מלאכים ממש

אמנם הרבה פעמים מצינו מלאך ומשמעותו שליח בשר ודם, (וכך הוכחתי בעבר שלפי דעתי הפשט כאן שליחים בשר ודם) אבל יש לומר שיש במדרש רמז, כי המילה ‘ממש’ מתהפך פה בפירושו, שהרי דרך כלל עניינו הוא דווקא לגבי הפירוש היותר מוחשי וגשמי כמו אצל סוכות ועין ועוד הרבה, ואילו הפירוש שמפרש על מושגים מופשטים כמו ממון או יישים רוחניים כמו ענני הכבוד הוא ‘לא-ממש’, ואילו כאן דווקא המלאכים ממש הם הממשות הפשוטה.

ובא הכתוב והמדרש לספר לנו מדרגתו של יעקב אחר כל טורח עבודתו בלבן, שהיו אצלו בני אדם לא פשוטו של דבר אבל דווקא מלאכים היו אצלו ממשיים ופשוטים. ולכן לא היה אצלו התפעלות בראיית המלאכים בחזרתו כפי שהיה בעלייתו שאמר מה נורא, כי כבר הבין ללמוד כי המכונה אצל בני אדם ממשי אין לו ממש אבל המלאכים יש בהם ממש.

ובאמת שמן הצד העליון יש למלאכים גם ממש ממש. כי בדבר זה נחלקו המשה’ים אם מלאכים הם בעלי גוף שניתן לראותם אם לאו. אבל המתבונן בעיקר הדבר כפי שביאר רבינו חיים חיים באחרית ספר החיים ידע כי אין המחלוקת אלא בצד המתבונן. כי באמת גם למלאך יש חומר וצורה, (וזה נכון גם למורה צדק, שהחומר של המלאך הוא אפשרותו לא להיות, אלא שהוא אינו קורא לזה כן לשמירתו על הבדל המילים). אלא שכל עיקר החומר שלו אינו מסוג החומר שלנו והיינו שאם נעריך אותו בערכנו לא ייקרא חומר כלל אלא צורה, אבל צורה אחת ייתכן שתהיה כחומר לצורה אחרת ולכן בערך עצמו או מה שלמעלה ממנו נקרא חומר.

ונמצא שכאשר מלאכי אלהים עולים אז אין המלאכים נראים כי אם בחלום כי כאשר הממשות הזו התחתונה יותר ממשית לאדם והוא מביט למעלה אז אינו רואה את הגוף של המלאך והכל חלום אצלו. אבל כאשר המלאכים יורדים שאז הם מחנה אז רואה המלאך או מי שעליו שהמלאך גם יש לו גוף. וזהו שאמרו רבנן מלאכים ממש כלומר עתה השיג יעקב לממשות של המלאכים כי היה בדרגתם או עליהם, והיו נראים בעיניו המלאכים לבושים בגופות כמו בני אדם.