סיכום השיעור 📋
זיכרון שיעור – רמב”ם הלכות חמץ ומצה, פרק א’ (סיכום)
—
כללי הסדר של פרק א’
הפרק מציג את היסודות של איסורי חמץ בפסח בסדר ברור:
1. איסור אכילת חמץ כל שבעה – איסור היסוד: אסור לאכול חמץ כל שבעת ימי הפסח.
2. איסור אכילת חמץ (והנאה) ערב פסח, וגזירות על זה – משעה שביעית מדאורייתא, עם גזירות של חז”ל על שעה ששית וחמישית.
3. איסור אכילת תערובת חמץ כל שבעה – פרט באיסור אכילה: גם תערובת חמץ אסורה.
4. איסור בל יראה ובל ימצא כל שבעה – אסור להחזיק חמץ ברשותו. לכך גזירה: חמץ שעבר עליו הפסח אסור אפילו לאחר הפסח. אבל – בתערובת חמץ שעבר עליו הפסח לא גזרו חז”ל.
5. ביעור חמץ – בכללותו.
—
שעות האיסור ערב פסח – שעה חמישית, ששית, ושביעית
דברי הרמב”ם
אסור לאכול חמץ מסוף שעה רביעית. בשעה חמישית חמץ אסור באכילה אבל מותר בהנאה. בשעה ששית אסור אם באכילה אם בהנאה (מכת מרדות). משעה שביעית – לוקה מן התורה.
פשט
חז”ל אסרו שעה ששית באכילה ובהנאה, ושעה חמישית רק באכילה – כגזירה. איסור דאורייתא מתחיל רק משעה שביעית.
חידושים והסברות
1. טעם החילוק בין חמישית לששית – משום יום המעונן:
מדוע שעה חמישית אסורה רק באכילה אבל לא בהנאה, בעוד ששעה ששית אסורה גם בהנאה? הטעם הוא משום יום המעונן – לפעמים אי אפשר להבחין היטב בין שעה חמישית לששית, כי אין רואים את השמש בבירור. לכן אסרו אכילה כבר מחמישית, כדי שלא יבואו לאכול בששית.
אבל הנאה לא אסרו בחמישית, כי זו היתה גזירה לגזירה: שעה חמישית עצמה היא כבר גזירה (כי איסור ההנאה האמיתי מתחיל רק משעה שביעית מדאורייתא), ולאסור הנאה בחמישית היה שני שלבים של גזירות – מה שחז”ל לא עושים.
2. הטעות היא עם ששית, לא שביעית:
החשש של יום המעונן הוא ספציפית שלא יתבלבלו בין שעה ששית לחמישית (לא שביעית לששית). לכן הוסיפו את איסור האכילה כבר בחמישית.
—
כל שעה שמותר לאכול – מאכיל לבהמתו חיתו ועופותיו
דברי הרמב”ם
כל זמן שמותר לאדם עצמו לאכול חמץ, מותר גם להאכיל בהמות, חיות ועופות בכך.
פשט
דין האכלת בהמה קשור לדין אכילת אדם – כאשר האדם מותר לאכול, מותר לו גם להאכיל את בהמותיו.
—
חמץ בפסח – דבר שיש לו מתירין ואסור במשהו
דברי הרמב”ם (הלכות מאכלות אסורות)
חמץ בפסח אסור במשהו (אפילו כמות מינימלית בתערובת), כי הוא דבר שיש לו מתירין – לאחר הפסח יהיה מותר. גם: נותן טעם לפגם – שבדרך כלל מותר – אצל חמץ בפסח אסור.
פשט
חמץ בפסח יש לו חומרא יתירה לגבי תערובות: אינו בטל אפילו באלף, כי הוא דבר שיש לו מתירין (לאחר הפסח יהיה מותר). גם נותן טעם לפגם, שבאיסורים אחרים מותר, אצל חמץ בפסח אסור.
חידושים והסברות
יסוד “דבר שיש לו מתירין” אצל חמץ בפסח הוא מה שמאסרו במשהו – כי אפשר לחכות עד לאחר הפסח ואז יהיה מותר, לכן אינו בטל בתערובת. זה קשור לדין שתערובת חמץ שעבר עליו הפסח לא גזרו – כי לאחר הפסח החמץ עצמו מותר, ובתערובת לא הוסיפו חז”ל את הקנס.
—
שאלה: כרת/מלקות על הנאה מחמץ בפסח
חידוש/שאלה
שאלה חשובה הועלתה: האם מקבלים כרת (או מלקות) על הנאה מחמץ בפסח, ולא רק על אכילה?
הפסוק אומר “כל אוכל חמץ ונכרתה” – זה מדבר על אכילה. השאלה היא: האם הנאה בכלל אכילה (הנאה כלולה במושג אכילה), או אכילה בכלל הנאה – ולכן יקבלו גם כרת על הנאה בלבד?
זה נשאר כשאלה פתוחה – הוערה שזה “מאוד קיצוני” לומר שמקבלים כרת על הנאה קטנה, וזה לא הובא בבירור.
תמלול מלא 📝
סיכום פרק א’ – איסורי חמץ בפסח
שעות האיסור ערב פסח – שעה חמישית וששית
דובר 1: עכשיו, בא החכם שוב, מי האדם הבא, אינני יודע, הוא אומר שהשעה החמישית אפילו גם כן אינה חמץ, למה? כי עדיין מרגישים את המינים. לפעמים אינך יודע את ההבדל בין חמישית לששית. כן. זה דבר אמיתי, אמת? אבל בהנאה אינו אסור.
אז החכם אסר ששית באכילה ובהנאה, וחמישית רק באכילה. זו רק גזירה מהקדמונים, לגבי איזו סיבה הנאה שונה. למה? מתעורר למה יהיה ההבדל? כי… רק שיהיה זהירות נוספת ושיזכרו שאולי הוא כן מהמינים.
שוב, אם הוא כן מהמינים אסור אפילו ליהנות, אולי כבר השעה השביעית.
דובר 2: הטעות היא עם השעה השביעית או עם השעה השישית?
דובר 1: הטעות היא עם השעה השישית, עכשיו היא השעה החמישית. כן. אז לפי זה זו רק גזירה, זו קצת גזירה לגזירה, מותר ליהנות, רק אסור לאכול.
סיכום השעות
אוקיי, הלאה מה דאיתא, יוצא שמותר לאכול חמץ בערב פסח עד סוף שעה רביעית. בשעה חמישית אסור לאכול אבל להנות כן. ובשעה ששית מכים מכות מרדות, ומתחילת שעה שביעית לוקה. כך למדת, נכון? מעניין מאוד.
כתבתי כל מיני דברים כאן בפעם הקודמת, בואו נראה איך זה מפורש כאן. היו לי חידושים על התערובות.
חמץ בפסח – דבר שיש לו מתירין
הרמב”ם אומר שחמץ בפסח אסור למה? כי הוא דבר שיש לו מתירין. נותן טעם במשהו. כתוב נותן טעם לפגם אסור, כך כתוב בהלכות מאכלות אסורות. נו, זו הנקודה כאן.
סדר פרק א’ – הסבר האיסורים
אז מה אנו יודעים בסך הכל? מה אנו יודעים מהפרק הזה?
דובר 2: אמור לי בבירור, מה אנו יודעים בבירור מהפרק הזה? כמה מצוות כתובות בפרק הזה?
דובר 1: המצווה הראשונה שאסור לאכול חמץ שבעת ימים, נכון? וגם אסור ליהנות, זה לא לאו נוסף, זה כלל בענין האכילה איכשהו. ולמדנו על איסור בל יראה ובל ימצא.
אחר כך הוא נכנס לפרטים של זה, הוא הולך לפרק ב’ לכאורה. הוא דיבר על כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמתו חיתו ועופותיו. מהרבי הוא יצא, הוא אמר, “מה הכלל של…” בקיצור, הפרק הוא היסודות של איסורי חמץ בפסח, משהו כזה. נכון?
פרק א’ הוא איסורי חמץ בפסח, כן?
דובר 2: אתה מסכים?
דובר 1: מה הם? אז, אם רוצים לדעת בבירור מה הם איסורי חמץ בפסח, צריך לומר כך: יש א) איסור אכילת חמץ כל שבעה.
כאן זה לא הולך לפי הסדר, אתה שומע? הסדר לא הולך לפי סדר הזמנים כמו במצוות. איסור אכילת חמץ, איסור, אגב, ואיסור אכילת חמץ בי”ד, וגזירות על זה. נכון?
ואחר כך יש…
דובר 2: אמור רק, אתה עדיין לא מבין. מה זה “כן כן”? “כן כן” לא אומר כלום. “כן כן” אומר לא.
דובר 1: אסור לאכול חמץ, אסור ליהנות מחמץ ערב פסח, ועל זה יש גזירות על זה, משעה שביעית. הוא מוסיף שעה מששית. ששית בהנאה, והוא הוסיף לאכילה עצמה, חמישית משום יום המעונן. נכון?
ואחר כך, ובזה יש ואיסור אכילת תערובת חמץ, נכון? תערובת חמץ כל שבעה. ואחר כך, זה לפי מה שאני חושב הסדר.
אחר כך יש איסור לא יראה לך חמץ כל שבעה, וגזירות שעל זה, נכון?
דובר 2: מה הגזירה? משום יום המעונן. מה?! איזו גזירה יש על לא יראה לך חמץ, צדיק?
דובר 1: מה?
דובר 2: כן, רגע עצור.
דובר 1: הוא אומר, אני רוצה לעשות סדר משלי, אני רוצה להיות ברור. ברור שיש איסור שלישי, אוקיי? יש איסור לא לאכול חמץ, אוקיי? אחר כך יש כמו פרט באיסור הזה שהוא בעצמו איסור, לא לאכול תערובת חמץ, נכון? נכון?
אחר כך יש עוד איסור, לא להחזיק חמץ, נכון? ועל זה עשו גזירה שגם חמץ שעבר עליו הפסח אסור. שומע? טוב. אבל בתערובת לא גזרו, נכון?
דובר 2: כן, טוב מאוד. אם זה נכון לראש שלך או לא נכון לראש שלך אינני יודע.
דובר 1: ממילא כך הוא, לא, אתה צריך להוסיף אכילה והנאה מי.
דיון: כרת על הנאה מחמץ
דובר 2: מה הוא מי שנהנה מחמץ מה הוא מקבל? הוא גם מקבל מלקות כרת? אני שואל שאלה. כן? כן?
דובר 1: כל אוכל חמץ, אכילה בכלל הנאה, הנאה בכלל אכילה.
דובר 2: אז מקבלים כרת על הנאה מחמץ? אהא. מה, כתוב כך או שאתה רוצה לומר כך?
דובר 1: אכילה בכלל הנאה, הנאה בכלל אכילה. אני שואל שאלה, האם מקבלים מלקות על זה? כן? אתה בטוח? אינני יודע. זה מאוד קיצוני.
דובר 2: זה מאוד קיצוני לך? על הנאה קטנה יקבלו מלקות, כרת?
דובר 1: לא, סתם אני שואל אותך אם אתה יודע. אמור סתם, אומרים הנוירונים, שכבר בלעתי כוס חמה שכבר לקחה כמה גרם אצלי.