The Chazon Ish's struggle to explain the ancient kind of good jew

The Transformation of the Jewish Ideal: From Torah and Mitzvos to Dveykus and Middos

Introduction: Continuation of Previous Discussion

Instructor: Let me see if the rabbi, what’s his name, wants to hear. This sheet is an exploration of something that we started in here. You said that it’s a barf, I think. It was a Lakewood thing. The last sheet here that gave the historical theory of how everyone started the thing, the main thing is to feel good, have the correct feelings, I said that it seems like Rabbi Karelitz wrote a book called *Chazon Ish* [referring to Rabbi Avraham Yeshaya Karelitz, known by his work’s title]. In the back, he wrote a few chapters about his ideas about theology, called *Emunah Bitachon V’od* [Faith, Trust, and More] — it’s really *Emunah Bitachon V’Mussar* [Faith, Trust, and Ethics], I don’t know why they skipped the last word — that’s about the subjects. I don’t know what he called it.

And I noticed that he was trying to express the pre-Baal Shem Tov, or pre-Immanuel Kant, or pre-David Hume — same idea — theory of how to be a good person. That’s what I said, remember?

Now, what you were saying, what you were telling me back today is, and what I say is, that it’s very important to notice this. And this is something you should notice. And this is another way of saying the same thing that we discussed then. We discussed one detail of it, or one instance of it.

Chapter 1: The Classical Ideal — The Talmid Chacham

The Old Version of the Good Person

Instructor: How there is this — let’s say it in the way the *Chazon Ish* would say it, or the way the Litvak [Lithuanian Orthodox Jew] would say it — which is that there’s an old version about what a good person is, which is the same thing about what a good Yid [Jew] is, right? Who is the ideal person?

All the Jewish tradition, up to a certain point, all agree on it, or almost all agree on it. I think it’s more complicated than that, but okay, everyone agrees on it. And that ideal person is called a — hmm — he said it’s called a *Talmid Chacham* [Torah scholar, literally “wise student”].

The *Chazon Ish* — everyone knew until the Baal Shem Tov, or the Baal Salanter [Rabbi Yisrael Salanter, founder of the Mussar movement] — everyone knew that the greatest guy around is a *Talmid Chacham*. That’s what it says in the Gemara [Talmud], in the Midrash [rabbinic homiletical literature], everywhere.

Clarifying the Term “Talmid Chacham”

Student: A *Chacham* [wise person]?

Instructor: Yeah, a *Talmid Chacham* is a weird… we could go to the *Shein* [possibly referring to a specific text or source] and I’ll find out about that.

Student: Not a *Navi* [prophet]?

Instructor: Not a lot of things. No, I don’t know. That’s why I said it’s more complicated when you start saying, not a philosopher, not a *Navi*. I’m not sure that that’s correct, because that might include those things. What’s not is some event.

You have, very clearly, I think that this can’t be disputed and I don’t think there’s even a debate about it. You could ask something else. You could say, *Talmid Chacham*, or *Talmid Chacham* would also be that, or there’s another kind of good Yid, good person, which is a *Baal Maisim* [person of good deeds].

The Two Poles: Chochmah and Maaseh

Instructor: Either you do Torah or you do mitzvos [commandments]. That’s the two things. Either Torah or mitzvos. Called in Chazal [the Sages] generally *Chochmah u’Maaseh* [Wisdom and Action]. Either you do Torah, learn Torah, *Chochmah* [wisdom] — you can include *Nevuah* [prophecy] and philosophy and everything in that if you really want. I don’t think *Talmid Chacham* — although the *Chazon Ish* might, yes, think that’s complicated — and or mitzvah, someone who does mitzvos.

That is what every Yid ever thought is a good person. And ideally both, but okay, sometimes people emphasize this, sometimes they emphasize that, okay.

Chapter 2: The Modern Breaks — Chassidus and Mussar

The Chassidic Revolution: Dveykus as the New Ideal

Instructor: Now, suddenly comes the Baal Shem Tov [founder of Chassidism], or comes *Baalei Mussar* [practitioners of the Mussar movement], the Mussar Movement, so-called, and they come up with new ideals of what is a good person. Very explicitly, not this ideal.

They say, no, a good person, what does the Chassidim say? Who is a good person? Someone who has *dveykus* [cleaving/attachment to God]. That’s what the Chassidim say. If you don’t have *dveykus*, you can do as much as you want. We don’t care about you. That’s what they say, very explicitly. And they’re very conscious, actually, of this, that they’re going against what everyone until before them and after them, like, didn’t think that.

Clarification: Misnagdim vs. Old-Fashioned Jews

Instructor: [The Chasam Sofer] was an old Yid. He wasn’t a *Misnaged* [opponent of Chassidism]. You see, this doesn’t mean being a *Misnaged*. It’s very clear. The Chassidim have this weird thing that the world divides into Chassidim and *Misnagdim*, but it doesn’t. It divides into normal people and Chassidim and *Misnagdim*. *Misnaged* is also a weirdo, like he’s already against.

Student: Against.

Instructor: *Misnaged* is another… it’s such a…

Student: Another new kind of thing, right?

Instructor: It’s such a mean word.

Student: Yeah.

Instructor: You exist to go against us.

Student: Right.

The Old-Fashioned Framework

Instructor: So there’s old, just old-fashioned Judaism, or old-fashioned ethics, which is, a good person is someone who does Torah and mitzvos, ideally both. Of, maybe Torah is more than mitzvos, maybe mitzvah is more than Torah, there’s discussions about this, but that’s what it is.

Chassidus: A Conscious Break from Tradition

Instructor: Then comes the Baal Shem Tov, and they say, no, a good person, an ideal person, the best person, is the one who has *dveykus*. Who knows what *dveykus* is, but it’s something that’s not Torah mitzvos, that’s for sure. Yeah, Torah mitzvos lead to that, Torah mitzvos are for that, all kinds of *nashtatik lech* [possibly “we’ll say to you” in Yiddish], Torah, but it’s not that.

Same way, in a similar way comes, in a similar way comes, if anyone that was born by Chassidim has a *smagdus* [possibly “smugness” or a Yiddish term] when I say this, but it’s because they’re very used to all these that kind of, it’s like, therefore, there’s nothing more clear than this, that Chassidim come up with a new way of defining who is the best person.

And they even admit it, it’s just Chassidim are very used to weird apologetics. They’re like, yeah, but there was some *Tzaddik* [righteous person] once we could find in the Mishnah [earliest codification of Jewish oral law] that was, didn’t know how to learn, but is still a *Tzaddik* and so on. This is all a distraction. I can’t get into this, but it’s very clear, and there can’t be anything more clear than this.

Now, they might be right, see, they might not be wrong, but it’s a very clear break.

The Mussar Movement: Middos as the New Ideal

Instructor: The same way, or a different way, but in a similar way, the *Talmidim* [students] of Rabbi Salanter, Rabbi Israel Salanter, and some other Salanters, they came and said that they don’t care if you’re not a learner, they don’t care if you do mitzvos, they care about something new called being a mensch [decent person]. That’s the *Baal Mussar* thing.

We don’t care about it. I mean, of course we care. Of course we care. But in the end, who do we respect? Who do we think is the ideal person who gets praised? Someone who’s a mensch, who has good *middos* [character traits], acts like a mensch. And they come with all these stories, that learning is not enough, blah blah blah, you have to have *middos*.

They mean that he has *yiras Shamayim* [fear of Heaven]. Even something the *Baal Mussar* actually do emphasize. Some of them at least, they say, *yiras Shamayim* and has good *middos*. Okay. But it’s still a very different story than the old story about someone who — that’s the fact, okay?

Chapter 3: The Structural (Not Merely Historical) Thesis

Acknowledging Precursors

Instructor: Now, of course, there’s like people like [unclear] who come and try to say very, like, now, so now, let’s, let’s, let’s, let’s explain this. That’s the story.

Now, in my, in my version, this new thing, and these are both modern movements, right? There might be, they all say they have precursors, there are pre-modern movements that say similar things. I don’t know, maybe yes, maybe not, and I’m not really [concerned] by that because I don’t really believe that this is a historical story. I’m just really giving a structural story. There’s ideas about this. It’s not just a historical fact.

Although, ideas do get more and less popular throughout history, but that’s not about that. You’ll find someone, the *Chovos HaLevavos* [Duties of the Hearts, medieval Jewish ethical work] maybe said that. OK, so he’s the same problem. I’m not denying that there might have been people before that said similar things.

The Core Structural Problem

Instructor: But what’s important is that we have to understand both of these modern movements. I’m giving it in the modern version, instantiation of this kind of problem, as responses to the same issue, which is that the old fashioned way of like a good person, someone does Torah mitzvos, that’s the Jewish version of it, right, or the ancient version of it.

The Aristotelian Parallel

Instructor: I don’t know how we were discussed. How did Aristotle say, don’t Torah mitzvos? Having intellectual and practical virtues, right? The same thing. The same thing with slightly different details about what the intellect is and what the good actions are, but the same idea.

Chapter 4: The Crisis — Loss of Teleology and Moral Realism

Why the Old Framework Collapsed

Instructor: And now, since for various reasons, people stopped understanding that, stopped being able to say that, stopped being able to live that, stopped being able to believe that. One of the reasons we discussed has to do with teleology and so on. But I think there’s even more reasons. Therefore, that’s one very basic reason. Stop seeing goodness as a real thing, something that isn’t a property of people or activities in the world.

The Search for New Solutions

Instructor: So therefore, we end up being stuck and looking for some new way. Now, either you could be an idealist. That’s the real, like, flat line here, like the real default now. You could be some guy that thinks that he knows what he’s doing, that he can do whatever he wants. That’s one option, of course. Since we’re all pretending to be religious, that’s not an option. So we have to find a different solution.

The Chassidic Solution: Dveykus and Over-Internality

Instructor: So one of the solutions was to say *dveykus*, whatever that means, which is definitely not the same thing. It’s something very internal, right? All the criticism that I have of over-internality applies to that.

The Mussar Solution: Middos and Practical Internality

Instructor: Or something also, in some way, internal. But in any case, I think we also get up mostly stuck in internals, even when they talk about being a mensch. At least the people that I know that are working in their tradition mostly end up thinking that the guy that feels, has empathy with someone is a bigger *tzaddik* than the guy that actually raises money for him.

So they seem to end up in a very similar place, but with different things. They don’t really believe in God. That’s the very different *malchus* [kingship/sovereignty]. See them, other people, right?

Chapter 5: Jacob’s Broken Ladder — The Metaphysical Crisis

The Ladder Metaphor

Instructor: Since another very weird way of saying this is the very old way that we said this once about the ladder being broken, right? Jacob’s ladder. Jacob’s ladder broke, which means there’s no *malchim* [angels] anymore. Nobody believes in *malchim*, right? There’s a sign of this, which means there’s nothing that makes the world and God work together as some kind of unit, as some kind of coherent, intelligible thing.

The Three Responses to the Broken Ladder

Instructor: So now, you have basically, either you could be a nothing, that’s what I said, or you could cling to God anyways, then you destroy the world, that’s Chassidus, or you could cling to the world, whichever perfection can be found in some weird way internally in the world, and destroy God, which is what the *Baalei Mussar* do, they don’t really believe in a God.

A Possible Third Way: Divine Command

Instructor: Or you could find a third way which is the idea of divine command which I’m not sure which one it is, it’s one of these.

The Problem of One-Dimensionality and the Challenge of Authentic Articulation

The Common Thread: Disbelief in Substantive Goodness

Student: It seems to me that people, the common thread that you’re saying, they don’t believe in any real goodness. They don’t believe, they don’t seem to believe in any real substance in it.

Instructor: Yeah, there’s nothing that exists. Nothing exists. There’s no, it’s just, they’re addicts, whatever, something like that. Like, they’re not, there’s no…

Student: Yeah, yeah, yeah. Right. Therefore, if there’s a goodness, it could be only imposed from the outside, that God gave it a meaning, or God told you to do. It doesn’t mean…

Instructor: Yeah, yeah. *Chochmat ha-Kalam* [Islamic theological philosophy/dialectical theology] is this, exactly, in some way. This is the story. That comes as the basic story that we have.

The Critique of One-Dimensional Frameworks

Now, back to where I am. There are certain people that very much are trying to tell the people, they’re all stuck in their own circles, getting stuck because they have this very limited amount of options and very limited picture, very limited view of the world, and therefore get stuck in one of these extremities.

Like, everything is just about *dveikus* [cleaving to God]. I’m not only saying that *dveikus* is a bad thing, but you sort of deny, you become like a *misnaged l’olam* [perpetual opponent], you become like what Schelling said, you can’t have a table standing on one leg, it’s going to fall very quickly. The same way with being a *misnaged* [opponent, particularly of Chassidism], things like that. They all become very too small things, things that don’t really encompass the richness and variability of life.

That’s the real big criticism of one of the big problems with this kind of thing is they become very one-dimensional, like everything becomes about that, and then every other dimension is evil, not the case, usually. That’s usually what happens. And we’ll see, if we’ll get to it, we’ll see exactly why this happens, but that’s what happens.

The Difficulty of Articulating Opposition

And now, some people, very few people, actually managed to articulate an opposition to this. It’s very hard to articulate an opposition, especially when you’re working within a world structure, a worldview, which is already the cause of most of these problems. This is the problem.

Student: Also, what you just said, because it’s not that they’re necessarily wrong, but they’re one dimensional. So what you’re going to say is, no, there’s more. And they’re like, it’s harder to make that up.

Instructor: Yeah, that actually makes it easier, because then we’re back to what wisdom has always been doing, which is finding how what you’re saying is only part of the story. There’s ways, but you have to do a lot of work.

So like I said, we could see all of these ways as trying to keep alive or to re-make alive, make to whatever the ancient story is, whatever the true story is, but having a very hard time since most people don’t even have the words within which you can speak it. So you end up either translating yourself into them and then losing a lot, or fighting with them, which is also a very big problematic thing, right?

The Problem with Fighting the World

To be very clear, to fight with the world is also not a perfect way of living. Like to be the one that is always explaining everything is corrupt and everything being a *misnaged* is in itself a way of life, being the one who is against everyone. And it’s not a good way to live. It’s generally evil. Generally, also, because it’s one-dimensional, also, because it doesn’t actually account for how people really are and why they really are the way they are. You just dismiss them by saying, oh, you’re one of these modern people. You’re a heretic. That’s not a real way of understanding what that person is. And therefore, you lose touch with people. There’s a lot of evils in that. It’s itself not a very useful way of living.

So you have to decide what to do. I actually have a very weird…

The Dilemma: Translation vs. Confrontation

So now, all the *tzaddikim* [righteous people] basically, everyone who doesn’t want to just submit to nihilism, is looking for a way to solve this problem. Most of them do, I mean, there’s so many ways to deal with it.

Option One: Translation and Its Costs

But, one of the things they do is to try to speak in the new language and then you lose a lot and some people even forget. Like people don’t realize how much of, people say this about the Rambam [Maimonides], right, famously, and in some sense it’s true, and in other sense it’s not true because people think this only to understand whatever happened, but in some sense, you know, people say this, you know, when the Rambam translated, that’s what they say, it’s not true, but they say the Rambam translated Jewish thoughts into the language of Greek Muslim philosophy, and that was his doing the *yeridat ha-tzaddik* [descent of the righteous one], right? It was *yeridat ha-tzaddik* who goes into the *klippot* [husks/forces of evil] in order to save the other people.

But if you don’t have this problem, then people can make a conclusion. Therefore, if you don’t think the language or speak Greek philosophy, then you have no use of the Rambam. Like Rav Kook [Rabbi Abraham Isaac Kook] said, *kafsa ein tzarich l’hadlika* [once extinguished, there’s no need to rekindle it]. There’s some *mitzvot* [commandments] that if they’re *kafsa* [extinguished], we don’t have to reignite them, because it was anyway just a way of speaking in a language of some people.

This is not a correct account of what the Rambam did, but it’s still a true structure. If you do that, I think many people don’t realize how much of the things that they believe. Like, this is the true Judaism. It’s not. This is the true way in which some guy tried to be *machzir b’teshuvah* [bring back in repentance], you want to speak to you in your language. But someone doesn’t have that, it’s even better. And then, that’s one option. Okay?

Our Approach: Rejecting Unnecessary Translation

We’re not trying to, we’re trying not to do that option. That’s my, my thing is to stop doing that, because, mostly not for Jewish reasons, right? Mostly because those *shitot* [approaches/methods] are silly. Why would we try to push ourselves into very stupid ways and very incomplete ways of understanding the world just because everyone thinks that way. That’s not a good enough reason.

Student: What do you refer to? Why we shouldn’t talk in the language that we’re talking?

Instructor: Yeah, like there’s an option. There’s an option like this.

Case Study: Moral Therapeutic Deism and Its Jewish Versions

Nowadays everyone believes, remember what do American people believe in? There was a sociologist who said all the people in America, no matter what religion they are, believe in something called moral therapeutic deism. What does that mean? They believe in a God who’s not really involved in the world. He mostly makes you feel good about yourself, and he makes you a good person. He makes you a good person how? I don’t know. He believes that you’re a good person, at least.

Student: Yeah. He makes you think that you’re a good person.

Instructor: I don’t know. I don’t know. Give *tzedakah* [charity]. Sometimes help your neighbor. Basic things. That’s what everyone, basically, in America believes. And if you look at all the… and one of the books written was called *Catholic, Protestant, Jew*, right? The three kind of religious people in America, they all basically believe this. They just sing different songs in their churches. And sometimes they don’t even sing different songs. But basically, that’s all they all believe.

Jewish Examples of This Accommodation

And then one of the things that many rabbis do, and every version, like you could say, came and told you that the power of positive thinking, wow, half of Chabad is this. Half of Chabad, like outreach, when they get to the content. I’m not talking about the *mitzvot* or things like that. Like that *Bitachon* [trust/faith in God] guy, the *Bitachon* guy, the *Bitachon* guy.

Student: *Bitachon* guy, so *Bitachon* guy is a very American, it’s called toxic positivity, a very American trait.

Instructor: Yeah, you know the *Bitachon* guy, they put it in the sheets. *Bitachon Weekly*, that’s what it is.

Student: No, no, that’s not radical, that’s different, not radical. He just says, he just talks about it. He’s not radical.

Instructor: That’s what he’s trying to say, he’s saying that he believes in toxic positivity.

Student: Possible, but I think that he’s more sincere.

Instructor: Okay, he’s a really religious guy. I used to think what you’re saying, I just, I read it, I’m like, this is just secular.

Student: Yeah, all of this, it’s the power of positive thinking. You could find Oprah believes in the same thing.

Instructor: And many other, basically everyone in America believes in that. She’s not around anymore, whatever. I don’t know. All these people, I mean, now there’s new things that’s ready. But this is something still very much accepted. And therefore, that’s what you teach. And you say this is Judaism. It’s not not Judaism. I mean, yeah, I’m sure there’s some sources for that and somewhat true. But it’s a very great watering down.

Different Versions of the Same Pattern

And it’s a very great thing so that’s one thing you could do or you could even people think that’s the whole *Yiddishkeit* [Judaism]?

Student: Try to design it as the whole *Yiddishkeit*? One idea or end of *Yiddishkeit*?

Instructor: What did we say, don’t be *misyayesh* [despairing], remember? Basically that. That’s basically what the revelation of *Yiddishkeit*, yeah. Not *misyayesh*, it’s like to be hard on yourself. Now you’re saying, *tracht gut vet zein gut* [think good and it will be good], this is all one, it depends, it’s different from the rest of us. The American trust is that everything is good, Hashem loves you, and He needs you, and all of this. But kids, this is just an end of doubt.

I’m not talking about you. You’re not the customers for these kinds of things anyways ever, so you don’t even understand it. But there’s more sophisticated ways of doing it that do stick to you. Slightly more sophisticated ways. And every generation, and every group of people, whatever they really believe basically, or whichever framework they really believe.

Important Qualification: The Value of Basic Goodness

By the way, it’s a very great thing to make people good people within their framework because it’s hard enough. It’s hard enough to just keep on being normally good people that provide for their families and don’t steal and don’t kill. And more or less, it’s hard enough. It’s a great achievement if you can do that. I’m not here to denigrate anyone that’s doing that. I think that’s real work.

Student: Is that considered a low bar, though?

Instructor: No, it’s not a low bar. I think it’s a lot. I think it’s a lot. I think it’s a lot. I don’t think that, as I said, you have to remember that the default is something much worse than that. All the clichés in the world are better than whatever they’re doing in Brooklyn, okay? I don’t know where it’s now, like, hipster central, whatever. All of that is, all of that is, it’s still, it’s a great achievement, it’s a lot, I don’t think it’s a little.

The Seriousness Critique: Modern Jewish Thought, Therapeutic Culture, and the Angelology Test

The Insufficiency of Therapeutic Judaism

And secondly, because I think that there is a real criticism to be made, not because we’ve inherited this tradition that says other things and so on. No, no, not because, look, if you follow that, you end up saying that half of the real things in the Torah are—you end up having everything being a problem, and all the things in the Torah were good are really bad, and all the things that are said are bad are really good, and why we end up making every sermon is about reinterpreting what the Torah says is good. I really meant to say that it’s bad. When the Torah says something is bad, it really meant to say that it’s good. And who told us what is really going to run is really bad? The New York Times editorial board.

So, that’s—I’m not even saying that, that’s something I say sometimes, but that’s not, I’m not even saying that. Even that is still better than being a horrible person which already full, but I’m saying something different. What I’m saying is that *betor goy* [as a thinking person], not *betor yeled* [as a child], very important, *betor goy*, *betor guy* [as a person] that likes to think critically, or even that is a word that they’ve stolen from us, but that likes to think, this basic worldview within which all these people are working—it’s very silly, at least incomplete. It’s even worse than that, but it’s at least incomplete. And it’s not serious. It’s very basically not serious.

I give you all the reasons why I think it’s not serious, but it’s basically not serious. I mean, that’s what I do every week. I give you the reasons why I think it’s not serious. It’s not serious. So, forget about if the Torah says it, or if it matches, or it doesn’t fit in the Torah, the Torah fits into it, the Torah doesn’t fit in the Torah. Right? Forget about the question.

The Therapy Example

Should the solution to every question that comes up in the education of your children be that there’s a therapist that knows the answer? Besides for that not being well, you know, we have experienced education of children and teenagers and adults for like 5,000 years or however long, and somehow we’ve managed to live without all these people. That’s one silly argument. But besides for that, it’s just not serious. They don’t actually solve anything.

You should call the—this is not that rant, anyways, right? You should call the school, the *menahel* [principal], that every time he has a problematic kid sent to a therapist, then you should ask them for the how many kids that therapist actually helped. They give you numbers. Like out of the 70 people that had problems, they saw it. I’m not trying to help. You might be off for a minute.

Okay. Now you’re giving other questions. I’m just saying the kids are not serious. It’s basically not serious. That’s the main problem. So I have a different problem that’s just not serious. These people never really thought about what real problems are, never thought of what solutions might be. It’s just not serious.

The Purpose of This Project

But that’s a problem that I have with our *mensch* [person/people]. Therefore, where did I get into all of this? Therefore, and now I have a pile of people that say, well even if it’s not serious, but the Rav said, the Rav didn’t say that, I was trying to help you. Don’t be so silly, don’t be so not serious, and let’s try to listen to when the Rav *hacks on you* [criticizes you]. Maybe he’s trying to say something better then. How about you listen to the Rav when they’re *hacking* [criticizing]? Of course, they don’t really understand either, but at least they’re representing something that’s like much older than your thoughts, right?

I mean, that’s like one of the basic conservative intuitions, like something that most people in the universe thought for the past 3,000 years, probably they said something. They were crazy, maybe. But it’s probably worth to think about what they said. That’s just one heuristic, not really an argument.

But my point is more that since this is not serious, like you see that it’s not serious, there should be a way to present this serious way, not because of the need of the Judaism. Judaism doesn’t need it. Judaism will survive very well with all the silly people teaching clichés. And that’s already good. I can think of worse things than that. So that’s not my problem. I’m not here to save Judaism. It’s going to serve us much better with those other people. I’m just here to, for me and the people like me that are trying to be serious, trying to have serious thoughts, to be able to do that in a serious way. That’s all.

A Taxonomy of Those Standing Against the World

Now, going back to the *Holy Chazanish* [unclear reference]. Now, we find that within the people that are standing against the world, there are various kinds.

The Screamers: Reactionaries Without Content

Now those who don’t really know why and what, and they’re just talking, okay. They might be helpful in some sense, just by creating space to like, not automatically accept whatever it is.

Student: Yeah, like questions without answers, basically?

Instructor: They don’t even have questions. Because they can’t even explain to you what’s wrong with the world. They can only like scream, which is not even an argument. It’s socially somewhat useful, but not more than that.

The Rare Serious Thinkers

But then, there’s some very interesting people, people, very few of them, that actually do think. There are such people that they actually do think. And they do try to articulate what is wrong with the world, or try to at least give their alternative version of how things should make sense.

I don’t know. In the Jewish context, there’s basically none that are really good at it. They might be like Catholics and people like that. Even, yeah, let’s not get into this *lashon hara* [evil speech] on the *Eden* [unclear]. Anyways, even some of our enemies have better, more complete theories of the world and of what’s going on than any of us do. That’s *baruch* [blessed/unfortunate]. We have more value than any other enemy. Enemy is just people that want us dead. It’s easy to be. That’s the simple definition.

But even some of them have more complete understandings of how everything works, though they might have their own fallacies and problems. But they do have some understanding of what’s going on, which basically no one in the Jewish context says. It’s very weird.

The Two Kinds of Jews We Know

The Jews that we know, there’s only two kinds. One of them is the reactionary people, people who are like, just do whatever we’ve always done. And they’re not doing whatever they’ve always done, but that’s a different problem. And everything outside is bad. They don’t really know what the outside means and what bad means and so on. Those are the one kind of people.

Student: Why are they called reactionary?

Instructor: Because they’re just reacting against modernity or against whatever it is.

Student: Oh, they’re against the, yeah.

Instructor: Yeah. Like, I don’t know, my great grandmother didn’t drive because there were no cars in her town, but I think my wife shouldn’t drive either for the same reason. Those are the people. And if you ask them why, they start saying, they just don’t even say it. Then, that’s just one version.

And then there’s the smart people. We call them the dumb people. Everyone thinks that my whole *shiur* [lesson] is already three times more advanced, so we’re already supporting that. But everyone thinks that those are the dumb Jews.

Then there’s the smart Jews, like all the—who? Who’s the smart Jews? The sophisticated ones, right? The ones who discovered that the Torah’s ethics is precisely New York Times’ altruism. That’s one kind. There’s even ones that now, now that we have, like, Breitbart or some of the discoveries that is actually that, which is not a very dumb thing. It’s also reactionary and very not deep usually, but that’s one other thing.

The “Sophisticated” Thinkers Who Accept Modern Metaphysics

And then there’s all these, like, sophisticated people that, in all kinds of various ways, still 100% the people that are thinkers. I don’t know who you know and who you read and so on, but as far as I can tell, all of them basically accept every single metaphysical commitment of this nonsense theory. They just try to work within it. Non-metaphysical, anti-metaphysical commitments, right?

The Angelology Test: A Diagnostic for Seriousness

In other words, do you know of a modern Jewish thinker that believes in angels? Because I don’t know of one pre-modern thinker that doesn’t. That’s my, my, my *siman* [sign]. If you, angelology is an important part of your Judaism, then you’re an ancient Jew. If it’s not, if you have a kid when he asks instead of angels, we could consider you. But other than that, there’s no modern Jewish basically.

The modern are totally not *mekubalim* [kabbalists]. They don’t really believe in the existence of any of these things. They just think it’s all psychology, which is nonsense. So there’s no modern Jewish thinking that believes in angels.

What Does Believing in Angels Mean?

Student: So therefore, they’re all not serious. When you believe in angels, what do you mean by that? I’m trying to know.

Instructor: No, exactly, because psychology could also be a real thing, right?

Student: No, what I’m saying, I really just want a definition.

Instructor: Not enough real angels.

Student: No, no, no. This is all the sophisticated people convince themselves it’s nonsense. Angels are intermediate beings. Do you believe in causation? Do you believe in causation, basically? That’s one *nimshal* [analogy/application]. When Burton says that, he means that.

Student: No, when I say angels, I mean *malachim* [angels]. *Malachim mamash* [actual angels]. *Malachim mamash*, like it says in the symposium messengers from God to man and from man to God.

Instructor: What does that mean?

Student: Oh when you say messenger what does messenger mean?

Instructor: I think with wings.

Student: So not with wings?

Instructor: I don’t know that’s a different question there’s a lot of wings there’s God listen there is God there is God psychology or—

Student: Yeah of course psychology meaning something that’s only in me for sure.

Instructor: Yeah, sure. Yeah. Something between… You mean it comes to me in that way?

Student: No, no. It might come through that. Nobody disputes that. But it’s something real. Something external to your soul. Yeah. That’s what an angel is. An angel is not a part of your soul.

Instructor: Is a thought also… Hold on. A thought is also part… Let’s move on. I’m just wondering if you’re saying, is it the same thing as a thought?

Student: No. When you say a thought, usually you think something that exists because of you. Not exists… Maybe you exist because of it. Not because it exists before you. Greater than you. External to the mind. Has an independent existence. That’s an angel. Otherwise that’s not an angel. Doesn’t do what an angel has to do.

So, anyone that believes in *malachim*, that *Rambam* [Maimonides] believes in *malachim*, he doesn’t think *malachim* are things in your head. I’m just wondering what this belief is.

The Nature of Angels as Real Entities and the Chazon Ish as a Rare Genuine Thinker

Clarifying the Ontological Status of Angels

Instructor: What is this entity? We’ll get into discussion. When we’ll do angelology, then we’ll start having discussions what they are. But now you don’t even have room for such a thing in your world. Do you understand my problem?

My problem is not that you don’t think *maluchim* [malachim: angels] do have wings, and I’m saying they don’t have wings. No, they’re just intellects. Okay. But when I say intellects, you think something in your head. It’s not something in your head, it’s some real thing. Something that the world doesn’t make sense without. And it’s not God and it’s not us thinking about God. Okay? Something in between those two things. Okay? In between, in the central.

And also not in our thoughts, which is our world. Right. Not dependent on your thoughts. Everything can come in your thoughts. Human thoughts are straight, this crazy weird thing that can somehow touch everything. But not only about, because of your thoughts. Okay?

Why am I saying this? Those things think by themselves, those without you.

Student: Yeah, of course.

Instructor: Right. Things that don’t go away when you close your eyes. Remember? No, don’t not going to do with you at all, even if you’re dead, it’s still, it’s existing, it’s… Again, we can get into discussions. Maybe, maybe it needs you to give it food to continue to live. I don’t know. You understand? We can have discussions. But the existence of a space in the world for such a kind of being, you understand what I’m talking about? That’s something that we lost, that we don’t have.

The Two Types of Jews and the Eliyahu HaNavi Joke

Now, why am I saying any of this? Because that’s the second type of Jew, that doesn’t believe in the angels.

Student: Oh, very good. So, it gets it.

Instructor: So, there’s only these two kinds of Jews. The Jews that say they believe in angels, but they don’t know what angels are. They’ve never seen any of them. No angels will talk to them because they’re too stupid for them. And, yeah, you know? You know why the only one who doesn’t come to the *Fremi Eden* [Frum Yidden: Orthodox Jews]? Because he doesn’t like to talk to *Mishigun* [meshugaim: crazy people]. The other guys, he doesn’t come because they don’t believe in him. It would be very hard for him to come. But the *Fremi Eden* doesn’t come because the *Mishigun*. So, who should he talk to? Only to me, basically.

Now, this is a very very deep joke. So, this is the *Bayat* [Beis Yaakov: a religious educational movement], so we don’t have any one, right? We basically don’t have that.

The Conspiracy: Creating a School That Genuinely Believes in Angels

So now, what we do have, so this is a very sad situation, and we’re here to solve the situation. This is my conspiracy. We’re going to solve the situation and create this whole school of people that believe in angels. Finished. Not because if you believe it will start the…

If you ask a writer, I’ve told you many times. If Peter and the Lakewood, everyone believes in *Chayadim* [shedim: demons]. Why? Because they don’t believe in *Chayadim*. They believe in the *Gemurah* [Gemara: Talmud]. They believe they have to say it because it says in the *Gemurah* and we don’t pass on that grammar. OK.

And you want them to say, if you remember, you said once that the biggest lie that they don’t believe in *Chayadim* is because someone says, I just saw a shade. Everyone laughs at you. No one believes you. Right. Because they don’t believe in *Chayadim*. I’ve said this for a long time. I think you should say you believe in *Chayadim*. You never walked into that dark alley like, oh my god…

That’s one of the solutions, right? That’s one of the solutions, weird modern solutions of saying that everything is about the text and it says the mitzvah, it’s a *khir* [chiyuv: obligation] and so on. So the kids said, this is the *mahal* [mashal: parable/analogy].

Identifying the Chazon Ish as a Rare Thinker

Now, what we’re going to do, how we’re going to do this, I don’t know why I’m saying this, but what we’re going to do or one of the things we can do is that there are some very, so out of all the Jews in the world, all the Jews living in the mountain, there must be more. I’m thinking, I don’t know. It can’t be. Maybe there’s very few Jews and the few Jews don’t really realize. I don’t know why there’s so few Jews even trying to do this? I don’t know why. Or maybe there are, there aren’t, it’s just Michigan. I’m not sure.

So, we have to try to find a few people that have enough courage and enough independent thought, they basically just think for themselves, and are able to tell us how to think about the world and how to go about this.

Now, I think that this [the Chazon Ish] was one of the only people that actually thought in like the last 100 years. Of course he was also a *frum* [religiously observant] and also therefore *Mashiach* [meshuga: crazy]. So when you read it, sometimes like for one line he’s thinking and then the next line he’s just saying, and you have to know, this is a big word, it’s hard for me to know because I don’t know myself. Maybe sometimes when I think he’s just saying that, he’s really thinking, I just didn’t get the thought. Because because it’s one of the shortcuts people always use, like even me. I say, as it says, you have to believe it. That’s not a reason for anyone to listen to what I’m saying. But that’s a shortcut that people that have authority and that are used to the world of authority and speaking in authority do always. So it’s very hard to understand when they’re doing it.

The Incomplete Nature of the Chazon Ish’s Work

But what you could notice, I think, is that he is trying very hard, and he wrote this little book that’s very incomplete and very not fleshed out. I think it’s a very… Many of the things he does are like this, not only in *Alecha* [Halacha: Jewish law], also he has this problem. But it’s very not fleshed out, and there’s a lot of things where he noticed the real problem and then just closes it with some weird, like, an *imam* [Ani Ma’amin: “I believe” – statement of faith]. But…

Student: I mean, isn’t it his thing to not go for verity in some schools?

Instructor: Yeah, but he also usually doesn’t have enough. It’s like, he very often realizes something very good and then gets stuck somewhere. Or like, his argument could go both ways, and he doesn’t even realize that the same good thought that he has actually proves the other side also just as much as it proves his, things like that. He just seems to be very, very quick to jump off that. I’ll give you an example, a very concrete example that I found last week about what he reads here.

What Distinguishes Thinking from Scholarship

But one thing he does that most people don’t do is actually think. Like he actually tries to do this activity called thinking. And yeshivas don’t teach you to think. They teach you to do what *Chachikdi* [chakira: analytical inquiry] does, to mix up a bunch of thoughts that other people have and put it in the right order. He actually thinks sometimes. He uses books. He looks to think, he uses authority to think, but he doesn’t only repeat what the authority does. He thinks. He tries to also identify. He tries to think until he agrees with what it says or until he believes it. Okay? And he talks about this explicitly in his little book, I think.

So, and therefore it’s very valuable, extremely valuable just for this. Maybe there’s some other people that did this. I don’t think there’s other people because, like I said, either they’re *Mishigom* who just say, *shtetn alegatoid* [standing on the Gemara] and go to heaven if they don’t believe, whatever, or they’re… They’re just already accepted upon themselves the yoke of everything that whoever is the professor of their study believes. And they’re just trying to make something work within that.

The Question of Other Thinkers: The Meshech Chochma

Student: Didn’t [the Meshech Chochma]…?

Instructor: No, I don’t mean that you should come to the… You don’t find that he thinks like in the…

Student: I don’t know. I don’t find him thinking.

Instructor: Really? He says very good [pshatim: interpretations]…

Student: [Pshatim] are not thinking.

Instructor: No, he’s not. It’s at least not revealed. He had a thought. I can’t say they didn’t think.

Student: No, but it’s very hard to know if someone’s wrong.

Instructor: It’s one of the secrets. I think he thought it was real problems. That could be, but that could be not. Because he’s smart and he read a lot of things. But you don’t know, as far as I’ve read his book, I haven’t found him ever thinking. You can’t prove this. It’s not possible. If you could read *Mordechai* [a medieval Talmudic commentary] in a very textual way, you’d be able to call this a trap.

Student: No, *Mordechai* was very explicit.

Instructor: Yeah, that’s true. Also, *Mesh Chachma* [Meshech Chochma] is basically wrong in most of the *Ashgafas* [hashkafos: philosophical/theological perspectives]. But that’s different.

Student: What’s the proof that Lebowitz liked it?

Instructor: So, no, he’s also very modern in his thinking and he doesn’t ever think through it. Most of the things that people know of him he’s saying, he’s very stuck in certain dichotomies. But I can’t get into this. It’s not, you can’t prove that someone thought that. It’s a very important thing. Nobody could prove if someone else thought. It’s a secret. You could just say, you could write the same without thinking.

Student: Yeah, of course.

The Moreh Nevuchim [Guide for the Perplexed] as a Book That Thinks

Instructor: The *Moinu L’Vechem* [Moreh Nevuchim: Maimonides’ Guide for the Perplexed] actually is a book that does think. And in that sense, it’s different than most other, even the *Shainim* [Rishonim: early medieval authorities], because most of them don’t do thinking. I haven’t seen any other ones.

Student: Yeah. There are other ones that think.

Instructor: I know. I know when you’re talking about that, there are other ones. But the *Moinu L’Vechem* doesn’t, does a lot of, does thinking and, obviously, one of the ways to see it is that he has open questions, right? Sometimes he’s *Megamkem* [megamgem: hesitant, stammering]. Sometimes he’s like Moshe Rabbeinu [Moses our teacher]. Sometimes he’s *Chabad Per, Chabad Leshem* [heavy of mouth and heavy of tongue – referring to Moses’s speech impediment].

The Diagnostic: Open Questions and Tzarich Iyun

Now some people they always every *shaykh* [shiur: Torah lecture] they say is beautifully wrapped and finishes and ever you know he starts with 17 *kashas* [kushyos: questions] on the *post* [posuk: verse] and at the end he finished he finished all 17 *kashas* that’s a bluff maybe there’s one *kasha* this one actually no I don’t know that shows you that he’s very otherwise you’re saying a nice Torah okay no problem it’s backwards so *Meshach* [Meshech Chochma] will never stand with *Tzarechim* [tzarich iyun: requires further study] like *Tzarechim* is a basic thing like this I’m puzzled by this and it’s very hard actually that’s the whole book.

He doesn’t openly, but I think it’s very, his themes of his thoughts are way more obvious than anyone else’s, which shows that at least for one line, yeah, explains how hard it is to ask questions. *Ghazalij* [Al-Ghazali: medieval Islamic philosopher] doesn’t, of course he doesn’t, but I think that when you read him thinking about basic stuff, you’ll notice that for one line he thought, and then the next line doesn’t actually answer that thought, which means that he got upset at himself and he’s like…

Defending the “Frum Retreat” as a Form of Wisdom

He’s like, I don’t know. That’s, I know that, I know I actually have many teachers that act in that way, and I respect them very much. Because they’re not lying to themselves. They do lie. They do, they are *frooms* [frum: religiously observant]. They’re afraid of, and that’s not only *froom* kind. There’s also a certain wisdom. Because the other people that are like, take one thought and then just run with it are seriously dumb. They’re one dimensional also.

You know, most of the people that you know, write blogs about how rationalist they are. They basically have one thought, or a quarter of a thought in their life. And they just like, follow through all of them, all the conclusions from that. But that’s not very smart like basic wisdom is to there’s another side of that so if someone says well this sound seems to be correct and he has a line of that real thinking and then he’s like so okay so he tapped to me interpreter saying okay but I’m not the first one to think in the world much of any or whoever thought also also from now I’ll just move on right.

Pushback on the Ancient-vs-Modern Framing

Student: But it seems that you do the same thing with the ancient versus the modern like you don’t see so much like the modern, out of serious thinkers.

Instructor: No, it’s not true. It’s just because you people are so that I have to hack enough to get it out. What were the balance lines? Yeah, it’s just balance. I’m not sure. They’re very serious. Not only are they very serious, all their arguments are already saying Plato. Saying Plato? Yeah. They didn’t really invent any new arguments. They just did exactly that. Just take one side of the argument. They’re on with it.

So that’s why I said in the beginning of the sheet, this start of the story is not really the best framing. I should stop doing it. But it’s hard enough to get people to understand what I’m saying we’re going to do it with this clutch of this.

The Chazon Ish’s Critique of Mussar: Halacha as Deep Commentary on Human Nature vs. Simplistic “Toras Hanefesh”

Methodological Disclaimer: The Historical Framework as Pedagogical Scaffold

Instructor: But if I do it without it, you’ll really go crazy. But it’s really, all these theories are worth their forever. Like the sultan, like I told you, the sultan that spoke to the Adam HaRishon [Adam: the first human being] already said all those arguments. It’s not anymore. Freud and Jung and everything was different. Yeah, all of it. Really? Yeah. If you actually read ancient texts, you’ll find them, all the arguments. And if you read some like modern academics, they’re always doing this. Like, oh, people say Descartes invented this. But really, it’s some guy from 1,000 years before. This is what we have. This is what we have. Yeah, that’s only the ones written down. It’s a whole society of people who thought about all the time, but also that. Correct.

So nothing is really new. Or describing things historically is not the best way, but I’m doing this this way because it’s at least a framework that people have in their head that at least helps you to be able to grasp what’s going on. But that’s very important. I don’t do it very well. I always attempt to finish up shiurim [Torah classes] in a way that it makes it seem like it’s closed up.

The Chazon Ish’s Intellectual Signature: Clarity Interrupted by Default Thinking

But that’s the sign. The sign is when you see him thinking very clearly and then suddenly, where did his clarity go? Oh, he woke up. Okay, no problem, I get it. So that’s what I think about him. And I think, that’s the general thing that I noticed, that he has these very clear thoughts, and then also does not, by default, when he thinks, and many people that I know think that they think for themselves, but they really just repeat themselves what the New York Times wants you to think. Because that’s naturally, or by default, what people end up thinking. Or if you’re the opposite, you say everything the opposite. Slavery is good. Slavery is bad. I don’t know.

Aristotle wrote three chapters about if slavery is good or bad. There are good arguments on both sides already in that book, The Politics, and even more ancient books. So, if you decide one of, if it’s obvious to you one or the other side, then you’re not serious. So, that’s the thing.

The Two Fundamental Problems with the Chazon Ish

Now, the problem with the Chazon Ish is two things that I shouldn’t really do is I should tell you some things that he says and to show this to you, but the general thing, problem I have is two problems.

Problem One: Lacking the Full Ancient Picture

One is that he doesn’t really have the full picture, the full ancient picture. He’s still missing a lot. He ends up getting very frustrated. He’s still getting frustrated because he doesn’t have the full picture. He doesn’t have, he can’t really account for everything in the full way. That’s one thing.

Problem Two: Weak Kludges to Preserve Old Beliefs

And the second thing is that the clutches that he uses to hold up his old beliefs are very dumb. So, the dumbest one being this idea of tzivui [צִוּוּי: divine command], of God’s commands.

Return to the Core Problem: “Rachmana Liba Ba’ei” and Modern Interiority

Because, for example, and get back, now we’re going to back to where we came from, and we’ll try to continue a little bit, but we can go back where we came from. Where we came from is that there’s this modern belief that what matters is only what’s in your heart, right? That’s what it means, right? It must mean that, right? That’s what we think, and there’s even a three-word statement from Chazal [חז״ל: the Sages] that obviously matches all our biases, that says Rachmana liba ba’ei [רַחֲמָנָא לִבָּא בָּעֵי: “God wants the heart”], right? That’s not a serious way of thinking, obviously, but—

So we have the best hearts, or the different version of what a heart is, but same idea, right?

Chaim Grade’s Novel as a Window into the Chazon Ish

And now comes the Chazon Ish and he’s looking at these people and there’s this book, famous book, wrote, what’s it called, the Chazon Ish’s friend, what?

Student: Yeshiva.

Instructor: Yeshiva. And many people have said that if you want to understand the Chazon Ish, he does a somewhat better job of explaining the characters that he’s fighting with. Because the Chazon Ish is not a very good writer. He tries to be a writer, but he’s not very good at describing characters and stuff like that. He was a novelist. He was his friend. He was his chavrusa [חַבְרוּסָא: study partner], Chaim Grade. And he wrote a book or two about, basically about the Chazon Ish. He doesn’t say his name. He calls him something else, but it’s basically about him and the characters around him and how the different ways of living life.

And one of the things you see is how the Chazon Ish is living in this world. And he’s just living with all these people with different radical ideas or different concepts of what a good person is. And he’s very much trying to hold on to this very ancient thing. But he also thinks that it’s a lot more sophisticated. And this is the important thing.

The Devastating Critique of Ba’alei Mussar and “Toras Hanefesh”

The Repetitiveness and Emptiness of Mussar Literature

He realizes, and this is, I gave a very important class last week. You should listen to it. It’s [unclear reference], but you should listen to it, because I can’t repeat the same that I gave there.

Student: Yeah, I started listening to it.

Instructor: That you notice, if you’re smart enough, most people are not smart enough to even get to the first step, and they’re so excited about the first step, they never move on. But if you notice, if you read all these matters, all these people, right, you read Chassidus [חֲסִידוּת: Hasidic teachings], or you read Mussar [מוּסָר: ethical/character development teachings], or you read, what else do people read? Nobody here reads anything, so.

Anyways, if you read Chassidus, you read the, and you notice at some point that all these people are crazily simplistic, they’re repetitive and boring, in a very significant way. Like the sefarim [סְפָרִים: books] you open on the Mussar shelf, one of the Mussar shmussen [מוּסָר שְׁמוּעָסֶן: ethical discourses], they say nothing for pages on end and they consider themselves the smartest, wisest, truest people on God’s given earth, right? What is going on here?

The Self-Delusion of Those Who Claim to Understand Human Nature

And they’re like, we, the Yeshivas, they’re just talking, they’re just talking, they love this, we’re like, we don’t understand humanity, right? That’s what the Ba’alei Mussar [בַּעֲלֵי מוּסָר: masters of ethical teachings] claim, right? All of them, every single Ba’al Mussar worth anything, I’m not going to give names here, right, they all have this thought that we got, we understand the human being.

And nowadays, it’s called something else, Toras Hanefesh [תּוֹרַת הַנֶּפֶשׁ: psychology/teachings of the soul], you read the guy’s theories. He doesn’t understand nothing. He has like a half of a quarter of a theory. And he’s like, wow, he’s so impressed by it. It’s like now, right, the same idea. He’s a psychologist. He gets people. He gets people.

The Chazon Ish’s Vantage Point: Quick Mind and Intellectual Courage

And then the Chazon Ish is looking at these people, and he’s like, he’s very smart, Chazon Ish, you have to realize. He’s a really talented guy. And his mind works quicker than most people. And he’s ready to think. Two very important ingredients they need for anything to make sense. You have to both have a quick mind, because it takes you forever to get to a thought. It’s just going to take a very long, and you have to have a lot of courage, you have to actually think.

And he’s listening to these people, and he’s listening to the shmoozen [שְׁמוּעָסֶן: ethical discourses] and the Torah of blah blah blah, and he’s explaining to you how people fool themselves sometimes. And then he writes 14 volumes about how people fool themselves. And you’re listening to this, and you’re like, yeah, okay, and now, what are you getting to with this? Like, what are you trying to tell me? And he’s like, yeah, you should always remember that people fool themselves, okay? And it seems to me that you’re fooling yourself pretty well while you’re doing all of this. You didn’t really get past. This is not just an argument of like, oh, you’re the same thing.

The Central Claim: Halacha Contains Far Deeper Understanding Than Mussar

The argument is that Choshen Mishpat [חוֹשֶׁן מִשְׁפָּט: the section of Jewish law dealing with civil and monetary matters], look, I learned Choshen Mishpat with Shach [שַׁ״ךְ: Rabbi Shabbetai HaKohen, major 17th-century commentator] and Ketzos [קְצוֹת הַחוֹשֶׁן: “Ketzos HaChoshen,” major 18th-century commentary]. I want to tell you something. The understanding of humanity that’s in the Shach of Choshen Mishpat is 10,000 miles deeper than your understanding of negius [נְגִיעוּת: bias/self-interest]. They literally wrote 14 volumes about Choshen Mishpat negius, Choshen Mishpat shochad [שׁוֹחַד: bribery], whatever, not exact. But things like that. The whole Choshen Mishpat is about people deluding themselves, right? I think that’s collusion. You think it’s collusion. What do we do?

And it happens to be that Choshen Mishpat seems to have a much more sophisticated and detailed understanding of humanity than the Ba’al Mussar, who thinks he’s so much smarter than halacha [הֲלָכָה: Jewish law], that’s for naval birshus haTorah [נָבָל בִּרְשׁוּת הַתּוֹרָה: “a scoundrel with the Torah’s permission” – someone who technically follows the law but violates its spirit], that one with the Torah. I have understanding. And then he says, well, I’ve been to the Torah with you, Ba’al Mussar. It is all good. Because you’re going to—

The Reality of Engaging with Ba’alei Mussar

And there’s a story. I told you the story. I’m not going to read the stories. It doesn’t matter. When you go to the Torah with Ba’al Mussar, any time, you have in your yeshiva those mashgichim [מַשְׁגִּיחִים: spiritual supervisors] who are Ba’alei Mussar, you have an argument with him. He’s the stupidest guy, not only stupid, he’s the most self-righteous rasha [רָשָׁע: wicked person] that you can think of, and he’s some—he would be a real good rasha, like, you enjoy his iron signs and that. He’s stupid, he’s like simplistic, and the guy walks around as if he figured out humanity. And nobody else figured out humanity.

The General Sickness of Claiming to Have Discovered Human Nature

And there’s something very funny here. The general sickness of people who think they’ve discovered human nature. Right, true. Some of them did discover something. These people didn’t discover something. No, I’m not, I’m not kidding about that. Come on, I’m going to get at it.

The Chazon Ish’s Approach to Learning: Halacha as Commentary on the Human Condition

The Chazon Ish is this guy that spends hours and hours every day reading, you know, Tosafos [תּוֹסָפוֹת: medieval Talmudic commentaries], Rambam [רַמְבַּ״ם: Maimonides] and Shachs and these complicated things and he learns halacha lemaaseh [הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה: practical Jewish law], right? It’s not a Brisker [בְּרִיסְקֶר: referring to the Brisker analytical method] that makes everything into philosophy. He reads it as commentary on human condition, right? What do you do? Not only what do you do in the sense of the psak [פְּסַק: halachic ruling], it’s much deeper than that, right?

Halacha is really about life in a much deeper sense than Mussar is, right? If you learn about halacha in the halacha way, right? It’s not theoretical. It’s about the complexity of human relations, when I’m not talking about tzitzis [צִיצִית: ritual fringes], I think that he gets stuck when he talks about in this way. I think it’s a little confusing. Although maybe I’m the one wrong, because I’m limited here from [Chassidish background]. But think about the other day, think about Yoreh Deah [יוֹרֶה דֵּעָה: section of Jewish law dealing with ritual matters], Choshen Mishpat. These are things, really getting into the kishkes [קִישְׁקֶעס: Yiddish – guts/innards] of what it means to be a human being.

The Transformative Nature of Learning with the Chazon Ish

And it’s never, and you never, and the important thing is you never come out of the way you went into it, at least from the [Chazon Ish’s approach], right? Many people, they just end up with the same biases. But he doesn’t, because not only because people think that this is very important, whoever learns or things like that should realize. But people that have this story like this.

The Two Standard Models of Psak—and the Chazon Ish’s Third Option

Option One: The Intuitive Posek

There’s two kinds of [poskim – halachic decisors]. One of them, whenever, before he even opened any book, he knows already what the psak is going to be. He just has to find it out, right? And why? Because he has a basic—he has an understanding of those things. He has an understanding of what you need, and he gives it to you. No problem. Usually those people make a lot of sense, or at least for the people that think in similar ways to them, right?

Option Two: The “Objective” Litvak Posek

Then there’s the people, the Litvaks [לִיטְוָאקִים: Lithuanian Jews, referring to the non-Hasidic Orthodox tradition] say that seems false, right? That you’re just putting your own biases in the Torah. No, the correct way is that you don’t know what halacha is, and you ask the Torah, you look in the Shulchan Aruch [שֻׁלְחָן עָרוּךְ: the authoritative code of Jewish law], and you pasken [פּוֹסְקִים: rule] what the Shulchan Aruch says, that’s what people think of the Shach, two options. And this is a very good notion of the story, these are the two options that people think of in general about humanity.

Option Three: The Chazon Ish’s (and the Speaker’s) Third Way

Now I think the Chazon Ish teaches a third option, and I always try to teach a third option. And third option is like this. Of course, I have an opinion about what should be before I read it. Otherwise, I don’t know a person. And of course, authority of the text is one.

The Third Option in Learning: Sophistication of Halacha vs. Simplistic Frameworks

The Limitations of Authority-Based Learning

Yeah, it’s true. Authority is important. We can’t go against somebody that says clearly in all the Persian and so on. There’s a Latin word for this. And so on and so on. Okay.

But now the main thing that we’re doing when we’re learning is not either of these two things. For the first thing, we’ll just do what Rabbi Something does and just say the psak [halachic ruling]. And if he has time, write a teshuva [responsum/halachic essay] for him because he’s smart enough to write a teshuva. If you’re doing the second thing, also you just ask the bottom notes of Piskei Teshuvos [a contemporary halachic reference work] and do whatever it is. Both of these things don’t make you learn.

The Real Point of Learning: Expanding Your Understanding of Reality

You Think You’re Smart—Then the Gemara Opens Fourteen Angles

What’s the point of learning? The point of learning is that you think you’re so smart, and you have this intuition, this svara [logical reasoning/understanding] of what halacha [Jewish law] should be, and then you open up the Gemara [Talmud], and you say the Gemara also thought of what you thought for one second, and the next time they thought of the second thing, and the third time they thought of the third thing, and they finish the sugya [Talmudic passage/topic] with the third svara, you have 14 different ways to think.

Not 14 different ways that the Rambam [Maimonides] says, so what should I do? He actually opened up a different way. He said, wait, could you think about it from a different angle? And now you’re like, wait, now I really don’t know what to do. Now you have to actually count, figure out with—all these angles are just complexity of reality, right? They’re not svaros [plural of svara].

Svaros Are Descriptions of Reality, Not Things in Your Head

When people think that svaros are things in your head, that’s the same problem, right? Svaros are not things in your head. Svaros are descriptions of reality, right?

Someone, what was the—right? He’s [one party in a dispute], and the other guy wants to be the Rav [rabbi/halachic authority] also, and of course he’s right, because, okay, but did you think about another way of describing this story in which the other guy is right? Did you think of a third way, and a fourth way, and a fifth way?

How the Chazon Ish Reads the History of Halacha

That’s the way the Chazon Ish [Rabbi Avraham Yeshaya Karelitz, 1878-1953] reads halacha, and he reads the whole history of the law in this way, and he tries to learn from each one. If he doesn’t agree with some, he says—but he’s not someone that believes [in simple faith in authorities]. If he’s wrong, he’s wrong, no problem, but usually the people that he trusts enough to make him think, right? They’re making him think.

And he never comes out of the sugya with the bias that he went in. Even if he does, he’s now much more sophisticated about it. He now understands the reality a lot clearer, a lot better. Not worse.

Many people, they start off with a good theory and then they end up all confused because they put in all these eminences [authorities], all these katharsis [possibly: categories/distinctions]. He has a clear understanding because in the reality, every shita [legal position/opinion] is because of a certain viewpoint of reality that you missed because you were so smart and you knew how it is.

This Is Basic—But Most People Don’t Do It

Now, this is very basic to anyone that actually knows how to learn ever. But most people don’t do it. And especially those people that are mizavlan [dismissive of] learning, they’re like, wow, they’re learning people that just—because they think that the only way to learn would be to learn in the authority way. And therefore, they’re like, no, but we’re just good people.

You’re not good people. You understand a quarter or about a quarter of a percent of what it makes a person tick when the Shulchan Aruch [the Code of Jewish Law] understands. So the Shulchan Aruch is just a lot better.

The Shabbos Example: Halacha’s Sophisticated Understanding of Rest

A Protestant Thought About Bein Adam L’Chaveiro

By the way, I give this mashal [parable/example] for—because I do have this, like, Protestant thought, always, that bein adam l’chaveiro [interpersonal law/ethics], it doesn’t really matter. But in a certain sense, it’s the same thing, right?

Do You Really Know What Rest Is?

Like, I know how to keep Shabbos [the Sabbath]. You rest. All right? Do you really know what rest is? You can do what Socrates used to do to people and try to make them tell you what rest is, and you’ll notice that they don’t know.

Does Hilchos Shabbos [the laws of Shabbos] know? I don’t know. In Hilchos Shabbos, at least, there’s a 14-fold more complicated understanding of what rest is that has something to do with the reality.

Now, are we applying the reality correctly? Do we understand halacha correctly? And is the world different? Those are all legitimate questions. But it definitely has a much more sophisticated theory of what means the rest. And not only what means—that not means in the sense that I could give a shikel teyit [a logical argument] and explain to you. No. Understanding the actual reality.

Halacha Examines Reality Deeply

What happens? Look around. What are people doing when they work? What are they doing when they rest? Which ones are resting? Which ones are working? What would cause you to work even if you think you’re resting? But within your head you’re working. That’s another point. I don’t know. Things like that.

You’ll notice that halacha has a lot more sophisticated viewpoint on reality than all these other olamos [worlds/spiritual systems]. All these Chassidus [Hasidic teachings] work together.

The Arizal Example: Complexity vs. Simplistic Nimshal

People Read Kisvei Ari and Find It Boring

That’s why, for example, I want to give you an example that’s close to me, because I think this is true. People read Kisvei Ari [the writings of the Arizal, Rabbi Isaac Luria, 1534-1572]. Okay? This is my shade from Tira [possibly: my example from the Arizal], but I’m not repeating it.

But people read Kisvei Ari. And then it was all technical. He’s describing the 17,000 levels of Olam HaYetzirah [the World of Formation in Kabbalistic cosmology]. Okay? And now everyone who’s 17,000 levels has combinatorics with 17,000 kinds of those. Turns out how many? Right? And people are like, well, this is boring.

They Turn to Simplistic Interpretations

What do they do? They go to their mekabalim [Kabbalists]. People like him [the Ramchal, Rabbi Moshe Chaim Luzzatto]. They say, oh, the Arizal is just a mashal [parable/metaphor]. The nimshal [the lesson/meaning of the parable] is that he should be a good guy. Oh, the nimshal is that sometimes God has chesed [kindness], and sometimes he does things that you like. That’s called chesed. Sometimes he does din [judgment/strict justice], which means he does things that I don’t like. And the Arizal was just complicating this with a mashal, because of the Rambam’s theory of visions of prophecy.

The Speaker’s Response: You’re Just Stupid

And I look at this guy and I tell you, I don’t know if your mashal l’nimshal [parable-to-meaning framework] is good, but I want to tell you one thing, that he’s a lot smarter, much smarter than you. Because your theory of the world has three variables. There’s only two variables. And the real theory of the world has 17 million variables. It’s just much more close to reality.

The reality that we know about, all of it, of course, the great hope of the, like, theories of everything that, like, reduce everything to five principles and somehow that will explain everything. And Arizal doesn’t disagree with that. But then we have to spell that out and it turns out it’s a ten-thousand-thousand-variables. That isn’t the way of calculating the real world without all these millions of variables.

So you’re just stupid. You’re just simplifying everything all the way to an extent where it’s not even interesting in some sense. Like, oh, that’s why we needed Kabbalah [Jewish mysticism] to tell us that there’s chesed and gevurah [strength/judgment] in the world? Wow, amazing. I’m so impressed. And you’re convinced that you’re the smart guy and he was the dumb guy.

Caveat: Maybe the Variables Are Different

Now again, maybe that picture is all fantasy and the actual 17,000 variables are different ones. I don’t have a proof to say that. But the way in which he’s going about it is a lot more sophisticated than anyone else, than all these people that are so smart, they think they have an inyan [a concept/understanding].

The Chazon Ish’s Rhetorical Problem

The Speaker’s Claim: I’m Explaining Him Better Than He Did

So that’s the same argument that I would make in that sense. And this is one of the Chazon Ish’s big things. And he’s starting to show you. The problem is that I think that his problem is that when he gets into saying this, he doesn’t say it like—I’m doing much better job of describing what I should have said than what he actually said.

What He Says vs. What He Means

Because what he said was, you’re an apikoros [heretic]. You think that you’re going with your sechel [intellect/reason], but it’s the opposite of your sechel. And because he doesn’t have patience to explain to you why your sechel is kind of basic, he just says that.

But what he really means to say is you’re dumb, not you’re an apikoros. It’s much worse to be dumb than to be an apikoros anyway. You thought that not only you’re dumb, you’re a dull guy.

The Mussar Movement’s Discovery of Negiah

Like, you figure out humanity because you figured out this comes from the negios [biases/personal interests]. Like, Mussar [the Jewish ethical/character development movement] is so proud of it. Like, you realize that we started there. That’s where we’re coming from. Like, yeah, people have the negios. Thank you very much. Is that all of it? Does that explain everything? No, it doesn’t explain nothing. It explains something.

But you’re taking, like, one little thing and applying it to everything in a really weird way. Of course, then [the Chazon Ish] talks about the negios and explicitly attacks them and says very funny things. And maybe that’s why it fails, by the way, is that when older—when people who are a certain seniority discover a simple thing like that for the first time. It’s mom, she’s thinking about the world and then they talk to a young guy and they’re like, okay. And then he moves like, what now, what else? And it just like burns out of it. Could be.

Modern Bias Research

Student: Yeah, there’s something in all these movies. I think the same you’re talking about. I read whatever someone’s saying about the bias and I’m like, whatever you want. And they’re like, whatever, it’s very good. I’m like, we’re done. Like I wouldn’t be able to structure my life around it.

Instructor: Maybe if I was a psychologist who wasted 30 years studying biases came up with a more sophisticated theory of human bias than about the Mussar. And it turned out that theory was wrong also.

The Point: Halacha Is More Sophisticated Than You Think

The point is that this halacha that we’re all happy to make fun of, as if it’s not serious. Now again, the Chazon Ish here is where I’m disagreeing with him, because he gets stuck.

Where the Speaker Disagrees: The Theological Claim

He says, like, halacha is what God wants from you. What? Where do you get to that? Why do you need that even? You don’t need that. Halacha is just people thought for longer time and in a more serious way about these cases than you did. Why do you need more than that? Where does it come from in general? Maybe it also has to come from God. I get it. But you don’t have to get to this stage.

When he gets to it, he’s just doing a lot of demagoguery, like, very often.

Transition to a Specific Example

I want to give you one example and I’ll finish. I want to show you where you could argue with the Chazon Ish. And we are, I would do the same—I can’t think the Chazon Ish does it to him, so it’s over here in the Sefer HaKadosh [the holy book], there’s a story over here, where is it?

He talks about—I have to tell you I forgot where it is. He talks about a Yid [Jew] that thinks he has good middos [character traits] but he doesn’t listen to the halacha. Where is it? Remember where it is? I have to find that I can’t say it in the well-to-done because that’s gonna be—gets me. I thought I was here.

Oh, yeah, here. He talks about the concept that he’s trying to get at something. I’m not going to get into exactly where he is. And maybe there’d have to be another shiur [class/lesson] about this. Because that’s really what I want to talk about. And I repeated that demo again. He says—

[Text ends mid-thought]

The Chazon Ish’s Aliyah Story and the Complexity of Halacha: Why Using Halacha for Mussar Arguments Backfires

The Chazon Ish’s Example: The Man Who Refused an Aliyah

And this is about the unity of the virtues, but I’m going to get to it. But he gives an example. I want to give you an example. I want to tell you that he’s not going to believe it wrong.

He says that this guy thinks he’s such a *tzaddik* [righteous person], he understands that he has a problem with sometimes he has bad *middos* [character traits], but he thinks that at least *Yirat Shamayim* [fear of Heaven] — that’s what they’re going to use as a *tayna* [claim/argument].

And he says, this year, this is the story that he saw. It happened that they called him to be *oleh la-Torah* [called up to the Torah]. They said, yeah, I’m *shlishi* [the third aliyah]. And I didn’t go to *aliyah* [Torah reading honor]. Why not? Because he’s *chashuv* [important/distinguished]. And doesn’t ask him to get the *vav* [sixth aliyah], whatever *aliyah* was. He only goes for *shlishi* [third], so he didn’t go.

So you think, I’m a *tzaddik*, if the *Ribono Shel Olam* [Master of the Universe] wants something from him, I’m always giving it to him. A *mentsh* [person], sometimes I won’t say it, I’m proud. You’re not a serious person, *b’chlal* [at all], you’re *b’chlal*, you think that everything you’re just doing with your *Yirat Shamayim* [fear of Heaven].

That’s Chaznish [the Chazon Ish’s] *drasha* [homiletical teaching]. It’s really a standard *mussar drasha* [ethical teaching] in some sense, but it gets, I’m trying to use it for something deeper than that, but I can’t get it to it.

The Chazon Ish’s Rhetorical Structure

Now, I want to tell you, the Chaznish, that it seems very, he seems to be, he seems to like set up this like very clear dichotomy, like if the guy would follow the *aliyah* and of course it’d be *oleh* [go up], because it’s a very bad thing to call the *aliyah la-Torah* not *oleh*, since he only cares about his own *kavod* [honor], therefore he is not *oleh*, and this is a use that’s a proof, a very big point about this guy that he thinks he’s *Yerei Shamayim* [God-fearing], he’s not *Yerei Shamayim*.

I mean, you never had any conflicts with *Yirat Shamayim*. You think you’re so *frum* [religiously observant], you think that in that sense, you’re that’s the really important point. You think that you’re not a person that because you see that when it comes to buying *matzah* [unleavened bread for Passover], he spends the most money. He said, yeah, because he’s used to that. But really, if you have any little problem that does bother you, suddenly, you don’t have any *Yirat Shamayim*. Not only you’re not *baal middos* [master of good character], but this has no *Yirat Shamayim* either.

What is saying is that it’s not true about to say that people are *mushlam* [perfected] but not *baal middos* [master of good character]. He said that that guy is not *mushlam* but either. *Baal middos* either. That’s really his goal with this story. Okay? That’s the Chaznish’s *ma’aseh* [story/example].

The Speaker’s Critique: The Problem with the Chazon Ish’s Example

Now me, *Ani HaKatan* [I, the small one/humble one], I have a *baya* [problem]. What’s my *baya*? That I, because, now he thinks, Chaznish’s way of saying this is that *Yirat Shamayim* is one of those exact words, if you care about yourself. And it turns out that you don’t have the *middah* [character trait] of *Yirat Shamayim* either, you have something else, right? That’s what the Chaznish is explaining it to be.

*Baya* [problem], what’s my explanation? I have a different explanation. What’s my explanation for why *halacha* [Jewish law] is more serious than *mussar* [ethics/character development]? That *halacha* has a lot more details, right? *Halacha* takes into account a lot more complexities of situations.

Halacha Is Not a Clear-Cut System

That’s why there’s no such a thing. Everyone has this rhetoric about *halacha* being the clear-cut system that tells you always what to do. *Halacha* is the furthest thing from telling you always what to do. Have you ever learned *halacha*? There’s a lot of *tzad b’yachid* [one side/aspect] who doesn’t know. Usually you do this, but sometimes. But if it was Tuesday after *chalama* [unclear reference]…

And then, *halacha* is the most non-dogmatic legal system that you can think of. There’s always a way out. Not that there’s always a way out because it’s not serious, because it is serious, because reality is like this. Right?

Not the Chaznish, all these people that have this rhetoric about following *halacha*, they get stuck with this. *Halacha* is way too free in reality for them, not free, I’m not saying free, way too real. And therefore it actually conforms entirely, it should conform at least entirely to reality.

But to them, *halacha* is this like formalistic system. The Chaznish understands that *halacha* is not like that. But he’s still using the same rhetoric because that’s why the Chaznish is so-and-so. I think the Chaznish understands very well that *halacha* is not like that. He lives like that. He learns *halacha* like that. But then when he has to argue this with the people that he argues with, he ends up stuck and saying, well, *halacha* is like *pshat* [straightforward/simple].

But actually, it turns out, if you actually think about learn a little bit, you find out that this exact question, what do you do when you’re a *chashuv* [important person], someone whose honor, the truth is that anyone’s honor is important. But if your honor is connected to *kavod ha-Torah* [honor of the Torah]. And you get caught in *aliyah*, that’s not the correct *aliyah*. What do you do?

The Halachic Question Is Not Simple

Because Mishnish [the Mishnah] seems to have a very clear *halacha*. The *halacha* says that you should go, but if you’re a *sheigetz* [derogatory term, here used ironically], then you don’t go. And you’re a *sheigetz*, you’re really a *sheigetz*.

Now, me, it’s like, no, I’m not so sure about this. And this is the *Rambam* [Maimonides] world. I have an authority on my side. I think that it’s possible that you should not go. I said, of course, that’s talking about the guy who should go. Well you never, you know, never done a *kimta* [unclear], you never *halacha* works that’s talking about someone that it is, he found a guy and he deserves this *aliyah*, it’s not really, he’s overestimating which *aliyah* he deserves basically.

So then, but if you’re really a person that deserves a different *aliyah*, maybe it’s, maybe that person is right that he’s, you should not go, you should not so wrong. And how do I know? I saw this. I found this. That’s why I started thinking about it, but it’s very interesting.

The Rambam’s Counter-Interpretation

Everyone knows it says in the *Masechet Sanhedrin* [Tractate Sanhedrin]. It says, there’s two things that says the same answer. What you hear it says, *”Mipnei mah talmidei chachamim einam metzuyin latzeit talmidei chachamim mi-bneihem”* [Why don’t the children of Torah scholars become Torah scholars?]. You remember this? What does it mean? You know what it means? That’s the opposite of what I’m trying to say about this. And all the Torah that everyone knows. But that’s what it means.

Two Interpretations of “She-lo Birchu ba-Torah Techila”

So, the *Rambam*, now if you look in the *Rishonim* [early medieval commentators], this is one of the, another one of my big things. When you actually read the *Rishonim*, you see that most of these funny things that there’s so many like, there’s really a basic understanding that you don’t need all these scratches for. But anyways, the *Rambam* wrote a letter to someone, or a *teshuva* [responsum/halachic answer], and he told them two *pshatim* [interpretations] that he heard, two *pshatim* about this *ma’amar* [saying], one that he heard, and one that he thinks, which is the opposite of what he heard absolutely is *mekabel* [accepts] what special is that and what are these two *pshatim*.

First Interpretation (The Rambam’s Rebbe)

I’ll tell you the *Rambam* said that they were told that he’s that the kind of *halacha* that’s the *pshat* I’m about to tell him means what has this is talking about this time the *kohanim* [priests] that he called up earlier to *Torah* but I’m the woman they usually think that they’re better things to do in their time then read in the *Torah* because then they can become *talmidei chachamim* [Torah scholars] so they’re not *oleh la-Torah* [going up to the Torah], or they’re some *oleh*, they’re not patient to go to the *bimah* [platform] read, they sit at home and they’re not *oleh la-Torah*, since there was *oleh la-Torah* and the kids don’t come to *talmidei chachamim*.

That’s what his *Rebbe* told the *pshat*, the *Rambam’s* *Rebbe*. So that’s, by the way, that’s on the Chaznisha’s side.

Second Interpretation (The Rambam’s Own View — “Pankt Fakhert”)

Then the *Rambam* said, he thinks that the *pshat* is *b’fakhert* [the opposite]. He thinks the *pshat* is *b’fakhert*. What do you mean *b’fakhert*? *She-alohi ba-akha b’tcholet* [they didn’t go up first], *tcholet* [first] means they didn’t take the first *aliyah*.

The *halacha* said, the *Kohen korei rishon* [the Kohen reads first], and that’s when it’s the *amei ha’aretz* [ignorant people], all the *amei ha’aretz*, all the *talmidei chachamim*, *rav*, *Kohen*, *Kohen* is *am ha’aretz*. Right?

The *Kohen* says, if there’s *talmid chacham* [Torah scholar], that’s the *Kohen*, and the *amei ha’aretz* is a, *talmid chacham* is a *Yisrael* [regular Jew, not a Kohen], and the *amei ha’aretz* is a *Kohen*, the *din* [law] is, says the *Ramah* [unclear if referring to Rambam or another authority], that *talmid chacham* has to be *oleh* first. That’s the *din*.

Some of the others were like this, that the water of the *rishon* [first], and there was no, they said, they were. Isn’t there *Mishnah* about this? Yeah. The *Mishnah*. It says in the *Mishnah*, it’s about when the *Natwar* is *talmid chacham*, when it’s *amei ha’aretz*. When it’s *darkei shalom* [ways of peace], it says in the *Mishnah*, when it’s *darkei shalom*.

But that’s all when they’re both the same level in Torah. The *Rambam* says, if everyone is *talmid chacham*, *Rav* was not expected. *Rav* was *oleh b’kor* [went up first], always, *mezik sheva* [unclear] at least. When he was the, everyone that recognized him as the greatest authority was *oleh rishon* [went up first].

The Rambam’s Conclusion: Torah Honor Takes Precedence

And therefore he showed everyone that Torah is more important. Because *oleh la-Torah* is the name of the King of *Malchus* [kingship]. And it’s *chidvar talmid chacham* [the matter of the Torah scholar]. But if you’re *oleh* later, you’re *oleh* by *shleshi* [third], why? Because you think that this kind of *amei ha’aretz* is better than you and don’t expect your children to be *talmidei chachamim*, they’re going to think that being a *Kohen* is better.

So the *Rambam* said is *b’fakhert* [the opposite], that the *ma’amar* [saying] is not the one that is going to gain the better. In the hand of *halacha lema’aseh* [practical halacha], it is better today. *Halacha lema’aseh*, the reason why the *shleshi* still wasn’t burnt is because still the *Kohen* was *oleh*. That’s what I’m saying.

Student: I was just like, the *Gemara* [Talmud] says, call me shall I live in the…

Instructor: Exactly. Do you expect it to come from the *Sanhedrin* [Tractate Sanhedrin] specifically?

Student: It’s connected to the *Sanhedrin* specifically.

Instructor: Here he’s talking about the different thing that it says, and *Benin* [children], that the children of *talmid chacham* don’t come out of *talmid chacham*. It’s fine, but it’s the same thing. I mean, they bring you the same *pshat* in that *Gemara*. What do you think? Yeah, of course.

We have so many ways in which the *talmidei chachamim* are not getting the honor. The *Brisker Rav* [Rabbi from Brisk] is getting the honor, the *Kohanim* and so on, and that causes the *talmidei chachamim* not to have their power and then, right? And who is *shalei* [at fault]? *Talmid chacham* himself, right? Because he should have not went when they called him for *shleshi* and only went when they called him for *shleshi*, right?

The Practical Halachic Reality

So what do I show you? Now, I don’t know if this *pshat* is practical and so on. You’re saying you already taught this. It’s time for *shalei* to start his kinship. But it’s not really practical, right? *Halacha* would be more serious. See? *Halacha* is always more serious than I do, right?

I go like, say, *Sha’ar Kedushah* [Gate of Holiness]. This is *Takwa* [piety]. But *Lama Yisrael* [why Israel], oh, *Lama Yisrael* doesn’t work like this because the world is more complicated. Okay, then she’ll see the status, right?

So I’m, and I can’t even explain why. And they don’t say it’s not apologetic for *halacha*. It’s reality. She’ll see the status, it’s reality. Yeah, we have to move home, move home.

The Mishnah’s Practical Solution: Darkei Shalom

Okay, but the matter is that that guy has a, we’re gonna be in *rafiqinah* [unclear] from now on, you know? It’s a problem. Oh, and the *Mishnah* says *nidah kashon* [unclear], right? Like Moshe said, *Mishnah* says *nidah kashon*, right? Because otherwise everyone, every week is gonna be a fight who’s gonna be at *talmid chacham* laws. The *Kohen*, everyone knows he’s not at *talmid chacham*. We’re just getting it because it’s a *Kohen* and so on. Okay.

The Meta-Point: Using Halacha for Mussar Makes Everything Worse

And then we laugh. But that’s just me showing you that it’s not simple. It’s the opposite. And you use *halacha* for your *mussar*, you make everything worse. Because *halacha* is that, you understand what I’m saying? He said it should be about *mussar* or some place that it should be *halacha*.

The Chazon Ish’s Linguistic Challenge and the Proper Argument Against Mussar

The Mishnah’s Complexity: Aliyot as an Example

Like Moshe said, Mishnah says *Middak Hashon* [Midarkei Shalom: for the sake of peace], right? Because otherwise everyone, every week is going to be a fight—who’s going to be a *Ta’am Tochim* [Talmid Chacham: Torah scholar]? Laws, the Kohen, everyone knows it’s not a *Ta’am Tochim*, we’re just getting it because it’s a Kohen and so on.

Okay, and so anyway that—but that’s just me showing you that it’s not simple, it’s the opposite.

The Core Problem: Using Halacha for Mussar

And you use *Halacha* [Jewish law] for your Mussar, you make everything worse, because Halacha—you understand what I’m saying? He said, you should be, by most words, simplistic, you should be halacha, because halacha is clear.

No, halacha is not clear.

In other words, what you have to have is something called—how do you do it—something called practical wisdom for Jesus [Phronesis: Aristotelian practical wisdom]. That’s the only thing that’s really going to help. And that halacha doesn’t give you that either.

The Chazon Ish’s Internal Contradiction

Or learning halacha, even in the Chaznish [Chazon Ish] way—you see the Chaznish himself, and it’s really weird that Chaznish gets, not only in this case, in many cases he gets into the same thing.

And on the one hand, he understands very well how halakhah is given to the mind of the halakhim [halachic decisors]. It’s not like rules.

And then when he thinks something is the rule, is the halakhah, then he thinks that everyone else is that because they don’t think halakhah seriously.

Of course, it’s true that there’s one part of halakhah that’s the list of the president, the—whoever’s the *shaykh* [judge], there should be a—but that’s another question. That’s a political question. Who’s the *shaykh*?

But in any case, that’s a general problem.

Halachic Examples of Built-In Complexity

But what I’m showing you is that there’s always a halakhah that has been *faqeet* [decided/ruled]. And really, the rabbi might also, with the *Gabbai d’Sanhedrin* [administrator of the Sanhedrin], they can do whatever they want as they see fit, right? That’s the *baalei ru’eh* [people of judgment/discretion].

Student: If a *sh’tai* [Shulchan Aruch: Code of Jewish Law] did that…

Instructor: Yeah, that’s explicitly going against the halacha. I’m saying even *betach* [within] the halacha. He’s saying there’s a halacha of *Oseh v’HaShem* [who bows first before the Torah], of *Mishikonel to l’ikrit* [unclear reference]. There’s also a halacha of *Mavach Mator Etchelav* [whose opinion is correct], of who is the correct…

That’s a real thing. The halacha, if you learn halacha, if you’re this *teshuvah* [responsum] of *Sanhedrin Ba’al* [unclear reference], that’s a *teshuvah* of the *Esken Pshat Naaguda* [Agudah], but okay.

It shows you a lot more complexity of reality than this.

What the Chazon Ish Should Have Said

And the reason—that’s why I think the reason why we should say that halacha is better than mussar is not because halacha is *b’Hashem* [by God/from God] or mussar is not *b’Hashem*—that’s a very silly thing, because *nish* [the Chazon Ish] says that because that’s his own—that’s why he says, say that.

Because he doesn’t have a way of explaining how the world is complicated and how the goodness is in the real things. Instead of saying that, he says Hashem made it good. That’s a big problem.

The Proper Argument Against Mussar

If he would have been like me, he would have said: You are mussar, you are silly. You think that goodness is in your mind, and goodness is something so simple. The world is more complicated. The goodness is something about your actions—of course they have to be in accordance with what the mind says, but the mind is more complicated than what you think. It’s not only about your will, it’s about your understanding and so on.

And then, of course halacha is about that. He’s right.

But since he doesn’t have a language to say that, or maybe he has theological commitments not to say that—I don’t know—he ends up saying something very silly, which is even wrong halakhically, because there’s also a *tzad* [side/aspect] that guy is right.

Closing Story: “The Torah Is Even Greater”

Okay, halacha. That’s the end of the *shiur* [lesson] today.

The one that asked them—I think this story on him, *takke* [indeed], they asked him: Listen, this big *kamchokim* [great scholar] said something, and it’s *knegedah* [against it], whatever, something. And he’s like—in other words, and maybe when he uses *Ratzon Hashem* [the will of God], it means God is much more complicated, right? Much more sophisticated and complicated than your mind. But it’s not *Gerasim* [unclear reference].

Student: Maybe, in other words, it’s very funny that you’re saying, by the fact that he says *Ratzon Hashem*, he means all these things that you’re saying.

Instructor: I think, maybe the point is that Hashem is smarter even than them. Right, right, that’s what I’m saying, because that’s exactly what the Chalmish [Chazon Ish] thought about these things.

Shall we shut up?

Student: Yeah, I guess.

השינוי באידיאל היהודי: מתורה ומצוות לדבקות ומידות

הקדמה: המשך הדיון הקודם

מרצה: תן לי לראות אם הרב, איך קוראים לו, רוצה לשמוע. הדף הזה הוא חקירה של משהו שהתחלנו כאן. אמרת שזה בארף, אני חושב. זה היה עניין של לייקווד. הדף האחרון כאן שנתן את התיאוריה ההיסטורית של איך כולם התחילו את הדבר, העיקר הוא להרגיש טוב, שיהיו לך הרגשות הנכונים, אמרתי שנראה שרבי קרליץ כתב ספר בשם *חזון איש* [מתייחס לרבי אברהם ישעיה קרליץ, הידוע על שם שם ספרו]. בסוף, הוא כתב כמה פרקים על הרעיונות שלו על תיאולוגיה, שנקראים *אמונה ובטחון ועוד* – זה באמת *אמונה ובטחון ומוסר*, אני לא יודע למה הם דילגו על המילה האחרונה – זה על הנושאים. אני לא יודע איך הוא קרא לזה.

ושמתי לב שהוא ניסה לבטא את התיאוריה שלפני הבעל שם טוב, או לפני עמנואל קאנט, או לפני דייוויד יום – אותו רעיון – תיאוריה של איך להיות אדם טוב. זה מה שאמרתי, זוכר?

עכשיו, מה שאתה אומר, מה שאמרת לי היום, ומה שאני אומר, זה שזה מאוד חשוב לשים לב לזה. וזה משהו שאתה צריך לשים לב אליו. וזו דרך נוספת לומר את אותו הדבר שדיברנו עליו אז. דיברנו על פרט אחד שלו, או על מקרה אחד שלו.

פרק א׳: האידיאל הקלאסי – תלמיד חכם

הגרסה הישנה של האדם הטוב

מרצה: איך יש את זה – בוא נגיד את זה בדרך שה*חזון איש* היה אומר את זה, או בדרך שהליטאי היה אומר את זה – שיש גרסה ישנה על מה זה אדם טוב, שזה אותו דבר כמו מה זה יהודי טוב, נכון? מי הוא האדם האידיאלי?

כל המסורת היהודית, עד נקודה מסוימת, כולם מסכימים על זה, או כמעט כולם מסכימים על זה. אני חושב שזה יותר מסובך מזה, אבל בסדר, כולם מסכימים על זה. והאדם האידיאלי הזה נקרא – הממ – הוא אמר שזה נקרא *תלמיד חכם*.

ה*חזון איש* – כולם ידעו עד הבעל שם טוב, או הבעל סלנטר [רבי ישראל סלנטר, מייסד תנועת המוסר] – כולם ידעו שהבחור הכי גדול בסביבה הוא *תלמיד חכם*. זה מה שכתוב בגמרא, במדרש, בכל מקום.

הבהרת המונח “תלמיד חכם”

תלמיד: *חכם*?

מרצה: כן, *תלמיד חכם* זה מוזר… אנחנו יכולים ללכת ל*שיין* [אולי מתייחס למקור ספציפי] ואני אגלה על זה.

תלמיד: לא *נביא*?

מרצה: לא הרבה דברים. לא, אני לא יודע. לכן אמרתי שזה יותר מסובך כשאתה מתחיל לומר, לא פילוסוף, לא *נביא*. אני לא בטוח שזה נכון, כי זה אולי כולל את הדברים האלה. מה שלא זה איזה אירוע.

יש לך, מאוד ברור, אני חושב שאי אפשר לערער על זה ואני לא חושב שיש אפילו ויכוח על זה. אתה יכול לשאול משהו אחר. אתה יכול לומר, *תלמיד חכם*, או *תלמיד חכם* יהיה גם זה, או שיש עוד סוג של יהודי טוב, אדם טוב, שהוא *בעל מעשים*.

שני הקטבים: חכמה ומעשה

מרצה: או שאתה עושה תורה או שאתה עושה מצוות. זה שני הדברים. או תורה או מצוות. נקרא בחז״ל בדרך כלל *חכמה ומעשה*. או שאתה עושה תורה, לומד תורה, *חכמה* – אתה יכול לכלול *נבואה* ופילוסופיה והכל בזה אם אתה באמת רוצה. אני לא חושב *תלמיד חכם* – אם כי ה*חזון איש* אולי, כן, חושב שזה מסובך – ואו מצוה, מישהו שעושה מצוות.

זה מה שכל יהודי אי פעם חשב שזה אדם טוב. ובאופן אידיאלי שניהם, אבל בסדר, לפעמים אנשים מדגישים את זה, לפעמים הם מדגישים את זה, בסדר.

פרק ב׳: השברים המודרניים – חסידות ומוסר

המהפכה החסידית: דבקות כאידיאל החדש

מרצה: עכשיו, פתאום בא הבעל שם טוב [מייסד החסידות], או באים *בעלי מוסר*, תנועת המוסר, כביכול, והם מגיעים עם אידיאלים חדשים של מה זה אדם טוב. מאוד מפורשות, לא האידיאל הזה.

הם אומרים, לא, אדם טוב, מה החסידים אומרים? מי הוא אדם טוב? מישהו שיש לו *דבקות*. זה מה שהחסידים אומרים. אם אין לך *דבקות*, אתה יכול לעשות כמה שאתה רוצה. לא אכפת לנו ממך. זה מה שהם אומרים, מאוד מפורשות. והם מאוד מודעים, למעשה, לזה, שהם הולכים נגד מה שכולם עד לפניהם ואחריהם, כאילו, לא חשבו ככה.

הבהרה: מתנגדים מול יהודים מיושנים

מרצה: [החתם סופר] היה יהודי ישן. הוא לא היה *מתנגד*. אתה רואה, זה לא אומר להיות *מתנגד*. זה מאוד ברור. לחסידים יש את הדבר המוזר הזה שהעולם מתחלק לחסידים ו*מתנגדים*, אבל הוא לא. הוא מתחלק לאנשים רגילים וחסידים ו*מתנגדים*. *מתנגד* זה גם משוגע, כאילו הוא כבר נגד.

תלמיד: נגד.

מרצה: *מתנגד* זה עוד… זו כזו…

תלמיד: עוד סוג חדש של דבר, נכון?

מרצה: זו כזו מילה רעה.

תלמיד: כן.

מרצה: אתה קיים כדי ללכת נגדנו.

תלמיד: נכון.

המסגרת המיושנת

מרצה: אז יש ישן, פשוט יהדות מיושנת, או אתיקה מיושנת, שהיא, אדם טוב הוא מישהו שעושה תורה ומצוות, באופן אידיאלי שניהם. של, אולי תורה יותר ממצוות, אולי מצוה יותר מתורה, יש דיונים על זה, אבל זה מה שזה.

חסידות: שבירה מודעת מהמסורת

מרצה: אז בא הבעל שם טוב, והם אומרים, לא, אדם טוב, אדם אידיאלי, האדם הכי טוב, הוא זה שיש לו *דבקות*. מי יודע מה זה *דבקות*, אבל זה משהו שזה לא תורה ומצוות, זה בטוח. כן, תורה ומצוות מובילות לזה, תורה ומצוות הן בשביל זה, כל מיני *נשתתיק לך*, תורה, אבל זה לא זה.

באותה דרך, בדרך דומה בא, בדרך דומה בא, אם מישהו שנולד אצל חסידים יש לו *סמגדוס* כשאני אומר את זה, אבל זה בגלל שהם מאוד רגילים לכל אלה מסוג זה, זה כאילו, לכן, אין שום דבר יותר ברור מזה, שחסידים מגיעים עם דרך חדשה להגדיר מי הוא האדם הכי טוב.

והם אפילו מודים בזה, זה רק שחסידים מאוד רגילים לאפולוגטיקה מוזרה. הם כאילו, כן, אבל היה איזה *צדיק* פעם אנחנו יכולים למצוא במשנה שהיה, לא ידע איך ללמוד, אבל עדיין *צדיק* וכן הלאה. זה הכל הסחת דעת. אני לא יכול להיכנס לזה, אבל זה מאוד ברור, ולא יכול להיות שום דבר יותר ברור מזה.

עכשיו, הם אולי צודקים, תראה, הם אולי לא טועים, אבל זו שבירה מאוד ברורה.

תנועת המוסר: מידות כאידיאל החדש

מרצה: באותה דרך, או בדרך שונה, אבל בדרך דומה, ה*תלמידים* של רבי סלנטר, רבי ישראל סלנטר, ועוד כמה סלנטרים, הם באו ואמרו שלא אכפת להם אם אתה לא לומד, לא אכפת להם אם אתה עושה מצוות, אכפת להם ממשהו חדש שנקרא להיות מענטש. זה עניין ה*בעל מוסר*.

לא אכפת לנו מזה. כלומר, כמובן שאכפת לנו. כמובן שאכפת לנו. אבל בסופו של דבר, את מי אנחנו מכבדים? את מי אנחנו חושבים שהוא האדם האידיאלי שמקבל שבחים? מישהו שהוא מענטש, שיש לו *מידות* טובות, מתנהג כמו מענטש. והם באים עם כל הסיפורים האלה, שלימוד זה לא מספיק, בלה בלה בלה, אתה צריך להיות בעל *מידות*.

הם מתכוונים שיש לו *יראת שמים*. אפילו משהו שה*בעל מוסר* בעצם כן מדגישים. לפחות חלקם, הם אומרים, *יראת שמים* ויש לו *מידות* טובות. בסדר. אבל זה עדיין סיפור מאוד שונה מהסיפור הישן על מישהו ש- זו העובדה, בסדר?

פרק ג׳: התזה המבנית (ולא רק ההיסטורית)

הכרה בקודמים

מרצה: עכשיו, כמובן, יש כמו אנשים כמו [לא ברור] שבאים ומנסים לומר מאוד, כאילו, עכשיו, אז עכשיו, בוא, בוא, בוא, בוא נסביר את זה. זה הסיפור.

עכשיו, בגרסה שלי, הדבר החדש הזה, ואלה שתי תנועות מודרניות, נכון? אולי יש, כולם אומרים שיש להם קודמים, יש תנועות פרה-מודרניות שאומרות דברים דומים. אני לא יודע, אולי כן, אולי לא, וזה לא באמת [מעניין] אותי כי אני לא באמת מאמין שזה סיפור היסטורי. אני פשוט באמת נותן סיפור מבני. יש רעיונות על זה. זה לא רק עובדה היסטורית.

אם כי, רעיונות כן נעשים יותר ופחות פופולריים לאורך ההיסטוריה, אבל זה לא על זה. אתה תמצא מישהו, ה*חובות הלבבות* אולי אמר את זה. אוקיי, אז הוא אותה בעיה. אני לא מכחיש שאולי היו אנשים לפני שאמרו דברים דומים.

הבעיה המבנית המרכזית

מרצה: אבל מה שחשוב זה שאנחנו צריכים להבין את שתי התנועות המודרניות האלה. אני נותן את זה בגרסה המודרנית, התגלמות של סוג הבעיה הזה, כתגובות לאותה סוגיה, שהיא שהדרך המיושנת של כאילו אדם טוב, מישהו עושה תורה ומצוות, זו הגרסה היהודית של זה, נכון, או הגרסה העתיקה של זה.

המקבילה האריסטוטלית

מרצה: אני לא יודע איך דיברנו. איך אריסטו אמר, לא תורה ומצוות? שיש לו סגולות אינטלקטואליות ומעשיות, נכון? אותו דבר. אותו דבר עם פרטים קצת שונים על מה השכל ומה המעשים הטובים, אבל אותו רעיון.

פרק ד׳: המשבר – אובדן הטלאולוגיה והריאליזם המוסרי

למה המסגרת הישנה קרסה

מרצה: ועכשיו, מכיוון שמסיבות שונות, אנשים הפסיקו להבין את זה, הפסיקו להיות מסוגלים לומר את זה, הפסיקו להיות מסוגלים לחיות את זה, הפסיקו להיות מסוגלים להאמין בזה. אחת הסיבות שדיברנו עליה קשורה לטלאולוגיה וכן הלאה. אבל אני חושב שיש אפילו יותר סיבות. לכן, זו סיבה אחת מאוד בסיסית. להפסיק לראות טוב כדבר אמיתי, משהו שאינו תכונה של אנשים או פעילויות בעולם.

החיפוש אחר פתרונות חדשים

מרצה: אז לכן, אנחנו בסופו של דבר תקועים ומחפשים איזו דרך חדשה. עכשיו, או שאתה יכול להיות אידיאליסט. זה האמיתי, כאילו, הקו השטוח כאן, כאילו ברירת המחדל האמיתית עכשיו. אתה יכול להיות איזה בחור שחושב שהוא יודע מה הוא עושה, שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. זו אופציה אחת, כמובן. מכיוון שכולנו מעמידים פנים שאנחנו דתיים, זו לא אופציה. אז אנחנו צריכים למצוא פתרון אחר.

הפתרון החסידי: דבקות ופנימיות יתר

מרצה: אז אחד הפתרונות היה לומר *דבקות*, מה שזה לא אומר, שזה בהחלט לא אותו דבר. זה משהו מאוד פנימי, נכון? כל הביקורת שיש לי על פנימיות יתר חלה על זה.

הפתרון המוסרי: מידות ופנימיות מעשית

מרצה: או משהו גם, במובן מסוים, פנימי. אבל בכל מקרה, אני חושב שאנחנו גם נתקעים בעיקר בפנימיות, אפילו כשהם מדברים על להיות מענטש. לפחות האנשים שאני מכיר שעובדים במסורת שלהם בעיקר בסופו של דבר חושבים שהבחור שמרגיש, יש לו אמפתיה למישהו הוא *צדיק* יותר גדול מהבחור שבאמת מגייס כסף בשבילו.

אז הם נראים שבסופו של דבר מגיעים למקום מאוד דומה, אבל עם דברים שונים. הם לא באמת מאמינים באלוהים. זו ה*מלכות* המאוד שונה. תראה אותם, אנשים אחרים, נכון?

פרק ה׳: הסולם השבור של יעקב – המשבר המטפיזי

מטפורת הסולם

מרצה: מכיוון שדרך מאוד מוזרה נוספת לומר את זה היא הדרך הישנה מאוד שאמרנו את זה פעם על הסולם שנשבר, נכון? סולם יעקב. סולם יעקב נשבר, מה שאומר שאין יותר *מלאכים*. אף אחד לא מאמין ב*מלאכים*, נכון? יש סימן לזה, מה שאומר שאין שום דבר שגורם לעולם ולאלוהים לעבוד ביחד כסוג של יחידה, כסוג של דבר קוהרנטי, מובן.

שלוש התגובות לסולם השבור

מרצה: אז עכשיו, יש לך בעצם, או שאתה יכול להיות כלום, זה מה שאמרתי, או שאתה יכול להיצמד לאלוהים בכל זאת, אז אתה הורס את העולם, זו החסידות, או שאתה יכול להיצמד לעולם, איזו שלמות שניתן למצוא באיזו דרך מוזרה פנימית בעולם, ולהרוס את אלוהים, שזה מה שה*בעלי מוסר* עושים, הם לא באמת מאמינים באלוהים.

דרך שלישית אפשרית: ציווי אלוהי

מרצה: או שאתה יכול למצוא דרך שלישית שהיא הרעיון של ציווי אלוהי שאני לא בטוח איזה אחד זה, זה אחד מאלה.

הבעיה של חד-ממדיות והאתגר של ביטוי אותנטי

החוט המשותף: חוסר אמונה בטוב מהותי

תלמיד: נראה לי שאנשים, החוט המשותף שאתה אומר, הם לא מאמינים בשום טוב אמיתי. הם לא מאמינים, הם לא נראים שמאמינים בשום מהות אמיתית בזה.

מרצה: כן, אין שום דבר שקיים. שום דבר לא קיים. אין, זה פשוט, הם מכורים, משהו כזה. כאילו, הם לא, אין שום…

תלמיד: כן, כן, כן. נכון. לכן, אם יש טוב, זה יכול להיות רק מוטל מבחוץ, שאלוהים נתן לזה משמעות, או אלוהים אמר לך לעשות. זה לא אומר…

מרצה: כן, כן. *חכמת הכלאם* זה זה, בדיוק, במובן מסוים. זה הסיפור. זה בא כסיפור הבסיסי שיש לנו.

הביקורת על מסגרות חד-ממדיות

עכשיו, חזרה למקום שבו אני נמצא. יש אנשים מסוימים שמאוד מנסים לומר לאנשים, כולם תקועים במעגלים שלהם, נתקעים כי יש להם כמות מאוד מוגבלת של אופציות ותמונה מאוד מוגבלת, מבט מאוד מוגבל על העולם, ולכן נתקעים באחת מהקיצוניות האלה.

כאילו, הכל רק על *דבקות*. אני לא רק אומר ש*דבקות* היא דבר רע, אבל אתה סוג של מכחיש, אתה הופך להיות כמו *מתנגד לעולם*, אתה הופך להיות כמו מה ששלינג אמר, אתה לא יכול לקבל שולחן שעומד על רגל אחת, הוא הולך ליפול מהר מאוד. באותה דרך עם להיות *מתנגד*, דברים כאלה. כולם הופכים לדברים קטנים מדי, דברים שלא באמת מקיפים את העושר והשונות של החיים.

זו הביקורת הגדולה האמיתית של אחת הבעיות הגדולות עם סוג הדבר הזה היא שהם הופכים מאוד חד-ממדיים, כאילו הכל הופך להיות על זה, ואז כל ממד אחר הוא רע, לא המקרה, בדרך כלל. זה בדרך כלל מה שקורה. ונראה, אם נגיע לזה, נראה בדיוק למה זה קורה, אבל זה מה שקורה.

הקושי לבטא התנגדות

ועכשיו, כמה אנשים, מעט מאוד אנשים, בעצם הצליחו לבטא התנגדות לזה. זה מאוד קשה לבטא התנגדות, במיוחד כשאתה עובד בתוך מבנה עולם, השקפת עולם, שהיא כבר הגורם לרוב הבעיות האלה. זו הבעיה.

תלמיד: גם, מה שרק אמרת, כי זה לא שהם בהכרח טועים, אבל הם חד-ממדיים. אז מה שאתה הולך לומר זה, לא, יש יותר. והם כאילו, זה יותר קשה להמציא את זה.

מרצה: כן, זה בעצם עושה את זה יותר קל, כי אז אנחנו חוזרים למה שהחכמה תמיד עשתה, שזה למצוא איך מה שאתה אומר הוא רק חלק מהסיפור. יש דרכים, אבל אתה צריך לעשות הרבה עבודה.

אז כמו שאמרתי, אנחנו יכולים לראות את כל הדרכים האלה כמנסות לשמור בחיים או להחיות מחדש, לעשות לכל מה שהסיפור העתיק הוא, מה שהסיפור האמיתי הוא, אבל יש קושי מאוד גדול מכיוון שלרוב האנשים אין אפילו את המילים שבתוכן אתה יכול לדבר את זה. אז אתה בסופו של דבר או מתרגם את עצמך אליהם ואז מאבד הרבה, או נלחם איתם, שזה גם דבר מאוד בעייתי, נכון?

הבעיה עם להילחם בעולם

כדי להיות מאוד ברור, להילחם עם העולם זה גם לא דרך מושלמת לחיות. כאילו להיות זה שתמיד מסביר שהכל מושחת והכל להיות *מתנגד* זה בעצמו דרך חיים, להיות זה שנגד כולם. וזו לא דרך טובה לחיות. זה בדרך כלל רע. בדרך כלל, גם, כי זה חד-ממדי, גם, כי זה לא באמת מתחשב באיך אנשים באמת הם ולמה הם באמת הם כמו שהם. אתה פשוט מבטל אותם באמירה, אה, אתה אחד מהאנשים המודרניים האלה. אתה כופר. זו לא דרך אמיתית להבין מה האדם הזה. ולכן, אתה מאבד קשר עם אנשים. יש הרבה רעות בזה. זה בעצמו לא דרך מאוד שימושית לחיות.

אז אתה צריך להחליט מה לעשות. יש לי בעצם מאוד מוזר…

הדילמה: תרגום מול עימות

אז עכשיו, כל ה*צדיקים* בעצם, כולם שלא רוצים פשוט להיכנע לניהיליזם, מחפשים דרך לפתור את הבעיה הזו. רובם עושים, כלומר, יש כל כך הרבה דרכים להתמודד עם זה.

אופציה ראשונה: תרגום והעלויות שלו

אבל, אחד הדברים שהם עושים זה לנסות לדבר בשפה החדשה ואז אתה מאבד הרבה ויש אנשים שאפילו שוכחים. כמו שאנשים לא מבינים כמה, אנשים אומרים את זה על הרמב״ם, נכון, באופן מפורסם, ובמובן מסוים זה נכון, ובמובן אחר זה לא נכון כי אנשים חושבים את זה רק כדי להבין מה שקרה, אבל במובן מסוים, אתה יודע, אנשים אומרים את זה, אתה יודע, כשהרמב״ם תרגם, זה מה שהם אומרים, זה לא נכון, אבל הם אומרים שהרמב״ם תרגם את המחשבה היהודית לשפה של הפילוסופיה היוונית המוסלמית, וזה היה שלו עשיית יריד הצדיק, נכון? זה היה יריד הצדיק שיורד לקליפות כדי להציל את האנשים האחרים.

אבל אם אין לך את הבעיה הזאת, אז אנשים יכולים להגיע למסקנה. לכן, אם אתה לא חושב בשפה או מדבר פילוסופיה יוונית, אז אין לך שימוש ברמב״ם. כמו שהרב קוק אמר, כפסה אין צריך להדליקה. יש כמה מצוות שאם הן כפסה, אנחנו לא צריכים להדליק אותן מחדש, כי זה בכל מקרה היה רק דרך לדבר בשפה של כמה אנשים.

זה לא תיאור נכון של מה שהרמב״ם עשה, אבל זה עדיין מבנה אמיתי. אם אתה עושה את זה, אני חושב שהרבה אנשים לא מבינים כמה מהדברים שהם מאמינים. כמו, זה היהדות האמיתית. זה לא. זו הדרך האמיתית שבה איזה בחור ניסה להיות מחזיר בתשובה, אתה רוצה לדבר אליך בשפה שלך. אבל מישהו שאין לו את זה, זה אפילו יותר טוב. ואז, זו אופציה אחת. בסדר?

הגישה שלנו: דחיית תרגום מיותר

אנחנו לא מנסים, אנחנו מנסים לא לעשות את האופציה הזאת. זה שלי, הדבר שלי זה להפסיק לעשות את זה, כי, בעיקר לא מסיבות יהודיות, נכון? בעיקר כי השיטות האלה הן מטופשות. למה שננסה לדחוף את עצמנו לדרכים מאוד טיפשיות ודרכים מאוד לא שלמות של הבנת העולם רק בגלל שכולם חושבים ככה. זו לא סיבה מספיק טובה.

תלמיד: למה אתה מתכוון? למה לא צריך לדבר בשפה שאנחנו מדברים?

מורה: כן, כמו שיש אופציה. יש אופציה כזאת.

מקרה בוחן: דאיזם טיפולי מוסרי והגרסאות היהודיות שלו

היום כולם מאמינים, זוכרים במה אנשים אמריקאים מאמינים? היה סוציולוג שאמר שכל האנשים באמריקה, לא משנה מאיזו דת הם, מאמינים במשהו שנקרא דאיזם טיפולי מוסרי. מה זה אומר? הם מאמינים באלוקים שלא באמת מעורב בעולם. הוא בעיקר גורם לך להרגיש טוב עם עצמך, והוא הופך אותך לאדם טוב. הוא הופך אותך לאדם טוב איך? אני לא יודע. הוא מאמין שאתה אדם טוב, לפחות.

תלמיד: כן. הוא גורם לך לחשוב שאתה אדם טוב.

מורה: אני לא יודע. אני לא יודע. תן צדקה. לפעמים עזור לשכן שלך. דברים בסיסיים. זה מה שכולם, בעצם, באמריקה מאמינים. ואם אתה מסתכל על כל ה… ואחד הספרים שנכתבו נקרא קתולי, פרוטסטנטי, יהודי, נכון? שלושת סוגי האנשים הדתיים באמריקה, כולם בעצם מאמינים בזה. הם רק שרים שירים שונים בכנסיות שלהם. ולפעמים הם אפילו לא שרים שירים שונים. אבל בעצם, זה כל מה שכולם מאמינים.

דוגמאות יהודיות להתאמה הזאת

ואז אחד הדברים שהרבה רבנים עושים, ובכל גרסה, כמו שאתה יכול להגיד, בא ואמר לך שכוח החשיבה החיובית, וואו, חצי מחב״ד זה זה. חצי מחב״ד, כמו קירוב, כשהם מגיעים לתוכן. אני לא מדבר על המצוות או דברים כאלה. כמו הבחור הזה של ביטחון, הבחור של ביטחון, הבחור של ביטחון.

תלמיד: בחור הביטחון, אז בחור הביטחון הוא מאוד אמריקאי, זה נקרא חיוביות רעילה, תכונה אמריקאית מאוד.

מורה: כן, אתה מכיר את בחור הביטחון, הם שמים את זה בדפים. ביטחון שבועי, זה מה שזה.

תלמיד: לא, לא, זה לא רדיקלי, זה שונה, לא רדיקלי. הוא רק אומר, הוא רק מדבר על זה. הוא לא רדיקלי.

מורה: זה מה שהוא מנסה להגיד, הוא אומר שהוא מאמין בחיוביות רעילה.

תלמיד: אפשרי, אבל אני חושב שהוא יותר כן.

מורה: בסדר, הוא בחור ממש דתי. פעם חשבתי מה שאתה אומר, אני פשוט, קראתי את זה, אני כמו, זה פשוט חילוני.

תלמיד: כן, כל זה, זה כוח החשיבה החיובית. אתה יכול למצוא שאופרה מאמינה באותו דבר.

מורה: והרבה אחרים, בעצם כולם באמריקה מאמינים בזה. היא לא בסביבה יותר, לא משנה. אני לא יודע. כל האנשים האלה, כלומר, עכשיו יש דברים חדשים שמוכנים. אבל זה משהו שעדיין מאוד מקובל. ולכן, זה מה שאתה מלמד. ואתה אומר שזו היהדות. זה לא לא יהדות. כלומר, כן, אני בטוח שיש כמה מקורות לזה וקצת נכון. אבל זה דילול מאוד גדול.

גרסאות שונות של אותו דפוס

וזה דבר מאוד גדול אז זה דבר אחד שאתה יכול לעשות או שאתה יכול אפילו אנשים חושבים שזה כל היידישקייט?

תלמיד: לנסות לעצב את זה ככל היידישקייט? רעיון אחד או סוף היידישקייט?

מורה: מה אמרנו, אל תהיה מתייאש, זוכר? בעצם זה. זה בעצם מה שהגילוי של יידישקייט, כן. לא מתייאש, זה כמו להיות קשה על עצמך. עכשיו אתה אומר, טראכט גוט וועט זיין גוט, זה הכל אחד, זה תלוי, זה שונה משאר. האמון האמריקאי הוא שהכל טוב, השם אוהב אותך, והוא צריך אותך, וכל זה. אבל ילדים, זה רק סוף של ספק.

אני לא מדבר עליך. אתה לא הלקוחות לסוגים האלה של דברים בכל מקרה אי פעם, אז אתה אפילו לא מבין את זה. אבל יש דרכים יותר מתוחכמות לעשות את זה שכן נדבקות אליך. דרכים קצת יותר מתוחכמות. ובכל דור, ובכל קבוצת אנשים, מה שהם באמת מאמינים בעצם, או באיזה מסגרת שהם באמת מאמינים.

הבהרה חשובה: הערך של טוב בסיסי

דרך אגב, זה דבר מאוד גדול להפוך אנשים לאנשים טובים בתוך המסגרת שלהם כי זה מספיק קשה. זה מספיק קשה פשוט להמשיך להיות אנשים טובים נורמליים שמפרנסים את המשפחות שלהם ולא גונבים ולא הורגים. ופחות או יותר, זה מספיק קשה. זה הישג גדול אם אתה יכול לעשות את זה. אני לא כאן כדי לבזות מישהו שעושה את זה. אני חושב שזו עבודה אמיתית.

תלמיד: זה נחשב רף נמוך, בכל זאת?

מורה: לא, זה לא רף נמוך. אני חושב שזה הרבה. אני חושב שזה הרבה. אני חושב שזה הרבה. אני לא חושב ש, כמו שאמרתי, אתה צריך לזכור שברירת המחדל היא משהו הרבה יותר גרוע מזה. כל הקלישאות בעולם טובות יותר ממה שהם עושים בברוקלין, בסדר? אני לא יודע איפה זה עכשיו, כמו, מרכז היפסטרים, לא משנה. כל זה, כל זה, זה עדיין, זה הישג גדול, זה הרבה, אני לא חושב שזה מעט.

ביקורת הרצינות: מחשבה יהודית מודרנית, תרבות טיפולית, ומבחן האנגלולוגיה

אי-ספיקות היהדות הטיפולית

ושנית, כי אני חושב שיש ביקורת אמיתית שצריך להעלות, לא בגלל שירשנו את המסורת הזאת שאומרת דברים אחרים וכן הלאה. לא, לא, לא בגלל, תראה, אם אתה עוקב אחרי זה, אתה בסופו של דבר אומר שחצי מהדברים האמיתיים בתורה הם—אתה בסופו של דבר שהכל הוא בעיה, וכל הדברים בתורה שאמורים להיות טובים הם באמת רעים, וכל הדברים שנאמר שהם רעים הם באמת טובים, ולמה אנחנו בסופו של דבר עושים כל דרשה זה על פרשנות מחדש של מה שהתורה אומרת שהוא טוב. באמת התכוונתי לומר שזה רע. כשהתורה אומרת שמשהו רע, היא באמת התכוונה לומר שזה טוב. ומי אמר לנו מה באמת הולך להיות רע באמת? מערכת המערכת של הניו יורק טיימס.

אז, זה—אני אפילו לא אומר את זה, זה משהו שאני אומר לפעמים, אבל זה לא, אני אפילו לא אומר את זה. אפילו זה עדיין טוב יותר מלהיות אדם נורא שכבר מלא, אבל אני אומר משהו אחר. מה שאני אומר זה שבתור גוי, לא בתור ילד, מאוד חשוב, בתור גוי, בתור גוי שאוהב לחשוב באופן ביקורתי, או אפילו זו מילה שהם גנבו מאיתנו, אבל שאוהב לחשוב, תפיסת העולם הבסיסית הזאת שבתוכה כל האנשים האלה עובדים—היא מאוד מטופשת, לפחות לא שלמה. זה אפילו יותר גרוע מזה, אבל זה לפחות לא שלם. וזה לא רציני. זה בעצם לא רציני.

אני נותן לך את כל הסיבות למה אני חושב שזה לא רציני, אבל זה בעצם לא רציני. כלומר, זה מה שאני עושה כל שבוע. אני נותן לך את הסיבות למה אני חושב שזה לא רציני. זה לא רציני. אז, תשכח אם התורה אומרת את זה, או אם זה תואם, או שזה לא מתאים לתורה, התורה מתאימה לזה, התורה לא מתאימה לתורה. נכון? תשכח את השאלה.

דוגמת הטיפול

האם הפתרון לכל שאלה שעולה בחינוך של הילדים שלך צריך להיות שיש מטפל שיודע את התשובה? חוץ מזה שזה לא טוב, אתה יודע, יש לנו ניסיון בחינוך של ילדים ובני נוער ומבוגרים כמו 5,000 שנה או כמה זמן, ואיכשהו הצלחנו לחיות בלי כל האנשים האלה. זה טיעון אחד מטופש. אבל חוץ מזה, זה פשוט לא רציני. הם לא באמת פותרים שום דבר.

אתה צריך להתקשר ל—זה לא הקטע הזה, בכל מקרה, נכון? אתה צריך להתקשר לבית הספר, למנהל, שכל פעם שיש לו ילד בעייתי שנשלח למטפל, אז אתה צריך לבקש מהם את כמה ילדים המטפל הזה באמת עזר. הם נותנים לך מספרים. כמו מתוך 70 אנשים שהיו להם בעיות, הם ראו את זה. אני לא מנסה לעזור. אתה עשוי להיות מנותק לרגע.

בסדר. עכשיו אתה נותן שאלות אחרות. אני רק אומר שהילדים לא רציניים. זה בעצם לא רציני. זו הבעיה העיקרית. אז יש לי בעיה אחרת שפשוט לא רצינית. האנשים האלה אף פעם לא באמת חשבו על מה הן בעיות אמיתיות, אף פעם לא חשבו על מה הפתרונות יכולים להיות. זה פשוט לא רציני.

המטרה של הפרויקט הזה

אבל זו בעיה שיש לי עם המענטש שלנו. לכן, לאן נכנסתי לכל זה? לכן, ועכשיו יש לי ערימה של אנשים שאומרים, ובכן אפילו אם זה לא רציני, אבל הרב אמר, הרב לא אמר את זה, ניסיתי לעזור לך. אל תהיה כל כך מטופש, אל תהיה כל כך לא רציני, ובואו ננסה להקשיב כשהרב מהקק עליך. אולי הוא מנסה להגיד משהו יותר טוב אז. מה דעתך שתקשיב לרב כשהם מהקקים? כמובן, הם גם לא באמת מבינים, אבל לפחות הם מייצגים משהו שהוא כמו הרבה יותר ישן מהמחשבות שלך, נכון?

כלומר, זו כמו אחת האינטואיציות השמרניות הבסיסיות, כמו משהו שרוב האנשים ביקום חשבו במשך 3,000 השנים האחרונות, כנראה שהם אמרו משהו. הם היו משוגעים, אולי. אבל זה כנראה שווה לחשוב על מה שהם אמרו. זה רק היוריסטיקה אחת, לא באמת טיעון.

אבל הנקודה שלי היא יותר שמאחר וזה לא רציני, כמו שאתה רואה שזה לא רציני, צריכה להיות דרך להציג את הדרך הרצינית הזאת, לא בגלל הצורך של היהדות. היהדות לא צריכה את זה. היהדות תשרוד מאוד טוב עם כל האנשים המטופשים שמלמדים קלישאות. וזה כבר טוב. אני יכול לחשוב על דברים יותר גרועים מזה. אז זו לא הבעיה שלי. אני לא כאן כדי להציל את היהדות. היא הולכת לשרת אותנו הרבה יותר טוב עם האנשים האחרים האלה. אני פשוט כאן, בשבילי ובשביל האנשים כמוני שמנסים להיות רציניים, מנסים לקיים מחשבות רציניות, להיות מסוגל לעשות את זה בצורה רצינית. זה הכל.

טקסונומיה של אלה שעומדים נגד העולם

עכשיו, חוזרים לחזניש הקדוש. עכשיו, אנחנו מוצאים שבתוך האנשים שעומדים נגד העולם, יש סוגים שונים.

הצועקים: ריאקציונרים בלי תוכן

עכשיו אלה שלא באמת יודעים למה ומה, והם פשוט מדברים, בסדר. הם עשויים להיות מועילים במובן מסוים, פשוט על ידי יצירת מרחב כדי כמו, לא לקבל אוטומטית מה שזה לא יהיה.

תלמיד: כן, כמו שאלות בלי תשובות, בעצם?

מורה: אין להם אפילו שאלות. כי הם אפילו לא יכולים להסביר לך מה לא בסדר עם העולם. הם יכולים רק כמו לצעוק, וזה אפילו לא טיעון. זה שימושי קצת חברתית, אבל לא יותר מזה.

ההוגים הרציניים הנדירים

אבל אז, יש כמה אנשים מעניינים מאוד, אנשים, מעט מאוד מהם, שבאמת כן חושבים. יש אנשים כאלה שהם בעצם כן חושבים. והם כן מנסים לנסח מה לא בסדר עם העולם, או מנסים לפחות לתת את הגרסה האלטרנטיבית שלהם איך הדברים צריכים להיות הגיוניים.

אני לא יודע. בהקשר היהודי, אין בעצם אף אחד שבאמת טוב בזה. הם עשויים להיות כמו קתולים ואנשים כאלה. אפילו, כן, בואו לא ניכנס ללשון הרע הזה על העדן. בכל מקרה, אפילו כמה מהאויבים שלנו יש להם יותר טוב, תיאוריות יותר שלמות של העולם ושל מה שקורה מאשר לכל אחד מאיתנו. זה ברוך. יש לנו יותר ערך מכל אויב אחר. אויב זה פשוט אנשים שרוצים אותנו מתים. זה קל להיות. זו הגדרה הפשוטה.

אבל אפילו לכמה מהם יש הבנות יותר שלמות של איך הכל עובד, למרות שעשויות להיות להם הטעיות ובעיות משלהם. אבל יש להם איזושהי הבנה של מה שקורה, שבעצם אף אחד בהקשר היהודי לא אומר. זה מאוד מוזר.

שני סוגי היהודים שאנחנו מכירים

היהודים שאנחנו מכירים, יש רק שני סוגים. אחד מהם הוא האנשים הריאקציונרים, אנשים שהם כמו, פשוט תעשה מה שתמיד עשינו. והם לא עושים מה שתמיד עשו, אבל זו בעיה אחרת. והכל בחוץ רע. הם לא באמת יודעים מה החוץ אומר ומה רע אומר וכן הלאה. אלה סוג אחד של אנשים.

תלמיד: למה הם נקראים ריאקציונרים?

מורה: כי הם פשוט מגיבים נגד המודרניות או נגד מה שזה לא יהיה.

תלמיד: אה, הם נגד ה, כן.

מורה: כן. כמו, אני לא יודע, סבתא רבתא שלי לא נהגה כי לא היו מכוניות בעיירה שלה, אבל אני חושב שהאישה שלי גם לא צריכה לנהוג מאותה סיבה. אלה האנשים. ואם אתה שואל אותם למה, הם מתחילים לומר, הם פשוט אפילו לא אומרים את זה. אז, זו רק גרסה אחת.

ואז יש את האנשים החכמים. אנחנו קוראים להם האנשים המטופשים. כולם חושבים שכל השיעור שלי כבר פי שלושה יותר מתקדם, אז אנחנו כבר תומכים בזה. אבל כולם חושבים שאלה היהודים המטופשים.

אז יש את היהודים החכמים, כמו כל ה—מי? מי היהודים החכמים? המתוחכמים, נכון? אלה שגילו שהאתיקה של התורה היא בדיוק האלטרואיזם של הניו יורק טיימס. זה סוג אחד. יש אפילו כאלה שעכשיו, עכשיו שיש לנו, כמו, ברייטברט או כמה מהגילויים שזה בעצם זה, וזה לא דבר מאוד מטופש. זה גם ריאקציוני ומאוד לא עמוק בדרך כלל, אבל זה דבר אחד אחר.

ההוגים “המתוחכמים” שמקבלים את המטאפיזיקה המודרנית

ואז יש את כל אלה, כמו, אנשים מתוחכמים ש, בכל מיני דרכים שונות, עדיין 100% האנשים שהם הוגים. אני לא יודע את מי אתה מכיר ומה אתה קורא וכן הלאה, אבל עד כמה שאני יכול לדעת, כולם בעצם מקבלים כל מחויבות מטאפיזית בודדת של התיאוריה המטופשת הזאת. הם פשוט מנסים לעבוד בתוכה. מחויבויות לא-מטאפיזיות, אנטי-מטאפיזיות, נכון?

מבחן האנגלולוגיה: אבחון לרצינות

במילים אחרות, האם אתה מכיר הוגה יהודי מודרני שמאמין במלאכים? כי אני לא מכיר הוגה אחד פרה-מודרני שלא. זה שלי, שלי, שלי סימן. אם אתה, אנגלולוגיה היא חלק חשוב מהיהדות שלך, אז אתה יהודי עתיק. אם זה לא, אם יש לך ילד כשהוא שואל במקום מלאכים, אנחנו יכולים לשקול אותך. אבל חוץ מזה, אין בעצם יהודי מודרני.

המודרניים הם לגמרי לא מקובלים. הם לא באמת מאמינים בקיום של אף אחד מהדברים האלה. הם פשוט חושבים שזה הכל פסיכולוגיה, וזה שטויות. אז אין מחשבה יהודית מודרנית שמאמינה במלאכים.

מה זה אומר להאמין במלאכים?

תלמיד: אז לכן, הם כולם לא רציניים. כשאתה מאמין במלאכים, מה אתה מתכוון בזה? אני מנסה לדעת.

מורה: לא, בדיוק, כי פסיכולוגיה יכולה גם להיות דבר אמיתי, נכון?

תלמיד: לא, מה שאני אומר, אני באמת רק רוצה הגדרה.

מורה: לא מספיק מלאכים אמיתיים.

תלמיד: לא, לא, לא. זה כל האנשים המתוחכמים משכנעים את עצמם שזה שטויות. מלאכים הם ישויות ביניים. האם אתה מאמין בסיבתיות? האם אתה מאמין בסיבתיות, בעצם? זה נמשל אחד. כשברטון אומר את זה, הוא מתכוון לזה.

תלמיד: לא, כשאני אומר מלאכים, אני מתכוון מלאכים. מלאכים ממש. מלאכים ממש, כמו שכתוב בסימפוזיון שליחים מאלוקים לאדם ומאדם לאלוקים.

מורה: מה זה אומר?

תלמיד: אה כשאתה אומר שליח מה שליח אומר?

מורה: אני חושב עם כנפיים.

תלמיד: אז לא עם כנפיים?

המורה: אני לא יודע, זו שאלה אחרת, יש הרבה כנפיים, יש אלוהים, תקשיב, יש אלוהים, יש פסיכולוגיה של אלוהים או—

תלמיד: כן, כמובן, פסיכולוגיה במובן של משהו שנמצא רק בתוכי, בוודאי.

המורה: כן, בטח. כן. משהו בין… אתה מתכוון שזה מגיע אליי בצורה כזו?

תלמיד: לא, לא. זה אולי מגיע דרך זה. אף אחד לא חולק על זה. אבל זה משהו אמיתי. משהו חיצוני לנשמה שלך. כן. זה מה שמלאך הוא. מלאך הוא לא חלק מהנשמה שלך.

המורה: האם מחשבה היא גם… רגע. מחשבה היא גם חלק… בוא נמשיך הלאה. אני רק תוהה אם אתה אומר, האם זה אותו דבר כמו מחשבה?

תלמיד: לא. כשאתה אומר מחשבה, בדרך כלל אתה חושב על משהו שקיים בגללך. לא קיים… אולי אתה קיים בגללו. לא בגלל שהוא קיים לפניך. גדול ממך. חיצוני למוח. יש לו קיום עצמאי. זה מלאך. אחרת זה לא מלאך. לא עושה את מה שמלאך צריך לעשות.

אז, כל מי שמאמין במלאכים, שהרמב״ם מאמין במלאכים, הוא לא חושב שמלאכים הם דברים בראש שלך. אני רק תוהה מה האמונה הזאת.

טבעם של המלאכים כישויות ממשיות והחזון איש כהוגה אמיתי נדיר

הבהרת המעמד האונטולוגי של המלאכים

המורה: מהי הישות הזאת? ניכנס לדיון. כשנעסוק במלאכולוגיה, אז נתחיל לקיים דיונים מה הם. אבל עכשיו אין לך בכלל מקום לדבר כזה בעולם שלך. אתה מבין את הבעיה שלי?

הבעיה שלי היא לא שאתה לא חושב שלמלאכים יש כנפיים, ואני אומר שאין להם כנפיים. לא, הם פשוט שכלים. בסדר. אבל כשאני אומר שכלים, אתה חושב על משהו בראש שלך. זה לא משהו בראש שלך, זה איזה דבר אמיתי. משהו שהעולם לא הגיוני בלעדיו. וזה לא אלוהים וזה לא אנחנו חושבים על אלוהים. בסדר? משהו בין שני הדברים האלה. בסדר? באמצע, במרכז.

וגם לא במחשבות שלנו, שזה העולם שלנו. נכון. לא תלוי במחשבות שלך. הכל יכול להיכנס למחשבות שלך. מחשבות אנושיות הן דבר מוזר ומשונה שיכול איכשהו לגעת בהכל. אבל לא רק בגלל המחשבות שלך. בסדר?

למה אני אומר את זה? הדברים האלה חושבים בעצמם, בלעדיך.

תלמיד: כן, כמובן.

המורה: נכון. דברים שלא נעלמים כשאתה עוצם את העיניים. זוכר? לא, לא קשור אליך בכלל, גם אם אתה מת, זה עדיין קיים, זה… שוב, אנחנו יכולים להיכנס לדיונים. אולי, אולי זה צריך אותך כדי לתת לו מזון כדי להמשיך לחיות. אני לא יודע. אתה מבין? אנחנו יכולים לקיים דיונים. אבל הקיום של מרחב בעולם לסוג כזה של יצור, אתה מבין על מה אני מדבר? זה משהו שאיבדנו, שאין לנו.

שני סוגי היהודים והבדיחה על אליהו הנביא

עכשיו, למה אני אומר את כל זה? כי זה הסוג השני של יהודי, שלא מאמין במלאכים.

תלמיד: אה, טוב מאוד. אז הוא מבין.

המורה: אז יש רק שני סוגים אלה של יהודים. היהודים שאומרים שהם מאמינים במלאכים, אבל הם לא יודעים מה מלאכים הם. הם מעולם לא ראו אף אחד מהם. אף מלאך לא ידבר איתם כי הם טיפשים מדי בשבילם. וכן, אתה יודע? אתה יודע למה היחיד שלא בא לפרומע אידן? כי הוא לא אוהב לדבר עם משוגעים. האחרים, הוא לא בא כי הם לא מאמינים בו. יהיה מאוד קשה לו לבוא. אבל לפרומע אידן הוא לא בא כי הם משוגעים. אז עם מי הוא צריך לדבר? רק איתי, בעצם.

עכשיו, זו בדיחה מאוד מאוד עמוקה. אז זה בית יעקב, אז אין לנו אף אחד, נכון? בעצם אין לנו את זה.

הקונספירציה: יצירת בית ספר שמאמין באמת במלאכים

אז עכשיו, מה יש לנו, אז זה מצב מאוד עצוב, ואנחנו כאן כדי לפתור את המצב. זו הקונספירציה שלי. אנחנו הולכים לפתור את המצב וליצור כל בית ספר שלם של אנשים שמאמינים במלאכים. סיום. לא בגלל שאם תאמין זה יתחיל את ה…

אם אתה שואל כותב, אמרתי לך הרבה פעמים. אם פיטר ובלייקווד, כולם מאמינים בשדים. למה? כי הם לא מאמינים בשדים. הם מאמינים בגמרא. הם מאמינים שהם חייבים לומר את זה כי זה כתוב בגמרא ואנחנו לא עוברים על הגמרא. בסדר.

ואתה רוצה שהם יגידו, אם אתה זוכר, אמרת פעם שהשקר הכי גדול שהם לא מאמינים בשדים הוא כי מישהו אומר, רק ראיתי שד. כולם צוחקים עליך. אף אחד לא מאמין לך. נכון. כי הם לא מאמינים בשדים. אמרתי את זה הרבה זמן. אני חושב שאתה צריך לומר שאתה מאמין בשדים. אתה אף פעם לא נכנסת לסמטה האפלה ההיא כמו, אוי אלוהים…

זה אחד הפתרונות, נכון? זה אחד הפתרונות, פתרונות מודרניים מוזרים של לומר שהכל עוסק בטקסט וזה אומר את המצווה, זה חיוב וכן הלאה. אז הילדים אמרו, זה המשל.

זיהוי החזון איש כהוגה נדיר

עכשיו, מה אנחנו הולכים לעשות, איך אנחנו הולכים לעשות את זה, אני לא יודע למה אני אומר את זה, אבל מה שאנחנו הולכים לעשות או אחד הדברים שאנחנו יכולים לעשות הוא שיש כמה מאוד, אז מכל היהודים בעולם, כל היהודים שחיים בהר, חייבים להיות יותר. אני חושב, אני לא יודע. זה לא יכול להיות. אולי יש מעט מאוד יהודים והמעט יהודים לא באמת מבינים. אני לא יודע למה יש כל כך מעט יהודים שבכלל מנסים לעשות את זה? אני לא יודע למה. או אולי יש, אין, זה פשוט משיגן. אני לא בטוח.

אז, אנחנו צריכים לנסות למצוא כמה אנשים שיש להם מספיק אומץ ומספיק מחשבה עצמאית, הם בעצם פשוט חושבים בעצמם, ומסוגלים לספר לנו איך לחשוב על העולם ואיך להתמודד עם זה.

עכשיו, אני חושב שזה [החזון איש] היה אחד האנשים היחידים שבאמת חשבו כמו במאה השנים האחרונות. כמובן שהוא גם היה פרום וגם לכן משוגע. אז כשאתה קורא את זה, לפעמים כמו שורה אחת הוא חושב ואז השורה הבאה הוא פשוט אומר, ואתה צריך לדעת, זו מילה גדולה, זה קשה לי לדעת כי אני לא יודע בעצמי. אולי לפעמים כשאני חושב שהוא פשוט אומר את זה, הוא באמת חושב, אני פשוט לא הבנתי את המחשבה. כי כי זה אחד הקיצורים שאנשים תמיד משתמשים, כמו אפילו אני. אני אומר, כמו שנאמר, אתה חייב להאמין בזה. זו לא סיבה לאף אחד להקשיב למה שאני אומר. אבל זה קיצור דרך שאנשים שיש להם סמכות ושרגילים לעולם של סמכות ודיבור בסמכות עושים תמיד. אז זה מאוד קשה להבין מתי הם עושים את זה.

הטבע הלא שלם של עבודת החזון איש

אבל מה שאתה יכול לשים לב, אני חושב, זה שהוא מנסה מאוד קשה, והוא כתב את הספר הקטן הזה שהוא מאוד לא שלם ומאוד לא מפותח. אני חושב שזה מאוד… הרבה מהדברים שהוא עושה הם כאלה, לא רק בהלכה, גם יש לו את הבעיה הזאת. אבל זה מאוד לא מפותח, ויש הרבה דברים שבהם הוא שם לב לבעיה האמיתית ואז פשוט סוגר את זה עם איזה, כמו, אני מאמין מוזר. אבל…

תלמיד: אני מתכוון, האם זה לא הדבר שלו לא ללכת על אמת בכמה בתי ספר?

המורה: כן, אבל בדרך כלל גם אין לו מספיק. זה כמו, הוא לעתים קרובות מאוד מבין משהו טוב מאוד ואז נתקע איפשהו. או כמו, הטיעון שלו יכול ללכת לשני הכיוונים, והוא אפילו לא מבין שאותה מחשבה טובה שיש לו למעשה מוכיחה גם את הצד השני באותה מידה שהיא מוכיחה את שלו, דברים כאלה. הוא פשוט נראה מאוד, מאוד מהיר לקפוץ מזה. אני אתן לך דוגמה, דוגמה מאוד קונקרטית שמצאתי בשבוע שעבר על מה שהוא קורא כאן.

מה מבדיל בין חשיבה ללמדנות

אבל דבר אחד שהוא עושה שרוב האנשים לא עושים הוא באמת לחשוב. כמו שהוא באמת מנסה לעשות את הפעילות הזאת שנקראת חשיבה. וישיבות לא מלמדות אותך לחשוב. הן מלמדות אותך לעשות מה שחקירה עושה, לערבב חבורה של מחשבות שיש לאנשים אחרים ולשים את זה בסדר הנכון. הוא באמת חושב לפעמים. הוא משתמש בספרים. הוא מסתכל לחשוב, הוא משתמש בסמכות כדי לחשוב, אבל הוא לא רק חוזר על מה שהסמכות עושה. הוא חושב. הוא מנסה גם לזהות. הוא מנסה לחשוב עד שהוא מסכים עם מה שכתוב או עד שהוא מאמין בזה. בסדר? והוא מדבר על זה במפורש בספר הקטן שלו, אני חושב.

אז, ולכן זה מאוד יקר ערך, יקר ערך ביותר רק בגלל זה. אולי יש עוד אנשים שעשו את זה. אני לא חושב שיש אנשים אחרים כי, כמו שאמרתי, או שהם משוגעים שפשוט אומרים, שטייען אלעגאטויד והולכים לגן עדן אם הם לא מאמינים, מה שזה לא יהיה, או שהם… הם פשוט כבר קיבלו עליהם את עול כל מה שהפרופסור של הלימוד שלהם מאמין. והם פשוט מנסים לגרום למשהו לעבוד בתוך זה.

השאלה של הוגים אחרים: המשך חכמה

תלמיד: האם [המשך חכמה] לא…?

המורה: לא, אני לא מתכוון שאתה צריך לבוא ל… אתה לא מוצא שהוא חושב כמו ב…

תלמיד: אני לא יודע. אני לא מוצא אותו חושב.

המורה: באמת? הוא אומר פשטים טובים מאוד…

תלמיד: פשטים זה לא חשיבה.

המורה: לא, הוא לא. זה לפחות לא מגולה. הייתה לו מחשבה. אני לא יכול לומר שהם לא חשבו.

תלמיד: לא, אבל זה מאוד קשה לדעת אם מישהו טועה.

המורה: זה אחד הסודות. אני חושב שהוא חשב שזו בעיה אמיתית. זה יכול להיות, אבל זה יכול להיות לא. כי הוא חכם והוא קרא הרבה דברים. אבל אתה לא יודע, עד כמה שקראתי את הספר שלו, לא מצאתי אותו אף פעם חושב. אתה לא יכול להוכיח את זה. זה לא אפשרי. אם אתה יכול לקרוא מרדכי בצורה מאוד טקסטואלית, אתה תוכל לקרוא לזה מלכודת.

תלמיד: לא, מרדכי היה מאוד מפורש.

המורה: כן, זה נכון. גם, משך חכמה בעצם טועה ברוב ההשקפות. אבל זה שונה.

תלמיד: מה ההוכחה שלבוביץ אהב את זה?

המורה: אז, לא, הוא גם מאוד מודרני בחשיבה שלו והוא אף פעם לא חושב את זה עד הסוף. רוב הדברים שאנשים יודעים עליו שהוא אומר, הוא מאוד תקוע בדיכוטומיות מסוימות. אבל אני לא יכול להיכנס לזה. זה לא, אתה לא יכול להוכיח שמישהו חשב את זה. זה דבר מאוד חשוב. אף אחד לא יכול להוכיח אם מישהו אחר חשב. זה סוד. אתה יכול פשוט לומר, אתה יכול לכתוב את אותו הדבר בלי לחשוב.

תלמיד: כן, כמובן.

המורה נבוכים כספר שחושב

המורה: המורה נבוכים באמת הוא ספר שכן חושב. ובמובן הזה, הוא שונה מרוב האחרים, אפילו הראשונים, כי רוב מהם לא עושים חשיבה. לא ראיתי אף אחד אחר.

תלמיד: כן. יש אחרים שחושבים.

המורה: אני יודע. אני יודע על מה אתה מדבר, יש אחרים. אבל המורה נבוכים עושה, עושה הרבה, עושה חשיבה וכמובן, אחת הדרכים לראות את זה היא שיש לו שאלות פתוחות, נכון? לפעמים הוא מגמגם. לפעמים הוא כמו משה רבינו. לפעמים הוא כבד פה וכבד לשון.

האבחנה: שאלות פתוחות וצריך עיון

עכשיו יש אנשים שהם תמיד כל שיעור שהם אומרים הוא ארוז יפה ומסתיים ותמיד אתה יודע הוא מתחיל עם 17 קושיות על הפסוק ובסוף הוא סיים הוא סיים את כל 17 הקושיות זה בלוף אולי יש קושיא אחת זו בעצם לא אני לא יודע זה מראה לך שהוא מאוד אחרת אתה אומר תורה יפה בסדר אין בעיה זה הפוך אז משך חכמה לעולם לא יעמוד עם צריך עיון כמו צריך עיון זה דבר בסיסי כמו זה אני מבולבל מזה וזה מאוד קשה בעצם זה כל הספר.

הוא לא בגלוי, אבל אני חושב שזה מאוד, הנושאים של המחשבות שלו הרבה יותר ברורים מכל אחד אחר, מה שמראה שלפחות לשורה אחת, כן, מסביר כמה קשה לשאול שאלות. אלע׳זאלי לא, כמובן שהוא לא, אבל אני חושב שכשאתה קורא אותו חושב על דברים בסיסיים, אתה תשים לב שלשורה אחת הוא חשב, ואז השורה הבאה לא באמת עונה על המחשבה ההיא, מה שאומר שהוא כעס על עצמו והוא כמו…

הגנה על “הנסיגה הפרומית” כצורה של חכמה

הוא כמו, אני לא יודע. זה, אני יודע את זה, אני יודע שיש לי בעצם הרבה מורים שפועלים בצורה כזו, ואני מכבד אותם מאוד. כי הם לא משקרים לעצמם. הם כן משקרים. הם כן, הם פרומים. הם מפחדים מ, וזה לא רק סוג פרומי. יש גם חכמה מסוימת. כי האנשים האחרים שהם כמו, לוקחים מחשבה אחת ואז פשוט רצים איתה הם ממש טיפשים. הם גם חד ממדיים.

אתה יודע, רוב האנשים שאתה מכיר, כותבים בלוגים על כמה הם רציונליסטים. בעצם יש להם מחשבה אחת, או רבע מחשבה בחייהם. והם פשוט כמו, עוקבים אחרי כל המסקנות מזה. אבל זה לא מאוד חכם כמו חכמה בסיסית היא שיש צד אחר לזה אז אם מישהו אומר טוב הצליל הזה נראה נכון ויש לו שורה של חשיבה אמיתית ואז הוא כמו אז בסדר אז הוא טפח לי מתורגמן אומר בסדר אבל אני לא הראשון לחשוב בעולם הרבה מכל או מי שחשב גם גם מעכשיו אני פשוט אמשיך הלאה נכון.

דחיפה נגד המסגור של עתיק-מול-מודרני

תלמיד: אבל נראה שאתה עושה את אותו דבר עם העתיק מול המודרני כמו שאתה לא רואה כל כך כמו המודרני, מתוך הוגים רציניים.

המורה: לא, זה לא נכון. זה רק בגלל שאתם אנשים כל כך שאני צריך לפרוץ מספיק כדי להוציא את זה. מה היו קווי האיזון? כן, זה פשוט איזון. אני לא בטוח. הם מאוד רציניים. לא רק שהם מאוד רציניים, כל הטיעונים שלהם כבר אומרים אפלטון. אומרים אפלטון? כן. הם לא ממש המציאו טיעונים חדשים. הם פשוט עשו בדיוק את זה. פשוט לקחו צד אחד של הטיעון. הם ממשיכים איתו.

אז זה למה אמרתי בהתחלה של השיעור, ההתחלה הזאת של הסיפור היא לא באמת המסגור הכי טוב. אני צריך להפסיק לעשות את זה. אבל זה מספיק קשה לגרום לאנשים להבין מה אני אומר שאנחנו הולכים לעשות את זה עם האחיזה הזאת.

ביקורתו של החזון איש על המוסר: ההלכה כפירוש עמוק על הטבע האנושי מול “תורת הנפש” הפשטנית

כתב ויתור מתודולוגי: המסגרת ההיסטורית כפיגום פדגוגי

המורה: אבל אם אני עושה את זה בלעדיו, אתה באמת תשתגע. אבל זה באמת, כל התיאוריות האלה שוות לנצח שלהן. כמו הסולטן, כמו שאמרתי לך, הסולטן שדיבר עם אדם הראשון כבר אמר את כל הטיעונים האלה. זה לא יותר. פרויד ויונג והכל היה שונה. כן, כל זה. באמת? כן. אם אתה באמת קורא טקסטים עתיקים, אתה תמצא אותם, את כל הטיעונים. ואם אתה קורא כמה כמו אקדמאים מודרניים, הם תמיד עושים את זה. כמו, אה, אנשים אומרים שדקארט המציא את זה. אבל באמת, זה איזה בחור מלפני 1,000 שנה. זה מה שיש לנו. זה מה שיש לנו. כן, זה רק אלה שנכתבו. זו חברה שלמה של אנשים שחשבו על זה כל הזמן, אבל גם זה. נכון.

אז שום דבר לא באמת חדש. או לתאר דברים היסטורית זו לא הדרך הטובה ביותר, אבל אני עושה את זה בצורה הזאת כי זו לפחות מסגרת שיש לאנשים בראש שלפחות עוזרת לך להיות מסוגל לתפוס מה קורה. אבל זה מאוד חשוב. אני לא עושה את זה טוב מאוד. אני תמיד מנסה לסיים שיעורים בצורה שזה גורם לזה להיראות כאילו זה סגור.

החתימה האינטלקטואלית של החזון איש: בהירות שנקטעת על ידי חשיבה ברירת מחדל

אבל זה הסימן. הסימן הוא כשאתה רואה אותו חושב בצורה מאוד ברורה ואז פתאום, לאן נעלמה הבהירות שלו? אה, הוא התעורר. אוקיי, אין בעיה, הבנתי. אז זה מה שאני חושב עליו. ואני חושב, זה הדבר הכללי ששמתי לב אליו, שיש לו מחשבות מאוד ברורות, ואז גם אין לו, כברירת מחדל, כשהוא חושב, והרבה אנשים שאני מכיר חושבים שהם חושבים בעצמם, אבל הם באמת רק חוזרים לעצמם על מה שהניו יורק טיימס רוצה שתחשוב. כי זה באופן טבעי, או כברירת מחדל, מה שאנשים בסופו של דבר חושבים. או אם אתה ההפך, אתה אומר הכל הפוך. עבדות היא טובה. עבדות היא רעה. אני לא יודע.

אריסטו כתב שלושה פרקים על האם עבדות היא טובה או רעה. יש טיעונים טובים משני הצדדים כבר בספר הזה, הפוליטיקה, ואפילו בספרים עתיקים יותר. אז, אם אתה מחליט על אחד מ-, אם זה ברור לך צד אחד או השני, אז אתה לא רציני. אז, זה העניין.

שתי הבעיות היסודיות עם החזון איש

עכשיו, הבעיה עם החזון איש היא שני דברים שאני לא באמת צריך לעשות זה שאני צריך להגיד לכם כמה דברים שהוא אומר ולהראות לכם את זה, אבל הדבר הכללי, הבעיה שיש לי היא שתי בעיות.

בעיה ראשונה: חסרה התמונה העתיקה המלאה

אחת היא שאין לו באמת את התמונה המלאה, התמונה העתיקה המלאה. עדיין חסר לו הרבה. הוא בסופו של דבר נהיה מאוד מתוסכל. הוא עדיין נהיה מתוסכל כי אין לו את התמונה המלאה. אין לו, הוא לא באמת יכול להסביר הכל בצורה המלאה. זה דבר אחד.

בעיה שנייה: אחיזות חלשות לשימור אמונות ישנות

והדבר השני הוא שהאחיזות שהוא משתמש בהן כדי להחזיק את האמונות הישנות שלו הן מאוד טיפשיות. אז, הכי טיפשית היא הרעיון הזה של צִוּוּי, של מצוות ה׳.

חזרה לבעיה המרכזית: “רַחֲמָנָא לִבָּא בָּעֵי” והפנימיות המודרנית

כי, למשל, וחוזרים, עכשיו אנחנו הולכים לחזור למקום שממנו באנו, וננסה להמשיך קצת, אבל אנחנו יכולים לחזור למקום שממנו באנו. מאיפה באנו זה שיש את האמונה המודרנית הזו שמה שחשוב זה רק מה שבלב שלך, נכון? זה מה שזה אומר, נכון? זה חייב להיות שזה אומר את זה, נכון? זה מה שאנחנו חושבים, ויש אפילו משפט בן שלוש מילים מחז״ל שברור שמתאים לכל ההטיות שלנו, שאומר רַחֲמָנָא לִבָּא בָּעֵי, נכון? זו לא דרך חשיבה רצינית, ברור, אבל—

אז יש לנו את הלבבות הכי טובים, או הגרסה השונה של מה זה לב, אבל אותו רעיון, נכון?

הרומן של חיים גראדע כחלון אל החזון איש

ועכשיו בא החזון איש והוא מסתכל על האנשים האלה ויש את הספר הזה, ספר מפורסם, כתב, איך קוראים לו, החבר של החזון איש, מה?

תלמיד: ישיבה.

מרצה: ישיבה. והרבה אנשים אמרו שאם אתה רוצה להבין את החזון איש, הוא עושה עבודה קצת יותר טובה בהסבר הדמויות שהוא נלחם איתן. כי החזון איש הוא לא סופר טוב במיוחד. הוא מנסה להיות סופר, אבל הוא לא טוב במיוחד בתיאור דמויות ודברים כאלה. הוא היה סופר. הוא היה החבר שלו. הוא היה החַבְרוּסָא שלו, חיים גראדע. והוא כתב ספר או שניים על, בעצם על החזון איש. הוא לא אומר את שמו. הוא קורא לו משהו אחר, אבל זה בעצם עליו ועל הדמויות סביבו ועל הדרכים השונות לחיות את החיים.

ואחד הדברים שאתה רואה זה איך החזון איש חי בעולם הזה. והוא פשוט חי עם כל האנשים האלה עם רעיונות רדיקליים שונים או תפיסות שונות של מה זה אדם טוב. והוא מאוד מנסה להחזיק בדבר העתיק הזה. אבל הוא גם חושב שזה הרבה יותר מתוחכם. וזה הדבר החשוב.

הביקורת ההרסנית על בַּעֲלֵי מוּסָר ו״תּוֹרַת הַנֶּפֶשׁ”

החזרתיות והריקנות של ספרות המוסר

הוא מבין, וזה, נתתי שיעור מאוד חשוב בשבוע שעבר. אתם צריכים להקשיב לו. זה [התייחסות לא ברורה], אבל אתם צריכים להקשיב לו, כי אני לא יכול לחזור על אותו דבר שנתתי שם.

תלמיד: כן, התחלתי להקשיב לו.

מרצה: שאתה שם לב, אם אתה מספיק חכם, רוב האנשים לא מספיק חכמים אפילו להגיע לשלב הראשון, והם כל כך נרגשים מהשלב הראשון, שהם אף פעם לא ממשיכים הלאה. אבל אם אתה שם לב, אם אתה קורא את כל העניינים האלה, את כל האנשים האלה, נכון, אתה קורא חֲסִידוּת, או שאתה קורא מוּסָר, או שאתה קורא, מה עוד אנשים קוראים? אף אחד פה לא קורא כלום, אז.

בכל מקרה, אם אתה קורא חסידות, אתה קורא את ה-, ואתה שם לב בשלב מסוים שכל האנשים האלה הם פשטניים בצורה מטורפת, הם חוזרתיים ומשעממים, בצורה מאוד משמעותית. כמו הסְפָרִים שאתה פותח על מדף המוסר, אחד משְׁמוּעָסֶן המוסר, הם לא אומרים כלום במשך עמודים על גבי עמודים והם רואים את עצמם כאנשים הכי חכמים, הכי נבונים, הכי אמיתיים על פני כדור הארץ של הקב״ה, נכון? מה קורה פה?

האשליה העצמית של אלה שטוענים להבין את הטבע האנושי

והם כאילו, אנחנו, הישיבות, הם פשוט מדברים, הם פשוט מדברים, הם אוהבים את זה, אנחנו כאילו, אנחנו לא מבינים את האנושות, נכון? זה מה שבַּעֲלֵי מוּסָר טוענים, נכון? כולם, כל בעל מוסר אחד ששווה משהו, אני לא הולך לתת שמות פה, נכון, לכולם יש את המחשבה הזו שאנחנו הבנו, אנחנו מבינים את האדם.

ובימינו, זה נקרא משהו אחר, תּוֹרַת הַנֶּפֶשׁ, אתה קורא את התיאוריות של הבחור. הוא לא מבין כלום. יש לו כמו חצי מרבע של תיאוריה. והוא כאילו, וואו, הוא כל כך מתרשם מזה. זה כמו עכשיו, נכון, אותו רעיון. הוא פסיכולוג. הוא מבין אנשים. הוא מבין אנשים.

נקודת התצפית של החזון איש: מוח מהיר ואומץ אינטלקטואלי

ואז החזון איש מסתכל על האנשים האלה, והוא כאילו, הוא מאוד חכם, החזון איש, אתם צריכים להבין. הוא בחור מאוד מוכשר. והמוח שלו עובד מהר יותר מרוב האנשים. והוא מוכן לחשוב. שני מרכיבים מאוד חשובים שצריכים כדי שמשהו יהיה הגיוני. אתה צריך גם מוח מהיר, כי לוקח לך נצח להגיע למחשבה. זה פשוט הולך לקחת הרבה, ואתה צריך הרבה אומץ, אתה צריך באמת לחשוב.

והוא מקשיב לאנשים האלה, והוא מקשיב לשְׁמוּעָסֶן ולתורה של בלה בלה בלה, והוא מסביר לך איך אנשים מרמים את עצמם לפעמים. ואז הוא כותב 14 כרכים על איך אנשים מרמים את עצמם. ואתה מקשיב לזה, ואתה כאילו, כן, אוקיי, ועכשיו, לאן אתה מגיע עם זה? כאילו, מה אתה מנסה להגיד לי? והוא כאילו, כן, אתה צריך תמיד לזכור שאנשים מרמים את עצמם, אוקיי? ונראה לי שאתה מרמה את עצמך די טוב בזמן שאתה עושה את כל זה. אתה לא באמת עברת. זה לא רק טיעון של כאילו, אה, אתה אותו דבר.

הטענה המרכזית: הֲלָכָה מכילה הבנה הרבה יותר עמוקה מאשר מוסר

הטיעון הוא שחוֹשֶׁן מִשְׁפָּט, תראה, למדתי חושן משפט עם שַׁ״ךְ וקְצוֹת. אני רוצה להגיד לך משהו. ההבנה של האנושות שיש בשך של חושן משפט היא 10,000 מייל יותר עמוקה מההבנה שלך של נְגִיעוּת. הם ממש כתבו 14 כרכים על חושן משפט נגיעות, חושן משפט שׁוֹחַד, מה שלא יהיה, לא מדויק. אבל דברים כאלה. כל חושן משפט הוא על אנשים שמטעים את עצמם, נכון? אני חושב שזה קנוניה. אתה חושב שזה קנוניה. מה אנחנו עושים?

וקורה שחושן משפט נראה שיש לו הבנה הרבה יותר מתוחכמת ומפורטת של האנושות מאשר לבעל מוסר, שחושב שהוא כל כך הרבה יותר חכם מהֲלָכָה, זה בשביל נָבָל בִּרְשׁוּת הַתּוֹרָה, זה אחד עם התורה. יש לי הבנה. ואז הוא אומר, טוב, הייתי בתורה איתך, בעל מוסר. הכל טוב. כי אתה הולך ל—

המציאות של עיסוק עם בעלי מוסר

ויש סיפור. סיפרתי לכם את הסיפור. אני לא הולך לקרוא את הסיפורים. זה לא משנה. כשאתה הולך לתורה עם בעל מוסר, בכל פעם, יש לך בישיבה שלך את המַשְׁגִּיחִים האלה שהם בעלי מוסר, יש לך ויכוח איתו. הוא הבחור הכי טיפש, לא רק טיפש, הוא הרָשָׁע הכי צדקני שאתה יכול לחשוב עליו, והוא איזה—הוא היה רשע ממש טוב, כאילו, אתה נהנה מהסימנים הברזליים שלו וזה. הוא טיפש, הוא כאילו פשטני, והבחור מסתובב כאילו הוא הבין את האנושות. ואף אחד אחר לא הבין את האנושות.

המחלה הכללית של טענה לגילוי הטבע האנושי

ויש משהו מאוד מצחיק פה. המחלה הכללית של אנשים שחושבים שהם גילו את הטבע האנושי. נכון, נכון. חלקם אכן גילו משהו. האנשים האלה לא גילו משהו. לא, אני לא, אני לא צוחק על זה. בחייך, אני הולך להגיע לזה.

גישת החזון איש ללימוד: הֲלָכָה כפירוש על המצב האנושי

החזון איש הוא הבחור הזה שמבלה שעות ושעות כל יום בקריאה, אתה יודע, תּוֹסָפוֹת, רַמְבַּ״ם ושכים ודברים מסובכים האלה והוא לומד הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה, נכון? זה לא בְּרִיסְקֶר שהופך הכל לפילוסופיה. הוא קורא את זה כפירוש על המצב האנושי, נכון? מה אתה עושה? לא רק מה אתה עושה במובן של הפְּסַק, זה הרבה יותר עמוק מזה, נכון?

הלכה היא באמת על החיים במובן הרבה יותר עמוק ממה שמוסר הוא, נכון? אם אתה לומד על הלכה בדרך ההלכה, נכון? זה לא תיאורטי. זה על המורכבות של יחסים אנושיים, כשאני לא מדבר על צִיצִית, אני חושב שהוא נתקע כשהוא מדבר על זה בדרך הזו. אני חושב שזה קצת מבלבל. אם כי אולי אני זה שטועה, כי אני מוגבל פה מ[רקע חסידי]. אבל תחשוב על היום האחר, תחשוב על יוֹרֶה דֵּעָה, חושן משפט. אלה דברים, באמת נכנסים לקִישְׁקֶעס של מה זה אומר להיות בן אדם.

הטבע המשנה של הלימוד עם החזון איש

וזה אף פעם, ואתה אף פעם, והדבר החשוב הוא שאתה אף פעם לא יוצא מהדרך שנכנסת בה, לפחות מ[גישת החזון איש], נכון? הרבה אנשים, הם פשוט מסיימים עם אותן הטיות. אבל הוא לא, כי לא רק כי אנשים חושבים שזה מאוד חשוב, מי שלומד או דברים כאלה צריך להבין. אבל אנשים שיש להם סיפור כזה.

שני המודלים הסטנדרטיים של פסק—והאופציה השלישית של החזון איש

אופציה ראשונה: הפוסק האינטואיטיבי

יש שני סוגים של [פוסקים]. אחד מהם, מתי שהוא, לפני שהוא אפילו פתח איזה ספר, הוא כבר יודע מה הפסק הולך להיות. הוא רק צריך לגלות את זה, נכון? ולמה? כי יש לו בסיס—יש לו הבנה של הדברים האלה. יש לו הבנה של מה שאתה צריך, והוא נותן לך את זה. אין בעיה. בדרך כלל האנשים האלה הגיוניים, או לפחות עבור האנשים שחושבים בדרכים דומות להם, נכון?

אופציה שנייה: הפוסק הליטאי “האובייקטיבי”

אז יש את האנשים, הלִיטְוָאקִים אומרים שזה נראה שקרי, נכון? שאתה פשוט שם את ההטיות שלך בתורה. לא, הדרך הנכונה היא שאתה לא יודע מה זה הלכה, ואתה שואל את התורה, אתה מסתכל בשֻׁלְחָן עָרוּךְ, ואתה פּוֹסֵק מה ששולחן ערוך אומר, זה מה שאנשים חושבים על השך, שתי אופציות. וזו מושג מאוד טוב של הסיפור, אלה שתי האופציות שאנשים חושבים עליהן באופן כללי על האנושות.

אופציה שלישית: הדרך השלישית של החזון איש (ושל המרצה)

עכשיו אני חושב שהחזון איש מלמד אופציה שלישית, ואני תמיד מנסה ללמד אופציה שלישית. ואופציה שלישית היא כזו. כמובן, יש לי דעה על מה שצריך להיות לפני שאני קורא את זה. אחרת, אני לא יודע אדם. וכמובן, סמכות הטקסט היא אחת.

האופציה השלישית בלימוד: התחכום של הֲלָכָה מול מסגרות פשטניות

המגבלות של למידה מבוססת סמכות

כן, זה נכון. סמכות היא חשובה. אנחנו לא יכולים ללכת נגד מישהו שאומר בבירור בכל הפרסים וכן הלאה. יש מילה לטינית לזה. וכן הלאה וכן הלאה. אוקיי.

אבל עכשיו הדבר העיקרי שאנחנו עושים כשאנחנו לומדים הוא לא אחד משני הדברים האלה. לגבי הדבר הראשון, פשוט נעשה מה שרבי משהו עושה ופשוט נגיד את הפסק. ואם יש לו זמן, נכתוב תשובה בשבילו כי הוא מספיק חכם לכתוב תשובה. אם אתה עושה את הדבר השני, גם אתה פשוט שואל את ההערות התחתונות של פסקי תשובות ועושה מה שזה לא יהיה. שני הדברים האלה לא גורמים לך ללמוד.

המטרה האמיתית של הלימוד: הרחבת ההבנה שלך של המציאות

אתה חושב שאתה חכם—ואז הגמרא פותחת ארבע עשרה זוויות

מה המטרה של הלימוד? המטרה של הלימוד היא שאתה חושב שאתה כל כך חכם, ויש לך את האינטואיציה הזו, את הסְבָרָא הזו של מה הֲלָכָה צריכה להיות, ואז אתה פותח את הגמרא, ואתה אומר שהגמרא גם חשבה על מה שחשבת לשנייה אחת, ובפעם הבאה הם חשבו על הדבר השני, ובפעם השלישית הם חשבו על הדבר השלישי, והם מסיימים את הסוגיא עם הסברא השלישית, יש לך 14 דרכים שונות לחשוב.

לא 14 דרכים שונות שהרמב״ם אומר, אז מה אני צריך לעשות? הוא בעצם פתח דרך אחרת. הוא אמר, רגע, אתה יכול לחשוב על זה מזווית אחרת? ועכשיו אתה כאילו, רגע, עכשיו אני באמת לא יודע מה לעשות. עכשיו אתה צריך בעצם לספור, להבין עם—כל הזוויות האלה הן פשוט מורכבות של המציאות, נכון? הן לא סברות.

סברות הן תיאורים של המציאות, לא דברים בראש שלך

כשאנשים חושבים שסברות הן דברים בראש שלך, זו אותה בעיה, נכון? סברות הן לא דברים בראש שלך. סברות הן תיאורים של המציאות, נכון?

מישהו, מה היה ה—נכון? הוא [צד אחד במחלוקת], והבחור השני רוצה להיות הרב גם כן, וכמובן שהוא צודק, כי, אוקיי, אבל חשבת על דרך אחרת לתאר את הסיפור הזה שבו הבחור השני צודק? חשבת על דרך שלישית, ורביעית, וחמישית?

איך החזון איש קורא את ההיסטוריה של הֲלָכָה

זו הדרך שהחזון איש קורא הלכה, והוא קורא את כל ההיסטוריה של החוק בדרך הזו, והוא מנסה ללמוד מכל אחד. אם הוא לא מסכים עם חלק, הוא אומר—אבל הוא לא מישהו שמאמין [באמונה פשוטה בסמכויות]. אם הוא טועה, הוא טועה, אין בעיה, אבל בדרך כלל האנשים שהוא סומך עליהם מספיק כדי לגרום לו לחשוב, נכון? הם גורמים לו לחשוב.

והוא אף פעם לא יוצא מהסוגיא עם ההטיה שנכנס איתה. גם אם הוא כן, הוא עכשיו הרבה יותר מתוחכם לגבי זה. הוא עכשיו מבין את המציאות הרבה יותר ברור, הרבה יותר טוב. לא יותר גרוע.

הרבה אנשים, הם מתחילים עם תיאוריה טובה ואז הם מסיימים מבולבלים לגמרי כי הם שמו את כל האמיננסים [סמכויות] האלה, את כל הקתרסיס [אולי: קטגוריות/הבחנות] האלה. יש לו הבנה ברורה כי במציאות, כל שִׁיטָה היא בגלל נקודת מבט מסוימת של המציאות שפספסת כי היית כל כך חכם וידעת איך זה.

זה בסיסי—אבל רוב האנשים לא עושים את זה

עכשיו, זה מאוד בסיסי לכל מי שבאמת יודע איך ללמוד אי פעם. אבל רוב האנשים לא עושים את זה. ובמיוחד האנשים האלה שמִזַּבְלָן [מזלזלים ב]לימוד, הם כאילו, וואו, הם לומדים אנשים שפשוט—כי הם חושבים שהדרך היחידה ללמוד תהיה ללמוד בדרך הסמכות. ולכן, הם כאילו, לא, אבל אנחנו פשוט אנשים טובים.

אתם לא אנשים טובים. אתם מבינים רבע או בערך רבע אחוז ממה שגורם לאדם לתקתק כשהשולחן ערוך מבין. אז השולחן ערוך הוא פשוט הרבה יותר טוב.

דוגמת השבת: ההבנה המתוחכמת של הֲלָכָה של מנוחה

מחשבה פרוטסטנטית על בין אדם לחברו

דרך אגב, אני נותן את המשל הזה כי – כי יש לי את המחשבה הפרוטסטנטית הזאת, תמיד, שבין אדם לחברו, זה לא באמת משנה. אבל במובן מסוים, זה אותו דבר, נכון?

האם אתה באמת יודע מה זה מנוחה?

כמו, אני יודע איך לשמור שבת. אתה נח. בסדר? האם אתה באמת יודע מה זה מנוחה? אתה יכול לעשות מה שסוקרטס נהג לעשות לאנשים ולנסות לגרום להם להגיד לך מה זה מנוחה, ותבחין שהם לא יודעים.

האם הלכות שבת יודעות? אני לא יודע. בהלכות שבת, לפחות, יש הבנה מסובכת פי 14 של מה זה מנוחה שיש לה קשר למציאות.

עכשיו, האם אנחנו מיישמים את המציאות נכון? האם אנחנו מבינים את ההלכה נכון? והאם העולם שונה? אלו כולן שאלות לגיטימיות. אבל בהחלט יש תיאוריה הרבה יותר מתוחכמת של מה זה אומר המנוחה. ולא רק מה זה אומר – זה לא אומר במובן שאני יכול לתת שיקול הדעת ולהסביר לך. לא. להבין את המציאות האמיתית.

ההלכה בוחנת את המציאות לעומק

מה קורה? תסתכל סביב. מה אנשים עושים כשהם עובדים? מה הם עושים כשהם נחים? מי נח? מי עובד? מה יגרום לך לעבוד גם אם אתה חושב שאתה נח? אבל בתוך הראש שלך אתה עובד. זו נקודה אחרת. אני לא יודע. דברים כאלה.

תבחין שלהלכה יש נקודת מבט הרבה יותר מתוחכמת על המציאות מכל העולמות האחרים האלה. כל החסידות האלה עובדות ביחד.

דוגמת האריז״ל: מורכבות מול נמשל פשטני

אנשים קוראים כתבי אר״י ומוצאים את זה משעמם

לכן, למשל, אני רוצה לתת לכם דוגמה שקרובה אלי, כי אני חושב שזה נכון. אנשים קוראים כתבי אר״י. בסדר? זה הצל שלי מטירה, אבל אני לא חוזר על זה.

אבל אנשים קוראים כתבי אר״י. ואז הכל היה טכני. הוא מתאר את 17,000 הרמות של עולם היצירה. בסדר? ועכשיו לכל מי שיש לו 17,000 רמות יש קומבינטוריקה עם 17,000 מיני אלה. מסתבר כמה? נכון? ואנשים כאילו, טוב, זה משעמם.

הם פונים לפרשנויות פשטניות

מה הם עושים? הם הולכים למקובלים שלהם. אנשים כמוהו [הרמח״ל]. הם אומרים, אה, האריז״ל זה רק משל. הנמשל הוא שהוא צריך להיות בחור טוב. אה, הנמשל הוא שלפעמים לאלוקים יש חסד, ולפעמים הוא עושה דברים שאתה אוהב. זה נקרא חסד. לפעמים הוא עושה דין, שזה אומר שהוא עושה דברים שאני לא אוהב. והאריז״ל רק סיבך את זה עם משל, בגלל תיאוריית הרמב״ם של חזיונות הנבואה.

תגובת הדובר: אתה פשוט טיפש

ואני מסתכל על הבחור הזה ואני אומר לך, אני לא יודע אם המשל לנמשל שלך טוב, אבל אני רוצה להגיד לך דבר אחד, שהוא הרבה יותר חכם, הרבה יותר חכם ממך. כי התיאוריה שלך על העולם יש לה שלושה משתנים. יש רק שני משתנים. והתיאוריה האמיתית של העולם יש לה 17 מיליון משתנים. זה פשוט הרבה יותר קרוב למציאות.

המציאות שאנחנו יודעים עליה, כולה, כמובן, התקווה הגדולה של, כמו, תיאוריות של הכל ש, כמו, מצמצמות הכל לחמישה עקרונות ואיכשהו זה יסביר הכל. והאריז״ל לא חולק על זה. אבל אז אנחנו צריכים לפרט את זה ומסתבר שזה עשרת אלפים אלף משתנים. זו לא הדרך לחשב את העולם האמיתי בלי כל המיליוני משתנים האלה.

אז אתה פשוט טיפש. אתה פשוט מפשט הכל עד כדי כך שזה אפילו לא מעניין במובן מסוים. כמו, אה, בשביל זה היינו צריכים קבלה כדי להגיד לנו שיש חסד וגבורה בעולם? וואו, מדהים. אני כל כך מתרשם. ואתה משוכנע שאתה החכם והוא היה הטיפש.

הערה: אולי המשתנים שונים

עכשיו שוב, אולי התמונה הזאת היא כולה פנטזיה והמשתנים האמיתיים של 17,000 הם אחרים. אין לי הוכחה להגיד את זה. אבל הדרך שבה הוא ניגש לזה היא הרבה יותר מתוחכמת מכל אחד אחר, מכל האנשים האלה שהם כל כך חכמים, הם חושבים שיש להם ענין.

הבעיה הרטורית של החזון איש

טענת הדובר: אני מסביר אותו טוב יותר ממה שהוא עשה

אז זה אותו טיעון שהייתי עושה במובן הזה. וזה אחד הדברים הגדולים של החזון איש. והוא מתחיל להראות לך. הבעיה היא שאני חושב שהבעיה שלו היא שכשהוא מגיע להגיד את זה, הוא לא אומר את זה כמו – אני עושה עבודה הרבה יותר טובה לתאר מה הייתי צריך להגיד ממה שהוא באמת אמר.

מה שהוא אומר מול מה שהוא מתכוון

כי מה שהוא אמר היה, אתה אפיקורוס. אתה חושב שאתה הולך עם השכל שלך, אבל זה ההפך מהשכל שלך. ובגלל שאין לו סבלנות להסביר לך למה השכל שלך הוא די בסיסי, הוא פשוט אומר את זה.

אבל מה שהוא באמת מתכוון להגיד הוא שאתה טיפש, לא שאתה אפיקורוס. זה הרבה יותר גרוע להיות טיפש מאשר להיות אפיקורוס בכל מקרה. חשבת שלא רק שאתה טיפש, אתה בחור משעמם.

הגילוי של תנועת המוסר על הנגיעה

כמו, אתה מבין את האנושות כי הבנת שזה בא מהנגיעות. כמו, המוסר כל כך גאה בזה. כמו, אתה מבין שהתחלנו שם. משם אנחנו באים. כמו, כן, לאנשים יש את הנגיעות. תודה רבה. זה הכל? זה מסביר הכל? לא, זה לא מסביר כלום. זה מסביר משהו.

אבל אתה לוקח, כמו, דבר קטן אחד ומיישם אותו על הכל בצורה ממש מוזרה. כמובן, אז [החזון איש] מדבר על הנגיעות ותוקף אותם במפורש ואומר דברים מאוד מצחיקים. ואולי זו הסיבה שזה נכשל, דרך אגב, זה שכאשר מבוגרים – כשאנשים שיש להם בכירות מסוימת מגלים דבר פשוט כזה בפעם הראשונה. זה אמא, היא חושבת על העולם ואז הם מדברים עם בחור צעיר והם כאילו, בסדר. ואז הוא זז כמו, מה עכשיו, מה עוד? וזה פשוט נשרף מזה. יכול להיות.

מחקר מודרני על הטיות

תלמיד: כן, יש משהו בכל הסרטים האלה. אני חושב שזה אותו דבר שאתה מדבר עליו. אני קורא מה שמישהו אומר על ההטיה ואני כאילו, מה שאתה רוצה. והם כאילו, מה שאתה רוצה, זה מאוד טוב. אני כאילו, סיימנו. כמו שלא הייתי מסוגל לבנות את החיים שלי סביב זה.

מרצה: אולי אם הייתי פסיכולוג שבזבז 30 שנה בלימוד הטיות הגעתי לתיאוריה יותר מתוחכמת של הטיה אנושית מאשר על המוסר. ומסתבר שהתיאוריה הזאת הייתה גם שגויה.

הנקודה: ההלכה יותר מתוחכמת ממה שאתה חושב

הנקודה היא שההלכה הזאת שכולנו שמחים ללעוג לה, כאילו היא לא רצינית. עכשיו שוב, החזון איש כאן זה איפה שאני לא מסכים איתו, כי הוא נתקע.

איפה הדובר לא מסכים: הטענה התיאולוגית

הוא אומר, כמו, הלכה זה מה שאלוקים רוצה ממך. מה? מאיפה אתה מגיע לזה? למה אתה צריך את זה בכלל? אתה לא צריך את זה. הלכה זה פשוט אנשים חשבו יותר זמן ובצורה יותר רצינית על המקרים האלה ממה שאתה עשית. למה אתה צריך יותר מזה? מאיפה זה בא בכלל? אולי זה גם צריך לבוא מאלוקים. אני מבין. אבל אתה לא צריך להגיע לשלב הזה.

כשהוא מגיע לזה, הוא פשוט עושה הרבה דמגוגיה, כמו, לעתים קרובות מאוד.

מעבר לדוגמה ספציפית

אני רוצה לתת לכם דוגמה אחת ואני אסיים. אני רוצה להראות לכם איפה אפשר להתווכח עם החזון איש. ואנחנו, הייתי עושה אותו דבר – אני לא יכול לחשוב שהחזון איש עושה את זה לו, אז זה כאן בספר הקדוש, יש כאן סיפור, איפה זה?

הוא מדבר על – אני חייב להגיד לכם ששכחתי איפה זה. הוא מדבר על יהודי שחושב שיש לו מידות טובות אבל הוא לא מקשיב להלכה. איפה זה? זוכרים איפה זה? אני חייב למצוא את זה אני לא יכול להגיד את זה בצורה טובה כי זה יהיה – תופס אותי. חשבתי שזה היה כאן.

אה, כן, כאן. הוא מדבר על הרעיון שהוא מנסה להגיע למשהו. אני לא הולך להיכנס בדיוק לאן הוא נמצא. ואולי צריך להיות עוד שיעור על זה. כי זה באמת מה שאני רוצה לדבר עליו. וחזרתי על ההדגמה הזאת שוב. הוא אומר –

[הטקסט מסתיים באמצע מחשבה]

סיפור העלייה של החזון איש והמורכבות של ההלכה: למה השימוש בהלכה לטיעוני מוסר חוזר כבומרנג

הדוגמה של החזון איש: האיש שסירב לעלייה

וזה על אחדות המידות, אבל אני הולך להגיע לזה. אבל הוא נותן דוגמה. אני רוצה לתת לכם דוגמה. אני רוצה להגיד לכם שהוא לא הולך להאמין שזה לא נכון.

הוא אומר שהבחור הזה חושב שהוא כזה צדיק, הוא מבין שיש לו בעיה שלפעמים יש לו מידות רעות, אבל הוא חושב שלפחות יראת שמים – זה מה שהם הולכים להשתמש בתור טענה.

והוא אומר, השנה, זה הסיפור שהוא ראה. קרה שקראו לו לעלות לתורה. אמרו, כן, אני שלישי. ולא הלכתי לעלייה. למה לא? כי הוא חשוב. ולא שואלים אותו לקבל את הו׳, איזה עלייה שזה היה. הוא הולך רק לשלישי, אז הוא לא הלך.

אז אתה חושב, אני צדיק, אם הרבונו של עולם רוצה משהו ממנו, אני תמיד נותן לו את זה. מנטש, לפעמים אני לא אגיד את זה, אני גאה. אתה לא אדם רציני, בכלל, אתה בכלל, אתה חושב שהכל אתה פשוט עושה עם יראת השמים שלך.

זו דרשת החזון איש. זו באמת דרשת מוסר סטנדרטית במובן מסוים, אבל זה מגיע, אני מנסה להשתמש בזה למשהו יותר עמוק מזה, אבל אני לא יכול להגיע לזה.

המבנה הרטורי של החזון איש

עכשיו, אני רוצה להגיד לך, החזון איש, שזה נראה מאוד, הוא נראה, הוא נראה כאילו מקים את הדיכוטומיה הברורה הזאת, כאילו אם הבחור היה עוקב אחרי העלייה וכמובן היה עולה, כי זה דבר מאוד רע לקרוא לעלייה לתורה ולא לעלות, מכיוון שהוא דואג רק לכבוד שלו, לכן הוא לא עולה, וזה שימוש שזו הוכחה, נקודה מאוד גדולה על הבחור הזה שהוא חושב שהוא ירא שמים, הוא לא ירא שמים.

אני מתכוון, מעולם לא היו לך קונפליקטים עם יראת שמים. אתה חושב שאתה כל כך פרום, אתה חושב שבמובן הזה, אתה זו הנקודה החשובה באמת. אתה חושב שאתה לא אדם שכי אתה רואה שכשזה מגיע לקנות מצה, הוא מוציא הכי הרבה כסף. הוא אמר, כן, כי הוא רגיל לזה. אבל באמת, אם יש לך איזו בעיה קטנה שכן מפריעה לך, פתאום, אין לך שום יראת שמים. לא רק שאתה לא בעל מידות, אבל אין לזה יראת שמים גם.

מה שהוא אומר זה שזה לא נכון להגיד שאנשים משולמים אבל לא בעלי מידות. הוא אמר שהבחור הזה לא משולם גם. בעל מידות גם. זו באמת המטרה שלו עם הסיפור הזה. בסדר? זה המעשה של החזון איש.

הביקורת של הדובר: הבעיה עם הדוגמה של החזון איש

עכשיו אני, אני הקטן, יש לי בעיה. מה הבעיה שלי? שאני, כי, עכשיו הוא חושב, הדרך של החזון איש להגיד את זה היא שיראת שמים היא אחת מאותן מילים מדויקות, אם אכפת לך מעצמך. ומסתבר שאין לך את המידה של יראת שמים גם, יש לך משהו אחר, נכון? זה מה שהחזון איש מסביר שזה.

בעיה, מה ההסבר שלי? יש לי הסבר אחר. מה ההסבר שלי למה הלכה יותר רצינית ממוסר? שלהלכה יש הרבה יותר פרטים, נכון? הלכה לוקחת בחשבון הרבה יותר מורכבויות של מצבים.

הלכה היא לא מערכת ברורה

לכן אין דבר כזה. לכולם יש את הרטוריקה הזאת על הלכה שהיא המערכת הברורה שאומרת לך תמיד מה לעשות. הלכה היא הדבר הכי רחוק מלהגיד לך תמיד מה לעשות. למדת פעם הלכה? יש הרבה צד ביחיד שלא יודע. בדרך כלל אתה עושה ככה, אבל לפעמים. אבל אם זה היה יום שלישי אחרי חלמא…

ואז, הלכה היא המערכת המשפטית הכי לא דוגמטית שאתה יכול לחשוב עליה. תמיד יש דרך לצאת. לא שתמיד יש דרך לצאת כי זה לא רציני, כי זה כן רציני, כי המציאות היא ככה. נכון?

לא החזון איש, כל האנשים האלה שיש להם את הרטוריקה הזאת על לעקוב אחרי הלכה, הם נתקעים עם זה. הלכה היא יותר מדי חופשית במציאות בשבילם, לא חופשית, אני לא אומר חופשית, יותר מדי אמיתית. ולכן היא בעצם מתאימה לגמרי, היא צריכה להתאים לפחות לגמרי למציאות.

אבל להם, הלכה היא המערכת הפורמליסטית הזאת. החזון איש מבין שהלכה היא לא ככה. אבל הוא עדיין משתמש באותה רטוריקה כי בגלל זה החזון איש הוא כך וכך. אני חושב שהחזון איש מבין מאוד טוב שהלכה היא לא ככה. הוא חי ככה. הוא לומד הלכה ככה. אבל אז כשהוא צריך להתווכח על זה עם האנשים שהוא מתווכח איתם, הוא בסופו של דבר נתקע ואומר, טוב, הלכה היא כמו פשט.

אבל בעצם, מסתבר, אם אתה באמת חושב על ללמוד קצת, אתה מגלה שהשאלה המדויקת הזאת, מה אתה עושה כשאתה חשוב, מישהו שהכבוד שלו, האמת היא שהכבוד של כל אחד חשוב. אבל אם הכבוד שלך קשור לכבוד התורה. ואתה נתפס בעלייה, זו לא העלייה הנכונה. מה אתה עושה?

השאלה ההלכתית היא לא פשוטה

כי המשנה נראה שיש לה הלכה מאוד ברורה. ההלכה אומרת שאתה צריך ללכת, אבל אם אתה שייגעץ, אז אתה לא הולך. ואתה שייגעץ, אתה באמת שייגעץ.

עכשיו, אני, זה כמו, לא, אני לא כל כך בטוח בזה. וזה עולם הרמב״ם. יש לי סמכות בצד שלי. אני חושב שזה אפשרי שאתה לא צריך ללכת. אמרתי, כמובן, זה מדבר על הבחור שצריך ללכת. טוב אתה מעולם, אתה יודע, מעולם לא עשית קימתא, אתה מעולם הלכה עובדת שזה מדבר על מישהו שזה, הוא מצא בחור והוא ראוי לעלייה הזאת, זה לא באמת, הוא מעריך יתר על המידה איזו עלייה הוא ראוי בעצם.

אז אז, אבל אם אתה באמת אדם שראוי לעלייה אחרת, אולי זה, אולי האדם הזה צודק שהוא, אתה לא צריך ללכת, אתה לא צריך כל כך לא נכון. ואיך אני יודע? ראיתי את זה. מצאתי את זה. בגלל זה התחלתי לחשוב על זה, אבל זה מאוד מעניין.

הפרשנות הנגדית של הרמב״ם

כולם יודעים שזה אומר במסכת סנהדרין. זה אומר, יש שני דברים שאומרים את אותה תשובה. מה שאתה שומע זה אומר, “מפני מה תלמידי חכמים אינם מצויין לצאת תלמידי חכמים מבניהם”. אתה זוכר את זה? מה זה אומר? אתה יודע מה זה אומר? זה ההפך ממה שאני מנסה להגיד על זה. וכל התורה שכולם יודעים. אבל זה מה שזה אומר.

שתי פרשנויות של “שלא ברכו בתורה תחילה”

אז, הרמב״ם, עכשיו אם אתה מסתכל בראשונים, זה אחד מה, עוד אחד מהדברים הגדולים שלי. כשאתה באמת קורא את הראשונים, אתה רואה שרוב הדברים המצחיקים האלה שיש כל כך הרבה כמו, יש באמת הבנה בסיסית שאתה לא צריך את כל השריטות האלה בשביל. אבל בכל מקרה, הרמב״ם כתב מכתב למישהו, או תשובה, והוא אמר להם שני פשטים שהוא שמע, שני פשטים על המאמר הזה, אחד שהוא שמע, ואחד שהוא חושב, שהוא ההפך ממה שהוא שמע לגמרי הוא מקבל מה שמיוחד בזה ומה הם שני הפשטים האלה.

הפרשנות הראשונה (הרבי של הרמב״ם)

אני אגיד לכם שהרמב״ם אמר שאמרו להם שהוא שסוג ההלכה הזה זה הפשט שאני עומד לומר לו פירושו מה זה מדבר על הפעם הזו הכהנים שקרא להם קודם לתורה אבל אני האישה הם בדרך כלל חושבים שיש להם דברים טובים יותר לעשות בזמנם מאשר לקרוא בתורה כי אז הם יכולים להיות תלמידי חכמים אז הם לא עולים לתורה, או שהם עולים, הם לא סבלניים ללכת לבימה לקרוא, הם יושבים בבית והם לא עולים לתורה, מאחר והיה עולה לתורה והילדים לא באים לתלמידי חכמים.

זה מה שהרבי שלו אמר את הפשט, הרבי של הרמב״ם. אז זה, אגב, זה בצד של החזון איש.

פירוש שני (דעת הרמב״ם עצמו — “פאנקט פכערט”)

אז הרמב״ם אמר, הוא חושב שהפשט הוא בפכערט [להיפך]. הוא חושב שהפשט הוא בפכערט. מה זאת אומרת בפכערט? שעלו באחרונה בתחילה [שלא עלו ראשונים], תחילה [ראשון] פירושו שהם לא לקחו את העלייה הראשונה.

ההלכה אומרת, הכהן קורא ראשון, וזה כשזה עמי הארץ, כל עמי הארץ, כל תלמידי החכמים, רב, כהן, כהן הוא עם הארץ. נכון?

הכהן אומר, אם יש תלמיד חכם, זה הכהן, ועמי הארץ הוא, תלמיד חכם הוא ישראל [יהודי רגיל, לא כהן], ועמי הארץ הוא כהן, הדין הוא, אומר הרמ״א [לא ברור אם מתייחס לרמב״ם או לסמכות אחרת], שתלמיד חכם צריך לעלות ראשון. זה הדין.

חלק מהאחרים היו כך, שהמים של הראשון [ראשון], ולא היה, הם אמרו, הם היו. האם אין משנה על זה? כן. המשנה. זה אומר במשנה, זה על כשהנתור הוא תלמיד חכם, כשזה עמי הארץ. כשזה דרכי שלום, זה אומר במשנה, כשזה דרכי שלום.

אבל זה הכל כשהם שניהם באותה רמה בתורה. הרמב״ם אומר, אם כולם תלמידי חכמים, רב לא היה צפוי. רב היה עולה בקור [עלה ראשון], תמיד, מזיק שבע [לא ברור] לפחות. כשהוא היה, כל מי שהכיר בו כסמכות הגדולה ביותר היה עולה ראשון.

מסקנת הרמב״ם: כבוד התורה קודם

ולכן הוא הראה לכולם שהתורה חשובה יותר. כי עולה לתורה זה שם של מלך המלכות. וזה חידור תלמיד חכם. אבל אם אתה עולה אחר כך, אתה עולה בשלישי, למה? כי אתה חושב שסוג זה של עם הארץ טוב ממך ולא מצפה שהילדים שלך יהיו תלמידי חכמים, הם הולכים לחשוב שלהיות כהן זה יותר טוב.

אז הרמב״ם אמר זה בפכערט [להיפך], שהמאמר הוא לא זה שהולך להשיג את הטוב יותר. ביד הלכה למעשה, זה טוב יותר היום. הלכה למעשה, הסיבה שהשלישי עדיין לא נשרף היא כי עדיין הכהן היה עולה. זה מה שאני אומר.

תלמיד: אני פשוט כמו, הגמרא אומרת, קראו לי האם אחיה ב…

מורה: בדיוק. אתה מצפה שזה יבוא מהסנהדרין [מסכת סנהדרין] דווקא?

תלמיד: זה מחובר לסנהדרין דווקא.

מורה: כאן הוא מדבר על דבר אחר שזה אומר, ובנין [בנים], שהבנים של תלמיד חכם לא יוצאים מתלמיד חכם. זה בסדר, אבל זה אותו דבר. כלומר, הם מביאים לך את אותו פשט באותה גמרא. מה אתה חושב? כן, כמובן.

יש לנו כל כך הרבה דרכים שבהן תלמידי החכמים לא מקבלים את הכבוד. הבריסקר רב [רב מבריסק] מקבל את הכבוד, הכהנים וכן הלאה, וזה גורם לתלמידי החכמים לא להיות עם הכוח שלהם ואז, נכון? ומי שלי [אשם]? תלמיד חכם עצמו, נכון? כי הוא לא היה צריך ללכת כשקראו לו לשלישי ורק הלך כשקראו לו לשלישי, נכון?

המציאות ההלכתית המעשית

אז מה אני מראה לך? עכשיו, אני לא יודע אם הפשט הזה מעשי וכן הלאה. אתה אומר שכבר לימדת את זה. הגיע הזמן לשלי להתחיל את המלכות שלו. אבל זה לא באמת מעשי, נכון? הלכה תהיה יותר רצינית. רואה? הלכה היא תמיד יותר רצינית ממה שאני עושה, נכון?

אני הולך כמו, תגיד, שער הקדושה. זה תקווה [תקוה]. אבל למה ישראל, אה, למה ישראל לא עובד ככה כי העולם יותר מסובך. אוקיי, אז היא תראה את הסטטוס, נכון?

אז אני, ואני אפילו לא יכול להסביר למה. והם לא אומרים שזה לא התנצלות להלכה. זו מציאות. היא תראה את הסטטוס, זו מציאות. כן, אנחנו צריכים לעבור הביתה, לעבור הביתה.

הפתרון המעשי של המשנה: דרכי שלום

אוקיי, אבל העניין הוא שלאותו בחור יש, אנחנו הולכים להיות ברפיקינה [לא ברור] מעכשיו, אתה יודע? זו בעיה. אה, והמשנה אומרת נידה כשון [לא ברור], נכון? כמו שמשה אמר, המשנה אומרת נידה כשון, נכון? כי אחרת כולם, כל שבוע הולך להיות קרב מי הולך להיות בחוקי תלמיד חכם. הכהן, כולם יודעים שהוא לא תלמיד חכם. אנחנו פשוט מקבלים את זה כי זה כהן וכן הלאה. אוקיי.

הנקודה המטא: שימוש בהלכה למוסר הופך הכל לגרוע יותר

ואז אנחנו צוחקים. אבל זה רק אני מראה לך שזה לא פשוט. זה ההיפך. ואתה משתמש בהלכה למוסר שלך, אתה הופך הכל לגרוע יותר. כי הלכה היא זה, אתה מבין מה אני אומר? הוא אמר שזה צריך להיות על מוסר או איזה מקום שזה צריך להיות הלכה.

האתגר הלשוני של החזון איש והטיעון הנכון נגד המוסר

המורכבות של המשנה: עליות כדוגמה

כמו שמשה אמר, המשנה אומרת מדרכי השלום [מדרכי שלום: למען השלום], נכון? כי אחרת כולם, כל שבוע הולך להיות קרב—מי הולך להיות טעם תוכחים [תלמיד חכם: תלמיד חכם]? חוקים, הכהן, כולם יודעים שזה לא טעם תוכחים, אנחנו פשוט מקבלים את זה כי זה כהן וכן הלאה.

אוקיי, וכך בכל מקרה זה—אבל זה רק אני מראה לך שזה לא פשוט, זה ההיפך.

הבעיה המרכזית: שימוש בהלכה למוסר

ואתה משתמש בהלכה [דין יהודי] למוסר שלך, אתה הופך הכל לגרוע יותר, כי הלכה—אתה מבין מה אני אומר? הוא אמר, אתה צריך להיות, לפי רוב המילים, פשטני, אתה צריך להיות הלכה, כי הלכה היא ברורה.

לא, הלכה היא לא ברורה.

במילים אחרות, מה שאתה צריך להיות זה משהו שנקרא—איך אתה עושה את זה—משהו שנקרא חכמה מעשית לישו [פרונזיס: חכמה מעשית אריסטוטלית]. זה הדבר היחיד שבאמת הולך לעזור. וההלכה לא נותנת לך את זה גם כן.

הסתירה הפנימית של החזון איש

או ללמוד הלכה, אפילו בדרך של החזניש [החזון איש]—אתה רואה את החזניש עצמו, וזה באמת מוזר שהחזניש נכנס, לא רק במקרה הזה, במקרים רבים הוא נכנס לאותו דבר.

ומצד אחד, הוא מבין מאוד טוב איך ההלכה ניתנת לדעת של ההלכים [פוסקי הלכה]. זה לא כמו כללים.

ואז כשהוא חושב שמשהו הוא הכלל, הוא ההלכה, אז הוא חושב שכולם האחרים זה בגלל שהם לא חושבים על הלכה ברצינות.

כמובן, זה נכון שיש חלק אחד של הלכה שזה רשימת הנשיא, ה—מי שהוא השייך [שופט], צריך להיות—אבל זו שאלה אחרת. זו שאלה פוליטית. מי השייך?

אבל בכל מקרה, זו בעיה כללית.

דוגמאות הלכתיות למורכבות מובנית

אבל מה שאני מראה לך זה שתמיד יש הלכה שהיא פקעת [נפסקה/נקבעה]. ובאמת, הרב אולי גם, עם הגבאי דסנהדרין [מנהל הסנהדרין], הם יכולים לעשות מה שהם רוצים כפי שהם רואים לנכון, נכון? זה בעלי רואה [אנשי שיקול דעת/דיסקרציה].

תלמיד: אם שתי [שולחן ערוך: קוד של דין יהודי] עשה את זה…

מורה: כן, זה במפורש נגד ההלכה. אני אומר אפילו בתוך [בתוך] ההלכה. הוא אומר שיש הלכה של עושה והשם [מי משתחווה ראשון לפני התורה], של משיקונל תו ליקרית [התייחסות לא ברורה]. יש גם הלכה של מבח מתור אתצלב [שדעתו נכונה], של מי הנכון…

זה דבר אמיתי. ההלכה, אם אתה לומד הלכה, אם אתה התשובה [תשובה] הזו של סנהדרין בעל [התייחסות לא ברורה], זו תשובה של האסקן פשט נאגודה [אגודה], אבל אוקיי.

זה מראה לך הרבה יותר מורכבות של המציאות מזה.

מה החזון איש היה צריך לומר

והסיבה—זו הסיבה שאני חושב שהסיבה שאנחנו צריכים לומר שהלכה טובה יותר ממוסר היא לא בגלל שהלכה היא בהשם [מאת אלוהים/מהשם] או מוסר הוא לא בהשם—זה דבר מאוד טיפשי, כי ניש [החזון איש] אומר את זה כי זה שלו—זו הסיבה שהוא אומר, תגיד את זה.

כי אין לו דרך להסביר איך העולם מסובך ואיך הטוב הוא בדברים האמיתיים. במקום לומר את זה, הוא אומר שהשם עשה את זה טוב. זו בעיה גדולה.

הטיעון הנכון נגד המוסר

אם הוא היה כמוני, הוא היה אומר: אתה מוסר, אתה טיפש. אתה חושב שהטוב הוא במוח שלך, והטוב הוא משהו כל כך פשוט. העולם יותר מסובך. הטוב הוא משהו על המעשים שלך—כמובן שהם צריכים להיות בהתאם למה שהמוח אומר, אבל המוח יותר מסובך ממה שאתה חושב. זה לא רק על הרצון שלך, זה על ההבנה שלך וכן הלאה.

ואז, כמובן שהלכה היא על זה. הוא צודק.

אבל מאחר שאין לו שפה לומר את זה, או אולי יש לו התחייבויות תיאולוגיות לא לומר את זה—אני לא יודע—הוא בסופו של דבר אומר משהו מאוד טיפשי, שאפילו שגוי הלכתית, כי יש גם צד [צד/היבט] שהבחור הזה צודק.

סיפור סיום: “התורה אפילו גדולה יותר”

אוקיי, הלכה. זה סוף השיעור [שיעור] היום.

זה ששאל אותם—אני חושב שהסיפור הזה עליו, תקע [אכן], שאלו אותו: תקשיב, החכם הגדול הזה אמר משהו, וזה כנגדה [נגד זה], מה שזה לא יהיה, משהו. והוא כמו—במילים אחרות, ואולי כשהוא משתמש ברצון השם [רצון האלוהים], זה אומר שאלוהים הוא הרבה יותר מסובך, נכון? הרבה יותר מתוחכם ומסובך מהמוח שלך. אבל זה לא גרסים [התייחסות לא ברורה].

תלמיד: אולי, במילים אחרות, זה מאוד מצחיק שאתה אומר, מהעובדה שהוא אומר רצון השם, הוא מתכוון לכל הדברים האלה שאתה אומר.

מורה: אני חושב, אולי הנקודה היא שהשם חכם יותר אפילו מהם. נכון, נכון, זה מה שאני אומר, כי זה בדיוק מה שהחלמיש [החזון איש] חשב על הדברים האלה.

האם נשתוק?

תלמיד: כן, אני מניח.