדמיין תיאוריה שאומרת ש…

המשך ההקדמה הראשונה – הרכבת שכנות והבדל מאפיקורוס

השוואה לתיאוריות אטומיסטיות אחרות

תיאוריה אטומיסטית קיצונית יותר

אבל הדבר, כן, זה לא כמו שאנחנו – כן, אנחנו יכולים לדמיין תיאוריה עוד יותר אטומיסטית מהתיאוריה שלהם. אני אומר את זה בשביל להבהיר. אנחנו יכולים לדמיין תיאוריה שאומרת – יכול להיות שהתיאוריה המדענית המודרנית היא קרובה יותר, לפעמים מדמיינים אותה ככה לפחות – שבה אין, נגיד שכל העולם בסוף עשוי מחלקיקים שווים, אותם חלקיקים. ומה שמבחין את הדברים זה מזה, וגם מה שהופך אותם לדברים – זה שתי שאלות שונות.

עכשיו אנחנו מדברים על שני דברים: יש מה שמבחין את הדברים זה מזה – לפי דעתם זה המקרים. אנחנו יכולים להגיד שזה המספר של האטומים שיש בכל דבר, כן? ואז בעצם אין רק גודל וקוטן. רק כשאנחנו אומרים, אה, יש עוד דברים, כמו צבע, כמו טעם וריח וכו’, אנחנו יכולים להמציא תיאוריה, ויכול להיות שהמדע המודרני הוא סוג של תיאוריה כזאת, שאומרת שצבעים הם רק בעצם מספרים שונים של אטומים או חלקיקים, וזה מה שנראה אצלנו צבעים.

עמדת הכלאם – שונה מכך

זה לא התיאוריה שלהם, כן? כן, הם כן מכירים במציאות של מקרים, של צבעים ושל חיים ומוות וידיעה ושכלות, כל מיני, כל התארים שבעולם הם מכירים בהם כדברים עצמאיים, כדברים בסיסיים. מה שהם לא מכירים זה שיש באופן בסיסי שהנושאים, הסובייקט של כל המקרים האלה שונה זה מזה – זה מה שהם לא מכירים. ודבר שני שהם לא מכירים זה שיש בכלל דברים באופן אמיתי, היא ברמה יותר כללית מהאטום, כן? זו שאלה אחרת, כן?

שזה גם היום, זה שייך לשאלה השנייה שאמרתי, לא רק ממה הדברים עשויים באופן, כשיורדים לחלק הכי קטן, אלא מה הם הדברים הגדולים שנוצרו מהם, כן? איך אנחנו מבינים אותם? האם יש בכלל דברים יותר גדולים מאטום, כן? או שבאמת יש רק אטום וכל השאר הוא רק – אז הם בשיטה הרדוקציוניסטית הזאת.

הרכבת שכנות לעומת הרכבת מיזוג

המושג “הרכבת שכנות”

יש רק אטום, ומה שיש דברים יותר גדולים מהאטום זה הרכבה מסוימת, הרכבה של שני אטומים. אבל הוא קורא לזה פה הרכבת שכנות. וזה להפוך, מה שאבן תיבון קורא הרכבת מיזוג או הרכבת צורה. אני חושב מיזוג זה המילה המקבילה ההפוכה משכנות. שכנות זה פשוט מקום, כמו שאני שכן שלך. סמיכות, תרגום של שוורץ, כן.

אם אני – מה שהופך אותי ואת השכן שלי לשכנים זה רק זה שאנחנו יושבים זה לצד זה. אנחנו לא יוצרים ביחד שום גוף אמיתי, כן. זה לא שאני והשכן שלי ביחד הם שכונה. אין כזה דבר שכונה – כאילו אנחנו הולכים לקרוא בדיוק לסוג החיבור הזה שכונה, אבל זה לא שנעשה משהו אמיתי, כן.

הרכבת מיזוג/צורה (עמדת אריסטו)

ואילו לפי אריסטו למשל, כשאנחנו מחברים, החלקים השונים המחברים גוף של בעל חי למשל, זה לא נכון לפי דעתו לתאר את זה עכשיו כסתם כל מיני דברים שיושבים בשכנות בשינה אחת, כן? זה הופך למהות חדשה, לצורה חדשה, אתה מקבל צורה חדשה וזה… חוץ מזה שאי אפשר להרכיב אותו, זה גם לא נכון לתאר את זה – סליחה, אי אפשר לפרק אותו – גם לא נכון לתאר את זה עכשיו בתור דברים שונים, בתור דבר חדש, בתור דבר אחד.

המשל של פיטר אדמסון

לפי הכלאם זה פשוט הרבה דברים מחוברים לא חיבור אמיתי, אלא חיבור שכני, חיבור של זה יושב ליד זה. משל של פיטר אדמסון היה שזה ההבדל אם העולם הוא סלט או קוגל. לפי הכלאם, העולם הוא סלט. יש הרבה דברים, אבל הם סתם יושבים זה לצד זה. לפי אריסטו, העולם הוא קוגל. אנחנו מחברים את הביצים ואת תפוחי האדמה, אבל זה לא שאנחנו יכולים בכלל לראות, או שלא נכון לתאר את זה בכלל כסלט של הרבה דברים. זה נהיה דבר חדש כגון, אנחנו לא – גם אי אפשר להפריד את זה בחזרה, אבל זה גם עכשיו משהו חדש, כן.

הגדרה מחודשת של הוויה והפסד

הרכבת שכנות והשלכותיה

אז זה נקרא הרכבת שכנות, וזה בדיוק מה שקיים אצלם בעולם. ולכן יוצא מזה עד שההוויה, אנחנו כולם – הרי הכל בנוי על משהו בסיסי, כי אנחנו מכירים דברים שהווים ונפסדים, כן, דברים נולדים ומתים. אם אני עושה כיסא והכיסא נשבר. ותיאור נורמלי של זה, ואולי תיאור אריסטוטלי של זה, זה שהכיסא התחיל להתקיים והפסיק להתקיים, כן?

עמדת הכלאם

והם אומרים לא. מה שאנחנו קוראים הוויה אצלם הוא הקיבוץ, סך הכל נתקבצו, נאספו כמה דברים למקום אחד, וההפסד פירוד, הוא סך הכל שהדברים הלכו זה מזה, הם כבר לא שכנים. ובעצם, הרמב”ם אומר, אם אתה חושב ככה, אז בעצם, אתה אפילו לא יכול להגיד את המילה הפסד, כן? כי דברים לא מפסיקים להיות, כי הדברים אף פעם לא היו, כן?

ולא יקראוהו “הפסד”. זה בדיוק מהסיבה הזאת, והוא מעתיק את הסגנון שלהם, את הסטייל שלהם, בשביל לחדד את מה שהם מבינים. וזה באמת, הם באמת אומרים, זה לא נכון שיש בעולם הוויה והפסד. יש בעולם סוגי הוויה שונים, סך הכל. כי הרי מה שהווה זה רק האטומים.

ארבעה מצבי הוויה

אז מה יש? יש, אבל יאמרו – אז הם אמרו ככה, “ההוויה היא קיבוץ ופירוד ותנועה ונוח”, כן? זה ביטוי שלהם, שהוא הרמב”ם כנראה ממש העתיק מאיזשהו ספר, שאמר שיש ארבעה מצבים של הוויה. הוויה זה קיבוץ, פירוד, תנועה, מנוחה, כן?

כי מה זה תנועה? תנועה זה כאשר הדבר הוא בתהליך של התפרדות פשוט, כן? אז החלקים שלו נעים זה מזה, ואז הם נחים במקומם. ואם הם בדיוק נחים לזמן מה זה ליד זה, זה נקרא הוויה. אנשים אחרים קוראים להוויה והם אומרים זה לא הוויה, זה סך הכל קיבוץ. פירוד זה המצב של אחרי שהם נעו זה מזה, הם נעו במקום אחר ואז הם פשוט, איך אומרים? אז הם פשוט, מה שאנחנו קוראים להפסיק להיות, אבל שום דבר לא באמת הפסיק להיות במובן הזה בגלל שזה פשוט הלך למקום אחר, כן, כמו שאני לא מפסיק להיות כשאני זז לשכונה אחרת.

סיכום ארבעת יסודות האטומיזם של הכלאם

אז עד כאן תיאור בסיסי של הסוג האטומיזם המסוים של אנשי הכלאם. כן, ואם אני חוזר על זה, אז זה מחובר מארבעה חלקים:

חלק אחד – זה שהעולם כולו עשוי מחלקיקים לא מתחלקים.

חלק שני – זה שהחלקים האלה הם לא בעלי כמות, למרות שיוצא מהם דברים בעלי כמות ולכן יש פה איזשהו, יוצא פה איזשהו בעיה.

וחלק שלישי – זה שכל החלקים שווים זה לזה אין שום סוגים שונים של אטומים.

ונקודה רביעית – זה שהדברים היותר גדולים מאטום הם פשוט חיבור שכני של האטומים ולא יצירה חדשה ולכן אין בעולם יצירות חדשות ואין בעולם הפסד.

נגיע לזה לעוד שנייה בחלק האחרון של הקטע הזה, מה כן יש במובן של התחדשות והפסד, אבל במובן טבעי אין הוויה והפסד, יש רק תנועה ומנוחה, קיבוץ ופירוד. זה כל מה שיש.

ההבדל מאפיקורוס – פתיחה

חשיבות ההבדל

עכשיו יש משהו אחד מאוד חשוב, שהרמב”ם בעצמו מסביר את ההבדל בין השיטה האטומיסטית הזאת, לבין השיטה האפיקוריסטית, השיטת אפיקורוס, שהוא גם יסוד מאוד חשוב לשיטת הכלאם. זה גם יסוד מאוד חשוב לשיטת הכלאם, ונראה בהקדמה השישית איך הם מפרטים את היסוד שלהם. יש פה יסוד אמוני לפי דעתם, יסוד תיאולוגי מאוד חשוב, שבגלל זה הם אומרים את זה.

המוטיבציות השונות

וזה גם בעצם, אם אנחנו יכולים לתעמק עוד קצת יותר, זה בעצם מראה לנו שהשיטה או לפחות המוטיבציה של הכלאם לשיטה האטומיסטית שלהם היא ממש הפוכה קצת, לגמרי הפוכה, לא קשורה ואולי גם לגמרי הפוכה מהמוטיבציה, המוטיבציה היוונית, המוטיבציה של אפיקורוס ועוד לפניו דמוקריטוס לעניין האטומיזם, אוקיי?

ואפשר לחשוב, לשאול גם לגבי האטומיזם החדש, האם הוא דומה לאחד משני האלה או שזה בעצם דומה למשהו שלישי משהו חמישי משהו רביעי שלישי בכלל. אני חושב שבאיזשהו מובן כן.

הטענה המבדילה

עכשיו ככה. ויאמרו אוקיי עכשיו זה מעניין עד עכשיו זה היה דברים שהם חשבו לא כבר היו דברים שהם אומרים. הם אומרים גם עוד דבר. כי אלה החלקים אינם נמצאים מאז, זה תרגום מעניין, המילה הזאת, נמצאים מאז. כי מה שכתוב בעצם זה אינם קבועים או משהו כזה במציאות. זה אולי תרגום שאני הייתי מתרגם. איך שוורץ מתרגם? מוגבלים במציאות. אני הייתי מתרגם קבועים במציאות או משהו כזה. אבן תיבון, החליט לתרגם פה נמצאים מאז אני קצת מנסה להסביר מה קורה כמו שהיה חושב אפיקורוס וזולתו מן המינים.

המוטיבציה הפילוסופית מאחורי האטומיזם והמתח עם האמונה הדתית

הערות על תרגום המונח “נמצאים מאז”

זה אולי תרגום שאני הייתי מתרגם. איך שוורץ מתרגם? “מוגבלים במציאות”. אני הייתי מתרגם “קבועים במציאות” או משהו כזה. אבן תיבון החליט לתרגם פה “נמצאים מאז”. אני אנסה להסביר מה קורה.

הרקע הפילוסופי – בעיית הקביעות וההשתנות

אפיקורוס והאטומיזם היווני

כמו שהיה חושב אפיקורוס, וזולתו מן המאמינים בחלק שאינו מתחלק – אז אפיקורוס, הרי צריך לזכור משהו כזה. אפיקורוס, או לפניו דמוקריטוס, המציאו את השיטה האטומיסטית.

כנראה, לפי אריסטו לפחות – צריך תמיד לדייק בדברים כאלה – אבל אריסטו מציג את הפיזיקה כולה כניסיון לענות על הבעיה היסודית של קביעות והשתנות. בעצם לענות על הטיעונים של פרמנידס בלי להגיע למסקנות של – איך קראו לשני? – הרקליטוס.

הבעיה הפילוסופית הבסיסית

ככה אריסטו מתאר את זה. כלומר, יש לנו בעיה מאוד פשוטה שהיא הבעיה של יש מאין. ההנחה הפשוטה: מכלום לא נהיה כלום, ורק מכל דברים קיימים יכולים להיות דברים קיימים.

מתוך הטיעון הכי פשוט הזה הוציא פרמנידס את המסקנה שאין בעולם אלא דבר אחד בלתי משתנה, כן? כי אם יש שינוי, אז יש שאלה מאיפה הגיע השינוי. אם זה לא היה לפני, אז זה נהיה מכלום וזה בלתי הגיוני, בלתי אפשרי מכלום. אלא מה, זה הגיע ממשהו, אז זה כבר היה, אז איך זה משתנה?

זה גם מתוך אותו היגיון נובע שאין יותר מדבר אחד בעולם, כי מה מבחין בין דבר לדבר? איזשהו לא-קיום ביניהם? הרי הלא-קיום לא קיים. ולכן, פרמנידס הגיע למסקנה המוניסטית הסטטית. הוא מוניסט סטטי – הוא חושב שהעולם הוא דבר אחד בלתי משתנה.

זה כמובן סותר את כל מה שאנחנו מכירים על העולם בחוויה שלנו, ואולי גם בטיעונים שלנו. ולכן, זה מוזר.

השיטה ההפוכה – הרקליטוס

כן, כמובן יש גם שיטה הפוכה, שגם אומרת שאין שום דבר באמת – הרקליטוס שאמר שאנחנו לא נכנסים לאותו נהר פעמיים, כן? כל הרעיון שאין באמת דברים, העולם הוא פשוט אינסוף של אינסוף – שזו גם שיטה מאוד בלתי הגיונית.

התשובות הפילוסופיות השונות

תשובת אריסטו – חומר וצורה

אז כל אחד בעצם מנסה לתאר את העולם באופן שלא קונה את אחת מהמסקנות המאוד מוזרות האלה. התשובה של אריסטו זה חומר וצורה, כן? החומר זה הנושא, זה הדבר המשתנה, והצורה זה למה שהוא מגיע אחרי השינויים, והחומר שלו הוא הדבר הממוצע בין הקיום ללא-קיום, שבעצם מתוך זה הוא מאפשר את ההשתנות בלי שהעולם לא יהיה כלום, ובלי שליה – כן, פחות או יותר.

תשובת דמוקריטוס – האטומיזם

איך קוראים לו? דמוקריטוס, שהמציא את האטומיזם. התשובה שלו – כן, גם בלי… אני צריך להדגיש שגם בלי לצייר את הבעיה בשיטות המוזרות האלה של פרמנידס, שאחר כך זינון שהיה לו פרדוקסים של תנועה, שממש רצה להוכיח שאין תנועה בעולם, בדיוק בשביל להגיע לאותן מסקנות.

לא צריך לתאר את זה ככה, אנחנו יכולים להבין שהבעיה הזאת היא באמת הבעיה היסודית של הפיזיקה. אנחנו מכירים – כל חכמת הטבע, כל הפיזיקה זה להבין, פיזיקה זה מילולית השתנות. כל חכמת הטבע היא פשוט – אנחנו צריכים להבין ממה הדברים עשויים, כלומר איך יש באיזשהו… אנחנו מבחינים בעולם גם קביעות, גם יציבות וגם משתנות. וכל סוג של מדע טבע הוא סוג של ניסיון להסביר איפה יש, מה קבוע, כן, ומה המסקנות, ומה החלקים המשתנים. זה מאוד בסיסי, גם אם הניסוח הזה הוא קצת מוקצן.

האינטואיציה האטומיסטית

אז בעצם האטומיזם הוא סוג של תשובה לזה, כן. כן, זה גם אינטואיטיבי, אנחנו מאוד מורגלים לסוג של חשיבה אטומיסטית, בגלל מה שלומדים אותנו בבית ספר על אטומיזם, למרות שזה לא באמת אותו דבר.

כן, אנחנו אומרים – נכון, אתה רואה שולחן ואפשר לשבור אותו, וגם את זה, את העץ אפשר לשבור וכולי, אז ברור שזה לא הקיים הבסיסי, זה לא הדבר הלא משתנה, אלא יש אטומים שהם לא משתנים.

ואיך יש השתנות? איך האטומים באמת נהיים אטומים אחרים? בשביל זה יש לנו את ההנחה השנייה, כן, ההנחה של חלל ריק, הנחה של void. זה היה השיטה של דמוקריטוס – דמוקריטוס אמר: יש בעולם רק אטומים וריק וכלום, והכלום הזה הוא איכשהו מה שמאפשר לאטומים לפגוש זה את זה, ולכן להרכיב דברים חדשים.

המוטיבציה המדעית

אז זה פשוט חכמת מדע, כן? צריך להבין. המוטיבציה זה פה להבין מה קבוע בעולם ומה משתנה, וגם איך ההשתנות היא אפשרית מבלי שלא יהיה שום דבר קבוע. זה פחות או יותר הרעיון של דמוקריטוס.

הכרח נצחיות האטומים בשיטה היוונית

למה האטומים חייבים להיות נצחיים

ולכן – פה אני צריך להגיע למשהו חשוב – ולכן יוצא מהשיטה שלו, וכנראה שגם אפיקורוס במפורש הציג את זה ככה, לכן יוצא מהשיטה שלו, זה גם הכי בשביל שהשיטה שלו תעבוד, שהאטומים האלה היו תמיד ויהיו תמיד, כן?

כי ברגע שהאטומים עצמם הם מקיימים יש מאין, אז הם לא פותרים לנו כלום, הם לא מסבירים כלום, כי אז אנחנו פשוט מעתיקים את השאלה למה האטום – למה יש אטומים ואיך יכול להיות שפעם לא היו ואחר כך יש, כן? כי הרי בגלל החוק הזה שמכלום לא נהיה כלום.

“קבועים במציאות” – הדבר הקבוע

אז בשביל שהשיטה היוונית העתיקה של האטומים או של אפיקורוס תוכל לעשות משהו, תוכל לעשות את העבודה שלה, היא צריכה – מה שהרמב”ם קורא פה “קבועים במציאות” או “מחצורה פיאלוג’וד קבועים”, או איך הוא תרגם “מוגבלים” – defined by an existence. כי זה כל הרעיון שלהם, שהאטומים יהיו הדבר הקבוע, ובגלל שיש גם ריק ואטומים יכולים לזוז, אז יש את כל הסיפורים של העולם.

העולם קדום אצל היוונים

ולכן זו שיטה כמו שפחות או יותר כל היוונים – חוץ מאפלטון לפי הפשט, אבל כפי שאריסטו מציין – כן, כל היוונים, חוץ מאפלטון, חשבו שהעולם קדום. כן, מה אפלטון חשב זה מחלוקת, אבל כל המדע היווני העתיק חשב שהעולם קדום, כי זה לפחות נותן לנו את הדבר הקבוע. זה נמצא תמיד, לפחות כמה שאנחנו – שהמדע שלנו תופס – ומה שההבדלים הם רק התנועות של החלקיקים, של האטומים, והמפגשים שלהם זה לזה.

וכמו שהוא אומר פה: הרכבה ופירוד ומנוחה ותנועה.

אפיקורוס על האלים

כן, זה כמובן גם – אפיקורוס אמר גם האלים עשויים מאטומים, כן? כי האלים הם דברים. אם יש אלים, אז הם גם חייבים להיות עשויים מאטומים, כן? האטומים הם קדומים גם לאלים, גם לאלים היווניים – זה מפורש השיטה של אפיקורוס. ולכן האלים הם לא בעלי קיום אמיתי, כן? כמו ששום דבר לא בעל קיום אמיתי.

המתח עם האמונה הדתית

השאלה ההיסטורית – מאיפה עיקרון הבריאה?

עכשיו, כמובן שהכלאמים הם יהודים – לא יהודים, גויים, גם יהודים, כן? דתיים, מאמינים. ואיכשהו יש פה שאלה היסטורית באמת שאני חושב שאנחנו צריכים לחשוב עליה בתור הרקע של כל הספר הזה, כן? כל החלק המרכזי של הספר שאנחנו עכשיו מתחילים.

אבל מאז – לפי הארי וולפסון, לפחות מאז אבות הכנסייה, ואולי גם פילון (פילון זה כמובן חוזר לשאלה של פשט של אפלטון) – אבל לפחות הרמב”ם עצמו הרי תיאר את הכלאם כתולדה של הכנסייה הנוצרית. ולכן מאז אבות הכנסייה היה מוסכם שהשיטה הדתית, השיטה התורנית, השיטה של משה – גלינוס כבר כתב על זה – שהשיטה של משה היא ככה: השיטה של משה הוא שהעולם נברא. זה פחות או יותר הסכמה.

הבעיה: זה לא מפורש בתורה

זה לא ברור – אני אומר שזה לא ברור כי זה לא כתוב בתורה. הרמב”ם עצמו אומר בחלק שני שזה לא כתוב בתורה, וגם לא כתוב במדרש. כמו שהרמב”ם עצמו מביא, יש מדרשים שנשמע שהם מניחים שהעולם קדום.

אז לא ברור מאיפה זה הגיע, עיקרון האמונה הזאת. למה אנחנו צריכים אותו? לא ברור שהרמב”ם – כן, הרמב”ם יש לו הסבר לזה, אבל אנחנו צריכים להגיע לזה עוד הרבה.

ההסכמה הדתית – העולם נברא

אבל בכל מקרה, אני רק אומר את זה בשביל לחדד את מה שקורה פה. ההסכמה של כל המוסלמים האלה לפחות, זה שהאמונה אומרת שהעולם נברא. זה דבר אחד – העולם נברא, זה אומר שיש התחלה בזמן.

ההשלכה על המדע היווני

בריאה מייתרת את המדע היווני

זה גם מייתר את כל המדע היווני, כן? כי זה אומר שכל היסוד שפרמנידס מתחיל ממנו, ושבעצם במובן מאוד בסיסי – כל, אפשר לקרוא לזה פילוסופיה של המדע, לא מדע, כן? הפילוסופיה של הטבע – כל הפיזיקה בנויה על טעות בסיסית, כן?

הכל בנוי על העיקרון הזה שאין יש מאין – מאין, מכלום לא נהיה כלום, שבשפה אחרת זה “מאין לא נהיה אלא אין”. ואילו אנחנו אומרים: מאין נהיה יש. איך? אלוהים עשה.

ואם אלוהים עשה פעם אחת, אז הוא יכול גם לעשות כל יום, כן?

עמדת הרמב”ם – פשרה

אז כמובן יש פה – הרמב”ם עושה שהוא מאמין בזוג של פשרה, כן? אוקיי, בהתחלה של הכל יש יש מאין, אבל הטבע עדיין לא עובד – אף פעם אם יש מאין, וזה בעצם מה שמגדיר את הטבע. הטבע זה איך מתוך לא-אין נהיה לא-אין, כן? איך יש את השינויים מכל מיני צורות שונות וכולי, ויש פה הגדרות, יש פה כללים – לא מכל דבר נהיה כל דבר וכולי.

עמדת הכלאם – לוקחים את זה עד הסוף

הכלאם, באופן בסיסי, פשוט לוקח את זה עד הסוף. כלומר, הם אומרים – אם, והם צודקים, הרמב”ם עצמו, הרמב”ם יגיד את כל הדברים האלה, אני לא ממציא פה שום דבר – אם אנחנו כבר לא…

המשך ההקדמה הראשונה: התשובה הדתית לבעיית ההשתנות וסיכום

התשובה הכלאמית הפשוטה לבעיית ההשתנות

אנחנו יכולים להגיד: איך יש השתנות בעולם? למה, איך יש השתנות? כי יש יש מאין. איך יש יש מאין? השם עושה את זה, פשוט. הרי השם הוא בדיוק הדבר שיכול להתגבר על מה שפרמנידס אמר, הניח כיסוד מוסד שאין יש מאין. יש. וזהו, לא צריכים עוד יותר.

השאלה שנשארת פתוחה: למה צריכים אטומים בכלל?

נשאר פה שאלה ששאלתי היום: למה הם צריכים אטומים ומקרים וכל הדברים האלה, כן? אז פה זו שאלה טובה. אני חושב שזאת שאלה טובה, ויש באמת קלאמיסטים שזה יצא ראיתי, ויש גם אחר כך, יש גם בוודאי חכמי הקלאם שבאמת אומרים שהם לא צריכים שום דבר. הם יכולים להגיד השם עושה את הכל, השם הוא הפועל הראשון והאחרון והאמצעי וזהו. כמובן שזה גם דבר שמחיש את המציאות.

הסיבה שהכלאם כן צריך אטומים: לאפשר בריאה והשגחה מתמדת

ולכן הם רצו לאפשר להשם גם את בריאת העולם הראשונה וגם את בריאת העולם התמידית המתמשכת, שהרי במובן יווני אין הבדל ביניהם, כן? מה שהיה הוא שיהיה. והם אומרים גם במובן – רק הרמב”ם הוא זה שיש לו שתי מדרגות: בריאת העולם וטבע אחר כך. הם בדיוק כמו היוונים עקביים. הם אומרים: או שיש בריאת עולם ויש גם השגחה, יש גם פעולה אלוהית לאורך כל הדרך, או שאין את שני הדברים, כי הרי הם שניהם נשענים על אותו יסוד מטאפיזי. לכן הם מוצאים מטאפיזיקה חדשה ופיזיקה חדשה שלא צריכה את היסוד הזה.

אבל כפי שאני אומר, הם לא הולכים עד הסוף ואומרים השם עושה את הכל, כי זה הרי לא מה שאנחנו רואים. אנחנו רואים דברים חוץ מהשם, יש איזשהו – הם הולכים להקריש אחר כך גם את הסדר, להגיד שזה רק מנהג, נגיע לזה – אבל הם צריכים משהו לבסס את זה עליו. הם צריכים איזשהו סוג של מדע, איזשהו סוג של פיזיקה בסיסית. יש באמת שאלה למה הם צריכים את זה, אבל אני אומר שהם עושים את זה.

אימוץ האטומיזם בהיפוך מאפיקורוס

הרמב”ם על הבחירה הכלאמית

ולכן, הם מצאו – זה משהו מעניין, הרמב”ם עצמו ממסגר את זה ככה לפעמים – הם מצאו את הפילוסופיה היוונית הכי פרועה, כן? הכי חופשית, שהכי מאפשרת לאלוהים לעשות כל הזמן דברים, ורק השמיטו מזה את היסוד האחד הזה של אין יש מאין, כן? אז הם בעצם מאמצים את הכאוס, כן? וזו בעצם הסיבה שיש פה בעיה, לפי אריסטו שרוצה כן להבין את העולם, יש בעיה, כפי שנראה אחר כך בכל השיטה האטומיסטית הזאת, וכבר הזכרנו קצת מה הבעיה. אבל הם, אין להם בעיה עם זה, כי הרי יש להם תשובה: אלוהים הוא עושה. אבל הם כן רוצים סוג של עולם שאולי הוא יכול לפעול בו, הם לא רוצים סתם להגיד, לעצום עיניים ולהגיד כלום.

ההבדל הגדול בין הכלאם לאפיקורוס

לכן הם אימצו את – אני פה הכנסתי כמה דברים שלא כתובים בקטע הזה – אבל הם אימצו את השיטה האטומיסטית, אבל פחות או יותר הפוך ממה שאפיקורוס השתמש בזה. אפיקורוס השתמש בזה בשביל להגיד שאין לית דין ולית דיין, שאין הנהגה, הכל רק אטומים שפוגשים זה את זה באופן עיוור. והם אומרים באופן יסודי: לא, האטומים האלה הם בדיוק הדבר שהשם ברא ובורא.

הניסוח המדויק של השיטה הכלאמית

יש פה שני דברים מאוד חשובים, ועכשיו אנחנו מבינים למה הם אומרים את שני הדברים האלה, כן? הם לא רק אומרים – ואני קורא, אבל יאמרו, כן? עכשיו אנחנו מזמינים לא מהאפיקורוס אמר הפוך, אבל הם אומרים הפוך:

שהשם יתעלה יברא אלו העצמים תמיד כשירצה, והם גם כן אפשר העדרם.

כן, השם ברא ובורא כל הזמן את העצמים, את האטומים האלה ברצונו, מתי שהוא רוצה, לא לפי שום דבר קודם. זה לא שיש – לפי אפיקורוס יש סכום מסוים, אולי יש אין סוף, יש מחלוקת, אבל יש אולי אין סוף או אולי סכום מסוים של אטומים וזה מה שיש, זה פשוט, על זה הוא לא מורשה קושיות, כן, אז הוא אומר: זה מה שיש. הם אומרים: לא, הרי אין לנו שום בעיה עם יש מאין. השם ברא את האטומים האלה והוא גם בורא אותם כל הזמן.

השם כבורא ראשון ופועל אחרון

ולכן הם אומרים: השם הוא גם הבורא הראשון וגם הפועל האחרון, הוא גם הפועל כל הזמן, את כל ההשתנות בעולם, וזה מתחיל – המקום שהוא בורא, מתחיל מהעצם הזה. וגם במקרה אנחנו נגיע לזה בחלק – ההנחה השלישית והשישית, סליחה, בהנחה הרביעית והחמישית והשישית שעוסקים במקרים – ולראות איך זה שהשם בורא את העצם עם מקרים ולא בלי מקרים וכולי.

האטום כמקום החופשי לפעולת ה’ מול האטום כסוגר המציאות

אבל זה בעצם ההבדל הגדול שאצלם העצם הוא בדיוק המקום החופשי הזה שבו השם פועל, ואילו אצל אפיקורוס זה בדיוק המקום שסוגר את המציאות, זה בדיוק הדבר שפשוט קיים. ובגלל שאין לזה הסבר, אז באמת כל העולם הוא בלי הסבר לפי דעתו.

בעיית היעדר העצם

והנני אשמיע אחת דעותם בהיעדר העצם.

עכשיו, ההיעדר של העצם הוא דבר בעייתי, נראה אחר כך בגלל האופן התיאור שלהם של הוויה והפסד, יש איזושהי בעיה פה. בעניין של היעדר, נגיע לזה בהנחה השישית, יש שיטות שונות שלהם איך לצייר את זה.

סיכום ההנחה הראשונה

אבל עד כאן העיקר הראשון, ההקדמה הראשונה של הכלאם, שהוא שיטת האטומיזם שלהם. וגם הסברנו קצת את ההגדרות המדויקות של סוג האטומיזם שלהם, שלא האטומיזם של דמוקריטוס או של אפיקורוס וגם לא האטומיזם שלנו. וגם הסברנו קצת את המוטיבציה של השיטה הזאת, ונראה אחר כך איך שזה הולך הרבה יותר קדימה.

הדגשה: שיטה פרועה אבל עדיין מדע

ופה אפשר להדגיש את הנקודה הזאת, כמו שאלי רוטנברג העיר לי היום, ושלמרות שזאת שיטה פרועה, במובן שהיא שיטה רצונית, היא מאמינה שהשם עושה ברצונו כל העת, כן? זו גם שיטה מסוג מסוים של שיטת בריאה מתמדת, כן? השם בורא את הכל כל רגע, בדיוק כמו שבריאת העולם.

הבריאה המתמדת של הכלאם לעומת הבריאה המתמדת הפילוסופית

אין בכלל, אין באמת – זאת לא תיאולוגיה של ששת ימי בראשית שיש לרמב”ם, זאת תיאולוגיה של בריאה מתמדת. לא בריאה מתמדת מהסוג הפילוסופי, שדיברנו כבר פרק סט, אני חושב, בעניין של קדמות העולם, שגם לרמב”ם יש סוג של בריאה מתמדת, אבל היא בריאה לא בזמן. הבריאה הזאת היא כן בזמן, אבל היא כל הזמן מחדש, רצון מתחדש כל הזמן, לפי רצונו. הרמב”ם גם מעתיק את זה במפורש בשמונה פרקים, שזו השיטה שלהם, של בריאה מתמדת, במובן של בריאה מחדש כל רגע, וכל דבר כל רגע, וכל פעולה כל רגע.

הסיבה לשיטה זו: ההסכמה עם העיקרון היווני

ואנחנו הסברנו שזה בדיוק בגלל ההסכמה שלהם עם העיקרון היווני שהכל תלוי בשאלה של יש מאין, והם לא מבחינים בין זמן הבריאה לאחר זמן הבריאה, כפי שהרמב”ם ואולי גם עוד יהודים מבחינים.

למרות הפרעות – יש גבולות ויש מדע

ואפשר להדגיש את הנקודה הזאת, שלמרות שיש להם את השיטה הפרועה הזאת, גם השיטה – הם כן מנסים לעשות מזה מדע, הם כן מנסים לעשות מזה סדר. הם לא אומרים סתם: השם עושה את הכל. הם רוצים גם להסביר מה הוא עושה ואיפה הוא עושה, וגם להם יש גבולות, כן? הם מודים בעצם בעניין של הנמנעות, וכפי שרמב”ם מסביר בעיקר השישי והעשירי, יש להם נמנעות. זה לא שהם רוצים מדע, ולכן הם באמת אימצו את המדע היווני הזה, כי זה היה מה שאפשר להם לעשות את זה. למרות שרמב”ם חושב שזה לא קוהרנטי, אבל זה יוצא פה איזושהי שיטה שאפשר לדבר עליה לפחות, כי הם לא משוגעים, כן?

למרות שיש להם תיאולוגיה כזאת, הם לא רוצים להגיד אז פשוט השם עושה את הכל ואל תחשוב שום דבר. יש אופן שבו השם עושה את הכל, ולכן הם מציירים לנו את העולם באופן המאפשר את הפעילות הזאת, ולכן בעצם יש את כל האטומיזם הזה.

אז עד כאן ההנחה הראשונה.