סיכום השיעור 📋
סיכום שיעור — הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ג׳
הקדמה לפרק
הרמב״ם: “שמונה הלכות יש במעשה התפילין”
פשט: פרק ג׳ עוסק כיצד עושים תפילין — לא הפרשיות (שכבר נלמדו בפרקים א׳-ב׳), אלא הבתים והרצועות. מנהג הרמב״ם בספר אהבה לומר מראש את מספר ההלכות.
זה מתקשר לפרק א׳ הלכה ג׳, שם נאמר: “עשרה דברים יש בתפילין, וכולן הלכה למשה מסיני… שמונה מהן הן במעשה התפילין”. שני הראשונים (דיו וקלף) כבר נלמדו; עתה לומדים את שמונת הנותרים.
חידושים והסברות:
1. כלל שהלכה למשה מסיני היא תמיד מעכבת: הרמב״ם אומר “לפיכך כולן מעכבות” — כל שמונת ההלכות מעכבות. היסוד לכך: הלכה למשה מסיני בתפילין אינה רק הידור או תוספת יפה — היא מגדירה את עצם המצווה. בלעדיה אין יודעים כלל מה פירוש “טוטפות”, מה פירוש “אתרוג”. הלכה למשה מסיני היא “מדריך טכני” כיצד לבנות את הכלי — בלעדיו אין מצווה. לכן היא מעכבת.
2. קושיא מקלף: קלף הוא גם הלכה למשה מסיני, אך הרמב״ם לא מנאו בין העשרה. גם בקלף הרי בדיעבד כשר בחומרים אחרים — מה שמראה שלא כל הלכה למשה מסיני מעכבת בכל הפרטים. תירוץ: צריך להבין מה בדיוק נכלל בגדר. לא כל פרט של הלכה למשה מסיני מעכב — אלא העיקר.
3. [דיגרסיה: האם אפשר לעשות תפילין מחומרים אחרים כשאין עור]: עיקר התפילין הוא “קמיע” עם ד׳ פרשיות על הראש; הלכה למשה מסיני קובעת תנאים כיצד זה יראה (יפה, מעשי), אך זה נשאר תנאים בתוך “מסגרת בסיסית”. במצב של עת לעשות לה׳ יכולים חכמי הדור לתקן אחרת — בדומה לחשמונאים שעשו מנורה משפודים (שפיחין). תשובת הרמב״ם לגבי קלף: כשאין קלף כשר, אומר הרמב״ם עת לעשות לה׳, שלא יפסיקו לקרוא תורה. רבינו יונה אומר שיברכו על קלף פסול, כי זה עדיף מכלום.
4. [דיגרסיה: תפילה בלא כוונה — ר׳ יצחק הוטנר]: ר׳ יצחק הוטנר אומר שתפילה בלא כוונה דומה לגמרא בסוכה שיש הווה אמינא לתת לילדים ד׳ מינים פסולים “כדי שלא תשתכח מהם תורת אתרוג” — אולי תיקנו תפילה בלא כוונה כדי שלא תשתכח תורת תפילה. אך מעירים שזה יכול דווקא לגרום לשכחה גדולה יותר של תורת תפילה.
5. טעם לפרטי הלכה למשה מסיני: הרמב״ם, המאמין שמצוות צריכות טעם, צריך להסביר מדוע תפילין צריכות להיות מרובעות. הצעה: הטעם הוא “משום יופי” — יופי ומעשיות. אך יופי הוא סובייקטיבי.
—
הלכה א — שמונת הלכות למשה מסיני
הרמב״ם: “ואלו הן: שיהיו הבתים מרובעות, תפירתן ברבוע, ואלכסונן ברבוע עד שיהיו להן ארבע זויות שוות…”
(1) בתים מרובעות
פשט: הבתים (קופסאות) של תפילין צריכות להיות מרובעות (ריבוע).
(2) תפירתן ברבוע
פשט: כשתופרים סביב התפילין, התפירה תהיה בצורת ריבוע, לא אקראית. הסופר אינו יכול לתפור בכל כיוון שירצה.
(3) אלכסונן ברבוע / חסומן ברבוע עד שימלא ארבע זויותיו
פשט: התחתית (תיתורא) תהיה גם כן ריבוע, עם ארבע פינות מלאות.
חידושים:
1. מדוע צריך לומר “אלכסונן ברבוע”? כשאומרים “מרובעות” לבד, יכול להיות מלבן, שיש גם ארבע פינות. “אלכסונן ברבוע” בא להוציא מלבן. האלכסון (אלכסון) של ריבוע מושלם יש לו שיעור מסוים, ובכך דורשים שכל ארבעת הצדדים יהיו שווים — ריבוע מושלם, לא רק ארבע פינות. כי “רבוע” לבדו יכול לפרש רק “ארבע פינות” (מלבן, יהלום וכו׳), אך “אלכסונן ברבוע” פירושו שהאלכסון יהיה האלכסון של ריבוע.
2. הריבוע הוא רק על ארכו כרחבו, לא על הגובה: דין הריבוע מתייחס רק לאורך ולרוחב (המשטח התחתון), אך גובה הבתים יכול להיות שונה. זה מאושר מאוחר יותר ברמב״ם.
3. האם צריך להיות מדויק עד למילימטר? הרמב״ם אומר רק “מרובעות” — שיהיה ריבוע. בדורות אלה עושים זאת בדיוק רב, אך הרמב״ם עצמו לא מדבר על חומרה כזו. אם זה מעט עגול, זה אכן לא ריבוע מושלם, אך זו לא נקודת העיקר של ההלכה.
(4) שי״ן של של ראש
הרמב״ם אומר “דמות שי״ן” — לא “אות שי״ן.” בצד ימין של תפילין של ראש יש שי״ן בעלת שלושה ראשים, ובצד שמאל (משמאל המניח) שי״ן בעלת ארבעה ראשים. שי״ן של תפילין היא הלכה למשה מסיני.
פשט: צריך לעשות צורה שנראית כמו שי״ן משני צדי הבית של ראש, בעוד העור עדיין רטוב.
חידושים:
1. ר׳ אברהם חיים (בשיעור בר מצווה של ר׳ יעקב/ר׳ קאפל שווארץ) חידש שמכיוון שהרמב״ם כותב “דמות שי״ן” ולא “אות שי״ן,” אין זה חייב להיות רמז לאות שי״ן כפשוטו. זה יכול להיות “עיצוב יפה” — אלמנט דקורטיבי, דומה לפרח. הוא גם הצביע שאין שי״ן בעלת ארבעה ראשים כאות — מה שתומך שזה לא דווקא רמז לאות שי״ן. (הפירוש המפורסם ששי״ן-דל״ת-יו״ד משקף את השם ש-ד-י אינו מוכרח לפי זה.)
2. הצעה שהשי״ן קשורה לצורת הבית: השי״ן בעלת שלושה ראשים כנגד שלושת החריצים, והשי״ן בעלת ארבעה ראשים כנגד ארבעת הבתים. רבנו מנוח אומר שיוצא שבעה (3+4). אך מעירים שהשי״ן נעשית בצד החלק, לא בצד המחולק — כלומר זה לא פשוט תוצאה של החריצים.
3. מדוע רק בשל ראש ולא בשל יד? כי של ראש נראית (היא גלויה), של יד לא נראית (היא מכוסה) — לכן אין ענין של נוי/יופי בשל יד.
4. “הלכה למשה מסיני” — מה פירושה? הלכה למשה מסיני פירושה שאין יודעים את הטעם — כי אם היה סברא, לא היינו צריכים מסורת ממשה. זה תומך שהשי״ן אינה רק דבר מעשי או אסתטי.
5. כיצד עושים היום את השי״ן למעשה? היום עושים את השי״ן עם “מסגרת” מיוחדת (frame/תבנית) — מרטיבים את העור ולוחצים את המסגרת. זה שונה מאופן הרמב״ם שבו “מחמשין” (מעצבים ביד). השי״ן של הרמב״ם הייתה יוצאת יותר “רפויה” — לא מושלמת כמו מכונה. הרמב״ם לא אומר שצריך לעשות ממש שי״ן הלכתית (כמו בספר תורה עם תגין), אלא “דמות שי״ן” — משהו שמזכיר צורת שי״ן. זה בוודאי לא מעכב.
(5) מטלית (בד קטן) סביב הפרשיות, קשור בשער
רמב״ם: “שיערך עוטפן בשער על המטלית” — לפני שמכניסים את הפרשיות לבתים, כורכים אותן במטלית, וקושרים אותה בשער (שערה). השער פירושו לא שזה חייב להיות “הרמטי” (סגור הרמטית), אלא קושרים אותה בשערה. זה נעשה לפני שמכניסים לבתים, לא אחר כך. המטלית שומרת על הפרשיות.
(6) תופרן בגידין
פשט: תופרים את הבתים בגידין (גידים), לא בשער. שער משמש למטלית, אך התפירה של הבתים צריכה להיות בחומר חזק יותר — גידין.
(7) מעברתא
פשט: מאחורי התפילין עושים “מעברת” (מנהרה/חור קטן) מעור החיפוי, שדרכה עוברות הרצועות. הרמב״ם מפרש “טבור” כקיפול עור — מקום שבו מקפלים את העור כך שייווצר המעבר.
(8) רצועות שחורות
פשט: הרצועות צריכות להיות שחורות.
קשר
פשט: קשר הרצועות. הרמב״ם לא מתאר כאן כיצד נראה הקשר, אלא אומר שצריך לראות את המסורת.
—
הלכה ב (בערך) — כיצד עושים את הבתים למעשה (של ראש)
הרמב״ם: “לוקחין עץ מרובע ארכו כרחבו כגבהו… ואם גבהו יתר על רחבו או פחות ממנו כשר… חופרין בו שלשה חריצים… לוקחין עור ומרטיבין אותו במים ומכפין בו את העץ ומכניסין את העור בין כל חריץ וחריץ ומחמשין אותו עד שעושין מן העור דמות שיש לה שלשה ראשין…”
פשט: לוקחים חתיכת עץ מרובעת, חופרים שלושה חריצים (שעושים ארבעה חלקים), לוקחים עור רטוב, מניחים אותו סביב העץ, לוחצים אותו לתוך החריצים, עד שמקבל צורה עם שלושה “ראשים” — השי״ן.
חידושים:
1. מדוע הרמב״ם נותן הוראות מעשיות? הרמב״ם אינו מדריך מעשי לסופרים, אלא הוא נותן את הרקע כדי שיבינו על מה ההלכות מדברות. כשגמרא אומרת “תפירה של תפילין כך וכך,” צריך לדעת מהי תפירה — לכן הרמב״ם מתאר את כל התהליך. הוא אומר לך כל מה שנוגע כדי שתוכל לעשות זאת “על פי הלכותיו.”
2. “לוקחין עץ מרובע” אינו מעכב: שלוקחים חתיכת עץ מרובעת אינו לעיכובא, אלא עצה טובה / תיאור המציאות כיצד עושים זאת. עיקר הדין הוא שהתוצאה הסופית תהיה מרובעת.
3. “ואם גבהו יתר על רחבו או פחות ממנו כשר” — הריבוע הוא רק על ארכו כרחבו: זה מאשר את החידוש הקודם שהריבוע מתייחס רק לאורך ולרוחב, לא לגובה. התפילין יכולות להיות גבוהות או נמוכות יותר מרוחבן.
4. מדוע לא תיאר כיצד עושים קלף? כי עשיית קלף היא דבר ידוע שכולם יודעים, וזה לא הלכה ספציפית של תפילין. הרמב״ם מתאר רק מה שרלוונטי להלכה.
5. “חופרין בו שלשה חריצים”: חותכים שלושה חורים בעץ, שעושים ארבעה חלקים (כי את הצד לא צריך לחתוך). זה לשל ראש שצריכה ארבעה בתים נפרדים.
6. “ומחמשין אותו”: לוחצים את העור הרטוב לתוך החריצים חזק ככל האפשר, כי הוא רטוב ורך. בתהליך זה נוצרת גם השי״ן בצד — “דמות שיש לה שלשה ראשין.” כלומר, השי״ן לא נעשית בנפרד, אלא היא נוצרת באופן טבעי מתהליך לחיצת העור לתוך החריצים.
—
הלכה (בערך) — תפילין של יד — כיצד עושים אותה
הרמב״ם: “ונוטל עור שחור של בהמה טהורה, ועושה ממנו בית אחד מרובע, וזהו הנקרא בית של יד.”
פשט: לוקחים עור שחור של בהמה טהורה, עושים ממנו בית מרובע אחד — זהו בית של יד.
“ומכניס פרשה בכל בית, ומחזיר מקצת העור מלמטה, ותופרו מכל ארבע פנותיו.” — מכניסים פרשה, מחזירים מעט עור מלמטה, ותופרים אותו מכל ארבעת הצדדים.
“ומניחין מן העור שלמטה מקום שיוכנסו בו הרצועות, כמו תעלה. וזה המקום נקרא מעברתא.” — משאירים מקום מלמטה לרצועות, כמו מנהרה — זה נקרא “מעברתא.”
חידושים:
1. המחשה יפה — תפילין כמזוזה: במזוזה יש בית, ובפתח תולים פרשה. בתפילין בונים בית קטן (בית) לפרשה, סוגרים אותו, וב״דלת” (מעברתא) מניחים את הרצועה. ההבדל: במזוזה הפרשה נמצאת על פתח הבית (בחוץ), בתפילין הפרשה נמצאת במרכז הבית (בפנים) — “כל הבית נבנה בשביל הפרשיות.”
2. לגבי תפילין של היום לעומת פעם: היום עושים תפילין קשות מאוד (“כמעט כמו ברזל”). פעם (אצל הסבים) היה רך יותר, מצד אחר של העור, והריבוע בקושי החזיק מעמד.
—
הלכה (בערך) — שיעור גודל של תפילין של יד
הרמב״ם אומר שגובה (גובה) של של יד יהיה “כגובה אצבע יתירה” — לא קטן מאצבע.
חידושים:
1. מדוע הרמב״ם אומר שיעור רק בשל יד ולא בשל ראש? בשל ראש צריך ממילא מספיק מקום לארבעה בתים קטנים, כך שלא יכול להיות זעיר — שיעור לא נחוץ. אך בשל יד, שבה כל ארבע הפרשיות נמצאות בבית אחד ואפשר לדחוס את הקלף מאוד, אנשים ינסו לעשות אותה קטנה ככל האפשר (מעשית, כמו קמיע — “תן לי את המעשי ביותר, שלא יהיה עבה מדי”). לכן הרמב״ם אומר שיעור מינימום: לא קטן מאצבע.
2. קושיא: הרמב״ם מדבר רק על גובה (גובה), לא על רוחב (רוחב). מה הנפקא מינה של גובה דווקא? זו שאלה פתוחה.
3. האם השיעור מעכב: הרמב״ם לא אומר שזה מעכב. מוצע שזה דומה למה שהרמב״ם אומר ששל יד צריכה להיכנס למרפק — גדר מעשי, לא שיעור מחמיר.
4. שיטות אחרות: שו״ת מהרש״ל אומר שיש שיעור. ראשונים אחרים מדברים על שיעורים על הפרשיות עצמן. אך לא ברור שיש שיעור מבוסס.
5. תפילין גדולות: כמה יהודים (במיוחד חב״דניקים) יש להם תפילין גדולות, כי יש ראשונים שאומרים שיש שיעור (מינימום גדול). זה רלוונטי במיוחד בשל ראש שהיא בפומבי.
—
הלכה (בערך) — סדר הפרשיות בתפילין של ראש
הרמב״ם: “כיצד סדר הפרשיות בתפלה של ראש? מכניס פרשה אחרונה שהיא והיה אם שמוע בבית שיעלה מימין המניח, ושמע סמוך לו, והיה כי יביאך בבית שלישי סמוך לשמע, וקדש לי בבית רביעי לשמאל המניח תפילין — כדי שהקורא שפניו כנגד פני המניח קורא על הסדר.”
פשט: סדר הפרשיות בשל ראש הוא: מצד ימין של המניח — והיה אם שמוע, שמע, והיה כי יביאך, קדש. כלומר, מי שעומד מול המניח ומסתכל עליו, קורא את הפרשיות בסדר שהן עומדות בתורה (קדש, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע — משמאל לימין מנקודת המבט של הקורא).
חידושים:
1. מה פירוש “ימין” — מצד מי? הרמב״ם מתכוון ש״ימין” היא מהקורא (מי שעומד מול), לא מהמניח. ימין המניח היא שמאל הקורא. הרמב״ם אומר שמניחים את הפרשיות כך שמנקודת המבט של הקורא קוראים אותן כסדר.
2. מחלוקת רש״י/רמב״ם נגד רבנו תם/ראב״ד: הראב״ד (כמו רבנו תם, וכמו רבנו חננאל) סובר שהסדר שונה — שני ה״והיה״ים (והיה כי יביאך ווהיה אם שמוע) יהיו באמצע, עם קדש ושמע משני הצדדים. לפי זה, מה שהגמרא אומרת “כסדר” מדבר רק על שמע ווהיה אם שמוע (שיהיו כסדר זה ליד זה), לא על כל ארבע הפרשיות.
3. מחלוקת על מציאות — תפילין של רב האי גאון: הראב״ד מביא ראיה שרב האי גאון הניח כרבנו תם. הרמב״ם עונה שהוא עצמו ראה תפילין של רב האי גאון (או מביא עדות של “חכם נאמן”) שרב האי גאון הניח כרש״י/רמב״ם. הוא גם מביא מעשה בר׳ משה הדרי, שבא מארץ המערב (מרוקו) לארץ ישראל, הניח כרבנו תם, אך כשהראו לו “דברי הגאונים והקדמונים” זרק את תפיליו ועשה חדשות. נקודה חשובה: כיצד תלמידי חכמים יכולים להתווכח על מציאות? ראשונים גדולים (רמב״ם וראב״ד) התווכחו לא רק על סברות הלכתיות, אלא על מציאות עובדתית — אילו תפילין היו לרב האי גאון.
4. פסול אם לא כסדר: הרמב״ם סובר שאם לא מניחים כסדר זה פסול (מעכב). זה עושה את המחלוקת רצינית מאוד — זו לא רק הידור אלא שאלה של כשרות.
5. למעשה — להניח שתי תפילין: השולחן ערוך פוסק כרש״י/רמב״ם, אך אומר שירא שמים יניח שתיהן (של רש״י ושל רבנו תם) כדי לצאת ידי שתי השיטות. הרבי מליובאוויטש אמר שבזמנים אלה כל אחד יניח שתיהן כבר מבר מצווה, כי זו חומרא שאפשר לעשות, ואין צורך להיות במדרגה רוחנית מיוחדת בשביל זה.
[דיגרסיה:] מעשה חסידית — חסיד שאל את הרבי “האם אני כבר מוכן להניח תפילין של רבנו תם?” ענה הרבי: “אם זו השאלה שמטרידה אותך באמת, אתה כבר ירא שמים.”
—
הלכה (בערך) — תפילין של יד: כתיבה על קלף אחד
הרמב״ם: תפילין של יד — כותבים בארבעה דפין באור אחד כספר תורה.
פשט: לכתחילה כותבים את כל ארבע הפרשיות על חתיכת קלף אחת, כמו היריעות של ספר תורה. אך אם כותבים על ארב
עה חתיכות קלף נפרדות ומניחים את כולן בבית אחד, גם יוצאים ידי חובה.
חידושים:
1. “כספר תורה” — מה פירושו? “כספר תורה” לא פירושו שזה ממש כמו ספר תורה עם הרבה עמודים, אלא שזה חתיכה אחת ארוכה (כמו שיריעות התורה תפורות יחד).
—
הלכה (בערך) — גלילת הפרשיות
הרמב״ם: “וכשהוא גולל הפרשה — גולל אותן מסופן לתחילתן, עד שתמצא כשתפתח הפרשה תקרא כל שיטה מתחילתה לסופה.”
פשט: גוללים את הפרשיות מסוף להתחלה, כך שכשפותחים אותן, אפשר לקרוא כל שורה מתחילה לסוף.
חידושים:
1. תפילין לא נעשו להיפתח — אך עושים אותן “מוכנות לקריאה”: פרדוקס מעניין — תפילין סגורות, אי אפשר לפתוח אותן, לא רואים את הפרשיות. למרות זאת, ההלכה דורשת שיהיו טכנית מוכנות לקריאה אם היו נפתחות.
2. [דיגרסיה — תפילין כקמיע/זיכרון:] תפילין מושוות לקמיע — כמו שבגלות היו ליהודים שרשרת עם שמע ישראל ושם הסבתא. הבדל בין קמיעות מן המזיקים (הגנה) וקמיעות זיכרון (זכירה שמגיעים מיהודים, שיש בורא). תפילין היא “קמיע זיכרון” מקורית — ארבע הפרשיות מזכירות יציאת מצרים, הזיכרון המקורי. במצב גלות, כשליהודי אין ספר תורה, יש לו את ארבע הפרשיות בתפילין שמזכירות לו יציאת מצרים. מוזכר שבאושוויץ יהודים חשבו שתפילין הוא “פתק” — הם לא ידעו מה זה, מה שמוכיח את היבט הקמיע: בדרך כלל יהודי לא פותח וקורא מהפרשיות.
פשט נוסף בקמיע: קמיע הוא כמו תפילה או תורה, אלא שבמקום שאתה קורא אותו, “הוא נקרא מעצמו” — בעת שמניחים אותו, זה כאילו נקרא. לכן צריך שיהיה כתוב על גויל/קלף שאפשר לקרוא.
חידוש: תפילין היא “כמות” של תורה — למי שלא יכול ללמוד כל היום, יש לו לפחות תורה על הראש. זה “במקום ללמוד תורה כל היום.”
3. רצועות כחלק מתפילין: הרצועות הן גם חלק מהתפילין — כמו בקמיע, שבו מוודאים שהוא קשור היטב (משל למי שהולך לשדה תעופה ועצבני על ה״יקר” שלו — הוא מוודא שהוא תלוי היטב).
—
הלכה (בערך) — מטלית, שער, והכנסה לבתים
רמב״ם: “ומושיבין אותן בפרשיותיהן… ומושיבין במטלית” — כורכים את הפרשיות במטלית (בד קטן/מטפחת), וקושרים אותה בשער (שערה), “ואחר כך מכניסין אותה בתין” — אחר כך מכניסים אותה לבית.
פשט: הלכה למשה מסיני היא שכורכים את הפרשיות במטלית, קושרים בשערה, ומכניסים לבית. יש מנהג לתפור בקלף, אך זה לא מעכב.
שער מבהמה טהורה
רמב״ם: “והשער הזה צריך להיות שער בהמה או חיה טהורה” — השער צריך להיות מבהמה או חיה טהורה, “למען תהיה תורת ה׳ בפיך” — אפילו מנבלות וטרפות שלהם, אבל ממין כשר.
חידוש — מנהג שער זנב העגלות: “ונהגו כל העם לכורכן בשער זנב העגלות” — המנהג הוא להשתמש בשער מזנב (זנב) של עגלים צעירים (עגלות), כי שם יש שער חזק. רבינו מנוח מביא שזה זכר לחטא העגל — להזכיר לא לעשות את חטא העגל. מעירים שעגל אינו אותו דבר כפרה (פרה אדומה) — עגל הוא פרה “תינוק”.
—
הלכה (בערך) — תפירת התפילין בגידין
רמב״ם: “אין תופרין אלא בגידין של בהמה או של חיה טהורה, ואפילו מנבלות וטרפות שלהם”
פשט: תופרים את התפילין (בתים) רק בגידין של בהמה/חיה טהורה, אפילו מנבלות/טרפות.
חידוש — מהם “גידין”: “גיד” לא פירושו ורידים אלא גידים — הדבר שמחבר עצם לבשר (כמו גיד הנשה). הרמב״ם מתאר: “והם לבנים קשים” — גידים לבנים, קשים שנמצאים למטה ליד העקב של הבהמה.
הכנה מעשית של גידין
רמב״ם: “ומרככין אותן באבנים, וקוצצין אותן עד שיעשו כפשתן, ואז טווין אותן ושזרין אותן, ובהן תופרין את התפילין ואת יריעות ספר תורה”
פשט: מרככים את הגידים הקשים באבנים, חותכים אותם עד שנעשים כמו פשתן, אחר כך טווים אותם וסורגים אותם, ובהם תופרים תפילין וספר תורה.
—
הלכה (בערך) — צורת התפירה ברבוע
רמב״ם: “כשתופרין את התפילין, תופרין אותן… הלכה למשה מסיני שיהיו בכל צד שלוש תפירות, עד שיהיו הכל שתים עשרה תפירות, בין בשל יד בין בשל ראש”
פשט: התפירה צריכה להיות ברבוע — שלוש תפירות בכל צד = 12 בסך הכל. זו הלכה למשה מסיני.
חידושים:
1. זה לא מעכב: “אם עשה תפירות עשר או ארבע עשרה, עושה” — אפשר גם לעשות 10 או 14 תפירות, אבל צריך שיהיה מספר זוגי ומאוזן (ברבוע) — לא שצד אחד יש תפירה ארוכה אחת וצדדים אחרים שונה. ה-12 הוא מנהג/לכתחילה, לא חיוב.
2. “תפירות יחיד”: כל תפירה תהיה לולאה שלמה — פנימה והחוצה — לא זיגזג. רואים על תפילין שכל תפירה נכנסת ויוצאת בנפרד, לא למעלה-למטה כמו זיגזג.
—
הלכה (בערך) — חריץ בתפילין של ראש
רמב״ם: “וצריך שיגיע החריץ עד מקום התפר”
פשט: החריץ (חריץ) בין הבתים של תפילין של ראש צריך להגיע עד למקום שבו תופרים — לא רק מלמעלה, אלא גם מלמטה יהיו ארבעה בתים נפרדים.
חידושים:
1. לכתחילה מול בדיעבד: “ומבחוץ יהא חריץ ניכר” — לכתחילה החריץ צריך להיות ניכר (נראה) מבחוץ, שכולם יראו שיש ארבעה בתים. “ואם אין חריץ ניכר, פסולות” — אם החריץ בכלל לא ניכר, זה פסול.
2. מנהג — חוט דרך החריצים: “והמנהג פשוט להעביר גיד מגידי הצבי בכל חריץ משלשתן” — המנהג הפשוט הוא להעביר גיד של צבי (איל) בכל אחד משלושת החריצים, כדי להפוך את ההבדל בין הבתים ליותר ניכר. זה נעשה בעת תפירת התפילין.
—
הלכה (בערך) — רצועות: שיעור רוחב
רמב״ם: “כיצד עושין הרצועות? לוקחין רצועה של עור, רחבה כרוחב שעורה” — רוחב הרצועה הוא כרוחב הצד של גרגר שעורה.
—
הלכה (בערך) — שיעור רצועה של ראש
רמב״ם: “כדי שתקיף את הראש ויקשור ממנה קשר, ויצאו שתי הרצועות מכאן ומכאן עד שיגיעו לטבור או למעלה ממנו מעט”
פשט: ארוך מספיק להקיף את הראש, לעשות קשר, ושני הקצוות יתלו עד הטבור או מעט מעליו.
—
הלכה (בערך) — שיעור רצועה של יד
רמב״ם: “רצועה של יד כדי שתקיף את זרועו ויקשור ממנה קשר ותמשוך רצועה אחת עד אצבעו האמצעית ויכרוך ממנה על אצבעו שלש כריכות ויקשור.”
פשט: השיעור המינימלי של רצועת היד הוא: מספיק להקיף את הזרוע, לעשות קשר, למשוך עד האצבע האמצעית, לכרוך שלוש פעמים סביב האצבע, ולקשור שוב.
חידושים:
1. הרמב״ם מדבר רק על שיעור מינימלי, לא מקסימלי. הוא אומר במפורש: “היו הרצועות ארוכות יוסיף על הכריכות ועל הקשירות” — אפשר להוסיף כריכות אם הרצועות ארוכות יותר.
2. הרמב״ם לא מזכיר כריכות נוספות על הזרוע (כמו המנהג של 7 כריכות על הזרוע) — הוא מדבר רק על הקפה אחת של הזרוע למעלה, ושלוש כריכות על האצבע.
—
הלכה (בערך) — קשר של ראש
רמב״ם: “מכניס הרצועה של ראש בטבור שלה ומקיף כמידת ראשו וקושר קשר…”
פשט: מכניסים את הרצועה לטבור (המעבר בבית של תפילין), מקיפים את הראש, ועושים קשר.
—
הלכה (בערך) — “קשר זה צריך כל אדם ללמדו”
רמב״ם: “קשר זה צריך כל אדם ללמדו” — הרמב״ם לא יכול לתאר בכתב כיצד עושים את הקשר, צריך לראות ולמוד מאחר.
חידושים:
1. מגבלת הכתב: הרמב״ם הסביר הכל על תפילין, אך את תמונת הקשר לא ניתן להעביר בכתב. הוא אומר ללומד: לך ראה זאת על תפילין אמיתיות.
2. מקור — גמרא מנחות: “אמר רבי אבין אמר רב: ג׳ דברים צריך תלמיד חכם ללמוד — כתב, שחיטה, ומילה. ואף קשר של תפילין, וברכת חתנים, וציצית.” תלמיד חכם צריך לדעת דברים מעשיים מלבד ללמוד תורה.
3. חידוש: זה חידוש — תלמיד חכם צריך להיות חכם, לא עושה תפילין. אך הגמרא אומרת שהוא צריך לדעת כיצד לעשות את הקשר. אם מישהו מבקש ממנו “תקן לי את התפילין” והוא לא יודע — זו בושה לתלמיד חכם.
4. הצעה: אולי הטעם הוא כי משה רבינו עצמו ראה את קשר התפילין (קשר של תפילין הראהו למשה), והתלמיד חכם הוא זה שמעביר את תורת משה — לכן הוא דווקא צריך לדעת זאת.
5. הצעה נוספת: אולי הגמרא מתכוונת שתלמיד חכם יודע את כל ההלכות הכתובות, אך את הקשר לא ניתן לכתוב — לכן צריך ללמוד אותו בדרך אחרת (בעל פה, דרך ראייה).
6. הערה על הרמ״א: הרמ״א לא מביא את כל הדברים האחרים מרשימת הגמרא (כתב, שחיטה, מילה, ברכת חתנים, ציצית). יש אומרים שהוא מביא זאת במשתמע.
7. [דיגרסיה:] בזמנים אלה אפשר כן לעשות תמונה/ציור של הקשר — הרמב״ם לא היה לו את הטכניקה בזמנו. זה מראה מגבלה של הרמב״ם כבשר ודם — אך אצל הרמב״ם צריך לחפש רמזים שהוא בשר ודם, בעוד שבספרים אחרים זה ברור.
—
הלכה (בערך) — קשר של יד כמין יו״ד, קשר של ראש כמין דל״ת
רמב״ם: “וחיים בשל יד קושר קשר כמין יו״ד… כדי שתהיה הרצועה של יד עולה ויורדת בתוך הקשר כדי שירחיב ויקצר בה עד שירצה לקשור על ידו.”
פשט: קשר של יד נראה כמו יו״ד, וקשר של ראש כמו דל״ת. בשל יד עושים את הקשר רופף מספיק שאפשר למשוך ולשחרר אותו — כי קושרים אותו מחדש כל יום.
חידושים:
1. הבדל בין של ראש ושל יד: בשל ראש עושים פעם אחת קשירה וזה נשאר כך (כמו שהרמב״ם אמר קודם “שליקשר על הראש”). בשל יד צריך כל יום לקשור — לכן הקשר חייב להיות עולה ויורדת, שאפשר להתאים.
2. ראיה נגד תספורת ארבע פעמים בשנה: מכך שקשר של ראש נשאר קבוע, יש קצת ראיה נגד המנהג להסתפר רק ארבע פעמים בשנה — כי כשהראש נעשה קטן/גדול יותר דרך שער, צריך להזיז את הקשר, וזה לא כל כך מדויק.
—
הלכה (בערך) — צבע רצועות
רמב״ם: “רצועות של תפילין בין של ראש בין של יד פניהם החיצונים שחורים, וזו הלכה למשה מסיני. אבל אחורי הרצועה אם היו ירוקות או לבנות כשרות. אבל אדומות לא יעשה שמא תהפך הרצועה וגנאי הוא לו.”
פשט: הצד החיצוני של הרצועות חייב להיות שחור — הלכה למשה מסיני. הצד הפנימי יכול להיות ירוק או לבן. אך אדום אסור לעשות, כי אם זה מתהפך זה גנאי.
חידושים:
1. מה פירוש “חיצונים”? זה מה שהאדם מולו רואה — זה העיקר. זה מתאים לכלל שבתפילין החיצוניות חשובה (כמו בסדר הפרשיות — “ראיית הקורא כנגדו”).
2. [דיגרסיה — פנימיות מול חיצוניות:] תפילין של יד היא כנגד הלב — זו פנימיות. אך בכל זאת רואים שחיצוניות גם חשובה — לא עושים זאת בעיקר לחיצוניות, אך צריך להראות זאת. הרמב״ם אינו מונה את הטעם של כנגד הלב עם ההלכות האחרות.
3. מדוע אדום הוא גנאי? רש״י אומר: יחשבו שהיה אצל נידה ונעשה מדמם. המגיד משנה נותן טעם אחר: זה לא צנוע, או כי הכמרים (גלחים) הולכים כך.
4. מה פירוש “שחורות” בדיוק? יש שאלה אם “שחור” פירושו בדיוק השחור שלנו, או גם שחור שדהה/חום. הרמב״ם מדבר על הצבעים האחרים של ירוקות, לבנות, אדומות — הוא לא מדבר על “פחות שחור”. גם מעירים שהרמב״ם קורא לתכלת “שחור” במקומות אחרים — אז “שחור” יכול אולי גם לכלול כחול.
5. נפקא מינה מעשית: היה מעשה עם מישהו שהיו לו תפילין שהן קצת חומות, ואנשים אמרו שלכאורה זה לא כשר.
—
הלכה (בערך) — “ולא יהיו אחורי הרצועה אלא כעין הקציצה”
רמב״ם: “ולא יהיו אחורי הרצועה לעולם אלא כעין הקציצה.”
פשט: הצד האחורי של הרצועות יהיה מאותו צבע כמו הקציצה (גוף התפילין).
חידושים:
1. זה לא הלכה למשה מסיני — זה דין של נוי תפילין (יופי). יפה הוא שכל הדבר יהיה אחיד שחור.
2. למעשה: יש סופרים שמוכרים תפילין צבועות שחור משני הצדדים (לפי הרמב״ם). אך העולם לא תמיד היה מקפיד על זה — פעם הצד האחורי היה הצבע הטבעי של העור.
—
הלכה (בערך) — מאיזה עור עושים רצועות ובתים
רמב״ם: “העור שעושין בו תפילין… מעור בהמה וחיה הטהורים, ואפילו נבילות וטריפות שלהם.”
פשט: אפשר לעשות תפילין מעור של בהמה או חיה טהורה — אפילו אם היא נבילה או טריפה.
חידושים:
1. העיקר הוא המין — זה חייב להיות ממין בהמה טהורה. אך המצב של הבהמה הספציפית (נבילה, טריפה) לא משנה.
2. סברא: עור לא אוכלים — זה לא אכילה. איסור נבילה/טריפה הוא על אכילה, לא על שימוש בעור. לכן זה כשר לתפילין.
3. הבדל בין בהמה טמאה לנבילה/טרפה: נבילה או טרפה לא הופכת ל״בהמה טמאה” — היא עדיין בהמה טהורה שאסור לאכול. איסור האכילה לא הופך את מין הבהמה למין טמא. מין טמא הוא רק כשכל מין הבהמה טמא.
—
הלכה (בערך) — עיבוד לשמה ברצועות ובתים
רמב״ם: “והאור הרצועות צריך עיבוד לשמה”
פשט: עור הרצועות צריך להיות מעובד לשמה (לשם תפילין).
חידושים:
1. הרמב״ם לא אומר שהבתים צריכים עיבוד לשמה — ה״לשמה” בבתים נלמד רק לגבי הקלף שכותבים עליו.
2. “אבל עור שמחפין בו… אינו צריך עיבוד כלל, ואפילו אם עשוי ממצה, כשר” — העור שמכסה את הבתים (החיפוי/ארמא) לא צריך כלל עיבוד, אפילו אם הוא “מצה” — כלומר בכלל לא מעובד.
3. מה פירוש “מצה” בעור? “דלא מליח ודלא קמיח ודלא אפיץ” (גמרא) — בכלל לא מטופל, גולמי, כמו שמצה היא חתיכת בצק גולמית.
4. לרמב״ן יש קושיא על זה, והוא אומר שהמנהג הוא כן לעבד (לעבד) את הבתים. השולחן ערוך פוסק שצריך כן לעבד את ארבעת הבתים. ראשונים אחרים חולקים, אך הרמב״ן אומר שצריך עיבוד לשמה לבתים — ואם צריך עיבוד לשמה, כל שכן שצריך עיבוד בכלל.
—
הלכה (בערך) — מי יכול לעשות תפילין — עשייתן ככתיבתן
רמב״ם: “עשייתן ככתיבתן” — עשיית התפילין (בתים) יש לה אותם דינים כמו הכתיבה.
פשט: רק יהודי כשר יכול לעשות את התפילין, בדיוק כמו שרק יהודי כשר יכול לכתוב את הפרשיות. גוי, קטן, אישה, מומר, מין — כולם פסולים.
חידושים:
1. טעם הרמב״ן: “מפני שי״ן שעושין בארכן ומשמרין” — כי עושים שי״ן בעור הבתים, יש לזה דין כתיבה, לכן צריך יהודי לעשות זאת. זה תורה מעניינת — השי״ן אינה רק קישוט ליופי, אלא יש לה ממש דין כתיבה.
2. קושיא על הרמב״ן: אם הטעם הוא רק בגלל השי״ן, מה עם תפילין של יד שאין בה שי״ן? ומה עם החלקים האחרים של הבתים?
3. תירוץ אפשרי: הרמב״ן אומר אולי עובדה פשוטה — גוי לא יודע כיצד לעשות שי״ן, זה יותר קשה. או: לפי שיטת הרמב״ן שעיבו
ד לשמה נחוץ, צריך יהודי שיש לו בדעתו לשמה.
4. לגבי הרמב״ם: לא בהכרח ללמוד מהרמב״ם שהוא סובר אותו טעם כמו הרמב״ן — יכול להיות לו סיבות אחרות מדוע גוי לא יכול לעשות תפילין. כל המפרשים שואלים על הרמב״ם הזה.
—
הלכה (בערך) — תפילין של ראש ושל יד — הבדלי קדושה
רמב״ם: “אין עושין של ראש של יד” — אי אפשר להוריד תפילין של ראש לעשות ממנה תפילין של יד, כי “אין מורידין בקודש.”
חידושים:
1. תפילין של ראש חשובה יותר כי יש בה ארבע פרשיות נוספות (ארבעה בתים נפרדים).
2. למעשה: אפשר לשבור את ארבעת הבתים ולעשות מהם בית גדול אחד? זה נראה קשה מעשית.
3. להיפך — משל יד לשל ראש — מותר (מעלין בקודש).
4. הפסוק “לאות” — “וראו” הוא דרשה, אך “לאות” פירושו משהו שאפשר לראות, סימן.
—
הלכה (בערך) — תפילין שנפסקה תפירתן — תפירות קרועות
רמב״ם (על פי מנחות): “תפילין שנפסקה תפירתן… אם נפסקו שלוש תפירות, אפילו אינן של קיימא, הרי אלו פסולות.”
פשט: אם שלוש תפירות נקרעו, התפילין פסולות, כי תפירה היא הלכה למשה מסיני — “תופרן בגידין.”
חידושים:
1. הבדל בין ישנות וחדשות: בתפילין ישנות (ישנות) שהעור כבר חלש, זה מהר יותר פסול כשתפירות נקרעות. אך בתפילין חדשות (חדשות), אם ה״טבלא” (חלק אחורי / קציצה / תיתורא) עדיין חזקה ומחזיקה, זה כשר אפילו עם כמה תפירות קרועות — כי העור מחזיק חזק גם בלי התפירות.
2. הרמ״א מביא: “אלו ואלו קדושות, אלא שאוחז המיעוט בידו שלא יקרע ויתפרע.”
—
הלכה (בערך) — רצועה שנפסקה — רצועה קרועה
רמב״ם: “אין קושרן ואין תופרן, אלא מוציאה וגונזה ועושה אחרת.”
פשט: רצועה קרועה אסור לקשור או לתפור — צריך להניח אותה בגניזה ולעשות חדשה.
חידושים:
1. הטעם: “קשירה תמה” — הגמרא דורשת “קשר תם”, קשירה יפה, לא מטולאת.
2. “שיעור הרצועה פסלום” — אם אחרי הקריעה נשאר חתיכה שיש לה עדיין את השיעור (למשל לאדם קטן יותר או לבחור בר מצווה קטן), אותה חתיכה כשרה לשימוש. מחזירים אותה להתחלה (ליד הקשר). זה לכאורה פשוט — אם יש לה את השיעור, היא כשרה.
—
הלכה (בערך) — פני עור הרצועות למעלה
רמב״ם: “לעולם יזהר להיות פני עור הרצועות למעלה, בשעה שקושרן על ראשו ועל זרועו.”
פשט: צריך להיזהר שהצד היפה (השחור) של הרצועות יהיה למעלה / כלפי חוץ, כשקושרים אותן על הראש ועל הזרוע.
חידושים:
1. זה מתאים למה שנלמד קודם — שרק צד אחד שחור. האדם מולו יראה את הצד היפה.
2. המעשה של צום ארבעים יום: הגמרא מספרת שמישהו צם ארבעים יום כי רצועה של תפילין התהפכה. זה נחשב דבר רציני מאוד — כמעט כמו עיקר, כאילו המצווה נעשית “מאוסה” (מאוס).
3. הטעם המעשי לשחור משני הצדדים: הסופר/מוכר הרצועות טוען שהטעם העיקרי שעושים היום רצועות שחורות משני הצדדים הוא “בטיחות” — שלא יצטרכו לצבוע מחדש כל הזמן. כשצובעים רק את הצד העליון, זה מתקלף. הפטנט הוא שכל העור נצבע שחור לגמרי. זה יותר ממה שהרמב״ם דמיין — הרמב״ם לא חשב על ההידור הזה.
4. נפקא מינה מעשית ל״חברת רמב״ם”: מי שרוצה לקיים את הידור הרמב״ם של שחור משני הצדדים — עם רצועות של היום שהן שחורות משני הצדדים, לכאורה לא צריך לחשוש לבעיה של התהפכות.
5. אך אפילו ברצועות של היום: אפילו ברצועות שהן שחורות משני הצדדים, אולי צד אחד יותר מבריק/מצוחצח — כך שנשאר הבדל בין הצדדים.
6. קושיא: על הראש — כיצד זה מתהפך? על הראש, כיצד שייך שרצועה תתהפך? לא רואים את זה כל כך בקלות.
7. הקנס האמיתי — זלזול בתפילין: הטעם האמיתי לקנס החמור (צום ארבעים יום) אינו רק ההתהפכות הטכנית, אלא זה מראה שהאדם הניח תפילין בלי תשומת לב — הוא לא “שם לב.” כשאדם מניח תפילין בכוונה ובתשומת לב, לא קורה שדברים מתהפכים. זהו הזלזול בתפילין.
8. ספר אשכול בשם רב תימאך גאון:
– קודם כל, לא צריך לצום — זו רק מידת חסידות, לא חיוב.
– רק בשעת הנחה: כל הענין הוא רק אם בשעת הנחה כבר היה מהופך — כלומר, הוא הניח אותו כך. אך אם אחר כך זה התהפך, אין כלום — אפילו אם משנים את צורתם. אין זה בזיון כשזה מתהפך מעצמו — הענין הוא רק ההידור, שיניחו תפילין בכבוד, לא בזלזול.
—
סיום
זהו עד כאן ההלכות כיצד עושים את התפילין — הבתים, רצועות, תפירות, חריצים, שי״ן, קשרים, צבעים, עור, עיבוד לשמה, מי יכול לעשות, הבדלי קדושה, פסולים של תפירות ורצועות קרועות, והידור של פני עור הרצועות. הנקודה האחרונה שייכת כבר לפרק הבא — כיצד מניחים את התפילין.
תמלול מלא 📝
הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ג׳ — מעשה התפילין: בתים ורצועות
הקדמה לפרק ג׳
דובר 1: מורי ורבותי, אנו לומדים הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ג׳. בפרק היום לומדים כיצד לעשות תפילין. לא את הפרשיות, את הפרשיות כבר למדנו בפרק הקודם. בפרק היום לומדים כיצד לעשות את שני החלקים האחרים של התפילין שצריך לעשות, שזה ה… נו, איך קוראים לזה? הבתים והרצועות.
שמונה הלכות במעשה התפילין
דובר 1: אומר הרמב״ם כך: “שמונה הלכות יש במעשה התפילין”. וואו, בספר אהבה זה מנהג הרמב״ם, הוא אוהב לומר מראש את מספר ההלכות.
אז, אנחנו צריכים לזכור שקודם, בפרק א׳, למדנו שיש עשר הלכות למשה מסיני בתפילין, שתיים מהן בכתיבת הפרשיות, ושמונה מהן ברצועות ובבתים. אז כשהוא אומר כאן שמונה, הוא מתכוון באמת לשמונה שנשארו מעשרת הדברים.
בפרק א׳ הלכה ג׳ היה כתוב “עשרה דברים יש בתפילין, וכולן הלכה למשה מסיני. ואלו הן: שמונה מהן הן במעשה התפילין”. הדרך שבה עושים את התפילין. השתיים הראשונות היו “שבכתיבתן, שכותבין אותן בדיו, ושנכתבות על הקלף”, זה היה כתוב בפרק א׳ הלכה ג׳. שתי הלכות מהדיו והקלף. עכשיו נלמד את כל ההלכות למשה מסיני.
מדוע הלכה למשה מסיני?
דובר 1: מדוע צריך לעמוד הלכה למשה מסיני? כי זה לא ספר טוב. עכשיו, דברים שהם הלכה למשה מסיני, למדנו, דברים שהם הלכה למשה מסיני, עד שנראה, לא כתוב בתורה, “ועשית ארבע בתים” ואני יודע מה. אבל קיבלנו ממשה מסיני שכך עושים תפילין.
לפיכך כולן מעכבות — הלכה למשה מסיני היא תמיד מעכבת
דובר 1: “ואלו הן: א. לפיכך כולן מעכבות”. אה, דבר חשוב. הלכה למשה מסיני, הרי יש כלל שהלכה למשה מסיני היא תמיד מעכבת.
למה? מה הסוד של זה? כי הלכה למשה מסיני אומרת תמיד כיצד לעשות את המצווה. לעיקר, אבל יכול להיות שזה לא מעכב. יכול להיות הלכה למשה מסיני כך לכתחילה, ובדיעבד זה לא מעכב.
אבל כפי שדרך הרמב״ם להסתכל על הלכה למשה מסיני היא שיש לך להסביר כיצד לעשות את המצווה. אני מסכים, אבל זה עדיין לא אומר שזה מעכב. נראה שלרמב״ם יש איזה כלל. הוא מביא שבביאור הלכה יש מקומות ש… אה, הרמב״ם עצמו אומר כבר אמרתי.
דיון: קושיא מקלף — האם הלכה למשה מסיני היא תמיד מעכבת?
דובר 2: כן, אבל קלף הוא רק כך הלכה למשה מסיני, הרמב״ם לא מנה אותו אחד מהעשרה, ממש. הלכה למשה מסיני, כן, זה כתוב בפרק א׳, כן. אפילו אם זה קלף זה הלכה למשה מסיני זה כשר. הלכה למשה מסיני היא שכותבים מעשה בראשית על הגויל, אבל בקלף זה כשר.
דובר 1: לא, כי זה לא מה שההלכה למשה מסיני היא.
דובר 2: אוקיי, זה אותו דבר. אוקיי, אני שומע.
דובר 1: אז, נראה, הוא מביא שיש אחרונים שחוקרים בחקירה הזו, שיש כלל כזה שהלכה למשה מסיני היא תמיד מעכבת.
לכאורה אתה צודק, אבל צריך לחשוב איך. השאלה היא, למשל, כשבא מישהו והוא מוסיף איזה דבר יפה, שיעשו מצווה מסוימת כך וכך, ויש דבר כזה, והוא לא טוען שזה מה שהקב״ה אמר שהתפילין צריכות להיות. נניח שמישהו בא, אני לא זוכר עכשיו מה הסגנון של השי״ן שחורטים. נניח דבר כזה, הוא לא אומר שזה הלכה למשה מסיני, יכול להיות איזה הידור, סתם הידור, הוא אומר שיוסיפו הידור.
אבל אם הלכה למשה מסיני היא כפי שהרמב״ם מסביר בהקדמה, שזו הדרך שבה אנחנו יכולים לדעת מה פירוש טוטפות בכלל, או מה פירוש אתרוג, אני מבין מה אתה אומר, אני מתכוון שאתה צודק, זה הגיוני יותר שזה יהיה מעכב, כי זה מה שהקב״ה אמר לנו על פי עדות, משה רבינו צריך רק למסור עם… אבל אפילו העדות, רק עם הדברים האחרים שהם תוספות יפות וענינים, למשל בתפילה הרמב״ם הסביר לנו, מוסיפים את זה לענין כי רוצים, זה לא הלכה למשה מסיני, זו לא צורת התפילה. צריך לומר שכל הדברים שהוא מונה, זה מה שמשה רבינו קיבל מה פירוש טוטפות.
אני מסכים איתך, אבל להיפך, ממה שהוא מביא בביאור הלכה אין קושיא כמו שאמרת, כי צריך לדעת מה בדיוק נכלל בגדר שכך זה חייב להיות. כמו שנראה כאן, זה צריך להיות שחורות, אבל לא הדבר האחר צריך להיות שחור. זה לא אומר שהלכה למשה מסיני פירושה שכל פרט חייב להיות כך. ואם זה טוב בדרך זו זה פסול. לכן לא רואים כל כך הרבה, כי או בהלכות תלמוד תורה… הלכות תלמוד תורה? לא כתוב בהלכות תלמוד תורה כיצד ללמוד דרך מסוימת. אוקיי, אני שומע מה אתה אומר.
דיון: הלכה למשה מסיני היא כמו מדריך טכני
דובר 2: דבר שהוא כמו מדריך טכני, כל הדברים שכתובים כאן בתורה, בדיוק כמו שאתה אומר, זה נראה כך.
דובר 1: נכון, ואדרבה, כשזה כתוב בתורה זה באמת באמת טוב. אבל זה לא אומר סתם “הן גאלדן איידיעס”, הוא מתכוון עשה את זה בצורה הזו, עשה כלי מסוים. כלי צריך להיות עם הרבה פרטים. התורה אומרת כאן הרבה מאוד פרטים שצריך לשים סדר על המטלות. זה ממשיך, אבל אתה שם פחות פרטים מ״כפתריה ופרחיה” של המנורה, כי זה חיבור שלא צריך לצעוק על הבנייה של משהו מלימוד, הוא צריך לומר לי איך זה נראה. הוא אומר את זה כפי שזה נראה, “כפתריה ופרחיה”.
אני מבין מה אתה אומר, אבל אוקיי. אבל אפשר לשאול מנין לרמב״ם שזה מעכב?
דובר 2: למה תשאל? נראה מנין, כי זה כתוב בלשון במשנה, הוא לא הבין בכלל שמה שכתוב פירושו שזה מעכב. כך זה נראה.
דיון: האם מצוות צריכות להיות עם טעם?
דובר 1: “ואלו הן, ואלה שמונת ההלכות האחרונות למשה מסיני.” זה בוודאי כנגד עשר הספירות.
לכאורה, למשל, הרמב״ם שמאמין שהמצוות צריכות להיות עם טעם, הוא לא צריך להסביר, למשל, למה התפילין צריכות להיות מרובעות? בדיוק למה לא? או שכל דבר צריך להיות עם סיבה? אני לא יודע. זה לכאורה חלק מהפרטים שצריכים להיות עם טעם. אני לא זוכר אם יש טעם לזה. הוא מביא שהישראלים אוהבים להביא, אני לא יודע אם יש טעם איפשהו. אני לא יודע אם יש טעם לדברים האלה. אני לא יודע.
לכאורה, הייתי אומר שהטעם לכל הדברים האלה הוא משום יופי, משום… זה מאוד קשה להתווכח על זה, כי יופי הוא מראה מסוים. אדרבה, זו הסכמה. עשית מראה אחר.
היה לי גם את המחשבה של “כפתריה ופרחיה”, למה לא תשאל קושיות? אבל שם כתוב כמו “נתקשה משה”, והקב״ה הראה לו. תפילין זה גם לא באופן, כי הקב״ה הראה. לא כתוב בתורה. זה מאוד שונה. אני אומר, אי אפשר להשוות שבדיוק כמו שיש דרך איך בונים מנורה, יש דרך איך עושים תפילין. כן? אולי כן? שם גם התורה לא מעכבת על כל הפרטים.
דיון: האם אפשר לעשות תפילין מחומרים אחרים?
דובר 2: הוא לא אמר, הרמב״ם אומר, הוא אומר מאיזה סוג עור אפשר לעשות את הקופסאות של התפילין, הבתים. אני רק רוצה לומר, כן. גם במעשה המשכן לא הכל מאה אחוז מעכב. צריך לדעת שם את ההלכה. למשל, החשמונאים עשו מנורה מיתדות. בדיעבד, לא עושים את העיקר על תורת הבהמה. זו מצווה, זו הלכה למשה מסיני, זו מצווה, זה פסוק. אבל יכול להיות שיהיו תפילין גם… זה כל מיני מה שהוא העיקר, שלא יהיה עור.
דובר 1: אתה הולך עכשיו לומר מה? שהעם היהודי יכול להגיע לעם במצב שאין עור? שהיהדות נדדה בעור? אין עורות טהורות? נניח, איזו סיבה. הולכים שם לחוקק חוקים שאסור להחזיק עור. ולכאורה לא יהיה אפשרות לחומרים אחרים. ההלכה למשה מסיני מניחה את זה מאוד ברור שזה לעולם ועד.
דובר 2: יכול להיות, שוב, תמיד יש את הקושיא של עת לעשות לה׳, שהרמב״ם אומר על עת לעשות לה׳, שאז צריך להיות בית דין שיחליט מה לעשות במצב.
דובר 1: לא, אני אומר, יכול להיות כמו שהחשמונאים עשו מיתדות. אני אומר שבכל מצוות יש את העיקר. זה באמת הלכה למשה מסיני. אבל נניח מצווה, אין יותר עור. איזו סיבה, שכחו איך עושים עור. עושים… אין יותר עור. אין יותר תפילין? אין?
דובר 2: לא. מאוד אפשרי שחכמי הדור יעשו איזה אופן אחר שיהיו את הפרשיות. יש לי בראש, זה היה מאוד דומה ליתדות. זכור שהעיקר כאן הוא שיהיה קמיע שיהיה בו ארבע פרשיות על הראש. ההלכה למשה מסיני היא תנאים שיהיה יפה וטוב ומעשי. וזה החכמים החזיקו שזו הדרך הכי מעשית להיות עם קמיע טוב על הראש.
דובר 1: אני לא חולק לגמרי איתך, אבל זו כבר יותר שאלה. אני שומע, אבל אני לא חולק לגמרי, כי עכשיו אתה נכנס לשאלה כמו שבית הדין צריך להחליט. כמו שהרמב״ם אמר, למשל, הבאתי את תשובת הרמב״ם קודם, שהיום הרמב״ם סובר שאין לנו את הקלף הנכון, נניח, ובעצם עיקר הדין זה צריך להיות פסול הלכה למשה מסיני, כי אותה הלכה למשה מסיני. אבל היום אין לנו את זה. אומר הרמב״ם, מה לעשות, לא לקרוא את התורה? עת לעשות לה׳. כך אומר הרמב״ם. זה דבר שיש. נניח יש שאלה, אין קלף, והחכמים יאמרו, עת לעשות לה׳, נצטרך לעשות. עת לעשות להשם.
אבל עת לעשות להשם יהיה הגיוני. זה לא יהיה כמו למשל, אין אוכל, הולך מישהו לומר בואו נתחיל לאכול אבנים כעת לעשות להשם. יש באמת הלכה למשה מסיני שזה יהיה קופסה או שזה יהיה שחור, זה לא אקראי, הכל עם מחשבה מסוימת. לכאורה, שיהיה יפה, או שיהיה מעשי, שיהיה משהו שאנשים יכולים לשים על הראש ולזכור את הקב״ה. ההלכה למשה מסיני אומרת כן ברור איך זה צריך להיות, אבל זה עדיין תנאים במסגרת הבסיסית.
דובר 2: אני מסכים, אבל כמו שם גם, כמו ספר תורה. הגיוני מה שרבינו יונה אומר, שאם אין לך קלף כשר תעשה ברכה על קלף פסול, כי זה עדיף מלא להיות עם תפילין בכלל. זה דברים פשוטים, זה לא…
סטייה: להתפלל בלי כוונה — רבי יצחק הוטנר
דובר 1: ראיתי שרבי יצחק הוטנר אומר, שלהתפלל בלי כוונה, הוא לא סובר כמוך שאתה אומר שכוונה פירושה רק לדעת שמתפללים, אלא הוא הולך עם ההנחה שכוונה פירושה ממש כוונה. הוא אומר שכשמתפללים בלי כוונה, זו הלכה כמו שהוא אומר הלכה, כמו שהגמרא יש לה הווה אמינא שיתנו לילדים ארבעה מינים שלא כשר כדי שלא תשתכח מהם תורת אתרוג, כן, פריש, אתה זוכר שיש גמרא בסוכה? הגמרא אומרת שלא לעשות את זה, אבל יש מהלך. יכול להיות שהם תיקנו שיתפללו תפילה שממש אין לה משמעות, כדי שלא תשתכח תורת תפילה.
אני חושש שזה גורם יותר לשכוח את תורת תפילה, כי אם תפילה פירושה כוונה, כמה יותר אומרים שיתפללו בלא כוונה… אוקיי, בואו לא נדבר על יוסף קדימה, אוקיי.
הלכה א׳ — בתים מרובעים, תפורתן בריבוע, חסומן בריבוע
דובר 1: ואלו הן: אלה שמונת ההלכות. בתים מרובעים, הבתים יהיו מרובעים, מרובעים. לכן, תפורתן בריבוע, התפילין נתפרות, והתפירה תהיה תפירה מרובעת, לא תהיה אקראית, הסופר לא יוכל לתפור לאיזה כיוון שהוא רוצה, זה יהיה תפור בריבוע. ועל חסומן בריבוע, גם המקום שבו התפילין…
דובר 2: קרא, קרא, אני נותן לך לתרגם.
דובר 1: ועל חסומן בריבוע, עד שימלא ארבע זויותיו. ועל חסומן בריבוע פירושו בסך הכל לומר שכשאני אומר לך שזה יהיה ריבוע, היית יכול לעשות את זה, כמו שמשנה ברורה עושה כאן פירוש, היית יכול לעשות את זה כך, או היית יכול לעשות מלבן.
הלכה ג׳ (המשך) — שמונת ההלכות למשה מסיני
דובר 1: כן, פריש, אתה זוכר את הגמרא בסוכה? הגמרא אומרת שלא לעשות. בכל מקרה, כן, אבל יש הלכה. יכול להיות שהם גזרו שיתפללו תפילה שממש לא תהיה משנה. אני חושש שזה גורם יותר לשכוח בתורה ובתפילה, כי אם תפילה פירושה כוונה, כמה יותר אומרים שמניחים בלי כוונה.
אוקיי, בואו לא נדבר שוב על יוסף תפילה.
שמונת ההלכות למשה מסיני
אוקיי, ואלו הן, אלה שמונת ההלכות. הבתים יהיו מרובעות.
“תפירתן ברבוע” — התפילין נתפרות, והתפירה תהיה תפירה מרובעת, לא תהיה אקראית, הסופר לא יוכל לתפור לאיזה כיוון שהוא רוצה. זה יהיה תפירתן ברבוע.
“ואלכסונן ברבוע עד שיהיו להן ארבע זויות שוות” — “אלכסונן ברבוע” פירושו חילוק לומר שכשאני אומר לך שזה צריך להיות ריבוע, היית יכול לעשות, למשל הוא עושה כאן תמונה, היית יכול לעשות כך… היית יכול לעשות מלבן. למלבן יש ריבוע בפינות, זה לא עגול. אבל יש… “אלכסונן ברבוע” פירושו חילוק. איך אומר אני שדבר יהיה ריבוע? במילים אחרות, יהיו ארבעה צדדים שווים. אומר אני לך כך, יהיה לו האלכסון של ריבוע. האלכסון של ריבוע אינו ריבוע. אלכסון פירושו כמה ארוך מפינה אחת לשנייה. הגמרא אומרת, בקיצור, יש חישוב איך מחשבים את האלכסון של ריבוע. זה חייב להיות האלכסון של ריבוע, שפירושו לומר שזה יהיה ריבוע מושלם, לא מלבן שיש לו ארבעה צדדים שווים… שיש לו ארבעה צדדים. כי ריבוע יכול להיות פירושו ארבע פינות. ארבע פינות יש גם למלבן, או לצורת יהלום, או לצורות אחרות.
אבל זה לא חייב להיות כל הקופסה הבחינה, שיכול להיות גבוה יותר מהרוחב. שם נראה, אמת, כי רק הריבוע הולך על הפינות, כמו שמתכוון כאן האורך על הרוחב. הגובה זה עוד דבר. אבל ה… יהיו ארבע זויות שוות. בקיצור, זה צריך להיות ריבוע. הרמב״ם לא אומר שזה צריך להיות מחודד, כן, זה שזה חייב להיות ממש במילימטר, לא יכול להיות איזו צורה שזה יהיה. הדורות של היום עושים את זה שיהיה ממש מחודד. אבל הרמב״ם אומר שזה יהיה ריבוע. אם זה קצת עגול זה קצת לא ריבוע? אמת, אבל לא על זה מדברים בהלכה. אמת.
עוד הלכה למשה מסיני, שהריבוע הוא מרובע עגול. לא ריבוע, ריבוע פירושו עשה את התפילין, אל תעשה את זה מלבן, אל תעשה את זה עיגול, עשה את זה ריבוע. ריבוע, בסדר.
ההלכות הנוספות למשה מסיני
אוקיי, ועוד דבר, ועוד דבר שני הוא, כלומר לריבוע יש כמו שני דברים, התפירה והריבוע יש שלושה לפחות הלכה למשה מסיני. דבר שני הוא, שבבית של הראש, שיש את השי״ן, יצא קצת מהעור, כמו שיש לנו צורה של שי״ן.
הלכה שלישית למשה מסיני, שלפני שמכניסים את הפרשיות לבתים, שמים אותן בשמטה קטנה.
דובר 2: כן, מה הענין של כבוד? סתם. או סיבה מעשית, אני לא יודע.
דובר 1: אה, מה למדנו שצריך לבדוק את זה אף פעם. כי עושים את זה טוב.
דובר 2: אה, זה שומר על זה. כן, כן, כן.
תרגום לעברית
דובר 1: ולא רק זאת, על המטלית מניחים “ושיערך עוטפן בשער על המטלית”. עושים את זה היטב, אחר כך קושרים את זה עם חתיכת שער. לא ואקום פקד, עם שער, עם שיער. עושים את זה חזק, עושים את זה הדוק. חזק אבל זה לא ההלכה. עושים את זה הדוק, כמו עם שער, זה הרי… שער לא אומר הדוק, שער אומר שמניחים גם את השיער, קושרים את זה עם שיער. קושרים את זה עם שיער, אז… אבל לא בגלל הדוק, אני לא יודע, אני לא רואה שהוא צריך לעשות הדוק.
זאת אומרת, לפני שמכניסים את זה פנימה, זה מה שהוא מתכוון לומר, עושים את המטלית ואת השער לפני שמכניסים את זה לתוך הבתים, לא אחר כך.
“תופרן בגידין”, אחר כך תופרים את הבתים בגידין. ההלכה החמישית הלכה למשה מסיני היא התפירה. למדנו שיש תפירה, התפירה היא מה שתופר יחד את הבתים שיהיו סגורים, שתהיה התפירה בגידין. אתה צריך לתפור בגידין. לא כמו שער שמשתמשים על המטלית, אפשר הרי גם לתפור בשערות, אבל צריך לעשות את זה בגידין, עם חומר חזק יותר. נראה מה גידין חזק יותר, גידין על החומר.
בואו נמשיך. מה עוד עושים עם חתיכת העור? כאן נאמר איך עושים את זה למעשה. ההלכה השישית מתוך שמונה ההלכות היא שעושים מעברת מעור החיפוי, זאת אומרת שבגב של התפילין עושים מקום, מעברת פירושו לשון עובר, מקום שהרצועות יוכלו לעבור. עושים כמו מנהרה קטנה, כמו חור בגב של של ראש.
דובר 2: גם זה עדשו יהדן. גם זה עדשו יהדן. סליחה, והבית הוא שהרצועות יכולות לעבור. להיות נעשה.
דובר 1: העוברות הולכות בתוך טובר שלא. טובר פירושו המקום שבו נעשה החור. הוא אומר טובר, הוא מתרגם, טובר הוא לשון של כיפול עור, מקום שמתקפל אליו. לוקחים את העורות ומקפלים אותם בצורה שייעשה המקום. כזה לוביר הוא עובד יותר את העורות על התפילין והוא יודע איך זה נראה. אותנו לא צריך להיות קשה. קשה להתאר, אבל אנחנו יודעים מה זה אומר.
דובר 2: כן, טובה היא… ה… החור שנכנס בו הרצועה שחורה…
דובר 1: עוד הלכה שביעית, הרצועה צריכה להיות שחורה, וההלכה השמינית היא… שהקשר שקושרים את הרצועה… הרמב״ם תמיד כותב… יקשר הוא, כי הרמב״ם תמיד הולך מיד לומר שהוא לא הולך לתאר איך נראה הקשר, וצריך לחפש בתוספתא.
דיון: האם הרמב״ם הוא מדריך מעשי
עכשיו הולך הרמב״ם לומר, הוא עכשיו סידר את ההלכה, שעכשיו הוא הולך לתת פרטים של… הוא הולך לומר איך עושים את זה. זה נראה קצת, אני חושב שהסיבה היא כי זה חם. היית חושב בדיוק שאני מתכוון. הוא לא רוצה שום חלק של מתכונים. אם זה נראה כאילו זה היה עבורו כסטות מהדרך שיכולות ליפול בדיוק זה פרטים. אני מאמין שזה לא יכול ליפול כשזה בעניין של פרטים, הנקודה היא, אני מתאר לעצמי שהוא רוצה לתאר מה עושה תפילין, כדי לומר מה זה פרסום רבי ואיזו תפירה? על מה מדברים? מה זה? על מה מדברים? כי הוא רוצה כאן לומר מה זה פרסום רבי ואיזו תפירה? על מה מדברים? כי הוא לא רוצה כאן לומר איך לעשות עור.
הלאה, הלאה הוא הולך. הרמב״ם לא רוצה כאן לומר, הוא לא מדריך, מדריך מעשי. הוא נותן הרי מדריך מעשי, מכיוון שהוא רוצה הרי בספרו לומר את כל ההלכות. חלק מההלכות הוא, מה זה בית? הוא הרי לא הסביר כראוי, הוא אמר עושים ארבעה בתים. מה זה אומר? איך נראים ארבעת הבתים? הדרך הטובה ביותר שאני יכול להתאר איך נראים ארבעת הבתים היא שהוא מספר, תן לי לספר לך איך המשפחה שלי הזמינה אותו. יכול להיות. אבל זה גם נכון, אני לא יודע, אני לא אוהב לחשוב שהרמב״ם הוא ספר מתכונים. אני לא יודע.
דובר 2: מה זה ספר מתכונים?
דובר 1: זה לא ספר מתכונים, הוא רוצה הרי את זה כדי להבין הכי טוב. במקום לומר לך, הוא היה יכול רק לומר ההלכה היא כך, הוא אומר רק איך ההלכה היא. אבל אני לא מאמין שהלוקחין עץ מרובע הוא מעכב.
דובר 2: לא, לא, אמת, זה לא מעכב, אבל הוא נותן לך עצה.
דובר 1: אז, הוא הלך לסופר והוא חזר הביתה, בוא נאמר, בוא נעשה דין שהרמב״ם הוא טוב, הוא רוצה לעזור לנו. אפשר לומר כך, הוא הלך לסופר, הוא ראה את השיטה איך הם עושים את זה, והוא עשה שזה מסתדר, בטוח שזה מסתדר עם כל הגמרות, ועם שמונה הלכה למשה מסיני שאני חושב שהוא בעצמו סידר שזה בא במספר ובסדר, והוא אומר לך את כל הדבר, הוא אומר איך הסופר עושה את זה, ושאם הוא עושה את זה בדרך הזו, והוא מחזיק אותנו בהלכה שאמרתי, זה עדיין לא שום קושיה.
דובר 2: לא, אבל לכאורה אני חושב שהסיבה היא כי הוא נותן לך את הרקע כדי שזה יהיה הגיוני. כי אם למשל מישהו לומד גמרא, זה אמת שלרמב״ם יש את הרעיון של להיות שלם, נכון? לפחות להיות ספר שאתה יכול לקרוא מכאן, אתה מסתכל בגמרא, הגמרא אומרת תפירה של תפילין כך וכך. מה זו תפירה? אני לא יודע על מה אתה מדבר. אומר לך הרמב״ם, קודם כל אתה צריך לדעת איך עושים את זה, אתה צריך לדעת הכל בדיוק על מה מדברים.
דובר 1: אוקיי. אז הרמב״ם הוא כאן ארגון חסד, הוא לא הולך לעזור לנו לעשות את העור, הוא אומר לך מאיפה ההלכה נוגעת. זאת אומרת, שמונה ההלכות כבר נוגעות. זאת אומרת, מרגע שלוקחים את העץ מרובע צריך כבר לדעת את ההלכות. הוא אומר לך הכל מה שנוגע כדי שתוכל לעשות את זה על פי הלכותיו.
הלכה ד — איך עושים את הבתים למעשה
לוקחין עץ מרובע ארכו כרחבו כגבהו, לוקחים חתיכת עץ, עץ מרובע שהוא גבוה כך, קופסה. אומר הרמב״ם, ואם גבהו יתר על רחבו או פחות ממנו, גם אין בעיה, כי העיקר שיהיה כמו קופסה. נראה נראה נראה בפרט אחר כך בהלכה. אלא על ארכו שיהא כרחבו, זה חייב להיות מרובע כי זו ההלכה. התפילין עצמן יכולות להיות, אם רוצים, זה יכול להיות גבוה יותר ממה שזה רחב. מרובעות, רואים שהרמב״ם מגביל שזה אומר מרובעות. מרובעות לא אומר שזה חייב להיות ממש קופסה. אני מתכוון לא ממש קופסה, כי יש הרי עוד את התיתורא, את המעברתא. אוקיי, כן.
ומה עושים? חופרין בו שלשה חריצים, חופרים בזה, בקופסה. יש את הקופסה, זה הרי דבר. אה, חופרין בו, בעץ, בקופסה, חותכים שלושה, עושים שלושה חריצים כדי שיהא זה ראש וזה ראש. כן, מאוד פשוט. עושים שלושה, כשעושים שלושה חורים נעשה ארבעה, ארבעה, ארבעה, ארבעה, כי את הצד לא צריך לחתוך. זו הבריאה הפשוטה שהקב״ה עשה. אדם מזרע מלמטה, מלמטה, מלמטה. דבר פשוט. עכשיו יש לך בעצם חתיכת עץ עם ארבע אצבעות שמסתכלות החוצה, כמו בעצם, נכון? זה הרי ככה.
אחר כך לוקחים, כן, לוקחין עור ומרטיבין אותו במים. אתה צודק, זה לא מעכב את המרטיבין אותו, אבל זו הדרך איך עושים את הסופר, איך עושים את זה. הוא לא אמר איך עושים קלף, כי כולם עושים קלף. קלף זה לא הלכה. זה הרי יהודי, זה הרי לא רק דרך שמישהו צריך להיות לו קופסה כזו, אלא זו הרי הלכה איך עושים את זה. ואני חושב שזה מה שהוא רוצה להוציא. אוקיי.
ומרטיבין אותו במים, לוקחים את העור ועושים שיהיה רך ורטוב, אפשר לכופף אותו בקלות על העץ. ומכפין בו את העץ, מניחים את זה סביב סביב העץ. ומכניסין את העור בין כל חריץ וחריץ, ממלאים את זה גם שהחורים יהיו מלאים עם חתיכת הקלף. ומחמשין אותו, מה זה ומחמשין אותו? דוחסים את זה פנימה כמה שאפשר, כי זה רטוב, ממילא זה רך, אפשר לדחוס. עד שעושין מן העור דמות שיש לה שלשה ראשין, השין. השין, אה, משהו שנראה כמו שין, כי כל הדבר נראה כמו שין. לא כל הדבר, הוא מדבר על השין שנעשית בצד. הוא אומר שעכשיו כשהוא עושה את זה רטוב, עושה את זה רטוב, אתה צריך כבר גם עכשיו להדליק את העור של השין, ואחד מהילקוטים צריכים לקחת שין. עכשיו מה שזה עוד…
דמות שי״ן — שלושה ראשים וארבעה ראשים
דובר 1: דמות שי״ן, אה, משהו שנראה כמו שי״ן, כי כל הדבר נראה כמו שי״ן.
דובר 2: לא כל הדבר, הוא מדבר על השי״ן שעושים בצד.
דובר 1: אז עכשיו כשאתה עושה את זה רטוב, אתה עושה כבר גם עכשיו רואים על העור של השי״ן? אחת ההלכות היא שצריך להיות שי״ן. עכשיו כשזה רטוב, אתה עושה, אתה יכול לעשות שי״ן?
דובר 2: ודמות שי״ן שיש לו ארבעה ראשים משמאל המניח. יש שתי שי״נים. הצד הימני של תפילין של ראש יש דמות שי״ן של שלושה ראשים, והצד השמאלי יש דמות שי״ן של ארבעה ראשים.
דובר 1: אתה יודע את הענין של זה?
דובר 2: לא.
דובר 1: וזה דבר יפה, שי״ן יפה, זה על פי קבלה. אני לא יודע.
ר׳ אברהם חיים׳ס חידוש על דמות שי״ן
דובר 1: הייתי פעם בשיעור של ר׳ אברהם חיים בבר מצווה של ר׳ יעקב שוורץ, הוא דיבר, והוא טען שהוא חושב שהשי״ן, אנשים חושבים ששי״ן היא אות שי״ן. הרמב״ם אבל לא אומר אות שי״ן, הרמב״ם אומר דמות שי״ן. אומר הוא, הוא טען שלא חייב להיות שזה רמז על האות שי״ן. יכול להיות, יש מי שאומר שזה ש-ד-י, כאן שי״ן, כאן דל״ת, ויו״ד. אבל הוא טען שלא חייב להיות שזה הפשט. יכול להיות שזה סתם עיצוב יפה, שיהיה יפה.
אתה רואה הרי לא שיש שי״ן של ארבעה ראשים. שי״ן יש הרי שלושה ראשים. האות שי״ן לא באה עם שלושה. אבל זה עיצוב יפה שיהיה…
דובר 2: שמעתי שדמות השי״ן נכנסת כאן גם כי כל הבית הוא כדמות שי״ן.
דובר 1: לא, זה כשעושים את החריצים, עושים חריץ של ארבעה, אתה מדבר על שי״ן של ארבעה, כאן דווקא. יש גם שלושה, כי יש שלושה חריצים. השלושה היא כנגד שלושת החריצים, והארבעה היא כנגד ארבעת הבתים.
דובר 2: אוקיי, אין בעיה.
דובר 1: רבנו מנוח אומר שיוצא שבעה.
דובר 2: לא, התכוונתי לומר שאתה הולך לומר שר׳ יעקב שוורץ התכוון לומר שלא צריך להיות שי״ן ברורה, אלא שאחר כך כשעושים את זה בחזרה, יהיה מאוד ברור ארבעת הבתים.
דובר 1: לא, לא, לא, הוא מדבר על עצם השי״ן. בצד צריך להיות שי״ן. כתוב בגמרא, שי״ן של תפילין הלכה למשה מסיני. צריך להיות שי״ן. אין ספק שצריך להיות שי״ן בצד של הבית. המצח לא צריך להיות שי״ן.
אני אומר, זו שי״ן, אבל השי״ן היא לא שי״ן אקראית כאות. השי״ן היא הדרך איך… ובגלל זה זה מסתדר. אף אחד לא נפל יפה על השי״ן. השי״ן היא פעמיים הפירוש כשעושים שי״ן בצד. אבל לא עושים את זה בצד שמחלק, עושים את זה בצד החלק.
למה רק על תפילין של ראש
דובר 1: הסיבה שזה רק על של ראש היא כי את של ראש רואים, את של יד לא רואים, אז אין שום גזירה שיהיה יפה.
דובר 2: הוא מביא תורות. מה זה בגלל יופי?
דובר 1: למה לא? אה, יופי. שי״ן. שי״ן זה יופי כתוב.
דובר 2: הייתי רוצה לראות את הגלימה שלך תהיה מלאה בשי״נים.
דובר 1: זה דבר יפה.
דובר 2: איך? הגלימה שלך יש הרבה שי״נים, אני מתכוון.
דובר 1: זה דבר יפה, עיצוב יפה.
דובר 2: כן. למה אתה לא עושה על הגלימה שלך חבורה של שי״נים?
דובר 1: אני עושה כן.
דובר 2: אה, אוקיי, עושה אוקיי, כן.
דובר 1: אני עושה כן. מה הטענה? אני עושה פרחים, אני יודע דברים אחרים. זה לא כל כך אקראי. עשו שי״ן, אבל באמת זה אומר סתם כמו פרח, פרח זה פרח. שי״ן נראית כמו פרח, אם שמת לב פעם.
דובר 2: צריך לעשות גימ״ל?
דובר 1: שי״נים נראות יותר יפות מגימ״לים.
דובר 2: איזה סנס זה עושה?
דובר 1: זה נכון שזה ר׳ קאפל שוורץ. זה יותר מחובר לצורת התפילין שזה ככה. אבל זה נראה לי שזה היה לפני השי״ן, לפני שחידשו את זה, כי אתה מסתכל על התמונות יותר מדי.
דובר 2: את התמונות הרמב״ם עשה.
דובר 1: הרמב״ם עשה את התמונות כדי להראות. כי הוא רוצה לדעת איך אתה צריך לעשות את העץ. אבל לפני הרמב״ם היו גם עושים שי״נים, זה עוד לפני התמונות.
התהליך של עשיית השי״ן
דובר 2: לא, בסוף, כשהוא מחזיק בידו את התפילין, הוא רואה שי״ן לפני שהוא סוגר, זו שי״ן פתוחה. ומכניס מלמטה כל אחד.
דובר 1: בתהליך של עשייה. יש ארבעה חורים, זה הכל.
דובר 2: הוא רואה עור עם ארבעה חורים. איפה יש שי״ן?
דובר 1: זה לא, זה עור אחד גדול עם ארבעה תאים כאלה. זה לא חורים, להיפך, זה… טכנית זה.
דובר 2: טכנית זה, כי זה נראה מה שאתה יכול לסגור.
דובר 1: אבל אתה יכול גם להסתכל כמו ארבע חתיכות עור שמחוברות עם חתיכת גב. אתה יכול להסתכל איך שאתה רוצה.
הלכה למשה מסיני — מה זה אומר?
דובר 1: בקיצור, אף אחד לא יודע. הלכה למשה מסיני אומר שלא יודעים מה זה אומר.
דובר 2: אמת.
דובר 1: יש כזה מין… זה ענין כמו כן. אם זו סברא לא צריך הרי משה, בוא נקרא לזה סברא כן. זו לא דרך יפה לעשות את זה, וזה ברור שלא צריך להיות הלכה למשה מסיני.
דובר 2: אוקיי, בקיצור, אה, נעצר לי הוידאו. בוא נראה מה אני יכול לעשות.
איך עושים את השי״ן למעשה
דובר 1: על העץ מורחים סביב כמו… אה, מה שהוא עושה כאן את השי״ן זה כן בטוח כי זה מעשי, כי אז צריך לעשות את זה כי זה רטוב. כשזה כבר קשה אי אפשר לעשות שי״ן.
דובר 2: נכון, ומניחין את העור על העץ, היום היו כן יכולים, כי אם הסחורה מאוד עבה אפשר אחר כך לגרד, לחתוך. אבל כאן, זה היום איך שעושים את זה דק יותר, כן, עושים את זה בעצם שיכסה את העץ.
דובר 1: אממ, יכול להיות.
דובר 2: ומחמשין אותה, היום עושים תפילין מאוד קשות, התפילין שלנו באות בסוף מאוד חזקות.
דובר 1: נכון, אני אומר אם זה כלל לדור קודם, לא היה היום. אני אומר סבא שלך, סבא שלך היו לו תפילין רכות, לא היה קשה כמו התפילין שיש לך עכשיו.
דובר 2: רך יותר, אבל לא כל כך…
דובר 1: סבא זקן שלך, תשאל אותו.
דובר 2: כמעט כמו ברזל.
דובר 1: זה כן היה. בקושי החזיק את הריבוע. זה היה עשוי מהצד השני של העור.
דובר 2: אהה.
עשיית השי״ן כיום
דובר 1: אממ, היום דווקא עושים את השי״ן בחוץ, אם אתה שואל את האנשים. הם לא עושים את זה בדיוק כמו שהרמב״ם אומר. אבל אין ספק שזה לא מעכב.
דובר 2: אה, יש מסגרת לשי״ן.
דובר 1: כן, בהחלט. יש מסגרות. הם עושים את זה רטוב והם עושים את זה פנימה.
דובר 2: למה זה כל כך מושלם? זה לא נראה כאילו אתה צריך את זה כמו אדם.
דובר 1: זה לא מחמשין אותה. זה לא נראה כמו מחמשין אותה. זה נראה כמו תפירה. הם עושים… הרמב״ם אומר שצריך לעשות תפירה את השי״ן. השי״נים שלנו אנחנו עושים יום טוב.
דובר 2: נכון, השי״ן של הרמב״ם הייתה יוצאת הרבה יותר רפויה. זה לא היה נראה כל כך מושלם כמו מכונה.
דובר 1: או כן, כי אם זה אמן טוב הוא עושה את זה יפה.
דובר 2: אני לא מתכוון יפה, אני מתכוון לשלמות, למרובע, זה נראה כל כך…
תרגום לעברית
דובר 1: אה, הוא לא היה עושה ממש שי״ן של ספר תורה עם התגין ועם כל הלבוש.
דובר 2: זו שי״ן הלכתית יפה, היא תמיד מושלמת, אין בה שום שריטה.
דובר 1: הרמב״ם לא אומר שצריך לעשות ממש שי״ן הלכתית.
דובר 2: לא, שיעשו משהו שמזכיר צורת שי״ן.
דובר 1: מהעץ שיש לאומות. הוא קיבל את זה בעצמו, הוא לא קנה את זה מאף אחד.
הלכה ב — תפילין של יד
דובר 2: הוא אומר כך, “ונוטל עור שחור של בהמה טהורה, ועושה ממנו בית אחד מרובע, וזהו הנקרא בית של יד.” לוקחים עור שחור של בהמה טהורה, עושים ממנו בית אחד מרובע, וזה נקרא בית של יד.
“ונוטל עור שחור אחר, ועושה ממנו ארבעה בתים קטנים מרובעים, וזהו הנקרא בית של ראש.” לוקחים עוד עור שחור, ועושים ממנו ארבעה בתים קטנים מרובעים, וזה נקרא בית של ראש.
“ומניח בין כל בית ובית מעט מן העור, כדי שיהיו נראין ארבעה בתים.” משאירים בין כל בית ובית מעט מהעור, כדי שייראו כארבעה בתים.
“ומחברן יחד, עד שנעשו בית אחד שיש בו ארבעה בתים.” מחברים אותם יחד עד שנעשה בית אחד שיש בו ארבעה בתים בפנים.
“ומכניס פרשה בכל בית, ומחזיר מקצת העור מלמטה, ותופרו מכל ארבע פנותיו.” מכניסים פרשה בכל בית, ומחזירים מעט מהעור מלמטה, ותופרים אותו מכל ארבע צדדיו.
“ומניחין מן העור שלמטה מקום שיוכנסו בו הרצועות, כמו תעלה.” משאירים מהעור שלמטה מקום שהרצועות יוכנסו בו, כמו מנהרה.
“וזה המקום נקרא מעברתא.” והמקום הזה נקרא מעברתא.
המשכה: תפילין כמו מזוזות
דובר 2: העניין הוא כך: איך אנחנו עושים תפילין ומזוזות, תפילין נראות כמו אותו דבר כמו מזוזות, רק הפוך. יש לנו בית, ובפתח הבית מניחים פרשה. הם בונים לפרשה בית קטן, זה בית. “מכניסין פרשה בכל בית” ועושים אותו סגור, ובפתח שלו מניחים את הרצועה.
דובר 1: אוקיי, בכל מקרה… וזה תפילין של ראש.
דובר 2: וזה מרכז הבית. הפרשה היא מרכז הבית. אצלנו יש בית גדול, ויש בחוץ ממנו מזוזה קטנה.
דובר 1: אני מבין. אין מזוזה, יש מעברתא שאתה מתכוון לומר.
דובר 2: מה אגיד לך? יש את אותן הפרשיות, רק הפעם זה לא תלוי בחוץ.
דובר 1: אה, אתה אומר שהפרשיות נמצאות בבית. הפרשיות אצלנו נמצאות על פתח הבית, כאן זה נמצא במרכז הבית. הפוך, כל הבית בנוי בשביל הפרשיות.
דובר 2: אוקיי. ואיך עושים את תפילין של יד?
דובר 1: יש לך כאן תפילין של יד? אותו דבר, עם בית אחד, עם הבית.
דיון: השיעור המינימלי של תפילין
דובר 2: מה הרמב״ם אומר שהשיעור המינימלי? כי בשל ראש הוא אמר שיעור מינימלי, שצריך להיות גדול מספיק לעשות ארבעה בתים קטנים.
דובר 1: כן, אבל למה הוא לא אומר שיעור דהיינו הלכה, שצריך להיות בגודל מסוים?
דובר 2: לא, הוא אומר שם, פעם אחת אתה צריך לעשות ארבעה חורים, לא יכול להיות זעיר. אתה אומר שאומן מוכשר יכול לעשות קטן מאוד. הוא אומר שם שיהיה גובה כאצבע יתירה, יהיה קטן מאצבע, אפילו אם אתה מאוד מוכשר ואתה יכול לדחוס את זה קטן מאוד.
דובר 1: לא ברור. יש מי שהעולם מדבר על זה. יש מי שסוברים שיש שיעור כמה גדולות התפילין צריכות להיות. הרמב״ם לא אומר שזה מעכב בוודאי כגובה אצבע. מי יש לו אולי טענה שצריך להיות בשל יד? בשל יד צריך להיות כל כך גבוה, לא יותר גבוה? אני לא יודע למה.
דובר 2: מה, שיהיה קטן? שלא יהיה גבוה יותר מאצבע?
דובר 1: כן. אם כן, שיהיה. הוא מתכוון שיש שיעור, הוא לא מעכב בדיוק, אבל זה דומה לזה שהרמב״ם אומר שהשל יד צריך להיכנס למרפק. ממילא לא יהיה גבוה מדי. השל ראש אתה יכול לעשות אותו גבוה כמה שאתה רוצה, זה לא נוגע לך. מי? היו מי שעשו כך.
דובר 2: חשבתי שזה יותר דבר מעשי. שכאן הוא אומר לך שבתפילין של יד, כל אחד הולך לנסות לעשות קטן. אם אנחנו מסתכלים על זה כמו שזה פשוט שקית שבה אפשר לשים קמיע, כשמישהו הולך לבקש מעושה קמיעות, הוא יגיד לו, “תן לי את הכי מעשי, שלא יהיה עבה מדי.” כל אחד הולך לעשות קטן. אז בשל ראש אתה חייב להיות מספיק מקום להכניס ארבע פרשיות קטנות, הוא לא היה צריך לומר שיעור. אבל בשל יד אנשים הולכים לעשות קטן, הוא אומר, יהיה לפחות אצבע. לא יהיה ממש זעיר.
דובר 1: אבל אתה צריך להיות מקום לארבע פרשיות. אני לא מבין בדיוק מה ההבדל.
דובר 2: לא, זה הרבה יותר קטן, כי זה נכנס לחור קטן אחד. זה חור קטן, אתה עושה חור אחד, ואתה יכול לדחוס מאוד את הקלף.
דובר 1: אוקיי. אתה יכול לדחוס אותו חזק, אז הגיוני שהשל יד קל יותר לעשות קטן.
דובר 2: אני לא יודע. הוא מדבר על הגובה, הוא לא מדבר על הרוחב אבל, למשל. הוא מדבר רק על הגובה. מה נכנס הגובה? אני לא מחזיק בדבר הזה. הוא מדבר רק על הגובה, כן? הוא לא מדבר על הרוחב. אני לא יודע מה זה נכנס כאן. משהו, משהו אני מפספס. יכול להיות שזה בא מאיפשהו השיעור גובה. בגובהו. כמה גבוה. יש הבדל כמה גבוה זה. קודם אמרת שאין הבדל כמה גבוה זה.
דובר 1: לא, נראה שכל תורה ומצוה יש לה איזה שיעור.
דובר 2: לא נראה. כאן לא כתוב אבל. יש מצוות בלי שיעור. כאן לא כתוב שיש שיעור. אני לא יודע.
דובר 1: אבל הוא כבר היה צריך לומר את השיעור על הפרשיות, הראשונים אומרים על הפרשיות וידוי, אבל זה לא דווקא היום. לא רואים שיש שיעור שאומרים. שו״ת מהרש״ל אומר שיש שיעור, ראשונים אחרים, אבל לא כתוב שיעור כאן.
מחלוקת בגודל התפילין
דובר 1: יש מי שמקפידים על גדולות, כי גדולות… יש כן, יש יותר יהודים שיש להם תפילין כאלה שהן דווקא גדולות, כי יש ראשונים שאומרים שיש שיעור, אבל לא ברור.
דובר 2: זה גם על של ראש, לא?
דובר 1: אם הוא רואה, הוא מביא את השל ראש, כי השל ראש זה שבפומבי עושים גדול. אוקיי, אני לא יודע. לחסידי חב״ד יש אולי לכולם תפילין גדולות, שהוא הולך על הדבר בגמרא שיהיה גדול. אוקיי, נראה גדול.
לכאורה הרצועות צריכות גם להיות חלק מהתפילין. הוא אומר, אם זה פשוט קמיע, צריך להיות קשור טוב. כמו כשאדם הולך לשדה התעופה והוא מאוד עצבני על התיק שלו, הוא מוודא שזה קשור טוב שזה תלוי ממש מולו. הוא אומר, הרצועות שמסובבים סביב זה גם חלק מהתפילין.
דובר 2: רגע, מה נכנס… הוא עושה כבר על הרצועות, מה קרה עם הרצועות?
דובר 1: הלאה, אני לא מבין מה אתה מתכוון.
מכפין אותה בעור
דובר 1: וגובהו, כן, בקיצור, מכפין אותה בעור, אותו דבר, מכסים את זה, כן. מכפין אותה בעור רטוב, מניחין את העור עליהם עד שיתייבש ויקרוץ העור, ומכניס ארבע פרשיות במקום אחד, ומכסה את העור מלמתה, ותופר מארבע פנותיו, ומניח ממנו למטה מעט מן העור, כמו בגב החור שהרצועה יכולה לעבור דרכו, תופר מקום הרצועה, כלומר הוא עושה חור כמו שבר, שעושה חור לעבור דרכו.
דובר 2: תופר פירושו מנהרה, כמו שאומרים, נראה ממש כמו מנהרה, לולאה, שיהיה דבר. טוב מאוד.
הלכה ג – סדר הפרשיות בתפילין של ראש
דובר 1: אומר הרמב״ם, כיצד סדר הפרשיות בתפלה של ראש? מה הסדר? איזו פרשה מניחים באיזה צד?
אומר הרמב״ם, מכניס פרשה אחרונה, והיה אם שמוע בבית שיעלה מימין המניח, ושמע סמוך לו. הפרשה האחרונה מהארבע, לפי הסדר כמו שכתוב בתורה, היא קדש, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע. יוצא שוהיה אם שמוע היא האחרונה. אז הפרשה אחרונה שהיא והיה אם שמוע, מניחים בבית שיעלה מימין המניח. שם שמתחילים לכאורה, ימין מתחילים, ימין זו ההתחלה.
ושמע סמוך לו, והיה כי יביאך בבית שלישי סמוך לשמע, וקדש לי בבית רביעי לשמאל המניח תפילין. כדי שהקורא שפניו כנגד פני המניח קורא על הסדר.
הפשט: הסדר הוא לקורא, לא למניח
הפשט הוא שכותבים את זה, בעצם הסדר הוא, מניחים את זה על הסדר, רק הסדר לא של המניח, מה שהוא אומר זה למניח, אבל המניח לא רואה את זה, האדם שרואה את זה מנגד רואה את זה.
כל העניין, בכל מקרה לא רואים, כל העניין הוא שלא רואים מבחוץ את הסדר, וגם לא רואים את התפילין בכלל, אי אפשר לפתוח את זה, אי אפשר לראות. זה סגור. אבל כך כתוב בגמרא, הגמרא אומרת שרואים את זה על הסדר, והגמרא אומרת גמרא אחרת הפוכה, זה מדבר על המניח, זה מדבר על הקורא.
זו לא הסיבה, הוא אומר רק מה פירוש ימין שמאל. יהיה כך, שהראשונה תבוא בצד הימני של האדם שמניח את זה, הצד הימני שלו. הוא אומר לא, אני מסתכל על הצד הימני של מי שעומד מנגד, זה הצד הימני.
דובר 2: כן, זו שיטת הראב״ד הקדוש, הראב״ד חולק, היו מי שאמרו שיטה אחרת.
מחלוקת רבנו חננאל – שתי ההויו״ת באמצע
דובר 1: כן, רבנו חננאל אמר שוהיה באמצע, שכותבים קדש, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע.
דובר 2: לא, והיה אם שמוע אחרי שמע, ששתי ההויו״ת יהיו אחת ליד השנייה. והיה כי יביאך ווהיה אם שמוע יהיו באמצע. אז קדש ושמע בשני הצדדים, ובאמצע שתי הויו״ת. ומה שכתוב כסדר מדבר רק על שמע ווהיה אם שמוע, זה לא מדבר על כל העניין, שהוהיה כי יביאך סדר דוחה את העניין של לפי סדר פרשיות, לפי סדר התורה.
דובר 1: בקיצור, יש על זה מחלוקת. הראב״ד סובר כך, זה גם, אנחנו קוראים לזה מחלוקת רש״י ורבנו תם, זו גם מחלוקת הרמב״ם והראב״ד, נכון? הראב״ד הולך כמו רבנו תם, והרמב״ם כתב תשובה על זה.
מחלוקת על מציאות – תפילין של רב האי גאון
בקיצור, זו פוליטיקה גדולה. הרמב״ם מכחיש את מה שהראב״ד אומר שרב האי גאון הניח כך, הוא אומר שהוא בעצמו ראה יד…
דובר 2: אה, את התפילין?
דובר 1: הרמב״ם אומר שהוא בעצמו ראה תפילין של רב האי גאון. זה עניין שאנשים חושבים, שאנשים הרבה פעמים מתרגשים כשמחלוקות הלכתיות נדונות, כאילו לא מאמינים לשני, וממש מתחילים לטעון על המציאות. איך תלמידי חכמים יכולים לחלוק על המציאות? רואים כאן שהראב״ד והרמב״ם חלקו על מציאות, איזה תפילין רב האי גאון הלך.
כי הראב״ד משיב לרמב״ם ואומר שהסדר צריך להיות כמו רב האי גאון, ששתי הוהיה׳ס יהיו באמצע, אומר הרמב״ם, “ראיתי תפילין של…” אני לא יודע אם זה היה ישירות, אבל הוא אומר את השני, שהוא שמע מיד ראשונה.
דובר 2: מה הלשון שוב? “אמר לי חכם נאמן”.
דובר 1: אהה. הוא מספר מעשה, שר׳ משה הדרי, הדרי? דרי? אני לא יודע, ר׳ משה דרי, הוא היה עושה כמו רב האי, כמו רבנו תם. הוא בא, לא, מארץ המערב, ממרוקו, לארץ ישראל, הלך כך, הראו לו דברי הגאונים והקדמונים, זרק את התפילין שלו והוא עשה…
דובר 2: אני מבין. אלה הדרדעים הראשונים, רואה? ר׳ משה הדרדעי.
דובר 1: לא, זה דבר אחר. דרדעים ודרי זה לא אותו דבר.
דובר 2: אבל ראיה ברורה מה ה…
דובר 1: בקיצור, הוא מביא ראיה, כבר. זה בקיצור, הרמב״ם הקדוש בוודאי סבר כך, וכך הוא אומר. שולחן ערוך אומר כך, אבל כבר. והראב״ד אומר להיפך, ורבנו תם אומר אחרת.
למעשה – להניח שתי תפילין
אבל התפילין שלנו זה בכל מקרה שילוב, כי בשעטנז גץ לוקחים…
דובר 2: מה לא מעכב?
דובר 1: מה לוקחים?
דובר 2: אנחנו עושים שניהם, והם עושים שניהם, והם עושים גם את השני שהוא של רש״י. כן? אז…
דובר 1: שאנחנו עושים שניהם מה?
דובר 2: אז רבנו תם סבר אחרת. אז בשולחן ערוך כתוב שיעשו, שמי שרוצה להחמיר להניח שניהם. יש מחלוקת רצינית, והרמב״ם אומר מה מעכב.
דובר 1: כן, אומר הרמב״ם, כמו שכבר למדנו, איך עושים לפי סדר הפרשיות, כך שזה פסול, ורבנו תם מפרש אחרת. אז היתה מחלוקת גדולה, ושני הצדדים יש להם טענות רציניות לצדם. זו לא סתם מחלוקת. יש את הגמרא שהיא כמו סתירה איך לומדים שתי ברייתות בגמרא, והיתה מחלוקת מה רב האי גאון עשה, וכו׳ וכו׳. אז, ירא שמים הולך שתי תפילין ממש יוצא. כך אומר השולחן ערוך שיעשו.
דיון: מה פירוש “ירא שמים”?
אז ממילא, יש שאלה גדולה, איך יודעים אם אדם הוא ירא שמים?
דובר 2: אה, היה במקומות חסידיים ששאלו את הרבי, כן? האם אני כבר מוכן?
דובר 1: אענה לך, אם זו השאלה שלך שאתה מתייסר באמת, אתה ירא שמים, שאתה צריך להניח את התפילין. אם אתה מחפש רבי להיות זה לשאול…
הרבי מליובאוויטש אמר כך, הוא אמר שבזמנים של היום כל אחד מניח את התפילין של בר המצווה שלו שניהם כבר. הוא אפילו אמר שבכלל כך, שעושים כוונה, והכוונה כבר הגיעה.
דובר 2: מה זאת אומרת כוונה?
דובר 1: מה זה מצחיק, כל העניין זה חומרא, זו חומרא, שיעשו את זה. מה זה קשור לירא שמים? זה מאוד מצחיק. אדם לא יכול להיות במדרגה רוחנית. זו שאלה איך עושים את זה. פרום עושה שניהם, יוצא ידי שניהם. מה החידוש לומר שיעשו שניהם? כי יש את מצוות תפילין שהיא משהו עניין שכל היום יהיה קמיע מסוים שמזכיר את השם יתברך. אדם יהיה לו שתי סטים.
דובר 2: אתה אומר שזה מעכב. אם זה מעכב זה מעכב. מה כל יהודי יכריע לרמב״ם או לרש״י?
דובר 1: כמו שסבר הגאון מווילנא, אבל השולחן ערוך לא סבר כמו הגאון מווילנא.
הלכה ד – תפילין של יד
דובר 1: זה קורן הלכות תפילין של יד.
דובר 2: אה, תפילין של יד גם כותבים…
דובר 1: אה, ההבדל הוא רק, כותבים אותן בארבעה דפין באור אחד כספר תורה.
דובר 2: אה, הלשון “כספר תורה” לא פירושה פשוט כמו ספר תורה שיש הרבה עמודים, כמו האורך שיריעות התורה הן, כך גם. אותו סדר, כמו שהרמב״ם עושה תמונה, קדש והיה כי יביאך.
דובר 1: מה הרמב״ם לא כתב?
דובר 2: מה הרמב״ם לא כתב? שמע ישראל, והיה אם שמוע.
דובר 1: הוא אומר, לכתחילה כותבים את כל ארבע הפרשיות על חתיכה אחת, אבל אם כותבים על ארבע חתיכות ומניחים את זה בבית אחד, גם יוצא. אחד מניח את זה, אתה אפילו לא צריך לחבר את ארבע חתיכות הקלף. “אורות” פירושו כאן קלף.
גלילת הפרשיות – מסופן לתחילתן
וכשהוא גולל הפרשה, כשהוא מגלגל את הפרשיות כדי להכניס אותן ל… בתים של ראש ובתים של יד, גולל אותן מסופן לתחילתן, צריך כבר להיות מגולגל להתחלה, כמו…
דובר 2: אה, עד שתמצא כשתפתח הפרשה, תקרא כל שיטה מתחילתה לסופה, תקרא כל שורה מהתחלה עד הסוף.
דובר 1: זה גם מצחיק, כי הלאה, תפילין לא נעשו לפתוח ולקרוא, אבל מעמידים פנים כל הזמן שקוראים את זה. זה הסדר איך עושים את זה, זה הסדר. אנחנו מגולגלים ומסובבים, ולמה אתה קורא?
דובר 2: סביב לבן, עומד ויי.
דובר 1: ממש פלא, כן.
דיגרסיה: תפילין כקמיע וזיכרון
תרגום לעברית
חשבו, מהו קמיע? הרבה פעמים קמיע הוא, כמו בסיפורי הגלות, כן, זה היה שקיק שהיה בתוכו שם הסבתא עם שמע ישראל לשם יחוד קודשא בריך הוא. חשבו, יכול להיות שהקמיע המקורי כמו שיש קמיעות מן המזיקים, יש קמיעות של זיכרון. זכור אני עם ישראל, זכור שיש בורא בעולם.
דובר 2: אה, אוקיי.
דובר 1: צריך להיות מוכן טכנית לפתוח אם אדם נמצא בגלות, אין לו שום סייעתא דשמיא בתורה. מה יש לו? יש לו את הפרשיות, את ארבע הפרשיות הוא יתחיל את המנהיגות של יציאת מצרים, וזה הרי הזיכרון המקורי המקורי. פעם אחת יהודי יפתח אותו, אתה אומר.
תפילין כקמיע של זיכרון
דובר 1: זה שקיק שיש בתוכו שם הסבתא עם שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד. אז חשבו, יכול להיות שהקמיע המקורי המקורי, מין קמיע זה, יש קמיעות מן המזיקים ויש קמיעות של זיכרון. זכור אני עם ישראל, זכור שיש בורא בעולם. אז צריך להיות מוכן לפתוח, אם אדם נמצא בגלות, אין לו ספר תורה, מה יש לו? יש לו את הפרשיות, את ארבע הפרשיות, זה יזכיר לו את יציאת מצרים, זה הרי המקורי המקורי.
פעם אחת יהודי יפתח אותו, אתה אומר? הוא יזרוק אותו.
לכן זה נקרא קמיע בכלל, כי בדרך כלל יהודי לא ידע מזה. הוא לא ידע מה זה, הוא יראה יש לי משהו על הראש, רגע, מה זה? רואים במלחמת העולם השנייה באושוויץ שיהודים אמרו שהם חשבו שזה פתק. יכול להיות שאם אחר היה אומר אחרת, הוא היה אומר שיש ספרים משובחים, ופותחים אותם, לוקחים, וקוראים בהם כל יום, לא היה חסר, כי היום יהודים לא יודעים את הפרשיות. אבל חשבו על מצב כזה, אז התפילין היו פותחים, הם היו צריכים לפתוח, והוא ערבב אותם בהתחלה מוכן שאם צריך לקרוא בהם.
קמיע כקריאת התורה סימבולית
אפשר לומר גם כמו שראיתי שאחד מסביר, מהו קמיע? קמיע הוא פשוט כמו תפילה או תורה, שבמקום שתקרא אותו, הוא קורא אותו מעצמו. אז זה כאילו בשעה שאתה מניח אותו, זה כאילו נקרא. אז זה מין אחר של קריאת התורה. כאן יש קריאת התורה של קריאת שמע, וכאן יש שמניחים את קריאת שמע על הראש, אבל זה צריך להיות כתוב על מה שאפשר לקרוא בו, לכן צריך לכתוב אותו כתוב גויל, קלף, מה ההבדל? זה מונח על השכל, שם זה נקרא, הקב״ה קורא אותו, אני לא קורא אותו, זו קריאה סימבולית. אוקיי, ווטאבר. אנחנו לא מבינים נושא כל כך טוב של קמיעות, לכן אנחנו לא מבינים אותו.
דובר 2: לא, אני אומר, הקמיע הוא יותר קמיע של זכירה, וזה גם עומד טוב.
דובר 1: כן, אבל זה יכול להיות, אבל זה לא נכון שזה נעשה שיפתחו, כמו אותו מעשה של הילד שנתנו לו שקיק שגרם לו להישאר שם. אבל הזיכרון בשעה שאתה מניח אותו…
זה דרכון של להיות קמיע! לא פותחים אותו סתם כך, כי זה מאוד יקר, אבל יש מושג, נגיד, יש רעיון כזה שאני שם כאן את השם שלך והוא היה הסבתא שלך, אם זה הדבר האחרון שתהיה לך… אוקיי, זה מאוד טוב. זו המצווה בכלל, זה הגדר. כמעט שזה כאילו לומדים אותו. זה כאילו, משחק. כן.
הלכה יג — מטלית ושער
דובר 1: טוב, “ומושיבין אותן בפרשיותיהן וכו'”. אוקיי, הלאה. עכשיו נלמד על המטלית שמניחים. ההלכה למשה מסיני הייתה שמכניסים את הפרשיות לתוך בד כזה, ואחר כך קושרים אותו עם… אהא. אהא. אומר הרמב״ם, “ומושיבין אותן בפרשיותיהן וכו׳ ומושיבין במטלית”, עוטפים אותו עם… עם מטלית, עם בד, מטפחת. וכתוב עוד שנוהגים לתפור עם קלף, אבל זה לא חלק. רק שיהיה משהו קשור. כן. כי מטלית קושרים אותה עם שער, עם שערה, “ואחר כך מכניסין אותה בתין”. מכניסים אותה לבית, לבית של יד.
שער מבהמה טהורה
“והשער הזה”, אומר הרמב״ם, “צריך להיות שער בהמה או חיה טהורה”. צריך להיות רק מדברים טהורים, כמו שלמדנו קודם שגם בקלף רק מבהמה וחיה טהורה, כי “למען תהיה תורת ה׳ בפיך”, אומר הרמב״ם את הטעם. אפילו מנבלות וטרפות שלהם, לא רק שהם צריכים להיות כשרים, הם צריכים להיות ממין הכשר.
מנהג — שער זנב העגלות
אומר הרמב״ם, יש מנהג, “ונהגו כל העם לכורכן בשער זנב העגלות”. אכן עגל הוא בהמה טהורה, כן, זו פרה, צעירה. לזנב יש שיער חזק כזה, נראה. והסיבה היא שיזכרו את חטא העגל, כך כתוב רבינו מנוח. זה זכר לחטא העגל, שלא יעשו את חטא העגל.
טוב, הלאה לשאלה הבאה.
דובר 2: לא, כל התפילין הן כאילו יש. באמת, תפילין הן כאילו, מי שלא יכול ללמוד, אנחנו מניחים קריאת שמע עם תפילין, אבל תפילין הן במקום קריאת שמע. במקום… אתה יכול לומר, במקום ללמוד תורה כל היום, מי שעובד שיניח תפילין, לפחות יש לו תורה על הראש. זו כמות של התורה, לפחות.
דובר 1: כן, אבל אמרתי שזה הענין של פרה אדומה, לא של… אבל הכוונה היא… לא, זה עגל, לא פרה. עגל זה לא אותו דבר כמו פרה. עגל הוא תינוק פרה, תינוק עגל.
הלכה יד — תפירת התפילין בגידין
דובר 1: אממ, טוב, הלאה. אה, לקיום מצוות עשה, זה הזכר של הפרה. תופרין את התפילין.
כן. כשקושרים את התפילין, כשלא קושרים, תופרים יחד, תופרים יחד את הבתים. אין תופרין אלא בגידין של בהמה או של חיה טהורה. והלאה אותו דבר, אפילו מנבלות וטרפות שלהם. שם לא מספיק צואר, צריך דבר חזק יותר, בגידין של בהמה או של חיה טהורה, ואפילו מנבלות וטרפות שלהם.
מהם גידין?
אומר הרמב״ם, מה עושים? זה כבר דבר יותר מעשי. איפה הגידים, הגידים העבים החזקים? למטה אצל העקב של הבהמה והחיה, עוברים דרכם הרבה ורידים, והם לבנים קשים, אלה גידים לבנים קשים.
אני די בטוח שגיד לא אומר ורידים, אלא… וואט דו יו קול איט? גידים. לא עורקים. גיד לא אומר ורידים. גיד אומר שרירים, או לא שרירים, ה… ה… הגידים זה אני חושב באנגלית. זה גיד הנשה. גיד הנשה זה לא וריד. זה… זה הדבר שמחבר את העצם ל… ל… לבשר. אני חושב שזה נקרא באנגלית טנדון.
דובר 2: כאן משמע שאתה אומר שיעור גידין. אני לא יודע, יש שאומרים שזה אומר עורקים או ורידים, אבל גידין כאן לעולם לא אומר ורידים. זה אומר במיוחד… איפה זה נקרא? כן, זה דבר חזק, נו. כן, כן. סחוס? לא. איפשהו בתורה כתוב על זה סחוס. אני לא יודע. אוקיי, יכול להיות. אולי זה עוד קצת מזה. אני לא בטוח מה התרגום, אבל אני חושב שזה…
הכנת הגידין
דובר 1: אוקיי. ומרככין אותן באבנים. הרמב״ם אומר לנו כאן איך לוקחים את הגידים ועושים אותם למעין חוטים. מרככין אותן באבנים, וקוצצין אותן עד שיעשו כפשתן, ואז טווין אותן ושזרין אותן, ובהן תופרין את התפילין ואת יריעות ספר תורה.
זה עכשיו כבר מעשי איך הוא עושה את זה. כי זה קשה, דבר חזק, עושים אותו רך קצת כדי שאפשר יהיה להשתמש בו לתפירה.
הלכה טו — תפירה ברבוע
דובר 1: אומר הרמב״ם הלאה, כשתופרין את התפילין, תופרין אותן… אה, למדנו שצריך להיות ברבוע. התפירה גם צריכה להיות ברבוע. הלכה למשה מסיני שיהיו בכל צד שלוש תפירות, עד שיהיו הכל שתים עשרה תפירות, בין בשל יד בין בשל ראש. אתה אומר כאן, רואים את הריבוע של איך חותכים הוא בדרך כלל לא הריבוע הממש מדויק כמו הריבוע בקופסה האמיתית. למה? כי זה עושים עם מכונה.
מה פירוש “תופרן עושה ברבוע”?
על מה מדברים בדיוק? הלכה רווחת, לא ברור מה פירוש תופרן עושה ברבוע. את זה צריך לדעת. הרמב״ם אומר מה פירוש תופרן עושה ברבוע? עושים את זה ממילא, כי מקפלים אותו. אבל איך עושים את זה? אפשר לעשות אחד כך, אחד כך. כך אפשר לתפור את זה. אה, האם אני יכול לתפור עם קופסה? תפירה אקראית, חבורה של תפרים, סגרתי אותו. כך עושים הסופרים שלנו, אבל אני חושב שזה זה.
דובר 2: כן, זה זה, אבל ההלכה רווחת של הרמב״ם, הוא מתכוון לומר שזה מנהג, נכון? המנהג הוא שעושים שלוש. לא ברור. נכון, כי… כי זה מספר זוגי. מה הוא אומר כאן את המספר? אני מבין, אבל זה לא חיוב. אפשר לעשות ארבע וחמש. הוא יעשה יותר תפירות, כן.
בדיעבד — עשר או ארבע עשרה תפירות
דובר 1: איי, טוב. “אם עשה תפירות עשר או ארבע עשרה, עושה”. אפשר גם לעשות, אבל שיהיה מספר זוגי. שיהיה בתפירה, זו הנקודה. שיהיה ברבוע. שלא יהיה שבצד אחד יש תפירה ארוכה אחת, ועל… צריך גם להיות מאוזן. איך יש עשר או ארבע עשרה? מעשית, מעשית. אבל שלא יהיה שזה מעכב. מישהו רוצה דווקא לעשות…
תפירות יחיד — לולאות שלמות
“יחידא תפירות יחיד של אדם תופר ומסתיר ריחוץ”. מה זה אומר, אני לא יודע. “יחידא תפירות יחיד של אדם תופר”, אני מבין. אני חושב שהוא מתכוון שכשתופרים, כל תפר צריך לעבור לגמרי. לפעמים עושים זיגזג כזה, למעלה ולמטה. כשמסתכלים על התפילין, אין זיגזג. אתה נכנס, אתה יוצא, אתה נכנס, אתה יוצא. אתה לא עושה למעלה ולמטה זיגזג. אתה עושה לולאה שלמה על כל אחת. כך הוא אומר כאן, שיהיה על כל אחת שיהיה חזק יותר לכאורה.
הלכה טז — חריץ בתפילין של ראש
דובר 1: כן. עוד הלכה, “וצריך שיגיע החריץ”. למדתי שבתפילין של ראש עושים חריץ כזה. “וצריך שיגיע החריץ”, החריץ של תפילין של ראש, צריך להגיע “עד מקום התפר”. שלא יהיה, לא פשוט שיהיה ארבעה. שיראה כמו קופסה סגורה שלמה, ושיראו שיש כאן חריצים של בתים חיצוניים. קודם הוא מדבר על מה שאמיתי. מישהו היה יכול לעשות כמו, זה נעשה ארבעה רק מלמעלה, מלמטה זה אחד גדול. לא, צריך להיות ארבעה מלמטה.
לכתחילה לעומת בדיעבד
“ומבחוץ יהא חריץ ניכר כדי שיהא רשום ניכר לכל, אף בלא שום חריץ מגולה מכאן ומכאן, אפילו הכי כשרות”. אבל העור לא צריך להיות. זה שצריך להיות החריץ עד מקום התפר, זה רק לכתחילה. “ואם אין חריץ ניכר, פסולות”. צריך להיות ניכר שזה ארבעה חלקים.
מנהג — גיד דרך החריצים
וממילא מה עושים? יש מישהו, “ויעביר בתוך כל חריץ וחריץ חוט של עור או חוט של משיחה להעביר בין בית לבית”. תופרים מסביב כדי שיראו. מכניסים, מעבירים חוט. והמנהג הוא, “והמנהג פשוט להעביר גיד מגידי הצבי בכל חריץ משלשתן”, בכל אחד משלושת החריצים. המנהג הוא שמכניסים לא סתם חוט או משיחה, אלא מכניסים בדיוק את הגיד, אותו מין שמשתמשים לתפור את כל התפילין. אני חושב שבשעה שתופרים אותו מכניסים אותו אז. בשעה שתופרים אותו נותנים הכנסה דרך שם, כדי מה? שיהיה הבדל גבוה יותר בין בית לבית. חשוב שיראו שזה ארבעה חלקים, ארבעה בתים, ארבעה אהא.
הלכה יז — רצועות
דובר 1: כן. אומר הרמב״ם, “עד כאן הלכות התפילין”. איך עושים את הרצועות? אומר הרמב״ם, “כיצד עושין הרצועות? לוקחין רצועה של עור”. כמה רחב צריך להיות? “רחבה כרוחב שעורה”, האורך של… הצד הרחב של השעורה.
אורך הרצועות
“וארכה”, כמה ארוך צריך להיות? “רצועה של ראש כדי שתקיף את הראש ויקשור ממנה קשר, ויצאו שתי הרצועות מכאן ומכאן עד שיגיעו לטבור או למעלה ממנו מעט”. אחרי הלב, שיכסה אותנו בטלית חצי מ… כמה ארוכה רצועה של יד? “ואף רצועה של יד כדי שתקיף את הזרוע”, שיקיף את היד שמניחים עליה תפילין, ואיך כבר מעניק, ושיוכל בהכשר, ושיוכל לצאת… למשוך את הרצועה השנייה.
שיעור רצועה של יד
דובר 1:
כמה ארוכה רצועה של יד?
דברי הרמב״ם: “רצועה של יד כדי שתקיף את זרועו, שאפשר יהיה להקיף את היד שמניחים עליה תפילין, ויקשור ממנה קשר, ושאפשר יהיה לעשות קשר, ותמשוך רצועה אחת עד אצבעו האמצעית.”
הוא לא אומר שעושים כריכות נוספות על היד, קשירות נוספות על היד, אלא שאפשר יהיה להגיע עד… הוא מדבר כאן על השיעור, המינימום כמה ארוך צריך להיות. כן.
“ויכרוך ממנה על אצבעו שלש כריכות ויקשור.”
צריך להיות כל כך ארוך שאפשר יהיה לסובב כאן פעם אחת למעלה אצל הזרוע, ועוד שלוש פעמים על האצבע, ואחר כך לעשות קשירה. אבל זה יכול להיות עוד יותר ארוך מזה.
“היו הרצועות ארוכות, יוסיף על הכריכות ועל הקשירות.”
זה שיעור, זה לא מקסימום. נכון. אוקיי.
—
קשר של ראש
דובר 1:
אומר הרמב״ם הלאה:
“מכניס הרצועה של ראש בטבור שלה” — הטבור, המקום בחלק האחורי של התפילין שבו מכניסים דרכו את הרצועה, מכניסים — “ומקיף כמידת ראשו” — הרצועה מקיפה את הראש — “וקושר…”
שוב, הוא מדבר עכשיו איך עושים את הקשר. הוא שם חלק בערך בגודל של מידת ראשו, ואחר כך קושר קשר וכו׳.
—
“קשר זה צריך כל אדם ללמדו”
דובר 1:
אומר הרמב״ם: “קשר זה צריך כל אדם ללמדו.”
הוא אומר, הסברתי לך כאן הרבה איך לוקחים חתיכת עור, הכול, אבל איך אסביר לך כאן איך עושים את הקשר? כל יהודי, לכל דבר יש שיעור, אתה לא יכול להפוך רק לספר שלי. כבר למדת את כל השיעורים של ספר המדע עד היכן שמגיעים עכשיו, אתה תלמיד חכם, תבין את זה.
אבל הוא מתכוון לומר, יש הלכה שתלמיד חכם, כתוב בגמרא, הוא צריך לראות את זה בפועל על תפילין אחרות, הוא צריך לראות את זה על תפילין של מישהו, הוא צריך ללמוד את זה. יש הלכה, הוא אומר כאן שני דברים אחרים. יש דין שתלמיד חכם צריך לדעת איך לעשות קשר של תפילין. מהו תלמיד חכם? תלמיד חכם הוא מי שיודע תורה. מה שתלמיד חכם הוא, הוא צריך לדעת איך לעשות קשר. אבל מלבד שהוא צריך לדעת את כל ההלכות, הוא צריך גם לדעת איך לעשות קשר של תפילין. יש גמרא שתלמיד חכם צריך לדעת כמה דברים, מלבד שהוא צריך לדעת ללמוד, הוא צריך גם לדעת…
דובר 2:
קשר של תפילין?
דובר 1:
כן, קשר של תפילין. זו ההלכה שהגמרא אמרה שתלמיד חכם צריך לדעת. “אמר רבי אבין אמר רב, ג׳ דברים צריך תלמיד חכם ללמוד, כתב שחיטה ומילה, ואף קשר של תפילין וברכת חתנים וציצית.”
דובר 2:
וואו!
דיון: מדוע תלמיד חכם צריך לדעת קשר של תפילין?
דובר 1:
הדבר המעניין הוא שהרמ״א לא מביא כראוי את כל שאר הדברים. יש שאומרים שהרמ״א אולי מביא את זה כן משמע. העניין הוא, תלמיד חכם פשוט, מגיעה שאלה, מישהו ביקש ממנו, “תקן לי את התפילין,” והוא אומר, “אין לי מושג איך עושים תפילין.” “אה, גם לי תלמיד חכם שאתה, אתה אפילו לא יודע איך לעשות תפילין.” תלמיד חכם גמרא׳י צריך להיות חכם, לא עושה תפילין. זה הרי חידוש שתלמיד חכם צריך לדעת את זה.
דובר 2:
אני חושב כך, את הקשר הראשון של תפילין משה רבינו ראה, והתלמיד חכם הוא תמיד זה שמוסר את התורה ממשה, תלמיד חכם.
דובר 1:
אולי. יפה מאוד. אבל עכשיו הרמ״א אומר עוד דבר, שעד עכשיו אמרתי לך הכול בדיוק איך עושים את זה, אבל את הציור אני לא יכול לעשות בכתב.
דובר 2:
אולי זה הציור למה שהוא אמר, “אלא צריך תלמיד חכם ללמוד”? אולי הוא מתכוון לומר…
דובר 1:
אולי זה מה שהגמרא מתכוונת לומר גם, שתלמיד חכם הוא זה שיודע את כל הדברים הכתובים, אבל אי אפשר לכתוב בדיוק איך עושים קשר, על זה צריך ללמוד את זה בדרך אחרת.
דובר 2:
כן, אבל זה לא ברור, כי הגמרא יש כתב, שחיטה, ומילה, זה לא מצוות, זה לא חובות. הוא מתכוון מעשית. הגמרא, הדברים שתלמיד חכם צריך לדעת, הם דברים מעשיים.
דובר 1:
זה גם דבר מעשי. שיהיה צורת ד׳.
דובר 2:
ברכת חתנים וציצית?
דובר 1:
כן, אבל ציצית פירושו איך קושרים ציצית.
דובר 2:
ברכת חתנים זה הנוסח.
דובר 1:
הנוסח של סידור קידושין, שבע ברכות.
תרגום לעברית
דובר 2:
הנוסח של הברכות. כן, אבל אתה בא לחתונה ואתה לא יודע לעשות את הברכות, זה בושה.
דובר 1:
אבל אולי הכוונה יותר להלכות סביב זה.
דובר 2:
לא, לכאורה הכוונה לזה. הוא עושה כן. היום אפשר לעשות תמונה. אני מתכוון שהרמ״א פשוט לא ידע איך לעשות תמונה.
דובר 1:
אפשר לעשות תמונה של קשר של תפילין. אני מתכוון שזה לא בלתי אפשרי.
דובר 2:
אתה יודע מה, כל אחד שמצייר את זה שיעשה את זה במדויק.
דובר 1:
אפשר. צריך לכתוב הוראות. בסידורים של היום, הרבה יש הוראות. אתה יכול עדיין לעשות את זה שזה ייראה נכון.
דובר 2:
הרמ״א לא ידע איך לעשות את זה אז.
דובר 1:
כן, סליחה, כי הרמ״א הוא גם בשר ודם. ויכול להיות שאולי בזמנו לא הייתה טכניקה של תמונות, ככה זה. מה שיהיה. אבל בזמנים של היום, יש תמונה בצד, אתה יכול לראות. טוב מאוד. הרמב״ם הוא כל כך מושלם שכל הזמן צריך למצוא רמזים שהוא לא בשר ודם. בספרים אחרים לא חסר שאני אקרא לזה כל כמה דקות. אומר הרמב״ם, רגע.
אוקיי, בכל מקרה, זה מעניין, כי הרמב״ם הוא… אתה רואה את המגבלה שהרמב״ם כותב בפרק הזה. הוא רוצה לומר את זה, הוא משאיר את זה, אחר כך הוא אומר “אבל”, לך תשאל, לך תראה איך זה נראה. כי שם לא עשו את הציור של ארבעת הדברים שהוא כתב. אני לא יודע איך נראו התמונות שהוא ראה.
—
קשר של יד כמין יו״ד, קשר של ראש כמין דל״ת
דובר 1:
אוקיי. “וחיים בשל יד קושר קשר כמין יוד” — “כמין יוד”, זה נראה כמו יוד. אז של ראש היא דל״ת, ושל יד היא יוד.
“כדי שתהיה הרצועה של יד עולה ויורדת בתוך הקשר כדי שירחיב ויקצר בה עד שירצה לקשור על ידו.”
זאת אומרת, של ראש… הוא עושה עוד לולאה צריך לעשות. אני לא בטוח מה הרמב״ם מתכוון שצריך לעשות לולאה. יכול להיות שהוא מתכוון שצריך לעשות את הקשר רפוי כדי שיוכל לעלות. אני לא בטוח מה הוא מתכוון.
הנקודה היא, שבשל ראש עושים רק פעם אחת קשירה עם הראש וזה עולה ככה. כמו שהרמב״ם אמר, “וליהוי תפילין על ראשך”, “שליקשר על הראש”. מה שאין כן על היד צריך כל יום לקשור, איך שקושרים את זה כל יום. אומר הרמב״ם, צריך להשאיר את הקשר קצת רפוי, ומשאירים את הקשר עולה ויורדת, ואחר כך נותנים לזה קשר כל יום.
מכאן יש קצת ראיה נגד אלה שנוהגים שצריך להסתפר ארבע פעמים בשנה, כי אז צריך להזיז את הקשר של התפילין. אם מסתפרים כל פעם, זה לא כל כך מדויק.
—
צבע רצועות
דובר 1:
אוקיי, אני ממשיך. צריך להתחיל. רצועות של תפילין. אה, זה כבר שלוש. מה לעשות? לסיים? אני לא יכול לסיים בארבע דקות את כל הדבר. יש לך שיעור עכשיו או משהו?
אז עכשיו צריך ללמוד מה עושים את הרצועות, נכון? עד עכשיו היו ההלכות של הבתים. כבר למדנו על הרצועות, כבר למדנו על הקשר של הרצועות. הצבע של הרצועות למדנו שזה גם הלכה למשה מסיני, כן? מה למדנו קודם?
דברי הרמב״ם: “רצועות של תפילין, בין של ראש בין של יד, שתיהן, פניהם החיצונים שחורים.”
החיצוני, מה זה אומר חיצוני? זאת אומרת, חיצוני, וגם לגבי הסדר של תפילין אמרו שהעיקר הוא החיצוני, איך האדם מולי רואה את זה. אה, תפילין זה כי אנשים אחרים יראו אותי… אני לא רוצה לדבר על החיצוניות. זה מאוד מעניין. והדעה אומרת לנו שזה כנגד הלב, זה מאוד חזק לפנימיות. רוצים לראות שיש גם את החיצוניות להראות. אתה לא עושה את זה, אתה עושה את זה בעיקר בשביל החיצוניות. הרמב״ם לא מונה את הטעם של כנגד הלב עם הדברים. הוא לא מונה את הטעם עם הדברים האחרים.
אוקיי, ובחוץ עושים שחורות, וזו הלכה למשה מסיני. הלכה למשה מסיני כתוב, רצועות שחורות הלכה למשה מסיני, זאת אומרת החיצוניות של הרצועות.
“אבל אחורי הרצועה” — זה עולם רב שלמה אייגר, כי הם לא חשופים — “אם היו ירוקות או לבנות” — אם הם ירוקים או לבנים — “כשרות. אבל אדומות לא יעשה” — למה? לא יעשו — “שמא תהפך הרצועה וגנאי הוא לו.”
אדומות זה גנאי. מה זה צבע שמח? מה זה הענין של אדום זה רע? אדום, אש אדום, הוא מביא שרש״י אומר שיחשבו שהוא היה נידה והוא נעשה מדמם. אה אני מבין. אחרים אומרים, הוא מביא שם טעם. המגיד משנה אומר שם פשט שזה לא צבע צנוע. או שהכומרים, הגלחים, הולכים ככה.
אני עכשיו הייתי מוחזק קצת, למישהו היו תפילין שהם קצת חומים, ואנשים אמרו לו שזה לכאורה לא כשר. אבל צריך לדעת כשהרמב״ם אומר שחורות, האם הוא מתכוון שזה חייב להיות בדיוק הצבע שחור שלנו, או שחור שנעשה דהוי? את זה אני לא יודע. אבל כשהרמב״ם מדבר לא על שחור, הוא אומר ירוקות או לבנות או אדומות, הוא לא מדבר על פחות שחור. גם זה מעניין, כי יש מקומות שכתוב… מה יכול להיות יש מקומות שרואים ששחור יכול להתכוון לכחול או… כן, אני זוכר, הרמב״ם אומר שהתכלת היא שחור, והוא מתכוון לכחול. נוטה לשחור, לא, הוא לא אומר נוטה לשחור. אבל אני זוכר שיש שיחה כזו שהוא קורא לזה שחור. אז אני לא יודע.
—
“ולא יהיו אחורי הרצועה אלא כעין הקציצה”
דובר 1:
אוקיי, “ונוי לתפילין…” אה, “ולא יהיו…” עוד דבר. אבל מה כן? “ולא יהיו אחורי הרצועה לעולם אלא כעין הקציצה.”
החלק האחורי של הרצועה לא חייב להיות שחור, כמו שדיברנו, אבל זה כן צריך להיות כעין הקציצה. צריך להיות מאותו צבע כמו הקציצה. הקציצה זה מה? החלק התחתון של… קציצה הוא מתכוון לתפילין. קציצה זה החלק לכאורה, כי החומר הוא שחור.
אבל כאן, זה לכאורה הנושא של כאן, זה יופי. זה לא הלכה למשה מסיני. יפה זה שכל הדבר הוא שחור. מעניין, אני הולך לתפילין ממש ש… אצל הרמב״ם, יש סופרים שמוכרים תפילין שצבועים שחור משני הצדדים. אבל העולם לא מקפיד על זה. היום רוב הרבה בא ככה כבר, כן. אבל העולם… לא, זה היה החלק האחורי היה פינה של הקציצה, כמו החלק התחתון של התפילין. אבל נעשה שהרמב״ם אומר שזה לא הוכנס עדיין עבור הסופרים לצבוע מה… הקושי הוא קשה כי אנחנו צריכים שזה יושחר, רק רבי זה נוגע לגרפים. כן. הרצועות נעשות מושחרות. לא בהכרח. בכל מקרה…
—
מאיזה עור עושים רצועות
דובר 1:
טוב, עכשיו, מאיזה עור אפשר לעשות את זה? מאיזה עור? האם זה בעצם אותה הלכה כמו שלמדנו עד עכשיו. כן?
דברי הרמב״ם: “העור שעושין בו תפילין, שאותן מעניין יערציית” — זה מאותו מין עור — “עור בהמה וחיה הטהורים” — עור בהמה וחיה טהורים, שצריך להיות ממין טהור — “ואפילו נבילות וטריפות שלהם.”
אפילו נבילות וטריפות שלהם, מה שלא כשר, אבל המין הוא טהור, העיקר והמין. מתכוון. מתכוון. טוב. אויוויי… אממ, סליחה. נראה שהעור של נבילות וטריפות הם לא מאותו מין כמו טומאה טהרה. נראה שהנבילות וטריפות זה לא בעלי חיים רעים, או שמשהו קרה להם, במקרה ככה… אסור לאכול אותם, אבל העור שלהם עדיין בסדר איתו. לאכול את הבשר שלהם אסור, אבל העור שלהם כשר, כביכול. אז נבילות וטריפות מקבלים את הקטגוריה של בהמה טמאה, כביכול, יש קטגוריה אחת שנקראת דברים שאסור לאכול, אבל לא רואים ככה, זה גדר בפני עצמו.
עור לא אוכלים, זה אפילו לא אכילה, מבין מה אני אומר? אפשר עוד לעשות היתר, אבל תפילין מבין מה אני אומר? זה כשר.
עור של נבילה וטרפה לגבי תפילין
זאת אומרת שהנבילה וטרפה לא נעשית בהמה רעה שמשהו קרה לה, זה פשוט כמו… אסור לאכול אותה, אבל העור שלה עדיין “nothing wrong with it”. לאכול את הבשר שלה אסור, אבל העור שלה כשר כביכול.
אז נבילה וטרפה מקבלת את הקטגוריה של בהמה טמאה. כביכול יש לך קטגוריה אחת שנקראת דברים שאסור לאכול. אבל לא רואים ככה, זה גדר בפני עצמו. עור לא אוכלים, זה אפילו לא אסור כביכול, מבין ככה? אפשר רק לעשות עור, אבל תפילין זה פשוט שזה כשר כביכול. יכול להיות שהאיסור לאכול, לא נעשה בהמה טמאה. בהמה טמאה רק שייך שכל המין בהמה הוא טמא.
אוקיי. עכשיו… אין חילוק, אפילו לגבי דיעות ורחיצות, אמת, יש טומאת נבילה, אבל זו בהמה טהורה. אממ, זה טמא, טמא זה בעיקר לאכילה, אבל זה מין טמא.
עיבוד לשמה ברצועות ובתים
אומר הוא הלאה, והעור הרצועות צריך עיבוד לשמה. כאן שכחת את נתנו עורות טמאים, עושה כיפה לתפילין מזהב, כי הוא בכלל לא השתמש בעור, הוא השתמש במתכת, הוא שם זהב. ההלכה היא שצריך להיות מעור בהמה טהורה דווקא.
אומר הוא הלאה, והעור הרצועות צריך עיבוד לשמה. העור של הרצועות צריך עיבוד לשמה. כשמעבדים את העור צריך להיות לשמה, כמו הבתים. להפך, הרמב״ם לא אומר. לא, הבתים לא צריך עיבוד לשמה, הם למדו לשמה בפורמט, סליחה, בפורמט שכותבים על זה.
אבל עור שמחפין בו, דהיינו הנרתיק שמכסים את הבתים, דהיינו הבתים, כן? מה שמכסה את הפרשיות, הנרתיק הקטן של הפרשיות, אינו צריך עיבוד כלל, ואפילו אם עשוי ממצה, כשר. מה זה עשוי ממצה? אה, חשבתי שזה עוד החמץ של מצה ב… בכלל לא עיבוד, ב… איך קוראים לזה? ב ב הבתים. נראה שאם העור הוא מצה וחמץ. מה זה חמץ? מעובד. ההפך של מעובד נקרא מצה. רואים שמצה זה בתרגום “דלא מליח ודלא קמיח ודלא אפיץ” כתוב בגמרא. בכלל לא מעובד. זה גולמי. כמו מצה, זה חתיכת בצק גולמי.
האם זו קושיא, הרמב״ן יש לו את הקושיא. ולא רק זה, אלא היו מקומות שכן נהגו, “במקומות שנהגו לחפות אותן בעור מצה”. יכול להיות שעור מצה זה עור קשה, כמו המצה שלנו שהיא קשה? לא, זה לא אומר מעובד. לא, לא, לא, זה אומר לא מעובד, זה אומר לאפוקי מעובד. יכול להיות שהארץ ארץ… הרמב״ן אומר שהמנהג הוא כן, שלנו צריך להיות מעובד. הרמב״ן אומר ככה. השולחן ערוך פוסק שצריך כן לעבד את ארבעת הבתים. הם אומרים שהראשונים האחרים חולקים, אבל הרמב״ן אומר שלא צריך. עבודה, עבודה לשמה עבור הבתים. אם צריך עבודה לשמה, כל שכן שצריך עבודה, כן?
מי יכול לעשות תפילין — עשייתן ככתיבתן
עכשיו נלמד מי יכול לעשות את זה. בדיוק כמו כתיבת התפילין צריך יהודי שהוא יהודי שומר מצוות, כן, מישהו שהוא לא מומר, לא מינות, לכתוב אותו דבר תפילין. עשיית התפילין, “אלה ישראל”, רק יהודי. “עשייתן ככתיבתן”. עשיית התפילין, זאת אומרת הבתים של התפילין, יש להם אותן הלכות כמו כתיבת התפילין.
כאן אומר הרמב״ן למה, מפני “שי״ן שעושין בארכן ומשמרין”. למדנו קודם שעושים שי״ן בעור. דווקא כאן רואים שזה לא רק קישוט ליופי, זה דווקא ש… אני שומע. יש לזה דין כתיבה. יש לזה דין כתיבה. זה תורה מעניינת של הרמב״ן.
אבל רבנו תם צריך שיהודי יעשה. כן, זה קצת קשה, אבל ככה, למה צריך יהודי לעשות את השי״ן ואת השאר… יכול להיות שהרמב״ן אומר עובדה פשוטה, שהגוי לא יודע איך לעשות שי״ן. אתה יכול להגיד לו לעשות בית, לעשות על זה שי״ן צריך כבר יהודי, זה כבר יותר קשה. אה, לפי מה שהרמב״ן הבין שעבודה לשמה צריך להיות, יש טעם לעשות טוב. כן, לא עושים שאף יהודי יכניס קרבנות לראש. זה הגיוני כי מישהו… כן, זה הגיוני. מכאן אי אפשר דווקא ללמוד שהרמב״ם סובר שצריך להיות… אין צריך להיות רוצה דבר סיבות, אין חילוק ולהיות מה היום שונה מהטען, כביכול… כן, אבל כל המפרשים שואלים על זה, על הרמב״ם, אז לא מבינים.
לא, אני לא יכול להיות שהשי״ן שלמדנו אתמול, הוא בסך הכל תכשיט כזה. אבל התכשיט הזה הוא שין, רוצים למוסלמים לא יודעים שזה נכתב על ידי בר חיו, אלא הנקודה היא, הרמב״ם אומר שהיום עושה לי… יש סיבות אחרות למה גוי לא עושה את זה, הוא שאל אותי לגבי הלכה האם גוי יכול, הוא אומר, צריך לכתוב שין, וגויים לא כותבים שין. זה בא מהגמרא הדבר הזה, מכיוון שכתוב השין, השאלה היא, אם כך מה עם תפילין של יד, ומה עם תפילין של יד, מה עם הדברים האחרים? אוקיי, לא רק השין, והחיפוי. מלבד זה, צריך דווקא גוי, מה שלמדנו קודם, קטן, אישה, עבד, עם הארץ, וכו׳ הוא יכול היה ללמוד על קדושת החלקה התפילין קדושת החלקה התפילין, כן.
תפילין של ראש ותפילין של יד — חילוקי קדושה
אומר הרמב״ם, עם תפילין של ראש, עושין עושין של יד, עם תפילין של ראש היא יותר חשובה, היא יותר עיקר מצוות תפילין, אולי עם יותר עיקר, אולי כתוב קודם בפסוק, וגויל עושין על יד חדות בארענען, לא, להפך, פעסט כתוב אחר כך. למה תפילין של ראש חשובה? מתי רואים את זה? כי יש לה ארבע פרשיות יותר! כיצור, אי אפשר להוריד, לעשות מורידים בקודש ולעשות על של יד? מה שכן, מותר לעשות, כעודו ואיך זה צריך להיות שוב אי אפשר?, אה, יש לך ארבע חלקים, קטנים. אני יודע ככה, איך אפשר לעשות את זה מעשית, לא יודע. אבל לשבור את החלקים באמצע ולעשות מהם אחד גדול, השלף רואה לי הכנסת. לאות, אפילו הפסוק “לאות” – “וראו” זו דרשה, אבל המילה “לאות” זה תרגום מה שאפשר לראות, סימן, פאן.
אוקיי. אבל להפך כן, אפילו…
אין רשות של תפילין של ראש אין נותן לתפילין של יד.
לא, טוב. אומר הרמב״ם, “מותר ברם וירם שלעולם שיהיו תפילין שבראשו עליו כל היום, ובלבד שלא יסיח דעתו מהם, ואינו רשאי להניחן על ידו”. למה? כי החשיבות היא לא בחפץ, זה מסתדר עם מה שאמרת. החשיבות היא ממש בלבישה, בלבישה.
תולה להם עור אחד מלמעלה — איך עושים ארבעה בתים לאחד
אה, הקצות החושן… אה, הוא שואל קושיא נוראה, איך עושים שארבעה בתים יהיו אחד? תולה להם עור אחד מלמעלה. מה זה התרגום “תולה”? רבינו תם אומר “תולה” זה אומר שהוא משחק סביב הכל… תולה זה אומר לאטה, כמו מלשון “טלאי”, לא, “טלאי” אומרים? תולה, הוא עושה… הוא משטח את זה, הוא יוצא עוד חתיכת עור לכסות את… הוא מכסה את ארבעת החלקים עם עוד חתיכה. אז לכאורה התרגום…
אוקיי, הקשר של יהודה, כן, זה אומר קשר של יד, מה שאמרת. הנקודה היא, ככה זה נעשה תפילין של יד.
תפילין שנפסקה תפירתן — תפירות קרועות
אוקיי. תפילין שנפסקה תפירתן. נו, מה קורה אם נקרעת קצת התפילין, התפירה של התפילין? כן?
אממ, “תפילין שנפסקה תפירתן”, נקרע, נפתח קצת. כן, במנחות כתוב, “תפירה שנתרחקה, אם נפסקו שלוש תפירות, אפילו אינן של קיימא, הרי אלו פסולות”.
לא, טוב. למה זה פסול? כי נקרע, זה… תפירה היא אחת ההלכות, צריך להיות… תופרן בגידין, כן. מה? תופרן בגידין, ההלכה למשה מסיני, כמו שלומדים בתחילת הפרק. כן.
חילוק בין ישנות לחדשות
אוקיי, אבל אומרת הגמרא, אבא, אומר הרמב״ם, “מותר ברם וירם”… מה זה התרגום “ישנות”? תפילין ישנות, ולנו כבר נקרע. אז כבר לא הייתה איכות טובה של תפילין. אבל חדשות…
אם מאנשי בני טבלא קיימת, “טבלא” זה אומר החלק האחורי, מה שהוא קרא קודם “קציצה”. לכאורה, התיתורא…
אז ההלכה היא שזה כשר. כי זה מחזיק חזק. מאוחר יותר כשצריך כבר לקחת את התפירות, לתקן.
אה, זה הפשט של השו״ע. הרמ״א מביא את זה, “אלו ואלו קדושות, אלא שאוחז המיעוט בידו שלא יקרע ויתפרע, ותולה בו התפילין, ואם נכרת החוט אין בו אלא חדשות”. אהא. “ואם אין לו אלא ישנות, אם אירע ליקוי באלו ואלו נפסקו, אלו ישנות”.
חדשות – חזק יותר ופחות תפרים
החידוש הוא, כמו שאתה אומר, לא תפסתי את הפשט. החידוש הוא פשוט כי זה יותר חזק, ופחות בולטים התפרים. התפילין לא יכולות להיות תפילין חצי קרועות וחצי נפולות. ותפירה עוזרת. אני זוכר את העצה. תפירה עוזרת, כן.
רצועה שנפסקה — רצועה קרועה
טוב. מה עם רצועה שנקרעה, כן? התנתקה. “אין קושרן ואין תופרן, אלא מוציאה וגונזה ועושה אחרת”. זה לכאורה מעיקר הדין, כי התפילין צריכות להיות “קשירה תמה”. לגמרא יש דרשה מעניינת, “קשר תם” כתוב “קשירה תמה”, יפה, לא מקולקלת.
אוקיי. “שיעור הרצועה פסלום”. אהא. מה זה אומר? החתיכה שנשארה, יכולת לחשוב שאפשר להשתמש בה לילד? אפשר עכשיו לקחת את החתיכה הקטנה שנשארה לילד? הרי למדנו קודם ש״אורך הרצועה כשיעור”. אה, עכשיו. הרי למדנו קודם שיש שיעור, צריך להיות לכל אחת צריך להיות שיעור. אני לא מבין משהו.
אולי הוא מתכוון לומר ש… לא, “שיעור הרצועה” מתכוון שהצד השני נקרע, הרצועה הארוכה נקרעה באמצע, כן? מה אני עושה? אני לא יכול לקשור או לתפור, כי זה לא יפה. האם אולי אוכל לקחת את החתיכה האחרת להשתמש לתפילין? הבעיה היא שאין לה שיעור. זה לא חידוש, ההלכה היא פשוט כך. והחתיכה שהיא לבר מצווה קטן היא שיעור, היא כשרה. כן, תחזיר אותה להתחלה. מה זה לקשור את התפילין עצמן, אני לא מבין את… זה לכאורה פשוט. אני לא יודע למה הוא אומר את זה.
פני עור הרצועות — צד שחור למעלה
אומר הרמב״ם, “לעולם יזהר להיות פני עור הרצועות למעלה, בשעה שקושרן על ראשו ועל זרועו”. הוא לימד אותו שזה שחור רק מצד אחד, אז לכאורה רק הוא זה שיש שחור מצד אחד. אה, כל הענין הוא שאמר שלתפילין יש הרבה סתומות, האדם מולו צריך לראות את זה, צריך להראות לו את הצד היפה.
כמו שכתוב איפשהו, “ונוהין לבאר”, כשהיה הגמרא מספרת מעשיות שהתהפכה רצועה של תפילין,
הלכת הרמב״ם על הרצועות
זה לכאורה פשוט, למה לא יהיה לך משני הצדדים?
אומר הרמב״ם, “ולעולם יזהר להיות פני עור הרצועות למעלה, שהיא קשורה על ידו ועל ראשו”. אומר, שלמדנו שזה שחור רק מצד אחד, הוא מדבר לכאורה רק על זה שיש שחור מצד אחד. אה, כל הענין שאמרת שלתפילין יש הרבה קשר עם האנשים מולו שיראו את זה, והם יראו לו את הצד היפה. כך כתוב איפשהו, “ונוהין לבאר”.
המעשה של תענית ארבעים יום
כשהיה הגמרא מספרת את המעשה שהתהפכה רצועה של תפילין, והיה מישהו שהתענה ארבעים יום כי התהפכה רצועה של תפילין. זה מאוד מעניין, זה ממש פשוט כמו עיקר כאן. זה כמו המצווה שנעשתה מגונה. זה לכאורה, פעם אחת עושים את העצה של צביעה משני הצדדים, לא צריך להיות שום פחד, לא? זה הענין.
יכול עדיין להיות, אפילו התפילין של היום שעושים את שניהם, זה יותר יפה מצד אחד, לא? משהו עושים אולי חילוק, יודעים מה הצד היפה יותר. אני לא יודע.
טענת הסופר על רצועות של היום
הסופר שמוכר את הרצועות טוען שהאמת… הוא מביא כאן, הרמב״ם אומר “תמיד”. ארבעים יום, אתה יודע כמה זה חמור? להתענות ארבעים יום על תוצאה כל כך קטנה. כן, אתה יודע איך זה לא שווה להתענות ארבעים יום. אותם ארבעים יום הוא… ואני אומר, הסופר טוען שהסיבה שעושים היום את התפילין שחורות משני הצדדים היא בעיקר בטיחות, שלא יצטרכו לצבוע מחדש. אם צובעים רק את הצד העליון, בדרך כלל זה מתקלף. אז הוא טוען שהפטנט הוא, שלא רק מכל הצדדים, זה יותר ממה שהרמב״ם אומר, הם יעשו… איכשהו כל הדבר נעשה שחור. זה כבר לא עלה לרמב״ם אותו הידור. אבל אני קניתי את זה, כי הרמב״ם אומר שצריך להיות הידור יפה, אז אפשר לקיים את הידור של הרמב״ם. בגלל זה יותר קורה את זה, אין ענין להיות עצבני.
אז מישהו רוצה להיות מחבורת הרמב״ם, אהא, הנה יש לנו דרך, רצועות שחורות משני הצדדים. נו, ולכאורה צריך אז באמת לא לחשוש לצד השני, אני לא יודע. אני לא יודע בדיוק על מה הוא מדבר כאן בכלל. על הראש זה לא שייך, איך זה מתהפך? מתי רואים את זה? על הראש לכאורה.
הקנס האמיתי: זלזול בתפילין
כן, אבל אז זה תפוס. יכול להיות שהקנס האמיתי הוא כי הנחת תפילין ולא שמת לב. כמו שאתה רוצה לעשות את זה יותר… אתה מניח תפילין ומאוד נחפז. כשאדם מניח תפילין והוא שם לב, לא קורה שהדברים מתהפכים.
אה, הוא מביא שבגלל זה זה זלזול בתפילין.
ספר אשכול בשם רב תימאך גאון
הוא מביא מספר אשכול בשם רב תימאך גאון, שזה שצריך להתענות, קודם כל לא צריך להתענות, זו רק מידת חסידות. אבל זה רק אם בשעת הנחה זה לא היה, אם אחר כך זה התהפך אין כלום. אפילו משנים את צורתם אין כלום. אין בזיון כשזה הפוך, רק ענין של הידור. שאתה לא מניח בכבוד את התפילין, שיש לך זלזול בתפילין.
סיום
אוקיי, עד כאן ההלכות איך עושים את התפילין. זה מעניין, זה כבר שייך לפרק הבא של איך מניחים את התפילין. אוקיי.