ההקדמה השמינית של מורה נבוכים חושפת את הבעייתיות בשיטת הכלאם: הכחשת הצורות הטבעיות והמינים. לפי המתכלמין, אין הבדל מהותי בין להיות “בן אדם” לבין להיות “לבן” – שניהם רק מקרים של אטומים, וכך גם אין הבדל אמיתי בין מלאך לתולעת, בין כיסא הכבוד לצמח. ההקדמה התשיעית מוסיפה עיקרון בעייתי נוסף: מקרה לא יכול להיות נשוי על מקרה אחר, הכל חייב להיות ישירות על העצם – עיקרון שנובע מהצורך התיאולוגי לשמור על חופש הרצון האלוהי המוחלט, שכל דבר יוכל להפוך לכל דבר ברגע.