שיעור אויף דער פרשה אין אידיש, פשטים עמוקים ומתוקים על פי פנימיות התורה מתובל בדרכי החסידות ועבודת ה’.
שיעור זוהר פקודי תשפ”ד
אלה פקודי המשכן
שיש מעשה בראשית ומעשה מרכבה
מעשה מרכבה הוא אותו דבר כמו מעשה בראשית, אבל מעש”ב הוא סטטי ומרכבה הוא איך שזה נוסע
דהיינו שהאדם יש לו מודל איך הוא נוצר ומה הם החיים השלמים (שזה ימות המשיח, ספר דברים, ביאה לארץ ישראל ארץ החיים), אבל העיקר הוא באמצע דהיינו התהליך איך הוא מגיע לזה
וזה שראה יחזקאל ירידת השכינה בגלות בבל
ושורש החיות של יחזקאל הם בדי הארון והשלחן (וצריך לחקור למה רק המנורה אין לה בדים)
דהיינו שחלק ממהות הכלים הוא שהם נוסעים
ולא כמו רבי בזמננו שנוסע ומקים לו משכן זמני ומסתיר את הגלגלים
אלא המרכבה של יחזקאל הוא ממש להתבונן בגלגלים המניעים את השכינה ממקום למקום כי זה עיקר הלימוד כיצד נוסעים עם השכינה ולא כיצד הוא הבריאה או השלימות הסופית
ולזה צריכים גם להתבונן באותיות שמים וארץ כבצלאל שלא יהיה מלכות של עשיה ביצועית מבלי תוכנית טובה
אבל בצלאל הבין שבית קודם לכלים אבל באמת המשכן הוא עיקרו שיוציאו הכלים מן הבית ויהי בנסוע הארון,
והפגם ההפכי הוא חטא העגל שחיפשו אלהים אשר ילכו לפנינו, כי היו לחוצים למסע, ואי אתה עומד על אופיה של אומה זו וכו’, ובצדק כי האדם הוא מהלך בין העומדים, אבל זה לא אומר שיש להעדיף ביצוע רע על שינה טובה. אלא צריך לבצע וצריך גם משה שהוא הציווי התורה הסדר הטוב. ולכן בתיקון של זה חיכו כמה חודשים מעת סיום המשכן עד שבנו להתבונן בישוב הדעת בכל הכוונות והדרכים. והאדם אין לו מנוס אלא להיות משה גם לתכנן טוב וגם לבצע טוב כי אחד מהם לבד הוא קיצוץ ופירוד.
וזה הנקודה של להתחיל ליסוע דהיינו שיהיה ממעשה בראשית מעשה מרכבה הוא הקמת משה את המשכן, שעל זה התחיל לפרש אלה פקודי המשכן
וסוף הפרשה הוא הגמר של זה, שהוא שכינת הענן על המשכן, ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל מסעיהם
ועיקר הספר שעוסק בסדר המסע הוא ספר במדבר אבל כאן רואים שהמטרה של כל הקמת המשכן הוא זה ולא שיהיה מודל סטטי של הטוב והתכלית והבריאה והאדם
וזהו שאמר ר חייא בזוהר כל הנחלים הולכים אל הים, שכל התוכניות והחלומות כולם מגיעים רק למלכות
אבל הים איננו מלא היא לא לעצמה שיהיה ציור סטטי רק מחלקת לכל הכוכבים כל אחד בשם יקרא, ומשם ישקו חיתו שדי, שהם החיות המסיעים המרכבה, הכרובים שעל הארון.
ולהלכה למעשה, הלכה הוא הליכה הליכות עולם לו, שכל אחד צריך לעשות משכן שלם, ולא יאמר שאינו יודע מספיק כי נכון שילמד יותר אבל מה שיודע כל נקודה הוא פרצוף שלם, וצריך לבנות כל דבר עד לשכינת הענין על משכנו. זכרו תורת משה.