בשעה שקראתי בתורה עלו לי דמעות שהרי יעקב הוא חוזר לארצו אחר שהבין בפני לבן שאין מקומו שם, וה’ אמר אליו שוב לארצך ואהיה עמך, מתוך פניו של לבן ראה את זה ונגלה אליו בלילה שהוא דבר ה’. וכבר ניצל מלבן שביקש לעקור את הכל וכבר הוא מתקרב לחזור לארצו והנה הוא שומע שעשיו אשר מפניו ברח זה עשרים שנה ויותר עד אשר ישוב חמתו והוא עודנו כועס וארבע מאות איש עמו. ולא היה בכל חייו הארוכים רגע כזה של פחד ותסכול של יעקב, ‘ויירא יעקב מאד ויצר לו’. וכבר הכין עצמו שיפסיד מחנה אחת והיה המחנה הנשאר לפליטה, וברגע הזה הוא מוצא עצמו מתפלל, תפלה שאין לה מענה ואין לו שום רמז שה’ מקבל תפלתו, והוא עושה בעצמו חשבון הלא עלי להודות לה’, קטנתי מכל החסדים, כי בדרך הליכתי עברתי את הירדן במקלי, ועתה הייתי לשני מחנות, אותם שני מחנות שאני מתכנן איתם פה מארב לעשיו ומהמר שלפחות מחנה אחת יישאר לפליטה, בתוך מצב נורא כזה הוא נזכר ויודע שהמצב שלו היה ראוי להיות הרבה יותר טוב והרי יש לו שני מחנות וכמה יש לו להודות כל על החסדים וכל האמת. ועכשיו מזדעקת לו תפלתו הצילני נא מיד אחי מיד עשו, ואתה אמרת היטיב איטיב עמך, לא אני בחרתי לשוב הנה כי אתה אמרת. ובדיוק במקום זה עומד יעקב שוב.
ויירא יעקב מאד. לכל האבות נגלה ה’ ואמר להם לא לירא. לאברהם ‘אל תירא אברם אנכי מגן לך’. ליצחק ‘אל תירא כי אתך אנכי’. אבל ליעקב כבר נגלה וטרם אמר לו לא לירא. לכן ירא יעקב מאד. ואימתי אמר ה’ ליעקב אל תירא? כאשר ירד מצרימה, ‘אל תירא מרדה מצרימה’. הוא שאמרו ישעיהו וירמיהו, ‘אל תירא עבדי יעקב כי הנני מושיעך מרחוק’.