נחמו נחמו
נחמו, נחמו,
נחמו? נחמו!
נחמו, נחמו.
האסון של הפייסבוק הוא שכתיבה הפכה לרבים ממדיום רפלקטיבי אל מדיום אקסהיביציוני. בעצם זה לא החטא של הפייסבוק, זה החטא הקדמון. כאשר המלכות או הדיבור הפכה פניה מבעלה. כלומר המילה הפך מתלוי אמת פנימית לתלוי אינטרס חיצוני. זהו העומק שאמרו החורבן תלוי בלשון הרע. כלומר מילים שיש להם יותר מדי מטרה.
לכן, כאשר בא נביא בעל שפה מנחמת ועמוקה ואומר נחמו, מיד הוא נשאל ומה, מה הנך רוצה בזה, את האינטרס של מי הנחמה הזאת משרתת, עבור איזה מלך העיתון הזה עובד. וכאשר הוא ממשיך שוב, לא, זה הכל דרך החשיבה של הגלות, הוא כופל כאילו עונה, אני אומר נחמו פשוט כי נחמו. למילה שלי אין מחויבות היא פשוט חוזרת אל עצמה. המטרה של הנחמה שלי הוא נחמה. היא אחודה עם עצמה ומראה את עצמה.
שבת שלום, ושלום.