יום כיפור תשע”ד

אם האמת אינה התאמה של משפטים לדברים, הרי שגם הדבר אותה אנחנו קוראים חיפוש אחרי האמת אינה יכולה להיות חיפוש של דבר חיצוני. ואינו יכול להיות תליית האדם בכל דבר חיצוני. בניסוח קיומי, חיפוש האמת היינו שהאדם מחפש אישור למציאותו, אבל המציאה אינה יכול להיות מציאת דבר אחר לתלות בו את מציאותך. אם אני מאושר מתוך עבודה, מתוך חברה, או מתוך כל דבר אחר, היינו שאני חי בשקר. שכן מציאותי תלוייה ולא אמיתית, עצמאית.

כאשר האדם משיל מעליו כל תלייה בכל דבר אחר. רק אז הוא אמת. הענין הזה מסומל ביום הכיפורים בביטול תליית האדם בדברים שגופו חי עליהם. כאשר אתה אוכל, הרי שהחיים שלך תלוים באוכל. כאשר אתה נהנה מיחסים עם אחרים, קיומך תלויה בהם. הצם ונמנע מכל הנאה חושית, מסמל בזה את קיומו האמיתי המשוחרר מכל תלייה אחרת.

ענין זה בעצמו הוא הסליחה והכפרה, כזו שאינה תלויה בדבר. למבין בסוגיית הגמרא, ברור לכל הדעות שסליחת יום הכיפורים איננה תוצאה של תשובה, אלא לפי תנאים מסוימים התשובה הוא תנאי להגיע אל הסליחה הזאת. פירוש הדברים, שלפני שיגיע האדם לאותו חירות, צריך הוא לבטל מאיתו כל אחיזה אחרת. מי שמסוכסך וכועס על חבירו, הרי הכעס הזה מעכב בעדו מלהגיע אל אותה חירות. ולכן מומלץ לסלוח ולשוב בתשובה לפני יום הכיפורים, וכך מבואר בגמרא שזמן בקשת הסליחה הוא ערב יום הכפורים ולא ביום כיפור עצמו. [יש גם דרך הפוכה, לנגוע באותה חירות מלמעלה ואז לבטל מתוך זה כל אחיזה וכעס, וזו שיטת רבי שיו”כ מכפר בלא תשובה].

(להרחבה: מרטין היידיגר, המאמר על מהות האמת. ליקוטי מוהר”ן א, נב)