אור מאור נר ומנורה – עובדות
בראשית – אור, מאור, להאיר
יום א – 5 אור
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר.
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.
וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד.
יום ד – 5 מאור
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים.
וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן.
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים.
וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ.
וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.
וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי.
יום ד – 2 להאיר 1 אור
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים.
וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן.
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים.
וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ.
וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.
וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי.
ספר שמות ויקרא במדבר – מאור
ברשימת נדבת המשכן ועשייתו – 5 שמן למאור.
(תרומה) שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים (חסר – השאר מלא)
(ויקהל) וְשֶׁמֶן לַמָּאוֹר וּבְשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים
(והנשיאים הביאו) וְאֶת הַבֹּשֶׂם וְאֶת הַשָּׁמֶן לְמָאוֹר וּלְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים.
(עשיית חכמי לב – ויקהל) וְאֶת מְנֹרַת הַמָּאוֹר וְאֶת כֵּלֶיהָ וְאֶת נֵרֹתֶיהָ וְאֵת שֶׁמֶן הַמָּאוֹר. (‘ה‘מאור במקום ‘ל’מאור, וכן להלן)
(ויביאו את המשכן אל משה) אֶת הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה אֶת נֵרֹתֶיהָ נֵרֹת הַמַּעֲרָכָה וְאֶת כׇּל כֵּלֶיהָ וְאֵת שֶׁמֶן הַמָּאוֹר.
ציווי בני ישראל להביא שמן כתית למאור – 2
(תצוה) וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד.
(אמור) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד.
משא המשכן – מנורת המאור, שמן המאור (2)
(במדבר) וְלָקְחוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אֶת מְנֹרַת הַמָּאוֹר וְאֶת נֵרֹתֶיהָ וְאֶת מַלְקָחֶיהָ וְאֶת מַחְתֹּתֶיהָ וְאֵת כׇּל כְּלֵי שַׁמְנָהּ אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ לָהּ בָּהֶם
וּפְקֻדַּת אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שֶׁמֶן הַמָּאוֹר וּקְטֹרֶת הַסַּמִּים וּמִנְחַת הַתָּמִיד וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה פְּקֻדַּת כׇּל הַמִּשְׁכָּן וְכׇל אֲשֶׁר בּוֹ בְּקֹדֶשׁ וּבְכֵלָיו.
סיכום מאור
סך הכל: 10 ‘מאור’ – 9 מלא והראשון חסר. 5 ‘למאור’. ו5 ‘המאור’. 8 ‘שמן’, 2 ‘מנורה’.
שמות ויקרא במדבר – מנורה
א] ציווי המנורה בפרשת תרומה – 7 ‘מנורה’, 2 ‘נרותיה’
וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ.
וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי.
שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה.
וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ.
וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה.
כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר.
וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ.
וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ זָהָב טָהוֹר.
כִּכָּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ אֵת כׇּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה.
וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מׇרְאֶה בָּהָר.
ב] עשיית המנורה בפרשת ויקהל – 6 ‘מנורה’, 1 ‘נרותיה’
וַיַּעַשׂ אֶת הַמְּנֹרָה זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה הָיוּ.
וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי.
שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בְּקָנֶה אֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה.
וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ.
וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִמֶּנָּה. (כאן חסר ‘מן המנורה’ ובמקומה ‘ממנה’)
כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה הָיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר.
וַיַּעַשׂ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ זָהָב טָהוֹר. (כאן חסר העלאת הנרות והארתם)
כִּכָּר זָהָב טָהוֹר עָשָׂה אֹתָהּ וְאֵת כׇּל כֵּלֶיהָ.
3 פרשיות השמן והעלאת הנרות
ג] מצוות השמן בפרשת תצוה – 1 נר (בפרשה זו חסר המנורה)
וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד׃
בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל־הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד־בֹּקֶר לִפְנֵי יְהֹוָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
ד] ציווי השמן בפרשת אמור – 1 מנורה, 2 נרותה (1 נר, 1 הנרות)
וַיְדַבֵּר יְ־הֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד.
מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְ־הֹוָה תָּמִיד חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם.
עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי יְ־הֹוָה תָּמִיד.
ה] מצוות המנורה בהעלותך – 4 מנורה, 3 נרות (2 הנרות אחד חסר ואחד מלא, 1 נרותיה)
וַיְדַבֵּר יְ־הֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת – אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.
וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן – אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ־הֹוָה אֶת מֹשֶׁה.
וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה יְ־הֹוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה.
סך כל פרשיות המנורה העיקריות: 18 מנורה, (7+6 = 13, בפרשיות עשיית המנורה. 1 בפרשת השמן 4 בפרשת בהעלותך) 9 נרות.
ו] שימת המנורה במשכן – מנורה בלבד
(ציווי – תרומה) וְשַׂמְתָּ אֶת הַשֻּׁלְחָן מִחוּץ לַפָּרֹכֶת וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן.
ז] הקמת המשכן והעלאת הנרות – מנורה ונרות.
ציווי הקמת המשכן (פקודי) וְהֵבֵאתָ אֶת הַשֻּׁלְחָן וְעָרַכְתָּ אֶת עֶרְכּוֹ וְהֵבֵאתָ אֶת הַמְּנֹרָה וְהַעֲלֵיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ.
(קיום שימת הכלים במקומם (פקודי) וַיָּשֶׂם אֶת הַמְּנֹרָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן נֶגְבָּה. וַיַּעַל הַנֵּרֹת לִפְנֵי יְ־הֹוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ־הֹוָה אֶת מֹשֶׁה.
ח] עשיית הכלים והמנורה
(תשא – עשיית המנורה ע”י בצלאל) וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כֵּלָיו וְאֶת הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה וְאֶת כׇּל כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת. ‘המנורה הטהורה’. אין נרותיה.
(ויקהל – חכם לב יעשו) וְאֶת מְנֹרַת הַמָּאוֹר וְאֶת כֵּלֶיהָ וְאֶת נֵרֹתֶיהָ וְאֵת שֶׁמֶן הַמָּאוֹר. ,’מנורת המאור’, ונרותיה.
(פקודי – הבאת המשכן למשה ‘המנורה הטהורה’, אֶת הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה אֶת נֵרֹתֶיהָ נֵרֹת הַמַּעֲרָכָה וְאֶת כׇּל כֵּלֶיהָ וְאֵת שֶׁמֶן הַמָּאוֹר. ‘נרות המערכה’ – כלומר אותם ש’יערוך’ אהרן.
ט] משיחת המנורה
(תשא – משיחת המנורה) וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כׇּל כֵּלָיו וְאֶת הַמְּנֹרָה וְאֶת כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת.
י] משמרת נשיאת המנורה – 2 מנורה 1 נרותיה
(במדבר) וּמִשְׁמַרְתָּם הָאָרֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנֹרָה וְהַמִּזְבְּחֹת וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָּהֶם וְהַמָּסָךְ וְכֹל עֲבֹדָתוֹ.
וְלָקְחוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אֶת מְנֹרַת הַמָּאוֹר וְאֶת נֵרֹתֶיהָ וְאֶת מַלְקָחֶיהָ וְאֶת מַחְתֹּתֶיהָ וְאֵת כׇּל כְּלֵי שַׁמְנָהּ אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ לָהּ בָּהֶם.
סיכום מנורות ונרות
סך הכל 27 מנורות והרמז שמן זיך ז”ך.
כל ‘מנרה’ חסר חוץ מן הראשון בפרשת תרומה ‘מקשה תעשה המנורה’, ו2 האחרונים בפרשת בהעלותך ‘אל מול פני המנורה’ בציווי וקיום.
‘המנורה הטהורה’ – 3 פעמים, 2 הראשונים בעשיית בצלאל בציווי והבאה (מובן לפי שהטהרה הוא עשייתה זהב טהור והוא שייך אל העשיה, והאחרון בציווי הדלקת הנרות בפרשת אמור. ‘על המנורה הטהורה יערוך את הנרות לפני ה’ תמיד’, ייתכן פירושו לומר שהנרות לא היו מזהב טהור אלא מחומר המתאים לנרות, אבל הוא עורך אותם על המנורה הטהורה.
‘מנורת המאור’ – 2, בציווי חכמי לב ובכיסוי המנורה במסעות.
‘נר’ – 2 (נר תמיד – פסוק כמעט זהה בפרשת תצוה אמור)
‘נרת’ – 1 (נרות המערכה, פקודי בהבאת המשכן אל משה)
הנרות’ – 6 (4 חסר 2 מלא)
‘נרותיה’ – 8 (רמז ל8 ימי חנוכה, אולי זהו שספר הרוקח שיש 8 ‘נרותיה’, למרות שכתב בפירוש שמונה גם ‘נרות’ וכו’)
סך הכל 17 נרות
17 נרות ועוד 27 מנורות הוא 44, הרמז ל44 נרות חנוכה עם השמשים כפי שנהגו לרמוז בסה”ק.
סמלי נר ואור בשירה
תקבולת ‘נר’ ו’אור’
- נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי
- כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר
- בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי לְאוֹרוֹ אֵלֶךְ חֹשֶׁךְ.
- אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח וְנֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ
- אוֹר חָשַׁךְ בְּאׇהֳלוֹ וְנֵרוֹ עָלָיו יִדְעָךְ.
ה’ נר לנו
- כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי יְהֹוָה אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חׇשְׁכִּי.
- כִּי אַתָּה נֵירִי יְהֹוָה וַיהֹוָה יַגִּיהַּ חׇשְׁכִּי.
- נֵר יְהֹוָה נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כׇּל חַדְרֵי בָטֶן.
ה’ אור לנו
- אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה.
- כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר.
נר רשעים ידעך
- כִּי לֹא תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ
- מָּה נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ וְיָבֹא עָלֵימוֹ אֵידָם חֲבָלִים יְחַלֵּק בְּאַפּוֹ.
- מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ יִדְעַךְ נֵרוֹ [בֶּאֱשׁוּן] (באישון) חֹשֶׁךְ
תקבולת אור וחיים
- כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר.
- כִּ֤י הִצַּ֢לְתָּ נַפְשִׁ֡י מִמָּוֶת֘ הֲלֹ֥א רַגְלַ֗י מִ֫דֶּ֥חִי לְ֭הִֽתְהַלֵּךְ לִפְנֵ֣י אֱלֹהִ֑ים בְּ֝א֗וֹר הַֽחַיִּֽים:
- כִּ֤י נֵ֣ר מִ֭צְוָה וְת֣וֹרָה א֑וֹר וְדֶ֥רֶךְ חַ֝יִּ֗ים תּוֹכְח֥וֹת מוּסָֽר:
- בְּאוֹר־פְּנֵי־מֶ֥לֶךְ חַיִּ֑ים וּ֝רְצוֹנ֗וֹ כְּעָ֣ב מַלְקֽוֹשׁ:
- לָ֤מָּה יִתֵּ֣ן לְעָמֵ֣ל א֑וֹר וְ֝חַיִּ֗ים לְמָ֣רֵי נָֽפֶשׁ:
- לְהָשִׁ֣יב נַ֭פְשׁוֹ מִנִּי־שָׁ֑חַת לֵ֝א֗וֹר בְּא֣וֹר הַֽחַיִּים:
[ראה שיש כאן 17 פסוקים, כי ב’ פסוקים כפלתי, והם כנגד 17 ‘נרות’ שבתורת משה. ואם תאמר הרי ‘כי אתה תאיר נרי הוא אותו פסוק פעמיים בתהילים ובשמואל, אף אני אענה לך שכן פסוק ‘להעלות נר תמיד’ נכפל בתורה’ בפרשת תצוה ובפרשת אמור]
אור מאור נר ומנורה – הסבר
ארבעת המילים
יש ארבעה מדרגות בשמות העצם.
א) אור – זהו האור העצמי השורשי – המילה השורשית. (light)
ב) מאור – הוא כלי האוחז את האור (lamp), והוא נאמר הן על המאורות שבשמים (כמו המאורות הגדולים) והן על המאורות שבארץ (כמו שמן למאור).
ג) נר – הוא כלי האוחז את האור, והוא נאמר על המאור שבארץ בלבד.
ד) מנורה – הוא כלי (יפה או שימושי) התופס את הנר (שהרי למנורה יש ‘נרות’, כמו ‘והעלה את נרותיה’).
חמשה ‘אור’ וחמשה ‘מאור’ במעשה בראשית
עכשיו אפשר לנו לעקוב אחר השתלשלות האור בתורה
בפרשה ראשונה של בריאת האור לא נאמר אלא שם העצם ‘אור’, חמשה פעמים, יהי אור ויהי אור את האור בין האור ויקרא לאור.
בפרשת היום הרביעי הולבש האור הזה ב’מאורות’, ושם כנגדו חמשה פעמים המילה ‘מאור’, יהי מאורות והיו למאורות את שני המאורות את המאור ואת המאור.
היינו, ה’אור’ עצמו שנברא ביום ראשון, הוא שהושם ביום הרביעי ב’מאורות’.
ועל כך מתאים דעת המדרש שהאור המלא של היום הראשון נגנז לצדיקים, כי הוא עצם האור, ומה שנמצא בשמים שלנו אינו כי אם ‘מאור’.
(ואם כן לשון התורה הוא היפך השגור בכתבי חב”ד שה’מאור’ הוא מקור האור, שאין זה נכון על השמש שלנו שהוא מאור במובן של כלי לאור ולא במובן של מקור לאור, שהוא ה’אור’ הקודם למאור, ואור אין פירושו ‘הארה’ כי אם עצם האור).
כוונת ה’אור’ המופיע בפרשת ה’מאור ורמז חנוכה
מטרת המאורות הללו להגדיר את האור הראשון, ועל כך משמש הפעל ‘להאיר’, נאמר פעמיים (בציווי ועשיה) שמטרתם ‘להאיר על הארץ’ (היינו, אותה הארץ שהיתה חושך בפסוק שני). וגם ‘להבדיל בין האור ובין החושך’, זה האזכור השישי והאחרון של ‘אור’ בששת ימי בראשית, והוא סיום הגבלתו על ידי המאורות.
אם נספור את הופעות השורש אור, מבלי מאור בששת ימי בראשית, יהיה לנו שמונה (חמשה ביום ראשון, ושלשה ביום רביעי, ב2 להאיר וא’ אור). והיינו, כי יש לזכור את כוונת המאור להביא את האור, והוא שמונת אורות של חנוכה.
ואם נוסיף על כך חמשה פעמים מאור, יהיה לנו 13, דהיינו 13 מידות הרחמים, הממשיכים את האור לארץ, וביום השמיני מצרפים את החמשה הנותרים שהם ה’ עלים תקיפים של השושנה, כמו שכתוב בכוונות.
‘אור’ כשם עצם וכפועל בשאר התורה
בספר בראשית לא נזכר השם או הפועל אור אלא עוד פעם אחת ‘הבוקר אור והאנשים שלחו המה וחמוריהם’, בסוף פרשת מקץ החל דרך כלל בחנוכה.
בכל שאר התורה לא נזכר המילה ‘אור’ (כשם עצם) אלא עוד פעם אחת, ‘ולכל בני ישראל היה אור במושבתם’. ברור שזהו הדהוד ‘ויבדל בין האור ובין החושך’, כאשר ניצלו ישראל ממצרים. חוץ מזה, ה’אור’ הוא הדבר שנברא בששת ימי בראשית, אין בו עוד מגע אדם.
הפועל ‘להאיר’, נמצא עוד ארבע פעמים, שנים מהם בעמוד האש ההולך להאיר להם בתחילת פרשת בשלח, ‘להאיר להם ללכת יומם ולילה’, ‘ויהי הענן והחושך ויאר את הלילה’, אחד בציווי הדלקת המנורה ‘והעלה את נרותיה והאיר אל עבר פניה’, והאחרון ‘יאר יי פניו אליך’. מבינים אנחנו, כי בהמשך אל אותו ההארה שהאיר על הארץ בבראשית, ואשר היה ממנו אור לבני ישראל בשעת חושך מצרים, כך היה גם על הים, ואותו האור הוא שנצטוה הכהן להאיר אל עבר פני המנורה, ומן אותו הפנים הוא מברך בברכתו ‘יאר יי פניו אליך’.
סך הכל נמצא בחמשה חומשי תורה בדיוק שבעה פעמים ‘אור’ כשם עצם. ששה במעשה בראשית – 5 ביום הראשון והשישי ביום הרביעי, והשביעי במכת חושך. ושבעה פעמים ‘הארה’ כפועל. שניים במעשה בראשית, שנים בעמוד הענן (נו”ה שהם עמודים), החמישי והשביעי בהארת המנורה, והשישי ברכת כהנים) – הרי ‘נרותיה שבעה’.
(יש עוד ‘הבוקר אור’ במעשה יוסף – שהמפרשים פירשו כפועל, ‘הבוקר האיר’, ואז יהיה לנו שמונה ‘אור’ כפועל, ושבעה כ’שם עצם’)
עשרה ‘מאורות’ במעשה המשכן
מה כן יש בשאר התורה? הרבה ‘מאור’, הרבה, ‘מנורה’, והרבה ‘נרות’, כל אלה בפרשיות המשכן, שהם החוט השני העובר בכל שלשת הספרים שמות ויקרא במדבר. בספר דברים לא נמצא אחד מן השורשים האלה אפילו פעם אחת.
המילה ‘מאור’, מופיעה בכל פרשיות הללו בדיוק עשרה פעמים. מבינים אנחנו, שאם במעשה בראשית היה לנו חמשה ‘אור’ וחמשה ‘מאור’, הרי בעבודת המשכן שהכל עשיית כלים בעבודתנו נעשה כולם ל’מאורות’.
הראשונה שבהם חסרה, כמו שגם ‘המאור’ הראשון ביום הרביעי חסרה פעמיים, ודרשו על כך מלשון מארה. והיינו כי תליית האור במאורות הוא כבר מיעוטו, וממילא דבק בו הקללה שהוא החסרון, ולכן ישנו גם מאור קטן, ולכן יש אסכרה בתינוקות. ואמנם כל שאר המאורות בפרשת המשכן מלאים, שכך הוא עיקר מגמתו למלא את המאור. וזהו גם עיקר שורש נס פך השמן, לומר שה’שמן למאור’ לא נחסר, כלומר שהמאור הקטן יאיר שמונת ימים.
יש מהם ‘שמן למאור’ בלמד, ויש מהם ‘שמן המאור’ בה”א, או ‘מנורת המאור’ בה”א. סך הכל בדיוק חמשה ‘למאור’ וחמשה ‘המאור’. ההבדל ביניהם נראה שכאשר מדובר על השמן המובא במטרה להיות ממנו למאור אבל טרם הואר ממנו, אז נאמר ‘שמן למאור’, כלומר המעותד להיות מאור. וכאשר כבר הובא או הודלק ממנו, אז הוא נקרא ‘שמן המאור’. כלומר שכבר הוא מאור. כן המנורה הוא ‘מנורת המאור’, כי אין בו הכנה להיות מאור אלא כולו טפל למאור. ולפי מהלכנו מן בראשית היינו כי ה’אורות’ של היום הראשון הם ‘למאור’, העומדים מעל למאור ועתידים להינתן בו, וכאשר הוא במאורות אז הוא ‘ה’מאור. (למאור בגי’ רפ”ז שהוא מ’רחפ'”ת עה”כ, העתיד להתעלות ולהתברר. המאור בגי’ רנ”ב שהוא קומת הה”א באבריה)
וודאי נגד זה עשה שלמה עשר מנורות, חמש מימין ‘למאור’, וחמש משמאל ‘המאור’.
‘נרות’ מעשה המשכן
‘נר’ – הוא הכלי המחזיק את ה’מאור’. ודווקא במעשה האדם, כי אין אומרים שיש ‘נרות’ בשמים אלא שיש ‘מאור’ בשמים, ובמילה ‘מאור’ הושוו שמים וארץ כי יש מאורות בשמים וכנגדם מאורות בארץ. אבל ‘נרות’ נמצאים רק בארץ. (גם דימויים של נר בנביאים הם תמיד דימויים של הדרכה או הארה בארץ). מילה זו לא נזכרה בספר בראשית כלל, והיא נמצאת בספרי שמות – ויקרא – במדבר שבע עשרה פעמים, כולם במעשה המנורה והדלקתה. וסימנם – וירא אלהים את האור כי טו”ב.
העלאת הנרות עריכתם או הדלקתם
המנורה מחזיקה את הנרות, והם נערכים עליה, ועל כן נקראים ‘נרות המערכה’, וכאשר ‘מעלים’ את הנרות על המנורה, היינו כפשוטו ששמים את הכלי המכונה נר על גבי הכלי המחזיק אותה המכונה ‘מנורה’. וזהו ‘העלאת הנרות’, או ‘עריכת הנרות’. נמצא ‘הדלקת הנרות’ איננה נזכרת בכתוב כלל לפי פשוטו, אלא שפשוט שאין מעלים על המנורה נרות כבויים.
אמנם ‘להדליק’ שהוא תמיד הדלקה זו בלשון המשנה, הרי שורש זה בלשון התורה על הרוב הוא רדיפה אחר דבר כמו ‘כי דלקת אחרי’, אע”פ שישנו בנביא מלשון דליקה. ואולי אין השורש הזה משמש ‘הדלקה’ בלשון התורה, ואין לנו אלא שורשי ‘העלאה’ או ‘הארה’, ונפרש ‘והאיר אל עבר פניה’, ”יאירו שבעת הנרות’, במובן של הדלקה.
ואצל הקרבנות נמצא תמיד הפועל ‘נתינת אש’, לענין של הבערה, נראה כי התפיסה הוא שאין המצאת האש דבר נפוץ, שלכן נצרך ‘ותרד אש מן השמים’, וממנה ‘אש תמיד תוקד על המזבח’, כי האש הוא דבר קיים בטבע אבל המצאתו הוא ענין קשה עד שמתייחס לירידה מן השמים. ולכן שומרים את האש תמיד על המזבח שלא תכבה. ובדומה לכך נראה ‘להעלות נר תמיד’, שגם הנר שבו אש צריכה לבעור תמיד. ויש הבדל בין נר ואש שהנר נועד להאיר והאש לשרוף ולאכול (‘שריפה’ נאמר על הבערת הכילוי בלבד, כמו ‘הנותר באש תשרפו’, אבל על הבעירה הטובה נאמר ‘הקטרה’, וכן ‘העלאה’, שנרי לכן נקרא ‘קרבן עולה’, ואם כן גם כאן השורש ‘העלאה’ קרוב לענין הדלקה).
ונראה שכשם שהוצרכו בני אהרן לשמור את ה’אש תמיד’ על המזבח, כן הוצרכו לשמור את ה’נר תמיד’ על המנורה. ולכן נאמר באלה צו. וזה כי האור כמו האש הם יורדים מן השמים, ונובעים מן אותם המאורות אשר בשמים, ולכן נצרך לשמירה יתירה לדאוג שיהיה שם תמיד. וכבר אמרנו במקום אחר (עי’ מאמר קושיית הבית יוסף) כי הנס של השמן הדולק יותר משיעורו הוא הנס של ירידת אש מן השמים, והבאנו את המקורות לכך. ועל כל פנים כל זה מתאים לדרכנו כאן שישנו ‘אור’, והוא אור עצמי, והוא נקלט או נתפס הן במאורות אשר בשמים והן בנרות שהם המאורות אשר בארץ.
ה’שמן’ הנקרא גם ‘יצהר’, (כנראה שהוא המילה הפיוטית יותר, כמו ‘תירוש’ ליין) מלשון ‘צהר’, או ‘צהריים’, הוא הנתפס ככלי הזרוע בארץ המאפשר לקלוט את האור בלילה, ועל כן הדימוי ‘אור זרוע’, שהרי היצהר הוא מילולית ‘אור’ שנזרע, כאילו כח המאורות או האור הראשון נזרע בארץ על ידי הזיתים, וכאשר עושים ממנו שמן ומדליקים ממנו את הנר אז הוא כמו קולט לאותו אור הראשון. והוא ‘דִּשְׁנִי אֲשֶׁר בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים’.
דפוס הכוכבים במנורה
אם כן, המנורה הוא כלי לנר, שהוא מאור, שהוא כלי לאור, והם דומים למערכת השמים. ש’מסילות הכוכבים’, הנקראים בלשון הקדמונים ‘גלגלים’, דהיינו ‘רקיע השמים’, הם המנורה, ובהם קבועים ה’כוכבים’, שהם ‘נרות’, ו’מאורות’, והם קולטים את ה’אור’, שהוא האור הראשון. וכשם שיש בשמים שבעה כוכבי לכת אבל מרכזם הוא החמה ‘המאור הגדול’ והוא קולט האור הראשוני המחלק את האורה לשאר הכוכבים, ויש שלש מתחתיה ושלש מעליה, כן ישנם שבעה קני מנורה והשמש הוא ‘נר מערבי’, שממנו מתחיל ובה מסיים. שכן בערב זמן הדלקת המנורה החמה במערב, ומשם יאירו שבעת הנרות. והמחלוקת אם הנר המערבי באמצע או שהוא השני מצד חיצון, הוא המחלוקת העתיקה אם החמה למעלה מכוכב חמה ונוגה וממילא באמצע או שהוא מתחתיהם ואז היא שניה ללבנה ממטה למעלה, והוא המחלוקת בקבלה אם עיקר הז”א הוא התפארת למעלה מנו”ה או היסוד מתחתיהם.
דפוסי מספרי מנורה ונרות בפרשיות המנורה
כאשר אנחנו קוראים את פרשיות המנורה העיקריות, אנחנו מוצאים שימת לב מוקפדת למספר המנורות והנרות המופיעים בהם. תחילה נדבר על 2 פרשיות צורת בנין המנורה בפרשת תרומה ובפרשת ויקהל, ונראה כי הם סובבים בדיוק סביב המספר שבע, שכן בפרשת תרומה שבעה ‘מנורות’ בדיוק, חוץ מ’נרותיה’ המופיע פעמיים. ואילו בפרשת ויקהל ששה ‘מנורות’, אך בכדי להשלים את המספר שבע בדיוק נחסר ‘נרותיה’ השני, ונמצא ‘מנורה’ עם ‘נרות’, הוא בדיוק שבע. ואם נחשוב ‘מנורה’ לבד נמצא בשני הפרשיות הללו בדיוק 13 מנורות, כאשר ביארנו ענין ה13 למעלה אצל המילה אור.
כמו כן בפרשה האחרונה של המנורה שהוא בהעלותך, אשר ניכר שמגמתה הוא לסכם את כל ענייני המנורה מן בניינה ועד הדלקתה וצורתה בדיוק, נמצא בדיוק שבע כאשר מחשבים ‘מנורה עם ‘נרות’, שיש שם ארבע ‘מנורות’ ושלש ‘נרות’, וה’נר’ האמצעי הוא בדיוק פסוק ‘אל מול פני המנורה העלה נרותיה’.
נמצא בשלשת הפרשיות השלימות העיקריות בדיוק 17 מנורות, כמספר הנרות שבכל התורה שהם טו”ב, וחוץ מהם עוד עשר מנורות, כמספר ה’מאורות’ שבתורה חוץ מבראשית המקביל למספר ‘אור’ ו’מאור’ שבפרשת בראשית.
פרשיות העלאת הנרות בכל המבטים
אנחנו רואים כי פרשת המנורה חוזרת הרבה פעמים, ובמיוחד שלשת הפעמים שבהם נאמר מצוות העלאת הנרות, בכל אחד מן הספרים שמות (תצוה) ויקרא (אמור) במדבר (בהעלותך), ונראה מזה שהעלאת המנורה שייכת בכל אחד מן המבטים המיוחדים שבאותם הספרים המחלקים את נושא המשכן כל אחד כפי דרכו, בפרשת תצוה הוא שייך לפרשיות הבנין, בפרשת אמור הוא שייך לסדר עבודת התמידים, ובפרשת בהעלותך הוא שייך לסדר החנוכה והחלת השכינה במחנה כולה. ולכן נדרש שם גם רמז לחנוכת החשמונאים כי הוא כמו החנוכה השלישית אחר המשכן ושלמה, או אחר בית ראשון ושני, ועי’ בדברי רמב”ן שם ומה שביארנו.