“צדיק הראשון בריבו, ובא רעהו וחקרו” (משלי יח, יז) בא וראה, כל העולם כולו יש בו הוה אמינא ומסקנה, בתחילת המחשבה נראה כך ולבסוף נראה שאינו כך אלא באופן אחר. ואף על פי שמחשבה ראשונה נראית תמיד צודקת, וההולך איתה נראה צדיק, כאשר חוקרים עליה עוד מגלים שאינו כך שוחד הראשית הטתה את לבנו לומר שהוא צדיק, ובא רעהו וחקר שאין הצדיק הראשון צודק אלא השני, הנמשך אחריו ואין לו שם לעצמו אלא נטפל לראשון, הוא רעהו.
והלא דבר זה נראה עקמומיות, וכי למה שהשני יהיה תמיד יותר צודק, ולמה לא יהא העולם כולו כזה שבו מחשבה ראשונה צודקת, והלא כך היה נראה יותר ישר ויותר טוב. ויהא האדם נולד זקן שקנה חכמה ויודע בכל מדע, על מה נוצר האדם תינוק שאינו יודע בין ימינו לשמאלו ובין טוב לרע, עד שיבוא רעהו וחקרו וידע לבחון. ויהא כל עיון בכל סוגיה צודק במחשבה ראשונה שלו ועל מה טבע העיון שככל שמאריכים בו מתקרבים יותר אל האמת. ויהא העולם בכללו מתחיל בטוב ובצודק ולמה הוא מתחיל בדורות ראשונים שהיו מכעיסים במעשיהם עד שנמצא אברהם.
פליאה זו מפלאי תבל הננה, מאותם הפלאות שהושתת עליהם העולם. כשם שהפליאה הראשונית למה יש עולם וכיצד נוצר, מי ברא אלה, ומי מדד בשעלו מים, כך הפליאה השניה מי תכן את רוח ה’, ואת מי נועץ ויבינהו (מלשונות ישעיה פרק מ). ומה פשר סדר התבוננות הנוסעת אחורה, מן רבות מחשבות בלב השגוים כולם ועד ההבנה המאוחרת עליהם, וכך הוא הפליאה מי פעל ועשה קורא הדורות מראש, ואם כל הדורות פעולות מראש אמאי הלכו הדורות מן הרע אל הטוב, ולמה נוסע העולם מן הגלות אל הגאולה והיה ראוי להתחיל הגאולה, ועל הכל התשובה “אני ה’ ראשון ואת אחרונים אני הוא”
***
כבר נטו רבים ללכת אחרי הצדיק הראשון ולהצדיק אותו תמיד, מפאת אותו מתנה גדולה שהראשון מביא איתו, מתן אדם ירחיב לו, והלא כך הדין בכור נוטל פי שנים בנחלה, כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה. וכך אמרו רבים בוא וראה שדורות הראשונים עדיפים על האחרונים, וכי העולם מתקלקל והולך הוא מדור לדור, ואת הצדקות צריכים לייחס תמיד לראשית. ואמרו אין אנו אלא טועמים בעקבות ראשונים שהיו חכמים ויודעים את הכל, ותורה חתומה ניתנה לנו מהם היא ירושתנו העתיקה.
אמר יעקב אבינו ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני. ראו מה בין בני לבן חמי בני זה ראשון הוא ולו ראוי הכח והגדולה. אך בכור שוטה הוא זה. חשבנו שהיותו ראשון תתן לו את הגדולה אך ראשית זה נתן לו את הנפילה, פחז כמים אל תותר. כאשר אותם המים הזורמים בעוצמת ראשיתם הטו את לבבו לחשוב שיירש את משכבי אביו, ובא רעהו וחקרו. וכך אמר לו יעקב אם חשבת לירש את כחי היה לך להתבונן בבכורה שלי והלא עשו יצא ראשונה ואני עקבתיו וקניתי את בכורתו, והיה לך לחשוב כיצד לקנות את מעלת השני ולא לסמוך על ראשון בלבד.
וכיצד תובן מעלת השני, הוא בהכרח כזה שאינו נגלה במבט ראשון, וצריך הסתכלות יפה יפה לעמוד עליו. עד שמתעוררת הפליאה מה פרצת עליך פרץ והלא זרח אורו בראשונה. ועד שלא נחתור להתבוננות זו נראה העולם עיוות המשפט, אבל כאשר נעיין היטב אז יעלו מושיעים לשפוט את הר עשו ויעשו את המשפט מבלי שוחד הראשית והיתה לה’ המלוכה.
כאשר שאלו מי עדיף ראשונים או אחרונים היתה תשובה תנו עיניכם בבירה שחזרה לראשונים ולא לאחרונים. אך מענה זו כחה יפה לשעה בלבד, וכאשר חוזרת הבירה ותהא הבית האחרון גדול מן הראשון אדרבה אחרונים עדיפי.
***
קין היה הבכור והיה נראה מושלם קניתי איש את הויה, אך זה הסתכלות ראשונה בלבד. ותוסף ללדת את אחיו את הבל הוסיפה להתבונן עוד וחקרה עד שאמרה הבל הוא הוסיפה ללדת עוד. נתקנא קין בהבל והרגו אז שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל היתה צריכה לחפור עוד יותר תחת הבל למצוא לו מחליף ראוי שלא ייהרג ולא יעורר קנאה.
***
טבע מתן שוחד של הראשון שהוא פוחת והולך. כמאן דאמר הדורות מתמעטים והולכים עד כאן בצלם ודמות מכאן ואילך ללא צלם ודמות, עד שנמחים במבול. טבע בא רעהו וחקרו שאדרבה הוא מוסיף והולך, כמאן דאמר הדורות משתפרים והולכים, כמאן דאמר העולם משתכלל והולך. שככל שיאריך הזמן יאריכו יותר בחקירה עד שיתגלו מעמקים מני חשך.
בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך פוחת והולך. כאשר בית שמאי אחזו תמיד בראשית ורצו לעמוד על הדין כמו קין, נאחזו באותה מחשבה ראשונה, אבל היא פוחתת והולכת, כפרי החג, כמי שמתחיל לחגוג את החג בתרועה גדולה עד שנתמעט לכלום ומתעייף. או נגד ימים היוצאים היו בית שמאי מסתכלים תמיד לאחור אל הדורות הקודמים ואומרים אנו בעקבותיהם.
בית הלל דרך אחרת היתה להם, שהיו אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך. אכן נתחיל באחת בלבד אבל שוב נחקור בו עוד ונגלה בו עוד עומק ונוסף עליהם דברים רבים כהנה. וכך טעמו בית הלל את טעמם של הימים הנכנסים, שהוא הימים הבאים עלינו לטובה וכל יום בהם נוסף אור.
ולמה הלכה כבית הלל, מפני שהיו נוחים ועלובים ושונים דבריהם ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שהיו מקדימים דברי בית שמאי לדבריהם (עירובין יג, ב). ידעו בית הלל שצדיק הראשון כדברי בית שמאי, אך הוסיפו לחקור עד שהגיעו אל שיטתם והיו מוסיפים והולכים. בית הלל היו תמיד בעלי תשובה לעומת בית שמאי שהיו צדיקים גמורים. אך בעלי תשובה לגבי צדיקים דמעיקרא כמו מסקנה לעומת הוה אמינא.
***
חנוכה ראשונה בכה בכסלו היתה, הוא יום שסיימו את מלאכת המשכן. אמר משה מתון מתון. לא נמהר כמים להקים את המשכן צריכים אנחנו לשוב וללון בו עוד חודשים עד שנעמוד עליו כראוי.
חינכו ויסדו שוב את ההיכל ביום כד בכסלו והלאה (ראה חגי פרק ב) אך גם זה לא היה די, ועוד נכנסו יונים לאותו היכל והרסו וטמאו אותו.
באחרית הימים, אחר ששנינו ושילשנו פרשה זאת, עשינו בה את הטעויות שהיה לנו, עמדנו על דברי תורה משנכשלנו בה, שנינו דברי חברינו, עד שהגענו לדברי תורה שלנו אחר עוד שנה, לשנה אחרת קבעום ימים טובים והיו אלה נצחיים קיימים לעולם, היה התקדמות העולם יתד שלא תמוט שהרי לעולם נוכל להוסיף בה דברים, היפך שיטת הראשית שהיא בטבעה מתערערת והולכת.
***
מי לקח את הבכורה מראובן, יוסף ויהודה. יוסף קראו אימו מיד שנולד יוסף השם לי בן אחר, יוסף עומד על יסוד ההתפתחות הדינמית ובכורתו היא כזאת שמוסיפה והולכת, לא שנאחזת באביו. וכך היה יוסף היפך ראובן אם ראובן זלזל בפלגשת אביו היה יוסף נער את בני בלהה ואת בני זלפה, כי אמר אם אבי קירב את האמהות עלי להוסיף עוד ולקרב עוד את בני השפחות.
בעוד יוסף מתקדם תמיד אל העתיד כי הוא יודע את סוד ההוספה וכבר חלמו מקודם. הרי יהודה מאמין כל כך בהתקדמות שהוא קופץ אלין גם מבלי לדעת איך וזוכה גם מבלי דעת. ראובן התנהג בזהירות כראוי ואמר השליך את יוסף אל הבור למען השיבו אל אביו. נכשלה עצתו זו ובכה איך אעלה אל אבי. יהודה יעץ להם נמכרנו לישמעאלים. לא ידע אבל עצה זו הביאה את גלגולי הסיבות שיהיה יוסף להם למחיה בארץ.
היו בני ישראל עומדים בים סוף, ידע יוסף שייקרע הים ועמד שם בעצמותיו מבלי לזוע. יהודה לא ידע מה יהיה, קפץ נחשון בן עמינדב לתוך הים. ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון בן עמינדב למטה יהודה.