די קרוין קומט זיך פאר די ערשטע שוואכסטע מינו | זוהר שבת החודש תשפ"ו

Internet, Social Media and Digital Technology: A Perspective of Matter and Rectification

Introduction: The Context of This Lecture

The Lecturer:

Dear brothers, dear Jews, it’s already erev Pesach, we’ve already burned the chametz. A bit early we burned the chametz, because it’s erev Shabbos, and we still eat it. So I want to speak a bit about this.

And this is the continuation, the third lecture, and apparently it will be the last part in this mini-series that we have here, regarding the internet, regarding the internet and the phones and all related matters (inyanim neluvim), social media, AI (Artificial Intelligence), and all such things.

This is a continuation, the main point is in the last two lectures, which were in a certain sense theoretical introductions, and we will try today to begin more from a practical perspective. I will say one more such foundation, but practical things that one can see in light of the foundations that we have laid out, and one can understand why these are the solutions, why these are the ways how to advise oneself.

Chapter 1: Review of the Foundations – Reality, Matter and Evil

First Foundation: Only the Holy One Blessed Be He Has True Reality

The Lecturer:

The first lecture was the general principle, the simple meaning of this is that there is nothing in the world that has reality. Only God Blessed Be He has reality, everything else is empty, that means it doesn’t have the attribute of existence (havaya), as the Maharal (Rabbi Yehuda Loew ben Bezalel, the Prague Rabbi) says in the introduction to Gevuros Hashem. The Almighty is called Y-H-V-H, the name Havaya, He is Havaya. All other things have secondary havaya, they receive from Him existence, or in our language, they are vessels or means (heiter timtza) to come to Him.

But the ultimate goal, also the beginning and the goal, is as it were the Ein Sof, the One. And therefore it’s not relevant to say neither good nor evil, according to the truth, about anything, only about the Almighty must one say good. All other things, to the extent they bring to Him, to the extent they help – and one must understand what it means to bring to Him, it’s not just something to say – to the extent they help, they are good, that means they are secondarily good, they are good from the aspect that they are connected to God. And to the extent not, that is what we call evil.

What Does “Evil” Mean?

The Lecturer:

But evil doesn’t mean that it has an existence from itself alone, evil means it’s a void (chalal), as we elaborated more in the second lecture, that one has used that which is a thing that is not God, and therefore it doesn’t have to be. It must ultimately be, but meanwhile, in the world of choice (olam habechira), in this world, it doesn’t have to be God, it doesn’t have to be any way to God. It can be as if a thing in itself (davar bifnei atzmo), or it can even be distancing or separating as one calls it, and one must also know what these things, what these words mean.

And from this aspect, this is what we call evil. In other words, as the holy Baal Shem Tov (Rabbi Yisrael ben Eliezer, the founder of Chassidus) said, it says in Toldos, there is no such thing as evil, evil is a term of “mera.” Mera, just as there is a word “mileil” and “mera.” Mileil means above, mera means below. Mera means that it’s below.

What does below mean? In our language it means matter or a shell (kelipa). What does matter mean? And this we elaborated more on, the aspect that one explains what matter means, and from this one can understand what specific solution it needs to have, how indeed one brings this to the good.

Second Foundation: What Does “Matter” Mean?

The Lecturer:

That the word matter doesn’t mean that it’s bad, not like a desire, not that it’s absurd, a desire. The foundation, when one says that there is indeed, and the kabbalists say that there is indeed a point which is called evil as it were, which is called the sitra achra (the other side), the chametz, the Amalek, the yetzer hara, like all things which they indeed call the name evil upon this, “yotzro kra’o ra” (his Creator called him evil), yes, it says in the Gemara about the yetzer hara, he is called evil. Or isn’t he evil?

The simple meaning is, that which a thing can be everything, it can be anything. In other words, it doesn’t have from itself a boundary, as one calls a limit, a boundary. It’s not limited to be a certain thing, it’s not designated. Yes, designation (yichud) and boundary is not designated. It’s called holy. Holy means designated, belongs to something, designated, as “designated for me,” “designated for me.” It belongs for something, a certain thing.

And the entire world, the aspects where it is matter, and the more a thing is called material, the less designation it has, the less boundary it has, the less it is one thing, one can say it is more potential, it is more many things. Not that it is many things in actuality, it can be many things.

Matter is the Root of Sin

The Lecturer:

And this we explained, and this is the word when we say that matter is evil as it were, that it’s impurity, it’s not impurity, it has no sin, but it’s the root of a sin. And we spoke about this, we spoke here in another place about the impurity of death (tumas meis), that a corpse is not a sin to be dead, but the root of all sins is to be dead. The root of all sins is the knowledge that matter can be and it isn’t.

Chapter 2: The Problem of “Vessels” and Freedom

Why “It’s Just a Vessel” Is Not Enough

The Lecturer:

And this is the problem. And according to this we went a bit further and explained that if so, it’s not enough simply to say that everything is vessels, there are no impure vessels and no good vessels, it depends on who uses it. Such a question one must understand how one uses the vessels. The Almighty made the vessels, if one won’t know how to use the vessels, how to rectify them, one won’t be able to bring them to God. Therefore one must understand that the problem of the vessels, the root of the vessels is that it is matter, that it can be anything.

The Parable of Freedom and the Yetzer Hara

The Lecturer:

And we explained how the parable of the yetzer hara which is called freedom in the language of the foreign tongue (la’az, English), the simple meaning of freedom, right? The common name (shem hameshutaf), freedom, liberty, has many meanings. And when people think that liberty means, and youth and young people (bnei hane’urim) think that freedom means one can do anything one wants, the idea of lawlessness (hefkeirus), until meanwhile when one gets older one understands that this is youth’s theory, it’s not true freedom. It can be that there’s a stage that it seems so, but it’s not true freedom. This is from the aspect of matter.

Chapter 3: The Two False Solutions

Solution A: Making a Wall

The Lecturer:

And the solution for this matter is not, as we said that it’s already not to place a wall around this, then it’s not rectified, or even not. Yes, one will be able to see clearly the two solutions, children. Yes, there is the approach that says one must make a wall around this, this is not a solution. Why? Because it doesn’t rectify the matter. It’s another world, and because the problem that exists remains the whole time. It can be one stands outside of this, but it remains the whole time.

Solution B: “It’s Just a Vessel”

The Lecturer:

And the same thing, the other one, the anti-approach that says it’s just a vessel, is also not a solution. For the era it’s not fitting, both are not fitting, both are analog worlds, both don’t understand the digital revolution. Both of them are not fitting for the matter that there is something a new type of matter, or as we said that one should explain that it’s a new level of matter, this one must understand well. But it’s certainly a new type of matter, something a new form of the matter, but it’s essentially in the way how it comes out to us, at least it is a more material matter, a thing that can be many more things, like the difference of a digital screen from paper.

Chapter 4: The Difference Between Paper and Screen – A New Type of Matter

The Parable of Paper

The Lecturer:

Paper can be many things, for paper is paper that can bear everything (niyar soveil es hakol), but what one writes can only be one thing. Whereas a screen, even while it writes can still be many things. It’s a completely different type, one can look at it, it’s more alive.

The Screen Doesn’t Accept Form

The Lecturer:

As we say, this is apparently also freedom, but it’s very different. The screen with its essence doesn’t accept form (mekabel tzura), it doesn’t become anything ever. This is like, not to take a parable, like a young man or a bachur, such a seeker, he goes to everyone, he hears from everyone, but he doesn’t become anything, he doesn’t want to become anything, because he wants to always keep the freedom.

And about this, that same one looks at the screen the whole time, it’s terribly attractive, because there is in this the freedom, he can come to everything, he can bring everything here, he can be everything.

Chapter 5: The True Solution – The Question of a Wise Man is Half the Answer

Understanding the Problem is the First Step

The Lecturer:

And what we need to do therefore is not to not understand this. If we don’t understand this, whether we make a partition around and around, and whether we say, therefore there’s a difference, we don’t need to be fitting, we don’t need to have any topic, there is no topic called internet at all, there is the same old topic of do good and not bad that there always was. These are not correct, both are not correct. Why? Because both of them haven’t understood what it means to be a screen, what it means to be a computer, what it means to be this type of matter.

If we understand yes, and always the question of a wise man is half the answer (she’eilas chacham chatzi teshuva), the Mah Nishtana (what is different), Mah ha’edus veha’chukim veha’mishpatim (what are the testimonies, the statutes and the laws), what we ask, if we understand clearly the problem, almost always it opens up, at least we know in which direction we need to go to seek the answer. So now that it has become clear to us the problem, we can see very clearly, it opens up very simple ways how to find the answer.

The Answer is Not a Wall and Not Lawlessness

The Lecturer:

The answer which is not an answer from the aspect of making a wall, not the answer of saying that there’s no difference, there is no, therefore there is no law of filter, there is no non-filter, there’s nothing here, everyone should do how he tries to be good. Rather there is indeed a way that we can try to solve the problem of this.

And we understand, by the way, if we can, and it’s certainly a problem, I’m not saying that a full solution doesn’t take away the problem. Yes, a full solution means that there always remains the problem, I don’t have a solution, let’s say, clear. I mean that the perspective that I brought down last week shows almost immediately the way to the solution, but this type of solution doesn’t mean that further there won’t be any trials.

Chapter 6: The Parable of Marriage – The World of Rectification

Marriage is the Solution for Lustful Desire

The Lecturer:

Like to say that the solution for lustful desire is to have marriage. To be an ascetic is like saying, to say simply what I want, like the liberal approach that says “do what you want, don’t bother anyone,” is not an approach because it has too much freedom and it doesn’t lead out, one doesn’t make, one never becomes anything, nothing ever becomes of this yetzer hara. But what is indeed the solution? To have marriage.

Marriage Doesn’t Take Away the Trials

The Lecturer:

And to have marriage means that the trial doesn’t go away, yes? That one says that the solution is to have marriage, not to be an ascetic or to be lawless, so if so what? Does one remain with the yetzer hara? The yetzer tov with the yetzer hara? Because he tried to use it the right way, the right time? It won’t go away, there will still be trials when he sees another, there will still be trials in himself, and at times when one is not allowed, and so on. There will still remain all these trials that exist.

But Marriage Gives a Way Out

The Lecturer:

But, this is the only true solution, and whoever lives this life, the truth is, even when he falls through, that means, someone who is not one who has bread in his basket (yatza lo pas besalo), and not one who has bread in his basket, even if he indeed has forbidden thoughts, he has a way how, that means, he lives this, one can say he has a way, yes, as one says simple language, someone who is like one who has bread in his basket, someone who has bread in his basket, and what about one who has bread in his basket?

The Story of Rav Amram

The Lecturer:

As one sees in the Gemara, for a whole story of Rav Amram, in tractate Kesubos, he becomes aroused by a woman in the street, can he go home and say to his wife, his home and his wife, say okay, now he will do it in holiness. This advice doesn’t have any bachelor who doesn’t have a way to express the desire in holiness. It can be that he still had improper thoughts (meharher), he still had improper thoughts about another, but he has a way out. This is one thing that one can say, this is the meaning, yes, he remains with the problem, but he has a solution for the problem.

Chapter 7: The World of Rectification – When the Yetzer Hara Has a Form

The World of Rectification is Not a World Without Yetzer Hara

The Lecturer:

But deeper I would say, that a person who has married, he already lives in the world of rectification (olam hatikun). The world of rectification is not the world where there is no yetzer hara. Right?

The world of rectification is the world where the yetzer hara has a form, where the yetzer hara serves his wife (meshamesh es ishto), for the purpose of purity (letzorech nivul), for the purpose of man and wife, for the purpose of having children, for the purpose of maintaining a Jewish home, he lives in the world of rectification.

Even With Trials, He Cannot Become the World of Chaos

The Lecturer:

Therefore, the yetzer hara that he has, he goes out in the streets and has a trial, or even actual trials that a person can have, even when he has a trial he cannot become the world of chaos (olam hatohu).

—

[End of Part 1]

Demons, Dybbuk, and the Foundation of Matter Without Form: Understanding the Danger of Unformed Forces

The Difference Between a Groom and a Bachelor in Trials

The Story of Rava: Rectifying Desire in Holiness

As one sees in the Gemara, a Gemara of Rava in tractate Kesubos, that he becomes aroused by a woman in the street, can he go home and say to his wife, “prepare for him.” He says, “Okay, now he will do it in holiness.”

This advice doesn’t have any bachelor who doesn’t have a way to express the desire in holiness. It can be that he still has improper thoughts here – he still had improper thoughts about another – but he has a way out.

The Simple Meaning: A Married Man Lives in the World of Rectification

This is one thing that one can say, this is the meaning: he remains with the problem from 1917, but he has a solution for the problem.

But deeper I would say, that a person who has married, he already lives in the world of rectification. The world of rectification is not that the world has no yetzer hara. The world of rectification is that the world where the yetzer hara has a form where the yetzer hara serves his wife, for the purpose of purity, for the purpose of man and wife, for the purpose of having children, for the purpose of maintaining a Jewish home. He already lives in the world of rectification.

Therefore, the yetzer hara that he has goes out in the street and has a nisayon (test), or even actual nisyonos that a person can have, even if he stumbles in a nisayon, he cannot become olam hatohu (world of chaos). Even if he is nichshal (stumbles) in the nichshal. I must have been a bachur (young unmarried man), someone who doesn’t have the keli (vessel) at all, doesn’t have at all the… yes, what does it mean, the churim (holes) for tziyurei (forms), at all a perek gufa (a chapter in itself). When he falls into it, you can see him, he falls into it, he gets thrown out. Because he falls completely out of olam hatikun (world of rectification).

The Situation of a Bachur: Far from Olam Hatikun

When someone has a nisayon, except one who can return to his wife, by Yisrael he has his rectifying person. A married man, in a certain sense he can say, but a bachur has something of being completely a parush (separated one) – he doesn’t live at all, the sugya (topic) he lives in the olam hamalachim (world of angels), he doesn’t live at all the whole thing. He can see it as words of the nisayon where in a certain sense it’s true, but on the other hand, and we can be every pure one.

The True Focus: Not the Nisyonos, Rather the Yesod (Foundation)

The Mashal (Parable) of Internet: Not Only Pornography

This is what one must understand about the same thing. This is a good mashal: the world thinks many times that the main problem of the internet is pornography, but it’s not. The same way but I want to say, that the sort of solution that we’re going to think about is not the solution that takes care of nisyonos. It’s not the nisyonos of the things that it’s perhaps only one problem, when one looks at it as if the problem of this brings to that.

No, we want to tell you the yesod of the thing itself, right? And not the problem of bitul zman (wasting time), of lashon hara (evil speech), of the sort you become addicted, and all kinds of other shtusim (foolishness) of distraction and so on that exists in this.

Prishus (Separation) Is Not the Eitzah (Advice)

Rather what yes, what I want to say is, and not to go away, not to be a parush. To be a parush is, we’re speaking of that which there is a makom (place) for this, but it’s not the eitzah that we’re saying, it’s not the olam hatikun. Olam hatikun cannot be a parush.

Olam hatikun is that we will say the way how we are to be metaken (rectify) this thing. And this is that we are vessels, that our tzurah (form) will come, perhaps it’s not completely mekabel tzurah (receiving form), but can in our life, this is life, yes?

The Entire Olam Hazeh (This World) Is Chomer (Matter) That Needs Tzurah

The entire olam hazeh, in a certain sense it’s a chomer that is like not, yes? We said about the internet it’s more unique like that, but the entire world is like this, the entire yetzer hara also. He is not mekabel tzurah on his own, but we put him into a tzurah, and he understands himself, and it becomes something a tikun (rectification).

Living Like a Mature Person

The same thing, I want to say about how do we do it b’tzurah (in form)? We do it like a mature person, a mature ben adam (human being), and afterwards you know that there can be nisyonos. It means however that we won’t need when we become nichshal, not also, go further, because we will burn it – this is not a solution.

And the same thing we won’t be like a bachur that when he becomes nichshal he becomes lost, he becomes lost. Fine, he didn’t succeed today, he’ll succeed tomorrow, because I already have a certain organized derech (path) how to live with this.

Okay? This is our plan.

The Yesod of Shedim (Demons): What Happens When Potential Remains Without Form

Introduction: Understanding the Sharpness of the Problem

Before I say this, I want however to add, to understand a bit clearly how sharp, how far goes the problem of such a sort of thing which is a chomer she’eino mekabel marus (matter that doesn’t accept authority), a freedom that doesn’t want to accept authority.

And I want to say a yesod that stands in kabbalah sefarim (books of kabbalah), and contemporary ones, and I’ve seen in different people who explain it more this way.

The Definition of Shedim V’ruchos (Demons and Spirits)

The yesod is called that there exist in the world shedim, shedim v’ruchos. The yetzer hara is called a shed, we’ve seen this in the Gemara, the yetzer hara the Gemara calls a shed. The yetzer tov (good inclination) is called a malach kadosh (holy angel), and the yetzer hara is called a shed.

What is the meaning of a shed? And so explains the Ramban in his way, and the Rambam and the mekubalim (kabbalists) in a bit a different way, and I’m not dealing now in the sugya to understand, but I want to understand however practically.

The Explanation: A Strong Potential Without Form

A shin-dalet is what happens when there is a thing that has a strong potential, there is a strong force, like electric energy is a tremendous force, and no one gives it any form. There are certain forms, such as kiveyachol (as it were) half forms, not really forms with substance, but such nefashos (souls) that become from that. This is the meaning of a shed.

The Rambam’s Interpretation: A Person Who Doesn’t Use His Daas

In other words, says the Rambam for example, the Rambam says in the simple way: a person has daas (knowledge/intellect), every person has daas, even if he doesn’t use the daas in the proper way he has daas. When he is an adam hashalem (complete person), a proper person, he uses his daas and builds with it buildings.

If he’s not a good person, it’s not simple that he stops being a person, he doesn’t become a behemah (animal). One says that a person who is not a person is a behemah, it’s not correct, says the Rambam, he is much worse than a behemah.

Why is he worse than a behemah? Because he is mo’il l’hazik v’lo l’ho’il (useful to harm and not to benefit), right? He can use his intellect to make all kinds of deep tricks and confuse people and do injustices, but with his intellect he doesn’t help to build a world, an olam hametukan (rectified world). This is called a shed, says the Rambam, this is called a shed.

The Explanation of the Mekubalim: Actual Forces

In kabbalah it stands more sharply, kiveyachol that there exist actually, so the mekubalim imagine, perhaps it’s actually so, that there exist actually such kiveyachol forces, there are such…

The Rule: Neutrality Doesn’t Exist

In other words, one can say thus: That which the chomer is potential, doesn’t yet mean that it remains neutral. Because in order it should become from… it’s neutral from the side that it’s the potential, but in order it should become from neutral, from the potential, become something a davar tov (good thing), needs to be with intention, needs to be that one should specifically work so it should become so. In other words, one needs with intention b’machshavah techilah (with forethought) to bring a neshamah (soul).

Whereas if one doesn’t go with intention, it’s not simple that it remains neutral, it remains as it is. This is not how the world works. Whoever will look around in the world will see that it doesn’t become so. When it remains neutral, will grab hold…

The Mashal of Chametz (Leavening): How Bacteria Grab Hold

The Idea of Chametz

What is chametz, yes? This is the idea of chametz, right? That one takes dough, dough essentially is not chametz, it’s not that chametz is bad, I just want an image for this sort of idea.

One takes dough, seemingly it would remain dough. If one wants one can make it chametz, if one wants one can make it matzah. Meanwhile, this is called shehiyah (waiting), right?

The Reality: Yeast Bacteria in the Air

But the reality is, as one says factually physically how it works, that there are different bacteria, yeasts, that fly around in the air always, and one doesn’t notice them because they don’t have where to hold. But they fly around in the air the whole time. It happens, perhaps there are places where not, then it actually doesn’t happen, but generally speaking, in the air there always turn such yeast bacteria.

What Happens When One Lets the Dough Stand

And you leave dough for a few hours, for a bit of time, for more than eighteen minutes, whatever, this is perhaps a chumra (stringency), but one leaves for a piece of time dough, will grab into it the yeasts and will make it chametz.

To Make Matzah Requires Active Guarding

In order not to make it chametz one needs an extra shemirah (guarding), or to make a different form. You want specifically to make a matzah differently, you need to put in your own yeast, you need to make something explicitly an action so the spiritual bacteria, the chiyus (vitality) that turns in the air, shouldn’t grab into it. This is how it works.

The Nimshal (Application): Lower Life Forms Grab Into Potential

And the same thing, when there is a potential, especially when it’s a strong potential, if one doesn’t put with intention into it a form, one doesn’t put with intention into it a neshamah, happens somehow that there are other lower life forms, lower sort of forms, that they grab into it.

In other words, kiveyachol, one cannot say from the side of the form, but somehow, when one looks around the world how it works, why it happened, it’s actually because there is like there are bacteria physically, there are perhaps such forces spiritually that turn and grab hold, or it’s about people are so, as it lies in the neshamah of the people, the yetzer hara of the people, whatever it is exactly.

The Fact: Great Forces Don’t Remain Neutral

The fact is that things, actually great machines, great forces that don’t have any form, don’t remain neutral. It’s either one puts in a tzuras kedushah (form of holiness), then it’s tremendous, zachah mesamchin oso (if he merits they gladden him), it becomes tremendous, zachah Shechinah beineihem (if they merit the Divine Presence is between them), lo zachah eish ochaltan (if not fire consumes them), eish ochaltan. It cannot remain neutral, because here is such a strong force, and there is always, one cannot say with an excuse, but there is always such a piece of bacteria that wants to grab in, and how one lets it in.

The Mashal of Dybbuk: Neshamos Without Bodies That Seek a Host

The Idea of Dybbuk

Or like a dybbuk, yes? Let’s understand it another way, you can understand it like a dybbuk. What is a dybbuk? So go the stories, the world works this way. Whether there are dybbukim actually literally, literally so or not, but the idea is a true idea.

Neshamos Ertlin: Forms Without Matter

What is a dybbuk? A dybbuk is there are neshamos without bodies, so he calls them, neshamos ertlin (wandering souls). Neshamos without bodies means such forms, such tzuros, about how one can live, that they cannot do anything with their daas alone. An idea doesn’t do anything. An idea needs to be like a parasite.

An Idea Needs to Have a Body

An idea needs to have on what to live. An idea needs to have a piece of body, a piece of chomer to eat, like parasites, like viruses and bacteria and all sorts of life forms work approximately. One needs to have on what to live. Yes, a bacteria or another bacteria is not necessarily good, a virus is not necessarily bad, but it’s a life form that lives only on a second one.

A person is a davar chai (living thing), a living biological thing, it’s good that he lives. And this means such things that they turn around and they grab hold, he cannot live alone, therefore his interests is to grab onto one who lives with this.

The Story of Dybbuk: A Neshamah Seeks a Body

The story of dybbuk always shows that there is such a neshamah without a body that turns, he is stuck, he has no action, he can do nothing in the world. Why? Because he is a neshamah without a body. Or perhaps not really a neshamah, you can call it a ruach (spirit), a form, something such a form without a body. And therefore he always seeks where there is.

The Difference Between Dybbuk and Insanity

And when a person is with full daas, and this is the difference between one who has a dybbuk and one who is insane, there’s no contradiction, already says the Degel Machaneh Ephraim, the son-in-law of the Baal Shem Tov.

When a person is normal, he is baal habayis (master) over himself, his neshamah and his body are together as they should be, then there isn’t how that sort of chiyus should grab in.

When a Person Is Somewhat Open

But when a person is a bit open, a bit broken, a bit not with tikun, but he is a person, he still has all the abilities and the forces, the forces of daas, the forces of yetzirah (formation), the forces of intellect, the forces of will, all the forces of a person, comes the dybbuk and he grabs into him somehow, he will be grabbed, and he uses him to carry out all sorts of things that don’t fit for a person alone. When this is called a dybbuk.

This Means: A Crazy Idea Seeks a Body

And this means, it’s something an idea, it’s a crazy idea. It’s an idea, in any case, but it’s a crazy idea. A crazy idea by itself does nothing. It always grabs into potentials that haven’t become properly with form, that don’t have any protection in form.

This Is How the World Works

This is the fact how the world works, and the idea of shedim, the idea of dybbukim, is literally the idea, and one can understand it by way of mashal. But whoever looks into the world how the world works, both between people and also between all other things too, will see that it works literally so. Like we will say the mashal of chametz, it’s a very good mashal.

The Beginning of a New Point: A Chavurah (Group) Needs a Rosh (Head)

Yes, there is a saying of Rebbe Elimelech, I think, one says such a place, that every chavurah needs to have a rosh. A rosh doesn’t mean that one needs to make an idol of him, but a chavurah, people come together, needs to be a rosh. It can be a bit wild.

Shedim in the Digital World: From the Idea to Practical Advice

The Yesod of “Rosh” in a Chavurah – The Teaching of R’ Elimelech

I say that the idea of shedim, the idea of dybbukim, is literally the idea, and I can understand it as a mashal, but whoever looks into the world how the world works, both between people and also between all other things too, has to see that it works literally so. Like one says the mashal of chametz, it’s a very good mashal.

Yes, there is a saying of R’ Elimelech I think, one says such a place: every chavurah one needs to have a rosh. A rosh doesn’t mean that one needs to make an idol, but a chavurah, people come together, it needs to have a rosh. He can be a bit less formal, more formal. Whoever looks around will see that this is true almost always, except if really people are on a very great level, a true group of talmidim (students) who love each other very much, and even then there is a rosh, only he conducts himself nicely with everyone, no problem.

And he said thus, because if there isn’t a rosh, the sitra achra (other side) becomes a rosh. So there is a saying of R’ Elimelech that says.

Yes, there are false rabbis who use this, cult leaders, that a mild one needs he should be the rosh, one doesn’t mean this. But it’s a true thing that he brings out, and whoever looks around at groups of people sees.

Why a Good Rosh Is Necessary

Why if there is a rosh can he be an enemy sitra achra? Yes, it’s not a proof. But when there is a good rosh, he leads it, there is a seder (order), he decides what time one davens (prays), or in the beis medrash (study hall) he decides what time one davens, and which hanhagos (practices) one does here. Understood, he may not be a dictator, but this is the form of the group of people.

When there isn’t a rosh, certainly seemingly it’s neutral, and no one decides, okay, we’ll take votes. And who will count the votes? Yes, it’s not so simple.

When the Sitra Achra Becomes the Rosh

But the fact is, almost always when there is such a group, comes something a sitra achra. There are such bacteria, such parasites, that they grab hold, there becomes there a great dispute, or it becomes completely a twisted group.

I can be that one will say a cult leader, this is the bad sort of leader, is essentially already a parasite. He is not… many times he uses the people, but essentially he is the sitra achra that became the rosh, because there wasn’t a normal rosh.

The Same Yesod by Individual People

And so people, one sees people who are leaderless, yes, people that they cannot lead themselves, he doesn’t have any power of daas, he doesn’t have any independence, he doesn’t have any backbone, he cannot lead himself, and he always seeks a rebbe.

And if he has a good rebbe it’s good, or he can himself become his intellect should be the rebbe over his body is certainly good. But if not he becomes crushed in head, and he grabs hold.

Parasites That Seek Broken People

Translation

There are such parasites, there are people who go around, they search for where there are broken people, who certainly have potential. People are people, all people have an extraordinary potential, certainly relative to other creations. A person is a person, he can make enormous buildings, he can make enormous destructions.

And there are always such parasites who go around, they want to latch onto the etz shelo nechmad [tree that is not desirable], onto that which can become nechmad, it is nechmad. This is the way the world works.

I think that in our shiurim perhaps we have explained a bit the foundation of the neshamos [souls] being trapped, this is how it works.

Internet and Computers as “Chomer Bli Tzurah”

Now, whoever looks at the internet, as we have explained, now I want to go through an overview in any case of this.

We have explained that the internet and computers are an extraordinary chomer bli tzurah [matter without form], it has even from its very essence tremendously more, it can do more things, but it does nothing until you tell it to do something. Until you don’t tell it, it can do everything, not literally everything, but simply you learn exactly how it works, it can do very much.

Why will it? Because it is very basic, it grasps at a very basic level, a very low level, the basic level of existence, which therefore it is not yet defined in any particular thing. Yes, a screen is just something that can, but it can do otherwise.

The Derech HaTeva: Shedim Latch On

So the derech hateva [natural way], there are all kinds of parasites, shedim [demons], mazikin [harmful spirits], ruchot ra’ot [evil spirits], that latch on. This is the reality.

Shedim on Social Media and Internet Platforms

And therefore, whoever looks at social media, or at YouTube, which is perhaps a sort of social media, or even more so like heimishe [insular Jewish community] forums, there is a different sort of shedim that lead them. All of them are led by certain shedim. This is the, one must say this.

Why Memes and Ruchot Drive In

Why, in other words, people communicate, yes, one communicates. Why in social media suddenly there becomes such a ruach [spirit], something a meme, something a ruach, something a meme, something a… something a… what do you call it? A bubble… something an idea drives in, suddenly everyone thinks something crazy. Everyone thinks differently, or everyone who is exposed to this.

It’s like a parasite, a shed has latched on.

And the shed, of course, doesn’t live alone, it lives in the people who write it, it lives among the people who fight, who curse each other on Twitter, and so forth.

This is a shed.

And the hanhagah [conduct/administration] of Tiferes [a Chassidic organization], whoever is against it is literally a shed, or something a shed has latched onto him, I don’t know.

It’s all shedim.

A Clarification: One May Go There, But One Must Know

Don’t think that one may not go there.

I’m just saying, that one must realize that there are many shedim there.

And in all such places shedim circulate.

The Mashal of a Churvah

It’s like a churvah [ruin].

A churvah tells an athlete what it’s not… it can be something, but it’s not a built house.

There are stones there, there are all kinds of objects, chomrei binyan [building materials] as it’s called, the materials from which one builds.

And there shedim circulate.

One must know that shedim circulate there, one must know how to be nizhar [careful/avoid] from there, one must know the eitzah [advice/solution].

Concrete Examples of Shedim in the Digital World

One of the great shedim is called advertisement, right?

One of the other great shedim is called machlokes [dispute], or all those what do you call them, dopamine hacks, and anger hacks, cortisol hacks, which always make you nervous.

This is a shed.

One Doesn’t Blame a Single Person

The shed has such a sort, as it were, one can’t even blame a certain person.

This is what I also do when I say a shed.

It’s not to say, Musk is a rasha [wicked person], Bill Gates who made Windows is a shaygetz [derogatory term for non-Jew].

He’s not a shaygetz.

He’s an extraordinary strong machine that he drives, that he is part of.

When There Is No B’machshavah Techilah

And the teva hadevarim [nature of things] is, that if one doesn’t put b’machshavah techilah [with initial intent] that it should be a certain way and not other ways, almost by itself the shedim latch on and they begin to lead the world.

This is how it is.

I have already been lengthy enough on this, aleh lema’alah ein sham [see above], everyone can look in, and I just have a desire I have given a certain way how one can understand why it looks this way and why I call it a shed.

I’m only saying this so that one shouldn’t become lost.

Shedim and Zenut: The Old Stories Become Literal

And everyone knows, all the old stories about shedim say that shedim love very much… this is indeed the story of Lilit lamed yud lamed tav, and all those stories that say that all shedim love very much zenut [sexual immorality], they love very much zenut, and everything around zenut.

Zenut and Fantasy

A great part of the zenut is with a fantasy, as it says in the old stories, that there are such stories that there was a young man who was caught, he thought he was going with a beautiful girl, the whole story, until he discovered that it was a shed, or other names that the sefarim [books] call it, leitzim [jesters/mockers] and the like.

The Dimyon Has Been “Enslaved” in a Screen

And when it comes into the internet one sees that it’s literally so.

Perhaps once it was a mashal [parable/metaphor] in dimyon [imagination], today it is also in dimyon, but the dimyon has enslaved itself in a screen, right?

When someone looks at a website there where there are devarim asurim v’yafim [forbidden and beautiful things] and the like, and through this he does, he makes himself fertile, he makes, I know what he brings himself literally close to other things, and meanwhile it’s a sheda [female demon].

A Tzelem Is Not a Person

A picture of a person, on the other hand, a picture of a person is also a tzelem [image].

A tzelem, a shed is called a tzelem, right?

A tzelem, a shadow of a person, right?

It’s not a person, it’s not a person, it’s an old fantasy.

Of course, the fantasy lies as it lies in your brain, it’s quite foul literally.

But the idea of it is a fantasy, it’s not such an olam [world] of dimyon.

Fantasy Doesn’t Build a World

Not from this does one build children, not from this are children born, not from this is the world built.

One makes a lot of money on the fantasy, a great part of reality connects here, one must understand.

This is not simple, but I find it illustrative that the old supposedly Zohar for this is an important thing, the Zohar’s mystical ways of thinking are actually helpful, because this way one can understand what’s going on in the story internally, someone who was caught there in the moshav leitzim [seat of scoffers], there he came to the Rebbe and the Rebbe gave him some segulah [spiritual remedy] that he should say.

Yes?

This is how the story goes.

The Dialectic of Shedim: Dimyon with Koach

In other words, I don’t want to go into the topic of whose fault it is, but it’s a fact that it’s a shed that latches onto people.

Shedim Love Certain Sorts

The shedim have, shedim love certain sorts.

Also, one thing, besides they love just to confuse a head, waste time and trap people to trap people’s people, because supposedly the shedim can’t live alone, he always needs a carrier, he needs a person to carry his madness, because shedim, it is not nothing.

Shedim Don’t Exist But Have a Koach

It’s just a dimyon, but the dimyon has a koach [power/force].

This is the dialectic that I’m saying here the whole time.

It doesn’t exist but it has a koach, and the fact is this is how the world turns.

From the Problem to the Eitzah

Until here we have presented another problem, another… it’s useful because this way it helps, instead of saying you’re a rosh [head] who has become a fool, or you’ve become twisted.

Understand, you’re fighting with a shed.

It has a lot of power, and one must find the way how to give oneself an eitzah with this. There are certain segulot, and now one can come to find ways how to give oneself an eitzah here in the pasuk [verse].

Torah as Protection from Shedim

The Zohar says many times that baruch Hashem [blessed is God], lehodot u’lehalel leshimcha hagadol al hakol [to thank and praise Your great Name for everything], that He has given us a Torah.

Mitzvot Aseh and Mitzvot Lo Ta’aseh

The Torah has mitzvot aseh [positive commandments], mitzvot lo ta’aseh [negative commandments].

Mitzvot aseh in general is how one builds upon olam hatikun [the world of rectification], yes:

– Having a wedding

– Having children

– Putting on tefillin

– Davening [praying]

– Doing mitzvot

– Learning

This is the obligation.

Mitzvot Lo Ta’aseh: Protection from Shedim and Ruchot Ra’ot

And the mitzvot lo ta’aseh, what are the mitzvot lo ta’aseh in general? And we have written about this in our article on the corona.

In general, mitzvot lo ta’aseh is how a person is nizhar from all sorts of shedim and ruchot ra’ot.

All the rationalists come and say that there were never any shedim and ruchot ra’ot. Now we understand that they’re quite present.

Concrete Examples of Mitzvot Lo Ta’aseh

And the Torah, here one must listen, one must learn from the Torah.

The Torah, a great part, all the mitzvot lo ta’aseh, for example:

– Not eating chametz on Pesach

– Not eating pig

– All those afflictions on Yom Kippur

– All those things

Are not simply that one doesn’t do nothing. It’s a shemirah [protection], it’s a caution from certain klipot, certain evils, certain shedim, ruchot ra’ot, all kinds of filth, all kinds of not good things that circulate.

And the shofar prevents the prosecution, yes, all sorts of things where one must find a way, one must know what are eitzot.

One Needs Eitzot, Not Just Say “It’s Nothing”

And one needs eitzot, one can’t just say, “Ah, it’s nothing.” This is one eitzah, a certain eitzah, it’s not.

The Gemara in Sanhedrin: “Ein Od Milvado” – Is This Enough?

The Gemara says, so let’s say the eitzot, and here we come to the eitzot.

The Machloket Between Rabbi Yochanan and Rabbi Chanina

A well-known Gemara in Masechet Sanhedrin, a machloket:

Rabbi Yochanan said: “Lo menachashim k’ovdei avodah zarah, ela k’shemachishim pemalya shel ma’alah” [They are not diviners like idol worshippers, but rather as those who deny the heavenly retinue].

Rabbi Chanina said, he doesn’t hold this way: “Ein od milvado” [there is nothing besides Him] literally, there is only God. The magic is just sleight of hand, someone comes with a pasuk and he says it does nothing, “ein od milvado”, there is only God.

The Conclusion: “Shani Rabbi Chanina D’nafish Zechutei”

And the Gemara says that it’s not so simple. Why? Because “shani Rabbi Chanina d’nafish zechutei” [Rabbi Chanina is different because his merits are abundant].

The eitzah of saying “ein od milvado” doesn’t… doesn’t

The Eitzah of “Ein Od Milvado” and Its Practical Application

The Gemara of Rabbi Chanina: When Does “Ein Od Milvado” Work?

The story was in practice, someone came with magic, he says, go, it does nothing, “ein od milvado” [there is nothing besides Him], there is only God. And the Gemara says, ah, it’s not so simple. Why? Because “shani Rabbi Chanina d’nafisha zechutei” [Rabbi Chanina is different because his merits are abundant]. The eitzah of saying “ein od milvado” doesn’t work for everyone. It works for Rabbi Chanina who “nafisha zechutei”, but it doesn’t work for just any person. One sees that people are indeed harmed. This is a piece of Gemara.

What do I want to say from this in practice? In practice I want to say this, and afterwards I want to say a bit of a practical thing that comes out from this, and afterwards even more practical things that come out.

“Ein Od Milvado” – Truth and Path

One eitzah, perhaps the best eitzah, which is closer, the most close to the truth, but it’s not so simple to do it. Yes, the Nefesh HaChaim says, and of course in sifrei Chassidut [Chassidic works], certainly so, that if one thinks “ein od milvado”, as it says in the Rambam at the end of Hilchot Yesodei HaTorah, one thinks of God, all klipot become nullified, all troubles. A fact. If one says “ein od milvado”, kishuf becomes nullified.

In other words, the first shiur in Avnei Barzel of the series, a Jew is stuck unfortunately in the internet, stuck, he struggles every day, he gets up and his head immediately becomes twisted from it. What is the eitzah? He should say Shema Yisrael. It’s always an eitzah against everything, right? He should say Shema Yisrael, remind himself of Hashem Echad, and it’s “yisaper dikdusha yit’orer” [when one speaks of holiness, it awakens], everything becomes nullified, and he doesn’t use the benefit, but all the problems become nullified. This is one derech.

And I will say that it’s not only b’bechinat emet [in the aspect of truth], but b’bechinat derech [in the aspect of a path/method]. This is an eitzah, it’s a certain eitzah. It’s an important eitzah, perhaps without this eitzah no other eitzah works. But it’s an eitzah. It’s the greatest eitzah.

The Limitation of the Eitzah

On the other hand, in a certain sense, the eitzah, first of all, one must understand it. The… one must hold, the nafisha zechutei doesn’t mean he does mitzvot. It means, he was able to hold onto this emunah. A normal person, like that Jew was at a farbrengen, to understand “ein od milvado” he went out to the street, he bumped into the wall, he says, “I still see things besides You.” He bumped in. Right? It’s yes, the world is not literally a fantasy.

So, it’s not so simple, it’s not just a thing, it’s not a slogan that one says, it’s not a bumper sticker that one sticks on the car, “ein od milvado”. “Ein od milvado” is a thing that one can understand, and yechidei segulah need to understand it, one must live it. Perhaps for a few minutes a week a Jew can live it, perhaps Pesach at night. Perhaps those who learned last year the shiur before the Seder, that is dilug truly.

The Eitzah of Ignoring: “Father Is Not Home”

The Foundation of the Eitzah

In the Chassidic sefarim they explain the secrets of the Arizal. The Arizal says that this is not the truly only way, but sometimes there is such a strong klipah, that this is the only language. And this is truly, the only solution is to know that everything is nothing, only God is truth, and normally everything that one doesn’t need to reckon with.

This was the way of many Chassidim, it was in the Ropshitzer dynasty, it was the custom, all the customs of Kriat Shema shel HaMitah, all things that deal with klipot, they didn’t say. Why? Klipot don’t exist. I didn’t understand, there’s another explanation, that there shouldn’t be fear of Gehinnom, but they said, “It doesn’t exist!” They didn’t want to get involved.

The only way, in other words, if one has started to get into eitzot, it will never end. The eitzah is, ignore. By the way, ignoring is a tremendous eitzah. Whoever deals a bit in science between people, one must know when to use it and how, and certainly with the middot hayetzer hara [character traits of the evil inclination], and certainly one must know at which stage to use it, but “I’m not home, father is not home.” It’s a tremendous eitzah. It comes, he says, “Yes, I think I should do the other thing.” “Father is not home now. Come later, we’ll see each other.” We’ll see each other later, we’ll see further.

The Secret of Leil Pesach

This is the secret of Leil Pesach. Leil Pesach, comes, comes, comes the Almighty, “v’avar Hashem lingof et Mitzrayim” [and God will pass through to smite Egypt]. “V’ra’iti et Mitzrayim balailah hazeh” [and I will see Egypt on this night]. This means one understands, “ani v’lo malach” [I and not an angel]. There is only one God.

Pharaoh comes, “Yes, where is…?” “I don’t know, father is not home.” “Yes, Moshe, go search.” “I don’t know, I’m not home. Now I’m engaged in ‘ein od milvado’.” I did an aveirah [transgression] yesterday, I also don’t know. I’m not home now. Yes, this means… this means refusing the invitation.

The Practical Advice from the Perspective of Torah: Internet and Digital Technology

The Second Advice: Temporary Separation – The “Matzah” Model

The Parable of Chametz and Matzah: Medicine, Not the Essential

When a person prays, as it says in all the Chassidic books, but this works more commonly when one is already standing in something good. In other words, when one already has some spiritual merits. I’m going to pray now, I’m going to learn now. Ah, the whole… all the choleras, all the things, all the evil viruses in the world exist. What should be? Father is not home. Come back later. Tonight is Pesach night, today is not teshuva. Today is not to take care of all the problems. Tonight is Pesach night, today one thinks of the Almighty. All problems, Father is not home. Come back later.

The Story of Lot

This is one of the ways how it works. It is certainly the absolute truth, and therefore it is also the advice, even when one is not… Yes, this does come up. I can ask you the question of the Gorlitzer Rebbe, “Well, the world has problems, it’s not me, it does come up.” Indeed, Father is not home. He may knock. “And the men of the city surrounded the house” – this is the story of Lot on Pesach night. Entire generations turn around and around. Well, well, let them turn. I am here, I am not… I’m not talking to you.

And Lot made a mistake, he tried to speak with them. “The daughters of Lot” – this is stated in the Zohar, the secret of the departure of soul and spirit, the lower portion of those who tried slaughter. I am not in any way, I am not here. The angels said, “Tonight is Pesach night, today is not here, one does not perform slaughter, one does not speak with them.” That’s how it is, you know what one speaks. I’m not speaking with them now, I’m not home. He cannot see me, because I live in another world. Tonight there is a screen between the night of Pesach and the entire world. From this one goes out and makes “Shfoch Chamatcha” (Pour out Your wrath), because there is indeed a world. Okay, “Pour out Your wrath upon the nations.” But generally there is no world, and that’s it, and I’m not home.

The Limitation of the Advice: An Emergency Solution

This is advice, it’s wonderful advice, but it’s emergency advice. That is, on one hand this is the ultimate purpose, this is the absolute truth. On the other hand, this is advice, as understood in Nefesh HaChaim, that the advice can only be used in times of pressing need.

Why? Because the Master of the Universe created a world, and the truth is that it’s not in the entire world. Whoever lives only in this is not one who merits the World to Come. Ah, the world is not made. It doesn’t work, the truth is it doesn’t work. It works as first aid, like when a person has a heart attack. One shocks him, it’s a very strong shock, and it helps to revive him, but it doesn’t mean one can keep shocking a person. At some point, it stops working. And at some point, the heart must be able to work on its own. One must know the other ways, the secret of Sefirat HaOmer, the secret of the other seven days of Pesach. One must know the multitude of paths, the multitude of matters.

Two False Understandings of “Ein Od Milvado”

The First Error: Everything is Permitted

Another thing that is connected with this path of ein od milvado (there is nothing besides Him). It’s very important, one must understand, this doesn’t mean that it’s connected, but it doesn’t mean that. Right? We once spoke about Iyov (Job) on Pesach, that it doesn’t mean that this is the truth. But, connected with this way is somewhat the way of burning chametz.

If someone will say that there is only God, one can understand this two ways, right? And one must understand it very well. One can say, therefore, no difference, one may sin, there may be all transgressions, there may be all distractions. There is only God anyway. It’s all just garments, it’s all just… as one says, “nothing and nonsense.” It’s all nothing and nonsense, it’s all not to worry about.

The Second Error: Burn Everything

And there is such a one who comes more extreme and says, if so, one must burn everything else. If there is only God, it means one must burn the smartphone in the chametz fire, because there is only God. This is the idea of burning chametz.

And who is right? Who better understands ein od milvado? Both of them not, right? Ein od milvado is above the distinction of whether one must indeed burn the chametz or not burn the chametz.

The True Middle Path

But what? Just as we say that ein od milvado itself is not the complete ultimate purpose, which is a difficult thing to say, but this is the reality, whoever has tried sees that it is so.

And just so there are certain garments for opinions. One garment is, one doesn’t care about the whole thing. Sinned, didn’t sin, it’s all the same God. And the second way, which is also like advice, as I say that advice which emerges from Shema Yisrael, and not Shema Yisrael. Like a great question, that if one is in a place of danger he cries out Shema Yisrael, that you use the greatest thing for your foolish problem. How does it fit? Yes, it fits. But it’s an aspect of advice.

Burning Chametz: A Temporary Advice

And the same way there is advice of burning. The advice is very important to know, very important to know that the advice is temporary advice, as we learned from the entire secret of chametz, chametz is the counsel of the evil inclination, chametz is materiality, chametz is the root of all sins. If one should not eat chametz a whole year? No.

Burning the chametz is temporary advice. Separation is a way, but it’s temporary advice. Why is it temporary advice? Because it’s only a certain garment of service. The service doesn’t mean that the Almighty didn’t create the world, it doesn’t mean the world should be burned. It can be separated, and there is truth in the connection, but it’s not the truth.

The Rebbe May Not – But the Almighty May

Why Great People Must Abstain

Therefore, there is one advice. Let’s say the second practical advice. The first practical advice is to ignore, this is like mixing pride for the sake of humility. But the Almighty, as one says, yes, it’s stated in the Arizal, Petachei She’arim brings from the Arizal, it’s stated in books thus, why did the Almighty lower an angel? If not, is he no longer a king? Because the king would have become degraded. True? Yes.

In other words, this is not Torah, this is his path of service. This is the Chassidic path of service, that one cannot go down and go over. In other words, the Rebbe with the Rosh Yeshiva with the Mashgiach with all the tzaddikim, they cannot go on the internet, they cannot go where we are, because they would become degraded. Therefore they burn against it. When someone says one may not have a smartphone, the simple meaning is he is like the angel who became degraded. Indeed a great angel, but there was a great angel, Aza and Azael, who became degraded and went through the flood, he became degraded.

The Simple Jew Goes with the Almighty

Tell them very well, the Rebbe cannot go. The Rebbe indeed may not go, because the Rebbe would become degraded. But I am not with the Rebbe, I am with the Almighty. The Almighty may indeed go. The only one who may go on the internet is the Almighty Himself, or the Jew who goes with the Almighty Himself. The Almighty Himself can indeed go, He does not become lost. “All movements do not affect Him” one says in the lesson on Divine Unity. The Almighty does not become lost, He is also before this, and this is advice, therefore one goes to the Almighty Himself, He dances over the whole thing, the Almighty is also there.

The Rebbe is indeed not there, as it states in the Torah that it’s forbidden, but the Almighty doesn’t need to follow the Torah. But wait, yes, He is above the Torah, He is there also. This is one advice.

The Last Advice: Finding Food as a Remedy

Another advice, which the advice looks like the Rebbe was also more in agreement, but the truth is that it’s not the world of rectification either, it’s only temporary, as the Zohar says that finding food is a remedy, the world doesn’t grasp what he means.

The Internet and Digital Technology: Practical Advice from Torah Perspective

The Second Advice: Temporary Separation – The “Matzah” Model

The Parable of Chametz and Matzah: Medicine, Not Essential

The Rebbe is indeed not there. It states in the Torah that it’s forbidden, but the Almighty doesn’t need to follow the Torah. Wait? Yes, He is above the Torah, He is there also. This is one advice.

Another advice, which the advice sounds like the Rebbe also more agrees, but the truth is that it’s not the world of rectification either, it’s only temporary. As the Zohar says that matzah is food of healing, the world doesn’t grasp what he means. I have an answer why one doesn’t need to eat matzah a whole year. What he means to say is, that it’s not a good thing, matzah is not in itself better than chametz. On the contrary, chametz is originally better. Matzah is a medicine, as it states in Rambam, and everyone knows, that here is a thing that one must do for the sake of healing.

Essentially it’s not good to go radical, one doesn’t need to go to the other extreme, one doesn’t need to give all the money entirely for charity, or entirely in humility and so forth. But since there are such problems, it is the exodus from Egypt, one must go to the other extreme. And this is the meaning of the Zohar, that the Zohar says that not eating chametz is an aspect of medicine, it’s not an aspect of good in itself, it’s not better to eat matzah essentially, but there are situations where it’s better, one must do for the sake of healing one must do so. Therefore for a whole week one doesn’t eat any chametz at all, afterwards, this will give us the truth, that this draws up, this is a medicine, this gives the person that he receives back a balance in his soul, through this he can after Pesach indeed work with the chametz and fix it.

The Practical Application: Temporary Separation from the Digital World

The same thing, someone has become in a certain sense, one says inner foolishness for younger people, or people who are in the aspect of fools, or women which is the aspect of fools and so forth. He says, “I don’t agree to the whole thing, I’m going to burn the whole thing.” It’s advice, it’s advice. I will burn, he makes a very strict filter, or he throws away the whole thing. And he says, “I know it’s not the ultimate purpose, I know it’s not good, yes, but I’m doing it for a while for its own sake, it’s also a certain world above the land of Egypt, for a while for its own sake I must separate myself from the whole thing temporarily, because I’m completely mixed up.”

This is advice, practical advice. Many people, I don’t mean only many people, as the Torah, you see advice, you see how deep the Torah is. Yes, Chazal say that the Torah is deep counsel, counsel from afar like merchant ships, deep counsel from the great ones of the land. It’s deep advice. We would have thought that the advice is always away, or one person, and the Torah comes and makes a tremendous order. There is chametz, this is indeed a huge problem, the entire Egypt is itself the aspect of chametz, the entire sitra achra is chametz. Therefore what should one do? Ah, he says so, okay, the first, once a year, for seven days, one should not eat any chametz. This is the advice.

The Skverer Rebbe’s “Digital Detox” – A Thought Experiment

One must enter, one must respect a bit, one must appreciate a bit the sort of advice that the Torah gives, because we don’t know to think this way. Yes, imagine, the Skverer Rebbe came, and he contemplated the black shell of the internet that he saw in heaven, and he says, you think the advice is such that all Jews, yes, there is a problem, and one speaks truth, it’s a nice thing that one must have it, it’s a nice thing, not that one must have it, yes, it’s a mitzvah, it’s an obligation, one cannot turn away. Should I tell you what one must do? I contemplated the matter of chametz, I studied this, I looked in the writings of the Arizal what one does when there is such a shell. The Arizal says that the advice is thus, the Torah says that the advice is thus: seven days a year all Jews go on a digital detox.

One doesn’t touch any, as the Skverer Rebbe says that one does it a whole year, but he didn’t hold out. But for seven days a year! One doesn’t touch any screens, one doesn’t touch any phones, one will sell it with vows of boundaries, one will sell it to a gentile. If someone needs it strongly, he will sell it to a gentile. Understandably, there is always a way that one shouldn’t become stuck. But this is his approach, one will cover with papers, one will put, one will find all sorts of things to do instead of the chametz. For seven days one doesn’t touch it.

Someone will ask, what does it mean, it’s forbidden? No! But we need to find, we need… What I understand is, a person must have in his soul a certain distance, he cannot be sunken, right? He cannot be sunken in the depths of the sea, he cannot be like a pit full of snakes and scorpions, he cannot, he must find distance. Therefore, he fasts. For seven days he doesn’t touch it. What will be in the seven days, will one burst? For seven days one cannot survive? No, everyone survives almost seven days without chametz. As far as the soul can, as far as the soul can.

Shabbat as an Example: Once a Week Without Technology

But almost everyone survives the same thing, once a week a year one doesn’t touch the phone at all. We already do this on Shabbat. All Jews conduct themselves this way once a week, not only once a year, and it’s certainly one of the great rectifications. One can deduce, generally we are told on Shabbat one may not have a phone, it’s not clear which prohibition it is. But all Jews conduct themselves this way, and it’s without doubt that this is a rectification.

That is, this makes an entirely different sort of person. It makes that the whole week he doesn’t crave. Why? Because he knows that Shabbat he’s not there, not because he knows, he has like a level in his soul where he doesn’t touch it. And understandably, it doesn’t mean it’s pride God forbid, because it’s difficult sometimes. The person for whom it’s difficult not to touch, he indeed uses his phone on Shabbat. Well, perhaps only one Shabbat a year, one week a year, perhaps in honor of Pesach.

I thought many times, to introduce such a custom that Pesach one doesn’t look. I cannot, perhaps it’s not practical. But perhaps certain things, I was years that Pesach I didn’t go on social media. I said, Pesach is a holiday, it makes a lot of sense, not because I’m holy, it’s a holiday, one wants to spend with the family, I don’t want to use a computer. I cannot, I don’t want to.

Freedom Means “I Am in Control”

We will speak more practically how one can carry out such advice in practice. On that website I don’t go. Ah, there they only speak words of Torah. Very good. It’s a great mitzvah to go a whole year. It’s also a great mitzvah to eat chametz a whole year, but Pesach not. And so one receives freedom. This is what freedom means. Freedom means, I have space, I am in control of the thing, not it is in control of me. And this is the second practical advice.

Why Is It Temporary? The Question of “Ein Od Milvado”

The Third Advice: Making the Vessel Holy – Unifying Matter and Form

It certainly comes up, now what makes many people uncomfortable, yes, it’s built on the “ein od milvado” (there is nothing besides Him) from the land of Egypt. But it’s temporary. Why is it temporary? One could say, on the contrary, the true “ein od milvado” is temporary. We in this world cannot have it permanently. But one doesn’t grasp this, because that’s not the truth. The true “ein od milvado” is that even this is good. But fine, but there’s a certain time when one throws the “ein od milvado” through the way. And therefore one may do it temporarily, so that one shouldn’t err. Rabbeinu Yonah doesn’t eat chametz the whole year, he knew it was an addition. That’s the second thing. The second advice.

These two pieces of advice are closer to known things that everyone knows. Now I want to continue to advice that not everyone knows. In other words, what TAG [Technology Awareness Group] has never heard of. About these two pieces of advice, presumably we’re already talking.

—

The Third Advice: Making the Vessel Holy – Unifying Matter and Form

A Story with a Head of TAG: The Anti-Thesis to the “Treif” Approach

So, the story is like this, I once met one of the heads of TAG, who davens in my shul. Once I met him on Purim at the seudah, and I told him like this, I hold that he’s making a big mistake. He turns around and says, I have my own, and I say at my shiur that I have a plan for him. He turns around and tells everyone that a phone is treif, it’s tamei, and the internet is treif, it’s tamei.

I have a plan for him, let’s make a switch, on the contrary and on the contrary, just think, we think this way. And actually one tells everyone, actually one says that it’s completely holy. It’s completely holy.

The Phone as a “Holy Object” – All of Torah in One Vessel

A phone is such a kind of holiness, the entire service lies in the phone. It can reach the entire world, all words of Torah fit in. Imagine, yes? It’s not simple. A normal siddur can only be one siddur, it can have all nusachos, all siddurim, all kavanos at once. It’s not normal. It’s a holiness without parallel. All of Torah with the entire treasure of wisdom, with everything… with tzedakah, with a tzedakah pushka, with a shofar, one can put everything together. In short, almost all mitzvos fit into the phone. All of Torah certainly fits in. And it’s certainly a very holy object.

Prayers and Blessings for the Phone

It’s not at all a proof to tell the people, for example, it’s a very holy thing, a phone. One may not touch the phone before washing one’s hands. And in the morning, first, one must do differently. And afterwards, and perhaps one should make an order of blessings. Asher kidshanu (Who has sanctified us), I don’t know, asher asah li es ha’internet, asher asah li es haphone bikdushah (Who made the internet for me, Who made the phone for me in holiness). One makes a blessing. The Sages instituted blessings on every action. It’s a thing, yes? And for us, this is advice. The Jews struggled with a big problem, how does one live? A person eats and sleeps and everything, how does one live? But one makes a blessing on everything. What is a blessing? One makes formulas.

We are accustomed, actually, we cannot make new blessings. Okay, I don’t know. If one can make the internet, one can perhaps make new blessings too, I don’t know. But as Reb Motele of Debrecen says, the goyim may, but the Chassidim may not. We may not make a new blessing. One actually needs a blessing in the morning before opening the phone.

With the blessing should be a prayer. Just as one says when eating for the eyes, “shelo targileini besoref ochel ve’al tevi’eini lidei chet” [Don’t accustom me to fine foods and don’t bring me to sin]. Certainly in writing, there needs to be a prayer.

The Proposal: “Seder Techinot L’Internet”

Why doesn’t TAG put out a siddur “Seder Techinot L’Internet”? Which prayer, which supplication one says when going to such a website, which supplication one says when going to social media, “shelo yachshiluni bachavrei ve’esmach bahem” [May my friends not trap me and may I rejoice with them]. Simple prayers, that one needs to say. Just as the Bnei Yissaschar says about other things, if there’s no prayer in the siddur, one can make it oneself. One doesn’t need to be an Arizal, one doesn’t need to be an Arizal, “bechol lashon she’atah shomea” [in any language that you hear]. You can’t be obligated to make something like the holy Zohar text. One needs to make.

The Deeper Point: Taking the Vessel Seriously

But what I want to say deeper, I want to say deeper, that one needs to take the vessel seriously. Making it holy is a joke. Making it serious. In other words, let’s go back to our plan. We said that the great trouble is, the secret of the trouble is, that here is matter that can do everything, but it doesn’t know what it wants to do. It always wants to be able to do everything, it doesn’t want to do anything.

Unifying Matter and Form – Changes in the Physical Form

Therefore, the advice for this is, perhaps it’s not… I mean that one can, and the truth is that there are several theoreticians, people who work on this, but the problem is that there’s not enough money in it, so it doesn’t become so publicized. But one can, everyone at home can do certain such kinds of things, and it makes a truly huge change in the entire relationship.

What does one need to do? One needs to begin to unify the matter with the form. To unify a good one. For example, it’s perhaps technically not so true now, but it’s a fact that it is so true. This is for example, an iPad, a tablet, which one says one can have everything on it. But what’s the problem? One can also have other things. True? So there are solutions. I don’t know, I mean that the filter is backwards.

The Innovation: Not Just Software, But Physical Limitations

But the advice needs to be the other way. One needs to take this, this, iSchool sells such an iPad that has on it very nicely. I mean that it’s also a proper iPad. One needs to make, there is, one sells today such devices, it’s actually for the giants. One needs to make a device that is not made, perhaps it doesn’t work at all, or there needs to be a law in the matter, not just in the form. This is an innovation. A filter is still everything, and you’ve only pressed a “block”. No, one needs to have the form, the shape, the piece of plastic.

One needs to take seriously the piece of plastic, because the piece of plastic, technically it’s said, it will be created in the same computer that lies in the large and in the small, it makes no difference. Because our people, even with great knowledge and everything, we still live in the world of objects. In the world of objects I mean the world of reality, but in the world of objects.

Hardware Level: Actions in the Body of the Vessel – The Third Advice

The Foundation: People Live in the World of Objects

Teacher: This is an innovation. A filter is still everything – one can do everything, but one puts a block. No. One needs to have the form, yes, the body – the piece of plastic. One needs to take seriously the piece of plastic. Because the piece of plastic – technically what’s the difference what shape it is. It’s essentially the same computer that lies in the large and the small. It does make a difference.

For us people are – it goes, we have great knowledge in everything – we still live in the world of objects. Objects means the matter and forms, but in the world of objects. So naturally, how one sees the object makes a big difference. One needs to have certain objects that are certain things.

The Difference Between Vessels: Phone, E-Book, Tablet

Phone Versus E-Book – The Matter Is Not Made to Be a Book

So the first thing, for example, practically speaking – I for example, very much like a phone which is very practical to read on a screen or on a screen. I need to buy it an extra difference for this. A phone is not there. First of all it’s too small. Second, the light is not proper. Wherever, there are unlimited platforms where one can see not just from the form. From the matter, it’s not truly made to be a book.

Yes, there are e-books, which are made more so one can read. When one can technically read on everything, but it’s not made! The matter, it’s not made! It’s made for everything, a thing that’s made to be everything ends up being nothing, and this is, God forbid, the dwelling place of all demons.

The Necessity of Designation – Designating the Vessel for a Purpose

Therefore one needs to make, perhaps one needs to make intentions, here are whole questions, how must it be designated. One needs to search about, this is not fully solved things, a large part because the vessels that we buy are made by the demons. But there are certain, for example one should be able to buy, in stores everyone should buy. One can buy an e-book, e-ink, whatever it’s called, which more or less one can technically do everything on it. The stage that this whole thing is busy, that technically the book can, it can. This is not our problem. Every thing one can. With a nail one can hammer into a person’s head, and one can build a house. One can, on a large scale one can.

One needs to have designation, and one needs that the form factor, the vessel, the very matter of the thing, should be a book. And the truth is that there’s not enough, one can need to make even more. It will be missing a cover, and one needs to make that it should be, and it has to do with a whole discussion about skeuomorphism and stuff.

Actions in the Body of the Vessel – Not Just in the Soul

One needs to do more for the body than for the soul. It’s not a topic of the inner dimension, it’s more a topic of the external dimension, the other is of the body, the vessel of the thing. It should be that it can be designated, first of all one can designate it, then it doesn’t work.

A person buys a certain tool, then he designates it, he says “hareini koneh lishmah” (behold I am acquiring for its purpose), that means for its purpose. One takes a matzah and makes it for the purpose of the commandment of matzah. When he buys a book and says “hareini koneh sefer zeh, this e-book, for the purpose of Torah study, for the purpose of studying wisdom,” he’s going to read in this, even for the purpose of pleasurable study. This should be the newspaper, no problem. Ah, it’s not really a newspaper, and every time the newspaper comes automatically. Certainly, it’s more enjoyable, even better.

But now, this should be the newspaper, and one needs to make an action, the law is from designation usually one needs to make an action. One needs to make an action in the body of the vessel, in the body of the thing, which is designated for the thing.

The Effect of Designation – How It Changes Reality

When the Vessel Is Designated, the Other Thing Doesn’t Exist

And suddenly, you’ll notice, that if someone has such a kind of thing, the other thing doesn’t exist. Technically he can. Technically, everything is technical. But we don’t live in a world of technically. We live in a world of things, of objects. This object now, it’s a book. Now he’ll say, “ah, this is my book.” If he’s not in the mood for reading, he doesn’t do it. Technically one can also read on a phone, and technically one can also do many things. He’s not talking now about technically, he’s talking now about the way people actually live, which is in the world of objects.

The Same Thing in Reverse – A Phone Is Made to Be a Phone

And the same thing is in reverse, yes? That means, if for example, and here it becomes more complicated, a phone is made that it should always be in your pocket and it should follow you. It should be “follow you like a dog.” And it turns out, unfortunately it turns out in many situations, but it doesn’t turn out so strongly. And nothing happened. And one needs to do the action in the body of the thing, which I’m doing here on the point of the third advice, which is truly one can make a whole shiur just on details of this advice, but I feel that everyone needs to do trial and error for themselves, and there’s also a lot of work to do truly.

Practical Advice: Working with the Body of the Vessel

Working on the Hardware Level, Not Just on the Software Level

And if someone wants to make kosher technology, he should know that what he needs to do truly is work on the body instead of working on the heavens, making sure that one shouldn’t be able to access. And then one will indeed be able to access, that’s not the problem. But it needs to be clear, perhaps for example the device that one makes has even such a thing, yes, the 24, what’s it called? It’s a music thing, that’s what it is. It has a certain color, a certain size that’s well made for this, perhaps yes, perhaps not. And that’s what it is. It’s a tremendous fact. It’s not much about… one can’t there the technique, perhaps one can technically, yes, I don’t know if one can yes or one can’t, that’s not the topic. It’s giving a form to the matter, he gave a form to the matter.

The Matter Receives the Form from the Vessel

Backwards, but in a certain funny sense, the matter is what receives here, it gives the form, the matter gives the form to the matter, because the vessel makes it that it should be such a kind of thing.

The Importance of Where the Vessel Lies

Or if someone has a phone and puts it in a certain place. I saw in research and I checked it, it’s absolutely true, that a person has a phone and it just lies on him, he’s already in a certain sense in his mind he’s there, he’s available. This is a fact, most people. Again, technically, everything. I’m not talking about technically, I’m talking now about how people actually work. The kind of advice that the Torah always gives. And he noticed that the Torah always gives such kinds of advice.

I’m already too long and I’m already too lengthy, so… But if for example a person wants to not be distracted from his phone, research has been done, one needs to put the phone in another room. Perhaps even in another corner of the room already helps.

The Old Picture Versus the New Picture of a Learning Jew

It’s on my table, when I sit down to learn and next to my Gemara is a phone, so that’s the simple meaning, you don’t need to look, you don’t need to… What is there a picture of a Jew who learns? The old picture of a Jew who learns looks like a person, okay, a coffee, a cigarette with a Gemara. That’s what a Jew who learns looks like and he’s there, right? He already has a cigarette and he doesn’t need to go anywhere.

A contemporary picture looks like a Jew has a cigarette with a phone. I had, a simple phone is just as bad as a smartphone in this sense. I have a lot of experience with this, I’ve been learning in chavrusos for tens of years, tens of people with this, and I do it too. But that’s what it is. Now what’s happening? It means simply a new kind of picture. Not the picture technically what one can do, it’s a new kind of picture of reality, and people live in the world of bodies, not just in the world of what one can radically do technically.

The New Reality – Learning with All the Demons on the Side

Wherefore, if one sits down with a Gemara and a phone on the side, you’re sitting with the Gemara and with all the demons on the side. No problem, certainly you’re not going to look, you’re going to answer me a call only on emergency pickup, everything is fine and well.

Practical Advice for Digital Self-Control: Time Limitations and the Power of Vows

But with research and ministers, research has been done on this, that everyone can make a line’s features so that it will be a bit less. As you recognize, you don’t need any great which, your servant can be that on Shabbos there are many who are not weak to deal with a cellphone or a book or a Gemara. No, because even on Shabbos too, he has teeth to be clever first, also needs to pick up the phone truly, and the same thing from being awake. No, it makes a difference. And this is another example of what one needs to do – a concrete action.

More Practical Examples: Stickers, Yichud, and Kissing the Vessel

One Must Do an Action – Put the Phone on a Different Table

One must do an action, it will learn itself, take your phone, ignore it, on the next table. People have done this. No, one buys a lock. One must find strategies for this. Such schools that have such… lately, I think it’s a wonderful strategy. It’s also a good thing, I tell in the cold… I become in a shul that doesn’t allow. And certain ones see, I won’t be worth in so many details. These are two strategies that I say practically.

The General Principle: Hardware Level, Not Software Level

But the general principle is that instead of seeking strategies on the software level, one must seek strategies on the hardware level. Strategies on the hardware level means that one must do, certainly if we want, the first two strategies I mentioned, going completely beyond in wealth, if we want to go into living with this world, one must find strategies on the hardware level.

Practical Examples: Stickers, Kissing, and Yichud

Perhaps put a sticker, one must do actions in this world that designate the material to a certain form. Just as a woman doesn’t become betrothed with nothing, she becomes betrothed with a ring, and the custom is that she wears the ring always, now she is a betrothed woman. The same thing, one must take the phone and put on it a sticker, not the sticker that says tags, kosher device. Perhaps also. In a certain sense, they’re not crazy for thinking this way.

Buy a Special iPad Only for Torah

But this should only be a beginning to start running. One must make this be, the tablet is a Gemara. This should mean that it’s a Gemara, one gives it a kiss. Why doesn’t one give it a kiss? I’ve seen people learning with taste with an iPad, he sometimes doesn’t give a kiss to the iPad when he finishes learning, or he starts like he does with the Gemara. Why is it lacking?

Very good. And buy a special iPad, immerse it, okay, one can ask whether it goes down in the mikvah, find some way. Take a special iPad, and on that iPad should only be Torah. Why does this perhaps work? Because sages once had to look something up? I don’t mean technically. I mean it’s the yichud.

And put on it a big sticker, “This is a Gemara.” Put it in the Gemara closet, and take it out and give it a kiss. It’s a holy thing.

The Difference Between Phone and Tablet – The Heimish Wisdom

A Phone Is Made to Run After a Person

And if a person has a phone, it’s not so purposeful. A phone, the form factor is that it should be a thing that runs the whole time after a person. One must know what it’s made for. But it’s an important thing, I communicate with other Jews, it’s a great mitzvah. One must make all the safeguards and it should be designated for this. And it’s not for…

The Heimish People Grasp the Foundation – Tablet, Not Phone

I mean for example, many of the Heimish people grasp this thing a bit, and say, one makes a tablet, not a phone. I hold that there’s great wisdom in this. One must go much more, much deeper, much further with this sort of understanding, right? Perhaps a phone isn’t made to… There’s a technical reason, it’s another thing that I’m not fulfilling any…

A Phone Isn’t Made to Watch Videos

A phone isn’t made to watch videos. For example, it’s very small, it’s not pleasant to watch videos. If one must watch, one must watch really like this, in front of the eyes. It’s really like this, you block yourself out from the whole world. It’s a very problematic body.

So one can see, a phone is very good at being a phone. It’s very not good for other things that have been put into it. And the truth is, one must, not all things, perhaps for WhatsApp it’s good, and for certain things. But it’s very not good to watch videos, and one can see that it’s…

Summary: The Foundation of the Third Strategy

One must speak about this much more. I see that here there are very many details that perhaps should already be a whole educational lecture. But the main foundation of the matter is this, that one must attend to, one must be engaged in this sort of hardware, not just this sort of hardware, but where it lies.

Example: Where the Phone Lies in an Office

If someone for example has an office or a place, and his phone lies on a certain shelf, and when it rings he has to pick it up and go with it, he has already given a certain form to this. Perhaps which sort of apps he puts, other various technical strategies that the world knows and understands and people who are involved in this, these are all ways how one can live with this, when one must live with this, and these are all strategies.

This Isn’t a New Shulchan Aruch – Everyone Must Do Trial and Error

And I don’t know if it’s worthwhile, it’s perhaps appropriate yes to make several details, but I won’t make too much that it becomes another whole Shulchan Aruch, I won’t make new Shulchan Aruchs. But the idea, the basic idea is this,

Practical Advice for Digital Self-Control: Time Limitations and the Power of Vows

Time Control and Availability

And one must also, by the way, when people need to control their schedules, it can’t be that a person must be available on his phone from early morning until night.

If there’s a bad boss or a bad rosh kollel, I don’t know what, a bad rosh yeshiva who says, “In this next office no one may be available on social media” and so on, I think he’s doing a favor for everyone. He’ll go afterwards, nothing happened that he’ll be limited in a certain way.

The internet is certainly useful, doesn’t yet mean that one must be there the whole time. If someone is really crazy, he only looks at the… sorry, I also have distractions now.

One must for example make time like Shabbos. Perhaps Shabbos is enough, by the way, I’m not saying Shabbos, perhaps Shabbos is more than enough. But these are the sort of approaches that one can think. One can think much more.

The Foundation of Vows – A Torah Method for Self-Control

The Basic Concept of Vows

The whole topic of vows which is built on this, that a Jew can sanctify a certain object. Although from the Torah there are oaths, there are things that you have forbidden yourself and you have sanctified yourself. But the meaning is that a Jew can himself make “a vow upon myself regarding this thing.”

The Difference Between an Oath and a Vow

And the great advantage, what is the thing, right? A person makes a vow. Why shouldn’t he be able to say, “I will make an oath”? What is the difference between an oath and a vow?

He makes an oath, “I won’t eat this week except such and such.” No. He makes a… a vow is different from an oath. A vow is simply I say, “This thing is forbidden to me.”

Now, when he sees this… what is the difference? Why do people make vows and not just oaths? Because this helps much more.

The Power of “This Thing Is Forbidden to Me”

When a person says, this piece, this sort of meat, this meat, or this sort of meat, or this piece of meat, now it is forbidden to me, now it is for me like pork. It’s not pork for everyone, for me it’s pork.

Suddenly you’ll see, there’s much less chance that he’ll transgress his vow God forbid, than now telling him, “I don’t want to eat meat this week.” It’s a great difference.

Of course, a person can himself permit his oath, there’s also a way. These are all distant remedies and amulets, that one must learn.

Conclusion: The Practical Message of Pesach

And I hope everyone should have a joyous Pesach, and learn from the Torah, from the ways that the Torah gives itself advice with the contradiction, with Haman, with Pharaoh, with chametz, one can learn practically for our life for our sort of problems.

A joyous Yom Tov.

אינטרנט, מדיה חברתית וטכנולוגיה דיגיטלית: פרספקטיבה של חומר ותיקון

הקדמה: ההקשר של השיעור

מגיד השיעור:

אחים יקרים, יהודים יקרים, כבר ערב פסח, כבר שרפנו את החמץ. קצת מוקדם שרפנו את החמץ, כי זה ערב שבת, ועדיין אוכלים אותו. אז אני רוצה לדבר קצת על זה.

וזה המשך, השיעור השלישי, ולכאורה זה יהיה החלק האחרון במיני סדרה שיש לנו כאן, בסוד האינטרנט, בסוד האינטרנט והטלפונים וכל הענינים הנלווים, מדיה חברתית, בינה מלאכותית, וכל הדברים.

זה המשך, העיקר נקודה היא בשני השיעורים האחרונים, שהיו במובן מסוים הקדמות תיאורטיות, ואנחנו ננסה היום להתחיל יותר מדרכים מעשיות. אני עוד אומר עוד יסוד אחד כזה, אבל דברים מעשיים שאפשר לראות לאור היסודות שהנחנו, ואפשר להבין למה אלו הן העצות, למה אלו הן הדרכים איך להתייעץ.

פרק א׳: חזרה על היסודות – מציאות, חומר ורע

יסוד ראשון: רק הקב״ה יש לו מציאות אמיתית

מגיד השיעור:

השיעור הראשון היה כלל הדברים, הפשט של זה הוא שאין בעולם שום דבר שיש לו מציאות. מציאות יש רק להקב״ה, כל השאר הוא, כלומר אין לו דין הוי׳, כמו שהמהר״ל אומר בהקדמה לגבורות ה׳. הקב״ה נקרא י-ה-ו-ה, שם הוי׳, הוא הוי׳. כל שאר הדברים יש להם הוי׳ משני, הם מקבלים ממנו קיום, או בשפה שלנו, הם כלים או אמצעים להגיע אליו.

אבל המטרה הסופית, גם ההתחלה והמטרה, היא כביכול האין סוף, האחד. וממילא אי אפשר לומר לא טוב ולא רע, על פי האמת, על שום דבר, רק על הקב״ה צריך לומר טוב. כל שאר הדברים, כמה שהם מביאים אליו, כמה שהם עוזרים – וצריך להבין מה זה אומר להביא אליו, זה לא סתם דבר לומר – כמה שהם עוזרים, הם טובים, כלומר הם טוב משני, הם טוב מצד שהם מחוברים לה׳. וכמה שלא, זה מה שאנחנו קוראים רע.

מה זה אומר “רע”?

מגיד השיעור:

אבל רע לא אומר שיש לו קיום מצד עצמו לבד, רע אומר שזה חלל, כמו שהארכנו יותר בשיעור השני, שמשתמשים בזה שיש דבר שאינו ה׳, וממילא הוא לא חייב להיות. הוא חייב בסוף להיות, אבל בינתיים, בעולם הבחירה, בעולם הזה, הוא לא חייב להיות ה׳, הוא לא חייב להיות שום דרך לה׳. הוא יכול להיות כאילו דבר בפני עצמו, או הוא יכול אפילו להיות מרחיק או מפריד כמו שקוראים לזה, וצריך לדעת גם מה הדברים, מה המילים אומרות.

ומצד זה, זה מה שאנחנו קוראים רע. במילים אחרות, כמו שאמר הבעל שם טוב הקדוש, כתוב בתולדות, אין דבר כזה רע, רע הוא לשון מלרע. מלרע, כמו שיש מילה מלעיל ומלרע. מלעיל אומר למעלה, מלרע אומר למטה. מלרע אומר שזה למטה.

מה זה אומר למטה? בשפה שלנו זה אומר חומר או קליפה. מה זה אומר חומר? וזה הארכנו יותר, הבחינה שמסבירים מה זה אומר חומר, ומזה אפשר להבין איזו פתרון ספציפי צריך להיות, איך בדיוק מביאים את זה לטוב.

יסוד שני: מה זה אומר “חומר”?

מגיד השיעור:

המילה חומר לא אומרת שזה רע, לא כמו תאווה, לא שזה אבסורד תאווה. היסוד, כשאומרים שיש כן, והמקובלים אומרים שיש כן נקודה שנקראת רע כביכול, שקוראים לזה הסטרא אחרא, החמץ, העמלק, היצר הרע, כמו כל הדברים שקוראים כן את השם רע על זה, “יוצרו קראו רע”, כן, כתוב בגמרא על היצר הרע, הוא נקרא רע. אז לא רע?

הפשט הוא, שזה שדבר יכול להיות הכל, הוא יכול להיות כל דבר. במילים אחרות, אין לו מעצמו גבול, כמו שקוראים לימיט, גבול. הוא לא מוגבל להיות דבר מסוים, הוא לא מיוחד. כן, יחוד וגבול, הוא לא מיוחד. הוא נקרא קדוש. קדוש אומר מיוחד, שייך למשהו, מיועד, כמו “מיועדת לי”, “מיוחדת לי”. הוא שייך למשהו מסוים.

וכל העולם, הבחינות שהוא חומר, וככל שדבר נקרא יותר חומרי, יש לו פחות יחוד, יש לו פחות גבול, הוא פחות דבר אחד, אפשר לומר שהוא יותר טהור, הוא יותר הרבה דברים. לא שהוא הרבה דברים בפועל, הוא יכול להיות הרבה דברים.

חומר הוא השורש של חטא

מגיד השיעור:

וזה הסברנו, וזו המילה כשאנחנו אומרים שחומר הוא רע כביכול, שזה טומאה, זה לא טומאה, אין לו שום חטא, אבל זה שורש של חטא. ודיברנו על זה, דיברנו כאן במקום אחר על טומאת מת, שמת זה לא עבירה להיות מת, אבל השורש של כל העבירות הוא להיות מת. השורש של כל העבירות הוא הדעת שחומר יכול להיות וזה לא.

פרק ב׳: הבעיה של “כלים” וחירות

למה “זה רק כלי” זה לא מספיק

מגיד השיעור:

וזו הבעיה. ולפי זה הלכנו קצת יותר רחוק והסברנו שאם כך לא מספיק סתם לומר שהכל כלים, אין כלים טמאים ואין כלים טובים, זה תלוי מי משתמש בהם. שאלה כזו צריך להבין איך משתמשים בכלים. הקב״ה עשה את הכלים, אם לא נדע איך להשתמש בכלים, איך לתקן אותם, לא נוכל להביא אותם לה׳. ממילא צריך להבין שהבעיה של הכלים, השורש של הכלים הוא שהוא חומר, שהוא יכול להיות כל דבר.

המשל של חירות ויצר הרע

מגיד השיעור:

והסברנו איך המשל של יצר הרע שקוראים חירות בלשון הלעז, פשט של חירות, נכון? השם המשותף, חירות, יש לו הרבה משמעויות. וכשאנשים חושבים שחירות אומרת, וצעירים ובני נעורים חושבים שחירות אומרת שאפשר לעשות כל דבר שרוצים, הרעיון של הפקרות, בינתיים כשמתבגרים מבינים שזה של בני נעורים, זה לא חירות אמיתית. יכול להיות שזה שלב שנראה, אבל זה לא חירות אמיתית. זה מבחינת חומר.

פרק ג׳: שני הפתרונות השקריים

פתרון א׳: לעשות חומה

מגיד השיעור:

והפתרון של החומר הזה הוא לא, כמו שאמרנו שכבר לא לשים קיר סביב זה, אז זה לא תיקון, או אפילו לא. כן, אפשר לראות בבירור את שני הפתרונות הילדותיים. כן, יש את הגישה שאומרת שצריך לעשות חומה סביב זה, זה לא פתרון. למה? כי זה לא מתקן את החומר. זה עולם אחר, ובגלל שהבעיה שיש נשארת כל הזמן. יכול להיות שעומדים מחוץ לזה, אבל זה נשאר כל הזמן.

פתרון ב׳: “זה רק כלי”

מגיד השיעור:

ואותו דבר, האחר, האנטי-גישה שאומרת שזה רק כלי, גם זה לא פתרון. לעידן לא מתאים, שניהם משורשים באותה בעיה. שניהם לא מתאימים, שניהם עולמות אנלוגיים, שניהם לא מבינים את המהפכה הדיגיטלית. שניהם לא מתאימים לענין שיש משהו סוג חדש של חומר, או כמו שאמרנו שצריך להסביר שזו רמה חדשה של חומר, את זה צריך להבין היטב. אבל זה בהחלט סוג חדש של חומר, משהו צורה חדשה של החומר, אבל זה בעצם בדרך שזה מגיע אלינו, לכל הפחות זה חומר יותר חומרי, דבר שיכול להיות הרבה יותר דברים, כמו ההבדל של מסך דיגיטלי מנייר.

פרק ד׳: ההבדל בין נייר למסך – סוג חדש של חומר

המשל של נייר

מגיד השיעור:

נייר יכול להיות הרבה דברים, נייר הוא נייר סובל את הכל, אבל מה שכותבים עליו יכול להיות רק דבר אחד. בעוד שמסך, אפילו בשעה שכותבים עליו הוא עדיין יכול להיות הרבה דברים. הוא סוג אחר לגמרי, אפשר להסתכל עליו הוא יותר חי.

המסך לא מקבל צורה

מגיד השיעור:

כמו שאנחנו אומרים, זה לכאורה גם חירות, אבל זה מאוד שונה. המסך בעצמו לא מקבל צורה, הוא לא נעשה שום דבר אף פעם. זה כמו, לא לקחת משל, כמו נער או בחור, כזה מבקש, הוא הולך לכל אחד, הוא שומע מכל אחד, אבל הוא לא נעשה שום דבר, הוא לא רוצה להיות שום דבר, כי הוא רוצה לשמור תמיד את החופש.

ועל זה אותו אדם מסתכל על המסך כל הזמן, זה נורא מושך, כי יש בזה את החופש, הוא יכול להגיע להכל, הוא יכול להביא הכל לכאן, הוא יכול להיות הכל.

פרק ה׳: הפתרון האמיתי – שאלת חכם חצי תשובה

להבין את הבעיה זה הצעד הראשון

מגיד השיעור:

ומה שאנחנו צריכים לעשות ממילא הוא לא לא להבין את זה. אם אנחנו לא מבינים את זה, בין אם אנחנו עושים מחיצה מסביב ומסביב, ובין אם אנחנו אומרים, ממילא זה הבדל, אנחנו לא צריכים להתאים, אנחנו לא צריכים להיות שום סוגיה, אין שום סוגיה שנקראת אינטרנט בכלל, יש את אותה סוגיה ישנה של לעשות טוב ולא רע שתמיד הייתה. אלה לא נכונים, שניהם לא נכונים. למה? כי שניהם לא הבינו מה זה אומר להיות מסך, מה זה אומר להיות מחשב, מה זה אומר להיות הסוג הזה של חומר.

אם אנחנו מבינים כן, ותמיד שאלת חכם חצי תשובה, מה נשתנה, מה העדות והחוקים והמשפטים, מה שאנחנו שואלים, אם אנחנו מבינים בבירור את הבעיה, כמעט תמיד נפתח, לפחות נדע באיזה כיוון אנחנו צריכים ללכת לחפש את התשובה. אז עכשיו שהבנו בבירור את הבעיה, אנחנו יכולים לראות מאוד בבירור, נפתחות דרכים מאוד פשוטות איך למצוא את התשובה.

התשובה היא לא חומה ולא הפקרות

מגיד השיעור:

התשובה שהיא לא תשובה מבחינת לעשות חומה, לא התשובה של לומר שאין שום הבדל, אין, ממילא אין שום דין פילטר, אין שום לא פילטר, אין שום דבר, כל אחד יעשה איך שהוא מנסה להיות טוב. אלא יש כן דרך שאנחנו יכולים לנסות לפתור את הבעיה של זה.

ואנחנו מבינים, דרך אגב, אם אנחנו יכולים, וזה בהחלט בעיה, אני לא אומר שפתרון מלא לוקח את הבעיה. כן, פתרון מלא אומר שנשארת תמיד הבעיה, אין לי שום פתרון, נגיד, ברור. אני מתכוון שהמבט שהורדתי שבוע שעבר מראה כמעט מיד את הדרך לפתרון, אבל הסוג הזה של פתרון לא אומר שהלאה לא יהיו שום ניסיונות.

פרק ו׳: המשל של חתונה – עולם התיקון

חתונה היא הפתרון לתאוות ניאוף

מגיד השיעור:

כמו לומר שהפתרון של תאוות ניאוף הוא להתחתן. להיות פרוש זה כמו תרגום, לומר סתם מה שאני רוצה, כמו השיטה הליברלית שאומרת “עשה מה שלא מזיק לאף אחד”, זו לא שיטה כי יש בזה יותר מדי חופש וזה לא מוביל לשום מקום, לא עושים, לא נעשים אף פעם שום דבר, לא נעשה אף פעם שום דבר מהיצר הרע הזה. אבל מה כן הפתרון? להתחתן.

חתונה לא לוקחת את הניסיונות

מגיד השיעור:

ולהתחתן אומר שלא הולך הניסיון, נכון? כשאומרים שהפתרון הוא להתחתן, לא להיות פרוש או להיות מופקר, אז אם כך מה? נשארים עם היצר הרע? היצר טוב עם היצר הרע? כי הוא ניסה להשתמש בזה בדרך הנכונה, בזמן הנכון? זה לא הולך, עדיין יהיו ניסיונות כשהוא רואה אחר, עדיין יהיו ניסיונות בעצמו, ובזמנים שאסור, וכן הלאה. עדיין יישארו כל הניסיונות שיש.

אבל חתונה נותנת דרך החוצה

מגיד השיעור:

אבל, זה הפתרון האמיתי היחיד, ומי שחי את החיים האלה, האמת היא, אפילו כשהוא נופל, כלומר, מישהו שלא יצא לו פת בסלו, ולא מישהו שיש לו פת בסלו, אפילו אם יש לו כן מחשבות אסורות, יש לו דרך איך, כלומר, הוא חי את זה, אפשר לומר יש לו דרך, כן, כמו שאומרים פשוט תרגום, מישהו שדומה לו פת בסלו, מישהו שיש לו פת בסלו, ומה זה יש לו פת בסלו?

המעשה של רב עמרם

מגיד השיעור:

כמו שרואים בגמרא, יש כל מעשה של רב עמרם, במסכת כתובות, הוא מתעורר מאישה ברחוב, הוא יכול ללכת הביתה ולומר לאשתו, ביתו ואשתו, לומר הנה, עכשיו הוא יעשה את זה בקדושה. העצה הזו אין לשום בחור שאין לו דרך להוציא את התאווה בקדושה. יכול להיות שהוא עדיין מהרהר, הוא עדיין היה מהרהר באחר, אבל יש לו דרך החוצה. זה דבר אחד שאפשר לומר, זה התרגום, כן, הוא נשאר עם הבעיה, אבל יש לו פתרון לבעיה.

פרק ז׳: עולם התיקון – כשליצר הרע יש צורה

עולם התיקון הוא לא עולם בלי יצר הרע

מגיד השיעור:

אבל יותר עמוק הייתי אומר, שאדם שהתחתן, הוא חי כבר בעולם התיקון. עולם התיקון הוא לא העולם שאין בו יצר הרע. נכון?

עולם התיקון, זה העולם שבו ליצר הרע יש צורה, שבו היצר הרע משמש את אשתו, לצורך ניוול, לצורך איש ואשתו, לצורך להוליד ילדים, לצורך לנהל בית יהודי, הוא חי בעולם התיקון.

אפילו עם ניסיונות, הוא לא יכול להיות עולם התוהו

מגיד השיעור:

לכן, היצר הרע שיש לו, הוא יוצא לרחובות ויש לו ניסיון, או אפילו ממש ניסיונות שאדם יכול להיות לו, אפילו כשיש לו ניסיון הוא לא יכול להיות עולם התוהו.

—

[סוף חלק א׳]

שדים, דיבוקים, ויסוד החומר בלי צורה: להבין את הסכנה של כוחות לא מעוצבים

ההבדל בין חתן לבחור בניסיונות

המעשה של רבא: לתקן תאווה בקדושה

כמו שרואים בגמרא, גמרא של רבא במסכת כתובות, שהוא מתעורר מאישה ברחוב, הוא יכול ללכת הביתה ולומר לאשתו, “להתכונן עבורו”. אומר, “בסדר, עכשיו הוא יעשה את זה בקדושה.”

העצה הזו אין לשום בחור שאין לו דרך להוציא את התאווה בקדושה. יכול להיות שהוא עדיין כאן הירהר – הוא עדיין היה מהרהר באחר – אבל יש לו דרך החוצה.

הפשט: אדם נשוי חי בעולם התיקון

זה דבר אחד שאפשר לומר, זה התרגום: הוא נשאר עם הבעיה, אבל יש לו פתרון לבעיה.

אבל יותר עמוק הייתי אומר, שאדם שהתחתן, הוא חי כבר בעולם התיקון. עולם התיקון הוא לא שהעולם אין בו יצר הרע. עולם התיקון הוא שהעולם שבו ליצר הרע יש צורה, שבו היצר הרע משמש את אשתו, לצורך ניוול, לצורך איש ואישה, לצורך להוליד ילדים, לצורך לנהל בית יהודי. הוא חי כבר בעולם התיקון.

לכן, היצר הרע שיש לו יוצא לרחוב ויש לו ניסיון, או אפילו ממש ניסיונות שאדם יכול להיות לו, אפילו להיות מוטרד מניסיון, הוא לא יכול להיות עולם התוהו. אפילו הוא נכשל בניסיון. אני חייב להיות בחור, אחד שאין לו בכלל את הכלי, אין לו בכלל את… כן, מה זה אומר, את החורים לציורי, בכלל פרק גופה. כשהוא נופל בזה, אפשר לראות אותו, הוא נופל בזה, הוא נזרק החוצה. כי הוא נופל לגמרי מעולם התיקון.

המצב של בחור: רחוק מעולם התיקון

אם למישהו יש ניסיון, חוץ מנשוי שיכול לחזור לאשתו, בישראל יש את האדם המתקן שלו. נשוי, במובן מסוים יכול לומר, אבל בחור יש לו היבט של להיות לגמרי פרוש – הוא לא גורם בכלל, הסוגיא הוא חי בעולם המלאכים, הוא לא גורם בכלל את כל הדבר הזה. הוא יכול לראות את זה כמילים של הניסיון שבמובן מסוים זה אמת, אבל מצד שני, ואנחנו יכולים להיות כל אחד יותר טהור.

המיקוד האמיתי: לא הניסיונות, אלא היסוד

המשל של אינטרנט: לא רק נוף

זה מה שצריך בכלל את אותו הדבר. זה משל טוב: העולם חושב הרבה פעמים שהבעיה העיקרית של האינטרנט היא נוף, אבל זה לא. באותו אופן אבל אני רוצה לומר, שסוג הפתרון שאנחנו הולכים לחשוב עליו זה לא הפתרון שנוגע לניסיונות. זה לא הניסיונות של הנות שזה אולי רק בעיה אחת, כשמסתכלים על זה כאילו הבעיה של זה מביאה לזה.

לא, אנחנו רוצים לומר את היסוד של הדבר עצמו, נכון? ולא הבעיה של ביטול זמן, של לשון הרע, של הסוג הזה שאתה נעשה אדיקטיבי, וכל מיני שטויות אחרות של הסחת דעת וכן הלאה שיש בזה.

פרישות זו לא העצה

אלא מה כן, מה שאני רוצה לומר הוא, ולא להתרחק, לא להיות פרוש. להיות פרוש זה, אנחנו מדברים על מה שיש מקום לזה, אבל זו לא העצה שאנחנו אומרים, זה לא עולם התיקון. עולם התיקון לא יכול להיות פרוש.

עולם התיקון הוא שאנחנו נאמר את הדרך איך אנחנו מתקנים את הדבר הזה. וזה שאנחנו נהיה כלים, שהצורה שלנו תבוא, אולי לא לגמרי מקבל צורה, אבל יכול בחיינו, זה לייף, כן?

כל עולם הזה הוא חומר שצריך צורה

כל עולם הזה, במובן מסוים הוא חומר שהוא כמו לא, כן? אנחנו אמרנו על האינטרנט שזה יותר יחיד כזה, אבל כל העולם הוא כך, כל היצר הרע גם כן. הוא לא מקבל צורה מצד עצמו, אבל אנחנו מכניסים אותו לתוך צורה, והוא מבין את עצמו, וזה נעשה איזה תיקון.

לחיות כאדם בוגר

אותו דבר, אני רוצה לומר לגבי איך אנחנו עושים את זה בצורה? אנחנו עושים את זה כאדם בוגר, בן אדם בוגר, ואחר כך יודע שזה לא יכול להיות שאין ניסיונות. זה אומר אבל שאנחנו לא נצטרך כשאנחנו נכשלים, גם לא, תמשיך הלאה, כי אנחנו נשרוף את זה – זה לא פתרון.

ואותו דבר לא נהיה כמו בחור שכשהוא נכשל הוא אבוד, הוא אבוד. בסדר, הוא לא הצליח היום, הוא יצליח מחר, כי יש לי כבר איזו דרך מסודרת איך לחיות עם זה.

אוקיי? זו התוכנית שלנו.

היסוד של שדים: מה קורה כשפוטנציאל נשאר בלי צורה

הקדמה: להבין את החומרה של הבעיה

לפני שאני אומר את זה, אני רוצה אבל להוסיף, להבין קצת ברור כמה חמור, כמה רחוק הולכת הבעיה של סוג דבר כזה שהוא חומר שאינו מקבל מרות, חופש שהוא לא רוצה לקבל מרות.

ואני רוצה לומר יסוד שכתוב בספרי קבלה, והיום, ואני ראיתי אצל אנשים שונים שמלבנים את זה יותר כך.

ההגדרה של שדים ורוחות

היסוד נקרא שיש בעולם שדים, שדים ורוחות. היצר הרע נקרא שד, זה ראינו בגמרא, היצר הרע קוראת הגמרא שד. היצר טוב נקרא מלאך קדוש, והיצר הרע נקרא שד.

מה זה פירוש שד? וכך מסביר הרמב״ן בדרכו, והרמב״ם והמקובלים בדרך קצת אחרת, ואני לא עוסק עכשיו בסוגיא להבין, אבל אני רוצה להבין אותו למעשה.

הפירוש: פוטנציאל חזק בלי צורה

שין-דלת הוא מה שקורה כשיש דבר שיש לו פוטנציאל חזק, יש כוח חזק, כמו אנרגיה חשמלית שהיא כוח נורא, ואף אחד לא נותן לזה צורה. יש צורות מסוימות, כאלה כביכול חצאי צורות, לא ממש צורות עם עצמיות, אבל כאלה נפשות שנעשות מזה. זה פירוש שד.

הפשט של הרמב״ם: אדם שלא משתמש בדעתו

במילים אחרות, אומר הרמב״ם למשל, אומר הרמב״ם בדרך הפשוטה: אדם יש לו דעת, כל אדם יש לו דעת, אפילו הוא לא משתמש בדעת באופן המתוקן יש לו דעת. כשהוא אדם השלם, אדם נכון, הוא משתמש בדעתו ובונה עם זה בניינים.

אם הוא לא אדם טוב, לא פשוט שהוא נעשה לא אדם, הוא לא נעשה בהמה. אומרים שאדם שאינו אדם הוא בהמה, זה לא נכון, אומר הרמב״ם, הוא הרבה יותר גרוע מבהמה.

למה הוא יותר גרוע מבהמה? כי הוא מועיל להזיק ולא להועיל, נכון? הוא יכול להשתמש בשכלו לעשות כל מיני טריקים מרושעים ולסבב לאנשים את הראש ולעשות עוולות, אבל עם שכלו הוא לא עוזר לבנות עולם, עולם מתוקן. זה נקרא שד, אומר הרמב״ם, זה נקרא שד.

הפירוש של המקובלים: כוחות ממשיים

בקבלה כתוב על זה יותר חד, כביכול שיש ממש, כך מתארים המקובלים, אולי זה באמת כך, שיש ממש כאלה כביכול כוחות, יש כאלה…

הכלל: ניטרליות לא קיימת

במילים אחרות, אפשר לומר כך: מה שהחומר הוא פוטנציאל, לא אומר עדיין שזה נשאר ניטרלי. כי כדי שיהפך מ… זה ניטרלי מצד מה שהוא הפוטנציאל, אבל כדי שיהפך מניטרלי, מהפוטנציאל, להיות איזה דבר טוב, צריך להיות בכוונה, צריך להיות שדווקא יעבדו כדי שיהיה כך. במילים אחרות, צריך בכוונה במחשבה תחילה להביא נשמה.

מה שאין כן אם לא הולכים בכוונה, לא פשוט שזה נשאר ניטרלי, זה נשאר כמו שזה. זה לא איך שהעולם עובד. מי שיסתכל סביב בעולם יראה שזה לא נעשה כך. כשזה נשאר ניטרלי, יתפסו…

המשל של חמץ: איך בקטריות נתפסות

הרעיון של חמץ

מה זה חמץ, כן? זה הרעיון של חמץ, נכון? שלוקחים בצק, בצק בעצם אינו חמץ, זה לא שחמץ הוא רע, אני רק רוצה תמונה לסוג הרעיון הזה.

לוקחים בצק, לכאורה הוא היה נשאר בצק. אם רוצים אפשר לעשות אותו חמץ, אם רוצים אפשר לעשות אותו מצה. בינתיים, זה נקרא שהייה, נכון?

המציאות: חיידקי שמרים באוויר

אבל המציאות היא, כמו שאומרים פיזית איך זה עובד, שיש בקטריות שונות, שמרים, שמרחפות באוויר תמיד, ולא שמים לב אליהן כי אין להן איפה להיאחז. אבל הן מרחפות באוויר כל הזמן. מסתבר, אולי יש מקומות שלא, אז לא קורה, אבל באופן כללי, באוויר מסתובבות תמיד חיידקי שמרים כאלה.

מה קורה כשמניחים את הבצק לעמוד

ואתה משאיר בצק למשך כמה שעות, למשך קצת זמן, למשך יותר משמונה עשרה דקות, ווטאבר, זה אולי חומרא, אבל משאירים למשך פרק זמן בצק, יתפסו בזה השמרים ויעשו אותו חמץ.

כדי לעשות מצה צריך שמירה אקטיבית

כדי לא לעשות אותו חמץ צריך שמירה נוספת, או לעשות צורה אחרת. אתה רוצה דווקא לעשות מצה אחרת, צריך להכניס את השמרים שלך, צריך לעשות איזה מעשה בפירוש כדי שהבקטריות הנפשיות, החיות שמסתובבות באוויר, לא יתפסו בזה. כך זה עובד.

הנמשל: צורות חיים נמוכות נתפסות בפוטנציאל

ואותו דבר, כשיש פוטנציאל, בפרט כשזה פוטנציאל חזק, אם לא מכניסים בזה בכוונה צורה, לא מכניסים בזה בכוונה נשמה, קורה איכשהו שיש צורות חיים נמוכות אחרות, סוג צורות נמוכות, שהן נתפסות בזה.

במילים אחרות, כביכול, לא יכול לומר מצד הצורה, אבל איכשהו, כשמסתכלים סביב העולם כך איך זה עובד, למה זה קרה, זה באמת כי יש כך כמו שיש בקטריות בגשמיות, יש אולי כאלה כוחות ברוחניות שמסתובבים ונתפסים, או זה לגבי אנשים שהם כך, כמו שמונח בנשמה של האנשים, היצר הרע של האנשים, ווטאבר זה בדיוק.

העובדה: כוחות גדולים לא נשארים ניטרליים

העובדה היא שדברים, כוחות גדולים, מכונות גדולות שאין להן צורה, לא נשארים ניטרליים. זה או שמכניסים צורת קדושה, אז זה נפלא, זכה מסייעין אותו, נעשה נפלא, זכה שכינה ביניהם, לא זכה אש אוכלתן, אש אוכלתן. זה לא יכול להישאר ניטרלי, כי יש כאן כוח כל כך חזק, ויש תמיד, לא יכול לומר עם תירוץ, אבל יש תמיד איזה חתיכת בקטריה שרוצה להיתפס, ואיך משאירים אותו להיכנס.

המשל של דיבוק: נשמות בלי גופים שמחפשות מארח

הרעיון של דיבוק

או כמו דיבוק, כן? בואו נבין את זה בדרך אחרת, אפשר להבין את זה כמו דיבוק. מה זה דיבוק? כך הולכים המעשיות, העולם עובד כך. האם יש דיבוקים בפועל ממש, ממש כך או לא, אבל הרעיון הוא רעיון אמיתי.

נשמות ערטילאיות: צורות בלי חומר

מה זה דיבוק? דיבוק הוא נשמות בלי גופים, כך קוראים להן, נשמות ערטילאיות. נשמות בלי גופים פירושו כאלה צורות, כאלה צורות, לגבי איך אפשר לחיות, שהן לא יכולות לעשות כלום עם דעתן לבד. רעיון לא עושה כלום. רעיון צריך להיות כמו טפיל.

רעיון צריך להיות לו גוף

רעיון צריך להיות לו על מה לחיות. רעיון צריך להיות לו חתיכת גוף, חתיכת חומר מה לאכול, כמו טפילים, כמו וירוסים ובקטריות וכל סוג צורות חיים עובדות בערך. צריך להיות על מה לחיות. כן, בקטריה או בקטריה אחרת לאו דווקא טובה, וירוס לאו דווקא רע, אבל זו צורת חיים שהיא חיה רק על שני.

אדם הוא דבר חי, דבר ביולוגי חי, טוב שהוא חי. וזה נקרא כאלה דברים שהם מסתובבים והם נתפסים, הוא לא יכול לחיות לבד, ממילא האינטרסים שלו הם להיתפס על מישהו שחי עם זה.

המעשה של דיבוק: נשמה מחפשת גוף

המעשה של דיבוק מראה תמיד שיש כזו נשמה בלי גוף שמסתובבת, היא תקועה, אין לה ביטול, היא לא יכולה לעשות כלום בעולם. למה? כי היא נשמה בלי גוף. או אולי לא ממש נשמה, אפשר לקרוא לזה רוח, צורה, איזו צורה כזו בלי גוף. וממילא היא מחפשת תמיד איפה שיש.

ההבדל בין דיבוק למשוגע

וכשאדם הוא בעל דעת מלא, וזה ההבדל בין מי שיש לו דיבוק למי שהוא משוגע, אין סתירה, אומר כבר דגל מחנה אפרים, החתן של בעל שם טוב.

כשאדם הוא נורמלי, הוא בעל הבית על עצמו, נשמתו וגופו ביחד כמו שצריך להיות, אז אין איפה שיתפוס אותו סוג החיות הזה.

כשאדם קצת פתוח

אבל כשאדם קצת פתוח, קצת שבור, קצת לא עם תיקון, הוא אבל אדם, יש לו עדיין את כל היכולות והכוחות, כוחות הדעת, כוחות היצירה, כוחות השכל, כוחות הרצון, כל הכוחות של אדם, בא הדיבוק והוא נתפס בו איכשהו, הוא יתחבר, והוא משתמש בו כדי לבצע כל מיני דברים שלא מתאים לאדם עצמו. כשקוראים לזה דיבוק.

זה אומר: רעיון משוגע מחפש גוף

וזה אומר, יש איזה רעיון, זה רעיון משוגע. זה רעיון, מכל מקום, אבל זה רעיון משוגע. רעיון משוגע בעצמו לא עושה כלום. הוא נתפס תמיד בפוטנציאלים שלא נעשו נכון עם צורה, שאין להם חומה בצורה.

כך העולם עובד

זו העובדה איך העולם עובד, והרעיון של שדים, הרעיון של דיבוקים, הוא ממש הרעיון, ואפשר להבין את זה בדרך משל. אבל מי שמסתכל לתוך העולם איך העולם עובד, בין אנשים ובין כל הדברים האחרים גם, יראה שזה עובד ממש כך. כמו שנאמר המשל של חמץ, זה משל טוב מאוד.

ההתחלה של נקודה חדשה: חבורה צריכה ראש

כן, יש דבר של רבי אלימלך, אני חושב, אומרים במקום כזה, שכל חבורה צריכה להיות לה ראש. ראש לא אומר שצריך לעשות ממנו גטשקע, אבל חבורה, מתאספים אנשים, צריך להיות ראש. זה יכול להיות קצת פראי.

שדים בעולם הדיגיטלי: מהרעיון עד לעצות מעשיות

היסוד של “ראש” בחבורה – הדבר של ר׳ אלימלך

אני אומר שהרעיון של שדים, הרעיון של דיבוקים, הוא ממש הרעיון, ואני יכול להבין את זה בתור משל, אבל מי שמסתכל לתוך העולם איך העולם עובד, בין אנשים ובין כל הדברים האחרים גם, יש לו לראות שזה עובד ממש כך. כמו שאומרים המשל של חמץ, זה משל טוב מאוד.

כן, יש דבר של ר׳ אלימלך אני חושב, אומרים במקום כזה: כל חבורה צריך להיות לה ראש. ראש לא אומר שצריך לעשות גטשקע, אבל חבורה, מתאספים אנשים, צריך להיות לה ראש. הוא יכול להיות קצת פחות פורמלי, יותר פורמלי. מי שמסתכל סביב יראה שזה אמת כמעט תמיד, חוץ אם ממש אנשים הם במדרגה גבוהה מאוד, חבורת תלמידים אמיתית שאוהבים זה את זה מאוד, ואפילו אז יש ראש, רק הוא מתנהג יפה עם כולם, no problem.

והוא אמר כך, כי אם אין ראש, הסטרא אחרא נעשה ראש. כך יש דבר של ר׳ אלימלך שאומר.

כן, יש רבנים שקריים שמשתמשים בזה, מנהיגי כתות, שמיילד צריך הוא להיות הראש, לא מתכוונים לזה. אבל זה דבר אמיתי שהוא מוציא, ומי שמסתכל סביב על קבוצות של אנשים רואה.

למה ראש טוב הוא נחוץ

למה אם יש ראש הוא יכול להיות שונא סטרא אחרא? כן, זו לא ראיה. אבל כשיש ראש טוב, הוא מנהל את זה, יש סדר, הוא מחליט באיזו שעה מתפללים, או בבית המדרש הוא מחליט באיזו שעה מתפללים, ואילו הנהגות עושים כאן. מובן מאליו, הוא לא יכול להיות דיקטטור, אבל זו הצורה של הקבוצה אנשים.

כשאין ראש, בוודאי לכאורה זה ניטרלי, ואף אחד לא מחליט, אוקיי, ניקח הצבעות. ומי ילך לספור את ההצבעות? כן, זה לא כל כך פשוט.

כשהסטרא אחרא נעשה הראש

אבל העובדה היא, כמעט תמיד כשיש קבוצה כזו, בא איזה סטרא אחרא. יש כאלה בקטריות, כאלה טפילים, שהם נתפסים, נעשה שם מחלוקת גדולה, או נעשה ממש קבוצה מעוותת.

יכול להיות שיאמרו מנהיג כת, זה הסוג הרע של מנהיג, הוא בעצם כבר טפיל. הוא לא… הרבה פעמים הוא משתמש בעולם, אבל בעצם הוא הסטרא אחרא שנעשה הראש, כי לא היה ראש נורמלי.

אותו יסוד אצל אנשים בודדים

וכך אנשים, רואים אנשים שהם חסרי מנהיגות, כן, אנשים שהם לא יכולים להנהיג את עצמם, אין לו כוח הדעת, אין לו עצמאות, אין לו עמוד שדרה, הוא לא יכול להנהיג את עצמו, והוא מחפש תמיד רבי.

ואם יש לו רבי טוב זה טוב, או שהוא יכול בעצמו להיות ששכלו יהיה הרבי על גופו זה בטח טוב. אבל אם לא הוא נעשה מבולבל בראש, והוא נתפס.

טפילים שמחפשים אנשים שבורים

תרגום לעברית

יש כאלה טפילים, יש אנשים שמסתובבים, הם מחפשים איפה יש אנשים שבורים, שיש להם בוודאי פוטנציאל. אנשים הם אנשים, לכל האנשים יש פוטנציאל משונה, בוודאי יחסית ליצורים אחרים. אדם הוא אדם, הוא יכול לעשות בניינים עצומים, הוא יכול לעשות חורבנות עצומים.

ותמיד יש כאלה טפילים שמסתובבים, הם רוצים להיאחז בעץ שלא נחמד, במה שיכול להיות נחמד, הוא נחמד. זו הדרך שהעולם עובד.

אני חושב שבשיעורים שלנו אולי הסברנו קצת את היסוד של ניצול הנשמות שנתפסות, זה איך זה עובד.

אינטרנט ומחשבים כ״חומר בלי צורה”

עכשיו, מי שמסתכל על האינטרנט, כמו שהסברנו, עכשיו אני רוצה לעבור סקירה על כל פנים על זה.

הסברנו שהאינטרנט והמחשבים הם חומר בלי צורה משונה, יש לזה אפילו מצד עצם אדירות יותר, זה יכול לעשות יותר דברים, אבל זה לא עושה כלום עד שאומרים לו משהו לעשות. כל עוד לא אומרים לו, הוא יכול הכל, לא הכל ממש, אבל פשוט לומדים בדיוק איך זה עובד, זה יכול מאוד הרבה.

למה הוא יכול? כי הוא מאוד בסיסי, הוא תופס ברמה מאוד בסיסית, מאוד נמוכה, הרמה הבסיסית של קיום, שממילא הוא עדיין לא מוגדר בשום דבר. כן, מסך הוא רק דבר שיכול, אבל זה יכול לעשות אחרת.

דרך הטבע: שדים נכנסים פנימה

אז דרך הטבע, יש כל מיני טפילים, שדים, מזיקין, רוחות רעות, שנכנסים פנימה. זו המציאות.

שדים ברשתות חברתיות ובפלטפורמות אינטרנט

וממילא, מי שמסתכל על רשתות חברתיות, או על יוטיוב, שהוא אולי סוג של רשת חברתית, או אפילו יותר כמו פורומים היימישים, שם יש סוג אחר של שדים שמנהלים אותם. כולם מונהגים על ידי שדים מסוימים. זה הדבר, צריך לומר את זה.

למה מימים ורוחות נכנסים פנימה

למה, במילים אחרות, אנשים מתבלבלים, כן, מתבלבלים. למה ברשתות חברתיות פתאום נעשית איזו רוח, איזה מים, איזו רוח, איזה מים, איזה… איזה… איך קוראים לזה? בועה… איזה רעיון נכנס פנימה, פתאום כל אחד חושב משהו מטורף. כל אחד חושב אחרת, או כל אחד שנחשף לזה.

זה כמו טפיל, נכנס פנימה שד.

והשד, מובן מאליו, הוא לא חי לבד, הוא חי באנשים שכותבים את זה, הוא חי בין האנשים שמתקוטטים, שמקללים אחד את השני בטוויטר, וכן הלאה.

זה שד.

וההנהגה של תפרשו, מי שנגד זה הוא ממש שד, או איזה שד נכנס בו, אני לא יודע.

הכל שדים.

הבהרה: מותר ללכת לשם, אבל צריך לדעת

לא אומר שאסור ללכת לשם.

אני רק אומר, שצריך להבין שיש שם הרבה שדים.

ובכל המקומות האלה מסתובבים שדים.

המשל של חורבה

זה כמו חורבה.

חורבה אומרת מקום שזה לא… זה יכול להיות משהו, אבל זה לא בית בנוי.

יש שם אבנים, יש שם כל מיני חפצים, חומרי בניין כמו שקוראים לזה, החומרים שבונים מהם.

ושם מסתובבים שדים.

צריך לדעת שמסתובבים שם שדים, צריך לדעת איך להיזהר משם, צריך לדעת את העצה.

דוגמאות קונקרטיות של שדים בעולם הדיגיטלי

אחד השדים הגדולים נקרא פרסומות, נכון?

אחד השדים הגדולים האחרים נקרא מחלוקת, או כל איך שקוראים לזה, דופמין הקס, אנגר הקס, קורטיזול הקס, שעושה אותך תמיד עצבני.

זה שד.

לא מאשימים אדם אחד

לשד יש סוג כזה, כביכול, אי אפשר אפילו להאשים אדם מסוים.

זה מה שאני עושה גם כשאני אומר שד.

זה לא לומר, מאסק הוא רשע, ביל גייטס שעשה את החלונות הוא שקץ.

הוא לא שקץ.

הוא מכונה חזקה משונה שהוא מנהל, שהוא חלק ממנה.

כשאין במחשבה תחילה

וטבע הדברים הוא, שלא שמים במחשבה תחילה שיהיה דרך מסוימת ולא דרכים אחרות, כמעט מאליו נכנסים השדים והם מתחילים להנהיג את העולם.

זה איך שזה.

כבר הארכתי מספיק על זה, עלה למעלה עיין שם, כל אחד יכול להסתכל, ויש לי רק חפץ נתתי דרך מסוימת איך אפשר להבין למה זה נראה כך ולמה אני קורא לזה שד.

אני אומר את זה רק שלא יאבדו.

שדים וזנות: הסיפורים הישנים נעשים ממש

וכל אחד יודע, כל הסיפורים הישנים על שדים הולכים ששדים אוהבים מאוד… זה הרי הסיפור של לילית למ״ד י׳ למ״ד ת׳, וכל הסיפורים שהולכים שכל השדים אוהבים מאוד זנות, הם אוהבים מאוד זנות, והכל סביב זנות.

זנות ופנטזיה

חלק גדול מהזנות הוא עם פנטזיה, כמו שכתוב בסיפורים הישנים, שיש כאלה סיפורים שהיה בחור שנתפס, הוא חשב שהוא הולך עם בחורה יפה, כל הסיפור, עד שגילה שזה היה שד, או שמות אחרים שהספרים קוראים לזה, ליצנים וכדומה.

הדמיון הפך “סלאביש” למסך

וכשזה נכנס לאינטרנט רואים שזה ממש כך.

אולי פעם היה משל היה בדמיון, היום זה גם בדמיון, אבל הדמיון הפך סלאביש למסך, נכון?

כשאחד מסתכל על אתר שם שיש שם דברים אסורים ויפים וכדומה, ובזה הוא עושה הוא עושה את זה פורה, הוא עושה, אני יודע מה הוא מביא ממש לנס לדברים אחרים, ובינתיים זה עד שזה שד.

צלם אינו אדם

תמונה של אדם, מהצד השני, תמונה של אדם היא גם צלם.

צלם, שד נקרא צלם, נכון?

צלם, צל של אדם, נכון?

זה לא אדם, זה לא אדם, זו פנטזיה ישנה.

מובן מאליו, שהפנטזיה נמצאת כמו שזה נמצא אצלך במוח, זה ממש גרוע מאוד.

אבל הרעיון של זה הוא פנטזיה, זה לא עולם אמיתי.

פנטזיה לא בונה עולם

לא מזה בונים ילדים לא מזה נולדים ילדים, לא מזה נבנה העולם.

עושים הרבה כסף על הפנטזיה זה חלק גדול מהמציאות מתחבר כאן צריך להבין.

זה לא רע, אבל אני מדגיש שהישן לכאורה זוהר על זה זה דבר חשוב, הזוהר והדרכים המיסטיות של חשיבה הם ממש מועילים, כי כך אפשר להבין מה קורה בסיפור פנימה ממש מה שתפסו אותו שם במושב ליצים שם בא לרבי והרבי נתן לו איזו סגולה שיאמר.

כן?

כך הולך הסיפור.

הדיאלקטיקה של שדים: דמיון עם כוח

במילים אחרות, אני לא רוצה להיכנס לנושא של על מי זה נופל, אבל זו עובדה שזה שד שנכנס באנשים.

שדים אוהבים סוגים מסוימים

השדים, שדים אוהבים סוגים מסוימים.

אחד, דבר אחד, חוץ מזה שהם אוהבים סתם לסבב ראש, לבזבז זמן ולתפוס אנשים לדאבון האנשים, כי כביכול השדים לא יכולים לחיות לבד, הם צריכים תמיד נשא, הם צריכים אדם שישא את השיגעונות שלהם, כי שדים זה זה לא לא.

שדים לא קיימים אבל יש להם כוח

זה רק דמיון, אבל לדמיון יש כוח.

זו הדיאלקטיקה שאני אומר כאן כל הזמן.

זה לא קיים אבל יש לו כוח, והעובדה היא שכך מסתובב העולם.

מהבעיה לעצה

עד כאן הוצאנו עוד בעיה, עוד… זה שימושי כי כך זה עוזר במקום לומר אתה ראש שנהרס שלא כדין, או התעוותת.

תבין את זה, אתה נלחם עם שד.

יש לזה הרבה כוח, וצריך למצוא את הדרך איך לתת עצה עם זה. יש סגולות מסוימות, ועכשיו אפשר להגיע למצוא דרכים איך לתת עצה כאן בפסוק.

תורה כשמירה משדים

הזוהר אומר הרבה פעמים שברוך ה׳, להודות ולהלל לשמך הגדול על הכל, שהוא נתן לנו תורה.

מצוות עשה ומצוות לא תעשה

התורה יש בה מצוות עשה, מצוות לא תעשה.

מצוות עשה באופן כללי הוא איך בונים על עולם התיקון, כן:

– להתחתן

– להוליד ילדים

– להניח תפילין

– להתפלל

– לעשות מצוות

– ללמוד

זה החיוב.

מצוות לא תעשה: שמירה משדים ורוחות רעות

ומצוות לא תעשה, מה זה מצוות לא תעשה באופן כללי? וכתבנו על זה במאמר שלנו על הקורונה.

באופן כללי, מצוות לא תעשה הוא איך אדם נזהר מכל סוגי שדים ורוחות רעות.

באים כל הרציונליסטים ואומרים שמעולם לא היו שדים ורוחות רעות. עכשיו אנחנו מבינים שיש כאן ממש טוב.

דוגמאות קונקרטיות של מצוות לא תעשה

והתורה, כאן צריך לשמוע, צריך ללמוד מהתורה.

התורה, חלק גדול, כל מצוות לא תעשה, למשל:

– לא לאכול חמץ בפסח

– לא לאכול חזיר

– כל העינויים סוג יום כיפור

– כל הדברים האלה

אינם פשוט שלא עושים כלום. זו שמירה, זו הזהרות מקליפות מסוימות, רעות מסוימות, שדים מסוימים, רוחות רעות, כל מיני חזירים, כל מיני דברים לא טובים שהם מסתובבים.

והשופר מונע מהמקטרג, כן, כל סוגי דברים שצריך למצוא דרך, צריך לדעת מה הן עצות.

צריך עצות, לא סתם לומר “אין כלום”

וצריך עצות, אי אפשר סתם לומר, “אה, אין כלום.” זו עצה אחת, עצה מסוימת, זה לא.

הגמרא בסנהדרין: “אין עוד מלבדו” – האם זה מספיק?

הגמרא אומרת, אז בואו נגיד את העצות, וכאן אנחנו מגיעים לעצות.

המחלוקת בין רבי יוחנן ורבי חנינא

גמרא ידועה במסכת סנהדרין, מחלוקת:

רבי יוחנן אמר: “לא מנחשים כעובדי עבודה זרה, אלא כשמכחישים פמליא של מעלה.”

רבי חנינא אמר, הוא לא סובר כך: “אין עוד מלבדו” כפשוטו, יש רק אלוקים. הכישופים זה סתם אחיזת עיניים, אחד בא עם פסוק והוא אומר שזה לא עושה כלום, “אין עוד מלבדו”, יש רק אלוקים.

המסקנה: “שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה”

והגמרא אומרת שזה לא כל כך פשוט. למה? כי “שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה”.

העצה של לומר “אין עוד מלבדו” לא אומרת… לא אומרת

העצה של “אין עוד מלבדו” ויישומה המעשי

הגמרא של רבי חנינא: מתי עובד “אין עוד מלבדו”?

המעשה היה למעשה, אחד בא עם כישוף, הוא אומר, לך, זה לא עושה כלום, “אין עוד מלבדו”, יש רק אלוקים. והגמרא אומרת, אה, זה לא כל כך פשוט. למה? כי “שאני רבי חנינא דנפישא זכותיה”. העצה של לומר “אין עוד מלבדו” לא עובדת לכל אחד. זה עובד לרבי חנינא ש״נפישא זכותיה”, אבל זה לא עובד לסתם אדם. רואים שאנשים כן ניזוקים. זה קטע גמרא.

מה אני רוצה לומר מזה למעשה? למעשה אני רוצה לומר כך, ואחר כך אני רוצה לומר קצת דבר מעשי שיוצא מזה, ואחר כך עוד דברים מעשיים שיוצאים.

“אין עוד מלבדו” – אמת ודרך

עצה אחת, אולי העצה הטובה ביותר, שהיא היותר קרובה, היותר קרובה אל האמת, אבל זה לא כל כך פשוט לעשות את זה. כן, הנפש החיים אומר, ומובן מאליו בספרי חסידות, בוודאי כך, שאחד חושב “אין עוד מלבדו”, כמו שכתוב ברמב״ם בסוף הלכות יסודי התורה, אחד חושב על אלוקים, נתבטל כל הקליפות, כל הצרות. עובדה. אם אחד אומר “אין עוד מלבדו”, כישוף נתבטל.

במילים אחרות, השיעור הראשון באבני ברזל של הסדרה, יהודי תקוע נבוך באינטרנט, תקוע, הוא מתבלבל כל יום, הוא קם והראש שלו מסתובב לו מיד מזה. מה העצה? שיאמר שמע ישראל. זו תמיד עצה נגד הכל, נכון? שיאמר שמע ישראל, להיזכר בה׳ אחד, וזה “יספר דקדושה יתעורר”, הכל נעלם, והוא לא משתמש בטובה, אבל כל הבעיות נעלמות. זו דרך אחת.

ואני הולך לומר שזה לא רק בבחינת “אמת”, אלא בבחינת “דרך”. זו עצה, זו עצה מסוימת. זו עצה חשובה, אולי בלי העצה הזו לא עובדת שום עצה אחרת. אבל זו עצה. זו העצה הגדולה ביותר.

המגבלה של העצה

מצד שני, במובן מסוים, העצה, קודם כל, צריך להבין את זה. ה… צריך להחזיק, הנפישא זכותיה לא אומר שהוא עושה מצוות. זה אומר, הוא הצליח להחזיק באמונה הזו. אדם רגיל, כמו אותו יהודי שהיה בפארברענגען, להבין “אין עוד מלבדו” הוא יצא מהרחוב, הוא התנגש בקיר, אומר הוא, “אני רואה עוד דברים חוץ ממך.” הוא התנגש. נכון? כן, העולם הוא לא ממש פנטזיה.

אז זה לא כל כך פשוט, זה לא סתם דבר, זה לא סלוגן שאומרים, זה לא מדבקת פגוש שמדביקים על המכונית, “אין עוד מלבדו”. “אין עוד מלבדו” הוא דבר שאפשר להבין, ויחידי סגולה צריכים להבין את זה, צריך לחיות את זה. אולי לכמה דקות בשבוע יהודי יכול לחיות את זה, אולי ליל פסח. אולי אלה שלמדו בשנה שעברה את השיעור של לפני הסדר, זה אומר דילוג באמת.

העצה של התעלמות: “אבא לא בבית”

היסוד של העצה

בספרים החסידיים מסבירים את סודות האריז״ל. האריז״ל אומר שזו לא הדרך היחידה הממשית, אבל לפעמים יש קליפה כל כך חזקה, שזו הלשון היחידה. וזה על אמת, הפתרון היחיד הוא לדעת שהכל כלום, רק אלוקים אמת, ורגיל כל מה שצריך לא להתחשב.

כך היה הרבה חסידים, היה בשושלת ראפשיץ, היה המנהג, כל המנהגים של קריאת שמע שעל המטה, כל הדברים שעוסקים בקליפות, הם לא אמרו. למה? קליפות לא קיימות. לא הבנתי, יש פירוש אחר, שלא יהיה מורא גיהנום, אבל הם אמרו, “זה לא קיים!” הם לא רצו להכניס ראש.

הדרך היחידה, במילים אחרות, אם התחילו להיכנס לעצות, זה אף פעם לא נגמר. העצה היא, התעלם. דרך אגב, התעלמות היא עצה נפלאה. מי שעוסק קצת במדע בין אנשים, צריך לדעת מתי להשתמש בזה ואיך, ובוודאי עם המידות של יצר הרע, ובוודאי צריך לדעת באיזה שלב להשתמש בזה, אבל “אני לא בבית, אבא לא בבית.” זו עצה נפלאה. בא, הוא אומר, “כן, אני חושב שאני צריך לעשות את האחר.” “אבא לא בבית עכשיו. בוא מאוחר יותר, נתראה.” נתראה מאוחר יותר, נראה הלאה.

הסוד של ליל פסח

זה הסוד של ליל פסח. ליל פסח, בא, בא, בא הקדוש ברוך הוא, “ועבר ה׳ לנגוף את מצרים”. “וראיתי את מצרים בלילה הזה”. את זה מתרגמים מבינים, “אני ולא מלאך”. יש רק אלוקים אחד.

בא פרעה, “כן, איפה…?” “אני לא יודע, אבא לא בבית.” “כן, משה, לך תחפש.” “אני לא יודע, אני לא בבית. עכשיו אני עוסק ב׳אין עוד מלבדו׳.” עשיתי אתמול עבירה, גם אני לא יודע. אני לא עכשיו בבית. כן, זה אומר… זה אומר לסרב להזמנה.

תרגום לעברית

כשאדם מתפלל, כך כתוב בכל ספרי החסידות, אבל זה עובד יותר בדרך כלל כשעומדים כבר בתוך איזה דבר טוב. במילים אחרות, כשיש כבר קצת זכויות רוחניות [spiritual merits]. אני הולך עכשיו להתפלל, אני הולך עכשיו ללמוד. אה, כל… כל החולאות, כל הדברים, כל הווירוסים הרעים בעולם קיימים. מה יהיה ככה? אבא לא בבית. בוא מאוחר יותר. היום זה ליל פסח, היום זה לא תשובה. היום זה לא לטפל בכל הבעיות. היום זה ליל פסח, היום חושבים על הקב״ה. כל הבעיות, אבא לא בבית. בוא מאוחר יותר.

המעשה של לוט

זה אחד העולמות איך זה עובד. זה בוודאי האמת לאמיתו כך, וממילא זו גם העצה, אפילו כשלא… זה כן, זה בא כן. אני יכול לשאול אותך את הקושיה של הגורליצר רב, “נו, העולם יש לו צרות זה לא, זה בא כן.” אכן, אבא לא בבית. הוא יכול לדפוק. “ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית” [and the men of the city surrounded the house]. זה המעשה של לוט בליל פסח. מסתובבים דורות שלמים סביב וסביב. נו נו, שיסתובבו. אני כאן, אני לא… אני לא מדבר איתך.

ולוט עשה טעות, הוא ניסה לדבר איתם. “בנות לוט” [the daughters of Lot] – זה כתוב בזוהר [Zohar: the foundational work of Kabbalah], הסוד של יציאת נפש ורוח [the departure of soul and spirit], החלק התחתון [the lower portion] של הניסיון של שחיטה [slaughter]. אני בשום אופן לא, אני לא כאן. המלאכים אמרו, “היום זה ליל פסח, היום לא כאן, לא עושים שחיטה, לא מדברים איתם.” כך זה, אתה יודע מה מדברים. אני לא מדבר עכשיו איתם, אני לא בבית. הוא לא יכול לראות אותי, כי אני חי עולם אחר. היום יש מסך בין ליל פסח לכל העולם. מזה יוצאים ועושים “שפוך חמתך” [Shfoch Chamatcha: “Pour out Your wrath”], כי יש כן עולם. אוקיי, “שפוך חמתך על הגוים” [Pour out Your wrath upon the nations]. אבל באופן כללי אין עולם, וזהו, ואני לא בבית.

המגבלה של העצה: פתרון חירום

זו עצה, זו עצה נפלאה, אבל זו עצה חירום. כלומר, מצד אחד זו התכלית, זו האמת לאמיתו. מצד שני זו עצה, כך מבין בנפש החיים, שהעצה אפשר להשתמש רק בשעת הדחק [in times of pressing need].

למה? כי רבונו של עולם עשה עולם, והאמת היא שאין בכל העולם. מי שחי רק בזה אינו בעל עולם הבא [one who merits the World to Come]. אה, העולם לא נעשה. זה לא עובד, האמת היא שזה לא עובד. זה עובד כעזרה ראשונה, כמו שאדם קיבל התקף לב. מזרימים לו, זה זרם חזק מאוד, וזה עוזר להחיות אותו, אבל זה לא אומר שאפשר לתת זרם כל הזמן לאדם. At some point, זה מפסיק to work. ו-at some point, צריך שהלב יוכל לעבוד בעצמו. צריך לדעת את הדרכים האחרות, הסוד של ספירת העומר [Sefirat HaOmer: the counting of the Omer], הסוד של שבעת ימי פסח האחרים. צריך לדעת את שאר הדרכים, שאר הענינים [the multitude of paths, the multitude of matters].

שתי הבנות שגויות של “אין עוד מלבדו”

הטעות הראשונה: הכל מותר

עוד דבר אחד שקשור לדרך של אין עוד מלבדו. זה מאוד חשוב, צריך להבין, זה לא אומר שזה קשור, אבל זה לא אומר את זה. נכון? דיברנו פעם על איוב [Iyov: Job] בפסח, שזה לא אומר שזו האמת. אבל, קשור לדרך הזו זה קצת הדרך של שריפת חמץ [burning of chametz].

אם מישהו יאמר שיש רק את ה׳, אפשר להבין את זה בשתי דרכים, נכון? וצריך להבין את זה טוב מאוד. אחד יכול לומר, ממילא, אין הבדל, מותר לחטוא, יכול להיות כל העבירות, יכול להיות כל ההסחות. יש רק את ה׳ ממילא. הכל רק לבושים [garments], הכל רק… כמו שאומר, “גאר און דרעג”. הכל גאר און דרעג, הכל לא משנה.

הטעות השנייה: לשרוף הכל

ויש כזה שבא יותר פרימיטיבי ואומר, אם כך, צריך לשרוף כל דבר אחר. אם יש רק את ה׳, אומר שצריך לשרוף את הסמארטפון באש החמץ, כי יש רק את ה׳. זה הרעיון של שריפת חמץ.

ומי צודק? מי הבין יותר טוב את אין עוד מלבדו? שניהם לא, נכון? אין עוד מלבדו הוא למעלה מההבדל אם צריך כן לשרוף את החמץ או לא לשרוף את החמץ.

דרך האמצע האמיתית

אלא מה? כמו שאנחנו אומרים שאין עוד מלבדו עצמו אינו התכלית השלמה, וזה דבר קשה לומר, אבל זו המציאות, מי שניסה רואה שזה כך.

ובדיוק כך יש מסוימים כמו לבושים לדעות. לבוש אחד הוא, לא אכפת לך מכל הדבר. כן חטא, לא חטא, הכל אותו אלוקים. והדרך השנייה, שהיא גם כמו עצה, כמו שאני אומר עצה שנובעת משמע ישראל, ולא שמע ישראל. כמו שאלה גדולה, שאם מישהו נמצא במקום סכנה [place of danger] צועק הוא שמע ישראל, שאתה משתמש בדבר הגדול ביותר לבעיה המטופשת שלך. איך זה מתאים? כן, זה מתאים. אבל זו בחינת עצה.

שריפת חמץ: עצה זמנית

ובאותה דרך יש עצה של שריפה. העצה חשובה מאוד לדעת, חשוב מאוד לדעת שהעצה היא עצה לזמן [for a time], כמו שלמדנו מכל הסוד של חמץ, חמץ הוא עצת היצר [the counsel of the evil inclination], חמץ הוא החומריות [materiality], חמץ הוא שורש כל החטאים [the root of all sins]. אם לא לאכול חמץ שנה שלמה? לא.

לשרוף את החמץ היא עצה זמנית. פרישות [separation/withdrawal] היא דרך, אבל זו עצה זמנית. למה זו עצה זמנית? כי זה רק לבוש מסוים של עבודה. העבודה לא אומרת שהקב״ה לא ברא את העולם, זה לא אומר שהעולם צריך להישרף. זה יכול להיפרד, ויש אמת בקשר, אבל זו לא האמת.

הרבי לא יכול – אבל הקב״ה כן יכול

למה גדולים צריכים להימנע

ממילא, יש עצה אחת. נגיד העצה המעשית השנייה. העצה המעשית הראשונה היא להתעלם, זה כמו מערבים את הגאווה בשביל הענוה [mixing pride for the sake of humility]. אבל הקב״ה, כמו שאומרים, כן, כתוב באריז״ל, פתחי שערים [Petachei She’arim: Gates of Understanding] מביא מהאריז״ל, כתוב בספרים כך, למה הקב״ה הוריד מלאך? אם לא הוא כבר לא מלך? כי המלך היה נעשה קל [would have become degraded]. אמת? כן.

במילים אחרות, זו לא תורה, זו דרך העבודה שלו. זו הדרך החסידית בעבודה, שאי אפשר לרדת ולעבור. במילים אחרות, הרבי והראש ישיבה והמשגיח וכל הצדיקים, הם לא יכולים ללכת לאינטרנט, הם לא יכולים ללכת לאן שאנחנו, כי הם היו נעשים קלים. בגלל זה הם שורפים נגד זה. כשמישהו אומר אסור להחזיק סמארטפון, הפשט הוא שהוא כמו המלאך שנעשה קל. אכן מלאך גדול, אבל היה מלאך גדול, עזא ועזאל [Aza and Azael: the fallen angels], שנעשה קל ועבר במבול [the flood], הוא נעשה קל.

היהודי הפשוט הולך עם הקב״ה

אומרים להם טוב מאוד, הרבי לא יכול ללכת. הרבי אכן לא יכול ללכת, כי הרבי היה נעשה קל. אבל אני לא עם הרבי, אני עם הקב״ה. הקב״ה כן יכול ללכת. היחידי שיכול ללכת לאינטרנט הוא הקב״ה עצמו, או היהודי שהולך עם הקב״ה עצמו. הקב״ה עצמו כן יכול ללכת, הוא לא נאבד. “כל תנועות לא יתנפעלו” [all movements do not affect Him] אומרים בשיעור היחוד [the lesson on Divine Unity]. הקב״ה לא נאבד, הוא גם לפני זה, וזו עצה, ממילא הולכים אל הקב״ה עצמו, הוא עושה ריקוד מעל כל הדבר, הקב״ה גם כאן.

הרבי אכן לא כאן, מה שכתוב בתורה שזה אסור, אבל הקב״ה לא צריך לציית לתורה. אבל רגע, כן, הוא מעל התורה, הוא גם שם. זו עצה אחת.

העצה האחרונה: מציאת מזון כרפואה

עוד עצה, שהעצה נראית שהרבי גם היה יותר מסכים, אבל האמת היא שזה לא עולם התיקון גם לא, זה רק זמני, כמו שהזוהר אומר שמציאת מאכל [finding food] היא רפואה [a remedy], העולם לא תופס מה הוא מתכוון.

האינטרנט והטכנולוגיה הדיגיטלית: עצות מעשיות מנקודת מבט תורנית

העצה השנייה: פרישות זמנית – מודל ה״מצה”

המשל של חמץ ומצה: רפואה, לא עיקר

הרבי אכן לא כאן. כתוב בתורה שזה אסור, אבל הקב״ה לא צריך לציית לתורה. רגע? כן, הוא מעל התורה, הוא גם שם. זו עצה אחת.

עוד עצה, שהעצה נשמעת שהרבי גם יותר מסכים, אבל האמת היא שזה לא עולם התיקון גם לא, זה רק זמני. כמו שהזוהר אומר שמצה היא מיכלא דאסוותא [מאכל של ריפוי – מזון של ריפוי], העולם לא תופס מה הוא מתכוון. יש לי תירוץ למה לא צריך לאכול מצה שנה שלמה. מה שהוא מתכוון לומר הוא, שזה לא דבר טוב, מצה אינה מצד עצמה טובה יותר מחמץ. להיפך, חמץ טוב יותר במקור. מצה היא רפואה, כמו שכתוב ברמב״ם, וכל אחד יודע, שיש דבר שצריך לעשות לשם רפואה.

בעצם לא טוב ללכת לקיצוניות, לא צריך ללכת לקצה השני, לא צריך לתת לגמרי את כל הכסף לצדקה, או לגמרי בשפלות רוח וכן הלאה. אבל מאחר ויש כל כך הרבה בעיות, זו יציאת מצרים, צריך ללכת לקצה השני. וזה הפירוש של הזוהר, שהזוהר אומר שלא לאכול חמץ הוא בחינת רפואה, זה לא בחינת טוב מצד עצמו, זה לא טוב יותר לאכול מצה בעצם, אבל יש מצבים שזה טוב יותר, צריך לעשות לצורך רפואה צריך לעשות כך. ממילא לכן שבוע שלם לא אוכלים שום חמץ, אחר כך, זה ייתן לנו את האמת, שזה מושך, זו רפואה, זה נותן לאדם שהוא מקבל בחזרה איזון בנפשו, דרך זה הוא יכול אחרי פסח כן לעבוד עם החמץ ולתקן אותו.

היישום המעשי: פרישות זמנית מהעולם הדיגיטלי

אותו דבר, מישהו נעשה במובן מסוים, אומרים פנימיות נרים לאנשים צעירים, או אנשים שהם בחינת נרים, או נשים שזה בחינת נרים וכן הלאה. הוא אומר, “אני לא מסכים לכל הדבר, אני הולך לשרוף את כל הדבר.” זו עצה, זו עצה. אני אשרוף, הוא עושה ממש פילטר חמור, או הוא זורק את כל הדבר. והוא אומר, “אני יודע שזו לא התכלית, אני יודע שזה לא טוב, כן, אבל אני עושה זמן מה לשמה, זה גם עולם מסוים מעל ארץ מצרים, זמן מה לשמה אני צריך להיפרד מכל הדבר זמנית, כי אני כולי מעורבב.”

זו עצה, עצה מעשית. הרבה אנשים, אני לא מתכוון רק הרבה אנשים, כמו התורה, אתה רואה עצה, אתה רואה כמה עמוקה התורה. כן, חז״ל אומרים שהתורה היא עצות עמוקות, עצות מרחוק כאניות סוחר, עצות עמוקות מגדולי ארץ. זו עצה עמוקה. היינו חושבים שהעצה היא תמיד הכל או לא כלום, או אדם אחד, והתורה באה ועושה סדר נפלא. יש חמץ, זו אכן בעיה עצומה, כל מצרים עצמה בחינת חמץ, כל הסטרא אחרא היא חמץ. ממילא מה לעשות? אה, אומר הוא כך, אוקיי, הראשון, פעם אחת בשנה, לשבעה ימים, לא לאכול חמץ. זו העצה.

ה״דיטוקס הדיגיטלי” של הרבי מסקווירא – ניסוי מחשבתי

צריך להיכנס, צריך קצת לכבד, צריך קצת להעריך את סוג העצה שהתורה נותנת, כי אנחנו לא יודעים לחשוב כך. כן, תדמיין, בא הרבי מסקווירא, והוא התבונן בקליפה השחורה של האינטרנט שראה בשמים, והוא אומר, אתם חושבים שהעצה היא כך שכל היהודים, כן, יש בעיה, ואומרים אמת, זה דבר יפה שצריך להחזיק, זה דבר יפה, לא שצריך להחזיק, כן, זו מצווה, זו חובה, אי אפשר לצאת מזה. אני אגיד לכם מה צריך לעשות? התבוננתי בענין של חמץ, למדתי את זה, הסתכלתי בכתבי האר״י [כתבי האריז״ל – כתבי רבי יצחק לוריא] מה עושים כשיש כזו קליפה. האר״י אומר שהעצה היא כך, התורה אומרת שהעצה היא כך: שבעה ימים בשנה כל היהודים הולכים על דיטוקס דיגיטלי.

לא נוגעים, כמו שהרבי מסקווירא אומר שעושים זאת שנה שלמה, אבל הוא לא החזיק מעמד. אבל לשבעה ימים בשנה! לא נוגעים במסכים, לא נוגעים בטלפונים, נמכור עם נדרי גדרים, נמכור לגוי. אם מישהו צריך זאת מאוד, ימכור לגוי. מובן מאליו, תמיד יש אופן שלא להיתקע. אבל זה המהלך שלו, נכסה בניירות, נשים, נמצא כל מיני דברים מה לעשות במקום החמץ. לשבעה ימים לא נוגעים בזה.

מישהו ישאל, מה זה אומר, זה טריפה? לא! אבל אנחנו צריכים למצוא, אנחנו צריכים… מה שאני מבין הוא, אדם צריך בנפשו להיות לו מרחק מסוים, הוא לא יכול להיות טבוע, נכון? הוא לא יכול טבוע במצולות ים [שקוע בעומקי הים], הוא לא יכול להיות כמו בור מלא נחשים ועקרבים [בור מלא נחשים ועקרבים], הוא לא יכול, הוא צריך למצוא מרחק. ממילא, הוא צם. לשבעה ימים לא נוגע בזה. מה יהיה בשבעה ימים, נתפוצץ? לשבעה ימים אי אפשר לשרוד? לא, כל אחד שורד כמעט שבעה ימים בלי חמץ. כדי ויכול נפש [עד כמה שהנפש יכולה], כדי ויכול נפש.

שבת כדוגמה: פעם בשבוע בלי טכנולוגיה

אבל כמעט כל אחד שורד את אותו דבר, פעם אחת בשבוע בשנה לא נוגעים בטלפון כלל. אנחנו עושים כך כבר בשבת. כל היהודים מתנהגים כך פעם בשבוע, לא רק פעם בשנה, וזה בוודאי אחד התיקונים הגדולים. אפשר להדגיש, בכלל נאמר לנו בצדדי שבת אסור להחזיק טלפון, לא ברור איזה איסור זה. אבל כל היהודים מתנהגים כך, ובלי ספק שזה תיקון.

כלומר, זה עושה סוג אחר לגמרי של אדם. זה עושה שכל השבוע הוא לא נאחז. למה? כי הוא יודע ששבת הוא לא שם, לא כי הוא יודע, יש לו כמו רמה בנשמה שבה הוא לא נוגע בזה. ומובן מאליו, זה לא אומר שזו גאווה רח״ל, כי זה קשה לפעמים. האדם שקשה לו לא לגעת, הוא כן משתמש בטלפון שלו בשבת. אז אולי רק שבת אחת בשנה, שבוע אחד בשנה, אולי לכבוד פסח.

חשבתי הרבה פעמים, להנהיג מנהג כזה שבפסח לא מסתכלים. אני לא יכול, אולי זה לא מעשי. אבל אולי דברים מסוימים, הייתי שנים שבפסח לא נכנסתי לרשתות חברתיות. אמרתי, פסח זה יום טוב, זה הגיוני מאוד, לא כי אני קדוש, זה יום טוב, רוצים לבלות עם המשפחה, אני לא רוצה להשתמש במחשב. אני לא יכול, אני לא רוצה.

חופש אומר “אני שולט”

נדבר יותר מעשית איך אפשר לבצע עצה כזו הלכה למעשה. לאתר הזה אני לא נכנס. אה, שם מדברים רק דברי תורה. טוב מאוד. זו מצווה גדולה להיכנס שנה שלמה. זו גם מצווה גדולה לאכול חמץ שנה שלמה, אבל בפסח לא. וכך מקבלים חופש. זה אומר חופש. חופש אומר, יש לי מרחב, אני שולט על הדבר, לא הוא שולט עלי. וזו העצה השנייה מעשית.

למה זה זמני? השאלה של “אין עוד מלבדו”

חלק ה׳: העצה השלישית – קידוש הכלי

ברור שזה גורם לאי-נוחות אצל הרבה אנשים, כן, זה בנוי על “אין עוד מלבדו” של יציאת מצרים. אבל זה זמני. למה זה זמני? אפשר לומר, אדרבה, ה״אין עוד מלבדו” האמיתי הוא זמני. אנחנו בעולם הזה לא יכולים לקבוע אותו לקביעות. אבל לא תופסים, כי זו לא האמת. ה״אין עוד מלבדו” האמיתי הוא שאפילו זה טוב. אבל מילא, אבל יש זמן מסוים שזורקים את ה״אין עוד מלבדו” דרך הדרך. ובשביל זה מותר לעשות זאת לזמן, כדי שלא לטעות. רבינו יונה לא אוכל חמץ כל השנה, הוא ידע שזו תוספת. זו הדבר השני. העצה השנייה.

שתי העצות האלה קרובות יותר לדברים ידועים שכל אחד יודע. עכשיו אני רוצה להמשיך לעצות שלא כל אחד יודע. במילים אחרות, שה-TAG [Technology Awareness Group] מעולם לא שמע עליהן. על שתי העצות האלה, כנראה כבר מדברים.

—

העצה השלישית: להפוך את הכלי לקדוש – ייחוד חומר וצורה

מעשה עם ראש של TAG: האנטי-תזה לגישת ה״טריפה”

אז הנה, המעשה היא כזו, פגשתי פעם אחד מראשי TAG, שהוא מתפלל אצלי בבית הכנסת. פעם פגשתי אותו בפורים בסעודה, ואמרתי לו כך, אני חושב שהוא עושה טעות גדולה. הוא מסתובב ואומר, יש לי את שלי, ואני אומר בשיעור שלי שיש לי תוכנית בשבילו. הוא מסתובב ואומר לכל אחד שטלפון הוא טריפה, הוא טמא, ואינטרנט הוא טריפה, הוא טמא.

יש לי תוכנית בשבילו, בואו נעשה החלפה, אדרבה ואדרבה, תחשוב רק, נחשוב בדרך הזו. ודווקא אומרים לכל אחד, דווקא אומרים שזה דווקא קדוש. זה דווקא קדוש.

הטלפון כ״דבר קדוש” – כל התורה כולה בכלי אחד

טלפון הוא מין קדושה, כל העבודה נמצאת בטלפון. הוא יכול להגיע לכל העולם, כל דברי תורה נכנסים פנימה. תתאר לעצמך, כן? זה לא סתם. סידור רגיל יכול להיות רק סידור אחד, הוא יכול להכיל את כל הנוסחאות, כל הסידורים, כל הכוונות בבת אחת. זה לא נורמלי. זו קדושה שאין כדוגמתה. כל התורה כולה עם כל אוצר החכמה, עם כל… עם צדקה, עם קופת צדקה, עם שופר, אפשר לעשות הכל ביחד. בקיצור, כמעט כל המצוות נכנסות לתוך הטלפון. כל התורה כולה בוודאי נכנסת. וזה בוודאי דבר קדוש מאוד.

תפילות וברכות על הטלפון

אין שום ראיה לומר לציבור, למשל, זה דבר קדוש מאוד טלפון. אסור לגעת בטלפון לפני שנוטלים ידיים. ובבוקר, קודם, צריך לעשות אחרת. ואחר כך, ואולי צריך לעשות סדר ברכות. אשר קדשנו, אני לא יודע, אשר עשה לי את האינטרנט, אשר עשה לי את הטלפון בקדושה. עושים ברכה. חכמים תיקנו ברכות על כל פעולה. זה דבר, כן? ואצלנו, זו עצה. היהודים נאבקו בבעיה גדולה, איך חיים? אדם אוכל ושותה והכל, איך חיים? אלא עושים ברכה על כל דבר. מה זו ברכה? עושים נוסחאות.

אצלנו אנחנו רגילים, דווקא, אנחנו לא יכולים לעשות ברכות חדשות. אוקיי, אני לא יודע. אם אפשר לעשות את האינטרנט, אפשר אולי לעשות ברכות חדשות גם, אני לא יודע. אבל כמו שר׳ מוטעלע דעברעצינער אומר, הגויים יכולים, אבל החסידים לא יכולים. אנחנו לא יכולים לעשות ברכה חדשה. צריך דווקא להיות ברכה בבוקר לפני פתיחת הטלפון.

עם הברכה צריכה להיות תפילה. כמו שאומרים שאוכלים על העיניים, “שלא תרגילני בסורס אוכל ואל תביאני לידי חטא” [שלא תרגילני למאכלות משובחות ואל תביאני לידי חטא]. צריך בקצרה, צריכה להיות תפילה.

ההצעה: “סדר תחינות לאינטרנט”

למה TAG לא מוציא סידור “סדר תחינות לאינטרנט”? איזו תפילה, איזו תחינה אומרים כשנכנסים לאתר כזה, איזו תחינה אומרים כשנכנסים לרשת חברתית, “שלא יכשילוני בחברי ואשמח בהם” [שהחברים שלי לא יכשילו אותי ואשמח בהם]. תפילות פשוטות, שצריך לומר. כמו שבני יששכר אומר על דברים אחרים, אם אין תפילה בסידור, אפשר לעשות בעצמך. לא צריך להיות האריז״ל, לא צריך להיות האריז״ל, “בכל לשון שאתה שומע” [בכל שפה שאתה שומע]. אתה לא חייב לעשות משהו בנוסח הזוהר הקדוש. צריך לעשות.

הנקודה העמוקה יותר: לקחת ברצינות את הכלי

אבל מה שאני רוצה לומר יותר עמוק, אני רוצה לומר יותר עמוק, שהוא צריך לקחת ברצינות את הכלי. להפוך אותו לקדוש. להפוך לקדוש זה בדיחה. להפוך אותו לרציני. במילים אחרות, בואו נחזור לתוכנית שלנו. אמרנו שהצרה הגדולה היא, סוד הצרה הוא, שיש כאן חומר שיכול לעשות הכל, אבל הוא לא יודע מה הוא רוצה לעשות. הוא רוצה תמיד לוכל לעשות הכל, הוא לא רוצה לעשות כלום.

ייחוד חומר וצורה – שינויים בצורה הפיזית

לכן, העצה לזה היא, אולי זה לא… אני חושב שאפשר, והאמת היא שיש כמה וכמה תיאורטיקנים, אנשים שעובדים על זה, אבל הבעיה היא שאין מספיק כסף בזה, אז זה לא כל כך מפורסם. אבל אפשר, כל אחד בביתו יכול לעשות דברים מסוימים כאלה, וזה עושה ממש שינוי עצום ביחס כולו.

מה צריך לעשות? צריך להתחיל לייחד את החומר עם הצורה. לייחד לטובה. למשל, זה אולי טכנית עכשיו לא כל כך נכון, אבל זו עובדה שזה כן נכון. זה למשל, אייפד, טאבלט, שאומרים שאפשר להיות עליו הכל. מה הבעיה? אפשר להיות גם דברים אחרים. נכון? יש עצות. אני לא יודע, אני חושב שהפילטר הוא לאחור.

החידוש: לא רק תוכנה, אלא הגבלות פיזיות

אבל העצה צריכה להיות בדרך האחרת. צריך לקחת את זה, את זה, איי סקול מוכרים אייפד כזה שיש עליו הכל יפה. אני חושב שזה אבל אייפד ראוי גם. צריך לעשות, יש, מוכרים היום מכשירים כאלה, זה דווקא לענקים. צריך לעשות מכשיר שהוא לא עשוי, אולי הוא לא עובד בכלל, או צריך להיות דין בחומר, לא רק בצורה. זה חידוש. פילטר זה עדיין הכל, ואתה רק לחצת על “חסימה”. לא, צריך להיות את הצורה, את הגוף, את חתיכת הפלסטיק.

צריך לקחת ברצינות את חתיכת הפלסטיק, כי חתיכת הפלסטיק, טכנית זה נכון, הוא ייעשה באותו מחשב שנמצא בגדול ובקטן, זה לא עושה שום הבדל. כי האנשים שלנו, אפילו עם דעת גדולה והכל, אנחנו עדיין חיים בעולם החפצים. בעולם החפצים אני מתכוון לעולם המציאות, אבל בעולם של אובייקטים.

רמת החומרה: מעשים בגוף הכלי – העצה השלישית

היסוד: אנשים חיים בעולם החפצים

מורה: זה חידוש. פילטר זה עדיין הכל – אפשר לעשות הכל, רק שמים חסימה. לא. צריך להיות את הצורה, כן, את הגוף – חתיכת הפלסטיק. צריך לקחת ברצינות את חתיכת הפלסטיק. כי חתיכת הפלסטיק – טכנית מה ההבדל מאיזה צורה זה. זה בעצם אותו מחשב שנמצא בגדול ובקטן. זה כן עושה הבדל.

בשבילנו אנשים – אפילו שיש לנו דעות גדולות בהכל – אנחנו עדיין חיים בעולם החפצים. חפצים פירושו החומר והצורות, אבל בעולם של אובייקטים. אז ממילא, איך רואים את האובייקט עושה הבדל גדול. צריך להיות אובייקטים מסוימים שהם דברים מסוימים.

ההבדל בין כלים: טלפון, ספר אלקטרוני, טאבלט

טלפון מול ספר אלקטרוני – החומר לא עשוי להיות ספר

אז הדבר הראשון, למשל, הלכה למעשה – אני למשל, אוהב מאוד טלפון שמאוד נוח לקרוא עליו על מסך או על מסך. אני צריך לקנות לו הבדל נוסף בשביל זה. טלפון הוא לא זה. קודם כל הוא קטן מדי. שנית, האור לא מתאים. בכל מקום, יש פלטפורמות בלתי מוגבלות שאפשר לראות לא רק מהצורה. מהחומר, זה לא באמת עשוי להיות ספר.

כן, יש ספרים אלקטרוניים, שהם עשויים יותר שאפשר לקרוא. אמנם אפשר טכנית לקרוא על הכל, אבל זה לא עשוי! החומר, זה לא עשוי! זה עשוי בשביל הכל, דבר שעשוי להיות הכל מסתיים בלהיות כלום, וזה רחמנא ליצלן סכנה לכל השדים.

הצורך בייחוד – לייחד את הכלי לתכלית

לכן צריך לעשות, אולי צריך לעשות כוונות, יש כאן שאלות שלמות, איך צריך לייחד. צריך לחפש על זה, זה לא דברים פתורים לגמרי, חלק גדול כי הכלים שאנחנו קונים עשויים אצל השדים. אבל יש מסוימים, למשל שאפשר לקנות, בחנויות כל אחד יכול לקנות. אפשר לקנות ספר אלקטרוני, דיו אלקטרוני, איך שזה נקרא, שפחות או יותר טכנית אפשר לעשות הכל על זה. המצב שכל זה עסוק, שטכנית הספר יכול, הוא יכול. זו לא הבעיה שלנו. כל דבר אפשר. עם מסמר אפשר לתקוע בראש של אדם, ואפשר לבנות בית. אפשר, בקנה מידה גדול אפשר.

צריך להיות ייחוד, וצריך שגורם הצורה, הכלי, החומר ממש של הדבר, זה יהיה ספר. והאמת היא שאין מספיק, צריך לעשות אפילו יותר. יחסר לו כריכה, וצריך לעשות שזה יהיה, וזה קשור לכל השיחה על סקיומורפיזם ודברים.

מעשה בגוף הכלי – לא רק בנשמה

צריך לעשות יותר לגוף מאשר לנשמה. זה לא נושא של הפנימיות, זה יותר נושא של החיצוניות, האחר הוא של הגוף, הכלי של הדבר. צריך להיות שאפשר לייחד, אם לא אפשר לייחד אותו, אז זה לא עובד.

אדם קונה כלי מסוים, אז הוא מייחד, הוא אומר “הריני קונה לשמה”, זה אומר לשמה. לוקחים מצה ועושים אותה לשם מצות מצווה. אם הוא קונה ספר והוא אומר “הריני קונה ספר זה, הספר האלקטרוני הזה, לשם לימוד התורה, לשם לימוד חכמה”, הוא הולך לקרוא בזה, אפילו לשם לימוד הנאות. שזה יהיה העיתון, אין בעיה. כן, זה לא ממש עיתון, וכל פעם מגיע אוטומטית העיתון. בוודאי, זה יותר נעים, עוד יותר טוב.

אבל עכשיו, שזה יהיה העיתון, וצריך לעשות מעשה, ההלכה היא מהזמנה בדרך כלל צריך לעשות מעשה. צריך לעשות מעשה בגוף הכלי, בגוף הדבר, שמיוחד לדבר.

ההשפעה של ייחוד – איך זה משנה את המציאות

כשהכלי מיוחד, הדבר האחר לא קיים

ופתאום, אתה תשים לב, שאם למישהו יש דבר כזה, הדבר האחר לא קיים. טכנית הוא יכול. טכנית, הכל טכנית. אבל אנחנו לא חיים בעולם של טכנית. אנחנו חיים בעולם של דברים, של חפצים. החפץ עכשיו, זה ספר. עכשיו הוא יגיד, “אה, זה הספר שלי.” אם הוא לא במצב רוח לקרוא, הוא לא עושה את זה. טכנית אפשר גם לקרוא על טלפון, וטכנית אפשר גם הרבה דברים. הוא לא מדבר עכשיו מטכנית, הוא מדבר עכשיו מהדרך שאנשים חיים בפועל, שזה בעולם החפצים.

אותו דבר להיפך – טלפון עשוי להיות טלפון

ואותו דבר להיפך, כן? כלומר, אם למשל, וכאן זה כבר יותר מסובך, טלפון עשוי שיהיה תמיד בכיס שלך ושירדוף אחריך. שיהיה “שירה בוקע כלב”. וזה חסר, לצערנו זה חסר בהרבה מצבים, אבל זה לא חסר כל כך חזק. וזה לא קרה כלום. וצריך לעשות את המעשה בגוף הדבר, שאני עושה כאן על הנקודה של העצה השלישית, שבאמת אפשר לעשות שיעור שלם רק על פרטים של העצה, אבל אני מרגיש שזה צריך כל אחד לעשות ניסוי וטעייה לעצמו, ויש גם הרבה עבודה לעשות באמת.

עצות מעשיות: לעבוד עם גוף הכלי

לעבוד ברמת החומרה, לא רק ברמת התוכנה

ואם מישהו רוצה לעשות טכנולוגיה כשרה, הוא צריך לדעת שמה שהוא צריך לעשות באמת זה לעבוד על הגוף במקום לעבוד על השמיים, לוודא שלא יוכלו להגיע. ואז כן יוכלו להגיע, זו לא הבעיה. זה צריך להיות ברור, אולי למשל המכשיר שעושים יש לו אפילו דבר כזה, כן, ה-24, איך זה נקרא? הוא מכשיר מוזיקה, זה מה שהוא. יש לו צבע מסוים, גודל מסוים שעשוי טוב בשביל זה, אולי כן, אולי לא. וזה הוא. זו עובדה נוראה. זה הרבה לא על… לא יכולים שם את הטכניקה, אולי יכולים טכנית, כן, אני לא יודע אם יכולים כן או לא, זה לא הנושא. זה לתת צורה לחומר, הוא נתן צורה לחומר.

החומר מקבל את הצורה מהכלי

להיפך, אבל במובן מסוים מצחיק, החומר הוא מה שמקבל כאן, הוא נותן את הצורה, החומר נותן את הצורה לחומר, כי הכלי עושה את זה שזה יהיה סוג כזה של דבר.

החשיבות של היכן הכלי נמצא

או אם למישהו יש טלפון ומניח אותו במקום מסוים. ראיתי במחקר ובדקתי את זה, זה אמת לאמיתה, שאדם שיש לו טלפון והוא רק נמצא עליו, אז הוא כבר במובן מסוים במוחו הוא שם, הוא זמין. זו עובדה, רוב האנשים. שוב, טכנית, הכל. אני לא מדבר מטכנית, אני מדבר עכשיו מאיך אנשים עובדים בפועל. סוג העצות שהתורה נותנת תמיד. והוא שם לב שהתורה נותנת תמיד עצות כאלה.

אני כבר ארוך מדי ואני כבר מאריך מדי, אז… אבל אם למשל אדם רוצה להיות לא מוסח מהטלפון שלו, עשו מחקר, צריך לשים את הטלפון בחדר אחר. אולי אפילו בפינה אחרת של החדר כבר עוזר.

התמונה הישנה מול התמונה החדשה של יהודי לומד

זה על השולחן שלי, אם אני יושב ללמוד ולצד הגמרא שלי יש טלפון, אז זה הפשט, אתה לא צריך להסתכל, אתה לא צריך… מה יש תמונה של יהודי שלומד? התמונה הישנה של יהודי שלומד נראית אדם, אוקיי, קפה, סיגריה עם גמרא. ככה נראה יהודי שלומד והוא כאן, נכון? יש לו כבר סיגריה והוא לא צריך ללכת לשום מקום.

תמונה של היום נראית יהודי עם סיגריה עם טלפון. היה לי, טלפון פשוט הוא בדיוק רע כמו סמארטפון במובן הזה. יש לי הרבה ניסיון מזה, אני לומד בחברותות כבר עשרות שנים, עשרות נעלמים עם זה, ואני גם עושה את זה. אבל זה מה שזה. עכשיו מה קורה? זה פשוט סוג חדש של תמונה. לא התמונה טכנית של מה שאפשר לעשות, זו תמונה חדשה של המציאות, והאנשים חיים בעולם הגופים, לא רק בעולם טכנית של מה שאפשר באופן רדיקלי לעשות.

המציאות החדשה – ללמוד עם כל השדים בצד

לכן, אם יושבים עם גמרא וטלפון בצד, יושבים עם גמרא ועם כל השדים בצד. אין בעיה, בוודאי לא הולכים להסתכל, הולכים אולי להתקשר רק במקרה חירום לענות, אז הכל בסדר גמור.

אבל עם בדוק ומיניסטר, עשו מחקר על זה, שכל אחד יכול לעשות את תכונות השורה, שזה יהיה קצת פחות. כמו שאתם מכירים, לא צריך שום דבר גדול, אתם יכולים להיות ששבת יש הרבה לא חלשים להתמודד עם סלולרי או ספר או גמרא. לא, כי אפילו השבת גם, יש לו צורך תחילה גם להרים את הטלפון באמת, ואותו דבר מהערות. לא, זה עושה הבדל. וזו עוד דוגמה למה שצריך לעשות מעשה.

עוד דוגמאות מעשיות: מדבקות, ייחוד, ונישוק הכלי

צריך לעשות מעשה – להניח את הטלפון על שולחן אחר

צריך לעשות מעשה, זה ילמד, קח את הטלפון שלך, התעלם, על השולחן הבא. עשו את זה. לא, קונים מנעול. צריך למצוא עצות לזה. בתי כנסת כאלה, שיש להם כאלה… לאחרונה, אני חושב שזו עצה נפלאה. זו גם עצה טובה, סיפרתי בקולד איימסטא. אני נכנס לבית כנסת שלא מאפשר. ויש כאלה, אני לא אהיה שווה בכל כך הרבה פרטים. אלו שתי עצות שאני אומר מעשית.

הכלל: ברמת החומרה, לא ברמת התוכנה

אבל כלל הדברים הוא, שבמקום לחפש עצות ברמת התוכנה, צריך לחפש עצות ברמת החומרה. עצות ברמת החומרה פירושן, שצריך לעשות, בוודאי אנחנו רוצים, שתי העצות הראשונות שאמרתי, כמו לגמרי מעבר לעושר, אם אנחנו רוצים להיכנס לחיים שלנו עם העולם, צריך למצוא עצות ברמת החומרה.

דוגמאות מעשיות: מדבקות, נישוק, וייחוד

אולי לשים מדבקה, צריך לעשות מעשים בעולם הזה, שמייחדים את החומר לצורה מסוימת. כמו שאישה לא מתקדשת בלי כלום, היא מתקדשת עם טבעת, והמנהג הוא שהיא מניחה את הטבעת תמיד, עכשיו היא אישה מקודשת. אותו דבר, צריך לקחת את הטלפון ולשים עליו מדבקה, לא המדבקה שכתוב עליה תגיות, מכשיר כשר. אולי גם כן. במובן מסוים, לא משוגעים לחשוב כך.

לקנות אייפד מיוחד רק לתורה

אבל זה צריך להיות רק היכטימעל להתחיל לרוץ. צריך לעשות שזה יהיה, שהטאבלט הוא גמרא. זה אומר שזו גמרא, נותנים לה נשיקה. למה לא נותנים לה נשיקה? ראיתי אנשים לומדים בטעם עם אייפד, הוא לא נותן פעם נשיקה לאייפד כשמסיים ללמוד, או הוא מתחיל כמו שהוא עושה לגמרא. למה חסר?

יפה מאוד. וקנה אייפד מיוחד, טבול אותו, בסדר, אפשר לשאול אם זה יורד במקוה, מצא איזו דרך. קח אייפד מיוחד, ועל האייפד הזה יהיה רק תורה. למה מתאים אולי כך? כי חכמים פעם היו צריכים לבדוק משהו? אני לא מתכוון טכנית. אני מתכוון לייחוד.

ושים עליו מדבקה גדולה, “זו גמרא”. שים אותו בארון הגמרא, וקח אותו החוצה ותן לו נשיקה. זה דבר קדוש.

ההבדל בין טלפון לטאבלט – החכמה החסידית

טלפון עשוי לרוץ אחרי אדם

ואם לאדם יש טלפון, זה לא כל כך תכליתי. טלפון, גורם הצורה הוא שזה יהיה דבר שרץ כל הזמן אחרי אדם. צריך לדעת למה זה עשוי. אבל זה דבר חשוב, אני מתקשר עם יהודים אחרים, זו מצווה גדולה. צריך לעשות את כל השמירות ולייחד אותו לזה. וזה לא בשביל…

האנשים החסידיים תופסים את היסוד – טאבלט, לא טלפון

אני מתכוון למשל, הרבה מהאנשים החסידיים תופסים קצת את הדבר, ואומרים, עושים טאבלט, לא טלפון. אני סבור שיש בזה חכמה גדולה. צריך הרבה יותר, הרבה יותר עמוק, הרבה יותר רחוק ללכת עם סוג ההבנה הזה, נכון? אולי טלפון לא עשוי על… יש סיבה טכנית, זה דבר נוסף שאני לא מקיים שום…

טלפון לא עשוי לצפות בסרטונים

טלפון לא עשוי לצפות בסרטונים. למשל, הוא מאוד קטן, לא נעים לצפות בסרטונים. אם צריך לצפות, צריך לצפות ממש כך, מול העיניים. זה ממש כך, אתה חוסם את עצמך מכל העולם. זה גוף מאוד בעייתי.

אז אפשר לראות, טלפון מאוד טוב להיות טלפון. הוא מאוד לא טוב לדברים אחרים שהכניסו בו. והאמת היא, צריך, לא כל הדברים, אולי לוואטסאפ זה טוב, ולדברים מסוימים. אבל הוא מאוד לא טוב לצפות בסרטונים, ואפשר לראות שזה…

סיכום: היסוד של העצה השלישית

צריך לדבר על זה הרבה יותר. אני רואה שיש כאן הרבה מאוד פרטים שאולי צריך כבר להיות שיעור שלם בחינוך. אבל עיקר יסוד הדברים הוא זה, שצריך לטפל, צריך לעסוק בסוג החומרה הזה, לא רק סוג החומרה, אלא איפה שהוא נמצא.

דוגמה: איפה הטלפון נמצא במשרד

אם למישהו למשל יש משרד או מקום, והטלפון שלו נמצא על מדף מסוים, וכשמצלצל הוא צריך להרים אותו וללכת איתו, הוא כבר נתן צורה מסוימת לזה. אולי איזה סוג אפליקציות הוא שם, עוד עצות טכניות שונות שהעולם יודע ומבין ואנשים שנוגע בזה, אלו כולן דרכים איך אפשר לחיות עם זה, כשצריך לחיות עם זה, ואלו כולן עצות.

זה לא שולחן ערוך חדש – כל אחד צריך לעשות ניסוי וטעייה

ואני לא יודע אם כדאי, אולי כן ראוי לעשות כמה וכמה פרטים, אבל אני לא אעשה יותר מדי שזה יהפוך לשולחן ערוך שלם, אני לא אעשה שולחני ערוך חדשים. אבל הרעיון, הרעיון הבסיסי הוא זה,

עצות מעשיות לשליטה עצמית דיגיטלית: הגבלות זמן וכוח הנדרים

שליטת זמן וזמינות

וצריך גם, דרך אגב, כשאנשים צריכים לשלוט בלוחות הזמנים שלהם, לא יכול להיות שאדם צריך להיות זמין בטלפון שלו מהבוקר עד הלילה.

אם יש בוס רע או ראש כולל רע, אני יודע מה, ראש ישיבה רע שהוא אומר, “במשרד הסמוך אף אחד לא יכול להיות זמין ברשתות חברתיות” וכן הלאה, אני חושב שהוא עושה טובה לכולם. הוא ילך אחר כך, לא קרה כלום שהוא יהיה מוגבל בדרך מסוימת.

האינטרנט הוא משום כך שימושי, לא אומר שצריך להיות שם כל הזמן. אם מישהו הוא ממש משוגע, הוא מסתכל רק ב… סליחה, יש לי גם הסחות דעת עכשיו.

צריך למשל לעשות זמן כמו שבת. אולי מספיק שבת, דרך אגב, אני לא אומר שבת, אולי שבת זה יותר ממספיק. אבל אלו סוג הדרכים שאפשר לחשוב. אפשר לחשוב עוד הרבה.

יסוד הנדרים – שיטה תורנית לשליטה עצמית

רעיון היסוד של נדרים

כל הסוגיה של נדרים שבנויה על זה, שיהודי יכול לקדש חפץ מסוים. הגם מדאורייתא יש שבועות, יש דברים שאסרת על עצמך וקידשת על עצמך. אבל הפירוש הוא שיהודי יכול בעצמו לעשות “נדר עלי דבר זה”.

ההבדל בין שבועה לנדר

והמעלה הגדולה, מה הדבר, נכון? אדם עושה נדר. למה הוא לא יכול לומר, “אני אעשה שבועה”? מה ההבדל בין שבועה לנדר?

הוא עושה שבועה, “אני לא אוכל השבוע רק כך וכך.” לא. הוא עושה… נדר שונה משבועה. נדר הוא פשוט אני אומר, “דבר זה אסור עלי”.

עכשיו, כשהוא רואה את זה… מה ההבדל? למה אנשים עושים נדרים ולא רק שבועות? כי זה עוזר הרבה יותר.

כוח ה״דבר זה אסור עלי”

כשאדם אומר, את החתיכה הזו, את סוג הבשר הזה, את הבשר, או את סוג הבשר, או את חתיכת הבשר, עכשיו זה אסור עלי, עכשיו זה בשבילי חזיר. זה לא חזיר לכולם, בשבילי זה חזיר.

פתאום תראה, יש הרבה פחות סיכוי שהוא יעבור על נדרו חלילה, מאשר עכשיו תגיד לו, “אני לא רוצה לאכול בשר השבוע”. יש הבדל גדול.

מובן מאליו, אדם יכול להתיר לעצמו שבועה, יש גם דרך. אלו כולן עצות מרחוק וקמיע, שצריך ללמוד.

סיום: המסר המעשי של פסח

ואני מקווה שכל אחד יהיה לו פסח שמח, וללמוד מהתורה, מהדרכים שהתורה נותנת עצה עם הסתירה, עם המן, עם פרעה, עם חמץ, אפשר ללמוד מעשית על החיים שלנו לסוג הבעיות שלנו.

יום טוב שמח.

יציאת מצרים: דער חידוש פון “מצדנו מצדו” – ווען דער אייבערשטער רעדט בארץ מצרים

הקדמה: שבת החודש און דער פסוק “בארץ מצרים”

רבותי, היינט איז שבת החודש. מיר גייען לערנען א שיעור פשוט, חידושי תורה, דברי תורה, אויף די פרשה וואס מ׳ליינט: “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה”.

קודם זאג איך איבער א חידוש, אבער איך לייג צו צו דעם וואס מיר האבן געלערנט פאר דריי יאר, מיין איך, שבת החודש. מיר האבן געלערנט אז אין דעם פסוק איז דא א גרויסע חידוש.

דער פסוק און זיין אייגנארטיקייט

ס׳הייבט זיך אן אמת׳דיג א פסוק פריער: “וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר”. אויב איך געדענק, איז דאס די איינציגסטע פסוק וואס ס׳שטייט אויף דעם אז ס׳איז “בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם”. ס׳איז געווען אנדערע דיבורים לכאורה אין ארץ מצרים, ס׳איז געשטאנען נישט “וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר”, נאר “וַיְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם” וכו׳. אבער דאס איז די איינציגסטע פסוק וואס ס׳שטייט אין די לשון הפסוק, די פסוק וואס שטייט “וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר” שטייט אז ס׳איז געווען “בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם”.

פרק א: די קשיא פון דער מכילתא – ווי קען דער אייבערשטער רעדן בתוך מצרים?

די שווערקייט פון דעם פסוק

און אמת׳דיג איז עס א שווערע פסוק. די מכילתא גלייך זאגט אז ס׳קען נישט זיין. “אַתָּה אוֹמֵר בְּתוֹךְ הַכְּרַךְ”? קען דאך נישט זיין, שטייט דאך “כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר”. מ׳זעט אז דער אייבערשטער האט נישט גערעדט מיט משה רבינו בתוך מצרים.

מצרים – א פלאץ וואו מ׳קען נישט הערן דבר ה׳

אין שטאט מצרים איז נישט קיין פלאץ וואו מ׳קען הערן די דבר ה׳. דאס איז דאך די גרויסע פראבלעם פון מצרים. מצרים איז א פלאץ וואס איז מלא טומאה, מלא עבודה זרה. שטייט אין מצרים, ווער ס׳וואוינט אין מצרים, איז נישט חל אויף אים קיין “וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר”. ער קען נישט דארט הערן דבר ה׳. ער קען הערן אסאך שטותים, אסאך דיבורים רעדט מען דארט, אבער נישט קיין “וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה”.

די ראיה פון משה רבינו׳ס התנהגות

וועגן דעם זעט מען אז דער אייבערשטער האט גערעדט צו משה נאר אינדרויסן, ביי די סנה, אין מדבר. מ׳האט געדארפט ארויסנעמען די אידן אין מדבר צו רעדן מיט זיי. ס׳שטייט בפירוש אז משה רבינו איז ארויסגעגאנגען פון די שטאט אפילו צו דאווענען, נישט געקענט אפילו דאווענען אין מצרים, ס׳איז געווען פארווערט פון תפילה, ס׳איז א מקום עובדי עבודה זרה, א מקום אלילים, מ׳קען נישט דארט דאווענען.

דער מדרש תנחומא׳ס תירוץ און זיין חסרון

דא איז דאך אבער א שווערע פסוק, ס׳שטייט “בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם”. זאגט שוין די מדרש תנחומא אז מצרים ס׳מיינט נישט אז ס׳איז געווען ממש אין מצרים, און ער קען זאגן אז ס׳איז געווען אין די שטח פון מצרים, ס׳האט אפילו באלאנגט פאר מצרים נאך, אבער ס׳איז נישט אמת׳דיג געווען בתוך הכרך, בתוך העיר, ווייל ס׳קען נישט זיין.

אקעי, לאמיר אננעמען אז די מדרש זאגט א נפקא מינה אז די מציאות איז געווען אינדרויסן. אבער די פסוק האט ער נישט פארענטפערט.

די פסוק אליין איז א מציאות בפני עצמו

ווען ס׳שטייט א פסוק, די וועג וויאזוי ס׳שטייט, אונז קוקן דאך אויף די פסוק, די פסוק איז דאך א מציאות בפני עצמו, די פסוק איז דאך א דבר בפני עצמו. אז ס׳שטייט אין די פסוק, די פסוק איז מקפיד, די פסוק זאגט נישט געווענליך “וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם”, ס׳שטייט טאקע קלאר אז ס׳איז נישט אזוי געווען, ס׳שטייט קלאר אז משה רבינו האט געטראפן די אייבערשטער ווען ער איז ארויסגעגאנגען, וכו׳ וכו׳. אויב ס׳שטייט בפירוש אז די אייבערשטער רעדט בארץ מצרים, איז דא ליגט אין די פסוק, אין די פסוק האט די אייבערשטער גערעדט צו משה בארץ מצרים, מה שלא היה בפנים המחנה וואס האט נישט געקענט זיין אנדערש.

פרק ב: דער ערשטער תירוץ – די תורה איז דער נס פון יציאת מצרים

די תשובה ליגט אין דער פרשה אליין

און אונז האבן געזאגט אז ס׳איז זיכער אז די תירוץ אויף די קשיא שטייט שוין שפעטער אין די פרשה. די אייבערשטער אליין האט געפרעגט די קשיא, וויאזוי קען איך רעדן צו דיר בארץ מצרים? האט ער געזאגט אז דאס איז טאקע די נס פון יציאת מצרים.

“וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם” – דער אייבערשטער גייט אריין אין מצרים

ער זאגט אים שפעטער, “וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה”, איך גיי אריין אין מצרים. די דיבור וואס די אייבערשטער האט גערעדט צו משה רבינו וועגן נעמען די קרבן פסח, איז שוין דארט געווען אליין א חלק פון די הכנה, אדער על שם העתיד, אדער אליין די חלק התורה, קען מען זאגן, די חלק התורה פון דעם נס אז די אייבערשטער קען גיין אין מצרים, ער קען דארט איינעם מכה זיין כל בכור און ארויסנעמען די אידן, ער קען יא.

דער חילוק צווישן משה׳ס מדרגה און דער אייבערשטער׳ס מדרגה

אז משה געווענליך קען נישט הערן, ס׳קען אפילו זיין, מ׳קען עס זאגן פראקטיש. משה רבינו, ווען ער איז געווען דארט, האט ער טאקע נישט געקענט, מצרים איז נישט קיין פלאץ, ס׳איז פול מיט תועבות, פול מיט שטותים, מ׳קען נישט דארט הערן די דבר ה׳. אקעי, אז משה רבינו האט געמוזט ארויסגיין פון די שטאט כדי ער זאל קענען הערן די דבר ה׳.

אבער די אייבערשטער האט דאך נישט די פראבלעם. און ווען ער שרייבט אין די תורה “וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם”, דארט איז נישט דא די פראבלעם. די תורה איז דאך געשריבן געווארן אין די מדבר שפעטער, איך ווייס נישט ווען ער האט דאך געשריבן דעם פסוק אין מצרים. אבער דער פסוק, מצד נאכדעם וואס ס׳איז געווען דער נס פון יציאת מצרים, נאכדעם וואס דער אייבערשטער איז אריינגעגאנגען אין מצרים, און מ׳קען זאגן קלאר, “וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם”.

דער יסוד: מצד דער אייבערשטער איז נישט דא קיין מצרים

זיי האבן מיר מסביר געווען, און איך וויל עס איבערזאגן אין א קלארערע וועג, אז דא ליגט א גרויסע חידוש. אז מ׳קען זאגן פשוט, יעדער איינער ווייסט אז מצד דער אייבערשטער איז נישט דא קיין מצרים, מצד דער אמת. דאס אז איך זאג אז דא איז א פלאץ וואס איך פיל נישט קיין השראת השכינה, וואס איך בין נישט דארט, דאס איז לויט מיין קליפה, לויט מיינע כלים, מיינע חמץ׳דיגע כלים, מיינע כלים וואס מ׳דארף כשר׳ן אן ערב פסח. מיט די כלים קען איך נישט, אקעי, דאס איז מיין פראבלעם. ס׳איז נישט דער אייבערשטער׳ס פראבלעם. ס׳איז דער אייבערשטער׳ס פראבלעם וואס ער האט מיך געמאכט, ער האט געמאכט די גאנצע סיסטעם, אבער ס׳איז מיין מצד הנבראים.

דער אייבערשטער איז איבעראל

דער אייבערשטער איז אוודאי אין מצרים אזוי ווי ער איז עניוועיר עלס, און ער איז אוודאי אין יעדן פלאץ אזוי ווי ער איז עניוועיר עלס. איז על פי האמת, מצד האמת, מצד למעלה, מצד העליון, מצד יחידה עילאה, הייבט זיך נישט אן די גאנצע פראבלעם. איז אוודאי דער אייבערשטער קען שרייבן “וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם”. משה קען נישט רעדן מיט׳ן אייבערשטן בארץ מצרים, אבער דער אייבערשטער קען שרייבן בארץ מצרים, ס׳איז בכלל נישט קיין פראבלעם.

פרק ג: דער סוד פון ליל פסח – “מִסִּטְרָא דִלְעֵילָא”

“הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם” – די הכנה צו יציאת מצרים

און מ׳וועט אפילו לערנען אז דאס איז דער טייטש וואס אונז זאגן ביי יציאת מצרים. יעדער איינער ווייסט אז דער סוד, דער גרויסער סוד פון ליל פסח, אונז הייבן אן צו מאכן א הכנה אין “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם”. אונז האבן שוין אמת׳דיג געמאכט הכנה אין שושן פורים און פורים און אנדערע אלעס, אבער “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם” האט זיך געטייטשט אז דאס שטייט אין זוהר אין פרשת אמור, אז די זיווג, דער יחוד פון ליל פסח איז מִסִּטְרָא דִלְעֵילָא וְלָאו מִסִּטְרָא דִלָן.

די אידן זענען נישט געווען ראוי

דאס הייסט אז ס׳איז אמת׳דיג, די אידן זענען נישט געווען ראוי, און די אידן זענען טאקע נישט געווען ראוי און נישט געווען ניחן. מצד די אידן איז געווען א שוואכע מדרגה, מצד די אידן איז געווען נאר מדרגת המלכות, זיי זענען געווען די לויעסט מדרגה. זיי האבן געמאכט מילה ופריעה, זיי האבן נישט געהאט די ריכטיגע פריעה רבתי יסוד, וואס דאס איז די השכלה, די ערשטע מדרגה צו ברית התורה פון נ׳ שערי בינה.

די מדרגה פון “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם”

די אידן זענען נאך נישט געווען אין די מדרגה, ס׳איז געווען נאר די מדרגה פון “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם”, נאר די מדרגה חודש הזה, די שכינה, די יסוד המלכות, די לבנה, דאס איז אלעס וואס די אידן האבן געהאט. און פון אזא מדריגה קען מען נישט נגאל ווערן, פון אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, די שכינה איז אין גלות, זי קען זיך נישט אליינס ארויסנעמען פון גלות.

אבער מצד דער אייבערשטער איז געווען אלעס שוין דא

אבער מצד דער אייבערשטער איז נישט געווען דא די פראבלעם, מצד דער אייבערשטער איז שוין געווען אלע יחודים, ס׳איז שוין געווען מתן תורה אליין, ס׳איז שוין געווען אלעס, דער אייבערשטער איז דאך למעלה מן הזמן, דער אייבערשטער איז למעלה מן המקום, דער אייבערשטער איז למעלה…

[הערה: דא רעדט דער מגיד שיעור צו איינעם אין דער קלאס]

יוסי, ביטע טו דאס נישט איצט, איך האב צו טאן מיין קלאס, טו עס שפעטער, ביטע טו נישט שפילן דא, אדאנק.

דער אייבערשטער איז למעלה מן הזמן והמקום

דער אייבערשטער איז למעלה מן הזמן והמקום, מען האט נישט קיין שום השגה אין דעם, דער אייבערשטער איז אויך למעלה מן הזמן והמקום פון די חסרונות און מעלות פון מדריגות, נישט פון א מענטש׳נס שכל, ווי ער איז אמת׳דיג, ער איז רחוק פון די אלע זאכן. ווייל דער אייבערשטער קען זיין, ווען דו ביסט אין מצרים קען ער רעדן צו דיר, דו האסט נישט געהערט, ביז דו האסט געהערט קען זיין ס׳האט גענומען א לאנגע צייט.

פרק ד: די טיפע קשיא – “מצדו” העלפט נישט אליין

דער אמת איז אז דאס איז נישט גענוג

דער אמת איז אבער אז דאס איז אלעס בכלל נישט גענוג, ס׳איז נישט גענוג, ס׳העלפט נישט. פארוואס? ווייל אז דער אייבערשטער קערט נישט אז איך בין גרייט אדער נישט, אז ס׳מאכט נישט אויס פאר די שכינה אליינס, פאר די אין סוף אליינס מאכט נישט אויס גארנישט, האב איך פון דעם אויך נישט גארנישט.

די פראבלעם פון “לשיטתו”

און זאלסטו דאך זאגן אז דער אייבערשטער האט אויסגעלייזט די אידן, איך דארף ער האט גענומען די אידן, דאס הייסט ער האט גענומען די אידן לויט לשיטתו, וואס ארבעט דאס? דאס הייסט לשיטתו, ס׳איז דא א מחלוקת וואס דער נפש החיים רופט מצדו און מצדינו, אבער לשיטתו האלט ער אז ס׳מאכט נישט אויס צו מ׳איז מוכן אדער נישט, אבער לשיטתנו מאכט דאס יא אויס.

די פראבלעם איז “מצדנו”, נישט “מצדו”

סאו אונזער פראבלעם איז קיינמאל נישט געווען לשיטתו, לשיטתו איז דאך שוין קיין מצרים קיינמאל נישט. סאו וואס הייסט ער האט אונז ארויסגענומען פון מצרים בכח יחוד עילאה, ס׳איז ווי גילוי אז ס׳איז מצדו און נישט מצדינו? אויב ס׳איז דא א יציאה ממצרים, איז דאך לכתחילה די פראבלעם געווען מצדינו, איז די פראבלעם ווערט נישט געסאלווד אז מ׳זאגט אז מצדו איז נישט קיין פראבלעם, די גאנצע לכתחילה איז נישט קיין פראבלעם, איז לכתחילה נישט קיין פראבלעם. אויב ס׳איז דא א פראבלעם, דארף עס ווערן געסאלווד אויף מיין לעוועל, ס׳איז נישט גענוג.

די פשוט׳ע קשיא

ס׳איז א פשוט׳ע קשיא, יעדער איינער וואס האט אמאל געטראכט וועגן די נושא דארף גלייך זאגן אז צו זאגן אז מצד דער אייבערשטער איז נישט קיין פראבלעם, אז דער אייבערשטער איז אלעס גוט, אלעס איז ווי ס׳דארף צו זיין, אלעס איז ריכטיג, העלפט מיר גארנישט, נישט בגשמיות און נישט ברוחניות.

ס׳העלפט נישט בגשמיות

ס׳העלפט נישט בגשמיות ווייל איך האב א פראבלעם אין די עולם הזה, אין די עולם אחר הצמצום.

ס׳העלפט נישט ברוחניות

און ס׳העלפט נישט ברוחניות ווייל אונז זאגן אז אונזער רוחניות, די געטעם, אונזער רוחניות, די געטעם, אונזער רוחניות, די געשמאק, איז צו וויסן דעם אייבערשטן, צו טועם זיין דעם אייבערשטן, צו פילן דעם אייבערשטן, צו פילן דעם אמת. זאגסט אז ס׳איז אן אמת וואס אפילו נישט קיין חילוק וואס דו פילסט, זייער גוט, דאס איז נישט געווען מיין קשיא.

די פראבלעם אויף צוויי וועגן

אדער אויף אן אנדערע וועג דו זאגסט אז ביי דער אייבערשטער איז אויך דא מצרים, זייער גוט, אבער איך קען נישט רעדן מיט דער אייבערשטער אין מצרים, מיין פראבלעם איז נישט געווען אז דער אייבערשטער איז דארט אדער נישט, איך האב נישט געהאט קיין ספק, דו קענסט זאגן איך האב נישט געהאט קיין ספק, און אמונה האב איך געהאט א ספק אין דעת און הרגשה און ידיעה, דו קענסט עס רופן אזוי, איז ביי מיר האב איך נישט געסעטלט די פראבלעם.

פרק ה: דער אמת׳ער חידוש – “מצדנו מצדו”

דער יסוד: א יחוד מלעילא וואס ווערט אונזערס

מוזן מיר פארשטיין, באופן הכי פשוט מוזן מיר פארשטיין, אז ווען אונז זאגן אז ס׳איז דא א יחוד מצד לילה מצדו העליון בארץ מצרים, מיינען אונז צו זאגן אז ס׳איז דא ביי אונז א יחוד מצד לילה, אז אונז קענען ארויסהאבן דעם יחוד, אז אונז קענען פארשטיין דעם יחוד, דאס איז שוין א חידוש.

דער חילוק צווישן “מצדינו” און “מצדינו מצדו”

ס׳איז יא מצדייני, אלעס וואס אונז רעדן איז מצדייני, אונז האבן מיט זיך אליין נישט צו טון, אבער דא מצדייני מצדייני, איז דא מצדייני מצדוי, אה, שוין א נייע דיוק, א נייע קנייטש, דהיינו, און דאס אליין דארף מען זאגן על פי צוויי וועגן היינט.

דער ערשטער וועג: נישט די התבוננות פון א גרויסער מקובל

קודם כל, ס׳הייסט אז איך זאג אז ס׳הייסט אז אונז רעדן נישט אז דער אייבערשטער איז איבעראל, דער אייבערשטער קען אלעס, אונז רעדן פון די התבוננות׳ן, אז א איד איז דא אסאך התבוננות׳ן, ס׳איז דא א מענטש וואס איז זיך מתבונן ווייל ער פארשטייט טאקע אלעס ריכטיג, ער פארשטייט קלאר די גאנצע סדר השתלשלות, ער האלט ווי ער האלט, ער איז אנגעקומען ביזן ענד, און ער פארשטייט, דאס איז וואס אונז רופן געווענליך מצדנו, שבמצודעיני, לוחם שבלוחם. זייער גוט. דאס האבן אונז נישט דא, אונז האלטן אין מצרים.

דער צווייטער וועג: א איד וואס טראכט

נאכדעם איז דא אבער א איד וואס ער טראכט

[הערה: דער שיעור ווערט אפגעשניטן דא, און דאס איז דאס סוף פון דעם ערשטן חלק]

וואו לייגט מען די קרוין? – דער חידוש פון יציאת מצרים און “החודש הזה לכם”

פרק א: די פראגע פון גאולה און פארשטאנד

דער איד וואס טראכט אריין אין דעם, ווער טראכט אריין? ער טראכט אריין. איז דאך דער פשט אז דאס קען זיין א גאולה פאר מיר, ס׳קען זיין א גאולה פאר אונז אידן, אז מיר זאגן אז דער אייבערשטער איז אויך אין מצרים.

פארוואס לערנען מיר יא? נישט מיר, די תורה האט נישט געשריבן מצדו, די תורה האט געשריבן אז מיר זאלן פארשטיין. איז פארוואס שרייבט מען “וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם”? ווייל מיר קענען נישט פארשטיין דעם אייבערשטן אין ארץ מצרים? די תורה זאגט אז מיר קענען יא. דאס איז שוין א חידוש. ס׳איז אליין א חידוש. ס׳איז זייער שווער צו צולייגן די צוויי זאכן. מ׳קען עס נישט זאגן בבחינת אמונה דורך אמונה, ס׳איז אויך נישט קיין חכמה. מ׳דארף קענען זיך קאנעקטן מיט דעם, מ׳דארף קענען זען דאס.

אה, דאס איז א חידוש. איז יעצט וויל איך צולייגן וויאזוי מ׳קען דאס פארשטיין אמת׳דיג, וויאזוי מ׳קען דאס אמת׳דיג ארויסהאבן.

פרק ב: “החודש הזה לכם ראש חדשים” – סדר מלמטה למעלה

אה, דאס זאג איך נאך וואס איך האב געזאגט. זאג איך נאך, “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים”, ס׳איז דא א חידוש. מ׳האט געלערנט אז דאס הייסט סדר מלמטה למעלה.

דער חילוק צווישן מלמעלה למטה און מלמטה למעלה

מלמעלה למטה הייבט זיך אלעס אן פון אויבן ביז ס׳קומט אן אונטן. מלמטה למעלה איז די ראש איז למטה, ס׳הייבט זיך אן די ספירות, לויט אויבן מלמעלה למטה איז אונז זענען למטה, מלמטה למעלה זענען אונז למעלה.

אויף דעם האב איך סתם גערעדט, איך האב סתם געטראכט, מ׳האט געלערנט אז מ׳מיינט צו זאגן א גרויסע חידוש, ס׳איז א זאך וואס איז א גרויסע חידוש, און מ׳דארף עס ארויסגעבן אזוי, מ׳דארף עס ארויסגעבן מיט די משל פון יציאת מצרים דארף מען עס ארויסגעבן.

פרק ג: די פראגע פון די קרוין – אויף וועלכער מדריגה?

די גרונט פראגע

ס׳איז דא א שאלה אלעמאל, וואו לייגט מען די קרוין? אויף וועם לייגט מען א קרוין? אויף וועלכע טאג, אויף וועלכע נקודה, אויף וועלכע מדריגה, אויף וועלכע סדר לייגט מען די קרוין? דאס איז די שאלה.

די נאטירלעכע סברא – די קרוין קומט אויף די העכסטע מדריגה

א ליבא דאמת, לכאורה, נישט א ליבא דאמת, ווייל ס׳איז סתם גערעדט נישט אזוי, לכאורה, די קרוין קומט אויף די העכסטע מדריגה. די קרוין קומט נאכדעם וואס אלעס שטימט, נאכדעם וואס אלעס איז פארשטאנען.

אין אנדערע ווערטער, לאמיר זאגן ביי נעשה ונשמע, ביי שבועות, דארט קומט די קרוין. וואלט מען געדארפט ארומגיין זאגן, וואלט מען אין די תורה געדארפט ארומגיין זאגן, “אָנֹכִי ה׳ אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵהַר סִינַי”, “אָנֹכִי ה׳ אֱלֹקֶיךָ” אזוי וואלט געדארפט שטיין אין די עשרת הדברות, “אָנֹכִי ה׳ אֱלֹקֶיךָ” אזוי וואלט געדארפט שטיין דארט. דארט וואלט געדארפט שטיין די קרוין, ווייל דארט איז די ריכטיגע מדריגה.

א משל פון א מענטש וואס האט זיך אויסגעארבעט

אזוי ווי מ׳זאגט א מענטש, איך ווייס, ער האט זיך געמוטשעט, ער איז געווען א בעל עבירה, אדער ער איז געווען אן ארימאן, א שלעכטע מצב פינאנציעל, צוביסלעך האט ער זיך אויסגעארבעט, ער האט געמאכט אביסל דאלאר דא, אפאר דאלאר דארט, ער האט געמאכט א ביזנעס דא, א ביזנעס דארט, ביז ער איז געווארן א ביליאנער.

און ווען באקומט ער די קרוין? אויף וועלכע רגע איז ער די מערסטע מחשיב? וואו שטייט זיין גדולה? אין די רגע פון “וְגָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ”, דארט, מרדכי איז יצא מלפני המלך, דארט שרייבט ער, דארט לייגט ער זיין קרוין.

פרק ד: דער אייבערשטער׳ס חידוש – די קרוין קומט אויף דער ערשטער, שוואכסטער רגע

דער אייבערשטער לייגט די קרוין אויף יציאת מצרים

ביזדערווייל, דא שטייט אן אינטערעסאנטע זאך, ביזדערווייל, דער אייבערשטער קומט ביי דעם רגע, ביי דעם שלימות, און ער זאגט, וואו לייגט ער זיין קרוין? ער לייגט די קרוין אויף די ערשטע רגע, אויף די רגע פון יציאת מצרים, “אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם”. ער לייגט די קרוין אויף די צייט, מען זאגט א יונגל, ער לייגט די קרוין אויף די צייט ווען ער איז געווען א בעיבי און ער איז נאך געווען אין די פעמפערס און די מאמע האט אים געווישט די פעמפערס, דעמאלטס לייגט ער די קרוין.

א משל פון א בעיבי אין פעמפערס

ער זאגט, דאס איז די רגע וואס איך האב ליב, איך וויל מאכן א פיקטשער, איך וויל עס אין מיין ליווינג רום, מיין אויפנאמע צימער, עס זאל זיין א פיקטשער פון דער מענטש בתור בעיבי ווען מ׳ווישט אים די פעמפערס, דאס וויל איך. ס׳איז א מאדנע זאך, ס׳איז א וואונדער.

א מעגלעכע הסבר – אבער נישט די אמת׳ע טעם

דעמאלטס איז דא א געוויסע חסד אין יענץ, א געוויסע התגלות און א געוויסע זאך. מ׳קען זאגן, די רחמי האם איז גרעסער ווען ער איז גרויס, ער קען זיך שוין אליינס צוטון, ווען ער איז א בעיבי איז עס אינגאנצן מצד העליון. מ׳קען אלץ אזוי שיין מסביר זיין די מעלה, אבער קיינער, מיין איך, לייגט נישט די קרוין אויף יענע רגע.

נאך א משל – פון א טיפש צו א מורה הוראה

איינער איז געווען א טיפש און ער האט אנגעהויבן צו לערנען און ער איז געווארן א מורה הוראה, ער זאגט נישט, “די ערשטע משנה וואס איך האב געלערנט, איך האב נישט פארשטאנען גארנישט, מיין רבי האט מיר אביסל מסביר געווען, דעמאלטס בין איך משתבח, איך רום יענע רגע.” די קרוין לייגט ער אויף די רגע ווען ער האט געמאכט סיום הש״ס, ווען ער איז אנגעקומען, פארשטאנען? דעמאלטס לייגט ער די קרוין.

פרק ה: דער טייטש פון “החודש הזה לכם ראש חדשים”

דער חידוש – די קרוין קומט פאר די קלענסטע רגע

דא זאגט ער א וואוילער חידוש, זייער אן אינטערעסאנטע זאך. ער זאגט, דאס איז טייטש “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים”. “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים” מיינט אז די קרוין קומט זיך פאר די קלענסטע רגע, נישט פאר די גרעסטע רגע. א דבר פלא.

ווען הייבט מען אן צו ציילן?

ווען גייט מען אן צו ציילן? פון ווען הייבט מען אן צו ציילן? פון יציאת מצרים! נישט פון מתן תורה, נישט פון עפעס “בואך כניסתך לארץ”, איך ווייס, די גרעסטע רגע, ווען ס׳הייבט זיך אן, ווען ס׳איז שוין אינגאנצן “פְּרוּ וּרְבוּ וְלִכְדוּ”, ווען ס׳שטייט די גאנצע מלכות גרייט און הויך, דעמאלטס זאל מען לייגן די קרוין. ניין, די קרוין לייגט מען אויף די קלענסטע רגע, אויף די ערשטע רגע.

ס׳איז נישט נאר די ערשטע – די קרוין ליגט דארט

ס׳איז נישט נאר מ׳זאגט אז ס׳איז די ערשטע, אין סדר איז עס פשוט. אבער מ׳לייגט אויף דעם די קרוין. מ׳ציילט פון דעם, מ׳זאגט “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים”, עיקר השכלה גייט זיין די גרעסטע זאך. דא גייט מען משבח זיין.

פרק ו: דער אייבערשטער רעדט נאר וועגן יציאת מצרים, נישט וועגן מתן תורה

די מחלוקת צווישן די תורה און די ראשונים

און דער אייבערשטער אליין, די גאנצע תורה, איר האט דאך די מחלוקת פון די תורה און די ראשונים. די ראשונים האבן אלעמאל ליב צו רעדן וועגן זמן מתן תורתנו, וועגן זמן מעמד הנבחר, וועגן אפילו ספר דברים אביסל, נישט ממש. “וַיֹּאמַר ה׳ מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ”. זיי זאלן געדענקען, און מ׳וויל געדענקען דעם טאג, וכו׳ וכו׳.

דער אייבערשטער אליין רעדט נאר וועגן יציאת מצרים

אבער די תורה אליין, דער אייבערשטער אליין ווען ער רעדט, רעדט ער קיינמאל נישט וועגן דעם. דער אייבערשטער רעדט אמאל וועגן די יציאת מצרים, “אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם” – דער שוואכער טאג, דער ערשטער טאג, אבער דער שוואכסטער טאג. אויף דארט לייגט ער די קרוין.

פרק ז: דער טיפערער טייטש – פון יעדן טעות קען מען אנקומען צום אמת

דער ערשטער יסוד – מ׳קען פון יעדן טעות אנקומען צום אמת

און די טייטש איז, אז דא ליגט א גרויסע חידוש, א גרויסע חיות אין דעם, אזוי ווי מיר לערנען, אז קודם כל דאס אז מ׳קען – דאס איז שוין איין זאך – מ׳קען, א מענטש פון וואו ער איז און וועלכע טעות ער האט, פון יעדן טעות קען מען אנקומען צום אמת. אברהם אבינו האט געווען אן עובד עבודה זרה, פון די עבודה זרה האט ער זיך ארויסגעטראפן צום אמת. איין זאך.

דער צווייטער יסוד – די קרוין קומט זיך פאר יענע ערשטע רגע

אבער נישט נאר דעם, נאר אז די קרוין קומט זיך פאר יענע רגע. די קרוין קומט זיך נישט פאר די רגע ווען הגיע ראשו לשמים אינגאנצן בשלימות אין די גרעסטע לעוועל. די קרוין קומט זיך פאר די ערשטע רגע.

פארוואס קומט זיך די קרוין פאר די ערשטע רגע?

פארוואס קומט זיך די קרוין פאר די ערשטע רגע? ווייל ס׳איז די ערשטע? ווייל פאר די פשוט׳ע ריזען פון וואס יחידי אלוה איז נישט אינטערעסאנט.

פרק ח: דער חילוק צווישן “בראשית ברא אלקים” און “החודש הזה לכם”

די נאטירלעכע סדר – “בראשית ברא אלקים”

יא, מיט אנדערע ווערטער צו זאגן, דו ביסט אנגעקומען, צום סוף ביסטו אנגעקומען, און צום סוף, צום תכלית השלימות, ביסטו אנגעקומען צו דעם צו פארשטיין אז ס׳איז דא עפעס א מוצא ראשון, די גאנצע זאך פון אנהייב ביז די ענד, מ׳קען אנהייבן פון “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים” ביז די ענד. דאס איז די סוף. זייער גוט, אזוי איז טאקע די סדר, און ממילא, אויב מ׳גייט לויט די אמת, ביסטו גערעכט אז דארט ליגט די קרוין, אין “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים” ליגט די קרוין.

רבי יצחק׳ס שיטה – “החודש הזה לכם”

אבער רבי יצחק האט געזאגט אז ער האלט אז מ׳האט געדארפט אנהייבן די תורה “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם”. און נישט נאר רבי יצחק האט אזוי געהאלטן, די חומש האט אזוי געהאלטן, ווייל די חומש זאגט אז מיר ציילן די צייט נישט פון “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים”, נאר פון “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם”.

ביידע זענען אמת

אוודאי “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים” איז די תורה למעשה געשריבן פון “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים”. אבער למעשה איז דא א מצוה, די מצוה איז טאקע “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם”, און די מצוה צו ציילן די חדשים, וואטעווער ס׳מיינט “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים”, הייבט זיך טאקע אן חודש ניסן.

דער טייטש פון חודש ניסן

דאס הייסט אז חודש ניסן איז די חידוש, די טענה, די טענה וואס זאגט אז די קרוין קומט זיך פאר די ערשטע רגע.

פרק ט: פארוואס איז די ערשטע רגע מער אינטערעסאנט?

די ערשטע הבנה אין ארץ מצרים

פארוואס? ווייל אינטערעסאנטער דעמאלטס איז אורות, אינטערעסאנטער איז דיין חידוש. אז דו האסט געקענט אין ארץ מצרים טרעפן דעם אייבערשטן, אדער כאטש כאפן אז מצרים איז נישט קיין וועג. די ערשטע לעוועל, ס׳איז א השכלה, “וַיֵּדַע כִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם”, האט געכאפט אז מצרים איז נישט קיין זאך. איי, ס׳איז געווען א גאר שוואכע מינוט, א גאר שוואכע מדריגה, א גאר שוואכע הבנה, זייער גוט.

דער חידוש – אמת מצד דער נברא

אבער טראכטן אז בעסערע הבנות איז אן אמת מצד עצמו, אדער אן אמת מצד דיך, וואס איז אן אמת מצד דער נברא, וואס איז אן אמת מצד די וועלט, מצד די מענטשן, איז אסאך מער אינטערעסאנטע השכלה ווי די ענד.

א ריזיגע חיות

און די אמת איז אז דו האסט דא אין דעם א ריזיגע חיות, ס׳איז אסאך מער א חידוש.

פרק י: אור חוזר – מלכות איז כתר

מען קען זיך צוריקדרייען

דו האסט געקענט מיינען אז נאכדעם וואס בראשית ברא אלקים, עס האט זיך אנגעהויבן די גאנצע השתלשלות, ביז דו ביסט אנגעקומען מיט דעם “שִׁמְעוּ אֵלַי עַמִּי”, איז דא האלט מען, מען קען נישט גיין צוריק. דאס אז מען קען זיך געבן א דריי צוריק, די אור חוזר, אור חוזר וואס ער זאגט אז די מלכות איז די כתר, “כֶּתֶר עֶלְיוֹן” איז “כֶּתֶר מַלְכוּת”, די כתר איז די מלכות, דאס איז א ריזיגער חידוש.

א גרעסערער חידוש

אין א געוויסע זין איז עס א גרעסערער חידוש, אדער כאטש פאר אונז איז עס א גרעסערער חידוש, און עס קומט זיך א גרעסערער קרוין פאר די מלכות ווי עס קומט זיך פאר די כתר. די כתר איז די כתר, נישט קיין חילוק וויאזוי דו קוקסט עס אן. די מלכות איז א כתר איז א חידוש. ס׳איז א חידוש אז מען קען זיך צוריקדרייען.

דער אנהייב פון א טריפ צוריק ארויף

און דעם דרייען צוריק איז שוין א געוויסע נקודה אלעס וואס גייט זיין נאכדעם. מען דארף אנקומען ווייטער. ס׳איז נישט אז וועגן דעם ווייל עס קומט זיך דא די קרוין קען מען דא סטאפן. די גאנצע איידיע פון דעם איז אז פון דעם הייבט זיך אן א טריפ צוריק ארויף, מען גייט צוריק ווייטער. אבער די רגע קומט זיך א גרויסן קרוין.

פרק יא: ראש חודש ניסן – דער טאג פון צען כתרים

די צען כתרים פון ראש חודש ניסן

ס׳איז דער קרוין פון ראש חודש ניסן, “נִתְּנוּ עֶשֶׂר עֲטָרוֹת”, די אלע צען ספירות, די אלע צען כתרים, קומט זיך פאר דעם טאג וואס איז דער טאג נישט דער טאג וואס ער האט פארשטאנען די בעסטע, דער טאג וואס ער האט געווען די ערגסטע און אנגעהויבן צו פארשטיין אז מען קען זיין בעסער. דאס איז דער קרוין וואס עס קומט זיך פאר ראש חודש ניסן.

א הסבר אין בעסערע מושגים

איז דאס איז א הסבר אין אביסל בעסערע מושגים וואס מיר האבן שוין געלערנט.

פרק יב: וויאזוי לעבן מיר מיט ביידע – תשרי און ניסן, בראשית און החודש הזה לכם

די פראגע – וויאזוי לעבן מיר ביידע?

איך וויל צולייגן איינס אזוי פאר א חידוש און זאגן אזוי, אויב מען זאגט אזוי, אז ס׳איז דא תשרי׳ס, ס׳איז דא ניסן׳ס, ס׳איז דא “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים”, ס׳איז דא “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם”, און ס׳איז דאך אמת׳דיג דא ביידע, רייט? יעצט, ווי לעבן אונז אמת׳דיג ביידע?

שבת = זכר למעשה בראשית

פשוט, בראשית, מעשה בראשית, איז דער ענין פון שבת. שבת איז “זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית”, “כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה׳ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת”. דאס איז דאך שבת.

דער רמב״ן׳ס תירוץ אויף רבי יצחק׳ס קשיא

אזויווי דער רמב״ן זאגט, מען האט געקענט אמת׳דיג, רבי יצחק פרעגט א קשיא, וויסליצער רבי יצחק האט געזאגט אז מען זאל נישט מאכן קיין שמועסן ביי די שש״ת [ששת ימי בראשית], מען דארף דאך וויסן די יסודי אמונה. זאגט ער, אדרבה ואדרבה, מען טוט אין שבת, עס שטייט אין די עשרת הדברות “כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה׳”, מען ווייסט אז דער אייבערשטער האט געמאכט די וועלט אין זעקס טעג. דער מסביר די קשיא, דארף מען נאך אזויפיל פרטים? אקעי.

די מסקנא – שש״ת איז מעשה בראשית, דאס איז שבת

אבער וואס איז מסכים דא? אז די שש״ת איז מעשה בראשית, דאס איז שבת, דאס איז די מלכה.

שבת און חודש: דער דיאלעקטיק פון מעשה בראשית און החודש הזה לכם

פרק א: שבת און חודש – צוויי וועגן צו פארשטיין מעשה בראשית

שבת – דער פשוט׳ער, טבע׳דיגער יסוד פון מעשה בראשית

דאס איז די ענין פון שבת. שבת איז זכר למעשה בראשית [זכר למעשה בראשית: א געדענקעניש צו די מעשה פון שאפונג], “כי ששת ימים עשה ה׳ וינח ביום השביעי” [כי ששת ימים עשה ה׳ וינח ביום השביעי: ווארום זעקס טעג האט השם געמאכט און גערוט אויפן זיבעטן טאג]. דאס איז דאך שבת.

אזוי ווי דער רמב״ן [רמב״ן: רבי משה בן נחמן, נחמנידעס] זאגט, מען האט געקענט אמת׳דיג – רבי יצחק האט געזאגט אז מען זאל נישט מאכן מעשה בראשית [די דרשה פון רבי יצחק אז די תורה זאל אנהייבן פון “החודש הזה לכם” און נישט פון בראשית], וואס דארף איך וויסן? דארף יסודי אמונה [יסודי אמונה: די פונדאמענטן פון גלויבן]. זאגט ער, ביי נאר ווארדא [אבער דאך], מען טוט אין שבת, עס שטייט אין די עשרת הדברות [עשרת הדברות: די צען געבאט] “כי ששת ימים עשה ה׳”, מען ווייסט אז די וועלט איז געמאכט אין זעקס טעג.

די מה זה [מה זה: וואס איז דאס], די קושיא איז פארוואס דארף מען אזויפיל פרטים. אוקיי. אבער וואס איז מתוקן [מתוקן: פארריכט, באשטימט] דא? אז די ששת ימי בראשית [ששת ימי בראשית: די זעקס טעג פון שאפונג], דאס איז שבת. דאס איז די בראשית, “מה קדם קדם קדם” [מה קדם: וואס איז געווען פריער], בראשית, דאס איז שבת.

שבת איז קביעא וקיימא – דער פשוט׳ער, זיכטבארער אמת

שבת, אזוי ווי מיר זאגן אלעמאל, שבת איז קביעא וקיימא [קביעא וקיימא: באשטימט און שטענדיג]. די אמת איז אז שבת איז קביעא וקיימא מאכט עס גרינגער און נישט שווערער, רייט? ס׳איז אזוי ווי עס שטייט מסכת שבת [מסכת שבת: דער טראקטאט שבת אין תלמוד] בראשית אינו צריך קידוש בבית דין [שבת בראשית אינו צריך קידוש בבית דין: שבת דארף נישט קיין הייליגונג פון א בית דין]. שבת בראשית גייט פשוט אן.

יעדער איינער ווייסט ווען ס׳איז שבת. וויאזוי ווייסט מען? קען מען זען די טבע [טבע: נאטור]? מ׳ווייסט פון די ריעליטי. א קליינער אינגל, פשוט׳סטער ווייסט ווען ס׳איז שבת. וויאזוי? ווייל דעמאלטס ארבעט מען נישט, דעמאלטס עסט מען א סעודת שבת אנשטאט פון גיין אין חדר.

חודש – דער טיפערער, חכמה׳דיגער יסוד

די לבנה איז ניכר אבער דארף חכמה צו פארשטיין

די לבנה [לבנה: לבנה, מאנד], די מולד הלבנה [מולד הלבנה: די געבורט פון די לבנה, דער נייער מאנד], אין א געוויסע זין איז עס מער געבניקער [געבניקער: געניצט, פראקטיש], ס׳איז מער לויט אים, ווייל יעדער איינער קען עס זען. קען מען גיין זען, די לבנה קומט יעדע חודש. אבער צו וויסן ווען ס׳גייט קומען, צו בויען אויף דעם א לוח [לוח: קאלענדאר], דאס איז שוין א חכמה.

דאס איז דאך שוין די סוד פון קידוש החודש [קידוש החודש: די הייליגונג פון דעם חודש], קידוש החודש וואס נעמט אין בית דין [בית דין: רעליגיעזער געריכט], און ס׳איז קשה למשה [קשה למשה: שווער פאר משה]. ס׳איז דא אין דעם אסאך חשבונות, אסאך ידיעות [ידיעות: וויסנשאפטן]. מען דארף א געוויסע דעת [דעת: פארשטאנד], קען מען זאגן, מען דארף האבן אן ארך רוח [ארך רוח: געדולד], מען דארף האבן א לאנגע צייט צו שטיין און מעסטן ווען ס׳קומט די לבנה און מאכן חשבונות, כ״ט י״ב תשצ״ג [כ״ט י״ב תשצ״ג: די חשבון פון כ״ט טעג, י״ב שעה, תשצ״ג חלקים – די לענג פון א לונארער חודש], די גאנצע חשבון איז א גאנצע טיפע חשבון, און דעם די מהלך החמה והלבנה [מהלך החמה והלבנה: דער גאנג פון די זון און די לבנה], ס׳איז די גרעסטע חשבונות.

אלע חכמות הייבט זיך אן פון רעכענען די מולד הלבנה, נאכדעם אלע שטערנס פון די זון און די גאנצע וועלט, וכו׳ וכו׳. דאס איז דאך א גרויסע חשבון, דאס איז דאך קידוש החודש.

דער דיאלעקטישער צוזאמענשפיל: שבת און חודש

“החודש הזה לכם” – מיר זאגן וועלכע טאג איז היינט

סא קידוש החודש און שבת זענען די צוויי זאכן פון “החודש הזה לכם” [החודש הזה לכם: דער חודש דאזיגער איז פאר אייך]. אונז האבן, מיר זאגן וועלכע טאג איז היינט, אדער זאגסטו ס׳איז היינט די פרייטאג פרשת ויקרא [פרשת ויקרא: די וואכענטלעכע תורה לייענונג פון ויקרא], אדער זאגסטו ס׳איז היינט כך וכך ליום לחודש אדר [כך וכך ליום לחודש אדר: אזוי און אזוי פילטער טאג פון חודש אדר], רייט?

איך געדענק וועלכע טאג, איך געדענק בעל פה [בעל פה: אויסווייניג] די שבוע, ווייל איך לעב אין די מעשה אין וואכן. חדשים דארף איך קוקן אין לוח, ווייל לוח איז שוין א דבר של חכמה [דבר של חכמה: א זאך פון חכמה]. איך קען זען, אויב איך וואלט איך געגאנגען אין דרויסן זען די לבנה, איך וואלט נישט געוואוסט פונקטליך, רייט?

איך האב געוואוסט בערך [בערך: אונגעפער], אז די לבנה האלט שוין ביים אראפגיין צוריק. איך דארף געדענקען פון לעצטע וואך צו וויסן אז… אה, עס איז דא א סייקל, האט שוין א חכמה אין דעם. עס איז שוין א טיפערע זאך. מצד אחד [מצד אחד: פון איין זייט] איז עס ניכר [ניכר: דערקענבאר] אין די טבע, מצד שני [מצד שני: פון דער צווייטער זייט] איז א טיפערע זאך.

דא זעט מען די דיאלעקטיק פון די שבת און חודש, וואס דאס איז דער כח [כח: כוח, שטארקייט] דער ששת ימי בראשית, דער התחלה [התחלה: אנהייב] פון בראשית, און דער התחלה פון א חודש הזה לכם.

ימים טובים און דער טעם אין מצוות

די חילוק צווישן שבת/חודש און ימים טובים

און אויף דעם קען מען אראפלייגן די צוויי חידושים [חידושים: נייע אינזיכטן], די קידוש החודש וואס מיר האבן געזאגט שבת. ס׳איז דאך אמת׳דיג דער פשט פון דעם, אז דער אייבערשטער מאכט דאך אלעס, און עס איז נישט קיין חילוק [חילוק: אונטערשייד] צו אונז פארשטייען אדער נישט.

ימים טובים [ימים טובים: יום טוב׳דיגע טעג] איז א זמן וואס מ׳דארף טרייען צו פארשטיין, און זיי ווילן האבן טעם אין מצוות [טעם אין מצוות: א סיבה אין די מצוות] און ווילן פארשטיין. אלע ימים טובים רעדן פון די טעם אין מצוות, יא, פסח זכר למעשה בראשית [פסח זכר ליציאת מצרים: פסח איז א געדענקעניש צו יציאת מצרים], מצה זכר למעשה בראשית [מצה זכר ליציאת מצרים: מצה איז א געדענקעניש צו יציאת מצרים]. ס׳איז נישט סתם, ס׳איז דא א טעם. יציאת מצרים [יציאת מצרים: דער ארויסגאנג פון מצרים] איז דער טעם.

אפילו שבת – זכר ליציאת מצרים ווען מ׳וויל א טעם

אפילו שבת, ווען מען וויל זאגן דעם טעם, איינמאל זאגט מען זכר ליציאת מצרים [זכר ליציאת מצרים: א געדענקעניש צו יציאת מצרים], ווייל מיט מעשה בראשית געווענליך פארשטייען עס נישט, ס׳איז זייער קלאר, מען קען עס זען. ס׳איז אמת, עס איז מער אמת און מער בעיסיק [בעיסיק: פונדאמענטאל]. אבער ווער ס׳איז נישט מעשה בראשית וועט ער זאגן, מען זאגט זכר ליציאת מצרים.

החודש הזה לכם – דער מפתח צו סוד מעשה בראשית

פון החודש הזה לכם צו סוד מעשה בראשית

ס׳איז אנהייבט צו פארשטיין דער מעשה בראשית, ס׳הייבט זיך אן פון החודש הזה לכם אמת׳דיג. מען הייבט אן מאכן די חשבונות, ביז מען הייבט אן צו פארשטיין סוד מעשה בראשית [סוד מעשה בראשית: דער סוד פון די שאפונג], פאר דעם איז דא סוד העיבור [סוד העיבור: דער סוד פון די שאלטיאר], סוד העיבור איז דער חלק פון סוד מעשה בראשית, די מבוא [מבוא: אריינפיר], דער מפתח [מפתח: שליסל] פון סוד מעשה בראשית.

פרק ב: שבת מברכים – דער פראקטישער אויסדרוק פון דעם דיאלעקטיק

פארוואס זאגט מען שבת מברכים?

און דאס איז דער חילוק די צוויי זאכן, יעצט קען מען טראכטן אזוי. אויב די חכמים [חכמים: די רבנים] האבן געזאגט, אז אין שבת קודש זאל מען ליינען שוין החודש, החודש הזה לכם. און בכלל [בכלל: איבערהויפט], דאס איז ראש חודש ניסן [ראש חודש ניסן: דער ערשטער טאג פון חודש ניסן] איז אזוי ווי דער אב [אב: פאטער] פון יעדער ראש חודש מאכט מען א שבת מברכים [שבת מברכים: די שבת פאר ראש חודש ווען מען בענטשט דעם חודש], מ׳איז מודיע [מודיע: מען מאכט באוואוסט] אין שבת אז ס׳גייט זיין ראש חודש.

שבת איז יעדער אין שול – ראש חודש נישט

ווייל שבת איז יעדער אין שול. ראש חודש ווייסט נישט יעדער ווען ס׳גייט זיין, נישט יעדער איינער איז אין שול, נישט יעדער איינער איז אויף דער לעוועל [לעוועל: מדרגה]. ראש חודש איז מוסר [מוסר: איבערגעגעבן] אין בית דין. זאגט מען פאר יעדער איינער, א שבת פאר אין די בית דין איז מחדש [מחדש: מען הייליגט].

אוקיי, ס׳איז א ווייכעל [ווייכעל: פאר-בויטע] פאר די קידוש החודש אין די בית דין אמת, אבער ער מאכט דאס שבת. מ׳זאגט, שבת זאגט מען אז ס׳גייט זיין ראש חודש.

שבת החודש – פון שבת צו חודש

איז דאך דער טראפש [טראפש: פארשטאנד, הבנה], אז דער שבת החודש [שבת החודש: די שבת פאר ראש חודש ניסן], אדער שבת מברכים, וואס איז א סגולה [סגולה: אייגנשאפט] פון אלע שבת מברכים וואס זענען משורש [משורש: געווארצלט] פון שבת החודש, איז א וועג פון זאגן:

* אז פון שבת קען עס זאגן, אז פון שבת קען מען אויך נאכדע וויסן ראש חודש

* אדער אז פון שבת זעט מען זיך ברענגען ראש חודש

* אז אין שבת לערנט מען אויך די נושא [נושא: טעמע] פון א חודש

דער שלוס-חידוש: ביידע צוזאמען

ווען מ׳פארשטייט די גאנצע תורה פאלט אוועק די קשיא

און צום סוף, אנדערע ווערטער דאס הייסט, אז מ׳גייט פארשטיין די סוד מעשה בראשית. נאכדעם פון גיין א חודש זה לכם, צום סוף פארשטייט מען מעשה בראשית, און דעמאלט איז שוין נישט אמת׳דיג אזוי א קשיא ווי הייבט זיך עס אן, ווייל ס׳איז א חלק ווי ס׳הייבט זיך אן.

מ׳ווייסט שוין די גאנצע תורה, איינער וואס ווייסט די גאנצע תורה איז נישט אמת׳דיג א חלק ווי ער הייבט אן. די אנהייב איז נורא [נורא: שרעקלעך, גרויס], שאל אביך וגו׳ [שאל אביך: פרעג דיין פאטער]. החודש הזה לכם, דעמאלט פרעגט מען די קשיא, מ׳האט דאך אנגעהויבן, ביז דעמאלט האב איך נישט פארשטאנען.

שבת און חודש ווערן איינס

נאכדעם וואס מ׳גייט דורך אסאך, און מ׳פארשטייט, דעמאלט איז ביידע צוזאמען, איז דאס די שבת און חודש. שבת און חודש פארשטייט אז די שבת איז א יאר, סיי חודש א יאר, קען זיין ביידע, די גאנצע פלאן, די גאנצע חלק הייבט זיך נישט אן.

דאס איז די חידוש וואס מ׳האט געוואלט זאגן היינט.

The Exodus from Egypt: The Innovation of “From His Side, From Our Side” – When the Almighty Speaks in the Land of Egypt

Introduction: Shabbat HaChodesh and the Verse “In the Land of Egypt”

Gentlemen, today is Shabbat HaChodesh. We are going to learn a simple lesson, Torah innovations, words of Torah, on the portion that is read: “This month shall be for you the beginning of months, it shall be for you the first of the months of the year.”

First I will say over an innovation, but I am adding to what we learned three years ago, I think, on Shabbat HaChodesh. We learned that in this verse there is a great innovation.

The Verse and Its Uniqueness

It truly begins a verse earlier: “And Hashem said to Moshe and to Aharon in the land of Egypt, saying.” If I remember correctly, this is the only verse that states explicitly that it is “in the land of Egypt.” There were other divine communications apparently in the land of Egypt, but it did not say “And Hashem spoke to Moshe saying,” rather “And He spoke to Pharaoh king of Egypt” etc. But this is the only verse where it states in the language of the verse, the verse that says “And Hashem spoke to Moshe saying” states that it was “in the land of Egypt.”

Chapter 1: The Question of the Mechilta – How Can the Almighty Speak Within Egypt?

The Difficulty of the Verse

And truly it is a difficult verse. The Mechilta immediately says that it cannot be. “Do you say within the city”? It cannot be, for it says “when I leave the city.” We see that the Almighty did not speak with Moshe Rabbeinu within Egypt.

Egypt – A Place Where One Cannot Hear the Word of Hashem

In the city of Egypt there is no place where one can hear the word of Hashem. This is indeed the great problem of Egypt. Egypt is a place that is full of impurity, full of idolatry. One who dwells in Egypt, “And Hashem spoke to Moshe saying” does not apply to him. He cannot hear the word of Hashem there. He can hear much foolishness, much talk is spoken there, but not “And Hashem spoke to Moshe.”

The Proof from Moshe Rabbeinu’s Conduct

Regarding this we see that the Almighty spoke to Moshe only outside, at the burning bush, in the desert. They had to take the Jews out to the desert to speak with them. It states explicitly that Moshe Rabbeinu went out from the city even to pray, he could not even pray in Egypt, it was corrupt from prayer, it is a place of idol worshippers, a place of idols, one cannot pray there.

The Midrash Tanchuma’s Answer and Its Deficiency

But here is a difficult verse, it says “in the land of Egypt.” So the Midrash Tanchuma says that Egypt does not mean that it was actually in Egypt, and he can say that it was in the territory of Egypt, it even still belonged to Egypt, but it was not truly within the city, within the town, because it cannot be.

Okay, let us accept that the Midrash says a practical difference that the reality was outside. But he has not answered the verse.

The Verse Itself Is a Reality in Its Own Right

When a verse is written, the way it is written, we look at the verse, the verse is a reality in its own right, the verse is a thing in its own right. When it is written in the verse, the verse is particular, the verse does not usually say “And Hashem spoke to Moshe in the land of Egypt,” it clearly states that it was not so, it clearly states that Moshe Rabbeinu met the Almighty when he went out, etc. etc. If it explicitly states that the Almighty speaks in the land of Egypt, then it lies in the verse, in the verse the Almighty spoke to Moshe in the land of Egypt, which could not have been otherwise within the camp.

Chapter 2: The First Answer – The Torah Is the Miracle of the Exodus from Egypt

The Answer Lies in the Portion Itself

And we said that it is certain that the answer to the question is already stated later in the portion. The Almighty Himself asked the question, how can I speak to you in the land of Egypt? He said that this is indeed the miracle of the Exodus from Egypt.

“And I Will Pass Through the Land of Egypt” – The Almighty Enters Egypt

He tells him later, “And I will pass through the land of Egypt on this night,” I am going into Egypt. The communication that the Almighty spoke to Moshe Rabbeinu about taking the Passover offering was already there itself a part of the preparation, or because of the future, or itself the part of Torah, one can say, the part of Torah of this miracle that the Almighty can go into Egypt, He can strike there every firstborn and take out the Jews, He can indeed.

The Distinction Between Moshe’s Level and the Almighty’s Level

That Moshe usually cannot hear, it can even be, one can say it practically. Moshe Rabbeinu, when he was there, he truly could not, Egypt is not a place, it is full of abominations, full of foolishness, one cannot hear the word of Hashem there. Okay, that Moshe Rabbeinu had to go out from the city so that he could hear the word of Hashem.

But the Almighty does not have this problem. And when He writes in the Torah “And Hashem spoke to Moshe in the land of Egypt,” there is no problem there. The Torah was written in the desert later, I don’t know when he wrote this verse in Egypt. But the verse, because of the fact that there was the miracle of the Exodus from Egypt, because the Almighty entered Egypt, and one can say clearly, “And Hashem spoke to Moshe and to Aharon in the land of Egypt.”

The Foundation: From the Almighty’s Side There Is No Egypt

They explained to me, and I want to say it over in a clearer way, that here lies a great innovation. That one can say simply, everyone knows that from the Almighty’s side there is no Egypt, from the side of truth. That I say that here is a place where I do not feel the Divine Presence, where I am not there, this is according to my shell, according to my vessels, my chametz vessels, my vessels that must be kashered on erev Pesach. With these vessels I cannot, okay, that is my problem. It is not the Almighty’s problem. It is the Almighty’s problem that He made me, He made the entire system, but it is mine from the side of the creations.

The Almighty Is Everywhere

The Almighty is certainly in Egypt just as He is anywhere else, and He is certainly in every place just as He is anywhere else. So according to the truth, from the side of truth, from above, from the upper side, from the side of the supernal yechidah, the entire problem does not begin. So certainly the Almighty can write “And Hashem spoke to Moshe in the land of Egypt.” Moshe cannot speak with the Almighty in the land of Egypt, but the Almighty can write in the land of Egypt, it is not a problem at all.

Chapter 3: The Secret of the Night of Pesach – “From the Upper Side”

“This Month Shall Be for You” – The Preparation for the Exodus from Egypt

And one will even learn that this is the meaning of what we say regarding the Exodus from Egypt. Everyone knows that the secret, the great secret of the night of Pesach, we begin to make a preparation in “This month shall be for you.” We already truly made preparation on Shushan Purim and Purim and everything else, but “This month shall be for you” meant that it states in the Zohar in Parshat Emor, that the union, the yichud of the night of Pesach is from the upper side and not from our side.

The Jews Were Not Worthy

This means that truly, the Jews were not worthy, and the Jews were truly not worthy and not pleasant. From the Jews’ side there was a weak level, from the Jews’ side there was only the level of Malchut, they were the lowest level. They performed circumcision and priah, they did not have the proper priah rabbati of Yesod, which is the intellect, the first level to the covenant of Torah of the fifty gates of Binah.

The Level of “This Month Shall Be for You”

The Jews were not yet at this level, it was only the level of “This month shall be for you,” only the level of this month, the Shechinah, the Yesod Malchut, the moon, this is all that the Jews had. And from such a level one cannot be redeemed, for a prisoner cannot free himself from prison, the Shechinah is in exile, she cannot take herself out of exile alone.

But From the Almighty’s Side Everything Was Already There

But from the Almighty’s side there was no problem, from the Almighty’s side there were already all the unions, there was already the giving of the Torah itself, there was already everything, the Almighty is above time, the Almighty is above place, the Almighty is above…

[Note: Here the lecturer speaks to someone in the class]

Yossi, please don’t do that now, I have to do my class, do it later, please don’t play here, thank you.

The Almighty Is Above Time and Place

The Almighty is above time and place, one has no comprehension of this, the Almighty is also above the time and place of the deficiencies and virtues of levels, not of a person’s intellect, as he truly is, he is distant from all these things. Because the Almighty can be, when you are in Egypt He can speak to you, you did not hear, until you heard it may be it took a long time.

Chapter 4: The Deep Question – “From His Side” Does Not Help Alone

The Truth Is That This Is Not Enough

The truth is however that this is not enough at all, it is not enough, it does not help. Why? Because if the Almighty does not care whether I am ready or not, if it does not matter for the Shechinah itself, for the Ein Sof itself it does not matter at all, then I also have nothing from this.

The Problem of “According to His View”

And you might say that the Almighty redeemed the Jews, I need He took the Jews, this means He took the Jews according to His view, what does that accomplish? This means according to His view, there is a dispute that the Nefesh HaChaim calls from His side and from our side, but according to His view he holds that it does not matter whether one is prepared or not, but according to our view it does matter.

The Problem Is “From Our Side,” Not “From His Side”

So our problem was never according to His view, according to His view there is never any Egypt. So what does it mean He took us out of Egypt through the power of the supernal union, it is like a revelation that it is from His side and not from our side? If there is an Exodus from Egypt, then initially the problem was from our side, so the problem is not solved by saying that from His side there is no problem, the entire initially there is no problem, so initially there is no problem. If there is a problem, it must be solved on my level, it is not enough.

The Simple Question

It is a simple question, anyone who has ever thought about this topic must immediately say that to say that from the Almighty’s side there is no problem, that the Almighty is all good, everything is as it should be, everything is correct, helps me nothing, not materially and not spiritually.

It Does Not Help Materially

It does not help materially because I have a problem in this world, in the world after the tzimtzum.

It Does Not Help Spiritually

And it does not help spiritually because we say that our spirituality, the taste, our spirituality, the taste, our spirituality, the pleasure, is to know the Almighty, to taste the Almighty, to feel the Almighty, to feel the truth. You say that it is a truth where there is not even a difference what you feel, very good, that was not my question.

The Problem in Two Ways

Or in another way you say that by the Almighty there is also Egypt, very good, but I cannot speak with the Almighty in Egypt, my problem was not whether the Almighty is there or not, I did not have any doubt, you can say I did not have any doubt, and in faith I had a doubt in knowledge and feeling and awareness, you can call it that, so for me I have not settled the problem.

Chapter 5: The True Innovation – “From Our Side From His Side”

The Foundation: A Union from Above That Becomes Ours

We must understand, in the simplest way we must understand, that when we say that there is a union from the side of the night from His upper side in the land of Egypt, we mean to say that there is by us a union from the side of the night, that we can extract this union, that we can understand this union, this is already an innovation.

The Distinction Between “From Our Side” and “From Our Side From His Side”

It is indeed from our side, everything we speak of is from our side, we have nothing to do with ourselves, but here from our side from our side, there is from our side from His side, ah, already a new precision, a new twist, that is, and this itself must be said in two ways today.

The First Way: Not the Contemplation of a Great Kabbalist

First of all, it means that I say that it means that we are not speaking that the Almighty is everywhere, the Almighty can do everything, we are speaking of contemplations, that a Jew has many contemplations, there is a person who contemplates because he truly understands everything correctly, he understands clearly the entire order of emanation, he holds as he holds, he has reached the end, and he understands, this is what we usually call from our side, in our nets, a warrior in his warriors. Very good. We do not have this, we are holding in Egypt.

The Second Way: A Jew Who Thinks

After this there is however a Jew who thinks

[Note: The lecture is cut off here, and this is the end of the first part]

Where Does One Place the Crown? – The Innovation of the Exodus from Egypt and “This Month Shall Be for You”

Chapter 1: The Question of Redemption and Understanding

The Jew who thinks into this, who thinks in? He thinks in. So the simple meaning is that this can be a redemption for me, it can be a redemption for us Jews, that we say that the Almighty is also in Egypt.

Why do we learn indeed? Not we, the Torah did not write from His side, the Torah wrote that we should understand. So why does one write “And Hashem spoke to Moshe in the land of Egypt”? Because we cannot understand the Almighty in the land of Egypt? The Torah says that we can indeed. This is already an innovation. It is itself an innovation. It is very difficult to combine the two things. One cannot say it in the aspect of faith through faith, it is also not wisdom. One must be able to connect with this, one must be able to see this.

Ah, this is an innovation. So now I want to add how one can truly understand this, how one can truly extract this.

Chapter 2: “This Month Shall Be for You the Beginning of Months” – Order from Below to Above

Ah, this I say after what I said. I say further, “This month shall be for you the beginning of months,” there is an innovation. One learned that this means order from below to above.

The Distinction Between from Above to Below and from Below to Above

From above to below everything begins from above until it comes down below. From below to above the head is below, the sefirot begin, according to above from above to below we are below, from below to above we are above.

On this I just spoke, I just thought, one learned that one means to say a great innovation, it is something that is a great innovation, and one must give it over so, one must give it over with the parable of the Exodus from Egypt one must give it over.

Chapter 3: The Question of the Crown – On Which Level?

The Basic Question

There is always a question, where does one place the crown? On whom does one place a crown? On which day, on which point, on which level, on which order does one place the crown? This is the question.

The Natural Logic – The Crown Comes on the Highest Level

A true heart, apparently, not a true heart, because it is simply not spoken so, apparently, the crown comes on the highest level. The crown comes after everything is correct, after everything is understood.

In other words, let us say by “we will do and we will hear,” by Shavuot, there comes the crown. One would have had to go around saying, one would have had to go around saying in the Torah, “I am Hashem your God who took you out from Mount Sinai,” “I am Hashem your God” so it should have stood in the Ten Commandments, “I am Hashem your God” so it should have stood there. There should have stood the crown, because there is the proper level.

A Parable of a Person Who Worked Himself Up

As one says of a person, I know, he struggled, he was a sinner, or he was a poor man, a bad financial situation, gradually he worked himself up, he made a few dollars here, a few dollars there, he made a business here, a business there, until he became a billionaire.

And when does he receive the crown? At which moment is he most esteemed? Where does his greatness stand? At the moment of “and Mordechai was great in the king’s house,” there, Mordechai went out from before the king, there he writes, there he places his crown.

Chapter 4: The Almighty’s Innovation – The Crown Comes on the First, Weakest Moment

The Almighty Places the Crown on the Exodus from Egypt

Meanwhile, here stands an interesting thing, meanwhile, the Almighty comes at this moment, at this perfection, and He says, where does He place His crown? He places the crown on the first moment, on the moment of the Exodus from Egypt, “who took you out from the land of Egypt.” He places the crown on the time, one says of a young boy, He places the crown on the time when he was a baby and he was still in diapers and the mother wiped his diapers, then He places the crown.

A Parable of a Baby in Diapers

Shabbos and Chodesh: The Dialectic of Maaseh Bereishis and HaChodesh HaZeh Lachem

Chapter 1: Shabbos and Chodesh – Two Ways to Understand Maaseh Bereishis

Shabbos – The Simple, Natural Foundation of Maaseh Bereishis

This is the matter of Shabbos. Shabbos is zecher l’maaseh bereishis (a remembrance of the act of Creation), “ki sheishes yamim asah Hashem vayinach bayom hashevi’i” (for six days Hashem made and rested on the seventh day). This is indeed Shabbos.

As the Ramban (Rabbi Moshe ben Nachman, Nachmanides) says, one could truly – Rabbi Yitzchak said that one shouldn’t make maaseh bereishis (the teaching of Rabbi Yitzchak that the Torah should begin from “HaChodesh HaZeh Lachem” and not from Bereishis), what do I need to know? One needs yesodei emunah (the foundations of faith). He says, but indeed, one does on Shabbos, it says in the Aseres HaDibros (the Ten Commandments) “ki sheishes yamim asah Hashem,” one knows that the world was made in six days.

The question is why does one need so many details. Okay. But what is established here? That the sheshes yemei bereishis (the six days of Creation), this is Shabbos. This is the Bereishis, “what came before before before,” Bereishis, this is Shabbos.

Shabbos is Kevi’a V’Kayma – The Simple, Visible Truth

Shabbos, as we always say, Shabbos is kevi’a v’kayma (fixed and permanent). The truth is that Shabbos being kevi’a v’kayma makes it easier and not harder, right? It’s as it says in Maseches Shabbos (the tractate Shabbos in the Talmud) Shabbos Bereishis does not require kiddush beis din (Shabbos does not need sanctification by a beis din). Shabbos Bereishis simply goes on.

Everyone knows when it’s Shabbos. How does one know? Can one see the teva (nature)? One knows from the reality. A small boy, the simplest one knows when it’s Shabbos. How? Because then one doesn’t work, then one eats a seudas Shabbos instead of going to cheder.

Chodesh – The Deeper, Wisdom-Based Foundation

The Levana is Visible But Requires Wisdom to Understand

The levana (moon), the molad halevana (the birth of the moon, the new moon), in a certain sense it’s more practical, it’s more according to it, because everyone can see it. Can one go see, the levana comes every month. But to know when it will come, to build upon this a luach (calendar), this is already a wisdom.

This is indeed the secret of kiddush hachodesh (the sanctification of the month), kiddush hachodesh which takes a beis din (religious court), and it’s kasheh l’Moshe (difficult for Moshe). There are in this many calculations, many yedios (sciences). One needs a certain daas (understanding), one can say, one needs to have an erech ruach (patience), one needs to have a long time to stand and measure when the levana comes and make calculations, 29 days 12 hours 793 parts (the calculation of 29 days, 12 hours, 793 parts – the length of a lunar month), the whole calculation is a whole deep calculation, and this the mahalach hachamah v’halevana (the course of the sun and the moon), it’s the greatest calculations.

All wisdoms begin from calculating the molad halevana, afterwards all the stars of the sun and the whole world, etc. etc. This is indeed a great calculation, this is indeed kiddush hachodesh.

The Dialectical Interplay: Shabbos and Chodesh

“HaChodesh HaZeh Lachem” – We Say Which Day It Is Today

So kiddush hachodesh and Shabbos are the two things of “HaChodesh HaZeh Lachem” (this month is for you). We have, we say which day it is today, or you say it’s today Friday Parshas Vayikra (the weekly Torah reading of Vayikra), or you say it’s today such and such day of the month of Adar (such and such day of the month of Adar), right?

I remember which day, I remember by heart the week, because I live in the action in weeks. Months I need to look in the calendar, because the calendar is already a davar shel chochma (a matter of wisdom). I can see, if I would go outside to see the levana, I wouldn’t know exactly, right?

I would know approximately, that the levana is already going down back. I need to remember from last week to know that… ah, there is a cycle, there’s already a wisdom in this. It’s already a deeper thing. On one hand it’s nikar (recognizable) in the teva, on the other hand it’s a deeper thing.

Here one sees the dialectic of Shabbos and chodesh, which this is the koach (power, strength) of the sheshes yemei bereishis, the beginning of Bereishis, and the beginning of “HaChodesh HaZeh Lachem.”

Yamim Tovim and the Reason in Mitzvos

The Difference Between Shabbos/Chodesh and Yamim Tovim

And upon this one can lay down the two chiddushim (new insights), the kiddush hachodesh that we said Shabbos. It’s indeed the simple meaning of this, that the Ribbono Shel Olam does everything, and there’s no difference to us understanding or not.

Yamim Tovim (holidays) is a time that one must try to understand, and they want to have ta’am in mitzvos (a reason in the mitzvos) and want to understand. All yamim tovim speak of the ta’am in mitzvos, yes, Pesach zecher l’yetzias Mitzrayim (Pesach is a remembrance of the Exodus from Egypt), matzah zecher l’yetzias Mitzrayim (matzah is a remembrance of the Exodus from Egypt). It’s not just so, there’s a reason. Yetzias Mitzrayim (the Exodus from Egypt) is the reason.

Even Shabbos – Zecher L’Yetzias Mitzrayim When One Wants a Reason

Even Shabbos, when one wants to say the reason, once one says zecher l’yetzias Mitzrayim (a remembrance of the Exodus from Egypt), because with maaseh bereishis usually they don’t understand it, it’s very clear, one can see it. It’s true, it’s more true and more basic. But whoever it’s not maaseh bereishis will say, one says zecher l’yetzias Mitzrayim.

HaChodesh HaZeh Lachem – The Key to the Secret of Maaseh Bereishis

From HaChodesh HaZeh Lachem to the Secret of Maaseh Bereishis

One begins to understand the maaseh bereishis, it truly begins from HaChodesh HaZeh Lachem. One begins to make the calculations, until one begins to understand sod maaseh bereishis (the secret of Creation), before this there is sod ha’ibur (the secret of the leap year), sod ha’ibur is the part of sod maaseh bereishis, the introduction, the key to sod maaseh bereishis.

Chapter 2: Shabbos Mevorchim – The Practical Expression of This Dialectic

Why Does One Say Shabbos Mevorchim?

And this is the difference between the two things, now one can think this way. If the Chachamim (the Rabbis) said, that on Shabbos Kodesh one should already read the chodesh, HaChodesh HaZeh Lachem. And in general, this is Rosh Chodesh Nissan (the first day of the month of Nissan) is like the father of every Rosh Chodesh one makes a Shabbos Mevorchim (the Shabbos before Rosh Chodesh when one blesses the month), one is modiah (one makes known) on Shabbos that it will be Rosh Chodesh.

Shabbos Everyone is in Shul – Rosh Chodesh Not

Because on Shabbos (Sabbath) everyone is in shul (synagogue). Rosh Chodesh (the new month) not everyone knows when it’s going to be, not everyone is in shul, not everyone is on the level. Rosh Chodesh is transmitted in the Beis Din (rabbinical court). One announces it for everyone, a Shabbos before, in the Beis Din it is sanctified.

Okay, it’s a preparation for the sanctification of the month in the actual Beis Din, but it’s done on Shabbos. One says, on Shabbos one announces that it’s going to be Rosh Chodesh.

Shabbos HaChodesh – From Shabbos to the Month

So the understanding is that Shabbos HaChodesh (the Shabbos before Rosh Chodesh Nissan), or Shabbos Mevorchim (the Shabbos when we bless the coming month), which is a special quality of all the Shabbos Mevorchim that are rooted in Shabbos HaChodesh, is a way of saying:

* That from Shabbos one can say, that from Shabbos one can also know afterwards about Rosh Chodesh

* Or that from Shabbos one sees oneself bringing Rosh Chodesh

* That on Shabbos one also learns the topic of the month

The Final Innovation: Both Together

When One Understands the Entire Torah the Question Falls Away

And in the end, in other words, this means that one will understand the secret of maaseh bereishis (the act of creation). After going through “hachodesh hazeh lachem” (this month is for you), in the end one understands maaseh bereishis, and then it’s not really such a question of where does it begin, because it’s a part of how it begins.

One already knows the entire Torah, someone who knows the entire Torah doesn’t really have a part where he begins. The beginning is awesome, “sha’al avicha veyageidcha” (ask your father and he will tell you). “Hachodesh hazeh lachem,” then one asks the question, we already began, until then I didn’t understand.

Shabbos and the Month Become One

After one goes through so much, and one understands, then both are together, this is the Shabbos and the month. Shabbos and the month understand that Shabbos is a year, also the month is a year, it can be both, the entire plan, the entire part doesn’t begin.

This is the innovation that we wanted to say today.

יציאת מצרים: החידוש של “מצדנו מצדו” – כאשר הקב״ה מדבר בארץ מצרים

הקדמה: שבת החודש והפסוק “בארץ מצרים”

רבותי, היום הוא שבת החודש. אנו הולכים ללמוד שיעור פשוט, חידושי תורה, דברי תורה, על הפרשה שקוראים: “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה”.

קודם אני אומר חידוש, אבל אני מוסיף על מה שלמדנו לפני שלוש שנים, נדמה לי, בשבת החודש. למדנו שבפסוק הזה יש חידוש גדול.

הפסוק וייחודו

מתחיל באמת פסוק קודם: “וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר”. אם אני זוכר, זה הפסוק היחיד שכתוב בו שזה “בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם”. היו דיבורים אחרים לכאורה בארץ מצרים, לא היה כתוב “וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר”, אלא “וַיְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם” וכו׳. אבל זה הפסוק היחיד שכתוב בלשון הפסוק, הפסוק שכתוב “וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר” כתוב שזה היה “בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם”.

פרק א: הקושיא של המכילתא – איך יכול הקב״ה לדבר בתוך מצרים?

הקושי בפסוק

ובאמת זה פסוק קשה. המכילתא מיד אומרת שזה לא יכול להיות. “אַתָּה אוֹמֵר בְּתוֹךְ הַכְּרַךְ”? לא יכול להיות, הרי כתוב “כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר”. רואים שהקב״ה לא דיבר עם משה רבינו בתוך מצרים.

מצרים – מקום שאי אפשר לשמוע בו דבר ה׳

בעיר מצרים אין מקום שאפשר לשמוע בו את דבר ה׳. זו הבעיה הגדולה של מצרים. מצרים היא מקום שמלא טומאה, מלא עבודה זרה. כתוב במצרים, מי שגר במצרים, לא חל עליו שום “וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר”. הוא לא יכול לשמוע שם דבר ה׳. הוא יכול לשמוע הרבה שטויות, הרבה דיבורים מדברים שם, אבל לא שום “וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה”.

הראיה מהתנהגות משה רבינו

על כן רואים שהקב״ה דיבר עם משה רק בחוץ, אצל הסנה, במדבר. היה צריך להוציא את היהודים למדבר כדי לדבר איתם. כתוב בפירוש שמשה רבינו יצא מהעיר אפילו להתפלל, לא יכול היה אפילו להתפלל במצרים, זה היה מקום פסול לתפילה, זה מקום עובדי עבודה זרה, מקום אלילים, אי אפשר להתפלל שם.

תירוץ מדרש תנחומא וחסרונו

כאן יש אבל פסוק קשה, כתוב “בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם”. אומר כבר מדרש תנחומא שמצרים לא אומר שזה היה ממש במצרים, והוא יכול לומר שזה היה בשטח של מצרים, זה אפילו שייך עדיין למצרים, אבל זה לא באמת היה בתוך הכרך, בתוך העיר, כי זה לא יכול להיות.

אוקיי, בואו נניח שהמדרש אומר נפקא מינה שהמציאות הייתה בחוץ. אבל את הפסוק הוא לא ענה.

הפסוק עצמו הוא מציאות בפני עצמה

כשכתוב פסוק, הדרך שבה זה כתוב, אנחנו מסתכלים על הפסוק, הפסוק הוא מציאות בפני עצמה, הפסוק הוא דבר בפני עצמו. כשכתוב בפסוק, הפסוק מקפיד, הפסוק לא אומר בדרך כלל “וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם”, כתוב ממש ברור שזה לא היה כך, כתוב ברור שמשה רבינו פגש את הקב״ה כשהוא יצא, וכו׳ וכו׳. אם כתוב בפירוש שהקב״ה מדבר בארץ מצרים, יש כאן טמון בפסוק, בפסוק הקב״ה דיבר עם משה בארץ מצרים, מה שלא היה בפנים המחנה שלא יכול היה להיות אחרת.

פרק ב: התירוץ הראשון – התורה היא הנס של יציאת מצרים

התשובה טמונה בפרשה עצמה

ואנחנו אמרנו שבטוח שהתירוץ על הקושיא כתוב כבר מאוחר יותר בפרשה. הקב״ה עצמו שאל את הקושיא, איך אני יכול לדבר אליך בארץ מצרים? הוא אמר שזה ממש הנס של יציאת מצרים.

“וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם” – הקב״ה נכנס למצרים

הוא אומר לו מאוחר יותר, “וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה”, אני נכנס למצרים. הדיבור שהקב״ה דיבר עם משה רבינו על לקיחת קרבן פסח, כבר היה שם עצמו חלק מההכנה, או על שם העתיד, או עצמו חלק התורה, אפשר לומר, חלק התורה של הנס שהקב״ה יכול ללכת למצרים, הוא יכול להכות שם כל בכור ולהוציא את היהודים, הוא יכול כן.

החילוק בין מדרגת משה למדרגת הקב״ה

שמשה בדרך כלל לא יכול לשמוע, זה יכול אפילו להיות, אפשר לומר זאת באופן מעשי. משה רבינו, כשהוא היה שם, הוא ממש לא יכול היה, מצרים אינה מקום, זה מלא תועבות, מלא שטויות, אי אפשר לשמוע שם את דבר ה׳. אוקיי, שמשה רבינו היה צריך לצאת מהעיר כדי שיוכל לשמוע את דבר ה׳.

אבל לקב״ה אין את הבעיה הזו. וכשהוא כותב בתורה “וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם”, שם אין את הבעיה. התורה נכתבה במדבר מאוחר יותר, אני לא יודע מתי הוא כתב את הפסוק הזה במצרים. אבל הפסוק, מצד אחרי שהיה הנס של יציאת מצרים, אחרי שהקב״ה נכנס למצרים, ואפשר לומר בבירור, “וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם”.

היסוד: מצד הקב״ה אין מצרים

הסבירו לי, ואני רוצה לחזור על זה בדרך יותר ברורה, שכאן טמון חידוש גדול. שאפשר לומר פשוט, כל אחד יודע שמצד הקב״ה אין מצרים, מצד האמת. זה שאני אומר שיש מקום שאני לא מרגיש בו השראת השכינה, שאני לא נמצא שם, זה לפי הקליפה שלי, לפי הכלים שלי, הכלים החמצים שלי, הכלים שלי שצריך להכשיר בערב פסח. עם הכלים האלה אני לא יכול, אוקיי, זו הבעיה שלי. זו לא הבעיה של הקב״ה. זו הבעיה של הקב״ה שהוא עשה אותי, הוא עשה את כל המערכת, אבל זה שלי מצד הנבראים.

הקב״ה נמצא בכל מקום

הקב״ה בוודאי במצרים כמו שהוא בכל מקום אחר, והוא בוודאי בכל מקום כמו שהוא בכל מקום אחר. אז על פי האמת, מצד האמת, מצד למעלה, מצד העליון, מצד יחידה עילאה, לא מתחילה כל הבעיה. אז בוודאי הקב״ה יכול לכתוב “וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם”. משה לא יכול לדבר עם הקב״ה בארץ מצרים, אבל הקב״ה יכול לכתוב בארץ מצרים, זה בכלל לא בעיה.

פרק ג: הסוד של ליל פסח – “מִסִּטְרָא דִלְעֵילָא”

“הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם” – ההכנה ליציאת מצרים

ואפילו נלמד שזה הפירוש שאנו אומרים ביציאת מצרים. כל אחד יודע שהסוד, הסוד הגדול של ליל פסח, אנו מתחילים לעשות הכנה ב״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם”. אנחנו כבר באמת עשינו הכנה בשושן פורים ופורים והכל, אבל “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם” התפרש שזה כתוב בזוהר בפרשת אמור, שהזיווג, היחוד של ליל פסח הוא מִסִּטְרָא דִלְעֵילָא וְלָאו מִסִּטְרָא דִלָן.

היהודים לא היו ראויים

זה אומר שזה באמת, היהודים לא היו ראויים, והיהודים ממש לא היו ראויים ולא היו ניחן. מצד היהודים הייתה מדרגה חלשה, מצד היהודים הייתה רק מדרגת המלכות, הם היו המדרגה הנמוכה ביותר. הם עשו מילה ופריעה, הם לא היה להם את הפריעה הנכונה פריעה רבתי יסוד, שזו ההשכלה, המדרגה הראשונה לברית התורה של נ׳ שערי בינה.

המדרגה של “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם”

היהודים עדיין לא היו במדרגה, זו הייתה רק המדרגה של “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם”, רק המדרגה חודש הזה, השכינה, היסוד המלכות, הלבנה, זה כל מה שהיהודים היה להם. ומאיזו מדרגה כזו אי אפשר להיגאל, מאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, השכינה בגלות, היא לא יכולה להוציא את עצמה מהגלות.

אבל מצד הקב״ה הכל כבר היה

אבל מצד הקב״ה לא הייתה הבעיה, מצד הקב״ה כבר היו כל היחודים, כבר היה מתן תורה עצמו, כבר היה הכל, הקב״ה למעלה מן הזמן, הקב״ה למעלה מן המקום, הקב״ה למעלה…

[הערה: כאן המגיד שיעור מדבר למישהו בכיתה]

יוסי, בבקשה אל תעשה את זה עכשיו, יש לי לעשות את השיעור שלי, תעשה את זה אחר כך, בבקשה אל תשחק כאן, תודה.

הקב״ה למעלה מן הזמן והמקום

הקב״ה למעלה מן הזמן והמקום, אין שום השגה בזה, הקב״ה גם למעלה מן הזמן והמקום של החסרונות והמעלות של מדרגות, לא משכל של אדם, איך הוא באמת, הוא רחוק מכל הדברים האלה. כי הקב״ה יכול להיות, כשאתה במצרים הוא יכול לדבר אליך, אתה לא שמעת, עד ששמעת יכול להיות שלקח זמן רב.

פרק ד: הקושיא העמוקה – “מצדו” לא עוזר לבד

האמת היא שזה לא מספיק

האמת היא אבל שזה בכלל לא מספיק, זה לא מספיק, זה לא עוזר. למה? כי אם לקב״ה לא אכפת אם אני מוכן או לא, אם זה לא משנה לשכינה עצמה, לאין סוף עצמו לא משנה כלום, אין לי מזה גם כלום.

הבעיה של “לשיטתו”

ואפילו תאמר שהקב״ה גאל את היהודים, אני צריך שהוא לקח את היהודים, זה אומר שהוא לקח את היהודים לפי לשיטתו, מה זה עוזר? זה אומר לשיטתו, יש מחלוקת שהנפש החיים קורא לזה מצדו ומצדינו, אבל לשיטתו הוא סובר שלא משנה אם מוכנים או לא, אבל לשיטתנו זה כן משנה.

הבעיה היא “מצדנו”, לא “מצדו”

אז הבעיה שלנו אף פעם לא הייתה לשיטתו, לשיטתו אין מצרים מעולם. אז מה זה אומר שהוא הוציא אותנו ממצרים בכח יחוד עילאה, זה כמו גילוי שזה מצדו ולא מצדינו? אם יש יציאה ממצרים, הרי לכתחילה הבעיה הייתה מצדינו, אז הבעיה לא נפתרת כשאומרים שמצדו אין בעיה, כל הלכתחילה אין בעיה, אז לכתחילה אין בעיה. אם יש בעיה, צריך שזה ייפתר ברמה שלי, זה לא מספיק.

הקושיא הפשוטה

זו קושיא פשוטה, כל אחד שחשב פעם על הנושא צריך מיד לומר שלומר שמצד הקב״ה אין בעיה, שהקב״ה הכל טוב, הכל כמו שצריך להיות, הכל נכון, לא עוזר לי כלום, לא בגשמיות ולא ברוחניות.

זה לא עוזר בגשמיות

זה לא עוזר בגשמיות כי יש לי בעיה בעולם הזה, בעולם שאחר הצמצום.

זה לא עוזר ברוחניות

וזה לא עוזר ברוחניות כי אנחנו אומרים שהרוחניות שלנו, הטעם, הרוחניות שלנו, הטעם, הרוחניות שלנו, הטעם, היא לדעת את הקב״ה, לטעום את הקב״ה, להרגיש את הקב״ה, להרגיש את האמת. אתה אומר שיש אמת שאפילו לא משנה מה אתה מרגיש, טוב מאוד, זו לא הייתה הקושיא שלי.

הבעיה בשתי דרכים

או בדרך אחרת אתה אומר שאצל הקב״ה גם יש מצרים, טוב מאוד, אבל אני לא יכול לדבר עם הקב״ה במצרים, הבעיה שלי לא הייתה אם הקב״ה שם או לא, לא היה לי ספק, אתה יכול לומר שלא היה לי ספק, ואמונה היה לי ספק בדעת והרגשה וידיעה, אתה יכול לקרוא לזה כך, אז אצלי לא פתרתי את הבעיה.

פרק ה: החידוש האמיתי – “מצדנו מצדו”

היסוד: יחוד מלעילא שנעשה שלנו

צריכים אנחנו להבין, באופן הכי פשוט צריכים אנחנו להבין, שכשאנחנו אומרים שיש יחוד מצד לעילא מצדו העליון בארץ מצרים, אנחנו מתכוונים לומר שיש אצלנו יחוד מצד לעילא, שאנחנו יכולים להוציא את היחוד, שאנחנו יכולים להבין את היחוד, זה כבר חידוש.

החילוק בין “מצדינו” ל״מצדינו מצדו”

זה כן מצדינו, כל מה שאנחנו מדברים הוא מצדינו, אין לנו מה לעשות עם עצמנו, אבל כאן מצדינו מצדינו, יש מצדינו מצדו, אה, כבר דיוק חדש, קנייטש חדש, דהיינו, וזה עצמו צריך לומר על פי שתי דרכים היום.

הדרך הראשונה: לא ההתבוננות של מקובל גדול

קודם כל, זה אומר שאני אומר שזה אומר שאנחנו מדברים לא שהקב״ה בכל מקום, הקב״ה יכול הכל, אנחנו מדברים על ההתבוננויות, שיהודי יש לו הרבה התבוננויות, יש אדם שמתבונן כי הוא מבין ממש הכל נכון, הוא מבין בבירור את כל סדר ההשתלשלות, הוא סובר מה שהוא סובר, הוא הגיע עד הסוף, והוא מבין, זה מה שאנחנו קוראים בדרך כלל מצדנו, שבמצודעיני, לוחם שבלוחם. טוב מאוד. זה אין לנו כאן, אנחנו נמצאים במצרים.

הדרך השנייה: יהודי שחושב

אחר כך יש אבל יהודי שהוא חושב

[הערה: השיעור נקטע כאן, וזה סוף החלק הראשון]

איפה שמים את הכתר? – החידוש של יציאת מצרים ו״החודש הזה לכם”

פרק א: השאלה של גאולה והבנה

היהודי שחושב על זה, מי חושב? הוא חושב. אז הרי הפשט שזו יכולה להיות גאולה עבורי, זו יכולה להיות גאולה עבורנו היהודים, שאנחנו אומרים שהקב״ה גם במצרים.

למה אנחנו כן לומדים? לא אנחנו, התורה לא כתבה מצדו, התורה כתבה שאנחנו נבין. אז למה כותבים “וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם”? כי אנחנו לא יכולים להבין את הקב״ה בארץ מצרים? התורה אומרת שאנחנו כן יכולים. זה כבר חידוש. זה עצמו חידוש. זה מאוד קשה לחבר את שני הדברים. אי אפשר לומר את זה בבחינת אמונה דרך אמונה, זו גם לא חכמה. צריך להיות מסוגל להתחבר לזה, צריך להיות מסוגל לראות את זה.

אה, זה חידוש. ועכשיו אני רוצה להוסיף איך אפשר להבין את זה באמת, איך אפשר להוציא את זה באמת.

פרק ב: “החודש הזה לכם ראש חדשים” – סדר מלמטה למעלה

אה, זה אני אומר אחרי מה שאמרתי. אני אומר אחר כך, “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים”, יש חידוש. למדנו שזה אומר סדר מלמטה למעלה.

החילוק בין מלמעלה למטה למלמטה למעלה

מלמעלה למטה מתחיל הכל מלמעלה עד שמגיע למטה. מלמטה למעלה הראש הוא למטה, מתחילות הספירות, לפי למעלה מלמעלה למטה אנחנו למטה, מלמטה למעלה אנחנו למעלה.

על זה דיברתי סתם, חשבתי סתם, למדנו שמתכוונים לומר חידוש גדול, זה דבר שהוא חידוש גדול, וצריך להוציא את זה כך, צריך להוציא את זה עם המשל של יציאת מצרים צריך להוציא את זה.

פרק ג: השאלה של הכתר – באיזו מדרגה?

השאלה היסודית

יש שאלה תמיד, איפה שמים את הכתר? על מי שמים כתר? על איזה יום, על איזו נקודה, על איזו מדרגה, על איזה סדר שמים את הכתר? זו השאלה.

הסברא הטבעית – הכתר בא על המדרגה הגבוהה ביותר

ליבא דאמת, לכאורה, לא ליבא דאמת, כי סתם מדובר לא כך, לכאורה, הכתר בא על המדרגה הגבוהה ביותר. הכתר בא אחרי שהכל בסדר, אחרי שהכל מובן.

במילים אחרות, נניח בנעשה ונשמע, בשבועות, שם בא הכתר. היו צריכים ללכת ולומר, היו צריכים בתורה ללכת ולומר, “אָנֹכִי ה׳ אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵהַר סִינַי”, “אָנֹכִי ה׳ אֱלֹקֶיךָ” כך היה צריך לכתוב בעשרת הדברות, “אָנֹכִי ה׳ אֱלֹקֶיךָ” כך היה צריך לכתוב שם. שם היה צריך לכתוב את הכתר, כי שם המדרגה הנכונה.

משל של אדם שהתפתח

כמו שאומרים על אדם, אני יודע, הוא התייסר, הוא היה בעל עבירה, או שהוא היה עני, מצב כלכלי רע, לאט לאט הוא התפתח, הוא עשה קצת דולר כאן, כמה דולרים שם, הוא עשה עסק כאן, עסק שם, עד שהוא נעשה מיליארדר.

ומתי הוא מקבל את הכתר? באיזה רגע הוא הכי מוערך? איפה עומדת גדולתו? ברגע של “וְגָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ”, שם, מרדכי יצא מלפני המלך, שם הוא כותב, שם הוא שם את הכתר שלו.

פרק ד: החידוש של הקב״ה – הכתר בא על הרגע הראשון, החלש ביותר

הקב״ה שם את הכתר על יציאת מצרים

בינתיים, כאן כתוב דבר מעניין, בינתיים, הקב״ה בא ברגע הזה, ברגע של השלמות, והוא אומר, איפה הוא שם את הכתר שלו? הוא שם את הכתר על הרגע הראשון, על רגע יציאת מצרים, “אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם”. הוא שם את הכתר על הזמן, אומרים על ילד, הוא שם את הכתר על הזמן שהוא היה תינוק והוא עוד היה בחיתולים והאמא ניגבה לו את החיתולים, אז הוא שם את הכתר.

משל של תינוק בחיתולים

המשך: שבת וחודש – הדיאלקטיקה של מעשה בראשית והחודש הזה לכם

הוא אומר, זה הרגע שאני אוהב, אני רוצה לעשות תמונה, אני רוצה את זה בסלון שלי, בחדר הקבלה שלי, שתהיה שם תמונה של האדם כתינוק בעיבוי כשמחליפים לו את החיתולים, את זה אני רוצה. זה דבר מטורף, זה פלא.

הסבר אפשרי – אבל לא הטעם האמיתי

אז יש כאן חסד מסוים בזה, התגלות מסוימת ודבר מסוים. אפשר לומר, רחמי האם גדולים יותר כשהוא גדול, הוא יכול כבר לעשות בעצמו, כשהוא תינוק זה לגמרי מצד העליון. אפשר להסביר יפה כל כך את המעלה, אבל אף אחד, לדעתי, לא שם את הכתר על אותו רגע.

משל נוסף – מטיפש למורה הוראה

מישהו היה טיפש והוא התחיל ללמוד והוא נעשה מורה הוראה, הוא לא אומר, “המשנה הראשונה שלמדתי, לא הבנתי כלום, הרבי שלי הסביר לי קצת, אז אני משתבח, אני מרומם את אותו רגע.” את הכתר הוא שם על הרגע שהוא עשה סיום הש״ס, כשהוא הגיע, מבינים? אז הוא שם את הכתר.

פרק ה: הפירוש של “החודש הזה לכם ראש חדשים”

החידוש – הכתר בא לרגע הקטן ביותר

כאן הוא אומר חידוש נפלא, דבר מעניין מאוד. הוא אומר, זה פירוש “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים”. “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים” פירושו שהכתר בא לרגע הקטן ביותר, לא לרגע הגדול ביותר. דבר פלא.

מתי מתחילים לספור?

מתי מתחילים לספור? ממתי מתחילים לספור? מיציאת מצרים! לא ממתן תורה, לא מאיזה “בואך כניסתך לארץ”, אני יודע, הרגע הגדול ביותר, כשמתחיל, כשזה כבר לגמרי “פְּרוּ וּרְבוּ וְלִכְדוּ”, כשעומדת כל המלכות מוכנה וגבוהה, אז צריך לשים את הכתר. לא, את הכתר שמים על הרגע הקטן ביותר, על הרגע הראשון.

זה לא רק הראשון – הכתר מונח שם

זה לא רק שאומרים שזה הראשון, בסדר זה פשוט. אבל שמים על זה את הכתר. סופרים מזה, אומרים “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים”, עיקר השכלה יהיה הדבר הגדול ביותר. כאן משבחים.

פרק ו: הקב״ה מדבר רק על יציאת מצרים, לא על מתן תורה

המחלוקת בין התורה והראשונים

והקב״ה עצמו, כל התורה, יש לכם את המחלוקת של התורה והראשונים. הראשונים תמיד אוהבים לדבר על זמן מתן תורתנו, על זמן מעמד הנבחר, על אפילו ספר דברים קצת, לא ממש. “וַיֹּאמַר ה׳ מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ”. שיזכרו, ורוצים לזכור את היום הזה, וכו׳ וכו׳.

הקב״ה עצמו מדבר רק על יציאת מצרים

אבל התורה עצמה, הקב״ה עצמו כשהוא מדבר, הוא אף פעם לא מדבר על זה. הקב״ה מדבר לפעמים על יציאת מצרים, “אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם” – היום החלש, היום הראשון, אבל היום החלש ביותר. על שם הוא שם את הכתר.

פרק ז: הפירוש העמוק יותר – מכל טעות אפשר להגיע לאמת

היסוד הראשון – אפשר מכל טעות להגיע לאמת

והפירוש הוא, שכאן מונח חידוש גדול, חיות גדולה בזה, כמו שאנו לומדים, שקודם כל זה שאפשר – זה כבר דבר אחד – אפשר, אדם מאיפה שהוא ואיזו טעות שיש לו, מכל טעות אפשר להגיע לאמת. אברהם אבינו היה עובד עבודה זרה, מהעבודה זרה הוא יצא אל האמת. דבר אחד.

היסוד השני – הכתר בא לאותו רגע ראשון

אבל לא רק זה, אלא שהכתר בא לאותו רגע. הכתר לא בא לרגע שהגיע ראשו לשמים לגמרי בשלימות ברמה הגבוהה ביותר. הכתר בא לרגע הראשון.

למה בא הכתר לרגע הראשון?

למה בא הכתר לרגע הראשון? כי זה הראשון? כי לפי הענקים הפשוטים שיחידי אלוה לא מעניין אותם.

פרק ח: ההבדל בין “בראשית ברא אלקים” ו״החודש הזה לכם”

הסדר הטבעי – “בראשית ברא אלקים”

כן, במילים אחרות לומר, אתה הגעת, לסוף הגעת, ולסוף, לתכלית השלימות, הגעת לזה להבין שיש איזה מוצא ראשון, כל הדבר מההתחלה עד הסוף, אפשר להתחיל מ״בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים” עד הסוף. זה הסוף. טוב מאוד, כך הוא אכן הסדר, וממילא, אם הולכים לפי האמת, אתה צודק ששם מונח הכתר, ב״בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים” מונח הכתר.

שיטת רבי יצחק – “החודש הזה לכם”

אבל רבי יצחק אמר שהוא סובר שהיו צריכים להתחיל את התורה ב״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם”. ולא רק רבי יצחק סבר כך, החומש סבר כך, כי החומש אומר שאנו סופרים את הזמן לא מ״בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים”, אלא מ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם”.

שניהם אמת

בוודאי “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים” התורה למעשה כתובה מ״בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים”. אבל למעשה יש מצווה, המצווה היא אכן “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם”, והמצווה לספור את החודשים, מה שזה לא אומר “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים”, מתחיל אכן חודש ניסן.

הפירוש של חודש ניסן

זה אומר שחודש ניסן הוא החידוש, הטענה, הטענה שאומרת שהכתר בא לרגע הראשון.

פרק ט: למה הרגע הראשון יותר מעניין?

ההבנה הראשונה בארץ מצרים

למה? כי יותר מעניין אז הוא אורות, יותר מעניין הוא החידוש שלך. שיכולת בארץ מצרים למצוא את ה׳, או לפחות לתפוס שמצרים זה לא דרך. הרמה הראשונה, זו השכלה, “וַיֵּדַע כִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם”, תפס שמצרים זה לא דבר. אה, זו הייתה דקה חלשה מאוד, מדרגה חלשה מאוד, הבנה חלשה מאוד, טוב מאוד.

החידוש – אמת מצד הנברא

אבל לחשוב שהבנות טובות יותר הן אמת מצד עצמו, או אמת מצדך, מה שהוא אמת מצד הנברא, מה שהוא אמת מצד העולם, מצד בני האדם, זו השכלה הרבה יותר מעניינת מהסוף.

חיות עצומה

והאמת היא שיש לך כאן בזה חיות עצומה, זה הרבה יותר חידוש.

פרק י: אור חוזר – מלכות היא כתר

אפשר להתהפך

יכולת לחשוב שאחרי בראשית ברא אלקים, התחיל כל ההשתלשלות, עד שהגעת עם ה״שִׁמְעוּ אֵלַי עַמִּי”, כאן עומדים, אי אפשר לחזור אחורה. זה שאפשר להתהפך, האור חוזר, אור חוזר שהוא אומר שהמלכות היא הכתר, “כֶּתֶר עֶלְיוֹן” הוא “כֶּתֶר מַלְכוּת”, הכתר הוא המלכות, זה חידוש עצום.

חידוש גדול יותר

במובן מסוים זה חידוש גדול יותר, או לפחות עבורנו זה חידוש גדול יותר, ובא כתר גדול יותר למלכות מאשר בא לכתר. הכתר הוא הכתר, אין הבדל איך מסתכלים על זה. המלכות היא כתר זה חידוש. זה חידוש שאפשר להתהפך.

ההתחלה של מסע חזרה למעלה

וההתהפכות הזו היא כבר נקודה מסוימת של כל מה שיהיה אחר כך. צריך להגיע הלאה. זה לא שבגלל זה שבא כאן הכתר אפשר לעצור כאן. כל הרעיון של זה הוא שמזה מתחיל מסע חזרה למעלה, הולכים חזרה הלאה. אבל לרגע בא כתר גדול.

פרק יא: ראש חודש ניסן – יום עשרת הכתרים

עשרת הכתרים של ראש חודש ניסן

זה הכתר של ראש חודש ניסן, “נִתְּנוּ עֶשֶׂר עֲטָרוֹת”, כל עשר הספירות, כל עשרת הכתרים, בא ליום שהוא היום לא היום שהוא הבין הכי טוב, היום שהוא היה הכי גרוע והתחיל להבין שאפשר להיות טוב יותר. זה הכתר שבא לראש חודש ניסן.

הסבר במושגים טובים יותר

וזה הסבר במושגים קצת טובים יותר שכבר למדנו.

פרק יב: איך אנחנו חיים עם שניהם – תשרי וניסן, בראשית והחודש הזה לכם

השאלה – איך אנחנו חיים את שניהם?

אני רוצה להוסיף אחד ככה לחידוש ולומר ככה, אם אומרים ככה, שיש תשרי׳ס, יש ניסן׳ס, יש “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים”, יש “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם”, וזה אכן אמיתי שניהם, נכון? עכשיו, איך אנחנו חיים באמת את שניהם?

שבת = זכר למעשה בראשית

פשוט, בראשית, מעשה בראשית, זה הענין של שבת. שבת היא “זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית”, “כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה׳ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת”. זו אכן שבת.

תירוץ הרמב״ן על קושיית רבי יצחק

כמו שהרמב״ן אומר, יכלו באמת, רבי יצחק שואל קושיה, איזה רבי יצחק אמר שלא צריך לעשות שיחות בששת ימי בראשית, צריכים אכן לדעת את יסודי האמונה. אומר הוא, אדרבה ואדרבה, עושים בשבת, כתוב בעשרת הדברות “כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה׳”, יודעים שה׳ עשה את העולם בשישה ימים. המסביר את הקושיה, צריכים עוד כל כך הרבה פרטים? בסדר.

המסקנה – ששת ימי בראשית זה מעשה בראשית, זו שבת

אבל מה מוסכם כאן? שששת ימי בראשית זה מעשה בראשית, זו שבת, זו המלכה.

שבת וחודש: הדיאלקטיקה של מעשה בראשית והחודש הזה לכם

פרק א: שבת וחודש – שתי דרכים להבין את מעשה בראשית

שבת – היסוד הפשוט, הטבעי של מעשה בראשית

זה הענין של שבת. שבת היא זכר למעשה בראשית, “כי ששת ימים עשה ה׳ וינח ביום השביעי”. זו אכן שבת.

כמו שהרמב״ן אומר, יכלו באמת – רבי יצחק אמר שלא צריך לעשות מעשה בראשית [הדרשה של רבי יצחק שהתורה צריכה להתחיל מ״החודש הזה לכם” ולא מבראשית], מה אני צריך לדעת? צריך יסודי אמונה. אומר הוא, אבל בכל זאת, עושים בשבת, כתוב בעשרת הדברות “כי ששת ימים עשה ה׳”, יודעים שהעולם נברא בששה ימים.

מה זה, הקושיה היא למה צריכים כל כך הרבה פרטים. בסדר. אבל מה מתוקן כאן? שששת ימי בראשית, זו שבת. זו הבראשית, “מה קדם קדם קדם”, בראשית, זו שבת.

שבת היא קביעא וקיימא – האמת הפשוט, הנראה

שבת, כמו שאנחנו אומרים תמיד, שבת היא קביעא וקיימא. האמת היא ששבת היא קביעא וקיימא עושה את זה יותר קל ולא יותר קשה, נכון? זה כמו שכתוב במסכת שבת שבת בראשית אינו צריך קידוש בבית דין. שבת בראשית הולכת פשוט.

כל אחד יודע מתי זה שבת. איך יודעים? אפשר לראות את הטבע? יודעים מהמציאות. ילד קטן, הכי פשוט יודע מתי זה שבת. איך? כי אז לא עובדים, אז אוכלים סעודת שבת במקום ללכת לחדר.

חודש – היסוד העמוק יותר, החכמה

הלבנה ניכרת אבל צריך חכמה להבין

הלבנה, מולד הלבנה, במובן מסוים זה יותר גלוי, זה יותר לפיו, כי כל אחד יכול לראות את זה. אפשר ללכת לראות, הלבנה באה כל חודש. אבל לדעת מתי היא תבוא, לבנות על זה לוח, זו כבר חכמה.

זה אכן כבר הסוד של קידוש החודש, קידוש החודש שנעשה בבית דין, וזה קשה למשה. יש בזה הרבה חשבונות, הרבה ידיעות. צריך דעת מסוימת, אפשר לומר, צריך להיות ארך רוח, צריך להיות זמן ארוך לעמוד ולמדוד מתי באה הלבנה ולעשות חשבונות, כ״ט י״ב תשצ״ג, כל החשבון הוא חשבון עמוק מאוד, וזה מהלך החמה והלבנה, זה החשבונות הגדולים ביותר.

כל החכמות מתחילות מחישוב מולד הלבנה, אחר כך כל הכוכבים של השמש וכל העולם, וכו׳ וכו׳. זה אכן חשבון גדול, זה אכן קידוש החודש.

המשחק הדיאלקטי: שבת וחודש

“החודש הזה לכם” – אנחנו אומרים איזה יום היום

אז קידוש החודש ושבת הם שני הדברים של “החודש הזה לכם”. לנו יש, אנחנו אומרים איזה יום היום, או אתה אומר היום זה יום שישי פרשת ויקרא, או אתה אומר היום זה כך וכך ליום לחודש אדר, נכון?

אני זוכר איזה יום, אני זוכר בעל פה את השבוע, כי אני חי במעשה בשבועות. חודשים אני צריך להסתכל בלוח, כי לוח זה כבר דבר של חכמה. אני יכול לראות, אם הייתי הולך החוצה לראות את הלבנה, לא הייתי יודע בדיוק, נכון?

הייתי יודע בערך, שהלבנה כבר מתחילה לרדת חזרה. אני צריך לזכור מהשבוע שעבר לדעת ש… אה, יש מחזור, יש כבר חכמה בזה. זה כבר דבר עמוק יותר. מצד אחד זה ניכר בטבע, מצד שני זה דבר עמוק יותר.

כאן רואים את הדיאלקטיקה של השבת והחודש, שזה הכוח של ששת ימי בראשית, ההתחלה של בראשית, וההתחלה של החודש הזה לכם.

ימים טובים והטעם במצוות

ההבדל בין שבת/חודש לימים טובים

ועל זה אפשר להניח את שני החידושים, קידוש החודש שאמרנו שבת. זה אכן הפשט של זה, שהקב״ה עושה אכן הכל, ואין הבדל לנו להבין או לא.

ימים טובים זה זמן שצריך לנסות להבין, והם רוצים להיות טעם במצוות ורוצים להבין. כל הימים טובים מדברים על הטעם במצוות, כן, פסח זכר ליציאת מצרים, מצה זכר ליציאת מצרים. זה לא סתם, יש טעם. יציאת מצרים היא הטעם.

אפילו שבת – זכר ליציאת מצרים כשרוצים טעם

אפילו שבת, כשרוצים לומר את הטעם, פעם אחת אומרים זכר ליציאת מצרים, כי עם מעשה בראשית בדרך כלל לא מבינים את זה, זה מאוד ברור, אפשר לראות את זה. זה אמת, זה יותר אמת ויותר בסיסי. אבל מי שזה לא מעשה בראשית הוא יאמר, אומרים זכר ליציאת מצרים.

החודש הזה לכם – המפתח לסוד מעשה בראשית

מהחודש הזה לכם לסוד מעשה בראשית

מתחילים להבין את מעשה בראשית, זה מתחיל מהחודש הזה לכם באמת. מתחילים לעשות את החשבונות, עד שמתחילים להבין סוד מעשה בראשית, לפני זה יש סוד העיבור, סוד העיבור הוא החלק של סוד מעשה בראשית, המבוא, המפתח של סוד מעשה בראשית.

פרק ב: שבת מברכים – הביטוי המעשי של הדיאלקטיקה

למה אומרים שבת מברכים?

וזה ההבדל בין שני הדברים, עכשיו אפשר לחשוב ככה. אם החכמים אמרו, שבשבת קודש צריך לקרוא כבר את החודש, החודש הזה לכם. ובכלל, זה ראש חודש ניסן הוא כמו האב של כל ראש חודש עושים שבת מברכים, מודיעים בשבת שיהיה ראש חודש.

שבת כולם בבית הכנסת – ראש חודש לא

כי בשבת כולם בבית הכנסת. ראש חודש לא כולם יודעים מתי הוא יהיה, לא כולם בבית הכנסת, לא כולם באותה מדרגה. ראש חודש נמסר בבית דין. אומרים לכל אחד, שבת לפני שבית דין מקדש.

אוקיי, זה תחליף לקידוש החודש בבית דין האמיתי, אבל הוא עושה את זה בשבת. אומרים, בשבת אומרים שיהיה ראש חודש.

שבת החודש – משבת לחודש

אז זו ההבנה, ששבת החודש, או שבת מברכים, שהיא סגולה של כל שבתות מברכים שמקורן בשבת החודש, היא דרך לומר:

* שמשבת אפשר לומר, שמשבת אפשר גם אחר כך לדעת ראש חודש

* או שמשבת רואים להביא את ראש חודש

* שבשבת לומדים גם את הנושא של החודש

החידוש המסכם: שניהם ביחד

כשמבינים את כל התורה נופלת הקושיה

ולבסוף, במילים אחרות זה אומר, שהולכים להבין את סוד מעשה בראשית. אחרי שעוברים החודש הזה לכם, בסוף מבינים מעשה בראשית, ואז כבר לא באמת קושיה כזו איך זה מתחיל, כי זה חלק מאיך זה מתחיל.

יודעים כבר את כל התורה, מי שיודע את כל התורה זה לא באמת חלק איך הוא מתחיל. ההתחלה היא נוראה, שאל אביך ויגדך. החודש הזה לכם, אז שואלים את הקושיה, הרי התחלנו, עד אז לא הבנתי.

שבת וחודש נעשים אחד

אחרי שעוברים הרבה, ומבינים, אז שניהם ביחד, זה השבת והחודש. שבת וחודש מבינים שהשבת היא שנה, גם חודש שנה, יכול להיות שניהם, כל התכנית, כל החלק לא מתחיל.

זה החידוש שרצינו לומר היום.