זוהר על פרשת צו
קיצור השיעור
א. זאת תורת העולה - כל הבא להיות יהודי צריך שיהיה לו השגה בתורת הקרבנות (ולא כפי שיש טועים בכמה שיטות שהקרבנות הם אגב כי גם לאותם שיטות יש בזה מלימודי עיקרי התורה והארכנו בשיעורים הקודמים על המדע)
ולמרות שאין מקיימים אותם בפועל, הרי עצם ההשגה כבר משנה את האדם
כי זה כלל ההשגה שהוא מהות הכללית של האדם ולא רק פרט להביא לידי מעשה
ועל זה אמרו כל העוסק בתורת עולה וכו'
וזהו חידוש פרשה זו על פרשת ויקרא שאינו תורת אלא הדרכה מה לעשות.
ב. יש ב'כל העוסק בתורת וכו' ב' מדרגות.
מדרגה ראשונה הוא בחינת 'ונשלמה פרים שפתינו', שהדיבור בפה הוא במקום הקרבן בפועל
וזה מדרגת נפש, שהוא עיקר תיקון הקרבן בעולם העשיה, וכמ"ש נפש כי תקריב וכו' נפש כי תחטא וכו', וכמבואר בזוהר ויקרא
וזה עושים גם בימינו על ידי קריאת ואמירת פרשיות הקרבנות בפה
למרות שחסר חלק המעשה ממש שאז היה יותר בשלימות מכל מקום הרי עקימת שפתיו הוא מעשה
ובפרט כאשר קורא בעלמא ללא עיון והבנה, כמו באמירת קרבנות לפני התפלה
וזה מתקן את מדרגת הנפש שבאדם ושבעולם כמ"ש בסידור האר"י
ג. וביאור תיקון זה ע"ד עבודה הוא כטעם ג' תפלות נגד קרבנות תיקנום, דהיינו סדרי התפלה הקבועים, ולא התחנונים
כי אדם שאין לו סדר יום או שבוע או חודש או שנה מדרגת הנפש שלו מבולבל, וזה נקרא פיזור הנפש
אבל כאשר יש לו קביענות לומר כל יום ג"פ סדר התפלה או כפי סדר השבוע החודש והשנה, הרי הוא מתקן בזה חלק זה מן התוהו וכבר יש לחייו איזה סדר
ד. אבל יש מדרגה יותר עליונה בכל העוסק בתורת ואין יוצאים אותו כלל באמירת סדר הקרבנות שבסידור, אלא הוא העיון וההבנה בתורת הקרבנות, שהוא 'העוסק בתורת' ממש, ולא באמירתם אלא בעיון כמ"ש שזהו הנקרא עסק התורה
ועל ידי שהוא מבין את יסוד ושורש תורת הקרבנות, על ידי זה לא זו בלבד שהוא כאילו ממשיך על עצמו את כפרת ותיקון הקרבנות, אלא שהוא ממש מגיע למדרגה שהוא איננו נצרך לקרבנות
וזהו בחינת רוח (לימוד התורה) ונשמה (הכוונה בתורה ומצוות) ולמעלה מהם, שמי שיש לו מדרגה זו כלל אינו חוטא, כלומר זהו מדרגות מתוקנות שלמעלה מן החטאים, שבשעת החטא הם נעלמים, ולכן מי שיש לו דרגת רוח ונשמה בעצם אינו צריך לקרבנות כי כבר הוא למעלה מזה, כי הוא סוג של אדם אחר שכבר יש לו סדר מתוקן עליון, וכמ"ש כל זה בזוהר ויקרא.
ה. קשה לנו לכאורה לגשת לקרבנות מריחוק ההרגל גם בקיום וגם בעיון, אבל באמת לא נפלאת היא וכו', והראיה שעל פרה אדומה אומרים שהוא חוק משמע שאר הקרבנות מובנים, וכמ"ש רמב"ן
אחד הדרכים הבסיסיים (דהיינו בחינת נפש) שעל ידם נכנסים לעולם הקרבנות הוא ענין כפרתם, שמבואר בתורה שהוא יסודי בכולם 'ונרצה לו לכפר עליו'.
והענין פשוט כי אין נפש שלא יחטא וגם אם לא חטא בפועל הרי יכול לחטוא ומצד זה הוא מפוזר, והוא צריך לקרבן לתקנו וכמו שהדגמנו באות ג'.
וכן בכל הקרבנות שכתוב שבאים על החטא אפשר ללמוד את דרכי התשובה והתיקון לאותו החטא. וכמו לדוגמא שכתוב ברמ"א שצריך לעשות תשובה על ספק חטא יותר מעל ודאי חטא והראיה ממחיר אשם תלוי שהוא יותר מחטאת ודאי. וההסבר ברור לפי שעיקר החטא הוא בלבול הנפש וזה שלא יודע אם חטא הוא מבולבל בכפליים כמו חלום נבוכדנצר והוא צריך תיקון עמוק שנקרא אשם תלוי (וזה תיקון יסודי של עמלק שנקרא ספק ולכן תלו את המן).
ו. קרבן עולה מבטא עוד מדרגה בזה. כי לכאורה לא כתוב שבא על חטא ומכל מקום כתוב ונרצה לכפר. ויש לשונות שונים במדרש להסביר את זה.
לשון אחד הוא שהחטאת הוא פיוס והעולה הוא ריצוי ודורון. דהיינו בלשוננו יש מי שיש לו מריבה עם חברו אבל יש מי שאין לו מריבה אבל הוא סתם לא קרוב איתו, והוא מביא לו מתנה לשם קירבה לא לשם להתפייס. וכעין בחינת סור מרע ועשה טוב.
אבל בעומק אין בזה הבדל כי הכל מדרגות של ריחוק, יש ריחוק גדול שהוא חטא ויש ריחוק יותר קטן שהוא ביטול מצות עשה שאין קירבה, אבל הכל דרגות של ריחוק
רק שמי שנמצא בחטא לא מרגיש שחסר לו הקירבה היותר גדולה ולכן חטאת קודם לעולה.
וזה נקרא בחינות חסידות, כי צדיק הוא מי שלא חוטא אבל חסיד הוא המבקש קירבה כי חסיד מלשון חסד דהיינו אהבה, ולכן תורת העולה הוא תורת החסידות.
ז. וזה הטעם שהעולה הוא כליל. כי חטאת היינו שהוא אדם אבל יש לו איזה פגם וחסרון אז הוא שורף ומקריב את החסרון שלו לה' לנקותו ולהעלותו. אבל עולה הוא שאין לו בעיה של חיסרון חלקי אבל יש לו בעיה כללית שכל גופו נפשו אינם קשורים וקרובים לאלוהות ולכן הוא צריך לשרוף את כולו. (אלא שאין הפירוש שיבטל את המציאות אלא גם בעולה עור העולה הוא לכהן והסוד הוא שצריך להשיאר בחיים כמ"ש עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו, רק הכוונה שצריך לחיות לגמרי על המזבח ואדרבה זה יותר חי מחטאת שבגלל שהוא מחולק חלקו נשרף וחלקו לא לכן הוא פחות חי)
ח. ויש עוד לשון שעולה מכפר על הרהור הלב, כמו שאמרו אנשי מלחמת מדין מידי הרהור לא יצאנו. ולמתבונן זה אותו רעיון כי הרהור הוא עיקר גוף האדם וכאשר אין הרהורי הלב דהיינו החלומות והדמיונות והשאיפות נמסרים לאלוהות אז אין האדם קרוב אצלו כלל. רק שקשה לפעמים לתפוס את המושג הזה של קירבה שלימה לכן אומרים שזה על המעשה וזה על הרהור. כי זה כביכול משהו שאפשר להראות באותיות פשוטות נכון אתה אברך צדיק אבל למה החלומות שלך הם שטויות הרי זה מראה שעדיין אינך קרוב בכלל.
ובאמת לכן מי שחוטא ביום ובהודע מביא חטאת אבל מי שחטא בלילה כעין ונשמרת וכו' אז הוא מביא עולה ולכן העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר.
ח. וזהו הדבר המודגש בתחילת פרשתנו שהעולה היא על מוקדה כל הלילה ועליה מקריבים כל שאר הקרבנות. כי באמת עיקר העולה הוא שיודלק האש הזה באופן תמידי כליל בלא הפסק זמן. וכמעט כל הקרבן הוא רק היכי תימצי להדליק האש ובאמת אם אין אש אז מביאים עצים בבקר בבקר ומביאים עולות קיץ המזבח הכל להמשיך את האש תמיד. שהעולה הוא לא שיש חיוב או חסרון אלא שיש צורך באש תמידי.
ט. רבי אחא תמה בזוהר למה ידליק הכהן אש הרי הכהן הוא צריך להיות אוהב ורודף שלום והוא איש חסד ואש פשוט שהוא גבורה. דהיינו גם תשוקה וצימאון הוא בחינת גבורות שהוא ממטה למעלה והוא מורה חסרון הנברא ובאמת הכהן הוא בחינת שלימות הבורא והוא המשכת אהבה ומנוחה ולא צימאון והשתוקקות שהוא ענין הלוי והשירה. ואם כן למה כתוב שהכהן ידליק אש.
והוא עונה כי כאשר אדם רוצה לחטוא הרי נדלק בו אש היצר הרע, ומה יעשו עם האש הזו אם לא יעלו אותו אשה לה'. ונמצא טכנית התירוץ שלו הוא שהכהן צריך להביא העצים בבקר שהוא בחינת חסד דהיינו להכניע את האש תחת המים. אבל האמת הוא שהוא אומר משהו יותר עמוק כי מביא הכתוב אש אוכלה אש דהיינו שאת אש היצר אין מכבים במים אלא באש, כי השכינה היא לבדה האש האוכלת את היצר. והיינו בחינת בכל לבבך בשני יצריך וכמו שאמר בעל התולדות שלא ניצח את היצר והרהורים הרעים שלו עד שלמד לימודי הבעש"ט והם שצריכים לעבוד את ה' באותו אש היצר, ועל זה מאריך הזוהר וזה המשך פרשה הקודמת שגם עז שהוא בחינת סט"א צריך להקריב על המזבח וזה העושה את האש. וכ"כ בדברי חיים שמ"ש במורה נבוכים שמי שנולד בטבע של יצר חזק בתאווה או אכזריות רחוק שיהיה צדיק שאינו כן כלל כי נכון שלא יכול להיות צדיק בבחינת מי החסד אבל יכול לעבוד את ה' באותו אכזריות ובאותו תשוקה וכמ"ש בגמרא על מי שיש לו מזל מאדים, וזהו עבודת הכהן.
י. ובסוד זה אמרו במדרש כאן כי העולה על מוקדה היא מלכות הרשעה שחטאה באש ותידון באש עיי"ש והוא פלא איך נדרש שריפת העולה על שריפת מלכות הרשעה ולהאמור פשוט.
קיצור השיעור
א. זאת תורת העולה - כל הבא להיות יהודי צריך שיהיה לו השגה בתורת הקרבנות (ולא כפי שיש טועים בכמה שיטות שהקרבנות הם אגב כי גם לאותם שיטות יש בזה מלימודי עיקרי התורה והארכנו בשיעורים הקודמים על המדע)
ולמרות שאין מקיימים אותם בפועל, הרי עצם ההשגה כבר משנה את האדם
כי זה כלל ההשגה שהוא מהות הכללית של האדם ולא רק פרט להביא לידי מעשה
ועל זה אמרו כל העוסק בתורת עולה וכו'
וזהו חידוש פרשה זו על פרשת ויקרא שאינו תורת אלא הדרכה מה לעשות.
ב. יש ב'כל העוסק בתורת וכו' ב' מדרגות.
מדרגה ראשונה הוא בחינת 'ונשלמה פרים שפתינו', שהדיבור בפה הוא במקום הקרבן בפועל
וזה מדרגת נפש, שהוא עיקר תיקון הקרבן בעולם העשיה, וכמ"ש נפש כי תקריב וכו' נפש כי תחטא וכו', וכמבואר בזוהר ויקרא
וזה עושים גם בימינו על ידי קריאת ואמירת פרשיות הקרבנות בפה
למרות שחסר חלק המעשה ממש שאז היה יותר בשלימות מכל מקום הרי עקימת שפתיו הוא מעשה
ובפרט כאשר קורא בעלמא ללא עיון והבנה, כמו באמירת קרבנות לפני התפלה
וזה מתקן את מדרגת הנפש שבאדם ושבעולם כמ"ש בסידור האר"י
ג. וביאור תיקון זה ע"ד עבודה הוא כטעם ג' תפלות נגד קרבנות תיקנום, דהיינו סדרי התפלה הקבועים, ולא התחנונים
כי אדם שאין לו סדר יום או שבוע או חודש או שנה מדרגת הנפש שלו מבולבל, וזה נקרא פיזור הנפש
אבל כאשר יש לו קביענות לומר כל יום ג"פ סדר התפלה או כפי סדר השבוע החודש והשנה, הרי הוא מתקן בזה חלק זה מן התוהו וכבר יש לחייו איזה סדר
ד. אבל יש מדרגה יותר עליונה בכל העוסק בתורת ואין יוצאים אותו כלל באמירת סדר הקרבנות שבסידור, אלא הוא העיון וההבנה בתורת הקרבנות, שהוא 'העוסק בתורת' ממש, ולא באמירתם אלא בעיון כמ"ש שזהו הנקרא עסק התורה
ועל ידי שהוא מבין את יסוד ושורש תורת הקרבנות, על ידי זה לא זו בלבד שהוא כאילו ממשיך על עצמו את כפרת ותיקון הקרבנות, אלא שהוא ממש מגיע למדרגה שהוא איננו נצרך לקרבנות
וזהו בחינת רוח (לימוד התורה) ונשמה (הכוונה בתורה ומצוות) ולמעלה מהם, שמי שיש לו מדרגה זו כלל אינו חוטא, כלומר זהו מדרגות מתוקנות שלמעלה מן החטאים, שבשעת החטא הם נעלמים, ולכן מי שיש לו דרגת רוח ונשמה בעצם אינו צריך לקרבנות כי כבר הוא למעלה מזה, כי הוא סוג של אדם אחר שכבר יש לו סדר מתוקן עליון, וכמ"ש כל זה בזוהר ויקרא.
ה. קשה לנו לכאורה לגשת לקרבנות מריחוק ההרגל גם בקיום וגם בעיון, אבל באמת לא נפלאת היא וכו', והראיה שעל פרה אדומה אומרים שהוא חוק משמע שאר הקרבנות מובנים, וכמ"ש רמב"ן
אחד הדרכים הבסיסיים (דהיינו בחינת נפש) שעל ידם נכנסים לעולם הקרבנות הוא ענין כפרתם, שמבואר בתורה שהוא יסודי בכולם 'ונרצה לו לכפר עליו'.
והענין פשוט כי אין נפש שלא יחטא וגם אם לא חטא בפועל הרי יכול לחטוא ומצד זה הוא מפוזר, והוא צריך לקרבן לתקנו וכמו שהדגמנו באות ג'.
וכן בכל הקרבנות שכתוב שבאים על החטא אפשר ללמוד את דרכי התשובה והתיקון לאותו החטא. וכמו לדוגמא שכתוב ברמ"א שצריך לעשות תשובה על ספק חטא יותר מעל ודאי חטא והראיה ממחיר אשם תלוי שהוא יותר מחטאת ודאי. וההסבר ברור לפי שעיקר החטא הוא בלבול הנפש וזה שלא יודע אם חטא הוא מבולבל בכפליים כמו חלום נבוכדנצר והוא צריך תיקון עמוק שנקרא אשם תלוי (וזה תיקון יסודי של עמלק שנקרא ספק ולכן תלו את המן).
ו. קרבן עולה מבטא עוד מדרגה בזה. כי לכאורה לא כתוב שבא על חטא ומכל מקום כתוב ונרצה לכפר. ויש לשונות שונים במדרש להסביר את זה.
לשון אחד הוא שהחטאת הוא פיוס והעולה הוא ריצוי ודורון. דהיינו בלשוננו יש מי שיש לו מריבה עם חברו אבל יש מי שאין לו מריבה אבל הוא סתם לא קרוב איתו, והוא מביא לו מתנה לשם קירבה לא לשם להתפייס. וכעין בחינת סור מרע ועשה טוב.
אבל בעומק אין בזה הבדל כי הכל מדרגות של ריחוק, יש ריחוק גדול שהוא חטא ויש ריחוק יותר קטן שהוא ביטול מצות עשה שאין קירבה, אבל הכל דרגות של ריחוק
רק שמי שנמצא בחטא לא מרגיש שחסר לו הקירבה היותר גדולה ולכן חטאת קודם לעולה.
וזה נקרא בחינות חסידות, כי צדיק הוא מי שלא חוטא אבל חסיד הוא המבקש קירבה כי חסיד מלשון חסד דהיינו אהבה, ולכן תורת העולה הוא תורת החסידות.
ז. וזה הטעם שהעולה הוא כליל. כי חטאת היינו שהוא אדם אבל יש לו איזה פגם וחסרון אז הוא שורף ומקריב את החסרון שלו לה' לנקותו ולהעלותו. אבל עולה הוא שאין לו בעיה של חיסרון חלקי אבל יש לו בעיה כללית שכל גופו נפשו אינם קשורים וקרובים לאלוהות ולכן הוא צריך לשרוף את כולו. (אלא שאין הפירוש שיבטל את המציאות אלא גם בעולה עור העולה הוא לכהן והסוד הוא שצריך להשיאר בחיים כמ"ש עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו, רק הכוונה שצריך לחיות לגמרי על המזבח ואדרבה זה יותר חי מחטאת שבגלל שהוא מחולק חלקו נשרף וחלקו לא לכן הוא פחות חי)
ח. ויש עוד לשון שעולה מכפר על הרהור הלב, כמו שאמרו אנשי מלחמת מדין מידי הרהור לא יצאנו. ולמתבונן זה אותו רעיון כי הרהור הוא עיקר גוף האדם וכאשר אין הרהורי הלב דהיינו החלומות והדמיונות והשאיפות נמסרים לאלוהות אז אין האדם קרוב אצלו כלל. רק שקשה לפעמים לתפוס את המושג הזה של קירבה שלימה לכן אומרים שזה על המעשה וזה על הרהור. כי זה כביכול משהו שאפשר להראות באותיות פשוטות נכון אתה אברך צדיק אבל למה החלומות שלך הם שטויות הרי זה מראה שעדיין אינך קרוב בכלל.
ובאמת לכן מי שחוטא ביום ובהודע מביא חטאת אבל מי שחטא בלילה כעין ונשמרת וכו' אז הוא מביא עולה ולכן העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר.
ח. וזהו הדבר המודגש בתחילת פרשתנו שהעולה היא על מוקדה כל הלילה ועליה מקריבים כל שאר הקרבנות. כי באמת עיקר העולה הוא שיודלק האש הזה באופן תמידי כליל בלא הפסק זמן. וכמעט כל הקרבן הוא רק היכי תימצי להדליק האש ובאמת אם אין אש אז מביאים עצים בבקר בבקר ומביאים עולות קיץ המזבח הכל להמשיך את האש תמיד. שהעולה הוא לא שיש חיוב או חסרון אלא שיש צורך באש תמידי.
ט. רבי אחא תמה בזוהר למה ידליק הכהן אש הרי הכהן הוא צריך להיות אוהב ורודף שלום והוא איש חסד ואש פשוט שהוא גבורה. דהיינו גם תשוקה וצימאון הוא בחינת גבורות שהוא ממטה למעלה והוא מורה חסרון הנברא ובאמת הכהן הוא בחינת שלימות הבורא והוא המשכת אהבה ומנוחה ולא צימאון והשתוקקות שהוא ענין הלוי והשירה. ואם כן למה כתוב שהכהן ידליק אש.
והוא עונה כי כאשר אדם רוצה לחטוא הרי נדלק בו אש היצר הרע, ומה יעשו עם האש הזו אם לא יעלו אותו אשה לה'. ונמצא טכנית התירוץ שלו הוא שהכהן צריך להביא העצים בבקר שהוא בחינת חסד דהיינו להכניע את האש תחת המים. אבל האמת הוא שהוא אומר משהו יותר עמוק כי מביא הכתוב אש אוכלה אש דהיינו שאת אש היצר אין מכבים במים אלא באש, כי השכינה היא לבדה האש האוכלת את היצר. והיינו בחינת בכל לבבך בשני יצריך וכמו שאמר בעל התולדות שלא ניצח את היצר והרהורים הרעים שלו עד שלמד לימודי הבעש"ט והם שצריכים לעבוד את ה' באותו אש היצר, ועל זה מאריך הזוהר וזה המשך פרשה הקודמת שגם עז שהוא בחינת סט"א צריך להקריב על המזבח וזה העושה את האש. וכ"כ בדברי חיים שמ"ש במורה נבוכים שמי שנולד בטבע של יצר חזק בתאווה או אכזריות רחוק שיהיה צדיק שאינו כן כלל כי נכון שלא יכול להיות צדיק בבחינת מי החסד אבל יכול לעבוד את ה' באותו אכזריות ובאותו תשוקה וכמ"ש בגמרא על מי שיש לו מזל מאדים, וזהו עבודת הכהן.
י. ובסוד זה אמרו במדרש כאן כי העולה על מוקדה היא מלכות הרשעה שחטאה באש ותידון באש עיי"ש והוא פלא איך נדרש שריפת העולה על שריפת מלכות הרשעה ולהאמור פשוט.
439. השדים המסתובבים באינטרנט וג’ עצות להינצל מהם | שיטת הזוהר על האינטרנט שיעור ג | ערב פסח תשפה
דער שיעור באהאנדלט די פראבלעם פון אינטערנעט און דיגיטאלע טעכנאלאגיע דורך די לינז פון תורה-באגריפן ווי חומר, צורה, און קדושה. ס’ווערט דערקלערט פארוואס ביידע עקסטרעמען – גאנצע איזאלאציע און “עס איז נאר א כלי” – זענען נישט די ריכטיגע לייזונג, און אנשטאט דעם ווערן פארגעשלאגן פראקטישע עצות: צייטווייליגע פרישות (ווי די זיבן טעג פסח), מייחד זיין די כלים דורך פיזישע שינויים אין הארדווער (נישט נאר סאפטווער פילטערס), און נוצן תורה-מעטאדן ווי נדרים און ברכות כדי צו געבן א צורה פאר דעם דיגיטאלן חומר.
השדים המסתובבים באינטרנט וג’ עצות להינצל מהם | שיטת הזוהר על האינטרנט שיעור ג | ערב פסח תשפה – Video
440. סיכום המהלך ועצות מעשיות להתבוננות במהות כלים הטכנולוגיים | שיטת הזוהר על האינטרנט שיעור ד
שיעור זוהר ערב שבת שביעי של פסח תשפ”ה להקדשת שיעור – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94 אפשר גם לנדב בפייפאל – https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94 או לעשות מעמבערשיפ – Membership Levels *** להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש – Membership Levels Subscribe for Weekly Emails – הרשם לקבלת אימייל שבועי https://eepurl.com/gHKbNj 📌 This Shiur Also On 📺 Watch on YouTube
סיכום המהלך ועצות מעשיות להתבוננות במהות כלים הטכנולוגיים | שיטת הזוהר על האינטרנט שיעור ד – Video
441. ביאור דרך הטבע ודרך נס בהשגחה ובעבודה – שיעור זוהר ערב שבת שמיני תשפה
ביאור דרך הטבע ודרך נס בהשגחה ובעבודה – שיעור זוהר ערב שבת שמיני תשפה – Video
442. סוד משפט הנשמות בספירת העומר – זוהר ערב שבת תזריע מצורע תשפ”ה
Z442 שיעור ערב שבת תזריע מצורע תשפה
סוד משפט הנשמות בספירת העומר – זוהר ערב שבת תזריע מצורע תשפה – Video
443. באקומן רשות פון די גוף צו רעדן מיט די נשמה און פון די נשמה צו רעדן מיטן גוף
Z442 שיעור ערב שבת אחרי מות קדושים תשפה
שיעור זוהר ערב שבת אחרי קדושים תשפ”ה – הקדמת הזוהר מאמר ליל הכלה שיעור א
כפילות לימוד ליל שבועות בזוהר נושא לימוד ליל שבועות מופיע בזוהר פעמיים האחד במקומו בפרשת אמור בפרשת המועדים. והשני בהקדמת ספר הזוהר. (ודנו בחילוקי ההנהגות הנראים מהם). עלינו לעמוד על מרכזיות וחשיבות העניין, למה הוא צריך להיות בהקדמה של ספר הזוהר. ונראה גם שהוא מן הנושאים המרכזיים בהקדמה, או אחד הסיפורים המרכזיים בו. (ועי’ מאמר […]
באקומן רשות פון די גוף צו רעדן מיט די נשמה און פון די נשמה צו רעדן מיטן גוף – Video
444. אשרי עין ראתהו – זוהר ליל הכלה שיעור ב – ערב שבת אמור לג בעומר תשפה
Z448
אשרי עין ראתהו – זוהר ליל הכלה שיעור ב – ערב שבת אמור לג בעומר תשפה – Video
445. דער גוטער שבת און דער שלעכטער שבת – זוהר בהר בחקותי תשפה ליל הכלה ג
Z445
דער גוטער שבת און דער שלעכטער שבת – זוהר בהר בחקותי תשפה ליל הכלה ג – Video
446. סוד אם אין קמח אין תורה והבאת השאלות החדשות אל ההוא טמיר ונעלם – זוהר במדבר תשפה ליל הכלה ד
Z446
סוד אם אין קמח אין תורה והבאת השאלות החדשות אל ההוא טמיר ונעלם – זוהר במדבר תשפה ליל הכלה ד – Video
447. חידושי תורת ותפלת הדרכים
Z446
חידושי תורת ותפלת הדרכים – Video
448. פירען די גאנצע וועלט מיט תורה און תפלה – זוהר בהעלותך תשפה
Z447
פירען די גאנצע וועלט מיט תורה און תפלה – זוהר בהעלותך תשפה – Video
449. די פארשידענע סדרים אונטער וואס מיר לעבן מאכן א סימפאני
Z447
די פארשידענע סדרים אונטער וואס מיר לעבן מאכן א סימפאני – Video
450. מען דארף נישט דאנקען דער אייבישטער – כוס ישועות אשא
Z451