וירקעו את פחי הזהב לעשות בתוך התכלת וגו’

דברי תורה ליל שבת פקודי תשפ”ד
וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב וְקִצֵּץ פְּתִילִם לַעֲשׂוֹת בְּתוֹךְ הַתְּכֵלֶת וּבְתוֹךְ הָאַרְגָּמָן וּבְתוֹךְ תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבְתוֹךְ הַשֵּׁשׁ.
העיר רמב”ן שאין בכל מעשה המשכן שנתפרש האופן הטכני של מלאכת המחשבת, ולמה נתייחד ריקוע הזהב לעשות פסילים.
רש”י מביא כי וירקעו הוא מלשון לרוקע הארץ על המים, ובזה פתח לנו פתח להבין סוד מעשה בראשית שבכאן, ולמה הפסוק הזה הוא פנימיות סוד הארת כל המשכן.
מבואר בתיקוני זוהר שהרקיע הוא אות אלף הנחלק לב’ חצאין, נקודה למעלה הוא השמים והכסא שתחת רגליו הוא לבנת הספיר כמראה רקיע והוא סוד נקודת חל”ם בגי’ י”ה במ”ק. ונקודה למטה הוא החיות שעל ראשם דמות רקיע והוא סוד נקודת חר”ק בגי’ ו”ה במ”ק. והויו שבתוך האלף הוא הרקיע עצמו. וביחד יו”י הוא מספר הוי”ה.
ומבואר בכתבי אר”י, שסוד תיקון העולם הוא שנבקע הוי”ו שבתוך האלף ומתמלא, ונעשה ב’ ווים, ואז מכ”ו נעשה ל”ב נתיבות מעשה בראשית. והביקוע הזה מבאר המגיד ממעזריטש שזה רוקע הארץ שהוא מוצא את הלבנוניות שבתוך האות עצמו והוא המשכת קו א”ס.
ואיתא בספרי קדמונים שזה סוד פתיחת הפה שבו י”ו שיניים למעלה וי”ו למטה וכאשר הוא פותח את הפה הוא אומר הברת א’ שהוא הברה ראשונה, וזה הכוונה של יהא רעווא קדמך דתפתח ליבאי, שיומשך הרצון העליון כאשר אני פותח את הפה בדברי תורה שהוא פתיחת הל”ב הזה ואז אל”ף ר”ת א’פתח ל’שון פ’ה, כי הלשון הוא הרקיע המבדיל בין מים למים בין חיך לגרון ומחברם.
ומעכשיו מובן שזהו סוד ריקוע הזהב, כי הזהב מרמז להברקת האור העליון שלא יכילוהו הרעיון (ואע”פ שלכאורה הוא דין בד”כ ברור מכל מעשה המשכן שהזהב הוא מדרגה הכי עליונה השולט על הכל, ונראה לי שהוא בגימטריא י”ד וזה הסוד העליון שביארנו גבי י”ד החזקה). ועיקר חכמת בצלאל היה כיצד להאיר זהב זה בתוך ארבעת הגוונים של תכלת וארגמן ותולעת שני ושש (והם ג’ סוגי צמר בזכר וא’ שש בנקבה, אשר חיבורם הראוי הוא על ידי הזהב). וזה אינו ענין פשוט שלכאורה הזהב הוא מתכת ומה עניינו לעשיית מלבוש מזה, אלא שזהו הדרך של רקיע שיכול לפרט את האור העליון ולמצוא דרך להשחיל אותו בתוך כל חוט.
ומפרש רש”י שהיו ד’ סוגים וכל חוט כפול ששה והזהב הוא השביעי, ברור מכך שזהו הסוד, ובכללות הוא כ”ח שהוא סוד כ”ח מעשיו, ועם ד’ הכוללים הוא ל”ב.