ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך. כל סיפור יש לו השלכות רבות לפי הצד שבו אדם נכנס לו. לפעמים קורה סיפור אחד ולאדם אחד עניינו דבר אחד ולשני עניינו ענין אחר, לפי הצד שהם עומדים בו ולפי המקום שבו הדבר נוגע אליהם. כך למשל אדם עושה מסיבה גדולה לנישואין מלא מעדנים ודרשות יפות ושירים יפים, תשאל את הילדים שם מה היה יספרו לך על הממתקים אשר חילקו והמתנות אשר קיבלו, תשאל את המבוגרים יספרו לך על החברה הנעימה שהייתה שם ועל הדיבורים היפים שנשמעו שם. תשאל את המבין בנגינה יספר לך על המוזיקה הנפלאה שנשמעה שם, וכן הלאה כל אחד לפי מקומו ומה שזה אומר אליו. אבל מי שעשה את המסיבה כולה היתה לו סיבה אינטימית שהוא ייחודו עם אהובתו, וכאשר שואלים אותו על דבר המסיבה הוא עונה את הכוונה האמיתית שהכל היה בכדי שתהיה לו רגע אינטימי חשוק עם חשוקתו. ונכון הוא שהוא עשה את המסיבה כולה ואכן רצה לשמח את הילדים בראוי להם ואת האנשים בראוי להם וכו’, אבל בעומק ליבו כל זה אינו נוגע וסיבת השמחה והמסיבה כולה הוא למען יחוד כמוס בליבו אשר אינו יכול לספרו אפילו לעצמו ויש בזה צד בדידות גדולה אשר אף אחד מאלה שהוא משמח איתו אינו יכול לעמוד על עומק תענוגו ושמחתו בזה, אבל על דרך האמת זה מה שכל זה אומר אליו וזה המשמעות האמיתית של כל המסיבה כפי רצון בעל המסיבה.
כך אחרי שמסופר סיפור שלם על כל פרטיו, ונפרט בה בימי מתתיהו בן יוחנן, בימיו כאשר הוא ראה עצמו מנהיג הדור ואחראי על הנהגתו, וכל מה שמשתמע מזה לפי הסתכלות חשמונאי ובניו. כשעמדה מלכות יון הרשעה, והיה בסיפור סיפור אחד של להשכיחם תורתך, שאנשי ובעלי תורה לומדיה ומלמדיה הפריע להם מאד שתישכח התורה, והיה עוד צד להעבירם מחוקי רצונך, ובעלי מצוות הצטערו מאד על הימנעות המצוות מהם, וכל אחד כפי המצווה הנוגעת לו ביותר נגעה לו הצרה אשר מונעים זאת ממנו, כהנים מעבודתם ולויים משירתם וישראל מעבודתם כל אחד כפי דרכו. וכאשר מתוך החושך והאפילה הזו המערבב את כל אחד כפי מקומו ועמידתו פתאום ואתה ברחמיך הרבים, נעמדה נוכח החושך הזה תוקף של אתה ברחמיך הרבים. נראה להם בלשון נוכח אתה ברחמיך הרבים (והיינו בלשון הקבלה הוארו י”ג מידת הרחמים מעתיקא לתוך השכינה הנקראת אתה והתתקפה בהם), ונראה בתוך הנוכחות הזאת רחמיך הרבים המרחמים על העולם, עמדת להם בעת צרתם, והרי נעמד כאן תוקף והתגלות של אתה ברחמיך הרבים, ושוב היה בעמידה זו של רחמיך הרבים צדדים רבים, ומנה מהם רבת את ריבם, ובכך אשר הפריע לו ריב חשמונאים עם יונים, שיש מריבה ביניהם והחשמונאים עומדים בצד אחד של המריבה ואינם יכולים לנצח, רב ה’ את ריב עמו, דנת את דינם כלומר נגד שהיה עיוות הדין שגזרו יוונים גזירות שאין בהם צדק והמבטלים את הדין והצדק מן העולם, והתעוררו רחמים רבים ודן את דינם של ישראל והושב הדין על כנו, נקמת את נקמתם זה ענין שלישי כאשר לא היה נקמה ניכרת בעולם שהוא הסתעפות של מידת הצדק בין אנשים, ונקם השם את נקמתם. ואלה הם שלשה קווים באופן כללי שהם מידות שונות של ההתגלות.
ובכל אלה יש להבין הכנסת השם לתוך המאבק של בני אדם, כלומר רבת את ריבם וכו’ פירוש שהיה להם ריב ודין ונקמה והשם נכנס תחתם ורב להם את ריבם ודן את דינם ונקם את נקמתם. והיינו סוד הנס שהוא חילוף הדבר המוטל על האדם בהתגלות אתה ברחמיך הרבים, תחת שהאדם יצטרך לעשות דין וריב ונקמה עשה להם זאת אתה ברחמיך הרבים. ועניינו בעבודה הוא שיש דרך שהאדם יריב וידין וינקום וזה הסדר הטבעי. אבל יש סדר ניסי שהוא שיחליף את כל הצדדים האלה באתה ברחמיך הרבים. שעל ידי שמעורר רחמים רבים אפשר להחליף את כל העבודות האלה בהתעוררות רחמים אלה, תחת אשר יש עבודה פרטית לנקום ולריב ולדון נמתק הכל בהתעוררות רחמים אחת, שהוא כמו המפתח הכללי הפותח את כל השערים, והוא דרך המנוחה הקדושה שמחליף כל טורח עבודה במנוחה של רחמיך הרבים שכאשר נפגש עם המניעה של ריב אינו עושה כנגדו ריב אלא אומר אתה ברחמיך הרבים, וכן כאשר נפגש עם המניעה של דין אינו עושה דין כנגדו אלא אומר אתה ברחמיך הרבים, והרחמים הרבים ממוססים כל מניעה ומייחדים כל נפרד ומצילים מן הצורך ליכנס לכל הפרטים ולעשות את כל העבודות הנצרכות נגד כל מניעה, וזה סדר העבודה העל-טבעית שמעטים מאד יודעים אותה אלא מי שיודע לעורר רחמי עתיקא שמחליף עבודת כל המצוות ברחמיך הרבים.
וכאשר נפעל זאת אז מסרת גיבורים ביד חלשים, ושמחו חלשים בכל העולם אשר גיבורים נמסרו בידם. כי גיבורים ביד חלשים אינו תיאור הסיפור שהיה במקרה ישראל חלשים ויון גיבורים ונצחו חלשים את הגיבורים, אלא זהו דרך במלחמה עצמה, שתחת אשר בדרך הטבע הרגיל צריך להתגבר בגבורה נגד השונא נתחדש דרך חדשה ללכת דווקא בחלישות, ומידת החלישות בעצמו יש לו כח לנצח את מידת הגבורה [והיינו בהתעוררות רחמיך הרבים, ובדרך הטבע הוא לעשות מלחמה בדרך גרילה, שמנצל דווקא את העמדה החלשה וגורם לגיבור שיפול דווקא על ידי גבורתו המקשה עליו להתנהג בזריזות וכו’]. ורבים ביד מעטים, ושמח כל מי שנמצא בעמדת מיעוט ותמיד הלכה כרבים נגד היחיד ותמיד בדרך הטבע הרבים מנצחים את היחידים, נתגלה כאן הדרך העמוקה שהוא שהיחיד על פי רוב יש לו עומק שאינו מושג לרבים, על דרך שאמרו על ר’ מאיר שלא עמדו חבריו על סוף דעתו, ובאמת בכל השנה אין הלכה כמותו, אבל כאשר ניתנו רבים ביד מעטים אז נראה ההארה של המיעוט שיש דווקא מהיותו מיעוט עומק שאי אפשר להיות מושג לרבים. וטמאים ביד טהורים. ושמחו טהורים בכל העולם, כאשר תמיד כל ימות השנה אומרים להם שאי אפשר לנצח קרב בדרך טהרה, וצריך להיות פרגמטי בשדה הקרב הממשי של העולם הזה, והרוצה לפעול בעולם העשיה צריך ללכלך את ידיו לפי טומאת השפלות והמציאות של העולם הזה. ורשעים ביד צדיקים. ושמחו צדיקים בכל העולם אשר תמיד אומרים להם שאל תצדק ודרך העולם הזה שהרשעים מצליחים מחמת אופיו שהוא עולם הרשעה, נפתח פתח שדווקא הצדיקים ינצחו לא במקרה שניתן להם כח אלא הצדיקות תנצח את הרשעות מהיותו צדקות. וזדים ביד עוסקי תורתך. שעוסקי התורה תמיד עוסקים בחכמה של כל דבר והם היפך הזדים שעושים במזיד כלומר מכוונים אל המעשה שבכל דבר ומדייקים בה. ניתן כאן נס ופלא שנמסרו זדים ביד עוסקי תורתך.
ואחרי כל הסיפורים הללו כאשר שמחו כל חמשת המינים הללו החלשים המעטים הטהורים הצדיקים עוסקי התורה כל אחד כפי מקומו ודרכו, אמר כי כל זה מסביב למסיבה, אבל לך, לבעל הנס עצמו למחולל הכל, מה נעשה מכל זה, מה אכפת לך מכל זה, לך עשית שם גדול וקדוש בעולמך. מה שכל זה נוגע אל הא”ס הוא שנעשה חידוש בשמו הגדול ונפתח שם גדול וקדוש בעולמך. והיינו בלשון הקבלה נתחדש יחוד גדול בשם ונתחברו השם הגדול והקדוש שהוא הויה אדני בעולם הזה. ולעמך ישראל המשיגים והמבינים היודעים סוד שמו אלה שאכפת להם יחוד שמו אלה המשותפים ביחוד שמו עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה. כלומר כהיום הזה שאין אנו חוגגים את המלחמות ואת כל התשועות שנעשה בימים ההם אלא עומדים לפניך בתפלה ובהדלקת המנורה, כל זה לפי שאנו משתתפים ביחוד הנעלם ולא אכפת לנו מכל הרבים ביד מעטים וכו’ אלא אכפת לנו מלך עשית שם גדול וקדוש בעולמך, ולפיכך אנו חוגגים את החג לא כפי דעת הרבים ביד מעטים ולא כפי דעת הגיבורים ביד חלשים וכו’ וגם לא עושים עיקר מנצחון המלחמה ואפילו לא מזדים ביד עוסקי תורתך, אלא ממה שלך עשית שם גדול וקדוש בעולמך. ואחר כך אחרי שהבינו יחוד זה באו בניך וכו’ כלומר חינכו את המקדש שהוא מקום חלות שמך הגדול והדליקו נרות וקבעו שמונת ימי חנוכה אלה לא לעשות גיבורים ביד חלשים וכל הסיפורים האחרים אלא להודות ולהלל לשמך הגדול.