Lo Sachmod is the Midda for Lo Tignov Tirtzach Tinaf Taane

Comprehensive Argument Flow Summary: Philosophical Class on Internality, Virtue, and Lo Sachmod

I. Opening and Technical Setup

– Brief technical check on microphone functionality

– Reference to visual indicator showing audio levels

—

II. Recap: The Distinction Between Fake and Real Pnimiyus (Internality)

A. Previous Week’s Conclusion

– Last week concluded a “nosei klalli” (general subject) – the distinction between “fake” and “real” pnimiyus (internality/interiority)

B. Extended Analogy: Jewish vs. Non-Jewish Houses

*[Side Digression – Illustrative Analogy]*

The Goyishe (Non-Jewish) House Pattern:

– Exterior: Beautiful, well-maintained, nice furniture, lights, groomed grass, “curb appeal”

– Interior: Messy, dark, everything kept out on counters

The Yiddishe (Jewish) House Pattern:

– Exterior: Neglected appearance – broken car, uncut grass, abandoned bikes

– Interior: Spotless, clean surfaces, nothing out of place, lots of lights

Explanation: In galus (exile), Jews don’t care about chitzoniyus (externality) – the external is “for the goy that’s going to watch”

Supporting Anecdote: Story of wealthy Jew with new shtreimel being criticized by a poor person. Punchline: “Can you see your shtreimel when you wear it? No. So it’s for me.”

—

III. The Problem with Excessive Internalism

A. The Risk of Self-Reinforcing Loops

– Easy to fall into “self-reinforcing loops” – internal loops that go nowhere

– Being “too internal” creates problems

B. The Kavanah (Intention) Framework

– Traditional dichotomy: Kavanah (inside) vs. Maise/words (outside)

– Quote: “Tefillin without kavanah is like a body without a soul”

C. The Core Problem Identified

Key Argument: A concept of kavanah/interiority that is “not directed towards anything but itself”

– Self-recursive – “like looking in a mirror where you see a thousand mirrors”

– Gets smaller and smaller, leads nowhere

D. The Misunderstanding of Rambam

– People learn Rambam discussing the internal (middos)

– Correct understanding: “Not enough to do correct actions, you have to also be a good person”

– Misinterpretation: People think this means something that “ends by the internal” – focused on itself

E. Concrete Example of False Internality

– “I’m a good person” → “What do you mean?” → “I don’t help anyone, but I feel very much for that pain, I have a lot of empathy”

– Or: “I won’t give you a dollar, but I feel so bad for you”

F. Historical Note

*[Brief aside]*

– This false internality may be connected to Gnosticism/emanation theology

– “A different background of Jewish religion, not the Jewish religion”

– Acknowledged as complex topic requiring more discussion

– Also acknowledged: there IS a correct way of having internal focus (to be discussed later)

—

IV. The Correct Understanding of Middos (Virtues)

A. Central Clarification

Key Thesis: When discussing middos/internal qualities:

– NOT about having correct feelings toward yourself

– IS about having correct intention/feeling/emotion toward the action

B. The Definition Principle

“What defines a good middah is always an action. It’s never an internal feeling.”

– BUT: The middah itself consists of internal feeling, habit, disposition to choose

C. Example: Generosity/Liberality

– The middah is “about the outside, not about itself”

– Claim “I’m generous inside but don’t give much” is almost always false

D. The One Exception (Partial)

– If you have no possessions/money/capacity to share

– Then you could say “I’m as good as I can be but need external tools”

– Aristotle’s position: Even then, you’re only “potentially generous,” not actually generous

– You might be a “good person inside” but this is the ONLY valid case

E. The Love-Action Connection

– Generosity is not “I want to give” but “I love to give”

– This automatically leads to action (if possible)

– Logical consequence: If someone claims to “love being generous” but doesn’t act generously, they are lying

– It’s not merely a contradiction – it’s impossible (barring external obstacles)

F. Rejecting the Common Excuse

– “I have good on the inside, I just have yetzer hara making me not do it” – doesn’t make sense

– Unless there are outside “ikkuvim” (obstacles)

—

V. Interactive Discussion: The Inside-Outside Relationship

A. The Reverse Case (Student raises)

– Someone who “gives, gives, gives” but “inside he’s just dead”

– Response: This is the “normal case” – relates to chinuch (education)

– When you start giving, you don’t feel anything, don’t like it

– You train yourself through action → then you come to like it

B. The Asymmetry of Internal States

Summary of the asymmetry:

– Inside (if real) → automatically leads to outside

– Outside → can be done without inside meaning (doesn’t require inside)

C. The Motivation Question

Initial answer: External education, “shelo lishma” (not for its own sake)

Student pushes: What makes you listen to that someone else?

Teacher’s response: You can always trace back to something you love (e.g., loving listening to authority/that rav)

Deeper question raised: What’s the difference between someone else telling you vs. telling yourself?

– If you decide to do something, you say “I want to”

– But what makes you want to?

– Where does that desire come from?

—

VI. The Foundation of All Education and Motivation

A. The Regression of Motivation

– Student raises: Could motivation be “wanting to be that type of person”?

– Response: Usually the answer traces back to external education (“shelo lishmah”)

– Further regression possible: Do you love wanting to be that person? Or something else?

– Challenge posed: Can you always push back to find “another thing you love”?

B. The Foundation of All Education

– Even education begins with love of something basic: love of pleasure and aversion of pain

– “Pleasure is just a word for what we like” (qualified: “not entirely, but in some sense”)

– Primary education (by others) works through rewards and punishments

– Result: Initially doing correct things for wrong reasons

C. Reframing the Internal/External Distinction

Key Reformulation: Having the middah “in the being” vs. not = the reason (the “for”) behind the action

The Good vs. Bad Person Distinction:

– Good person: Does good for good reasons (loves the good itself)

– Bad person doing good: Does good for wrong reasons

– Example: Giving tzedakah for honor = “not really a tzedakah giver, you’re really an honor looker-for”

D. The Transformation Process (How Wrong Reasons Become Right)

Four mechanisms by which motivation shifts:

1. Power of habits

2. People tend to like what they’re used to

3. You start “seeing the good in it”

4. Seeing the good requires experience – “How do you see the good? Seeing the good is an experience”

– Can see it through others or through doing it yourself

—

VII. Transition: Moving to Specifics – Lo Sachmod as Case Study

A. Course Direction

– Acknowledgment: “These are things we already know… I wonder how much it helps in reality”

– Next section will work through specific good middos – what they are and how to acquire them

– *[Humorous aside: “At least to judge people that don’t have them. That would be more fun.”]*

B. Introduction of Lo Sachmod (Do Not Covet)

Framing: A mitzvah that is “seemingly a middah” – explicit halakha about an internal thing

The Interpretive Problem:

– Some readings: entirely internal → “bad, according to me”

– Correct understanding: internal thing directed towards external action

– Key principle: “The internal becomes very important because the external is caused by it. But not because it’s caused by itself, not because it’s turned towards itself”

Location in Torah: Last of the Ten Commandments (or last two, according to some) – End of Parshas Yitro / beginning of Parshas Mishpatim

—

VIII. Extended Digression: Rabbinic Attitude Toward the Ten Commandments

A. The Surprising Claim

– “The rabbis of the Mishnah and Talmud were not impressed by the Ten Commandments”

– They actively opposed making a big deal of it

– Practical rulings: Don’t put it in tefillin, don’t read it in Krias Shema, don’t put in mezuzah

B. The Heretical Position

– “Apikorsim said the main thing is the Ten Commandments”

– Rabbis opposed this

– Interpretive principle: “Whenever they say ‘apikorsim say that,’ that means there’s a good reason to think that, but it’s wrong”

C. Possible Explanations Considered

1. Political/external: “Don’t wear the hat because they wear the hat” – rejected as insufficient

2. Imbalance argument (student suggestion): Elevating specific mitzvos leads to imbalance at expense of others

3. Speaker’s view: Rabbis opposed “making the mitzvos into a logical system”

– Connected to later figures: R. Yitzchak Abarbanel opposing Ikkarim, Chasam Sofer

D. The Hillel and Shammai Story Reinterpreted

The Ger’s Request: Teach me the whole Torah on one foot

Shammai’s response: “Get out of my life”

– Characterized as “the traditional answer” – refusing to reduce Torah to a summary

– “What is Judaism? Drop dead.”

Hillel’s response: “Judaism is about being good to your fellow man”

– Reinterpretation offered: Hillel was being “nicer,” not offering better theology

– He “acquiesced to that guy’s framing” – diplomatic version of same rejection

– Story is “explicitly framed as Hillel being nicer, not as Hillel having better theology”

E. Critical Textual Point

Correction of common misquotation:

– Common English: “The whole Torah is [X], and the rest is commentary”

– Actual Gemara: Does NOT say “the rest is commentary”

– Says something like: “And now for the rest, come to the beis midrash tomorrow”

– Implication: Hillel gave a klal but did NOT say Torah consists of elaborating that generalization

F. The Skverer Rebbe Analogy

– Story of Skverer Rebbe (Rabbi Yaakov Yosef Twersky) with newspaper students

– First lesson of Chassidus: “Everything is השגחה פרטית (divine providence)”

– Teaching method: Only proceed to second lesson after first is internalized

– Application to Hillel: “Love your neighbor” is the first lesson; come back when you understand it

– The convert never came back (implying he never truly internalized it)

G. Speaker’s Preferred Interpretation: Rejection of Ecstasy-Seeking

– The convert was seeking religious ecstasy (“caught God in a bottle”)

– Shammai’s response: Rejection of this ecstasy-seeking approach (“this is not our religion”)

– Hillel’s response: Same message as Shammai, just diplomatically delivered

– Hillel gave the most basic, simple human teaching: “What is hateful to you, don’t do to others”

– Both rabbis were deflecting the seeker’s misguided expectations

H. The Problem with “One Rule” Thinking

– Ancient rabbis (Mishnah/Talmud era) were not fans of excessive rationalization

– Finding “one rule from which everything follows” was viewed skeptically

– Qualification: Some generalization is unavoidable (that’s what understanding *is*)

– But they opposed doing *too much* of it

*[Side note]:* Aristotle also opposed this tendency – his critique of certain Platonists

I. The Catechism Critique

– Why do Jews have such long books instead of a small catechism?

– Answer: “You’ve got to live a life” – can’t reduce it to principles

– Principles extracted from life lose their meaning

J. Chassidic Illustration of Anti-Systematization

– Q: “What is the יסוד (foundation) of Chassidus?”

– A: “Come every week to the Rebbe’s טיש”

– Q: “What is the teaching of [this shiur]?”

– A: “There is no teaching – you come every week, develop that kind of mind, live that kind of life”

– Key insight: Torah cannot be “bottled and sent down the ocean”

K. The Danger of Bottled Principles

– Someone finds your principles, creates a new religion

– You visit and find them doing “weird things”

– They say: “I followed your principles!”

– Response: “זה לא עובד ככה” (It doesn’t work like that)

– This is the real reason for opposition to over-systematization

—

IX. Historical Genealogy of the “Ten Principles” Idea

A. The Chumash’s Own Emphasis

– עשרת הדברות repeated twice (Exodus and Deuteronomy)

– Nearly word-for-word repetition (only ~20 words different)

– Nothing else in Torah has this kind of repetition

– Clearly seen as central already in the Chumash itself

– *[Note: Not mentioned again elsewhere in Tanakh]*

B. Philo of Alexandria as Key Figure

– Identification: Jewish contemporary of the Tannaim

– Called “Yedidya” by Rabbi Menachem Azariah (Hebrew translation of “Philo”)

– Wrote book on Ten Commandments showing how they include all mitzvot

– Three volumes detailing how all commandments derive from the Ten

– Claim: Philo invented/formalized this systematic approach

C. Transmission Question

– Medieval rationalists and mystics all say similar things to Philo

– Possible explanations:

– Secret manuscript transmission

– Genealogy from Philo to Rav Saadia (Rambam suggests something like this in פרק אלף)

– Or simply: it’s obvious from the text itself

D. Earlier Midrashic Precedents

– Midrashim already show פרשת קדושים and פרשת משפטים as interpretations of עשרת הדברות

– ירושלמי: קריאת שמע corresponds to עשרת הדברות

– Philo didn’t entirely invent the idea, but formalized it significantly

—

X. The Paradox of the Ten Commandments’ Content

A. Ibn Ezra’s Observation

– All Ten Commandments are things we don’t need revelation to know

– They are simple, obvious moral truths (except possibly one)

B. The Absurdity Highlighted

– God’s dramatic theophany: mountain on fire, divine chariot, world silenced

– Then God speaks and says… “Please don’t murder anyone”

– Rhetorical point: Why the elaborate divine revelation for obvious moral content?

C. Ibn Ezra’s Core Argument

Thesis: All Ten Commandments except one are things every person would agree to

The Exception: “Anochi” (I am Hashem your God) / Shabbos

– These require explanation because they’re not self-evident

D. Textual Proof for Which Commandments Need Explanation

Key Insight: The Torah itself indicates which commandments need explanation by *including explanations within them*

Analysis of Each Commandment:

1. Anochi/Lo Yiheyeh – Has explanation: “כי אנכי אל קנא” (for I am a jealous God)

2. Lo Tisa (Don’t take God’s name in vain) – Has explanation: “כי לא ינקה ה'” (God won’t forgive)

– Once you know God exists, not swearing falsely is obvious

3. Shabbos – Has explanation: “כי ששת ימים עשה ה'” (for in six days God made…)

– *[Side note: They already knew Shabbos from Mitzrayim/Marah]*

4. Honor Parents – Has “l’maan” (so that) – a reward/promise, but the command itself is obvious

5. Final Five (Don’t murder, adultery, steal, false witness, covet) – No explanations given

– They’re self-explanatory; adding “because God will punish” would *ruin* them

—

XI. The Nature of “Self-Evident” Moral Truths

A. Clarification: “Simple” ≠ “Already Known”

Critical Distinction:

– “Simple” does NOT mean everyone already knew it before being told

– Proof: Cain was the second human and was a murderer – obviously didn’t think murder was wrong

– Many cultures and generations don’t know these truths

What “Simple” Actually Means:

– When told, it becomes its own proof

– You don’t need external verification (miracles, proofs, authority)

– It’s “as clear as the seven heavens opening up”

– Reference to: “מן השמים אתם ראיתם” (from heaven you saw)

B. The Griz/Reb Chaim Brisker Point

*[Brief Tangent]*

– Lo Tirtzach – the warning (azharah) comes from this verse

– But the concept was already established in “כי אדם בדמו” (Noahide laws)

– The Torah writing it is what makes it “pashut” (simple/clear)

C. Critique of Rav Saadia Gaon’s “Mitzvos Sichliyos”

Rambam’s Criticism (from Shemoneh Perakim, Chapter 6):

– Rambam’s Position: There’s no such thing as “mitzvos sichliyos” (rational commandments)

– “Sichli” (rational/intellectual) applies only to God Himself and His angels

– Nothing in Olam Hazeh (this world) is truly “sichli”

Apparent Contradiction:

– Rambam elsewhere says practically everything is “sichlios” – there’s no such thing as “chok” (inexplicable decree)

Resolution – Different Meanings of “Sechel”:

– Rav Saadia thought anything that “sounds reasonable” is “sechel”

– Rambam: “Sounding reasonable” is irrelevant (“nisht shayach”)

D. Reframing the Question the Commandments Answer

Not a Question of Metaphysical Truth:

– There isn’t simple metaphysical truth that says “you shouldn’t kill”

– (In complex sense, yes – that’s why God said Lo Tirtzach)

The Actual Question Being Answered:

– “What would be a good rule for organizing society/life?”

– What rule should we put in our Aron Kodesh?

– How should we relate to other human beings?

Types of Answers to “What’s a Good Rule?”:

1. Revelation: “An angel told me” – external authority

2. Argumentation: Extended proofs (e.g., Milton Friedman on free markets, experiments, books)

– This is NOT self-explanatory or self-evident

3. Self-Evident Proposals: When stated, they explain themselves

– “Don’t murder” – everyone recognizes it as a good rule

– Maybe you didn’t think of it before

– Maybe you initially thought “greatest murderer wins”

– But once proposed, it’s obviously a good proposal

– Doesn’t need further explanation

—

XII. The Problem of Moral “Obviousness” – Classroom Debate

A. Initial Challenge: Why Is “Don’t Murder” a Good Rule?

– Teacher poses provocative question: “Explain what’s wrong with murder exactly”

– Claims the rule only *seems* obvious after being told

– “I think it’s a terrible rule. Explain.”

B. Student Objections and Teacher’s Responses

Student Argument 1: Society would be better if you “weed out the bad”

– Teacher’s Counter: “Lo tirtzach” (don’t murder) refers to killing *good* people

– Murder by definition = unjustified killing

– “When you say you can justify a bunch of murders, you’re not talking to me”

– Parshas Mishpatim addresses justified killing separately

Student Argument 2: The lion and goat analogy – killing for survival

– Student suggests some killing is justified (like a lion eating to survive)

– Teacher’s Response: Those killings are justified *for the lion* – that’s survival, not murder

– The commandment addresses unjustified killing specifically

C. The Core Epistemological Point

– Teacher’s claim: There was no prior “understanding” that murder was wrong

– Key insight: “You keep thinking that revelation comes to go against something someone thought otherwise. Nobody thinks things otherwise.”

– Not being clear ≠ thinking the opposite was good

– Rather: “Nobody considered it” at all

D. The Barrier to Understanding

– “You can’t even imagine this because you’re so with Hashem, so Jewish”

– Students are so convinced by revelation that they can’t conceive of a pre-revelation mindset

– When told someone thought differently, students imagine “fancy, weird shtiglach Torah”

– Teacher: “I’m telling you in the way… imagine someone comes. I can’t even tell it to you because it’s very hard to imagine a different world.”

—

XIII. The Wheel Analogy – Extended Illustration

A. Setup: The Invention of the Wheel as Paradigm

– Someone invented the wheel – what did people think before?

– After invention: “no normal person uses anything besides four wheels anymore”

– But the invention wasn’t *reasoned into* – it was discovered

B. Socratic Dialogue on How Wheels Work

*[Extended classroom exchange attempting to explain wheel mechanics]*

Teacher’s Challenge: Explain why a wheel makes schlepping easier

– Student: “Instead of picking up a chair, it helps me drag it”

– Teacher: “You’re still dragging it… why would a wheel make it easier?”

The Friction Puzzle:

– Wheel has just as much friction as dragging

– “You touching the ground the whole time”

– “The wheel doesn’t make you pick up. You never go off the ground”

– “If you would fly, I can understand… but as long as you’re schlepping along the ground, who cares if it’s turning or not?”

Teacher’s Point:

– You need physics/mechanics to actually explain how wheels work

– “It’s not obvious. You don’t know the answer”

– The explanation requires significant theoretical work

C. The Pre-Invention Mindset

– Before the wheel: People thought friction would be the same whether turning or not

– “That’s what they thought before, until the guy invented a wheel and he saw that there’s some difference even if he didn’t know how to explain theoretically”

– The wheel *adds* problems (axle, free spinning mechanism)

– Yet empirically it works better

D. Application: You Never Would Have Invented It Either

– “You would never have thought of it also. You just received it, thank you very much”

– Provocative thought experiment: “Maybe there’s something as simple as that that would make you be able to fly without an engine… you just didn’t think of it because it sounds crazy”

*[Side Note – Humorous tangent about triangle wheels]*

– Student/teacher exchange about whether triangles would be better

– Logic: “Minimize touching the earth. So if it’s a triangle, you can only touch the point”

– Reveals that wheels work “in a more complicated way than I pretended before”

– Reference to government research on square/triangle wheels for certain purposes

—

XIV. The Theological Conclusion: Moral Inventions

A. Parallel to Physical Inventions

– “There’s also moral inventions or social inventions that are the same”

– Not that people thought murder was *good* (like “some weird anti-moralist” theory)

– Rather: The concept simply wasn’t formulated

B. Student’s Synthesis

– “The curse of being a Jew is that you can never not be a Jew because you always do the things they’re doing”

– Once you have the revelation, you can’t un-know it

C. Teacher’s Final Formulation

– These are “great inventions, so great that they show themselves by being invented or being revealed”

– Critical distinction: “It’s not clear that you can get to it by reasoning yourself into it”

– “Maybe you could find reasons for it afterwards, but it’s not clear”

D. Reframing the Sheva Mitzvos Bnei Noach (Seven Noahide Laws)

– Teacher’s position: Not correct to say these are “reasonable” in the sense that everyone naturally thinks them

– “Everyone thinks them *after* they were invented and told to you”

– Response after revelation: “Obviously we should be doing that. What were we thinking until now?”

– Answer: “We weren’t thinking, or we weren’t thinking about this question even”

E. The Nature of Revelation

– “Even just making it into a question is already a great revelation”

– Demonstrated by how hard the teacher has making “simple things into questions” for the class

– This explains why Sinai revelation consists of “ten simple things” rather than complicated ones

– The simplicity *is* the profundity – making the obvious into explicit commandments

—

XV. Deepening the “Revelation Creates the Concept” Argument

A. The Wheel Analogy Extended to Murder

– Student raises: A wheel had no prior concept, but murder existed as an event (people did kill)

– Teacher’s response: The *event* of killing existed, but not the *concept* of murder

– “Cutting off a brother’s head” before revelation = just removing an obstacle

– “The guy was in my way, I cut off his head. What’s it got to do with murder?”

B. The Linguistic/Conceptual Point About “Lo Tirtzach”

– “Lo Tirtzach assumes that there’s Tirtzach”

– But before “Lo Tirtzach,” the word “Tirtzach” only means “something that’s lo [forbidden]”

– There is no “Tirtzach she’ken” (permitted murder) – the concept is inherently negative

– Notes: Targum translates “Lo Tirtzach” as something like “don’t kill someone who is [innocent]” – already building in the moral category

C. Killing vs. Murder Distinction

– Killing before revelation = “just getting rid of a problem”

– Analogy: Moving a chair doesn’t require justification; similarly, pushing someone out of your way

– Murder as a *category* only exists post-revelation

– “Lo Tirtzach reveals to you murder. Murder is a bad thing that you don’t do.”

D. Nature of Revealed Truth

– “True in the sense of a good way to live, not in the sense of being an absolute truth”

– Same principle applies to: gneivah (theft), tachmod (coveting)

—

XVI. The Exception: Shabbat Requires Explanation

A. Why Shabbat is Different

– Only commandment that comes with a reason given

– Observation: The explanation doesn’t tell you *why to rest* (that’s obvious – “I give you a day off, you don’t ask questions”)

– It only explains *why the seventh day specifically*

– “Why not every sixth day? Oh, I’ll tell you why.”

—

XVII. Summary Statement on Aseret HaDibrot

A. All Ten Are Revelatory

– Anochi and Lo Yihyeh = theological foundations

– Kibud Av Va’em = universally accepted

– *[Side Digression]* – 1960s revolution as “meridah” (rebellion) – an inversion, not an absence of the concept

– “The worst situation is that you don’t even need that” – current cultural moment

– But naturally we’d revert because “that’s really how the world works”

B. The Commandments as Foundations for All Law

– By being “extremely obvious,” they are also “extremely basic”

– All complicated halakhot are “ways of putting together these things”

– Claim: Every law in Mishpatim is a detail of one of these ten

—

XVIII. Lo Tignov (Don’t Steal) as Generative Principle

A. Examples of Derivative Laws

– Hashavat Aveidah (returning lost objects) – based on Lo Tignov

– Gneivat Da’at (deception) – “a kind of tignov also”

– Tort law (“you broke my thing, you took something away”)

B. Lo Tignov’s Core Meaning

– “What is yours, don’t take away”

– Almost tautological: “What is not yours doesn’t belong to you”

C. Student Question: Does Lo Tignov Introduce Ownership?

– Teacher: “I think so” – not necessarily historically, but conceptually

– Could imagine a world where Lo Tignov doesn’t make sense (like Lo Tirtzach)

– Reference to Kayin as origin of ownership/boundaries

– Bereishit tries to establish these concepts

– All hilchot kinyanim (laws of acquisition) = answering “what is Lo Tignov”

—

XIX. The Problem of Lo Sachmod (Don’t Covet) – Setting Up Ibn Ezra’s Question

A. First Problem: Textual Anomaly

– Unlike other commandments, Lo Sachmod doesn’t state simply and stop

– Has a long list of objects

– Repeats itself (appears twice)

– “Something is weird”

B. Second Problem: Conceptual Obscurity

– “I don’t even know what it means”

– If meaning is unclear, how can it be “simple” like the others?

C. The Thought Experiment

– If any other commandment were missing (Lo Tignov, Lo Tirtzach, Shabbat, Lo Tisa), people would notice something basic is absent

– But if Lo Sachmod were missing? “Makes sense. Solves more problems than it costs.”

– Joke: “I found a new ktav yad [manuscript] that doesn’t have Lo Sachmod”

D. Student Suggestion

– Could Lo Sachmod be a “synopsis of it all”?

– Teacher: “It could be. I think it is. Not a synopsis. Something to do with it all.”

—

XX. External Actions vs. Internal Character: The Framework

A. The Four External Prohibitions

– Lo tirzach (murder), lo tin’af (adultery), lo tignov (theft), lo ta’aneh (false witness)

– These are external actions done to other people that are bad

B. The Insufficiency of External Compliance

– “It’s not enough to not steal. You have to be a nisht gannav” (not-a-thief as identity)

– This framing is notably absent from Ba’alei Mussar literature

– Critique of Mussar movement: “They’re somewhat a little bit too caught up in interiority that doesn’t refer to anything”

C. The Internal Dimension of Each Prohibition

– Don’t be jealous (kina) = “don’t be an internal gannav”

– Don’t imagine adultery = “don’t be an internal no’ef”

– References Jesus’s teaching: “you’ve already slept with her in your heart”

– Key principle: Internal states must refer to external actions, not exist independently

D. Why This Matters Practically

– “Most of us are not going to be ganavim and rotzchim and m’nafim” – we pass the external tests

– The Aseret HaDibrot addresses what most people actually struggle with

– Gemara: “Ashrei mi shelo chamad” (praiseworthy is one who doesn’t covet) – seems odd since “nobody does it,” yet “in some sense, we all do it”

—

XXI. The Trust Argument: Internal States and Character

A. The Untrustworthiness of Pure Self-Control

– “None of you would trust someone that’s like the ideal Brisker” who says: “I think I should murder you but I’m having great hisgabrus (self-mastery)”

– Such a person should redirect aggression elsewhere

– Critical distinction: The Gemara doesn’t claim such self-control makes you a *better* person – “It’s just what’s right to do”

B. The Asymmetry of Internal States

– Someone who lacks the internal positive quality (mida pnimis) “is not a bad person”

– But someone with murderous desires controlled only by willpower is fundamentally problematic

– Universal agreement on this intuition

—

XXII. Lo Sachmod as the Key to the Aseret HaDibrot

A. Structural Argument

– If Aseret HaDibrot represents “something basic” about being a good person, it must include the internal dimension

– Lo Sachmod (don’t covet) is where this appears

– Not the teacher’s innovation: “It says in the Midrash, it says in the Rambam”

B. The Interpretive Move

– Lo Sachmod is saying: “Of course those are things you shouldn’t do. I want to tell you something – you should not want to do them either”

– This prompts self-examination: “Do I want to ganve?”

– Most people genuinely don’t want to steal – “you have that middah”

– Foundational claim: “I think otherwise nothing would start. Most people would be killing if they wouldn’t have that middah”

—

XXIII. Technical Analysis: Lo Sachmod Is Not a New Object

A. Why Multiple Words in Lo Sachmod?

– Lo Sachmod is “not a new thing” – not really a separate mitzvah with its own object

– Against the view: that Lo Sachmod is a “mitzvah shebelev which refers to your heart” independently

– Teacher’s position: “It’s a mitzvah shebelev but like all mitzvah shebelev refers to an action”

B. Specific Applications

Lo Sachmod Beit Re’acha (neighbor’s house):

– Means: Don’t want your friend’s house enough to go to beit din and claim you bought it with false witnesses

Lo Sachmod Eishet Re’acha (neighbor’s wife):

– Connected to lo tin’af but distinct

– Clarification: Lo tin’af doesn’t mean “don’t have hirhurei nus” (lustful thoughts)

– Random lustful thoughts are a separate issue: “you should be turning and learning and not wasting your great mind and imagination on imagining nonsense”

– Lo sachmod eishet re’acha means: “don’t be the kind of guy that wants to and likes to sleep with his neighbor’s wife”

C. The Jealousy Distinction

– Not Lo Sachmod: Seeing a friend’s wife and thinking “that’s a beautiful woman, would be nice”

– This “causes bad things” but isn’t the prohibition

– Is Lo Sachmod: “That guy has such a beautiful wife. Who gave him the right to have a nice wife? I think I should get it”

– This is jealousy leading to action

—

XXIV. Biblical Paradigm: King David and Achav

A. King David Reference

– Briefly mentioned as example of someone who acted on Lo Sachmod

B. Achav as Primary Paradigm (Rambam’s Example)

– The story: Achav wanted Navos’s vineyard adjacent to his property

– Offered to buy it or trade for a better one

– Navos refused: “This is my father’s vineyard, I’m not giving it to you”

– Achav told his wife Jezebel, who arranged to take it anyway

C. The “Only Kings” Principle

– Teacher’s brother’s teaching: “Only kings are over on Lo Sachmod”

– Regular people lack the power to act on coveting

– “Even that [coveting] just comes to me because I’m not the king”

– Without power, one doesn’t even have the “sign” of Lo Sachmod

D. Jezebel’s Foreign Perspective

– She was from Tzur (Tyre) – “didn’t have the Jewish tradition that a king can’t really do anything”

– Contrast: “Kings get things, they don’t ask”

– Apologetic point: “Even the bad Jewish king would never do this” – required a non-Jew to suggest it

—

XXV. Extended Digression: The Difficulty of Taking Money in Jewish Law

A. The Principle of Burden of Proof

– “Hamotzi mei’chaveiro alav ha’ra’ayah” (one who extracts from another bears the burden of proof)

– Taking money from someone is described as “the hardest thing” in Halacha

– Contrasted with other areas of law where we’re more lenient with doubts

– Money (“gelt”) is treated as the ultimate “reisa” (evidence of possession)

B. Anarchist Tendency in Halakha

– “The original Judaism is very little power for anyone, can’t do anything to anyone”

– Beit din has minimal power unless absolutely certain

– Principle of “kol d’alim gavar” (whoever is stronger prevails) – possessor presumed correct

– Rhetorical formulation: “Are you so sure that the Ra’avad is wrong that you take money out of my pocket?”

C. The Navot Story as Illustration

– The Setup: Ahab wanted Navot’s vineyard; his wife said “you’re a king, you can take it”

– The Legal Maneuver: They conducted “the only legal execution in the history of the Bible”

– With proper witnesses (edim) and warning (hasra’ah)

– Charged Navot with “megadef” (blasphemy) – “mevarech Elokim u’melech”

– [Side note: Rav Schachter’s observation that despite many capital laws, only one person was executed with full halakhic procedure]

– [Side reference: Susanna story in Daniel – similar framing with false witnesses]

D. Elijah’s Accusation: “HaRatzachta VeGam Yarashta”

– Ahab’s defense: “I’m not a murderer! It was a Beis Din ruling!”

– The Multiple Violations:

– Lo Tirtzach (murder)

– Lo Tignov (theft)

– Lo Ta’aneh (false witness)

– But the Root Violation: Lo Sachmod

– He wanted what wasn’t his

– Real estate is non-fungible (“location, location, location”)

– His kingship made him believe he could take it

– “That’s called Lo Sachmod”

—

XXVI. Lo Sachmod as the Source of Character-Based Ethics in Torah

A. The Synthesis Statement

– Lo Sachmod is “the wanting” behind all four previous dibros

– Described as “מצוה שבלב המסיח למעשה הרעה” (commandment of the heart that leads to evil action)

– Key Question Answered: “Where does it say in the Torah you have to have good middos?”

– Answer: Lo Sachmod – specifically the middah of not being a ganav (thief in character)

B. Reference to Other Sources

– Rav Chaim Vital cited (people worry about middos)

– Rambam’s “v’halachta bidrachav” mentioned as another source

– But Lo Sachmod specifically addresses the middah of not wanting others’ things

—

XXVII. The Ibn Ezra’s Question and Various Answers

A. The Practical Problem

– Ibn Ezra asks: “What if I do [desire]?”

– Sefer HaChinuch’s answer: “Psychotherapy, figure it out. Not my problem.”

– This is described as “guilt therapy” – the Torah commands it, implementation is your responsibility

B. Philo’s Misreading vs. Correct Translation

Philo’s Interpretation (Rejected):

– Interpreted Lo Sachmod as “don’t have appetite/desire” (epithymia in Greek)

– Connected to Platonic framework: desire is the problem, follow reason instead

– Teacher’s verdict: “He’s wrong. He read the wrong translation.”

Correct Understanding:

– Lo Sachmod means “wanting someone else’s thing too much”

– This is a specific middah that Aristotle discusses (teacher forgot the Greek term)

– Attribution: “Not my vort” – Harry Wolfson and others noticed this distinction

C. Counter-Position Acknowledged

– Some meforshim do interpret Lo Sachmod as “not to have ta’avos” (desires)

– This would be “an entirely, fully internal pshat” – don’t be someone who follows desires without control

– But the peshat of the posuk supports the “rei’echo” (neighbor’s property) reading

—

XXVIII. Digression: The Two Lo Sachmods and Related Questions

A. Textual Observation

– There are two Lo Sachmods in Aseres HaDibros

– Teacher’s question: “Why not four Lo Sachmods?”

– Answer: “Stylistic” – not a serious difficulty

B. The Mechilta on Shidduchim

– Hava amina: Lo Sachmod would prohibit asking for a shidduch (“v’ritah l’vni”)

– Resolution: Legitimate pursuit is permitted

– “P’nuya is mutar l’histakel bah, mutar l’achmod”

– The issur depends on the plan/character: if rejection leads to force, that’s Lo Sachmod

—

XXIX. Extended Digression: Z’nus and Related Prohibitions

A. Question Raised: Where is Z’nus in Aseres HaDibros?

– Lo Sin’af only covers eishes ish (married woman)

– What about a p’nuya (unmarried woman)?

B. Various Positions Discussed

– Rambam’s chiddush: It’s a d’oraisa (kadeisha)

– Ra’avad disagrees

– Machlokes Mechaber and Rema on pelegesh (concubine)

– Ra’avad: “More traditionally Jewish” – didn’t hold melech has specific privileges

– Rav Saadia Gaon: Z’nus is included in Lo Sin’af; also says kashrus is part of Lo Sachmod

C. Alternative Framework

– K’deishah prohibition could be understood as:

– A problem of ta’iva (desire), OR

– She doesn’t belong to you, she belongs to herself

– Both explanations possible

—

XXX. Final Synthesis: Lo Sachmod as Pure Internality

A. The Core Thesis Restated

– Lo Sachmod is “the internal of all these things”

– Lo Sin’af, Lo Tirtzach, Lo Tignov – Lo Sachmod is the internal dimension of each

B. Critical Clarification

– Lo Sachmod adds no new prohibited actions

– “There’s no ma’aseh that is assur mitzad Lo Sachmod that we’re not already osser”

– Whatever is Lo Tignov is also Lo Sachmod

– The prohibition works in two ways:

1. It leads to the external violations

2. “It’s itself a bad thing because you’re a bad person for wanting that”

C. Rabbenu Yonah’s Clarification on Coveting

What Lo Sachmod Does NOT Mean:

– Wanting to have the same thing someone else has

– Example: Seeing someone’s beautiful car and wanting one like it – “That’s not Lo Sachmod”

– “There’s enough in the store”

What Lo Sachmod DOES Mean:

– “I want *his* car” – specifically his, not one like it

– Leading to: “I’m going to take it away from him”

– Method: Lo tignov (theft)

– If he won’t give it: Lo tirtzach (murder)

– Chain of prohibitions: Coveting → Theft → Murder

D. Methodological Caveat

– Teacher acknowledges: “To really justify this I have to get into the whole sugya”

– “It’s not so simple, I might be wrong”

– But sufficient for the shiur’s purposes

– Will present Ibn Ezra’s answer(s) to the Lo Sachmod problem in future sessions

—

Structural Note

The class moves from general principles about internality and virtue, through an extended treatment of the Ten Commandments’ nature as revelatory “moral inventions,” to a detailed analysis of Lo Sachmod as the key to understanding character-based ethics in Torah. Multiple digressions explore rabbinic attitudes toward systematization, the nature of self-evident moral truths, and halakhic principles about property and power. The central thesis emerges that Lo Sachmod functions as the internal dimension of the preceding prohibitions, representing the Torah’s demand not merely for correct action but for correct character – while insisting that this internal dimension must always refer to external actions rather than existing as self-referential interiority.

סיכום מקיף של מהלך הטיעון: שיעור פילוסופי על פנימיות, מידות ולא תחמוד

I. פתיחה והכנה טכנית

– בדיקה טכנית קצרה של תקינות המיקרופון

– התייחסות למחוון ויזואלי המציג רמות שמע

—

II. חזרה: ההבחנה בין פנימיות מזויפת לפנימיות אמיתית

א. סיכום השבוע הקודם

– בשבוע שעבר סיימנו נושא כללי – ההבחנה בין פנימיות “מזויפת” לפנימיות “אמיתית”

ב. משל מורחב: בית יהודי לעומת בית גויי

*[סטייה צדדית – משל להמחשה]*

דפוס הבית הגויי:

– מבחוץ: יפה, מטופח, רהיטים נאים, אורות, דשא מטופח, “מראה חיצוני מושך”

– מבפנים: מבולגן, חשוך, הכל מונח על השיש

דפוס הבית היהודי:

– מבחוץ: מראה מוזנח – מכונית שבורה, דשא לא גזום, אופניים נטושים

– מבפנים: נקי לחלוטין, משטחים נקיים, שום דבר לא מונח בחוץ, הרבה אורות

הסבר: בגלות, יהודים לא אכפת להם מחיצוניות – החיצוני הוא “בשביל הגוי שיסתכל”

אנקדוטה תומכת: סיפור על יהודי עשיר עם שטריימל חדש שנתקף ביקורת מאדם עני. הפואנטה: “אתה יכול לראות את השטריימל שלך כשאתה לובש אותו? לא. אז זה בשבילי.”

—

III. הבעיה עם פנימיות מוגזמת

א. הסיכון של לולאות מתחזקות עצמית

– קל ליפול ל״לולאות מתחזקות עצמית” – לולאות פנימיות שלא מובילות לשום מקום

– להיות “פנימי מדי” יוצר בעיות

ב. מסגרת הכוונה

– הדיכוטומיה המסורתית: כוונה (בפנים) לעומת מעשה/דיבורים (בחוץ)

– ציטוט: “תפילין בלי כוונה זה כמו גוף בלי נשמה”

ג. הבעיה המרכזית שזוהתה

טיעון מפתח: מושג של כוונה/פנימיות ש״לא מכוון לשום דבר חוץ מעצמו”

– רקורסיבי עצמית – “כמו להסתכל במראה שבה רואים אלף מראות”

– הולך ומתכווץ, לא מוביל לשום מקום

ד. אי-ההבנה של הרמב״ם

– אנשים לומדים את הרמב״ם שדן בפנימי (מידות)

– הבנה נכונה: “לא מספיק לעשות מעשים נכונים, צריך גם להיות אדם טוב”

– פירוש שגוי: אנשים חושבים שזה אומר משהו ש״נגמר בפנימי” – ממוקד בעצמו

ה. דוגמה קונקרטית לפנימיות מזויפת

– “אני אדם טוב” ← “מה הכוונה?” ← “אני לא עוזר לאף אחד, אבל אני מרגיש מאוד את הכאב הזה, יש לי הרבה אמפתיה”

– או: “אני לא אתן לך דולר, אבל אני מרגיש כל כך רע בשבילך”

ו. הערה היסטורית

*[הערת אגב קצרה]*

– פנימיות מזויפת זו אולי קשורה לגנוסטיציזם/תיאולוגיית האצלה

– “רקע אחר של הדת היהודית, לא הדת היהודית”

– הוכר כנושא מורכב הדורש דיון נוסף

– גם הוכר: יש דרך נכונה להתמקדות פנימית (יידון בהמשך)

—

IV. ההבנה הנכונה של מידות

א. הבהרה מרכזית

תזה מפתח: כשדנים במידות/תכונות פנימיות:

– לא מדובר על רגשות נכונים כלפי עצמך

– מדובר על כוונה/רגש/רגש נכון כלפי המעשה

ב. עקרון ההגדרה

“מה שמגדיר מידה טובה הוא תמיד מעשה. זה אף פעם לא רגש פנימי.”

– אבל: המידה עצמה מורכבת מרגש פנימי, הרגל, נטייה לבחור

ג. דוגמה: נדיבות

– המידה היא “על החוץ, לא על עצמה”

– הטענה “אני נדיב בפנים אבל לא נותן הרבה” היא כמעט תמיד שקרית

ד. היוצא מן הכלל היחיד (חלקי)

– אם אין לך רכוש/כסף/יכולת לחלוק

– אז אתה יכול לומר “אני טוב ככל שאני יכול להיות אבל צריך כלים חיצוניים”

– עמדת אריסטו: גם אז, אתה רק “נדיב בפוטנציאל,” לא נדיב בפועל

– אתה אולי “אדם טוב בפנים” אבל זה המקרה התקף היחיד

ה. הקשר בין אהבה למעשה

– נדיבות היא לא “אני רוצה לתת” אלא “אני אוהב לתת”

– זה מוביל אוטומטית למעשה (אם אפשרי)

– מסקנה לוגית: אם מישהו טוען ש״אוהב להיות נדיב” אבל לא פועל בנדיבות, הוא משקר

– זו לא סתם סתירה – זה בלתי אפשרי (למעט מכשולים חיצוניים)

ו. דחיית התירוץ הנפוץ

– “יש לי טוב בפנים, פשוט יש לי יצר הרע שגורם לי לא לעשות” – לא הגיוני

– אלא אם יש עיכובים מבחוץ

—

V. דיון אינטראקטיבי: היחס בין פנים לחוץ

א. המקרה ההפוך (תלמיד מעלה)

– מישהו ש״נותן, נותן, נותן” אבל “בפנים הוא פשוט מת”

– תשובה: זה ה״מקרה הרגיל” – קשור לחינוך

– כשמתחילים לתת, לא מרגישים כלום, לא אוהבים את זה

– מאמנים את עצמך דרך מעשה ← ואז מגיעים לאהוב את זה

ב. האסימטריה של מצבים פנימיים

סיכום האסימטריה:

– פנים (אם אמיתי) ← מוביל אוטומטית לחוץ

– חוץ ← יכול להיעשות בלי משמעות פנימית (לא דורש פנים)

ג. שאלת המוטיבציה

תשובה ראשונית: חינוך חיצוני, “שלא לשמה”

התלמיד דוחק: מה גורם לך להקשיב למישהו אחר?

תשובת המורה: תמיד אפשר לעקוב אחורה למשהו שאתה אוהב (למשל, אהבת הקשבה לסמכות/לאותו רב)

שאלה עמוקה יותר שעולה: מה ההבדל בין מישהו אחר שאומר לך לבין שאתה אומר לעצמך?

– אם אתה מחליט לעשות משהו, אתה אומר “אני רוצה”

– אבל מה גורם לך לרצות?

– מאיפה מגיע הרצון הזה?

—

VI. היסוד של כל חינוך ומוטיבציה

א. הרגרסיה של מוטיבציה

– תלמיד מעלה: האם מוטיבציה יכולה להיות “רצון להיות סוג כזה של אדם”?

– תשובה: בדרך כלל התשובה מתחקה אחורה לחינוך חיצוני (“שלא לשמה”)

– רגרסיה נוספת אפשרית: האם אתה אוהב לרצות להיות אותו אדם? או משהו אחר?

– אתגר שמוצג: האם תמיד אפשר לדחוף אחורה ולמצוא “עוד דבר שאתה אוהב”?

ב. היסוד של כל חינוך

– גם חינוך מתחיל באהבת משהו בסיסי: אהבת הנאה וסלידה מכאב

– “הנאה היא פשוט מילה למה שאנחנו אוהבים” (מסויג: “לא לגמרי, אבל במובן מסוים”)

– חינוך ראשוני (על ידי אחרים) עובד דרך שכר ועונש

– תוצאה: בהתחלה עושים דברים נכונים מסיבות לא נכונות

ג. ניסוח מחדש של ההבחנה פנים/חוץ

ניסוח מפתח מחדש: להיות עם המידה “בהוויה” לעומת לא = הסיבה (ה״בשביל”) מאחורי המעשה

ההבחנה בין אדם טוב לרע:

– אדם טוב: עושה טוב מסיבות טובות (אוהב את הטוב עצמו)

– אדם רע שעושה טוב: עושה טוב מסיבות לא נכונות

– דוגמה: נותן צדקה לכבוד = “לא באמת נותן צדקה, אתה באמת מחפש כבוד”

ד. תהליך השינוי (איך סיבות לא נכונות הופכות לנכונות)

ארבעה מנגנונים שבהם המוטיבציה משתנה:

1. כוח ההרגלים

2. אנשים נוטים לאהוב את מה שהם רגילים אליו

3. מתחילים “לראות את הטוב בזה”

4. לראות את הטוב דורש חוויה – “איך רואים את הטוב? לראות את הטוב זו חוויה”

– אפשר לראות את זה דרך אחרים או דרך לעשות את זה בעצמך

—

VII. מעבר: עוברים לפרטים – לא תחמוד כמקרה בוחן

א. כיוון הקורס

– הכרה: “אלה דברים שאנחנו כבר יודעים… אני תוהה כמה זה עוזר במציאות”

– החלק הבא יעבור על מידות טובות ספציפיות – מה הן ואיך לרכוש אותן

– *[הערה הומוריסטית: “לפחות לשפוט אנשים שאין להם אותן. זה יהיה יותר כיף.”]*

ב. הצגת לא תחמוד

מסגור: מצווה שהיא “לכאורה מידה” – הלכה מפורשת על דבר פנימי

הבעיה הפרשנית:

– קריאות מסוימות: פנימית לחלוטין ← “רע, לדעתי”

– הבנה נכונה: דבר פנימי המכוון למעשה חיצוני

– עיקרון מפתח: “הפנימי נהיה מאוד חשוב כי החיצוני נגרם ממנו. אבל לא כי הוא נגרם מעצמו, לא כי הוא פונה לעצמו”

מיקום בתורה: אחרון מעשרת הדיברות (או שניים אחרונים, לפי חלק) – סוף פרשת יתרו / תחילת פרשת משפטים

—

VIII. סטייה מורחבת: יחס חז״ל לעשרת הדיברות

א. הטענה המפתיעה

– “חכמי המשנה והתלמוד לא התרשמו מעשרת הדיברות”

– הם התנגדו באופן פעיל לעשות מזה עניין גדול

– פסיקות מעשיות: לא לשים בתפילין, לא לקרוא בקריאת שמע, לא לשים במזוזה

ב. העמדה הכפרנית

– “אפיקורסים אמרו שהעיקר זה עשרת הדיברות”

– חכמים התנגדו לזה

– עיקרון פרשני: “כל פעם שהם אומרים ‘אפיקורסים אומרים ככה,’ זה אומר שיש סיבה טובה לחשוב ככה, אבל זה טעות”

ג. הסברים אפשריים שנשקלו

1. פוליטי/חיצוני: “אל תלבש את הכובע כי הם לובשים את הכובע” – נדחה כלא מספיק

2. טיעון חוסר איזון (הצעת תלמיד): הרמת מצוות ספציפיות מובילה לחוסר איזון על חשבון אחרות

3. דעת המרצה: חכמים התנגדו ל״הפיכת המצוות למערכת לוגית”

– קשור לדמויות מאוחרות יותר: ר׳ יצחק אברבנאל שהתנגד לעיקרים, חתם סופר

ד. סיפור הלל ושמאי מפורש מחדש

בקשת הגר: למד אותי את כל התורה על רגל אחת

תשובת שמאי: “צא מחיי”

– מאופיין כ״התשובה המסורתית” – סירוב לצמצם את התורה לסיכום

– “מה זה יהדות? לך תמות.”

תשובת הלל: “יהדות היא על להיות טוב לחברך”

– פירוש מחדש שמוצע: הלל היה “יותר נחמד,” לא הציע תיאולוגיה טובה יותר

– הוא “נכנע למסגור של אותו בחור” – גרסה דיפלומטית של אותה דחייה

– הסיפור “ממוסגר במפורש כהלל שהיה יותר נחמד, לא כהלל שיש לו תיאולוגיה טובה יותר”

ה. נקודה טקסטואלית קריטית

תיקון של ציטוט שגוי נפוץ:

– אנגלית נפוצה: “כל התורה היא [X], והשאר פירוש”

– הגמרא בפועל: לא אומרת “והשאר פירוש”

– אומרת משהו כמו: “ועכשיו לשאר, בוא לבית המדרש מחר”

– משמעות: הלל נתן כלל אבל לא אמר שהתורה מורכבת מפירוט של אותה הכללה

ו. משל הרבי מסקווירא

– סיפור על הרבי מסקווירא (רבי יעקב יוסף טברסקי) עם סטודנטים מעיתון

– שיעור ראשון בחסידות: “הכל זה השגחה פרטית”

– שיטת הוראה: להמשיך לשיעור שני רק אחרי שהראשון הופנם

– יישום להלל: “ואהבת לרעך” זה השיעור הראשון; תחזור כשתבין אותו

– הגר אף פעם לא חזר (מרמז שהוא אף פעם לא באמת הפנים את זה)

ז. הפירוש המועדף של המרצה: דחיית חיפוש האקסטזה

– הגר חיפש אקסטזה דתית (“תפס את אלוהים בבקבוק”)

– תשובת שמאי: דחייה של גישת חיפוש האקסטזה הזו (“זו לא הדת שלנו”)

– תשובת הלל: אותו מסר כמו שמאי, רק נמסר בדיפלומטיה

– הלל נתן את ההוראה האנושית הכי בסיסית ופשוטה: “מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך”

– שני הרבנים הסיטו את הציפיות המוטעות של המחפש

ח. הבעיה עם חשיבה של “כלל אחד”

– חכמים קדמונים (תקופת המשנה/תלמוד) לא היו חובבי רציונליזציה מוגזמת

– מציאת “כלל אחד שממנו הכל נובע” נתפסה בחשדנות

– הסתייגות: קצת הכללה היא בלתי נמנעת (זה מה שהבנה *היא*)

– אבל הם התנגדו לעשות *יותר מדי* מזה

*[הערת צד]:* גם אריסטו התנגד לנטייה הזו – הביקורת שלו על אפלטוניסטים מסוימים

ט. הביקורת על הקטכיזם

– למה ליהודים יש ספרים כל כך ארוכים במקום קטכיזם קטן?

– תשובה: “צריך לחיות חיים” – אי אפשר לצמצם לעקרונות

– עקרונות שמופקים מהחיים מאבדים את משמעותם

י. המחשה חסידית של אנטי-סיסטמטיזציה

– ש: “מה היסוד של חסידות?”

– ת: “בוא כל שבוע לטיש של הרבי”

– ש: “מה הלימוד של [השיעור הזה]?”

– ת: “אין לימוד – אתה בא כל שבוע, מפתח סוג כזה של ראש, חי סוג כזה של חיים”

– תובנה מפתח: תורה לא יכולה “להיות מבוקבקת ונשלחת באוקיינוס”

יא. הסכנה של עקרונות מבוקבקים

– מישהו מוצא את העקרונות שלך, יוצר דת חדשה

– אתה מבקר ומוצא אותם עושים “דברים מוזרים”

– הם אומרים: “עקבתי אחרי העקרונות שלך!”

– תשובה: “זה לא עובד ככה”

– זו הסיבה האמיתית להתנגדות לסיסטמטיזציה יתרה

—

IX. גנאלוגיה היסטורית של רעיון “עשרת העקרונות”

א. ההדגשה של החומש עצמו

– עשרת הדברות חוזרות פעמיים (שמות ודברים)

– חזרה כמעט מילה במילה (רק כ-20 מילים שונות)

– שום דבר אחר בתורה אין לו חזרה כזו

– ברור שנתפס כמרכזי כבר בחומש עצמו

– *[הערה: לא מוזכר שוב במקום אחר בתנ״ך]*

ב. פילון האלכסנדרוני כדמות מפתח

– זיהוי: יהודי בן זמנם של התנאים

– נקרא “ידידיה” על ידי רבי מנחם עזריה (תרגום עברי של “פילון”)

– כתב ספר על עשרת הדיברות שמראה איך הן כוללות את כל המצוות

– שלושה כרכים המפרטים איך כל המצוות נגזרות מהעשר

– טענה: פילון המציא/פורמליז את הגישה השיטתית הזו

ג. שאלת ההעברה

– רציונליסטים ומיסטיקנים מימי הביניים כולם אומרים דברים דומים לפילון

– הסברים אפשריים:

– העברת כתבי יד סודית

– גנאלוגיה מפילון לרב סעדיה (הרמב״ם מציע משהו כזה בפרק אלף)

– או פשוט: זה ברור מהטקסט עצמו

ד. תקדימים מדרשיים קודמים

– מדרשים כבר מראים פרשת קדושים ופרשת משפטים כפירושים לעשרת הדברות

– ירושלמי: קריאת שמע מקבילה לעשרת הדברות

– פילון לא המציא את הרעיון לגמרי, אבל פורמליז אותו משמעותית

—

X. הפרדוקס של תוכן עשרת הדיברות

א. תצפית אבן עזרא

– כל עשרת הדיברות הן דברים שלא צריך התגלות כדי לדעת

– הן אמיתות מוסריות פשוטות וברורות (חוץ אולי מאחת)

ב. האבסורד שמודגש

– התגלות אלוהית דרמטית: הר בוער, מרכבה אלוהית, העולם שותק

– ואז אלוהים מדבר ואומר… “בבקשה אל תרצח אף אחד”

– נקודה רטורית: למה התגלות אלוהית מפוארת לתוכן מוסרי ברור?

ג. הטיעון המרכזי של אבן עזרא

תזה: כל עשרת הדיברות חוץ מאחת הן דברים שכל אדם היה מסכים להם

היוצא מן הכלל: “אנכי” (אנכי ה׳ אלוהיך) / שבת

– אלה דורשים הסבר כי הם לא מובנים מאליהם

ד. הוכחה טקסטואלית לאילו דיברות צריכות הסבר

תובנה מפתח: התורה עצמה מציינת אילו דיברות צריכות הסבר על ידי *הכללת הסברים בתוכן*

ניתוח של כל דיבר:

1. אנכי/לא יהיה – יש הסבר: “כי אנכי אל קנא”

2. לא תשא (לא לשאת שם ה׳ לשווא) – יש הסבר: “כי לא ינקה ה'”

– ברגע שיודעים שאלוהים קיים, לא להישבע לשקר זה ברור

3. שבת – יש הסבר: “כי ששת ימים עשה ה'”

– *[הערת צד: הם כבר ידעו שבת ממצרים/מרה]*

4. כבד אב ואם – יש “למען” – שכר/הבטחה, אבל הציווי עצמו ברור

5. חמש אחרונות (לא תרצח, ניאוף, גניבה, עדות שקר, חמידה) – אין הסברים

– הן מסבירות את עצמן; להוסיף “כי אלוהים יעניש” היה *הורס* אותן

—

XI. טבע האמיתות המוסריות “המובנות מאליהן”

א. הבהרה: “פשוט” ≠ “כבר ידוע”

הבחנה קריטית:

– “פשוט” לא אומר שכולם כבר ידעו את זה לפני שנאמר להם

– הוכחה: קין היה האדם השני והיה רוצח – ברור שלא חשב שרצח זה רע

– תרבויות ודורות רבים לא