הקדמה שניה ושלישית – האטומיזם של הזמן והמרחק | חלק א פרק עג (ג) | מורה נבוכים 158 – Transcript

ההקדמה השנייה – מאמר הריקות והאטומיזם

הערות מבוא והקשר כללי

טוב, אני פה, אפשר לראות את זה אבל, אולי צריך להגדיל. אין לי את הזה שלי, אז אני פשוט מביא מה שיש פה. הערבית פה לא מסודר במקום הנכון, אז בכל מקרה.

אנחנו פה בהקדמה השנייה, כן? ההקדמה השנייה, המאמר בריקות, כן? שלושת ההנחות ההקדמות הראשונות בעצם עוסקים ביסודות האטומיזם שלהם.

שלוש הערות יסוד ביחס לאטומיזם

אני רוצה להזכיר שני דברים רק באופן כללי ביחס לזה. הדבר הראשון הוא כן, שלושה דברים.

א. עמדת הרמב”ם הבסיסית על האטומיזם – פרק נ”א

הדוגמה מפרק נ”א

דבר ראשון זה שעיקר, הרמב”ם כמו אריסטו מאוד לא מאמין בעניין של האטומיזם ומה שהוא מעניין זה שפה בפרק נ”א הרמב”ם כתב ככה, הוא הביא על זה בתור דוגמה. כן, פרק נ”א, חלק מפרקי התארים, כן, שגם כל פרקי התארים הם ויכוח גלוי עם הכלאם, אז יש קשר, רק פה הוא מגיע ליסודות בצורה יותר פילוסופית, פיזיקלית וכולי.

הטיעון הרטורי של הרמב”ם

אבל שם הוא כתב ככה, בקטע הראשון בפרק נ”א כתוב, הטיעון שלו זה שיש הרבה דברים ברורים וגלויים בעצם, לכל בר דעת או לכל מי שיש לו חוש אבל עדיין אנשים מכחישים את זה ולכן צריכים להביא עליהם ראיות כן זה היסוד ועל זה הוא בנה סוג של רטוריקה שככה בעצם ההנחה שיש לאל תארים הוא בעצם מושכל ראשון שזה לא נכון רק אנשים טעו אז אנחנו צריכים בכלל להתווכח על זה.

דוגמאות למושכלות ראשונות שאנשים מכחישים

אבל הוא מביא דוגמאות לסוג הדברים האלה כן הוא אומר במציאה במציאות יש דברים מבוערים גלויים יש מושכלות ראשונות ויש דברים קרובים לזה שבעצם בעצם באופן טבעי כל אדם מודה בזה, כמו מציאות התנועה, מציאות היכולת לאדם, ושיש הוויה והפסד, טבעי הדברים כמו שיש חום לאש וקור למים וכו’.

הצורך בהוכחות על דברים ברורים

אבל כאשר יצאו דעות זרות, אם בגלל שמישהו טעה, אם מישהו כיוון לזה לעניין אחד, כשמישהו לא טעה אבל שיקר, כן, הייתה לו סיבה לנסות לשכנע אותנו, אז אנשי החוכמה צריכים להביא ראיות על דברים, כן, כן, שקצת מוזר, להביא ראייה על דבר נראה לעין, ואנחנו צריכים לעשות את זה בגלל השיגעון הזה של אנשים.

הביקורת השורשית על הכלאם

ואז לא הבנו את זה, אבל זה בעצם הביקורת השורשית של הרמב”ם על הפיזיקה של הכלאם, כן? על זה הוא העריך בפרק ע”א, כשהוא נתן לנו את ההיסטוריה והוא נתן לנו להבין שהכלאם מכחישים את הנראה לעין, גם פרק ע”ב, שהיה תיאור בעצם של הדברים הנראים לעין, או הקרובים להם, הנראים לחוש והקרובים להם.

הנחת המבוקש של הכלאם

והוא טוען שזה אפילו לא באמת התחילו בלהאמין בהם, הם התחילו בזה שרצו להוכיח דברים מסוימים, ובשביל להוכיח אותם בצורה נכונה היו צריכים להניח את כל ההנחות האלה, שזה הפוך, זה ההנחה המבוקש.

ב. דוגמאות מאריסטו להוכחות על דברים ברורים

אריסטו מול זנון – קיום התנועה

ומה שהוא מעניין זה שהוא מביא פה דוגמאות, כמו שנמצא. אריסטו יקיים התנועה בעבור שהורחקה, כאן לאריסטו יש לו הוכחות בפיזיקה לקיים שיש תנועה, כן? והוא שוחקה כי זנון, כידוע, טען שאין תנועה בעולם, כן? פרמנדיס וזנון הוכיח את זה בהוכחות הפרדוקסים הידועים שלו, שטען שאין תנועה, אז אריסטו כאילו מוכיח שיש תנועה.

הכלאם לא התווכחו על התנועה

אז זה דבר אחד, אנחנו לא עוסקים כרגע בתנועה, כי תנועה זה, העולם לא התווכחו על זה שיש תנועה, כן? כן, זה הם פחות או יותר בכיוון ההפוך כפי שדיברנו, כן, כפי שהאריסט מעמיד את כל הפיזיקה על השאלה של ההשתנות ומה משתנה מהקבוע, אז פרמנדיס וזנון הם בצד שאין תנועה, שאין שינוי, דווקא האטומיזם הוא יותר, הוא לא בדיוק, אבל הוא יותר בצד שיש רק שינוי, או שאין דברים יותר גדולים מאטום קבועים.

אריסטו נגד החלק הבלתי מתחלק

אבל הוא מביא עוד הדבר השני, ויביא מופת על ביטול החלק שאינו מתחלק בעבור שקיימו מציאתו. אז אריסטו יש לו הוכחות נגד החלק שלא מתחלק, שזה בדיוק האטום, שהוא מה שקורה פה עצם פרדי מילה אחרת, ופה כתוב חלק בלתי מתחלק, שזה אותו דבר, כן? האטום זה פשוט אה כמו לא, כן? אה זה קידומת יוונית לדברים שלא, ותום זה לחתוך, כן? הדבר שלא נחתך, אז ביוונית זה מילולית התרגום.

המסקנה: האטומיזם כרעיון מופרך

אז מה אני מביא את זה סתם? כי הרמב”ם מגיע פה מהנחות יסוד אריסטטליות, שפשוט חושבים שהרעיון שיש אטומים הוא רעיון מופרך, וזה בעצם כל כך מופרך שלא צריך להוכיח את זה, כן? זה הרי סתם הזיה, אף אחד לא ראה אף פעם אטומים, אין שום סיבה לחשוב שיש אטומים, רק למי שיש לו נגיעות, למי שיש לו סיבה להוכיח את זה.

אז זו ההערה הראשונה שצריך לזכור בהקשר של הספר, שכמובן הכל קשור לזה.

ג. מחלוקת בין ראשוני הכלאם לאחרוני הכלאם

הציטוט מסוף הפרק

דבר שני, שכתוב במפורש, בהמשך של הספר, של הפרק הזה עצמו, בסוף הפרק, שזה שאני רק אביא דוגמאות, כן, פה, בפרק עוד סמך א’, ממי שעשה את האותיות האלה, אני לא יודע, אומר, ולא תחשוב שהמדברים הסכימו על זאת ההקדמה לבטלה, כמו שיחשבו רוב אל האחרונים. כמו שיחשבו רוב אל האחרונים, כי השתדלות קדמוניהם לקיים החלק, אין צורך לו.

תוכן המחלוקת

הרמב”ם מביא שיש מחלוקת בין ראשוני הכלאם לאחרוני הכלאם. האחרונים טענו שכל המאמץ של הראשונים באמונת האטום הוא לא נצרך. צריך לבדוק מי זה השמות שם, שתנו את זה. אני לא, הוא לא כותב, הוא לא כותב פה שם.

האפשרות להסתדר בלי אטומיזם

אני אצטקל, יש, יש, היו באמת, דיברנו על זה כבר, שלכאורה אפשר להגיד את כל עיקרי האמונה של הכלאם בלי להגיד אטומיזם, כן? עיקרי האמונה שלהם, כלומר, העיקרי שאנחנו נתווכח איתו גם בפרק ס”ח או ט’, אני לא זוכר, זה שהאל פועל, כן? שהאל הוא הפועל היחיד בעולם, והם טענו שלכן אסור להאמין בסיבתיות, כלומר, אסור להאמין בטבע.

הקשר בין אטומיזם לשלילת הסיבתיות

והראשונים שבהם קישרו את זה לנושא של האטומיזם, כן? כן? כלומר, זה סוג של אישוש פיזיקלי לזה שאין סיבתיות, כן? כי הסיבתיות, כפי שהייתה מובנת לאריתריטלים, לכל הפילוסופים אז, הייתה קשורה לזה שהסיבה של הדברים הוא הטבע שלהם, כן? אם הטבע של אדם הוא לעשות דברים של בני אדם, אז זה בעצם הסיבה לזה.

הפתרון האטומיסטי

והם אמרו, אין, אין כזה דבר טבע של בן אדם, יש רק אטומים שהשם ישירות בורא להם בכל רגע מקרים, וגם בורא את האטומים בכל רגע וכולי. שככה היה אפשר להגיד שהשם הוא הפועל בכל רגע.

עמדת האחרונים

אז אחר כך אחרים טענו שלא צריכים את זה, אפשר כן להגיד שיש בני אדם או באיזשהו מובן, ועדיין להגיד שהשם עושה את הכל.

דעת החוקרים המודרניים

צריך להיכנס בזה, אם הם צודקים, מי צודק. דווקא כל אלה שראיתי שדיברו על זה, גם הארי וולפסון, שכתב ספר שלם על הכלאם, נראה לי שהוא סובה באמת כמו אחרוני הכלאם פה, שטענו שלא צריך, לא צריך את הטעמיזם בשביל יסודות האמונה, כן?

ד. אופי החקירה של הכלאם – תיאולוגיה לא פיזיקה

המבוקש התיאולוגי

מוסכם, פחות או יותר, גם על הכלה מוסכם שהם מחפשים את האישוש ליסודות האמונה, כן? בסגנון של רס”ג, מה שאנחנו מכירים אצלנו, שהוא לא חוקר, הוא לא מדען, הוא לא חוקר פיזיקה, הוא חוקר תיאולוגיה, כן? באופן מפורש, אבל הוא חושב שהוא צריך תיאולוגיה רציונלית, אז הוא רוצה לבסס את זה על המציאות, הוא לא רוצה להגיד סתם, בניגוד למציאות. אבל עדיין המבוקש שלו הוא תיאולוגי, לא פיזיקלי.

הטענה שלא צריך אטומיזם

ולפי המבוקש הזה, הרבה טענו וגם היום הרבה טוענים שבאמת לא צריכים את האטומיזם.

עמדת הרמב”ם – צריך את כל ההנחות

הרמב”ם חולק על זה, אז צריך לראות איך וולפסון מסביר את זה, אני לא הגעתי לחלק הזה בספר שלו. אבל בכל מקרה, אני אשים לב פה שהרמב”ם מבין שבשביל להיות קלאמיסט עקבי, צריך באמת להאמין בכל אחת מ-12 ההנחות האלה, במיוחד הנחת החלק הבלתי מתחלק, כן? אני פה את הערבית בצד, זה מסובך. ושצריך את זה.

ה. מטרת הרמב”ם בהצגת תמונת העולם של הכלאם

שיטת ה-Reductio ad Absurdum

ולכן הרמב”ם בעצם מעמיד לנו תמונת עולם שלמה של הכלה בשביל להראות לנו מה בעצם, בחלק מסוים שלו זה סוג של מה שאנחנו קוראים עד אבסורדום, כן? הוא מוכיח את זה על ידי לראות כמה זה אבסורדי, כן? כן, כמה צריך לשנות סדרי בראשית כפי הסגנון שלו בשביל להגיד את העקרונות האלה, כן? ובאמת אי אפשר בלי זה להגיד את זה, זה חשוב.

כן, אלג’אז, החלק, זה בדיוק.

שני העקרונות שצריך לזכור

אז ההקדמה השנייה שרציתי להראות, או צריך לזכור כל הזמן, שתי הדברים האלה, שרמב”ם חושב, דבר ראשון, שהמציאות הנראית לחוש, כפי שהוא תיאר אותה בפרק ע”ב, בעצם סותרת את כל זה, אז הוא מספר לנו פה תמונת עולם, תמונת עולם פיזיקלית שבאמת לא קשורה לפיזיקה, אין סיבה טובה, יש סיבות פנימיות לכל דבר שמביאים, כן?

החלוקה הדקה הנדרשת

אז צריך לחלק פה באופן מאוד טוב, לכשר את שתי הדברים האלה שאני אומר, כן? מצד אחד, אין סיבה אחת להחזיק בכל תמונת העולם הזאת בכללותה בלי הנחות יסוד תיאולוגיות, שבעצם אדם המאיתן שאנחנו לא צריכים את כל הנחות היסוד האלה, כן? כן, בעיקר בגלל שהוא יכול להוכיח את מציאות האל בלי כל זה.

הנושא הפתוח של חידוש העולם

כן, יש דברים שהוא לכאורה כן צריך את זה, שזה הנושא של חידוש העולם, אבל זה הוא עוד לא התחיל לטפל בו עדיין.

שני הטיעונים המקבילים

ודבר שני, אבל מצד שני, בתוך תמונת העולם הזה, כן, כלומר, כל הסיפור כולו בכללותו הוא שטויות, הם לא צריכים את זה, וזהו נגד הטבע, הוא היפוך סדרי בראשית. אבל אם אתה כן רוצה להאמין בעיקרים האלה, שהם עיקרים תיאולוגיים, שאי אפשר להתווכח על התיאולוגיה עצמה מתוך המציאות, כן?

המשך: האטומיזם של הכלאם – עקביות השיטה

ו. עקביות שיטת הכלאם לפי הרמב”ם

אם מתחילים מתוך הנחות יסוד מסוימות, אז צריכים באמת כן להניח את כל ההקדמות האלה. אז הרמב”ם מצד אחד חושב שכל הכלאם כולו הוא שטויות, מצד שני הוא חושב דווקא להיפך מחלק מהכלאם עצמם, שחשבו שחלק מההנחות שלהם לא נחוצות – הרמב”ם חושב דווקא שהיא כן תמונת עולם מאוד עקבית בתוך עצמה, רק שכל הסיפור כולו לא נצרך, כן? זה ברור? זה ברור.

ההבדל בין האטומיזם של הכלאם לאטומיזם היווני

הדבר השלישי זה כבר מה שהערנו קצת בפעם הקודמת, והיום אין לי מה לחדש על זה, וזה שהאטומיזם הספציפי של הכלאם הוא שונה גם מהאטומיזם היווני. יש שאלה מאוד גדולה בחוקרים האחרונים – פרופסור וולפסון כתב על זה, שלמה פינס כתב על זה ספר שלם, ויש היום אחרים שחולקים על זה ונכנסים לזה. יש שאלה גדולה למה, מאיפה באמת הם הגיעו לסוג האטומיזם שלהם, לא ברור.

כי אנחנו מכירים אטומיזם יווני שהוא דמוקריטוס הפרה-סוקרטי ואחר כך אפיקורוס שהוא מוכר פה בתור סוג של מקור לתמונת העולם הזאת, אבל בהרבה פרטים, והם פרטים מאוד יסודיים, הם בכלל לא נושאים אותה תמונה.

השינויים התיאולוגיים – מובנים

אז חלק אנחנו מבינים, כן? חלק מהשינויים, כלומר השינויים הקשורים לתיאולוגיה אנחנו מבינים, כן? זה הרמב”ם עצמו מזכיר פה בסוף החלק ההקדמה הראשונה, כן? אפיקורוס אמר שהחלקים נמצאים מאז, או כפי שהם מתרגמים את המילה, דיברנו על זה, שהם לפי אפיקורוס, יש אינסוף חלקיקים נצחיים, וזה הכלאם לא יכול לקבל – לא זה שיש אינסוף ולא שהם נצחיים, באותה סיבה, כן? כן, כי כפי שנראה בהקדמה האחת עשרה, שהכלאם לא מסכים שיש אינסוף בשום מובן, לא בזמן ולא בדברים, אז לכן לא יכול להיות.

ודבר שני, שזה בעצמו קשור לזה בגלל העניין של האמונה, הם מאמינים הרי בחידוש העולם ולא רק בחידוש העולם, בחידוש הרצון בכל רגע, ולכן הם לא יכולים לקבל את האפיקורוס, שהוא בכלל השיטה הקיצונית ההפוכה, כן, הוא סובר שאין סדר בעולם, אין השגחה, אין שום אחד מהדברים האלה. אז הם רק לוקחים את כביכול הנכונה הפיזיקלית שלו, בלי ההסבר התיאולוגי כביכול, הפילוסופי המטאפיזי שלו. אז השינוי הזה הוא ברור למה הוא קיים.

השינויים הפיזיקליים – פחות מובנים

אבל יש הרבה עוד שינויים, עוד הרבה שינויים, כמו זה שהם סוברים שהחלק האטום אין לו מגניטוד, אין לו גודל, כן, הוא רק כמו נקודה מתמטית, שזה קצת לא ברור מה זה בכלל, למרות שיש אולי סיבות קצת פנימיות לחשוב על זה – אפיקורוס, אף אחד לא חשב את זה.

הם גם חושבים שכל האטומים דומים זה לזה, שזה גם דבר שהקודמים לא חשבו. אז, כן, אני עכשיו, אני עכשיו ללכת, אתה יכול להגיד. כן, אתה יכול להגיד.

וגם את זה אפשר להבין למה הם חושבים את זה, כי זה בעצם מה שנותן להם להגיד שאין טבע, כן, גם לאטומים האלה אין טבע מסוים שגורם למקרים מסוימים להידבק לאטומים מסוימים, אבל גם זה מאוד שונה ממה שנמצא באטומיזם הישן. כמובן יש פה שיחה שלמה על האטומיזם החדש, שגם נושא שלישי שלא באמת קשור לכל זה.

אוקיי, אז זה הדבר השלישי שהזכרנו בתור הקדמה כללית לסוגיה הזאת.

הקשר בין ההקדמות – תמונת עולם כוללת

לא יודע עד כמה זה מתקשר לנושא השני, מה שזה קצת מתקשר זה למה שהרמב”ם חושב, זה נושא קצת, נוגע קצת לנקודה השנייה, וזה שהרמב”ם טוען שיש פה תמונת עולם כללית, למרות שיש, כן, הוא בעצמו מדבר לפעמים על זה שיש מחלוקות בתוך הכלאם, ומחלוקות מאוד גדולות, כביכול, אם ככה, אם ככה, ואז הכל בתוך הפרטים, לא רק הפרטים של הדבר הכי גדול שהם צריכים להאמין שאין טבע בעולם, אלא גם בתוך הפרטים של המוסכמות, שהם צריכים להאמין כן באופן כללי באטומיזם, למרות שהם יכולים להתווכח האם יש גודל אולי כן לאטומים, או אולי מתי הם מקבלים כמות, מתי הם מקבלים גודל, כן? כל הדברים האלה, הם יכולים להתווכח.

ורמב”ם כדרכו מתעלם מכל המחלוקות האלה, כי הוא טוען שעדיין יש משהו משותף שמאחד את כולם, שהם כולם צריכים, כן? בגלל שהוא טוען שתמונת העולם שלהם היא קוהרנטית בתוכה, אז לכן הוא צריך להתעלם, הוא צריך לקחת פחות ברצינות את המחלוקות שיש ביניהם בתוך הפרטים האלה, כי הוא טוען שזה לא משנה, זה כבר, הפרטים באמת הכי קטנים האלה הם לא נצרכים – אפשר להיות קלאמיסט עם כל אחד מהם, הם לא סותרים את עיקרי היסוד שלהם. אבל הפרטים האמצעיים כביכול – עיקר האטומיזם וכולי – הם כן צריכים, והוא גם מסביר למה הם צריכים חלק מההנחות שלהם במפורש. אוקיי, אז עד כאן ההקדמה הזאת.

הקשר ההכרחי בין ההקדמות

עכשיו אנחנו יכולים להראות גם איך מספר ההקדמות האלה הם בעצם נובעים זה מזה, כן? זה לא – אפשר להגיד כל שלושת ההקדמות הראשונות בוודאי הרמב”ם עצמו אומר – הוא בעצם הקדמת האטומיזם, אבל הוא פשוט מפרט מה מתחייב, מה מתחייב מתוך זה. וגם כן זה שהוא טוען שיש פה משהו שמתחייב מתוך כל דבר גם מאפשר לו גם לצחוק על זה ולהפריך את זה בדרך של עד אבסורדום, שהוא בעצמו אומר את זה במפורש.

ז. ההקדמה השנייה: מאמר הריקות

ההקדמה השנייה הוא המאמר בריקות. האמירה שיש ריקות, ריקות זה ריק. אפשר להגיד מקום ריק, כי מקום זה כבר דבר, אז זה קצת בעיה, אבל זה ההקדמה השנייה, וזה בעצם, זה כן דבר ידוע, דבר מוסכם על כל האטומיסטים מאז, ככה אמרו שיש בעולם אטומים וריק וכלום.

הסבר הרמב”ם לצורך בהנחת הריקות

ורמב”ם מסביר למה הם צריכים את זה, והוא אומר ככה:

המונח “שורשיים” (חכמי המדברים)

“קדמוני המדברים” – יש פה תרגום מוזר של אבן תיבון, של המהדורה החדשה של אבן תיבון, אני לא יודע מאיפה הם קיבלו את זה, או מה הסיפור של זה, צריך לשאול אותו, מה באמת קורה פה, כי מה שכתוב פה זה פשוט המילה הערבית שמתורגמת “השורשיים”. שוורץ מתרגם פה “התיאולוגים”, “השורשיים” הוא התרגום של אבן תיבון גם במקומות האחרים באותו הקשר.

והסיבה, ואנחנו יודעים שהם אלאצולים והם קראו לזה מילולית בערבית “השורשיים”, הם קראו לעצמם ככה כי הם עסקו בשורשי הדת, המילה עיקרי הדת או שורשי הדת, עיקר זה ושורש זה אותו דבר כמו שורש, כן? עיקר זה דימוי חקלאי – שורש, ויש דימוי של בניין שהוא יסוד, כן? שתי דימויים לאותו דבר.

הרעיון הזה שיש שורשים לדת, שהוא התיאולוגיה, כן, שהוא ידיעת האל, העיקרים השכליים. זה הביטוי, זה נוסח קלאמיסטי באמת, הרמב”ם עצמו משתמש בו לפעמים, והם קראו לעצמם “שורשיים”, חכמים שעוסקים בשורשי הדת.

לא, you can take a can’t help you now. ברוך, יאסל פלוג, please close the door, I can’t, I can’t have this now.

סליחה, אני פשוט מסביר את המילה הזאת שכתובה פה במילים. אז זה פירוש הפשוט של המילה, זו המילה שכתובה, “השורשים”, וזו פשוט מילה אחרת למדברים, הם עצמם קראו לעצמם “שורשים”, ואולי לפעמים הם גם “מדברים”, אבל ככה הם הראו את עצמם בהקשר של שחכמי הדת. כן, יש את חכמי הענפים שהם חכמי ההלכה שעוסקים במה צריך לעשות ולא במה יש, מה קיים מבחינה דתית.

השימוש של הרמב”ם במונח “שורשיים”

זה נראה, אז קודם כל יש פה שאלה למה הוא פתאום התחיל לכתוב את זה. כאילו, עד עכשיו הוא פשוט דיבר, ההקדמה שלה מדברים, המתכלמון, מותכלמון. זה לא ברור למה הוא פתאום נותן להם את השם הזה, וזה עדיין לא ברור לי. זה נראה קצת במקום אחר בפרק ע”א כתוב “השורשים רצוני לומר יעני המדברים” וכנראה שהוא מתכוון שהוא לא רוצה להכיר בזה שהם שורשים או משהו כזה – כאילו מבחינתם הם עוסקים בשורשים, מבחינתו הם עוסקים בשטויות, יכול להיות משהו כזה.

ויכול להיות שזה גם סוג של רמז לזה שכל השיטה שלהם בנויה לצורך לעשות אמונות, כן? הוא מדבר פה גם, המילה אמונה, כתוב “מאמינים”, אִתַּקַד, “מאמינים”, שזה לא היה כתוב ככה בחלק הקודם למשל, שהוא מכיר, הוא כתב שהם חושבים, כן? דיברנו על זה, שיש דברים שהם אומרים, יש דברים שהם חושבים, יש דברים שהם מאמינים, אני לא יודע, כל המילים האלה נראה לי מילות זלזול, וכנראה…

בעיית התרגום של אבן טיבון

אבן טיבון משום מה החליט לתרגם פה במשפט הארוך הזה, אני לא יודע מה קורה פה, שהוא כנראה הבין שהרמב”ם מתכוון שלא כולם מאמינים, אולי באמת היו כאלה שהתווכחו על הרעיון של הריקות, או שאולי גם היה ויכוח – אולי גם היה ויכוח – האם באמת הקלאמיסטים הראשונים האמינו בזה או שזה שורשי, זה יסודי בשביל הקלאם להאמין בזה או לא, כי הריקות היא באמת הנחה בעייתית, גם אחת הדברים שאריסטו מאוד תקף בהנחה האטומיסטית.

אז יכול להיות שהוא מתכוון פה, כנראה שהוא מתכוון פה שהקלאמונים, שהוא, ככה הוא מתרגם, כן, אז אם נדמה מתרגם פה “עיקר”, לא במובן של חכמי העיקריים, אלא במובן של הקודמונים המדברים שהיו עיקר חוכמת הדברים. תרגום מוזר, אני לא יודע מה קורה פה, ובאמת כנראה שיש פה מהדורות, צריך לשאול את החוקרים בשביל העניין הזה.

הסתירה המהותית של הריקות

אז בואו נמשיך. הם מאמינים גם כן, כן, גם כן, כלומר, חוץ מזה שהם מאמינים שיש אטומים, הם גם מאמינים שהריקות נמצא, שיש ריקות. עכשיו, המצאות של הריקות הוא כמובן קצת בעייתי, כן, כי זה סתירה. סתירה מהותית – איך יכול להיות קיים משהו שלא קיים? זה אחת הסיבות שאריסטו חשב שזה לא יכול להיות.

והוא מתרגם והוא רוחק אחד מרחק, כן, סוג של, אפשר לתרגם את זה בצורה נכונה, הכוונה היא סוג של מקום, אבל לא מקום, או רחקים או יותר, כן, כי אחר כך נראה שיכול להיות שיש שתי אופציות, כלומר או שהכל הוא ריק אחד או שיש סוגים שונים, חלקים שונים של הריק, שאין דבר בהם כלל, אין בהם שום דבר, הם ריקים מכל גוף, כן, גוף זה הדבר שנוצר מאטומים, נעדר מהם כל עצם, כלומר כל אטום.

ההכרח הלוגי של הריקות

עכשיו, זו אמונה שלהם, ולמה הם צריכים את זה? אנחנו מגיעים להסברה. וזאת ההקדמה, היא הכרחית להם, הם חייבים להאמין בזה, להאמינם ההקדמה הראשונה. בגלל שהם מאמינים את ההקדמה הראשונה של האטומים, אז הם חייבים להאמין גם בהקדמה של הריק. זה באמת מוסכם על כל אטומיסט. ולמה?

וזה שאם יהיה העולם מלא מן החלקים ההם, כן? כי הצד השני זה שכל העולם מלא אטומים. ואז איך יתנועע המתנועע, איך יכול להיות שיש תזוזה? איך דברים, איך האטומים האלה יזוזו בכלל? ולא יצוייר, הרי האופציה האחרת זה צריך להיות שהאטום אחד ייכנס לתוך השני, אבל זה אי אפשר, זה נשמע להם סתירה, סתירה לוגית, כן? לא יצוייר, הכוונה היא אי אפשר לחשוב. אי אפשר לחשוב, ייכנס הגשמים קצתם בקצתם, זה סוג של מוסכמה. גוף לא יכול להיכנס בתוך גוף אחר, אלא אם כן יש לו מקום.

אבל מה הפירוש שיש לו מקום? מקום זה ריק, איך יכול להיות שיש מקום? אנחנו מאוד רגילים לחשוב באופן כזה שיש ריק, אז קשה לנו להבין למה זה אבסורדי, אבל זה אבסורדי. צריך, צריך, צריך לחשוב יותר להבין את זה. אבל זה היה הטענה המקורית, וזה בגלל שאי אפשר שגשם ייכנס בתוך גשם אחר, במיוחד אם אתה אטומיסט, כן? שכל דבר הוא בדיוק משהו, זה לא שאצל האריסטו כן יכול להיות בסוג מסוים של להיכנס גשם בגשם, אבל הגשם עצמו משתנה, כן? כשמשהו נכנס למשהו שני, אז הוא לא ממש נכנס למשהו השני, הם הופכים למשהו שלישי, או שהם משתנים, אבל לפי האטומיסטים הם לא יכולים להשתנות. אז אי אפשר שייכנס דבר בתוך דבר.

אז הצד האחר היחיד יהיה שאין באמת תנועה, אבל הרי יש, ואי אפשר התקבץ את החלקים ההם ופירודם, אלא בתנועותם. אנחנו הרי מסבירים את כל השינויים בעולם בתור התכנסות ופירוד האטומים. ואם הם לא יכולים לזוז, הם לא יכולים ללכת לשום מקום, אז הכל צריך להיות סטטי לנצח נצחים. אז זה לא יכול להיות, אנחנו רואים שזה לא נכון.

ולכן אנחנו צריכים להניח מקום ריק. הנה בהכרח יצטרכו לקיים הריקות עד שיוכלו החלקים ההם להתקבץ ולהתפרד. איך הם מזיזים? כי הם יוצאים מתוך המקום הריק ונכנסים לתוך המקום ליד משהו שני. ותיתכן תנועתם תנועה בריקות ההוא אשר אין גשם בו ולא עצם מעצמים ההם, כן, אז זה דבר ברור.

תפיסת המרחב כאטומיסטי

אחר כך נראה שמשום מה, וזה דבר שהוא לא מוסבר פה, אני לא יודע איך בדיוק להבין את זה. אחר כך נראה שהם חושבים שהמרחב עצמו הוא סוג של אטומים, כן, כן, הריקות הזאת הוא בנוי איכשהו ממקום כביכול לכל אטום במיוחד, לכן הם סוברים שהתנועה היא תמיד באותו מהירות, בגלל שכל אטום צריך להיכנס לכביכול מקום, עוד מקום נוסף שטאק כזה, כן, שנכנס אליו אטום שני וככה שלישי. אבל זה לא היה כתוב פה, אז אני לא יודע למה, משהו חסר לי פה, הדבר הזה.

ההקדמה השלישית: אטומיזם הזמן

בואו נקרא את ההקדמה השלישית כאן, אוקיי? ההקדמה השלישית, אז זו ההקדמה השנייה וזו המצאות הריקות, זה באמת משהו שיוצא מתוך הנחת האטומיזם וזה בעצמו דבר בעייתי, כי דבר כזה ריקות זה משהו סתירתי ומשהו בעייתי.

אוקיי, אחר כך אנחנו ממשיכים. מה אנחנו ממשיכים? יש הקדמה שלישית, מה ההקדמה השלישית?

ח. הטענה: הזמן מורכב מאטומים

ההקדמה השלישית היא, הוא אמרם, עכשיו עד כאן דיברנו על מה יש, הגופים והמקום שהם נמצאים בו כביכול, אפשר לקרוא לזה, זה הרחקים, המקום הריק, הריק, כן, מקום זו מילה בעייתית, אבל בסדר.

והקדמה השלישית, הוא אמרם, הם גם אומרים שהזמן מחובר מ”עתות”, כן, מחלקיקים של אטומים, נאוז. רוצים בזה שהם זמנים רבים לא יקבלו החלוקה לקוצר מדותם. הם לא יכולים להתחלק בגלל שהם סוג של אטומים של הזמן, כן? כן, הם לא יכולים להתחלק כי הם מדי קטנים ואי אפשר לחלק יותר.

ההכרח הלוגי מתוך ההקדמה הראשונה

ועכשיו הרמב”ם מסביר גם למה הם צריכים גם את ההקדמה הזאת, וזו הקדמה גם כן הכרחית להם מפני ההקדמה הראשונה. למה היא הכרחית מפני ההקדמה הראשונה? כי כל הדברים האלה קשורים זה בזה.

כי הם, וזה שהם ראו, ופה רואים שהרמב”ם מבין שיש להם שיטה אחת עקבית, שמתוך דבר אחד יוצאת כל השאר, הם לא סתם ממציאים, כן? הכל סתם מומצא, אבל הם לא סתם ממציאים דברים. והפוך, הם גם מבינים בצורה טובה אפילו את ההכרחות של אריסטו אמר, כן?

וזה שהם ראו בלא ספק, בלי ספק שהם ראו את מופתי אריסטו. אריסטו הביא ראייה שהדרך, הדרך הכוונה היא פשוט מרחק, כן? המרחק שדבר עובר בתנועתו. והזמן, כן? והתנועה המקומית, כלומר תנועה במקום, שלושתם שווים במציאות, כלומר, הם אותו סוג של דבר, הם עובדים באותו אופן. רצינו לומר שערך קצתם לקצתם ערך אחד, שהיחס של חלק מהזמן אל חלק מהמרחק, אל חלק של התנועה, הוא אותו דבר, כן? ומחלק אחד מהם מחלק האחר ועל ערכו.

כלומר, אני חושב שההוכחה, התיאום פה הוא מאוד פשוט, אם דבר זז, אז הוא זז ממקום למקום בזמן מסוים, כן? לכן, אם אתה הולך, התנועה היא בזמן מסוג מסוים, כן, היא מתחלקת למהירות ואיטיות או משהו כזה. אז אם היא מהירה במובן, למהירות כלשהו, אז היא עוברת מרחק כלשהו ובזמן כלשהו, כן, זה הרי ההגדרה של זמן ותנועה ומרחק.

ולכן, במידה שאחד מהם מתחלק, אז גם השני יצטרך להתחלק. במידה שאחד מהם הוא רציף ולא מתחלק, אז כולם צריכים להיות רציפים ולא מתחלקים, כן? אז, זה אני חושב די ברור.

המסקנה ההכרחית

ולכן, אז יוצא מתוך ההקדמה הפשוטה הזאת, ידעו בהכרח, שאם היה הזמן נדבק, כן, נדבק זה מה שאנחנו קוראים רציף, ויקבל החלוקה לא תכלית, כן, אם הזמן היה דבר שלא מתחלק, לא אטומיסטי, כן, הוא כפי באמת השיטה של אריסטו, אבל אריסטו חושב שאין זמן. בכל מקרה, אם הזמן היה דבר שמתקבל חלוקה אינסופית, התחייב בהכרח שיתחלק החלק אשר שמו בלתי מתחלק.

כן, למה זה יוצא ככה? כי הרי מה זה שדבר נע? שהוא הדבר, מה שזה לא יהיה הדבר, שיש לו תנועה, הוא מגיע ממקום למקום בזמן מסוים, כן, בתוך אורך מסוים של זמן. עכשיו, האם יש

הקשר ההכרחי בין אטומיזם של חומר, זמן ומרחב

הקשר בין חלוקת הדבר לחלוקת התנועה

אם אנחנו מחלקים אותו פעם אחת, אז חייב להיות גם הדבר שיתחלק בדיוק אותו פעם, כן? כי אחרת אנחנו יכולים להגיד שדבר הוא נמצא חלקית במקום הקודם וחלקית במקום שהוא מגיע אליו, כן?

כן, אז בכל חלוקה אפשרית בדברים הוא גם חלוקה בתנועה שלהם, כי כל תנועה צריך תמיד אפשר לדבר על השלב שבו חלק מהדבר הוא במקום החדש וחלק מהדבר הוא עדיין במקום הישן, כלומר הוא מתאחר אחריו, כן, זה מובן. אז ככל שמחלקים את התנועה ככה מתחלק את הדבר. אנחנו, זה הולך באותו יחס.

עקרון הרזולוציה

אם התנועה היא תנועה גדולה, אז אם אנחנו נחלק את התנועה למידות גדולות, כן, אז אנחנו נדבר על הזמן בזמנים גדולים. אם ניכנס לרזולוציות יותר קטנות, אז אנחנו נחלק את שתיהן ברזולוציה יותר קטנה, כן?

המסקנה: רציפות או אטומיזם

ולכן, אם אתה תוטל, אם אתה חושב שכל הדברים האלה רציפים, אז אין בעיה, כולם מתחלקים לאינסוף. ואם אתה אטומיסט, אז אתה גם צריך לעשות אטומיזם של הזמן והמרחק. בדיוק מאותה סיבה, כי אחרת, אז כביכול אתה צריך לדמיין, כפי שהוא יסביר עוד שנייה, את התנועה בתור קפיצות ולא בתור משהו רציף, למרות שזה נראה לנו משהו רציף.

הם יגידו לא, כי אחרת אי אפשר לעשות תנועה שהיא רציפה בלי זמן רציף ובלי דברים רציפים, שהדבר עצמו, בגלל שכל דבר שיש לו תנועה, יש תמיד חלק שהוא עדיין כבר הגיע, כבר נגע במקום החדש וחלק לא, אז החלק הזה זה לחלק.

בעיית הצדדים באטומים

כמובן זה שתמיד אפשר לדבר על חלק הוא בעצמו קצת קושי במובנה של לאטומים, כן? כי אתה אומר אטום אין לו חלוקה אז יש לו צדדים, זה קצת בעיה. ולכן באמת הם חשבו שהאטומים אין להם גודל.

בכל מקרה, אבל בהנחה שיש אטומיזם אז חייב להיות גם אטומיזם של תנועה, שזה ממילא אטומיזם של זמן וממילא אטומיזם של מרחק. ולכן באמת אלה הם באמת אימצו את כל, את כל ההנחות האלה, כן.

הקישור המקובל בפיזיקה

הקישור בין שלושת הדברים האלה הוא עדיין מקובל בפיזיקה, יש המון סיבוכים על זה, אבל זה עדיין ברור שזה הדברים הולכים יחד, וזה בעצם הדבר שכולם מודים בו, כן, גם הכלאם, גם אריסטו, כולם מודים שהדברים האלה הולכים ביחד, ולכן זה הכל הולך ביחד, כן.

זה מה שהוא אומר, שאם הזמן נדבק ויקבל החלוקה, זה חייב להיות שגם החלק מתחלק לאינסוף. וכן הפוך, כשאתה שים הדרך מדובקת, כי אם אתה מדבר על תנועה מקומית, המרחק שאתה הולך בתנועה שהיא רציפה, יתחייב בהכרח להתחלק כעתה מן הזמן אשר הוא שם בלתי מתחלק.

אז הוא כאילו נוקט את זה מהכיוון ההפוך. אם נחלק את הדרך, כן, את מרחק, כן? מרחק מקומי, זו המילה של דרך. כן, לא המרחק שבו אנחנו זזים לכן. אם אנחנו מחלקים אותו לאינסוף, אז גם הזמן היה נצטרך להתחלק, כי אז אנחנו צריכים להגיד שהדבר הוא בזמן הזה, נמצא במקום הזה, ואז איך יש זמן כזה, חייב להיות מתחלק.

ט. הכרח האטומיזם הזמני

בגלל שהכל בלתי מתחלק, כמו שביאר אריסטו בספר נקרא השמע הטבעי, זה השם שלהם לפיזיקה. ולזה חייבו שהדרך בלתי מדובק, כן, גם המרחק, כן? אז גם הזמן וגם המרחק חייב להיות בלתי מדובק, לא רציף, אבל מחובר מחלקים, עליהם תכלה החלוקה. חייב להיות שיש מקום שהחלוקה מתחלקת ומסתיימת, שזה האטום, החלק הבלתי מתחלק. וכן הזמן, כן.

הערה על המבנה

אז גם בעצם המרחק זה ההקדמה, זה לא ההקדמה השנייה, כן, ההקדמה השנייה זה הריקות, ועכשיו אנחנו באיזשהו, זה מה שאני, לא ברור לי, חלק מסוים מהריקות הזאת, או איכשהו המרחק, הוא קורה לזו הדרך, זה לא אותו דבר בדיוק כמו הריקוד כנראה, אבל אני לא מבין מה קורה פה בדיוק, אז שאלה, אולי נגלה את זה. בכל מקרה, הדרך הוא מחולק וכך הזמן.

דוגמת חלוקת הזמן

זה שההקדמה השלישית יגיעה לעטות, לא יקבלו החלוקה. למשל, הוא נותן משל שהשעה למשל 60 דקות והדק, אנחנו אומרים דקה, הוא אומר דק, הוא 60 שנים, אנחנו אומרים שניות, הם לא ידעו את הזכר ונקבה, לא יודע. והשני הוא, כן, שזה שניות, זה פשוט כי זה החלוקה השנייה אחרי החלוקה של השעה לדקות.

המשך החלוקה

ואז לכן אפשר לחלק את השני לשלישיים, ככה הרמב”ם גם משתמש בכל החישובים האסטרונומיים שלו, הוא קורא לזה דקות, שניות, שלישיות. זה לא רק לגבי הזמן, כן, גם לגבי המרחב, כשאנחנו מחלקים את הגלגל ל-360 מעלות, אז אנחנו מדברים על דקות של המעלות ושניים של המעלות, שניות של המעלות או שלישיים של המעלות.

נקודת הסיום – האטום הזמני

ובקיצור, והגיע באחרונה העניין אצלם אל חלקים עם אסירים על דרך משל, כן, עשרה חלוקות או יותר דקים מהם, לא משנה כמה זה גדול בדיוק, לא יקבלו, לא יחלקו כליו, לא יקבלו החלוקה כמו הדרך. הנה שב הזמן, אם כן בעל הנחה וסדרי תשע, הזמן הוא משהו מאוד ברור, כן, הוא מקבל סדר, מקבל הנחה, הוא מקבל סוג של מציאות, הוא נהיה דבר, בעל הנחה וגם בעל סדר, כלומר הוא מסודר באופן אטומיסטי הזאת.

ביקורת הרמב”ם: הכלאם לא הבינו את מהות הזמן

הטענה המרכזית

ופה יש קטע מעניין של הרמב”ם לגבי הזמן, כן, שאומר שאלה המדברים לא יעמדו מהות הזמן כל עיקר, הם לא יבינו את מהות של הזמן בכלל. ובדין להם זהו, כדין להם זהו, וכך ראוי להם. למה זה בדין להם?

הסבר הרמב”ם: הזמן כבעיה פילוסופית

אומר הרמב”ם, פה הרמב”ם, כן, זה עוד דבר מעניין שהרמב”ם עושה לאורך הפרק הזה, זה שהוא מראה שהם לא לגמרי משוגעים מהכלאם הזה, יש פה באמת בעיות והם לא מבינים דברים מאוד יסודיים ועדינים ומורכבים ועמוקים, הם לא משוגעים לגמרי, כן? כל המוטיבציה שלהם עושה אותם משוגעים, עושה אותם משוגעים, אבל יש פה משהו.

צריך להבין למה הוא עושה את כל המשחקים האלה, אבל אני רק אומר מה שהוא אומר, הוא אומר שזה מתאים להם לא להבין את עניין הזמן, כן? להגיד שזמן הוא, להגיד שהדברים הם אטומיסטיים, יש פה בעיות על זה, זה מובן. להגיד שזמן לא אטומיסטי זה הכרחי מתוך, כן, הם עושים טוב את החשבון, זה באמת מה שצריכים אם מאמינים באטומיזם של הדברים. אבל זה גם סוג של מאוד רחוק מהמציאות של המהות הזמן, זה מאוד רחוק, אבל זה מתאים, ככה מתאים לפילוסופים לא מעמיקים.

למה? הזמן כבעיה אמיתית

למה? זה באמת, הזמן הוא בעיה פילוסופית ואם מישהו לא מאוד מעמיק, באמת נפגש בפרדוקסים להבנת מהות הזמן. בעצם גם אריסטו יש לו פרקים על מהות הזמן, ובעצם גם היה מחלוקת מאוד ידועה בין האפלטונים לאריסטוטליים על מהות הזמן.

ואריסטו מזכיר את זה, ואחר כך יש, אני לא יודע אם הרמב”ם מכיר, אבל יש פלוטינוס ואחרים שחוזרים ומפריחים את אריסטו בהסבר שלו. הרמב”ם הולך עם הדרך של אריסטו בדרך כלל, אבל עדיין אפשר לראות שם שיש פה איזושהי בעיה, והרמב”ם לא הכיר משהו מהשיטה הפלטוניסטית מזה שהוא קרא את גלינוס, את גלן, שהוא היה סוג של יותר הפלטוניסט משאר הפילוסופים שרמב”ם קרא.

דוגמת גלינוס – הודאה בקושי

והוא אומר ככה, ובדין להם זה שאם מהירי הפילוסופים בלבלם מעניין הזמן, אפילו פילוסופים טובים היו מתבולבלים בגלל עניין הזמן, וקצתם לא השכילו עניינו, חלק מהם באמת לא הבינו אותו עד שגלינוס אז הגלינוס היה לפחות מודה על האמת, כן? כשהוא לא הבין מה שזה הוא אמר.

כשהוא אמר, הרמב”ם כידוע חשב שגלינוס הוא בדרך כלל מגזים, הוא אומר שהוא יודע יותר ממה שהוא באמת יודע, הרמב”ם לא היה כל כך חסיד שלו, אבל עדיין כנראה שהוא הוביל אותו כדוגמה שהוא היה סוג, הוא לא היה טיפש והוא אמר שהוא לא מבין את זה, הוא אמר שהזמן הוא עניין אלוהי, לא תושג עמידתו. אז אלוהי זה משהו שלא מסוגלים, כן.

צריך להבין, אני חושב שגלינוס הוא התכוון למשהו פה, כמו שאני אומר, זה מקושר לשיטה הפלטוניסטית של הזמן, אבל הרמב”ם מצטט את זה, מביא את זה בתור משהו שמראה שהבנת מהות הזמן, לענות לשאלה מה ה-definition, מה הגדרה של הזמן, הוא באמת בעיה.

קל וחומר לכלאם

וכל שכן אלא שלא יביטו לטבע דבר מן הדברים, כן, כן, אלא הם לא מאמינים בכלל בטבע וההגדרה, הם לא מבינים את ההגדרה של שום דבר. אז כל שכן שהם לא מבינים את ההגדרה של הזמן, ומתאים להם, ככה מתאים להם לא להבין את המושג של הזמן. זה חלק, קטע שצריך להבין יותר, כן. אני רק מספר, אני רק קורא אותו כרגע.

מעבר לחלק הבא: המסקנות האבסורדיות

עכשיו, בוא נסיים, נראה אם יש לנו זמן לסיים את הקטע הזה. עכשיו בוא נסיים, אז עד כאן השלוש הקדמות הראשונות שהם מסבירים את עיקרי האטומיזם שלהם, שכל אחת מהנוחות האלה נובעים מאחד מהשני בצורה מאוד ברורה.

אומר הרמב”ם, עכשיו תבין עד כמה זה שטויות. ושמע מה שמתחייב להם לפי אלה שלוש הקדמות והאמינו. הוא אומר, תראה מה יוצא, מה מתחייב להם, כלומר, מה המסקנה שיוצאת מתוך ההקדמות האלה, והם באמת האמינו במה שיוצא מזה, כן? הם לא אמרו, אה, זה באמת יוצא אבסורד מדי.

ביקורת הרמב”ם על תורת התנועה של הכלאם

י. הערכת הרמב”ם את המסקנות

אומר הרמב”ם, עכשיו תבין עד כמה זה שטויות. ושמע מה שמתחייב להם, לפי אלה השלוש הקדמות והאמינו. הוא אומר, תראה מה יוצא, מה מתחייב להם, כלומר, מה המסקנה שיוצאת מתוך ההקדמות האלה, והם באמת האמינו במה שיוצא מזה. כן, הם לא אמרו, אה, זה באמת יוצא אבסורד מדי, אנחנו לא מאמינים – הם באמת האמינו בזה. אבל באמת מי שמסתכל מבחוץ רואה שזה מוזר.

הגדרת התנועה לפי הכלאם

אז הם אמרו ככה, מה זה התנועה? התנועה היא העתק עצם פרידי, כן, אטום, מן החלקים ההם, אחד מהם, מעצם פרידי, כלומר ממקום של עצם פרידי – אני לא יודע, זה הדבר שאמרתי שאני לא מבין – אל עצם פרידי סמוך לו. כן, אז עצם פרידי, כלומר העצם של המרחק, הדרך פה, כן?