Stop beating your torah rock! Rambam and Mekubalim on shells and fruit in Torah

Generosity as Virtue and the Relationship Between Mitzvos and Virtues: A Study in Rambam’s Eight Chapters

Chapter 1: Opening Frame – Erev Shavuos and the Study of Shemonah Perakim

Instructor: Reb Yisai, we’re having Gashi for Erev Shavuos [Shavuos: the Jewish holiday celebrating the giving of the Torah at Mount Sinai], really we’re just continuing our study of the Shemonah Perakim [Shemonah Perakim: Rambam’s “Eight Chapters,” his introduction to Ethics of the Fathers], but we’re going to discuss something about the connection of Matan Torah [Matan Torah: the giving of the Torah] because it’s important.

So as everyone knows, everybody has their own inyan [inyan: topic, matter of focus] at Shavuos, and the inyan is what you do when you talk about, what you think about, or thinking and talking is also a big thing to do, but as long as it’s what you do, right?

Chapter 2: Fundraising Appeal and “Im Ein Kemach Ein Torah”

The Annual Pre-Shavuos Campaign

Instructor: So what do we do every year before Shavuos? We make a campaign. We raise money for our Beis Medrash [Beis Medrash: house of study], because there’s a Mishnah [Mishnah: the first major written collection of Jewish oral law], “Im ein kemach ein Torah” [Im ein kemach ein Torah: “If there is no flour/sustenance, there is no Torah” – Pirkei Avos 3:17].

Critique of Citing Self-Evident Truths from the Mishnah

Instructor: Because even if there wouldn’t be such a Mishnah, we have to get out of this habit of proving things that you can see with your own eyes from the Mishnah, okay? Someone, I call up someone, the boy says “Im ein kemach ein Torah,” so I need money to support. What? There wouldn’t be a Mishnah? You wouldn’t know? This is very annoying. So we’ve got to try to stop doing it, but let’s talk about this in depth.

The Mishnah’s Actual Chiddush: The Paradox

Instructor: So why does the Mishnah have to say it? The Mishnah is trying to show you the paradox. The Mishnah is giving you something. This is the same question we just asked before. What does the Mishnah say?

Student: Yeah, yeah. You got it. You got it. I was trying to talk about it.

Instructor: But the point is, we have a very weird habit of trying… When you do too much, it’s destructive. So we’re going to stop doing it. Start saying things because… Not because I say it. People say, oh, so you’re saying you’re a dual? Who are you? No, it’s not me. You know who it is? J.P. Morgan. That’s who. If I don’t raise money, he tells me, I gave you a mortgage for your house, what’s going on? It’s not me. And it’s not him either. The reality.

Student: God.

Instructor: God said, not I said. Not the Mishnah, not me. So that’s the reality. So I’m due for the reality of our inyan, is to raise money for… So that’s the way. Everyone should do their part. We’re already almost at $200,000. Let’s see if we’ll get to $360,000. And we’ll have enough money to pay the staff for the next year. And we’ll be able to do Matan Torah correctly. That’s enough for that, right?

The Reciprocal Relationship Between Understanding and Giving

Instructor: I think you’ll tune in to hear more. Tune in to hear more? Tune in to hear more, so it’s clear, very clear. I think that anyone that understands, there’s a cycle. If you understand the shiur [shiur: Torah lesson] a whole year, then the better you understand it, the more money you give or the more money you raise, and vice versa. The more money you give, the more you understand the shiur. That’s the pshat [pshat: the plain meaning, the interpretation].

That’s the pshat. That’s the pshat. Pshat what I’m saying. In this world, it says, stop anything saying. In this world, everything you get, what you pay for. You get what you pay for. You pay for what you believe in, for what you hold of, what you get. So the payment, how much time you put into it, how much money you put into it, how much effort, that’s what you get. And sometimes you, sometimes the effort is before the thing, sometimes it’s after, but it’s all the same.

Instructor: Okay, now let me ask like this. Sean, Sean, check your phone, see if I made more money by saying this.

Student: No, I’m not lying. It doesn’t help.

Instructor: Yeah, I’ll put it on, we’ll see. No, I’m actually trying to check what my questions were to you that night.

Instructor: No, no, wait, wait, wait, wait, wait.

Chapter 3: Introduction to the Study of Virtues in Shemonah Perakim

The Source Material: Aristotle via Abu Nasr

Instructor: So we are doing something very interesting which is studying this book called the Eight Chapters, which is some kind of summary and shortening and so on of the book called, you already know right, what’s going on here, the Ethics of Aristotle [Aristotle’s Nicomachean Ethics], mediated by Abu Nasr [Abu Nasr al-Farabi: 9th-10th century Islamic philosopher]. Heard of Abu Nasr, right? Abu Nasr, one of the Rambam’s [Rambam: Rabbi Moses ben Maimon, Maimonides] teachers. He really likes him. He really likes him.

The Concept of Virtues and the Problem of Translation

Instructor: Now, these people taught some very important things. And where we are up to is how they were teaching us about this thing called, we call them virtues, which is a weird translation. You could listen to my class on Sunday with Antonio who decided we should translate it as “powers,” but then said it’s not good. I said we should translate it as “greatnesses.” That was my proposal, right? Because “virtue,” people think means some, nobody knows what it means actually, but it has this moral or economic sense. But it’s not.

In Aristotle’s world, and also in Plato’s world, virtue is something that, it’s the perfection of a thing, right? Just “perfection” is another restricting word and no one knows what it means. So I thought of a word in English that means “greatness,” which might be a good translation. Like a great car or a great guy. You could get it. That sort of works the same way. Anyways.

Student: You want to ask him for my translation?

Instructor: No, because how is that more for the same price? I don’t know what greatness is. You have to know what it is.

Student: You have to kind of think it is, not a largeness.

Instructor: I thought the issue was not the word. The issue was just the way people frame substances in the first place.

Student: Okay, we’re not going to say the same thing with greatness.

Instructor: Yeah, words don’t actually, changing the words doesn’t actually help, because they just don’t think of that. They still don’t think of it that way. It doesn’t make them think.

Student: With explanation, I hear.

Instructor: Yeah, yeah. But after you have the explanation, we try to use a word that may be better. Maybe if you explain that word would be more…

Student: No words can help without the explanation, I agree.

Instructor: But the point of these words is either to be a better way of getting in or to be a better way of getting out. Like, be a better way for us to talk about it without saying weird words and nobody knows what they are. The Rambam called them something like greatnesses, right? Like ma’alos [ma’alos: elevations, virtues, greatnesses]. What is that? That’s the translation, at least. Goodnesses. It sounds funny.

Student: Does Antonio know Rambam also?

Instructor: No, meaning that you were able to find a word because you learned Rambam when he doesn’t?

Student: He learns also when he doesn’t want to.

Instructor: Meaning he knows the word ma’alos?

Student: Probably. I know Hebrew, and I started in Hebrew.

The Semester’s Task: Going Through the List of Virtues

Instructor: So what am I trying to say is like this. And we were, our task here this semester, this period, has been to go through the list of virtues and talk about each. That’s really our task. We discussed a little in the previous classes about what makes the list and how the list works. Probably didn’t finish discussing that, but because it’s the subject of the day you say, and you know the inyan is the meaning of the day anyways, we will discuss.

Chapter 4: Two Main Topics for Today’s Shiur

Announcement of the Two Topics

Instructor: We’re going to talk about two things. I want to talk about two things. And you said I took too many people something before we make very clear. I want to talk about two things, okay?

Topic 1: The Virtue of Generosity (Nedivus)

Instructor: Number one is I want to talk about a virtue called generosity. Obviously, no one calls it the nedivus [nedivus: generosity]. The opposite of it is, or there’s two opposites of it. What are the two opposites of it, right? Every virtue has two opposites. Kamtzonus and pazronus [kamtzonus: stinginess; pazronus: wastefulness]. Right, the too much and the too little. Kamtzonus and pazronus. Right, very good. Kamtzonus and pazronus. Or stinginess and wastefulness or something like that. Too much giving.

So we’re saying that we’re going to talk in inyan dehama [inyan dehama: the matter at hand], so we’re talking about virtues. I’m talking about the virtue of generosity, which has two extremes, two bad opposites, bad opposites, which are too much and too little, giving too much money and giving too little money.

Alright, we’ll talk about this in a little. That’s the first point. I want you to try to talk about it a little, to understand what it is and how it’s defined and what it means, and maybe a little bit of what the Rambam says about it, if we can get to it.

Topic 2: How Mitzvos Relate to Virtues

Instructor: The second, and even more important thing, for your questions and for your purposes, is to talk about how something, some interesting thing called mitzvos [mitzvos: commandments, laws] plays into this.

The Translation of “Mitzvos” and the Post-Kantian Debate

Instructor: Or in English, mitzvos are called laws. “Commandment” is just where you get the laws from. The Rambam definitely translates mitzvos as laws. Other people, famously, Rav Martin Buber [Martin Buber: 20th century Jewish philosopher] said that we should not translate mitzvos as laws, because he was a Kantian [Kantian: follower of Immanuel Kant’s philosophy], and to him “laws” means obeying the law, and of course that’s wrong. So he said we should say, instead of a Gesetz [Gesetz: German word for “law”], we’re going to say Gebot [Gebot: German word for “commandment” or “given thing”]. That was the chilek [chilek: distinction, difference].

Student: No.

Instructor: Given things. The commandment. Mitzvos means something like “given things” to him. Okay, that’s not our conversation because that’s a post-Kantian conversation and we’re all people that never heard of Kant yet.

Student: One day.

Instructor: Maybe one day we’ll discover him and realize how he’s right. Meanwhile, we think it is wrong.

What Is a Law? The Essential Question

Instructor: And when we say mitzvos… We don’t know. Just to be very clear, when we say laws, just to be very clear, when we say laws, we don’t mean things that you do because they are in obedience to some lawgiver. The lawgiver is someone who tells you about the laws. Of course, there’s a lawgiver in every system and every understanding of the world. Everyone that talks about politics and how to make laws has a lawgiver, a law enforcer, all these things. But that’s not the why of the law. That’s not the what of the law, even. A law is not something that a lawgiver gives, unlike what most post-Kantian Jews think, right? A law is something else, right?

What is a law?

Student: Oh, that’s when he doesn’t have a problem with the law.

Instructor: Of course not. One is true. What is the law? But what is the law?

Student: It’s stickler there. There’s more than that. What is the law? What is the mitzvah? Sharia [Sharia: Islamic law], what is the mitzvah? What is the law?

Instructor: It’s true that Allah has a lawgiver, someone that tells you the laws.

Student: I think it’s an act that you do because it’s correct in the majority.

Instructor: Okay, but wait, what is it? What kind of a thing is it?

Student: So it directs you, directs your greatnesses in a certain way.

The Distinction Between Mitzvah and Virtue

Instructor: And how is it different? So let’s do it like this. How is a mitzvah different than a virtue?

Student: The thing that the mitzvah is working on.

Instructor: That’s right. Alright, so this is says in the end of this book, the end of Ethics [referring to Aristotle’s Nicomachean Ethics].

The Nature of Law and Mitzvah: Distinguishing Divine Command from Virtue

The Essential Definition of Law – Teaching for Those Who Need It

Opening Question: What Kind of Thing Is a Law?

Instructor: Of course not. One is true. What is a law? But what is a law? It’s *shtikl et teretz* [a piece of an answer]. There’s more than that. What is a law? What is a mitzvah [commandment]? *Sharia* [wait], what is a mitzvah? What is the law?

Student: It’s true that Allah has a lawgiver—someone that tells you the laws.

Student: I think it’s an act that you do because it’s correct in the majority.

Instructor: Okay, but wait, what is it? What kind of a thing is it?

Student: So it directs you—directs your greatnesses in a certain way.

Instructor: And how is it different? So let’s like this. How is a mitzvah different than a virtue?

Student: This is the thing that the mitzvah is working on, that’s why.

Instructor: All right. So this says in the end of this book, the end of the *Ethics* [Aristotle’s *Nicomachean Ethics*] says that since most people are not good—literally says this in the end of this book, it’s like the last thing it says. It says, since, gosh, I’m not going to be able to read it down. It says something like this: Since most people are not good, if everyone would be good, then there would be no need for laws. Because, get it?

Ibn Ezra’s Illustration: The Torah in India

If you were the *Malach* [angel], right? You wanted to know about *Malach*. Ibn Ezra says, if the Torah was given in India—I told you Ibn Ezra already many times, right? It’s the kind of thing that I should have told you many times. That doesn’t mean that I’ve told it to you many times. That by Abraham Ibn Ezra went to India, he was very impressed by the Indian people, at least in some ways. He said that they don’t steal.

So the Benazir [Ibn Ezra] said that if the Torah would be given in India, *Parshat Mishpatim* [the section of Exodus dealing with civil law] wouldn’t exist. Because *Parshat Mishpatim* is for people that steal. And they need all kinds of punishments for stealing, all kinds of laws of how to give back, how much you stole, and so on. But if the Torah would be given in India, they would not steal.

And also, since in India they don’t eat animals, or at least not cows, they wouldn’t be able to eat *shechita* [ritual slaughter] either. Because *shechita* is for people that eat cows.

Student: Well, maybe they have a mitzvah to need to eat cows.

Instructor: No. See, this is very important. He doesn’t think that. That might—that’s not necessarily true, at least. Right, let’s say they’re lacking a virtue. Let’s say they’re lacking a virtue. I told you I’m going to answer your questions. Let’s say they’re lacking a virtue that is accomplished by eating cows, and they’re going to eat cows. If that would be correct. But it’s—I think this gets to a different question. Let me write it down and talk about it in a second. Let’s try to go in order. But let’s not—let’s not get confused. Let’s get off the point that we’re on right now. Right, because we’re going to get to a different discussion. That’s a very important discussion, but what we’re trying to get to is to explain…

Two Concepts: Virtue and Mitzvah

Remember, I’m talking about two things. I’m talking about the virtue and I’m talking about the mitzvah, okay? And when we talk about mitzvah or Torah, we have to first remember what a mitzvah is, what kind of a thing it is, okay?

I’m just using this whole story of Ibn Ezra to illustrate how ancient people or medieval people, how old people used to think of what a mitzvah is, right? A mitzvah is not—nowadays, people probably think of a mitzvah as a good thing, just to be clear. Mitzvah means the right thing to do. Of course, why is it right? Because God made it right. God told you to do so.

There’s two meanings of mitzvah. It’s the right thing to do. And mitzvah also means what you do because it was commanded. Things like that. *Milashon tzivui* [from the language of commanding], you’re right. *Mach tzens* [make sense]. It’s mitzvah because it was commanded. And so on. Or we say a commandment. That is how we people—

Student: No, but what is it? You’re still not saying what it is.

What a Mitzvah Is Not

Instructor: I’m trying to tell you what it’s not, right? What is it not? So now, to be clear, now I’m showing you. It’s not that—why do I think it’s not that? Because the mitzvah is also something—let’s make it clear, you—let’s get one definition out of this, right?

A mitzvah is something that has to be told to you, right? For first, from, for some reason, that has to be told. Not—that’s what the difference in a law and a virtue is, right? A law, as I was quoting from *Rebbe* [Rabbi/Master] Aristotle, and Plato said this in other ways, and *Ram* [Rambam/Maimonides] said this in other ways—like I told you—but as I said this in other ways, everyone said that law, and the *Moshe Rabbeinu* [Moses our Teacher] told them in other ways, everyone before five minutes ago agreed that laws are only things said for people that need them, right?

Laws Exist Because Most People Are Bad

Why do we have laws? Because most people are bad. If people would have—would have actual, actual knowledge of how to act, they wouldn’t need laws. Just to be clear, that is the ideal person, right? The ideal person needs less laws, right? Forget about the questions of specific virtues that you need to change, but those are virtues and not laws, right?

See, I’m still talking—that’s just the basic way of getting out of your question, right? I’m talking about laws, not virtues. The ideal person, the perfect person, doesn’t need laws to teach him. Laws is—right, let me give you another definition.

Student: Why?

Instructor: Because he already knows what to do. Because if you have the correct virtue of whichever subject we’re talking about, the virtue—it means knowing what to do, right? Like in India, it’s like even as there’s Indians who know that someone else’s money is his, and therefore they don’t take it, so they don’t need laws that tell them don’t steal, and if you steal all these kind of things. That’s what a law is. You heard it with the *niggun* [melody]—that’s the *niggun* of a law.

The Good Person Doesn’t Need Laws

And if you’re already a good person, you don’t need the laws, right? Plato literally said in his *Republic* [Plato’s *Republic*], and in his ideal city, there’s going to be less laws than in other cities. Because he said *mimon afshach* [either way]. Plato didn’t know how to say *mimon afshach*—he said it in Greek—but it’s the same idea. If you’re a good person, you don’t need as many detailed laws. You might need some laws, like very broad guidelines, but you don’t need laws because you already know what to do.

And if you’re a bad person, don’t laws—don’t help you. So making details laws, legislating a detail like Allah does, he according to Plato is not useful. Why doesn’t help you, you know, because you’re gonna—I think not listen to it.

Student: I’m at the punishment of the—you have to be punished all the time, and that’s not really—

Objection from Rambam’s Shemonah Perakim

Instructor: That’s not according to what the Rambam holds in *Shemonah Perakim* [Eight Chapters, Rambam’s introduction to Ethics of the Fathers], because somebody who wants to be virtuous that doesn’t understand that he’s not virtuous—

Student: Yeah, right, right. So how he says someone’s sick, right? Okay, he doesn’t know that he’s sick, but if you teach him—if you—you can’t really teach a sick person to be sick. The real person says you could teach him why he’s sick. You might as—

Instructor: Once, yes, yes, I agree, I agree. I have a good idea.

Student: What, what if you tell him that measure that came from a shaman told you have to do it? I mean, if you go to your hand otherwise, then you know that—

Instructor: No, by the way, you’ll notice that it doesn’t help for bad people, right? Everyone knows that the Torah doesn’t help you over a bad person, right? We’re criticizing this sometimes.

Student: Bad? I mean, it helps for mediocre people that wouldn’t listen otherwise.

Two Different Kinds of Laws

Instructor: Yeah, that’s not the argument. That’s not the argument. This argument is against too many details of the laws. You’ve got laws that make people into good people, instead of having laws that tell people what to do. That’s two different kinds of laws.

I’m just giving you all these illustrations to explain to you what a law is, to distinguish it from the contemporary what most people think of a mitzvah as—like I told you, either the good things are ultimate true good thing, or as what God commanded, which to them is found the same. I’m giving you these two statements, and according to that, that way of thinking, what even as it says make no sense, right? Correct. And one make no sense.

The Contradiction: Ibn Ezra vs. Modern Understanding

Student: Yeah, I’m going to, because I’m just not going to steal. I’m not going to erase that from the *Dibros* [Ten Commandments]. It’s a waste of ink and nice, great, good stones. Why would you chisel that in a good stone if everyone else isn’t ready?

Instructor: But you see how there’s a contradiction between these two theories of the law, right? Ibn Aziz [Ibn Ezra] thought of the law. Now you get a third word, right? Nobody’s taking notes—you’re not gonna remember if I’m old if I just skip a number. But yes, yeah, yes, yeah, it doesn’t definitely doesn’t know if you skip a number was something. Laws were for helping people being good, and if they’re ready go, they don’t need to laws.

Definition: A Mitzvah Is Not the Same as a Virtue

So that’s not what a mitzvah is according to him. Again, a mitzvah is a law, and a law is something that makes people be good. If they’re already good, they don’t need it. So a mitzvah included in the definition of mitzvah, as distinct from a virtue, from a greatness, as we said a minute ago, is that it’s for people that don’t know how to act. That they’re not good already.

There are bad ways he says about *Moshav* [Moshe/Moses], and basically he doesn’t have a mitzvah. In some places he says he doesn’t have a mitzvah. We can get into a lot of, like, textual discussions about this, but we’re going to try to stick to the ideas. Okay?

Historical Agreement Among the Rishonim

So, *mach tzens* [make sense], *mach leukes* [makes sense], *mach leukes*, the Ibn Ezra, and basically all the *Rishonim* [early rabbinic authorities] with all the *Akhrim* [later authorities]. Now, I don’t even know of one *Akhrim* that would say, that would agree to this Ibn Ezra that says that if the Torah would be given to people that don’t steal already, there would be no steal. Only one, which is that *yid* [Jew] over there, *Ramosh Ikor de Vero* [Rav Moshe Cordovero, the Ramak], he agrees. But he has a very fancy Kabbalistic way of agreeing, but he kind of agrees. He’s the most—the most recent person who would agree?

Student: He’s a great guy.

Instructor: He’s the most recent person?

Student: He’s the most recent person that I agree.

Instructor: No, all of them in a certain sense agree, but in that weird way.

Student: What do you mean?

Instructor: I’ll tell you. Give me that booklet over there. *Shkod* [wait]. *Shkod*. But you understand my use of it?

Torah as Teacher: The Core Definition

But I want to first add another word for therefore what the word *toida* [Torah] means, what mitzvah means. I’m using them interchangeably at the moment, right? Therefore what mitzvah or *toida* means is—is a teacher, a guide, a teacher. I like the word teacher, because that’s my job, I like—a law is a teacher, and a teacher is needed only for people that are not yet knowing everything themselves, right? Of course, the job of a teacher is to make you not need a teacher in the end, because he needs to teach you instead of instruct you, and you have to keep on coming back, right? He’s trying to teach you.

So *Moreh Nevuchim* [Guide for the Perplexed, Maimonides’ major philosophical work] is redundant really, because like Plato said—other, other, right—it’s teaching you how to think. It’s teaching you how to fish, of course. Is doing what—

Torah as Living Water: The Critique of Mechanical Learning and the Call for Connection to Reality

The Mekubalim’s Critique – Torah Made Dry vs. Torah as Flowing Stream

The Teacher’s Goal: Making Yourself Unnecessary

Instructor: Of course, the job of a teacher is to make you not need a teacher in the end, because it’s to teach you instead of instruct you and you have to keep on coming back, right? He’s trying to teach you. So *Moreh Nevuchim* [Guide for the Perplexed] is redundant, really. *Moreh Nevuchim* is… Because like Plato said, *Adar Adar* [?], right?

No, *Moreh Nevuchim* is not telling you what to do. It’s teaching you how to think. It’s teaching you how to fish.

Of course, *Moreh Nevuchim* is doing what? What God was doing when he gave the Torah. Any Torah that’s not for *nevuchim* [the perplexed/confused] is useless.

Torah Is For Imperfect People, Not Angels

That’s the opposite. People think, you’re for *nevuchim*, I’m for the perfect people. Perfect people don’t need no Torah. Perfect people are *malachim* [angels]. They could go eat with *Saba Khulaf* [?] to get with *Ramavini* [?]. No *sheik* [doubt/question] is with them. You understand?

The Torah is for imperfect people who need a guide, a teacher, and a teacher specific in the ways that is going to make them better and get them to be good. And afterwards, they won’t need the Torah in that way. *Stimmt* [Right/Correct]?

Introduction to the Mekubalim’s Perspective

You want me to tell you how *Mekubalim* [Kabbalists] said this thing? He said it like this. So should I tell you? But it’s not interesting. It’s not going to help you at all.

We love *Mekubalim* because of this, precisely because of this. Because *Mekubalim* are the last people to understand what Torah means. But since they have different commitments, which makes so it’s—I’ll make it clear, okay? We love *Mekubalim* and we’ll make it clear, okay? No, let me explain so and not sense what we’re saying. So I’ll call them the Torah is a teach now.

The *Mekubalim*, they say like this. I’m going to teach you.

The Ra’aya Meheimna and Tikkunei Zohar: A Frustrated Student’s Critique

There’s this *sefer* [book] that keeps on publishing from his commentary on the *Zohar* [foundational Kabbalistic text], which goes on for like 10,000 pages. It’s all reprinted, but he just reprinted it. It was nice and stuff.

And the *Zohar*, specifically which is a part of the *Zohar* or different author, it doesn’t matter. It goes on and on about the Torah that most people learn being fake. Did you know this? Did you know this? There’s a book.

Okay, okay, okay. So I’ll tell you a story. First, I’ll tell you a story. There was a *Yid* [Jew]. No, but don’t tell anyone where he lived. But in any case, there was a *Yid* who was meant to be a yeshiva. And he was really, really frustrated with what they taught in that yeshiva. He was so frustrated, he wrote two books in the name of Moshe Rabbeinu [Moses our teacher] himself, cursing out all the yeshivas he went to. Okay? Two books.

Those two books are printed as part of the set of *Zohar*, but everyone agrees—because there’s no debate about this—that there’s distinct books that might be scripted by the same author, it doesn’t matter, but they’re distinct books. And these books are called, one is the name of [*Ra’aya Meheimna*] and the other one is called [*Tikkunei Zohar*].

Both of these books are the frustrated curses—there’s literal curses in it—rants of a *Yid* that went to yeshiva and said, he says like, you’re a kind of *poshet* [simple/literal interpreter]. You make everything dirty. That’s the Torah from the *klipah* [husk/impurity]. He literally likes, very much likes, the *Zohar*, the *Mekubalim* very much like the imagery of water and streams and dryness.

The Metaphor: Turning Flowing Water into Dry Land

And said, you’re making the Torah into *yabashah* [dry land]. That I actually wanted to make the *yabashah* into *eretz* [land/earth, from root *ratz* meaning “to run”]. And you’re making the *eretz* into *yabashah* again. Okay?

You’re making the Torah dry and, how do you say in English? Dried out. Dried out. No? Something better? Shriveled up? Parched.

Student: Parched.

Instructor: Okay, more, yeah, I don’t know, more worse than dried out, okay?

And his job is to re-stream, to make the Torah flow in the *wadi* [dry riverbed] that they dried out, right? The *nachal* [stream] should be *nachal nove’a* [gushing stream]. It shouldn’t be a dead *nachal* like the *nachal eitan* [permanent/enduring stream] and so on. And all these *derashot* [homiletical interpretations] were his where he’s already.

The Author’s Strategy: Speaking in the Name of Moses

So that’s he wrote this book. And famously they were—okay, we’re not gonna get into politics. So that’s the book. And of course, since it’s very hard to be a *Yid* after, you know, the *chutzpah* [audacity], and come and attack everyone, so he took Moshe Rabbeinu himself. No, I’m good.

He took Moshe Rabbeinu himself, and he said that I am speaking—he spoke in the name of Moshe, or said that he was a *neshamah* [soul] of Moshe Rabbeinu himself, that came to speak to the *Tanna’im* [Mishnaic sages] and *Amora’im* [Talmudic sages]. That’s literally what he says, and he uses those words. So of course it wasn’t written by either a *Tanna* or an *Amora*, as everyone has noticed.

This is, again, not my tradition. *Darid al-Seldi* [?] was a *neshamah*, it doesn’t matter. Everyone agrees that there’s something beyond time going on here.

And he said, I am Moshe speaking to the *Tanna’im* and *Amora’im* and telling them—people, he claimed that the real *Tanna’im* and *Amora’im*, of course, no. But most people don’t know they’re reading the backwards Torah. They’re reading the Torah from the back, not from the inside, and so on.

The Drash of Hitting the Rock vs. Speaking to It

So this is a really beautiful book, but it’s very hard. First, it has all these great *derashot*. Like one of his *derashot* is this that I’m reading here, how Moshe hit the stone and all your people are basically the stone that Moshe hit or the rock. And I have a new way I’m going to crack the stone. I’m getting the water already, okay? Stop hitting the stone. Try to drink the water already. Maybe talk a little to the stone.

I was very interested in this. In this, keep it hitting the rock.

Student: Is he saying, yeah, you’re like hitters, you’re just the *hak*, the *hak*, the *hak* [hitting/chopping]. What’s going on?

Instructor: And he says that, you know, there’s a *midrash* [rabbinic interpretation] that said that Moshe hit the rock, two little drops came out, right? Then he spoke to it and the whole it started to gush out water. He said that’s the way, the way you learn Torah is you *kvetch* [squeeze/struggle] and then you get a tiny bit of Torah. And he said, could you talk to the rock a few minutes? Could you listen to it? We go in and go to the *shul* [synagogue] and listen to it. You’ll get a *shefa* [abundance/flow].

After this says this, and it’s like them of him, they quote this *stickle* [passage] and says that people don’t know, which means they don’t really care what the Torah is really. They’re happy with being *Roshei Yeshivos* [heads of yeshivas] and *gaba’im* [synagogue functionaries] and so on. And he literally uses this.

He says, you’re struggling so hard to get like, to fetch up one *pshat* [simple interpretation]. Come to us. You read that? He doesn’t ever have difficulty with making up a new *pshat*, right? It’s all flowing.

No, but of course, there’s a lot of *drash* [homiletical interpretation] and stuff going on. But when you care about, you see, when you connect it, you see, I’m going to explain this to you very clearly in my way. And if I’m too off track, remind me where I’m coming from. But it’s very simple, right?

The Core Problem: Torah Disconnected from Reality

If your Torah is something that is contrary to reason or contrary to reality—which reason is just the way we understand reality, what we call reason is just the way we understand reality—come next week, Tuesday, or whenever, you’ll hear a clear explanation about this.

And then all the Torah you have is like five little books, five books of Moses. It’s like the *Rivkah* [Rebecca]. It says, says that the *Tikkunei HaZohar* is like a little jug that Rivkah brings down to the well and *schleps* [drags] out a little Torah. And when it was really Rivkah, what happened? She got everything, everything by itself. That’s called [*ha-mayim alu likratah* – the waters rose up to meet her].

The Kad Metaphor: Limited Vessels vs. Unlimited Source

He stops being the guy that’s… Think about it. How many words are in the whole [*Tanakh* – Hebrew Bible]? There’s nothing. That’s not enough. That’s a tiny bit of reality. Of course, it’s a way into all of reality. But it’s a tiny bit of reality.

And if your Torah is just like the books, the *kad* [jug], then you’re going to be struggling all your life and never getting anywhere. You’re hitting the rock, hitting the rock all your life, and you’re stuck with the hitting. And you hit your kids and you hit your children. It’s all one big hitting. You’re a [*ba’al nigleh* – master of revealed/exoteric Torah only]. That’s how he calls it. You’re a guy that only learns *Gemara* [Talmud] and not *Kabbalah* [Jewish mysticism]. This is the language.

Student: Yeah, yeah.

Instructor: But he means really, he’s angry. He’s not talking about, you could call it, you could add to, you could just keep on adding. But that’s not the point. The point is, I’m saying it’s a way of living.

The Alternative: Torah That Flows From Connection to Reality

But if you learn the Torah, if you believe—this is not a belief, it’s really a—I mean it’s a belief, but it’s a—like when I say belief, I mean an active thing, right? Not a dead thing. It’s a way of doing it, right? It’s a way of learning.

If you learn in the way that you say, of course, I’m going to use these texts a lot, but I don’t have to use these texts, by the way. Where did these texts come from? Like you said, prophecy. Where did they come from? From God. Yeah. Thank you very much. Everything is from God. Where did they come from? From people who have access to God, who have access to reality and gave us all of this, okay?

So that’s they’re still, how do they say, there’s a lot more of this where I came from, right? There’s more where it came from. There’s always more where it came from. I know it says there’s nothing more where it came from, okay? That will take that *drash* a different time. I figured out. But the point is there’s always more where it came from, right? It’s the same one, but it’s more. That’s just for the people to be happy. There’s the same one, there’s more.

And therefore, you don’t have to ever, like, be *farkvetsht* [squeezed/stuck]. Because wherever you are in the reality, you’re going to have the Torah there. You’re going to have the knowledge there. You got what I’m saying?

Critique of Anti-Intellectual “Daat Torah” Claims

If your Torah is always about, let’s not read any book, let’s not read… The more you… The less you read, you know how it goes. This is the biggest *apikorsus* [heresy] of all ever, right?

Someone said the name of a *tzaddik* [righteous person]. I don’t believe he ever said it, because it’s a *mamash apikorsus* [outright heresy]. No, I really don’t believe that he said that. How does he know he has that Torah? Because he’s never read anything besides the Torah. This is called *apikorsus*.

It was said in the name of a certain *tzaddik* that he knows that when he has a political opinion, it’s Torah. How does he know? Because he doesn’t read any newspapers, and therefore doesn’t read anything besides the Torah. And all his knowledge is from the Torah.

Now, this part is *apikorsus*, besides for it not being true, because the specific person that it’s said about actually did read newspapers. It’s just not true. If someone is a [*posek* – halakhic decisor] and so on, doesn’t read newspapers, it’s just not an *apikorsus*. It’s like a guy passing by and never saw blood. It doesn’t begin. It doesn’t begin. But besides that, it was [*apikorsus*].

Because what is the Torah? Like we say, the Torah is [*Torat chaim* – Torah of life].

Torah as Blueprint of Reality: The Rambam’s Framework and the Problem of Inner Meaning

The Epistemological Error of “Torah-Only” Learning

Reality as a Valid Path to Torah Knowledge

Okay, there’s ways to find that. Also, the hidden things, not so hard. Yeah, whatever. You get a pipe. You could also just follow the pipe. You don’t even need the x-ray. The point is, you go in the basement, you see, it’s not so complicated to find out the blueprint. But you don’t believe that. You only look in these books.

So, of course, your Torah is very much something you’re always going to be struggling. If your Torah is the door path [sha’ar: gateway], like the Shah, like Shah Revena [possibly: sha’ar revana, gate of understanding], is the door path to everything else, wherever you are, you’re never going to be stuck. You have what I’m saying?

That’s why if you turn to the Shema [possibly: Torah lishmah, Torah for its own sake], which means for what it is, then you’re going to have not a male [amal: toil] or whatever. It’s not going to be again in the same way.

Application to Working People

So I was looking at the old class. I think it’s again, you said about that, the philosophies for that. My name is like that. There’s one title I want to post it for the working class. It says, right, I want to post it for the campaign. But that’s what I like to. It’s one of my most popular classes on Google. I have no idea why.

But the point is that you can always think. As I thought about this, if you’re sitting and learning and working, and you have to think of a specific Rebbe Chaim [referring to a specific style of Talmudic analysis], you’re never going to think about that. You’re going to think about reality. It’s not that hard. You know, working, there’s parts of reality you could think about. Right, okay.

The Raya Mehemna’s Radical Critique

Acknowledging the Digression

So now let’s go back to where we are. So now I’m just, there’s all the side notes. It’s very important. I know that it’s connected to everything I say. All my side notes are connected. I never get off topic, but you have to believe me. But…

Student: No, you should let your arm, like, this is off topic.

Instructor: Now I’m saying it’s off topic, but it’s also never really off topic. It’s off topic. The captain is that’s never of his greater topic, right? He really, it’s really, really cares about.

The Sefer and Its Message

So now we were saying, so there’s the sefer [book] that he was learning in yeshiva [Torah academy] and he wrote. The commander says he was with mana [possibly: money] going in. It doesn’t matter because he was managing him. And the highly commander, the blazer commander said that it was his money going. We didn’t believe either that was from the tunnel.

So the point is that he wrote this whole book with all these beautiful dirijas [possibly: derashos, homiletical teachings], like the one that I just told you, to hack, not to hack—I mean, he does hack a little bit, which is, I think, a problem—but to explain how we should start learning the Torah if I get to you, okay?

We should stop bluffing around and hacking around and start learning the actual Torah, because the Torah is a good thing. Not as a bad thing as you people think. It’s a good thing. That’s what he said. And he spoke in the name of Moshe [Moses] about himself. You understand?

The Kabbalistic Image of Shells and Fruit

And he said things like this, that the Torah itself, just like in Kabbalah [Jewish mysticism] language, everything has klippas [klippos: shells, husks], everything has hetzoimis [chitzonius: externality]. Everything is surrounded by, like they have this image of a nut, right?

A nut, you have to crack it. You don’t get the shell. You don’t get to the nut without breaking the shell. And they’re thinking always of a specific kind of nut. I’m not sure, a walnut or an almond. I don’t know, some kind of nut. They call it egoz [nut], which has four different levels of shells. And you’ve got to get through all of them and the whole thing until you finally get to the fruit inside.

And they said the Torah is like that. And you people are learning about the shell your whole life. Klippa is shells, right? If you start translating things into English, they start sounding better or worse, I’m not sure. And you should start learning the fruit for once. Yohab [possibly: yofi, beautiful].

Connecting to the Main Argument

Okay, now, how does this connect to what I was saying? So now, these statements were kind of problematic for the Achronim [Acharonim: later rabbinic authorities], because for Achronim this is a problem.

The Rishonim Had No Problem

See, the Rishonim [early rabbinic authorities] had no problem with saying this. You understand, this is literally, like, this Moshe Ra’a Mehemna [Raya Mehemna: the faithful shepherd, referring to Moses] wrote this, this book Ra’a Mehemna was a gilgul [reincarnation] of Moshe Rabbeinu [Moses our teacher] and also of Rabbeinu Moshe [our teacher Moses, referring to Maimonides], right?

The Rambam Would Have Agreed

Because Rambam [Maimonides] would agree to every single word in this book. Maybe not all his theories about God and so on. Maybe also, yes, but because it works a lot with Rambam’s ten maluchim [possibly: ma’amaros, sayings] and stuff.

But he definitely would agree to this theory of the Torah, that everyone is reading it backwards. And he might be less frustrated because Rambam was a nicer guy, guy, but that’s already questions of temperament and things like that.

Comparing Writing Styles: Rambam vs. Raya Mehemna

Rambam wasn’t angry. He never wrote angrily. Almost never. He mostly writes nicely instead of angrily. And the drama [possibly: Raya Mehemna] wrote angrily. Okay. Moshe Rabbeinu [Moses our teacher] himself wrote angrily. He had a whole book in his name that’s just full of anger.

Well, if you put drama that writes angrily, it’s that, like, Antigonash Hashem [possibly: a reference to anger against God] told this beautiful idea to dumb people. It’s like, it won’t play anything.

Student: You think he’s angry?

Instructor: I think so.

Student: Oh, he gets angry a little bit, but very little in his writings.

Instructor: I think he’s angry at that move.

Student: Yeah, yeah.

Instructor: No, in his letters, he’s angry. He’s angry about that Gerasimov’s writing [possibly: a reference to a specific controversy].

Student: Yeah, yeah.

Instructor: He gets angry. I’m just saying, but he doesn’t write. His books are written very nicely and not angrily, which is the correct way to write a Sefer Torah [Torah book]. You should not follow the Rambam’s process of writing angrily. You should try to follow the Rambam’s process of writing nicely.

The Rambam’s Concept of Pnimiyus HaTorah

But he was still a Talmud [talmid: student] of the Rambam, and the Rambam was the one who taught us this, and Torah has an inner meaning, right? Called Pnimiyus of Torah [pnimiyus haTorah: the inner dimension of Torah]. The Rambam was the one who came up with this word.

I mean, it comes from Arabic, ta’ar [possibly: batin, inner], and then revealed, or an external meaning, or people call it esoteric and exoteric, and true meaning is the esoteric meaning, and so on, right?

The Problem for Later Authorities

The Raya Mehemna’s Radical Language

But now, for the later people, so for the people that read Rambam, and like I call it Sholem [possibly: shalom, peace/harmony], this was no problem. And I don’t know of anyone that was even upset at the Rambam when it came out for saying things like this.

Student: Later people, people ask, he uses the right language also, I think.

Instructor: No, Raya Mehemna is really radical. You gotta read it. He doesn’t use any of the right language. He really curses out all the Rashashivas [Roshei Yeshivos: heads of Torah academies], like…

I’m sure that when he actually was published, or whenever, when people started reading it, people knew who he’s referring to also. Like he doesn’t have names, but like, you can get who he means. Like he’s not talking about, he’s not talking about in the abstract, like…

Raya Mehemna very much doesn’t name names, so he likes, like specific, like Mahalakalim [possibly: machlokes, controversies] type of thing. You’re pretty sure that if you learn from the same yeshiva, you know exactly why he’s saying these words. And he might even be using certain idioms that they used but we don’t know them because we didn’t learn the same yeshiva, so we don’t know what it exactly means. But it’s a very obvious book.

The Sabbatean Distortion

Now for later people, these things were a problem of some of sorts. Of course you probably know about something called Sabbateanism [Sabbatai Tzvi movement], who really took these ideas around with them and said that since the Torah is only one klippa [shell], they’re going to do the higher [Torah], which means you should marry your sister or something like that.

Which is also nonsense, by the way. That’s not what the higher Torah is.

Student: Yeah, I feel like historically people take these ideas, but then they still get stuck with the klippa.

Instructor: That’s very dumb. It’s a big klippa, because there’s the higher… Of course, the higher Torah doesn’t say you should marry your sister. The higher Torah is that you don’t have a body to marry at all. That’s really what Israel [possibly: Yisrael, or the Zohar] is trying to talk about. It’s about the intellect. It’s not about doing anything.

So, but that’s what they’re like. They hate this idea. They just move it to a different level. They take it back. I have to get back to where I was.

Rabbi Moshe Cordovero’s Concern

The Problem of “Torah Chadasha”

So, therefore, therefore, so Rabbi Wojcik-Odovero [Rabbi Moshe Cordovero, the Ramak], he was before Shabbatianism [Sabbateanism], but there were people making such arguments in his times also, and whenever he gets into this, he gets into this problem at length. He’s very worried about this idea, right?

The Zohar likes this midrash [medrash: rabbinic homiletical teaching] that made up a posek [pasuk: verse] that says, “Torah chadasha me’iti tetze” [A new Torah will go forth from Me]. There’s no such posek, of course, but it does say in the posek, it says “Torah me’iti tetze” [Torah will go forth from Me]. Of course, only one [Torah], right? What is it saying?

But he’s very worried about this and he tries to explain this.

The Ramak’s Difficulty with the Framework

And the way he explained this, because he had a little bit of this problem, because it wasn’t simple to him that law is just about—it would be simple to him, right? Just let’s explain clearly. If you would be like, and it would be clear to you that of course the Torah has a shell and the shell means, like, and what we say when we say a shell, we mean the law in the sense that we just explained.

The law in the sense of a teacher for bad people. So it is for bad people, like it said in the [verse], that was like, right? It is a sham [possibly: Tehillim, Psalms]. “Machkimas pesi” [making the simple wise]. No, I’m gonna make him a specie [possibly: pesi, simple person]. But there is to make smart dummies. It’s not to make smart smart people. It might be already smart. We got to make them smart. They’re fine. It’s a dummy that we gotta make smart, right? And that’s all of us.

But since they had already a different [understanding]…

The Rambam’s Two-Tiered Framework

Clarifying the Ramak’s Source

At the end, just to be clear, that other video is also on the Rambam, right? They did [say] the Torah is not just about this. This is the Rambam’s idea for me Saturday [possibly: mishneh Torah] too, right?

Because the Rambam himself taught that the external meaning of the Torah is this. And of course, the external meaning includes most of the laws, the literal sense of the laws, at least. The Rambam didn’t claim that there’s a metaphorical sense to every law, but he did claim that there is a metaphorical and metaphysical kernel or fruit of the whole Torah. It might not be of every law. The Zohar took it further and said it’s of every law.

The True Meaning of Torah

But there’s a kernel, there’s a meaning of truth in the whole Torah. In other words, the meaning of truth of the Torah, which the Rambam himself called “chochmas haTorah al derech ha’emes” [the wisdom of Torah according to the way of truth]. You’ll remember who took that word for himself.

And the true meaning of the Torah is what it teaches about truths, not what it teaches about how to do. Of course, there’s some teaching of that also, but it’s really just like repeating things that you should know. Okay, we can get into that, but it’s not about teaching. It’s about the truth being true.

The Rambam’s View of Mitzvos

Like the Rambam would tell you. The Rambam would tell you that there’s only one mitzvah [commandment], or two mitzvos [mitzvos: commandments], or five mitzvos in the Torah, which are about the reality as it is. Those mitzvos are not for teachers. They are, of course, teachers also, because he tries to make them teachers also. But basically all mitzvos are participating in some form of one of those…

The Rambam, they participate mostly by preparing you, right? In the way of preparation. You can’t do metaphysics if you’re not a good person. And mitzvos are making you a good person, and so on. And that’s how those mitzvos are shells.

The Rambam Used the Language of Klippa

For the Rambam himself is the one that used this language of klippa [shell], by the way. It’s the language that Rambam himself used. And he was against… Whatever. He came up with this word. I don’t know if he came it up. Again, it’s a Muslim word also.

The Core Principle: Knowledge of God and Reality

So the Rambam is also the one who said that there is a true meaning of the Torah, which is the knowledge of God and the knowledge of reality, God and creation.

The Rambam’s Dual Torah: Inner Truth and Outer Utility, and the Kabbalistic Response

The Rambam’s Interpretation of Pre-Creation Torah and Angelic Learning

Instructor: In other words, if you would ask the Rambam—then the Rambam himself was asked, didn’t ask, but kind of said things like this—if you would ask the Rambam, what does the *midrash* [rabbinic homiletical interpretation] that talks about the Torah existing before creation mean? What kind of Torah did the *malachim* [angels] want to learn? Right? If you go back to the story that he was talking about, right? The *malachim* wanted to learn the Torah. What did they want to learn about? Does that mean that they—right? You have to understand the question and the answer, and they’re referring to different things. Did they want to learn about *basar bechalav* [the prohibition of mixing meat and milk]? Of course not.

So what is even the story? The story is that the true meaning of the Torah is something that *malachim* want to learn, which is knowing God, and that’s what *malachim* do anyways. And of course, the Rambam read such *midrashim* as not literally being a dialogue, it’s not an answer to the question, it’s just expressing this duality of the Torah. There is a sense in which the Torah is for *malachim*—of course for the part of a person that’s like a *malach* [angel], his separate intellect, and so on.

The Sabbatian Connection: You Have a Body, Therefore You Must Observe Practical Mitzvot

Instructor: That’s what I was saying, I think that it’s really also talking to the Sabbatians. They’re saying basically they’re saying one who worships that type, don’t do that, and the answer is that’s from a lot of them—you actually have to do *kibbud av* [honoring one’s father and mother]. Well of course you do, because you have a mother. You do have a mother, exactly. And you’re getting married, so you can. And if you do have, then you’re right, the above that, like you said, it’s not getting married, it’s not anything to do with that thing, and you’re getting married. But you see, this is—wait, wait, we understand why the Kabbalah precisely has that issue in a second.

If you want to be against Kabbalah, I’ll give you also why. Because—no, not why, just explain to you the *sha’ar hadash* [new gate/approach], the source of this problem.

The Rambam’s Framework: Kernel and Shell, Truth and Utility

The Rambam Would Not Be Confused by This Duality

Instructor: So the Rambam wouldn’t—the *Olymp* [possibly referring to a student or another scholar] was getting confused already. The Rambam wouldn’t have a problem with this. The Rambam was the one that tells us that there’s a kernel of the Torah which is truths about God. This is what Adam *HaRishon* [the first man] learned during the night and before the *chet* [sin]. This is what Shem and Ever studied in their *yeshiva* [academy of Torah learning].

The Rambam really laughs and is like a *dam* [blood/fool] at the first time *Mishnah* [the first major written collection of Jewish oral law]—everyone thinks that Shem and Ever’s *yeshiva* was studying *hilchot shomerim* [laws of bailees/guardians] and *hilchot dalet minim* [laws of the four species used on Sukkot]. He said that’s nonsense. Nobody in his right mind would think that. Nobody in his right mind would think that Shlomo HaMelech [King Solomon] who said *amarti echkema* [I said I would become wise—Ecclesiastes 7:23], said he couldn’t understand the reasoning of *migo* [a Talmudic legal principle]. That’s not what it was about. It was obviously about metaphysics and physics, about the reality, and that’s what Shlomo was all about.

And the fact that the Torah has an external meaning, which is to make you a better person, that is the external of the Torah.

The Rambam’s Own Problem: Every Word Is Holy vs. Hierarchical Meaning

Instructor: Now, the Rambam himself does have a problem saying this, of course he caused this also. Gosh, I can’t—I’m explaining to you why the Rambam is the cause of everything. But the Rambam himself has a problem, because the Rambam says we have to believe that every word in the Torah is as holy as everything in the Torah. That’s what it says in the *Ikkarim* [principles of faith], the seventh or eighth. But Rambam does really believe that there is—in the real sense there isn’t a doubt about this—of course he says he shouldn’t say it for various reasons, but he obviously believes that there is a true meaning of the Torah and a non-true—you can’t say non-true—and a useful meaning of the Torah as opposed to a true meaning. You can say something like that, right? There is the utility of the Torah and the truth of it, and they are not the same thing.

The utility of the Torah—yes, political truth is necessary for human beings to get to actual truth—but political meaning, or the utilitarian, the useful meaning of the Torah is to become a better person, and that’s what most *mitzvot* [commandments] are about. But I’m very explicit that most *mitzvot* are about this, and the true meaning of the Torah, which is perfecting the intellectual part of the person, or we could say the *malach* part, that is the part that is still for *malachim*, and still for people who are like *malachim*.

The Kabbalists’ Dissatisfaction with the Rambam’s Framework

The Rambam’s Own Statements Generated the Problem

Instructor: But now, other people, people like *mekubbalim* [Kabbalists], including the Ramban [Nachmanides], very explicitly, were not happy with this. They were not happy with this precisely because of this language of the Rambam that said that we have to pray—one of the *pesukim* [verses] that the *Zohar* [foundational work of Jewish mysticism] liked the most, and it comes from the Rambam liking this *pasuk* [verse], because the Rambam interpreted this *pasuk* as meaning that in every word of the Torah there are secrets, and the Rambam explicitly mentions *parshiot* [Torah portions] like—what are the *parshiot* that the Rambam thinks nobody thinks they’re but knows what they’re about? That’s in the mention in the *Mishnah* and the kings of Edom, exactly, and some other things.

And the Rambam says you cannot be *mevazeh* [disgrace/dishonor] *mitzvot*, because they’re also teaching you something. Of course, the Rambam himself in *Moreh Nevuchim* [Guide for the Perplexed] part three, chapter forty-something, told us what he thinks they actually teach, and you could see over there what he actually thinks.

Every Mitzvah Must Have a True Inner Meaning

Instructor: But the important thing now is that there is some flies. Okay. The important thing now is that the *mekubbalim*, because of these kinds of statements that Rambam made, and of them not agreeing with the kind of solutions that Rambam has for such questions, said that it’s not only that there isn’t a Torah in general, an inner meaning, a true inner meaning, and an outer meaning. They said that every *mitzvah* in the Torah has to have a true inner meaning.

So if it says in the Torah *ve’asita ma’akeh le-gagecha* [and you shall make a railing for your roof—Deuteronomy 22:8]—what that inner meaning of that *pasuk* is, that you should not think beyond the capacity of human reason [referring to the Mishnah’s prohibition on speculating about what is above, below, before, and after].

The Problem with Encoding Philosophy into Practical Mitzvot

Student Objection: You’re Downgrading the Philosophical Idea

Instructor: So this is the problem. It’s really weird because you don’t need the *pasuk* *ve’asita ma’akeh* for this. There’s a lot of problems with this. But *ve’asita ma’akeh*, the *Zeizim Mishnah* [possibly referring to a specific Mishnah], the *inal ha’alok ma’alekh nim ha’alokha* [do not inquire into what is above, below, before, and after], the weird *Zeizim Mishnah*, *ve’asita ma’akeh*, the *Zeizim pasuk*.

There’s two issues. First of all, you’re buying into this. You’re always keeping the *klippah* [shell/husk] there. You’re keeping the *klippah* there because you’re saying that you’re making that in the midst of—you actually downgrading it now. When you’re making the *Zeizim Mishnah*—you’re actually downgrading it.

Student: What do you mean I’m downgrading it?

Instructor: You downgrade the idea of *ma’al tzidim ha’rachah* [possibly: the idea of the railing/boundary] and you make it into a *mitzvah*. It’s just a *mitzvah*.

Student: He’s not making it into a *mitzvah*. He’s masking that you have to make a *mitzvah*.

Instructor: Also, the problem is—the problem is that you’re not willing to say that the Rambam’s reasons are good enough. Why is he not good enough?

Student: No, they are good enough, but not good enough for—

Instructor: No, I’ll tell you what. No, no, I don’t think it’s—I think that the more precise thing to say would be that he’s not happy and the Rambam himself made him not happy with this. That’s what I’m telling you. You have to remember that the Rambam is the one that made him unhappy with this.

The Theological Problem: Torah Is Divine and Prior to Creation

Instructor: And, of course, that *Gemara* [Talmud] that the Rambam is based on is not happy with saying that there’s a whole *pasuk* in the Torah, a whole *parshah* [Torah portion] that’s only about human beings in this world.

Student: Why not?

Instructor: Okay, so wait. So let me tell you very clearly. Very good. Why not? Because the Torah was given by what God is. God is divine. And the Torah is prior to the universe, prior to the world, prior to creation. And therefore, it’s very weird to have the Torah be about creation, right? Basic ground.

These problems of belief, these are not problems of reality, but these are problems of belief, just to be clear. That’s the problem.

Student: Very good.

Instructor: There’s no problems of reality. There’s nothing wrong with reality being like this, because if God could create the whole world, he could also create a Torah for that world. There’s nothing wrong with that. But for people—for political reasons, maybe some people would agree to this—for political reasons you can’t say this.

The Rambam’s Public Position vs. His Real View

Instructor: Rambam himself would never allow you to say in public like what I just told you—in public that *ma’akeh* [the railing] is the *klippah* of the Torah. He would insist on saying that it’s divine just like everything else. And it’s not really—of course when he says it’s divine, he means to say, and he means very seriously to say, that it leads you—when you make a *ma’akeh*, you become a good person. And then slowly you start to understand God and so on.

Student: I think the problem is that you’re minimizing this. My problem with what you’re saying is that you’re minimizing this idea. You’re saying that’s not enough. It can’t be that’s enough. Why can’t that be enough? Why is that not a good enough purpose?

Instructor: Nobody said it’s not enough. What they say is not divine. And it’s true it’s not divine. Why is that divine? It’s not divine. It’s only a *hachana* [preparation] to the divine.

Student: I hear you’re fine. So why is the *hachana* to the divine not important? It could be enough. I always thought of this issue. It could be.

Instructor: The Rambam says *korbanot* [sacrifices] are to get rid of *avodah zarah* [idolatry]. He thinks, by the way, that that is just as important as your being a *sechel alumnus* [possibly: intellectual/wise person]. You think it’s a small thing. You said it multiple times.

Student: I’m asking him. I’m asking him.

Instructor: You think it’s a minor thing to get rid of *avodah zarah*?

Student: No, it has to be a *sechel alumnus*.

Instructor: I’m asking him. I’m asking him. I’m asking him. But let’s try to move on. We have to get back to—he’s talking about avoiding a piracy.

Student: I’m asking him. Right? That avoiding doesn’t have to be the highest level.

Instructor: Yeah. Also, I’m asking him. I’m asking him. But there’s other reasons. But we can’t explain everything.

The Political Problem of Revealing Reasons for Commandments

People Take Commandments Less Seriously When They Know the Reasons

Instructor: Wait, wait, wait, I know, I know, there’s other answers to this question, but this is all a sidetrack of something. So, it’s true. But just to be clear, you have to also agree that there’s a political problem with saying this. The Rambam himself would agree that, you know, that’s what people tell me about this. And the Rambam understands that most of the—that’s why this is the most serious Rambam on this subject, right?

The Rambam understands, from the *Gemarot* [plural of Gemara] that talk about this, most famously by Shlomo HaMelech [King Solomon], and we can’t get into this, that people, if you tell them the reason for something, they take it less seriously. Because people are dominant that way, what can we do?

Practical Example: The One Halacha Where the Reason Is Given, Nobody Follows

Instructor: The reason is start to say they’re right away because the kids be tired. Nobody listens that one because the *shedim* [demons] are going to come in five minutes—they would start right away. Nobody starts ready. Nobody knows that one because it makes too much sense. They can’t know whatever. So I never listen.

Problem could sleep is obviously a good reason. The best possible reason? Wow, nobody’s going to say that.

Student: I’m with you.

Instructor: But also, you know what *halacha* [Jewish law] means? I shouldn’t go to *shul* [synagogue] for *Ma’ariv* [evening prayer service]. If you go to *shul* for *Ma’ariv*, there’s no way you’re going to be in *Minkah* [possibly: on time for the Seder].

Student: No, I’m serious.

Instructor: You’re not allowed to go to *shul* for *Ma’ariv* if you want to be in *Minkah*. Okay, that’s—I was in *Minkah* after I went to *shul*, so it’s not a lie.

Student: In how? Walking 30 minutes.

Instructor: Wait, did I go to *shul* for *Ma’ariv*? I have to remember if I went to *shul*. Yeah, there was a *minyan* [prayer quorum of ten men]. You were not in *Minkah*. I wasn’t in *Minkah*. I don’t remember. I think there was a *minyan*. No, I went to a—no, I went 10 minutes to a—I didn’t go, I went to a closer *shul* to *Minkah* in the *salach* [possibly: neighborhood], but also go to one in the *minyan*.

But, it’s clear to me, no, the truth is that, whatever, it’s not set up, it’s not set up for that, but of course the *halacha* assumes that you’re staying home. You shouldn’t go to *shul*, in the *klal* [general rule], go to *shul*, you should go to *shul* in *Sha’ar Zamincha* [possibly: Shacharit/morning prayers]. I have an eye on this, and the *halacha*, if you listen to my *shiur* [Torah class], when I’m done, you’ll find out.

Okay, now, in *Minkah*, it’s problematic. *Sha’ar Zamincha* has to be earlier since you’ve the kids from ISIS, the kids from ISIS, so the kids I wouldn’t be happy with it would not be happy.

Summary: The Kabbalists’ Rejection of the Rambam’s Utilitarian Framework

Instructor: So you understand, so you—let’s understand that there’s a problem with saying this to most people at least. And I think that some of the—

[End of chunk 5]

The Kabbalistic Approach to Torah’s Pre-Existence: Ramban’s Letter-Permutation Solution and Its Pedagogical Challenges

The Mekubalim’s Agreement with Rambam’s Framework of Reasons

Instructor: That’s why Al-Piqa Bola, every time that many in Maqbal al-Makhram noticed this already, that all the Rama’s reasons are true, Al-Piqa Bola. And there must be such reasons, there must be reasons by the Rama himself, there must be such reasons Al-Piqa Bola, because according to Al-Piqa Bola, all the elements correspond one to another, and therefore if there’s not a *te’elis* [תועלת: purpose/benefit], the Rama when he says reasons, he means a goal, a point, of a mitzvah on Al-Masih, there wouldn’t be a mitzvah on Al-Masih, it would be a mitzvah for the *maluchim* [מלאכים: angels] and not for us.

So every *mekubal* [מקובל: kabbalist] that knows what he’s talking about agrees with every reason that the Rambam gives. It might be disagreeable on specifics—you give a bad reason—but the kind of reasons you can’t disagree. As a *middafqa* [מדקדק: one who examines carefully], as a *mekubal*, you can’t disagree with it. As a *stama* [סתם: simple/dogmatic] believer you could disagree with it, but as a *mekubal* you can’t disagree with it.

And this is something that Rabbeinu explains at length. He has a book that looks at a lot of things including this, and others explain this in similar ways, maybe the Leshem even, but from other perspectives.

The Mekubalim’s Distinctive Problem: The Literal Words Must Have True Meaning

Now, the important thing is, but, there’s a problem. This is what I’m saying: the *mekubalim* [מקובלים: kabbalists], when they say Torah, for some reason they’re more stuck on the specific *mitzvahs* [מצוות: commandments] or the specific words of the Torah as having a true meaning and not only a useful meaning.

So, therefore, there’s different solutions to this. One is to say that *ma’akeh* [מעקה: parapet] means what I just told you—that’s one *pshat* [פשט: interpretation], we can make other *pshatim* [פשטים: interpretations] in different ways and so on. But that is also…

Solution A: Reinterpret the Mitzvah Kabbalistically

Another thing you can do is what Rambam did. You remember the Rambam, right?

Solution B: The Ramban’s Approach to Pre-Creation Torah

What does Rambam say? The Torah. Very basic Rambam. Rambam says that the Torah was written before the universe. Remember?

Then Rambam is thinking, because he read Rambam, and he did try to think about reality and not just randomly say stuff. And he says, wait, this doesn’t make sense. There were no *shatnes* [שעטנז: forbidden mixture of wool and linen]. There’s not *semer* [צמר: wool] and not *pishtim* [פשתים: linen] before the world was created. And so on and so forth.

So what are we talking about when we say there was a Torah and black fire and white fire? What was he talking about that Torah?

Says the Holy Ramban like this. And here, it was talking about God. And God created the world by the plan that he has for the world which is called *Nous* [Greek: νοῦς, mind/intellect], which is called *Chochmah* [חכמה: wisdom], which is called Torah—everything obvious. And the Ramban explicitly identifies this with Plato and so on.

But the Ramban as *Olimic* [עולמי: worldly/kabbalistic] tries harder to connect this with the literal words and letters of the Torah. But they have a different trick.

The Ramban’s Letter-Permutation Solution

So his trick was like this. I don’t know why, I just told you, forget about the why *kacha* [ככה: like this], it’s a fact. This is where it goes off the rails. Wait, I’m done. You know it starts the story. We could solve that difference also if you want.

But this is the fact. I already gave you one why that you have to agree with. And what they did was, there might be more why. There’s more things than that going on, but I can’t say everything at once. That’s what I’m going to say all the time also, right?

So anyways, but let me finish my story. I’m just trying to describe to you, let’s go back. Maybe we’ll go backwards. Maybe we’ll find a solution, and we’ll see if we can make a solution that makes sense.

He had a different solution. He said that he has a *kabbalah* [קבלה: tradition], he has a tradition—would be totally against this tradition precisely for this reason—and he said he has a tradition that said that the way we read the Torah is only one way of reading it, right?

He said that the entire Torah is, by which he understands literally, names of God. And names in the style of the names that you know, like *Shem Ha’em Be’ez* [שם מ״ב: the 42-letter Name], *Shem Ha’em Be’ez* [שם ע״ב: the 72-letter Name], which Rashi already told us, it’s kind of an ancient tradition, it goes back to, I don’t know where.

The Rambam kind of denied these traditions very explicitly in his book, but it means that they were before him, right? It’s not a *chachmat* [חכמה: wisdom], but the Rambam said these are fake. This is before the Rambam. The Rambam, this is about *kameh* [כמה: how much], the Rambam had a need to deny this, but that means that it’s before the Rambam. It wasn’t invented after the Rambam, it was invented before him.

The Bible Code Method

And they said that if you take like three *pesukim* [פסוקים: verses], and you read them in a chart, right? Bible code. Bible code. Instead of reading the *pasuk* [פסוק: verse] in the normal order, you take three *pesukim*, that you have the same amount of letters, and you read them this way.

Very ancient thing of magic to do this. I don’t know who’s the first one, but it’s a very classical magic thing to do. You know what I’m saying? You know where it goes back all the way to the book of Daniel, this kind of magic, right? It’s very normal.

The problem with this idea is… So therefore, said Ramban, that we could read the Torah this way and many other ways. And therefore, when it says in the *Medrash* [מדרש: rabbinic commentary] that the Torah was written before the world in fire, it doesn’t mean that it says *Bereshis Boreleim* [בראשית ברא אלקים: “In the beginning God created”]. The Ramban says, I think maybe it wrote, it said, you could make it into whichever words you want, basically. That’s only one way, because you could cut up the words differently. You could also scramble the words, and so on.

So basically, there’s only 22 letters that were before *Bereshis* [בראשית: “In the beginning”].

The Problem with Letters Before Creation

The problem is also that you’re pretending that letters are in *Olam* [עולם: world], I don’t know what the other word is. It’s in *Olam Asiyah* [עולם עשיה: the World of Action/physical world], letters are also in *Olam Asiyah*.

Wait, wait, thank you very much. Of course, anyone that has a little science who says like you, one says that even the Ramban is not *kipshuto* [כפשוטו: literally], because of course, before there was a world, there wasn’t *aleph* and *bet* [אלף ובית: the first two Hebrew letters] either.

The Resolution: Letters as Symbols

So what the Ramban says, it’s very simple. Letters are the thing that are not in our *Olam Asiyah*. They stay out in *Olam Asiyah* also. Letters, of course, they represent ideas.

*Ma’at Bashut* [מעט בשוט: a little with a whip/briefly]. *Ma’at Bashut*, exactly.

So now there’s different answers to this problem. But every real *mekubal* understands exactly that. When we say letters, letters are literally signs. Obviously, they’re signs for something. They’re not the sign that we’re talking about. A letter, it means a sign. It’s a symbol of something. But the thing that they’re symbols of is the thing that we’re talking about.

And when we say that, nobody disagrees with that. It just, that’s what I’m saying, that’s why if you go all the way to the text, you’ll notice that it’s just a more poetic and more elaborate way of saying the same thing, that gives, but the *ma’alah* [מעלה: advantage/virtue] of this way of saying it is, that instead of saying that *ma’akeh*, it’s already to say, no, *ma’akeh*, *ma kif ayin* [מה כיף עין: what is the kaf-ayin], which is *chvezesh* [חבזש: ?], you understand, you could figure out a different *shah* [שה: ?], which is actually the same letters, and works in a different way. This is a way, it’s also, there’s also another, more meanings in doing these things this way.

The Pedagogical Problem with the Kabbalistic Method

It’s a hard way to teach though. It’s a hard way to teach. You have to be a little, if you’re always misunderstanding, you have to be, you have to, most people understand anything, it doesn’t help. You have to be a little high. If you’re, you have to be a little high to start doing these geometries and stuff. But if you’re a little high then you understand that it makes a lot of sense and don’t understand the whole world is like this, because what is the world if not different configurations of the basic matter and or even of the basic ideas and so on.

Connection to Sefer Yetzirah

So this concept, this is if you see that goes all the way back to *Sefer Yetzirah* [ספר יצירה: Book of Formation], is probably the oldest Jewish science book. Some people say mysticism, but those are the same thing, right? Science, we don’t understand what reality is, and that’s also what I’m trying to say.

The Structural Problem: Bridging Klal and Prat

Student: What’s the problem with this question that Rambam asks? Like, what do I need to die for? That Rambam didn’t have a problem with this, because Rambam said…

Instructor: He said it’s tough to keep you safe, it makes you a good person, then you become… No, what’s Rambam’s question?

Student: What?

Instructor: What’s Rambam’s question?

Student: I’m not sure. Which question? In the beginning…

Instructor: What does this *Medrash* mean?

Student: I’ll tell you. It was really tough, tough, tough, tough, whatever it is, it’s…

Instructor: Of course, he ignores the *Medrash*, or he can say it’s Rambam’s question. Means, means wisdom. God with them or with them itself. Once he told you that scrambled *Torah* right, like that is not a *Torah*, right? It’s something else that we just called for human things. You can’t have that the last analysis in the *Torah* is for human things only, the external, the external type.

Student: Oh, because you went outside and I told you the challenge. You missed the whole chapter of the message that you wanted to know. You should go back to the helicopter.

Instructor: This seems to be just, just, I know they don’t approach it so there’s always an excuse, but there seems to be a mismatch here when they’re going from the *klal* [כלל: general principle] to the problem here. There’s just a mismatch always. I’m sure you could understand the correct way, but this *mashal* [משל: parable/metaphor] seems to be a misdirection and taken from *klal* to *prat* [פרט: particular/detail] and you just the whole thing.

So I’m in a very clear path. This problem we’ll talk about that right here. And just like you end up saying this *mashal* of the letters whatever, right? Letters is real. Well, letters, that doesn’t mean the literal, the letters written on another paper. But you’re trying to bridge this gap between *prat* and *klal*, and you sort of ruin the distinction in the first place. I don’t know if the person, I’m not saying you’re a fan of this thing, but it seems that it just leaks this almost every time.

Instructor: Maybe. There’s not a lot that I could do about this, though. Not do it this way, do it the wrong way. It doesn’t seem like dope, but the wrong way, you’ll remember the wrong way had other stupid people going around doing antinomianism in different ways. It doesn’t solve it.

There’s stupid people in every way, and the basic answer is not to be stupid, okay? There’s no solution. The only solution is the way to stop being stupid, and then we can learn whichever way you want. I don’t know.

Comparing the Rambam’s and Kabbalistic Teaching Methods

I guess what I’m saying is that the Rambam’s way is a better way to teach people. But it’s not. Because the Rambam’s *chassidim* [חסידים: followers], stop, stop, stop. Many of the Rambam’s *chassidim*, I mean, this is the complaint of them, *Qumran* [?] at least, that many of the Rambam’s *chassidim* literally did *aveirot* [עבירות: transgressions] even while knowing that their Torah is for them. They’re like…

Everyone thinks… The problem is when you know something, you always think you’re beyond that thing that you know. So it’s the *Shulaimah* [שלמה: Solomon]. The *Shulaimah*. The story of *Shlomo HaMelech* [שלמה המלך: King Solomon] is that. That’s the basic problem.

Well, the Torah is… we all need to have…

The Convergence of Rambam and Kabbalah: Torah as Preparation for Ultimate Truth

Comparative Evaluation and the Problem of Both Methods

The Rambam’s Pedagogical Advantage and Its Fatal Flaw

Instructor: I don’t know, I guess what I’m saying is that the Rambam’s way is a better way to teach people, that’s what I’m saying. But it’s not, because the Rambam’s Chassidim [followers], many of the Rambam’s Chassidim, I mean this is the complaint of them, Qumran [possibly referring to critics or a specific group] at least, that many of the Rambam’s Chassidim literally did Aveirah [עבירה: transgression, sin] of Laos [possibly “la’os” – לעוס, or referring to abandonment], even while knowing that their Torah is for them.

They’re like, everyone thinks, the problem is when you know something, you always think you’re beyond that thing that you know. So this is Shlomo [שלמה: King Solomon]. The story of Shlomo HaMelech [שלמה המלך: King Solomon] is that. That’s the basic problem.

Well, the Torah is, we only daven [דאַווענען: pray] and remind us of God. Therefore, I don’t have to daven. That’s what many people say until this day. And it’s still daven. It doesn’t follow. Therefore, you should have to daven. That’s exactly what I’m telling you. But no, you’re not davening.

But those people… Do you remember? Do you spend all the time instead of davening reading Moreh [מורה: referring to Moreh Nevuchim, Maimonides’ Guide for the Perplexed]? I know what you spend your time doing instead. That was my cop [point/argument]. Yeah.

But these… If you’ll be doing that, you might as well do it in shul [שול: synagogue], like me. And it’s a good time. Everyone is close. You can do whichever Moreh you want. But you’re not going to the shul because you’re a Rambamist. What are you doing?

I’m not saying, halachically [הלכתית: according to Jewish law], you have to go to shul. That’s a different child [issue]. I always say, we’re not talking about halachah [הלכה: Jewish law]. You get it that there’s problems in every way.

The Seesaw Problem: Correcting One Error Creates Another

And in any case, the thing that the Mekubalim [מקובלים: kabbalists] are, everyone is just like jumping. It’s always a merry-go-round. Not a merry-go-round. A seesaw, right? If you go down this way, it goes down that way. So the Mekubalim are trying to solve this problem. And therefore, they speak very much in this language.

And of course, then there’s people. Now, of course, that’s why I said I’m going to make you happy. But I talk about a worse thing, which there’s a specific kind of [problem] which is because their way of doing things is scrambling them, I think there’s also a method here, like if you start scrambling things you start understanding that the way you see things is not necessarily the way they are and so on, but then people come and say, wait, so if the Torah came in backwards then maybe it says [the opposite].

The Shabbatean Danger: When “Scrambling” Goes Wrong

But stupid, no, it has to say something better, not something worse. It’s true that there’s a Torah, by the way, it’s true that there’s a Torah where it says [the opposite], that’s the one more klipah [קליפה: shell, husk; in Kabbalah, forces of spiritual impurity] of the Torah. You instead of making, going up, you went down. That’s true. They’re not wrong, these Shabbateans [שבתאים: followers of the false messiah Shabbatai Tzvi]. They just think that they’re going up, but really they’re going down. And it’s true, you have to go down. You have to go down. That’s it also. Okay. But that’s a different [matter].

Beyond Knowledge vs. Contrary to Knowledge

And this is another way to say this, is maybe we say this similar kind of thing, that the idea is that Hashem [השם: God, lit. “the Name”] knows more and more than we know, right? So people think that means that it could be soseh [סותר: contradictory]. So the Torah, the idea is, no everything that’s beyond the Torah is not going to be soseh [contradictory] in itself.

People think it could be, right? People think, oh, it’s something beyond our knowledge. No, no. Beyond our knowledge doesn’t mean it’s soseh knowledge. Soseh knowledge, we know what that means. Beyond our knowledge is something that’s not soseh knowledge, and it’s just beyond it. So every reason beyond that is not soseh saying, this is the Makkah [מקה: possibly “makah” – מכה, or referring to a principle] of Gagacha [unclear reference]. It’s just going to be beyond that.

Rebbe Moshe Cordovero’s Interpretation of Shatnez

The Klipot [קליפות: shells/husks] of Torah

In any case, back to my story with Rav Moshe Cordovero [Ramak – רמ״ק: Rabbi Moshe Cordovero, 16th century kabbalist]. So this is his interpretation of the Zohar [זוהר: foundational work of Kabbalah], which talks about the klipot [קליפות: shells, husks] of the Torah. And he says, well, first there’s a klipah [קליפה: shell] that you don’t even understand. He’s basically spending the whole time on the standard Shat [שט: possibly “shat” or abbreviation] and so on.

The Radical Claim: Shatnez Before Adam’s Sin

But then he talks about the real meaning, which is that he takes the example of Shatnez [שעטנז: the prohibition of mixing wool and linen] and he says that before there was a body, it didn’t say in the Torah that it was Shatnez. That’s only because of domination and sin and it caused us to have physical bodies that it says in the Torah that it was Shatnez. Otherwise, it would have said “lo” [לא: no/not]. He literally had an idea of what it should have said.

It says in the Torah [a different configuration]. And it’s going to mean that the other Maritians [possibly “meritim” or another term] shouldn’t do the thing that causes us to have Shatnez, right? And the Torah itself is really beautiful.

Student: Yeah, this is based on Midrash Shatnez [מדרש שעטנז: Midrashic teaching about shatnez].

Instructor: Yeah, yeah, yeah. No, it is. It is. It must be for sure to say that it was Shatnez. Or something.

Student: Exactly. There’s a matter that she brings on the bottom. That’s why the person brings on the bottom. It’s talking about that.

The Tagim [תגין: crowns on letters] on Shatnez-Getz Letters

Instructor: That’s why we, in the Torah, we make our minigash [מנהג: custom] is to make tagim [תגין: crowns placed on certain Hebrew letters] on Shatnez-Getz [שעטנז ג״ץ: the letters shin-ayin-tet-nun-zayin-gimmel-tzadi], Oasis, whatever. There’s Kabbalah [קבלה: Jewish mystical tradition] about this. Point is, because those letters get confused, we have to fix them. So, it’s just a remnant, but what about all the other letters? It’s just a joke.

The Three Configurations of the Shatnez Verse

Okay, the point is, no, you have to know it. You see, the problem is that we live in the world of the Moshe [משה: Moses], and we have to try to remember the names all the time, so this helps you. Get it? You understand?

So, the both sides, so in other ways, when we’re going to do teshuvah [תשובה: repentance, return], in the Torah, it’s not going to say “lo tilbash shatnez” [לא תלבש שעטנז: do not wear shatnez], it’s going to say “lo tilbash satan az” [לא תלבש שטן עז: do not wear satan/adversary then], him, instead of “shatnez tzemer u’pishtim” [שעטנז צמר ופשתים: shatnez of wool and linen], right?

And “matzef” [מצף: possibly a letter configuration or term] means klipot [קליפות: shells], and means you shouldn’t have a body. That’s what it means. And that is the correct peshat [פשט: plain meaning] of the Torah.

So why am I getting out of this? So what? Exactly. And he was in his world, that’s what Shatnez means. Now, Shatnez is a new meaning. Don’t do it. Even worse, like mix somehow, tzemer u’pishtim [צמר ופשתים: wool and linen] together is even worse. I don’t know why, but that’s only only one level. And before, it was the third way to configure this pasuk [פסוק: verse], which meant something different.

The Convergence Thesis and Final Summary

The Agreement Between Rambam and Kabbalah

What am I getting at with all of this? That at least the high-level people agree with us, and we agree with them, whichever way you want, that the way the Torah is now is a configuration that’s to help us. It’s only to get us away from shatnez. But that is not the Torah itself. Torah itself is way beyond that. Stimmt [שטימט: Yiddish – correct/agreed]?

Okay, it’s enough for today, isn’t it? 10 to 11, it’s time that I start speaking.

Student Summary of the Lecture

Wait, I have to finish something. Tell me, give me a summary of my drusha [דרשה: lecture, sermon]. Or we’re not going to know what I said today. I started planning to talk about a few other things, but we didn’t get to them. Berkshire didn’t knock the idea that we’re wrong again, so the main thing was what the idea is of what Torah is.

Student: Okay, we started to say we have to talk about virtue and distinguish that from mitzvot [מצוות: commandments], two things. And, of course, according to the Rambam [רמב״ם: Maimonides], mitzvot are to give you the virtues, right?

So, because this is the thing that most people are confused about nowadays, we have to go on and explain why Torah and mitzvot doesn’t mean the truth, it’s the hachanos [הכנות: preparations] for the truth [אמת: emet]. And we explained why it’s true al pi Kabbalah [על פי קבלה: according to Kabbalah], right?

And al pi Kabbalah, the not wearing shatnez is going to, of course, the kavanah [כוונה: intention, deeper meaning] of not wearing shatnez is going to be to not have the satan az geh [שטן עז גה: the adversary/satan configuration], whatever it is.

And that is the same thing for the Rambam. In his language, he would say something like certain mitzvot are to teach you certain virtues, which are the pnimiyut [פנימיות: inner dimension, essence] of them. Of course, virtues themselves, only if you live in this world.

So virtues are to teach you to think about God, and to know divine things, which are real. And that is what Kabbalat Torah [קבלת תורה: receiving the Torah, referring to Shavuot] is. Kabbalat Torah is what is Kabbalat Torah? This Torah. The Torah that we’re doing on Shavuot [שבועות: the holiday of Shavuot/Pentecost] is this one which means that it’s a teacher for us, because we wouldn’t have known most of these things, we would have been bad people, we wouldn’t have been getting close to getting close to people.

So therefore we have to stop wearing shatnez and all these things that I say on the Torah in order for us to start learning the real Torah, which we’ll learn next year on Shavuot, so every year a new thing, which is what the meaning of the Torah is in the Mekubalim’s [מקובלים: kabbalists’] way, the different sort of the Torah that says different things, or in the Rambam’s way like the mitzvah of “Anochi Hashem Elokecha” [אנכי ה׳ אלקיך: I am the Lord your God – the first of the Ten Commandments] or different parts of the Torah which are about truth.

Instructor: Must speak [מוסט שפּיק: Yiddish – must speak/correct]?

Student: Yes.

Instructor: Make sense?

Student: That’s all.

Instructor: The Midrash [מדרש: rabbinic homiletical literature] that you discuss is always…

I’m going to expand the Midrash.

Is that enough?

Student: Yeah.

—

*[End of Lecture]*

נדיבות כמידה והקשר בין מצוות למידות: עיון בשמונה פרקים לרמב״ם

פרק א׳: מסגרת הפתיחה – ערב שבועות ולימוד שמונה פרקים

המרצה: רב ישי, יש לנו שיעור לערב שבועות [שבועות: החג היהודי החוגג את מתן תורה בהר סיני], באמת אנחנו רק ממשיכים את לימוד שמונה הפרקים [שמונה פרקים: הקדמת הרמב״ם למסכת אבות], אבל אנחנו הולכים לדון במשהו על הקשר למתן תורה [מתן תורה: נתינת התורה] כי זה חשוב.

אז כמו שכולם יודעים, לכל אחד יש את הענין [ענין: נושא, עניין מיוחד] שלו בשבועות, והענין הוא מה שאתה עושה כשאתה מדבר על, מה שאתה חושב עליו, או חשיבה ודיבור זה גם דבר גדול לעשות, אבל כל עוד זה מה שאתה עושה, נכון?

פרק ב׳: פנייה לגיוס כספים ו״אם אין קמח אין תורה”

הקמפיין השנתי לפני שבועות

המרצה: אז מה אנחנו עושים כל שנה לפני שבועות? אנחנו עושים קמפיין. אנחנו מגייסים כסף לבית המדרש [בית מדרש: בית לימוד] שלנו, כי יש משנה [משנה: האוסף הכתוב הראשון של התורה שבעל פה], “אם אין קמח אין תורה” [אם אין קמח אין תורה: “אם אין פרנסה אין תורה” – פרקי אבות ג׳:י״ז].

ביקורת על ציטוט דברים מובנים מאליהם מהמשנה

המרצה: כי גם אם לא הייתה משנה כזאת, אנחנו צריכים לצאת מההרגל הזה להוכיח דברים שאתה יכול לראות במו עיניך מהמשנה, בסדר? מישהו, אני מתקשר למישהו, הבחור אומר “אם אין קמח אין תורה,” אז אני צריך כסף לתמוך. מה? לא הייתה משנה? לא היית יודע? זה מאוד מעצבן. אז אנחנו צריכים לנסות להפסיק לעשות את זה, אבל בואו נדבר על זה לעומק.

החידוש האמיתי של המשנה: הפרדוקס

המרצה: אז למה המשנה צריכה לומר את זה? המשנה מנסה להראות לך את הפרדוקס. המשנה נותנת לך משהו. זו אותה שאלה ששאלנו קודם. מה המשנה אומרת?

תלמיד: כן, כן. הבנת. הבנת. ניסיתי לדבר על זה.

המרצה: אבל הנקודה היא, יש לנו הרגל מאוד מוזר לנסות… כשאתה עושה יותר מדי, זה הרסני. אז אנחנו הולכים להפסיק לעשות את זה. להתחיל לומר דברים כי… לא כי אני אומר את זה. אנשים אומרים, אה, אז אתה אומר שאתה דואל? מי אתה? לא, זה לא אני. אתה יודע מי זה? ג׳יי.פי. מורגן. זה מי. אם אני לא מגייס כסף, הוא אומר לי, נתתי לך משכנתא לבית שלך, מה קורה? זה לא אני. וזה גם לא הוא. המציאות.

תלמיד: אלוקים.

המרצה: אלוקים אמר, לא אני אמרתי. לא המשנה, לא אני. אז זו המציאות. אז אני צריך למציאות של הענין שלנו, זה לגייס כסף ל… אז זו הדרך. כל אחד צריך לעשות את החלק שלו. אנחנו כבר כמעט ב-200,000$. בואו נראה אם נגיע ל-360,000$. ויהיה לנו מספיק כסף לשלם לצוות לשנה הבאה. ונוכל לעשות מתן תורה כמו שצריך. זה מספיק בשביל זה, נכון?

הקשר ההדדי בין הבנה לנתינה

המרצה: אני חושב שתתחברו לשמוע עוד. להתחבר לשמוע עוד? להתחבר לשמוע עוד, אז זה ברור, מאוד ברור. אני חושב שכל מי שמבין, יש מעגל. אם אתה מבין את השיעור [שיעור: שיעור תורה] שנה שלמה, אז ככל שאתה מבין אותו יותר טוב, כך אתה נותן יותר כסף או מגייס יותר כסף, ולהיפך. ככל שאתה נותן יותר כסף, כך אתה מבין יותר את השיעור. זה הפשט [פשט: הפירוש הפשוט, הפירוש].

זה הפשט. זה הפשט. פשט מה שאני אומר. בעולם הזה, זה אומר, תפסיק לומר משהו. בעולם הזה, כל מה שאתה מקבל, מה שאתה משלם עבורו. אתה מקבל מה שאתה משלם עבורו. אתה משלם עבור מה שאתה מאמין בו, עבור מה שאתה מחזיק ממנו, מה שאתה מקבל. אז התשלום, כמה זמן אתה משקיע בזה, כמה כסף אתה משקיע בזה, כמה מאמץ, זה מה שאתה מקבל. ולפעמים, לפעמים המאמץ הוא לפני הדבר, לפעמים הוא אחרי, אבל הכל אותו דבר.

המרצה: בסדר, עכשיו תן לי לשאול ככה. שון, שון, בדוק את הטלפון שלך, תראה אם הרווחתי יותר כסף מלומר את זה.

תלמיד: לא, אני לא משקר. זה לא עוזר.

המרצה: כן, אני אשים את זה, נראה. לא, אני בעצם מנסה לבדוק מה היו השאלות שלי אליך באותו לילה.

המרצה: לא, לא, חכה, חכה, חכה, חכה, חכה.

פרק ג׳: הקדמה ללימוד המידות בשמונה פרקים

חומר המקור: אריסטו דרך אבו נצר

המרצה: אז אנחנו עושים משהו מאוד מעניין שהוא לימוד הספר הזה שנקרא שמונה פרקים, שהוא סוג של סיכום וקיצור וכן הלאה של הספר שנקרא, אתם כבר יודעים נכון, מה קורה כאן, האתיקה של אריסטו [האתיקה הניקומאכית של אריסטו], בתיווך של אבו נצר [אבו נצר אל-פאראבי: פילוסוף אסלאמי מהמאה ה-9-10]. שמעתם על אבו נצר, נכון? אבו נצר, אחד מרבותיו של הרמב״ם [רמב״ם: רבי משה בן מימון, מיימונידס]. הוא מאוד אוהב אותו. הוא מאוד אוהב אותו.

מושג המידות ובעיית התרגום

המרצה: עכשיו, האנשים האלה לימדו כמה דברים מאוד חשובים. ואיפה שאנחנו נמצאים זה איך הם לימדו אותנו על הדבר הזה שנקרא, אנחנו קוראים להם מידות, שזה תרגום מוזר. אתם יכולים להקשיב לשיעור שלי ביום ראשון עם אנטוניו שהחליט שצריך לתרגם את זה כ״כוחות,” אבל אז אמר שזה לא טוב. אמרתי שצריך לתרגם את זה כ״גדלויות.” זו הייתה ההצעה שלי, נכון? כי “מידה,” אנשים חושבים שזה אומר משהו, אף אחד לא יודע מה זה אומר בעצם, אבל יש לזה איזה משמעות מוסרית או כלכלית. אבל זה לא.

בעולמו של אריסטו, וגם בעולמו של אפלטון, מידה היא משהו ש, זה השלמות של דבר, נכון? רק “שלמות” היא עוד מילה מגבילה ואף אחד לא יודע מה זה אומר. אז חשבתי על מילה באנגלית שאומרת “גדלות,” שאולי תהיה תרגום טוב. כמו מכונית נהדרת או בחור נהדר. אתה יכול להבין את זה. זה סוג של עובד באותה דרך. בכל מקרה.

תלמיד: אתה רוצה לשאול אותו על התרגום שלי?

המרצה: לא, כי איך זה יותר באותו מחיר? אני לא יודע מה זה גדלות. אתה צריך לדעת מה זה.

תלמיד: אתה צריך קצת לחשוב שזה, לא גודל.

המרצה: חשבתי שהבעיה לא הייתה המילה. הבעיה הייתה רק הדרך שבה אנשים ממסגרים מהויות מלכתחילה.

תלמיד: בסדר, אנחנו לא הולכים לומר את אותו דבר עם גדלות.

המרצה: כן, מילים לא באמת, שינוי המילים לא באמת עוזר, כי הם פשוט לא חושבים על זה. הם עדיין לא חושבים על זה ככה. זה לא גורם להם לחשוב.

תלמיד: עם הסבר, אני שומע.

המרצה: כן, כן. אבל אחרי שיש לך את ההסבר, אנחנו מנסים להשתמש במילה שאולי תהיה יותר טובה. אולי אם אתה מסביר את המילה הזו תהיה יותר…

תלמיד: שום מילה לא יכולה לעזור בלי ההסבר, אני מסכים.

המרצה: אבל הנקודה של המילים האלה היא או להיות דרך טובה יותר להיכנס או להיות דרך טובה יותר לצאת. כמו, להיות דרך טובה יותר עבורנו לדבר על זה בלי לומר מילים מוזרות ואף אחד לא יודע מה הן. הרמב״ם קרא להן משהו כמו גדלויות, נכון? כמו מעלות [מעלות: עליות, מידות, גדלויות]. מה זה? זה התרגום, לפחות. טובות. זה נשמע מצחיק.

תלמיד: אנטוניו יודע גם רמב״ם?

המרצה: לא, כלומר שהצלחת למצוא מילה כי למדת רמב״ם כשהוא לא?

תלמיד: הוא לומד גם כשהוא לא רוצה.

המרצה: כלומר הוא יודע את המילה מעלות?

תלמיד: כנראה. אני יודע עברית, והתחלתי בעברית.

המשימה של הסמסטר: לעבור על רשימת המידות

המרצה: אז מה אני מנסה לומר זה ככה. ואנחנו היינו, המשימה שלנו כאן בסמסטר הזה, בתקופה הזו, הייתה לעבור על רשימת המידות ולדבר על כל אחת. זו באמת המשימה שלנו. דנו קצת בשיעורים הקודמים על מה שעושה את הרשימה ואיך הרשימה עובדת. כנראה לא סיימנו לדון בזה, אבל כי זה נושא היום אתה אומר, ואתה יודע שהענין הוא המשמעות של היום בכל מקרה, אנחנו נדון.

פרק ד׳: שני הנושאים העיקריים לשיעור של היום

הכרזה על שני הנושאים

המרצה: אנחנו הולכים לדבר על שני דברים. אני רוצה לדבר על שני דברים. ואתה אמרת שלקחתי יותר מדי אנשים משהו לפני שנעשה מאוד ברור. אני רוצה לדבר על שני דברים, בסדר?

נושא 1: מידת הנדיבות (נדיבות)

המרצה: מספר אחת זה שאני רוצה לדבר על מידה שנקראת נדיבות. ברור, אף אחד לא קורא לזה נדיבות [נדיבות: נדיבות]. ההפך ממנה הוא, או יש שני הפכים לה. מה שני ההפכים שלה, נכון? לכל מידה יש שני הפכים. מה הם היותר מדי והחסר. קמצנות ופזרנות [קמצנות: קמצנות; פזרנות: בזבזנות]. נכון, היותר מדי והחסר. קמצנות ופזרנות. נכון, טוב מאוד. קמצנות ופזרנות. או קמצנות ובזבזנות או משהו כזה. נתינה מרובה מדי.

אז אנחנו אומרים שאנחנו הולכים לדבר בענין דהמא [ענין דהמא: הענין שבפנינו], אז אנחנו מדברים על מידות. אני מדבר על מידת הנדיבות, שיש לה שני קצוות, שני הפכים רעים, הפכים רעים, שהם יותר מדי ופחות מדי, נתינת יותר מדי כסף ונתינת מעט מדי כסף.

בסדר, נדבר על זה קצת. זו הנקודה הראשונה. אני רוצה שתנסו לדבר על זה קצת, להבין מה זה ואיך זה מוגדר ומה זה אומר, ואולי קצת ממה שהרמב״ם אומר על זה, אם נוכל להגיע לזה.

נושא 2: איך מצוות קשורות למידות

המרצה: השני, ואפילו יותר חשוב, לשאלות שלכם ולמטרות שלכם, זה לדבר על איך משהו, איזה דבר מעניין שנקרא מצוות [מצוות: מצוות, חוקים] משחק בזה.

התרגום של “מצוות” והדיון הפוסט-קנטיאני

המרצה: או באנגלית, מצוות נקראות חוקים. “מצווה” זה רק מאיפה אתה מקבל את החוקים. הרמב״ם בהחלט מתרגם מצוות כחוקים. אנשים אחרים, באופן מפורסם, רב מרטין בובר [מרטין בובר: פילוסוף יהודי מהמאה ה-20] אמר שאנחנו לא צריכים לתרגם מצוות כחוקים, כי הוא היה קנטיאני [קנטיאני: חסיד הפילוסופיה של עמנואל קאנט], ובשבילו “חוקים” אומר ציות לחוק, וכמובן שזה לא נכון. אז הוא אמר שצריך לומר, במקום גזץ [גזץ: מילה גרמנית ל״חוק”], אנחנו הולכים לומר גבוט [גבוט: מילה גרמנית ל״מצווה” או “דבר נתון”]. זה היה החילוק [חילוק: הבחנה, הבדל].

תלמיד: לא.

המרצה: דברים נתונים. המצווה. מצוות אומר משהו כמו “דברים נתונים” בשבילו. בסדר, זה לא השיחה שלנו כי זו שיחה פוסט-קנטיאנית ואנחנו כולנו אנשים שמעולם לא שמעו על קאנט עדיין.

תלמיד: יום אחד.

המרצה: אולי יום אחד נגלה אותו ונבין איך הוא צודק. בינתיים, אנחנו חושבים שזה לא נכון.

מהו חוק? השאלה המהותית

המרצה: וכשאנחנו אומרים מצוות… אנחנו לא יודעים. רק כדי להיות מאוד ברור, כשאנחנו אומרים חוקים, רק כדי להיות מאוד ברור, כשאנחנו אומרים חוקים, אנחנו לא מתכוונים לדברים שאתה עושה כי הם בציות לאיזה מחוקק. המחוקק הוא מישהו שמספר לך על החוקים. כמובן, יש מחוקק בכל מערכת ובכל הבנה של העולם. כל מי שמדבר על פוליטיקה ואיך לעשות חוקים יש לו מחוקק, אוכף חוק, כל הדברים האלה. אבל זה לא הלמה של החוק. זה אפילו לא המה של החוק. חוק הוא לא משהו שמחוקק נותן, בניגוד למה שרוב היהודים הפוסט-קנטיאנים חושבים, נכון? חוק הוא משהו אחר, נכון?

מהו חוק?

תלמיד: אה, זה כשאין לו בעיה עם החוק.

המרצה: כמובן שלא. אחד נכון. מהו החוק? אבל מהו החוק?

תלמיד: זה שטיקל שם. יש יותר מזה. מהו החוק? מהי המצווה? שריעה [שריעה: חוק אסלאמי], מהי המצווה? מהו החוק?

המרצה: זה נכון שלאללה יש מחוקק, מישהו שאומר לך את החוקים.

תלמיד: אני חושב שזה מעשה שאתה עושה כי זה נכון ברוב.

המרצה: בסדר, אבל חכה, מה זה? איזה סוג של דבר זה?

תלמיד: אז זה מכוון אותך, מכוון את הגדלויות שלך בדרך מסוימת.

ההבחנה בין מצווה למידה

המרצה: ואיך זה שונה? אז בואו נעשה את זה ככה. איך מצווה שונה ממידה?

תלמיד: הדבר שהמצווה עובדת עליו.

המרצה: נכון. בסדר, אז זה אומר בסוף הספר הזה, בסוף האתיקה [מתייחס לאתיקה הניקומאכית של אריסטו].

טבע החוק והמצווה: הבחנה בין ציווי אלוהי למידה

ההגדרה המהותית של חוק – הוראה למי שצריך אותה

שאלת הפתיחה: איזה סוג של דבר הוא חוק?

המרצה: כמובן שלא. אחד נכון. מהו חוק? אבל מהו חוק? זה שטיקל עט תרץ [קצת תשובה]. יש יותר מזה. מהו חוק? מהי מצווה [מצווה]? שריא [חכה], מהי מצווה? מהו החוק?

תלמיד: זה נכון שלאללה יש מחוקק—מישהו שאומר לך את החוקים.

תלמיד: אני חושב שזה מעשה שאתה עושה כי זה נכון ברוב.

המרצה: בסדר, אבל חכה, מה זה? איזה סוג של דבר זה?

תלמיד: אז זה מכוון אותך—מכוון את הגדלויות שלך בדרך מסוימת.

המרצה: ואיך זה שונה? אז בואו ככה. איך מצווה שונה ממידה?

תלמיד: זה הדבר שהמצווה עובדת עליו, זו הסיבה.

המרצה: בסדר. אז זה אומר בסוף הספר הזה, בסוף האתיקה [האתיקה הניקומאכית של אריסטו] אומר שמכיוון שרוב האנשים לא טובים—ממש אומר את זה בסוף הספר הזה, זה כמו הדבר האחרון שהוא אומר. זה אומר, משהו כזה: מכיוון, אוי, אני לא אצליח לקרוא את זה למטה. זה אומר משהו כזה: מכיוון שרוב האנשים לא טובים, אם כולם היו טובים, אז לא היה צורך בחוקים. כי, מבין?

האיור של אבן עזרא: התורה בהודו

אם היית המלאך [מלאך], נכון? רצית לדעת על מלאך. אבן עזרא אומר, אם התורה הייתה ניתנת בהודו—אמרתי לכם אבן עזרא כבר הרבה פעמים, נכון? זה סוג הדבר שהייתי צריך לספר לכם הרבה פעמים. זה לא אומר שסיפרתי לכם את זה הרבה פעמים. שאברהם אבן עזרא הלך להודו, הוא היה מאוד מתרשם מאנשי הודו, לפחות במובנים מסוימים. הוא אמר שהם לא גונבים.

אז הבן עזיר [אבן עזרא] אמר שאם התורה הייתה ניתנת בהודו, פרשת משפטים [הקטע בשמות העוסק בדיני ממונות] לא הייתה קיימת. כי פרשת משפטים היא לאנשים שגונבים. והם צריכים כל מיני עונשים על גניבה, כל מיני חוקים של איך להחזיר, כמה גנבת, וכן הלאה. אבל אם התורה הייתה ניתנת בהודו, הם לא היו גונבים.

וגם, מכיוון שבהודו הם לא אוכלים בעלי חיים, או לפחות לא פרות, הם גם לא היו יכולים לאכול שחיטה [שחיטה: שחיטה כשרה]. כי שחיטה היא לאנשים שאוכלים פרות.

תלמיד: טוב, אולי יש להם מצווה שצריכים לאכול פרות.

המרצה: לא. תראה, זה מאוד חשוב. הוא לא חושב ככה. זה אולי—זה לא בהכרח נכון, לפחות. נכון, בואו נגיד שהם חסרים מידה. בואו נגיד שהם חסרים מידה שמושגת על ידי אכילת פרות, והם הולכים לאכול פרות. אם זה היה נכון. אבל זה—אני חושב שזה מגיע לשאלה אחרת. תן לי לרשום את זה ולדבר על זה בעוד שנייה. בואו ננסה ללכת לפי הסדר. אבל בואו לא—בואו לא נתבלבל. בואו נרד מהנקודה שאנחנו עליה עכשיו. נכון, כי אנחנו הולכים להגיע לדיון אחר. זה דיון מאוד חשוב, אבל מה שאנחנו מנסים להגיע אליו זה להסביר…

שני מושגים: מידה ומצווה

זכור, אני מדבר על שני דברים. אני מדבר על המידה ואני מדבר על המצווה, בסדר? וכשאנחנו מדברים על מצווה או תורה, אנחנו צריכים קודם לזכור מהי מצווה, איזה סוג של דבר היא, בסדר?

אני רק משתמש בכל הסיפור הזה של אבן עזרא כדי להמחיש איך אנשים עתיקים או אנשים מימי הביניים, איך אנשים ישנים נהגו לחשוב על מהי מצווה, נכון? מצווה היא לא—היום, אנשים כנראה חושבים על מצווה כדבר טוב, רק כדי להיות ברור. מצווה אומרת הדבר הנכון לעשות. כמובן, למה זה נכון? כי אלוקים עשה את זה נכון. אלוקים אמר לך לעשות כך.

יש שתי משמעויות למצווה. זה הדבר הנכון לעשות. ומצווה גם אומרת מה שאתה עושה כי זה צֻווה. דברים כאלה. מלשון ציווי [מלשון ציווי], אתה צודק. מאך צנס [הגיוני]. זה מצווה כי זה צֻווה. וכן הלאה. או שאנחנו אומרים מצווה. זה איך אנחנו אנשים—

תלמיד: לא, אבל מה זה? אתה עדיין לא אומר מה זה.

מה מצווה אינה

תורה כמים חיים: ביקורת על למידה מכנית וקריאה לחיבור למציאות

ביקורת המקובלים – תורה יבשה מול תורה כנחל נובע

מטרת המורה: להפוך את עצמו למיותר

מרצה: כמובן, תפקידו של מורה הוא להפוך את עצמו למיותר בסופו של דבר, כי זה ללמד אותך במקום להדריך אותך ושתצטרך להמשיך לחזור, נכון? הוא מנסה ללמד אותך. אז מורה נבוכים זה ממש מיותר. מורה נבוכים זה… כי כמו שאפלטון אמר, אדר אדר, נכון?

לא, מורה נבוכים לא אומר לך מה לעשות. הוא מלמד אותך איך לחשוב. הוא מלמד אותך איך לדוג.

כמובן, מורה נבוכים עושה מה? מה שהקב״ה עשה כשנתן את התורה. כל תורה שהיא לא לנבוכים היא חסרת תועלת.

התורה היא לאנשים לא מושלמים, לא למלאכים

זה ההיפך. אנשים חושבים, אתה לנבוכים, אני לאנשים המושלמים. אנשים מושלמים לא צריכים שום תורה. אנשים מושלמים הם מלאכים. הם יכולים ללכת לאכול עם סבא חולף להגיע עם רמביני. אין שייך איתם. אתה מבין?

התורה היא לאנשים לא מושלמים שצריכים מדריך, מורה, ומורה ספציפי בדרכים שהולכות לשפר אותם ולהביא אותם להיות טובים. ואחר כך, הם לא יצטרכו את התורה בדרך הזאת. שטימט?

הקדמה לגישת המקובלים

אתה רוצה שאספר לך איך המקובלים אמרו את הדבר הזה? הוא אמר את זה ככה. אז אני אגיד לך? אבל זה לא מעניין. זה לא יעזור לך בכלל.

אנחנו אוהבים מקובלים בגלל זה, בדיוק בגלל זה. כי המקובלים הם האנשים האחרונים להבין מה תורה אומרת. אבל מכיוון שיש להם התחייבויות שונות, שגורמות לזה ש—אני אבהיר, בסדר? אנחנו אוהבים מקובלים ואני אבהיר, בסדר? לא, תן לי להסביר כדי שיהיה הגיון במה שאנחנו אומרים. אז אני אקרא להם התורה היא מורה עכשיו.

המקובלים, הם אומרים ככה. אני אלמד אותך.

הרעיא מהימנא ותיקוני זוהר: ביקורת של תלמיד מתוסכל

יש את הספר הזה שממשיך להתפרסם מהפירוש שלו על הזוהר, שנמשך כמו 10,000 עמודים. הכל מודפס מחדש, אבל הוא פשוט הדפיס את זה מחדש. זה היה נחמד וכאלה.

והזוהר, ספציפית שהוא חלק מהזוהר או מחבר אחר, לא משנה. הוא ממשיך ומדבר על התורה שרוב האנשים לומדים שהיא מזויפת. ידעת את זה? ידעת את זה? יש ספר.

אוקיי, אוקיי, אוקיי. אז אני אספר לך סיפור. קודם, אני אספר לך סיפור. היה יהודי. לא, אבל אל תספר לאף אחד איפה הוא גר. אבל בכל מקרה, היה יהודי שהיה אמור להיות בישיבה. והוא היה ממש, ממש מתוסכל ממה שלימדו בישיבה ההיא. הוא היה כל כך מתוסכל, הוא כתב שני ספרים בשם משה רבינו עצמו, מקלל את כל הישיבות שהוא הלך אליהן. אוקיי? שני ספרים.

שני הספרים האלה מודפסים כחלק מסט הזוהר, אבל כולם מסכימים—כי אין ויכוח על זה—שיש ספרים נפרדים שאולי נכתבו על ידי אותו מחבר, לא משנה, אבל הם ספרים נפרדים. והספרים האלה נקראים, אחד בשם רעיא מהימנא והשני נקרא תיקוני זוהר.

שני הספרים האלה הם הקללות המתוסכלות—יש קללות ממש בזה—התלונות של יהודי שהלך לישיבה ואמר, הוא אומר ככה, אתה סוג של פשט. אתה עושה הכל מלוכלך. זאת התורה מהקליפה. הוא ממש אוהב, מאוד אוהב, הזוהר, המקובלים מאוד אוהבים את הדימוי של מים ונחלים ויובש.

המטאפורה: הפיכת מים זורמים ליבשה

ואמר, אתה הופך את התורה ליבשה. שאני בעצם רציתי להפוך את היבשה לארץ. ואתה הופך את הארץ ליבשה שוב. אוקיי?

אתה הופך את התורה ליבשה ו, איך אומרים באנגלית? מיובשת. מיובשת. לא? משהו יותר טוב? מצומקת? צחיחה.

תלמיד: צחיחה.

מרצה: אוקיי, יותר, כן, אני לא יודע, יותר גרוע ממיובשת, אוקיי?

והתפקיד שלו הוא להזרים מחדש, לגרום לתורה לזרום בואדי שהם ייבשו, נכון? הנחל צריך להיות נחל נובע. הוא לא צריך להיות נחל מת כמו נחל איתן וכן הלאה. וכל הדרשות האלה היו שלו שהוא כבר.

אסטרטגיית המחבר: דיבור בשם משה

אז זה הוא כתב את הספר הזה. ומפורסם שהם היו—אוקיי, אנחנו לא נכנס לפוליטיקה. אז זה הספר. וכמובן, מכיוון שזה מאוד קשה להיות יהודי אחרי, אתה יודע, החוצפה, ולבוא ולתקוף את כולם, אז הוא לקח את משה רבינו עצמו. לא, אני טוב.

הוא לקח את משה רבינו עצמו, והוא אמר שאני מדבר—הוא דיבר בשם משה, או אמר שהוא נשמה של משה רבינו עצמו, שבא לדבר לתנאים ואמוראים. זה ממש מה שהוא אומר, והוא משתמש במילים האלה. אז כמובן זה לא נכתב על ידי לא תנא ולא אמורא, כפי שכולם שמו לב.

זה, שוב, לא המסורת שלי. דריד על סלדי היה נשמה, לא משנה. כולם מסכימים שיש משהו מעבר לזמן שקורה כאן.

והוא אמר, אני משה מדבר לתנאים ואמוראים ואומר להם—אנשים, הוא טען שהתנאים והאמוראים האמיתיים, כמובן, לא. אבל רוב האנשים לא יודעים שהם קוראים את התורה הפוכה. הם קוראים את התורה מאחור, לא מבפנים, וכן הלאה.

הדרש של הכאת הסלע מול דיבור אליו

אז זה ספר ממש יפה, אבל הוא מאוד קשה. קודם, יש בו כל הדרשות הנהדרות האלה. כמו אחת הדרשות שלו היא זו שאני קורא כאן, איך משה הכה את האבן וכל האנשים שלך הם בעצם האבן שמשה הכה או הסלע. ויש לי דרך חדשה שאני הולך לפצח את האבן. אני מקבל את המים כבר, אוקיי? תפסיק להכות את האבן. נסה לשתות את המים כבר. אולי תדבר קצת לאבן.

זה מאוד עניין אותי. בזה, תמשיך להכות את הסלע.

תלמיד: הוא אומר, כן, אתם כמו מכים, אתם פשוט ההך, ההך, ההך. מה קורה?

מרצה: והוא אומר שאתה יודע, יש מדרש שאמר שמשה הכה את הסלע, שתי טיפות קטנות יצאו, נכון? אז הוא דיבר אליו וכל זה התחיל לפרוץ מים. הוא אמר שזאת הדרך, הדרך שאתה לומד תורה היא אתה קווטש ואז אתה מקבל קצת תורה. והוא אמר, אתה יכול לדבר לסלע כמה דקות? אתה יכול להקשיב לו? אנחנו נכנס ונלך לשול ונקשיב לו. אתה תקבל שפע.

אחרי שהוא אומר את זה, וזה כמו שלו, הם מצטטים את הסטיקל הזה ואומרים שאנשים לא יודעים, מה שאומר שלא באמת אכפת להם מה התורה באמת. הם מרוצים להיות ראשי ישיבות וגבאים וכן הלאה. והוא ממש משתמש בזה.

הוא אומר, אתה נאבק כל כך קשה כדי לקבל כמו, להוציא פשט אחד. בוא אלינו. קראת את זה? אף פעם אין לו קושי להמציא פשט חדש, נכון? הכל זורם.

לא, אבל כמובן, יש הרבה דרש ודברים כאלה. אבל כשאכפת לך, אתה רואה, כשאתה מחבר את זה, אתה רואה, אני הולך להסביר לך את זה מאוד ברור בדרך שלי. ואם אני יותר מדי מחוץ למסלול, תזכיר לי מאיפה אני בא. אבל זה מאוד פשוט, נכון?

הבעיה המרכזית: תורה מנותקת מהמציאות

אם התורה שלך היא משהו שסותר את השכל או סותר את המציאות—ששכל הוא רק הדרך שבה אנחנו מבינים את המציאות, מה שאנחנו קוראים שכל הוא רק הדרך שבה אנחנו מבינים את המציאות—בוא שבוע הבא, ביום שלישי, או מתי שזה יהיה, תשמע הסבר ברור על זה.

ואז כל התורה שיש לך היא כמו חמישה ספרים קטנים, חמישה חומשי תורה. זה כמו רבקה. אומר, אומר שתיקוני הזוהר זה כמו כד קטן שרבקה מורידה לבאר ושולפת קצת תורה. וכשזה היה באמת רבקה, מה קרה? היא קיבלה הכל, הכל מעצמו. זה נקרא המים עלו לקראתה.

מטאפורת הכד: כלים מוגבלים מול מקור בלתי מוגבל

הוא מפסיק להיות הבחור ש… תחשוב על זה. כמה מילים יש בכל התנ״ך? אין כלום. זה לא מספיק. זה קצת מהמציאות. כמובן, זו דרך לכל המציאות. אבל זה קצת מהמציאות.

תורה כתכנית המציאות: מסגרת הרמב״ם ובעיית המשמעות הפנימית

הטעות האפיסטמולוגית של לימוד “תורה בלבד”

המציאות כדרך תקפה להשגת ידע תורני

ואם התורה שלך היא בדיוק כמו הספרים, הכד, אז אתה הולך להיאבק כל חייך ולעולם לא להגיע לשום מקום. אתה מכה בסלע, מכה בסלע כל חייך, ואתה תקוע עם ההכאה. ואתה מכה את הילדים שלך ואתה מכה את הבנים שלך. הכל הכאה אחת גדולה. אתה בעל נגלה. ככה הוא קורא לזה. אתה בחור שלומד רק גמרא ולא קבלה. זו השפה.

תלמיד: כן, כן.

מורה: אבל הוא מתכוון באמת, הוא כועס. הוא לא מדבר על, אתה יכול לקרוא לזה, אתה יכול להוסיף, אתה יכול פשוט להמשיך להוסיף. אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא, אני אומר שזו דרך חיים.

האלטרנטיבה: תורה שזורמת מחיבור למציאות

אבל אם אתה לומד את התורה, אם אתה מאמין – זו לא אמונה, זה באמת – כלומר זו אמונה, אבל זה – כמו כשאני אומר אמונה, אני מתכוון לדבר פעיל, נכון? לא דבר מת. זו דרך לעשות את זה, נכון? זו דרך ללמוד.

אם אתה לומד בדרך שאתה אומר, כמובן, אני הולך להשתמש בטקסטים האלה הרבה, אבל אני לא חייב להשתמש בטקסטים האלה, אגב. מאיפה הטקסטים האלה באו? כמו שאמרת, נבואה. מאיפה הם באו? מאלוקים. כן. תודה רבה. הכל מאלוקים. מאיפה הם באו? מאנשים שיש להם גישה לאלוקים, שיש להם גישה למציאות ונתנו לנו את כל זה, בסדר?

אז הם עדיין, איך אומרים, יש הרבה יותר מזה מאיפה שבאתי, נכון? יש עוד מאיפה שזה בא. תמיד יש עוד מאיפה שזה בא. אני יודע שזה אומר שאין יותר מאיפה שזה בא, בסדר? את הדרש הזה ניקח בפעם אחרת. הבנתי. אבל הנקודה היא שתמיד יש עוד מאיפה שזה בא, נכון? זה אותו אחד, אבל זה יותר. זה רק בשביל שאנשים יהיו שמחים. זה אותו אחד, יש עוד.

ולכן, אתה לא צריך לעולם, כאילו, להיות פארקווטשט. כי בכל מקום שאתה נמצא במציאות, אתה הולך להיות עם התורה שם. אתה הולך להיות עם הידע שם. הבנת מה שאני אומר?

ביקורת על טענות “דעת תורה” אנטי-אינטלקטואליות

אם התורה שלך היא תמיד על, בואו לא נקרא שום ספר, בואו לא נקרא… ככל שאתה… ככל שאתה פחות קורא, אתה יודע איך זה הולך. זו האפיקורסות הכי גדולה מכולם אי פעם, נכון?

מישהו אמר את שמו של צדיק. אני לא מאמין שהוא אי פעם אמר את זה, כי זו ממש אפיקורסות. לא, אני באמת לא מאמין שהוא אמר את זה. איך הוא יודע שיש לו את התורה הזאת? כי הוא אף פעם לא קרא שום דבר חוץ מהתורה. זה נקרא אפיקורסות.

זה נאמר בשמו של צדיק מסוים שהוא יודע שכשיש לו דעה פוליטית, זו תורה. איך הוא יודע? כי הוא לא קורא שום עיתונים, ולכן לא קורא שום דבר חוץ מהתורה. וכל הידע שלו הוא מהתורה.

עכשיו, החלק הזה הוא אפיקורסות, מלבד זה שזה לא נכון, כי האדם הספציפי שזה נאמר עליו בעצם כן קרא עיתונים. זה פשוט לא נכון. אם מישהו הוא פוסק וכן הלאה, לא קורא עיתונים, זה פשוט לא אפיקורסות. זה כמו בחור שעובר ומעולם לא ראה דם. זה לא מתחיל. זה לא מתחיל. אבל מלבד זה, זו הייתה אפיקורסות.

כי מה זה התורה? כמו שאנחנו אומרים, התורה היא תורת חיים.

בסדר, יש דרכים למצוא את זה. גם, הדברים הנסתרים, לא כל כך קשה. כן, מה שלא יהיה. אתה מקבל צינור. אתה יכול גם פשוט לעקוב אחרי הצינור. אתה אפילו לא צריך את הרנטגן. הנקודה היא, אתה יורד למרתף, אתה רואה, זה לא כל כך מסובך לגלות את התכנית. אבל אתה לא מאמין בזה. אתה רק מסתכל בספרים האלה.

אז, כמובן, התורה שלך היא מאוד משהו שאתה תמיד הולך להיאבק. אם התורה שלך היא שער הדרך, כמו השער, כמו שער רבנא, היא שער הדרך לכל השאר, בכל מקום שאתה נמצא, אתה לעולם לא הולך להיות תקוע. יש לך מה שאני אומר?

זו הסיבה שאם אתה פונה לתורה לשמה, שזה אומר למה שהיא, אז אתה הולך להיות לא עמל או מה שלא יהיה. זה לא הולך להיות שוב באותה דרך.

יישום על אנשים עובדים

אז הסתכלתי בשיעור הישן. אני חושב שזה שוב, אמרת על זה, הפילוסופיות לזה. השם שלי הוא כזה. יש כותרת אחת שאני רוצה לפרסם אותה למעמד הפועלים. זה אומר, נכון, אני רוצה לפרסם את זה לקמפיין. אבל זה מה שאני אוהב. זה אחד השיעורים הכי פופולריים שלי בגוגל. אין לי מושג למה.

אבל הנקודה היא שאתה תמיד יכול לחשוב. כמו שחשבתי על זה, אם אתה יושב ולומד ועובד, ואתה צריך לחשוב על רבי חיים ספציפי, אתה לעולם לא הולך לחשוב על זה. אתה הולך לחשוב על המציאות. זה לא כל כך קשה. אתה יודע, עבודה, יש חלקים של המציאות שאתה יכול לחשוב עליהם. נכון, בסדר.

הביקורת הרדיקלית של הרעיא מהימנא

הכרה בסטייה

אז עכשיו בואו נחזור לאן שאנחנו. אז עכשיו אני רק, יש את כל ההערות הצדדיות. זה מאוד חשוב. אני יודע שזה מחובר לכל מה שאני אומר. כל ההערות הצדדיות שלי מחוברות. אני אף פעם לא יוצא מהנושא, אבל אתה צריך להאמין לי. אבל…

תלמיד: לא, אתה צריך לתת לזרוע שלך, כאילו, זה מחוץ לנושא.

מורה: עכשיו אני אומר שזה מחוץ לנושא, אבל זה גם אף פעם לא באמת מחוץ לנושא. זה מחוץ לנושא. הקפטן הוא שזה אף פעם לא מחוץ לנושא הגדול יותר שלו, נכון? הוא באמת, זה באמת, באמת אכפת לו.

הספר והמסר שלו

אז עכשיו היינו אומרים, אז יש את הספר שהוא למד בישיבה והוא כתב. המפקד אומר שהוא היה עם מנא נכנס. זה לא משנה כי הוא ניהל אותו. והמפקד הגבוה, המפקד הבלייזר אמר שזה היה הכסף שלו הולך. לא האמנו לאף אחד שזה היה מהמנהרה.

אז הנקודה היא שהוא כתב את כל הספר הזה עם כל הדרשות היפות האלה, כמו זו שסיפרתי לך עכשיו, להכות, לא להכות – כלומר, הוא כן מכה קצת, שזו, אני חושב, בעיה – אבל להסביר איך אנחנו צריכים להתחיל ללמוד את התורה אם אני מגיע אליך, בסדר?

אנחנו צריכים להפסיק להתבלף ולהכות ולהתחיל ללמוד את התורה האמיתית, כי התורה היא דבר טוב. לא דבר רע כמו שאתם אנשים חושבים. זה דבר טוב. זה מה שהוא אמר. והוא דיבר בשם משה על עצמו. אתה מבין?

הדימוי הקבלי של קליפות ופרי

והוא אמר דברים כאלה, שהתורה עצמה, בדיוק כמו בשפת הקבלה, לכל דבר יש קליפות, לכל דבר יש חיצוניות. הכל מוקף על ידי, כמו שיש להם את הדימוי הזה של אגוז, נכון?

אגוז, אתה צריך לפצח אותו. אתה לא מקבל את הקליפה. אתה לא מגיע לאגוז בלי לשבור את הקליפה. והם חושבים תמיד על סוג מסוים של אגוז. אני לא בטוח, אגוז מלך או שקד. אני לא יודע, איזשהו סוג של אגוז. הם קוראים לזה אגוז, שיש לוארבע רמות שונות של קליפות. ואתה צריך לעבור דרך כולן וכל העניין עד שאתה סוף סוף מגיע לפרי בפנים.

והם אמרו שהתורה היא כזאת. ואתם אנשים לומדים על הקליפה כל החיים. קליפה זה קליפות, נכון? אם אתה מתחיל לתרגם דברים לאנגלית, הם מתחילים להישמע טוב יותר או גרוע יותר, אני לא בטוח. ואתה צריך להתחיל ללמוד את הפרי פעם אחת. יופי.

חיבור לטיעון המרכזי

בסדר, עכשיו, איך זה מתחבר למה שאמרתי? אז עכשיו, ההצהרות האלה היו קצת בעייתיות לאחרונים, כי לאחרונים זו בעיה.

לראשונים לא הייתה בעיה

תראה, לראשונים לא הייתה בעיה לומר את זה. אתה מבין, זה ממש, כאילו, הרעיא מהימנא הזה כתב את זה, הספר הזה רעיא מהימנא היה גלגול של משה רבינו וגם של רבינו משה, נכון?

הרמב״ם היה מסכים

כי הרמב״ם היה מסכים לכל מילה בספר הזה. אולי לא לכל התיאוריות שלו על אלוקים וכן הלאה. אולי גם כן, אבל כי זה עובד הרבה עם עשרת המאמרות של הרמב״ם ודברים כאלה.

אבל הוא בהחלט היה מסכים לתיאוריה הזאת של התורה, שכולם קוראים אותה הפוך. והוא אולי היה פחות מתוסכל כי הרמב״ם היה בחור יותר נחמד, אבל זה כבר שאלות של טמפרמנט ודברים כאלה.

השוואת סגנונות כתיבה: רמב״ם מול רעיא מהימנא

הרמב״ם לא היה כועס. הוא אף פעם לא כתב בכעס. כמעט אף פעם. הוא בעיקר כותב יפה במקום בכעס. והרעיא מהימנא כתב בכעס. בסדר. משה רבינו עצמו כתב בכעס. היה לו ספר שלם בשמו שפשוט מלא בכעס.

ובכן, אם אתה שם רעיא מהימנא שכותב בכעס, זה כאילו, אנטיגונוס השם אמר את הרעיון היפה הזה לאנשים טיפשים. זה כאילו, זה לא ישחק כלום.

תלמיד: אתה חושב שהוא כועס?

מורה: אני חושב כן.

תלמיד: אה, הוא כועס קצת, אבל מעט מאוד בכתביו.

מורה: אני חושב שהוא כועס על המהלך הזה.

תלמיד: כן, כן.

מורה: לא, במכתבים שלו, הוא כועס. הוא כועס על הכתיבה של גרסימוב.

תלמיד: כן, כן.

מורה: הוא כועס. אני רק אומר, אבל הוא לא כותב. הספרים שלו כתובים יפה מאוד ולא בכעס, שזו הדרך הנכונה לכתוב ספר תורה. אתה לא צריך לעקוב אחרי תהליך הכתיבה בכעס של הרעיא מהימנא. אתה צריך לנסות לעקוב אחרי תהליך הכתיבה היפה של הרמב״ם.

תפיסת הרמב״ם של פנימיות התורה

אבל הוא עדיין היה תלמיד של הרמב״ם, והרמב״ם היה זה שלימד אותנו את זה, ולתורה יש משמעות פנימית, נכון? נקרא פנימיות התורה. הרמב״ם היה זה שהמציא את המילה הזאת.

כלומר, זה בא מערבית, באטן, ואז נגלה, או משמעות חיצונית, או שאנשים קוראים לזה אזוטרי ואקסוטרי, והמשמעות האמיתית היא המשמעות האזוטרית, וכן הלאה, נכון?

הבעיה לסמכויות מאוחרות יותר

השפה הרדיקלית של הרעיא מהימנא

אבל עכשיו, לאנשים המאוחרים יותר, אז לאנשים שקראו את הרמב״ם, וכמו שאני קורא לזה שלום, זו לא הייתה בעיה. ואני לא יודע על מישהו שאפילו היה כועס על הרמב״ם כשזה יצא על אמירת דברים כאלה.

תלמיד: אנשים מאוחרים יותר, אנשים שואלים, הוא משתמש גם בשפה הנכונה, אני חושב.

מורה: לא, הרעיא מהימנא הוא ממש רדיקלי. אתה חייב לקרוא את זה. הוא לא משתמש באף אחת מהשפה הנכונה. הוא ממש מקלל את כל ראשי הישיבות, כאילו…

אני בטוח שכשהוא בעצם פורסם, או מתי שזה היה, כשאנשים התחילו לקרוא את זה, אנשים ידעו למי הוא מתייחס גם. כאילו אין לו שמות, אבל כאילו, אתה יכול להבין למי הוא מתכוון. כאילו הוא לא מדבר על, הוא לא מדבר באבסטרקט, כאילו…

הרעיא מהימנא ממש לא מזכיר שמות, אז הוא אוהב, כמו ספציפי, כמו מחלוקות סוג של דבר. אתה די בטוח שאם אתה לומד מאותה ישיבה, אתה יודע בדיוק למה הוא אומר את המילים האלה. והוא אולי אפילו משתמש באידיומים מסוימים שהם השתמשו בהם אבל אנחנו לא יודעים אותם כי לא למדנו באותה ישיבה, אז אנחנו לא יודעים מה זה אומר בדיוק. אבל זה ספר מאוד ברור.

העיוות השבתאי

עכשיו לאנשים מאוחרים יותר, הדברים האלה היו בעיה מסוג כלשהו. כמובן שאתה כנראה יודע על משהו שנקרא שבתאות, שבאמת לקחו את הרעיונות האלה איתם ואמרו שמאחר והתורה היא רק קליפה אחת, הם הולכים לעשות את התורה הגבוהה יותר, שזה אומר שאתה צריך להתחתן עם האחות שלך או משהו כזה.

שזה גם שטויות, אגב. זו לא התורה הגבוהה יותר.

תלמיד: כן, אני מרגיש שהיסטורית אנשים לוקחים את הרעיונות האלה, אבל אז הם עדיין נתקעים עם הקליפה.

מורה: זה מאוד טיפשי. זו קליפה גדולה, כי יש את התורה הגבוהה יותר… כמובן, התורה הגבוהה יותר לא אומרת שאתה צריך להתחתן עם האחות שלך. התורה הגבוהה יותר היא שאין לך גוף להתחתן איתו בכלל. זה באמת מה שהזוהר מנסה לדבר עליו. זה על השכל. זה לא על לעשות שום דבר.

אז, אבל זה מה שהם אוהבים. הם שונאים את הרעיון הזה. הם פשוט מעבירים אותו לרמה אחרת. הם לוקחים אותו בחזרה. אני צריך לחזור לאן שהייתי.

הדאגה של רבי משה קורדובירו

בעיית “תורה חדשה”

אז, לכן, לכן, אז רבי משה קורדובירו, הוא היה לפני השבתאות, אבל היו אנשים שעשו טיעונים כאלה גם בזמנו, וכל פעם שהוא נכנס לזה, הוא נכנס לבעיה הזאת בהרחבה. הוא מאוד מודאג מהרעיון הזה, נכון?

הזוהר אוהב את המדרש הזה שהמציא פסוק שאומר, “תורה חדשה מאתי תצא”. אין פסוק כזה, כמובן, אבל זה כן אומר בפסוק, זה אומר “תורה מאתי תצא”. כמובן, רק אחת, נכון? מה זה אומר?

אבל הוא מאוד מודאג מזה והוא מנסה להסביר את זה.

הקושי של הרמ״ק עם המסגרת

והדרך שהוא הסביר את זה, כי הייתה לו קצת את הבעיה הזאת, כי זה לא היה פשוט לו שההלכה היא רק על – זה היה פשוט לו, נכון? בואו נסביר בבירור. אם היית כמו, והיה ברור לך שכמובן לתורה יש קליפה והקליפה אומרת, כאילו, ומה שאנחנו אומרים כשאנחנו אומרים קליפה, אנחנו מתכוונים להלכה במובן שהסברנו זה עתה.

ההלכה במובן של מורה לאנשים רעים. אז זה לאנשים רעים, כמו שזה אמר בפסוק, שהיה כמו, נכון? זה תהילים. “מחכימת פתי”. לא, אני הולך לעשות אותו פתי. אבל יש להחכים טיפשים. זה לא להחכים אנשים חכמים. הם אולי כבר חכמים. אנחנו צריכים לעשות אותם חכמים. הם בסדר. זה טיפש שאנחנו צריכים לעשות חכם, נכון? וזה כולנו.

אבל מאחר שכבר הייתה להם הבנה אחרת…

המסגרת הדו-שכבתית של הרמב״ם

הבהרת המקור של הרמ״ק

בסוף, רק כדי להיות ברור, הסרטון האחר הזה הוא גם על הרמב״ם, נכון? הם אמרו שהתורה היא לא רק על זה. זה הרעיון של הרמב״ם למשנה תורה גם, נכון?

כי הרמב״ם עצמו לימד שהמשמעות החיצונית של התורה היא זו. וכמובן, המשמעות החיצונית כוללת את רוב ההלכות, המובן המילולי של ההלכות, לפחות. הרמב״ם לא טען שיש מובן מטפורי לכל הלכה, אבל הוא כן טען שיש גרעין או פרי מטפורי ומטפיזי לכל התורה. זה אולי לא של כל הלכה. הזוהר לקח את זה רחוק יותר ואמר שזה של כל הלכה.

המשמעות האמיתית של התורה

אבל יש גרעין, יש משמעות של אמת בכל התורה. במילים אחרות, משמעות האמת של התורה, שהרמב״ם עצמו קרא “חכמת התורה על דרך האמת”. אתה תזכור מי לקח את המילה הזאת לעצמו.

והמשמעות האמיתית של התורה היא מה שהיא מלמדת על אמיתות, לא מה שהיא מלמדת על איך לעשות. כמובן, יש גם קצת הוראה של זה, אבל זה באמת רק כמו לחזור על דברים שאתה צריך לדעת. בסדר, אנחנו יכולים להיכנס לזה, אבל זה לא על הוראה. זה על האמת להיות אמיתית.

השקפת הרמב״ם על מצוות

כמו שהרמב״ם היה אומר לך. הרמב״ם היה אומר לך שיש רק מצווה אחת, או שתי מצוות, או חמש מצוות בתורה, שהן על המציאות כמו שהיא. המצוות האלה הן לא למורים. הן, כמובן, גם מורים, כי הוא מנסה לעשות אותן גם מורים. אבל בעצם כל המצוות הן משתתפות בצורה כלשהי באחת מאלה…

הרמב״ם, הם משתתפים בעיקר על ידי הכנה שלך, נכון? בדרך של הכנה. אתה לא יכול לעסוק במטפיזיקה אם אתה לא אדם טוב. והמצוות הופכות אותך לאדם טוב, וכן הלאה. וככה המצוות האלה הן קליפות.

הרמב״ם השתמש בלשון של קליפה

כי הרמב״ם עצמו הוא זה שהשתמש בלשון הזו של קליפה, אגב. זו הלשון שהרמב״ם עצמו השתמש בה. והוא היה נגד… מה שלא יהיה. הוא המציא את המילה הזו. אני לא יודע אם הוא המציא אותה. שוב, זו גם מילה מוסלמית.

העיקרון המרכזי: ידיעת ה׳ והמציאות

אז הרמב״ם הוא גם זה שאמר שיש משמעות אמיתית של התורה, שהיא ידיעת ה׳ וידיעת המציאות, ה׳ והבריאה.

תורה כפולה של הרמב״ם: אמת פנימית ותועלת חיצונית, והתגובה הקבלית

פרשנות הרמב״ם לתורה שלפני הבריאה ולימוד המלאכים

מרצה: במילים אחרות, אם היית שואל את הרמב״ם—אז הרמב״ם עצמו נשאל, לא נשאל, אבל סוג של אמר דברים כאלה—אם היית שואל את הרמב״ם, מה המדרש שמדבר על התורה שהייתה קיימת לפני הבריאה מתכוון? איזה סוג של תורה המלאכים רצו ללמוד? נכון? אם אתה חוזר לסיפור שהוא דיבר עליו, נכון? המלאכים רצו ללמוד את התורה. מה הם רצו ללמוד עליו? האם זה אומר שהם—נכון? אתה צריך להבין את השאלה ואת התשובה, והם מתייחסים לדברים שונים. האם הם רצו ללמוד על בשר בחלב? כמובן שלא.

אז מה בכלל הסיפור? הסיפור הוא שהמשמעות האמיתית של התורה היא משהו שמלאכים רוצים ללמוד, שזה לדעת את ה׳, וזה מה שמלאכים עושים בכל מקרה. וכמובן, הרמב״ם קרא מדרשים כאלה לא כדיאלוג ממשי, זו לא תשובה לשאלה, זה רק מבטא את הדואליות הזו של התורה. יש מובן שבו התורה היא למלאכים—כמובן לחלק של האדם שהוא כמו מלאך, השכל הנפרד שלו, וכן הלאה.

הקשר השבתאי: יש לך גוף, לכן אתה חייב לקיים מצוות מעשיות

מרצה: זה מה שאמרתי, אני חושב שזה באמת גם מדבר לשבתאים. הם אומרים בעצם הם אומרים מי שעובד את הסוג הזה, אל תעשה את זה, והתשובה היא שזה מהרבה מהם—אתה בעצם צריך לעשות כיבוד אב. ובכן כמובן שאתה עושה, כי יש לך אמא. יש לך אמא, בדיוק. ואתה מתחתן, אז אתה יכול. ואם יש לך, אז אתה צודק, מעל זה, כמו שאמרת, זה לא להתחתן, זה לא שום דבר שקשור לדבר הזה, ואתה מתחתן. אבל אתה רואה, זה—רגע, רגע, אנחנו מבינים למה לקבלה יש בדיוק את הבעיה הזו בעוד שנייה.

אם אתה רוצה להיות נגד הקבלה, אני אתן לך גם למה. כי—לא, לא למה, רק אסביר לך את השער החדש, את המקור של הבעיה הזו.

המסגרת של הרמב״ם: גרעין וקליפה, אמת ותועלת

הרמב״ם לא היה מבולבל מהדואליות הזו

מרצה: אז הרמב״ם לא היה—האולימפ כבר התבלבל. הרמב״ם לא היה מתקשה עם זה. הרמב״ם הוא זה שאומר לנו שיש גרעין של התורה שהוא אמיתות על ה׳. זה מה שאדם הראשון למד במשך הלילה ולפני החטא. זה מה ששם ועבר למדו בישיבה שלהם.

הרמב״ם ממש צוחק והוא כמו דם בפעם הראשונה משנה—כולם חושבים שהישיבה של שם ועבר למדה הלכות שומרים והלכות ארבעת המינים. הוא אמר שזה שטות. אף אחד בשכלו הישר לא היה חושב את זה. אף אחד בשכלו הישר לא היה חושב ששלמה המלך שאמר אמרתי אחכמה, אמר שהוא לא יכול היה להבין את ההיגיון של מיגו. זה לא היה על זה. זה היה ברור על מטפיזיקה ופיזיקה, על המציאות, וזה מה ששלמה היה כולו על זה.

והעובדה שלתורה יש משמעות חיצונית, שהיא להפוך אותך לאדם טוב יותר, זה החיצוניות של התורה.

הבעיה של הרמב״ם עצמו: כל מילה קדושה מול משמעות היררכית

מרצה: עכשיו, לרמב״ם עצמו יש בעיה לומר את זה, כמובן שהוא גרם לזה גם. אלוהים, אני לא יכול—אני מסביר לך למה הרמב״ם הוא הגורם להכל. אבל לרמב״ם עצמו יש בעיה, כי הרמב״ם אומר שאנחנו צריכים להאמין שכל מילה בתורה קדושה כמו כל דבר בתורה. זה מה שכתוב בעיקרים, בשביעי או השמיני. אבל הרמב״ם באמת מאמין שיש—במובן האמיתי אין ספק בזה—כמובן שהוא אומר שהוא לא צריך לומר את זה מסיבות שונות, אבל הוא ברור מאמין שיש משמעות אמיתית של התורה ומשמעות לא אמיתית—אתה לא יכול לומר לא אמיתית—ומשמעות שימושית של התורה לעומת משמעות אמיתית. אתה יכול לומר משהו כזה, נכון? יש את התועלת של התורה ואת האמת שלה, והם לא אותו דבר.

התועלת של התורה—כן, אמת פוליטית היא הכרחית לבני אדם כדי להגיע לאמת אמיתית—אבל משמעות פוליטית, או התועלתנית, המשמעות השימושית של התורה היא להפוך לאדם טוב יותר, וזה מה שרוב המצוות עוסקות בזה. אבל אני מאוד מפורש שרוב המצוות עוסקות בזה, והמשמעות האמיתית של התורה, שהיא לשכלל את החלק השכלי של האדם, או שנוכל לומר את חלק המלאך, זה החלק שעדיין למלאכים, ועדיין לאנשים שהם כמו מלאכים.

אי שביעות הרצון של המקובלים ממסגרת הרמב״ם

הצהרות הרמב״ם עצמו יצרו את הבעיה

מרצה: אבל עכשיו, אנשים אחרים, אנשים כמו מקובלים, כולל הרמב״ן, מאוד מפורש, לא היו מרוצים מזה. הם לא היו מרוצים מזה בדיוק בגלל הלשון הזו של הרמב״ם שאמר שאנחנו צריכים להתפלל—אחד הפסוקים שהזוהר אהב הכי הרבה, וזה בא מהרמב״ם שאהב את הפסוק הזה, כי הרמב״ם פירש את הפסוק הזה כמשמעו שבכל מילה של התורה יש סודות, והרמב״ם מזכיר במפורש פרשיות כמו—מה הפרשיות שהרמב״ם חושב שאף אחד לא חושב שהן אבל יודע על מה הן? זה מוזכר במשנה ומלכי אדום, בדיוק, ועוד כמה דברים.

והרמב״ם אומר שאתה לא יכול להיות מבזה מצוות, כי הן גם מלמדות אותך משהו. כמובן, הרמב״ם עצמו במורה נבוכים חלק שלוש, פרק ארבעים ומשהו, אמר לנו מה הוא חושב שהן באמת מלמדות, ואתה יכול לראות שם מה הוא באמת חושב.

כל מצווה חייבת להיות בעלת משמעות פנימית אמיתית

מרצה: אבל הדבר החשוב עכשיו הוא שיש כמה זבובים. אוקיי. הדבר החשוב עכשיו הוא שהמקובלים, בגלל סוגי ההצהרות האלה שהרמב״ם עשה, ושל אי הסכמתם עם סוגי הפתרונות שיש לרמב״ם לשאלות כאלה, אמרו שזה לא רק שאין תורה בכלל, משמעות פנימית, משמעות פנימית אמיתית, ומשמעות חיצונית. הם אמרו שכל מצווה בתורה חייבת להיות בעלת משמעות פנימית אמיתית.

אז אם כתוב בתורה ועשית מעקה לגגך—מה המשמעות הפנימית של הפסוק הזה, שאתה לא צריך לחשוב מעבר ליכולת השכל האנושי [מתייחס לאיסור המשנה על ספקולציות על מה למעלה, למטה, לפני ואחרי].

הבעיה עם קידוד פילוסופיה למצוות מעשיות

התנגדות תלמיד: אתה מוריד את הרעיון הפילוסופי

מרצה: אז זו הבעיה. זה באמת מוזר כי אתה לא צריך את הפסוק ועשית מעקה בשביל זה. יש הרבה בעיות עם זה. אבל ועשית מעקה, המשנה הזו, אל תחקור במה למעלה ובמה למטה במה לפנים ובמה לאחור, המשנה המוזרה, ועשית מעקה, הפסוק הזה.

יש שתי בעיות. קודם כל, אתה קונה את זה. אתה תמיד שומר את הקליפה שם. אתה שומר את הקליפה שם כי אתה אומר שאתה עושה את זה באמצע—אתה בעצם מוריד את זה עכשיו. כשאתה עושה את המשנה הזו—אתה בעצם מוריד את זה.

תלמיד: מה אתה מתכוון אני מוריד את זה?

מרצה: אתה מוריד את הרעיון של מעל צדדים הרחבה ואתה הופך את זה למצווה. זו רק מצווה.

תלמיד: הוא לא הופך את זה למצווה. הוא מסווה שאתה צריך לעשות מצווה.

מרצה: גם, הבעיה היא—הבעיה היא שאתה לא מוכן לומר שהסיבות של הרמב״ם טובות מספיק. למה הוא לא מספיק טוב?

תלמיד: לא, הן מספיק טובות, אבל לא מספיק טובות ל—

מרצה: לא, אני אגיד לך מה. לא, לא, אני לא חושב שזה—אני חושב שהדבר המדויק יותר לומר יהיה שהוא לא מרוצה והרמב״ם עצמו גרם לו להיות לא מרוצה עם זה. זה מה שאני אומר לך. אתה צריך לזכור שהרמב״ם הוא זה שגרם לו להיות לא מרוצה עם זה.

הבעיה התיאולוגית: התורה היא אלוהית וקדמה לבריאה

מרצה: וכמובן, הגמרא הזו שהרמב״ם מבוסס עליה לא מרוצה לומר שיש פסוק שלם בתורה, פרשה שלמה שעוסקת רק בבני אדם בעולם הזה.

תלמיד: למה לא?

מרצה: אוקיי, אז רגע. אז תן לי להגיד לך בבירור. טוב מאוד. למה לא? כי התורה ניתנה על ידי מה שה׳ הוא. ה׳ הוא אלוהי. והתורה קדמה ליקום, קדמה לעולם, קדמה לבריאה. ולכן, זה מאוד מוזר שהתורה תהיה על הבריאה, נכון? יסוד בסיסי.

הבעיות האלה של אמונה, אלה לא בעיות של מציאות, אבל אלה בעיות של אמונה, רק כדי להיות ברור. זו הבעיה.

תלמיד: טוב מאוד.

מרצה: אין בעיות של מציאות. אין שום דבר לא בסדר עם המציאות להיות כזו, כי אם ה׳ יכול היה לברוא את כל העולם, הוא יכול גם לברוא תורה לעולם הזה. אין שום דבר לא בסדר עם זה. אבל לאנשים—מסיבות פוליטיות, אולי כמה אנשים יסכימו לזה—מסיבות פוליטיות אתה לא יכול לומר את זה.

העמדה הציבורית של הרמב״ם מול השקפתו האמיתית

מרצה: הרמב״ם עצמו לעולם לא היה מאפשר לך לומר בפומבי כמו מה שאמרתי לך עכשיו—בפומבי שמעקה הוא הקליפה של התורה. הוא היה מתעקש לומר שזה אלוהי בדיוק כמו כל דבר אחר. וזה לא באמת—כמובן כשהוא אומר שזה אלוהי, הוא מתכוון לומר, והוא מתכוון ברצינות לומר, שזה מוביל אותך—כשאתה עושה מעקה, אתה הופך לאדם טוב. ואז לאט לאט אתה מתחיל להבין את ה׳ וכן הלאה.

תלמיד: אני חושב שהבעיה היא שאתה ממזער את זה. הבעיה שלי עם מה שאתה אומר היא שאתה ממזער את הרעיון הזה. אתה אומר שזה לא מספיק. זה לא יכול להיות שזה מספיק. למה זה לא יכול להיות מספיק? למה זו לא מטרה מספיק טובה?

מרצה: אף אחד לא אמר שזה לא מספיק. מה שהם אומרים זה לא אלוהי. וזה נכון שזה לא אלוהי. למה זה אלוהי? זה לא אלוהי. זו רק הכנה לאלוהי.

תלמיד: אני שומע שאתה בסדר. אז למה ההכנה לאלוהי לא חשובה? זה יכול להיות מספיק. תמיד חשבתי על הנושא הזה. זה יכול להיות.

מרצה: הרמב״ם אומר שקרבנות הם כדי להיפטר מעבודה זרה. הוא חושב, אגב, שזה בדיוק חשוב כמו שאתה תהיה שכל אלומנוס. אתה חושב שזה דבר קטן. אמרת את זה כמה פעמים.

תלמיד: אני שואל אותו. אני שואל אותו.

מרצה: אתה חושב שזה דבר קטן להיפטר מעבודה זרה?

תלמיד: לא, זה חייב להיות שכל אלומנוס.

מרצה: אני שואל אותו. אני שואל אותו. אני שואל אותו. אבל בוא ננסה להמשיך הלאה. אנחנו צריכים לחזור ל—הוא מדבר על הימנעות מפיראטיות.

תלמיד: אני שואל אותו. נכון? שהימנעות לא חייבת להיות הרמה הגבוהה ביותר.

מרצה: כן. גם, אני שואל אותו. אני שואל אותו. אבל יש סיבות אחרות. אבל אנחנו לא יכולים להסביר הכל.

הבעיה הפוליטית של גילוי טעמי המצוות

אנשים לוקחים מצוות פחות ברצינות כשהם יודעים את הטעמים

מרצה: רגע, רגע, רגע, אני יודע, אני יודע, יש תשובות אחרות לשאלה הזו, אבל זה הכל סטייה של משהו. אז, זה נכון. אבל רק כדי להיות ברור, אתה צריך גם להסכים שיש בעיה פוליטית לומר את זה. הרמב״ם עצמו היה מסכים ש, אתה יודע, זה מה שאנשים אומרים לי על זה. והרמב״ם מבין שרוב ה—זו הסיבה שזה הרמב״ם הכי רציני בנושא הזה, נכון?

הרמב״ם מבין, מהגמרות שמדברות על זה, המפורסמת ביותר על ידי שלמה המלך, ואנחנו לא יכולים להיכנס לזה, שאנשים, אם אתה אומר להם את הסיבה למשהו, הם לוקחים את זה פחות ברצינות. כי אנשים דומיננטיים בדרך הזו, מה אנחנו יכולים לעשות?

דוגמה מעשית: ההלכה האחת שבה הטעם ניתן, אף אחד לא מקיים

מרצה: הסיבה היא להתחיל לומר שהם מיד כי הילדים יהיו עייפים. אף אחד לא מקשיב לזה כי השדים הולכים לבוא בעוד חמש דקות—הם היו מתחילים מיד. אף אחד לא מתחיל מוכן. אף אחד לא יודע את זה כי זה הגיוני מדי. הם לא יכולים לדעת מה שלא יהיה. אז אני אף פעם לא מקשיב.

בעיה יכולה לישון היא ברור סיבה טובה. הסיבה הטובה ביותר האפשרית? וואו, אף אחד לא הולך לומר את זה.

תלמיד: אני איתך.

מרצה: אבל גם, אתה יודע מה הלכה אומרת? אני לא צריך ללכת לשול למעריב. אם אתה הולך לשול למעריב, אין שום דרך שאתה הולך להיות במנחה.

תלמיד: לא, אני רציני.

מרצה: אתה לא מורשה ללכת לשול למעריב אם אתה רוצה להיות במנחה. אוקיי, זה—הייתי במנחה אחרי שהלכתי לשול, אז זה לא שקר.

תלמיד: איך? הליכה 30 דקות.

מרצה: רגע, האם הלכתי לשול למעריב? אני צריך לזכור אם הלכתי לשול. כן, היה מנין. אתה לא היית במנחה. לא הייתי במנחה. אני לא זוכר. אני חושב שהיה מנין. לא, הלכתי ל—לא, הלכתי 10 דקות ל—לא הלכתי, הלכתי לשול יותר קרוב למנחה בסלח, אבל גם ללכת לאחד במנין.

אבל, זה ברור לי, לא, האמת היא ש, מה שלא יהיה, זה לא מוכן, זה לא מוכן לזה, אבל כמובן שההלכה מניחה שאתה נשאר בבית. אתה לא צריך ללכת לשול, בכלל, ללכת לשול, אתה צריך ללכת לשול בשחרית. יש לי עין על זה, וההלכה, אם אתה מקשיב לשיעור שלי, כשאני מסיים, אתה תגלה.

אוקיי, עכשיו, במנחה, זה בעייתי. שחרית צריך להיות מוקדם יותר מאז שיש לך את הילדים מדאעש, הילדים מדאעש, אז הילדים אני לא הייתי מרוצה עם זה לא היו מרוצים.

סיכום: דחיית המקובלים את המסגרת התועלתנית של הרמב״ם

מרצה: אז אתה מבין, אז אתה—בוא נבין שיש בעיה לומר את זה לרוב האנשים לפחות. ואני חושב שחלק מה—

[סוף חלק 5]

הגישה הקבלית לקיום התורה לפני הבריאה: פתרון צירופי האותיות של הרמב״ן והאתגרים הפדגוגיים שלו

הסכמת המקובלים עם מסגרת הטעמים של הרמב״ם

מרצה: זו הסיבה שאל-פיקא בולא, בכל פעם שרבים במקבל אל-מכרם שמו לב לזה כבר, שכל הטעמים של הרמ״א נכונים, אל-פיקא בולא. וחייבים להיות טעמים כאלה, חייבים להיות טעמים על ידי הרמ״א עצמו, חייבים להיות טעמים כאלה אל-פיקא בולא, כי לפי אל-פיקא בולא, כל האלמנטים מתאימים אחד לשני, ולכן אם אין תועלת, הרמ״א כשהוא אומר טעמים, הוא מתכוון למטרה, נקודה, של מצווה על אל-מסיח, לא הייתה מצווה על אל-מסיח, זו הייתה מצווה למלאכים ולא לנו.

אז כל מקובל שיודע על מה הוא מדבר מסכים עם כל טעם שהרמב״ם נותן. זה יכול להיות לא מסכים על פרטים—אתה נותן טעם רע—אבל את סוג הטעמים אתה לא יכול לא להסכים. כמדקדק, כמקובל, אתה לא יכול לא להסכים עם זה. כסתם מאמין אתה יכול לא להסכים עם זה, אבל כמקובל אתה לא יכול לא להסכים עם זה.

וזה משהו שרבינו מסביר בהרחבה. יש לו ספר שמסתכל על הרבה דברים כולל זה, ואחרים מסבירים את זה בדרכים דומות, אולי הלשם אפילו, אבל מנקודות מבט אחרות.

הבעיה הייחודית של המקובלים: המילים המילוליות חייבות להיות בעלות משמעות אמיתית

עכשיו, הדבר החשוב הוא, אבל, יש בעיה. זה מה שאני אומר: המקובלים, כשהם אומרים תורה, מסיבה כלשהי הם יותר דבוקים במצוות הספציפיות או במילים הספציפיות של התורה כבעלות משמעות אמיתית ולא רק משמעות שימושית.

אז, לכן, יש פתרונות שונים לזה. אחד הוא לומר שמעקה פירושו מה שסיפרתי לכם זה עתה—זה פשט אחד, אנחנו יכולים לעשות פשטים אחרים בדרכים שונות וכן הלאה. אבל זה גם…

פתרון א׳: פרשנות קבלית מחודשת של המצווה

דבר אחר שאתה יכול לעשות הוא מה שהרמב״ם עשה. אתם זוכרים את הרמב״ם, נכון?

פתרון ב׳: גישת הרמב״ן לתורה שלפני הבריאה

מה הרמב״ם אומר? התורה. רמב״ם מאוד בסיסי. הרמב״ם אומר שהתורה נכתבה לפני היקום. זוכרים?

אז הרמב״ן חושב, כי הוא קרא רמב״ם, והוא אכן ניסה לחשוב על המציאות ולא רק לומר דברים באקראי. והוא אומר, רגע, זה לא הגיוני. לא היו שעטנז. אין צמר ואין פשתים לפני שהעולם נברא. וכן הלאה וכן הלאה.

אז על מה אנחנו מדברים כשאנחנו אומרים שהייתה תורה ואש שחורה ואש לבנה? על איזו תורה הוא דיבר?

אומר הרמב״ן הקדוש כך. וכאן, זה דיבר על אלוקים. ואלוקים ברא את העולם לפי התוכנית שיש לו לעולם שנקראת נואוס, שנקראת חכמה, שנקראת תורה—הכל ברור. והרמב״ן מזהה זאת במפורש עם אפלטון וכן הלאה.

אבל הרמב״ן כעולמי מנסה יותר לחבר את זה למילים ולאותיות המילוליות של התורה. אבל יש להם טריק אחר.

פתרון צירופי האותיות של הרמב״ן

אז הטריק שלו היה כך. אני לא יודע למה, רק אמרתי לכם, תשכחו מהלמה ככה, זו עובדה. זה המקום שבו זה יוצא מהפסים. רגע, סיימתי. אתם יודעים שזה מתחיל את הסיפור. נוכל לפתור את ההבדל הזה גם אם אתם רוצים.

אבל זו העובדה. כבר נתתי לכם למה אחד שאתם חייבים להסכים איתו. ומה שהם עשו היה, אולי יש עוד למה. יש יותר דברים מזה שקורים, אבל אני לא יכול לומר הכל בבת אחת. זה מה שאני הולך לומר כל הזמן גם, נכון?

אז בכל מקרה, אבל תנו לי לסיים את הסיפור שלי. אני רק מנסה לתאר לכם, בואו נחזור. אולי נלך אחורה. אולי נמצא פתרון, ונראה אם נוכל לעשות פתרון שהגיוני.

היה לו פתרון אחר. הוא אמר שיש לו קבלה, יש לו מסורת—שהיה נגד המסורת הזו בדיוק מהסיבה הזו—והוא אמר שיש לו מסורת שאמרה שהדרך שבה אנחנו קוראים את התורה היא רק דרך אחת לקרוא אותה, נכון?

הוא אמר שכל התורה היא, שבזה הוא מבין ממש, שמות של אלוקים. ושמות בסגנון של השמות שאתם מכירים, כמו שם מ״ב, שם ע״ב, שרש״י כבר אמר לנו, זו סוג של מסורת עתיקה, זה חוזר ל, אני לא יודע לאן.

הרמב״ם סוג של הכחיש את המסורות האלה במפורש בספרו, אבל זה אומר שהן היו לפניו, נכון? זו לא חכמה, אבל הרמב״ם אמר שאלה מזויפות. זה לפני הרמב״ם. הרמב״ם, זה בערך כמה, לרמב״ם היה צורך להכחיש את זה, אבל זה אומר שזה לפני הרמב״ם. זה לא הומצא אחרי הרמב״ם, זה הומצא לפניו.

שיטת הקוד המקראי

והם אמרו שאם אתה לוקח כמו שלושה פסוקים, ואתה קורא אותם בטבלה, נכון? קוד מקראי. קוד מקראי. במקום לקרוא את הפסוק בסדר הרגיל, אתה לוקח שלושה פסוקים, שיש לך אותה כמות של אותיות, ואתה קורא אותם בדרך הזו.

דבר מאוד עתיק של קסם לעשות את זה. אני לא יודע מי הראשון, אבל זה דבר קסם מאוד קלאסי לעשות. אתם יודעים על מה אני מדבר? אתם יודעים לאן זה חוזר עד לספר דניאל, סוג הקסם הזה, נכון? זה מאוד נורמלי.

הבעיה עם הרעיון הזה היא… אז לכן, אמר הרמב״ן, שנוכל לקרוא את התורה בדרך הזו ובדרכים רבות אחרות. ולכן, כשזה אומר במדרש שהתורה נכתבה לפני העולם באש, זה לא אומר שזה אומר בראשית ברא אלקים. הרמב״ן אומר, אני חושב שאולי זה כתב, זה אמר, אתה יכול לעשות את זה לאילו מילים שאתה רוצה, בעצם. זו רק דרך אחת, כי אתה יכול לחתוך את המילים אחרת. אתה יכול גם לערבב את המילים, וכן הלאה.

אז בעצם, יש רק 22 אותיות שהיו לפני בראשית.

הבעיה עם אותיות לפני הבריאה

הבעיה היא גם שאתה מעמיד פנים שאותיות הן בעולם, אני לא יודע מה המילה האחרת. זה בעולם העשייה, אותיות הן גם בעולם העשייה.

רגע, רגע, תודה רבה. כמובן, כל מי שיש לו קצת מדע שאומר כמוך, אחד אומר שאפילו הרמב״ן הוא לא כפשוטו, כי כמובן, לפני שהיה עולם, לא היה אלף ובית גם.

הפתרון: אותיות כסמלים

אז מה שהרמב״ן אומר, זה מאוד פשוט. אותיות הן הדבר שלא נמצא בעולם העשייה שלנו. הן נשארות מחוץ לעולם העשייה גם. אותיות, כמובן, הן מייצגות רעיונות.

מעט בשוט. מעט בשוט, בדיוק.

אז עכשיו יש תשובות שונות לבעיה הזו. אבל כל מקובל אמיתי מבין בדיוק את זה. כשאנחנו אומרים אותיות, אותיות הן ממש סימנים. ברור, הן סימנים למשהו. הן לא הסימן שאנחנו מדברים עליו. אות, זה אומר סימן. זה סמל של משהו. אבל הדבר שהן סמלים שלו הוא הדבר שאנחנו מדברים עליו.

וכשאנחנו אומרים את זה, אף אחד לא חולק על זה. רק, זה מה שאני אומר, זה למה אם אתה הולך עד הסוף לטקסט, אתה תשים לב שזו רק דרך יותר פיוטית ויותר מפורטת לומר את אותו הדבר, שנותנת, אבל המעלה של הדרך הזו לומר את זה היא, שבמקום לומר שמעקה, זה כבר לומר, לא, מעקה, מה כף עין, שזה חבזש, אתם מבינים, אתם יכולים להבין שה אחר, שזה בעצם אותן אותיות, ועובד בדרך אחרת. זו דרך, זה גם, יש גם עוד, יותר משמעויות בעשיית הדברים האלה בדרך הזו.

הבעיה הפדגוגית עם השיטה הקבלית

אבל זו דרך קשה ללמד. זו דרך קשה ללמד. אתה צריך להיות קצת, אם אתה תמיד מבין לא נכון, אתה צריך להיות, אתה צריך, רוב האנשים מבינים משהו, זה לא עוזר. אתה צריך להיות קצת גבוה. אם אתה, אתה צריך להיות קצת גבוה כדי להתחיל לעשות את הגיאומטריות האלה וכאלה. אבל אם אתה קצת גבוה אז אתה מבין שזה הגיוני מאוד ולא מבין שכל העולם הוא ככה, כי מה זה העולם אם לא תצורות שונות של החומר הבסיסי או אפילו של הרעיונות הבסיסיים וכן הלאה.

הקשר לספר יצירה

אז הרעיון הזה, זה אם אתה רואה שזה חוזר עד לספר יצירה, שהוא כנראה ספר המדע היהודי העתיק ביותר. יש אנשים שאומרים מיסטיקה, אבל אלה אותם דברים, נכון? מדע, אנחנו לא מבינים מה המציאות, וזה גם מה שאני מנסה לומר.

הבעיה המבנית: גישור בין כלל לפרט

תלמיד: מה הבעיה עם השאלה הזו שהרמב״ם שואל? כמו, למה אני צריך למות בשביל זה? שלרמב״ם לא הייתה בעיה עם זה, כי הרמב״ם אמר…

מרצה: הוא אמר שזה קשה לשמור עליך בטוח, זה עושה אותך אדם טוב, אז אתה הופך… לא, מה השאלה של הרמב״ם?

תלמיד: מה?

מרצה: מה השאלה של הרמב״ם?

תלמיד: אני לא בטוח. איזו שאלה? בהתחלה…

מרצה: מה המדרש הזה אומר?

תלמיד: אני אגיד לך. זה היה ממש קשה, קשה, קשה, קשה, מה שזה לא יהיה, זה…

מרצה: כמובן, הוא מתעלם מהמדרש, או שהוא יכול לומר שזו שאלת הרמב״ם. אומר, אומר חכמה. אלוקים איתם או עם עצמם. ברגע שהוא אמר לך שהתורה מעורבבת ככה, כמו שזו לא תורה, נכון? זה משהו אחר שרק קראנו לו לדברים אנושיים. אתה לא יכול שהניתוח האחרון בתורה יהיה לדברים אנושיים בלבד, החיצוני, הסוג החיצוני.

תלמיד: אה, כי יצאת החוצה ואמרתי לך את האתגר. פספסת את כל הפרק של המסר שרצית לדעת. אתה צריך לחזור למסוק.

מרצה: זה נראה רק, רק, אני יודע שהם לא ניגשים לזה אז תמיד יש תירוץ, אבל נראה שיש כאן אי התאמה כשהם עוברים מהכלל לבעיה כאן. יש רק אי התאמה תמיד. אני בטוח שאתה יכול להבין את הדרך הנכונה, אבל המשל הזה נראה כהסחת דעת ולקוח מכלל לפרט ואתה רק כל העניין.

אז אני בנתיב מאוד ברור. הבעיה הזו נדבר על זה ממש כאן. ובדיוק כמו שאתה בסופו של דבר אומר את המשל הזה של האותיות מה שזה לא יהיה, נכון? אותיות זה אמיתי. ובכן, אותיות, זה לא אומר את האותיות המילוליות, האותיות הכתובות על נייר אחר. אבל אתה מנסה לגשר על הפער הזה בין פרט לכלל, ואתה סוג של הורס את ההבחנה מלכתחילה. אני לא יודע אם האדם, אני לא אומר שאתה מעריץ של הדבר הזה, אבל נראה שזה רק דולף כמעט כל פעם.

מרצה: אולי. אין הרבה שאני יכול לעשות בקשר לזה, בכל זאת. לא לעשות את זה בדרך הזו, לעשות את זה בדרך הלא נכונה. זה לא נראה כמו סם, אבל הדרך הלא נכונה, אתה תזכור שהדרך הלא נכונה הייתה לה אנשים טיפשים אחרים שמסתובבים ועושים אנטינומיאניזם בדרכים שונות. זה לא פותר את זה.

יש אנשים טיפשים בכל דרך, והתשובה הבסיסית היא לא להיות טיפש, בסדר? אין פתרון. הפתרון היחיד הוא הדרך להפסיק להיות טיפש, ואז נוכל ללמוד באיזו דרך שאתה רוצה. אני לא יודע.

השוואה בין שיטות ההוראה של הרמב״ם והקבלה

אני מניח שמה שאני אומר הוא שהדרך של הרמב״ם היא דרך טובה יותר ללמד אנשים. אבל זה לא. כי החסידים של הרמב״ם, תעצרו, תעצרו, תעצרו. רבים מהחסידים של הרמב״ם, כלומר, זו התלונה עליהם, קומראן לפחות, שרבים מהחסידים של הרמב״ם ממש עשו עבירות אפילו בזמן שהם יודעים שהתורה שלהם היא בשבילם. הם כמו…

כולם חושבים… הבעיה היא כשאתה יודע משהו, אתה תמיד חושב שאתה מעבר לדבר הזה שאתה יודע. אז זה שלמה. הסיפור של שלמה המלך הוא זה. זו הבעיה הבסיסית.

ובכן, התורה היא… כולנו צריכים להיות…

ההתכנסות של הרמב״ם והקבלה: התורה כהכנה לאמת האולטימטיבית

הערכה השוואתית והבעיה של שתי השיטות

היתרון הפדגוגי של הרמב״ם והפגם הקטלני שלו

מרצה: אני לא יודע, אני מניח שמה שאני אומר הוא שהדרך של הרמב״ם היא דרך טובה יותר ללמד אנשים, זה מה שאני אומר. אבל זה לא, כי החסידים של הרמב״ם, רבים מהחסידים של הרמב״ם, כלומר זו התלונה עליהם, קומראן לפחות, שרבים מהחסידים של הרמב״ם ממש עשו עבירה של לעוס, אפילו בזמן שהם יודעים שהתורה שלהם היא בשבילם.

הם כמו, כולם חושבים, הבעיה היא כשאתה יודע משהו, אתה תמיד חושב שאתה מעבר לדבר הזה שאתה יודע. אז זה שלמה. הסיפור של שלמה המלך הוא זה. זו הבעיה הבסיסית.

ובכן, התורה היא, אנחנו רק מתפללים ומזכירים לנו את אלוקים. לכן, אני לא צריך להתפלל. זה מה שהרבה אנשים אומרים עד היום הזה. וזה עדיין להתפלל. זה לא נובע. לכן, אתה צריך להתפלל. זה בדיוק מה שאני אומר לך. אבל לא, אתה לא מתפלל.

אבל האנשים האלה… אתם זוכרים? אתם מבלים את כל הזמן במקום להתפלל לקרוא מורה? אני יודע מה אתם מבלים את הזמן שלכם לעשות במקום. זה היה הקופ שלי. כן.

אבל אלה… אם אתה תעשה את זה, אתה יכול גם לעשות את זה בבית הכנסת, כמוני. וזה זמן טוב. כולם קרובים. אתה יכול לעשות איזה מורה שאתה רוצה. אבל אתה לא הולך לבית הכנסת כי אתה רמב״מיסט. מה אתה עושה?

אני לא אומר, הלכתית, אתה חייב ללכת לבית הכנסת. זה ילד אחר. אני תמיד אומר, אנחנו לא מדברים על הלכה. אתה מבין שיש בעיות בכל דרך.

בעיית הנדנדה: תיקון טעות אחת יוצר אחרת

ובכל מקרה, הדבר שהמקובלים הם, כולם פשוט כמו קופצים. זה תמיד קרוסלה. לא קרוסלה. נדנדה, נכון? אם אתה יורד בדרך הזו, זה יורד בדרך ההיא. אז המקובלים מנסים לפתור את הבעיה הזו. ולכן, הם מדברים מאוד בשפה הזו.

וכמובן, אז יש אנשים. עכשיו, כמובן, זה למה אמרתי שאני הולך לעשות אותך מאושר. אבל אני מדבר על דבר גרוע יותר, שיש סוג ספציפי של [בעיה] שזה בגלל שהדרך שלהם לעשות דברים היא לערבב אותם, אני חושב שיש גם שיטה כאן, כמו אם אתה מתחיל לערבב דברים אתה מתחיל להבין שהדרך שבה אתה רואה דברים היא לא בהכרח הדרך שבה הם נמצאים וכן הלאה, אבל אז אנשים באים ואומרים, רגע, אז אם התורה באה הפוך אז אולי זה אומר [ההפך].

הסכנה השבתאית: כשה״ערבוב” משתבש

אבל טיפש, לא, זה צריך לומר משהו טוב יותר, לא משהו גרוע יותר. זה נכון שיש תורה, דרך אגב, זה נכון שיש תורה שבה זה אומר [ההפך], זו עוד קליפה אחת של התורה. אתה במקום לעשות, לעלות, ירדת למטה. זה נכון. הם לא טועים, השבתאים האלה. הם רק חושבים שהם עולים, אבל באמת הם יורדים. וזה נכון, אתה צריך לרדת. אתה צריך לרדת. זהו גם. בסדר. אבל זה אחר [עניין].

מעבר לידע לעומת בניגוד לידע

וזו דרך אחרת לומר את זה, היא אולי אנחנו אומרים סוג דומה של דבר, שהרעיון הוא שהשם יודע יותר ויותר ממה שאנחנו יודעים, נכון? אז אנשים חושבים שזה אומר שזה יכול להיות סותר. אז התורה, הרעיון הוא, לא כל מה שמעבר לתורה לא הולך להיות סותר בעצמו.

אנשים חושבים שזה יכול להיות, נכון? אנשים חושבים, אה, זה משהו מעבר לידע שלנו. לא, לא. מעבר לידע שלנו לא אומר שזה סותר ידע. סותר ידע, אנחנו יודעים מה זה אומר. מעבר לידע שלנו הוא משהו שלא סותר ידע, וזה פשוט מעבר לזה. אז כל סיבה מעבר לזה היא לא סותרת לומר, זו המכה של גגאחא. זה פשוט הולך להיות מעבר לזה.

פרשנותו של רבי משה קורדובירו לשעטנז

קליפות התורה

בכל מקרה, חזרה לסיפור שלי עם רב משה קורדובירו. אז זו הפרשנות שלו לזוהר, שמדבר על קליפות התורה. והוא אומר, ובכן, ראשית יש קליפה שאתה אפילו לא מבין. הוא בעצם מבלה את כל הזמן על השט הסטנדרטי וכן הלאה.

הטענה הרדיקלית: שעטנז לפני חטא אדם

אבל אז הוא מדבר על המשמעות האמיתית, שהיא שהוא לוקח את הדוגמה של שעטנז והוא אומר שלפני שהיה גוף, לא היה כתוב בתורה שזה שעטנז. זה רק בגלל שליטה וחטא וזה גרם לנו להיות בעלי גופים פיזיים שזה אומר בתורה שזה שעטנז. אחרת, זה היה אומר “לא”. הוא ממש היה לו רעיון של מה זה היה צריך לומר.

זה אומר בתורה [תצורה אחרת]. וזה הולך להיות שהמריטיאנים האחרים לא צריכים לעשות את הדבר שגורם לנו להיות שעטנז, נכון? והתורה עצמה היא באמת יפה.

תלמיד: כן, זה מבוסס על מדרש שעטנז.

מורה: כן, כן, כן. לא, זה כך. זה כך. זה בוודאי חייב להיות כדי לומר שזה היה שעטנז. או משהו.

תלמיד: בדיוק. יש עניין שהיא מביאה למטה. לכן האדם מביא למטה. זה מדבר על זה.

התגין על אותיות שעטנז-גץ

מורה: לכן אנחנו, בתורה, המנהג שלנו הוא לעשות תגין על שעטנז ג״ץ, אסי״ס, מה שלא יהיה. יש קבלה על זה. העניין הוא, מכיוון שהאותיות האלה מתבלבלות, אנחנו צריכים לתקן אותן. אז זה רק שריד, אבל מה עם כל שאר האותיות? זה פשוט בדיחה.

שלוש התצורות של פסוק השעטנז

אוקיי, העניין הוא, לא, אתה חייב לדעת את זה. אתה רואה, הבעיה היא שאנחנו חיים בעולם של משה, ואנחנו צריכים לנסות לזכור את השמות כל הזמן, אז זה עוזר לך. מבין? אתה מבין?

אז שני הצדדים, אז בדרכים אחרות, כשאנחנו הולכים לעשות תשובה, בתורה, זה לא הולך לומר “לא תלבש שעטנז”, זה הולך לומר “לא תלבש שטן עז”, אותו, במקום “שעטנז צמר ופשתים”, נכון?

ו״מצף” פירושו קליפות, ופירושו שלא צריך להיות לך גוף. זה מה שזה אומר. וזה הפשט הנכון של התורה.

אז למה אני יוצא מזה? אז מה? בדיוק. והוא היה בעולמו, זה מה ששעטנז אומר. עכשיו, שעטנז הוא משמעות חדשה. אל תעשה את זה. אפילו יותר גרוע, כמו לערבב איכשהו, צמר ופשתים ביחד זה אפילו יותר גרוע. אני לא יודע למה, אבל זה רק רמה אחת. ולפני כן, זו הייתה הדרך השלישית להגדיר את הפסוק הזה, שפירושו משהו אחר.

תזת ההתכנסות וסיכום סופי

ההסכמה בין הרמב״ם והקבלה

לאן אני מגיע עם כל זה? שלפחות האנשים ברמה הגבוהה מסכימים איתנו, ואנחנו מסכימים איתם, בכל דרך שתרצה, שהדרך שהתורה היא עכשיו היא תצורה שנועדה לעזור לנו. זה רק כדי להרחיק אותנו משעטנז. אבל זו לא התורה עצמה. התורה עצמה היא הרבה מעבר לזה. שטימט?

אוקיי, זה מספיק להיום, לא? 10 עד 11, זה הזמן שאני מתחיל לדבר.

סיכום התלמיד של השיעור

רגע, אני חייב לסיים משהו. תגיד לי, תן לי סיכום של הדרשה שלי. או שלא נדע מה אמרתי היום. התחלתי לתכנן לדבר על עוד כמה דברים, אבל לא הגענו אליהם. ברקשייר לא דפק את הרעיון שאנחנו טועים שוב, אז העיקר היה מה הרעיון של מה זה תורה.

תלמיד: אוקיי, התחלנו לומר שאנחנו צריכים לדבר על מידות ולהבדיל את זה ממצוות, שני דברים. וכמובן, לפי הרמב״ם, מצוות הן כדי לתת לך את המידות, נכון?

אז, כי זה הדבר שרוב האנשים מבולבלים לגביו בימינו, אנחנו צריכים להמשיך ולהסביר למה תורה ומצוות לא אומר את האמת, זה ההכנות לאמת. והסברנו למה זה נכון על פי קבלה, נכון?

ועל פי קבלה, אי לבישת שעטנז הולכת להיות, כמובן, הכוונה של אי לבישת שעטנז הולכת להיות לא להיות עם השטן עז גה, מה שזה לא יהיה.

וזה אותו דבר עבור הרמב״ם. בשפה שלו, הוא היה אומר משהו כמו מצוות מסוימות הן ללמד אותך מידות מסוימות, שהן הפנימיות שלהן. כמובן, מידות עצמן, רק אם אתה חי בעולם הזה.

אז מידות הן ללמד אותך לחשוב על אלוקים, ולדעת דברים אלוקיים, שהם אמיתיים. וזה מה שקבלת תורה היא. קבלת תורה היא מה זה קבלת תורה? התורה הזאת. התורה שאנחנו עושים בשבועות היא זו שאומרת שזה מורה עבורנו, כי לא היינו יודעים את רוב הדברים האלה, היינו אנשים רעים, לא היינו מתקרבים להתקרב לאנשים.

אז לכן אנחנו צריכים להפסיק ללבוש שעטנז וכל הדברים האלה שאני אומר על התורה כדי שנתחיל ללמוד את התורה האמיתית, שנלמד בשנה הבאה בשבועות, אז כל שנה דבר חדש, שזה מה שהמשמעות של התורה היא בדרך המקובלים, הסוג השונה של התורה שאומרת דברים שונים, או בדרך של הרמב״ם כמו המצווה של “אנכי ה׳ אלקיך” או חלקים שונים של התורה שעוסקים באמת.

מורה: מוסט שפּיק?

תלמיד: כן.

מורה: מובן?

תלמיד: זה הכל.

מורה: המדרש שאתה דן בו תמיד…

אני הולך להרחיב את המדרש.

זה מספיק?

תלמיד: כן.

—

*[סוף השיעור]*