חלוקת המידות לפי חלקי הנפש או לפי נושאיהם | שמונה פרקים פרק ד'
📖 טקסט הפרק / Chapter Text (Sefaria) לחץ לפתיחה
They are as follows: a person should never eat unless he is hungry, nor drink unless thirsty. He should never put off relieving himself, even for an instant. Rather, whenever he [feels the] need to urinate or move his bowels, he should do so immediately.
One should drink only a small amount of water during the meal, and mix that with wine. When the food begins to be digested in his intestines, he may drink what is necessary. However, he should not drink much water, even when the food has been digested.
One should not eat until he has checked himself thoroughly that he does not need to relieve himself. He should not eat until he has taken a stroll which is sufficient to raise his body temperature.
Alternatively, he should work or exert himself in some other way. The rule is that he should engage his body and exert himself in a sweat-producing task each morning. Afterwards, he should rest slightly until he regains composure and [then, he should] eat. If he were to bathe in hot water after exerting himself, it would be beneficial. Afterwards, he should wait a short while and eat.
One should not sleep during the day.
Foods which are constipating, such as pomegranates, quinces, apples, and crustumenian pears should be eaten immediately after the meal and not in quantity.
One should follow these principles in regard to cold climates and hot climates, [choosing the food] appropriate to each and every one of them.
There are [other] foods which are harmful, but their harmful effects do not compare to those first [mentioned]. Therefore, a person ought to eat them only sparingly and after intervals of many days. He should not eat them regularly as his main fare or constantly as a sidedish with his food.
[They are] large fish, cheese and milk which has been left over for more than twenty-four hours after the milking, the meat of large oxen or he-goats, horse-beans, lentils, chickpeas, barley bread, matzot, cabbage, leeks, onions, garlic, mustard and radishes. All of these are harmful foods. It is fitting that he should eat them very sparingly and only in the rainy season, abstaining entirely in the summer. [Of these], horse-beans and lentils alone, should not be eaten either in the summer or winter. Squash may be eaten in the summer season.
A man who is wise, overcomes his desires, is not drawn by his appetites and eats nothing of the aforementioned unless he needs them for a medical reason, is [indeed] heroic.
All pickled fruits are harmful and should be eaten only sparingly in summer weather and in hot climates. Figs, grapes and almonds are always beneficial, both fresh and dried. One may eat of them as much as he requires. However, he should not eat them constantly even though they are the most beneficial of fruits.
How can he induce loose movements if he has mild constipation? If he is a young man, each morning, he should eat well-cooked halimi which have been seasoned in olive-oil, pickled fish oil, and salt without bread daily; or drink the boiled water of [cooked] spinach or cabbage, [seasoned] with olive oil, pickled fish oil and salt.
If he is an old man, he should drink honey diluted with hot water, in the morning, wait approximately four hours and then eat his meal.
He should do this for one day, or three, or four, if necessary, until he has loose bowels.
Overeating is like poison to anyone's body. It is the main source of all illness. Most illnesses which afflict a man are caused by harmful foods or by his filling his belly and overeating, even of healthful foods.
This was implied by Solomon in his wisdom: "Whoever guards his mouth and his tongue, guards his soul from distress" (Proverbs 21:23); i.e., "guards his mouth" from eating harmful food or eating his fill and "his tongue" from speaking [about things] other than his needs.
He should bathe the entire body in hot - but not scalding water - and his head, only, in scalding water. Then, he should bathe his body in tepid water, followed by bathings in successively cooler water, until he has bathed in cold water. [However,] he should not use tepid or cold water for his head, nor should he bathe in cold water in the winter.
He should not bathe until after he is in a sweat and his whole body has been massaged. He should not linger in the bath. Rather, as soon as he is in a sweat and been massaged, he should rinse off and leave.
He should examine himself to see if he needs to move his bowels before entering the bath and after leaving it. Similarly, he should always examine himself before and after eating, before and after sexual intercourse, before and after exertion and exercise, before and after sleeping, all in all, on ten [different occasions].
After leaving [the baths], he should wait until he regains his composure, and the warmth [from bathing] has receded, and then eat.
A nap before eating, after the bath, is very beneficial. One should not drink cold water on leaving the baths and it goes without saying, that he should not drink while bathing. If he should be thirsty upon leaving the bath and cannot refrain, he should mix the water with wine or honey, and drink.
It is beneficial for one to rub himself with oil at the baths, during the winter, after he has rinsed off.
After the age of fifty, he should not be bled at all. He should not be bled and go to the baths on the same day, or leave on a journey after being bled; nor should he be bled on the day on which he returns from a trip.
He should eat less than usual on the day of a bloodletting. He should rest on that day, not exert himself, nor exercise, nor stroll.
Whoever is steeped in sexual relations, old age springs upon him [before its time], his strength is depleted, his eyes become dim, a foul odor emanates from his mouth and his armpits, the hair of his head, his eyebrows, and eyelashes fall out, the hair of his beard, armpits, and legs grows in abundance, his teeth fall out and he suffers many pains beyond these. The wise of the doctors have said: One of a thousand dies from other illnesses and a thousand from excessive intercourse.
Therefore, a person must take care in this matter if he wishes to live in good [health]. He should not engage in intercourse except when the body is healthy and particularly strong, when he has many involuntary erections, the erection is still present even when he makes an effort to think of something else, he finds a heaviness from the loins and below, the tendons of the testicles seem to be stretched, and his flesh is warm. Such a person needs to engage in intercourse and it is medically advisable.
He should not engage in intercourse on a full or empty stomach, but after the food has been digested. He should examine himself to see if he needs to move his bowels before and after intercourse. He should not engage in intercourse while standing or sitting, nor in the bathhouse, nor on a day on which he goes to the bathhouse, nor on a day on which he lets blood, nor on the day he departs on a journey or arrives from a journey, nor [on the day] before or afterwards.
[One may rely on this guarantee] unless [his body] was impaired from the birth, he was accustomed to one of the harmful habits from birth, or should there be a plague or a drought in the world.
Any change from the conduct which one normally follows is the beginning of sickness.
YI אידיש לחץ לפתיחה
סיכום השיעור 📋
סיכום זרימת הטיעון – שיעור פילוסופיה: פרק ד׳ פון שמונה פרקים / הלכות דעות
—
א. פתיחה – אנעקדאטע און קאנטעקסט
[צדדית דיגרעסיע] א פראפעסאר (א וויליאמסבורגער) וואס גיט טעסטס פאר סטודענטס טענה׳ט אז מאדערנע פילאסאפן (דערידא, קאנט וכו׳) האבן גוטע טעסטס/קריטיקן קעגן די פשוט׳ע, שכל׳דיגע קלאסישע פילאסאפיעס (סאקראטעס, פלאטא), און אז יענע “פעלן”. דער פראפעסאר איז א “חבר לדעה” – ער שטימט מיט דעם מגיד שיעור.
—
ב. חזרה – וואו מיר האלטן
– פרק א-ג (פריערדיגער זמן): דער הויפט-נושא איז געווען דרך הממוצע – דאס איז דאס גוטע.
– צוויי הויפט-געביטן וואו דרך הממוצע איז רעלעוואנט: (1) אין די פעולות (מעשים) פונעם מענטש, (2) אין די מידות וואס ברענגען צו די פעולות.
– יעצט (פרק ד׳): דער רמב״ם גיט דוגמאות – א ליסט פון ניין מידות, ביי יעדע ווייזט ער וואס איז דער מיטלוועג און וואס זענען די צוויי שלעכטע עקסטרעמען.
—
ג. הויפט-טעזע: די ליסט פון מידות איז נישט דעפיניטיוו – זי איז נאר א דוגמא
1. דער טענה
דער רמב״ם׳ס ליסט פון ניין מידות איז נישט א “שולחן ערוך” פון מידות. ער שרייבט נישט “אלו הן המדות, לא פחות ולא יותר.” עס איז בלויז אילוסטראציע פון דעם פרינציפ פון דרך הממוצע – ער ווייזט אז ביי יעדע מידה מאכט דער מיטלוועג סענס.
2. נפקא מינה פון דער טעזע
– אויב עס פעלט איינע פון די ניין – מיינט עס נישט אז מען איז א שלעכטער מענטש.
– עס איז נישט אזוי אז ווער עס האט אלע ניין איז א גוטער מענטש, און ווער עס פעלט איינע איז פראפארציאנאל שלעכטער.
3. פארוואס?
ווייל דער כלל׳דיגער פרינציפ – דרך הממוצע – אינקלודירט אסאך מער ווי ניין מידות. מען קען מאכן טויזנטער מידות. קיין שום פלאץ – נישט ביים רמב״ם און נישט ביי אריסטו – גיט מען א קלארע, פולשטענדיגע ליסט.
4. וואס טוט מען דאקע מיט דער ליסט?
מען נעמט מידות וואס מענטשן שוין מכיר זענען (פון חז״ל, מוסר ספרים, קולטור, פון טאטן) – און מען ווייזט אז ביי יעדע איינע איז דער ריכטיגער הגדרה = דרך הממוצע.
—
ד. באווייז: פיר פארשידענע ליסטן ביים רמב״ם אליין
דער רמב״ם אליין האט מינדסטנס פיר אזעלכע ליסטן, און קיין איינע שטימט נישט מיט דער אנדערער:
ליסט 1 – שמונה פרקים, פרק ב׳
– קאנטעקסט: וועלכער חלק הנפש באלאנגען מידות צו (חלק המתעורר).
– ער שרייבט בפירוש: “מעלות זה החלק רבות מאד” – זייער אסאך!
– ליסט פון ניין: זהירות, עדינות, צדק, סבלנות, ענוה, הסתפקות, גבורה, אמונה – “וזולתם” (= און נאך).
ליסט 2 – שמונה פרקים, פרק ד׳
– מער אפיציעלע באהאנדלונג פון גוטע מידות.
– אויך ניין חלקים, אבער נישט דיזעלבע ניין ווי אין פרק ב׳.
ליסט 3 – הלכות דעות, פרק א׳
– “דעות הרבה יש לכל אחד” – זייער אסאך.
– ער גייט פיר באריכות אדורך (בעל חימה, בעל תאוה, בעל נפש רחבה, נסוג).
– נאכדעם נאך אפאר מיט נאר א נאמען, און ענדיגט מיט “וכל כיוצא בהן” – עס איז נאך.
– נאכדעם ווייטער: “וכן שאר הדעות” (הלכה ד׳) – ווידער אפן.
ליסט 4 – הלכות דעות, פרק ב׳
– רפואת המידות.
– ער ברענגט נייע מידות וואס שטייען נישט אין פרק א׳, למשל: שתיקה (“סייג לחכמה שתיקה”).
– נאך אפאר מידות וואס זענען נישט אין די פריערדיגע ליסטן.
מסקנא פון דעם באווייז
קיין ליסט שטימט נישט מיט דער אנדערער. דאס באווייזט אז די ליסטעס זענען נישט מיינט צו זיין דעפיניטיוו – זיי זענען בלויז דוגמאות.
—
ה. איינווארף און תשובה: צי איז דאס ווי תרי״ג מצוות?
איינווארף (פון א תלמיד)
אפשר איז אויך די ליסט פון תרי״ג מצוות נישט עכט?
תשובה
ניין – ביי מצוות איז די ליסט עכט, ביי מידות נישט. פארוואס?
– ביי מצוות: עס מאכט א נפקא מינה צי עפעס איז אויף דער ליסט – מען קען האבן א ספק צי עפעס איז א מצוה אדער נישט, און דאס האט הלכה׳דיגע קאנסעקווענצן.
– ביי מידות: עס מאכט קיין שום נפקא מינה צי מען טיילט א מידה אויף צוויי אדער מאכט פון צוויי איינע. דער עכטער הגדרה פון גוטע מידות איז: אויף יעדע זאך גיין בדרך האמצעי. דאס איז דער כלל, נישט קיין ליסט.
—
ו. אנדערע ספרים מיט ליסטן פון מידות
[צדדית דיגרעסיע]
– אורחות צדיקים – האט 28 שערים (א טייל זענען פארקערטע פארן: שער הגאוה / שער הענוה). קיינער ווייסט נישט ווער ס׳האט עס געשריבן (אפשר א פרוי?).
– חובת הלבבות – האט אויך א ליסט פון מידות.
– י״ג מידות הרחמים – נאך א באקאנטע ליסט.
– אנדערע מוסר ספרים – אויך מיט זייערע אייגענע ליסטן.
קיין איינע פון די ליסטן איז נישט דעפיניטיוו – דאס שטארקט דעם הויפט-טענה.
—
ז. די פיר קארדינאלע מידות פון פלאטא (Four Cardinal Virtues)
ביי די גריכן איז געווען א זייער מקובל׳דיגע ליסט פון פיר עיקר מידות טובות (פון פלאטא׳ס “Republic”):
1. טעמפערענס / סאפראסינע (σωφροσύνη) – פרישות (מעסיגקייט)
2. קארעדזש – אומץ / גבורה
3. וויזדאם – חכמה
4. דזשאסטיס – צדק (גערעכטיגקייט)
[צדדית דיגרעסיע וועגן חכמה:] א תלמיד פרעגט צי חכמה איז א כשרון (טאלאנט) וואס מ׳באקומט אדער נישט. חכמה איז נישט כשרון – כשרון איז “capacity”, אבער חכמה איז עפעס וואס מ׳לערנט זיך און מ׳טוט. דער רמב״ם זאגט בפירוש אין הלכות תשובה: “כל אחד יכול להיות חכם או סכל” – עס איז א בחירה. חז״ל און פסוקים זאגן אויך אזוי.
קריסטלעכע צוגאב
די נוצרים הקדמונים האבן אנגענומען פלאטא׳ס פיר מידות אלס “בדרך הטבע”, און צוגעלייגט דריי “theological virtues”: Faith (אמונה), Hope (בטחון/תקווה), Charity (חסד/אהבה – לפנים משורת הדין, נישט בלויז צדק/גערעכטיגקייט).
אידישע ליסטס
משניות האבן פארשידענע ליסטס (“עז פנים לגיהנם”, “קנאת סופרים תרבה חכמה”, “יהי ביתך פתוח לרוחה” וכו׳), אבער ביי אידן איז נישט אנגענומען איין פעסטע ליסט ווי ביי די גריכן.
—
ח. די פילאזאפישע שאלה: וואס איז דער טעם פון א ליסט פון מידות בכלל?
1. קריטעריעס פאר א גוטע ליסט (אריסטאטעלישע לאגיק)
אריסטו האט אויסגעלערנט אז א גוטע ליסט דארף האבן צוויי תנאים:
– עקזאסטיוו (exhaustive) – עס דארף אינקלודן אלעס וואס איז דא, נישט “תנא ושייר”.
– ריכטיג צוטיילט (properly divided) – מ׳זאל נישט קענען זאגן “פארוואס האסטו עס נישט אנדערש צוטיילט?”
קיינע פון די באקאנטע ליסטס פון מידות דערפילט די צוויי קריטעריעס. מ׳דארף פארשטיין: וואס קאנעקט און וואס צוטיילט איין מידה פון דער אנדערער?
2. די ראדיקאלע שאלה: דארף מען בכלל א ליסט פון מידות?
א שטארקע טענה (פארבונדן מיט דעם חזון איש און צדיקים):
> אפשר איז נישט דא אזא זאך ווי “אסאך מידות” – אלע מידות טובות קומען אראפ צו איין זאך: זיך פירן ריכטיג / כפי מידת החכמה / לויט וואס ס׳דארף צו זיין. און אלע מידות רעות קומען אראפ צו איין זאך: זיך פירן לויט דעם יצר הרע / לויט וואס ס׳איז באקוועם.
רבינו יונה: “כל המצוות הן תורת חכם, וכל העבירות הן תורת טפש” – חכם/טיפש, צדיק/רשע, פרום/נאר. אלעס איז איין חלוקה.
3. דער פראקטישער איינוואנד: “וואס העלפט מיר א ליסט?”
אויב איך בין א גוטער מענטש, ווייס איך שוין אז מ׳דארף מכבד זיין דעם טאטן, עסן נישט צופיל, זיין א גוטער חבר, וכו׳. איך ווייס שוין טויזנט פרטים. וואס טו איך אויף מיט מאכן כללים ווי “מידת הכעס”, “מידת הגאוה”, “מידת הענוה”? וואס העלפט עס מיר? מ׳קען נישט אויסלערנען פאר מענטשן צו זיין גוט דורך בלויז זאגן “דאס הייסט אזוי און אזוי.” בעסער זאג פשוט: “זאלסט זיך פירן ריכטיג, און שוין.”
דאס בלייבט אלס אפענע שאלה – דער שיעור וועט ווייטער באהאנדלען פארוואס דער רמב״ם (און אנדערע) האלטן אז ליסטס פון מידות זענען דאך נוצלעך/וויכטיג.
—
ט. מידות דארף מען זעהן אין פועל – נישט נאר לערנען תיאורעטיש
1. מידות איז אן “ענין שבמעשה”
מידות איז א פראקטישע זאך, נישט א תיאורעטישע. מען לערנט זיך נישט מידות פון “תורה׳ס” (שיעורים/ספרים) אליין – מען דארף עס זעהן בפועל ממש.
– כללים וועגן מידות (ווי “זיי נישט קיין בעל כעס”) זענען צו אבסטראקט – עס איז א “העכערע לעוועל פון הפשטה” וואס העלפט נישט גענוג.
– וואס יא העלפט: זעהן ווי א מענטש רעגט זיך נישט אויף אין דער ריכטיגער צייט, אויפ׳ן ריכטיגן אופן – דאן קען מען זיך אויסלערנען אז דאס פירט צו א בעסער לעבן.
– דער “דרך הממוצע” איז נאר א טעאריע – “הלכה למעשה דארף מען עס זעהן.”
2. די שאלה: וואס האט מען פון קאטעגאריזירן מידות?
וואס טוט מען אויף מיט דעם וואס מען רופט עס “כעס”, “תאוה”, “גאוה”? עס איז נישט דאס עקזאקטע וואס מען זעט אין לעבן – עס איז “סאמטינג אין ביטווין” צווישן דער אבסטראקטער טעאריע און דער קאנקרעטער מעשה.
—
י. דער כוח פון ווערטער – אן מען האט א ווארט, זעט מען נישט די זאך
1. דער יסוד: “אונז זעהן נאר זאכן וואס אונז האבן ווערטער פאר זיי”
דאס איז דער ענטפער אויף די פריערדיגע שאלה – דערפאר דארף מען קאטעגאריעס פון מידות:
– אן א ווארט פאר א מידה, באמערקט מען זי נישט. מען קען זי נישט אידענטיפיצירן, נישט ביי זיך און נישט ביי אנדערע.
– א מענטש קען האבן אסאך גוטע מידות, אבער אין איין געביט (למשל כעס) זיין זייער שלעכט – און אזוי לאנג ער האט נישט א נאמען פאר דער זאך, כאפט ער זיך נישט.
2. דוגמאות פון פעלנדע ווערטער
– א גנב וואס ווייסט נישט אז ער איז א גנב – ער און זיין סביבה כאפן נישט, ווייל זיי האבן נישט דעם קאנצעפט קלאר.
– גאנצע קולטורן קענען פעלן א ווארט פאר א געוויסע מידה טובה – און דעריבער קענען זיי זיך נישט שפירן דערמיט, און עס איז “זייער שווער צו זיין בקביעות ביי דעם מענטש.”
3. אידישע ליסטעס פון מידות – וואס פעלט
אין יעדע אידישע ליסטע פון מידות פעלן אסאך גוטע מידות. און ווייל מיר רעדן נישט וועגן א זאך “אלס א מידה,” פעלט אונז בכלל צו כאפן אז דאס איז א זאך וואס מ׳קען טון.
ווען מען האט דאס ווארט, קען מען אויך פארשטיין אז ס׳איז דא א “צו פיל” און א “צו ווייניק”: איינער איז א “לעקער” / שקרן (פאלשע courtesy = צו פיל), איינער איז סתם גראב (צו ווייניק courtesy). אן דעם ווארט איז זייער שווער צו רעדן וועגן דעם, שווער צו משיג זיין, שווער צו מחנך זיין.
—
יא. קאנקרעטע דוגמא #1: קארעדזש (מוט/גבורה)
דער רמב״ם רעדט יא וועגן קארעדזש, ר׳ אהרן קאטלער אויך – אבער די בעלי מוסר האבן נישט ליב צו רעדן וועגן קארעדזש. עס איז א לעגיטימע מידה – נישט “סתם זיין א חיה,” נאר וויסן וויאזוי צו נעמען ריסקס אויף א ריכטיגן וועג.
[באמערקונג]: דאס איז נישט די בעסטע דוגמא, ווייל רוב מענטשן ווייסן וואס קארעדזש איז – זיי זאגן נאר “ס׳איז נישט קיין אידישע זאך.”
—
יב. קאנקרעטע דוגמא #2: קורטעסי (courtesy) – א ברייטע דיסקוסיע
1. וואס איז קורטעסי?
Courtesy = א ריכטיגע הנהגה וויאזוי מ׳פירט זיך מיט א סטרעינדזשער (נישט א חבר, נישט א שונא, נישט איינער וואס מ׳איז מקרב). דוגמאות: נישט שטופן אין באנק, האלטן די טיר פאר דעם הינטער דיר, געבן א ווינקל ווען איינער רוקט זיך ארויס פון פארקינג.
[צדדית באמערקונג]: פארגלייך מיט “פארגינען” – א אידיש ווארט וואס אנדערע קולטורן האבן נישט (א “פארקערטע דוגמא” – מיר האבן א ווארט וואס זיי פעלט).
2. דיסקוסיע מיט תלמידים – “ס׳איז דאך פאלשקייט!”
[לעבעדיגע דיסקוסיע] די תלמידים רעאגירן:
– טענה פון תלמידים: קורטעסי איז פאלש – א גוי שמייכלט, זאגט “I will call you,” און האט דיך אין דער ערד. ס׳איז “ביעס גארנישט.”
– ענטפער: דאס איז נישט קורטעסי – דאס איז חנופה/פלעטערי.
3. דער חילוק צווישן קורטעסי און חנופה (flattery)
– אויף ענגליש עקזיסטירן צוויי באזונדערע ווערטער: “courtesy” און “flattery” – וואס מיינט אז די קולטור דיסטינגווישט צווישן זיי.
– חנופה/פלעטערי = דער לעקער וואס זאגט “יא, איך קאל דיך” און קאלט נישט. דאס איז פאלש.
– קורטעסי = מ׳קען זאגן קורטעסלי ניין: “Thank you so much for your interest, it’s not a right time for us now.” – דאס איז קלאר ניין, נישט קיין שקר, נישט קיין חנופה.
– דער וואס פארשטייט נישט דעם חילוק, רופט אלעס “חנופה” – און דאס איז גראדע דער פראבלעם פון פעלנדע ווערטער.
4. אידישע שיטה – “ביי אונז קוקט עס אויס פאלש”
אידן האבן א טענדענץ צו זעהן קורטעסי אלס פאלשקייט – “דאס איז די שיטה פון די אמת׳ע אידן, זיי האלטן אז דאס איז פאלש.” דאס ווארט “נימוס” עקזיסטירט אין ספרים, אבער “ווען אונז זאגן נימוס, קוקט עס אונז אויס ווי א פאלשע זאך.” אידן זענען נישט אזוי נימוסיג (האלב-הומאריסטיש).
[צדדית דיגרעסיע]: “מ׳רופט עס חילול השם” – אבער ווען מ׳רעדט וועגן נימוס נאר אין קאנטעקסט פון חילול השם, פעלט דער אייגענער ווערט פון קורטעסי.
5. פאלשע קורטעסי vs. ריכטיגע קורטעסי
[צדדית דיגרעסיע]: דוגמאות פון פאלשע קורטעסי:
– “היפיס וואס מאכן א האג פאר יעדן סטרעינדזשער” – דאס איז נישט קורטעסי, דאס איז “עפעס אן עברה לשמה.”
– “ביטע שיין, קומטס אריין אין קהל עדתינו” – פאלשע קורטעסי וואס איז “אינגאנצן די היפוך.”
– אמעריקאנער קולטור איז אפשר “אביסל צו פיל” קורטעסי – אבער דאס איז די קצוניות, נישט דער עצם.
6. קורטעסי = “מעשה דרך ארץ”
קורטעסי איז א מעשה דרך ארץ – א פראקטישע הנהגה, נישט א גרויסע מעלה, אבער א ריכטיגע זאך.
—
יג. אנדייטונג: “סבר פנים יפות” vs. “בשמחה” – צוויי שיטות אין אידישקייט
די משנה “הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות” האט צוויי שיטות: איינע וואס שטעלט דעם אקצענט אויף “מקבל את כל האדם” (אפנקייט צו יעדן מענטש), און איינע וואס שטעלט דעם אקצענט אויף “בסבר פנים יפות” (דער אופן ווי מען באגעגנט זיך – א מין קורטעסי). א צווייטער תנא זאגט “בשמחה” (= עכטע פנימיות׳דיגע שמחה). דער רמב״ם רעדט וועגן דעם אין פרק ז׳.
—
יד. מידות כלפי “סטרעינדזשערס” – א לאך אין אידישער מידות-וועלט
1. אידן האבן נישט א “ביג קאנצעפט” פון סטרעינדזשער
[אן אינטערעסאנטע סאציאלאגישע דיגרעסיע] אסאך מידות אין דער מאדערנער וועלט האבן צו טון מיט ווי מען באהאנדלט סטרעינדזשערס – און אידן האבן דאס נישט אנטוויקלט:
– ביי אידן: אויב ער איז א איד – איז ער א “ברודער”; אויב ער איז פון אן אנדערע חסידות – איז ער כמעט א “שונא”. ס׳איז נישטא א קאטעגאריע פון א נייטראלן סטרעינדזשער.
– די ליבעראלע וועלט האט אנטוויקלט מידות פאר ווי מען באהאנדלט א “סיטיזען” – איינער וואס מען האט קיין פערזענליכע שייכות מיט אים, נאר מען טיילט מיט אים דעם עפנטליכן רוים.
2. הכנסת אורחים – א פארגלייך
– אברהם אבינו׳ס הכנסת אורחים (וואס די אראבער אין מידל איסט האלטן נאך שטארק) איז א מידה כלפי סטרעינדזשערס, אבער עס מאכט דעם סטרעינדזשער פאר “תחת חסותי” – ער באלאנגט שוין צו דיר, דו ביסט זיין שומר/פראטעקטאר.
– די ליבעראלע מדה איז אנדערש: דער צווייטער איז א סיטיזען מיט גלייכע רעכט – נישט “דיינער”, נאר איינער וואס פארדינט רעספעקט סתם ווייל ער עקזיסטירט אין דעם זעלבן רוים.
– פראקטישע קאנסעקווענץ: “פארדעם קענען אידן נישט גיין אין סאבוועי” – קיין courtesy, קיין רעספעקט פאר דעם פרעמדן.
3. דוגמא: געלע לייט (טראפיק לייט)
דער געזעץ זאגט: ביי געלע לייט מעג מען פארן. די מדה טובה זאגט: ביי געלע לייט שטעלט מען זיך אפ – נישט ווייל מען מוז, נאר ווייל מענטשליכקייט פאדערט עס. “וואס האב איך מיט יענעם?” – דאס איז דער פונקט: מען דארף געוויסע מענטשליכקייט אפילו צו מענטשן מיט וועמען מען האט קיין שייכות.
—
טו. דיסקוסיע: “וואס איז די מידה פון נישט שלאגן?”
[אינטעראקטיווע דיסקוסיע] א תלמיד פרעגט: וואס איז די מידה וואס זאגט אז מען שלאגט נישט יענעם?
– מען ווייסט נישט ווי צו רופן עס. א תלמיד זאגט: “איך לערן עס פאר מיינע קליינע קינדער – מ׳שלאגט נישט!” – אבער וואס איז דער נאמען פון דער מידה? נישט נאר “מ׳טאר נישט”, נאר וואס פאר א מידה שטייט דאהינטער?
– דער חילוק: “נישט שלאגן” איז נישט די זעלבע מידה ווי “געבן א הלוואה ווען א ברודער בעט” – אבער ביידע זענען מידות. מען קען מאכן א ליסט פון מעשים (מצוות/עבירות), אבער די מידה איז דער אינערליכער כאראקטער-צוג וואס שטייט דאהינטער.
דוגמא: נדיבות
ווען א ברודער רופט אן און בעט א הלוואה – זאגט מען נישט “לאמיר נאכקוקן אין משנה ברורה”. מען זאגט: “איך העלף דיר וואס איך קען.” פון וואו קומט דאס? – פון א מידה. נדיבות = ווי מען פירט זיך מיט זיין געלט: “מיין געלט איז נישט סתם צו ליגן אין טאש, נאר ס׳איז פאר ארבעט – ביי מיר, ביי יענעם, אין אינוועסטמענט.” דער רמב״ם גיט א נאמען: “נדיבות” – אבער אונז האבן נישט געוואוסט וועגן דעם ביז מען לערנט עס.
—
טז. צוזאמענפאסונג פון דער ערשטער תועלת
תועלת #1: ס׳איז דא א תועלת פון לימוד – מידות איז נישט נאר תיאורעטיש, מען דארף זיך מרגיל זיין. און מען קען זיך בעסער מרגיל זיין ווען מען ווייסט דאס ווארט – אזוי ארבעטן מענטשן וואס נעמען רעזולטאטן.
—
יז. תועלת #2 – א מחלוקת: פארוואס ס׳איז דא א ליסט פון מידות (חלקי הנפש)
1. ס׳איז דא א מחלוקת
א וויכטיגע מחלוקת צווישן דעם רמב״ם׳ס שיטה און אנדערע שיטות (מקובלים, תניא/אדמו״ר הזקן):
– דער רמב״ם גייט נישט אין דער שיטה וואס קומט יעצט.
– דער תניא (אדמו״ר הזקן) און אנדערע ספרים גייען אן אנדערע וועג.
2. דער רבי ר׳ פנחס׳ל – פארוואס דוקא פיר מידות?
יסוד: ס׳איז דא דריי חלקי הנפש (ווי דער רמב״ם האט געלערנט אין פרק א׳-ב׳):
1. תאוה (desire/appetite)
2. כעס / חלק המתעורר (anger/spiritedness)
3. שכל (intellect)
יעדע חלק הנפש האט זיין אייגענע מידה:
1. קעגן תאוה → פרישות (זיך איינהאלטן, שליטה אויף תאוה)
2. קעגן כעס/התעוררות → קארעדזש/מוט (זיך פירן מיט מוט אויף א ריכטיגן אופן)
3. קעגן שכל → (נישט אויסגעפירט דא)
די פערטע מידה = כללות (א גענעראלע מידה וואס אנטהאלט אלעס) = צדק.
3. כעס = התעוררות – א טיפער פשט
[אן אינטערעסאנטע חסידישע דיגרעסיע]
רבי סעדיה גאון זאגט: דריי חלקי הנפש = תאוה, כעס, שכל. אבער “כעס” איז א טרענסלעישאן-פראבלעם – עס מיינט אייגנטליך התעוררות (arousal/spiritedness).
דער עיקר חידוש: “אלע אידן וואס דינען דעם אייבערשטן מיט התעוררות זענען בעלי כעס” – ווייל עס איז דער זעלבער כח! די זעלבע אינערליכע ענערגיע וואס מאכט כעס, מאכט אויך התלהבות אין עבודת ה׳.
4. התלהבות – צוויי סארטן
[חסידישער חילוק] (פון “איש בוצע” און אנדערע):
התלהבות אנטהאלט צוויי גאנץ אפאזיטע זאכן: “אש ומים”
– אהבה כרשפי אש – דינען דעם אייבערשטן מיט פעשאן/חשק (פייער) – דאס קומט פון כעס/התעוררות, דער כח המתעורר
– אהבה כמים – דינען דעם אייבערשטן מיט א רואיגע, פליסנדיגע ליבשאפט (וואסער) – דאס קומט פון חשק/תאוה, א ציאונג, אן עטרעקשאן
חשק ≠ התלהבות – דאס זענען נישט די זעלבע זאך, כאטש ביידע זענען פארמען פון דינען דעם אייבערשטן מיט אינטענזיטעט. אסאך חסידים מיינען אז אהבה מיט קאך איז די זעלבע זאך – אבער ס׳איז פונקט דאס אפאזיט. ס׳איז אן אנדערע פילינג, קומט פון אן אנדער מקום.
5. קנאות שטאמט פון כעס, נישט פון אהבה
קנאות קומט פון יראה/כעס, נישט פון אהבה. “קנאה” מיינט ליטעראלי כעס (רש״י זאגט אזוי). דאס איז א וויכטיגע הבחנה – התעוררות אין עבודת ה׳ וואס אויסזעט ווי ליידנשאפט איז אייגנטלעך א פארעם פון כעס/קנאות.
—
יח. צדק – א טיפערע הגדרה
1. פשוט׳ער פשט
צדק הייסט עהרלעכקייט אין ביזנעס – נישט גנב׳ענען, צאלן וואס מ׳איז שולדיג, צדק במשפט.
2. טיפערער פשט (פלאטא, רמב״ם, חסידישע ספרים)
צדק מיינט “ליתן לכל אחד מה שראוי לו” – גיבן יעדער זאך וואס ס׳קומט זיך אים. דאס אפליצירט זיך אויך אויף זיך אליין: יעדער כח אין נפש זאל באקומען זיין ריכטיגן פלאץ – כעס ווען מ׳דארף כעס, שמחה ווען מ׳דארף שמחה, תאוה ווען מ׳דארף תאוה.
צדקות = די קאארדינאציע פון אלע מידות – אז יעדע זאך באקומט זיין ריכטיגן פלאץ. דערפאר איז “צדיק” דער עיקר נאמען פאר א גוטן מענטש – א “just” מענטש.
—
יט. צוויי שיטות אין צוטיילן מידות – דער רמב״ם vs. אלע אנדערע
1. דער קלאסישער וועג: מידות לויט חלקי הנפש
פלאטא, רבי צדוק, מקובלים, שערי קדושה, תניא – אלע גייען מיט דעם זעלבן יסוד: מ׳טיילט צו ערשט די חלקי הנפש (ד׳ יסודות: אש, מים, רוח, עפר), און דערנאך ווייזט מען וועלכע מידות געהערן צו וועלכן חלק:
– אש → כעס
– מים → תאוה
– רוח → גאוה
– עפר → עצלות
ספירות-מאדעל (קבלה/חסידות): זיבן ספירות, אדער דריי קוין (ימין/שמאל/אמצע = אהבה/יראה/תפארת). דער בעל שם טוב גייט אלעמאל מיט דער נקודה: יעדע זאך וואס א מענטש טוט – אדער ביסטו attracted, אדער אווערסיאן, אדער אינצווישן.
דער מעלה פון דעם וועג: מ׳באקומט אן exhaustive list – א פולשטענדיגע ליסטע מיט א ריכטיגע צוטיילונג, ווייל ס׳קומט פון דער סטרוקטור פון דער נפש אליין.
2. דער רמב״ם׳ס אנדערער וועג
דער רמב״ם ארבעט נישט אזוי!
– דער רמב״ם הייבט יא אן מיט חלקי הנפש (אין שמונה פרקים), אבער ער זאגט אז אלע מידות געהערן אין איין חלק (דער כח המתעורר/appetitive part).
– ער גיט א לאנגע ליסטע פון מידות מיט “כהאי גוונא” / “כיוצא בו” – אן ער זאל זיי צוטיילן לויט פארשידענע חלקי הנפש.
– ביי דעם רמב״ם, די חלוקה פון מידות ארבעט נישט דורך חלקי הנפש – ער האט נישט א סיסטעמאטישע צוטיילונג וואו יעדער חלק הנפש האט זיינע ספעציפישע מידות.
—
כ. קריטישע דיסקוסיע: טוט דאס “וויסן” פון סטרוקטורן אייגנטלעך העלפן פאר מידות?
1. די פראוואקאטיווע שאלה
טוט דאס וויסן פון די סטרוקטור (ד׳ יסודות, ז׳ ספירות) אייגנטלעך העלפן א מענטש זיינע מידות פארבעסערן?
– מידות איז אן “ענין שבמעשה” – מ׳איז נישט יוצא מיט׳ן וויסן, נאר מיט׳ן טון.
– “האט עס איינער אמאל געהאלפן אין עבודת ה׳ די תורות אז גאוה איז פון ישות העצמי און תאוה פון ישות הגוף?”
– “ווען איך זאג דיר אז כעס איז א כח האש – וואס פארשטייסטו דערפון? ס׳איז סך הכל א ווארט, א ליסט.”
2. ספירת העומר אלס טעסט-קעיס
ספירת העומר אלס א קאנקרעטע דוגמא:
– ס׳זענען דא אסאך ספרים וואס מאכן א “journey” פון ספירת העומר – יעדן טאג א ספירה/מידה צו ארבעטן.
– “קענסטו איינעם וואס האט דאס אויפגעטון און איז דערפון א בעסערער מענטש געווארן? איך קען נישט.”
– פראקטישע פראבלעמען: די ערשטע וואך איז חול המועד פסח (מ׳איז פארנומען מיט אנדערע זאכן).
– נאך א פראבלעם: רוב מענטשן ווייסן נישט דעם חילוק צווישן נצח און הוד – “ס׳וואלט זיכער געקענט זיין די זעלבע ביידע.”
3. תשובות פון תלמידים
– תלמיד: “ס׳דארף נישט אלץ העלפן practically – ס׳איז גוט צו וויסן” (knowledge has intrinsic value).
– ענטפער: “דו געדענקסט דאך – מידות איז נישט קיין לימוד וואס מען לערנט. ס׳דארף עפעס העלפן.”
– תלמיד: “ס׳קען נישט שאטן צו וויסן.”
– ענטפער: “ס׳קען נישט שאטן, אבער מיר ארבעטן אזוי הארט צו figure out וואס איז די structure – וואס איז דער חילוק?”
– תלמיד: א סטרוקטור העלפט אסאך מענטשן.
– ענטפער: מודה אז “צו האבן א structure העלפט זייער אסאך פאר אסאך מענטשן” – אבער סקעפטיש צי דאס ספעציפישע סטרוקטור (ד׳ יסודות, ז׳ ספירות) טוט עפעס מער ווי א כללות׳דיגע באשרייבונג.
4. דער חילוק צווישן “מעלות אין ענין” און “מעלות אין מידות”
– מעלות אין ענין (intellectual virtues): דארט איז דער פוינט צו וויסן – למשל, לערנען א סוגיא אין גמרא צו וויסן פון וואו א הלכה שטאמט. דארט האט “וויסן” אן אייגענע ווערט.
– מעלות אין מידות (character virtues): דארט איז דער פוינט צו טון – בלויז וויסן איז נישט גענוג. דער משל פון “ד׳ יסודות” אדער “ז׳ ספירות” איז “סך הכל א באשרייבונג בעלמא” – טוט א משל העלפן א מענטש?
—
כא. קריטיק אויף דער טעאָרעטישער סטרוקטור – דער שיינער סיסטעם וואס העלפט נישט
1. אמת אבער נישט פּראַקטיש
דער סיסטעם פון צוטיילן מידות לויט די כוחות הנפש (זיבן ספירות קעגן זיבן כוחות) איז א שיינע שטיקל תורה – עס שטימט, עס איז exhaustive, עס איז קלאָר און סיסטעמאַטיש. אָבער למעשה – עס העלפט זייער ווייניג. ווען איך האָב כעס, וואָס העלפט מיר צו וויסן אַז דאָס איז “די צווייטע מידה”? ווען איך האָב תאוה, למאי נפקא מינה אַז דאָס איז “די ערשטע מידה”? עס מאַכט קיין פּראַקטישן חילוק נישט.
2. קריטיק אויף דער “וואָכנטלעכע ספירה” מעטאָד
דער מנהג “היינט איז די וואָך פון גבורה, דאַרף מען אַרבעטן אויף כעס” – ווי אַרבעט דאָס? כעס קומט ווען עס קומט אַן אָפּאָרטוניטי – מען קען נישט “פּראַקטיצן” כעס-קאָנטראָל נאָך אַ schedule.
3. דער בעל שם טוב׳ס שיטה
דער בעל שם טוב האָט מפרש געווען די כוונות “על פי פנימיות” – “חסד” = אהבת השם, “גבורה” = יראת השם. פאַר אַ רמז איז עס גוט, אָבער פּראַקטיש? – אומקלאר.
4. דאָס איז אריסטאָטל׳ס קריטיק אויף פּלאַטאָ
דאָס איז פּונקט אריסטאָטל׳ס קריטיק אויף פּלאַטאָ. אריסטאָטל האָט געזאָגט אַז פּלאַטאָ האָט געזאָגט צוויי שטיקלעך תורה, אָבער ער זעט נישט וואָס עס העלפט אַ מענטש צו ווערן בעסער. קען זיין עס איז אמת – אָבער ער זעט נישט וואָס עס העלפט.
—
כב. דער משל פון מעכאַניק – פּראַקטישע קאַטעגאָריזאַציע vs. טעאָרעטישע
1. דער משל
איינער וויל ווערן אַ מעכאַניק. ער גייט צו אַ קורס: מאָטאָרסייקלס, קאַרס, SUVs, ווענס, טראַקס – יעדע איינע מיט זיינע מעלות און חסרונות, פּראַקטיש וויאַזוי עס אַרבעט, וויאַזוי צו פיקסן. דאָס העלפט – עס איז very useful.
2. דער פילאָזאָף קומט מאַכן “סדר”
יעצט קומט אַ פילאָזאָף און זאָגט: לאָמיר מאַכן אַ כלל. אַ קאַר איז אַ “mechanized box on wheels.” יעצט טיילט ער: צוויי wheels (motorcycle, bike) vs. מער ווי צוויי wheels. דאַן נאָך אַ חלוקה: מיט מאָטאָר vs. אָן מאָטאָר. אַלעס פּאַסט אַריין, עס איז conclusive, exhaustive, קלאָר.
3. אָבער – עס העלפט נישט דעם מעכאַניק
דער מעכאַניק דאַרף וויסן: וועלכע screw פּאַסט פאַר וועלכע קאַר. ער דאַרף די זעכצן הויפּט סאָרטן screws וואָס מען נוצט אין רוב cars און trucks. ער דאַרף אַ פּראַקטישע ליסטע, נישט אַ טעאָרעטישע טאַקסאָנאָמיע.
4. דער משל פון hardware store / website
ווען מען גייט אַריין אין אַ hardware store אָדער אַ website – מענטשן האָבן געאַרבעט יאָרן צו מאַכן די sections שטימען פּראַקטיש, נישט לויט אַבסטראַקטע קאַטעגאָריעס. “All screws that are…” – דאָס איז waste of time, ווייל די וועלט אַרבעט נישט אַזוי.
5. דער משל פון ווייערס אינדערהיים
[צדדית דיגרעסיע] אַ פּערזענלעכע דוגמא: יעדער מענטש שפּענדט שעות צו אָרגאַניזירן ווייערס (cables) אינדערהיים – אַלעס אין באָקסעס, סדר׳דיג. און עס העלפט נישט – למעשה דאַרף מען נאָר צוויי-דריי ווייערס פאַר סמאַרטפאָנס. די צייט וואָס מען שפּענדט אויף אָרגאַניזירן איז טייערער ווי סתם יעדע מאָל אַרומזוכן.
—
כג. אריסטאָטל׳ס פּראַקטישע שיטה – די צען מערסטע מידות
1. אריסטאָטל׳ס וועג
אריסטאָטל האָט געטיילט פּראַקטיש: די צען מערסטע מידות וואָס מענטשן מוטשען זיך מיט – כעס, גאוה, courage, תאוה, וכו׳. נישט לויט טעאָרעטישע סטרוקטור פון דער נפש, נאָר לויט וואָס מען באַגעגנט אין דער וועלט. יעדע איינע – פּראַקטיש וויאַזוי עס אַרבעט, נישט אין וועלכע באָקס עס באַלאַנגט.
2. צוויי וועגן צו טיילן
– וועג א׳: טיילן
– וועג א׳: טיילן לויט סברה – וויאַזוי עס שטימט טעאָרעטיש (פּלאַטאָ/קבלה)
– וועג ב׳: טיילן לויט דעם subject – וואָס עס געהערט צוזאַמען אין דער פּראַקסיס (אריסטאָטל/רמב״ם)
דער צווייטער וועג מקרב רחוקים און מרחק קרובים – זאַכן וואָס טעאָרעטיש זענען ווייט קענען פּראַקטיש זיין נאָענט, און פאַרקערט.
—
כד. קריטיק אויף דער “אַלעס-איז-רצון” שיטה (בעל הסולם-סטייל)
1. דער אַבסטראַקטער צוגאַנג
א שיטה (פאַרבונדן מיט׳ן בעל הסולם): אַלעס וואָס אַ מענטש האָט איז אָדער attraction אָדער aversion. גוטע קינדער, שיינע ווייב, גוטע עסן, רעספּעקט – אַלעס איז “חסד”, אַלעס איז “נעמען.” דער עצה: נעמסטו אַזויפיל? געב אַביסל – געב צדקה, שטיי אויף פאַרטאָגס, געב אַוועק פון דיין שלאָף.
2. דאָס איז צו אַבסטראַקט
“רבי לעבן, this is all very abstract, it’s not helping me.” עס איז אמת אַז עס עקזיסטירט אַ “מידת הרצון/חשק” – אַ מענטש וואָס איז missing דעם כח פון וועלן (פיזיש/כעמיש) קען גאָרנישט וועלן. אָבער דאָס העלפט נישט פּראַקטיש.
3. לאָמיר רעדן וויאַזוי מען זעט עס אין עולם הזה
לאָמיר דערציילן די זאַכן אַזויווי מען זעט זיי אין עולם הזה. ס׳איז דאָ אַ subject וואָס הייסט געלט. געלט און furniture – ביידע קאָסטן געלט, ביידע זענען זאַכן וואָס מענטשן ווילן. טעאָרעטיש זענען זיי די זעלבע זאַך. פּראַקטיש – געלט איז איין זאַך און furniture איז אַ צווייטע זאַך.
4. הרגלים אַרבעטן מיט פּראַקטיצן, נישט מיט שכל
שליסל-פּונקט: מידות אַרבעטן מיט הרגלים. הרגלים אַרבעטן נישט מיט שכל (שכל פאַרשטייט אַלעס אויף איינמאָל). הרגלים אַרבעטן מיט פּראַקטיצן. איך קען נישט פּראַקטיצן “וועלן געלט” און “וועלן furniture” אין דער זעלבער צייט – עס זענען צוויי באַזונדערע מידות, צוויי באַזונדערע relationships.
5. דוגמא: מיין relationship מיט געלט
[צדדית דיגרעסיע] א פּערזענלעכע דוגמא: מיין relationship מיט cash אין טאַש איז אַנדערש ווי מיט געלט אין credit card, וואָס איז אַנדערש ווי מיט געלט אין bank account. פאַר אַסאַך מענטשן איז שווערער צו געבן cash. ער אַליין איז פאַרקערט – אין דער digital age, ווען ער זעט געלט אין bank account שיקט ער עס פאַר קיינעם, אָבער cash אין טאַש – “נעם עס, ס׳איז אַ שטיקל paper.”
דער פּונקט: אַפילו אינערהאַלב “געלט” אַליין זענען דאָ פאַרשידענע מידות/relationships – וואָס באַווייזט אַז מען דאַרף רעדן וועגן מידות פּראַקטיש-ספּעציפיש, נישט אַבסטראַקט-טעאָרעטיש.
—
כה. מידות ווערן צעטיילט לויט פּראַקטישע אָביעקטן, נישט לויט אבסטראַקטע כוחות הנפש
1. דער כלי יקר׳ס פּרינציפּ
> “מענטשן זענען נישט אינקאָנסיסטענט – you just have to know what they’re built of”
אַ מענטש וואָס גיט גרינג אַוועק קעש אָבער שווער קרעדיט קאַרד – דאָס איז נישט אַ סתירה. דאָס זענען צוויי באַזונדערע מידות וואָס אַרבעטן לויט פאַרשידענע פּראַקטישע אָביעקטן.
2. דער משל פון הכנסת אורחים vs. צדקה
אַ מענטש וואָס לאַדט איין 20 געסט יעדע וואָך (קאָסט ~$1,000 אַ וואָך) – דער זעלבער מענטש רופט אים אָן ערב פּסח און בעט $500 פאַר אַ קאַמפּיין, און ער זאָגט “איך האָב נישט.” דאָס איז נישט היפּאָקריזי – הכנסת אורחים און געלט-געבן זענען צוויי באַזונדערע מידות. איינע איז אַ מידה וואָס ער האָט אויסגעאַרבעט (אַזוי האָבן אים זיינע עלטערן געוויזן), די אַנדערע – נישט.
3. דיגיטאַלע צדקה און חינוך – אַ “סיריעס פּראָבלעם”
[צדדית דיגרעסיע] היינט וואָס מ׳גיט צדקה דורכ׳ן פאָון, זעען קינדער עס נישט – מ׳זעט נישט ווי מ׳נעמט אַרויס געלט פון טאַש, מ׳גיט עס פאַר אַן אָרעמאַן. דאָס איז אַ ריעלע חינוך-פּראָבלעם, ווייל מידות אַרבעטן מיט ווי די חיצוניות זעט אויס, נישט מיט אַבסטראַקטע פּנימיות.
4. דער גרונט-פּרינציפּ
> “די זאַך וואָס צעטיילט די מידות איז די פּראַקטישע דיפערענצן אין די וועלט”
אין נפש איז אפשר איין כח פון געבן – אָבער די הרגשים האָבן צו טון מיט די אָביעקטן וואָס דו דיעלסט מיט. דעריבער:
– הכנסת אורחים = איין מידה
– געלט געבן = אַן אַנדערע מידה
– יעדע דאַרף באַזונדער אַרבעט
5. רמב״ם און אריסטו – אויך זיי צעטיילן מידות פּראַקטיש
– אריסטו זאָגט: געבן גרויסע נדבות איז אַן אַנדערע מידה ווי געבן קליינע נדבות (magnificence vs. liberality)
– רמב״ם זאָגט: קמצנות האָט צוויי מידות – קמצנות פאַר זיך (שפּאָרט פון זיך אַליין) און קמצנות פאַר יענעם (גיט נישט אַנדערע)
– דאָס איז אַלץ די זעלבע געלט – אָבער פּראַקטיש זענען עס פאַרשידענע פעולות מיט פאַרשידענע וועגן ווי ס׳איז גוט/שלעכט
> “דער איינער וואָס גיט $100,000 אויף אַמאָל טוט נישט די זעלבע זאַך ווי דו ווען דו גיבסט $10 – עס איז פּשוט אַ different פעולה”
—
כו. חסרון און מעלה פון דעם פּראַקטישן צוגאַנג
1. דער חסרון
לויט דעם פּראַקטישן צוגאַנג זענען דאָ צענדליגער טויזנטער מידות – ווייל יעדער נייער אָביעקט/סיטואַציע שאַפט אַ נייע מידה. דאָס האָט נישט קיין שיינע סטרוקטור – מ׳קען אַלעמאָל צולייגן נאָך איינס, אַלעמאָל צעטיילן אַביסל מער.
2. די מעלה
עס איז אַסאַך נענטער צו וואָס מידות זענען עכט געמאַכט דיך אויסצולערנען. מידות זענען אַ דבר מעשה – ווי נענטער צו מעשה, אַלץ מער useful.
3. דער משל פון בעלי מוסר
אַ בעל מוסר וואָס גיט אַ ספּעציפישע שיעור – למשל, הלכות ווי צו זיין גוט צו דיין roommate אין ישיבה – דער וואָס גייט צו יענע שיעור איז למעשה אַסאַך בעסער ווי דער וואָס הערט אַ מופשט׳דיגע חסידישע תורה אַז “אַ מענטש איז אַלץ פאַר׳ן אייבערשטן.” דאָס צווייטע איז מער אמת אין אַ געוויסן זין, אָבער ווייניגער useful.
—
כז. דער משל פון מעכאַניק – באַלאַנס צווישן כללים און פּאַרטיקולאַרן
1. דער משל
[צדדית דיגרעסיע – “איך האָב ליב צו רעדן וועגן קאַרס, אַ מערקווירדיגע זאַך”]
אַ פּראַקטישער מעכאַניק – כמעט יעדע מאָל וואָס אַ קאַר קומט אַריין איז עס אַביסל אַנדערש. אָבער ער קען דאָך זאָגן: “על פּי רוב, דער מאָדעל קאַר האָט אַזאַ פּראָבלעם.” ער אַרבעט מיט כללים אויף אַ מיטעלן לעוועל:
– צו אַבסטראַקט (אַ מיניווען איז “אַזוי הויך ווי ס׳איז ברייט” – ווי אַ טענקער) = נישט קיין אינפאָרמאַציע, העלפט דעם מעכאַניק גאָרנישט
– צו ספּעציפיש (יעדע קאַר איז אַנדערש, מ׳קען גאָרנישט לערנען) = אויך נישט פּראַקטיש
– מיטעלער לעוועל (אַלע מיניווענס האָבן אַזעלכע אישוס, אַלע מאָטאָרסייקלס האָבן אַזעלכע אישוס) = דאָס איז useful
2. די אַנווענדונג
> “אָן קיין כללים קען מען זיך נישט קיין עצה געבן – אָבער רעדן באופן מופשט זעט נישט אויס אַז עס העלפט”
מ׳דאַרף כללים – אָבער פּראַקטישע כללים, נישט אַבסטראַקטע. צו זאָגן “צוויי מידות פון חסד און איין מידה פון גבורה” – דאָס וועט דיר גאָרנישט העלפן. צו זאָגן ספּעציפישע הלכות ווי צו דיעלן מיט אַ ספּעציפישע סיטואַציע – דאָס העלפט.
—
כח. קריטיק אויף ספירות-באַזירטע סיסטעמען (ספירת העומר, ענעאַגראַם, פּערזענלעכקייט-טייפּס)
1. “זיבן ספירות מאָל זיבן” – וואָס העלפט עס?
> “איך וואונדער פאַר וועמען די ביכער זענען געשריבן… איך האָב נישט קיין אַנונג וועמען דאָס האָט געהאָלפן”
אָבער אוודאי האָבן מענטשן עפּעס געוואָלט דערמיט – עס זענען דאָ אַ סאַך ספרים וואָס זאָגן אַזעלכע תורות, “זיי האָבן דאָך עפּעס געוואָלט.”
2. ספירת העומר – סקעפּטיציזם מיט עהרלעכקייט
> “איך האָב נישט קיין דרך צו רעדן מיט די מענטשן, ווייל זיי לעבן נישט מער. דאָך… עס איז צופיל צו זאָגן אַז די גאַנצע זאַך איז אַן אומוויסנדיגקייט”
א מעגלעכע תירוץ: אפילו עס העלפט נישט צו ווערן אַ בעסערער מענטש – צו וויסן וואָס ער איז, איז אויך עפּעס. וויסן איז אַן אייגענע ווערט.
3. ענעאַגראַם, קאָלירן, אינטראָווערט/עקסטראָווערט
פארגלייך מיט מאָדערנע פּערזענלעכקייט-סיסטעמען:
> “ס׳איז דאָ פיר סאָרט מענטשן, ס׳איז דאָ פינף טויזנט סאָרט מענטשן… and what shall I do with it? מיר העלפט עס גאָרנישט”
“דו ביסט אַן אינטראָווערט אָדער אַן עקסטראָווערט?” – “איך ווייס נישט, ס׳ווענדט זיך אין דער פרי אָדער נאָכמיטאָג.”
4. דער בעל התניא בשם דער בעל שם טוב
[צדדית דיגרעסיע] א מקור וואָס רעדט צו דער נקודה: פריער האָט יעדער מענטש געהאַט זיין שורש נשמה – איינער דאַרף לערנען קבלה, איינער משניות, א״וו. אָבער היינט, ווען משיח איז אויף דער וועלט, דאַרפסט דו טון אַלעס. אפשר איז דאָס די פּראָבלעם – מיר האָבן נישט מער די סטרוקטור פון קלאָרע טייפּס.
5. דער מסקנא
> “It makes you think you understand things. I don’t think it actually makes you understand anything.”
אַבסטראַקטע קאַטעגאָריזירונג פון מידות גיט אַ געפיל פון פאַרשטאַנד, אָבער נישט אַן עכטן פאַרשטאַנד וואָס העלפט פּראַקטיש.
—
כט. סיכום: צוויי וועגן צו טיילן מידות – מעלות און חסרונות
1. דער ילקוט ראובני און “אלעס לערנען”
[קורצע דיגרעסיע] דער ילקוט ראובני זאָגט אַז פריער האָט יעדער מענטש געהאַט זיין ספּעציפישן חלק, אָבער אין עקבתא דמשיחא דאַרף מען אַלעס טאָן – אַזוי זאָגט אויך דער בעל התניא. “איך בין נישט מסכים מיט די אַלע זאַכן” – דער אַפּראָוטש ווערט נישט אנגענומען.
2. א תלמיד׳ס קאָנטער-פּונקט
א תלמיד פּרובירט צו פאַרטיידיקן דעם ספירות-סיסטעם. ענטפער: “עס איז ווי צו זאָגן אַז אַ חיה רעה איז Type 6” – דאָס לייבלען העלפט נישט באמת פאַרשטיין. דער תלמיד מאַכט אַ חילוק – ער רעדט פון מידות טובות, נישט פון ענעאַגראַם-טייפּס. דער חילוק ווערט אַקצעפּטירט אָבער די שטעלונג בלייבט.
3. דער הויפּט-סיכום: צוויי וועגן
וועג א׳ – לויט כוחות הנפש (ספירות/נפש-סטרוקטור):
– מעלה: עס איז exhaustive – נישטאָ קיין תוספת ושיור, אַלעס פּאַסט אַריין. מען קען נישט מאַכן אַן אַכטע מידה – נאָר חסד שבגבורה, חסד שבחסד שבגבורה, אָבער עס בלייבט אינעם סיסטעם.
– חסרון: עס איז נישט אַזוי helpful למעשה (דער מאָטאָרסייקל-משל).
וועג ב׳ – לויט פּראַקטישע אָביעקטן/נושאים:
– חסרון: עס גייט אַלעמאָל זיין “ועוד” אין סוף פון דער ליסטע – עס איז נישט פאַרשלאָסן; יעדע תקופה קען מען דאַרפן טוישן ווייל מענטשן קאַטעגאָריזירן אַנדערש.
– מעלה: אַזוי לעבט מען זיך למעשה מיט מידות טובות – עס איז פּראַקטיש.
4. דער אַנאַליטישער חילוק – ווי ווערן מידות דעפינירט?
דער פּרינציפּיעלער חילוק צווישן ביידע וועגן:
– וועג א׳: די הגדרה פון מידות איז בנפש – מען דעפינירט אַ מידה לויט וועלכער כח הנפש זי קומט פון.
– וועג ב׳: די הגדרה פון מידות איז בנושא (אין אָביעקט) – לויט דער זאַך וואָס זיי זענען וועגן, דער סאָרט פעולה וואָס זיי באַטרעפן.
קאָנקרעטער משל: מדת התאוה איז נישט “דער כח פון וועלן זאַכן” (דאָס וואָלט געווען אַ נפש-דעפיניציע). מדת התאוה איז דער סאָרט מידה וואָס האָט צו טאָן מיט תענוגי הגוף. דער חילוק צווישן איינער וואָס וויל געלט און איינער וואָס וויל עסן איז נישט אַ חילוק אין כח הנפש (ביידע “ווילן”) – עס איז אַ חילוק אין נושא, און דעריבער זענען עס צוויי באַזונדערע מידות.
5. נאָך אַ משל: מדת הכעס ביי פאַרשידענע ראָלן
כעס איז נישט איין מידה – עס איז אַנדערש ווי אַ טאַטע האָט כעס, ווי אַ יונגל, ווי אַ בחור, ווי אַ רבי מיט תלמידים. דאָס איז “די זעלבע מידה” לויט וועג א׳, אָבער למעשה זענען עס פאַרשידענע מידות ווייל דער נושא (דער קאָנטעקסט, די פעולה, דער יחס) איז אַנדערש.
6. דער רמב״ם און די תורה גייען מיט וועג ב׳
דער רמב״ם גייט אַלעמאָל מיט דער צווייטער וועג – מידות ווערן דעפינירט לויט פּראַקטישע נושאים. אויך די תורה אַליין – אין חומש איז “it’s all about actual things, it never gives you these nice structures, almost never.” די תורה רעדט פון קאָנקרעטע מעשים און סיטואַציעס, נישט פון אַבסטראַקטע נפש-סטרוקטורן.
—
ל. כללות׳דיגע צוזאמענפאסונג פון דעם גאנצן שיעור
| פונקט | אינהאלט |
|—|—|
| כלל | דרך הממוצע איז דער פרינציפ – נישט קיין ספעציפישע ליסט |
| ליסטן | זענען בלויז דוגמאות/אילוסטראציעס – רמב״ם אליין האט 4+ פארשידענע ליסטן וואס שטימען נישט |
| חילוק פון מצוות | ביי מצוות איז די ליסט עכט (נפקא מינה); ביי מידות נישט |
| כוח פון ווערטער | אן א ווארט פאר א מידה, באמערקט מען זי נישט – דערפאר דארף מען קאטעגאריעס |
| קורטעסי | א קאנקרעטע דוגמא פון א מידה וואס פעלט א נאמען אין אידישער קולטור |
| צוויי וועגן צו טיילן מידות | (א) לויט כוחות הנפש (exhaustive אבער נישט פראקטיש) vs. (ב) לויט פראקטישע נושאים (נישט exhaustive אבער פראקטיש) |
| דער רמב״ם׳ס שיטה | גייט מיט וועג ב׳ – מידות ווערן דעפינירט לויט נושא/פעולה, נישט לויט נפש-סטרוקטור |
| די תורה | רעדט אויך פון קאנקרעטע מעשים, נישט פון אבסטראקטע סטרוקטורן |
| פראקטישע מסקנא | מידות אַרבעטן מיט הרגלים, הרגלים אַרבעטן מיט פּראַקטיצן – דעריבער דארף מען פראקטישע כללים אויף א מיטעלן לעוועל, נישט צו אבסטראקט און נישט צו ספעציפיש |
תמלול מלא 📝
דרך הממוצע: די ליסטן פון מידות זענען נישט דעפיניטיוו
פתיחה: א פראפעסאר׳ס פּערספּעקטיוו אויף מאדערנע פילאסאפיע
און לערנען אזוי. איך ווייס נישט וואס אונז לערנען, איך וויל וויסן. איך זאג נאר אזוי, וואס זאגט עפעס א לשון הרע [לשון הרע: פארבאטענע שלעכטע רייד וועגן אנדערע], ווער זאל איך אנהייבן פון? ניין, איך האב געהערט א לשון הרע. נעכטן האב איך געהערט א פראפעסאר, איך ווייס נישט פונקט וואס ער איז, ער איז א וויליאמסבורגער, ער איז טיף אין די סטודענטס, ער גיבט א טעסט. ער זאגט אזוי, ער זאגט אז די סטודענטס בעיסיקלי, ער זאגט אז די מאדערנע פילאסאפיע, דערידא [Derrida: Jacques Derrida, פראנצויזישער פאסט-מאדערנער פילאסאף] מיט קאנט [Kant: Immanuel Kant, דייטשער פילאסאף], די אלע חברה, זיי האבן גאנץ גוטע טעסטס אויף די פלעינע שכל׳דיגע קאמאן סענס פילאסאפיעס, סאקראטעס [Socrates: גריכישער פילאסאף] און פלאטא [Plato: גריכישער פילאסאף], זיי אלע פעלן. ער זאגט אז מ׳דארף לערנען אזא צודרייטע וועלט, ווער איז ער אלט אזוי ווי מיר? איך זאג נאר אז דו קענסט אים, ער איז ממש א חבר לדעה [חבר לדעה: איינער וואס שטימט מיט מיין מיינונג].
חזרה: וואו מיר האלטן אין די לימוד
אקעי, איך וויל זאגן וואו אונז האלטן און וואו מיר דארפן גיין ווייטער. אונז האבן געלערנט, אונז האלטן אין פרק ד׳, איך וויל נאר פרובירן. דער ערשטער פרק איז ביי אונז געווען די נושא פון די דרך הממוצע [דרך הממוצע: דער מיטלוועג], דאס איז די גוטע זאך. מ׳האט גערעדט אז ס׳איז דא צוויי עיקר פלעצער וואו ס׳איז חל [חל: אפּליקעבל] די דרך הממוצע, אין די פעולות [פעולות: מעשים, אקציעס] פונעם מענטש און אין די מידות [מידות: כאראקטער טרייטס] פונעם מענטש וואס זיי ברענגען די פעולות. דאס איז געווען די סאבדזשעקט פון די פריערדיגע זמן.
דער רמב״ם׳ס מעטאד: דוגמאות פון דרך הממוצע
און יעצט לערנען אונז, דער רמב״ם [רמב״ם: ר׳ משה בן מימון, Maimonides], די וועג ווי דער רמב״ם גיבט ארויס, ער זאגט, ער גיבט דוגמאות [דוגמאות: ביישפילן]. ער זאגט למשל [למשל: צום ביישפיל], און ער גיבט א גאנצע ליסט פון ניין דוגמאות וואס ער זאגט פון יעדע גוטע מידה וואס מ׳קען זיין, וואס איז די מיטן און וואס איז די צוויי עקן וואס זענען נישט גוט, יא?
סא אונז ווילן טון אזוי, איך בין נישט זיכער אז דאס איז כאילו די אמת׳דיגע פוינט פון וואס ער טוט, אבער איך וויל עס עניוועיס טון אזוי, און לערנען וועגן יעדע איינע פון די ניין זאכן, וואס איז די מעשה מיט זיי. דאס איז וואס איך וויל טון. שטימט?
די ערשטע מידה: פרישות
סא די ערשטע זאך אויף דער רמב״ם׳ס ליסט, אונז האבן גערעדט וועגן די זאלן פון פרישות [פרישות: צניעות, מאדעסטי, אפהאלטונג פון תאוות], וואס איז די טייטש, און זאל מען אמאל געווען א שיעור וועגן דעם? א הלכה [הלכה: יידישע געזעץ]? נישט יענע שיעור ווייטער. אכרא, דער פאסט האב איך שוין געווען א פאר מאל, אבער… פרשת קדושים [פרשת קדושים: די תורה פּארשה וואס רעדט וועגן הייליגקייט]? יא, פרשת קדושים.
אקעי, דא איז דא וואס איך גיי… ניין, דאס וואס שטייט אין מיינע קאמענטס דא אין די זייט, האב איך אמאל אויסגערעדט? איך דענק נישט. אין עני קעיס, איך האב א טיפערע זאך צו רעדן, אדער דאס לאזן, אדער צו מעורר זיין [מעורר זיין: אויפוועקן] צו רעדן.
הויפּט טעזע: די ליסט איז נישט דער סובזשעקט
סאו, דער רמב״ם האט א ליסט פון ניין זאכן, אבער לכאורה [לכאורה: אויף דעם ערשטן בליק], איך זאג אז דאס איז נישט די סובזשעקט, און לכאורה, די ריזאן פארוואס ער ברענגט דעי ליסט איז נאר כדי [כדי: אין סדר] אים צו געבן א דוגמא אויף די נושא פון דרך הממוצע. איך וויל דיר ווייזן אז ס׳מאכט סענס ביי יעדע איינע פון דעי זאכן צו זאגן אז די מיטן, דאס איז ריכטיג, און די צוויי זייטן זענען פונקט אזוי שלעכט איינע פון די צווייטע. דאס איז לכאורה די סטרוקטור פון די פרק, דאס איז וואס ער טוט, ער זאגט נישט דא וועלן דיר אויסמאלן מהם המידות הטובות [מהם המידות הטובות: וואס זענען די גוטע מידות]. פארשטייסט?
די נפקא מינה: וואס איז דער חילוק?
וואס איז די נפקא מינה [נפקא מינה: פּראקטישער אונטערשייד] פון די חקירה [חקירה: אונטערזוכונג] וואס איך זאג? די נפקא מינה איז, אז אויב ס׳פעלט איינס מיינט עס נישט גארנישט. נישט אז דער רמב״ם האט געשריבן א שולחן ערוך [שולחן ערוך: קאדעקס פון יידישע געזעץ] דא, און די אמת איז אין קיין שום פלאץ נישט. וואס ער זאגט, דאס זענען די ליסט פון גוטע מידות, אויף דאס דארפסטו ארבעטן, דאס איז יוצא [יוצא: דערפילט] די אלע ליסט פון ניין מידות, ער איז א גוטער מענטש, און ווער נישט, ווער ס׳פעלט איינע פון זיי אדער צוויי פון זיי איז אזויפיל א שלעכטער מענטש, דאס שטייט נישט.
פארוואס נישט? ווייל ס׳איז דא די דבר כללי [דבר כללי: אלגעמיינער פּרינציפּ] וואס הייסט דרך הממוצע, וואס ער אינקלודט אמת׳דיג אסאך מער ווי דעי ניין מידות. מען קען מאכן טויזנטער מידות. איך ווייס נישט וויפיל מען קען מאכן. ס׳איז נישטא קיין שום פלאץ וואס דער רמב״ם גיט א קלארע ליסט. נישט נאר ביי רמב״ם, נישט איך מיין עס איז אויך נישט ביי אריסטו [Aristotle: גריכישער פילאסאף]. מען גיט נישט א קלארע ליסט. דאס איז די עיקר המידות [עיקר המידות: די הויפּט מידות]? וואס דו האסט דא א ליסט – די ליסט גייט פונקט פארקערט.
ווי אזוי די ליסט ארבעט
אנדערע ווערטער, דא יעצט איינער איז מכיר [מכיר: באקאנט מיט] געוויסע גוטע מידות. דאס איז א איד וואס האט געלערנט ביי זיין טאטן. חז״ל [חז״ל: חכמינו זכרונם לברכה, אונזערע חכמים] האט געהערט פון געוויסע גוטע מידות. אין מוסר ספרים [מוסר ספרים: עטישע ביכער], ס׳איז נישט קיין חידוש [חידוש: נייעס] אז א מענטש האט איידיעס פון גוטע מידות, יעדער מענטש יעדער קולטור האט איידיעס פון זייערע גוטע מידות. וואס מען טוט מיט דעי ליסט איז מען גייט אדורך א באנטש פון זיי, און מען ווייזט אז יעדער איינער פון זיי איז דער ריכטיגער הגדרה [הגדרה: דעפיניציע] דערפון איז דרך הממוצע.
שטימט?
פראגעס און דיסקוסיע: צי איז די ליסט דעפיניטיוו?
תלמיד: ועם כל זה [ועם כל זה: פונדעסטוועגן], איז יא דא עפעס א חידוש פון דעי ליסטס. ווילסטו זאגן אז מיר דארפן נישט טון אלע דערפאר דעפיניטיוו?
מגיד שיעור: מען דארף אפשר יא, זאגן נאר א ליסט, נישט פשט [פשט: פּשוטע משמעות] אז עס איז דא א דעפיניטיווע ליסט. אזוי ווי עס איז מיט תרי״ג מצוות [תרי״ג מצוות: די 613 געבאט] און צען געבאטן. קען זיין נאך צוואנציק? קען זיין נאך צוואנציק. עס קען זיין אז די ליסט איז נישט דווקא [דווקא: ספּעציפיש] די חשוב׳סטע, עס איז די אונס וואס קומען first to mind, וואס מען דערמאנט זיך גלייך, און ער ניצט עס כמעט בתור [כמעט בתור: כּמעט ווי] דוגמה. זאל דאס זיין אויך אין הלכות דעות [הלכות דעות: געזעצן פון כאראקטער טרייטס, א סעקציע אין רמב״ם׳ס משנה תורה].
באווייז: פיר פארשידענע ליסטן ביים רמב״ם
דער רמב״ם אליינס האט אט ליסט פיר אזעלכע ליסטס וואס איך ווייס פון. צוויי אין שמונה פרקים [שמונה פרקים: רמב״ם׳ס אכט קאפּיטלען, אן איינלייטונג צו פּרקי אבות].
תלמיד: צוויי? וועלכע צוויי? און ווי נאך?
מגיד שיעור: פרק ב׳. און אין פרק ב׳ שטייט… איך דענק נישט, וואס איז דער סוביעקט פון פרק ב׳?
תלמיד: אין וועלכע חלק פון די נפש [נפש: נשמה, סאול] געפינט זיך די מידות.
ליסט 1: שמונה פרקים, פרק ב׳
מגיד שיעור: און דארט, ווען ער קומט צו דעם חלק, זאגט ער… המעלות המדות [המעלות המדות: די גוטע מידות], אזוי ווי… יא, פרק ב׳ איז אין פרק א׳ און אפשר איך מאך א טעות. פרק א׳. יא, פרק א׳, סארי. אין פרק א׳, ניין. סארי, ווי איז די ליסט? סארי, פרק ב׳, פרק ב׳, איך האב נישט געמאכט קיין טעות. פרק א׳ שטייט עפעס ענליך. א דריטע ליסט. נישט די.
די ליסט פון גוטע מידות שטייט אין פרק ב׳, ווייל דארט ער רעדט פון יעדע חלק הנפש ווי עס האט מעלות וחסרונות [מעלות וחסרונות: גוטע און שלעכטע קוואליטעטן]. און ער זאגט אז די מעלות המדות זיי באלאנגען צום חלק המתעורר [חלק המתעורר: דער טייל פון דער נשמה וואס ווערט אויפגעוועקט דורך עמאציעס]. און ער גיבט א ליסט, און ער זאגט אזוי שטייט דער לשון, מעלות זה החלק רבות מאד [מעלות זה החלק רבות מאד: די גוטע קוואליטעטן פון דעם טייל זענען זייער אסאך], דא זענען זייער אסאך מעלות.
תלמיד: מעלות המדות יא, עס איז דא מעלות שכליות [מעלות שכליות: אינטעלעקטועלע גוטע קוואליטעטן] וואס איז אן אייגענע זאך.
מגיד שיעור: ער רעדט דא פון מעלות המדות, כזהירות, ועדינות, וצדק, וסבלנות, וענווה, והסתפקות, וגבורה, ואמונה, וזולתם [כזהירות, ועדינות, וצדק, וסבלנות, וענווה, והסתפקות, וגבורה, ואמונה, וזולתם: ווי זהירות (קערפולנעס), עדינות (פיינקייט), צדק (גערעכטיגקייט), סבלנות (געדולד), ענווה (דעמוט), הסתפקות (צופרידנקייט), גבורה (מוט), אמונה (גלויבן), און אנדערע]. דאס איז א ליסט פון ניין פארטס. און נאכדעם ער זאגט קלאר און עס איז דא אסאך, רבות מאד, נישט נאר די. דאס איז נאר א דוגמה. און ער פירט אויס אויך קלאר מיט וזולתם [וזולתם: און אנדערע], אז עס איז דא נאך.
ליסט 2: שמונה פרקים, פרק ד׳
און די זעלבע זאך איז אין פרק ד׳, וואו ער מער אפיציעל רעדט וועגן וויאזוי די גוטע מידות זענען. און דא איז עס אביסל מער א קאמפליצירטע ליסט, ווייל ער מאכט אויך א ליסט פון ניין דרך ארץ [דרך ארץ: פּראפּער באהאנדלונג]. דו קענסט טשעקן אין די ענד פון די וואך שטייט וועלכע שטייט אין וועלכע. דו קענסט זען, עס שטייט נישט דא, ניין, עס שטייט נישט דא וואס איך וואלט געדארפט. שטייט יא. דו קענסט זען, דו האסט דא אויך א ליסט פון ניין חלקים, און דו קענסט טשעקן וועלכע ער האט געמיסט, וועלכע ער האט ארויסגענומען איינס פון זיי. פיגער אויס, איך ווייס נישט, אפשר קען מען זיך עפעס לערנען פון דעם, אבער איך גלייב אז די עיקר נקודה איז זיכער אז עס איז נישט קיין חילוק, ווייל ער גייט נישט דורך פשוט א ליסט, אלעס איז נאר די דוגמאות, און ביידע פון זיי זענען נישט קיין ליסט, אזויווי “אלו הן המדות, לא פחות ולא יותר” [אלו הן המדות, לא פחות ולא יותר: דאס זענען די מידות, נישט ווייניגער און נישט מער]. עס איז נאר די דוגמאות, און דער ערשטער פרק לייגט ער אסאך מאל א דוגמא אז מען זאל פארשטיין, און דער צווייטער פרק, סארי, אז מען זאל פארשטיין אז דאס איז די סארט זאכן וואס געהערן צו די חלק המעשה [חלק המעשה: דער פּראקטישער טייל], און דער פערטער חלק איז סך הכל [סך הכל: אין סך הכל] א דוגמא מיט מער פרטים [פרטים: דעטאלן] צו ווייזן וויאזוי יעדער איינער פון זיי קען מען מסביר זיין [מסביר זיין: דערקלערן] מיט א דרך הממוצע. שטימט?
סאו עד היום הזה [עד היום הזה: ביז היינט] ווייסט מען נישט וואס איז די ריכטיגע ליסט פון אלע מדות.
ליסט 3 און 4: הלכות דעות
נאך א פלאץ, וואו איז דא די צוויי ליסטן וואס זענען אין שמונה פרקים? נאך צוויי ליסטן זענען דא אין… משנה תורה [משנה תורה: רמב״ם׳ס הויפּט געזעץ קאד], הלכות דעות. וואו איז משנה תורה דא? הלכות דעות, עס שטייט אויך אין פרק א׳. וואס שטייט דא אין פרק א׳ פון הלכות דעות? איז זייער ספעציעל. עס שטייט, הלכות דעות, יא, “דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם” [דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם: עס איז דא אסאך פארשידענע מיינונגען/כאראקטער טרייטס פאר יעדן מענטש], זייער אסאך פון זיי. “דעות” מיינט אויך שמדות, בדרך כלל [בדרך כלל: געווענליך] גייט ער דאך א ליסט. דא איז אויך א קורצע ליסט אביסל, ער גייט פיר פון זיי ברענגט ער ארויס באריכות [באריכות: אין לענג], און נאכדעם זאגט ער “וכן על דרך זו שאר כל הדעות” [וכן על דרך זו שאר כל הדעות: און אזוי אויף דעם וועג אלע אנדערע מיינונגען]. ער גייט אזוי, ער איז מסביר קודם באריכות בעל חימה [בעל חימה: איינער מיט כעס] און בעל תאוה [בעל תאוה: איינער מיט תאוות] און בעל נפש רחבה [בעל נפש רחבה: איינער מיט א ברייטע נשמה, אמביציעז] און נסוג [נסוג: צוריקגעצויגן] באריכות וואס עס מיינט, נאכדעם גיבט ער נאך אפאר נאר מיט א נאמען, מהולל ואונן [מהולל ואונן: געלויבט און אומגליקלעך] וכו׳ וכו׳ וכו׳, וכל כיוצא בהן [וכל כיוצא בהן: און אלע ענליכע]. סאו ער ווערט קורצער מיט זיינע ווערטער פאר איטש וואן, און עס איז נאך אלץ נישט אן אגזאסטיוו, ער זאגט “ועוד וכו׳ וכו׳” [ועוד וכו׳ וכו׳: און נאך אזוי ווייטער]. וואס איז דא די וכו׳ וכו׳? קיינער ווייסט נישט.
און די זעלבע זאך ווי די פערטע ליסט וואס איך האב געזאגט. נאכדעם זאגט דער רמב״ם, די מצוה איז אז ער זאל גיין אין דרך האמצעי [דרך האמצעי: דער מיטלוועג] אין יעדע דעה, און ער גיבט אויך די גמרא [גמרא: תלמוד] ווי אזוי, כיצד למשל [כיצד למשל: ווי למשל], און נאכדעם שטייט ווייטער “וכן שאר הדעות” אין הלכה ד׳. די זעלבע זאך, איז שוין דא כביכול [כביכול: אזוי צו זאגן] צוויי ליסטעס. נאכדעם איז דא א דריטע ליסט, אפשר אפילו, איך וועל זען ווי אזוי איך וועל עס מציין זיין [מציין זיין: מארקירן], אין פרק ב׳ וואו ער גייט אדורך די רפואת המידות [רפואת המידות: היילונג פון כאראקטער טרייטס], און ער זאגט אז ס׳איז דא אזעלכע דעות און ס׳איז דא אזעלכע דעות, און ער ברענגט דארט נאך אפאר מידות. ער זאגט אז ס׳איז דא נאך א מידה וואס שטייט נישט אין די פריערדיגע מידות, די מידה פון שתיקה [שתיקה: שווייגן], “סייג לחכמה שתיקה” [סייג לחכמה שתיקה: א צוים פאר חכמה איז שווייגן]. און איך ווייס נישט צו דאס איז אויך א דבר המצוה [דבר המצוה: א זאך פון געבאט] לכאורה אויך, און נאך אפאר מידות וואס ער גייט אדורך אין פרק ב׳ אויך, איז דא א שטיקל ליסט.
מסקנא: קיין ליסט שטימט נישט מיט דער אנדערער
None of these lists are the same as any other ones. פארוואס לערנען מיר זיך פון דעם? אז די ליסטעס זענען נישט עכט.
דיסקוסיע: צי איז דאס ווי תרי״ג מצוות?
תלמיד: אבער די ליסט פון די תרי״ג מצוות איז יא עכט, ער זאגט דאך…
מגיד שיעור: ניין, אבער די מצוות, די מצוות…
תלמיד: אפשר איז די גאנצע מצוות ליסט נישט עכט?
מגיד שיעור: ניין, די מצוות ליסט איז עכט, איך וועל דיר זאגן פארוואס. ווייל וואס איז די ראיה [ראיה: באווייז]? וואס איז דא? לכאורה קען איך האבן א גאנצע ספק [ספק: צווייפל] אין א מצוה, צו ס׳איז יא א מצוה אדער ס׳איז נישט א מצוה, צו מ׳דארף אראפנעמען א מצוה. ס׳מאכט א חילוק אויב א מצוה איז אויף די ליסט. דא מאכט עס נישט קיין שום חילוק, נישט קיין שום זאך. די מידות קענסטו צוטיילן אויף צוויי מידות. למאי נפקא מינה [למאי נפקא מינה: וואס איז דער פּראקטישער אונטערשייד]? דא איז נישט דא קיין נפקא מינה. ס׳איז אן עכטע נפקא מינה, איך וועל דיר נאך זאגן וואס די נפקא מינה איז, אבער ס׳איז דא א נפקא מינה, ס׳איז א real thing. די ליסטעס זענען נישט real. פארוואס זענען זיי נישט real? ווייל די עכטע הגדרה פון מידות איז אויף יעדע זאך גיין בדרך האמצעי. און בדרך האמצעי מיינט עסאך כל מיני [כל מיני: אלערליי] ריכטיגע זאכן אין יעדע נושא. שטימט?
סא די ליסט פון מידות איז נישט אזוי עכט ווי ס׳איז היינט. דאס איז נישט חס ושלום [חס ושלום: חלילה], אורחות צדיקים [אורחות צדיקים: וועגן פון צדיקים, א קלאסישער מוסר ספר] האט אויך א ליסט פון מידות, יא? אפשר האט ער פינף און צוואנציג, איך ווייס נישט וואס איז זיין נאמבער. וויפיל פרקים איז דא אין אורחות צדיקים? ווער האט עס געשריבן? קיינער ווייסט נישט ווער ס׳האט עס געשריבן.
תלמיד: א פרוי.
תלמיד: איך האב געהערט אז א פרוי האט עס געשריבן.
מגיד שיעור: ווער? ווער?
תלמיד: איך האב געהערט אז א פרוי האט עס געשריבן.
מגיד שיעור: א פרוי? אבער איך ווייס נישט, אה, קען זיין אז א פרוי האט עס געשריבן, אבער…
תלמיד: איר לערנט עס?
מגיד שיעור: ס׳איז א שיינע ספר׳ל. יא? יא. ס׳איז דא אכט און צוואנציג שערים [שערים: קאפּיטלען]. א חלק פון זיי זענען איינס די היפוך [היפוך: פארקערט] פון דעם, שער הגאוה [שער הגאוה: די טויער פון שטאלץ], שער הענוה [שער הענוה: די טויער פון דעמוט], וכו׳. אבער א גרויסע רשימה, א לאנגע ליסט פון מידות. ס׳איז דא נאך אזעלכע ספרים. ס׳איז דא ספרי מידות איז געווען א…
תלמיד: אורחות צדיקים איז א געוויסע וועג פון מידות?
מגיד שיעור: יא, דאס איז שוין דרייצן אדער מער. יא, ס׳איז דא די ליסט פון י״ג מידות [י״ג מידות: דרייצן מידות] פון דעת. זיי האבן געלערנט א שיעור אין י״ג מידות הרחמים [י״ג מידות הרחמים: די דרייצן מידות פון רחמנות], right? מ׳דארף אויך טראכטן וועגן דעם אפאר שיעורים. ווייל קיין איינס פון די ליסטעס איז נישט געווען…
ליסטס פון מדות: פארשידענע מסורות און די פילאזאפישע פראבלעם
ליסטס פון מדות זענען נישט “עכט” / פיקסירט
מגיד שיעור:
סאו די ליסט פון מדות איז נישט אזוי עכט אזוי ווי ס׳הערט זיך. חובת הלבבות [Chovos HaLevavos: Duties of the Heart, an 11th-century Jewish ethical work], אורחות צדיקים [Orchos Tzaddikim: Paths of the Righteous, a medieval Jewish ethical work] האט אויך א ליסט פון מדות, יא? אפשר האט ער אכט און צוואנציג, עפעס אזא נומער. ס׳איז זיכער ס׳איז דא אינעם אורחות צדיקים. ווער האט עס געשריבן? קיינער ווייסט נישט ווער עס האט עס געשריבן.
תלמיד:
ווער? א פרוי?
מגיד שיעור:
א וואכע אידעע, ס׳קען שוין זיין א פרוי. איר לערנט דאס? ס׳איז שיינע ספרים שוין. יא? יא.
ס׳איז דא אכט און צוואנציג שערים. א חלק פון זיי זענען איינס דער היפוך פון דעם, שער הגאוה [the gate of pride], שער הענוה [the gate of humility], וכולי [and so on]. אבער א גרויסער האט א לאנגע ליסט פון מדות. ס׳איז דא נאך אזעלכע ספרים, ספרי מדות [books on character traits]. ס׳איז געווען א… אן אלדערע, ס׳איז נאך א גרויסע וועג פון מדות. יא, ס׳איז דא דרייצן אדער מער. יא, ס׳איז דא די ליסט פון י״ג מדות פון… פון… פון דעת. איך האב מ׳לערנט א שיבה וועגן י״ג מדות אמאל, רייט? מען דארף אויך טראכטן וועגן א פשוט׳ן. אבער קיינער פון די ליסט איז נישט קיין עכטע ליסט. סאו, מ׳דארף פארשטיין די זאכן. אוקעי, דאס איז קודם כל [first of all]. שטימט?
דאס איז מיין מיינונג וועגן דעם, וועגן די צוויי עקן. יא. סאו, פארוואס איז נישט דא קיין נארמאלע ליסט? אזוי ווי תרי״ג מצוות [613 commandments], צוואנציג מדות. ס׳וואלט געווען אסאך מער נארמאל. יא. סאו… די רבנים האבן געהאט ליסטס, די פילאזאפן האבן געהאט ליסטס, די מעלה מסו האבן געמאכט ליסטס, זיי האבן געמאכט ליסטס פאר די גוים, אלע מיני זאכן. יא.
סאו לאמיר פארשטיין, איך וויל דיר זאגן די שאלה, איך מאך דא מראה מקומות [source references], איך געב א סטרוקטור, איך וויל מאכן די שאלה. וואס איז די נפקא מינה [practical difference]? די נפקא מינה איז אזוי, לאמיר פארשטיין א וויכטיגע זאך.
די פיר קארדינאלע מדות פון פלאטא
מגיד שיעור:
ס׳איז דא אויך א מקובל׳דיגע ליסט, ביי אידן איז נישט דא אזוי מקובל, די גריכן האבן געהאט א זייער מקובל׳דיגע ליסט פון פיר, פיר עיקר מדות טובות וואס הייסן… דאס איז קלאסיש, קאלד “Four cardinal virtues”, וואס איז די ליסט פון פלאטא [Plato]. אלעמאל גייט מען מיט די ליסט, אמאל לייגט ער אויך צו צען אדער אזוי, אבער די עיקר ליסט וואס שטייט אין דעם ספר “The Republic” [Plato’s Republic] איז… פיר מידות. וועלכע פיר מידות דארף א מענטש האבן? יעדער דארף געדענקען…
תלמיד:
ניין, ניין, דאס איז נאך א זאך.
מגיד שיעור:
די יוונים הקדמונים [the ancient Greeks], ס׳ווערט געברענגט נאך אין פילע ספרים ראשונים [early rabbinic authorities], איך געדענק נישט וועלכע, האבן געזאגט אז ס׳זענען דא פיר עיקר גוטע מידות. פיר עיקר גוטע, מיר וועלן רעדן וועגן דעם.
די ערשטע מידה: פרישות / טעמפערענס
די ערשטע איז, דאס איז מידות, אויף ענגליש גייט עס “טעמפערענס” [temperance], אקעי? מיר וועלן גיין רעדן וועגן דעם, אדער “סאפראסינע” [σωφροσύνη, sophrosyne] אויף יווניש, פרישות [abstinence/moderation]. מיר וועלן רעדן וועגן דעם. “סאפראסינע” איז לשון פרישות, זאגט דער רמב״ם [Rambam/Maimonides]. און… וואס טוסטו?
תלמיד:
ניין, ס׳איז דא וואס זאגן אז ס׳איז א חילוק [difference].
מגיד שיעור:
יעצט, פיין.
די צווייטע מידה: גבורה / קארעדזש
“קארעדזש” [courage], אומץ [bravery], גבורה [strength/courage].
די דריטע מידה: חכמה / וויזדאם
מגיד שיעור:
“וויזדאם” [wisdom]. וויזדאם, חכמה [wisdom]. אוודאי איז וויזדאם א מידה טובה, זיך פירן מיט וויזדאם, און אויך האבן וויזדאם, אוודאי. דער רמב״ם, באלד וועלן מיר זען.
און…
תלמיד:
אויב דו ביסט א חכם [wise person], שטייט אין ספר משלי [the Book of Proverbs], ס׳איז פול מיט דעם.
מגיד שיעור:
אדער דו באקומסט עס אדער נישט.
תלמיד:
ניין, ניין, וויזדאם איז נישט כשרון [talent/ability].
דיגרעסיע: חכמה איז נישט כשרון
מגיד שיעור:
מ׳דארף זיך פירן מיט כשרון, אוודאי. מ׳לערנט זיך, מ׳לערנט זיך צו זיין א חכם. ס׳איז נישט אז… אדער ביסטו קלוג אדער נישט. ניין, שטותים [nonsense]. אדער דו קומסט מיט… אדער דו האסט די כשרון. כשרון און חכמה איז נישט די זעלבע זאך. אקעי?
תלמיד:
און דארפסט נישט האבן די כשרון?
מגיד שיעור:
ניין. אבער דו דארפסט פאר יעדע זאך האבן כשרון. אויך צו זיין א בעל גאוה [arrogant person] דארף מען האבן כשרון. יעדע זאך דארף מען האבן כשרון. כשרון מיינט די “קעפעסיטי” [capacity]. נישט יעדער קען… יעדער באקומט… אקעי, איך זאג דיר א פאקט. די ערשטע זאך וואס קומט אריין, קוק אין חז״ל [Chazal: our Sages of blessed memory], ס׳שטייט טויזנטער מאל אז ס׳איז א מעלה [virtue] צו זיין א חכם. ס׳איז נישט קיין… חכמה איז א מעלה. א מעלה וואס דו באקומסט.
תלמיד:
ניין, א מעלה וואס מ׳טוט.
מגיד שיעור:
דו קענסט באקומען דאס. חז״ל זאגן דאס. איי, איי, חכם. ווייל דער רמב״ם זאגט בפירוש [explicitly] אין הלכות [laws], ס׳שטייט בפירוש אין הלכות תשובה [Laws of Repentance], געדענקסט? “כל אחד יכול להיות חכם או סכל” [everyone can be wise or foolish]. בחירה [free choice]. אין די פרקי בחירה [chapters on free choice] שטייט עס. און ס׳איז נישט קיין חידוש [novelty] אין רמב״ם, ס׳איז דאך פסוקים [verses] זענען דא אזוי. א מענטש דארף זיין א חכם. אקעי, עניוועי, איך האב דא געזאגט א ליסט.
די פערטע מידה: צדק / דזשאסטיס
מגיד שיעור:
די פערטע מדה טובה איז דזשאסטיס [justice], צדק [righteousness/justice], זיין א צדיק [righteous person]. דארף זיין א צדיק, א חכם, א גיבור [hero/strong person], און א עשיר [wealthy person]. אזוי האבן די יונים הקדמונים [ancient Greeks] געזאגט. ס׳איז דא נאך מדות טובות וואס פלאטא רעדט אסאך, וואס איז זיין א גוטע חבר [good friend], חכם גיבור ועשיר [wise, strong, and wealthy].
נאך ליסטס – אידישע און קריסטלעכע
אידישע ליסטס
מגיד שיעור:
די אנדערע ליסט, יהי ביתך פתוח לרוחה [let your house be open wide]. אין משניות [Mishnayos: the Mishnah] איז דא פארשידענע אזעלכע ליסטס. “עז פנים לגיהנם ובושת פנים לגן עדן” [the brazen-faced go to Gehinnom, the shame-faced to the Garden of Eden]. “קנאת סופרים תרבה חכמה” [jealousy among scholars increases wisdom]. ס׳איז דא אסאך פארשידענע ליסטס. עניוועי, דאס איז זייער מקובל.
די דריי “theological virtues” פון די נוצרים
מגיד שיעור:
אזוי ווי איך האב געזאגט, די נצרים הקדמונים [early Christians] האבן געזאגט אז דאס איז בדרך הטבע [according to nature]. אבער מצד הדת [from the perspective of religion] איז דא נאך דריי מדות וואס הייסן Faith, Hope, and Charity. דאס איז די “three theological virtues”, אזוי איז מקובל ביי די קריסטן [Christians]. Faith – אמונה [faith], Hope – תקווה [hope], איך ווייס נישט, בטחון [trust], און Charity – אהבה [love], געבן, לפנים משורת הדין [beyond the letter of the law] בעצם [essentially]. נישט דזשאסטיס, וואס איז טייטש מען געבט פאר וואס ס׳איז ריכטיג, נאר חסד [kindness]. דאס איז אזוי האבן זיי געזאגט, וועט אויסקומען דאס, איך ווייס שוין, גאסטן א כהן און די צדיקים.
און ביי די אידן איז נישט אנגענומען אזא זאך. אינטערעסאנט, נאך א וויכטיגע זאך, באלד וועלן מיר רעדן וועגן דעם, ענוה [humility] און כיבוד [honor].
די פילאזאפישע שאלה: וואס איז דער טעם פון א ליסט פון מדות בכלל?
די פראבלעם מיט אלע ליסטס
מגיד שיעור:
אבער וואס איך וויל זאגן מיט די אלע זאכן איז, אז ס׳איז דא פארשידענע ליסטס פון מדות טובות, פארשידענע מקובל׳דיגע ליסטס. איך קען אפשר נעמען די ליסט פון רבי פנחס בן יאיר [Rabbi Pinchas ben Yair], טראכטן וועגן דעם באלד אויך. פארשידענע ליסטס פון מדות טובות. יעדער איינער איז מסכים אז א מענטש דארף האבן פארשידענע מדות טובות.
וואס איז די וויכטיגע זאך ווען מען מאכט אזא ליסט? די וויכטיגע זאך איז צו פארשטיין אויף וואס איז געבויט די ליסט. איך האב מיר יעצט געזאגט אן אינטערעסאנטע חידוש, אן אינטערעסאנטע באמערקונג, אז ביי די רמב״ם׳ס ליסט איז קיינמאל נישט קיין עכטע ליסט.
קריטעריעס פאר א גוטע ליסט (אריסטאטעלישע לאגיק)
מגיד שיעור:
אין אנדערע ווערטער, תרי״ג מצוות, אריסטו [Aristotle] האט אויסגעלערנט אז א גוטע ליסט דארף זיין “עקזאסטיוו” [exhaustive], עס דארף אינקלודן אלעס וואס איז דא, און וואס איז די אנדערע זאך? עס דארף זיין צעטיילט ריכטיג. יא? עס זאל נישט פעלן גארנישט, עס זאל נישט קענען קומען מארגן און זאגן “מה שייר תנא ושייר” [what did the teacher leave out and leave out – referring to incomplete lists]. אויב איז דא “תנא ושייר”, איז עס א שוואכע ליסט. א ליסט דארף זיך אנהייבן פון די כלל [general principle], און ער דארף צוטיילן דעם כלל ריכטיג, אז מ׳זאל נישט קענען זאגן מארגן פארוואס האסטו עס נישט צוטיילט אנדערש, יא? אזוי איז לכאורה [apparently] דער דין [law/rule] פון א גוטע ליסט. דער דין פון א גוטע ליסט דארף אינקלודן אלעס וואס איז דא אין דעם נושא [topic]. איינער מאכט א ליסט פון וואס ער דארף קויפן אויף שבת [Shabbos], דארף ער קויפן אלעס, און ער זאל נישט פארפאסן גארנישט.
די פראבלעם מיט מדות-ליסטס
מגיד שיעור:
די אלע ליסטן ארבעטן אויך נישט אזוי. ס׳איז געווען, און זיי דארפן באשטיין קודם כל, וויאזוי מ׳טרעפט אלע מידות, אלע גוטע מידות, איינס ביי איינס, נישט פארפאסט איינס. און די צווייטע איז, וויאזוי מ׳צוטיילט עס אויף די ריכטיגע וועג. וויאזוי מאכט מען א חלוקה [division] וואס דאס איז נישט סתם א ליסט אין דער וועלט אריין, נאר מ׳דארף עס צוטיילן אויף די ריכטיגע וועג. וואס צוטיילט? אן אנדערע רעדט, וואס מאכט… מיר וועלן גיין רעדן, דער רמב״ם גייט רעדן וועגן פארשידענע מידות, ס׳איז דא א מידה פון… וואס איז די ליסט פון מידות דא? שטייט דא, האסט דא א מידה פון קמצנות [stinginess], און ס׳איז אויך דא א מידה פון נדיבות [generosity]. ער האט צוויי מידות, אדער צוויי אדער דריי מידות וואס האבן צוטון מיט געלט. און מיר דארפן פארשטיין וואס קאנעקט, וואס צוטיילט די מידות? וואס מיינט מען ווען מ׳זאגט אז א מידה איז אנדערש פון די אנדערע מידה? דאס האבן מיר שוין אנגעהויבן צו רעדן אין די פריערדיגע זמן, די חקירה [investigation], רייט?
די ראדיקאלע שאלה: דארף מען בכלל א ליסט פון מדות?
די טענה: אלעס קומט אראפ צו איין זאך
מגיד שיעור:
מיר דארפן בכלל פארשטיין אז ס׳איז דא א שטארקע טענה וואס זאגט אז ס׳איז נישט דא אזא זאך ווי אסאך מידות. אזוי ווי דער חזון איש [Chazon Ish: Rabbi Avraham Yeshaya Karelitz] האט נישט געטענה׳ט, אזוי ווי צדיקים [righteous people] האבן ליב געהאט צו טענה׳ן, געדענק איך. פארוואס? אז מידות טובות מיינט דאך אז ער זאל זיך פירן ווי ס׳איז ריכטיג. די פירן כפי מידת החכמה [according to the measure of wisdom], לויט וואס ס׳דארף צו זיין, לויט וואס ס׳איז ריכטיג. קומט אויס אז ס׳איז נאר דא איין מידה, זיך פירן לויט וואס ס׳איז ריכטיג. און ס׳איז דא איין שלעכטע מידה, קען ער זיך פירן נישט ווי ס׳איז ריכטיג, אז ער זאל זיך פירן לויט די יצר הרע [evil inclination], לאמיר זאגן, לויט ווי ס׳איז אים באקוועם, לויט ווי די יצר זאגט אים אז ס׳איז ריכטיג, נישט ווי ס׳איז אמת׳דיג ריכטיג.
רבינו יונה: חכם און טיפש
מגיד שיעור:
וואס האט רבינו יונה [Rabbeinu Yonah: Rabbi Jonah of Gerona] געזאגט? “כל המצוות הן תורת חכם, וכל העבירות הן תורת טפש” [all the commandments are the teaching of the wise, and all the transgressions are the teaching of the fool]. יא, חכם וטיפש [wise and foolish], יא, צדיק ורשע [righteous and wicked]. ס׳איז דא א גוטער און ס׳איז דא א שלעכטער. ס׳איז דא א פרומער און ס׳איז דא א נאר. וכולי. נאר בפרט ווען מ׳רעדט פון מדות, וואס איז די נפקא מינה אז די שלעכטע זאך וואס ער טוט איז מידת הכעס [the trait of anger] אדער ס׳איז מידת ה… ס׳איז נישט קיין חטא [sin]? ס׳איז דאך א חטא, און מ׳דארף וויסן אויף וועלכע שמות [names] די חטאות [sins]. ס׳איז נישט קיין נפקא מינה. ער טוט אבער א חטא, ער טוט אן עבירה [transgression], ער טוט אן עבירה. ס׳איז נישט קיין נפקא מינה אויב ער טוט אן עבירה פון גזילה [robbery] אדער ער טוט אן עבירה פון גניבה [theft]. מידת הכעס, קומט פון מידת הגאוה [the trait of pride], און מיין איך אפילו מידת הגאוה, פארוואס זאל מען בכלל רעדן וועגן דעם? אוקעי, וואס העלפט עס מיר?
דער פראקטישער איינוואנד: “וואס העלפט מיר א ליסט?”
מגיד שיעור:
פארשטייסט די שאלה? ס׳איז א waste of time צו מאכן די אלע ליסטס פון מדות, ס׳וועט מיר העלפן גארנישט. וואס האב איך צו מאכן א לאנגע ליסט? איך זאג פאר יעדן איינעם, זאלסט זיך פירן ריכטיג און שוין.
תלמיד:
יא, אבער ס׳איז impossible.
מגיד שיעור:
איך קען זיך כאפן אויף איין מידה. וואס וועט העלפן צו געבן איין מידה? לאמיר זאגן, איינער האט קיינמאל נישט געהערט פון די מידה. לאמיר זאגן איינער האט קיינמאל נישט געהערט פון די קאנצעפט [concept], אפשר איז דא אזעלכע מענטשן? קיינמאל נישט געהערט פון די זאך אז ס׳איז דא א ליסט פון מדות, פארשידענע מידות טובות, מידות רעות. ער ווייסט אז מ׳דארף זיין א מענטש, מ׳דארף זיך פירן ריכטיג. וואס הייסט וויאזוי זיך צו פירן ריכטיג? איך וועל דיר זאגן, איך ווייס טויזנט זאכן: די טאטע דארף מען מכבד זיין [honor], און חברים דארף מען זיין גוטע חברים צו, און ווען מ׳עסט דארף מען עסן נישט צופיל און נישט צו ווייניג. אויף יעדע סעקונדע איז דא נאך א מידה. וואס האב איך פון מאכן פון דעם כללים אזעלכע מידות? מידת התאוה [the trait of desire], מידת הגאוה, מידת הכעס, מידת הענוה. וואס האב איך פון דעם? איך וואלט נישט געוואוסט אז די זאכן זענען גוטע זאכן? איך וואלט געוואוסט. איך וואלט געוואוסט. איך בין א גוטער מענטש, איך טו די אלע זאכן. וואס טו איך אויף מיט מאכן א ליסט פון מדות? אדער בכלל מיט זאגן איינע פון זיי אפילו?
תלמיד:
איך קען נישט אויסלערנען פאר מענטשן צו זיין גוט, אבער איך זאג זיי נישט, דאס הייסט אזוי און אזוי.
[טעכנישע אונטערברעכונג]
מגיד שיעור:
דאס איז… It’s not working, my recorder. ס׳שטייט recording. ס׳שטייט, איך זע נישט די גרינע… ניין, מיין audio ארבעט נישט. The recorder איז מיר געווארן, audio ארבעט נישט. די גרינע וואס? ס׳איז נישט connected צו די camera. ס׳איז connected אין די wrong place אדער עפעס. איך ווייס נישט, עפעס איז wrong. איך האב מורא אז מ׳וועט נישט האבן א שיעור. ניין, ס׳איז bullshit.
אה, וואס? No, it’s connected to the wrong thing, or my thing is not turned on, or something. איך ווייס נישט, אלע מיני זאכן זענען… דו זעסט אז ס׳מאכט נישט קיין רויטע… דו זעסט אז ס׳מאכט נישט קיין רויטע… דו זעסט אז ס׳מאכט נישט קיין רויטע… דער גרינער איז דיין באר וואס גייט ארויף און אראפ? ניין, אויף די… אויף די קעמערע. דאס איז די ריסיווער. ניין, ניין, ס׳איז נישט פלאגד אין די רייט פלעיס. איך האב עס געפלאגד אין די ראנג פלעיס. נעם דאס. יא. ס׳זאל זיין אזא מין זאך? ס׳זאל זיין ברייטער?
קורטעסי און די כוח פון ווערטער אין מדות
די נויטווענדיגקייט צו זעהן מדות אין פראקטיק
מדות איז אן ענין שבמעשה
Instructor: זעהסט אז עס מאכט נישט קיין רויטע און קיין גרינע דעם באר וואס גייט ארויף און אראפ? נא, אן די… אן די… אן די קעמערע. דאס איז די רעסיווער. נא נא נא, עס איז נאט פלאגד אין די רייט פלעיס, עס איז אין די ראנג פלעיס. דאס?
Student: יא.
Instructor: וואס זאל איך ברענגען? איך קוק וואס גייט דארט פאר. ווייס נישט. ענדליך האסטו וואס דו דארפסט ארבעטן.
Student: אזוי דארף איך וויסן. אזוי דארף איך וויסן. וואס האט מען פון מאכן אן עקסטערע מידה פון וויסן וואס די קעמערע איז.
Instructor: איך דארף כאפן די נקודה, איך דארף זאגן א וויכטיגע זאך. אקעי, סאו דיס איז עי ווערי סיריעס קוועסטשען. וואס האט מען פון די גאנצע זאך, איין זאך מען זאל קענען אויסקלערן.
Student: אקעי, איך העלף פול, מאך כללים אזעלכע. אינסטעד פון זאגן מען דארף זיין א מענטש, זאגט מען זיין אן ענוו, און זיין נישט קיין בעל גאוה, נישט קיין בעל כעס, נישט קיין בעל תאוה.
Instructor: וואס? דו ביסט פאוקוסד אויף די שלעכטע זאכן. דער רמב״ם [Rambam: Maimonides] אויך נעמט זאגט כעס, איך ווייס נישט וואס ער זאגט דארט. מען דארף עס באזירן אויף געוויסע מאס, אויף געוויסע מענטשן, באזירן אויף געוויסע מאס, אויף געוויסע דוגמאות. און קיין דוגמאות פון אנדערע פאוינט ווען דו האסט נישט קיין סענס פון א דרך הממוצע [the middle path/golden mean], דארף מען… דרך הממוצע איז נאר א טעאריע. הלכה למעשה [in practice] דארף מען עס זעהן.
סאו לאמיר פארשטיין, דא בין איך מסכים אז מדות איז א ענין שבמעשה [a matter of practical action]. א ענין שבמעשה לערנט מען זיך נישט פון קיין תורה׳ס. מען דארף עס זעהן.
Student: הענסט, מען דארף עס זעהן, שטימט?
Instructor: יא. מען דארף קענען זעהן.
Student: נא, די שאלה איז אזוי, איך בין מסכים, אבער אזוי דארף מען עס זעהן אינגאנצן בפועל ממש [completely in actual practice]. קענסט מיר זאגן וועגן מדות הכלל [general character traits], גייט עס מיר אויך נישט אזוי סאך העלפן. שטימט? וואס גייט מיר העלפן צו זעהן ווי יענער רעגט זיך נישט אדער רעגט זיך יא, אין די ריכטיגע צייט, אין די ריכטיגע אופן, אין די ריכטיגע וועג. דעמאלטס קען איך זיך אויסלערנען אז דאס איז א גוטע זאך, אדער איך האב געזען אז דאס פירט צו א בעסערע לעבן, האב איך געזען אז דאס איז א גוטע זאך.
Instructor: אמת.
Student: די שאלה איז וועגן די זאך אינדערמיטן, רייט? וואס האב איך פון עס רופן די מדת הכעס [the character trait of anger]? וואס טו איך אויף מיט דאס צוטיילן די מדות אויף די אופן, און רופן דאס כעס און דאס תאוה [desire] און דאס גאוה [pride] און אזוי ווייטער? ס׳איז נישט די עקזעקט זאך וואס איך זע, ס׳איז אביסל א העכערע לעוועל פון הפשטה [abstraction], רייט? ס׳איז סאמטינג אין ביטווין.
די נויטווענדיגקייט פון ווערטער צו אידענטיפיצירן מדות
Instructor: אבער דו קענסט זען פון אים זיך אויסצולערנען זייער גוטע זאכן, און אנדערע זאכן איז ער זייער אין כעס. ווי לאנג ער האט נישט א נאמען פאר די זאך פון כעס, און ער האט זיך נאך נישט געכאפט אז דאס איז… ווייל ער האט אזויפיל אנדערע גוטע מדות, און אנדערע זאכן איז ער גוט, און דא איז ער זייער שטארק אויפגערעגט.
So if you don’t have a word, so this is a general thing, like if you don’t have words for things, you don’t notice them, right? אונז זעען נאר זאכן וואס אונז האבן ווערטער פאר זיי. דאס איז א יסוד. זייער א שטארקע יסוד. אדער אונז פארשטייען נישט, אונז קענען נישט, אונז פארשטייען נישט, איך מיין נישט אונז קענען זאגן א שיעור, אונז פארשטייען נישט וויאזוי זיך צו פירן אן רופן די זאך א ווארט.
דוגמאות פון פעלנדע ווערטער און מדות
דער גנב וואס ווייסט נישט אז ער איז א גנב
Instructor: ס׳קען זיין למשל, לאמיר זאגן א וויכטיגע זאך. ס׳קען זיין למשל אז ס׳איז דא פארשידענע מענטשן, אונז האבן גערעדט לעצטע וואך אין שיעור וועגן דעם, אז אסאך מאל איז דא א מענטש וואס איז א גנב און ער כאפט נישט אז ער איז א גנב, און די סביבה כאפט נישט אז ער איז א גנב, אמת? ער איז א רוצח און ער כאפט נישט אז ער איז א רוצח. ס׳קען אפילו זיין גאנצע קולטורן וואס זיי האבן נישט א ווארט פאר א געוויסע מדה טובה, און זיי קענען זיך נישט שפירן דערמיט. ס׳איז זייער שווער, עט ליעסט, אפשר האט ער עס אביסל ביי מיסטעיק, בדרך מקרה בטעות האט ער עס באקומען פון ערגעץ, אבער ס׳איז זייער שווער צו זיין בקביעות ביי דעם מענטש די זאך, ווייל ער האט נישט קיין ווארט.
איך קען טראכטן פון די גמרא, דרך אגב, נישט נאר דעם. איך מיין אז אונז אידן, איך האב ליב ווען מ׳קריטיקירט די אידן, אמת? איך מיין אז ביי אונז אידן, אונז האבן פארשידענע ליסטעס פון מדות, אזוי ווי די רב מדות וואס דער רמב״ם ברענגט קען יעדער איינער, און איך האלט אז אין יעדע ליסטע פעלט אסאך גוטע מדות. און ווייל מיר האבן נישט אין די ליסטע, נישט נאר א ליסטע, נאר די ריזן פארוואס מיר זאלן זיך אזוי פירן, און די ריזן פארוואס מיר טארן זיך נישט אזוי פירן, און אזוי ווייטער, עס גייט אפשר ביידע וועגן, אבער ווען מיר האבן נישט און מיר רעדן נישט וועגן די זאך אלס א מידה, פעלט אונז בכלל צו כאפן אז דאס איז א זאך וואס מ׳קען טון. ענק קענען טראכטן פון די גמרא, אמת? ניין, ס׳איז א גוטע דוגמא.
קארעדזש — א מדה וואס די בעלי מוסר רעדן נישט וועגן
Instructor: קארעדזה [courage] האבן מיר שוין גערעדט, אז מיר האבן גערעדט אז ס׳איז דא אסאך מאל, קארעדזש איז א זאך וואס די רמב״ם רעדט יא וועגן, איך האב גערעדט וועגן דעם, און ר׳ אהרן קאטלער רעדט וועגן דעם, אבער די בעלי מוסר האבן נישט ליב צו רעדן וועגן קארעדזש. יעצט, איך וואלט געטראכט אז קארעדזש מיינט, ס׳איז גלייך צו רעדן וועגן דעם, ווייל ס׳איז דאך דא א מידה פון דרך המצוה שבו [the middle path within it], יא? ס׳מיינט נישט סתם זיין א חיה, ס׳מיינט, יא, ס׳איז דא א ריכטיגע מידה פון נישט וויסן וויאזוי צו נעמען ריסקס, און וויאזוי זיך אריינצולייגן אין סכנות אויף א ריכטיגע וועג, איז א זאך וואס מ׳דארף רעדן. אבער מיר האבן נישט, יא, מיר רעדן נישט וועגן דעם, ס׳איז נישט א גוטע דוגמא וואס איך ווייס. איך זאג קארעדזש ווייסן רוב מענטשן וואס ס׳איז, זיי זאגן נאר ס׳איז נישט קיין אידישע זאך.
די דוגמא פון קורטעסי
וואס איז קורטעסי?
Instructor: און איך האב געטראכט פון א זאך וואס מיר ווייסן בכלל נישט וואס ס׳איז, ווייל מיר האבן נישט קיין ווארט דערפאר. למשל.
Student: למשל?
Instructor: איך ווייס, איך האב א יאר טייל מיני, איך דארף אייל עס פארם.
Student: וואס?
Instructor: דאס איז פאר שיעורי וואס איך זאג.
Student: וואס?
Instructor: ס׳איז נישט.
Student: אה, ס׳איז נישט?
Instructor: ס׳איז יא?
Student: אה, דאס זאג אן אינטערסאנטע זאך.
Instructor: איך ווייס אויב עס איז א גוטער ווידער אדער א שלעכטער מדה. אבער עס איז דא א מדה וואס הייסט courtesy אויף ענגליש. עס געט דערפון?
Student: וואס מיינט courtesy?
Instructor: courtesy, יעדער זאכן courtesy. courtesy מיינט א וועג ווי א מענטש באהעבן מיט א סטרענדזשער [stranger]. אזוי ווי אונז האבן א מיטל וואס הייסט פארגינען וואס אנדערע מענטש ווייסן נישט וועגן פארגינען?
Student: ס׳איז א פארקערטער מיטל.
Instructor: ס׳איז א פארקערטער דיגמע. ס׳איז נישט נאך פאר גענוג. איך קען זאגן א איידל קארדל, למשל.
Student: איך גיי זאגן פאר א גוט צו זיין א איידל, איך ווייסט וואס ס׳איז מיינט.
Instructor: איך מען איז אורים. ס׳איז אייער. ס׳איז איין איידל, איך מיין אז ס׳איז דאך צניעות, אן הנהגה. ס׳איז אויך א סארט צניעות.
ניין, קורטעסי איז איידל. ניין, קורטעסי מיינט א געוויסע, א ריכטיגע וועג וויאזוי מ׳פירט זיך מיט סטרעינדזשערס. מיט א חבר האט מען נישט קיין קורטעסי, מיט א חבר איז מען א חבר. מיט א שונא האט מען, איך ווייס נישט וואס, שנאה, וואטעווער, מ׳דארף אים מתייחס זיין. קורטעסי איז דאס, אז ווען מ׳גייט אין באנק און ס׳שטייט איינער אליין, שטופט מען אים נישט. יא? דו ווייסט אז די אידן זענען נישט אזוי נימוסיג.
Student: מ׳רופט עס חילול השם [desecration of God’s name], ס׳איז א גאנצע אנדערע נושא.
Instructor: יא? קורטעסי מיינט אז ווען דו גייסט אין די סטאר, האלטסטו די טיר פאר דער וואס איז אונטער דיר. יא? ס׳איז נישט קיין מידה, ס׳איז נישט קיין חסד, ער האט נישט געדארפט האבן קיין חסד, ער קען זיך גאנץ גוט אליין האלטן די טיר. ס׳איז פשוט א ריכטיגע הנהגה וויאזוי מ׳פירט זיך מיט א סטרעינדזשער. נישט מיט א חבר, נישט איינער פון דיינע קינדער, נישט איינער וואס דו ביסט מקרב, וואס דו ווילסט אים ווייזן ווי גוט די אידן זענען.
איך האב נישט געזאגט אז ס׳איז נישט דא קיין מקורות אין די תורה פאר אזא זאך.
דיסקוסיע: איז קורטעסי פאלשקייט?
Student: ניין, ניין, איך וואלט עס נישט גערופן גאוה. איך וואלט עס נישט גערופן גאוה.
Instructor: ניין, אויסער אז דו ביסט מקרב אזא זאך, בנימוסא דאך.
Student: קורטעסי. דארף קיין, דארף קיין נימוס?
Instructor: די ספרים האבן דעם ביטוי נימוס, אבער ווען אונז זאגן נימוס, קוקט עס אונז אויס ווי א פאלשע זאך.
Student: ניין, ס׳איז דא אזא מידה.
Instructor: ס׳איז פאלש.
Student: ס׳איז נישט, אונז קוקט עס אונז אויס פאלש, ווייל ס׳איז טאקע, איך מיין נישט דעם חבר. איך קען זיין זייער קורטעסי צו דיר, און איך האב דיך אין דער ערד. ס׳גייט מיר נישט אן, איך קער נישט אויב דו שטארבסט מארגן אין די נעקסטע מינוט. וואס האט עס א שייכות צו פאלשקייט?
Instructor: דאס איז שיין, אז דאס איז די שיטה פון די אידן. די אידן האלטן, די אמת׳ע אידן, אז זיי ווייסן אז זיי האלטן אז דאס איז פאלש, זיי ווייסן אז ס׳איז פאלש. ס׳האט נישט קיין מעלה. א גוי, א גוי, א געוויסע קולטור, די יוראפיען קולטור איז זייער אינטו קורטעסי. ביי די וועי, אין די איסט איז נישט אזוי. וואס איז די מעלה?
Student: דו ווילסט די מעלה זיין? דאס איז א שיעור אויף קורטעסי?
Instructor: איך וועל דיר זאגן אין ריעליטי. א דוגמא. ס׳קומען גוים, און ער קען זיין די גרעסטע חרא, ער שמייכלט, אלעס איז קורטעסי. נעקסטן טאג, “איי וויל קאל יו”, און ער האט דיך אין דער ערד. מינינג, ס׳איז א פאלשקייט, ס׳איז ביעס גארנישט. ס׳איז נישט קיין גוטע מידה.
Student: אקעי, ס׳איז לוקס ווערי גוד, ס׳איז מחלוקת.
Instructor: איך בין נישט מסכים אז ס׳איז נישטא ביי כלל ישראל. קען זיין אז ס׳איז חנופה [flattery].
דער חילוק צווישן קורטעסי און חנופה
Student: אה, זייער גוט. ווייט, ווייט, לאמיר זיך אפשטעלן. זייער גוט. ס׳איז דא א זאך וואס הייסט חנופה. וויאזוי זאגט מען חנופה אויף ענגליש? פלעטערי [flattery], רייט? פלעטערי. יעדער איינער פארשטייט אז פלעטערי און קורטעסי… עס קען זיין אז די קצוניות אין אמעריקע איז מען אביסל מער קורטעסי. איך בין מודה צו דיר. עס קען זיין אז די אמעריקאנער גוים, דער מנהג אמעריקע, איז צו זיין אביסל צו… נישט… עט סאם פוינט דארפסטו זיך זאגן, דו ווילסט מיר האלטן איך זאל דיך נישט צוריקקאלן?
Instructor: ניין, זאג מיר, איך קאל דיך נישט צוריק.
Student: ניין, סי, וואס דאס איז אין די רמב״ם׳ס וועי אוו טינקינג, וואס דו זאגסט יעצט, איז די קצוניות הרע [the bad extreme] פון דעם. קורטעסי, אין אנדערע ווערטער, טייטש וויאזוי מען פירט זיך אויף צו א סטרעינדזשער. נישט אזוי ווי די גאליציאנער אידן, קודם גייט די רעדע אריין, אה, איך וויל דיר זאגן א גוטן חודש. ניין, דאס איז אפילו וויאזוי מ׳זאגט צו א מנהל נארמאל. נישט א האג. א האג איז שוין צו פיל. און אויך איז דאס א פעיק… און די היפיס מאכן א האג פאר יעדן סטרעינדזשער. דאס איז נישט קורטעסי, דאס איז עפעס אן עברה לשמה [a transgression for the sake of heaven — ironic usage]. די גוים מאכן… וויאזוי מ׳זאגט ביי אונז, ביטע שיין, קומטס אריין אין קהל עדתינו, וואס ברענגט די נאציס אן. דאס איז פאלשע קורטעסי, ווייל ס׳איז אינגאנצן די היפוך.
און וואס איז די ריכטיגע קורטעסי? נישט די זעלבע זאך ווי חנופה. יא, יעצט איז אפילו נישט חנופה, דו ווייסט וואס יעצט איז. חנופה טייטש פלעטערי. יעדער איינער פארשטייט אויף ענגליש די צוויי ווערטער. ווען דו האסט צוויי ווערטער, מיינט עס אז די קולטור דיסטינגווישט צווישן די צוויי זאכן. פלעטערי איז דער וואס זאגט, דער לעקער, “יא, איך קאל דיך,” און ווען ער קאלט נישט, זאגט ער, “יא, יא, איך האב דיך געזען…” דאס איז נישט קורטעסי. קורטעסי מיינט, מ׳קען זאגן קורטעסלי ניין, יא? מ׳קען זאגן, “שכוח פאר די אפפער, און האסטו געזאגט, “טענק יו סאו מאטש פאר יור אינטערעסט, איט׳ס נאט א רייט טיים פאר אונז נאו.” האסטו געזאגט, דאס איז זייער קלאר ניין. ס׳איז נישט קיין שום ספק אז ער גייט מארגן יא זיין די טיים, רייט? דו פארשטייסט עס אליין. אבער ס׳איז נישט קיין שקר, און ס׳איז נישט קיין חנופה. חנופה איז דער וואס פארשטייט נישט די חילוק, ער זאגט אז דאס איז חנופה.
קורטעסי אלס מעשה דרך ארץ
Instructor: קורטעסי איז א מעשה דרך ארץ [proper conduct]. ווען איינער רוקט זיך ארויס אין א פארקינג, מ׳געט אים א ווינקל. דאס איז א געוויסע קורטעסינעס. יא, אבער איך הער, ס׳איז נישט קיין מורא׳דיגע מעלה צו האבן. ס׳איז א מורא׳דיגע מעלה, דאס ווייס איך נישט.
Student: וואס?
צוויי שיטות אין אידישקייט: סבר פנים יפות און בשמחה
Instructor: ס׳איז דא א סתירה. ס׳איז דא איין משנה “שתי בסבר פנים יפות” [greet every person with a pleasant countenance], און ס׳איז דא א צווייטע משנה “שתי בשמחה” [greet with joy]. ס׳איז די צוויי שיטות אין אידישקייט. איינער איז מקבל יסורים בשמחה [accepts suffering with joy], און איינער זאגט “סבר פנים יפות”. מארגן, מארגן, א שיטה וועט זיין. ס׳איז צוויי תנאים [Tannaim: Mishnaic sages], איינער זאגט אזוי און איינער זאגט אזוי. דער רמב״ם רעדט וועגן דעם אין פרק א׳ משנה א׳. אמת, אבער אונז מאכן עס שנעלער דעם פרק א׳.
מדות כלפי סטרעינדזשערס און די שיטה פון חלקי הנפש
דוגמא: סבר פנים יפות – א מדה וואס פעלט א נאמען
אינסטרוקטאר: יא, אבער וואס… איך הער, אבער ס׳איז דאך א מורא׳דיגע מעלה צו האבן. ס׳איז א מורא׳דיגע מעלה. דאס ווייס איך נישט. איך ווייס דאך נאר… וואס?
יא, ס׳איז דא א מסתמא, ס׳איז דא איין משנה שטייט “הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות” [Greet every person with a pleasant countenance – Pirkei Avos/Ethics of the Fathers 1:15], און ס׳איז דא צוויי שיטות אין אידישקייט. איינער איז “מקבל את כל האדם”, און איינער וואגט איין “בסבר פנים יפות”. ס׳איז די צווייטע הנאה. איינער זאגט דאס נאך ניק נישט. דער רמב״ם [Rambam: Maimonides] רעדט וועגן דעם אין פרק ז׳ אין משנה.
אמת, יא, אמת. אבער אונז מאכן עס נאר ווי עפעס הייסט “סבר פנים יפות” איז צו… געווענליך ווען אונז ציילן ווי אסאך צו… סבר פנים יפות… יא, גוט מארגן.
די תועלת פון א ווארט פאר א מדה
ס׳איז בקיצור, איך ברענג עס נאר ארויס, אז ווען דו האסט א ווארט פאר עפעס, דו כאפסט אז ס׳איז דא אזא מדה, און פאר דעם איז דא א ראנג וועג פון די מדה. ס׳איז דא איינער וואס איז סתם א לעקער, איינער איז סתם א שקרן, איינער איז סתם א שלעכטער, דאס איז די אפאזיט, ער האט צו ווייניג courtesy, איינער האט צו פיל פאלשע courtesy. אבער ס׳איז דא אזא מדה, און אזוי לאנג דו האסט נישט די ווארט, איז זייער שווער צו רעדן וועגן דעם, זייער שווער צו משיג זיין בכלל וואס מ׳רעדט, זייער שווער צו מחנך זיין.
למשל, אפילו דו זעסט, דו זעסט אז מענטשן טוען אזוי, זאגסטו, “אה, זיי זענען חנפנים [flatterers/hypocrites].” ניין, זיי זענען נישט קיין חנפנים. חלק זענען חנפנים, אבער חלק זענען זיי זיך מחנך צו די מדה.
דאס איז אן עקזעמפל. איך מיין אז ס׳איז דא אסאך אידישע מידות וואס איז געווארן אז מ׳האט נישט, און אזוי ווייטער. קום, געב אונז אפאר עכטע מידות.
סטודענט: רעספעקט? מידות זענען אלע אזעלכע קליינע זאכן.
אינסטרוקטאר: זאג רעספעקט. די מדה פון רעספעקט איז נישט דא היינט ביי אידן.
סטודענט: ס׳איז דא א מדת דרך ארץ [proper conduct/respect] פאר עלטערע מענטשן, ס׳איז דא כבוד הבריות [respect for human dignity].
אינסטרוקטאר: דרך ארץ, פאלייטנעסס.
סטודענט: יא, אבער…
אינסטרוקטאר: ס׳איז דא א געוויסע כבוד הבריות, אבער ווייל ס׳איז א שווערע…
מדות כלפי סטרעינדזשערס – א לאך אין אידישער מדות-וועלט
אינסטרוקטאר: courtesy איז א מאדנע מדה. איך טראכט אסאך וועגן דעם פאר אנדערע אידן. ס׳איז דא אסאך מידות אין די היינטיגע וועלט וואס האבן צו טון מיט וויאזוי מיר אקטן צו סטרעינדזשערס. אידן האבן נישט אזא מין ביג קאנצעפט פון א סטרעינדזשער.
סטודענט: ניין, ס׳איז אן אמת׳ע זאך.
אינסטרוקטאר: אויב איז ער א איד, איז ער א ברודער. אויב איז ער א איד פון די אנדערע חסידות, איז ער דאך זיין שונא [enemy]. אבער… און אין די ליבעראלע וועלט… איך מיין, אמאל איז די היינטיגע וועלט – אמאל איז געווען, די היינטיגע וועלט איז זייער שטארק געבויט אויף פארשידענע מדות טובות וויאזוי מען באהייווט צו סטרעינדזשערס.
הכנסת אורחים – א פארגלייך
אין די אמאליגע וועלט, די אידן, די פרומע אידן, די היימישע אידן זענען אביסל אלט-מאדיש אין דעם חלק, זיי האבן נישט עכט די מדות. למשל הכנסת אורחים [hospitality to guests] וואס אברהם אבינו [Abraham our forefather] האט מייסד געווען, די אראבערס אין די מידל איסט זענען נאך אלץ זייער שטארק אין די ליניע פון הכנסת אורחים. הכנסת אורחים איז א סארט מדה, אבער הכנסת אורחים איז שוין מער פון דעם. הכנסת אורחים איז אז דו ביסט געקומען צו מיר, יעצט באלאנגסטו צו מיר, איך דארף דיך אפילו באשיצן, איך דארף זיין דיין שומר [guardian], ווייל דו באלאנגסט צו מיר. דו ביסט שוין תחת חסותי [under my protection], דו ביסט אונטער מיין פראטעקשן.
דאס איז א סארט מדה וויאזוי מען באהייווט מיט סטרעינדזשערס, אבער דאס איז שוין א מדה וואס מאכט שוין דעם סטרעינדזשער פאר איש תחת שלטונך [a person under your authority]. די ליבעראלע מדה איז אז ער איז א סיטיזען, וויאזוי מען באהייווט צו א צווייטן סיטיזען, נישט ער וואס איז דא צוזאמען מיט דיר, דיין חבר, האלט אלעס אכט און באדי. דאס איז די אנדערע מדה, פארדעם די אידן קענען נישט גיין אין סאבוועי, פארשטייסטו? נישט קיין קורטעסי, גארנישט. דאס איז שוין קודם.
די גאנצע עולם פון מדות
יא יא, אלע דיעזע מדות, דאס אז קורטעסי איז נאר איין עקזעמפל, עס זענען דא א סך מדות, און עס איז דא אן ארגומענט צו בי העד וועלכע איז די ריכטיגע און וועלכע נישט, איך ווייס שוין, מען קען זיך דינגען וועגן דעם. איך ברענג נאר ארויס אז דא זענען מדות, עס איז א גאנצע הנהגה [conduct/behavior], יעדער איז מסכים אז מען קען זיין צו פיל, עס קען זיין צו קאלט, עס קען זיין צו הייס, עס קען זיין צו ווארעם, צו קאלט, צו שלעכט און אזוי ווייטער. אבער עס איז דא א גאנצע עולם [world] אין מדות וואס מען איז מחנך צו זיין א גוטער מענטש.
דוגמא: געלע לייט (טראפיק לייט)
עס זענען דא מדות, דו ווייסט אזוי אויך אין יעדע זאך, עס זענען דא מדות אין געזעץ. דער געזעץ זאגט אז ביי די געלע לייט מעגן מיר פארן, ווילסטו פארשטיין אלע חסידישע אידן אז מען דארף פארן שנעלער. אבער וואס זאגט די מדה טובה? מדה טובה זאגט ביי די געלע לייט שטעלט מען זיך אפ, ווייל דאס איז נישט קיין… וואס האב איך מיט יענעם? וואס זאל דער צווייטער זיין? עס זאל אים גארנישט פאסירן, נאו פראבלעם, נאר מען וויל שלאָגן ווער עס קומט אן ערשט. דאס דארף געוויסע מענטשליכקייט, אונז רופן עס מענטשליכקייט סאמטיימס. יא, ווייל עס איז א קורטעסי.
בקיצור, די אלע מדות וואס אפשר האט מען נישט קיין ווארט פאר דעם, און עס איז דא א גרויסע שאלה אין מדות צי עס איז דא אזא זאך ווי מדות פאר א סטרעינדזשער, פאר איינער וואס נישט פשוט איך האב עפעס א קאנעקשן מיט אים, איך בין אים גארנישט שולדיג. סתם, אני בריא וחברי בריא [I am healthy and my friend is healthy – i.e., we have no connection]. און מיר קומט זיך מיין ספעיס און אים קומט זיך זיין ספעיס, און אונז מישן זיך נישט ארויס. דאס איז עפעס א נותן. אקעי, ווי מיר וועלן אנקומען צו זען נותן. דאס איז נאר געווען א דוגמא צו מסביר זיין איין תועלת, א געוויסע צד וואס די תועלת איז פון די מידות, פון דאס וואס מ׳דארף שרייבן.
דיסקוסיע: וואס איז די מדה פון נישט שלאגן?
סטודענט: ביי וואס דענקסטו איידער א דזשענעראל כלל? זאג אז יא, מ׳איז א מענטש.
אינסטרוקטאר: אה, דאס איז נישט א מעשים. עס איז די הלכה ספעסט, א יעדער איינער ווארטעלע ספעסט, עס איז א מיסל. איך טאג נישט א הורגנאווארן. א מידר׳ס צורי׳ס צורי׳ס. קיינער גייט נישט וויסן. עס איז געווענט דריי לעווילע דער. א דזשענעלער. מידעס רעזאגט. איך טארפסט א מידי פארוואס מ׳שלאגט נישט יענעם אין די וועלט אריינעמען. וויאזוי הייסט די יענע מידי? איך ווייס, איך ווייסט א מידי? איך זעה נישט אז ס׳איז מאכט אן עס קומענע. וויאזוי הייסט די מידי? עס גוט פאר קאנס, אפשר לעבן. קאנס?
סטודענט: ניין, איך לערן עס פאר מיין א קליינע קינדער. דו הארפט א צו זיכטער… איך לערן עס פאר מיין א קליינע קינדער.
אינסטרוקטאר: ניין, איך פרעג איך א גוט.
סטודענט: איך לערן עס פאר מיין א קליינע קינדער. מ׳שלאגט נישט! הענזער נישט פארשלאגט! וואס איז א פייעסט קומט א טאטי. וואס געט טאטי טון, גארנישט. איך ווייס נישט, אבער שויבט זיך נישט. לאז רואיג, רעד מיט יענעם. וואס הייסט דעי מידה?
אינסטרוקטאר: חכם ביז א מידה. אקעי, חכם איז שוין דער גענערל באקטאר. חכם איז אלע. זיי א מילע מענטש, וואס האסט זיך צו שלאגן. עס איז דער גייט… ווייז איז א מידה? איך וועט אים זאגן עס. דא א… וואס איז דא א מידה איז א מידה? ווארעא… איז דער זאך וואס א מידה איז עס זיכער. דו האסט א מידה אז דו שלאגסט זיך נישט. אויב יענער נעמט דאך עפעס צו, דו שלאגסט נישט. וואס טוסטו? אדער ביז די טוסט גארנישט, אדער רופסט עס אין די תורה, אדער ביסט א ברובת דעם. עס זאגן, הונדערט טויזנט מידות. True? That’s what I’m doing. איינשט הונדערט טויזנט?
סטודענט: נק. וואלט דיר זאגן אז דו זיבן מאל זיבן? האסט אן אמאל געהערט, הויז נישט איבער די פערות? אבער עס איז א ריזן טאר. דאס איז די מסקנא פון די מידה? דו מיינסט א מידה?
אינסטרוקטאר: ניין. וואס הייסט א מידה? זאגסטו מיר אנגעקומען אלעס? איך ווייס נישט, איך זאג דיר, איך ווייס נישט וועלכע מידה עס איז נישט צו שלאגן די ברודער. איך ווייס אז איך זאל אים נישט שלאגן, נישט שלאגן מער נישט. וואס?
סטודענט: ניין, איך וויל אפילו נישט רופן א מידה. ס׳איז דא אן אנדערע מידה וואס איז ווען ער בעט מיר א הלוואה, געב איך אים א הלוואה. ס׳איז נישט די זעלבע זאך, האסטו געהערט?
צדקה און מעשים – דער חילוק צווישן מדות און מצוות
אינסטרוקטאר: צדקה [charity], וואס איז דאס פאר א מידה? ס׳איז אויך א מעשה. איך פארשטיי, ער זאגט, איך קען דיר געבן א ליסט פון מעשים. ס׳איז א מצוה צו בארגן געלט פאר א חבר ווען ער דארף, און ס׳איז אן עבירה [sin/transgression] אים צו שלאגן. די ביידע זאכן זענען מידות, רייט? ווייל ס׳איז נישט פשוט אזוי. ס׳קאלט מיך אן מיין ברודער, ער קאלט מיך אן און ער בעט א הלוואה. זאג איך אים, לאמיר נאכקוקן אין משנה ברורה [Mishnah Berurah: authoritative halachic code] צו ס׳שטייט אז ס׳איז דא א מצוה. יא, ווארט דא, א ברודער, איך העלף דיר וואס איך קען. פון וואו קומט דאס?
נדיבות – ווי מען פירט זיך מיט געלט
מ׳זאל נישט האבן געלט זיצן ביי זיך, נישט אז ס׳זאל העלפן פאר יענעם. קען זיין, דאס איז א מידה. ווארט, דאס איז א מידה. וויאזוי פיר איך זיך מיט מיין געלט? מיין געלט איז נישט סתם צו קומען און ליגן אין טאש, נאר ס׳איז פאר ארבעט, און ס׳זאל גיין ביי מיר, ביי יענעם, ביי אן אנדערע ביזנעס, אין אינוועסטמענט. אקעי, דאס איז אויך א מידה, באטש, רייט? אבער וויאזוי רופט זיך די מידה? דער רמב״ם גיבט דאך א נאמען פאר יעדע מידה. ער זאגט אז ס׳איז איינע פון די מידות, ריכטיג? נדיבות [generosity], ס׳האט דאך א נאמען פאר דעם. אבער אונז האבן נישט געוואוסט וועגן דעם.
צוזאמענפאסונג: צוויי תועלתן פון לימוד מדות
אינסטרוקטאר: I’m trying to get at something, עפעס טוט מען דא אויף. סא איך וויל דיר זאגן א צווייטע זאך. סא מיר האבן אויפגעטון איין זאך, מיר האבן אויפגעטון אז ס׳איז דא א תועלת פון לימוד, א תועלת פון לערנען, און אויך זיך מרגיל זיין. מידות איז נישט קיין נושא פון לערנען טעארעטיש, ס׳איז א נושא פון זיך מרגיל זיין. און מ׳קען זיך בעסער מרגיל זיין ווען מ׳ווייסט וואס איז א ווארט. אזוי ארבעטן מענטשן וואס נעמען ריזאלטס. דאס איז איין זאך.
די שיטה פון חלקי הנפש – פארוואס ס׳איז דא א ליסט פון מדות
א מחלוקת צווישן שיטות
די צווייטע אינטערעסאנטע כלל איז, און דאס איז א מחלוקה. דא גייט דער רמב״ם נישט אין די שיטה, און לאמיר נאר דערמאנען. ס׳איז דא אן אינטערעסאנטע וויכטיגע מחלוקה, אפשר אין מקובלים [Kabbalists]. דער תניא [Tanya: foundational work of Chabad Chassidus] למשל איז גייענדיג מיט אן אנדערע וועג. ס׳איז דא ספרים וואס זענען גייענדיג דא איז דא ממש א מחלוקה מיט דעם.
דער רבי ר׳ פנחס׳ל׳ס הסבר – דריי חלקי הנפש
דער רבי ר׳ פנחס׳ל האט געזאגט אז ער קען מסביר זיין פארוואס דא איז דא א ליסט פון מידות. ער האט גע׳טענה׳ט אז ער האט א הסבר דערויף. וואס איז זיין הסבר? ער האט געזאגט, מען גייט דאך מיט די אליות פון פיר מידות וואס זיי האבן געזאגט. מען האט אים געזען אז ס׳איז דא א קריטיק אויף די אליות, אז פיר מידות איז געווען מקובל אז ס׳איז דא פיר גוטע מידות. ער האט גע׳טענה׳ט אז איר האט א תירוץ, ער האט א פשט פארוואס איז דא פיר מידות. דער תירוץ איז, ווייל ס׳איז דא די נפש [soul], האבן מיר געלערנט פרק א׳, פרק ב׳, אז ס׳איז דא דריי חלקי הנפש [parts of the soul]. דער רמב״ם האט דאך עס צוטיילט אין דריי חלקים. דארט זענען זיי געגאנגען צו דעם, אביסל אן אנדערע אופן. ס׳איז דא דריי חלקי הנפש, אזוי ווי דער רמב״ם האט געזאגט, און ממילא יעדע מידה געהערט צו איין חלק. ווען דו וועסט מיר פרעגן פארוואס זאגן מיר אז ס׳איז דא פיר מידות, איז ווייל ס׳איז דא דריי, יעדע חלק הנפש האט זיין מידה, און די פערדע איז כללות [the general/comprehensive one].
די דריי חלקים און זייערע מדות
יא, און וויאזוי גייט עס? ער זאגט אזוי, א מענטש האט דריי חלקים אין זיין נפש, אדער דריי נפשות, אדער נישט נפשות נאר חלקים, וויאזוי מ׳זאל עס נאר זאגן.
דער ערשטער חלק – תאוה: דער ערשטער חלק הייסט תאוה [desire/appetite], אזוי רופט מען עס. די מידה קעגן דעם איז פרישות [abstinence/self-restraint], זיך איינהאלטן, שליטה האבן אויף די תאוה.
דער צווייטער חלק – כעס/חלק המתעורר: די צווייטע חלק הנפש וואס א מענטש האט איז וואס דער רמב״ם רופט די חלק המתעורר [the spirited/emotional part], ביי דער רמב״ם איז די תאוה געהערט אויך דארט, אבער ער האט עס צוטיילט. דאס הייסט, אדמו״ר הזקן [the Alter Rebbe: Rabbi Schneur Zalman of Liadi, author of the Tanya] רופט עס כעס [anger], אדער די וואס ווייסן וואס דאס איז, די חסידים ווייסן וואס דאס איז. די חלק המתעורר, די עיקר מידה וואס געהערט צו אים איז כעס, אזוי רופט ער עס געווענליך. און דארט איז דא נאך אן אנדערע מידה, וואס דאס איז די מידה וואס האט צו טון מיט יענץ, קארעדזש [courage]. קארעדזש הייסט, דו פירסט זיך מיט דיין מוט אויף א ריכטיגן אופן. כעס איז א שארפע מוט, טראכט אריין. ס׳איז א פאני טרענסלעישאן, ס׳איז א פראבלעם, אבער אזוי האבן מיר זיך געלערנט.
רבי סעדיה גאון׳ס שיטה – דריי חלקי הנפש
דער רבי סעדיה גאון [Rav Saadia Gaon: 10th century Jewish philosopher] זאגט אז ס׳איז דא דריי, אזוי זאגט ער, ס׳איז דא דריי חלקי הנפש: תאוה, כעס, און שכל [intellect/reason]. כעס איז א טרענסלעישאן. כעס מיינט אזוי, וואס מיינט כעס? ס׳איז די זעלבע זאך ווי התעוררות [arousal/spiritedness], טראכט אריין.
דו האסט נישט געהערט לעצטנס פון רבי נתן דוד? אלע אידן וואס דינען דעם אייבערשטן מיט התעוררות זענען בעלי כעס [masters of anger/spiritedness]. אזוי גייט עס, ס׳איז די זעלבע כח [power/force]. נישט ממש די זעלבע, אבער בערך די זעלבע.
חשק און התלהבות – צוויי סארטן עבודת ה׳
א מענטש וואס דינט דעם אייבערשטן מיט חשק [passion/desire]. חשק איז נישט די זעלבע זאך. ס׳איז זייער אינטערעסאנט, די חסיד׳ישע אידן ווייסן נישט, אבער די וואס ווייסן יא, וואס טראכטן שוין צופיל דערין, האבן גערעדט וועגן דעם לעצטע וואך, די איש בוצע און די אנדערע וואס האבן געכאפט, זיי האבן געזאגט אז דו דינסט דעם אייבערשטן מיט התלהבות [enthusiasm/fervor].
התלהבות איז צוויי גאנץ אפאזיט זאכן. ס׳איז דא אש ומים [fire and water], אהבה כרשפי אש [love like fiery flames – from Song of Songs 8:6], אהבה כמים [love like water]. איינער דינט דעם אייבערשטן מיט פעשאן, מיט חשק, און ס׳איז נישט די זעלבע זאך ווי איינער דינט דעם אייבערשטן מיט התלהבות.
התעוררות און חשק אין עבודת ה׳: דער רמב״ם׳ס אנדערער וועג אין צוטיילן מידות
התעוררות vs. חשק – צוויי פארשידענע כוחות
מגיד שיעור:
אלע אידן וואס דינען דעם אייבערשטן מיט התעוררות זענען בעלי כעס. אלע. דאס איז די זעלבע חיות, דאס איז בערך די זעלבע כח. נישט ממש די זעלבע, אבער בערך די זעלבע.
א מענטש וואס דינט דעם אייבערשטן מיט חשק – חשק איז נישט די זעלבע זאך. ס׳איז זייער אינטערעסאנט. די חסיד׳ישע אידן ווייסן נישט. זיי ווייסן יא, אויב דו טראכטסט אביסל וועלן מיר רעדן וועגן דעם די וואך, די ישוב און אנדערע וואס האבן געהאלטן אז מ׳דארף דינען דעם אייבערשטן מיט התעוררות. אבער ס׳איז צוויי אינגאנצן אפאזיט סארט התעוררות. דאס הייסט אש און מים, און ליובאוויטש הייסט אהבה כרשפי אש, אהבה כמים.
איינער וואס דינט דעם אייבערשטן מיט פעשאן, מיט חשק, איז נישט די זעלבע זאך ווי איינער וואס דינט דעם אייבערשטן מיט התעוררות. ס׳איז צוויי אנדערע, מיט כעס, מיט זיך א קאך. יא, א קאך, ס׳איז די מידת האש. ס׳איז נישט אהבה.
מענטשן, אסאך חסידים מיינען אז אהבה מיט קאך איז די זעלבע זאך. ס׳איז פונקט די אפאזיט זאך. ס׳איז אן אנדערע פילינג, ס׳איז אן אנדערע סארט זאך. ס׳קומט נישט פון די זעלבע פלאץ.
וואס איך כאפ עס אנדערש? איינער וואס איז לעבעדיג איז אלעס ביי אים לעבעדיג, אבער ס׳איז נישט די זעלבע זאך. א פעשאן, א דרייוו, א תשוקה, א… וויאזוי רופט מען עס אין ענגליש? א לאסט, אן עראס, אן עטרעקשאן, ער איז עטרעקטעד, און איינער וואס איז אנגעצונדן. ס׳איז צוויי אנדערע זאכן.
וואס מאכט אים אנגעצונדן? ווייל דאס איז אימפארטענט, ווייל דאס איז כעס. די מידת הכעס מיינט “דאס איז זייער אימפארטענט, דאס איז זייער נוגע”. דאס איז אן אנדערע סארט זאך. מ׳דארף דא עפעס טון. מ׳דארף טון עפעס. ס׳איז נישט די זעלבע זאך.
קנאות קומט פון כעס, נישט פון אהבה
קנאות קומט פון יראה, קומט פון כעס. קנאות… מיר האבן גערעדט פון התעוררות. התעוררות איז גערעדט מיט אביסל כעס, דאס זענען די קנאות. קנאות קומט נישט פון אהבה. ניין. ס׳קען זיין בפנימיות, אבער קנאות קומט פון כעס. קנאות איז קנאה ליטעראלי טייטש כעס. איך מיין אז רש״י [Rashi: רבי שלמה יצחקי, the primary medieval Torah commentator] זאגט אזוי נאכדעם.
די פיר מידות טובות
מגיד שיעור:
עניוועי, דאס איז די צווייטע מידה. איז דא די דריטע מידה, וואס הייסט… וויאזוי האבן מיר גערופן די דריטע זאך? חכמה. חכמה איז די חכמה, שכל, כח, די ווייטערדיגע מידה טובה פון די דעת, פון די שכל, הייסט חכמה.
נאכדעם איז דא די פערטע מידה, וואס דאס הייסט צדק. וואס דאס מיינט א צדיק. מיר רופן געווענליך א גוטן מענטש, סיי אויף לשון הקודש, סיי אויף ווארנישט. עיקר ווארט וואס מיר רופן, ס׳איז זייער אינטערעסאנט, דאס איז גערעדט אין די דברים. אונז קענען איין וועג פון רופן א גוטן מענטש איז א חכם, און אן אנדערע וועג איז צו רופן א צדיק.
צדיק מיינט דאך א ריכטיגער, מלשון צדק. וואס איז שייך צדק? צדק איז א מידה. וואס האט דאס מיט צדק צו טון? פלעגט מען זאגן צדק האט צו טון ווען מ׳טוט ביזנעס, עס איז נישט קיין צדוקי במשפט, ער גנב׳עט נישט, ער צאלט ווען ער איז חייב וכדומה.
צדק – ליתן לכל אחד מה שראוי לו
יא, ער זאגט, פלאטו [Plato: the ancient Greek philosopher], און ס׳שטייט אויך אין אלע חסידישע ספרים די תורה, און דער רמב״ם [Rambam: Maimonides], איך מיין אז פלאטו איז דער ערשטער, אפשר איז דא א פריערדיגער וואס האט געזאגט די תורה, ער זאגט אז צדק דארף מען נוצן מיט זיך אליינס אויכעט.
וואס הייסט דזשאסטיס? דזשאסטיס הייסט אז מ׳גיבט יעדע זאך מה שראוי לו, ליתן לכל אחד מה שראוי לו [to give each thing what is fitting for it]. יא, וועם דו ביסט שולדיג דארפסטו צאלן, וועם דו דארפסט טון פדיון שבויים [redeeming captives] דארפסטו טון פדיון שבויים, דו מאכסט דין מיט אידן סחורות וכולי.
די זעלבע זאך, מידת הצדק, וואס דאס איז די כללות פון זיין א גוטער מענטש, מיינט אז יעדער כח אין נפש זאל באקומען וואס ס׳קומט זיך אים. די מידת הכעס זאל מען נוצן ווען מ׳דארף אים האבן, די מידת השמחה ווען מ׳דארף אים האבן, די מידת התאוה ווען מ׳דארף אים האבן, און דעם באופן כללי, די קאארדינעישאן פון די אלע מידות, דאס אז יעדע זאך באקומט זיין פלאץ, דאס איז צדקות, און דאס איז די עיקר נאמען פון א גוטער מענטש הייסט א דזשאסט מענטש, א צדיק, און דאס איז די מידת הצדק. דאס איז אזוי קומט אויס די פיר מידות טובות. אזוי האט ער געשריבן אין די ספר המדינה [Plato’s Republic].
צוויי שיטות אין צוטיילן מידות
דער קלאסישער וועג: מידות לויט חלקי הנפש
מגיד שיעור:
און אנדערע, אין ענליכע וועגן, וואס חז״ל [Chazal: our Sages, of blessed memory] האבן דערמאנט, אין די סעים סטראקטשער, מ׳קען דא אפשר מער פרטים, אבער אין די סעים סטראקטשער איז צו זען למשל אין די ספר, דאס הייסט, וועלכע ספר האט אזעלכע סטראקטשערס? שערי קדושה [Shaarei Kedushah: Gates of Holiness, by Rabbi Chaim Vital], אדער די תניא [Tanya: foundational work of Chabad Chassidus] וואס ברענגט פון די שערי קדושה, אפשר אנדערע ספרים וואס גייען אזוי, איך געדענק נישט וועלכע נאך. וועלכע מוסר ספרים לערנט דער עולם? כ׳ווייס נישט.
עניוועיס, אין תניא און אין שערי קדושה שטייט אז ס׳איז דא פארשידענע מידות טובות ורעות, יא, די שערי קדושה איז זייער ביזי מיט ריכטיגע מידות, און ער זאגט אז וויאזוי גייט מען מאכן די מידות? אז ס׳איז דא פיר יסודות, אקעי, ס׳איז א ליטל דיפערענט סטראקטשער, א דיפערענט וועג, אבער ס׳איז דא פיר יסודות, אש, מים, רוח, עפר [fire, water, wind, earth], און די נפש האט אויך דרך משל׳ס, נישט ליטעראלי פיר יסודות, און יעדער איינער פון זיי האט געוויסע מידות רעות געהערן פון זיי, יא, אש האט צו טון מיט כעס, און מים מיט תאווה, אזוי ווי מ׳וועט זאגן נעקסט, און רוח מיט גאוה, און וואס איז די אנדערע, עפר מיט עצלות, וואטעווער איט איז, און למעלה איז דא פיר יסודות, ס׳איז דא פיר חלוקים, די נפש איז צעטיילט אין אזעלכע משלים, די structure פון די idea פון מידות.
ס׳איז דא פארשידענע חלקי הנפש, ס׳איז דא אן עפענדיגער כח, ס׳איז דא אן עפענדיגער חלק, ס׳איז דא א מיידענדיגער חלק, and so on. און מ׳איז מחלק די מידות, אפשר צוויי מידות פאר יעדע איינס, צוויי parts דערפון, וכדומה. But the way that he gets to his list of מידות איז ביי dividing די soul און געבן פאר יעדע soul, וואס זענען די מידות טובות פון יעדע חלק הנפש.
און ס׳איז אמת, ס׳איז זייער גוט וואס אונז האבן געלערנט, די ד׳ יסודות, איך האב עס נישט געזאגט, אונז האבן געלערנט אז וואס דאס גייט, גוט, ס׳איז דא א זאך טאקע וואס ער האט עס געמאכט, אבער די וועג וויאזוי ער האט עס געמאכט אז ס׳ארבעט גוט, אז זיין חלק הגאוה ארבעט גוט, פשט איז אז דאס איז די מידות, וואס אונז רופן מידת הכעס, מידת א ריכטיגע כעס, איז די כח העושה וואס א מענטש טוט וואס זיין תפקיד איז, ער טוט עס ריכטיג, וכן הלאה פאר יעדע כח. דאס איז א זייער אלטע וועג פון צוטיילן די מידות לויט די חלקי הנפש, שטימט? אזוי האט געזאגט רבי צדוק [Rabbi Tzadok HaKohen of Lublin], פלאטא, און אזוי אלע חכמי המקובלים [the kabbalistic sages] האבן גענוצט די זאך.
דער רמב״ם׳ס אנדערער וועג
דער רמב״ם טוט נישט דאס, און כ׳האב באמערקט אז דער רמב״ם טוט נישט דאס, אמת? ער טוט עפעס זייער similar, ער הייבט אן מיט די חלקי הנפש, און נאכדעם זאגט ער, וואו איז די מידות? אלע געהערן אין איין חלק, און א לאנגע ליסט פון ניין, און ער זאגט דיר נישט א ליסט, א לאנגע ליסט פון כהאי גוונא, פון כיוצא בו, אלעס געהערט אין איין חלק.
און ער זאגט נישט, אין דעם חלק איז דא אזויפיל חלוקות, וואס יעדע איינס איז א מידה. ביי די רמב״ם׳ס מידות ארבעט נישט מיט די חלקי הנפש. די חלוקה פון מידות איז נישט ביי חלקי הנפש, which then you would have an exhaustive list, right? נישט נאר אן exhaustive list, אויך די ריכטיגע צוטיילונג פון די list, right?
ס׳איז נישט אזא ליסט וואס ס׳איז קיין נפקא מינה, וואס איז דא מער חלקי הנפש ווי די דריי אדער פיר. וואס דו מאכסט נאך, ס׳איז דא צען חלקי הנפש, אנדערע מקובלים האבן געהאט חשבונות, למשל, א חכמה, אז דו האסט זיבן מידות, האסטו זיבן ספירות [the seven sefirot], יא? ס׳איז געווען אויך אביסל אנדערש פון די ד׳ יסודות idea, אבער ס׳איז די זעלבע idea.
מער ווייניגער, אלע קען מען צוטיילן, אדער איז עס אהבה, אדער איז עס יראה, אדער איז עס תפארת, and that’s basically all די מידות. און דער בעל שם טוב [the Baal Shem Tov: founder of Chassidus] גייט אלעמאל מיט די נקודה, און ס׳איז האמאלאדזשיק אין עס, ווייל א מענטש, יעדע זאך וואס ער טוט, אדער ביסטו attracted צו עס, אדער ביסטו aversion צו עס, אדער ביסטו דערקעגן. דאס איז מער ווייניגער די קו האמצעי און קו השמאל [the middle line and the left line], אדער ביסטו עפעס אינצווישן, וואס איז קו האמצעי.
און ס׳איז דא מער, ס׳איז נישט דא מער מידות, ווייל ס׳קען נישט זיין מער, ווייל דאס איז כולל, איך האב געמאכט א חלוקה פון אלעס וואס איז דא, איך קען מאכן מער פרטים, אבער איך קען נישט מאכן אמת׳דיג מער מידות. דאס איז די וועג פון צוטיילן מידות לויט די structure פון די נפש.
דער רמב״ם, זע איך, ארבעט נישט אזוי, און ס׳איז דא, זע איך, אפאר reasons פארוואס ער ארבעט נישט אזוי. און ווען איך מיין צו זאגן ער ארבעט נישט אזוי, מיין איך אפשר אז איך דארף טראכטן, איז מיר א חילוק אז מען קען נישט דאס זאגן, ווייל ס׳איז מיר א חילוק אז ס׳איז ראנג. איך מיין אז ס׳איז מער אז די טענה איז דא אביסל בפירוש, און אריסטו [Aristotle] אפשר דארף מען טראכטן וועגן דעם, אבער ס׳קען זיין אז די טענה איז, וואס איז ראנג מיט די תורה? ס׳איז דאך א חלק, וואס איז ראנג?
דיסקוסיע: טוט דאס “וויסן” פון סטרוקטורן העלפן פאר מידות?
די פראקטישע שאלה
מגיד שיעור:
און זיי האבן געלערנט אז ס׳האט עפעס געהאלפן דאס שטיקל תורה, אז די גאוה איז פון ישות העצמי און די תאוה איז פון ישות הגוף. האט עס איינער אמאל געהאלפן אין עבודת ה׳ די תורות? איך בין curious.
תלמיד:
ס׳איז דאך נאר knowledge, ס׳דארף נישט אלץ העלפן practically. ס׳איז גוט צו וויסן.
מגיד שיעור:
דו געדענקסט דאך, מידות איז נישט קיין לימוד וואס מען לערנט, דו ביסט נישט יוצא מיט׳ן וויסן, דו ביסט נאר יוצא מיט׳ן טון. ס׳דארף עפעס העלפן.
תלמיד:
איך פארשטיי, אבער ס׳קען נישט שאטן צו וויסן עפעס.
מגיד שיעור:
ס׳קען נישט שאטן, אבער מיר ארבעטן אזוי הארט צו figure out וואס איז די structure, וואס איז א חילוק?
ספירת העומר אלס דוגמא
תלמיד:
זיבן ספירות ציילן, דארף מען ארבעטן. ספירות טרינקט נישט קיין וואסער, ס׳ווערט טרוקן.
מגיד שיעור:
That’s what I’m saying, ס׳איז נישט העלפינג. אקעי, מ׳דארף נישט נעמען טרינקען קאולע, ווייל קאולע איז נישט קיין תאוה. אבער ס׳איז ממש א גוטע שטיקל תורה דאס.
But aside for that, איך פרעג א serious question, טוט דאס העלפן עניוואן? טוט דאס העלפן דיר צו האבן א גוטע מידה? דו זאגסט צו מיר, איך ווייס נישט וואס דאס איז די מידה. אקעי, קום איך וועל דיר העלפן, ס׳איז דא דריי ספירות. ממילא קענסטו אלעס קלאר מאכן.
תלמיד:
I don’t know, ס׳איז פאסעבל אז ס׳העלפט מענטשן אין סאם וועי. ווייל ווי מיר האבן גערעדט פריער, צו האבן א structure העלפט זייער אסאך פאר אסאך מענטשן.
מגיד שיעור:
איך מיין, ספירת העומר [counting of the Omer], יא, ס׳שטייט אין ספרים אז מ׳זאל טאקע זען יעדן טאג עפעס א ספירה. יא? דו קענסט איינער וואס… איך האב דא אסאך ביכער היינט, דו גייסט אין די בוקסטארס צו זען, די… וויאזוי הייסט עס? די process, די train, די journey פון ספירת העומר, און ער זאגט אויף יעדן טאג איז דא א ספר… זיי האבן עס געדרוקט, נאר דורך א ספר פון עפעס א סאטמארער חסידישער יונגערמאן א ספר. דו ווייסט אז דער בני יששכר [Bnei Yissaschar: classic Chassidic work] האט מלקט געווען פון יענעם ספר. יא, דער בני יששכר האט מלקט געווען פון א פריערדיגן ספר.
דו קענסט איינער וואס האט געמאכט דאס? איך קען נישט. איך זאג אויף ספירה, ספירה. איך בין קיין איינער זאל מיר נאכדעם זאגן “איך האב דאס אויפגעטון, און איך בין זייער העפי פאר דעם פערסאן”. איך קען נישט קיין וועלכע מענטשן. דו קענסט איינעם?
בכלל, די זיבן וואכן פון ספירה ארבעט נישט, ווייל איינע פון די ערשטע וואך איז סתם חול המועד פסח, און די צווייטע וואך, וואטעווער, איט דאזנט ריעלי ווארק.
דער חילוק צווישן מעלות אין ענין און מעלות אין מידות
תלמיד:
באט, לערנען א סוגיא אין גמרא צו וויסן פון וואו די סורס פון הלכה האט אים עפעס געהאלפן?
מגיד שיעור:
ניין, דאס איז ענין, דאס איז א מעלה אין ענין. יעצט רעדן מיר פון מעלות אין מידות. מעלות אין ענין, די פוינט איז צו וויסן. ס׳איז אויך דא אן ענין צו וויסן פון וואו קומט עס.
תלמיד:
קען זיין, קען זיין, אבער יעצט רעדן מיר נישט לגבי דעם. לאמיר זאגן, יעצט לאמיר לערנען די גאנצע מעשה.
מגיד שיעור:
מסכים, די עיקר איז יענץ, אבער ס׳איז אויך גוט צו וויסן פון וואו ס׳קומט. פון וואו קומט דאס? אזוי הער איך אויף יעצט.
צוריק צו די הויפט-שאלה
תלמיד:
וועלכע פארט פון… ווען איך זאג דיר דו אנדערסטענדסט עפעס בעסער ווען איך זאג דיר אז ס׳איז א כח האש? איך זע נישט וואס דו פארשטייסט עפעס. ס׳איז סך הכל א ליסט, סך הכל א ווארט.
מגיד שיעור:
איך הער, דו קענסט עס אביסל בעסער מיינען פון די חיים.
תלמיד:
אבער דאס איז שוין נישט בכלל די גאנצע פיר זאכן. אז די פיר יסודות איז אלעמאל געווען א משל. יעדער איינער איז מסכים אז ס׳איז נישטא קיין פייער אין די נפש, רייט? אבער היינט איז עס אסאך מער… אקעי, סאו… ס׳איז דא א גרויסע עסק.
מגיד שיעור:
סאו דאס העלפט נישט. סאו דאס העלפט נישט. ס׳איז א סטעריאטייפ אז מען זאל עס ניצן פאר אנדערע זאכן, איז א בעסערע זאך. אזוי למשל. איך בין מסכים. אבער די ליסט העלפט מיר עפעס?
בכלל, יעדע כח וואס א מענטש האט, האט ער דאס מיט פון די טוב.
תלמיד:
איך בין מסכים. אבער דאס איז א כללות׳דיגע זאך. דאס העלפט נאך נישט אז איך האב א ליסט.
מגיד שיעור:
דער באשעפער זאגט דאס מילא אויף יעדע מידה, אויב ס׳איז חסר. וואס ווען, שטעל דיך פאר, איך וויל האבן אן אמת׳ע אפעקטיווע ספירת העומר. וואלט מען געזאגט, שטעל דיך פאר, וואס וואלט געווען אכט ספירות? אדער זיבן, ווייס איך נישט, זיבן, פיר, פינף. וואס עפעס מאכט א חילוק? נישט נאר ס׳מאכט נישט קיין חילוק, נאר רוב מענטשן ווייסן נישט די חילוק פון נצח און הוד. ס׳וואלט זיכער געקענט זיין די זעלבע ביידע.
בכלל, אז ס׳זאל זיין א ליסט און מסדר זיין א מענטש, ער ווייסט וואס צו ארבעטן אויף ספירה, דאס העלפט נישט. איך ווייס נישט צו דאס העלפט. די ספירות וועלן עס זאגן פאר א מענטש, ווי ס׳זאגט פאר א מענטש אז דו האסט א גוף און נשמה. איך וויל נאר וויסן, צו באשרייבן בעלמא א משל העלפט דאס א מענטש? דאס איז א שאלה אין וואס מיינט א מענטש. איך וויל פארשטיין וואס מיינט א מענטש. א מענטש איז דאך אסאך זאכן וואס ער האט א יצר הרע.
תלמיד:
איך הער. אבער די פרטים, נו, אגעין, ווען איך… די פריערדיגע פריוויוס דיסקאשן איך זאג דיר אז טועה זיי דארפן יעמוד, יעצט פארשטייסטו וואס דו דארפסט טון. אבער ווען די קלארסטע געדאנק איז דארפסטו…
קריטיק אויף טעאָרעטישע סטרוקטורן פון מידות: פּראַקטישע פאָרמאַט vs. פילאָזאָפישע סיסטעמען
די שיינקייט און די גרענעצן פון דער נפש-סטרוקטור
מגיד שיעור:
דאָס וועט העלפן? איך ווייס נישט, איך זע נישט אַז ס׳העלפט. די שאלה איז, איך האָב נישט געזאָגט אַז ס׳העלפט נישט. ווען איך זאָג פאַר אַ מענטש אַז דו ווילסט גורם זיין, איך וויל פאַרשטיין וואָס מיינט אַ מענטש. אַ מענטש איז אַזאַ סאָרט זאַך וואָס ער האָט אַ יצר הרע [yetzer hara: evil inclination]. אָבער די פּרטים [pratim: details], אַגעין, די פּריוויעס טינג איי סעד איי אַנדערסטוד, איי עקספּלעינד, איך זאָג דיר אַז ס׳איז דאָ אַזאַ זאַך ווי אַ מידה [middah: character trait], יעצט פאַרשטייסטו וואָס דאָס טוט.
אָבער די כּלליות׳דיגע, די שיינע סטרוקטור, וואָס איז די מעלה [ma’alah: advantage], לעטס אַנדערסטענד, די מעלה פון די סאָרט סטרוקטור פון דיווידן די מידות אַקאָרדינג צו די סטרוקטור פון די נפש [nefesh: soul], דאָס איז זייער אַ שיינע שטיקל תורה [Torah]. ס׳שטימט זייער גוט, איך קען נישט זאָגן. דאָ קומט נישט קיין “בכלי”, ס׳איז נישטאָ קיין “עול המידות” [ol hamiddos: yoke/burden of character traits], ווייל דאָס איז עול על המידות, רייט? און ס׳איז נישטאָ קיין “אפשר צייל דאָס אַנדערש”, ניין, ס׳איז דאָ זיבן, אַ מענטש האָט זיבן ספירות [sefiros: divine emanations] קעגן די זיבן כוחות הנפש [kochos hanefesh: powers of the soul], ס׳איז נישטאָ קיין אַנדערע.
באַט, מצד שני [mitzad sheini: on the other hand], לענין מעשה [le’inyan ma’aseh: regarding practical application], איט העלפס אַ לאָט לעס. איי דאָונט סי וואָט איט העלפס. ווען איך האָב אַ כעס [ka’as: anger], איך דאַרף וויסן אַז דאָס איז די צווייטע מידה? למאי נפקא מינה [lemay nafka minah: what practical difference does it make]? ווען איך האָב אַ תאוה [ta’avah: desire], דאָס איז די ערשטע מידה? למאי נפקא מינה? וואָט דיפערענס דאַז איט מעיק? איט סימס טו בי לעס יוספול דען פּיפּל פּריטענד איט איז.
קריטיק אויף דער “וואָכנטלעכער ספירה” מעטאָד
אַ מענטש דאַרף אַרבעטן, ער דאַרף אַ האַלבע שעה גיין טון עקסערסייז אין די פרי, ער דאַרף אַרבעטן אויף מיין כעס. יאָ, דאָזנט ווואָרק לייק דעט. כעס איז ווען ס׳קומט פּונקט אַן אָפּאָרטוניטי, מ׳קען נישט איינהאַלטן דעם כעס. מ׳דאַרף זיך פּראַקטעצן די פּונט. היינט איז נישט די וואָך פון גבורה [gevurah: strength/severity], און מ׳דאַרף זיך נישט מעג זיין אין כעס.
ס׳זענען געווען מענטשן וואָס פּלעגן אַזוי טון, אַזוי אַרבעטן. איי נאָו פּיפּל דיד דעט. איי דאָונט נאָו וואַטס ראַנג וויט דאָוז פּיפּל. איך ווייס נישט, איך פאַרשטיי נישט יענע מענטשן.
דער בעל שם טוב׳ס שיטה – רמז אָבער נישט פּראַקטיש
ס׳איז דאָ איינער האָט געזאָגט אַז דער בעל שם טוב [Ba’al Shem Tov: founder of Hasidism] זאָגט אַז מ׳דאַרף מפרש זיין די כוונות [kavanos: mystical intentions in prayer] על פי פנימיות [al pi pnimiyus: according to the inner dimension], על פי נפש [al pi nefesh: according to the soul]. סאָו, ווען ס׳שטייט אין סידור [siddur: prayer book] “חסד” [chesed: kindness], שרייבט ער אַריין “אהבת השם” [ahavas Hashem: love of God]. ווען ס׳שטייט “גבורה”, שרייבט ער אַריין “יראת השם” [yiras Hashem: fear of God]. ענד ריעלי, לייק ריעלי, דעטס וואָט הי דאַז. ס׳אַרבעט? איך ווייס נישט. ס׳איז דאָ זייער אַ שטיקל תורה. פאַר אַ רמז [remez: hint/allusion] איז עס גוט. ס׳איז דאָ אַ רמז, ס׳איז דאָ דריי זאַכן, מ׳דאַרף רעדן וועגן דריי זאַכן, אָקעי. אָבער פּראַקטיקלי? איי דאָונט נאָו.
דאָס איז אַריסטאָטל׳ס קריטיק אויף פּלאַטאָ
עניוועי, דיס קריטיסיזם איז אַריסטאָטל׳ס קריטיסיזם. ער האָט דאָך געזאָגט אַז פּלאַטאָ האָט געזאָגט צוויי שטיקלעך תורה, אָבער ער זעט נישט וואָס ס׳העלפט. ער זעט נישט וואָס ס׳העלפט. קען זיין ס׳איז אמת, ער זעט נישט וואָס ס׳איז אמת. ער זעט נישט וואָס ס׳העלפט פאַר אַ מענטש צו ווערן בעסער.
דער משל פון מעכאַניק – פּראַקטישע קאַטעגאָריזאַציע vs. טעאָרעטישע
דער משל: לערנען מעכאַניק
לאָמיר זאָגן אַן אַנדערע משל [mashal: parable/analogy], right? Remember, we’re always thinking of מידות and the analogy of crafts, right? דער משל פון תקון המידות [tikkun hamiddos: character improvement] און דער משל פון געוויסע מלאכות [melachos: crafts] וואָס זענען אַ craft, right? אַן art, מען טוט עפּעס, מען מאַכט עפּעס, יאָ?
לאָמיר זאָגן ס׳קומט איינער און ער זאָגט, “רבותי [rabbosai: gentlemen], דו האָסט דאָך מענטשן, אַ מעכאַניק, איך וויל ווערן אַ מעכאַניק, אָקעי? איך וויל ווערן אַ מעכאַניק.” סאָו וואָס לערנסטו זיך? דו גייסט זיך אויסלערנען צו פיקסן מאָטאָרסייקלס, קאַרס, SUVs, ווענס, טראַקס, יעדע איינע מיט זיינע מעלות און מיט זיינע חסרונות [chesronos: deficiencies], יאָ?
לאָמיך ענדיגן מיין משל. סאָו אויב איך גיי צו אַ קורס, דו גייסט צו אַ קורס צו פיקסן מאָטאָרסייקלס, אַ מאָטאָרסייקל האָט צוויי רעדער, און דער ענדזשין ליגט דאָ, און ס׳אַרבעט אַזוי, און אויב ס׳צובּרעכט זיך דאָס, טוסטו יענץ, און אַזוי ווייטער. דאָס העלפט מיר. מאָרגן גייט זיין אַ שיעור אויף גרויסע טראַקס, איבּערמאָרגן אויף קליינע טראַקס. יעדע זאַך, איך ווייז דיר ווי ס׳זעט אויס און ווי ס׳אַרבעט. איך פאַרשטיי, ס׳איז very useful. דו פאַרשטייסט וואָס איך זאָג?
איין שיעור, אַלע וואָס מיר פיקסן וואָס איז צובּראָכן. That’s true, but it doesn’t help me. ווייל דאָס איז זייער קליינע פּרטים. איך זאָג דיר, load די טראַק, אַ טרעקטאָר טרעילאָר דאַרף האָבּן אַזאַך, דאַרף האָבּן הונדערט PSI אין די טייער, און אַ קליינע טראַק דאַרף האָבּן זעכציג, און אַ קליינע דאַרף האָבּן פופציג. You got information that’s helping you. It’s structured, it’s the structure of the organization. סתם צו זאָגן יעדע מאָל וואָס צו טון העלפט מיר נישט, אָבער די structure… הער אויס.
דער פילאָזאָף קומט מאַכן “סדר”
אָבער סתם אַז ס׳קומט איינער און ער זאָגט אַזוי, “רבותי, איך וויל אייך מאַכן אַ כלל [klal: general principle].” און ער איז דאָך נישט פילאָזאָפיש, ער איז דאָך סתם, ס׳איז too random. ס׳איז אַ לאַנגע ליסט, און אַלעמאָל גייט ער האָבּן כאילו, ווייל אַלעמאָל טראַכט מען אויס אַ נייע סאָרט קאַר.
סאָו איך וועל דיר זאָגן אַז דאָס איז אמת. לאָמיר נישט טון אַזוי, לאָמיר… ס׳איז אַן exhaustive list, I can’t give you an exhaustive list. אַלעמאָל, דו זאָגסט די קורס, מ׳האָט שוין דורכגעגאַנגען אַלעס. זאָגסטו אים, “ווייסטו וואָס, ס׳איז נאָך דאָ אַפּאַר.” האָבּן זיי דאָך שוין געדאַרפט לערנען פיגורות אַליין אין ש״ס [Shas: Talmud] אַליין, יאָ?
און ער איז געקומען אַ פילאָזאָף, און ער זאָגט, “לאָמיר מאַכן אַפילו כאילו, לאָמיר מאַכן סדר [seder: order]. מ׳קען דאָך נישט זיין מחלק [mechalek: divide] די חומרות [chumros: stringencies] און ספיקות [sefeikos: doubts], דאָס איז דאָך נישט שייך צו רעדן דערפון. איך האָב אַ פּלאַן, רבותי, ס׳איז דאָ אַ כלל. לאָמיר מאַכן אַ כלל. דער כלל איז, וואָס איז די טייטש אַ מאַשין, אַ קאַר? אַ קאַר איז אַ mechanized box on wheels. דאָס איז דער כלל, דאָס איז די genus, right? מיט די division. געוואַלדיג. דאָס איז אַ כלל.
יעצט, דו קענסט עס צעטיילן אין אַ מורא׳דיג קלאַרע וועג. מ׳קען זאָגן, ס׳זענען דאָ זאַכן וואָס האָבּן צוויי wheels, און ס׳איז דאָ זאַכן וואָס האָבּן פיר wheels. ווייסטו וואָס? ניין. ס׳איז דאָ זאַכן וואָס האָבּן מער ווי צוויי wheels, און ס׳איז דאָ זאַכן וואָס האָבּן צוויי wheels. וואָס האָט געמאַכט בעסער די כלל? יאָ? אַ motorcycle און אַ bike, די ביידע זענען צוויי wheels. און אַ tractor-trailer און אַ pickup truck, אַן airplane האָט אויך ווייס איך וויפיל wheels, זיי אַלע פיטן אַריין אין די אַנדערע קאַטעגאָריע.
יעצט, דאָס איז אַ קלאַרע קאַטעגאָריע. It’s a better category ווי די פריערדיגע, right? ווייל צוויי און מער ווי צוויי, אַלעס פיט אַריין. צוויי באָקסעס, גאַרנישט פאַלט נישט אַרויס פון די צוויי באָקסעס. אַלעס פיט אַריין. ס׳איז conclusive, ס׳איז exhaustive, ס׳פיט אַלעס אַריין.
נאָכדעם וועל איך מאַכן נאָך אַ חלוקה [chalukah: division], און איך וועל זאָגן, יעצט, פון די וואָס האָבּן צוויי wheels, זענען דאָ אַזעלכע וואָס מ׳דאַרף אַליין שטופּן, און ス’איז דאָ אַזעלכע וואָס שטופּן זיך אַליין. די וואָס מ׳דאַרף אַליין שטופּן הייסט אַ bike, אָדער אַ… אַ… אַ glider plane, אָדער אַ… איך ווייס נישט וואָס, אַ hardware… אָדער עפּעס אַנדערש. און די וואָס שטופּן זיך אַליין הייסט אַ טאַנק, אָדער אַ… אָדער אַ car, אָדער אַ scooter, אַ motor scooter, יאָ? און איך וועל מאַכן נאָך אַ חלוקה אין דעם, און איך וועל זאָגן, אַלעס איז נאָר מורא׳דיג קלאַר.
ס׳גייט נישט העלפן די מעכאַניק
ס׳גייט מיר נישט העלפן די מעכאַניק much. ס׳קען העלפן איינער וואָס וויל מאַכן charts אין די וועלט אַריין, ס׳וועט אים העלפן.
ווייל כּמעט קיינער… אַפילו איך גיי פילן orders פאַר screws פאַר די… איך דאַרף האָבּן אַ ליסטע, איך בּין אין אַ מעכאַניק שאָפּ, איך דאַרף האָבּן אַ ריכטיגע screw פאַר יעדע סאָרט car. איך דאַרף האָבּן אַן אויסשטעל. ס׳גייט נישט העלפן אַז איך שפּיי אַריין דאָס. איך דאַרף האָבּן אַ ליסטע פון די זעכצן עיקר סאָרטן. אין רוב, אַמאָל מאַכט זיך אַז ס׳קומט איינער אַריין אין שאָפּ מיט אַ funny זאַך, דאַרף מען עס order’ן אַ special order. דו דאַרפסט האָבּן די זעכצן main סאָרט screws וואָס מ׳נוצט אין רוב cars און רוב trucks. That helps me.
דער משל פון hardware store
ווען איך גיי אַריין אין אַ hardware store, וויל איך גיין צו די section וואָו איך גיי עס טרעפן. Yeah, you have to go in די section, ס׳איז useless. היינט האָט מען אויסגעשטעלט די stores אַסאַך בעסער, right? ווייל די sections… דו גייסט אַריין אין די website, מענטשן האָבּן געאַרבּעט אַזויפיל יאָרן צו מאַכן די sections שטימען, right? All screws that are… איז so much of a waste of time, ווייל די וועלט אַרבּעט נישט אַזוי.
דאָס איז אַ ביסל אַריסטאָ, דאָס איז ביי מיר. אָבער למעשה, דו קענסט זיצן אַ גאַנצע שעה און אויסשרייבּן אַ ליסט. איך האָב מיין גאַנצע דעמאָנסטראַציע, ווען איך בּין אינדערהיים אַלע מיינע זאַכן, איך האָב געמאַכט אַ גאַנצע סדר. איך האָב אַלע מיינע ווייערס, די ווייער גייט אין די באָקס, יענע ווייער אַהין, יעדער מענטש ספּענדט אַ פּאַר שעה אויף דעם, און עס העלפט נישט.
למעשה דאַרף מען דאָרט האָבּן נאָך צוויי ווייערס. דאָ, צוויי סמאַרטפאָונס וואָס מענטשן האָבּן, יענע צוויי ווייערס דאַרף מען, אַמאָל דאַרף מען אַ דריטע. איינמאָל איך האָב געזאָגט אַ סברה [sevara: logical argument], אַז די צייט וואָס דו האָסט געאָרגאַניזירט די ווייערס, לאָמיר זאָגן דיין שעה איז ווערט הונדערט דאָלאַר, איך ווייס נישט וויפיל היינט, און יענער קומט אַריין, יעדע מאָל דאַרף מען פון דאָס ניי אַרומזוכן נאָכאַמאָל. ס׳איז ביליגער ווי צו מאַכן סדר אין די ווייערס, אָקעי?
אַריסטאָטל׳ס פּראַקטישע שיטה – די צען מערסטע מידות
די פּראַקטישע וועג פון טינקען
דאָס איז די פּרעקטיקל וועי, די פּרעקטיקל וועי אַוו טינקינג, רייט? נאָו, ער פירט מידות אין אַ פּרעקטיקל וועי. דאָ יאָ, ער האָט אַ געוויסע קאַטעגאָריזאַציע וואָס העלפט פאַר פּרעקטיקלי. די קאַטעגאָריזאַציע גייט אַלעמאָל מיט אַזאַ רוב, וואָס זאָגט לאָמיר נעמען די צען מערסטע אָפטסטע זאַכן, און איך גיי אויסלייגן יעדן איינעם פון זיי פּראַקטיש וויאַזוי עס אַרבּעט, נישט טעאָרעטיש אין וועלכע באָקס עס באַלאַנגט, דאָס דאָזענט מעיק אַ דיפערענס. פּראַקטיש וויאַזוי עס אַרבּעט, נישט אַזוי.
אַריסטאָ האָט דאָס געטיילט. ער זאָגט אַזוי, איך האָב דאָס געזאָגט, די צען מערסטע מידות וואָס מענטשן מוטשען זיך מיט: כעס, גאוה [ga’avah: pride], קאָרעדזש, תאוה וכולי [ve’chuli: et cetera]. איך קען נישט פּונקטליך פון אויסנווייניג אַלע. דאָס איז די לערנען אין אַ פּראַקטישע סייענס, כ׳ווייס נישט וויאַזוי.
צוויי וועגן צו טיילן מידות
יעצט ער לערנט בּכלל הלכה למעשה [halachah lema’aseh: practical law]. יעצט איך וויל זאָגן נאָך אַ זאַך, אַן אַנדערע וועג וויאַזוי עס צו טיילן. נישט צו טיילן לויט די סברה וויאַזוי עס שטימט, נאָר צו טיילן לויט די סאַבּדזשעקט און וואָס עס געהערט. אַנדערע ווערטער, דאָס גייט מאַכן אַ סך זאַכן, דאָס גייט מקרב זיין רחוקים און מרחק זיין קרובים [mekarev rechokim u’merachek kerovim: bring close the distant and distance the close]. אַנדערע ווערטער אַזוי, ס׳איז דאָ איינער וואָס גייט דעם עקסטרעם, און זאָגט אַזעלכע סאָרט זאַכן, און יו וויל ריעלייז איטס ווערי מאַטש לעס העלפפול דען יו יוזשועלי טינק, אָדער מען קען עס אַזוי טיילן.
קריטיק אויף דער “אַלעס-איז-רצון” שיטה
דער אַבּסטראַקטער צוגאַנג
דאָס איז די אַרגומענט. און ער זאָגט, איך האָב איבּערגעזאָגט וואָס איך האָב אייך געזאָגט, אַלעס וואָס מענטשן האָבּן איז אָדער אַן אַטראַקציע אָדער אַן אַווערזשען. אָקעי, וואָס ווילסטו? אַה, איך האָב מיר אַ לאַנגע ליסט. גוטע קינדער, אַ שיינע ווייב, אַ גוטע עסן, און האָבּן רעספּעקט אין שיעור, און איך האָב אַ לאַנגע ליסט. אַלטימעטלי איז דאָס אַ חסד, אַלע זאַכן וואָס איך וויל. וואָס וויל איך נישט? זיין אומגליקליך, נישט קיין מחלות [machalos: illnesses], אָקעי, וואָס איז סולם של מידה [sulam shel middah: ladder of character traits], מען זאָל מחנך זיין [mechanech: educate]. איך וויל, איך האָב פּיינט, דאָס טשעפּעט מיר, איך וויל, איך וויל, יאָ, דאָס איז אַלע דינגער.
דאָס איז זייער שיין. אַפילו לאָמיר אַרבּעטן אויף די מידת הוועלן [midas harotzon: trait of will/desire], ווייל מיט אַלע ווילן, it’s true, I must have some hardware, some software in my body, in my soul, וואָס מאַכט מיך קענען וועלן, יאָ? דו קענסט זען אַ מענטש, אַ מענטש וואָס איז deficient מיט אַ געוויסע קעמיקאַל, ער וויל נישט גאַרנישט. וואָס ווילסטו? איך וויל נישט גאַרנישט. טאַקע, ס׳איז true פיזיקלי, it’s not even not true, ס׳איז true אַז ס׳איז דאָ אַזאַ מידה אין די נפש וואָס הייסט מידת הרצון, אָדער מידת החשק [midas hacheshek: trait of desire], מידת החשק, ס׳איז דאָ אַזאַ מידה פון וועלן, פון חשק, פון האָבּן, און ס׳איז דאָ איינער וואָס איז missing דאָס, ער איז missing אַלעס. ער גייט נישט קענען נישט וועגן דעם, נישט וועגן יענץ, נישט וועגן יענץ. אמת.
דאָס איז צו אַבּסטראַקט
אָבּער איך וויל האָבּן, איך וויל האָבּן די ברירה [breira: choice], איך וויל האָבּן די ברירה צו פיקסן די גוף, רעדן וועגן פיקסן די נפש, רייט? דו זאָגסט מיר, איך וויל אַרבּעטן אויף מידת ה… געבּן מער צדקה [tzedakah: charity]. קומט ער און זאָגט, קום, מער צדקה, דאָס וואָס דו געסט נישט קיין צדקה, דאָס קומט ווייל דו ווילסט צופיל דיין געלט. וויל אַביסל ווייניגער דיין געלט, וועסטו געבּן מער צדקה. ווייל דו ביסט דאָך, דו ביסט דאָך אַזויווי דער בעל הסולם [Ba’al HaSulam: Rabbi Yehuda Ashlag, 20th century Kabbalist], you’re taking, רייט? This is like a very huge generalization of everything. דו נעמסט צו זיך, דו ביסט attracted, דו כאַפּסט, דו נעמסט אַ גאַנצע צייט. נעמסטו אַזויפיל? געב אַביסל. געב וואָס נאָך געבּן? וואָו, it’s so undefined. געב צדקה. ווייסט וואָס נאָך? געב אַוועק פאַר׳ן אייבּערשטן אַביסל פון דיין שלאָף. שטיי אויף פאַרטאָגס און לערן. דו שלאָפסט אויך וועגן דעם.
איך זאָג אים, רבּי לעבּן, this is all very abstract, it’s not helping me.
לאָמיר דערציילן די זאַכן אַזויווי מ׳זעט זיי אין עולם הזה
לאָמיר דערציילן די זאַכן אַזויווי מ׳זעט זיי אין עולם הזה [olam hazeh: this world]. וויאַזוי זע איך אין עולם הזה? ס׳איז דאָ אַ subject וואָס הייסט געלט. דו ווייסט וואָס איך מיין געלט? יעדער איינער ווייסט. וואָס איז די חילוק [chiluk: difference] צווישן געלט און furniture? ביידע זענען די זעלבּע זאַך, ביידע קאָסטן געלט, ביידע זענען זאַכן וואָס מענטשן ווילן, טעאָרעטיש. פּראַקטיש, געלט איז איין זאַך און furniture איז אַ צווייטע זאַך.
הרגלים אַרבּעטן מיט פּראַקטיצן
און געדענקסט נאָך אַז מידות אַרבּעט מיט הרגלים [hergalim: habits]. הרגלים אַרבּעט נישט מיט די כח השכל [koach hasechel: power of intellect], שכל [sechel: intellect] פאַרשטייט אַלעס אויף איינמאָל. הרגלים אַרבּעט מיט, exactly מיט פּראַקטיצן, רייט? איך קען נישט פּראַקטיצן וועלן געלט און וועלן furniture אין די זעלבּע צייט. אַביסל האָבּן זיי אַ שייכות, אָבּער ס׳איז צוויי אַנדערע זאַכן.
ס׳איז דאָ אַ מידה, ס׳איז דאָ אַ relationship, איך האָב אַ relationship מיט געלט. דרך אגב [derech agav: incidentally], איך האָב שוין געזאָגט די תשובה [teshuvah: answer] אַמאָל וועגן די tablets. די ערשטע מאָל, מיין relationship מיט די געלט וואָס ליגט אין מיין בּערזל איז אַן אַנדערע relationship ווי די וואָס ליגט אין מיין קרעדיט קאַרד. אַנדערש וויפיל געלט איך האָב אין מיין bank account. האָט איר דאָס באַמערקט?
דוגמא: מיין relationship מיט געלט
ס׳איז אַסאַך שווערער צו געבּן געלט, יעדער איינער לויט זיין מידה, די געלט ווען איך האָב cash. איך בּין פאַרקערט, ווייל איך בּין געוואָרן אין די digital age. ווען איך זע געלט אין די bank account, איך שיק עס פאַר קיינעם. אָבּער cash אין מיין טאַש, איך ווייס דאָס איז אַ שטיקל paper, נעם עס.
מידות ווערן צעטיילט לויט פּראַקטישע אָביעקטן, נישט לויט אַבסטראַקטע כּוחות הנפש
די רעלאַציע מיט געלט – איין “מידה” צעפאַלט אין פילע פּראַקטישע מידות
Instructor:
ס׳איז דאָ אַ מידה וואָס דו האָסט אַ רעלעישאַנשיפּ, איך האָב אַ רעלעישאַנשיפּ מיט געלט. די רעלעישאַנשיפּ, דרך אגב, איך האָב שוין געזאָגט די שיעור דעם אַמאָל וועגן די טעבלעטס.
די רעלעישאַנשיפּ מיט געלט וואָס ליגט אין מיין בערזל איז אַן אַנדערע רעלעישאַנשיפּ ווי די וואָס ליגט אין מיין קרעדיט קאַרד, און אַן אַנדערע וואָס ליגט אין מיין באַנק אַקאַונט. האָט איר באַמערקט? יאָ. ס׳איז אַסאַך שווערער צו געבן געלט, יעדער איינער לויט זיין מידה.
אָבער די געלט ווען איך האָב קעש, איך בין פאַרקערט ווייל איך בין געבוירן אין די דידזשיטעל עידזש, ווען איך זע געלט אין די באַנק אַקאַונט איך שיק עס פאַר קיינעם. אָבער קעש אין מיין טאַש, ווייסטו, דו דאַרפסט אַ שטיקל פּאַפּיר? נעם עס. איך ווייס נישט וואָס דו טוסט מיט דעם. יאָ, דו דאַרפסט עס?
נאָרמאַלע מענטשן זענען די אָפּאָזיט, רייט? די מענטשן וואָס זענען געבוירן פאַרדעם און געוואוינט געוואָרן, די מאַכן אונז, יאָ, קעש, איך ווייס נישט, וואָס טו איך מיט דעם? אַה, ס׳שטייט אַ נאַמבער, ס׳גייט אַראָפּ די נאַמבער, ס׳איז שרעקליך. יאָ?
אָבער וואָס ווייטער דאָ, שכלית איז נישט קיין שום גליק, ס׳איז שכלית. אויך מיין אַקאַונט האָט זיך אַראָפּגענומען אַ משוגעת, די זעלבע זאַך, רייט? אָבער מיין נפש, דאָס איז וואָס איך דאַרף געבן די מידות. די מידות קומט דאָך אין די חלק המתעורר און די חלק התאוות שבנפש. יעדע איינע זעט אויס אַנדערש. גרינע דאָלאַרן זעט אויס איין וועג, און בכלל קרעדיט קאַרדס וואָס מ׳באָרגט געלט יעצט פון די באַנק און מ׳צאָלט עס נעקסטע חודש זעט אויס אַ צווייטע וועג, און קעש אין די באַנק זעט אויס אַ דריטע וועג, און סטאַקס זעט אויס אַ פערדע וועג, און אינוועסטמענטס זעט אויס אַ פערדע וועג. Each of these have their own מידות.
דער כלי יקר׳ס פּרינציפּ: מענטשן זענען קאָנסיסטענט – מ׳דאַרף נאָר וויסן וואָס זיי זענען געבויט פון
פאַרדעם איז דאָ מענטשן, זאָגט דער כלי יקר, אַז מענטשן זענען נישט קאַנסיסטענט. מענטשן זענען זייער קאַנסיסטענט, you just have to know what they’re built of, רייט? ס׳איז דאָ אַ מענטש וואָס ער געבט זייער גרינג אַוועק קעש, אָבער זייער שווער אַוועק קרעדיט קאַרדס, איך ווייס נישט, און אַזוי ווייטער.
ער האָט זייער ליב מאַכן הכנסת אורחים. ווייסט איר וואָס ס׳קאָסט צו מאַכן הכנסת אורחים? ס׳איז דאָ מענטשן וואָס האָבן זייער ליב האָבן געסט. יעדע וואָך האָבן זיי צוואַנציק געסט. צו האָבן צוואַנציק געסט פאַר אַ שבת סעודה קאָסט בערך טויזנט דאָלאַר אַ וואָך. עט ליעסט. ווענדט זיך וואָס דו גיבסט זיי, פלייש און גוטע וויין, ס׳איז זייער טייער. איך האָב געמאַכט די חשבון, איך האָב גערופן שבת פאַר פּסח געסט, איך מיין אַז איך האָב געצאָלט נאָר פאַר פינף הונדערט דאָלאַר. איך בין נישט קיין בעסערע מענטש, איך האָב געגעבן נאָרמאַלע וויין, ווייל איך האָב געזאָגט אַז ס׳איז שבת פאַר די סדר, איך דאַרף די פיר כוסות, און אַזוי ווייטער.
יענער זעלבער מענטש קאָלט מיך ערב פּסח, איך אפשר צאָלסטו 500 דאָלאַר פאַר מיין שיגעון. 500 דאָלאַר – עס איז נישט קיין געלט. איך האָב נישט קיין 500 דאָלאַר וואָס איך געב פאַר דיין קאַמפּיין. דאָס איז איין חילוק.
עס איז דאָ נאָך אַ חילוק אין רעאַליטעט. עפּעס אַ חילוק איז דאָ – אַז עס גייט דורך די קרעדיט קאַרד, איך ווייס נישט שפּיגל וואָס אַ חילוק עס איז. אַ ריעל חילוק איז, אַז דאָס איז אַ מדה – איך האָב אַ מדה – ווי מיינע עלטערן האָבן מיך געוויזן אָדער…, מיר רופן געסט אויף יום טוב? אָקעי, מיר רופן געסט. געסט קאָסט געלט? אָקעי, מיר צאָלן געלט?
דיגיטאַלע צדקה און חינוך – אַ “סיריעס פּראָבלעם”
די מדה פון לייגן געלט, איז אויך אַ גרויסע פּראָבלעם היינט וואָס מ׳געט אַלע צדקה אין די פאָון און די קינדער זעען עס נישט, און עס איז זייער שווער מחנך צו זיין, איז אַ גרויסע פּראָבלעם. פאַרוואָס איז עס אַ פּראָבלעם? אַ ריכטיגע פּראָבלעם… מען זעט נישט קיין פעולה, מען זעט נישט ווי ס׳נעמט אַרויס געלט פון די טעש, מען געט עס פאַר אַן אָרעמאַן. איז עס אַ ריעל פּראָבלעם. עס טוט מענטשן וואָס האָבן די קינדער. קוק, איך פּרעס אַ באַטן, און ס׳גייט די געלט. איך ווייס נישט.
עס איז אַ סיריעס פּראָבלעם. פאַרוואָס איז עס אַ סיריעס פּראָבלעם? איי טינק דאַט ס׳איז אַ ריעל פּראָבלעם. פאַרוואָס איז עס אַ ריעל פּראָבלעם? ווייל מדות פון אַ מענטש אַרבעט מיט די וועג וואָס די ריאַליטי, די חיצוניות זעט אויס צעטיילט, נישט ווי די פנימיות איז צעטיילט. וואָס אין נפש איז דאָ איין מדה פון געבן? נישט קיין חילוק, לאָמיר זאָגן. אָבער די הרגשים וואָס דו האָסט, זיי האָבן צו טון מיט די אָבדזשעקטס, זיי האָבן צו טון מיט די זאַכן וואָס דו דיעלסט מיט. איך האָב אַ מדה פון איינלאַדן געסט, און די מדה פון געבן געלט איז אַן אַנדערע מדה און דאַרף אַרבעטן אויף דעם עקסטער.
רמב״ם און אַריסטו – אויך זיי צעטיילן מידות פּראַקטיש
אָקעי, איך בין יעצט געגאַנגען צו אַ ווערי ביג רעזאָלושען. לויט דעם איז דאָ צענדליגע טויזנטער מדות. אָבער אפילו באופן מקרוסקאָפּיש, עס קען זיין, דער רמב״ם דרך אגב וואָס קוקן אין זיין ליסט, איז צוויי אָדער דריי מדות, דער אַריסטו דריי דער רמב״ם האָט צוויי מדות וועגן געלט. דער אַריסטו זאָגט אַז עס איז דאָ איין מדה וואָס הייסט געבן גרויסע נדבות, און אַן אַנדערע מדה וואָס הייסט געבן קליינע נדבות.
עס איז די קולטורעל קאַנטעקסט פון די דיפערענס וואָס קען אַריינגיין אין אַן אַנדערע מאָל, אָבער וואָס איך וויל אַרויסברענגען איז, עס מאַכט נישט קיין טראָפּ סענס. אַלעס איז די זעלבע געלט. אָבער עס איז אַנדערש, די טרוט איז אַז עס איז אַנדערש. דער איינער וואָס איז אַ גרויסע גביר און ער געט אַ הונדערט טויזנט דאָלאַר אויף אַמאָל, ער טוט נישט די זעלבע זאַך ווי דו טוסט ווען דו געסט 10 דאָלער. נישט וואָס עס איז רעלעטיוו צו זיין, עס איז פּשוט אַ דיפערענט פעולה. עס קומט צום זעלבן כח בנפש אפשר, אָבער עס איז אַן אַנדערע פעולה. עס האָט אַנדערע וועגן ווי ס׳איז גוט. אַנדערע וועגן ווי ס׳איז שלעכט. פּראַקטיש, מ׳דאַרף וויסן וויאַזוי זיך צו פירן מיט דעם. אַ מענטש וואָס ער ווערט אַ גביר, ער ווייסט נישט וויאַזוי צו געבן גרויסע זאַכן, ער ווייסט אייגנטליך נישט צו געבן קליינע זאַכן. גרויסע זאַכן איז אַן אַנדערע אָרט, ס׳איז אַן אַנדערע מידה טובה.
אָדער די זעלבע זאַך, דער רמב״ם זאָגט אַז די מידה פון קמצנות איז צוויי מידות פון קמצנות. ס׳איז דאָ מידת הקמצנות פאַר זיך, און ס׳איז דאָ פאַר יענעם. פאַר זיך איז ער שפּאָרט זיך פון זיך, און פאַר יענעם געבט ער ברחבות. ס׳איז דאָ פאַרקערט. ביידע זענען די זעלבע זאַך, ביידע זענען די זאַך פון קמצנות אין געלט, די זאַך פון האַלטן דיין געלט פאַר זיך, אָדער פאַר אַ צווייטן נישט פאַר זיך, אָדער פאַר אַן עניוותן, וואָס פאַר אַן עניוותן? אַן עניוותן איז אַ לויב.
דער גרונט-פּרינציפּ: מידות ווערן צעטיילט לויט פּראַקטישע דיפערענצן
אָבער you see אַז די זאַך וואָס צעטיילט די מידות איז די פּראַקטישע דיפערענצן אין די וועלט. ס׳איז דאָ אַ מידה פון בעגלאַך און אַ מידה פון טישן. איי ביידע זענען האָלץ און ביידע זענען furniture? אַן אַנדערע מידה. דאָס איז אַ very different way of defining די מידות, און ס׳האָט אַ חסרון אַז ס׳האָט נישט קיין זייער שיינע structure, סאָו אַלעמאָל קען מען צולייגן נאָך איינס, אַלעמאָל קען מען צעטיילן אַביסל מער און אַנדערש. איז דאָס טראַכטן פאַר איינס וואָס מ׳האָט נישט אויסגעליינט און מ׳האָט נישט געזען? It’s true, in some sense there’s less.
מצד שני, די מעלה דערפון איז אַז ס׳איז אַסאַך מער נענטער צו וואָס מידות זענען עכט געמאַכט דיך אויסצולערנען. מידות זענען געמאַכט דיך אויסצולערנען אַזאַ ספּעציפישע זאַך, און וויבאַלד מידות זענען אַ דבר מעשה, אַזויווי מיר זאָגן אַלעמאָל, ס׳איז אַ זאַך וואָס ווי נענטער צו מעשה דאָס איז, איז עס מער useful.
אויב איך רעד אַ גאַנצע שיעור… די בעלי מוסר טוען די סאָרט זאַכן, זיי figuren אויס אַ גאַנצע שיעור וועגן די מידה פון געבן פאַר די… ווי אין ישיבה, איך ווייס נישט, וועגן די מידה פון פאַרגינען פאַר דיין חבר וואָס איז דיין roommate, אַ גאַנצע שיעור הלכות וועגן דעם. דער וואָס איז געגאַנגען צו יענע שיעור איז למעשה געווען אַסאַך בעסער צו זיין roommate, אויב ער האָט עס געטון, ווי דער וואָס האָט געזאָגט אַזאַ מופשט׳דיגע שיעור, אַ חסידישע ספר שטייט אַז אַ מענטש איז אַלץ פאַר׳ן אייבערשטן, און בכלל, ווער… יאָ, ס׳איז זייער שיין, ס׳קומט נישט אַראָפּ למעשה. ס׳קומט נישט אַראָפּ למעשה because you’re dealing with a very abstract, אַסאַך מער abstract level. ס׳איז מער אמת אין אַ געוויסע וועג, אָבער ס׳איז ווייניגער useful אין אַן אַנדערע וועג. אפשר איז דאָ מענטשן וואָס רעאַגירן אַנדערש? ס׳קען זיין.
דער משל פון מעכאַניק – באַלאַנס צווישן כללים און פּאַרטיקולאַרן
אפשר איז דאָ מענטשן וואָס רעאַגירן אַנדערש? ס׳קען זיין. איך ווייס נאָר אַז ס׳איז דאָ אַסאַך וואָס דאַרפן… דאָס איז אַ particular שיעור. ס׳איז particular. געגעבן פאַרטיקולער משלים, אָבער ס׳האָט אַרויסגעברענגט אַ נקודה, ס׳האָט אַרויסגעברענגט אַן אמת׳ע נקודה אין די זאַך. מ׳דאַרף כאַפּן די פּוינט.
איך זאָג נישט אַז מ׳דאַרף געבן יעדן… look, עס זענען דאָ לעוועלס אין עווערטינג. איך זאָג נישט אַז איך גיי מאַכן ביליאָן מידות, ס׳וועט נישט זיין יוזפול. מ׳קען נישט רעדן אָן קיין דזשענעראַליזעישנס. עווערטיים ס׳קען זיין דיפערענט. יעדן טאָג, אפשר די הלכה איז נאָר געווען פאַר נעכטן, נישט פאַר היינט. אָן קיין כללים קען מען זיך נישט קיין עצה געבן.
אָבער די כללים וואָס דו האָסט געזאָגט זענען שטאַרקע כללים. יאָ, אָבער س’איז נאָך אַלץ זייער פאַרטיקולער. ס׳איז נאָך אַלץ נישט געווען אַז ער האָט געזאָגט אַ שיעור אַז צוויי מידות פון חסד און איין מידה פון גבורה וועט דיר גאָרנישט העלפן. איך זאָג נישט אַז דאָס איז געווען די דרגה, אָבער דאָס איז געווען אַ שיעור וואָס איז געווען אינגאַנצן אין דעם מהלך פון זאָגן אַז דו דאַרפסט נאָטיסן די פּראַקטישע זאַכן.
אין פּראַקטישן לעבן, וויפיל אַזאַ סטרוקטור… דאָס איז וואָס איך זאָג. ס׳איז נישט אַזוי ווי… דו גייסט נישט צו מיין מעכאַניק, למשל. איך האָב ליב צו רעדן וועגן קאַרס פאַר סאַם ריזען, איך ווייס נישט פאַרוואָס. אַזאַ מערקווירדיגע זאַך. איך האָב ליב קאַרס, איך וועל דיר זאָגן.
עניוועיס, דו גייסט נישט צו דעם מעכאַניק, רייט? דער פּראַקטישער מעכאַניק, אוודאי יעדע מאָל וואָס ס׳קומט אַ מענטש אין זיין סטאָר, כמעט יעדע מאָל איז עס אַביסל אַנדערש, רייט? ס׳איז נישטאָ קיין צוויי פּראָבלעמס אין קאַרס וואָס זענען עקזעקטלי די זעלבע. רייט? דו פּרעגסט דעם מעכאַניק, ער זאָגט דיר “על פי רוב, די מאָדעל קאַר האָט אַזאַ זאַך.” נישט יעדע מאָל, יעדע מאָל איז אַביסל אַנדערש. היינט איז געווען… אויב מ׳וואוינט אין אַ נאַסע פּלאַץ איז אַזוי, און ווען מ׳לייגט זאַלץ אין די ראָוד שעדיגט געוויסע העזערדס צו די קאַר אַזוי, און אין פּלעצער וואו ס׳איז וואַרעם שעדיגט אַנדערע העזערדס צו די קאַר, און אויב מ׳פאָרט שנעל, אויב מ׳פאָרט שנעל, אויב מ׳פאָרט ווילד, יעדער איינער האָט זיין וועג וויאַזוי זיין קאַר צעברעכט זיך. און יעדע קאַר פּונקט איז געמאַכט אַז די קאַר האָט אַזאַ פּראָבלעם.
איז דו קענסט גאָרנישט לערנען, דו דאַרפסט יעדע מאָל זיצן און פּרעגן דעם רב נאָכאַמאָל? ניין. די מאָדעל קאַר, די סאָרט קאַר, מיניווען, געווענליך אַלע מיניווענס, אפילו די דריי סאָרט מיניווענס, אַלע פון זיי האָבן בערך די זעלבע סטרוקטור. איך זאָג אַ וועג, דו קענסט נישט מאַכן אַ מיניווען אויף מיליאָן וועגן, דו קענסט עס מאַכן צען וועגן. אַלע האָבן די סאָרט אישוס, די סאָרט פּראָבלעמס. דו לערנסט זיך עפּעס. עפּעס האָט עס דיר געלערנט. איך האָב נישט געזאָגט אַז יעדער איינער איז עכטע.
אויב וואָלט איך געזאָגט אַז אַ מיניווען איז אַזאַ סאָרט קאַר וואָס איז בערך אַזוי הויך ווי ס׳איז ברייט, דאָס איז נישט קיין אינפאָרמאַציע. דו ווייסט וואָס נאָך איז אַזוי הויך ווי ס׳איז ברייט? אַ טענקער. דאָס איז אויך נישט… דו ווייסט נישט וואָס איז אַ מיניווען. וואָס איז די פונקציע? קען אפילו זיין אַז די פיזיקס ווען מען מאַכט עס דאַרף מען עפּעס רעכענען ענליך, יאָ? איך ווייס נישט, ווייל ביידע זענען אַזאַ סקווער, נישט אַזוי ווי אַ נידריגע קאַר וואָס איז מער אַזאַ רעקטענגל, אָבער דאָס איז אַזאַ סקווער. אָקעי, די עיר רעזיסטענס איז סימילער, ווען מען מאַכט די עיר דינעמיקס דאַרף מען מאַכן ענליך. אויך די עירפּלעין. אָבער פּראַקטיש, דער מעכאַניק גייט זיך נישט קענען דערמיט העלפן.
אָבער די כללים וואָס דער מעכאַניק גייט האָפנטליך לערנען, יאָ, גייט ער דאָך געבן געוויסע כללים. אַלע מיניווענס זאָלן האָבן אַזעלכע אישוס, און אַלע מאָטאָרסייקלס זאָלן האָבן אַזעלכע אישוס. פאַרשטייסטו וואָס איך זאָג? סאָו איי דאָונט טינק איטס אַ סתירה. עס מוז זיין אַז מען דאַרף רעדן מיט כללים.
באַט די רעדן באופן מופשט זעט נישט אויס אַז עס העלפט. אפשר איז דאָ מענטשן וואָס האָבן יענץ ליב, איך ווייס נישט.
קריטיק אויף ספירות-באַזירטע סיסטעמען
איך בין ממש דאָ נאָך, איי וואַנדער האָו דיז בוקס אַר ריטען פאַר, די תורות, וואָס די זיבן ספירות מאָל זיבן… איך האָב נישט קיין אַנונג וואָס דעם איז עס געהאָלפן. איי אַם מיסינג סאַמטינג, ווייל אוודאי איז דאָ אַ סאַך ספרים וואָס זאָגן די סאָרט תורות, און זיי העלפן. זיי האָבן דאָך עפּעס געוואָלט. איך מיין, עס האָט גערעדט צו בשר ודם, מענטשן האָבן עס געמאַכט. קענסטו מיר מסביר זיין? יאָ, זיבן ספירות יעדע וואָך, יאָ? וואָס? קענסטו דאָס? וואַט איז דיס טינג?
פאַרשטייען וואָס ס׳איז? יאָ, איך פאַרשטיי, ווייל איך האָב נישט קיין דרך צו רעדן מיט די מענטשן, ווייל זיי לעבן נישט מער. דאָך אַמאָל, עס איז נאָר צופיל צו זאָגן אַז די גאַנצע זאַך איז אַן אומוויסנדיגקייט. נאָר, וואָס איז אונטער דעם? אפילו עס העלפט נישט צו ווערן אַ בעסערער מענטש, צו וויסן וואָס ער איז. ווייסטו דאָך, זאַכן וואָס איך לערן זיך, איך פאַרשטיי אַז איך בין נישט שייך. וויסן איז אויך עפּעס.
ס׳איז ווי די מענטשן וואָס זאָלן ברענגען מיט די עניעגרעם ווי די קאָלירן. יאָ, ס׳איז די זעלבע זאַך. ביי די וועי, ס׳איז אמת, איי דאָונט אַנדערסטענד דאָוס טינגס אידער. ס׳איז דאָ פיר סאָרט מענטשן, ס׳איז דאָ פינף טויזנט סאָרט מענטשן. זיי האָבן געטראָפן צוויי וועגן וויאַזוי מען קען צוטיילן מענטשן. אָקעי, ענד וואַט שאַל איי דאָ וויט איט? מיר העלפט עס גאָרנישט. דו ביסט אַן אינטראָווערט אָדער אַן עקסטראָווערט? איך ווייס נישט, ס׳ווענדט זיך אין די פרי אָדער נאָכמיטאָג. איך האָב נישט אַזאַ זאַך אין מיין לעבן. מעיבי איי עם אַ ווירדאָו וואָס איז נישט אַזוי.
אפשר אַמאָל וואָס דער בעל התניא זאָגט, דער בעל התניא זאָגט אַז דער בעל שם טוב האָט געזאָגט אויף זיין רבי, דער בעל התניא, אַז דאָס שטייט אין ספרים אַז אַמאָל אַז יעדער מענטש האָט זיין שורש נשמה, און לויט דעם דאַרף זיין זיין עבודה, איינער דאַרף לערנען קבלה, ווייל פון דעם עולם דאַרף איינער לערנען משניות, ווייל פון יענעם עולם דאַרף איינער לערנען דאָס, אַזוי ווייטער. זאָגט ער, כאילו זיי נעמען ווי מיר זענען שוין אנשים נאָרמאַלים. אָבער היינט, זאָגט ער, איז דער משיח אויף די וועלט, איז ער נישט דאָ מער, דו דאַרפסט טון אַלעס. אַזוי האָט דער בעל התניא געזאָגט. אפשר דאָס איז די פּראָבלעם, אַז מיר זענען צו נישט, איך האָב נישט די סטרוקטור, איך האָב נישט די אַלע זאַכן. איך האָב אים נאָר געזאָגט.
ס׳איז גערעכט, איך מיין אַז מענטשן וואָס האָבן ליב צו לייגן דאָס, איך ווייס נישט וואָס ס׳העלפט זיי. It makes you think you understand things. I don’t think it actually makes you understand anything.
סיכום און פאַרטיידיקונג פון דער פּראַקטישע וועג צו טיילן מידות
דיגרעסיע: דער ילקוט ראובני און “אַלעס לערנען” אין עקבתא דמשיחא
Instructor: איינער דאַרף לערנען קבלה [Kabbalah: Jewish mysticism] ווייל ער איז פון דעם עולם [world], איינער דאַרף לערנען משניות [Mishnayos: the Oral Law] ווייל ער איז פון יענעם עולם, און אַזוי ווייטער. זאָגט דער ילקוט ראובני [Yalkut Reuveni: a kabbalistic anthology], “בזמן הזה שהיו אנשים נורמלים [in those times when people were normal]”. אָבער היינט, זאָגט ער, איז אין די עקבתא דמשיחא [ikvesa d’meshicha: the era immediately preceding the Messiah], דו דאַרפסט נישט זיין משתמש [be selective], דו דאַרפסט טאָן אַלעס. אַזוי זאָגט דער בעל התניא [Baal HaTanya: Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Chabad]. אפשר איז דאָס די סיבה, איך וועל זאָגן צום ערשט, איך בין נישט מסכים מיט די אַלע זאַכן. איך בין נישט מסכים.
שאלות און דיסקוסיע: צי איז דער ספירות-סיסטעם נוצלעך?
Student: גערעכט, איך מיין, וויפיל לייגט דאָס? I don’t know what it helps them. It makes you think you understand things, I don’t think it actually makes you understand anything.
Instructor: Why not? ס׳איז אַ חידוש [it’s a novel insight].
Student: ס׳איז ווי צו קענען נאָך אַ דרך ישר [another straight path].
Instructor: ס׳איז ווי צו רעדן לשון הרע [speaking evil speech/gossip].
ס׳איז ווי צו זאָגן אַז אַ חיה רעה [chayah ra’ah: a wild beast] איז type 6. וואָס מיינט אַ חיה רעה האָט נישט קיין שום שייכות [has no connection whatsoever] צו type 6. איך ווייס נישט, עפּעס איז מיר missing דאָ.
Student: אוקיי, but it’s not exactly the same criticism. איך רעד דאָ פון מידות טובות [good character traits].
Instructor: מיר האָבן געזאָגט צוויי זאַכן. נאָכאַמאָל, איך האָב געזאָגט צוויי זאַכן. איינס איז די numbering, די פּירוש וואָס מיינט די הונדערט number, אָדער צו זאָגן אַז this comes from that.
Student: No, no, that’s not what I’m talking about. That’s what I’m saying now, that’s not important. The important thing is that there’s two ways.
סיכום: צוויי וועגן צו טיילן מידות – מעלות און חסרונות
Instructor: די סך הכל פון די צווייטע אַלף פון די שיעור, די ערשטע אַלף האָבן מיר גערעדט פון אַן אַנדערע וועג. די צווייטע אַלף, די סך הכל איז, אַז ס׳איז דאָ צוויי וועגן וויאַזוי צו טיילן מידות [character traits].
וועג א׳: לויט כוחות הנפש – אַן exhaustive סיסטעם
There’s one way which ends up with something exhaustive, ס׳איז נישטאָ קיין תוספת [addition], נישטאָ קיין תוספת ושיור [addition or remainder], ווייל דאָס איז די גאַנצע חלק אין נפש [the entire division in the soul], און אַזוי צעטיילט זיך עס. דו קענסט אַריינלייגן מער פּרטים [details], אָבער דו קענסט נישט טוישן, דו קענסט נישט מאַכן אַן אַכטע מידה [an eighth trait]. דו קענסט מאַכן חסד שבגבורה [chesed within gevurah: kindness within strength], אָבער דו קענסט נישט מאַכן אַן אַכטע מידה. דו קענסט מאַכן חסד שבחסד שבגבורה [chesed within chesed within gevurah], אָבער it still fits. And that’s the מעלה [advantage] of being organized, and being exhaustive, and being correctly divided.
נאָכדעם, אָבער ס׳האָט די חסרון [disadvantage] אַז ס׳איז נישט אַזוי helpful, אַזוי ווי מיין משל [parable] פון די motorcycle.
וועג ב׳: לויט פּראַקטישע נושאים – אַ פלעקסיבלער סיסטעם
ס׳איז דאָ אַן אַנדערע וועג וואָס האָט אַ חסרון אַז ס׳גייט אַלעמאָל זיין “ועוד [and more]” אין די ענד פון די ליסט, און ס׳קען זיין אַז יעדע תקופה [era] גייט מען עס דאַרפן טוישן ווייל מענטשן טראַכטן אַביסל אַנדערש און categorize’ן זאַכן אַנדערש וכדומה [and so forth]. אָבער ס׳האָט אַ מעלה אַז אַזוי לעבט מען זיך למעשה [in practice] מיט די מידות טובות. למעשה, דאַרפסטו רעדן, און מ׳דאַרף אפילו רעדן פון אַן אַנדערע מידה, יעדע בלתי מוגבל [unlimited]. באַלד אים רעדן, אָבער קיין נאָך אַ שיעור, אַנדערע מאָל געווען מעלה.
All of the things that we learn are really things like this. אַ רבי האָט אויך די נושא פון מדת הכעס [the trait of anger], ס׳איז נישט עקזעקטלי די זעלבע זאַך, וויאַזוי אַ טאַטע איז מדת הכעס און וויאַזוי אַ יונגל און וויאַזוי אַ בחור [young man]. ס׳איז די זעלבע מדה, נאָר ס׳איז אַ מדה וויאַזוי מען פירט זיך מיט די תלמידים [students], ס׳איז אַ מדה וויאַזוי מען פירט זיך מיט די מדה.
דער למד׳ישער חילוק: הגדרה בנפש קעגן הגדרה בנושא
דער חילוק איז, דער למד׳ישע חילוק [analytical distinction] איז, אַז די סאָרט מידות, די הגדרה [definition] פון זיי איז נישט בנפש [in the soul]. די אַהבת מדות איז נישט בנפש. די הגדרה פון זיי איז בנושא [in the object/subject matter], די object, די זאַך וואָס זיי זענען וועגן, די סאָרט פעולה [action] וואָס זיי זענען וועגן.
משל: מדת התאוה – דעפינירט לויט נושא, נישט לויט כח הנפש
די מדת התאוה [the trait of desire/lust] איז די סאָרט מדה וואָס האָט צו טאָן מיט אַלע תענוגי הגוף [physical pleasures], נישט די מדה פון וועלן זאַכן. ס׳האָט גאָרנישט צו טאָן מיט די מדה פון וועלן זאַכן. גאָרנישט צו טאָן. פון וועלן האָב איך ליב געלט, און יענער איז די אַנדערע מדה. די גאַנצע חילוק איז, דו ווילסט וועגן געלט און יענער וויל וועגן עסן.
פאַרשטייסטו די חילוק פון מיינע למדות? דאָס איז די למד׳ישע חילוק. און כ׳האָב הנאה [pleasure/satisfaction] אַז דו פרעגסט, ווייל כ׳מיין אַז ס׳איז געווענליך מער העלפּפול די וועג, at least אַזוי, דער רמב״ם [Rambam: Maimonides] גייט אַלעמאָל מיט די וועג, אויך די תורה [Torah] גייט אַלעמאָל מיט די וועג.
די תורה און דער רמב״ם גייען מיט דער פּראַקטישע וועג
אַז מען קוקט אין חומש [Chumash: the Five Books of Moses], it’s all about actual things, it never gives you these nice structures, almost never.
And courage איז נאָך חומש ויחכמו חכמים [they became wise]. אָבער איך קען זיך יענע שפּראַכן נישט וועלן עס זענען פריינד. ווייל מען קען אַלעמאָל די וועג, אַז מען קען אויך זאָגן אַז ס׳איז מער פּראַקטיש.
אוקיי, you want to…
EN English לחץ לפתיחה
📋 Shiur Overview
Argument Flow Summary – Philosophy Lecture: Chapter 4 of Shemonah Perakim / Hilchot De’ot
—
A. Opening – Anecdote and Context
[Side Digression] A professor (a Williamsburger) who gives tests to students claims that modern philosophers (Derrida, Kant, etc.) have good tests/critiques against the simple, rational classical philosophies (Socrates, Plato), and that those “fail.” The professor is a “chaver l’de’ah” – he agrees with the maggid shiur.
—
B. Review – Where We Are Holding
– Chapters 1-3 (previous zman): The main topic was derech ha’emtza’i – this is the good.
– Two main areas where derech ha’emtza’i is relevant: (1) in the pe’ulot (actions) of a person, (2) in the middot that lead to the actions.
– Now (Chapter 4): The Rambam gives dugma’ot – a list of nine middot, and for each one he shows what is the middle path and what are the two bad extremes.
—
C. Main Thesis: The List of Middot Is Not Definitive – It Is Only an Example
1. The Claim
The Rambam’s list of nine middot is not a “Shulchan Aruch” of middot. He doesn’t write “elu hen ha’middot, lo pachot v’lo yoter.” It is only illustration of the principle of derech ha’emtza’i – he shows that for each middah the middle path makes sense.
2. Nafka Minah of the Thesis
– If one of the nine is missing – it does not mean that one is a bad person.
– It is not the case that whoever has all nine is a good person, and whoever is missing one is proportionally worse.
3. Why?
Because the general principle – derech ha’emtza’i – includes much more than nine middot. One can make thousands of middot. No place – not by the Rambam and not by Aristotle – gives a clear, complete list.
4. What Does One Actually Do with the List?
One takes middot that people are already familiar with (from Chazal, mussar sefarim, culture, from father) – and one shows that for each one the correct definition = derech ha’emtza’i.
—
D. Proof: Four Different Lists by the Rambam Himself
The Rambam himself has at least four such lists, and none matches the other:
List 1 – Shemonah Perakim, Chapter 2
– Context: Which chelek ha’nefesh do middot belong to (chelek ha’mit’orer).
– He writes explicitly: “ma’alot zeh ha’chelek rabot me’od” – very many!
– List of nine: zehirut, edinut, tzedek, savlanut, anavah, histapkut, gevurah, emunah – “v’zulatam” (= and others).
List 2 – Shemonah Perakim, Chapter 4
– More official treatment of good middot.
– Also nine parts, but not the same nine as in Chapter 2.
List 3 – Hilchot De’ot, Chapter 1
– “De’ot ha’rabeh yesh l’chol echad” – very many.
– He goes through four at length (ba’al cheimah, ba’al ta’avah, ba’al nefesh rechavah, nasog).
– Afterward a few more with just a name, and ends with “v’chol kayotza bahen” – there are more.
– Afterward further: “v’chen she’ar ha’de’ot” (halachah 4) – again open.
List 4 – Hilchot De’ot, Chapter 2
– Refuat ha’middot.
– He brings new middot that don’t appear in Chapter 1, for example: shetikah (“seyag l’chochmah shetikah”).
– More middot that aren’t in the previous lists.
Conclusion from This Proof
No list matches the other. This proves that the lists are not meant to be definitive – they are only examples.
—
E. Objection and Answer: Is This Like Taryag Mitzvot?
Objection (from a talmid)
Perhaps the list of taryag mitzvot is also not authentic?
Answer
No – by mitzvot the list is authentic, by middot not. Why?
– By mitzvot: It makes a nafka minah whether something is on the list – one can have a doubt whether something is a mitzvah or not, and this has halachic consequences.
– By middot: It makes no nafka minah whether one divides a middah into two or makes two into one. The real definition of good middot is: in everything go b’derech ha’emtza’i. That is the klal, not any list.
—
F. Other Sefarim with Lists of Middot
[Side Digression]
– Orchot Tzaddikim – has 28 she’arim (some are opposites: sha’ar ha’ga’avah / sha’ar ha’anavah). No one knows who wrote it (perhaps a woman?).
– Chovot Ha’levavot – also has a list of middot.
– Yud Gimmel Middot Ha’rachamim – another well-known list.
– Other mussar sefarim – also with their own lists.
None of these lists is definitive – this strengthens the main claim.
—
G. The Four Cardinal Virtues of Plato
By the Greeks there was a very accepted list of four main good middot (from Plato’s “Republic”):
1. Temperance / Sophrosyne (σωφροσύνη) – perishut (moderation)
2. Courage – ometz / gevurah
3. Wisdom – chochmah
4. Justice – tzedek (righteousness)
[Side Digression about chochmah:] A talmid asks whether chochmah is a kisharon (talent) that one receives or not. Chochmah is not kisharon – kisharon is “capacity”, but chochmah is something that one learns and does. The Rambam says explicitly in Hilchot Teshuvah: “kol echad yachol lihiyot chacham o sachal” – it is a choice. Chazal and pesukim also say so.
Christian Addition
The early Christians adopted Plato’s four middot as “b’derech ha’teva”, and added three “theological virtues”: Faith (emunah), Hope (bitachon/tikvah), Charity (chesed/ahavah – lifnim mishurat ha’din, not just tzedek/righteousness).
Jewish Lists
Mishnayot have various lists (“az panim l’gehinnom”, “kinat sofrim tarbeh chochmah”, “yehi beitcha patuach l’revachah” etc.), but by Jews there is not accepted one fixed list like by the Greeks.
—
H. The Philosophical Question: What Is the Point of a List of Middot at All?
1. Criteria for a Good List (Aristotelian Logic)
Aristotle taught that a good list must have two conditions:
– Exhaustive – it must include everything that exists, not “tana v’shiyar”.
– Properly divided – one shouldn’t be able to say “why didn’t you divide it differently?”
None of the known lists of middot fulfills the two criteria. One must understand: what connects and what divides one middah from another?
2. The Radical Question: Does One Need a List of Middot at All?
A strong claim (connected with the Chazon Ish and tzaddikim):
> Perhaps there is no such thing as “many middot” – all good middot come down to one thing: conducting oneself correctly / according to the measure of wisdom / according to what it should be. And all bad middot come down to one thing: conducting oneself according to the yetzer hara / according to what is convenient.
Rabbeinu Yonah: “kol ha’mitzvot hen torat chacham, v’chol ha’aveirot hen torat tipesh” – chacham/tipesh, tzaddik/rasha, frum/nar. Everything is one division.
3. The Practical Objection: “What Does a List Help Me?”
If I am a good person, I already know that one must honor father, not eat too much, be a good friend, etc. I already know a thousand details. What do I do with making rules like “middat ha’ka’as”, “middat ha’ga’avah”, “middat ha’anavah”? What does it help me? One cannot teach people to be good by only saying “this is called such and such.” Better to say simply: “You should conduct yourself correctly, and that’s it.”
This remains as an open question – the shiur will continue to discuss why the Rambam (and others) hold that lists of middot are nevertheless useful/important.
—
I. Middot Must Be Seen in Practice – Not Only Learned Theoretically
1. Middot Is an “Inyan Sheb’ma’aseh”
Middot is a practical thing, not a theoretical one. One doesn’t learn middot from “Torahs” (shiurim/sefarim) alone – one must see it b’fo’el mamash.
– Rules about middot (like “don’t be a ba’al ka’as”) are too abstract – it is a “higher level of hafsha’ah” that doesn’t help enough.
– What does help: seeing how a person doesn’t get angry at the right time, in the right way – then one can learn that this leads to a better life.
– The “derech ha’emtza’i” is only a theory – “halachah l’ma’aseh one must see it.”
2. The Question: What Does One Gain from Categorizing Middot?
What does one accomplish by calling it “ka’as”, “ta’avah”, “ga’avah”? It is not the exact thing one sees in life – it is “something in between” between the abstract theory and the concrete action.
—
J. The Power of Words – Without a Word, One Doesn’t See the Thing
1. The Foundation: “We Only See Things We Have Words For”
This is the answer to the previous question – therefore one needs categories of middot:
– Without a word for a middah, one doesn’t notice it. One cannot identify it, not in oneself and not in others.
– A person can have many good middot, but in one area (for example ka’as) be very bad – and as long as he doesn’t have a name for the thing, he doesn’t catch himself.
2. Examples of Missing Words
– A thief who doesn’t know he is a thief – he and his environment don’t catch on, because they don’t have the concept clear.
– Entire cultures can be missing a word for a certain good middah – and therefore they cannot feel it, and it is “very hard to be b’kevi’ut by that person.”
3. Jewish Lists of Middot – What Is Missing
In every Jewish list of middot many good middot are missing. And because we don’t speak about a thing “as a middah,” we completely lack catching that this is something one can do.
When one has the word, one can also understand that there is a “too much” and a “too little”: one is a “lecker” / shakran (false courtesy = too much), one is just grob (too little courtesy). Without the word it is very hard to speak about it, hard to be masig, hard to be mechanech.
—
K. Concrete Example #1: Courage (Mut/Gevurah)
The Rambam does speak about courage, Rav Aharon Kotler also – but the ba’alei mussar don’t like to speak about courage. It is a legitimate middah – not “just being a wild animal,” but knowing how to take risks in the right way.
[Note]: This is not the best example, because most people know what courage is – they just say “it’s not a Jewish thing.”
—
L. Concrete Example #2: Courtesy – A Broad Discussion
1. What Is Courtesy?
Courtesy = proper conduct how one behaves with a stranger (not a friend, not an enemy, not someone one is mekarev). Examples: not pushing in line, holding the door for the person behind you, giving a wave when someone backs out of parking.
[Side Note]: Compare with “farginnen” – a Yiddish word that other cultures don’t have (a “reverse example” – we have a word they lack).
2. Discussion with Talmidim – “It’s Falsehood!”
[Lively Discussion] The talmidim react:
– Claim from talmidim: Courtesy is false – a goy smiles, says “I will call you,” and has you in the ground. It’s “means nothing.”
– Answer: That is not courtesy – that is chanufah/flattery.
3. The Distinction Between Courtesy and Chanufah (Flattery)
– In English there exist two separate words: “courtesy” and “flattery” – which means that the culture distinguishes between them.
– Chanufah/flattery = the lecker who says “yes, I’ll call you” and doesn’t call. That is false.
– Courtesy = one can say courteously no: “Thank you so much for your interest, it’s not a right time for us now.” – this is clear no, not any lie, not any chanufah.
– The one who doesn’t understand the distinction calls everything “chanufah” – and that is precisely the problem of missing words.
4. Jewish Approach – “By Us It Looks False”
Jews have a tendency to see courtesy as falsehood – “this is the approach of the true Jews, they hold that this is false.” The word “nimus” exists in sefarim, but “when we say nimus, it looks to us like a false thing.” Jews are not so nimusig (half-humorously).
[Side Digression]: “It’s called chillul Hashem” – but when one speaks about nimus only in the context of chillul Hashem, the independent value of courtesy is missing.
5. False Courtesy vs. True Courtesy
[Side Digression]: Examples of false courtesy:
– “Hippies who make a hug for every stranger” – that is not courtesy, that is “something an aveirah lishmah.”
– “Please, come into our kehillah” – false courtesy that is “completely the opposite.”
– American culture is perhaps “a bit too much” courtesy – but that is the extreme, not the essence.
6. Courtesy = “Ma’aseh Derech Eretz”
Courtesy is a ma’aseh derech eretz – a practical conduct, not a great virtue, but a proper thing.
—
M. Hint: “Sever Panim Yafot” vs. “B’simchah” – Two Approaches in Yiddishkeit
The Mishnah “hevei mekabel et kol ha’adam b’sever panim yafot” has two approaches: one that puts the accent on “mekabel et kol ha’adam” (openness to every person), and one that puts the accent on “b’sever panim yafot” (the manner how one encounters – a kind of courtesy). A second tanna says “b’simchah” (= genuine inner joy). The Rambam speaks about this in Chapter 7.
—
N. Middot Toward “Strangers” – A Gap in the Jewish Middot-World
1. Jews Don’t Have a “Big Concept” of Stranger
[An Interesting Sociological Digression] Many middot in the modern world have to do with how one treats strangers – and Jews haven’t developed this:
– By Jews: If he is a Jew – he is a “brother”; if he is from another Chassidut – he is almost an “enemy”. There is no category of a neutral stranger.
– The liberal world has developed middot for how one treats a “citizen” – someone with whom one has no personal connection, but one shares with him the public space.
2. Hachnasat Orchim – A Comparison
– Avraham Avinu’s hachnasat orchim (which the Arabs in the Middle East still hold strongly) is a middah toward strangers, but it makes the stranger “tachat chasuti” – he already belongs to you, you are his guardian/protector.
– The liberal middah is different: the other is a citizen with equal rights – not “yours”, but one who deserves respect simply because he exists in the same space.
– Practical consequence: “Therefore Jews cannot go on the subway” – no courtesy, no respect for the stranger.
3. Example: Yellow Lights (Traffic Lights)
The law says: at yellow lights one may drive. The good middah says: at yellow lights one stops – not because one must, but because humanity demands it. “What do I have with the other person?” – that is the point: one needs certain humanity even to people with whom one has no connection.
—
O. Discussion: “What Is the Middah of Not Hitting?”
[Interactive Discussion] A talmid asks: what is the middah that says one doesn’t hit the other person?
– One doesn’t know what to call it. A talmid says: “I teach it to my small children – don’t hit!” – but what is the name of the middah? Not just “one may not”, but what kind of middah stands behind it?
– The distinction: “not hitting” is not the same middah as “giving a loan when a brother asks” – but both are middot. One can make a list of actions (mitzvot/aveirot), but the middah is the inner character trait that stands behind it.
Example: Nedivut
When a brother calls and asks for a loan – one doesn’t say “let’s look in Mishnah Berurah”. One says: “I’ll help you what I can.” Where does this come from? – From a middah. Nedivut = how one conducts oneself with one’s money: “my money is not just to lie in pocket, but it’s for work – by me, by the other person, in investment.” The Rambam gives a name: “nedivut” – but we didn’t know about this until one learns it.
—
P. Summary of the First Benefit
Benefit #1: There is a benefit from learning – middot is not only theoretical, one must be margilized. And one can better be margilized when one knows the word – this is how people who take results work.
—
Q. Benefit #2 – A Dispute: Why There Is a List of Middot (Chalakim of the Nefesh)
1. There Is a Dispute
An important dispute between the Rambam’s approach and other approaches (mekubalim, Tanya/Admor HaZaken):
– The Rambam doesn’t go in the approach that comes now.
– The Tanya (Admor HaZaken) and other sefarim go another way.
2. Rebbe R’ Pinchasl – Why Specifically Four Middot?
Foundation: There are three chalakim of the nefesh (as the Rambam learned in Chapters 1-2):
1. Ta’avah (desire/appetite)
2. Ka’as / chelek ha’mit’orer (anger/spiritedness)
3. Seichel (intellect)
Each chelek ha’nefesh has its own middah:
1. Against ta’avah → perishut (restraining oneself, control over ta’avah)
2. Against ka’as/hit’orerut → courage/mut (conducting oneself with courage in the right way)
3. Against seichel → (not elaborated here)
The fourth middah = kelalut (a general middah that contains everything) = tzedek.
3. Ka’as = Hit’orerut – A Deep Understanding
[An Interesting Chassidic Digression]
Rav Saadiah Gaon says: three chalakim of the nefesh = ta’avah, ka’as, seichel. But “ka’as” is a translation problem – it actually means hit’orerut (arousal/spiritedness).
The main chiddush: “all Jews who serve Hashem with hit’orerut are ba’alei ka’as” – because it is the same power! The same inner energy that makes ka’as also makes hitlahavut in avodat Hashem.
4. Hitlahavut – Two Types
[Chassidic Distinction] (from “Ish Botzei’a” and others):
Hitlahavut contains two completely opposite things: “eish u’mayim”
– Ahavah k’rishpei eish – serving Hashem with passion/cheshek (fire) – this comes from ka’as/hit’orerut, the koach ha’mit’orer
– Ahavah k’mayim – serving Hashem with a calm, flowing love (water) – this comes from cheshek/ta’avah, an attraction, an attraction
Cheshek ≠ hitlahavut – these are not the same thing, though both are forms of serving Hashem with intensity. Many Chassidim think that ahavah with fire is the same thing – but it’s exactly the opposite. It’s a different feeling, comes from a different place.
5. Kina’ut Stems from Ka’as, Not from Ahavah
Kina’ut comes from yirah/ka’as, not from ahavah. “Kinah” literally means ka’as (Rashi says so). This is an important distinction – hit’orerut in avodat Hashem that looks like passion is actually a form of ka’as/kina’ut.
—
R. Tzedek – A Deeper Definition
1. Simple Understanding
Tzedek means honesty in business – not stealing, paying what one owes, tzedek b’mishpat.
2. Deeper Understanding (Plato, Rambam, Chassidic Sefarim)
Tzedek means “litein l’chol echad mah she’ra’ui lo” – giving each thing what is fitting for it. This applies also to oneself: each power in the nefesh should receive its proper place – ka’as when one needs ka’as, simchah when one needs simchah, ta’avah when one needs ta’avah.
Tzidkut = the coordination of all middot – that each thing receives its proper place. Therefore “tzaddik” is the main name for a good person – a “just” person.
—
S. Two Approaches in Dividing Middot – The Rambam vs. Everyone Else
1. The Classical Way: Middot According to Chalakim of the Nefesh
Plato, Rav Tzadok, mekubalim, Sha’arei Kedushah, Tanya – all go with the same foundation: one first divides the chalakim of the nefesh (4 yesodot: eish, mayim, ruach, afar), and then shows which middot belong to which part:
– Eish → ka’as
– Mayim → ta’avah
– Ruach → ga’avah
– Afar → atzlut
Sefirot-model (Kabbalah/Chassidut): seven sefirot, or three kavim (yamin/smol/emtza = ahavah/yirah/tiferet). The Ba’al Shem Tov always goes with the point: everything a person does – either you’re attracted, or aversion, or in between.
The advantage of this way: one gets an exhaustive list – a complete list with a proper division, because it comes from the structure of the nefesh itself.
2. The Rambam’s Different Way
The Rambam doesn’t work this way!
– The Rambam does begin with chalakim of the nefesh (in Shemonah Perakim), but he says that all middot belong in one part (the koach ha’mit’orer/appetitive part).
– He gives a long list of middot with “k’hai gavna” / “kayotza bo” – without dividing them according to different chalakim of the nefesh.
– By the Rambam, the division of middot doesn’t work through chalakim of the nefesh – he doesn’t have a systematic division where each chelek ha’nefesh has its specific middot.
—
T. Critical Discussion: Does This “Knowledge” of Structures Actually Help for Middot?
1. The Provocative Question
Does the knowledge of the structure (4 yesodot, 7 sefirot) actually help a person improve his middot?
– Middot is an “inyan sheb’ma’aseh” – one doesn’t fulfill with knowledge, but with doing.
– “Has it ever helped anyone in avodat Hashem the teachings that ga’avah is from yeshut ha’atzmi and ta’avah from yeshut ha’guf?”
– “When I tell you that ka’as is a koach ha’eish – what do you understand from it? It’s just a word, a list.”
2. Sefirat Ha’omer as a Test Case
Sefirat Ha’omer as a concrete example:
– There are many sefarim that make a “journey” of Sefirat Ha’omer – each day a sefirah/middah to work on.
– “Do you know anyone who did this and became a better person from it? I don’t.”
– Practical problems: The first week is Chol HaMoed Pesach (one is busy with other things).
– Another problem: Most people don’t know the difference between netzach and hod – “it could certainly be the same both.”
3. Answers from Talmidim
– Talmid: “It doesn’t have to help practically – it’s good to know” (knowledge has intrinsic value).
– Answer: “You remember though – middot is not a learning that one learns. It must help something.”
– Talmid: “It can’t hurt to know.”
– Answer: “It can’t hurt, but we work so hard to figure out what is the structure – what is the difference?”
– Talmid: A structure helps many people.
– Answer: Admits that “to have a structure helps very much for many people” – but skeptical whether this specific structure (4 yesodot, 7 sefirot) does anything more than a general description.
4. The Distinction Between “Ma’alot in Inyan” and “Ma’alot in Middot”
– Ma’alot in inyan (intellectual virtues): There the point is to know – for example, learning a sugya in Gemara to know where a halachah comes from. There “knowing” has its own value.
– Ma’alot in middot (character virtues): There the point is to do – only knowing is not enough. The mashal of “4 yesodot” or “7 sefirot” is “just a description b’alma” – does a mashal help a person?
—
U. Critique of the Theoretical Structure – The Beautiful System That Doesn’t Help
1. True but Not Practical
The system of dividing middot according to the kochot ha’nefesh (seven sefirot against seven kochot) is a beautiful piece of Torah – it’s correct, it’s exhaustive, it’s clear and systematic. But l’ma’aseh – it helps very little. When I have ka’as, what helps me to know that this is “the second middah”? When I have ta’avah, l’mai nafka minah that this is “the first middah”? It makes no practical difference.
2. Critique of the “Weekly Sefirah” Method
The custom “today is the week of gevurah, one must work on ka’as” – how does that work? Ka’as comes when an opportunity comes – one cannot “practice” ka’as-control on a schedule.
3. The Ba’al Shem Tov’s Approach
The Ba’al Shem Tov explained the kavanot “al pi pnimiyut” – “chesed” = ahavat Hashem, “gevurah” = yirat Hashem. For a remez it’s good, but practically? – unclear.
4. This Is Aristotle’s Critique of Plato
This is exactly Aristotle’s critique of Plato. Aristotle said that Plato said two pieces of Torah, but he doesn’t see what it helps a person to become better. Maybe it’s true – but he doesn’t see what it helps.
—
V. The Mashal of Mechanic – Practical Categorization vs. Theoretical
1. The Mashal
Someone wants to become a mechanic. He goes to a course: motorcycles, cars, SUVs, vans, trucks – each one with its advantages and disadvantages, practically how it works, how to fix. This helps – it is very useful.
2. The Philosopher Comes to Make “Order”
Now a philosopher comes and says: let’s make a klal. A car is a “mechanized box on wheels.” Now he divides: two wheels (motorcycle, bike) vs. more than two wheels. Then another division: with motor vs. without motor. Everything fits in, it’s conclusive, exhaustive, clear.
3. But – It Doesn’t Help the Mechanic
The mechanic needs to know: which screw fits for which car. He needs the sixteen main types of screws that are used in most cars and trucks. He needs a practical list, not a theoretical taxonomy.
4. The Mashal of Hardware Store / Website
When one goes into a hardware store or a website – people have worked years to make the sections fit practically, not according to abstract categories. “All screws that are…” – that is waste of time, because the world doesn’t work that way.
5. The Mashal of Wires at Home
[Side Digression] A personal example: every person spends hours organizing wires (cables) at home – everything in boxes, orderly. And it doesn’t help – l’ma’aseh one only needs two-three wires for smartphones. The time one spends on organizing is more expensive than just searching around each time.
—
W. Aristotle’s Practical Approach – The Ten Most Common Middot
1. Aristotle’s Way
Aristotle divided practically: the ten most common middot that people struggle with – ka’as, ga’avah, courage, ta’avah, etc. Not according to theoretical structure of the nefesh, but according to what one encounters in the world. Each one – practically how it works, not in which box it belongs.
2.
W. Aristotle’s Practical Approach – The Ten Most Common Middot (continued)
2. Two Ways to Divide
– Way A: Divide according to sevara – how it fits theoretically (Plato/Kabbalah)
– Way B: Divide according to the subject – what belongs together in practice (Aristotle/Rambam)
The second way mekarev rechokim u’merachek krovim – things that are theoretically far can be practically close, and vice versa.
—
X. Critique of the “Everything-Is-Ratzon” Approach (Ba’al HaSulam-Style)
1. The Abstract Approach
An approach (connected with the Ba’al HaSulam): Everything a person has is either attraction or aversion. Good children, beautiful wife, good food, respect – everything is “chesed”, everything is “taking.” The advice: You take so much? Give a little – give tzedakah, get up early, give away from your sleep.
2. This Is Too Abstract
“Rebbe Leben, this is all very abstract, it’s not helping me.” It’s true that there exists a “middat ha’ratzon/cheshek” – a person who is missing the koach of wanting (physically/chemically) cannot want anything. But this doesn’t help practically.
3. Let’s Talk About How One Sees It in Olam Hazeh
Let’s describe things as one sees them in olam hazeh. There is a subject called money. Money and furniture – both cost money, both are things people want. Theoretically they are the same thing. Practically – money is one thing and furniture is a second thing.
4. Hergalim Work with Practicing, Not with Seichel
Key point: Middot work with hergalim. Hergalim don’t work with seichel (seichel understands everything at once). Hergalim work with practicing. I cannot practice “wanting money” and “wanting furniture” at the same time – they are two separate middot, two separate relationships.
5. Example: My Relationship with Money
[Side Digression] A personal example: My relationship with cash in pocket is different than with money in credit card, which is different than with money in bank account. For many people it’s harder to give cash. He himself is the opposite – in the digital age, when he sees money in bank account he sends it to anyone, but cash in pocket – “take it, it’s a piece of paper.”
The point: Even within “money” itself there are different middot/relationships – which proves that one must speak about middot practically-specifically, not abstractly-theoretically.
—
Y. Middot Are Divided According to Practical Objects, Not According to Abstract Kochot Ha’nefesh
1. The Kli Yakar’s Principle
> “People are not inconsistent – you just have to know what they’re built of”
A person who gives away cash easily but credit card with difficulty – this is not a contradiction. These are two separate middot that work according to different practical objects.
2. The Mashal of Hachnasat Orchim vs. Tzedakah
A person who invites 20 guests every week (costs ~$1,000 a week) – the same person you call him erev Pesach and ask $500 for a campaign, and he says “I don’t have.” This is not hypocrisy – hachnasat orchim and money-giving are two separate middot. One is a middah he has developed (that’s how his parents showed him), the other – not.
3. Digital Tzedakah and Chinuch – A “Serious Problem”
[Side Digression] Today when one gives tzedakah through the phone, children don’t see it – one doesn’t see how one takes out money from pocket, gives it to a poor person. This is a real chinuch problem, because middot work with how the chitzoniyut looks, not with abstract pnimiyut.
4. The Fundamental Principle
> “The thing that divides the middot is the practical differences in the world”
In the nefesh there is perhaps one koach of giving – but the hergashim have to do with the objects that you deal with. Therefore:
– Hachnasat orchim = one middah
– Money giving = a different middah
– Each needs separate work
5. Rambam and Aristotle – They Also Divide Middot Practically
– Aristotle says: giving large nedavot is a different middah than giving small nedavot (magnificence vs. liberality)
– Rambam says: kamtzanut has two middot – kamtzanut for oneself (saves from oneself) and kamtzanut for others (doesn’t give to others)
– This is all the same money – but practically they are different pe’ulot with different ways how it’s good/bad
> “The one who gives $100,000 at once doesn’t do the same thing as you when you give $10 – it’s simply a different pe’ulah”
—
Z. Advantage and Disadvantage of the Practical Approach
1. The Disadvantage
According to the practical approach there are tens of thousands of middot – because every new object/situation creates a new middah. This has no beautiful structure – one can always add another one, always divide a bit more.
2. The Advantage
It is much closer to what middot are truly made to teach you. Middot are a davar ma’aseh – the closer to ma’aseh, the more useful.
3. The Mashal of Ba’alei Mussar
A ba’al mussar who gives a specific shiur – for example, halachot how to be good to your roommate in yeshivah – the one who goes to that shiur is l’ma’aseh much better than the one who hears an abstract Chassidic Torah that “a person is everything for Hashem.” The second is more true in a certain sense, but less useful.
—
AA. The Mashal of Mechanic – Balance Between Klalim and Particulars
1. The Mashal
[Side Digression – “I like to talk about cars, a strange thing”]
A practical mechanic – almost every time a car comes in it’s a bit different. But he can still say: “al pi rov, this model car has such a problem.” He works with klalim on a middle level:
– Too abstract (a minivan is “as high as it is wide” – like a tanker) = no information, doesn’t help the mechanic at all
– Too specific (every car is different, one can learn nothing) = also not practical
– Middle level (all minivans have such issues, all motorcycles have such issues) = this is useful
2. The Application
> “Without any klalim one cannot give oneself advice – but speaking in an abstract manner doesn’t look like it helps”
One needs klalim – but practical klalim, not abstract ones. To say “two middot of chesed and one middah of gevurah” – this will help you nothing. To say specific halachot how to deal with a specific situation – this helps.
—
BB. Critique of Sefirot-Based Systems (Sefirat Ha’omer, Enneagram, Personality Types)
1. “Seven Sefirot Times Seven” – What Does It Help?
> “I wonder for whom the books are written… I have no idea whom this has helped”
But certainly people wanted something with it – there are many sefarim that say such Torahs, “they wanted something.”
2. Sefirat Ha’omer – Skepticism with Honesty
> “I have no way to speak with these people, because they don’t live anymore. Yet… it’s too much to say that the whole thing is ignorance”
A possible answer: Even if it doesn’t help to become a better person – to know what he is, is also something. Knowledge is its own value.
3. Enneagram, Colors, Introvert/Extrovert
Comparison with modern personality systems:
> “There are four types of people, there are five thousand types of people… and what shall I do with it? It doesn’t help me at all”
“Are you an introvert or an extrovert?” – “I don’t know, it depends in the morning or afternoon.”
4. The Ba’al HaTanya in the Name of the Ba’al Shem Tov
[Side Digression] A source that speaks to the point: Previously each person had his shoresh neshamah – one needs to learn Kabbalah, one Mishnayot, etc. But today, when Mashiach is in the world, you must do everything. Perhaps this is the problem – we no longer have the structure of clear types.
5. The Conclusion
> “It makes you think you understand things. I don’t think it actually makes you understand anything.”
Abstract categorization of middot gives a feeling of understanding, but not a real understanding that helps practically.
—
CC. Summary: Two Ways to Divide Middot – Advantages and Disadvantages
1. The Yalkut Reuveni and “Learning Everything”
[Brief Digression] The Yalkut Reuveni says that previously each person had his specific part, but in ikveta d’Meshicha one must do everything – so also says the Ba’al HaTanya. “I don’t agree with all these things” – the approach is not accepted.
2. A Talmid’s Counter-Point
A talmid tries to defend the sefirot-system. Answer: “It’s like saying that a wild animal is Type 6” – the labeling doesn’t really help understand. The talmid makes a distinction – he’s talking about good middot, not enneagram-types. The distinction is accepted but the position remains.
3. The Main Summary: Two Ways
Way A – According to Kochot Ha’nefesh (Sefirot/Nefesh-Structure):
– Advantage: It is exhaustive – there is no addition or omission, everything fits in. One cannot make an eighth middah – only chesed sheb’gevurah, chesed sheb’chesed sheb’gevurah, but it remains in the system.
– Disadvantage: It is not so helpful l’ma’aseh (the motorcycle mashal).
Way B – According to Practical Objects/Subjects:
– Disadvantage: There will always be “v’od” at the end of the list – it’s not closed; every period one may need to change because people categorize differently.
– Advantage: This is how one actually lives with good middot – it’s practical.
4. The Analytical Distinction – How Are Middot Defined?
The fundamental distinction between both ways:
– Way A: The definition of middot is ba’nefesh – one defines a middah according to which koach ha’nefesh it comes from.
– Way B: The definition of middot is ba’noseih (in the object) – according to the thing they are about, the type of pe’ulah they concern.
Concrete mashal: Middat ha’ta’avah is not “the koach of wanting things” (that would be a nefesh-definition). Middat ha’ta’avah is the type of middah that has to do with ta’anugei ha’guf. The difference between one who wants money and one who wants food is not a difference in koach ha’nefesh (both “want”) – it is a difference in subject, and therefore they are two separate middot.
5. Another Mashal: Middat Ha’ka’as by Different Roles
Ka’as is not one middah – it’s different how a father has ka’as, how a young boy, how a bachur, how a rebbe with talmidim. This is “the same middah” according to Way A, but l’ma’aseh they are different middot because the subject (the context, the pe’ulah, the relationship) is different.
6. The Rambam and the Torah Go with Way B
The Rambam always goes with the second way – middot are defined according to practical subjects. Also the Torah itself – in Chumash it’s “it’s all about actual things, it never gives you these nice structures, almost never.” The Torah speaks of concrete actions and situations, not of abstract nefesh-structures.
—
DD. Overall Summary of the Entire Shiur
| Point | Content |
|—|—|
| Klal | Derech ha’emtza’i is the principle – not any specific list |
| Lists | Are only examples/illustrations – Rambam himself has 4+ different lists that don’t match |
| Distinction from Mitzvot | By mitzvot the list is authentic (nafka minah); by middot not |
| Power of Words | Without a word for a middah, one doesn’t notice it – therefore one needs categories |
| Courtesy | A concrete example of a middah that lacks a name in Jewish culture |
| Two Ways to Divide Middot | (A) According to kochot ha’nefesh (exhaustive but not practical) vs. (B) According to practical subjects (not exhaustive but practical) |
| The Rambam’s Approach | Goes with Way B – middot are defined according to subject/pe’ulah, not according to nefesh-structure |
| The Torah | Also speaks of concrete actions, not of abstract structures |
| Practical Conclusion | Middot work with hergalim, hergalim work with practicing – therefore one needs practical klalim on a middle level, not too abstract and not too specific |
📝 Full Transcript
The Middle Path: The Lists of Character Traits Are Not Definitive
Opening: A Professor’s Perspective on Modern Philosophy
And we’re learning this way. I don’t know what we’re learning, I want to know. I’ll just say this, someone spoke lashon hara [lashon hara: forbidden negative speech about others], who should I start with? No, I heard lashon hara. Yesterday I heard a professor, I don’t know exactly what he is, he’s from Williamsburg, he’s deep into the students, he gives a test. He says like this, he says that the students basically, he says that modern philosophy, Derrida [Derrida: Jacques Derrida, French postmodern philosopher] with Kant [Kant: Immanuel Kant, German philosopher], all these folks, they have very good tests on the plain common sense philosophies, Socrates [Socrates: Greek philosopher] and Plato [Plato: Greek philosopher], they all fail. He says that one must learn such a twisted world, is he as old as me? I’m just saying that you know him, he’s truly a chaver l’deah [chaver l’deah: one who agrees with my opinion].
Review: Where We Are Holding in the Study
Okay, I want to say where we’re holding and where we need to go further. We’ve learned, we’re holding in Chapter 4, I just want to try. The first chapter for us was the topic of the derech ha’emtza’i [derech ha’emtza’i: the middle path], that’s the good thing. We spoke about how there are two main places where the derech ha’emtza’i is chal [chal: applicable], in the pe’ulos [pe’ulos: actions, deeds] of a person and in the midos [midos: character traits] of a person which bring about the pe’ulos. That was the subject of the previous time.
The Rambam’s Method: Examples of the Middle Path
And now we’re learning, the Rambam [Rambam: Rabbi Moshe ben Maimon, Maimonides], the way the Rambam presents it, he says, he gives dugmaos [dugmaos: examples]. He says for example [lemashel: for example], and he gives a whole list of nine dugmaos where he says for each good middah that can be, what is the middle and what are the two extremes that are not good, yes?
So we want to do this, I’m not sure if this is as if the true point of what he’s doing, but I want to do it anyway, and learn about each one of the nine things, what is the matter with them. That’s what I want to do. Agreed?
The First Middah: Perishus
So the first thing on the Rambam’s list, we spoke about the topic of perishus [perishus: modesty, abstinence from desires], what is the meaning, and should there have been a shiur about this? A halachah [halachah: Jewish law]? Not that shiur further. Rather, the Shabbos I’ve already been a few times, but… Parshas Kedoshim [Parshas Kedoshim: the Torah portion that speaks about holiness]? Yes, Parshas Kedoshim.
Okay, here is what I’m going… No, what’s written in my comments here on the page, did I ever say it? I don’t think so. In any case, I have a deeper thing to speak about, or to leave that, or to be me’orer [me’orer: awaken] to speak about.
Main Thesis: The List Is Not the Subject
So, the Rambam has a list of nine things, but apparently [lechaorah: at first glance], I say that this is not the subject, and apparently, the reason why he brings this list is only in order [kedei: in order] to give him an example on the topic of derech ha’emtza’i. I want to show you that it makes sense by each one of these things to say that the middle, that’s correct, and the two sides are equally bad one as the other. That is apparently the structure of the chapter, that’s what he does, he doesn’t say here we will paint out what are the good character traits [mahem hamidos hatovos: what are the good character traits]. Understand?
The Nafka Minah: What Is the Difference?
What is the nafka minah [nafka minah: practical difference] of the chakirah [chakirah: investigation] that I’m saying? The nafka minah is, that if one is missing it doesn’t mean anything. Not that the Rambam wrote a Shulchan Aruch [Shulchan Aruch: code of Jewish law] here, and the truth is nowhere. What he says, these are the list of good midos, on this you must work, this is yotzei [yotzei: fulfills] all the list of nine midos, he’s a good person, and whoever not, whoever is missing one of them or two of them is such and such a bad person, this is not stated.
Why not? Because there is the davar klali [davar klali: general principle] which is called derech ha’emtza’i, which truly includes much more than these nine midos. One can make thousands of midos. I don’t know how many one can make. There is no place where the Rambam gives a clear list. Not only by the Rambam, I mean it’s also not by Aristotle [Aristotle: Greek philosopher]. One doesn’t give a clear list. This is the main character traits [ikar hamidos: the main character traits]? That you have here a list – the list goes exactly opposite.
How the List Works
In other words, here now someone is makir [makir: familiar with] certain good midos. This is a Jew who learned from his father. Chazal [Chazal: Chazkeinu zichronam livrachah, our Sages of blessed memory] heard about certain good midos. In mussar sefarim [mussar sefarim: ethical books], it’s not a chiddush [chiddush: novelty] that a person has ideas of good midos, every person every culture has ideas of their good midos. What one does with this list is one goes through a bunch of them, and one shows that each one of them the correct hagdarah [hagdarah: definition] of it is derech ha’emtza’i.
Right?
Questions and Discussion: Is the List Definitive?
Student: Nevertheless [v’im kol zeh: nevertheless], there is still something of a chiddush from these lists. Do you want to say that we don’t need to do all of them definitively?
Maggid Shiur: One must perhaps yes, say only a list, not pshat [pshat: simple meaning] that there is a definitive list. Just as it is with taryag mitzvos [taryag mitzvos: the 613 commandments] and the Ten Commandments. Can there be another twenty? Can be another twenty. It can be that the list is not davka [davka: specifically] the most important, it’s the ones that come first to mind, that one remembers immediately, and he uses it almost as [kim’at b’soras: almost as] an example. Let this also be in Hilchos Deos [Hilchos Deos: Laws of Character Traits, a section in the Rambam’s Mishneh Torah].
Proof: Four Different Lists in the Rambam
The Rambam himself has these four such lists that I know of. Two in Shemonah Perakim [Shemonah Perakim: the Rambam’s Eight Chapters, an introduction to Pirkei Avos].
Student: Two? Which two? And how else?
Maggid Shiur: Chapter 2. And in Chapter 2 it says… I don’t think, what is the subject of Chapter 2?
Student: In which part of the nefesh [nefesh: soul] are the midos found.
List 1: Shemonah Perakim, Chapter 2
Maggid Shiur: And there, when he comes to that part, he says… the virtuous character traits [hama’alos hamidos: the virtuous character traits], like… yes, Chapter 2 is in Chapter 1 and perhaps I’m making a mistake. Chapter 1. Yes, Chapter 1, sorry. In Chapter 1, no. Sorry, how is the list? Sorry, Chapter 2, Chapter 2, I didn’t make a mistake. Chapter 1 says something similar. A third list. Not this one.
The list of good midos is in Chapter 2, because there he speaks of each part of the soul how it has virtues and deficiencies [ma’alos v’chesronos: virtues and deficiencies]. And he says that the virtuous character traits they belong to the emotional part [chelek hamisorer: the part of the soul that is aroused by emotions]. And he gives a list, and he says this is the language, the virtues of this part are very many [ma’alos zeh hachelek rabos me’od: the virtues of this part are very many], here there are very many virtues.
Student: Virtuous character traits yes, there are intellectual virtues [ma’alos sichliyo: intellectual virtues] which is a separate thing.
Maggid Shiur: He speaks here of virtuous character traits, like carefulness, and refinement, and justice, and patience, and humility, and contentment, and courage, and faith, and others [k’zehirus, v’adinus, v’tzedek, v’savlanus, v’anavah, v’histapaikus, u’gevurah, ve’emunah, v’zulasam: like carefulness, and refinement, and justice, and patience, and humility, and contentment, and courage, and faith, and others]. This is a list of nine parts. And afterwards he says clearly and there are many, rabos me’od, not only these. This is only an example. And he also states clearly with “and others” [v’zulasam: and others], that there are more.
List 2: Shemonah Perakim, Chapter 4
And the same thing is in Chapter 4, where he more officially speaks about how the good midos are. And here it’s a bit more a complicated list, because he also makes a list of nine derech eretz [derech eretz: proper conduct]. You can check in the end of the week it says which is in which. You can see, it doesn’t say here, no, it doesn’t say here what I would have needed. It does say. You can see, you have here also a list of nine parts, and you can check which he missed, which he took out one of them. Figure out, I don’t know, perhaps one can learn something from this, but I believe that the main point is certainly that it’s not a difference, because he doesn’t go through simply a list, everything is only the examples, and both of them are not a list, like “these are the character traits, no less and no more” [elu hen hamidos, lo pachot v’lo yoser: these are the character traits, no less and no more]. It’s only the examples, and the first chapter he puts many times an example so one should understand, and the second chapter, sorry, so one should understand that this is the sort of things that belong to the practical part [chelek hama’aseh: the practical part], and the fourth chapter is altogether [sach hakol: altogether] an example with more details [peratim: details] to show how each one of them can be explained [mesbir zein: explain] with a derech ha’emtza’i. Right?
So until this day [ad hayom hazeh: until this day] one doesn’t know what is the correct list of all character traits.
Lists 3 and 4: Hilchos Deos
Another place, where are the two lists that are in Shemonah Perakim? Two more lists are in… Mishneh Torah [Mishneh Torah: the Rambam’s main law code], Hilchos Deos. Where is Mishneh Torah here? Hilchos Deos, it also says in Chapter 1. What does it say here in Chapter 1 of Hilchos Deos? It’s very special. It says, Hilchos Deos, yes, “there are many character traits for each and every person” [deos harbeh yesh l’chol echad v’echad mibnei adam: there are many opinions/character traits for each and every person], very many of them. “Deos” also means character traits, generally [biderech klal: generally] he goes through a list. Here is also a short list a bit, he goes through four of them he brings out at length [be’arichus: at length], and afterwards he says “and so in this way all the rest of the character traits” [v’chen al derech zo she’ar kol hadeos: and so in this way all the rest of the opinions]. He goes like this, he first explains at length a hot-tempered person [ba’al cheimah: one with anger] and a lustful person [ba’al ta’avah: one with desires] and an ambitious person [ba’al nefesh rechavah: one with a broad soul, ambitious] and withdrawn [nasog: withdrawn] at length what it means, afterwards he gives a few more only with a name, praised and wretched [mehulal v’anan: praised and wretched] etc. etc. etc., and all similar ones [v’chol kayotzei bahen: and all similar ones]. So he becomes shorter with his words for each one, and it’s still not exhaustive, he says “and more etc. etc.” [v’od etc. etc.: and more and so forth]. What is this etc. etc.? No one knows.
And the same thing as the fourth list that I said. Afterwards the Rambam says, the mitzvah is that he should go in the middle path [derech ha’emtza’i: the middle path] in every character trait, and he also gives the Gemara [Gemara: Talmud] how, how for example [keitzad lemashel: how for example], and afterwards it says further “and so the rest of the character traits” in law 4. The same thing, there are already as it were [kiv’yachol: as it were] two lists. Afterwards there is a third list, perhaps even, I’ll see how I’ll mark it [metzayen zein: mark], in Chapter 2 where he goes through the healing of character traits [refuas hamidos: healing of character traits], and he says that there are such character traits and there are such character traits, and he brings there a few more midos. He says that there is another middah that doesn’t appear in the previous midos, the middah of silence [shetikah: silence], “a fence for wisdom is silence” [seyag lechochmah shetikah: a fence for wisdom is silence]. And I don’t know if this is also a matter of commandment [davar hamitzvah: a matter of commandment] apparently also, and a few more midos that he goes through in Chapter 2 also, there is a bit of a list.
Conclusion: No List Matches Any Other
None of these lists are the same as any other ones. What do we learn from this? That the lists are not real.
Discussion: Is This Like Taryag Mitzvos?
Student: But the list of the taryag mitzvos is indeed real, he does say…
Maggid Shiur: No, but the mitzvos, the mitzvos…
Student: Perhaps the whole mitzvos list is not real?
Maggid Shiur: No, the mitzvos list is real, I’ll tell you why. Because what is the proof [re’ayah: proof]? What is there? Apparently I can have a whole doubt [safek: doubt] in a mitzvah, whether it’s indeed a mitzvah or it’s not a mitzvah, whether one must remove a mitzvah. It makes a difference if a mitzvah is on the list. Here it doesn’t make any difference, not any thing. The midos you can divide into two midos. What’s the practical difference [lemai nafka minah: what’s the practical difference]? Here there is no nafka minah. It’s a real nafka minah, I’ll tell you more what the nafka minah is, but there is a nafka minah, it’s a real thing. The lists are not real. Why aren’t they real? Because the true definition of midos is on every thing to go in the middle path [biderech ha’emtza’i]. And biderech ha’emtza’i means many all kinds of [kol minei: all kinds of] correct things in every topic. Right?
So the list of midos is not as real as it is today. This is not God forbid [chas v’shalom: God forbid], Orchos Tzaddikim [Orchos Tzaddikim: Paths of the Righteous, a classical mussar book] also has a list of midos, yes? Perhaps he has twenty-five, I don’t know what his number is. How many chapters are there in Orchos Tzaddikim? Who wrote it? No one knows who wrote it.
Student: A woman.
Student: I heard that a woman wrote it.
Maggid Shiur: Who? Who?
Student: I heard that a woman wrote it.
Maggid Shiur: A woman? But I don’t know, ah, it could be that a woman wrote it, but…
Student: Do you learn it?
Maggid Shiur: It’s a nice little book. Yes? Yes. There are twenty-eight gates [she’arim: chapters]. A part of them are one the opposite [hipuch: opposite] of the other, the gate of pride [sha’ar haga’avah: the gate of pride], the gate of humility [sha’ar ha’anavah: the gate of humility], etc. But a big list, a long list of midos. There are other such books. There are books of midos that were a…
Student: Orchos Tzaddikim is a certain way of midos?
Maggid Shiur: Yes, that’s already thirteen or more. Yes, there is the list of thirteen character traits [yud gimmel midos: thirteen character traits] of knowledge. They learned a shiur in the thirteen attributes of mercy [yud gimmel midos harachamim: the thirteen attributes of mercy], right? One must also think about this for a few shiurim. Because none of the lists were…
Lists of Character Traits: Different Traditions and the Philosophical Problem
Lists of Character Traits Are Not “Real” / Fixed
Maggid Shiur:
So the list of character traits is not as real as it sounds. Chovos HaLevavos [Chovos HaLevavos: Duties of the Heart, an 11th-century Jewish ethical work], Orchos Tzaddikim [Orchos Tzaddikim: Paths of the Righteous, a medieval Jewish ethical work] also has a list of midos, yes? Perhaps he has twenty-eight, something like that number. Certainly there is in Orchos Tzaddikim. Who wrote it? No one knows who wrote it.
Student:
Who? A woman?
Maggid Shiur:
A weak idea, it could already be a woman. Do you learn it? It’s nice books already. Yes? Yes.
There are twenty-eight gates. A part of them are one the opposite of the other, the gate of pride [sha’ar haga’avah], the gate of humility [sha’ar ha’anavah], and so on [v’chuli: and so on]. But a big one has a long list of midos. There are other such books, books of character traits [sifrei midos]. There was a… an older one, there’s another big way of midos. Yes, there are thirteen or more. Yes, there is the list of thirteen character traits of… of… of knowledge. I once learned a shiur about the thirteen attributes, right? One must also think about a simple one. But none of the lists is a real list. So, one must understand these things. Okay, that’s first of all [kodem kol]. Right?
This is my opinion about this, about the two extremes. Yes. So, why isn’t there a normal list? Like taryag mitzvos [613 commandments], twenty character traits. It would have been much more normal. Yes. So… the rabbis had lists, the philosophers had lists, the ma’aleh masu made lists, they made lists for the gentiles, all kinds of things. Yes.
So let’s understand, I want to tell you the question, I’m making here source references, I’m giving a structure, I want to make the question. What is the practical difference? The practical difference is like this, let’s understand an important thing.
The Four Cardinal Virtues of Plato
Lecturer:
There is also an accepted list, among Jews it’s not so accepted, the Greeks had a very accepted list of four, four main good character traits which are called… this is classic, called “Four cardinal virtues,” which is Plato’s list. One always goes with this list, sometimes he also adds ten or so, but the main list that appears in the book “The Republic” [Plato’s Republic] is… four traits. Which four traits must a person have? Everyone must remember…
Student:
No, no, that’s something else.
Lecturer:
The ancient Greeks, it’s brought in many early rabbinic authorities, I don’t remember which ones, said that there are four main good character traits. Four main good ones, we’ll talk about this.
The First Trait: Abstinence/Temperance
The first is, these are character traits, in English it goes “temperance,” okay? We’ll go talk about this, or “sophrosyne” in Greek, abstinence/moderation. We’ll talk about this. “Sophrosyne” is the language of abstinence, says the Rambam. And… what are you doing?
Student:
No, there are those who say there’s a difference.
Lecturer:
Now, fine.
The Second Trait: Courage
“Courage,” bravery, strength/courage.
The Third Trait: Wisdom
Lecturer:
“Wisdom.” Wisdom, wisdom. Certainly wisdom is a good trait, to conduct oneself with wisdom, and also to have wisdom, certainly. The Rambam, soon we’ll see.
And…
Student:
If you are a wise person, it says in the Book of Proverbs, it’s full of this.
Lecturer:
Either you get it or not.
Student:
No, no, wisdom is not talent/ability.
Digression: Wisdom is Not Talent
Lecturer:
One must conduct oneself with talent, certainly. One learns, one learns to be wise. It’s not that… either you’re smart or not. No, nonsense. Either you come with… or you have the talent. Talent and wisdom are not the same thing. Okay?
Student:
And don’t you need to have the talent?
Lecturer:
No. But you need to have talent for everything. Even to be an arrogant person one needs to have talent. For everything one needs to have talent. Talent means the “capacity.” Not everyone can… everyone gets… okay, I’m telling you a fact. The first thing that comes in, look in Chazal, it says thousands of times that it’s a virtue to be wise. It’s not… wisdom is a virtue. A virtue that you get.
Student:
No, a virtue that one does.
Lecturer:
You can get this. Chazal say this. Oy, oy, wise. Because the Rambam says explicitly in the laws, it says explicitly in the Laws of Repentance, remember? “Everyone can be wise or foolish.” Free choice. It says in the chapters on free choice. And it’s not a novelty in the Rambam, there are verses like this. A person must be wise. Okay, anyway, I said here a list.
The Fourth Trait: Justice
Lecturer:
The fourth good trait is justice, righteousness/justice, to be a righteous person. Must be a righteous person, wise, strong, and wealthy. So said the ancient Greeks. There are other good traits that Plato talks about a lot, which is being a good friend, wise, strong, and wealthy.
Other Lists – Jewish and Christian
Jewish Lists
Lecturer:
The other list, let your house be open wide. In the Mishnah there are various such lists. “The brazen-faced go to Gehinnom, the shame-faced to the Garden of Eden.” “Jealousy among scholars increases wisdom.” There are many different lists. Anyway, this is very accepted.
The Three “Theological Virtues” of the Christians
Lecturer:
As I said, the early Christians said that this is according to nature. But from the perspective of religion there are three more traits called Faith, Hope, and Charity. These are the “three theological virtues,” so it’s accepted among the Christians. Faith – faith, Hope – hope, I don’t know, trust, and Charity – love, giving, beyond the letter of the law essentially. Not justice, which means one gives what is right, but kindness. This is what they said, this will come out, I already know, hosting a kohen and the righteous.
And among the Jews such a thing is not accepted. Interesting, another important thing, soon we’ll talk about this, humility and honor.
The Philosophical Question: What is the Reason for a List of Character Traits at All?
The Problem with All Lists
Lecturer:
But what I want to say with all these things is, that there are different lists of good character traits, different accepted lists. I can perhaps take the list of Rabbi Pinchas ben Yair, think about this soon too. Different lists of good character traits. Everyone agrees that a person must have different good character traits.
What is the important thing when one makes such a list? The important thing is to understand on what the list is built. I now said an interesting novelty, an interesting observation, that with the Rambam’s list there is never a real list.
Criteria for a Good List (Aristotelian Logic)
Lecturer:
In other words, 613 commandments, Aristotle taught that a good list must be “exhaustive,” it must include everything that exists, and what is the other thing? It must be divided correctly. Yes? Nothing should be missing, one shouldn’t be able to come tomorrow and say “what did the teacher leave out and leave out.” If there is “left out and left out,” it’s a weak list. A list must start from the general principle, and it must divide the principle correctly, so that one shouldn’t be able to say tomorrow why didn’t you divide it differently, yes? So apparently this is the law/rule of a good list. The law of a good list must include everything that exists in the topic. Someone makes a list of what he needs to buy for Shabbos, he needs to buy everything, and he shouldn’t miss anything.
The Problem with Character Trait Lists
Lecturer:
All these lists also don’t work like this. There was, and they must first of all establish, how one hits all the traits, all the good traits, one by one, not missing one. And the second is, how one divides it in the right way. How does one make a division that this is not just a list thrown into the world, but one must divide it in the right way. What divides? In other words, what makes… we’ll go talk, the Rambam will talk about different traits, there is a trait of… what is the list of traits here? It says here, you have here a trait of stinginess, and there is also a trait of generosity. He has two traits, or two or three traits that have to do with money. And we need to understand what connects, what divides the traits? What does one mean when one says that a trait is different from the other trait? This we already started to talk about in the previous term, the investigation, right?
The Radical Question: Does One Need a List of Traits at All?
The Claim: Everything Comes Down to One Thing
Lecturer:
We need to understand at all that there is a strong claim that says that there is no such thing as many traits. As the Chazon Ish didn’t claim, as righteous people loved to claim, I remember. Why? Because good character traits means that he should conduct himself as is right. To conduct according to the measure of wisdom, according to what it should be, according to what is right. It comes out that there is only one trait, to conduct oneself according to what is right. And there is one bad trait, he can conduct himself not as is right, that he should conduct himself according to the evil inclination, let’s say, according to what is convenient for him, according to what the inclination tells him is right, not as is truly right.
Rabbeinu Yonah: Wise and Foolish
Lecturer:
What did Rabbeinu Yonah say? “All the commandments are the teaching of the wise, and all the transgressions are the teaching of the fool.” Yes, wise and foolish, yes, righteous and wicked. There is a good one and there is a bad one. There is a pious one and there is a fool. And so on. But specifically when one talks about character traits, what is the practical difference that the bad thing he does is the trait of anger or it’s the trait of… it’s not a sin? It’s a sin, and one must know by which names the sins. It’s not a practical difference. But he does a sin, he does a transgression, he does a transgression. It’s not a practical difference if he does a transgression of robbery or he does a transgression of theft. The trait of anger, comes from the trait of pride, and I mean even the trait of pride, why should one talk about this at all? Okay, what does it help me?
The Practical Objection: “What Does a List Help Me?”
Lecturer:
Do you understand the question? It’s a waste of time to make all these lists of traits, it will help me nothing. What do I have to make a long list? I tell everyone, you should conduct yourself properly and that’s it.
Student:
Yes, but it’s impossible.
Lecturer:
I can grab onto one trait. What will help to give one trait? Let’s say, someone never heard of the trait. Let’s say someone never heard of the concept, perhaps there are such people? Never heard of the thing that there is a list of traits, different good traits, bad traits. He knows that one must be a person, one must conduct oneself properly. What does it mean how to conduct oneself properly? I’ll tell you, I know a thousand things: the father one must honor, and to friends one must be good friends, and when one eats one must eat not too much and not too little. At every second there is another trait. What do I have from making from this such general traits? The trait of desire, the trait of pride, the trait of anger, the trait of humility. What do I have from this? I wouldn’t have known that these things are good things? I would have known. I would have known. I’m a good person, I do all these things. What do I do with making a list of traits? Or at all with saying even one of them?
Student:
I can’t teach people to be good, but I tell them, this means such and such.
[Technical Interruption]
Lecturer:
This is… It’s not working, my recorder. It says recording. It says, I don’t see the green… No, my audio doesn’t work. The recorder became, audio doesn’t work. The green what? It’s not connected to the camera. It’s connected in the wrong place or something. I don’t know, something is wrong. I’m afraid we won’t have a lecture. No, it’s bullshit.
Ah, what? No, it’s connected to the wrong thing, or my thing is not turned on, or something. I don’t know, all kinds of things are… You see that it doesn’t make any red… You see that it doesn’t make any red… You see that it doesn’t make any red… The green is your bar that goes up and down? No, on the… on the camera. That’s the receiver. No, no, it’s not plugged in the right place. I plugged it in the wrong place. Take this. Yes. Should it be such a thing? Should it be wider?
Courtesy and the Power of Words in Character Traits
The Necessity to See Traits in Practice
Character Traits is a Matter of Practical Action
Instructor: Do you see that it doesn’t make any red and any green, the bar that goes up and down? Well, without the… without the… without the camera. That’s the receiver. No no no, it’s not plugged in the right place, it’s in the wrong place. This?
Student: Yes.
Instructor: What should I bring? I’m looking what’s going on there. Don’t know. Finally you have what you need to work on.
Student: So I need to know. So I need to know. What does one have from making an extra trait of knowing what the camera is.
Instructor: I need to grasp the point, I need to say an important thing. Okay, so this is a very serious question. What does one have from the whole thing, one thing one should be able to explain.
Student: Okay, I help fully, make such general rules. Instead of saying one must be a person, one says be humble, and don’t be arrogant, not angry, not desirous.
Instructor: What? You’re focused on the bad things. The Rambam also takes, says anger, I don’t know what he says there. One must base it on certain measures, on certain people, base on certain measures, on certain examples. And no examples from another point when you don’t have any sense of the middle path, one must… the middle path is only a theory. In practice one must see it.
So let’s understand, here I agree that character traits is a matter of practical action. A matter of practical action one doesn’t learn from any Torah. One must see it.
Student: Honestly, one must see it, right?
Instructor: Yes. One must be able to see.
Student: Well, the question is like this, I agree, but so one must see it completely in actual practice. Can you tell me about general character traits, it also won’t help me so much. Right? What will help me to see how that one doesn’t get upset or does get upset, at the right time, in the right manner, in the right way. Then I can learn that this is a good thing, or I saw that this leads to a better life, I saw that this is a good thing.
Instructor: True.
Student: The question is about the thing in between, right? What do I have from calling it the trait of anger? What do I do with dividing the traits in this manner, and calling this anger and this desire and this pride and so on? It’s not the exact thing I see, it’s a bit a higher level of abstraction, right? It’s something in between.
The Necessity of Words to Identify Traits
Instructor: But you can see from him to learn very good things, and other things he is very angry. As long as he doesn’t have a name for the thing of anger, and he hasn’t yet grasped that this is… because he has so many other good traits, and other things he is good, and here he is very strongly upset.
So if you don’t have a word, so this is a general thing, like if you don’t have words for things, you don’t notice them, right? We only see things that we have words for them. This is a principle. A very strong principle. Or we don’t understand, we can’t, we don’t understand, I don’t mean we can’t give a lecture, we don’t understand how to conduct ourselves without calling the thing a word.
Examples of Missing Words and Traits
The Thief Who Doesn’t Know He’s a Thief
Instructor: It can be for example, let’s say an important thing. It can be for example that there are different people, we talked last week in the lecture about this, that often there is a person who is a thief and he doesn’t grasp that he’s a thief, and the environment doesn’t grasp that he’s a thief, true? He’s a murderer and he doesn’t grasp that he’s a murderer. It can even be whole cultures that they don’t have a word for a certain good trait, and they can’t feel it. It’s very hard, at least, perhaps he has it a bit by mistake, by chance by error he got it from somewhere, but it’s very hard for the person to have the thing consistently, because he doesn’t have a word.
I can think of the Gemara, by the way, not just that. I mean that we Jews, I love when people criticize the Jews, right? I mean that by us Jews, we have different lists of character traits (middos), like the list of middos that the Rambam brings, everyone knows, and I hold that in every list many good middos are missing. And because we don’t have them in the list, not just a list, but the reasons why we should conduct ourselves this way, and the reasons why we shouldn’t conduct ourselves this way, and so on, it goes perhaps both ways, but when we don’t have it and we don’t talk about the thing as a middah, we completely lack the ability to grasp that this is something that can be done. You can think of the Gemara, right? No, it’s a good example.
Courage — A Middah That the Baalei Mussar Don’t Talk About
Instructor: Courage we already talked about, when we talked that there are many times, courage is something that the Rambam does talk about, I talked about this, and Rav Aharon Kotler talks about this, but the baalei mussar don’t like to talk about courage. Now, I would have thought that courage means, it’s appropriate to talk about it, because there is a middah of derech hametzuah shebo [the middle path within it], yes? It doesn’t mean just being an animal, it means, yes, there is a proper middah of not knowing how to take risks, and how to put oneself in danger in the right way, is something that must be discussed. But we don’t, yes, we don’t talk about it, it’s not a good example that I know. I say courage, most people know what it is, they just say it’s not a Jewish thing.
The Example of Courtesy
What Is Courtesy?
Instructor: And I thought of something that we don’t know at all what it is, because we don’t have a word for it. For example.
Student: For example?
Instructor: I know, I have a year and a half, I need to fill out forms.
Student: What?
Instructor: This is for shiurim that I’m giving.
Student: What?
Instructor: It’s not.
Student: Ah, it’s not?
Instructor: It is, yes?
Student: Ah, that’s an interesting thing to say.
Instructor: I know if it’s a good trait or a bad trait. But there is a middah called courtesy in English. Do you understand it?
Student: What does courtesy mean?
Instructor: Courtesy, everyone knows courtesy. Courtesy means a way how a person behaves with a stranger. Like we have a middah called farginnen [being happy for others’ success] that other people don’t know about farginnen?
Student: It’s an opposite middah.
Instructor: It’s an opposite example. It’s not yet good enough. I can say an eidel (refined person), for example.
Student: I’ll say to be good to be eidel, I know what it means.
Instructor: I mean it’s refined. It’s yours. It’s one eidel, I mean it’s tznius (modesty), a conduct. It’s also a sort of tznius.
No, courtesy is eidel. No, courtesy means a certain, a proper way how one conducts oneself with strangers. With a friend you don’t have courtesy, with a friend you’re a friend. With an enemy you have, I don’t know what, hatred, whatever, you have to relate to him. Courtesy is this, that when you go to the bank and someone is standing alone, you don’t push him. Yes? You know that Jews aren’t so polite.
Student: It’s called chillul Hashem [desecration of God’s name], it’s a whole other topic.
Instructor: Yes? Courtesy means that when you go into the store, you hold the door for the one who is after you. Yes? It’s not a middah, it’s not chesed (kindness), he didn’t need to have chesed, he can very well hold the door himself. It’s simply a proper conduct how one behaves with a stranger. Not with a friend, not one of your children, not someone you’re being mekarev (bringing close), that you want to show him how good the Jews are.
I didn’t say that there aren’t any sources in the Torah for such a thing.
Discussion: Is Courtesy Falsehood?
Student: No, no, I wouldn’t call it gaavah (pride). I wouldn’t call it gaavah.
Instructor: No, except that you’re being mekarev such a thing, with courtesy indeed.
Student: Courtesy. Need no, need no nimus (politeness)?
Instructor: The sefarim have the expression nimus, but when we say nimus, it looks to us like a false thing.
Student: No, there is such a middah.
Instructor: It’s false.
Student: It’s not, it looks to us false, because it’s actually, I don’t mean the friend. I can be very courteous to you, and I have you in the ground. It doesn’t concern me, I don’t care if you die tomorrow in the next minute. What does it have to do with falsehood?
Instructor: That’s nice, that this is the shitah (approach) of the Jews. The Jews hold, the real Jews, that they know that they hold that this is false, they know that it’s false. It has no virtue. A non-Jew, a non-Jew, a certain culture, the European culture is very into courtesy. By the way, in the East it’s not so. What is the virtue?
Student: You want the virtue to be? This is a shiur on courtesy?
Instructor: I’ll tell you in reality. An example. Non-Jews come, and he can be the biggest piece of garbage, he smiles, everything is courtesy. Next day, “I will call you,” and he has you in the ground. Meaning, it’s a falsehood, it’s worth nothing. It’s not a good middah.
Student: Okay, it looks very good, it’s a dispute.
Instructor: I don’t agree that it doesn’t exist by Klal Yisrael at all. It could be that it’s chanufah (flattery).
The Difference Between Courtesy and Chanufah
Student: Ah, very good. Wait, wait, let’s stop. Very good. There is a thing called chanufah. How do you say chanufah in English? Flattery, right? Flattery. Everyone understands that flattery and courtesy… It could be that the extreme in America is to be a bit more courteous. I admit to you. It could be that the American non-Jews, the custom of America, is to be a bit too… not… at some point you have to say, you want me to hold that I shouldn’t call you back?
Instructor: No, tell me, I won’t call you back.
Student: No, see, what this is in the Rambam’s way of thinking, what you’re saying now, is the bad extreme (ketzuniyus hara) of this. Courtesy, in other words, means how one conducts oneself toward a stranger. Not like the Galician Jews, first the speech goes in, ah, I want to wish you a good month. No, this is even how one speaks to a normal person. Not a hug. A hug is already too much. And also that’s a fake… and the hippies make a hug for every stranger. That’s not courtesy, that’s something like an aveirah lishmah [a transgression for the sake of heaven — ironic usage]. The non-Jews make… how do we say, please come into our holy congregation, which brings the Nazis on. That’s false courtesy, because it’s completely the opposite.
And what is proper courtesy? Not the same thing as chanufah. Yes, now it’s not even chanufah, you know what it is now. Chanufah means flattery. Everyone understands in English the two words. When you have two words, it means that the culture distinguishes between the two things. Flattery is the one who says, the lecker (licker/flatterer), “Yes, I’ll call you,” and when he doesn’t call, he says, “Yes, yes, I saw you…” That’s not courtesy. Courtesy means, you can say courteously no, yes? You can say, “Thank you for the offer, and you said, “Thank you so much for your interest, it’s not a right time for us now.” You said, that’s very clearly no. There’s no doubt that tomorrow won’t be the time, right? You understand it yourself. But it’s not a lie, and it’s not chanufah. Chanufah is the one who doesn’t understand the difference, he says that this is chanufah.
Courtesy as Maaseh Derech Eretz
Instructor: Courtesy is a maaseh derech eretz [proper conduct]. When someone backs out in a parking lot, you give him a wave. That’s a certain courteousness. Yes, but I hear, it’s not a tremendous virtue to have. It’s a tremendous virtue, I don’t know that.
Student: What?
Two Approaches in Judaism: Sever Panim Yafos and B’Simchah
Instructor: There is a contradiction. There is one Mishnah “greet with a pleasant countenance” (sever panim yafos), and there is a second Mishnah “greet with joy” (b’simchah). These are the two approaches in Judaism. One accepts suffering with joy (mekabel yissurim b’simchah), and one says “sever panim yafos”. Tomorrow, tomorrow, there will be an approach. These are two Tannaim [Mishnaic sages], one says this and one says that. The Rambam talks about this in chapter one, Mishnah one. True, but we’ll do chapter one faster.
Middos Toward Strangers and the System of Parts of the Soul
Example: Sever Panim Yafos – A Middah That Lacks a Name
Instructor: Yes, but what… I hear, but it’s indeed a tremendous virtue to have. It’s a tremendous virtue. I don’t know that. I only know… what?
Yes, there is presumably, there is one Mishnah that says “Greet every person with a pleasant countenance” (Hevei mekabel es kol ha’adam b’sever panim yafos – Pirkei Avos/Ethics of the Fathers 1:15), and there are two approaches in Judaism. One is “mekabel es kol ha’adam”, and one weighs in “b’sever panim yafos”. This is the second pleasure. One says this is not yet enough. The Rambam [Maimonides] talks about this in chapter seven in the Mishnah.
True, yes, true. But we only make it like something called “sever panim yafos” is to… usually when we count how much to… sever panim yafos… yes, good morning.
The Benefit of Having a Word for a Middah
In short, I’m just bringing it out, that when you have a word for something, you grasp that there is such a middah, and for this there is a proper way of the middah. There is one who is just a lecker (flatterer), one is just a liar, one is just bad, that’s the opposite, he has too little courtesy, one has too much false courtesy. But there is such a middah, and as long as you don’t have the word, it’s very hard to talk about it, very hard to grasp at all what one is talking about, very hard to educate.
For example, even you see, you see that people do this, you say, “Ah, they are chanfanim [flatterers/hypocrites].” No, they’re not chanfanim. Some are chanfanim, but some are educating themselves to the middah.
This is an example. I mean that there are many Jewish middos that it’s become that we don’t have, and so on. Come, give us a few real middos.
Student: Respect? Middos are all such small things.
Instructor: Say respect. The middah of respect doesn’t exist today among Jews.
Student: There is a middas derech eretz [proper conduct/respect] for older people, there is kavod habriyos [respect for human dignity].
Instructor: Derech eretz, politeness.
Student: Yes, but…
Instructor: There is a certain kavod habriyos, but because it’s a difficult…
Middos Toward Strangers – A Gap in the Jewish Middos World
Instructor: Courtesy is a strange middah. I think a lot about this for other Jews. There are many middos in today’s world that have to do with how we act toward strangers. Jews don’t have such a big concept of a stranger.
Student: No, it’s a real thing.
Instructor: If he’s a Jew, he’s a brother. If he’s a Jew from the other Chassidus, he’s his enemy (soneh). But… and in the liberal world… I mean, sometimes today’s world – once it was, today’s world is very strongly built on various good middos how one behaves toward strangers.
Hachnasos Orchim – A Comparison
In the old world, the Jews, the frum Jews, the heimishe Jews are a bit old-fashioned in this part, they don’t really have the middos. For example hachnasos orchim [hospitality to guests] that Avraham Avinu [Abraham our forefather] founded, the Arabs in the Middle East are still very strong in the line of hachnasos orchim. Hachnasos orchim is a sort of middah, but hachnasos orchim is already more than that. Hachnasos orchim is that you came to me, now you belong to me, I have to even protect you, I have to be your guardian (shomer), because you belong to me. You are already under my protection (tachas chasusi), you are under my protection.
This is a sort of middah how one behaves with strangers, but this is already a middah that makes the stranger into a person under your authority (ish tachas shiltoncha). The liberal middah is that he’s a citizen, how one behaves toward a second citizen, not he who is there together with you, your friend, holds everything and body. This is the other middah, therefore the Jews can’t go on the subway, you understand? No courtesy, nothing. This is already first.
The Whole World of Middos
Yes yes, all these middos, that courtesy is just one example, there are many middos, and there is an argument to be had which is the right one and which not, I already know, one can argue about this. I’m just bringing out that here are middos, it’s a whole conduct (hanhagah), everyone agrees that one can be too much, it can be too cold, it can be too hot, it can be too warm, too cold, too bad and so on. But there is a whole world (olam) in middos that one is educated to be a good person.
Example: Yellow Lights (Traffic Lights)
There are middos, you know also in everything, there are middos in law. The law says that at yellow lights we may drive, all Chassidic Jews understand that one must drive faster. But what does the good middah say? The good middah says at yellow lights one stops, because this is not… what do I have with the other? What should the second one be? Nothing should happen to him, no problem, but one wants to beat who arrives first. This requires a certain humanity, we call it humanity sometimes. Yes, because it’s a courtesy.
In short, all these middos that perhaps we don’t have a word for, and there is a big question in middos whether there is such a thing as middos for a stranger, for someone that I simply don’t have some connection with him, I don’t owe him anything. Simply, I am healthy and my friend is healthy (ani bari v’chaveri bari – i.e., we have no connection). And I come to my space and he comes to his space, and we don’t mix out. This is something given. Okay, how we will come to see given. This was just an example to explain one benefit, a certain aspect that the benefit is from the middos, from what one must write.
Discussion: What Is the Middah of Not Hitting?
Student: By what do you think rather a general rule? Say that yes, one is a person.
Instructor: Ah, that’s not actions. It’s the halachah itself, everyone waits itself, it’s a mitzvah. I don’t tag a word now. A middah’s sorry’s sorry’s. No one will know. It’s usually three levels there. A general. Middos says. I need a middah why one doesn’t hit the other in the world to take in. What is that middah called? I know, I know a middah? I don’t see that it’s making it coming. What is the middah called? It’s good for cans, perhaps living. Cans?
Student: No, I teach it to my small children. You need a… I teach it to my small children.
Instructor: No, I’m asking a good question.
Student: I teach it to my small children. One doesn’t hit! Don’t hit! What is first comes a father. What will father do, nothing. I don’t know, but don’t push. Leave calmly, talk with the other. What is the middah called?
Instructor: Wise is a middah. Okay, wise is already the general factor. Wise is everything. Be a good person, why should you hit. It’s the goes… Where is a middah? I’ll tell him it. There’s a… what is there a middah is a middah? Where… is the thing that a middah is it certain. You have a middah that you don’t hit. If the other takes something, you don’t hit. What do you do? Either you do nothing, or you call it in the Torah, or you’re most of it. It says, a hundred thousand middos. True? That’s what I’m doing. Once a hundred thousand?
Student: No. Would tell you that you seven times seven? Have you ever heard, don’t cross the lines? But it’s a reason for. That’s the conclusion of the middah? You mean a middah?
Instructor: No. What does a middah mean? You tell me everything came? I don’t know, I tell you, I don’t know which middah it is not to hit the brother. I know that I shouldn’t hit him, not hit more not. What?
Student: No, I don’t even want to call it a middah. There is another middah which is when he asks me for a loan, I give him a loan. It’s not the same thing, did you hear?
Tzedakah and Actions – The Difference Between Middos and Mitzvos
Instructor: Tzedakah [charity], what kind of middah [character trait] is that? It’s also a ma’aseh [action]. I understand, he says, I can give you a list of ma’asim [actions]. It’s a mitzvah [commandment] to lend money to a friend when he needs it, and it’s an aveirah [sin/transgression] to hit him. Both of these things are middos [character traits], right? Because it’s not so simple. My brother calls me, he calls me and asks for a loan. Should I tell him, let me look in the Mishnah Berurah [authoritative halachic code] to see if it says there’s a mitzvah? Yes, wait here, brother, I’ll help you as much as I can. Where does this come from?
Nedivus – How One Conducts Oneself with Money
One shouldn’t have money sitting by oneself, not so that it should help someone else. Maybe that’s a middah. Wait, that’s a middah. How do I conduct myself with my money? My money isn’t just to come and lie in a pocket, rather it’s for work, and it should circulate by me, by someone else, in another business, in an investment. Okay, that’s also a middah, though, right? But what is this middah called? The Rambam [Maimonides] gives a name for each middah. He says it’s one of the middos, correct? Nedivus [generosity], there’s a name for it. But we didn’t know about this.
Summary: Two Benefits from Learning Middos
Instructor: I’m trying to get at something, something is being revealed here. So I want to tell you a second thing. So we’ve revealed one thing, we’ve revealed that there’s a to’eles [benefit] from learning, a benefit from learning, and also becoming habituated. Middos is not a subject of theoretical learning, it’s a subject of becoming habituated. And one can become better habituated when one knows what a word is. This is how people who get results work. That’s one thing.
The System of Chelkei HaNefesh – Why There’s a List of Middos
A Dispute Between Approaches
The second interesting principle is, and this is a dispute. Here the Rambam doesn’t go with this approach, and let’s just mention it. There’s an interesting important dispute, perhaps among the mekubalim [Kabbalists]. The Tanya [foundational work of Chabad Chassidus], for example, goes a different way. There are sefarim [books] that go – there’s literally a dispute about this.
Rebbe Reb Pinchas’l’s Explanation – Three Chelkei HaNefesh
Rebbe Reb Pinchas’l said that he can explain why there’s a list of middos. He claimed that he has an explanation for it. What is his explanation? He said, one goes with the objections to the four middos that they mentioned. They showed him that there’s a critique of the objections, that four middos was accepted that there are four good middos. He claimed that you have an answer, he has an explanation for why there are four middos. The answer is, because there is the nefesh [soul], we learned in chapter one, chapter two, that there are three chelkei hanefesh [parts of the soul]. The Rambam divided it into three parts. There they went to this, in a slightly different way. There are three chelkei hanefesh, as the Rambam said, and consequently each middah belongs to one part. When you ask me why we say there are four middos, it’s because there are three, each chelek hanefesh has its middah, and the fourth is the kelallus [the general/comprehensive one].
The Three Parts and Their Middos
Yes, and how does it go? He says this: a person has three parts in his nefesh, or three nefashos [souls], or not nefashos but parts, however one should say it.
The First Part – Ta’avah: The first part is called ta’avah [desire/appetite], that’s what it’s called. The middah against it is prishus [abstinence/self-restraint], holding oneself back, having control over the ta’avah.
The Second Part – Ka’as/Chelek HaMis’orer: The second chelek hanefesh that a person has is what the Rambam calls the chelek hamis’orer [the spirited/emotional part]. By the Rambam, ta’avah also belongs there, but he divided it. That is, Admor HaZaken [the Alter Rebbe: Rabbi Schneur Zalman of Liadi, author of the Tanya] calls it ka’as [anger], or those who know what this is, the chassidim know what this is. The chelek hamis’orer, the main middah that belongs to it is ka’as, that’s what he usually calls it. And there’s another middah there, which is the middah that has to do with that, courage. Courage means, you conduct yourself with your courage in the right way. Ka’as is a sharp courage, think about it. It’s a funny translation, it’s a problem, but that’s how we learned it.
Rav Saadia Gaon’s Approach – Three Chelkei HaNefesh
Rav Saadia Gaon [10th century Jewish philosopher] says that there are three, so he says, there are three chelkei hanefesh: ta’avah, ka’as, and seichel [intellect/reason]. Ka’as is a translation. What does ka’as mean? It’s the same thing as his’orerus [arousal/spiritedness], think about it.
Haven’t you heard recently from Rabbi Nosson Dovid? All Jews who serve the Almighty with his’orerus are ba’alei ka’as [masters of anger/spiritedness]. That’s how it goes, it’s the same koach [power/force]. Not exactly the same, but approximately the same.
Cheishek and Hislahavus – Two Types of Avodas Hashem
A person who serves the Almighty with cheishek [passion/desire]. Cheishek is not the same thing. It’s very interesting, the Chassidic Jews don’t know, but those who do know, those who think too much about it, we spoke about this last week, the Yeshivishe and the others who held, they said that you serve the Almighty with hislahavus [enthusiasm/fervor].
Hislahavus is two completely opposite things. There’s eish umayim [fire and water], ahavah kireshpei eish [love like fiery flames – from Song of Songs 8:6], ahavah kamayim [love like water]. One serves the Almighty with passion, with cheishek, and it’s not the same thing as one who serves the Almighty with hislahavus.
His’orerus and Cheishek in Avodas Hashem: The Rambam’s Different Way of Dividing Middos
His’orerus vs. Cheishek – Two Different Forces
Maggid Shiur [Lecturer]:
All Jews who serve the Almighty with his’orerus are ba’alei ka’as. All. That’s the same chiyus [vitality], that’s approximately the same koach. Not exactly the same, but approximately the same.
A person who serves the Almighty with cheishek – cheishek is not the same thing. It’s very interesting. The Chassidic Jews don’t know. They do know, if you think a bit we’ll speak about this this week, the Yeshivishe and others who held that one must serve the Almighty with his’orerus. But there are two completely opposite types of his’orerus. That is, fire and water, and Lubavitch says ahavah kireshpei eish, ahavah kamayim.
One who serves the Almighty with passion, with cheishek, is not the same thing as one who serves the Almighty with his’orerus. It’s two different things, with ka’as, with a boil. Yes, a boil, it’s the midas ha’eish [the trait of fire]. It’s not ahavah [love].
People, many chassidim think that ahavah with a boil is the same thing. It’s exactly the opposite thing. It’s a different feeling, it’s a different type of thing. It doesn’t come from the same place.
Why do I understand it differently? Someone who is alive, everything by him is alive, but it’s not the same thing. A passion, a drive, a teshukah [longing], a… what do you call it in English? A lust, an eros, an attraction, he’s attracted, and someone who is ignited. They’re two different things.
What makes him ignited? Because this is important, because this is ka’as. The midas haka’as means “this is very important, this is very relevant.” That’s a different type of thing. One must do something here. One must do something. It’s not the same thing.
Kana’us Comes from Ka’as, Not from Ahavah
Kana’us [zealotry] comes from yirah [fear], comes from ka’as. Kana’us… we spoke about his’orerus. His’orerus is spoken with a bit of ka’as, that’s the kana’us. Kana’us doesn’t come from ahavah. No. It can be in the pnimiyus [inner dimension], but kana’us comes from ka’as. Kana’us is kin’ah literally means ka’as. I think that Rashi [Rabbi Shlomo Yitzchaki, the primary medieval Torah commentator] says so later.
The Four Good Middos
Maggid Shiur:
Anyway, that’s the second middah. Then there’s the third middah, which is called… what did we call the third thing? Chochmah [wisdom]. Chochmah is the chochmah, seichel, koach, the further good middah of the da’as [knowledge], of the seichel, is called chochmah.
Then there’s the fourth middah, which is called tzedek [justice]. What this means is a tzaddik [righteous person]. We usually call a good person, whether in lashon hakodesh [Hebrew], or in whatever. The main word that we call, it’s very interesting, this is discussed in the Devarim [Deuteronomy]. We can call a good person one way – a chacham [wise person], and another way is to call him a tzaddik.
Tzaddik means a righteous one, from the language of tzedek. What does tzedek have to do with it? Tzedek is a middah. What does this have to do with tzedek? They used to say tzedek has to do with when one does business, there’s no tzeduki bamishpat [perverting justice], he doesn’t steal, he pays when he’s obligated and the like.
Tzedek – Lisein Lechol Echad Mah Shera’ui Lo
Yes, he says, Plato [the ancient Greek philosopher], and it also says in all the Chassidic sefarim the Torah, and the Rambam, I think Plato is the first, perhaps there’s an earlier one who said the Torah, he says that tzedek one must also use with oneself.
What does justice mean? Justice means that one gives each thing mah shera’ui lo, lisein lechol echad mah shera’ui lo [to give each thing what is fitting for it]. Yes, whom you owe you must pay, whom you must do pidyon shevuyim [redeeming captives] you must do pidyon shevuyim, you do business with Jews in merchandise and so on.
The same thing, midas hatzedek [the trait of justice], which is the kelallus of being a good person, means that each koach in the nefesh should receive what is coming to it. The midas haka’as one should use when one needs to have it, the midas hasimchah [trait of joy] when one needs to have it, the midas hata’avah when one needs to have it, and in a general way, the coordination of all these middos, that each thing gets its place, that is tzidkus [righteousness], and that is the main name of a good person is called a just person, a tzaddik, and that is the midas hatzedek. That’s how the four good middos come out. So he wrote in the Sefer HaMedinah [Plato’s Republic].
Two Approaches in Dividing Middos
The Classical Way: Middos According to Chelkei HaNefesh
Maggid Shiur:
And others, in similar ways, which Chazal [our Sages, of blessed memory] mentioned, in the same structure, one can perhaps have more details, but in the same structure one can see for example in the sefer, that is, which sefer has such structures? Shaarei Kedushah [Gates of Holiness, by Rabbi Chaim Vital], or the Tanya which brings from the Shaarei Kedushah, perhaps other sefarim that go this way, I don’t remember which others. Which mussar sefarim does the world learn? I don’t know.
Anyway, in Tanya and in Shaarei Kedushah it says that there are different middos tovos vera’os [good and bad traits], yes, the Shaarei Kedushah is very busy with proper middos, and he says that how does one make the middos? That there are four yesodos [elements], okay, it’s a little different structure, a different way, but there are four yesodos, eish, mayim, ruach, afar [fire, water, wind, earth], and the nefesh also has derech meshal [by way of example], not literally four yesodos, and each one of them has certain middos ra’os [bad traits] that belong to them, yes, eish has to do with ka’as, and mayim with ta’avah, as will be said next, and ruach with ga’avah [pride], and what’s the other one, afar with atzlus [laziness], whatever it is, and above there are four yesodos, there are four divisions, the nefesh is divided into such meshalim [analogies], the structure of the idea of middos.
There are different chelkei hanefesh, there’s an approaching koach, there’s an approaching part, there’s an avoiding part, and so on. And one divides the middos, perhaps two middos for each one, two parts of it, and the like. But the way that he gets to his list of middos is by dividing the soul and giving for each soul, what are the middos tovos of each chelek hanefesh.
And it’s true, it’s very good that we learned, the four yesodos, I didn’t say it, we learned that what this goes, good, there’s something that he actually made, but the way how he made it that it works well, that his chelek haga’avah [part of pride] works well, the simple meaning is that these are the middos, what we call midas haka’as, midas a proper ka’as, is the koach ha’oseh [the active force] that a person does what his task is, he does it properly, and so on for each koach. This is a very old way of dividing the middos according to the chelkei hanefesh, right? So said Rabbi Tzadok [Rabbi Tzadok HaKohen of Lublin], Plato, and so all the chachmei hamekubalim [the kabbalistic sages] used this thing.
The Rambam’s Different Way
The Rambam doesn’t do this, and I noticed that the Rambam doesn’t do this, true? He does something very similar, he begins with the chelkei hanefesh, and then he says, where are the middos? All belong in one part, and a long list of nine, and he doesn’t tell you a list, a long list of kechai gavna [of this type], of kiyotza bo [similar to this], everything belongs in one part.
And he doesn’t say, in this part there are so many divisions, that each one is a middah. By the Rambam’s middos it doesn’t work with the chelkei hanefesh. The division of middos is not by chelkei hanefesh, which then you would have an exhaustive list, right? Not only an exhaustive list, also the proper division of the list, right?
It’s not such a list that there’s no difference, what there are more chelkei hanefesh than the three or four. What you make next, there are ten chelkei hanefesh, other mekubalim had calculations, for example, a chochmah, if you have seven middos, you have seven sefiros [the seven sefirot], yes? There was also a bit different from the four yesodos idea, but it’s the same idea.
More or less, everything can be divided, either it’s ahavah, or it’s yirah, or it’s tiferes [beauty/harmony], and that’s basically all the middos. And the Baal Shem Tov [founder of Chassidus] always goes with the point, and it’s homologous in it, because a person, everything he does, either you’re attracted to it, or you have aversion to it, or you’re against it. That’s more or less the kav ha’emtza and kav hasmol [the middle line and the left line], or you’re something in between, which is kav ha’emtza.
And there’s more, there aren’t more middos, because there can’t be more, because this is comprehensive, I made a division of everything that exists, I can make more details, but I can’t truly make more middos. This is the way of dividing middos according to the structure of the nefesh.
The Rambam, I see, doesn’t work this way, and there are, I see, a few reasons why he doesn’t work this way. And when I mean to say he doesn’t work this way, I mean perhaps that I need to think, is there a difference that one can’t say this, because there’s a difference to me that it’s wrong. I think it’s more that the claim is there a bit explicitly, and Aristotle perhaps one needs to think about this, but it could be that the claim is, what’s wrong with the Torah? It’s a part, what’s wrong?
Discussion: Does “Knowing” Structures Help for Middos?
The Practical Question
Maggid Shiur:
And they learned that this piece of Torah helped somewhat, that ga’avah is from yeshus ha’atzmi [self-existence] and ta’avah is from yeshus haguf [bodily existence]. Has anyone ever been helped in avodas Hashem [service of God] by these teachings? I’m curious.
Student:
It’s just knowledge, it doesn’t have to help practically. It’s good to know.
Maggid Shiur:
You remember, middos is not a learning that one learns, you don’t fulfill with the knowing, you only fulfill with the doing. It must help something.
Student:
I understand, but it can’t hurt to know something.
Maggid Shiur:
It can’t hurt, but we work so hard to figure out what is the structure, what is a difference?
Sefiras HaOmer as an Example
Student:
Counting seven sefiros, one must work. Sefiros don’t drink water, they become dry.
Maggid Shiur:
That’s what I’m saying, it’s not helping. Okay, one shouldn’t drink cola, because cola is not a ta’avah. But it’s really a good piece of Torah this.
But aside for that, I’m asking a serious question, does this help anyone? Does this help you to have a good middah? You say to me, I don’t know what this middah is. Okay, come I’ll help you, there are three sefiros. Consequently you can clarify everything.
Student:
I don’t know, it’s possible that it helps people in some way. Because as we spoke earlier, to have a structure helps very much for many people.
Maggid Shiur:
I mean, sefiras ha’omer [counting of the Omer], yes, it says in sefarim that one should actually see each day something of a sefirah. Yes? Do you know someone who… I have many books here today, you go in the bookstores to see, the… what’s it called? The process, the train, the journey of sefiras ha’omer, and he says on each day there’s a sefer… they printed it, just through a sefer from some Satmar Chassidic young man a sefer. You know that the Bnei Yissaschar [classic Chassidic work] collected from that sefer. Yes, the Bnei Yissaschar collected from an earlier sefer.
Do you know someone who did that? I don’t know. I’m talking about sefira, sefira. I don’t know anyone who should tell me afterwards “I did that, and I’m very happy for that person.” I don’t know which people. Do you know one?
In general, the seven weeks of sefira doesn’t work, because one of the first weeks is just Chol HaMoed Pesach, and the second week, whatever, it doesn’t really work.
The Difference Between Levels in Subject Matter and Levels in Character Traits
Student:
But, learning a sugya in Gemara to know from where the source of the halacha comes from, did that help him something?
Maggid Shiur:
No, that’s subject matter, that’s a level in subject matter. Now we’re talking about levels in character traits. Levels in subject matter, the point is to know. There’s also a subject to know from where it comes.
Student:
Could be, could be, but now we’re not talking about that. Let’s say, now let’s learn the whole thing.
Maggid Shiur:
I agree, the main thing is that, but it’s also good to know from where it comes. From where does it come? That’s what I hear now.
Back to the Main Question
Student:
Which part of… when I tell you, do you understand something better when I tell you that it’s a koach ha’eish [power of fire]? I don’t see what you understand something. It’s just a list, just a word.
Maggid Shiur:
I hear, you can mean it a little better from life.
Student:
But that’s already not at all the whole four things. That the four yesodos [elements] was always a parable. Everyone agrees that there’s no fire in the soul, right? But today it’s much more… okay, so… there’s a big issue.
Maggid Shiur:
So that doesn’t help. So that doesn’t help. It’s a stereotype that one should use it for other things, is a better thing. For example. I agree. But does the list help me something?
In general, every power that a person has, he has it from the good.
Student:
I agree. But that’s a general thing. That still doesn’t help that I have a list.
Maggid Shiur:
The Creator says this applies to every middah, if it’s lacking. What if, imagine, I want to have a truly effective sefiras ha’omer. Would they have said, imagine, what if there were eight sefiros? Or seven, I don’t know, seven, four, five. What difference does something make? Not only does it not make a difference, but most people don’t know the difference between netzach and hod. It could certainly be the same both.
In general, that it should be a list and organize a person, he knows what to work on during sefira, that doesn’t help. I don’t know if that helps. The sefiros will tell it to a person, like it tells a person that you have a body and soul. I just want to know, does describing merely a parable help a person? That’s a question of what does a person mean. I want to understand what a person means. A person is so many things that he has a yetzer hara.
Student:
I hear. But the details, well, again, when I… the previous previous discussion I tell you that one who errs must stand, now you understand what you need to do. But when the clearest thought is you need to…
Critique of Theoretical Structures of Character Traits: Practical Format vs. Philosophical Systems
The Beauty and Limits of the Soul-Structure
Maggid Shiur:
Will that help? I don’t know, I don’t see that it helps. The question is, I didn’t say that it doesn’t help. When I tell a person that you want to cause, I want to understand what a person means. A person is such a kind of thing that he has a yetzer hara. But the details, again, the previous thing I said I understood, I explained, I tell you that there is such a thing as a middah, now you understand what that does.
But the general, the beautiful structure, what is the advantage, let’s understand, the advantage of this sort of structure of dividing the middos according to the structure of the soul, that’s a very beautiful piece of Torah. It fits very well, I can’t say. Here doesn’t come any “but,” there’s no “yoke of the middos,” because that’s a yoke upon the middos, right? And there’s no “maybe count it differently,” no, there are seven, a person has seven sefiros corresponding to the seven powers of the soul, there are no others.
But, on the other hand, regarding practical application, it helps a lot less. I don’t see what it helps. When I have anger, I need to know that this is the second middah? What practical difference does it make? When I have a desire, that’s the first middah? What practical difference does it make? What difference does it make? It seems to be less useful than people pretend it is.
Critique of the “Weekly Sefira” Method
A person needs to work, he needs to go do exercise for half an hour in the morning, he needs to work on my anger. Yes, doesn’t work like that. Anger is when there comes exactly an opportunity, one can’t contain the anger. One needs to practice the point. Today is not the week of gevurah, and one doesn’t need to be angry.
There were people who used to do that, work that way. I know people did that. I don’t know what’s wrong with those people. I don’t know, I don’t understand those people.
The Ba’al Shem Tov’s Approach – Hint But Not Practical
There’s one who said that the Ba’al Shem Tov says that one must explain the kavanos according to the inner dimension, according to the soul. So, when it says in the siddur “chesed,” he writes in “ahavas Hashem.” When it says “gevurah,” he writes in “yiras Hashem.” And really, like really, that’s what he does. Does it work? I don’t know. There’s a very nice piece of Torah. For a hint it’s good. There’s a hint, there are three things, one needs to talk about three things, okay. But practically? I don’t know.
This is Aristotle’s Critique of Plato
Anyway, this criticism is Aristotle’s criticism. He said that Plato said two pieces of Torah, but he doesn’t see what it helps. He doesn’t see what it helps. Could be it’s true, he doesn’t see what it’s true. He doesn’t see what it helps for a person to become better.
The Parable of the Mechanic – Practical Categorization vs. Theoretical
The Parable: Learning Mechanics
Let’s say another parable, right? Remember, we’re always thinking of middos and the analogy of crafts, right? The parable of character improvement and the parable of certain crafts that are a craft, right? An art, one does something, one makes something, yes?
Let’s say someone comes and he says, “Gentlemen, you have people, a mechanic, I want to become a mechanic, okay? I want to become a mechanic.” So what do you learn? You go learn to fix motorcycles, cars, SUVs, vans, trucks, each one with its advantages and with its deficiencies, yes?
Let me finish my parable. So if I go to a course, you go to a course to fix motorcycles, a motorcycle has two wheels, and the engine lies here, and it works like this, and if this breaks, you do that, and so on. That helps me. Tomorrow there will be a class on big trucks, the day after on small trucks. Each thing, I show you how it looks and how it works. I understand, it’s very useful. Do you understand what I’m saying?
One class, all that we fix what is broken. That’s true, but it doesn’t help me. Because those are very small details. I tell you, load the truck, a tractor trailer needs to have such and such, needs to have a hundred PSI in the tires, and a small truck needs to have sixty, and a small one needs to have fifty. You got information that’s helping you. It’s structured, it’s the structure of the organization. Just to say each time what to do doesn’t help me, but the structure… listen.
The Philosopher Comes to Make “Order”
But just that someone comes and he says like this, “Gentlemen, I want to make you a general principle.” And he’s not philosophical, he’s just, it’s too random. It’s a long list, and always he’s going to have as if, because always one thinks up a new sort of car.
So I’ll tell you that that’s true. Let’s not do that way, let’s… it’s an exhaustive list, I can’t give you an exhaustive list. Always, you say the course, we’ve already gone through everything. You tell him, “You know what, there are still a few more.” They already had to learn figures themselves in the Talmud themselves, yes?
And a philosopher came, and he says, “Let’s make even as if, let’s make order. One can’t divide the stringencies and doubts, that’s not relevant to talk about. I have a plan, gentlemen, there’s a principle. Let’s make a principle. The principle is, what is the meaning of a machine, a car? A car is a mechanized box on wheels. That’s the principle, that’s the genus, right? With the division. Wonderful. That’s a principle.
Now, you can divide it in a wonderfully clear way. One can say, there are things that have two wheels, and there are things that have four wheels. You know what? No. There are things that have more than two wheels, and there are things that have two wheels. What made the principle better? Yes? A motorcycle and a bike, both are two wheels. And a tractor-trailer and a pickup truck, an airplane also has who knows how many wheels, they all fit into the other category.
Now, that’s a clear category. It’s a better category than the previous one, right? Because two and more than two, everything fits in. Two boxes, nothing falls out of the two boxes. Everything fits in. It’s conclusive, it’s exhaustive, everything fits in.
Afterwards I’ll make another division, and I’ll say, now, from those that have two wheels, there are such that one must push oneself, and there are such that push themselves. Those that one must push oneself is called a bike, or a… a… a glider plane, or a… I don’t know what, a hardware… or something else. And those that push themselves is called a tank, or a… or a car, or a scooter, a motor scooter, yes? And I’ll make another division in this, and I’ll say, everything is just wonderfully clear.
It Won’t Help the Mechanic
It won’t help me the mechanic much. It can help someone who wants to make charts in the world, it will help him.
Because almost no one… even I go fill orders for screws for the… I need to have a list, I’m in a mechanic shop, I need to have the right screw for each sort of car. I need to have a display. It won’t help that I store this. I need to have a list of the sixteen main sorts. In most, sometimes it happens that someone comes into the shop with a funny thing, one needs to order it a special order. You need to have the sixteen main sort of screws that are used in most cars and most trucks. That helps me.
The Parable of the Hardware Store
When I go into a hardware store, I want to go to the section where I’ll find it. Yeah, you have to go in the section, it’s useless. Today they’ve set up the stores much better, right? Because the sections… you go into the website, people have worked so many years to make the sections fit, right? All screws that are… is so much of a waste of time, because the world doesn’t work that way.
That’s a bit Aristo, that’s by me. But in practice, you can sit a whole hour and write out a list. I have my whole demonstration, when I’m home all my things, I made a whole order. I have all my wires, this wire goes in this box, that wire there, every person spends a few hours on this, and it doesn’t help.
In practice one needs to have there another two wires. Here, two smartphones that people have, those two wires one needs, sometimes one needs a third. Once I said a logical argument, that the time that you organized the wires, let’s say your hour is worth a hundred dollars, I don’t know how much today, and that one comes in, each time one needs from this to search around again. It’s cheaper than to make order in the wires, okay?
Aristotle’s Practical Approach – The Ten Most Common Middos
The Practical Way of Thinking
That’s the practical way, the practical way of thinking, right? Now, he presents middos in a practical way. Here yes, he has a certain categorization that helps for practically. The categorization always goes with such a majority, which says let’s take the ten most common things, and I’ll explain each one of them practically how it works, not theoretically in which box it belongs, that doesn’t make a difference. Practically how it works, not like that.
Aristotle divided this. He says like this, I said this, the ten most common middos that people struggle with: anger, pride, courage, desire and so on. I can’t exactly from memory all of them. That’s learning in a practical science, I don’t know how.
Two Ways to Divide Middos
Now he learns basically practical law. Now I want to say another thing, another way how to divide it. Not to divide according to the logic how it fits, but to divide according to the subject and what it belongs to. In other words, this will make many things, this will bring close the distant and distance the close. In other words like this, there’s one who goes to the extreme, and says such sorts of things, and you want to realize it’s very much less helpful than you usually think, or one can divide it that way.
Critique of the “Everything-is-Will” Approach
The Abstract Approach
That’s the argument. And he says, I repeated what I told you, everything that people have is either an attraction or an aversion. Okay, what do you want? Ah, I have a long list. Good children, a beautiful wife, good food, and to have respect in the shiur, and I have a long list. Ultimately that’s a chesed, all things that I want. What don’t I want? To be unhappy, no illnesses, okay, what is a ladder of character traits, one should educate. I want, I have paint, this grabs me, I want, I want, yes, that’s all things.
That’s very nice. Even let’s work on the trait of will, because with all wants, it’s true, I must have some hardware, some software in my body, in my soul, that makes me able to want, yes? You can see a person, a person who is deficient with a certain chemical, he doesn’t want anything. What do you want? I don’t want anything. Indeed, it’s true physically, it’s not even not true, it’s true that there is such a middah in the soul that’s called the trait of will, or the trait of desire, the trait of desire, there is such a middah of wanting, of desire, of having, and there’s one who is missing that, he’s missing everything. He won’t be able not about this, not about that, not about that. True.
That’s Too Abstract
But I want to have, I want to have the choice, I want to have the choice to fix the body, talking about fixing the soul, right? You tell me, I want to work on the trait of… give more charity. He comes and says, come, more charity, that which you don’t give charity, that comes because you want your money too much. Want your money a little less, you’ll give more charity. Because you are, you are like the Ba’al HaSulam, you’re taking, right? This is like a very huge generalization of everything. You take to yourself, you are attracted, you grab, you take all the time. You take so much? Give a little. Give what else to give? Wow, it’s so undefined. Give charity. Know what else? Give away for the Almighty a little of your sleep. Get up early and learn. You also sleep about that.
I tell him, Rebbe Leben, this is all very abstract, it’s not helping me.
Let’s Describe Things As They’re Seen in This World
Let’s describe things as they’re seen in this world. How do I see in this world? There’s a subject that’s called money. You know what I mean money? Everyone knows. What’s the difference between money and furniture? Both are the same thing, both cost money, both are things that people want, theoretically. Practically, money is one thing and furniture is a second thing.
Habits Work with Practices
And you remember that middos work with hergalim [habits]. Hergalim don’t work with the koach hasechel [power of intellect], sechel [intellect] understands everything at once. Hergalim work with, exactly with practicing, right? I can’t practice wanting money and wanting furniture at the same time. They have some connection, but they’re two different things.
There’s a middah, there’s a relationship, I have a relationship with money. Derech agav [incidentally], I already gave the teshuvah [answer] once about the tablets. The first time, my relationship with the money that’s in my pocket is a different relationship than the one that’s in my credit card. Different from how much money I have in my bank account. Have you noticed that?
Example: My Relationship with Money
It’s much harder to give money, each person according to his middah, the money when I have cash. I’m the opposite, because I was born in the digital age. When I see money in the bank account, I send it to anyone. But cash in my pocket, I know this is a piece of paper, take it.
Middos Are Divided According to Practical Objects, Not According to Abstract Powers of the Soul
The Relationship with Money – One “Middah” Splits into Many Practical Middos
Instructor:
There’s a middah that you have a relationship, I have a relationship with money. The relationship, derech agav, I already gave the shiur once about the tablets.
The relationship with money that’s in my pocket is a different relationship than the one that’s in my credit card, and a different one that’s in my bank account. Have you noticed? Yes. It’s much harder to give money, each person according to his middah.
But the money when I have cash, I’m the opposite because I was born in the digital age, when I see money in the bank account I send it to anyone. But cash in my pocket, you know, you need a piece of paper? Take it. I don’t know what you do with it. Yes, you need it?
Normal people are the opposite, right? The people who were born before and got used to it, they make us, yes, cash, I don’t know, what do I do with this? Ah, there’s a number standing, the number goes down, it’s terrible. Yes?
But what’s going on here, intellectually there’s no difference, it’s intellectual. My account also went down the same amount, the same thing, right? But my nefesh, that’s what I need to give the middos. The middos come in the chelek hamisorer and the chelek hata’avos shebanefesh. Each one looks different. Green dollars look one way, and credit cards in general where you borrow money now from the bank and pay it next month look a second way, and cash in the bank looks a third way, and stocks look a fourth way, and investments look a fourth way. Each of these have their own middos.
The Kli Yakar’s Principle: People Are Consistent – You Just Need to Know What They’re Built Of
Before this, there are people, says the Kli Yakar, that people aren’t consistent. People are very consistent, you just have to know what they’re built of, right? There’s a person who gives away cash very easily, but very hard to give away credit cards, I don’t know, and so on.
He loves very much to do hachnasas orchim. Do you know what it costs to do hachnasas orchim? There are people who love very much to have guests. Every week they have twenty guests. To have twenty guests for a Shabbos meal costs about a thousand dollars a week. At least. Depends what you give them, meat and good wine, it’s very expensive. I made the calculation, I called guests for Shabbos before Pesach, I think I paid only five hundred dollars. I’m not a better person, I gave normal wine, because I said that it’s Shabbos before the seder, I need the four cups, and so on.
That same person calls me erev Pesach, maybe you’ll pay 500 dollars for my campaign. 500 dollars – it’s not money. I don’t have 500 dollars that I give for your campaign. That’s one difference.
There’s another difference in reality. Some difference exists – that it goes through the credit card, I don’t know what difference it is. A real difference is, that this is a middah – I have a middah – how my parents showed me or…, we call guests on yom tov? Okay, we call guests. Guests cost money? Okay, we pay money?
Digital Tzedakah and Chinuch – A “Serious Problem”
The middah of giving money, is also a big problem today that people give all tzedakah on the phone and the children don’t see it, and it’s very hard to be mechanech, is a big problem. Why is it a problem? A real problem… You don’t see any action, you don’t see how it takes out money from the pocket, you give it to a poor person. It’s a real problem. People do it who have children. Look, I press a button, and the money goes. I don’t know.
It’s a serious problem. Why is it a serious problem? I think that it’s a real problem. Why is it a real problem? Because middos of a person work with the way that the reality, the chitzoniyus looks divided, not how the pnimiyus is divided. What in the nefesh there’s one middah of giving? No difference, let’s say. But the hergashim that you have, they have to do with the objects, they have to do with the things that you deal with. I have a middah of inviting guests, and the middah of giving money is a different middah and needs to work on that separately.
Rambam and Aristotle – They Too Divide Middos Practically
Okay, I’ve now gone to a very big resolution. According to this there are tens of thousands of middos. But even in a macroscopic way, it could be, the Rambam derech agav when you look at his list, is two or three middos, the Aristotle three the Rambam has two middos about money. The Aristotle says that there’s one middah that’s called giving large donations, and another middah that’s called giving small donations.
It’s the cultural context of the difference that can go into another time, but what I want to bring out is, it doesn’t make a drop of sense. Everything is the same money. But it’s different, the truth is that it’s different. The one who is a big wealthy person and he gives a hundred thousand dollars at once, he doesn’t do the same thing as you do when you give 10 dollars. Not that it’s relative to his, it’s simply a different action. It comes to the same koach banefesh perhaps, but it’s a different action. It has different ways how it’s good. Different ways how it’s bad. Practically, you need to know how to conduct yourself with this. A person who becomes a wealthy person, he doesn’t know how to give big things, he actually doesn’t know how to give small things. Big things is a different place, it’s a different middah tovah.
Or the same thing, the Rambam says that the middah of stinginess is two middos of stinginess. There’s the midas hakamtzanus for himself, and there’s for others. For himself he’s stingy with himself, and for others he gives generously. There’s the opposite. Both are the same thing, both are the thing of stinginess with money, the thing of holding your money for yourself, or for a second person not for yourself, or for a poor person, what for a poor person? A poor person is praise.
The Fundamental Principle: Middos Are Divided According to Practical Differences
But you see that the thing that divides the middos is the practical differences in the world. There’s a middah of chairs and a middah of tables. Both are wood and both are furniture? A different middah. This is a very different way of defining the middos, and it has a disadvantage that it doesn’t have a very nice structure, so you can always add another one, you can always divide a bit more and differently. Is this thinking for something that hasn’t been laid out and hasn’t been seen? It’s true, in some sense there’s less.
On the other hand, the advantage of it is that it’s much closer to what middos are really made to teach you. Middos are made to teach you such a specific thing, and since middos are a davar ma’aseh, as we always say, it’s a thing that the closer to ma’aseh it is, the more useful it is.
If I speak a whole shiur… the ba’alei mussar do these sorts of things, they figure out a whole shiur about the middah of giving for the… like in yeshiva, I don’t know, about the middah of being happy for your friend who is your roommate, a whole shiur halachos about this. The one who went to that shiur was practically much better to his roommate, if he did it, than the one who said such an abstract shiur, a Chassidic sefer says that a person is everything for the Almighty, and in general, who… Yes, it’s very nice, it doesn’t come down practically. It doesn’t come down practically because you’re dealing with a very abstract, much more abstract level. It’s more true in a certain way, but it’s less useful in another way. Maybe there are people who react differently? It could be.
The Parable of the Mechanic – Balance Between Generalities and Particulars
Maybe there are people who react differently? It could be. I only know that there are many who need… This is a particular shiur. It’s particular. Given particular examples, but it brought out a point, it brought out a true point in the thing. You need to grasp the point.
I’m not saying that you need to give every… look, there are levels in everything. I’m not saying I’m going to make a billion middos, it won’t be useful. You can’t speak without generalizations. Every time it can be different. Every day, maybe the halachah was only for yesterday, not for today. Without rules you can’t give yourself any advice.
But the rules that you said are strong rules. Yes, but it’s still very particular. It’s still not that he said a shiur that two middos of chesed and one middah of gevurah will help you nothing. I’m not saying that was the level, but this was a shiur that was entirely in the process of saying that you need to notice the practical things.
In practical life, how much such a structure… That’s what I’m saying. It’s not like… You don’t go to my mechanic, for example. I love to talk about cars for some reason, I don’t know why. Such a strange thing. I love cars, I’ll tell you.
Anyways, you don’t go to the mechanic, right? The practical mechanic, certainly every time that a person comes to his store, almost every time it’s a bit different, right? There aren’t two problems in cars that are exactly the same. Right? You ask the mechanic, he tells you “generally speaking, this model car has such a thing.” Not every time, every time is a bit different. Today it was… If you live in a wet place it’s like this, and when they put salt on the road it damages certain hazards to the car like this, and in places where it’s warm it damages other hazards to the car, and if you drive fast, if you drive fast, if you drive wild, each person has his way how his car breaks. And each car exactly is made that the car has such a problem.
So you can’t learn anything, you need to sit and ask the rav again every time? No. The model car, the type of car, minivan, usually all minivans, even the three types of minivans, all of them have roughly the same structure. I’m saying a way, you can’t make a minivan in a million ways, you can make it ten ways. All have these sorts of issues, these sorts of problems. You learn something. Something it taught you. I didn’t say that each one is exactly.
If I would say that a minivan is such a type of car that’s roughly as high as it is wide, that’s not information. You know what else is as high as it is wide? A tanker. That’s also not… You don’t know what is a minivan. What’s the function? It could even be that the physics when you make it you need to calculate something similarly, yes? I don’t know, because both are such a square, not like a low car that’s more like a rectangle, but this is such a square. Okay, the air resistance is similar, when you do the air dynamics you need to do similarly. Also the airplane. But practically, the mechanic won’t be able to help himself with this.
But the rules that the mechanic will hopefully learn, yes, he will give certain rules. All minivans should have such issues, and all motorcycles should have such issues. Do you understand what I’m saying? So I don’t think it’s a contradiction. It must be that you need to speak with rules.
But speaking in an abstract way doesn’t look like it helps. Maybe there are people who like that, I don’t know.
Critique of Sefiros-Based Systems
I’m really here still, I wonder how these books are written for, the teachings, that the seven sefiros times seven… I have no idea what this helped. I am missing something, because certainly there are many sefarim that say these sorts of teachings, and they help. They wanted something. I mean, it spoke to flesh and blood, people did it. Can you explain to me? Yes, seven sefiros every week, yes? What? Can you do this? What is this thing?
Understand what it is? Yes, I understand, because I have no way to speak with these people, because they don’t live anymore. Still, it’s too much to say that the whole thing is ignorance. But, what’s underneath this? Even if it doesn’t help to become a better person, to know what he is. You know, things that I learn, I understand that I’m not connected. Knowing is also something.
It’s like the people who should bring with the enneagram like the colors. Yes, it’s the same thing. By the way, it’s true, I don’t understand those things either. There are four types of people, there are five thousand types of people. They found two ways how you can divide people. Okay, and what shall I do with it? It doesn’t help me at all. You’re an introvert or an extrovert? I don’t know, it depends in the morning or afternoon. I don’t have such a thing in my life. Maybe I am a weirdo who’s not like that.
Maybe sometimes what the Baal HaTanya says, the Baal HaTanya says that the Baal Shem Tov said about his rebbe, the Baal HaTanya, that it says in sefarim that sometimes each person has his shoresh neshamah, and according to that should be his avodah, one needs to learn Kabbalah, because from that world one needs to learn Mishnayos, because from that world one needs to learn this, and so on. He says, as if they take like we’re already normal people. But today, he says, is the Mashiach in the world, he’s not here anymore, you need to do everything. So said the Baal HaTanya. Maybe that’s the problem, that we’re too not, I don’t have the structure, I don’t have all the things. I only told him.
It’s fair, I think that people who like to put this, I don’t know what it helps them. It makes you think you understand things. I don’t think it actually makes you understand anything.
Summary and Defense of the Practical Way to Divide Middos
Digression: The Yalkut Reuveni and “Learning Everything” in Ikvesa D’Meshicha
Instructor: One needs to learn Kabbalah [Jewish mysticism] because he’s from that world, one needs to learn Mishnayos [the Oral Law] because he’s from that world, and so on. Says the Yalkut Reuveni [a kabbalistic anthology], “in those times when people were normal”. But today, he says, is in the ikvesa d’meshicha [the era immediately preceding the Messiah], you don’t need to be selective, you need to do everything. So says the Baal HaTanya [Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Chabad]. Maybe that’s the reason, I’ll say first, I don’t agree with all these things. I don’t agree.
Questions and Discussion: Is the Sefiros System Useful?
Student: Fair, I mean, how much does this put? I don’t know what it helps them. It makes you think you understand things, I don’t think it actually makes you understand anything.
Instructor: Why not? It’s a chiddush [novel insight].
Student: It’s like knowing another derech yashar [straight path].
Instructor: It’s like speaking lashon hara [evil speech/gossip].
It’s like saying that a chayah ra’ah [wild beast] is type 6. What does it mean a chayah ra’ah has no connection whatsoever to type 6. I don’t know, something is missing for me here.
Student: Okay, but it’s not exactly the same criticism. I’m talking here about middos tovos [good character traits].
Instructor: We said two things. Again, I said two things. One is the numbering, the explanation what the hundred number means, or to say that this comes from that.
Student: No, no, that’s not what I’m talking about. That’s what I’m saying now, that’s not important. The important thing is that there’s two ways.
Summary: Two Ways to Divide Middos – Advantages and Disadvantages
Instructor: The sum total of the second half of the shiur (lesson), the first half we spoke about a different way. The second half, the sum total is, that there are two ways how to divide middos (character traits).
Way A: According to Kochos HaNefesh (Soul Powers) – An Exhaustive System
There’s one way which ends up with something exhaustive, there’s no addition, no addition or remainder, because this is the entire division in the soul, and that’s how it divides itself. You can add more details, but you can’t change it, you can’t make an eighth middah (trait). You can make chesed within gevurah (kindness within strength), but you can’t make an eighth middah. You can make chesed within chesed within gevurah (kindness within kindness within strength), but it still fits. And that’s the advantage of being organized, and being exhaustive, and being correctly divided.
However, but it has the disadvantage that it’s not so helpful, like my parable of the motorcycle.
Way B: According to Practical Topics – A Flexible System
There’s another way that has a disadvantage that there will always be “and more” at the end of the list, and it could be that every era one will need to change it because people think a bit differently and categorize things differently and so forth. But it has an advantage that this is how one actually lives in practice with the good middos. In practice, you need to speak, and one even needs to speak about another middah, each one unlimited. As soon as one speaks, but no more shiur, another time it was an advantage.
All of the things that we learn are really things like this. A rebbe also has the topic of midas hakaaas (the trait of anger), it’s not exactly the same thing, how a father has midas hakaaas and how a young boy and how a bachur (young man). It’s the same middah, but it’s a middah how one conducts oneself with the students, it’s a middah how one conducts oneself with the middah.
The Analytical Distinction: Definition in the Soul versus Definition in the Subject
The distinction is, the analytical distinction is, that this type of middos, their definition is not in the soul. The love of middos is not in the soul. Their definition is in the subject, the object, the thing that they are about, the type of action that they are about.
Example: Midas HaTaavah (Trait of Desire) – Defined According to Subject, Not According to Soul Power
The midas hataavah (trait of desire/lust) is the type of middah that has to do with all physical pleasures, not the middah of wanting things. It has nothing to do with the middah of wanting things. Nothing to do. From wanting I love money, and that is a different middah. The whole distinction is, you want regarding money and the other one wants regarding food.
Do you understand the distinction of my analysis? This is the analytical distinction. And I have satisfaction that you’re asking, because I think it’s usually more helpful this way, at least so, the Rambam (Maimonides) always goes with this way, also the Torah always goes with this way.
The Torah and the Rambam Go with the Practical Way
When one looks in Chumash (the Five Books of Moses), it’s all about actual things, it never gives you these nice structures, almost never.
And courage is still Chumash vayachkimu chachamim (they became wise). But I can’t those languages not want they are friend. Because one can always this way, that one can also say that it’s more practical.
Okay, you want to…
HE עברית לחץ לפתיחה
סיכום השיעור 📋
סיכום זרימת הטיעון – שיעור פילוסופיה: פרק ד׳ מתוך שמונה פרקים / הלכות דעות
—
א. פתיחה – אנקדוטה והקשר
[סטייה צדדית] פרופסור (מוויליאמסבורג) שנותן מבחנים לסטודנטים טוען שהפילוסופים המודרניים (דרידה, קאנט וכו׳) יש להם מבחנים/ביקורות טובות כנגד הפילוסופיות הקלאסיות הפשוטות והשכליות (סוקרטס, אפלטון), ושאלו “נכשלות”. הפרופסור הוא “חבר לדעה” – הוא מסכים עם מגיד השיעור.
—
ב. חזרה – היכן אנו עומדים
– פרקים א׳-ג׳ (זמן קודם): הנושא העיקרי היה דרך הממוצע – זהו הטוב.
– שני תחומים עיקריים שבהם דרך הממוצע רלוונטית: (1) בפעולות (מעשים) של האדם, (2) במידות המביאות לפעולות.
– כעת (פרק ד׳): הרמב״ם נותן דוגמאות – רשימה של תשע מידות, בכל אחת הוא מראה מהו הדרך האמצעי ומהם שני הקצוות הרעים.
—
ג. התזה העיקרית: הרשימה של מידות אינה סופית – היא רק דוגמה
1. הטענה
רשימת תשע המידות של הרמב״ם אינה “שולחן ערוך” של מידות. הוא אינו כותב “אלו הן המדות, לא פחות ולא יותר.” זו רק המחשה של עקרון דרך הממוצע – הוא מראה שבכל מידה הדרך האמצעי הגיוני.
2. נפקא מינה מהתזה
– אם חסרה אחת מהתשע – זה לא אומר שאתה אדם רע.
– זה לא כך שמי שיש לו את כל התשע הוא אדם טוב, ומי שחסרה לו אחת הוא רע באופן יחסי.
3. למה?
כי העקרון הכללי – דרך הממוצע – כולל הרבה יותר מתשע מידות. אפשר לעשות אלפי מידות. בשום מקום – לא אצל הרמב״ם ולא אצל אריסטו – אין רשימה ברורה ומלאה.
4. מה עושים בפועל עם הרשימה?
לוקחים מידות שאנשים כבר מכירים (מחז״ל, ספרי מוסר, תרבות, מהאבא) – ומראים שבכל אחת ההגדרה הנכונה = דרך הממוצע.
—
ד. הוכחה: ארבע רשימות שונות אצל הרמב״ם עצמו
לרמב״ם עצמו יש לפחות ארבע רשימות כאלה, ואף אחת לא תואמת את האחרת:
רשימה 1 – שמונה פרקים, פרק ב׳
– הקשר: לאיזה חלק הנפש שייכות מידות (חלק המתעורר).
– הוא כותב במפורש: “מעלות זה החלק רבות מאד” – הרבה מאוד!
– רשימה של תשע: זהירות, עדינות, צדק, סבלנות, ענווה, הסתפקות, גבורה, אמונה – “וזולתם” (= ועוד).
רשימה 2 – שמונה פרקים, פרק ד׳
– טיפול רשמי יותר במידות טובות.
– גם תשעה חלקים, אבל לא אותם תשעה כמו בפרק ב׳.
רשימה 3 – הלכות דעות, פרק א׳
– “דעות הרבה יש לכל אחד” – הרבה מאוד.
– הוא עובר בהרחבה על ארבע (בעל חימה, בעל תאווה, בעל נפש רחבה, נסוג).
– אחר כך עוד כמה רק עם שם, ומסיים ב“וכל כיוצא בהן” – יש עוד.
– אחר כך עוד: “וכן שאר הדעות” (הלכה ד׳) – שוב פתוח.
רשימה 4 – הלכות דעות, פרק ב׳
– רפואת המידות.
– הוא מביא מידות חדשות שלא עומדות בפרק א׳, למשל: שתיקה (“סייג לחכמה שתיקה”).
– עוד כמה מידות שאינן ברשימות הקודמות.
מסקנה מההוכחה
אף רשימה לא תואמת את האחרת. זה מוכיח שהרשימות אינן מיועדות להיות סופיות – הן רק דוגמאות.
—
ה. התנגדות ותשובה: האם זה כמו תרי״ג מצוות?
התנגדות (מתלמיד)
אולי גם רשימת תרי״ג מצוות אינה אמיתית?
תשובה
לא – במצוות הרשימה אמיתית, במידות לא. למה?
– במצוות: יש נפקא מינה אם משהו נמצא ברשימה – יכול להיות ספק אם משהו הוא מצווה או לא, ויש לכך השלכות הלכתיות.
– במידות: אין שום נפקא מינה אם מחלקים מידה לשתיים או עושים משתיים אחת. ההגדרה האמיתית של מידות טובות היא: בכל דבר ללכת בדרך האמצעי. זה הכלל, לא שום רשימה.
—
ו. ספרים אחרים עם רשימות של מידות
[סטייה צדדית]
– אורחות צדיקים – יש 28 שערים (חלק הם הפוכים: שער הגאווה / שער הענווה). אף אחד לא יודע מי כתב אותו (אולי אישה?).
– חובת הלבבות – יש גם רשימה של מידות.
– י״ג מידות הרחמים – עוד רשימה מפורסמת.
– ספרי מוסר אחרים – גם עם הרשימות שלהם.
אף אחת מהרשימות אינה סופית – זה מחזק את הטענה העיקרית.
—
ז. ארבע המידות הקרדינליות של אפלטון (Four Cardinal Virtues)
אצל היוונים הייתה רשימה מקובלת מאוד של ארבע מידות טובות עיקריות (מתוך “המדינה” של אפלטון):
1. טמפרנס / סופרוסינה (σωφροσύνη) – פרישות (מתינות)
2. קוראג׳ – אומץ / גבורה
3. ויזדום – חכמה
4. ג׳אסטיס – צדק (צדקנות)
[סטייה צדדית על חכמה:] תלמיד שואל האם חכמה היא כישרון (טאלנט) שמקבלים או לא. חכמה אינה כישרון – כישרון הוא “capacity”, אבל חכמה היא משהו שלומדים ועושים. הרמב״ם אומר במפורש בהלכות תשובה: “כל אחד יכול להיות חכם או סכל” – זו בחירה. חז״ל ופסוקים גם אומרים כך.
תוספת נוצרית
הנוצרים הקדמונים אימצו את ארבע המידות של אפלטון כ״בדרך הטבע”, והוסיפו שלוש “theological virtues”: Faith (אמונה), Hope (ביטחון/תקווה), Charity (חסד/אהבה – לפנים משורת הדין, לא רק צדק/צדקנות).
רשימות יהודיות
במשניות יש רשימות שונות (“עז פנים לגיהנם”, “קנאת סופרים תרבה חכמה”, “יהי ביתך פתוח לרווחה” וכו׳), אבל ביהודים לא מקובלת רשימה קבועה אחת כמו אצל היוונים.
—
ח. השאלה הפילוסופית: מה הטעם ברשימה של מידות בכלל?
1. קריטריונים לרשימה טובה (לוגיקה אריסטוטלית)
אריסטו לימד שרשימה טובה צריכה לעמוד בשני תנאים:
– ממצה (exhaustive) – היא צריכה לכלול הכל שיש, לא “תנא ושייר”.
– מחולקת נכון (properly divided) – לא צריך להיות אפשר לומר “למה לא חילקת אחרת?”
אף אחת מהרשימות המפורסמות של מידות לא עומדת בשני הקריטריונים. צריך להבין: מה מחבר ומה מחלק מידה אחת מהאחרת?
2. השאלה הרדיקלית: האם צריך בכלל רשימה של מידות?
טענה חזקה (קשורה לחזון איש ולצדיקים):
> אולי אין דבר כזה “הרבה מידות” – כל המידות הטובות מסתכמות בדבר אחד: להתנהג נכון / כפי מידת החכמה / לפי מה שצריך להיות. וכל המידות הרעות מסתכמות בדבר אחד: להתנהג לפי היצר הרע / לפי מה שנוח.
רבינו יונה: “כל המצוות הן תורת חכם, וכל העבירות הן תורת טיפש” – חכם/טיפש, צדיק/רשע, פרום/נבל. הכל חלוקה אחת.
3. ההתנגדות המעשית: “מה עוזרת לי רשימה?”
אם אני אדם טוב, אני כבר יודע שצריך לכבד את האבא, לא לאכול יותר מדי, להיות חבר טוב, וכו׳. אני כבר יודע אלף פרטים. מה אני עושה עם יצירת כללים כמו “מידת הכעס”, “מידת הגאווה”, “מידת הענווה”? מה זה עוזר לי? אי אפשר ללמד אנשים להיות טובים רק על ידי אמירה “זה נקרא כך וכך.” עדיף פשוט לומר: “תתנהג נכון, וזהו.”
זה נשאר כשאלה פתוחה – השיעור ימשיך לדון למה הרמב״ם (ואחרים) סוברים שרשימות של מידות הן בכל זאת שימושיות/חשובות.
—
ט. מידות צריך לראות בפועל – לא רק ללמוד תיאורטית
1. מידות הוא “ענין שבמעשה”
מידות הוא דבר מעשי, לא תיאורטי. לא לומדים מידות מ״תורות” (שיעורים/ספרים) לבד – צריך לראות זאת בפועל ממש.
– כללים על מידות (כמו “אל תהיה בעל כעס”) הם מופשטים מדי – זו “רמה גבוהה יותר של הפשטה” שלא עוזרת מספיק.
– מה שכן עוזר: לראות איך אדם לא כועס בזמן הנכון, באופן הנכון – אז אפשר ללמוד שזה מוביל לחיים טובים יותר.
– ה״דרך הממוצע” הוא רק תיאוריה – “הלכה למעשה צריך לראות את זה.”
2. השאלה: מה יש מקטלוג מידות?
מה עושים עם זה שקוראים לזה “כעס”, “תאווה”, “גאווה”? זה לא בדיוק מה שרואים בחיים – זה “משהו באמצע” בין התיאוריה המופשטת לבין המעשה הקונקרטי.
—
י. כוחן של מילים – בלי מילה, לא רואים את הדבר
1. היסוד: “אנחנו רואים רק דברים שיש לנו מילים עבורם”
זו התשובה לשאלה הקודמת – לכן צריך קטגוריות של מידות:
– בלי מילה למידה, לא שמים לב אליה. אי אפשר לזהות אותה, לא אצל עצמך ולא אצל אחרים.
– אדם יכול להיות בעל מידות טובות רבות, אבל בתחום אחד (למשל כעס) להיות רע מאוד – וכל עוד אין לו שם לדבר, הוא לא תופס.
2. דוגמאות למילים חסרות
– גנב שלא יודע שהוא גנב – הוא וסביבתו לא תופסים, כי אין להם את המושג ברור.
– תרבויות שלמות יכולות להיות חסרות מילה למידה טובה מסוימת – ולכן הן לא יכולות להרגיש בה, וזה “קשה מאוד להיות קבוע בזה אצל האדם.”
3. רשימות יהודיות של מידות – מה חסר
בכל רשימה יהודית של מידות חסרות הרבה מידות טובות. ומכיוון שאנחנו לא מדברים על דבר “כמידה,” חסר לנו בכלל לתפוס שזה דבר שאפשר לעשות.
כשיש את המילה, אפשר גם להבין שיש “יותר מדי” ו״מעט מדי”: אחד הוא “ליקק” / שקרן (courtesy מזויפת = יותר מדי), אחד פשוט גס (מעט מדי courtesy). בלי המילה קשה מאוד לדבר על זה, קשה להשיג, קשה לחנך.
—
יא. דוגמה קונקרטית #1: קוראג׳ (אומץ/גבורה)
הרמב״ם כן מדבר על קוראג׳, ר׳ אהרן קוטלר גם – אבל בעלי המוסר לא אוהבים לדבר על קוראג׳. זו מידה לגיטימית – לא “סתם להיות חיה,” אלא לדעת איך לקחת סיכונים בדרך הנכונה.
[הערה]: זו לא הדוגמה הטובה ביותר, כי רוב האנשים יודעים מה זה קוראג׳ – הם רק אומרים “זה לא דבר יהודי.”
—
יב. דוגמה קונקרטית #2: קורטזי (courtesy) – דיון רחב
1. מה זה קורטזי?
Courtesy = התנהגות נכונה איך מתנהגים עם זר (לא חבר, לא אויב, לא מישהו שמקרבים). דוגמאות: לא לדחוף בתור, להחזיק את הדלת למי שאחריך, לתת איתות כשמישהו יוצא מחניה.
[הערה צדדית]: השוואה ל״פרגן” – מילה יידיש שתרבויות אחרות אין להן (דוגמה “הפוכה” – יש לנו מילה שחסרה להם).
2. דיון עם תלמידים – “זה שקר!”
[דיון חי] התלמידים מגיבים:
– טענת תלמידים: קורטזי הוא שקר – גוי מחייך, אומר “I will call you,” ושונא אותך. זה “לא שווה כלום.”
– תשובה: זה לא קורטזי – זה חנופה/פלטרי.
3. ההבדל בין קורטזי לחנופה (flattery)
– באנגלית קיימות שתי מילים נפרדות: “courtesy” ו-“flattery” – מה שאומר שהתרבות מבחינה ביניהם.
– חנופה/פלטרי = הליקק שאומר “כן, אני אתקשר אליך” ולא מתקשר. זה כן שקר.
– קורטזי = אפשר לומר לא בנימוס: “Thank you so much for your interest, it’s not a right time for us now.” – זה לא ברור, לא שקר, לא חנופה.
– מי שלא מבין את ההבדל, קורא להכל “חנופה” – וזו בדיוק הבעיה של מילים חסרות.
4. השיטה היהודית – “אצלנו זה נראה שקר”
יהודים נוטים לראות קורטזי כשקר – “זו השיטה של היהודים האמיתיים, הם סוברים שזה שקר.” המילה “נימוס” קיימת בספרים, אבל “כשאנחנו אומרים נימוס, זה נראה לנו דבר שקרי.” יהודים לא כל כך מנומסים (חצי-הומוריסטי).
[סטייה צדדית]: “קוראים לזה חילול השם” – אבל כשמדברים על נימוס רק בהקשר של חילול השם, חסר הערך העצמי של קורטזי.
5. קורטזי מזויף מול קורטזי אמיתי
[סטייה צדדית]: דוגמאות לקורטזי מזויף:
– “היפים שמחבקים כל זר” – זה לא קורטזי, זה “משהו עבירה לשמה.”
– “בבקשה, היכנסו לקהל עדתינו” – קורטזי מזויף שהוא “לגמרי ההיפך.”
– התרבות האמריקאית אולי “קצת יותר מדי” קורטזי – אבל זו הקצוניות, לא העצם.
6. קורטזי = “מעשה דרך ארץ”
קורטזי הוא מעשה דרך ארץ – התנהגות מעשית, לא מעלה גדולה, אבל דבר נכון.
—
יג. רמז: “סבר פנים יפות” מול “בשמחה” – שתי שיטות ביהדות
המשנה “הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות” יש לה שתי שיטות: אחת ששמה את הדגש על “מקבל את כל האדם” (פתיחות לכל אדם), ואחת ששמה את הדגש על “בסבר פנים יפות” (האופן שבו פוגשים – סוג של קורטזי). תנא שני אומר “בשמחה” (= שמחה פנימית אמיתית). הרמב״ם מדבר על כך בפרק ז׳.
—
יד. מידות כלפי “זרים” – חסר בעולם המידות היהודי
1. ליהודים אין “מושג גדול” של זר
[סטייה סוציולוגית מעניינת] הרבה מידות בעולם המודרני קשורות לאיך מתייחסים לזרים – ויהודים לא פיתחו את זה:
– אצל יהודים: אם הוא יהודי – הוא “אח”; אם הוא מחסידות אחרת – הוא כמעט “אויב”. אין קטגוריה של זר ניטרלי.
– העולם הליברלי פיתח מידות לאיך מתייחסים ל״אזרח” – מישהו שאין לך קשר אישי איתו, אבל אתה חולק איתו את המרחב הציבורי.
2. הכנסת אורחים – השוואה
– הכנסת אורחים של אברהם אבינו (שהערבים במזרח התיכון עדיין שומרים עליה חזק) היא מידה כלפי זרים, אבל היא הופכת את הזר ל״תחת חסותי” – הוא כבר שייך אליך, אתה השומר/המגן שלו.
– המידה הליברלית שונה: השני הוא אזרח עם זכויות שוות – לא “שלך”, אלא מישהו שמגיע לו כבוד סתם כי הוא קיים באותו מרחב.
– השלכה מעשית: “לכן יהודים לא יכולים לנסוע ברכבת תחתית” – אין courtesy, אין כבוד לזר.
3. דוגמה: רמזור צהוב
החוק אומר: ברמזור צהוב מותר לנסוע. המידה הטובה אומרת: ברמזור צהוב עוצרים – לא כי חייבים, אלא כי אנושיות דורשת זאת. “מה אכפת לי מהשני?” – זו הנקודה: צריך אנושיות מסוימת אפילו לאנשים שאין לך קשר איתם.
—
טו. דיון: “מה המידה של לא להכות?”
[דיון אינטראקטיבי] תלמיד שואל: מה המידה שאומרת שלא מכים את השני?
– לא יודעים איך לקרוא לזה. תלמיד אומר: “אני מלמד את זה לילדים הקטנים שלי – לא מכים!” – אבל מה השם של המידה? לא רק “אסור”, אלא איזו מידה עומדת מאחורי זה?
– ההבדל: “לא להכות” לא אותה מידה כמו “לתת הלוואה כשאח מבקש” – אבל שתיהן מידות. אפשר לעשות רשימה של מעשים (מצוות/עבירות), אבל המידה היא תכונת האופי הפנימית שעומדת מאחורי זה.
דוגמה: נדיבות
כשאח מתקשר ומבקש הלוואה – לא אומרים “בואו נבדוק במשנה ברורה”. אומרים: “אני עוזר לך מה שאני יכול.” מאיפה זה בא? – ממידה. נדיבות = איך מתנהגים עם הכסף: “הכסף שלי לא סתם לשכב בכיס, אלא הוא לעבודה – אצלי, אצל השני, בהשקעה.” הרמב״ם נותן שם: “נדיבות” – אבל לא ידענו על זה עד שלומדים את זה.
—
טז. סיכום התועלת הראשונה
תועלת #1: יש תועלת מלימוד – מידות זה לא רק תיאורטי, צריך להתרגל. ואפשר להתרגל טוב יותר כשיודעים את המילה – כך עובדים אנשים שמקבלים תוצאות.
—
יז. תועלת #2 – מחלוקת: למה יש רשימה של מידות (חלקי הנפש)
1. יש מחלוקת
מחלוקת חשובה בין שיטת הרמב״ם ל**שיט
ות אחרות** (מקובלים, תניא/אדמו״ר הזקן):
– הרמב״ם לא הולך בשיטה שתבוא עכשיו.
– התניא (אדמו״ר הזקן) וספרים אחרים הולכים בדרך אחרת.
2. הרבי ר׳ פנחס׳ל – למה דווקא ארבע מידות?
יסוד: יש שלושה חלקי הנפש (כמו שהרמב״ם למד בפרקים א׳-ב׳):
1. תאווה (desire/appetite)
2. כעס / חלק המתעורר (anger/spiritedness)
3. שכל (intellect)
לכל חלק הנפש יש את המידה שלו:
1. כנגד תאווה → פרישות (להתאפק, שליטה על תאווה)
2. כנגד כעס/התעוררות → קוראג׳/אומץ (להתנהג באומץ באופן נכון)
3. כנגד שכל → (לא מפורט כאן)
המידה הרביעית = כללות (מידה כללית שמכילה הכל) = צדק.
3. כעס = התעוררות – פשט עמוק
[סטייה חסידית מעניינת]
רבי סעדיה גאון אומר: שלושה חלקי הנפש = תאווה, כעס, שכל. אבל “כעס” הוא בעיית תרגום – זה למעשה אומר התעוררות (arousal/spiritedness).
החידוש העיקרי: “כל היהודים שעובדים את ה׳ בהתעוררות הם בעלי כעס” – כי זה אותו כוח! אותה אנרגיה פנימית שעושה כעס, עושה גם התלהבות בעבודת ה׳.
4. התלהבות – שני סוגים
[חילוק חסידי] (מ״איש בוצע” ואחרים):
התלהבות מכילה שני דברים הפוכים לגמרי: “אש ומים”
– אהבה כרשפי אש – לעבוד את ה׳ בתשוקה/חשק (אש) – זה בא מכעס/התעוררות, הכוח המתעורר
– אהבה כמים – לעבוד את ה׳ באהבה שקטה, זורמת (מים) – זה בא מחשק/תאווה, משיכה, אטרקציה
חשק ≠ התלהבות – אלה לא אותו דבר, למרות ששניהם צורות של עבודת ה׳ באינטנסיביות. הרבה חסידים חושבים שאהבה עם רתיחה היא אותו דבר – אבל זה בדיוק ההיפך. זו הרגשה אחרת, באה ממקום אחר.
5. קנאות נובעת מכעס, לא מאהבה
קנאות באה מיראה/כעס, לא מאהבה. “קנאה” פירושה ממש כעס (רש״י אומר כך). זו הבחנה חשובה – התעוררות בעבודת ה׳ שנראית כמו תשוקה היא למעשה צורה של כעס/קנאות.
—
יח. צדק – הגדרה עמוקה יותר
1. פשט פשוט
צדק פירושו יושר בעסקים – לא לגנוב, לשלם מה שחייבים, צדק במשפט.
2. פשט עמוק יותר (אפלטון, רמב״ם, ספרים חסידיים)
צדק פירושו “ליתן לכל אחד מה שראוי לו” – לתת לכל דבר מה שמגיע לו. זה חל גם על עצמך: כל כוח בנפש צריך לקבל את מקומו הנכון – כעס כשצריך כעס, שמחה כשצריך שמחה, תאווה כשצריך תאווה.
צדקות = התיאום של כל המידות – שכל דבר מקבל את מקומו הנכון. לכן “צדיק” הוא השם העיקרי לאדם טוב – אדם “just”.
—
יט. שתי שיטות בחלוקת מידות – הרמב״ם מול כולם
1. הדרך הקלאסית: מידות לפי חלקי הנפש
אפלטון, רבי צדוק, מקובלים, שערי קדושה, תניא – כולם הולכים באותו יסוד: מחלקים תחילה את חלקי הנפש (ד׳ יסודות: אש, מים, רוח, עפר), ואז מראים אילו מידות שייכות לאיזה חלק:
– אש → כעס
– מים → תאווה
– רוח → גאווה
– עפר → עצלות
מודל הספירות (קבלה/חסידות): שבע ספירות, או שלושה קווים (ימין/שמאל/אמצע = אהבה/יראה/תפארת). הבעל שם טוב הולך תמיד עם הנקודה: כל דבר שאדם עושה – או אתה נמשך, או דוחה, או באמצע.
היתרון של הדרך הזו: מקבלים רשימה ממצה – רשימה מלאה עם חלוקה נכונה, כי זה בא ממבנה הנפש עצמה.
2. הדרך האחרת של הרמב״ם
הרמב״ם לא עובד כך!
– הרמב״ם כן מתחיל עם חלקי הנפש (בשמונה פרקים), אבל הוא אומר שכל המידות שייכות לחלק אחד (הכוח המתעורר/appetitive part).
– הוא נותן רשימה ארוכה של מידות עם “כהאי גוונא” / “כיוצא בו” – בלי לחלק אותן לפי חלקי הנפש שונים.
– אצל הרמב״ם, החלוקה של מידות לא עובדת דרך חלקי הנפש – אין לו חלוקה שיטתית שבה כל חלק הנפש יש לו את המידות הספציפיות שלו.
—
כ. דיון ביקורתי: האם “הידיעה” של מבנים באמת עוזרת למידות?
1. השאלה הפרובוקטיבית
האם הידיעה של המבנה (ד׳ יסודות, ז׳ ספירות) באמת עוזרת לאדם לשפר את מידותיו?
– מידות הוא “ענין שבמעשה” – לא יוצאים בידיעה, אלא בעשייה.
– “האם זה עזר פעם למישהו בעבודת ה׳ התורות שגאווה היא מישות העצמי ותאווה מישות הגוף?”
– “כשאני אומר לך שכעס הוא כוח האש – מה אתה מבין מזה? זו רק מילה, רשימה.”
2. ספירת העומר כמקרה מבחן
ספירת העומר כדוגמה קונקרטית:
– יש הרבה ספרים שעושים “מסע” של ספירת העומר – כל יום ספירה/מידה לעבוד עליה.
– “אתה מכיר מישהו שעשה את זה והפך לאדם טוב יותר? אני לא.”
– בעיות מעשיות: השבוע הראשון הוא חול המועד פסח (עסוקים בדברים אחרים).
– בעיה נוספת: רוב האנשים לא יודעים את ההבדל בין נצח להוד – “בטח יכול היה להיות אותו דבר שניהם.”
3. תשובות מתלמידים
– תלמיד: “לא הכל צריך לעזור מעשית – טוב לדעת” (לידע יש ערך מהותי).
– תשובה: “אתה זוכר – מידות זה לא לימוד שלומדים. זה צריך לעזור במשהו.”
– תלמיד: “זה לא יכול להזיק לדעת.”
– תשובה: “זה לא יכול להזיק, אבל אנחנו עובדים כל כך קשה להבין מה המבנה – מה ההבדל?”
– תלמיד: מבנה עוזר להרבה אנשים.
– תשובה: מודה ש״להיות עם מבנה עוזר מאוד להרבה אנשים” – אבל ספקן אם המבנה הספציפי הזה (ד׳ יסודות, ז׳ ספירות) עושה משהו יותר מתיאור כללי.
4. ההבדל בין “מעלות בענין” ל״מעלות במידות”
– מעלות בענין (intellectual virtues): שם הנקודה היא לדעת – למשל, ללמוד סוגיה בגמרא כדי לדעת מאיפה הלכה באה. שם ל״ידיעה” יש ערך משלה.
– מעלות במידות (character virtues): שם הנקודה היא לעשות – רק ידיעה לא מספיקה. המשל של “ד׳ יסודות” או “ז׳ ספירות” הוא “רק תיאור בעלמא” – האם משל עוזר לאדם?
—
כא. ביקורת על המבנה התיאורטי – המערכת היפה שלא עוזרת
1. אמת אבל לא מעשי
המערכת של חלוקת מידות לפי כוחות הנפש (שבע ספירות כנגד שבעה כוחות) היא חתיכת תורה יפה – זה נכון, זה ממצה, זה ברור ושיטתי. אבל למעשה – זה עוזר מעט מאוד. כשיש לי כעס, מה עוזר לי לדעת שזו “המידה השנייה”? כשיש לי תאווה, למאי נפקא מינה שזו “המידה הראשונה”? זה לא עושה הבדל מעשי.
2. ביקורת על שיטת “הספירה השבועית”
המנהג “היום זה שבוע של גבורה, צריך לעבוד על כעס” – איך זה עובד? כעס בא כשבא הזדמנות – אי אפשר “לתרגל” שליטה בכעס לפי לוח זמנים.
3. שיטת הבעל שם טוב
הבעל שם טוב פירש את הכוונות “על פי פנימיות” – “חסד” = אהבת ה׳, “גבורה” = יראת ה׳. לרמז זה טוב, אבל מעשית? – לא ברור.
4. זו הביקורת של אריסטו על אפלטון
זו בדיוק הביקורת של אריסטו על אפלטון. אריסטו אמר שאפלטון אמר שני חתיכות תורה, אבל הוא לא רואה מה זה עוזר לאדם להיות טוב יותר. יכול להיות שזה אמת – אבל הוא לא רואה מה זה עוזר.
—
כב. משל המכונאי – קטלוג מעשי מול תיאורטי
1. המשל
מישהו רוצה להיות מכונאי. הוא הולך לקורס: אופנועים, מכוניות, רכבי שטח, טנדרים, משאיות – כל אחד עם היתרונות והחסרונות שלו, מעשית איך זה עובד, איך לתקן. זה עוזר – זה very useful.
2. הפילוסוף בא לעשות “סדר”
עכשיו בא פילוסוף ואומר: בואו נעשה כלל. מכונית היא “קופסה ממוכנת על גלגלים.” עכשיו הוא מחלק: שני גלגלים (אופנוע, אופניים) מול יותר משני גלגלים. אז עוד חלוקה: עם מנוע מול בלי מנוע. הכל מתאים, זה conclusive, exhaustive, ברור.
3. אבל – זה לא עוזר למכונאי
המכונאי צריך לדעת: איזה בורג מתאים לאיזו מכונית. הוא צריך את ששה עשר הסוגים העיקריים של ברגים שמשתמשים ברוב המכוניות והמשאיות. הוא צריך רשימה מעשית, לא טקסונומיה תיאורטית.
4. משל חנות חומרה / אתר אינטרנט
כשנכנסים לחנות חומרה או לאתר – אנשים עבדו שנים כדי לעשות את המחלקות להתאים מעשית, לא לפי קטגוריות מופשטות. “All screws that are…” – זה בזבוז זמן, כי העולם לא עובד כך.
5. משל החוטים בבית
[סטייה צדדית] דוגמה אישית: כל אדם מבלה שעות לארגן חוטים (cables) בבית – הכל בקופסאות, מסודר. וזה לא עוזר – למעשה צריך רק שניים-שלושה חוטים לסמארטפונים. הזמן שמבלים על ארגון יקר יותר מסתם לחפש כל פעם.
—
כג. השיטה המעשית של אריסטו – עשר המידות הנפוצות ביותר
1. דרכו של אריסטו
אריסטו חילק מעשית: עשר המידות הנפוצות ביותר שאנשים מתמודדים איתן – כעס, גאווה, courage, תאווה, וכו׳. לא לפי מבנה תיאורטי של הנפש, אלא לפי מה שפוגשים בעולם. כל אחת – מעשית איך זה עובד, לא באיזו קופסה זה שייך.
2. שתי דרכים לחלק
– דרך א׳: לחלק לפי סברה – איך זה מתאים תיאורטית (אפלטון/קבלה)
– דרך ב׳: לחלק לפי הנושא – מה שייך ביחד בפרקטיקה (אריסטו/רמב״ם)
הדרך השנייה מקרבת רחוקים ומרחקת קרובים – דברים שתיאורטית רחוקים יכולים להיות מעשית קרובים, ולהיפך.
—
כד. ביקורת על שיטת “הכל-הוא-רצון” (סגנון בעל הסולם)
1. הגישה המופשטת
שיטה (קשורה לבעל הסולם): כל מה שיש לאדם הוא או attraction או aversion. ילדים טובים, אישה יפה, אוכל טוב, כבוד – הכל “חסד”, הכל “לקחת.” העצה: אתה לוקח כל כך הרבה? תן קצת – תן צדקה, קום מוקדם, תן מהשינה שלך.
2. זה מופשט מדי
“רבי לעבן, this is all very abstract, it’s not helping me.” זה נכון שקיימת “מידת הרצון/חשק” – אדם שחסר לו הכוח של רצון (פיזית/כימית) לא יכול לרצות כלום. אבל זה לא עוזר מעשית.
3. בואו נדבר איך רואים את זה בעולם הזה
בואו נספר את הדברים כמו שרואים אותם בעולם הזה. יש נושא שנקרא כסף. כסף ורהיטים – שניהם עולים כסף, שניהם דברים שאנשים רוצים. תיאורטית הם אותו דבר. מעשית – כסף הוא דבר אחד ורהיטים הם דבר שני.
4. הרגלים עובדים עם תרגול, לא עם שכל
נקודת מפתח: מידות עובדות עם הרגלים. הרגלים לא עובדים עם שכל (שכל מבין הכל בבת אחת). הרגלים עובדים עם תרגול. אני לא יכול לתרגל “לרצות כסף” ו״לרצות רהיטים” באותו זמן – אלה שתי מידות נפרדות, שני יחסים נפרדים.
5. דוגמה: היחס שלי לכסף
[סטייה צדדית] דוגמה אישית: היחס שלי למזומן בכיס שונה מהיחס לכסף בכרטיס אשראי, שונה מהיחס לכסף בחשבון בנק. להרבה אנשים קשה יותר לתת מזומן. הוא עצמו הפוך – בעידן הדיגיטלי, כשהוא רואה כסף בחשבון בנק הוא שולח אותו לכל אחד, אבל מזומן בכיס – “קח, זה פיסת נייר.”
הנקודה: אפילו בתוך “כסף” עצמו יש מידות/יחסים שונים – מה שמוכיח שצריך לדבר על מידות מעשית-ספציפית, לא מופשט-תיאורטית.
—
כה. מידות מתחלקות לפי אובייקטים מעשיים, לא לפי כוחות הנפש מופשטים
1. עקרון הכלי יקר
> “אנשים לא לא-עקביים – you just have to know what they’re built of”
אדם שנותן בקלות מזומן אבל קשה לו כרטיס אשראי – זו לא סתירה. אלה שתי מידות נפרדות שעובדות לפי אובייקטים מעשיים שונים.
2. משל הכנסת אורחים מול צדקה
אדם שמארח 20 אורחים כל שבוע (עולה ~$1,000 לשבוע) – אותו אדם מתקשרים אליו ערב פסח ומבקשים $500 לקמפיין, והוא אומר “אין לי.” זו לא צביעות – הכנסת אורחים ונתינת כסף הן שתי מידות נפרדות. אחת היא מידה שהוא פיתח (כך הראו לו הוריו), השנייה – לא.
3. צדקה דיגיטלית וחינוך – “בעיית סדרה”
[סטייה צדדית] היום כשנותנים צדקה דרך הטלפון, ילדים לא רואים את זה – לא רואים איך מוציאים כסף מהכיס, נותנים לעני. זו בעיית חינוך אמיתית, כי מידות עובדות עם איך החיצוניות נראית, לא עם פנימיות מופשטת.
4. עקרון היסוד
> “הדבר שמחלק את המידות הוא ההבדלים המעשיים בעולם”
בנפש אולי יש כוח אחד של נתינה – אבל ההרגשות קשורות לאובייקטים שאיתם מתמודדים. לכן:
– הכנסת אורחים = מידה אחת
– נתינת כסף = מידה אחרת
– כל אחת דורשת עבודה נפרדת
5. רמב״ם ואריסטו – גם הם מחלקים מידות מעשית
– אריסטו אומר: לתת נדבות גדולות היא מידה אחרת מלתת נדבות קטנות (magnificence vs. liberality)
– רמב״ם אומר: קמצנות יש לה שתי מידות – קמצנות לעצמו (חוסך מעצמו) וקמצנות לאחרים (לא נותן לאחרים)
– זה הכל אותו כסף – אבל מעשית אלה פעולות שונות עם דרכים שונות שבהן זה טוב/רע
> “מי שנותן $100,000 בבת אחת לא עושה אותו דבר כמוך כשאתה נותן $10 – זו פשוט פעולה שונה”
—
כו. חיסרון ומעלה של הגישה המעשית
1. החיסרון
לפי הגישה המעשית יש עשרות אלפי מידות – כי כל אובייקט/מצב חדש יוצר מידה חדשה. אין לזה מבנה יפה – אפשר תמיד להוסיף עוד אחת, תמיד לחלק עוד קצת.
2. המעלה
זה הרבה יותר קרוב למה שמידות באמת נועדו ללמד אותך. מידות הן דבר מעשה – ככל שיותר קרוב למעשה, כך יותר שימושי.
3. משל בעלי המוסר
בעל מוסר שנותן שיעור ספציפי – למשל, הלכות איך להיות טוב לשותף בחדר בישיבה – מי שהולך לשיעור הזה הוא למעשה הרבה יותר טוב ממי ששומע תורה חסידית מופשטת ש״אדם הוא הכל לה׳.” השני יותר אמת במובן מסוים, אבל פחות שימושי.
—
כז. משל המכונאי – איזון בין כללים לפרטים
1. המשל
[סטייה צדדית – “אני אוהב לדבר על מכוניות, דבר מוזר”]
מכונאי מעשי – כמעט כל פעם שמכונית נכנסת זה קצת שונה. אבל הוא יכול לומר: “על פי רוב, דגם המכונית הזה יש לו בעיה כזו.” הוא עובד עם כללים ברמה בינונית:
– מופשט מדי (מיניוואן הוא “גבוה כמו שהוא רחב” – כמו טנקר) = אין מידע, לא עוזר למכונאי בכלל
– ספציפי מדי (כל מכונית שונה, אי אפשר ללמוד כלום) = גם לא מעשי
– רמה בינונית (כל המיניוואנים יש להם בעיות כאלה, כל האופנועים יש להם בעיות כאלה) = זה שימושי
2. היישום
> “בלי כללים אי אפשר לתת עצה – אבל לדבר באופן מופשט לא נראה שזה עוזר”
צריך כללים – אבל כללים מעשיים, לא מופשטים. לומר “שתי מידות של חסד ומידה אחת של גבורה” – זה לא יעזור לך בכלום. לומר הלכות ספציפיות איך להתמודד עם מצב ספציפי – זה עוזר.
—
כח. ביקורת על מערכות מבוססות-ספירות (ספירת העומר, אניאגרם, טיפוסי אישיות)
1. “שבע ספירות כפול שבע” – מה זה עוזר?
> “אני תוהה למי הספרים האלה נכתבו… אין לי מושג למי זה עזר”
אבל **בוודאי אנשים רצו
משהו בזה** – יש הרבה ספרים שאומרים תורות כאלה, “הם בוודאי רצו משהו.”
2. ספירת העומר – ספקנות עם כנות
> “אין לי דרך לדבר עם האנשים האלה, כי הם כבר לא חיים. אבל… זה יותר מדי לומר שכל הדבר הזה הוא אי-ידיעה”
תירוץ אפשרי: אפילו אם זה לא עוזר להיות אדם טוב יותר – לדעת מה הוא, זה גם משהו. לידע יש ערך משלו.
3. אניאגרם, צבעים, אינטרוברט/אקסטרוברט
השוואה למערכות אישיות מודרניות:
> “יש ארבעה סוגי אנשים, יש חמשת אלפים סוגי אנשים… and what shall I do with it? לי זה לא עוזר בכלום”
“אתה אינטרוברט או אקסטרוברט?” – “אני לא יודע, זה תלוי אם זה בבוקר או אחר הצהריים.”
4. בעל התניא בשם הבעל שם טוב
[סטייה צדדית] מקור שמדבר לנקודה: פעם לכל אדם היה שורש נשמתו – אחד צריך ללמוד קבלה, אחד משניות, וכו׳. אבל היום, כשמשיח על העולם, צריך לעשות הכל. אולי זו הבעיה – אין לנו יותר את המבנה של טיפוסים ברורים.
5. המסקנה
> “It makes you think you understand things. I don’t think it actually makes you understand anything.”
קטלוג מופשט של מידות נותן תחושה של הבנה, אבל לא הבנה אמיתית שעוזרת מעשית.
—
כט. סיכום: שתי דרכים לחלק מידות – מעלות וחסרונות
1. הילקוט ראובני ו״ללמוד הכל”
[סטייה קצרה] הילקוט ראובני אומר שפעם לכל אדם היה החלק הספציפי שלו, אבל בעקבתא דמשיחא צריך לעשות הכל – כך אומר גם בעל התניא. “אני לא מסכים עם כל הדברים האלה” – הגישה לא מתקבלת.
2. נקודת נגד של תלמיד
תלמיד מנסה להגן על מערכת הספירות. תשובה: “זה כמו לומר שחיה רעה היא Type 6” – התיוג לא באמת עוזר להבין. התלמיד עושה הבחנה – הוא מדבר על מידות טובות, לא על טיפוסי אניאגרם. ההבחנה מתקבלת אבל העמדה נשארת.
3. הסיכום העיקרי: שתי דרכים
דרך א׳ – לפי כוחות הנפש (ספירות/מבנה-נפש):
– מעלה: זה ממצה – אין תוספת ושיור, הכל מתאים. אי אפשר לעשות מידה שמינית – רק חסד שבגבורה, חסד שבחסד שבגבורה, אבל זה נשאר במערכת.
– חיסרון: זה לא כל כך עוזר למעשה (משל האופנוע).
דרך ב׳ – לפי אובייקטים/נושאים מעשיים:
– חיסרון: תמיד יהיה “ועוד” בסוף הרשימה – זה לא סגור; בכל תקופה אפשר לצטרך לשנות כי אנשים מקטלגים אחרת.
– מעלה: כך חיים למעשה עם מידות טובות – זה מעשי.
4. ההבחנה האנליטית – איך מגדירים מידות?
ההבדל העקרוני בין שתי הדרכים:
– דרך א׳: ההגדרה של מידות היא בנפש – מגדירים מידה לפי איזה כוח הנפש היא באה ממנו.
– דרך ב׳: ההגדרה של מידות היא בנושא (באובייקט) – לפי הדבר שהן עליו, סוג הפעולה שהן נוגעות בה.
משל קונקרטי: מידת התאווה אינה “הכוח של לרצות דברים” (זו הייתה הגדרה של נפש). מידת התאווה היא סוג המידה שקשור לתענוגי הגוף. ההבדל בין מי שרוצה כסף למי שרוצה אוכל אינו הבדל בכוח הנפש (שניהם “רוצים”) – זה הבדל בנושא, ולכן אלה שתי מידות נפרדות.
5. עוד משל: מידת הכעס בתפקידים שונים
כעס אינו מידה אחת – זה שונה איך אבא כועס, איך ילד, איך בחור, איך רבי עם תלמידים. זו “אותה מידה” לפי דרך א׳, אבל למעשה אלה מידות שונות כי הנושא (ההקשר, הפעולה, היחס) שונה.
6. הרמב״ם והתורה הולכים עם דרך ב׳
הרמב״ם הולך תמיד עם הדרך השנייה – מידות מוגדרות לפי נושאים מעשיים. גם התורה עצמה – בחומש “it’s all about actual things, it never gives you these nice structures, almost never.” התורה מדברת על מעשים ומצבים קונקרטיים, לא על מבני נפש מופשטים.
—
ל. סיכום כללי של כל השיעור
| נקודה | תוכן |
|—|—|
| כלל | דרך הממוצע הוא העקרון – לא שום רשימה ספציפית |
| רשימות | הן רק דוגמאות/המחשות – לרמב״ם עצמו יש 4+ רשימות שונות שלא תואמות |
| הבדל ממצוות | במצוות הרשימה אמיתית (נפקא מינה); במידות לא |
| כוח המילים | בלי מילה למידה, לא שמים לב אליה – לכן צריך קטגוריות |
| קורטזי | דוגמה קונקרטית למידה שחסר לה שם בתרבות היהודית |
| שתי דרכים לחלק מידות | (א) לפי כוחות הנפש (ממצה אבל לא מעשי) מול (ב) לפי נושאים מעשיים (לא ממצה אבל מעשי) |
| שיטת הרמב״ם | הולך עם דרך ב׳ – מידות מוגדרות לפי נושא/פעולה, לא לפי מבנה-נפש |
| התורה | מדברת גם על מעשים קונקרטיים, לא על מבנים מופשטים |
| מסקנה מעשית | מידות עובדות עם הרגלים, הרגלים עובדים עם תרגול – לכן צריך כללים מעשיים ברמה בינונית, לא מופשט מדי ולא ספציפי מדי |
תמלול מלא 📝
דרך הממוצע: הרשימות של מידות אינן סופיות
פתיחה: נקודת מבטו של פרופסור על הפילוסופיה המודרנית
ולומדים כך. אני לא יודע מה אנחנו לומדים, אני רוצה לדעת. אני רק אומר כך, מה שאומר משהו לשון הרע [לשון הרע: דיבור אסור רע על אחרים], ממי אתחיל? לא, שמעתי לשון הרע. אתמול שמעתי פרופסור, אני לא יודע בדיוק מה הוא, הוא מוויליאמסבורג, הוא עמוק בסטודנטים, הוא נותן מבחן. הוא אומר כך, הוא אומר שהסטודנטים בעצם, הוא אומר שהפילוסופיה המודרנית, דרידה [Derrida: Jacques Derrida, פילוסוף פוסט-מודרני צרפתי] עם קאנט [Kant: Immanuel Kant, פילוסוף גרמני], כל החבורה הזו, יש להם מבחנים טובים מאוד על הפילוסופיות השכליות הפשוטות של השכל הישר, סוקרטס [Socrates: פילוסוף יווני] ופלאטו [Plato: פילוסוף יווני], כולם נכשלים. הוא אומר שצריך ללמוד עולם כל כך מעוות, מי הוא זקן כמוני? אני רק אומר שאתה מכיר אותו, הוא ממש חבר לדעה [חבר לדעה: מישהו שמסכים עם דעתי].
חזרה: היכן אנו עומדים בלימוד
אוקיי, אני רוצה לומר היכן אנחנו עומדים ולאן אנחנו צריכים ללכת הלאה. למדנו, אנחנו עומדים בפרק ד׳, אני רק רוצה לנסות. הפרק הראשון אצלנו היה הנושא של דרך הממוצע [דרך הממוצע: הדרך האמצעית], זה הדבר הטוב. דיברנו שיש שני מקומות עיקריים שבהם חל [חל: רלוונטי] דרך הממוצע, בפעולות [פעולות: מעשים, פעולות] של האדם ובמידות [מידות: תכונות אופי] של האדם שמביאות את הפעולות. זה היה הנושא של הזמן הקודם.
שיטת הרמב״ם: דוגמאות לדרך הממוצע
ועכשיו לומדים אנחנו, הדרך שהרמב״ם [רמב״ם: ר׳ משה בן מימון, Maimonides] מוציא, הוא אומר, הוא נותן דוגמאות [דוגמאות: דוגמאות]. הוא אומר למשל [למשל: לדוגמה], והוא נותן רשימה שלמה של תשע דוגמאות שהוא אומר על כל מידה טובה שאפשר להיות, מה היא האמצע ומה הן שתי הקצוות שאינן טובות, כן?
אז אנחנו רוצים לעשות כך, אני לא בטוח שזו כביכול הנקודה האמיתית של מה שהוא עושה, אבל אני רוצה לעשות זאת בכל מקרה, וללמוד על כל אחת מתשע הדברים האלה, מה המעשה איתם. זה מה שאני רוצה לעשות. מסכים?
המידה הראשונה: פרישות
אז הדבר הראשון ברשימת הרמב״ם, דיברנו על הנושא של פרישות [פרישות: צניעות, הימנעות מתאוות], מה המשמעות, והאם פעם היה שיעור על זה? הלכה [הלכה: חוק יהודי]? לא אותו שיעור הלאה. אחרת, את הפוסט כבר הייתי כמה פעמים, אבל… פרשת קדושים [פרשת קדושים: פרשת התורה שמדברת על קדושה]? כן, פרשת קדושים.
אוקיי, יש כאן מה שאני הולך… לא, מה שכתוב בהערות שלי כאן בעמוד, האם פעם דיברתי על זה? אני לא חושב. בכל מקרה, יש לי דבר עמוק יותר לדבר עליו, או להשאיר את זה, או לעורר [מעורר זיין: לעורר] לדבר עליו.
התזה המרכזית: הרשימה אינה הנושא
אז, לרמב״ם יש רשימה של תשע דברים, אבל לכאורה [לכאורה: למראית עין], אני אומר שזה לא הנושא, ולכאורה, הסיבה שהוא מביא את הרשימה הזו היא רק כדי [כדי: על מנת] לתת לו דוגמה על הנושא של דרך הממוצע. אני רוצה להראות לך שזה הגיוני בכל אחד מהדברים האלה לומר שהאמצע, זה נכון, ושני הצדדים רעים בדיוק כמו האחד כמו השני. זה לכאורה המבנה של הפרק, זה מה שהוא עושה, הוא לא אומר כאן שנפרט מהן המידות הטובות [מהם המידות הטובות: מהן המידות הטובות]. מבין?
מה ההבדל: מה החילוק?
מה נפקא מינה [נפקא מינה: ההבדל המעשי] מהחקירה [חקירה: בירור] שאני אומר? נפקא מינה היא, שאם חסר אחד זה לא אומר כלום. לא שהרמב״ם כתב שולחן ערוך [שולחן ערוך: קודקס של חוק יהודי] כאן, והאמת היא שבשום מקום לא. מה שהוא אומר, אלו הן רשימת המידות הטובות, על זה אתה צריך לעבוד, זה יוצא [יוצא: ממלא] את כל רשימת תשע המידות, הוא אדם טוב, ומי שלא, מי שחסר לו אחת מהן או שתיים מהן הוא אדם רע כל כך, זה לא כתוב.
למה לא? כי יש את הדבר הכללי [דבר כללי: עיקרון כללי] שנקרא דרך הממוצע, שכולל באמת הרבה יותר מתשע המידות האלה. אפשר לעשות אלפי מידות. אני לא יודע כמה אפשר לעשות. אין שום מקום שהרמב״ם נותן רשימה ברורה. לא רק אצל הרמב״ם, לא אני מתכוון שזה גם לא אצל אריסטו [Aristotle: פילוסוף יווני]. לא נותנים רשימה ברורה. זה עיקר המידות [עיקר המידות: המידות העיקריות]? שיש לך כאן רשימה – הרשימה הולכת בדיוק הפוך.
איך הרשימה עובדת
במילים אחרות, כאן עכשיו מישהו מכיר [מכיר: מכיר] מידות טובות מסוימות. זה יהודי שלמד אצל אביו. חז״ל [חז״ל: חכמינו זכרונם לברכה, חכמינו] שמע על מידות טובות מסוימות. בספרי מוסר [מוסר ספרים: ספרי מוסר], זה לא חידוש [חידוש: חדש] שלאדם יש רעיונות של מידות טובות, כל אדם כל תרבות יש להם רעיונות של המידות הטובות שלהם. מה שעושים עם הרשימה הזו זה עוברים על חבורה מהן, ומראים שכל אחת מהן ההגדרה [הגדרה: הגדרה] הנכונה שלה היא דרך הממוצע.
נכון?
שאלות ודיון: האם הרשימה סופית?
תלמיד: ועם כל זה [ועם כל זה: בכל זאת], יש כן משהו חידוש מהרשימות האלה. אתה רוצה לומר שאנחנו לא צריכים לעשות את כולן בהכרח באופן סופי?
מגיד שיעור: צריך אולי כן, לומר רק רשימה, לא פשט [פשט: משמעות פשוטה] שיש רשימה סופית. כמו שזה עם תרי״ג מצוות [תרי״ג מצוות: 613 המצוות] ועשרת הדיברות. יכול להיות עוד עשרים? יכול להיות עוד עשרים. יכול להיות שהרשימה לא דווקא [דווקא: דווקא] החשובה ביותר, זו זו שעולה first to mind, שנזכרים בה מיד, והוא משתמש בה כמעט בתור [כמעט בתור: כמעט כמו] דוגמה. שזה יהיה גם בהלכות דעות [הלכות דעות: הלכות תכונות האופי, חלק במשנה תורה של הרמב״ם].
הוכחה:ארבע רשימות שונות אצל הרמב״ם
לרמב״ם עצמו יש את הרשימה ארבע רשימות כאלה שאני יודע עליהן. שתיים בשמונה פרקים [שמונה פרקים: שמונת הפרקים של הרמב״ם, הקדמה לפרקי אבות].
תלמיד: שתיים? אילו שתיים? ועוד איפה?
מגיד שיעור: פרק ב׳. ובפרק ב׳ כתוב… אני לא חושב, מה הנושא של פרק ב׳?
תלמיד: באיזה חלק מהנפש [נפש: נשמה, נפש] נמצאות המידות.
רשימה 1: שמונה פרקים, פרק ב׳
מגיד שיעור: ושם, כשהוא מגיע לחלק הזה, אומר… המעלות המדות [המעלות המדות: המידות הטובות], כמו… כן, פרק ב׳ זה בפרק א׳ ואולי אני טועה. פרק א׳. כן, פרק א׳, סליחה. בפרק א׳, לא. סליחה, איפה הרשימה? סליחה, פרק ב׳, פרק ב׳, לא עשיתי טעות. פרק א׳ כתוב משהו דומה. רשימה שלישית. לא זו.
רשימת המידות הטובות כתובה בפרק ב׳, כי שם הוא מדבר על כל חלק הנפש איך יש לו מעלות וחסרונות [מעלות וחסרונות: תכונות טובות ורעות]. והוא אומר שהמעלות המדות הן שייכות לחלק המתעורר [חלק המתעורר: החלק של הנפש שמתעורר על ידי רגשות]. והוא נותן רשימה, והוא אומר כך כתוב הלשון, מעלות זה החלק רבות מאד [מעלות זה החלק רבות מאד: התכונות הטובות של חלק זה רבות מאוד], כאן יש הרבה מאוד מעלות.
תלמיד: מעלות המדות כן, יש מעלות שכליות [מעלות שכליות: תכונות אינטלקטואליות טובות] שזה דבר נפרד.
מגיד שיעור: הוא מדבר כאן על מעלות המדות, כזהירות, ועדינות, וצדק, וסבלנות, וענווה, והסתפקות, וגבורה, ואמונה, וזולתם [כזהירות, ועדינות, וצדק, וסבלנות, וענווה, והסתפקות, וגבורה, ואמונה, וזולתם: כמו זהירות, עדינות, צדק, סבלנות, ענווה, הסתפקות, גבורה, אמונה, ואחרות]. זו רשימה של תשע חלקים. ואחר כך הוא אומר בבירור ויש הרבה, רבות מאד, לא רק אלה. זו רק דוגמה. והוא מפרש גם בבירור עם וזולתם [וזולתם: ואחרות], שיש עוד.
רשימה 2: שמונה פרקים, פרק ד׳
ואותו דבר בפרק ד׳, שבו הוא יותר רשמית מדבר על איך המידות הטובות הן. וכאן זו רשימה קצת יותר מסובכת, כי הוא עושה גם רשימה של תשע דרך ארץ [דרך ארץ: התנהגות ראויה]. אתה יכול לבדוק בסוף השבוע כתוב איזו כתובה באיזו. אתה יכול לראות, לא כתוב כאן, לא, לא כתוב כאן מה שהייתי צריך. כתוב כן. אתה יכול לראות, יש לך כאן גם רשימה של תשע חלקים, ואתה יכול לבדוק איזו הוא החסיר, איזו הוא הוציא אחת מהן. תבין, אני לא יודע, אולי אפשר ללמוד משהו מזה, אבל אני מאמין שהנקודה העיקרית היא בוודאי שאין הבדל, כי הוא לא עובר פשוט על רשימה, הכל רק דוגמאות, ושתיהן אינן רשימה, כמו “אלו הן המדות, לא פחות ולא יותר” [אלו הן המדות, לא פחות ולא יותר: אלו הן המידות, לא פחות ולא יותר]. זה רק דוגמאות, והפרק הראשון הוא שם הרבה פעמים דוגמה שיבינו, והפרק השני, סליחה, שיבינו שזה סוג הדברים ששייכים לחלק המעשה [חלק המעשה: החלק המעשי], והפרק הרביעי הוא סך הכל [סך הכל: בסך הכל] דוגמה עם יותר פרטים [פרטים: פרטים] להראות איך כל אחד מהם אפשר להסביר [מסביר זיין: להסביר] עם דרך הממוצע. נכון?
אז עד היום הזה [עד היום הזה: עד היום] לא יודעים מה הרשימה הנכונה של כל המדות.
רשימה 3 ו-4: הלכות דעות
עוד מקום, איפה יש את שתי הרשימות שבשמונה פרקים? עוד שתי רשימות יש ב… משנה תורה [משנה תורה: קוד החוק העיקרי של הרמב״ם], הלכות דעות. איפה משנה תורה כאן? הלכות דעות, כתוב גם בפרק א׳. מה כתוב כאן בפרק א׳ של הלכות דעות? זה מאוד מיוחד. כתוב, הלכות דעות, כן, “דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם” [דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם: יש הרבה דעות/תכונות אופי שונות לכל אדם], הרבה מאוד מהן. “דעות” פירושו גם מידות, בדרך כלל [בדרך כלל: בדרך כלל] הוא עובר על רשימה. כאן גם יש רשימה קצרה קצת, הוא עובר על ארבע מהן מביא בהרחבה [באריכות: בהרחבה], ואחר כך אומר “וכן על דרך זו שאר כל הדעות” [וכן על דרך זו שאר כל הדעות: וכן על דרך זו כל שאר הדעות]. הוא הולך כך, הוא מסביר קודם בהרחבה בעל חימה [בעל חימה: מי שיש לו כעס] ובעל תאוה [בעל תאוה: מי שיש לו תאוות] ובעל נפש רחבה [בעל נפש רחבה: מי שיש לו נפש רחבה, שאפתני] ונסוג [נסוג: נסוג] בהרחבה מה זה אומר, אחר כך נותן עוד כמה רק עם שם, מהולל ואונן [מהולל ואונן: משובח ואומלל] וכו׳ וכו׳ וכו׳, וכל כיוצא בהן [וכל כיוצא בהן: וכל הדומים להם]. אז הוא נעשה קצר יותר עם המילים שלו לכל אחד, וזה עדיין לא ממצה, הוא אומר “ועוד וכו׳ וכו׳” [ועוד וכו׳ וכו׳: ועוד וכן הלאה]. מה יש בוכו׳ וכו׳? אף אחד לא יודע.
ואותו דבר כמו הרשימה הרביעית שאמרתי. אחר כך אומר הרמב״ם, המצווה היא שילך בדרך האמצעי [דרך האמצעי: הדרך האמצעית] בכל דעה, והוא נותן גם את הגמרא [גמרא: תלמוד] איך, כיצד למשל [כיצד למשל: איך למשל], ואחר כך כתוב הלאה “וכן שאר הדעות” בהלכה ד׳. אותו דבר, יש כאן כבר כביכול [כביכול: כביכול] שתי רשימות. אחר כך יש רשימה שלישית, אולי אפילו, אראה איך אסמן [מציין זיין: לסמן] את זה, בפרק ב׳ שבו הוא עובר על רפואת המידות [רפואת המידות: ריפוי תכונות האופי], והוא אומר שיש דעות כאלה ויש דעות כאלה, והוא מביא שם עוד כמה מידות. הוא אומר שיש עוד מידה שלא כתובה במידות הקודמות, מידת השתיקה [שתיקה: שתיקה], “סייג לחכמה שתיקה” [סייג לחכמה שתיקה: גדר לחכמה שתיקה]. ואני לא יודע אם זה גם דבר המצווה [דבר המצווה: דבר של מצווה] לכאורה גם, ועוד כמה מידות שהוא עובר עליהן בפרק ב׳ גם, יש קצת רשימה.
מסקנה: אף רשימה לא תואמת את האחרת
אף אחת מהרשימות האלה לא זהה לאף אחת אחרת. למה אנחנו לומדים מזה? שהרשימות לא אמיתיות.
דיון: האם זה כמו תרי״ג מצוות?
תלמיד: אבל הרשימה של תרי״ג מצוות היא כן אמיתית, הוא אומר הרי…
מגיד שיעור: לא, אבל המצוות, המצוות…
תלמיד: אולי כל רשימת המצוות לא אמיתית?
מגיד שיעור: לא, רשימת המצוות אמיתית, אני אגיד לך למה. כי מה הראיה [ראיה: הוכחה]? מה יש? לכאורה יכול להיות לי ספק [ספק: ספק] שלם במצווה, אם זו כן מצווה או שזו לא מצווה, אם צריך להוריד מצווה. זה עושה הבדל אם מצווה נמצאת ברשימה. כאן זה לא עושה שום הבדל, שום דבר. את המידות אפשר לחלק לשתי מידות. למאי נפקא מינה [למאי נפקא מינה: מה ההבדל המעשי]? כאן אין שום נפקא מינה. יש נפקא מינה אמיתית, אני עוד אגיד לך מה נפקא מינה, אבל יש נפקא מינה, זה real thing. הרשימות לא real. למה הן לא real? כי ההגדרה האמיתית של מידות היא על כל דבר ללכת בדרך האמצעי. ובדרך האמצעי פירושו הרבה כל מיני [כל מיני: כל מיני] דברים נכונים בכל נושא. נכון?
אז רשימת המידות לא כל כך אמיתית כמו שזה היום. זה לא חס ושלום [חס ושלום: חלילה], אורחות צדיקים [אורחות צדיקים: דרכי הצדיקים, ספר מוסר קלאסי] יש לו גם רשימה של מידות, כן? אולי יש לו עשרים וחמש, אני לא יודע מה המספר שלו. כמה פרקים יש באורחות צדיקים? מי כתב את זה? אף אחד לא יודע מי כתב את זה.
תלמיד: אישה.
תלמיד: שמעתי שאישה כתבה את זה.
מגיד שיעור: מי? מי?
תלמיד: שמעתי שאישה כתבה את זה.
מגיד שיעור: אישה? אבל אני לא יודע, אה, יכול להיות שאישה כתבה את זה, אבל…
תלמיד: אתם לומדים את זה?
מגיד שיעור: זה ספר יפה. כן? כן. יש שמונה ועשרים שערים [שערים: פרקים]. חלק מהם הם אחד ההיפוך [היפוך: הפוך] מזה, שער הגאווה [שער הגאוה: שער הגאווה], שער הענווה [שער הענווה: שער הענווה], וכו׳. אבל רשימה גדולה, רשימה ארוכה של מידות. יש עוד ספרים כאלה. יש ספרי מידות היה…
תלמיד: אורחות צדיקים זו דרך מסוימת של מידות?
מגיד שיעור: כן, זה כבר שלוש עשרה או יותר. כן, יש את הרשימה של י״ג מידות [י״ג מידות: שלוש עשרה מידות] של דעת. למדו שיעור בי״ג מידות הרחמים [י״ג מידות הרחמים: שלוש עשרה מידות הרחמים], נכון? צריך גם לחשוב על זה כמה שיעורים. כי אף אחת מהרשימות לא הייתה…
רשימות של מדות: מסורות שונות והבעיה הפילוסופית
רשימות של מדות אינן “אמיתיות” / קבועות
מגיד שיעור:
אז רשימת המדות לא כל כך אמיתית כמו שזה נשמע. חובת הלבבות [Chovos HaLevavos: חובות הלבבות, יצירה אתית יהודית מהמאה ה-11], אורחות צדיקים [Orchos Tzaddikim: אורחות צדיקים, יצירה אתית יהודית מימי הביניים] יש לו גם רשימה של מדות, כן? אולי יש לו עשרים ושמונה, משהו כזה מספר. בוודאי יש באורחות צדיקים. מי כתב את זה? אף אחד לא יודע מי כתב את זה.
תלמיד:
מי? אישה?
מגיד שיעור:
רעיון מוזר, יכול להיות אישה. אתם לומדים את זה? זה ספרים יפים. כן? כן.
יש שמונה ועשרים שערים. חלק מהם הם אחד ההיפוך מזה, שער הגאווה [שער הגאווה], שער הענווה [שער הענווה], וכולי [וכן הלאה]. אבל גדול יש לו רשימה ארוכה של מדות. יש עוד ספרים כאלה, ספרי מדות [ספרי מדות]. היה… ישן יותר, יש עוד דרך גדולה של מדות. כן, יש שלוש עשרה או יותר. כן, יש את הרשימה של י״ג מדות של… של… של דעת. למדתי שיעור על י״ג מדות פעם, נכון? צריך גם לחשוב על פשוט. אבל אף אחת מהרשימות לא רשימה אמיתית. אז, צריך להבין את הדברים. אוקיי, זה קודם כל [קודם כל]. נכון?
זו דעתי על זה, על שתי הקצוות. כן. אז, למה אין רשימה נורמלית? כמו תרי״ג מצוות [תרי״ג מצוות], עשרים מדות. זה היה הרבה יותר נורמלי. כן. אז… לרבנים היו רשימות, לפילוסופים היו רשימות, המעלה מסו עשו רשימות, הם עשו רשימות לגויים, כל מיני דברים. כן.
אז תבין, אני רוצה לומר לך את השאלה, אני עושה כאן מראה מקומות, אני נותן מבנה, אני רוצה לעשות את השאלה. מה היא הנפקא מינה? הנפקא מינה היא כך, תבין דבר חשוב.
ארבע המידות הקרדינליות של אפלטון
מגיד שיעור:
יש גם רשימה מקובלת, אצל היהודים אין כל כך מקובל, היוונים היתה להם רשימה מאד מקובלת של ארבע, ארבע מידות טובות עיקריות שנקראות… זה קלאסי, נקרא “Four cardinal virtues”, מה היא הרשימה של אפלטון. תמיד הולכים עם הרשימה הזו, לפעמים הוא גם מוסיף עשר או כך, אבל הרשימה העיקרית שעומדת בספר “The Republic” היא… ארבע מידות. אילו ארבע מידות צריך אדם להיות בעל? כל אחד צריך לזכור…
תלמיד:
לא, לא, זה עוד דבר.
מגיד שיעור:
היוונים הקדמונים, זה מובא עוד בהרבה ספרי ראשונים, אני לא זוכר אילו, אמרו שיש ארבע מידות טובות עיקריות. ארבע עיקריות טובות, נדבר על זה.
המידה הראשונה: פרישות / טמפרנס
הראשונה היא, זה מידות, באנגלית זה הולך “טמפרנס”, בסדר? נלך לדבר על זה, או “סופרוסינה” ביוונית, פרישות. נדבר על זה. “סופרוסינה” היא לשון פרישות, אומר הרמב״ם. ו… מה אתה עושה?
תלמיד:
לא, יש מי שאומרים שיש חילוק.
מגיד שיעור:
עכשיו, בסדר.
המידה השנייה: גבורה / קוראג׳
“קוראג׳”, אומץ, גבורה.
המידה השלישית: חכמה / ויזדום
מגיד שיעור:
“ויזדום”. ויזדום, חכמה. בוודאי ויזדום היא מידה טובה, להתנהג בחכמה, וגם להיות בעל חכמה, בוודאי. הרמב״ם, מיד נראה.
ו…
תלמיד:
אם אתה חכם, עומד בספר משלי, זה מלא בזה.
מגיד שיעור:
או שאתה מקבל את זה או לא.
תלמיד:
לא, לא, ויזדום אינו כישרון.
דיגרסיה: חכמה אינה כישרון
מגיד שיעור:
צריך להתנהג בכישרון, בוודאי. לומדים, לומדים להיות חכם. זה לא ש… או שאתה חכם או לא. לא, שטויות. או שאתה בא עם… או שיש לך את הכישרון. כישרון וחכמה אינם אותו דבר. בסדר?
תלמיד:
ואינך צריך להיות בעל הכישרון?
מגיד שיעור:
לא. אבל אתה צריך לכל דבר להיות בעל כישרון. גם להיות בעל גאווה צריך להיות בעל כישרון. לכל דבר צריך להיות בעל כישרון. כישרון פירושו ה״קפסיטי”. לא כל אחד יכול… כל אחד מקבל… בסדר, אני אומר לך עובדה. הדבר הראשון שנכנס, הסתכל בחז״ל, כתוב אלפי פעמים שזו מעלה להיות חכם. זה לא… חכמה היא מעלה. מעלה שאתה מקבל.
תלמיד:
לא, מעלה שעושים.
מגיד שיעור:
אתה יכול לקבל את זה. חז״ל אומרים את זה. כן, כן, חכם. כי הרמב״ם אומר בפירוש בהלכות, כתוב בפירוש בהלכות תשובה, זוכר? “כל אחד יכול להיות חכם או סכל”. בחירה. בפרקי בחירה כתוב זה. וזה לא חידוש ברמב״ם, הרי פסוקים יש כאלה. אדם צריך להיות חכם. בסדר, בכל אופן, אמרתי כאן רשימה.
המידה הרביעית: צדק / ג׳סטיס
מגיד שיעור:
המידה הטובה הרביעית היא ג׳סטיס, צדק, להיות צדיק. צריך להיות צדיק, חכם, גיבור, ועשיר. כך אמרו היוונים הקדמונים. יש עוד מידות טובות שאפלטון מדבר הרבה, מה זה להיות חבר טוב, חכם גיבור ועשיר.
רשימות נוספות – יהודיות ונוצריות
רשימות יהודיות
מגיד שיעור:
הרשימה האחרת, יהי ביתך פתוח לרווחה. במשניות יש רשימות שונות כאלה. “עז פנים לגיהנם ובושת פנים לגן עדן”. “קנאת סופרים תרבה חכמה”. יש הרבה רשימות שונות. בכל אופן, זה מאד מקובל.
שלוש ה”theological virtues” של הנוצרים
מגיד שיעור:
כפי שאמרתי, הנוצרים הקדמונים אמרו שזה בדרך הטבע. אבל מצד הדת יש עוד שלוש מידות שנקראות Faith, Hope, and Charity. זה ה”three theological virtues”, כך מקובל אצל הנוצרים. Faith – אמונה, Hope – תקווה, אני לא יודע, בטחון, ו-Charity – אהבה, נתינה, לפנים משורת הדין בעצם. לא ג׳סטיס, שפירושו נותנים על מה שנכון, אלא חסד. כך הם אמרו, יצא זה, אני כבר יודע, אורחים כהן והצדיקים.
ואצל היהודים לא מקובל דבר כזה. מעניין, עוד דבר חשוב, מיד נדבר על זה, ענווה וכבוד.
השאלה הפילוסופית: מה הטעם ברשימה של מידות בכלל?
הבעיה עם כל הרשימות
מגיד שיעור:
אבל מה שאני רוצה לומר עם כל הדברים האלה הוא, שיש רשימות שונות של מידות טובות, רשימות מקובלות שונות. אני יכול אולי לקחת את הרשימה של רבי פנחס בן יאיר, לחשוב על זה מיד גם. רשימות שונות של מידות טובות. כל אחד מסכים שאדם צריך להיות בעל מידות טובות שונות.
מה הדבר החשוב כשעושים רשימה כזו? הדבר החשוב הוא להבין על מה בנויה הרשימה. אמרתי לעצמי עכשיו חידוש מעניין, הערה מעניינת, שברשימה של הרמב״ם אין לעולם רשימה אמיתית.
קריטריונים לרשימה טובה (לוגיקה אריסטוטלית)
מגיד שיעור:
במילים אחרות, תרי״ג מצוות, אריסטו לימד שרשימה טובה צריכה להיות “אקזוסטיב”, היא צריכה לכלול את כל מה שיש, ומה הדבר האחר? היא צריכה להיות מחולקת נכון. כן? לא יחסר שום דבר, לא יוכלו לבוא מחר ולומר “מה שייר תנא ושייר”. אם יש “תנא ושייר”, זו רשימה חלשה. רשימה צריכה להתחיל מהכלל, והיא צריכה לחלק את הכלל נכון, שלא יוכלו לומר מחר למה לא חילקת אותו אחרת, כן? כך לכאורה הדין של רשימה טובה. הדין של רשימה טובה צריך לכלול את כל מה שיש בנושא. מישהו עושה רשימה של מה שהוא צריך לקנות לשבת, הוא צריך לקנות הכל, והוא לא יפספס שום דבר.
הבעיה עם רשימות-מידות
מגיד שיעור:
כל הרשימות האלה גם לא עובדות כך. היה, והן צריכות לעמוד קודם כל, איך פוגשים את כל המידות, כל המידות הטובות, אחת אחת, לא מפספסים אחת. והשנייה היא, איך מחלקים את זה בדרך הנכונה. איך עושים חלוקה שזו לא סתם רשימה בעולם, אלא צריך לחלק את זה בדרך הנכונה. מה מחלק? במילים אחרות, מה עושה… נלך לדבר, הרמב״ם הולך לדבר על מידות שונות, יש מידה של… מה היא הרשימה של מידות כאן? כתוב כאן, יש כאן מידה של קמצנות, ויש גם מידה של נדיבות. יש לו שתי מידות, או שתיים או שלוש מידות שקשורות לכסף. ואנחנו צריכים להבין מה מחבר, מה מחלק את המידות? מה הכוונה כשאומרים שמידה שונה מהמידה האחרת? על זה כבר התחלנו לדבר בזמן הקודם, החקירה, נכון?
השאלה הרדיקלית: האם צריך בכלל רשימה של מידות?
הטענה: הכל מסתכם בדבר אחד
מגיד שיעור:
אנחנו צריכים בכלל להבין שיש טענה חזקה שאומרת שאין דבר כזה הרבה מידות. כפי שהחזון איש לא טען, כפי שצדיקים אהבו לטעון, אני זוכר. למה? כי מידות טובות פירושן שהוא יתנהג כמו שצריך. להתנהג כפי מידת החכמה, לפי מה שצריך להיות, לפי מה שנכון. יצא שיש רק מידה אחת, להתנהג לפי מה שנכון. ויש מידה רעה אחת, שהוא יכול להתנהג לא כמו שצריך, שהוא יתנהג לפי היצר הרע, נאמר, לפי מה שנוח לו, לפי מה שהיצר אומר לו שנכון, לא כמו שנכון באמת.
רבינו יונה: חכם וטיפש
מגיד שיעור:
מה אמר רבינו יונה? “כל המצוות הן תורת חכם, וכל העבירות הן תורת טפש”. כן, חכם וטיפש, כן, צדיק ורשע. יש טוב ויש רע. יש צדיק ויש שוטה. וכולי. אבל בפרט כשמדברים על מידות, מה הנפקא מינה שהדבר הרע שהוא עושה הוא מידת הכעס או ש… זה לא חטא? זה הרי חטא, וצריך לדעת על אילו שמות החטאות. אין נפקא מינה. הוא עושה אבל חטא, הוא עושה עבירה, הוא עושה עבירה. אין נפקא מינה אם הוא עושה עבירה של גזילה או שהוא עושה עבירה של גניבה. מידת הכעס, באה ממידת הגאווה, ואני מתכוון אפילו מידת הגאווה, למה בכלל לדבר על זה? בסדר, מה זה עוזר לי?
ההתנגדות המעשית: “מה עוזרת לי רשימה?”
מגיד שיעור:
מבין את השאלה? זה בזבוז זמן לעשות את כל הרשימות האלה של מידות, זה לא יעזור לי כלום. מה יש לי לעשות רשימה ארוכה? אני אומר לכל אחד, תתנהג נכון וזהו.
תלמיד:
כן, אבל זה בלתי אפשרי.
מגיד שיעור:
אני יכול לתפוס מידה אחת. מה יעזור לתת מידה אחת? נאמר, מישהו מעולם לא שמע על המידה. נאמר מישהו מעולם לא שמע על הקונספט, אולי יש אנשים כאלה? מעולם לא שמע על הדבר שיש רשימה של מידות, מידות שונות טובות, מידות רעות. הוא יודע שצריך להיות אדם, צריך להתנהג נכון. מה פירוש איך להתנהג נכון? אני אגיד לך, אני יודע אלף דברים: את האב צריך לכבד, ולחברים צריך להיות חברים טובים, וכשאוכלים צריך לאכול לא יותר מדי ולא פחות מדי. בכל שנייה יש עוד מידה. מה יש לי מלעשות מזה כללים של מידות כאלה? מידת התאווה, מידת הגאווה, מידת הכעס, מידת הענווה. מה יש לי מזה? לא הייתי יודע שהדברים האלה הם דברים טובים? הייתי יודע. הייתי יודע. אני אדם טוב, אני עושה את כל הדברים האלה. מה אני עושה עם לעשות רשימה של מידות? או בכלל עם לומר אחת מהן אפילו?
תלמיד:
אני לא יכול ללמד אנשים להיות טובים, אבל אני אומר להם לא, זה אומר כך וכך.
[הפסקה טכנית]
מגיד שיעור:
זה… זה לא עובד, המקליט שלי. כתוב recording. כתוב, אני לא רואה את הירוק… לא, האודיו שלי לא עובד. ה-recorder נהיה לי, אודיו לא עובד. הירוק מה? זה לא מחובר למצלמה. זה מחובר במקום הלא נכון או משהו. אני לא יודע, משהו לא בסדר. אני חושש שלא יהיה לנו שיעור. לא, זה שטויות.
אה, מה? לא, זה מחובר לדבר הלא נכון, או שהדבר שלי לא דלוק, או משהו. אני לא יודע, כל מיני דברים… אתה רואה שזה לא עושה אדום… אתה רואה שזה לא עושה אדום… אתה רואה שזה לא עושה אדום… הירוק הוא הבר שלך שעולה ויורד? לא, על ה… על המצלמה. זה הרסיבר. לא, לא, זה לא מחובר במקום הנכון. חיברתי את זה במקום הלא נכון. קח את זה. כן. זה צריך להיות דבר כזה? זה צריך להיות רחב יותר?
נימוס וכוח המילים במידות
הצורך לראות מידות בפועל
מידות הוא ענין שבמעשה
מגיד שיעור: רואה שזה לא עושה אדום וירוק את הבר שעולה ויורד? נו, על ה… על ה… על המצלמה. זה הרסיבר. לא לא לא, זה לא מחובר במקום הנכון, זה במקום הלא נכון. זה?
תלמיד: כן.
מגיד שיעור: מה אני צריך להביא? אני מסתכל מה הולך שם. לא יודע. סוף סוף יש לך על מה לעבוד.
תלמיד: כך אני צריך לדעת. כך אני צריך לדעת. מה יש מלעשות מידה נוספת של לדעת מה המצלמה.
מגיד שיעור: אני צריך לתפוס את הנקודה, אני צריך לומר דבר חשוב. בסדר, אז זו שאלה רצינית מאד. מה יש מכל הדבר הזה, דבר אחד שאפשר להסביר.
תלמיד: בסדר, אני עוזר מלא, עשה כללים כאלה. במקום לומר צריך להיות אדם, אומרים להיות ענו, ולא להיות בעל גאווה, לא בעל כעס, לא בעל תאווה.
מגיד שיעור: מה? אתה ממוקד על הדברים הרעים. הרמב״ם גם לוקח אומר כעס, אני לא יודע מה הוא אומר שם. צריך לבסס את זה על מידה מסוימת, על אנשים מסוימים, לבסס על מידה מסוימת, על דוגמאות מסוימות. ואין דוגמאות מנקודת מבט אחרת כשאין לך שום תחושה של דרך הממוצע, צריך… דרך הממוצע היא רק תיאוריה. הלכה למעשה צריך לראות את זה.
אז תבין, כאן אני מסכים שמידות הוא ענין שבמעשה. ענין שבמעשה לא לומדים מתורות. צריך לראות את זה.
תלמיד: כנה, צריך לראות את זה, נכון?
מגיד שיעור: כן. צריך לדעת לראות.
תלמיד: נו, השאלה היא כך, אני מסכים, אבל אז צריך לראות את זה לגמרי בפועל ממש. אתה יכול לומר לי על מידות הכלל, זה גם לא יעזור לי כל כך הרבה. נכון? מה יעזור לי לראות איך פלוני לא כועס או כועס כן, בזמן הנכון, באופן הנכון, בדרך הנכונה. אז אני יכול ללמוד שזה דבר טוב, או שראיתי שזה מוביל לחיים טובים יותר, ראיתי שזה דבר טוב.
מגיד שיעור: אמת.
תלמיד: השאלה היא על הדבר שבאמצע, נכון? מה יש לי מלקרוא לזה מידת הכעס? מה אני עושה עם לחלק את המידות באופן הזה, ולקרוא לזה כעס ולזה תאווה ולזה גאווה וכן הלאה? זה לא הדבר המדויק שאני רואה, זה קצת רמה גבוהה יותר של הפשטה, נכון? זה משהו באמצע.
הצורך במילים כדי לזהות מידות
מגיד שיעור: אבל אתה יכול לראות ממנו ללמוד דברים טובים מאד, ודברים אחרים הוא מאד בכעס. כל עוד אין לו שם לדבר של כעס, והוא עדיין לא תפס שזה… כי יש לו כל כך הרבה מידות טובות אחרות, ודברים אחרים הוא טוב, וכאן הוא מאד נסער.
אז אם אין לך מילה, אז זה דבר כללי, כמו שאם אין לך מילים לדברים, אתה לא שם לב אליהם, נכון? אנחנו רואים רק דברים שיש לנו מילים עבורם. זה יסוד. יסוד מאד חזק. או שאנחנו לא מבינים, אנחנו לא יכולים, אנחנו לא מבינים, אני מתכוון לא שאנחנו יכולים לתת שיעור, אנחנו לא מבינים איך להתנהג בלי לקרוא לדבר מילה.
דוגמאות של מילים חסרות ומידות
הגנב שלא יודע שהוא גנב
מגיד שיעור: יכול להיות למשל, נאמר דבר חשוב. יכול להיות למשל שיש אנשים שונים, דיברנו בשבוע שעבר בשיעור על זה, שהרבה פעמים יש אדם שהוא גנב והוא לא תופס שהוא גנב, והסביבה לא תופסת שהוא גנב, אמת? הוא רוצח והוא לא תופס שהוא רוצח. יכולות אפילו להיות תרבויות שלמות שאין להן מילה למידה טובה מסוימת, והם לא יכולים להרגיש את זה. זה מאד קשה, לפחות, אולי יש לו את זה קצת בטעות, בדרך מקרה בטעות הוא קיבל את זה מאיפשהו, אבל זה מאד קשה להיות בקביעות אצל האדם הזה בדבר, כי אין לו מילה.
תרגום לעברית
אני יכול לחשוב על הגמרא, דרך אגב, לא רק על זה. אני מתכוון שאנחנו היהודים, אני אוהב כשמבקרים את היהודים, נכון? אני מתכוון שאצלנו היהודים, יש לנו רשימות שונות של מידות, כמו המידות שהרמב״ם מביא שכל אחד יכול, ואני חושב שבכל רשימה חסרות הרבה מידות טובות. ומכיוון שאין לנו ברשימה, לא רק רשימה, אלא את הסיבות למה אנחנו צריכים להתנהג כך, ואת הסיבות למה אסור לנו להתנהג כך, וכן הלאה, זה הולך אולי לשני הכיוונים, אבל כשאין לנו ואנחנו לא מדברים על הדבר הזה כמידה, חסר לנו בכלל לתפוס שזה דבר שאפשר לעשות. אתם יכולים לחשוב על הגמרא, נכון? לא, זו דוגמה טובה.
אומץ לב — מידה שבעלי המוסר לא מדברים עליה
מרצה: אומץ לב [courage] כבר דיברנו, כשדיברנו שיש הרבה פעמים, אומץ לב הוא דבר שהרמב״ם כן מדבר עליו, דיברתי על זה, ור׳ אהרן קוטלר מדבר על זה, אבל בעלי המוסר לא אוהבים לדבר על אומץ לב. עכשיו, הייתי חושב שאומץ לב פירושו, זה שווה לדבר על זה, כי הרי יש מידה של דרך המצוה שבו [the middle path within it], כן? זה לא אומר סתם להיות חיה, זה אומר, כן, יש מידה נכונה של לא לדעת איך לקחת סיכונים, ואיך להכניס את עצמך לסכנות בדרך הנכונה, זה דבר שצריך לדבר עליו. אבל אין לנו, כן, אנחנו לא מדברים על זה, זו לא דוגמה טובה שאני יודע. אני אומר אומץ לב רוב האנשים יודעים מה זה, הם רק אומרים שזה לא דבר יהודי.
הדוגמה של נימוס
מה זה נימוס?
מרצה: וחשבתי על דבר שאנחנו בכלל לא יודעים מה זה, כי אין לנו מילה בשבילו. למשל.
תלמיד: למשל?
מרצה: אני יודע, יש לי שנה מלאה מיני, אני צריך לעיין בזה.
תלמיד: מה?
מרצה: זה בשביל שיעורים שאני אומר.
תלמיד: מה?
מרצה: זה לא.
תלמיד: אה, זה לא?
מרצה: זה כן?
תלמיד: אה, זה אומר דבר מעניין.
מרצה: אני יודע אם זה מידה טובה או מידה רעה. אבל יש מידה שנקראת courtesy באנגלית. אתה מבין את זה?
תלמיד: מה פירוש courtesy?
מרצה: courtesy, כולם יודעים courtesy. courtesy פירושו דרך שבה אדם מתנהג עם זר [stranger]. כמו שיש לנו מידה שנקראת פרגון שאנשים אחרים לא יודעים על פרגון?
תלמיד: זו מידה הפוכה.
מרצה: זו דוגמה הפוכה. זה לא עדיין מספיק. אני יכול להגיד איידל קארדל, למשל.
תלמיד: אני הולך להגיד בשביל להיות איידל, אתה יודע מה זה אומר.
מרצה: אני מתכוון אורים. זה שלך. זה איידל, אני מתכוון שזה הרי צניעות, התנהגות. זה גם סוג של צניעות.
לא, courtesy זה איידל. לא, courtesy פירושו מסוים, דרך נכונה איך מתנהגים עם זרים. עם חבר אין courtesy, עם חבר אתה חבר. עם שונא יש, אני לא יודע מה, שנאה, מה שלא יהיה, צריך להתייחס אליו. courtesy זה, שכשהולכים לבנק ועומד מישהו לבד, לא דוחפים אותו. כן? אתה יודע שהיהודים לא כל כך מנומסים.
תלמיד: קוראים לזה חילול השם [desecration of God’s name], זה נושא אחר לגמרי.
מרצה: כן? courtesy פירושו שכשאתה הולך לחנות, אתה מחזיק את הדלת למי שאחריך. כן? זה לא מידה, זה לא חסד, הוא לא היה צריך שום חסד, הוא יכול בקלות לבד להחזיק את הדלת. זה פשוט התנהגות נכונה איך מתנהגים עם זר. לא עם חבר, לא אחד מהילדים שלך, לא מישהו שאתה מקרב, שאתה רוצה להראות לו כמה טובים היהודים.
אני לא אמרתי שאין מקורות בתורה לדבר כזה.
דיון: האם נימוס הוא שקר?
תלמיד: לא, לא, לא הייתי קורא לזה גאווה. לא הייתי קורא לזה גאווה.
מרצה: לא, אלא אם כן אתה מקרב דבר כזה, בנימוסא הרי.
תלמיד: courtesy. צריך, צריך נימוס?
מרצה: הספרים יש להם את הביטוי נימוס, אבל כשאנחנו אומרים נימוס, זה נראה לנו כמו דבר שקרי.
תלמיד: לא, יש מידה כזו.
מרצה: זה שקר.
תלמיד: זה לא, זה נראה לנו שקר, כי זה באמת, אני לא מתכוון לחבר. אני יכול להיות מאוד נימוסי אליך, ויש לי אותך באדמה. לא אכפת לי, לא אכפת לי אם אתה תמות מחר בדקה הבאה. מה הקשר לשקר?
מרצה: זה יפה, שזו השיטה של היהודים. היהודים סוברים, היהודים האמיתיים, שהם יודעים שהם סוברים שזה שקר, הם יודעים שזה שקר. אין בזה מעלה. גוי, גוי, תרבות מסוימת, התרבות האירופית מאוד into courtesy. דרך אגב, במזרח זה לא כך. מה המעלה?
תלמיד: אתה רוצה את המעלה? זה שיעור על courtesy?
מרצה: אני אגיד לך במציאות. דוגמה. באים גויים, והוא יכול להיות החרא הכי גדול, הוא מחייך, הכל courtesy. למחרת, “אני אתקשר אליך”, והוא שונא אותך. כלומר, זה שקר, זה לא שווה כלום. זו לא מידה טובה.
תלמיד: אוקיי, זה נראה טוב מאוד, זו מחלוקת.
מרצה: אני לא מסכים שאין את זה בכלל אצל ישראל. יכול להיות שזו חנופה [flattery].
ההבדל בין נימוס לחנופה
תלמיד: אה, טוב מאוד. רגע, רגע, בואו נעצור. טוב מאוד. יש דבר שנקרא חנופה. איך אומרים חנופה באנגלית? פלטרי [flattery], נכון? פלטרי. כל אחד מבין שפלטרי ו-courtesy… יכול להיות שהקיצוניות באמריקה היא להיות קצת יותר נימוסי. אני מודה לך. יכול להיות שהגויים האמריקאים, המנהג אמריקה, זה להיות קצת יותר… לא… בשלב מסוים אתה צריך להגיד לעצמך, אתה רוצה שאני אחזיק שלא אתקשר אליך בחזרה?
מרצה: לא, תגיד לי, אני לא אתקשר אליך בחזרה.
תלמיד: לא, תראה, מה שזה בדרך החשיבה של הרמב״ם, מה שאתה אומר עכשיו, זה הקצוניות הרעה [the bad extreme] של זה. courtesy, במילים אחרות, פירושו איך מתנהגים כלפי זר. לא כמו היהודים הגליציאנים, קודם הדיבור נכנס, אה, אני רוצה לומר לך חודש טוב. לא, זה אפילו איך אומרים למנהל רגיל. לא חיבוק. חיבוק זה כבר יותר מדי. וגם זה פייק… וההיפים עושים חיבוק לכל זר. זה לא courtesy, זה משהו עבירה לשמה [a transgression for the sake of heaven — ironic usage]. הגויים עושים… איך אומרים אצלנו, בבקשה, היכנס לקהל עדתנו, מה שמביא את הנאצים. זה courtesy שקרי, כי זה לגמרי ההיפך.
ומה זה ה-courtesy הנכון? לא אותו דבר כמו חנופה. כן, עכשיו זה אפילו לא חנופה, אתה יודע מה זה עכשיו. חנופה פירושה פלטרי. כל אחד מבין באנגלית את שתי המילים. כשיש לך שתי מילים, זה אומר שהתרבות מבחינה בין שני הדברים. פלטרי זה זה שאומר, הלקק, “כן, אני אתקשר אליך,” וכשהוא לא מתקשר, הוא אומר, “כן, כן, ראיתי אותך…” זה לא courtesy. courtesy פירושו, אפשר להגיד בנימוס לא, כן? אפשר להגיד, “תודה על ההצעה, ואתה אמרת, “תודה רבה על העניין שלך, זה לא הזמן הנכון עבורנו עכשיו.” אמרת, זה מאוד ברור לא. אין שום ספק שהוא הולך מחר כן להיות הזמן, נכון? אתה מבין את זה בעצמך. אבל זה לא שקר, וזה לא חנופה. חנופה זה מי שלא מבין את ההבדל, הוא אומר שזה חנופה.
נימוס כמעשה דרך ארץ
מרצה: courtesy זה מעשה דרך ארץ [proper conduct]. כשמישהו יוצא מחניה, נותנים לו אות. זו נימוסיות מסוימת. כן, אבל אני שומע, זו לא מעלה נוראה להיות בעל. זו מעלה נוראה, זה אני לא יודע.
תלמיד: מה?
שתי שיטות ביהדות: סבר פנים יפות ובשמחה
מרצה: יש סתירה. יש משנה אחת “הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות” [greet every person with a pleasant countenance], ויש משנה שנייה “הוי מקבל את כל האדם בשמחה” [greet with joy]. אלו שתי שיטות ביהדות. אחד מקבל יסורים בשמחה [accepts suffering with joy], ואחד אומר “סבר פנים יפות”. מחר, מחר, תהיה שיטה. אלו שני תנאים [Tannaim: Mishnaic sages], אחד אומר כך ואחד אומר כך. הרמב״ם מדבר על זה בפרק א׳ משנה א׳. אמת, אבל אנחנו עושים את זה מהר יותר את הפרק א׳.
מידות כלפי זרים והשיטה של חלקי הנפש
דוגמה: סבר פנים יפות – מידה שחסר לה שם
מרצה: כן, אבל מה… אני שומע, אבל זו הרי מעלה נוראה להיות בעל. זו מעלה נוראה. זה אני לא יודע. אני יודע רק… מה?
כן, יש בוודאי, יש משנה אחת שכתוב “הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות” [Greet every person with a pleasant countenance – Pirkei Avos/Ethics of the Fathers 1:15], ויש שתי שיטות ביהדות. אחד זה “מקבל את כל האדם”, ואחד שואל “בסבר פנים יפות”. זו ההנאה השנייה. אחד אומר את זה עדיין לא. הרמב״ם [Rambam: Maimonides] מדבר על זה בפרק ז׳ במשנה.
אמת, כן, אמת. אבל אנחנו עושים את זה רק כמו משהו שנקרא “סבר פנים יפות” זה… בדרך כלל כשאנחנו מונים כמה… סבר פנים יפות… כן, בוקר טוב.
התועלת של מילה למידה
בקיצור, אני מביא את זה רק, שכשיש לך מילה למשהו, אתה תופס שיש מידה כזו, ובשביל זה יש טווח של המידה. יש מי שהוא סתם לקק, מישהו הוא סתם שקרן, מישהו הוא סתם רע, זה ההיפך, יש לו מעט מדי courtesy, למישהו יש יותר מדי courtesy שקרי. אבל יש מידה כזו, וכל עוד אין לך את המילה, קשה מאוד לדבר על זה, קשה מאוד להשיג בכלל על מה מדברים, קשה מאוד לחנך.
למשל, אפילו אתה רואה, אתה רואה שאנשים עושים כך, אתה אומר, “אה, הם חנפנים [flatterers/hypocrites].” לא, הם לא חנפנים. חלק הם חנפנים, אבל חלק הם מתחנכים למידה.
זו דוגמה. אני מתכוון שיש הרבה מידות יהודיות שנעשה שאין, וכן הלאה. בוא, תן לנו כמה מידות אמיתיות.
תלמיד: כבוד? מידות הן כל הדברים הקטנים האלה.
מרצה: תגיד כבוד. מידת הכבוד אין היום אצל יהודים.
תלמיד: יש מידת דרך ארץ [proper conduct/respect] לאנשים מבוגרים, יש כבוד הבריות [respect for human dignity].
מרצה: דרך ארץ, נימוס.
תלמיד: כן, אבל…
מרצה: יש כבוד הבריות מסוים, אבל כי זה קשה…
מידות כלפי זרים – חסר בעולם המידות היהודי
מרצה: courtesy היא מידה מודרנית. אני חושב הרבה על זה בשביל יהודים אחרים. יש הרבה מידות בעולם של היום שקשורות לאיך אנחנו מתנהגים כלפי זרים. ליהודים אין ממש מושג גדול של זר.
תלמיד: לא, זה דבר אמיתי.
מרצה: אם הוא יהודי, הוא אח. אם הוא יהודי מהחסידות האחרת, הוא הרי השונא שלו [enemy]. אבל… ובעולם הליברלי… אני מתכוון, פעם היה, העולם של היום – פעם היה, העולם של היום מאוד בנוי על מידות טובות שונות איך מתנהגים כלפי זרים.
הכנסת אורחים – השוואה
בעולם של פעם, היהודים, היהודים הפרומים, היהודים החרדים הם קצת מיושנים בחלק הזה, אין להם ממש את המידות. למשל הכנסת אורחים [hospitality to guests] שאברהם אבינו [Abraham our forefather] ייסד, הערבים במזרח התיכון עדיין מאוד חזקים בקו של הכנסת אורחים. הכנסת אורחים היא סוג של מידה, אבל הכנסת אורחים היא כבר יותר מזה. הכנסת אורחים זה שאתה בא אלי, עכשיו אתה שייך לי, אני צריך אפילו להגן עליך, אני צריך להיות השומר שלך [guardian], כי אתה שייך לי. אתה כבר תחת חסותי [under my protection], אתה תחת ההגנה שלי.
זו סוג של מידה איך מתנהגים עם זרים, אבל זו כבר מידה שהופכת את הזר לאיש תחת שלטונך [a person under your authority]. המידה הליברלית היא שהוא אזרח, איך מתנהגים לאזרח שני, לא הוא שנמצא שם ביחד איתך, החבר שלך, מחזיק הכל ושומר. זו המידה האחרת, בגלל זה היהודים לא יכולים ללכת ברכבת התחתית, מבין? בלי נימוס, כלום. זה כבר קודם.
כל העולם של מידות
כן כן, כל המידות האלה, ש-courtesy היא רק דוגמה אחת, יש הרבה מידות, ויש ויכוח איזו היא הנכונה ואיזו לא, אני יודע כבר, אפשר להתווכח על זה. אני רק מביא שיש מידות, יש התנהגות שלמה [conduct/behavior], כולם מסכימים שאפשר להיות יותר מדי, יכול להיות קר מדי, יכול להיות חם מדי, יכול להיות חם מדי, קר מדי, רע מדי וכן הלאה. אבל יש עולם שלם [world] במידות שמחנכים להיות אדם טוב.
דוגמה: אור צהוב (רמזור)
יש מידות, אתה יודע גם בכל דבר, יש מידות בחוק. החוק אומר שבאור צהוב מותר לנסוע, רוצה להבין כל היהודים החרדים שצריך לנסוע מהר יותר. אבל מה אומרת המידה הטובה? מידה טובה אומרת באור צהוב עוצרים, כי זה לא… מה יש לי עם ההוא? מה יהיה לשני? לא יקרה לו כלום, אין בעיה, אבל רוצים להכות מי מגיע ראשון. זה צריך אנושיות מסוימת, אנחנו קוראים לזה אנושיות לפעמים. כן, כי זה נימוס.
בקיצור, כל המידות האלה שאולי אין מילה בשבילן, ויש שאלה גדולה במידות האם יש דבר כזה מידות לזר, למישהו שלא פשוט יש לי איזה קשר איתו, אני לא חייב לו כלום. סתם, אני בריא וחברי בריא [I am healthy and my friend is healthy – i.e., we have no connection]. ולי מגיע המרחב שלי ולו מגיע המרחב שלו, ואנחנו לא מתערבבים. זה משהו נותן. אוקיי, איך נגיע לראות נותן. זו רק הייתה דוגמה להסביר תועלת אחת, צד מסוים שהתועלת היא מהמידות, מזה שצריך לכתוב.
דיון: מה המידה של לא להכות?
תלמיד: במה אתה חושב קודם כלל כללי? תגיד שכן, הוא אדם.
מרצה: אה, זה לא מעשים. זה ההלכה מפרטת, כל מילה מפרטת, זה משל. אני לא הורג מישהו. מידות צריכות צריכות. אף אחד לא הולך לדעת. זה רגיל שלוש רמות שם. כללי. מידות אומרות. אני צריך מידה למה לא מכים את ההוא בעולם להכניס. איך קוראים לאותה מידה? אני יודע, אני יודע מידה? אני לא רואה שזה עושה אותה קיימת. איך קוראים למידה? זה טוב לכולם, אולי חיים. כולם?
תלמיד: לא, אני לומד את זה לילדים הקטנים שלי. אתה צריך לראות… אני לומד את זה לילדים הקטנים שלי.
מרצה: לא, אני שואל שאלה טובה.
תלמיד: אני לומד את זה לילדים הקטנים שלי. לא מכים! לא להכות! מה זה פעם בא אבא. מה הולך אבא לעשות, כלום. אני לא יודע, אבל לא דוחפים. תן בשקט, דבר עם ההוא. איך קוראים למידה?
מרצה: חכם זו מידה. אוקיי, חכם זה כבר הגורם הכללי. חכם זה הכל. תהיה אדם טוב, למה צריך להכות. זה הולך… איפה זו מידה? אני אגיד לו את זה. יש… מה יש מידה זו מידה? איפה… זה הדבר שמידה היא בטוח. יש לך מידה שאתה לא מכה. אם ההוא לוקח משהו, אתה לא מכה. מה אתה עושה? או שאתה לא עושה כלום, או קורא לזה בתורה, או שאתה רוב את זה. זה אומר, מאה אלף מידות. נכון? זה מה שאני עושה. פעם מאה אלף?
תלמיד: לא. הייתי אומר לך ששבע פעמים שבע? שמעת פעם, לא לעבור על הפרות? אבל זו סיבה גדולה. זו המסקנה של המידה? אתה מתכוון למידה?
מרצה: לא. מה פירוש מידה? אתה אומר לי הגעת הכל? אני לא יודע, אני אומר לך, אני לא יודע איזו מידה זה לא להכות את האח. אני יודע שאני לא צריך להכות אותו, לא להכות יותר לא. מה?
תלמיד: לא, אני אפילו לא רוצה לקרוא למידה. יש מידה אחרת שהיא כשהוא מבקש ממני הלוואה, אני נותן לו הלוואה. זה לא אותו דבר, שמעת?
צדקה ומעשים – ההבדל בין מידות ומצוות
תרגום לעברית
מגיד שיעור: צדקה, מהי המידה הזו? גם זה מעשה. אני מבין, הוא אומר, אני יכול לתת לך רשימה של מעשים. יש מצוה להלוות כסף לחבר כשהוא צריך, ויש איסור להכותו. שני הדברים הללו הם מידות, נכון? כי זה לא פשוט כך. אחי מתקשר אלי, הוא מתקשר אלי ומבקש הלוואה. אומר לו, בוא נבדוק במשנה ברורה אם כתוב שיש מצוה. כן, חכה כאן, אח, אני עוזר לך מה שאני יכול. מאיפה זה בא?
נדיבות – כיצד מתנהגים עם כסף
שלא יהיה כסף מונח אצלו, לא שיעזור לזולת. יכול להיות, זו מידה. רגע, זו מידה. כיצד אני מתנהג עם הכסף שלי? הכסף שלי לא סתם לבוא ולשכב בכיס, אלא הוא לעבודה, ושיעבור אצלי, אצל זולתי, בעסק אחר, בהשקעה. אוקיי, גם זו מידה, בעצם, נכון? אבל איך קוראים למידה? הרמב״ם נותן שם לכל מידה. הוא אומר שזו אחת המידות, נכון? נדיבות, יש לזה שם. אבל אנחנו לא ידענו על כך.
סיכום: שתי תועלות מלימוד מידות
מגיד שיעור: אני מנסה להגיע למשהו, משהו עושים כאן. אז אני רוצה לומר לך דבר שני. אז גילינו דבר אחד, גילינו שיש תועלת מלימוד, תועלת מללמוד, וגם להתרגל. מידות אינו נושא של לימוד תיאורטי, זה נושא של התרגלות. ואפשר להתרגל טוב יותר כשיודעים מהו המושג. כך עובדים אנשים שמקבלים תוצאות. זה דבר אחד.
השיטה של חלקי הנפש – מדוע יש רשימה של מידות
מחלוקת בין שיטות
הכלל השני המעניין הוא, וזו מחלוקת. כאן הרמב״ם לא הולך בשיטה הזו, ובואו רק נזכיר. יש מחלוקת מעניינת וחשובה, אולי במקובלים. התניא למשל הולך בדרך אחרת. יש ספרים שהולכים כאן יש ממש מחלוקת עם זה.
הסבר הרבי ר׳ פנחס׳ל – שלושה חלקי הנפש
הרבי ר׳ פנחס׳ל אמר שהוא יכול להסביר מדוע יש כאן רשימה של מידות. הוא טען שיש לו הסבר על כך. מה ההסבר שלו? הוא אמר, הולכים עם העלייה של ארבע מידות שאמרו. ראו שיש ביקורת על העלייה, שארבע מידות היה מקובל שיש ארבע מידות טובות. הוא טען שיש לו תירוץ, יש לו פשט מדוע יש ארבע מידות. התירוץ הוא, כיון שיש את הנפש, למדנו פרק א׳, פרק ב׳, שיש שלושה חלקי הנפש. הרמב״ם חילק זאת לשלושה חלקים. שם הלכו לזה, קצת באופן אחר. יש שלושה חלקי הנפש, כפי שהרמב״ם אמר, וממילא כל מידה שייכת לחלק אחד. כשתשאל אותי מדוע אומרים שיש ארבע מידות, זה כי יש שלוש, כל חלק הנפש יש לו מידתו, והרביעית היא כללות.
שלושת החלקים ומידותיהם
כן, וכיצד זה הולך? הוא אומר כך, לאדם יש שלושה חלקים בנפשו, או שלוש נפשות, או לא נפשות אלא חלקים, איך שרק נאמר זאת.
החלק הראשון – תאווה: החלק הראשון נקרא תאווה, כך קוראים לזה. המידה כנגד זה היא פרישות, להתאפק, לשלוט בתאווה.
החלק השני – כעס/חלק המתעורר: החלק השני של הנפש שיש לאדם הוא מה שהרמב״ם קורא החלק המתעורר, אצל הרמב״ם התאווה שייכת גם שם, אבל הוא חילק זאת. כלומר, אדמו״ר הזקן קורא לזה כעס, או מי שיודעים מה זה, החסידים יודעים מה זה. החלק המתעורר, המידה העיקרית השייכת אליו היא כעס, כך הוא קורא לזה בדרך כלל. ושם יש עוד מידה אחרת, וזו המידה שקשורה לזולת, אומץ. אומץ פירושו, אתה מתנהג עם האומץ שלך באופן נכון. כעס הוא אומץ חד, תחשוב על זה. זה תרגום מצחיק, זו בעיה, אבל כך למדנו.
שיטת רבי סעדיה גאון – שלושה חלקי הנפש
רבי סעדיה גאון אומר שיש שלושה, כך הוא אומר, יש שלושה חלקי הנפש: תאווה, כעס, ושכל. כעס הוא תרגום. כעס פירושו כך, מה פירוש כעס? זה אותו דבר כמו התעוררות, תחשוב על זה.
לא שמעת לאחרונה מרבי נתן דוד? כל היהודים שעובדים את ה׳ בהתעוררות הם בעלי כעס. כך זה הולך, זה אותו כוח. לא ממש אותו דבר, אבל בערך אותו דבר.
חשק והתלהבות – שני סוגי עבודת ה׳
אדם שעובד את ה׳ בחשק. חשק אינו אותו דבר. זה מאוד מעניין, היהודים החסידיים לא יודעים, אבל מי שיודעים כן, מי שחושבים יותר מדי על זה, דיברו על זה בשבוע שעבר, האיש בוצע והאחרים שתפסו, הם אמרו שאתה עובד את ה׳ בהתלהבות.
התלהבות היא שני דברים הפוכים לגמרי. יש אש ומים, אהבה כרשפי אש, אהבה כמים. אחד עובד את ה׳ בפשן, בחשק, וזה לא אותו דבר כמו אחד שעובד את ה׳ בהתלהבות.
התעוררות וחשק בעבודת ה׳: הדרך האחרת של הרמב״ם בחלוקת מידות
התעוררות מול חשק – שני כוחות שונים
מגיד שיעור:
כל היהודים שעובדים את ה׳ בהתעוררות הם בעלי כעס. כולם. זו אותה חיות, זה בערך אותו כוח. לא ממש אותו דבר, אבל בערך אותו דבר.
אדם שעובד את ה׳ בחשק – חשק אינו אותו דבר. זה מאוד מעניין. היהודים החסידיים לא יודעים. הם יודעים כן, אם תחשוב קצת נדבר על זה השבוע, הישוב ואחרים שסברו שצריך לעבוד את ה׳ בהתעוררות. אבל יש שני סוגים הפוכים לגמרי של התעוררות. כלומר אש ומים, ובליובאוויטש אומרים אהבה כרשפי אש, אהבה כמים.
אחד שעובד את ה׳ בפשן, בחשק, זה לא אותו דבר כמו אחד שעובד את ה׳ בהתעוררות. זה שני דברים אחרים, בכעס, בהתרגשות. כן, התרגשות, זו מידת האש. זו לא אהבה.
אנשים, הרבה חסידים חושבים שאהבה עם התרגשות זה אותו דבר. זה בדיוק ההפך. זו הרגשה אחרת, זה סוג אחר של דבר. זה לא בא מאותו מקום.
מה אני תופס זאת אחרת? מי שהוא חי הכל אצלו חי, אבל זה לא אותו דבר. פשן, דרייב, תשוקה, א… איך קוראים לזה באנגלית? לאסט, ארוס, אטרקשן, הוא נמשך, ומי שמודלק. זה שני דברים אחרים.
מה גורם לו להידלק? כי זה חשוב, כי זה כעס. מידת הכעס פירושה “זה מאוד חשוב, זה מאוד נוגע”. זה סוג אחר של דבר. צריך לעשות כאן משהו. צריך לעשות משהו. זה לא אותו דבר.
קנאות באה מכעס, לא מאהבה
קנאות באה מיראה, באה מכעס. קנאות… דיברנו על התעוררות. התעוררות מדוברת עם קצת כעס, אלו הקנאות. קנאות לא באה מאהבה. לא. זה יכול להיות בפנימיות, אבל קנאות באה מכעס. קנאות היא קנאה שפירושה ממש כעס. אני חושב שרש״י אומר כך אחר כך.
ארבע המידות הטובות
מגיד שיעור:
בכל אופן, זו המידה השנייה. יש את המידה השלישית, שנקראת… איך קראנו לדבר השלישי? חכמה. חכמה היא החכמה, שכל, כוח, המידה הטובה הבאה של הדעת, של השכל, נקראת חכמה.
אחר כך יש את המידה הרביעית, שנקראת צדק. מה פירוש צדיק. אנחנו קוראים בדרך כלל לאדם טוב, בין בלשון הקודש, בין בכל שפה. המילה העיקרית שאנחנו קוראים, זה מאוד מעניין, זה נאמר בדברים. אנחנו יכולים דרך אחת לקרוא לאדם טוב היא חכם, ודרך אחרת היא לקרוא צדיק.
צדיק פירושו ישר, מלשון צדק. מה שייך צדק? צדק היא מידה. מה זה קשור לצדק? היו אומרים צדק קשור כשעושים עסקים, שאין צדוקי במשפט, הוא לא גונב, הוא משלם כשהוא חייב וכדומה.
צדק – ליתן לכל אחד מה שראוי לו
כן, הוא אומר, אפלטון, וכתוב גם בכל הספרים החסידיים התורה, והרמב״ם, אני חושב שאפלטון הוא הראשון, אולי יש קודם שאמר את התורה, הוא אומר שצדק צריך להשתמש עם עצמו גם כן.
מה פירוש צדק? צדק פירושו שנותנים לכל דבר מה שראוי לו, ליתן לכל אחד מה שראוי לו. כן, למי שאתה חייב צריך לשלם, למי שצריך לעשות פדיון שבויים צריך לעשות פדיון שבויים, אתה עושה דין עם יהודים סחורות וכולי.
אותו דבר, מידת הצדק, שזו הכללות של להיות אדם טוב, פירושו שכל כוח בנפש יקבל מה שמגיע לו. מידת הכעס צריך להשתמש כשצריך אותו, מידת השמחה כשצריך אותו, מידת התאווה כשצריך אותו, ובאופן כללי, הקואורדינציה של כל המידות, זה שכל דבר מקבל את מקומו, זה צדקות, וזה השם העיקרי של אדם טוב נקרא אדם צודק, צדיק, וזו מידת הצדק. כך יוצאות ארבע המידות הטובות. כך הוא כתב בספר המדינה.
שתי שיטות בחלוקת מידות
הדרך הקלאסית: מידות לפי חלקי הנפש
מגיד שיעור:
ואחרים, בדרכים דומות, שחז״ל הזכירו, באותה מבנה, אפשר יש כאן יותר פרטים, אבל באותו מבנה אפשר לראות למשל בספר, כלומר, איזה ספר יש לו מבנים כאלה? שערי קדושה, או התניא שמביא משערי קדושה, אולי ספרים אחרים שהולכים כך, אני לא זוכר אילו עוד. אילו ספרי מוסר לומדים העולם? אני לא יודע.
בכל אופן, בתניא ובשערי קדושה כתוב שיש מידות טובות ורעות שונות, כן, שערי קדושה עסוק מאוד במידות נכונות, והוא אומר שכיצד עושים את המידות? שיש ארבעה יסודות, אוקיי, זה מבנה קצת שונה, דרך שונה, אבל יש ארבעה יסודות, אש, מים, רוח, עפר, ולנפש יש גם דרך משל, לא ממש ארבעה יסודות, ולכל אחד מהם יש מידות רעות מסוימות השייכות להם, כן, אש קשור לכעס, ומים לתאווה, כפי שנאמר בהמשך, ורוח לגאווה, ומה האחר, עפר לעצלות, מה שזה לא יהיה, ולמעלה יש ארבעה יסודות, יש ארבע חלוקות, הנפש מחולקת במשלים כאלה, המבנה של הרעיון של מידות.
יש חלקי נפש שונים, יש כוח פתוח, יש חלק פתוח, יש חלק נמנע, וכן הלאה. ומחלקים את המידות, אולי שתי מידות לכל אחד, שני חלקים ממנו, וכדומה. אבל הדרך שבה הוא מגיע לרשימת המידות שלו היא על ידי חלוקת הנפש ונתינה לכל נפש, מהן המידות הטובות של כל חלק הנפש.
וזה אמת, זה טוב מאוד שלמדנו, הד׳ יסודות, לא אמרתי זאת, למדנו שמה שזה הולך, טוב, יש דבר שהוא עשה זאת, אבל הדרך שבה הוא עשה זאת שזה עובד טוב, שחלק הגאווה שלו עובד טוב, הפשט הוא שאלו המידות, שאנחנו קוראים מידת הכעס, מידת כעס נכון, היא הכוח העושה שאדם עושה מה שתפקידו, הוא עושה זאת נכון, וכן הלאה לכל כוח. זו דרך עתיקה מאוד של חלוקת המידות לפי חלקי הנפש, מסכים? כך אמר רבי צדוק, אפלטון, וכך כל חכמי המקובלים השתמשו בדבר הזה.
הדרך האחרת של הרמב״ם
הרמב״ם לא עושה זאת, ושמתי לב שהרמב״ם לא עושה זאת, אמת? הוא עושה משהו מאוד דומה, הוא מתחיל עם חלקי הנפש, ואחר כך אומר, איפה המידות? הכל שייך לחלק אחד, ורשימה ארוכה של תשע, והוא לא אומר לך רשימה, רשימה ארוכה של כהאי גוונא, של כיוצא בו, הכל שייך לחלק אחד.
והוא לא אומר, בחלק הזה יש כל כך הרבה חלוקות, שכל אחת היא מידה. אצל מידות הרמב״ם לא עובד עם חלקי הנפש. חלוקת המידות אינה לפי חלקי הנפש, שאז תהיה לך רשימה ממצה, נכון? לא רק רשימה ממצה, גם החלוקה הנכונה של הרשימה, נכון?
זו לא רשימה כזו שאין הבדל, מה יש יותר חלקי נפש מהשלושה או ארבעה. מה עושים עוד, יש עשרה חלקי נפש, מקובלים אחרים היו להם חשבונות, למשל, חכמה, אם יש לך שבע מידות, יש לך שבע ספירות, כן? זה היה גם קצת שונה מרעיון הד׳ יסודות, אבל זה אותו רעיון.
פחות או יותר, הכל אפשר לחלק, או זה אהבה, או זה יראה, או זה תפארת, וזה בעצם כל המידות. והבעל שם טוב הולך תמיד עם הנקודה, ויש הומולוגיה בזה, כי אדם, כל דבר שהוא עושה, או שאתה נמשך אליו, או שיש לך סלידה ממנו, או שאתה נגדו. זה פחות או יותר קו הימין וקו השמאל, או שאתה משהו באמצע, שזה קו האמצעי.
ואין יותר, אין יותר מידות, כי לא יכול להיות יותר, כי זה כולל, עשיתי חלוקה של כל מה שיש, אני יכול לעשות יותר פרטים, אבל אני לא יכול לעשות באמת יותר מידות. זו הדרך של חלוקת מידות לפי מבנה הנפש.
הרמב״ם, אני רואה, לא עובד כך, ויש, אני רואה, כמה סיבות מדוע הוא לא עובד כך. וכשאני מתכוון לומר שהוא לא עובד כך, אני מתכוון אולי שאני צריך לחשוב, יש לי הבדל שאי אפשר לומר זאת, כי יש לי הבדל שזה שגוי. אני חושב שזה יותר שהטענה קיימת קצת בפירוש, ואריסטו אולי צריך לחשוב על זה, אבל יכול להיות שהטענה היא, מה שגוי בתורה? זה חלק, מה שגוי?
דיון: האם “הידיעה” של מבנים עוזרת למידות?
השאלה המעשית
מגיד שיעור:
והם למדו שעזר קצת התורה הזו, שהגאווה היא מישות העצמי והתאווה היא מישות הגוף. האם זה עזר פעם למישהו בעבודת ה׳ התורות האלה? אני סקרן.
תלמיד:
זה רק ידע, לא הכל צריך לעזור מעשית. זה טוב לדעת.
מגיד שיעור:
אתה זוכר, מידות אינו לימוד שלומדים, אתה לא יוצא בידיעה, אתה רק יוצא בעשייה. זה צריך לעזור במשהו.
תלמיד:
אני מבין, אבל זה לא יכול להזיק לדעת משהו.
מגיד שיעור:
זה לא יכול להזיק, אבל אנחנו עובדים כל כך קשה להבין מה המבנה, מה ההבדל?
ספירת העומר כדוגמה
תלמיד:
ספירת שבע ספירות, צריך לעבוד. ספירות לא שותה מים, זה מתייבש.
מגיד שיעור:
זה מה שאני אומר, זה לא עוזר. אוקיי, לא צריך לשתות קולה, כי קולה אינה תאווה. אבל זה ממש תורה טובה.
אבל חוץ מזה, אני שואל שאלה רצינית, האם זה עוזר למישהו? האם זה עוזר לך להיות בעל מידה טובה? אתה אומר לי, אני לא יודע מה זו המידה. אוקיי, בוא אעזור לך, יש שלוש ספירות. ממילא אתה יכול להבהיר הכל.
תלמיד:
אני לא יודע, אפשרי שזה עוזר לאנשים בדרך כלשהי. כי כפי שדיברנו קודם, שיהיה מבנה עוזר מאוד להרבה אנשים.
מגיד שיעור:
אני מתכוון, ספירת העומר, כן, כתוב בספרים שצריך לראות בכל יום משהו ספירה. כן? אתה מכיר מישהו ש… יש לי הרבה ספרים היום, אתה הולך לחנויות הספרים לראות, ה… איך קוראים לזה? התהליך, המסע, המסע של ספירת העומר, והוא אומר על כל יום יש ספ… הם הדפיסו זאת, רק ספר של איזה בחור חסידי סאטמר. אתה יודע שהבני יששכר לקט מאותו ספר. כן, הבני יששכר לקט מספר קודם.
האם אתה מכיר מישהו שעשה את זה? אני לא מכיר. אני אומר על ספירה, ספירה. אני לא מכיר אף אחד שיגיד לי אחר כך “עשיתי את זה, ואני מאוד שמח על האדם הזה”. אני לא מכיר אנשים כאלה. האם אתה מכיר מישהו?
בכלל, שבעת השבועות של הספירה לא עובדים, כי אחד מהשבוע הראשון הוא סתם חול המועד פסח, והשבוע השני, מה שלא יהיה, זה לא באמת עובד.
החילוק בין מעלות בענין ומעלות במידות
תלמיד:
אבל, ללמוד סוגיא בגמרא כדי לדעת מהיכן המקור של ההלכה עזר לו במשהו?
מגיד שיעור:
לא, זה ענין, זו מעלה בענין. עכשיו אנחנו מדברים על מעלות במידות. מעלות בענין, העניין הוא לדעת. יש גם ענין לדעת מהיכן זה בא.
תלמיד:
יכול להיות, יכול להיות, אבל עכשיו אנחנו לא מדברים לגבי זה. נניח, עכשיו בואו נלמד את כל המעשה.
מגיד שיעור:
מסכים, העיקר הוא ההוא, אבל גם טוב לדעת מהיכן זה בא. מהיכן זה בא? ככה אני שומע עכשיו.
חזרה לשאלה העיקרית
תלמיד:
איזה חלק מ… כשאני אומר לך אתה מבין משהו יותר טוב כשאני אומר לך שזה כח האש? אני לא רואה מה אתה מבין משהו. זה סך הכל רשימה, סך הכל מילה.
מגיד שיעור:
אני שומע, אתה יכול לכוון אותו קצת יותר טוב מהחיים.
תלמיד:
אבל זה כבר לא בכלל כל ארבעת הדברים. שארבעת היסודות תמיד היה משל. כולם מסכימים שאין אש בנפש, נכון? אבל היום זה הרבה יותר… אוקיי, אז… יש עסק גדול.
מגיד שיעור:
אז זה לא עוזר. אז זה לא עוזר. זה סטריאוטיפ שצריך להשתמש בזה לדברים אחרים, זה דבר טוב יותר. ככה למשל. אני מסכים. אבל הרשימה עוזרת לי במשהו?
בכלל, כל כח שיש לאדם, יש לו את זה מצד הטוב.
תלמיד:
אני מסכים. אבל זה דבר כללי. זה עדיין לא עוזר שיש לי רשימה.
מגיד שיעור:
הבורא אומר את זה מילא על כל מידה, אם היא חסרה. מה אם, תדמיין, אני רוצה שתהיה לי ספירת העומר אמיתית אפקטיבית. היו אומרים, תדמיין, מה היה אם היו שמונה ספירות? או שבע, לא יודע, שבע, ארבע, חמש. מה משהו עושה הבדל? לא רק שזה לא עושה הבדל, אלא רוב האנשים לא יודעים את ההבדל בין נצח והוד. בטח יכול היה להיות אותו דבר שניהם.
בכלל, שתהיה רשימה ולסדר אדם, הוא יודע על מה לעבוד בספירה, זה לא עוזר. אני לא יודע אם זה עוזר. הספירות יגידו לאדם, כמו שאומרים לאדם שיש לך גוף ונשמה. אני רק רוצה לדעת, האם לתאר בעלמא משל עוזר לאדם? זו שאלה במה מכוון אדם. אני רוצה להבין מה מכוון אדם. אדם הוא הרבה דברים שיש לו יצר הרע.
תלמיד:
אני שומע. אבל הפרטים, נו, שוב, כש… הדיון הקודם אני אומר לך שטועה צריך יעמוד, עכשיו אתה מבין מה אתה צריך לעשות. אבל כשהמחשבה הכי ברורה היא שאתה צריך…
ביקורת על מבנים תיאורטיים של מידות: פורמט מעשי לעומת מערכות פילוסופיות
היופי והגבולות של מבנה הנפש
מגיד שיעור:
זה יעזור? אני לא יודע, אני לא רואה שזה עוזר. השאלה היא, לא אמרתי שזה לא עוזר. כשאני אומר לאדם שאתה רוצה לגרום, אני רוצה להבין מה מכוון אדם. אדם הוא סוג כזה של דבר שיש לו יצר הרע. אבל הפרטים, שוב, הדבר הקודם שאמרתי הבנתי, הסברתי, אני אומר לך שיש דבר כזה מידה, עכשיו אתה מבין מה זה עושה.
אבל הכללי, המבנה היפה, מה המעלה, בואו נבין, המעלה של סוג המבנה הזה של חלוקת המידות לפי המבנה של הנפש, זה חתיכת תורה מאוד יפה. זה מתאים מאוד טוב, אני לא יכול לומר. כאן לא בא “בכלי”, אין “עול המידות”, כי זה עול על המידות, נכון? ואין “אפשר לחלק את זה אחרת”, לא, יש שבע, לאדם יש שבע ספירות כנגד שבעת כוחות הנפש, אין אחרות.
אבל, מצד שני, לענין מעשה, זה עוזר הרבה פחות. אני לא רואה מה זה עוזר. כשיש לי כעס, אני צריך לדעת שזו המידה השנייה? למאי נפקא מינה? כשיש לי תאוה, זו המידה הראשונה? למאי נפקא מינה? מה ההבדל שזה עושה? זה נראה פחות שימושי ממה שאנשים מעמידים פנים שזה.
ביקורת על שיטת “הספירה השבועית”
אדם צריך לעבוד, הוא צריך חצי שעה ללכת לעשות תרגיל בבוקר, הוא צריך לעבוד על הכעס שלי. כן, זה לא עובד ככה. כעס הוא כשבא בדיוק הזדמנות, אי אפשר לעצור את הכעס. צריך להתאמן בנקודה. היום זה לא שבוע הגבורה, וצריך להיזהר מכעס.
היו אנשים שנהגו לעשות כך, לעבוד כך. אני יודע שאנשים עשו את זה. אני לא יודע מה לא בסדר עם האנשים האלה. אני לא יודע, אני לא מבין את האנשים ההם.
שיטת הבעל שם טוב – רמז אבל לא מעשי
יש מי שאמר שהבעל שם טוב אומר שצריך לפרש את הכוונות על פי פנימיות, על פי נפש. אז, כשכתוב בסידור “חסד”, הוא כותב “אהבת ה׳”. כשכתוב “גבורה”, הוא כותב “יראת ה׳”. ובאמת, ממש, ממש, זה מה שהוא עושה. זה עובד? אני לא יודע. יש כאן חתיכת תורה. לרמז זה טוב. יש רמז, יש שלושה דברים, צריך לדבר על שלושה דברים, אוקיי. אבל מעשית? אני לא יודע.
זו הביקורת של אריסטו על אפלטון
בכל מקרה, הביקורת הזו היא הביקורת של אריסטו. הוא אמר שאפלטון אמר שני חתיכות תורה, אבל הוא לא רואה מה זה עוזר. הוא לא רואה מה זה עוזר. יכול להיות שזה אמת, הוא לא רואה מה זה אמת. הוא לא רואה מה זה עוזר לאדם להיות טוב יותר.
המשל של מכונאי – קטגוריזציה מעשית לעומת תיאורטית
המשל: ללמוד מכונאות
בואו נאמר משל אחר, נכון? זכרו, אנחנו תמיד חושבים על מידות והמשל של מלאכות, נכון? המשל של תיקון המידות והמשל של מלאכות מסוימות שהן מלאכה, נכון? אומנות, עושים משהו, מייצרים משהו, כן?
בואו נאמר בא אחד והוא אומר, “רבותי, יש לך אנשים, מכונאי, אני רוצה להיות מכונאי, אוקיי? אני רוצה להיות מכונאי.” אז מה אתה לומד? אתה הולך ללמוד לתקן אופנועים, מכוניות, רכבי שטח, טנדרים, משאיות, כל אחד עם היתרונות והחסרונות שלו, כן?
תן לי לסיים את המשל שלי. אז אם אני הולך לקורס, אתה הולך לקורס לתקן אופנועים, לאופנוע יש שני גלגלים, והמנוע נמצא כאן, וזה עובד ככה, ואם נשבר זה, אתה עושה ההוא, וכן הלאה. זה עוזר לי. מחר יהיה שיעור על משאיות גדולות, מחרתיים על משאיות קטנות. כל דבר, אני מראה לך איך זה נראה ואיך זה עובד. אני מבין, זה מאוד שימושי. אתה מבין מה אני אומר?
שיעור אחד, כל מה שאנחנו מתקנים מה ששבור. זה נכון, אבל זה לא עוזר לי. כי אלה פרטים מאוד קטנים. אני אומר לך, תטען את המשאית, משאית גדולה צריכה להיות כזו, צריכה להיות מאה PSI בצמיגים, ומשאית קטנה צריכה להיות שישים, וקטנה צריכה להיות חמישים. קיבלת מידע שעוזר לך. זה מובנה, זה המבנה של הארגון. סתם לומר כל פעם מה לעשות לא עוזר לי, אבל המבנה… תקשיב.
הפילוסוף בא לעשות “סדר”
אבל סתם שבא אחד והוא אומר ככה, “רבותי, אני רוצה לעשות לכם כלל.” והוא לא פילוסופי, הוא סתם, זה מדי אקראי. זו רשימה ארוכה, ותמיד הוא יהיה כאילו, כי תמיד ממציאים סוג חדש של מכונית.
אז אני אגיד לך שזה אמת. בואו לא נעשה ככה, בואו… זו רשימה ממצה, אני לא יכול לתת לך רשימה ממצה. תמיד, אתה אומר את הקורס, כבר עברנו על הכל. אתה אומר לו, “אתה יודע מה, יש עוד כמה.” הם כבר היו צריכים ללמוד דמויות בעצמם בש״ס בעצמם, כן?
ובא פילוסוף, והוא אומר, “בואו נעשה אפילו כאילו, בואו נעשה סדר. אי אפשר לחלק את החומרות והספיקות, זה לא שייך לדבר על זה. יש לי תוכנית, רבותי, יש כלל. בואו נעשה כלל. הכלל הוא, מה הפירוש של מכונה, מכונית? מכונית היא קופסה ממוכנת על גלגלים. זה הכלל, זה הסוג, נכון? עם החלוקה. נפלא. זה כלל.
עכשיו, אתה יכול לחלק את זה בצורה נפלאה וברורה. אפשר לומר, יש דברים שיש להם שני גלגלים, ויש דברים שיש להם ארבעה גלגלים. אתה יודע מה? לא. יש דברים שיש להם יותר משני גלגלים, ויש דברים שיש להם שני גלגלים. מה עשה את הכלל טוב יותר? כן? אופנוע ואופניים, שניהם שני גלגלים. ומשאית גדולה וטנדר, למטוס יש גם לא יודע כמה גלגלים, כולם נכנסים לקטגוריה האחרת.
עכשיו, זו קטגוריה ברורה. זו קטגוריה טובה יותר מהקודמת, נכון? כי שניים ויותר משניים, הכל נכנס. שתי קופסאות, שום דבר לא נופל מהשתי קופסאות. הכל נכנס. זה סופי, זה ממצה, הכל נכנס.
אחר כך אעשה עוד חלוקה, ואני אגיד, עכשיו, מאלה שיש להם שני גלגלים, יש כאלה שצריך לדחוף בעצמך, ויש כאלה שדוחפים את עצמם. אלה שצריך לדחוף בעצמך נקראים אופניים, או… מטוס רחיפה, או… אני לא יודע מה, עגלה… או משהו אחר. ואלה שדוחפים את עצמם נקראים טנק, או… או מכונית, או קטנוע, קטנוע ממונע, כן? ואעשה עוד חלוקה בזה, ואגיד, הכל רק נפלא וברור.
זה לא יעזור למכונאי
זה לא יעזור לי למכונאי הרבה. זה יכול לעזור למי שרוצה לעשות תרשימים בעולם, זה יעזור לו.
כי כמעט אף אחד… אפילו אני הולך למלא הזמנות לברגים ל… אני צריך רשימה, אני במוסך, אני צריך בורג נכון לכל סוג מכונית. אני צריך תצוגה. זה לא יעזור שאני אחלק את זה. אני צריך רשימה של שש עשרה הסוגים העיקריים. ברוב, לפעמים קורה שבא מישהו למוסך עם דבר מצחיק, צריך להזמין הזמנה מיוחדת. אתה צריך את שש עשרה סוגי הברגים העיקריים שמשתמשים ברוב המכוניות ורוב המשאיות. זה עוזר לי.
המשל של חנות חומרי בניין
כשאני נכנס לחנות חומרי בניין, אני רוצה ללכת למדור שבו אמצא את זה. כן, אתה צריך ללכת למדור, זה חסר תועלת. היום סידרו את החנויות הרבה יותר טוב, נכון? כי המדורים… אתה נכנס לאתר, אנשים עבדו כל כך הרבה שנים כדי שהמדורים יתאימו, נכון? כל הברגים ש… זה כל כך בזבוז זמן, כי העולם לא עובד ככה.
זה קצת אריסטו, זה אצלי. אבל למעשה, אתה יכול לשבת שעה שלמה ולכתוב רשימה. יש לי את כל ההדגמה שלי, כשאני בבית כל הדברים שלי, עשיתי סדר שלם. יש לי את כל החוטים שלי, החוט הזה הולך לקופסה הזו, החוט ההוא לשם, כל אדם מבלה כמה שעות על זה, וזה לא עוזר.
למעשה צריך שיהיו שם עוד שני חוטים. כאן, שני סמארטפונים שיש לאנשים, את שני החוטים האלה צריך, לפעמים צריך שלישי. פעם אחת אמרתי סברה, שהזמן שסידרת את החוטים, נניח השעה שלך שווה מאה דולר, אני לא יודע כמה היום, וההוא בא, כל פעם צריך לחפש את זה מחדש שוב. זה יותר זול מאשר לעשות סדר בחוטים, אוקיי?
שיטתו המעשית של אריסטו – עשר המידות העיקריות
הדרך המעשית של חשיבה
זו הדרך המעשית, הדרך המעשית של חשיבה, נכון? עכשיו, הוא מציג מידות בדרך מעשית. כאן כן, יש לו קטגוריזציה מסוימת שעוזרת למעשה. הקטגוריזציה הולכת תמיד עם רוב כזה, שאומר בואו ניקח את עשרת הדברים הכי נפוצים, ואני אסביר כל אחד מהם מעשית איך זה עובד, לא תיאורטית באיזו קופסה זה שייך, זה לא עושה הבדל. מעשית איך זה עובד, לא ככה.
אריסטו חילק את זה. הוא אומר ככה, אמרתי את זה, עשר המידות העיקריות שאנשים מתמודדים איתן: כעס, גאווה, אומץ, תאווה וכולי. אני לא יכול בדיוק מבחוץ את כולן. זה הלימוד במדע מעשי, אני לא יודע איך.
שתי דרכים לחלק מידות
עכשיו הוא לומד בכלל הלכה למעשה. עכשיו אני רוצה לומר עוד דבר, דרך אחרת איך לחלק. לא לחלק לפי הסברה איך זה מתאים, אלא לחלק לפי הנושא ומה זה שייך. במילים אחרות, זה יעשה הרבה דברים, זה יקרב רחוקים וירחק קרובים. במילים אחרות ככה, יש מי שהולך לקיצוניות, ואומר סוגים כאלה של דברים, ואתה רוצה להבין שזה הרבה פחות מועיל ממה שבדרך כלל חושבים, או שאפשר לחלק את זה ככה.
ביקורת על שיטת “הכל-הוא-רצון”
הגישה המופשטת
זה הטיעון. והוא אומר, חזרתי על מה שאמרתי לכם, כל מה שיש לאנשים הוא או משיכה או דחייה. אוקיי, מה אתה רוצה? אה, יש לי רשימה ארוכה. ילדים טובים, אישה יפה, אוכל טוב, ולקבל כבוד בשיעור, ויש לי רשימה ארוכה. בסופו של דבר זה חסד, כל הדברים שאני רוצה. מה אני לא רוצה? להיות אומלל, לא מחלות, אוקיי, מה זה סולם של מידה, לחנך. אני רוצה, יש לי כאב, זה מציק לי, אני רוצה, אני רוצה, כן, זה כל הדברים.
זה מאוד יפה. אפילו בואו נעבוד על מידת הרצון, כי עם כל הרצונות, זה נכון, בטח יש לי איזה חומרה, איזו תוכנה בגוף שלי, בנפש שלי, שגורמת לי לרצות, כן? אתה יכול לראות אדם, אדם שחסר לו כימיקל מסוים, הוא לא רוצה כלום. מה אתה רוצה? אני לא רוצה כלום. ממש, זה נכון פיזית, זה אפילו לא לא נכון, זה נכון שיש מידה כזו בנפש שנקראת מידת הרצון, או מידת החשק, מידת החשק, יש מידה כזו של רצון, של חשק, של קניה, ויש מי שחסר לו את זה, הוא חסר הכל. הוא לא יוכל לא על זה, לא על ההוא, לא על ההוא. אמת.
זה מדי מופשט
אבל אני רוצה, אני רוצה את הברירה, אני רוצה את הברירה לתקן את הגוף, לדבר על תיקון הנפש, נכון? אתה אומר לי, אני רוצה לעבוד על מידת ה… לתת יותר צדקה. בא הוא ואומר, בוא, יותר צדקה, זה שאתה לא נותן צדקה, זה בא כי אתה רוצה יותר מדי את הכסף שלך. תרצה קצת פחות את הכסף שלך, תיתן יותר צדקה. כי אתה, אתה כמו בעל הסולם, אתה לוקח, נכון? זו הכללה מאוד גדולה של הכל. אתה לוקח לעצמך, אתה נמשך, אתה תופס, אתה לוקח כל הזמן. לוקח כל כך הרבה? תן קצת. תן מה עוד לתת? איפה, זה כל כך לא מוגדר. תן צדקה. יודע מה עוד? תן לה׳ קצת מהשינה שלך. קום לפנות בוקר ולמד. אתה ישן גם בגלל זה.
אני אומר לו, רבי לבן, זה הכל מאוד מופשט, זה לא עוזר לי.
בואו נספר את הדברים כמו שרואים אותם בעולם הזה
בואו נספר את הדברים כמו שרואים אותם בעולם הזה. איך אני רואה בעולם הזה? יש נושא שנקרא כסף. אתה יודע מה אני מתכוון כסף? כולם יודעים. מה ההבדל בין כסף ורהיטים? שניהם אותו דבר, שניהם עולים כסף, שניהם דברים שאנשים רוצים, תיאורטית. מעשית, כסף הוא דבר אחד ורהיטים הם דבר שני.
הרגלים עובדים עם תרגול
והזכרת עוד שמידות עובדות עם הרגלים. הרגלים לא עובדים עם כוח השכל, שכל מבין הכל בבת אחת. הרגלים עובדים עם, בדיוק עם תרגול, נכון? אני לא יכול לתרגל לרצות כסף ולרצות ריהוט באותו זמן. קצת יש להם שייכות, אבל זה שני דברים שונים.
יש כאן מידה, יש כאן relationship, יש לי relationship עם כסף. דרך אגב, כבר אמרתי את התשובה פעם לגבי הטאבלטים. בפעם הראשונה, ה-relationship שלי עם הכסף שנמצא בארנק שלי הוא relationship אחר מזה שנמצא בכרטיס האשראי שלי. שונה מכמה כסף שיש לי בחשבון הבנק. שמתם לב לזה?
דוגמה: ה-relationship שלי עם כסף
הרבה יותר קשה לתת כסף, כל אחד לפי מידתו, את הכסף כשיש לי מזומן. אני הפוך, כי נולדתי בעידן הדיגיטלי. כשאני רואה כסף בחשבון הבנק, אני שולח אותו לכל אחד. אבל מזומן בכיס שלי, אני יודע שזה פיסת נייר, קח אותו.
מידות מתחלקות לפי אובייקטים מעשיים, לא לפי כוחות הנפש מופשטים
היחס לכסף – “מידה” אחת מתפצלת למידות מעשיות רבות
המרצה:
יש כאן מידה שיש לך relationship, יש לי relationship עם כסף. ה-relationship, דרך אגב, כבר אמרתי את השיעור הזה פעם לגבי הטאבלטים.
ה-relationship עם כסף שנמצא בארנק שלי הוא relationship אחר מזה שנמצא בכרטיס האשראי שלי, ואחר מזה שנמצא בחשבון הבנק שלי. שמתם לב? כן. הרבה יותר קשה לתת כסף, כל אחד לפי מידתו.
אבל את הכסף כשיש לי מזומן, אני הפוך כי נולדתי בעידן הדיגיטלי, כשאני רואה כסף בחשבון הבנק אני שולח אותו לכל אחד. אבל מזומן בכיס שלי, אתה יודע, אתה צריך פיסת נייר? קח אותו. אני לא יודע מה אתה עושה עם זה. כן, אתה צריך את זה?
אנשים נורמליים הם ההפך, נכון? האנשים שנולדו לפני כן והתרגלו, הם עושים אותנו, כן, מזומן, אני לא יודע, מה אני עושה עם זה? אה, עומד מספר, יורד המספר, זה נורא. כן?
אבל מה עוד כאן, שכלית אין שום הבדל, זה שכלי. גם החשבון שלי ירד בסכום משוגע, אותו הדבר, נכון? אבל הנפש שלי, זה מה שאני צריך לתת למידות. המידות באות דווקא בחלק המתעורר ובחלק התאוות שבנפש. כל אחת נראית אחרת. דולרים ירוקים נראים בצורה אחת, ובכלל כרטיסי אשראי שלווים כסף עכשיו מהבנק ומשלמים אותו בחודש הבא נראים בצורה שנייה, ומזומן בבנק נראה בצורה שלישית, ומניות נראות בצורה רביעית, והשקעות נראות בצורה רביעית. לכל אחת מאלה יש מידות משלה.
עקרון הכלי יקר: אנשים עקביים – רק צריך לדעת ממה הם בנויים
לפני כן יש אנשים, אומר הכלי יקר, שאנשים לא עקביים. אנשים מאוד עקביים, רק צריך לדעת ממה הם בנויים, נכון? יש אדם שהוא נותן בקלות רבה מזומן, אבל בקושי רב כרטיסי אשראי, אני לא יודע, וכן הלאה.
הוא מאוד אוהב לעשות הכנסת אורחים. אתם יודעים כמה עולה לעשות הכנסת אורחים? יש אנשים שמאוד אוהבים להזמין אורחים. כל שבוע יש להם עשרים אורחים. להזמין עשרים אורחים לסעודת שבת עולה בערך אלף דולר בשבוע. לפחות. תלוי מה נותנים להם, בשר ויין טוב, זה מאוד יקר. עשיתי את החשבון, הזמנתי בשבת לפני פסח אורחים, אני חושב ששילמתי רק חמש מאות דולר. אני לא אדם טוב יותר, נתתי יין רגיל, כי אמרתי שזה שבת לפני הסדר, אני צריך את ארבע הכוסות, וכן הלאה.
אותו אדם מתקשר אליי ערב פסח, אולי תשלם 500 דולר לשיגעון שלי. 500 דולר – זה לא כסף. אין לי 500 דולר שאני נותן לקמפיין שלך. זה הבדל אחד.
יש עוד הבדל במציאות. איזה הבדל יש – שזה עובר דרך כרטיס האשראי, אני לא יודע באמת איזה הבדל זה. הבדל אמיתי הוא, שזו מידה – יש לי מידה – איך ההורים שלי הראו לי או…, אנחנו מזמינים אורחים ביום טוב? בסדר, אנחנו מזמינים אורחים. אורחים עולים כסף? בסדר, אנחנו משלמים כסף?
צדקה דיגיטלית וחינוך – “בעיה רצינית”
המידה של נתינת כסף, היא גם בעיה גדולה היום שנותנים את כל הצדקה בטלפון והילדים לא רואים את זה, וזה מאוד קשה לחנך, זו בעיה גדולה. למה זו בעיה? בעיה אמיתית… לא רואים שום פעולה, לא רואים איך מוציאים כסף מהכיס, נותנים אותו לעני. זו בעיה אמיתית. יש אנשים שיש להם ילדים. תראה, אני לוחץ על כפתור, והכסף הולך. אני לא יודע.
זו בעיה רצינית. למה זו בעיה רצינית? אני חושב שזו בעיה אמיתית. למה זו בעיה אמיתית? כי מידות של אדם עובדות עם האופן שבו המציאות, החיצוניות נראית מחולקת, לא איך הפנימיות מחולקת. מה בנפש יש מידה אחת של נתינה? אין הבדל, נניח. אבל ההרגשות שיש לך, יש להן קשר לאובייקטים, יש להן קשר לדברים שאתה מתעסק איתם. יש לי מידה של הזמנת אורחים, והמידה של נתינת כסף היא מידה אחרת וצריך לעבוד על זה בנפרד.
רמב״ם ואריסטו – גם הם מחלקים מידות באופן מעשי
בסדר, הגעתי עכשיו לרזולוציה גדולה מאוד. לפי זה יש עשרות אלפי מידות. אבל אפילו באופן מקרוסקופי, יכול להיות, הרמב״ם דרך אגב שמסתכלים ברשימה שלו, יש שתיים או שלוש מידות, אריסטו שלוש הרמב״ם יש שתי מידות לגבי כסף. אריסטו אומר שיש מידה אחת שנקראת נתינת נדבות גדולות, ומידה אחרת שנקראת נתינת נדבות קטנות.
זה ההקשר התרבותי של ההבדל שיכול להיכנס פעם אחרת, אבל מה שאני רוצה להוציא הוא, זה לא הגיוני בכלל. הכל אותו כסף. אבל זה שונה, האמת היא שזה שונה. האדם שהוא גביר גדול והוא נותן מאה אלף דולר בבת אחת, הוא לא עושה את אותו הדבר שאתה עושה כשאתה נותן 10 דולר. לא שזה יחסי אליו, זה פשוט פעולה שונה. זה מגיע לאותו כוח בנפש אולי, אבל זו פעולה אחרת. יש לזה דרכים אחרות איך זה טוב. דרכים אחרות איך זה רע. מעשית, צריך לדעת איך להתנהג עם זה. אדם שהוא נעשה גביר, הוא לא יודע איך לתת דברים גדולים, הוא יודע בעצם לא לתת דברים קטנים. דברים גדולים זה מקום אחר, זו מידה טובה אחרת.
או אותו הדבר, הרמב״ם אומר שמידת הקמצנות היא שתי מידות של קמצנות. יש מידת הקמצנות לעצמו, ויש לאחר. לעצמו הוא חוסך מעצמו, ולאחר נותן ברחבות. יש הפוך. שניהם אותו הדבר, שניהם הדבר של קמצנות בכסף, הדבר של החזקת הכסף לעצמו, או לשני לא לעצמו, או לעני, מה לעני? עני זה שבח.
עקרון היסוד: מידות מתחלקות לפי הבדלים מעשיים
אבל אתה רואה שהדבר שמחלק את המידות הוא ההבדלים המעשיים בעולם. יש מידה של שולחנות ומידה של כיסאות. אבל שניהם עץ ושניהם ריהוט? מידה אחרת. זו דרך שונה מאוד להגדיר את המידות, ויש לזה חיסרון שאין לזה מבנה יפה במיוחד, כך שתמיד אפשר להוסיף עוד אחת, תמיד אפשר לחלק קצת יותר ואחרת. האם זה חושב על אחת שלא פירטו ולא ראו? זה נכון, במובן מסוים יש פחות.
מצד שני, המעלה בזה היא שזה הרבה יותר קרוב למה שמידות באמת נועדו ללמד אותך. מידות נועדו ללמד אותך דבר כל כך ספציפי, ומאחר שמידות הן דבר מעשה, כמו שאנחנו אומרים תמיד, זה דבר שככל שיותר קרוב למעשה זה, כך זה יותר שימושי.
אם אני מדבר שיעור שלם… בעלי המוסר עושים את הסוג הזה של דברים, הם מבררים שיעור שלם על המידה של נתינה ל… כמו בישיבה, אני לא יודע, על המידה של להרגיש טוב עבור חברך שהוא שותף שלך בחדר, שיעור שלם הלכות על זה. מי שהלך לאותו שיעור היה למעשה הרבה יותר טוב לשותף שלו בחדר, אם הוא עשה את זה, ממי שאמר שיעור כל כך מופשט, ספר חסידי כותב שאדם הוא תמיד בשביל הקב״ה, ובכלל, מי… כן, זה מאוד יפה, זה לא יורד למעשה. זה לא יורד למעשה כי אתה מתעסק ברמה מאוד מופשטת, הרבה יותר מופשטת. זה יותר אמת בדרך מסוימת, אבל זה פחות שימושי בדרך אחרת. אולי יש אנשים שמגיבים אחרת? יכול להיות.
המשל של המכונאי – איזון בין כללים לפרטים
אולי יש אנשים שמגיבים אחרת? יכול להיות. אני רק יודע שיש הרבה שצריכים… זה שיעור מסוים. זה פרטי. ניתנו משלים פרטיים, אבל זה הוציא נקודה, זה הוציא נקודה אמיתית בדבר. צריך לתפוס את הנקודה.
אני לא אומר שצריך לתת לכל אחד… תראה, יש רמות בכל דבר. אני לא אומר שאני הולך לעשות מיליארד מידות, זה לא יהיה שימושי. אי אפשר לדבר בלי הכללות. כל פעם זה יכול להיות שונה. כל יום, אולי ההלכה הייתה רק לאתמול, לא להיום. בלי כללים אי אפשר לעשות כלום.
אבל הכללים שאמרת הם כללים חזקים. כן, אבל זה עדיין מאוד פרטי. זה עדיין לא היה שהוא אמר שיעור ששתי מידות של חסד ומידה אחת של גבורה לא יעזרו לך כלום. אני לא אומר שזו הייתה הדרגה, אבל זה היה שיעור שהיה לגמרי במהלך של לומר שאתה צריך לשים לב לדברים המעשיים.
בחיים המעשיים, כמה מבנה כזה… זה מה שאני אומר. זה לא כמו… אתה לא הולך למכונאי שלי, למשל. אני אוהב לדבר על מכוניות מסיבה כלשהי, אני לא יודע למה. דבר מוזר כזה. אני אוהב מכוניות, אני אגיד לך.
בכל אופן, אתה לא הולך למכונאי, נכון? המכונאי המעשי, בוודאי כל פעם שמגיע אדם לחנות שלו, כמעט כל פעם זה קצת שונה, נכון? אין שתי בעיות במכוניות שהן בדיוק אותו הדבר. נכון? אתה שואל את המכונאי, הוא אומר לך “על פי רוב, דגם המכונית הזה יש לו בעיה כזו.” לא כל פעם, כל פעם זה קצת שונה. היום היה… אם גרים במקום לח זה כך, וכשמניחים מלח בכביש זה פוגע בסכנות מסוימות למכונית כך, ובמקומות שבהם חם זה פוגע בסכנות אחרות למכונית, ואם נוסעים מהר, אם נוסעים מהר, אם נוסעים בפראות, לכל אחד יש את הדרך שלו איך המכונית שלו מתקלקלת. וכל מכונית בדיוק נעשתה שלמכונית יש בעיה כזו.
אז אתה לא יכול ללמוד כלום, אתה צריך כל פעם לשבת ולשאול את הרב שוב? לא. דגם המכונית, סוג המכונית, מיניוואן, בדרך כלל כל המיניוואנים, אפילו שלושת סוגי המיניוואנים, כולם יש להם בערך אותו מבנה. אני אומר דרך, אתה לא יכול לעשות מיניוואן במיליון דרכים, אתה יכול לעשות אותו בעשר דרכים. לכולם יש את הסוג הזה של בעיות, את הסוג הזה של בעיות. אתה לומד משהו. משהו זה לימד אותך. אני לא אמרתי שכל אחד הוא אמיתי.
אם הייתי אומר שמיניוואן הוא סוג מכונית שהוא בערך גבוה כמו שהוא רחב, זה לא מידע. אתה יודע מה עוד גבוה כמו שהוא רחב? מיכל. זה גם לא… אתה לא יודע מה זה מיניוואן. מה התפקיד? יכול אפילו להיות שהפיזיקה כשעושים את זה צריך לחשב משהו דומה, כן? אני לא יודע, כי שניהם ריבוע כזה, לא כמו מכונית נמוכה שהיא יותר מלבן כזה, אבל זה ריבוע כזה. בסדר, התנגדות האוויר דומה, כשעושים את הדינמיקה של האוויר צריך לעשות דומה. גם המטוס. אבל מעשית, המכונאי לא יוכל להיעזר בזה.
אבל הכללים שהמכונאי ילמד בתקווה, כן, הוא יתן כללים מסוימים. כל המיניוואנים צריכים להיות להם בעיות כאלה, וכל האופנועים צריכים להיות להם בעיות כאלה. אתה מבין מה אני אומר? אז אני לא חושב שזו סתירה. צריך להיות שמדברים עם כללים.
אבל הדיבור באופן מופשט לא נראה שזה עוזר. אולי יש אנשים שאוהבים את זה, אני לא יודע.
ביקורת על מערכות מבוססות-ספירות
אני ממש כאן עכשיו, אני תוהה איך הספרים האלה נכתבו, התורות, ששבע הספירות כפול שבע… אין לי מושג למי זה עזר. אני מפספס משהו, כי בוודאי יש הרבה ספרים שאומרים את הסוג הזה של תורות, והם עוזרים. הם רצו משהו. אני מתכוון, זה דיבר לבשר ודם, אנשים עשו את זה. אתה יכול להסביר לי? כן, שבע ספירות כל שבוע, כן? מה? אתה יכול את זה? מה זה הדבר הזה?
להבין מה זה? כן, אני מבין, כי אין לי דרך לדבר עם האנשים האלה, כי הם לא חיים יותר. אבל פעם, זה יותר מדי לומר שכל הדבר הזה הוא בורות. אבל, מה מתחת לזה? אפילו זה לא עוזר להיות אדם טוב יותר, לדעת מה הוא. אתה יודע, דברים שאני לומד, אני מבין שאני לא שייך. לדעת זה גם משהו.
זה כמו האנשים שצריכים להביא עם האניאגרם או הצבעים. כן, זה אותו הדבר. דרך אגב, זה נכון, אני גם לא מבין את הדברים האלה. יש ארבעה סוגים של אנשים, יש חמשת אלפים סוגים של אנשים. הם מצאו שתי דרכים איך אפשר לחלק אנשים. בסדר, ומה אני אעשה עם זה? לי זה לא עוזר כלום. אתה אינטרוברט או אקסטרוברט? אני לא יודע, זה תלוי בבוקר או אחר הצהריים. אין לי דבר כזה בחיים שלי. אולי אני אלמן שלא כזה.
אולי פעם מה שבעל התניא אומר, בעל התניא אומר שבעל שם טוב אמר על רבו, בעל התניא, שכתוב בספרים שפעם שלכל אדם יש את שורש נשמתו, ולפי זה צריכה להיות עבודתו, אחד צריך ללמוד קבלה, כי מהעולם הזה אחד צריך ללמוד משניות, כי מאותו עולם אחד צריך ללמוד את זה, וכן הלאה. אומר הוא, כאילו הם לוקחים כאילו אנחנו כבר אנשים נורמליים. אבל היום, אומר הוא, בעקבתא דמשיחא, זה לא כאן יותר, אתה צריך לעשות הכל. כך אמר בעל התניא. אולי זו הבעיה, שאנחנו לא, אין לי את המבנה, אין לי את כל הדברים. רק אמרתי לו.
זה צודק, אני חושב שאנשים שאוהבים לשים את זה, אני לא יודע מה זה עוזר להם. זה גורם לך לחשוב שאתה מבין דברים. אני לא חושב שזה באמת גורם לך להבין משהו.
סיכום והגנה על הדרך המעשית לחלק מידות
דיגרסיה: הילקוט ראובני ו״ללמוד הכל” בעקבתא דמשיחא
המרצה: אחד צריך ללמוד קבלה כי הוא מהעולם הזה, אחד צריך ללמוד משניות כי הוא מאותו עולם, וכן הלאה. אומר הילקוט ראובני, “בזמן הזה שהיו אנשים נורמלים”. אבל היום, אומר הוא, בעקבתא דמשיחא, אתה לא צריך להיות משתמש, אתה צריך לעשות הכל. כך אומר בעל התניא. אולי זו הסיבה, אני אגיד לראשונה, אני לא מסכים עם כל הדברים האלה. אני לא מסכים.
שאלות ודיון: האם מערכת הספירות שימושית?
תלמיד: צודק, אני מתכוון, כמה זה שם? אני לא יודע מה זה עוזר להם. זה גורם לך לחשוב שאתה מבין דברים, אני לא חושב שזה באמת גורם לך להבין משהו.
המרצה: למה לא? זה חידוש.
תלמיד: זה כמו לדעת עוד דרך ישר.
המרצה: זה כמו לדבר לשון הרע.
זה כמו לומר שחיה רעה היא type 6. מה זה אומר חיה רעה אין לזה שום שייכות ל-type 6. אני לא יודע, משהו חסר לי כאן.
תלמיד: בסדר, אבל זו לא בדיוק אותה ביקורת. אני מדבר כאן על מידות טובות.
המרצה: אמרנו שני דברים. שוב, אמרתי שני דברים. אחד זה המספור, הפירוש מה זה אומר המספר מאה, או לומר שזה בא מזה.
תלמיד: לא, לא, זה לא על מה שאני מדבר. זה מה שאני אומר עכשיו, זה לא חשוב. הדבר החשוב הוא שיש שתי דרכים.
סיכום: שתי דרכים לחלק מידות – יתרונות וחסרונות
מרצה: סך הכל של האלף השני של השיעור, באלף הראשון דיברנו בדרך אחרת. האלף השני, סך הכל הוא, שיש שתי דרכים איך לחלק מידות.
דרך א׳: לפי כוחות הנפש – מערכת ממצה
יש דרך אחת שמסתיימת במשהו ממצה, אין שום תוספת, אין תוספת ושיור, כי זה כל החלוקה בנפש, וכך זה מתחלק. אתה יכול להכניס יותר פרטים, אבל אתה לא יכול לשנות, אתה לא יכול לעשות מידה שמינית. אתה יכול לעשות חסד שבגבורה, אבל אתה לא יכול לעשות מידה שמינית. אתה יכול לעשות חסד שבחסד שבגבורה, אבל זה עדיין מתאים. וזו המעלה של להיות מסודר, וממצה, ומחולק נכון.
אחר כך, אבל יש לזה את החיסרון שזה לא כל כך מועיל, כמו המשל שלי של האופנוע.
דרך ב׳: לפי נושאים מעשיים – מערכת גמישה
יש דרך אחרת שיש לה חיסרון שתמיד יהיה “ועוד” בסוף הרשימה, ויכול להיות שבכל תקופה יצטרכו לשנות את זה כי אנשים חושבים קצת אחרת ומסווגים דברים אחרת וכדומה. אבל יש לזה מעלה שכך חיים למעשה עם המידות הטובות. למעשה, צריך לדבר, וצריך אפילו לדבר על מידה אחרת, כל אחת בלתי מוגבלת. ברגע שמדברים, אבל עוד שיעור, פעם אחרת היתה מעלה.
כל הדברים שאנחנו לומדים הם באמת דברים כאלה. לרבי יש גם את הנושא של מדת הכעס, זה לא בדיוק אותו דבר, איך לאבא יש מדת הכעס ואיך לילד ואיך לבחור. זו אותה מידה, אלא שזו מידה איך מתנהגים עם התלמידים, זו מידה איך מתנהגים עם המידה.
החילוק הלמדני: הגדרה בנפש כנגד הגדרה בנושא
החילוק הוא, החילוק הלמדני הוא, שסוג המידות הללו, ההגדרה שלהן אינה בנפש. אהבת המידות אינה בנפש. ההגדרה שלהן היא בנושא, האובייקט, הדבר שהן עליו, סוג הפעולה שהן עליה.
משל: מדת התאווה – מוגדרת לפי נושא, לא לפי כוח הנפש
מדת התאווה היא סוג המידה שיש לה קשר לכל תענוגי הגוף, לא המידה של לרצות דברים. אין לזה שום קשר למידה של לרצות דברים. שום קשר. מרצון אני אוהב כסף, וזו מידה אחרת. כל החילוק הוא, אתה רוצה לגבי כסף והלה רוצה לגבי אוכל.
מבין את החילוק של הלמדנות שלי? זה החילוק הלמדני. ויש לי הנאה שאתה שואל, כי אני חושב שזה בדרך כלל יותר מועיל בדרך הזו, לפחות כך, הרמב״ם הולך תמיד בדרך הזו, גם התורה הולכת תמיד בדרך הזו.
התורה והרמב״ם הולכים בדרך המעשית
כשמסתכלים בחומש, הכל עוסק בדברים ממשיים, זה אף פעם לא נותן לך את המבנים היפים האלה, כמעט אף פעם.
ואומץ עוד בחומש ויתחכמו. אבל אני לא יכול את השפות האלה לא רוצה שהם יהיו חברים. כי אפשר תמיד בדרך הזו, שאפשר גם לומר שזה יותר מעשי.
אוקיי, אתה רוצה…