אודות
תרומה / חברות

הלכות חמץ ומצה פרק ה

📖 טקסט הפרק / Chapter Text (Sefaria)
א
אֵין אָסוּר מִשּׁוּם חָמֵץ בְּפֶסַח אֶלָּא חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן בִּלְבַד. וְהֵם שְׁנֵי מִינֵי חִטִּים שֶׁהֵן הַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת. וּשְׁלֹשָׁה מִינֵי הַשְּׂעוֹרִים שֶׁהֵן הַשְּׂעוֹרָה וְשִׁבּלֶת שׁוּעָל וְהַשִּׁפּוֹן. אֲבָל קִטְנִיּוֹת כְּגוֹן אֹרֶז וְדֹחַן וּפוֹלִים וַעֲדָשִׁים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם חָמֵץ אֶלָּא אֲפִלּוּ לָשׁ קֶמַח אֹרֶז וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בְּרוֹתְחִין וְכִסָּהוּ בִּבְגָדִים עַד שֶׁנִּתְפַּח כְּמוֹ בָּצֵק שֶׁהֶחֱמִיץ הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּאֲכִילָה שֶׁאֵין זֶה חִמּוּץ אֶלָּא סֵרָחוֹן:
ב
חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן אֵלּוּ אִם לָשָׁן בְּמֵי פֵּרוֹת בִּלְבַד בְּלֹא שׁוּם מַיִם לְעוֹלָם אֵין בָּאִין לִידֵי חִמּוּץ אֶלָּא אֲפִלּוּ הִנִּיחָן כָּל הַיּוֹם עַד שֶׁנִּתְפַּח הַבָּצֵק מֻתָּר בַּאֲכִילָה [ג.] שֶׁאֵין מֵי פֵּרוֹת מַחְמִיצִין אֶלָּא מַסְרִיחִין. וּמֵי פֵּרוֹת הֵן כְּגוֹן יַיִן וְחָלָב וּדְבַשׁ וְשֶׁמֶן זַיִת וּמֵי תַּפּוּחִים וּמֵי רִמּוֹנִים וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר יֵינוֹת וּשְׁמָנִים וּמַשְׁקִין. וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב בָּהֶן שׁוּם מַיִם בָּעוֹלָם. וְאִם נִתְעָרֵב בָּהֶן מַיִם כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי אֵלּוּ מַחְמִיצִין:
ג
אֵין מְבַשְּׁלִין חִטִּים בְּמַיִם כְּגוֹן רִיפוֹת וְלֹא קֶמַח כְּגוֹן לְבִיבוֹת. וְאִם בִּשֵּׁל הֲרֵי זֶה חָמֵץ גָּמוּר וְהוּא שֶׁיִּתְבַּקְּעוּ בַּתַּבְשִׁיל. אֵין קוֹלִין אֶת הַבָּצֵק בְּשֶׁמֶן עַל הַמַּחֲבַת. אֲבָל מְבַשְּׁלִין אֶת הַפַּת וְאֶת הַקֶּמַח הַקָּלוּי. וְאִם הִרְתִּיחַ הַמַּיִם הַרְבֵּה וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִיךְ לְתוֹכָן הַקֶּמַח הֲרֵי זֶה מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְבַּשֵּׁל מִיָּד קֹדֶם שֶׁיַּחְמִיץ. וּכְבָר נָהֲגוּ בְּשִׁנְעָר וּבִסְפָרַד וּבְכָל הַמַּעֲרָב לֶאֱסֹר דָּבָר זֶה גְּזֵרָה שֶׁמָּא לֹא יַרְתִּיחַ הַמַּיִם יָפֶה יָפֶה:
ד
מֻתָּר לְבַשֵּׁל הַדָּגָן אוֹ הַקֶּמַח בְּמֵי פֵּרוֹת. וְכֵן בָּצֵק שֶׁלָּשׁוֹ בְּמֵי פֵּרוֹת אִם בִּשְּׁלוֹ בְּמֵי פֵּרוֹת אוֹ קָלָהוּ עַל הַמַּחֲבַת בְּשֶׁמֶן הֲרֵי זֶה מֻתָּר שֶׁמֵּי פֵּרוֹת אֵינָן מַחְמִיצִין:
ה
כַּרְמֶל שֶׁמְּהַבְהֲבִין אוֹתוֹ בָּאוּר וְטוֹחֲנִין אוֹתוֹ אֵין מְבַשְּׁלִין אֶת הַקֶּמַח שֶׁלּוֹ בְּמַיִם שֶׁמָּא לֹא נִקְלָה בָּאוּר יָפֶה וְנִמְצָא מַחֲמִיץ כְּשֶׁמְּבַשְּׁלִין אוֹתוֹ. וְכֵן כְּשֶׁמּוֹלְלִין הַקְּדֵרוֹת הַחֲדָשׁוֹת אֵין מְבַשְּׁלִין בָּהֶן אֶלָּא מַצָּה אֲפוּיָה שֶׁחָזְרוּ וְטָחֲנוּ אוֹתָהּ אֲבָל קֶמַח קָלִי אָסוּר שֶׁמָּא לֹא קָלָהוּ יָפֶה וְיָבוֹא לִידֵי חִמּוּץ:
ו
אֵין בּוֹלְלִין אֶת הַשְּׂעוֹרִין בְּמַיִם בְּפֶסַח מִפְּנֵי שֶׁהֵן רָפִין וּמַחְמִיצִין בִּמְהֵרָה. וְאִם בָּלַל אִם רָפוּ כְּדֵי שֶׁאִם הִנִּיחָן עַל פִּי הַבִּיב שֶׁאוֹפִין עָלָיו הַחַלּוֹת יִתְבַּקְּעוּ הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין. וְאִם לֹא הִגִּיעוּ לְרִפְיוֹן זֶה הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין:
ז
הַחִטִּים מֻתָּר לִבְלל אוֹתָן בְּמַיִם כְּדֵי לְהָסִיר סֻבָּן וְטוֹחֲנִין אוֹתָן מִיָּד כְּדֶרֶךְ שֶׁטּוֹחֲנִין הַסּלֶת. וּכְבָר נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּשִׁנְעָר וּבְאֶרֶץ הַצְּבִי וּבִסְפָרַד וּבְעָרֵי הַמַּעֲרָב שֶׁלֹּא יִבְלְלוּ הַחִטִּים בְּמַיִם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁהוּ וְיַחֲמִיצוּ:
ח
תַּבְשִׁיל שֶׁנִתְבַּשֵּׁל וְנִמְצְאוּ בּוֹ שְׂעוֹרִים אוֹ חִטִּים אִם נִתְבַּקְּעוּ הֲרֵי כָּל הַתַּבְשִׁיל אָסוּר שֶׁהֲרֵי נִתְעָרֵב בּוֹ הֶחָמֵץ. וְאִם לֹא נִתְבַּקְּעוּ מוֹצִיאִין אוֹתָן וְשׂוֹרְפָן וְאוֹכְלִין שְׁאָר הַתַּבְשִׁיל. שֶׁאֵין הַדָּגָן שֶׁנִּבְלַל וְלֹא נִתְבַּקֵּעַ חָמֵץ גָּמוּר שֶׁל תּוֹרָה. וְאֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:
ט
מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב יז) "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת" כְּלוֹמַר הִזָּהֲרוּ בַּמַּצָּה וְשִׁמְרוּ אוֹתָהּ מִכָּל צַד חִמּוּץ. לְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים צָרִיךְ אָדָם לִזָּהֵר בְּדָגָן שֶׁאוֹכֵל מִמֶּנּוּ בַּפֶּסַח שֶׁלֹּא יָבוֹא עָלָיו מַיִם אַחַר שֶׁנִּקְצַר עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בּוֹ שׁוּם חִמּוּץ. דָּגָן שֶׁנִּטְבַּע בַּנָּהָר אוֹ שֶׁנָּפַל עָלָיו מַיִם כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְאָכְלוֹ כָּךְ אָסוּר לְקַיְּמוֹ אֶלָּא מוֹכְרוֹ לְיִשְׂרָאֵל וּמוֹדִיעוֹ כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלֶנּוּ קֹדֶם הַפֶּסַח. וְאִם מְכָרוֹ לְנָכְרִי קֹדֶם הַפֶּסַח מוֹכֵר מְעַט לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּדֵי שֶׁיִּכְלֶה קֹדֶם הַפֶּסַח שֶׁמָּא יַחֲזֹר הַנָּכְרִי וְיִמְכְּרֶנּוּ לְיִשְׂרָאֵל:
י
דָּגָן שֶׁנָּפַל עָלָיו דֶּלֶף כָּל זְמַן שֶׁהוּא טוֹרֵד טִפָּה אַחַר טִפָּה אֲפִלּוּ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ אֵינוֹ בָּא לִידֵי חִמּוּץ. אֲבָל כְּשֶׁיִּפָּסֵק אִם נִשְׁתַּהָה כַּשִּׁעוּר הֲרֵי זֶה אָסוּר:
יא
אֵין לָשִׁין בְּפֶסַח עִסָּה גְּדוֹלָה שֶׁמָּא תַּחֲמִיץ אֶלָּא כְּשִׁעוּר חַלָּה בִּלְבַד. וְאֵין לָשִׁין לֹא בְּחַמִּין וְלֹא בְּחַמֵּי חַמָּה. וְלֹא בְּמַיִם שֶׁנִּשְׁאֲבוּ בּוֹ בַּיּוֹם אֶלָּא בְּמַיִם שֶׁלָּנוּ. וְאִם עָבַר וְלָשׁ בְּאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ הֲרֵי הַפַּת אֲסוּרָה:
יב
לֹא תֵּשֵׁב אִשָּׁה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ וְתָלוּשׁ. וְלֹא תַּחַת הָרָקִיעַ בְּיוֹם הֶעָבִים אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת בּוֹ. וְלֹא תָּנִיחַ אֶת הָעִסָּה וְתִתְעַסֵּק בְּדָבָר אַחֵר. וְאִם הָיְתָה לָשָׁה וְאוֹפָה צְרִיכָה שְׁנֵי כֵּלִים שֶׁל מַיִם. אֶחָד שֶׁמְּקַטֶּפֶת בּוֹ וְאֶחָד שֶׁמְּצַנֶּנֶת בּוֹ יָדֶיהָ. וְאִם עָבְרָה וְלָשָׁה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ אוֹ שֶׁלֹּא צִנְּנָה יָדֶיהָ אוֹ שֶׁעָשְׂתָה עִסָּה יֶתֶר מִשִּׁעוּר חַלָּה הַפַּת מֻתֶּרֶת. וְכַמָּה שִׁעוּר חַלָּה כְּמוֹ שָׁלֹשׁ וְאַרְבָּעִים בֵּיצִים וְחֹמֶשׁ בֵּיצָה כְּגוּף הַבֵּיצָה הַבֵּינוֹנִית לֹא כְּמִשְׁקָלָהּ:
יג
כָּל זְמַן שֶׁאָדָם עוֹסֵק בַּבָּצֵק אֲפִלּוּ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ אֵינוֹ בָּא לִידֵי חִמּוּץ. וְאִם הִגְבִּיהַּ יָדוֹ וֶהֱנִיחוֹ וְשָׁהָה הַבָּצֵק עַד שֶׁהִגִּיעַ לְהַשְׁמִיעַ הַקּוֹל בִּזְמַן שֶׁאָדָם מַכֶּה בְּיָדוֹ עָלָיו כְּבָר הֶחְמִיץ וְיִשָּׂרֵף מִיָּד. וְאִם אֵין קוֹלוֹ נִשְׁמָע אִם שָׁהָה כְּדֵי שֶׁיְּהַלֵּךְ אָדָם מִיל כְּבָר הֶחְמִיץ וְיִשָּׂרֵף מִיָּד. וְכֵן אִם הִכְסִיפוּ פָּנָיו כְּאָדָם שֶׁעָמְדוּ שַׂעֲרוֹתָיו הֲרֵי זֶה אָסוּר לְאָכְלוֹ וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת:
יד
הָיוּ שְׁתֵּי עִסּוֹת שֶׁהִגְבִּיהוּ הַיָּד מֵהֶן נִלּוֹשׁוֹת בְּעֵת אַחַת וְנִשְׁתַּהוּ. הָאַחַת מֵהֶן יֵשׁ לָהּ קוֹל וְהָאַחֶרֶת אֵין לָהּ קוֹל. שְׁתֵּיהֶן יִשָּׂרְפוּ וַהֲרֵי הֵן חָמֵץ גָּמוּר:
טו
אֵין עוֹשִׂין סְרִיקִין הַמְצֻיָּרִין בְּפֶסַח מִפְּנֵי שֶׁהָאִשָּׁה שׁוֹהָה עֲלֵיהֶן וּמִתְחַמְּצִין בְּעֵת עֲשִׂיָּתָן. לְפִיכָךְ הַנַּחְתּוֹמִין מֻתָּרִין לַעֲשׂוֹתָם מִפְּנֵי שֶׁהֵן בְּקִיאִין בְּאֻמָּנוּתָן וּמְמַהֲרִים לַעֲשׂוֹתָם. אֲבָל בַּעֲלֵי בָּתִּים אֲסוּרִים וַאֲפִלּוּ צָרוּ אוֹתָן בִּדְפוּס. שֶׁמָּא יָבוֹאוּ אֲחֵרִים לַעֲשׂוֹתוֹ שֶׁלֹּא בִּדְפוּס וְיִשְׁהוּ בַּעֲשִׂיָּתָן וְיַחֲמִיצוּ:
טז
מַיִם שֶׁרוֹחֲצִין בָּהֶן הַיָּדַיִם וְהָעֲרֵבָה אַחַר שֶׁלָּשִׁין וְכֵן מַיִם שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן בִּשְׁעַת לִישָׁה הֲרֵי זֶה יִשְׁפֹּךְ אוֹתָן בִּמְקוֹם מִדְרוֹן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְקַבְּצוּ בְּמָקוֹם אֶחָד וְיַחְמִיץ:
יז
אֵין שׁוֹרִין אֶת הַמֻּרְסָן וּמַנִּיחִין לִפְנֵי הַתַּרְנְגוֹלִין שֶׁמָּא יַחְמִיץ. אֲבָל חוֹלְטִין לָהֶן הַמֻּרְסָן בְּרוֹתְחִין וּמַנִּיחִין לִפְנֵיהֶן. וּכְבָר נָהֲגוּ רֹב הָעוֹלָם שֶׁלֹּא לַחֲלֹט גְּזֵרָה שֶׁמָּא לֹא יַרְתִּיחַ הַמַּיִם יָפֶה:
יח
וּמֻתָּר לָלוּשׁ לְתַרְנְגוֹלִין מֻרְסָן אוֹ קֶמַח וּמַאֲכִילָן מִיָּד אוֹ נוֹתֵן לִפְנֵיהֶן וְהוּא עוֹמֵד עֲלֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא יַשְׁהֶה לִפְנֵיהֶן כְּדֵי הִלּוּךְ מִיל. וְכָל זְמַן שֶׁהֵן מְנַקְּרִין בּוֹ אוֹ שֶׁהוּא מְהַפֵּךְ בְּיָדוֹ אֵינוֹ מַחֲמִיץ. וּכְשֶׁיִּפְסְקוּ מִלֶּאֱכל יִשְׁטֹף הַכְּלִי בְּמַיִם וְיִשְׁפֹּךְ בִּמְקוֹם מִדְרוֹן:
יט
לֹא תִּשְׁרֶה אִשָּׁה מֻרְסָן שֶׁתּוֹלִיךְ בְּיָדָהּ לַמֶּרְחָץ. אֲבָל שָׁפָה עַל בְּשָׂרָהּ יָבֵשׁ. וְלֹא יִלְעֹס אָדָם חִטִּין וְיִתֵּן עַל מַכָּתוֹ מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחֲמִיצוֹת. אֵין נוֹתְנִין אֶת הַקֶּמַח לְתוֹךְ הַחֲרֹסֶת וְאִם נָתַן יִשָּׁפֵךְ מִיָּד מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַהֵר לְהַחֲמִיץ. וְאֵין נוֹתְנִין אֶת הַקֶּמַח לְתוֹךְ הַחַרְדָּל וְאִם נָתַן יֹאכַל מִיָּד:
כ
מֻתָּר לִתֵּן הַתַּבְלִין וְהַשֻּׁמְשְׁמִין וְהָקֶצַּח וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לְתוֹךְ הַבָּצֵק. וְכֵן מֻתָּר לָלוּשׁ הָעִסָּה בְּמַיִם וְשֶׁמֶן אוֹ דְּבַשׁ וְחָלָב אוֹ לְקַטֵּף בָּהֶן. וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אָסוּר לָלוּשׁ וּלְקַטֵּף אֶלָּא בְּמַיִם בִּלְבַד. לֹא מִשּׁוּם חָמֵץ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה (דברים טז ג) "לֶחֶם עֹנִי". וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן בִּלְבַד הוּא שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת זִכְרוֹן לֶחֶם עֹנִי:
כא
כָּל כְּלִי חֶרֶס שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חָמֵץ בְּצוֹנֵן מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן מַצָּה בְּצוֹנֵן. חוּץ מִכְּלִי שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ אֶת הַשְּׂאוֹר וּכְלִי שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ חֲרֹסֶת מִפְּנֵי שֶׁחִמּוּצוֹ קָשֶׁה. וְכֵן עֲרֵבוֹת שֶׁלָּשִׁין בָּהֶן הֶחָמֵץ וּמַנִּיחִין אוֹתוֹ שָׁם עַד שֶׁיַּחְמִיץ הֲרֵי הֵן כְּבֵית שְׂאוֹר וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן בְּפֶסַח:
כב
בִּיב שֶׁל חֶרֶס שֶׁאוֹפִין עָלָיו חַלּוֹת חָמֵץ כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ אֵין אוֹפִין עָלָיו מַצָּה בְּפֶסַח. וְאִם מִלְּאוֹ גֶּחָלִים וְהִסִּיק מָקוֹם שֶׁהָיָה מְבַשֵּׁל בּוֹ הֶחָמֵץ מֻתָּר לְבַשֵּׁל עָלָיו מַצָּה:
כג
כְּלֵי מַתָּכוֹת וּכְלֵי אֲבָנִים שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חָמֵץ בְּרוֹתְחִין בִּכְלִי רִאשׁוֹן כְּגוֹן קְדֵרוֹת וְאִלְפָּסִין. נוֹתֵן אוֹתָן לְתוֹךְ כְּלִי גָּדוֹל שֶׁל מַיִם וּמְמַלֵּא עֲלֵיהֶן מַיִם וּמַרְתִּיחָן בְּתוֹכוֹ עַד שֶׁיִּפְלְטוּ וְאַחַר כָּךְ שׁוֹטֵף אוֹתָן בְּצוֹנֵן וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּמַצָּה. וְכֵן הַסַּכִּינִין מַרְתִּיחַ אֶת הַלַּהַב וְאֶת הַנִּצָּב בִּכְלִי רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּמַצָּה:
כד
כְּלֵי מַתָּכוֹת וַאֲבָנִים וּכְלֵי עֵצִים שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חָמֵץ בִּכְלִי שֵׁנִי כְּגוֹן קְעָרוֹת וְכוֹסוֹת נוֹתֵן אוֹתָן לְתוֹךְ כְּלִי גָּדוֹל וְנוֹתֵן עֲלֵיהֶן מַיִם רוֹתְחִין וּמַנִּיחָן בְּתוֹכוֹ עַד שֶׁיִּפְלוֹטוּ וְאַחַר כָּךְ שׁוֹטְפָן וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּמַצָּה:
כה
כָּל כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חָמֵץ בְּחַמִּין בֵּין כְּלִי רִאשׁוֹן כְּגוֹן קְדֵרוֹת. בֵּין כְּלִי שֵׁנִי כְּגוֹן קְעָרוֹת. בֵּין שֶׁהָיוּ מְשׁוּחִין וְשׁוּעִין בַּאֲבַר שֶׁעוֹשִׂין אוֹתָן כְּעֵין זְכוּכִית. בֵּין שֶׁהָיוּ חֶרֶס כְּמַה שֶּׁהֵן. אֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן בְּמַצָּה אֶלָּא מַנִּיחָן לְאַחַר הַפֶּסַח וּמְבַשֵּׁל בָּהֶן:
26
כְּלִי רִאשׁוֹן שֶׁרָצָה לְהַרְתִּיחוֹ וְלֹא מָצָא כְּלִי גָּדוֹל מִמֶּנּוּ כְּדֵי לְהַרְתִּיחוֹ בְּתוֹכוֹ הֲרֵי זֶה מַקִּיף לוֹ שָׂפָה שֶׁל טִיט עַל שְׂפָתוֹ מִבַּחוּץ וּמְמַלְּאֵהוּ מַיִם עַד שֶׁיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל שְׂפָתוֹ וּמַרְתִּיחַ הַמַּיִם בְּתוֹכוֹ וְדַיּוֹ וְאַחַר כָּךְ שׁוֹטֵף אוֹתוֹ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּמַצָּה:
↗ קרא בספריה
📚 שיעור עיון בחברותא / Iyun B'Chavrusa
1 הלכות חמץ ומצה פרק ה - חמץ ומצה חלק א
🎧 שמיעה / Listen

פרק ה' פון הלכות חמץ ומצה לערנט אויס די יסודות פון וואס איז חמץ: נאר די חמשת מיני דגן קענען ווערן חמץ, און נאר מיט וואסער (נישט מי פירות). דער פרק גייט ווייטער מיט די דינים פון בישול און לישה - ווען מ'טאר קאכן חיטים און קמח, די חששות פון חימוץ, און די חיוב פון "ושמרתם את המצות" צו היטן די תבואה פון וואסער. צום סוף ווערן געברענגט די הלכות פון לישת עיסה: מיט וועלכע וואסער מ'טאר לושן, אז מ'טאר נישט מאכן צורות אין די מצות, און די דינים פון לישה מיט מי פירות און שמן.

📄 תמלולים / Transcripts
YI אידיש
📄 Download Transcript PDF סיכום השיעור 📋 סיכום פון שיעור — רמב”ם הלכות חמץ ומצה, פרק ה’ כללי איבערבליק פו…

סיכום השיעור 📋

סיכום פון שיעור — רמב”ם הלכות חמץ ומצה, פרק ה’

כללי איבערבליק פון פרק ה’

דער פרק האט צוויי הויפט-חלקים: (1) וועלכע זאכן ווערן חמץ, און (2) ווי אזוי מ’היט זיך פון חימוץ (שמירת המצות, לישה, בישול, א.א.וו.). אינטערעסאנט איז אז דער רמב”ם האט שוין גערעדט א גאנצע צייט וועגן חמץ אין די פריערדיגע פרקים, אבער ביז יעצט האט ער קיינמאל נישט דעפינירט וואס איז בכלל חמץ. ערשט יעצט, אין פרק ה’, קומט די דעפיניציע.

הלכה א’ — חמשת מיני דגן

דער רמב”ם’ס ווערטער: “מהו חמץ? הן חמשת מיני דגן: שני מיני חיטין ושלושה מיני שעורין — חיטה וכוסמין, שעורה ושבולת שועל ושיפון.” קטניות — אורז, דוחן, פרגין, עדשים וכיוצא בהן — זענען נישט קיין חמץ. אפילו מ’האט געלאשן קמח אורז ברותחין און עס אויפגעבאקן, איז דאס נישט חמץ — דאס הייסט סרחון, נישט חימוץ.

פשט: נאר די חמשת מיני דגן קענען ווערן חמץ. קטניות, אפילו ווען זיי גייען אויף, איז דאס נישט חימוץ נאר סרחון (פארדארבן ווערן).

חידושים:

– מ’קען טענה’ן צוויי זאכן: (א) חמץ מיינט נאר חמץ של לחם של דגן, (ב) אפשר איז דא א חמץ של משהו אחר וואס איז נישט דגן. די גמרא פסק’נט אז ניין — ביי קטניות איז דאס בלויז סרחון, נישט חימוץ.

– דאס וואס קען זיין מצה — דאס אליין קען ווערן חמץ. דאס איז א פרינציפ וואס שפילט א ראלע אין די שפעטערדיגע הלכות (ווי ביי בישול חיטין/קמח).

הלכה ב’ — מי פירות מחמיצים נישט

דער רמב”ם’ס ווערטער: מי פירות בלבד, בלי שום וואסער, קענען נישט מחמיץ זיין. אויב עס הייבט אן אויפצובלאזן, איז דאס סרחון. מי פירות כולל: יין, חלב, דבש, שמן זית, תפוחים, רימונים, און אלע אנדערע יינות, שמנים, און משקים — אלעס אויסער וואסער. ובלבד שלא יתערב בהם מים כל שהוא — אויב עס ווערט אריינגעמישט אפילו א טראפ וואסער, קען עס ווערן חמץ.

פשט: נאר וואסער מאכט חמץ. מי פירות אליין — ניין. אבער א משהו וואסער אין מי פירות מאכט עס שוין פעאיק צו מחמיץ זיין.

חידושים:

– דער ראב”ד קריגט זיך אויף דעם רמב”ם (ווערט דערמאנט אבער נישט אויסגעפירט).

סייענטיפישע קשיא: אין נאטירליכע פירות (ווי גרעיפ דזשוס) איז דאך אויך פאראן וואסער — אבער דאס נאטירליכע וואסער אינעם פרי הייסט מי פירות, נישט מים. דאס ביסל וואסער וואס איז א חלק פונעם פרי ווערט נישט גערעכנט אלס „מים” לענין חימוץ.

– פון דעם איז דא א חומרא אין פראקטיק: א משהו מים — גיי ווייס אז עס איז נישט דא א משהו מים! עס איז שווער צו זיין זיכער.

– ווען מי פירות ווערן צוגעמישט צו א טייג וואס האט שוין וואסער, איז דא א דאפעלטע דינאמיק: א ביסל מי פירות מאכט ערגער (ממהר להחמיץ), אסאך מי פירות מאכט בעסער (מעכב חימוץ). דאס איז דער ביאור פון די הלכה וועגן שמן — ווען ס’איז שוין געווען וואסער, העלפט שמן נאר אויב ס’איז גענוג.

הלכה ג’ — בישול חיטין/קמח מיט וואסער

דער רמב”ם’ס ווערטער: חיטין שבישלן במים — חמץ גמור, והוא שיתבקע ויסדק. קמח וואס מ’מאכט לביבות (לאטקעס) און מ’קאכט — איז חמץ גמור. אבער מותר לבשל הפת (שוין געבאקן ברויט מעג מען קאכן), און מותר לבשל דגן/קמח במי פירות. ווען מ’האט רתיחת המים הרבה (זייער הייסע וואסער) און מ’ווארפט אריין קמח, איז מותר מעיקר הדין, ווייל עס קאכט זיך אפ פאר עס ווערט חמץ. אבער דער מנהג איז נישט אזוי צו טון — גזירה שמא לא רתחו המים יפה יפה.

פשט: קאכן ווייץ אדער מעל מיט וואסער מאכט חמץ (ווען עס פלאצט אויף). שוין געבאקענע זאכן מעג מען קאכן. מיט מי פירות מעג מען קאכן. רותחין — מעיקר הדין יא, אבער דער מנהג איז נישט.

חידושים:

– ווערט חיטין מיט וואסער חמץ אין איין סעקונדע? ווי שנעל גייט דער חימוץ ביי בישול? דער רמב”ם’ס לשון „שיתבקע ויסדק” ווייזט אז דער סימן פון חמץ איז ווען עס פלאצט אויף — דאס איז דער גדר פון חמץ גמור ביי בישול.

– דער גאנצער ענין פון בישול חיטין/קמח איז פארבונדן מיט דעם פרינציפ אז נאר זאכן וואס מ’קען מאכן מצה דערפון, קענען ווערן חמץ. מ’קען נישט קאכן מצה — מ’קען נאר באקן מצה. דעריבער איז קאכן ווייץ/מעל מיט וואסער אזוי פראבלעמאטיש.

קולין את הבצק — מ’טאר נישט אריינטונקען א טייג אין קאכעדיגע וואסער, שמא יבוא לידי חימוץ. אבער שוין געבאקענע פת מעג מען קאכן, און שוין געקאכטע זאכן מעג מען באקן.

הלכה ד’-ה’ — כרמל (געברענטע קערנער) און מוללין קדרות

דער רמב”ם’ס ווערטער: כרמל שמהבהבין אותו באור — אין מבשלין הקמח שלו במים, שמא לא נקלה באור יפה. אויך מוללין הקדרות החדשות (נייע טעפ וואס מ’פלעגט גרייט מאכן מיט שיבולים/קערנער) — טוט מען נישט פסח, אפילו מיט קמח קלוי, שמא לא נקלה יפה.

פשט: כרמל איז מעל פון שוין געברענטע קערנער. מעיקר הדין וואלט מען געמעגט עס קאכן (ווייל עס איז שוין געבאקן/געברענט), אבער מ’איז חושש אז עס איז נישט גענוג געברענט געווארן. דאס זעלבע מיט מוללין קדרות.

חידושים:

– דאס איז א גזירה — שמא לא נקלה יפה יפה. אפילו ווען מ’מיינט אז עס איז שוין פארטיג, איז מען חושש אז עס איז נישט גענוג.

– דער כלל איז: ביי אלע זאכן וואס מ’מאכט מיט וואסער, מאכט דער הירוף (היץ/קאכן) עס ערגער — עס איז שווערער צו זיין זיכער אז עס איז נישט חמץ ביי קערנער ווי ביי שוין פארטיגע פראדוקטן.

הלכה וועגן תבשיל שנמצא בו שעורים/חיטים

דער רמב”ם’ס ווערטער: תבשיל שנתבשל ונמצא בו שעורים או חיטים — אם נתבקעו הרי אלו אסורין, אם לא נתבקעו יטול ויאכל השאר.

פשט: ווען מ’טרעפט קערנער אין א געקאכטע מאכל — אויב זיי זענען אויפגעפלאצט (נתבקעו), איז אלעס אסור ווייל ס’איז תערובת חמץ גמור. אויב נישט נתבקעו, נעמט מען זיי ארויס און מ’מעג עסן דעם רעסט.

חידושים:

דער חילוק צווישן נתבקעו און נישט נתבקעו: נתבקעו איז חמץ גמור מדאורייתא, און דער גאנצער תבשיל איז אסור. נישט נתבקעו אבער נתבשל — דאס איז נאר אסור מדרבנן, ווייל ס’איז איינע פון די לעוועלס פון „קרוב לנתבקע”.

– דער יסוד פון דעם דרבנן איז דער פסוק „ושמרתם את המצות” — חז”ל לערנען „שמור אותם מכל צד חימוץ”, מ’דארף זיך היטן פון אלע צדדים פון חימוץ.

– וויבאלד ס’איז נאר מדרבנן, דערפאר ווען ס’איז נישט נתבקעו קען מען ארויסנעמען די קערנער און עסן דעם רעסט — ס’איז נישט אוסר די גאנצע תבשיל.

הלכה וועגן סאור (שאור/זויערטייג)

דער רמב”ם’ס ווערטער: סאור (שאור) מעג מען נישט קאכן, ווייל עס איז ממהר להחמיץ — עס ווערט חמץ זייער שנעל. חיטין (גאנצע ווייץ קערנער) מעג מען יא, ווייל זיי האבן נישט די פראבלעם פון סאור.

פשט: שאור איז שטרענגער ווי גאנצע קערנער ווייל עס ווערט שנעלער חמץ.

חידושים:

– ביי חיטין קען מען תולה זיין אז מ’האט עס תיכף אריינגעווארפן אין רותחין.

– דער סימן פון סאור: ווען מ’לייגט עס ארויף אויף א ווארעמע פלאץ (פי הבור של אופנין אדער חלונות של בעקין) און עס גיט א בקיעה (פלאץ) — דעמאלט איז עס שוין אסור, ווייל עס איז קרוב צו מחמיץ זיין.

הלכה וועגן מנהג — בישול חיטין

דער רמב”ם’ס ווערטער: דער מנהג איז נישט צו קאכן חיטין, אפילו ווען מעיקר הדין וואלט עס געווען מותר. דער מנהג איז געווען „בשנער (בבל/איראק) ובארץ הצבי (ארץ ישראל) ובספרד ובארץ המערב (מאראקא/מגרב)”.

חידושים:

– אין א פריערדיגע הלכה איז דער מנהג געווען נאר „בשנער ובספרד ובכל המערב”, און דא קומט צו ארץ הצבי (ארץ ישראל) — דער מנהג האט זיך פארשפרייט.

– דער רמב”ם שרייבט „כל ישראל” — ווערט געפרעגט: מיינט ער ממש כל ישראל אינקלודינג אשכנזים? אדער מיינט ער אלע אידן וואס וואוינען אין יענע פלעצער (ספרדישע/מזרחי’שע קהילות)? עס ווערט מסתבר אז ער מיינט אלע אידן אין יענע געגנטן, נישט נאר ספרדים.

הלכות „ושמרתם את המצות” — שמירת התבואה פון וואסער

דער רמב”ם’ס ווערטער: פון דעם פסוק „ושמרתם את המצות” לערנען חז”ל אז מ’דארף נזהר זיין אז דגן (חיטה וכדומה) זאל נישט צוקומען צו וואסער.

פשט: מ’דארף היטן די תבואה פון וואסער כדי עס זאל נישט ווערן חמץ. אפילו ווען ס’איז נאך נישט נתפחה (אויפגעבלאזן), איז שוין דא א חשש מדרבנן.

חידושים:

אויב תבואה איז אריינגעפאלן אין טייך — ס’האט זיך איינגעטרונקען מיט וואסער — מ’טאר עס נישט מקיים זיין (האלטן פאר פסח). מ’דארף עס פארקויפן פאר א איד און אים זאגן ער זאל עס עסן פאר פסח. אויב מ’פארקויפט עס פאר א גוי, דארף מען פארקויפן נאר אביסל, צו זיין זיכער אז ער וועט עס ענדיגן פאר פסח — ווייל דער גוי קען עס פארקויפן צוריק פאר א איד וואס וועט עס אפשר עסן אין פסח.

שאלה: פארוואס דארף מען זיך זארגן וואס דער גוי טוט מיט דעם? דער איד וואס קויפט האט דאך אן אחריות צו וויסן וואס ער קויפט! תירוץ: מ’קען נישט זען אויף דעם חמץ אז ס’איז נאס געווארן — ס’איז נישט ניכר. דערפאר דארף מען אים זאגן, ווייל ער קען עס נישט אליין וויסן.

גרויסע חקירה: צוויי באדייטונגען פון „שמירה”

1. שמירה מצד חמץ — היטן אז ס’זאל נישט ווערן חמץ (נאס ווערן וכדומה). דאס איז א חומרא דרבנן וואס גייט אויף אלע מצות — נישט נאר מצה של מצוה. אזוי איז משמע פון דער משנה און דער רי”ף, וואו ס’ווערט נישט דערמאנט קיין חילוק צווישן מצה של מצוה און סתם מצה.

2. שמירה לשם מצוה — ממש שטיין און היטן לשמה, ווי „מצה שמורה”. דאס גייט נאר אויף דעם כזית מצה של מצוה וואס מ’עסט ביינאכט.

ראיה פאר דעם חילוק: אין ספר המצות זעט מען אז „שמורה” האט נישט צו טון מיט היטן פון חמץ ווערן, נאר מיט לשמה. אבער אין פרק ח’ פון רמב”ם שטייט אז ביינאכט דארף מען דוקא מצה שמורה פאר דעם כזית — משמע אז ס’איז דא ביידע ענינים.

ראיה פון גמרא: „בצקות של נכרים” — מ’מאכט קרייסן (סימנים) און מ’וואטשט זיי פאר א כזית מצה אחרונה. דאס איז משמע אז ס’איז דא אן ענין פון לשמה, נישט נאר פון חמץ.

מסקנא: די שמירה מצד חמץ (אז ס’זאל נישט ווערן נאס) איז נאר לכתחילה, בדיעבד איז נישט מעכב. די שמירה לשם מצוה איז דוקא פאר מצה של מצוה. דער מנהג פשוט איז אז מ’וואטשט נאר די מצה של מצוה לשמה, נישט אלע מצות. אבער דער רמב”ם דא איז משמע אז מ’דארף וואטשן אלע מצות מצד חמץ. [באמערקט אז דאס דארף נאך קלארער ווערן, ווי דער מגיד משנה.]

הלכות לישה — ווי אזוי מ’קנעט מצות

דער רמב”ם’ס ווערטער: לא בחמה ולא בחמי חמה, אלא במים שלנו (איבערגענעכטיגטע וואסער). ולא תלוש בחמין.

פשט: מ’באקט נישט מצות מיט הייסע וואסער — נישט חמי האור (אויפגעהיצט דורך פייער) און נישט חמי חמה (אויפגעהיצט דורך זון). מ’נוצט נאר מים שלנו — וואסער וואס איז איבערנאכט געשטאנען.

חידושים:

„חמין” — וואס איז דער שיעור? „חמין” מיינט נישט סתם ווארעם, נאר ממש הייס — יד סולדת בו. דאס איז דער שיעור פון „הייס” אין דעם קאנטעקסט.

„חמי חמה” — הייס פון זון, נישט פון פייער. דער חילוק צווישן חמי חמה און חמי האור איז באקאנט אויך אין הלכות שבת.

הלכה: נישט קנעטן אונטער דער זון

דער רמב”ם’ס ווערטער: ולא תחת השמש בגלוי — מ’זאל נישט קנעטן אונטער דער זון.

חידושים:

פארוואס נישט אונטער דער זון? נישט וועגן פייכטקייט, נאר וועגן היץ. דער כלל איז „יום מעונן כולו שמש” — אפילו א פארוואלקנטער טאג האט זון, ווייל די עננים פארשפרייטן די זון’ס היץ גלייכמעסיג. אבער אונטער דער זון בגלוי (אפן) איז די היץ צו שטארק.

הלכה: נישט לאזן די עיסה אליין

דער רמב”ם’ס ווערטער: ולא תניח את העיסה עד שתשוב לערוך — זאלסט נישט לאזן די עיסה אליין.

פשט: מ’טאר נישט אוועקגיין פון דער עיסה.

חידושים:

אויב איין פרוי איז סיי די קנעטערין סיי די באקערין: זי דארף צוויי כלים מיט וואסער — איינס „מקטפת בו” (צום אראפנעמען שטיקלעך טייג פון די הענט אז זיי זאלן נישט ווערן סטיקי), און א צווייטע כלי פון צוננים (קאלטע וואסער).

פארוואס צוויי כלים? ווייל אירע הענט ווערן ווארעם פון דער נאנטקייט צום פייער/אויוון, און דאס וואסער אין דעם כלי נעבן דער פייער ווערט אויך הייס. דערפאר דארף מען א באזונדער כלי קאלטע וואסער צום מצנן די הענט, און א צווייטע כלי פאר דעם קיטוף (אראפנעמען טייג).

הלכה: שיעור חלה — נישט מאכן א גרויסע עיסה

דער רמב”ם’ס ווערטער: מ’זאל נישט מאכן מער ווי שיעור חלה — במשולש וברבוע ובחומש.

פשט: ער ברענגט דעם שיעור חלה ווייל ער האט פריער געזאגט מ’זאל נישט מאכן א גרויסע עיסה (שמא תחמיץ), דערפאר דארף מען וויסן וואס דער שיעור איז.

חידושים:

– דער רא”ש ברענגט אז „בפסח עיסה גדולה שמא תחמיץ” — אין פסח מאכט מען נישט א גרויסע עיסה. דאס קומט אויך פון „ושמרתם את המצות”.

הלכה: כל זמן שאדם עוסק בבצק — אין בו חימוץ

דער רמב”ם’ס ווערטער: כל זמן שאדם עוסק בבצק, אפילו כל היום, אין בו חימוץ. נתרוממה ידו והניחו, ושהה בבצק עד שישמע קול בזמן שאדם מכה בידו עליו — הרי זה חמץ. אם שהה כדי הילוך מיל — חייבין.

פשט: ווי לאנג מ’קלאפט/ארבעט מיט דעם טייג, ווערט עס נישט חמץ. אויב מ’האט אויפגעהערט און דער טייג מאכט א רעזאנאנטן קול ווען מ’קלאפט דערויף — ס’איז חמץ. אויב מ’האט געוואַרט כדי הילוך מיל — חייב.

חידושים:

דער קול: ס’מיינט נישט א סתם’ער קלאפ, נאר א רעזאנאנטער קלאנג — ווי א הויל-קלינגענדיגער זעץ, וואס ווייזט אז דער טייג האט זיך אויפגעבלאזן אינעווייניג.

„כדי הילוך מיל” — דאס איז דער שיעור פאר חימוץ.

היו שתי עיסות — צוויי טייגלעך וואס מ’האט אויפגעהערט ארבעטן מיט זיי אין דער זעלבער צייט, איינס מאכט א קול און די צווייטע נישט — ביידע זענען נישט חמץ גמור, אבער ס’איז א ספק. [באמערקט אז דאס איז א ביניים-שטאפל — נישט מדאורייתא און נישט מדרבנן.]

הלכה: נישט מאכן צורות אין מצות

דער רמב”ם’ס ווערטער: מ’טאר נישט מאכן צורות וציורים אין מצות, ווייל ס’נעמט צייט און מ’קען קומען צו חימוץ.

פשט: „צורות” מיינט פארעמס/שעפס (נישט בילדער), א תבנית אין דעם טייג.

חידושים:

– דאס איז נאר בשעת מ’מאכט די עיסה (קנעטן). נאכדעם (נאכן באקן) מעג מען.

– אפילו בתפיסה (מיט א שטעמפל/פארעם) טאר מען נישט.

הלכה: מורסן (קליי)

דער רמב”ם’ס ווערטער: מורסן — מ’טאר עס נישט מאכן ווייל ס’קען מחמיץ זיין. אבל חולטין ומניחין לפניו — מ’מעג עס אריינלייגן אין הייסע וואסער.

פשט: מורסן (קערלעך/קליי) האט א חשש חימוץ, אבער חליטה (אריינלייגן אין הייסע וואסער) פארמיידט דאס.

חידושים:

רב אויערבאך זאגט אז דער היתר פון חליטה איז א „היתר מקוצר” — ס’איז פשוט געווען אן היתר, אבער רב אויערבאך אליין פירט זיך נישט אזוי. פארוואס? ווייל מ’דארף אריינגיין אין דער זעלבער גזירה וואס מ’האט פריער געלערנט (אז מ’איז מחמיר אפילו ביי חליטה).

אפשר איז אנדערש ווייל דא רעדט מען פון א „תנאי גולם” (ראע מאטעריאל, נישט א פארטיגע עיסה).

הלכה: לישת מורסן

דער רמב”ם’ס ווערטער: מ’מעג לש זיין מורסן — מיד (גלייך עסן), אדער מ’גיט עס צו איינעם וואס שטייט פאר זיך און עסט עס גלייך, ער זאל נישט זיין כדי אכילת נבילה. וכל זמן שהן מנוקרים — ווי לאנג מ’איז עוסק דערמיט.

פשט: מורסן מעג מען קנעטן נאר אויב מ’עסט עס גלייך אדער מ’גיט עס גלייך צו איינעם וואס עסט עס. מ’טאר עס נישט לאזן ליגן.

חידושים:

– אויב עס בלייבט איבער, דארף מען עס אויסגיסן אין גן (גארטן), און מ’דארף זיכער מאכן אז קיין שטיקלעך בלייבן נישט וואס קענען ווערן חמץ.

כל זמן שמנקרים בו — אזוי לאנג ווי מ’ארבעט מיט דעם טייג (מ’קלאפט/באוועגט עס), ווערט עס נישט חמץ.

הלכה כ’ — לישה מיט מי פירות, מיט וואסער און שמן

דער רמב”ם’ס ווערטער: מותר ללוש הטבלא בקערה… וכן מותר ללוש עיסה במים ושמן.

פשט: מ’מעג לושן א טייג מיט מי פירות אין א שיסל, ווייל מי פירות מאכן נישט קיין חמץ. אויך מעג מען לושן א טייג מיט וואסער און אויל (שמן).

חידושים:

1. מי פירות מאכן נישט חמץ — דער יסוד פארוואס מ’מעג לושן מיט מי פירות איז ווייל מי פירות אליין (אן וואסער) מאכן נישט קיין חימוץ, ווי שוין פריער געלערנט אין הלכה ב’.

2. לכתחילה מיט שמן — נאר נישט דעם ערשטן טאג — דער רמב”ם ערלויבט לושן מיט וואסער און שמן, אבער דעם ערשטן טאג פון פסח טאר מען נישט. דער טעם איז נישט וועגן חמץ, נאר וועגן דעם דין פון לחם עוני — די מצה פון דעם ערשטן נאכט דארף זיין „לחם עוני” (ארעמע ברויט), און אז מ’לייגט צו שמן אדער אנדערע זאכן ווערט עס „מצה עשירה” (רייכע מצה), וואס איז נישט מקיים דעם חיוב פון מצה דעם ערשטן נאכט.

3. חילוק צווישן ערשטן טאג און די איבעריגע טעג — נאר דעם ערשטן טאג (נאכט) גילט דער דין פון לחם עוני, ווייל דאס איז ווען מ’איז מקיים דעם חיוב פון אכילת מצה. די איבעריגע טעג פון פסח, ווען מ’עסט מצה רשות’דיג (נישט חיוב), מעג מען עסן מצה עשירה — מצה געלושט מיט שמן, מי פירות, א.א.וו.

נקודות וועגן מרתח (טייג-גולם) און חימוץ

פשט: עס איז געווען א דיון וועגן לושן א „טייגענע גולם” — א מרתח (א פארקאכטער טייג). דער שאלה איז ווי מ’מעג עס לושן, ווייל מרתח איז געמאכט פון טייג וואס קען ווערן חמץ.

חידושים:

1. מרתח — ווי מעג מען עס לושן? — דער תירוץ איז אז מ’דארף עס טון מיד (גלייך), אדער איינער שטייט דערביי און מאכט עס גלייך צום עסן, און מ’דארף מדקדק זיין אז עס זאל נישט בלייבן כדי שיעור חימוץ.

2. חילוק צווישן פארשידענע מלאכות — געוויסע זאכן ווי לחלוט (קאכן אין וואסער) אדער באקן אין תנור זענען ערלויבט ווייל עס ווערט גלייך פארטיג און מ’קען עס גלייך עסן — עס איז נישט אזא פראבלעם פון חימוץ ווייל דער פראצעס גייט שנעל. אבער אנדערע פראצעסן וואס נעמען מער צייט (ווי צוגרייטן פאר’ן אויוון) זענען פראבלעמאטיש ווייל עס נעמט גענוג צייט אז דער טייג קען ווערן חמץ.


תמלול מלא 📝

רמב”ם הלכות חמץ ומצה, פרק ה’ — מהו חמץ

הקדמה לפרק ה’

יא, יעצט הייבן מיר אן פרק ה’. פרק ה’ רעדט מען פון וואס? פון הלכות… מ’גייט בעצם גלייך נאך הלכות חמץ בפסח, ווי ער האט א קעפל דא פון פראנט, חמץ והכשרות כלים. וועלכע זאכן מאכן חמץ? און דער צווייטער חלק פון דעם פרק איז וויאזוי צו כשר’ן כלים.

איך ווייס נישט קלאר, איך דארף פארשטיין בעסער די לאדזשיק פון דעם פרק מיט די אנדערע פרקים. איז קודם כל אזוי, קען זיין דאס איז א שטיקל הקדמה פון מצה. איסור משום חמץ בפסח, וועלכע זאכן איז מען עובר אויף דעם? רייט? וועלכע סארט זאכן קענען ווערן חמץ? רייט? נאר די חמשת מיני דגן. די זאך וואס קען זיין מצה, דאס קען ווערן חמץ.

איך האב דאך געלערנט, דאס איז זייער אינטערעסאנט, מ’האט גערעדט א גאנצע צייט וועגן חמץ, און קיינער האט נאך נישט געזאגט וואס איז חמץ. וואס איז בכלל חמץ? ס’איז נישט געשטאנען “אסור חמץ”, און וואס איז דאס? ס’שטייט נישט קיין איין ווארט נישט עד היום הזה, ביז דעם פרק, וואס איז די טייטש חמץ בכלל. אמת? חמץ, חמץ, חמץ. וואס איז חמץ? מ’ווייסט נישט. אקעי, יעצט גייען מיר לערנען אביסל זאכן וועגן וואס איז חמץ, אקעי?

הלכה א’ — חמשת מיני דגן

“מהו חמץ? הן חמשת מיני דגן.” אזוי שטייט אין דעם פרק. “מהו חמץ? הן חמשת מיני דגן.” וואס זענען די חמשת מיני דגן? “שני מיני חיטין ושלושה מיני שעורין.” חיטה וכוסמין זענען מיני חיטה, שעורה ושבולת שועל ושיפון זענען מיני שעורה. כוסמין איז… וואס זאגן די היינטיגע מענטשן? ער ברענגט נישט די דעטאלן. עניוועיס, יא, דאס איז די חמשת מיני דגן.

ממילא, אלע מיני קטניות, כגון אורז ודוחן ופרגין ועדשים וכיוצא בהן, איז נישט קיין חמץ. אפילו ער האט געלאשן קמח אורז גופא ברוטחין און ער האט עס געבאקן מיט א רייזן מעל אין א באכעיר, אזוי ווי די גמרא זאגט, אז דאס הייסט נישט חמץ, דאס הייסט סרחון. איז דא איינער וואס איז א בעל גאוה? דא איז נישט קיין בעל גאוה, דא איז נאר א סרחון גאוה. און די נקודה איז, יא, דאס הייסט די זאכן זענען נישט קיין דגן.

וואלט איך געזאגט צוויי אנדערע זאכן, ווייל דו קענסט זאגן איין זאך אז חמץ מיינט חמץ של לחם של דגן, און אפשר איז דא חמץ של משהו אחר וואס איז נישט קיין לחם. אבער ניין, די גמרא זאגט ניין, דאס איז נישט קיין חמץ, דאס איז סרחון.

איך געדענק דו האסט אסאך געלערנט לעצטענס, איך געדענק איך האב דיר געפרעגט וואס איז די סייענס פון דעם, וואס דו רעדסט פון דעם, דו האסט גערעדט די לעצטע פאר יאר זייער שטארק וועגן דעם.

אקעי, איך האב עס נישט… איך האב נישט געטראפן צו ליינען. איך האב געטראפן אפצוריקן מעל. איך האב עס נישט ערגעץ זיכער אוועקגעלייגט. ששש… ביטול תורה.

העלאו? יא, האו אר יו? מיט’ן אייבערשטנ’ס הילף, יא. איך האב דיר געזאגט, איך האב עס דא אוועקגעלייגט. אברהם? יא. אקעי.

הלכה ב’ — מי פירות מחמיצים נישט

די צווייטע הלכה איז, וואס מאכט חמץ? נאר וואסער. אויב עס איז נאר דא מי פירות און עס איז נישטא קיין שום וואסער? נעם איין מאל אין לעבן.

נאך אזא זאך, בקיצור, די ערשטע זאך איז חמשה מינים הנעשים חמץ, רייט? מיני דגן, משנה ברורה, מיני דגן המתחמצים. אוקעי.

יעצט, די נעקסטע הלכה איז: מים. מין המים המתחמצים, רייט? וועלכע נוזלים דארפן, וועלכע זאכן מאכט חמץ? אוקעי. אינז ווייסן שוין יעצט אז חמץ איז מעל מיט וואסער. די שאלה וועלכע מעל? דארף זיין דווקא חמשה מיני דגן. און וועלכע וואסער? דווקא וואסער.

מי פירות? אויב מען מאכט עס נישט קיין מים בעולם, אפילו א טראפ וואסער, קען עס נישט ווערן חמץ פאר א גאנצע טאג. און אויב עס הייבט אן אויפצובלאזן, איז עס מסריח, אזוי ווי ביי עורות. אויף דעם קריגט זיך דער ראב”ד.

וואלט מען געזען, וואלט מען געזען, לאמיר נעמען דעם ראב”ד. וואלט מען געטריגן אויף די גאונים נאכאמאל, נעמען דעם ראב”ד. און נעמען איין מאל נאר דעם ראב”ד. שטימט? רייט?

און וואס טייטש מי פירות? מיינט נישט ממש פירות, נאר ס’מיינט… ניין, אינקלודינג יין וחלב, דבש ושמן זית… און מי פירות, תפוחים ורימונים וכל כיוצא בהם משאר יינות ושמנים ומשקים… בקיצור, מי פירות means everything other than water. אלעס אויסער וואסער. ובלבד שלא יתערב בהם מים בעולם, אויב עס ווערט אריינגעמישט מים בעולם, כל שהוא, דאס ווערט חמץ. אבער אזוי לאנג ווי ס’איז נאר מי פירות, העלפט עס נישט צו ווערן חמץ.

יא. זייער גוט.

דיסקוסיע: די סייענטיפישע פראבלעם מיט מי פירות

נעקסטע הלכה. פון דעם איז דא א חומרא, ווייל א משהו מים, גיי ווייס אז ס’איז דא א משהו מים. ס’איז א ביסל ווירד, ווייל אין… ס’איז דאך ביאלאגיש, כעמיש, ס’מאכט נישט קיין סענס, ווייל אין גרעיפ דזשוס איז אויך דא אביסל וואסער, אבער דאס איז נאטירליך, ס’איז א חלק פונעם פרי.

הער איך, אבער דאס דארף מען פארשטיין. די שאלה איז דאך מצד סייענטיפיקלי. סייענטיפיקלי דארף מען וויסן ווען הייבט עס אן סייענטיפיקלי צו ווערן מסריח אדער נישט. איך זאג, אויב גייט מען מיט די הלכה, אז דאס ביסל וואסער וואס איז דא אינעם מאראנץ הייסט נישט וואסער, ס’הייסט מי פירות.

ניין, איך זאג דאס אז מען זעט עס איז אויפגעבלאזן, זאגט דער רמב”ם אז דאס איז א גדר, דאס הייסט סירחון.

רייט.

די דינאמיק פון מי פירות מיט וואסער

צוויי זאכן וואס מיר מאכן צום סוף: איינס איז די מי פירות, אבער נאר מעל מיט וואסער צוזאמען קען ווערן עכטע חמץ. אלע אנדערע זאכן איז פעיק חמץ. עס פעלט נאר אויס א טראפ וואסער.

הלכה ג’ — בישול חיטין און קמח מיט וואסער

אין וואסער חטים מיט מים, מען טאר נישט קאכן חטים, נאר מען טאר עס באקן, נישט קאכן. ולא קמח. ווען מען מאכט חיטין מיט מים ווערט עס ריפות, וואטעווער דעט איז. חיטין שלמים, בקיצור, ס’איז עפעס א מין בורגול, איך ווייס נישט וואס. איז דאס א סארט מאכל, ס’איז זיכער אויפגעבלאזן די ווייץ. וואס קומט אריין אין די… געקאכטע אויפגעבלאזענע. אדער קמח וואס מ’מאכט לביבות, וואס איז זיכער לאטקעס.

ומבשלין הרי זה חמץ גמור, והיא שיתבקע ויסדק. אה, ס’איז נאך חמץ. איז דאס אן אינטערעסאנטע זאך. לכאורה, חמץ איז ווייץ. ניין, ס’ווערט אויפגעבלאזן, ס’ווערט נפקע, יא? ס’ווערט אזוי ווי א בקיעה מיט וואסער, און דעמאלטס איז עס חמץ גמור. אקעי?

אקעי. נאך א זאך, אין קולין, יא? וואס טאר מען אויך נישט טון? מ’טאר נישט קולה זיין איז א בצק, שמא יבוא לידי מצה. אבער מבשלין את הפת, איז ווען מ’מאכט… אגב, די אלע זאכן, וואס מיינט חמץ? ס’ווערט חמץ גלייך? אפשר דארף עס נעמען אכצן מינוט? די חיטין וואס מ’מאכט, ווערט חמץ אין איין רגע? אבער מ’קען נישט מאכן מצה. אזוי ווי אנדערע זאכן קען מען מאכן מצה. מ’קען נישט קאכן מצה, אבער מ’קען באקן מצה. יא? פארוואס? כי יתבקע ויתפקע. זעט מען דאך אז ס’רעדט זיך אויף וואס מ’מאכט מצה.

קולין את הבצק מעג מען נישט, אבער ווען ס’איז שוין געקאכט מעג מען יא באקן, און ווען ס’איז שוין געבאקן מעג מען שוין קאכן די פת אדער די קמח.

רתיחת המים הרבה

פארוואס איז די הלכה… אקעי, פאר דעם איז דא די ענין פון רתיחת המים הרבה. אויב האט מען געהאט זייער הייסע וואסער און מ’האט נאכדעם אריינגעווארפן די קמח, איז מותר, ווייל דעמאלטס טאקע קאכט זיך עס אפ פאר ס’ווערט חמץ. אבער די מנהג איז דאס נישט צו טון, גזירה שמא לא רתחו המים יפה יפה, האבן די מנהג געמאכט א גזירה נישט צו טון די זאך.

איך ווייס נישט, מ’דארף דאס פארשטיין וויאזוי דאס דארף צו ארבעטן, די חיטין בקמח ווערן גלייך חמץ אין איין סעקונדע? די חיטים וואס מ’שטעלט אין וואסער… איינמאל ס’האט אביסל וואסער העלפט די מי פירות צו נאך בעסער מחמץ זיין, די עיסה אויפצוגיין. ס’זעט אויס אז יא, דאס איז א הלכה, מ’קען נישט קאכן חיטים זאכן. מ’קען עס נאר טון קאכן, פארשטייסט? דאס איז נאך א פראבלעם וואס דו האסט געברענגט. וואס די ראיה איז היינט אז מי פירות קען דאך לא מחמיץ, אקעי, האבן מיר נישט.

בישול במי פירות

אקעי, יעצט. מותר לבשל הדגן או הקמח במי פירות. אין מי פירות מעג מען יא, ווייל מי פירות איז נישט מחמץ. סאו בקיצור, לאמיר זען, ביז יעצט האבן מיר געלערנט בישול. יעצט, די הלכה ג’ איז געווען וועגן בישול. בישול חיטין, בישול קמח, רייט? בישול ווייץ, פאר סאם ריזען איז ערגער אין סאם וועיס, ווייל ס’איז דאך אן ענין אז מ’קען מאכן פון דעם מצה, רייט? און ממילא איז נאר דא איין וועג וואס מ’מעג, וואס הייסט רתיחת המים הרבה, און אויף דעם אויך האט מען מתגבר געווען מיט א גזירה, סאו בעיסיקלי אויף קיין פאל נישט. אקעי.

יעצט, די זעלבע זאך איז דאך שלוקות. און כלל המאכלות בשמן איז מותר, שמא פירש אין מצות. סא וואס רעדט דער פריערדיגער בשמן? אה, ער האט שוין גערעדט פון געבוטשעקט מיט וואסער. אז ער איז געבוטשעקט מיט וואסער, איז דא מאי פירש צו מאכן מיט שמן. אזוי ווי עס איז שוין געווען וואסער, קען איך פארשטיין. און לייגט אריין אביסל מאי פירש, מאכט ערגער. לייגט אריין אסאך מאי פירש, מאכט בעסער. דאס איז די ביאור הנ”ל, די ביאור הנ”ל.

הלכה ד’-ה’ — כרמל און מוללין קדרות

אקעי, סעיף ד’ ה’, “כרמל שמהללין אותו באור ותוכנין, אין מבשלין הקמח שלו במים, שמא לא נקלה באור יפה, ורעב”ד אוסר אפילו לחזק בו יין, ורבים מחמירין שלא לבשלן”. יא? דאס הייסט אז וואס? בעצם איז דאס סך הכל געבאקטע מעל, געבאקענע, עס איז א מעל פון געבאקענע כרמל. כרמל מיינט מיר האבן גערעדט. און וואס פעלט איז, פארוואס זאל מען עס נישט מעגן קאכן? עס איז שוין געבאקן. וואס איז דעמאלטס? עס קען נישט ווערן חמץ, עס איז שוין געקאכט, עס איז שוין מהודר, וואטעווער דעט איז. אבער מ’מעג נישט, פארוואס? ווייל מ’איז חושש אז עס איז נישט געווען יפה יפה. ממילא, מ’וועט עס זען שפעטער.

די צווייטע זאך, “שמוללין הקדרות החדשות, אין מבשלין בהן מצה, שמא יחזור ויחמיץ, ולקמח קלי אוסר שמא לא קלי יפה ויחמיץ”. מוללין קדרות, דאס איז א תהליך וואס מ’פלעגט טון אין טעפ, מ’האט עס געדארפט גרייט מאכן, צו וואס אזוי? ביי נייע טעפ פלעגט מען, אה, מ’פלעגט עס אנפילן מיט שיבולים, מיט קערלעך, כדי עס זאל ווערן גוט די טאפ, אדער עפעס אזוי. ממילא טוט מען דאס נישט קיין פסח. יא, אפילו אויב עס איז מיט קמח קלוי, אדער עפעס אזוי, הגם וואס מיר האבן געלערנט לכאורה וואלט מען געדארפט זיין מותר, ניין, די זעלבע חשש, שמא לא קלי יפה. ממילא דארף מען נישט טון מיט מצה מעל, מיט מצה מעל. רייט? דאס איז א גזירה, נאך א נייע גזירה.

אקעי, נאך א זאך. דאס איז אלעס זאכן, אגעין, קאנעקטעד מיט דעם אז דא אמאל ווערט ערגער, רייט? וועגן דעם וואס מ’מאכט עס מיט וואסער, די אלע הירוף סאמהאו מאכט עס ערגער. עס איז עפעס שווערער צו נזהר זיין פון חמץ מיט קערלעך ווי מיט די סאנטעק. מ’איז אויך חושש, אז מ’ווייסט נישט וואס די שיעור איז.

הלכה ו’ — בלילת שעורים במים

אקעי, יעצט ווייטער, “מותר לבשלן”, האבן מיר געלערנט, אה, חיטים, מותר לבלול, עדווייז, ס’איז געסקיפט עפעס. “אין בוללין את האורז במים בפסח, דאיכא למיחש שמא יחמיץ במהרה”. ווארט, סא בוללין מיינט וואס? אויסמישן? אויסמישן מיט הייסע וואסער. און לוסן איז פלעין אנגעשמירט מיט וואסער. מ’טאר עס נישט טון פאר ס’איז לא רוקם. מ’טאר עס נישט טון, ווייל אזוי קען גלייך ווערן חמץ.

ממילא, “אם בולל, אם רוב פתיתין מונחין על פי הבור של אופנין או על חלונות של בעקין, הרי זה אסור, ואם לאו הרי זה מותר”. דער טור זאגט, דער רב”י זאגט אזוי, סאור, עס איז דא א לעוועל פון סאור, וואס ווען מ’לייגט עס ארויף אויף א ביסל א ווארעמע טאפ, גיט עס שוין א פלאץ, א בקיעה, דעמאלט איז עס שוין אסור, ווייל ס’איז שוין קרוב צו מחמיץ זיין.

די טייג, ווען מ’האט עס געמאכט א פולע טייג, און קמח, קען שוין ווערן חמץ. נישט קמח, מ’רעדט נישט פון קמח, מ’רעדט פון ווייץ. ווייץ, ווייץ. ווייץ מאכט מען, ווייץ קען זייער שנעל ווערן חיטים, מעג מען יא. דאס הייסט סאור, האבן מיר געלערנט, מעג מען נישט, אבער ווייץ, יא, טייג. סאור מעג מען נישט, אבער ווייץ, פארוואס מעג מען נישט סאור? ווייל ס’וועט זיין פארוואס? ווייל ס’וועט מחמיץ זיין מהר, ס’וועט ווערן מחמיץ.

אבער דער רב”י זאגט, די חיטים האבן נישט די פראבלעם פון סאור, ווייל זיי מעג מען יא, און מ’קען תולה זיין אז מ’האט עס יא געטון תיכף, תיכף נאסר, אז מ’מעג גלייך. אבער דער מנהג איז נישט אזוי, ס’איז א גרעסערע.

הלכה ז’ — מנהג בלילת חיטים

פריער איז דער מנהג געווען נאר “בשנער ובספרד ובכל המערב”, און דא איז דער מנהג “בשנער ובארץ הצבי ובספרד ובארץ המערב”. די זעלבע, ספרד, מערב. שנער מיינט בבל, יא, איראק. ספרד מיינט ספעין. ארץ המערב מיינט מאראקא, און מגרב, רייט? סאו עפעס דא איז שוין א מנהג אין ארץ ישראל אויך. קיצור, איז שוין דער מנהג געווען כל ישראל.

כל ישראל, ווער איז כל ישראל? ספרדים. האבן מיר אשכנזים נישט געהערט פון זיי? וואס? ניין, אפשר מיינט ער נישט דאס. אפשר מיינט ער כל ישראל, אלע אידן וואס וואוינען אין די פלעצער. ס’מיינט נישט אז נאר פוילישע אידן אין די פלעצער, ניין, אלע אידן.

הלכה ח’ — תבשיל מיט חיטים מבוקעים

אקעי, תבשיל. לאמיר גיין ווייטער. תבשיל שלא נתבשל, ונמצא בו שעורים וחיטים. מ’האט געטראפן א ביסל שעורים און חיטים אין א תבשיל, אם נתבקע הרי הוא חמץ, ואם לאו נתבשל, שואלין עליו.

אה, יעצט האט זיך מיר געכאפט א נייע זאך. וועגן וואס רעדט מען דא? מ’רעדט דאך אז ס’איז נישט נתבקע, ס’איז נאר א חשש מחמיץ. ניין, ס’קען זיין אז ס’ווערט יא מחמיץ. ניין, דא רעדט מען וואס איז נישט נתבקע עדיין. לאו נתבקע עדיין. ס’רעדט זיך פון אן אנדערע זאך. ווען ס’איז געווארן נתבקע, איז עס חמץ גמור. ווען ס’איז נישט געווארן אפילו איינע פון די לעוועלס פון קרוב להתבקע, דעמאלט איז עס נאר מדרבנן.

ושמרתם את המצות — זהירות מכל צד חימוץ

און וואס איז די דרבנן געבויט אויף? ס’איז א פסוק וואס שטייט “ושמרתם את המצות”, און מ’לערנט אונז, זהירות במצות, שמור אותה מכל צד חימוץ, אז מ’זאל זיין שטיין זייער ווייט.

ווען אויב ס’איז נתבקע, איז עס אסור אין די גאנצע תערובת ביז נאך טריפת חמץ. אויב ס’איז נישט נתבקע, קען מען ארויסנעמען און עסן די רעשט, ווייל אלעס וואס מ’האט גערעדט ביז יעצט איז נאר מיט רבנים.

הלכה ח’ (המשך) — תבשיל שנמצא בו שעורים או חיטים

תבשיל שנתבשל, ונמצאו בו שעורים או חטים — אם נתבקעו, הרי כל התבשיל אסור. ואם לא נתבקעו, מוציאין אותן ושורפין אותן ואוכלין שאר התבשיל.

מ’האט געטראפן אביסל… מ’האט געטראפן סאורים או חטים אין א תבשיל. אם נתבקעו, הרי אלו אסורין. אם לא נתבקעו, יטול ויאכל השאר.

חידוש: דער חילוק צווישן נתבקעו און נישט נתבקעו

אה, יעצט האט מען געכאפט א נייע זאך. ווען גייט מען זאגן אז ס’איז א חשש מחמיץ? ניין, ס’איז נישט אז ס’ווערט יא מחמיץ. וואס דא רעדט מען? ס’איז מדרבנן. ניין, דא רעדט מען וואס ס’איז נישט נתבקע. נתבקע איז א צדק, ער רעדט פון די אנדערע זאכן. ווען ס’איז געווארן נתבקע, איז עס חמץ גמור. ווען ס’איז נתבשל, ס’איז געווארן איינע פון די לעוועלס פון קרוב לנתבקע, דעמאלט איז עס נאר מדרבנן.

און וואס איז די דרבנן געבויעט אויף? ס’איז א פסוק וואס שטייט “ושמרתם את המצות”, און לערנען אונז חז”ל, “שמור אותם מכל צד חימוץ”. דאס הייסט, מ’דארף שטיין זייער ווייט פון די צדדים פון חימוץ.

האבן זיי געלערנט אזוי: אויב ס’איז נתבקע, איז עס אסור, און די גאנצע תבשיל איז אסור ווייל ס’איז תערובת חמץ. אויב ס’איז נישט נתבקע, קען מען ארויסנעמען און עסן די רעסט, ווייל אלעס וואס מ’האט געלערנט ביז יעצט איז נאר מדרבנן.

הלכה ט: שמירת המצות — היטן די תבואה פון וואסער

און פון דעם האבן די חכמים געזאגט, וויבאלד דער פסוק זאגט “ושמרתם את המצות”, לערנען אונז פון דעם נאך א וויכטיגע זאך, אז וואס? אז א איד דארף נזהר זיין… די חכמים האבן געזאגט אז א איד דארף נזהר זיין אין חמץ בפסח, די דגן, די חיטה אדער ווייטער וואס מ’גייט מאכן מצה, אז ס’זאל נישט צוקומען צו וואסער, אפילו ס’איז נישט א שיעור, ס’איז דא א חשש.

וויבאלד ס’איז דא א חשש אז ס’קען דאך ווערן חמץ ווען ס’ווערט אויפגעבלאזן, און די חכמים האבן געזאגט אז אפילו אין רופין איז עס נאכנישט אויפגעבלאזן, איז שוין אויך אסור מחמת חשש, ממילא דארף מען נזהר זיין אז ס’זאל נישט צוקומען צו קיין שום וואסער.

דין: דגן שטבע בנהר — פארקויפן פאר פסח

וואס איז אויב ס’איז אריינגעפאלן אין טייך? נו, ס’האט זיך איינגעטרונקען, ס’האט צוגעקומען וואסער. נישט אז מ’טאר עס נישט עסן, אבער מ’טאר עס נישט מקיים זיין. דארף מען עס פארקויפן פאר א איד און אים זאגן אז ער זאל עס עסן פאר פסח, ווייל ס’איז חמץ.

אויב מ’פארקויפט עס פאר א גוי, דארף מען פארקויפן נאר אביסל, צו זיין זיכער אז ער וועט עס ענדיגן פאר פסח, ווייל נישט אז דער גוי זאל עס פארקויפן פאר א איד, און דער איד וועט עס אפשר עסן פסח.

דיסקוסיע: פארוואס דארף מען זיך זארגן וואס דער גוי טוט?

Speaker 1: סאו דא איז מען קובע הלכה מער ווייניגער אין הלכות שמירת המצות, רייט? פארוואס זאל מען נישט זאגן אז דער איד האט אן אחריות אין וואס ער קויפט אין פסח?

Speaker 2: וויאזוי ווייסט א איד? ווייל יעדער איד ווייסט יעדע זאך וואס ער קויפט, און ער קויפט מעל אינמיטן פסח, דארף ער זיך נישט נאכפרעגן צו וואס ס’איז. פארוואס זאל דער ערשטער מענטש זיך זארגן? ער האט עס געגעבן פאר א גוי.

Speaker 1: אבער דא רעדט מען ער קויפט פאר פסח.

Speaker 2: נאכאמאל, וואס פרעגסטו? זאג קלאר וואס דו פרעגסט, ווייל איך ווייס נישט. וואס איז די קוועסטשן?

Speaker 1: נאכאמאל, ווען דו האסט א מיל, ניין, דאס איז דאך א זאך אז מ’קען נישט, מ’קויפט נישט קודם און מ’פרעגט זיך נישט נאך, ווייל וואס זאגט ער מיר נאכדעם? ס’שטייט נישט אז מ’קויפט עס און מ’פרעגט זיך נאך. מ’דארף נזהר זיין. אבער דא רעדט מען עפעס אנדערש, דא זאגט מען אז אויב דו ביסט נישט נזהר, ווייל דו ביסט נישט נזהר, ווייל דו האסט נישט געזען, יא, איז וואס?

Speaker 2: מ’קען נישט זען אויף דעם חמץ, אויף דעם זאכן אז ס’איז נאס געווארן.

Speaker 1: אהא. דארפסטו אים זאגן.

Speaker 2: וויאזוי גייט ער וויסן? דו זאגסט אז מ’דארף זיך נאכפרעגן, זייער גוט. מ’דארף זיך נאכפרעגן, דו דארפסט אים זאגן. דאס איז די פראבלעם. איך ווייס נישט צו דער רמב”ם האלט אז מ’דארף זיך נאכפרעגן, דאס איז נאך א שאלה. אפשר איז ער סתם רעדט ער פון עפעס אנדערש. דאס איז נאך א שאלה. מ’גייט רעדן פון דעם באלד.

חקירה: צוויי באדייטונגען פון “שמירה”

Speaker 1: פארוואס זאגט ער אז מ’דארף נזהר זיין?

Speaker 2: ניין, אבער ער זאגט דאך, מ’דארף וואטשן, מ’דארף מאכן זיכער פון ווען ס’איז…

Speaker 1: אהא. ס’שטייט דא. די משנה רעדט טאקע וועגן דעם, ער זאגט אז די שמירה שטייט אין די משנה, און פון די שמירה ברענגט ער א ראיה, און פון דעם קומט אויס אז מ’דארף עס וואטשן. און ס’ווערט נישט דערמאנט אין די רי”ף אדער אין ערגעץ נישט א חילוק פון וועלכע מצה, אז אלע מצות, מצה של מצוה אדער אזוי ווייטער, איז משמע אז אלע מצות דארף מען היטן.

אבער מ’זעט יא אין ספר המצות, מ’זעט אז די היטן האט נישט צו טון מיט די מצות מצה פון ליל שמורים, ווייל דו זעסט וואס אונזערע מצות מצה שמורה איז נישט אז די מצה זאל נישט ווערן קיין חמץ, כביכול, וואס קען ווערן חמץ. אזוי איז משמע דא.

אבער למעשה, אין די רמב”ם אליינס אין פרק ח’ שטייט אז ביינאכט האט מען נישט מצה שמורה נאר א כזית וואס מ’דארף עסן. איז משמע אז ס’האט יא עפעס צו טון מיט… אז ס’איז דא ביידע זאכן. ווייל דא רעדט ער נישט פון אלע מצות, דא רעדט ער פון… ס’שטייט דא בפירוש אין די גמרא, די בצקות של נכרים, און מ’מאכט קרייסן, און מ’וואטשט זיי פאר א כזית מצה אחרונה. איז משמע אז ס’איז יא אן ענין פון לשמה, ס’איז אן ענין פון מצה, נישט אן ענין פון חמץ.

דא איז דא נאך א הלכה וואס שטייט אז מ’דארף עס וואטשן מצד די חמץ, אבער ס’זעט אויס אז ס’איז נאר לכתחילה. בדיעבד איז נישט מעכב דאס. און ממילא בדיעבד איז משמע אז מ’זאגט אז מ’מאכט נישט די מנהג פשוט’ע ידיעה, מ’מאכט נישט די מנהג איז ידיעה אז מ’וואטשט נאר די מצה של מצוה, מ’וואטשט נישט אלע מצות.

אבער די רמב”ם איז דא משמע יא אז מ’דארף וואטשן אלע מצות. אבער אפשר מיינט עס, אפשר די מנהג וואס שטייט דא “וואטשן” מיינט נישט שטיין און וואטשן און וויסן. ס’מיינט אז אויב ס’איז געווארן נאס, הגם אז ווערן נאס איז אליינס נישט קיין ראיה, מ’דארף טשעקן אויב ס’איז נתפחה. אויף דעם זאגט די חומרא אז ס’איז אסור צו נוצן אזעלכע מצות וואס איז דא א חשש.

Speaker 2: דו ווייסט אז ס’איז געווארן נאס. דו ווייסט אז ס’איז געווארן נאס.

Speaker 1: אהא. דו ווייסט אז ס’איז געווארן נאס. דו קענסט אים פרעגן. רייט?

Speaker 2: רייט. חומרות דרבנן.

Speaker 1: חומרות דרבנן, עקזעקטלי. אבער די זאך איז דער אמת, דאס איז מער א חומרא דכולי עלמא. אבער די צווייטע זאך, נאר ממש שטיין און היטן און וואטשן לשם מצוה און די גאנצע זאך, דאס דארף מען טאקע נאר טון פאר די מצות שמירה על פי מצוה. אזוי איז משמע. איך האב נישט געזען אז מען זאל זיך שטארק אפשטעלן דערויף, מען דארף נאך קלארער ווערן, אבער אזוי קומט נאך אויס פון וואס דער מגיד משנה… וואס דער מגיד משנה. אקעי.

הלכה י: דגן שנפל עליו דלף

יעצט, נאך הלכות וועגן וואסער אראפפאלן אויף… די ווייטערדיגע זאכן. אזוי ווי דער וועג וויאזוי עס איז געווארן מצות געווארן, אזוי ווי די מעשה מיט רבי עקיבא פון א טיפה נאך א טיפה, און איז א פאל איינמאל איז דא חימוץ. אבער כשפוסק, איז נישטא קיין חיבור אין סתם. ווי לאנג ער קלאפט, ווערט עס נישט פארשטייפט. פארוואס? ווייל קלאפן איז עפעס מעכב קעגן די חימוץ. יא, אזוי האבן מיר דאך אויך געזען לגבי באקן מצות, רייט? כל זמן שאדם עוסק, מען קלאפט עס. ווי לאנג מען קלאפט עס, איז נישט דא קיין חימוץ. זיי זענען אלעמאל פסקי עיסות מלוכה.

הלכה יא: הלכות לישה — מיט וואס פאר וואסער

יא, איין לשון, בפסח עיסה גדולה שמא תחמיץ. אין פסח מאכט מען נישט א גרויסע עיסה, שמא תחמיץ. דאס איז א הלכה וואס דער רא”ש ברענגט.

איין לשון, לא בחמה ולא בחמה. ווי א וואסער איז… ווי מובא, ולאש בעיסה כלל, ערב פסח. נאך א… א לילא. א לילא. א לילא. איך ווייס נישט וואס דער רא”ש ברענגט, אז מען זאל נישט מאכן א גרויסע עיסה. די שמירה איז נישט די חומרות, ווייל אלע חומרות פון פסח קומען פון איין פלאץ, ושמרתם את המצות. נו, וואס דארף מען היטן? ביז פסח, עס זאל נישט קומען קיין וואסער. די אלע זאכן, דארף מען היטן די מצות. אבער די איין לשון איז א… איז א שמא תחמיץ.

Speaker 2: אקעי. ניין, בפסח, שמא תחמיץ, אז עס וועט בלייבן מיט חמץ אין פסח.

Speaker 1: אבער עס איז דאך אזוי… אקעי… ס’איז דאך אנגערופן שמורה פון חמץ.

Speaker 2: איין לשון, לא בחמה… אקעי. וואס דאס אליין מיינט שמורת מצות, אז מען מאכט מצות אין פסח.

Speaker 1: אהם… איין לשון, לא בחמה ולא בחמה.

Speaker 2: אקעי. ניצט נישט הייסע וואסער, אדער חמי חמה, זייער הייסע וואסער.

Speaker 1: וואס מיינט חמי חמה? זייער הייס?

Speaker 2: חמה פון די חמה.

Speaker 1: אה, נישט חמה זאל קארלונג אין פייער. אפילו לענין הלכות שבת, וואס דו האסט דאך א חילוק.

Speaker 2: אלא במים שלנו, אונזערע וואסער, איבערגענעכטיגטע וואסער.

Speaker 1: איבערגענעכטיגטע וואסער איז גוט, אבער די איבערגענעכטיגטע וואסער. אקעי.

ולא לשבחין בחמין — נישט מיט ווארעמע וואסער

ולא לשבחין בחמין, מיט ווארעמע וואסער, ווארעמע וואסער. אבער חמין מיינט נישט ווארעם, חמין מיינט קאכעדיג, עכט, ווי מים חמין, ניין? ס’מיינט ממש הייס לכאורה. וואס איז די שיעור? אז די יד סולדת בו. לכאורה הייס, אז די יד סולדת בו, אזוי הייסט עס. אקעי.

ולא תחת השמש בגלוי — נישט אונטער דער זון

יעצט ווייטער, ולא תחת השמש בגלוי, אויך זאל מען נישט באקן די מצות, און פונקט ווי מיר זאגן נישט אריינלייגן הייסע וואסער, זאל מען נישט זיצן אונטער די זון און קנעטן. די לישה רעדט מען יעצט, די לישה איז דאך די עיקר פון די גרויסע עבודה. ולא תחת השמש בגלוי, ווייל עס איז דא יומידיטי?

ניין, ווייל מיר האבן געלערנט יום מעונן כולו שמש, ווען ס’איז נישטא קיין… דאס הייסט, א טאג וואס איז א נארמאלע טאג, ס’איז דא עננים, איז די זון נישט אזוי שטארק. אפשר די עננים סאמהאו פארשפרייטן אריבער די זון אין די רוח. די פאקט איז אז א יום מעונן איז אלעס איווען, יא? דאס איז קלאר. לכאורה איז אלעס נישטא קיין זון, אבער סתם אזוי זאגט די גמרא אז אלעס איז יא דא זון.

הלכה יב: ולא תניח את העיסה — נישט לאזן די עיסה אליין

אפילו ולא תניח את העיסה עד שתשוב לערוך. זאלסט נישט לאזן די עיסה אליין. נאך א זאך, אקעי, און וואס וועט זיך אפלאזן. אקעי, אויב זי איז די איינע די זעלבע פרוי איז די קנעטערין און די באקערין, יא, זי דארף צו מים, זי גייט עס אויך ברענגען צו די פייער, צו די אויוון, וואטעווער זי באקט, דארף מען צוויי וואסערס, איינס מקטפת בו, וואס איז פשט מקטפת בו?

אפשר ווען מ’מאכט די עיסה דארף מען מאכן נאס אביסל אז ס’זאל נישט ווערן סטיקי אדער עפעס אזוי? מאכט סענס? אראפשלעפן. יא, מ’נעמט שטיקלעך, מ’מאכט קליינע מצות, מקטפת בו מיינט אראפנעמען די שטיקלעך. אה, אגען, ס’איז פשוט אז די הענט זאלן נישט ווערן סטיקי.

און א צווייטע כלי פון צוננים בידה, פארוואס דארף מען צוויי? פארשטיי איך נישט. אה, ווייל אירע הענט ווערן ווארעם פון די פייער. אויב זי איז נאנט צו די פייער, גייט די וואסער ווערן הייס, און ס’גייט ווערן קאכעדיג און ס’וועט זויערן. דארף מען זיך קודם מצנן זיין די ידים, און שפעטער מיט אן אנדערע טעפל נעמען פאר די קיטוף עיסה. שטימט? דאס איז לכאורה וואס דא שטייט. אקעי. אבער מ’דארף נישט וויסן די הלכה, ס’איז נישט נוגע, ס’איז אלעס נאר זהירות’ן.

שיעור חלה

די דריי הלכות, די פריערדיגע הלכה פון הייסע וואסער, איז אינטערעסאנט אזוי גייט מיט שיעור חלה, במשולש וברבוע ובחומש. איך געב פאר אן עץ הבן, ס’זאלסט וויסן, ווייל ער האט געזאגט מ’זאל נישט מאכן מער ווי שיעור חלה, דארפסטו וויסן וואס די שיעור חלה איז.

הלכה יג: כל זמן שאדם עוסק — אין בו חימוץ

נאך א הלכה, כל זמן שאדם עוסק, אפילו כל היום אין בו, נתמגביה ידו והניחו, ושהה בבצק עד שיגביה השמעת קול בזמן שאדם מכה בידו עליו, פאר איך מיר ווייסט, ס’איז אזוי גענוג אז מ’געט א זעץ, ס’מאכט אזא נויז, נישט אזא רעדל, ס’איז אזא ווי רעזאנענט, ס’הערט מען א קול און נישט א… איז אזוי, אם שהה כדי הילוך מיל, וכן במחרישה ובאור, גארנישט אבער נתרווחה, ושהה כדי הילוך מיל, חייבין. ס’איז נאך נישט עכט, אגעין, דאס איז נישט מדאורייתא און נישט מדרבנן.

הלכה יד: היו שתי עיסות

היו שתי עיסות, ס’איז געווען צוויי טייגלעך וואס מ’האט מגביה געווען די זעלבע צייט יד מהם, און איינס האט א קול און די צווייטע האט נישט קיין קול, ווייסן מיר אז ביידע זענען נישט נתחמץ געווארן, אבער מ’זעט נישט אז ס’איז… אבער מ’זעט נישט אז ס’איז… ס’איז א ספק, ואין חמץ גמור.

הלכה טו: אין עושין סריקין המצוירין — נישט מאכן צורות

נאך א הלכה וואס מ’טאר נישט טון, אגעין, ס’איז א זהירות, נישט מאכן קיין צורות וציורים, ווייל ס’נעמט צייט און מ’קען קומען צו חימוץ. צורות וציורים מיינט עפעס שעפס, נישט פיקטשערס, יא? עפעס א תבנית, עפעס א פארעם, טאר מען נישט. פילע צורות חששו, איינמאל ער מאכט די עיסה, אבער נאכדעם מעג מען, נאכדעם קען מען, בלבד מ’זאל נישט טון אפילו בתפיסה. יא, דאס האבן מיר פריער גערעדט, אז מ’טאר נישט.

אויב ס’איז א אויף און ס’זאמלט זיך איין אויף איין מאל, ווערט עס חמץ. זיי דארפן עס גיסן אזוי אז ס’זאל זיך צעשפרייטן אין די וואסער. אקעי.

הלכה יז: מורסן — קליי

נאך א זאך וואס מ’טאר נישט טון, נאך אן ענליכע זאך וואס קען מחמץ זיין, מורסן, נאך א חשש, שוין ווייטער, חששות, אן אריינגיין אין א חששות. וואס איז מורסן? איז שעורים, רייט? מורסן איז בעיסיקלי קערלעך פון עפעס. מ’טאר עס נישט מאכן, ווייל ס’קען מחמץ זיין. אבל חולטין ומניחין לפניו, דאס מעג מען יא.

אבער האבן מיר דאך געלערנט אז מ’לייגט אריין אין הייסע וואסער ווערט עס נישט חמץ, אבער די מנהג איז, רב אויערבאך זאגט אז ס’איז פשוט געווען אן היתר מקוצר, די היתר איז נישט סתם רב אויערבאך, רב אויערבאך פירט זיך נישט צו טון, פארוואס? דעמאלטס דארף מען אריינגיין אין די זעלבע גזירה וואס מיר האבן געלערנט פריער. וואס איז אנדערש? דא רעדט מען פון א תנאי גולם, אפשר איז אנדערש.

הלכה יח: לישת מורסן

ווייטער, מען מעג לשות תנאי גולם, מרסן. אה, מרסן, עס מאכט עס א טייג, וויאזוי מעג מען עס לש זיין? מיד. אדער מען געבט צו איינער שטייט פאר זיך און ער מאכט זיך צו עסן, ער זאל נישט זיין כדי אכילת נבילה. וכל זמן שהן מנוקרים, בורר דשמהפך איינער מאכט מיט. מען זעט נאר אויף צו עסן, דארף מען עס אויסגיסן און געבן.

דין לישת טייג מיט מי פירות און שמן

Speaker 1:

רוב עולם פירט זיך עס נישט צו טון, פארוואס? דיימא שטיינער תיכף מאניאק, פאר די זעלבע גזירה וואס מ’האט געלערנט פריער. לכאורה איז עס די זעלבע גזירה, וואס איז אנדערש? דא רעדט מען פון א טייגענע גולם, אפשר איז עס אנדערש.

ווייטער, מ’מעג לוש א טייגענע גולם מרתח? אה, מרתח איז דאך געמאכט פון א טייג, וויאזוי מעג מען עס לוש זיין? מיד. אדער מ’געבט עס איינער שטייט פאר זיי און ער מאכט זיך עסן, און ס’זאל נישט זיין כדי להחמיץ, כל זמן שמנקרים בו עד שמחמיץ, איינער מאכט עס. מ’זעט אויף די עסן, דארף מען עס אויסגיסן אין גן, און מ’דארף קענען מדקדק זיין אז ס’זאל נישט זיין קיין שטיקלעך וואס בלייבן ווערן חמץ.

ס’איז דאך די מרתח וואס מ’מאכט כדי צו מאכן אזוי ווי אויך די פסקת מרתח זאך, טאר מען זיך אויך נישט טון, ס’טאר נישט טון פאר ס’זאל גיין צו די מערכת, ס’נעמט גענוג צייט אז ס’ווערט חמץ. אבער יושבי מגיז יא, די זעלבע זאך, די יורה איז אדער די ריחיים, וואס מ’האט גערעדט פריער, די כוסות וואס מ’וויל מאכן, און אויך די תנור וואס מ’וויל אריינלייגן קערן מיט’ן חרוסת, און מ’וויל לייגן תנור אויף צו גלייך פארברענען, פארוואס? ווייל ס’איז אן מלאכה. און אויך לחלוט וואס מ’וויל לייגן, אויך, לחלוט איז נישט ממש א מלאכה, מ’קען עס גלייך עסן, ס’איז נישט אזא פראבלעם, באט אגען, ס’איז דא מיט די שעות.

אקעי, יעצט ווייטער, מיר גייען ענדיגן ביז דא איי געס.

כ’, מותר ללוש הטבלא בקערה, ס’איז נישט קיין פראבלעם, פארוואס? ווייל ס’ווערט נישט חמץ, מ’האט פריער געלערנט אז מי פירות, מי פירות מאכט נישט קיין פראבלעם, דאס מאכט נישט קיין פראבלעם.

וכן מותר ללוש עיסה במים ושמן, מ’מעג אויך לייגן מים, שמן, וואסער, אדער לכתחילה, נאר די ערשטע טאג טאר מען נישט, נישט וועגן חמץ, נאר וועגן לחם עוני, און נאר די ערשטע טאג דארף מען אלע זאכן וועגן לחם עוני, משא”כ די אנדערע טעג מעג מען עסן מצה.

✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

HE עברית
📄 Download Transcript PDF תורגם אוטומטית סיכום השיעור 📋 סיכום השיעור — רמב”ם הלכו…
תורגם אוטומטית

סיכום השיעור 📋

סיכום השיעור — רמב”ם הלכות חמץ ומצה, פרק ה’

סקירה כללית של פרק ה’

הפרק כולל שני חלקים עיקריים: (1) אילו דברים מחמיצים, ו-(2) כיצד נשמרים מחימוץ (שמירת המצות, לישה, בישול וכו’). מעניין שהרמב”ם כבר דיבר זמן רב על חמץ בפרקים הקודמים, אך עד כה מעולם לא הגדיר מהו בכלל חמץ. רק עכשיו, בפרק ה’, מגיעה הגדרה זו.

הלכה א’ — חמשת מיני דגן

דברי הרמב”ם: “מהו חמץ? הן חמשת מיני דגן: שני מיני חיטין ושלושה מיני שעורין — חיטה וכוסמין, שעורה ושבולת שועל ושיפון.” קטניות — אורז, דוחן, פרגין, עדשים וכיוצא בהן — אינן חמץ. אפילו לש קמח אורז ברותחין ואפאו, אין זה חמץ — זהו סרחון, לא חימוץ.

פשט: רק חמשת מיני דגן יכולים להחמיץ. קטניות, אפילו כשהן תופחות, אין זה חימוץ אלא סרחון (התקלקלות).

חידושים:

– אפשר לטעון שני דברים: (א) חמץ פירושו רק חמץ של לחם של דגן, (ב) אולי יש חמץ של דבר אחר שאינו דגן. הגמרא פוסקת שלא — בקטניות זה רק סרחון, לא חימוץ.

– מה שיכול להיות מצה — הוא בלבד יכול להיות חמץ. זהו עיקרון שמשחק תפקיד בהלכות המאוחרות (כמו בבישול חיטין/קמח).

הלכה ב’ — מי פירות אינם מחמיצים

דברי הרמב”ם: מי פירות בלבד, ללא מים כלל, אינם יכולים להחמיץ. אם מתחיל לתפוח, זהו סרחון. מי פירות כוללים: יין, חלב, דבש, שמן זית, תפוחים, רימונים, וכל שאר היינות, השמנים והמשקים — הכל חוץ ממים. ובלבד שלא יתערב בהם מים כל שהוא — אם מתערבת אפילו טיפת מים, יכול להחמיץ.

פשט: רק מים מחמיצים. מי פירות לבדם — לא. אבל מעט מים במי פירות הופך אותם לראויים להחמיץ.

חידושים:

– הראב”ד חולק על הרמב”ם (מוזכר אך לא מפורט).

שאלה מדעית: בפירות טבעיים (כמו מיץ אשכוליות) יש גם מים — אבל המים הטבעיים שבפרי נקראים מי פירות, לא מים. המעט מים שהוא חלק מהפרי אינו נחשב “מים” לענין חימוץ.

– מכאן יש חומרא בפועל: מעט מים — מי יודע שאין מעט מים! קשה להיות בטוח.

– כאשר מי פירות מתערבים לבצק שכבר יש בו מים, יש דינמיקה כפולה: מעט מי פירות מחמיר (ממהר להחמיץ), הרבה מי פירות מקל (מעכב חימוץ). זהו הביאור להלכה בנוגע לשמן — כאשר כבר היו מים, שמן עוזר רק אם יש מספיק.

הלכה ג’ — בישול חיטין/קמח במים

דברי הרמב”ם: חיטין שבישלן במים — חמץ גמור, והוא שיתבקע ויסדק. קמח שעושים ממנו לביבות (לביבות) ומבשלים — חמץ גמור. אבל מותר לבשל הפת (לחם שכבר נאפה מותר לבשל), ומותר לבשל דגן/קמח במי פירות. כאשר יש רתיחת המים הרבה (מים רותחים מאוד) ומכניסים קמח, מותר מעיקר הדין, כי מתבשל לפני שמחמיץ. אבל המנהג שלא לעשות כן — גזירה שמא לא רתחו המים יפה יפה.

פשט: בישול חיטה או קמח במים עושה חמץ (כשמתבקע). דברים שכבר נאפו מותר לבשל. במי פירות מותר לבשל. רותחין — מעיקר הדין כן, אבל המנהג שלא.

חידושים:

– האם חיטין במים הופכים לחמץ בשנייה אחת? כמה מהר מתרחש החימוץ בבישול? לשון הרמב”ם “שיתבקע ויסדק” מראה שהסימן לחמץ הוא כאשר מתבקע — זהו הגדר של חמץ גמור בבישול.

– כל הענין של בישול חיטין/קמח קשור לעיקרון שרק דברים שאפשר לעשות מהם מצה, יכולים להחמיץ. אי אפשר לבשל מצה — אפשר רק לאפות מצה. לכן בישול חיטה/קמח במים כה בעייתי.

קולין את הבצק — אסור לטבול בצק במים רותחים, שמא יבוא לידי חימוץ. אבל פת שכבר נאפתה מותר לבשל, ודברים שכבר בושלו מותר לאפות.

הלכה ד’-ה’ — כרמל (גרעינים קלויים) ומוללין קדרות

דברי הרמב”ם: כרמל שמהבהבין אותו באור — אין מבשלין הקמח שלו במים, שמא לא נקלה באור יפה. גם מוללין הקדרות החדשות (סירים חדשים שהיו מכינים עם שיבולים/גרעינים) — אין עושים בפסח, אפילו מקמח קלוי, שמא לא נקלה יפה.

פשט: כרמל הוא קמח מגרעינים שכבר קלויים. מעיקר הדין אפשר היה לבשלו (כי כבר נאפה/נקלה), אבל חוששים שלא נקלה מספיק. כך גם לגבי מוללין קדרות.

חידושים:

– זוהי גזירה — שמא לא נקלה יפה יפה. אפילו כשחושבים שכבר מוכן, חוששים שלא מספיק.

– הכלל הוא: בכל דבר שעושים במים, החימום (חום/בישול) עושה יותר גרוע — קשה יותר להיות בטוח שאין חמץ בגרעינים מאשר במוצרים מוכנים.

הלכה על תבשיל שנמצא בו שעורים/חיטים

דברי הרמב”ם: תבשיל שנתבשל ונמצא בו שעורים או חיטים — אם נתבקעו הרי אלו אסורין, אם לא נתבקעו יטול ויאכל השאר.

פשט: כאשר מוצאים גרעינים במאכל מבושל — אם הם נתבקעו (נפתחו), הכל אסור כי זה תערובת חמץ גמור. אם לא נתבקעו, מוציאים אותם ומותר לאכול את השאר.

חידושים:

החילוק בין נתבקעו ולא נתבקעו: נתבקעו הוא חמץ גמור מדאורייתא, וכל התבשיל אסור. לא נתבקעו אבל נתבשל — זה רק אסור מדרבנן, כי זו אחת מדרגות “קרוב לנתבקע”.

– היסוד לאיסור דרבנן הוא הפסוק “ושמרתם את המצות” — חז”ל למדו “שמור אותם מכל צד חימוץ”, צריך להישמר מכל צדדי החימוץ.

– מכיוון שזה רק מדרבנן, לכן כאשר לא נתבקעו אפשר להוציא את הגרעינים ולאכול את השאר — זה לא אוסר את כל התבשיל.

הלכה על שאור (שאור/שמרים)

דברי הרמב”ם: שאור אסור לבשל, כי הוא ממהר להחמיץ — מחמיץ מהר מאוד. חיטין (גרעיני חיטה שלמים) מותר, כי אין להם את הבעיה של שאור.

פשט: שאור חמור יותר מגרעינים שלמים כי מחמיץ מהר יותר.

חידושים:

– בחיטין אפשר לתלות שהכניסו אותם מיד לרותחין.

– הסימן לשאור: כאשר מניחים אותו על מקום חם (פי הבור של אופנין או חלונות של בעקין) והוא נותן בקיעה (סדק) — אז הוא כבר אסור, כי הוא קרוב להחמיץ.

הלכה על מנהג — בישול חיטין

דברי הרמב”ם: המנהג שלא לבשל חיטין, אפילו כאשר מעיקר הדין היה מותר. המנהג היה “בשנער (בבל/עיראק) ובארץ הצבי (ארץ ישראל) ובספרד ובארץ המערב (מרוקו/מגרב)”.

חידושים:

– בהלכה קודמת המנהג היה רק “בשנער ובספרד ובכל המערב”, וכאן מתווסף ארץ הצבי (ארץ ישראל) — המנהג התפשט.

– הרמב”ם כותב “כל ישראל” — נשאלת השאלה: האם הוא מתכוון ממש לכל ישראל כולל אשכנזים? או שהוא מתכוון לכל היהודים שגרים באותם מקומות (קהילות ספרדיות/מזרחיות)? נראה שהוא מתכוון לכל היהודים באותם אזורים, לא רק לספרדים.

הלכות “ושמרתם את המצות” — שמירת התבואה ממים

דברי הרמב”ם: מהפסוק “ושמרתם את המצות” למדו חז”ל שצריך להיזהר שדגן (חיטה וכדומה) לא יגיע למים.

פשט: צריך לשמור את התבואה ממים כדי שלא תחמיץ. אפילו כשעדיין לא נתפחה (תפחה), כבר יש חשש מדרבנן.

חידושים:

אם תבואה נפלה לנהר — נספגה במים — אסור לקיימה (להחזיק לפסח). צריך למכור אותה לגוי ולומר לו שיאכל אותה לפני פסח. אם מוכרים לגוי, צריך למכור רק מעט, כדי להיות בטוח שיסיים אותה לפני פסח — כי הגוי יכול למכור אותה בחזרה ליהודי שאולי יאכל אותה בפסח.

שאלה: מדוע צריך לדאוג מה הגוי עושה עם זה? היהודי שקונה צריך לדעת מה הוא קונה! תירוץ: אי אפשר לראות על החמץ שהוא נרטב — זה לא ניכר. לכן צריך לומר לו, כי הוא לא יכול לדעת זאת בעצמו.

חקירה גדולה: שני משמעויות של “שמירה”

1. שמירה מצד חמץ — לשמור שלא יחמיץ (שלא יירטב וכדומה). זוהי חומרא דרבנן שחלה על כל המצות — לא רק על מצה של מצווה. כך משמע מהמשנה ומהרי”ף, שם לא מוזכר שום חילוק בין מצה של מצווה לבין מצה רגילה.

2. שמירה לשם מצווה — ממש לעמוד ולשמור לשמה, כמו “מצה שמורה”. זה חל רק על הכזית מצה של מצווה שאוכלים בלילה.

ראיה לחילוק: בספר המצוות רואים ש”שמורה” לא קשור לשמירה מהחמצה, אלא ללשמה. אבל בפרק ח’ של הרמב”ם כתוב שבלילה צריך דווקא מצה שמורה לכזית — משמע שיש שני ענינים.

ראיה מהגמרא: “בצקות של נכרים” — עושים סימנים ושומרים אותם לכזית מצה אחרונה. זה משמע שיש ענין של לשמה, לא רק של חמץ.

מסקנא: השמירה מצד חמץ (שלא יירטב) היא רק לכתחילה, בדיעבד לא מעכב. השמירה לשם מצווה היא דווקא למצה של מצווה. המנהג הפשוט הוא ששומרים רק את מצת המצווה לשמה, לא את כל המצות. אבל הרמב”ם כאן משמע שצריך לשמור את כל המצות מצד חמץ. [מצוין שזה צריך להתברר יותר, כמו המגיד משנה.]

הלכות לישה — כיצד לשים מצות

דברי הרמב”ם: לא בחמה ולא בחמי חמה, אלא במים שלנו (מים שלנו). ולא תלוש בחמין.

פשט: לא אופים מצות במים חמים — לא חמי האור (מחוממים על ידי אש) ולא חמי חמה (מחוממים על ידי שמש). משתמשים רק במים שלנו — מים ששהו בלילה.

חידושים:

“חמין” — מהו השיעור? “חמין” לא פירושו פושר, אלא ממש חם — יד סולדת בו. זהו השיעור של “חם” בהקשר זה.

“חמי חמה” — חם מהשמש, לא מהאש. החילוק בין חמי חמה לחמי האור ידוע גם בהלכות שבת.

הלכה: לא ללוש תחת השמש

דברי הרמב”ם: ולא תחת השמש בגלוי — לא ללוש תחת השמש.

חידושים:

מדוע לא תחת השמש? לא בגלל לחות, אלא בגלל חום. הכלל הוא “יום מעונן כולו שמש” — אפילו יום מעונן יש בו שמש, כי העננים מפזרים את חום השמש באופן שווה. אבל תחת השמש בגלוי (פתוח) החום חזק מדי.

הלכה: לא להניח את העיסה לבדה

דברי הרמב”ם: ולא תניח את העיסה עד שתשוב לערוך — לא להניח את העיסה לבדה.

פשט: אסור להתרחק מהעיסה.

חידושים:

אם אישה אחת היא גם הלשה וגם האופה: היא צריכה שני כלים עם מים — אחד “מקטפת בו” (להסיר חתיכות בצק מהידיים כדי שלא יידבקו), וכלי שני של צוננים (מים קרים).

מדוע שני כלים? כי ידיה מתחממות מהקרבה לאש/תנור, והמים בכלי ליד האש גם מתחממים. לכן צריך כלי נפרד של מים קרים לצנן את הידיים, וכלי שני לקיטוף (הסרת בצק).

הלכה: שיעור חלה — לא לעשות עיסה גדולה

דברי הרמב”ם: לא לעשות יותר משיעור חלה — במשולש וברבוע ובחומש.

פשט: הוא מביא את שיעור חלה כי הוא אמר קודם לא לעשות עיסה גדולה (שמא תחמיץ), לכן צריך לדעת מהו השיעור.

חידושים:

– הרא”ש מביא ש”בפסח עיסה גדולה שמא תחמיץ” — בפסח לא עושים עיסה גדולה. זה גם בא מ”ושמרתם את המצות”.

הלכה: כל זמן שאדם עוסק בבצק — אין בו חימוץ

דברי הרמב”ם: כל זמן שאדם עוסק בבצק, אפילו כל היום, אין בו חימוץ. נתרוממה ידו והניחו, ושהה בבצק עד שישמע קול בזמן שאדם מכה בידו עליו — הרי זה חמץ. אם שהה כדי הילוך מיל — חייבין.

פשט: כל עוד מכים/עובדים עם הבצק, הוא לא מחמיץ. אם הפסיקו והבצק משמיע קול תהודה כשמכים עליו — זה חמץ. אם המתינו כדי הילוך מיל — חייב.

חידושים:

הקול: לא מתכוון להכאה רגילה, אלא לצליל תהודה — כמו צליל חלול, שמראה שהבצק תפח מבפנים.

“כדי הילוך מיל” — זהו השיעור לחימוץ.

היו שתי עיסות — שתי עיסות שהפסיקו לעבוד איתן באותו זמן, אחת משמיעה קול והשנייה לא — שתיהן אינן חמץ גמור, אבל יש ספק. [מצוין שזו דרגת ביניים — לא מדאורייתא ולא מדרבנן.]

הלכה: לא לעשות צורות במצות

דברי הרמב”ם: אסור לעשות צורות וציורים במצות, כי זה לוקח זמן ואפשר להגיע לחימוץ.

פשט: “צורות” פירושו צורות/דפוסים (לא תמונות), תבנית בבצק.

חידושים:

– זה רק בשעת עשיית העיסה (לישה). אחר כך (אחרי האפייה) מותר.

– אפילו בתפיסה (בחותמת/דפוס) אסור.

הלכה: מורסן (קליי)

דברי הרמב”ם: מורסן — אסור לעשות אותו כי הוא יכול להחמיץ. אבל חולטין ומניחין לפניו — מותר להכניס אותו למים חמים.

פשט: מורסן (גרעינים/קליי) יש בו חשש חימוץ, אבל חליטה (הכנסה למים חמים) מונעת זאת.

חידושים:

רב אויערבך אומר שההיתר של חליטה הוא “היתר מקוצר” — זה היה פשוט היתר, אבל רב אויערבך עצמו לא נוהג כך. מדוע? כי צריך להיכנס לאותה גזירה שלמדנו קודם (שמחמירים אפילו בחליטה).

אולי שונה כי כאן מדברים על “תנאי גולם” (חומר גלם, לא עיסה מוכנה).

הלכה: לישת מורסן

דברי הרמב”ם: מותר ללוש מורסן — מיד (לאכול מיד), או נותנים למישהו שעומד מוכן ואוכל מיד, שלא יהיה כדי אכילת נבילה. וכל זמן שהן מנוקרים — כל עוד עוסקים בזה.

פשט: מורסן מותר ללוש רק אם אוכלים אותו מיד או נותנים מיד למישהו שאוכל אותו. אסור להשאיר אותו מונח.

חידושים:

– אם נשאר, צריך לשפוך אותו בגן (גינה), וצריך לוודא שלא נשארים חתיכות שיכולות להחמיץ.

כל זמן שמנקרים בו — כל עוד עובדים עם הבצק (מכים/מניעים אותו), הוא לא מחמיץ.

הלכה כ’ — לישה במי פירות, במים ושמן

דברי הרמב”ם: מותר ללוש הטבלא בקערה… וכן מותר ללוש עיסה במים ושמן.

פשט: מותר ללוש בצק במי פירות בקערה, כי מי פירות לא מחמיצים. גם מותר ללוש בצק במים ושמן.

חידושים:

1. מי פירות לא מחמיצים — היסוד מדוע מותר ללוש במי פירות הוא כי מי פירות לבדם (ללא מים) לא מחמיצים, כפי שכבר למדנו בהלכה ב’.

2. לכתחילה בשמן — רק לא ביום הראשון — הרמב”ם מתיר ללוש במים ושמן, אבל ביום הראשון של פסח אסור. הטעם הוא לא בגלל חמץ, אלא בגלל דין לחם עוני — המצה של הלילה הראשון צריכה להיות “לחם עוני” (לחם עני), וכאשר מוסיפים שמן או דברים אחרים היא הופכת ל”מצה עשירה” (מצה עשירה), שאינה מקיימת את חיוב המצה בלילה הראשון.

3. חילוק בין יום ראשון לשאר הימים — רק ביום הראשון (לילה) חל דין לחם עוני, כי זה כאשר מקיימים את חיוב אכילת מצה. בשאר ימי פסח, כאשר אוכלים מצה ברשות (לא חובה), מותר לאכול מצה עשירה — מצה לושה בשמן, מי פירות וכו’.

נקודות על מרתח (בצק-גולם) וחימוץ

פשט: היה דיון על לישת “בצק גולם” — מרתח (בצק מבושל). השאלה היא כיצד מותר ללוש אותו, כי מרתח עשוי מבצק שיכול להחמיץ.

חידושים:

1. מרתח — כיצד מותר ללוש אותו? — התירוץ הוא שצריך לעשות זאת מיד (מיד), או שמישהו עומד שם ועושה אותו מיד לאכילה, וצריך להקפיד שלא יישאר כדי שיעור חימוץ.

2. חילוק בין מלאכות שונות — דבר

ים מסוימים כמו לחלוט (לבשל במים) או לאפות בתנור מותרים כי זה נעשה מוכן מיד ואפשר לאכול מיד — אין בעיה כזו של חימוץ כי התהליך מהיר. אבל תהליכים אחרים שלוקחים יותר זמן (כמו הכנה לתנור) בעייתיים כי לוקח מספיק זמן שהבצק יכול להחמיץ.

סיכום העקרונות המרכזיים

1. רק חמשת מיני דגן מחמיצים — קטניות ומי פירות (ללא מים) אינם מחמיצים, רק מסריחים.

2. מים הם המחמיץ היחיד — אפילו טיפת מים במי פירות הופכת אותם לראויים להחמיץ.

3. מה שיכול להיות מצה יכול להיות חמץ — עיקרון זה מסביר מדוע בישול חיטין/קמח במים אסור (אי אפשר לבשל מצה).

4. “ושמרתם את המצות” — מקור לשמירה מכל צדדי החימוץ, הן מצד חמץ והן לשם מצווה.

5. כל זמן שעוסקים בבצק — אין חימוץ — הפסקה היא שגורמת לחימוץ, לא העבודה עצמה.

6. סימני חימוץ: נתבקע (נפתח), קול תהודה, שיעור זמן של כדי הילוך מיל.

7. מנהגים להחמיר — אפילו כאשר מעיקר הדין מותר (כמו בישול חיטין ברותחין, כרמל), המנהג להחמיר מחשש שלא נעשה כראוי.

8. חילוק בין מצה של מצווה לשאר מצות — ביום הראשון צריך לחם עוני (לא מצה עשירה), בשאר הימים מותר.

9. חומרות מעשיות: לא ללוש תחת השמש, לא להניח את העיסה, לא לעשות עיסה גדולה, לא לעשות צורות, להשתמש במים שלנו (שלנו).

10. דינים מיוחדים: תבואה שנרטבה צריך למכור לגוי במידה שיסיים לפני פסח, תבשיל עם גרעינים שנתבקעו אסור כולו, שלא נתבקעו מוציאים ואוכלים את השאר.


תמלול מלא 📝

רמב”ם הלכות חמץ ומצה, פרק ה’ — מהו חמץ

הקדמה לפרק ה’

עכשיו אנחנו מתחילים פרק ה’. פרק ה’ מדבר על מה? על הלכות… בעצם הולכים ישר להלכות חמץ בפסח, כמו שיש לו כאן פרק מלפנים, חמץ והכשרות כלים. אילו דברים עושים חמץ? והחלק השני של הפרק הוא איך להכשיר כלים.

אני לא יודע בדיוק, אני צריך להבין טוב יותר את ההגיון של הפרק הזה עם הפרקים האחרים. אז קודם כל ככה, יכול להיות שזה קצת הקדמה למצה. איסור משום חמץ בפסח, על אילו דברים עוברים על זה? נכון? איזה סוג דברים יכולים להיות חמץ? נכון? רק חמשת מיני דגן. הדבר שיכול להיות מצה, זה יכול להיות חמץ.

למדתי, זה מאוד מעניין, דיברו כל הזמן על חמץ, ואף אחד עדיין לא אמר מה זה חמץ. מה זה בכלל חמץ? לא כתוב “אסור חמץ”, ומה זה? לא כתוב אף מילה אחת עד היום הזה, עד הפרק הזה, מה זה הפירוש חמץ בכלל. אמת? חמץ, חמץ, חמץ. מה זה חמץ? לא יודעים. אוקיי, עכשיו נלמד קצת דברים על מה זה חמץ, אוקיי?

הלכה א’ — חמשת מיני דגן

“מהו חמץ? הן חמשת מיני דגן.” כך כתוב בפרק הזה. “מהו חמץ? הן חמשת מיני דגן.” מה הם חמשת מיני דגן? “שני מיני חיטין ושלושה מיני שעורין.” חיטה וכוסמין הם מיני חיטה, שעורה ושבולת שועל ושיפון הם מיני שעורה. כוסמין זה… מה אומרים האנשים של היום? הוא לא מביא את הפרטים. בכל מקרה, כן, אלה חמשת מיני דגן.

מכאן, כל מיני קטניות, כגון אורז ודוחן ופרגין ועדשים וכיוצא בהן, אינו חמץ. אפילו לש קמח אורז גופא ברותחין וכיסהו בבגדים עד שנתפח כמו בצק שהחמיץ, הרי זה מותר באכילה בפסח, שאין זה חימוץ אלא סירחון. יש כאן מישהו שהוא בעל גאווה? כאן אין בעל גאווה, כאן יש רק סירחון גאווה. והנקודה היא, כן, זה אומר שהדברים האלה אינם דגן.

הייתי אומר שני דברים אחרים, כי אתה יכול לומר דבר אחד שחמץ פירושו חמץ של לחם של דגן, ואולי יש חמץ של משהו אחר שאינו לחם. אבל לא, הגמרא אומרת לא, זה לא חמץ, זה סירחון.

אני זוכר שלמדת הרבה לאחרונה, אני זוכר ששאלתי אותך מה המדע של זה, על מה אתה מדבר, דיברת על זה בשנים האחרונות מאוד חזק.

אוקיי, אני לא… לא מצאתי לקרוא. מצאתי להחזיר קמח. לא שמתי את זה בטוח איפשהו. שששש… ביטול תורה.

הלו? כן, מה שלומך? בעזרת השם, כן. אמרתי לך, שמתי את זה כאן. אברהם? כן. אוקיי.

הלכה ב’ — מי פירות אינם מחמיצים

ההלכה השנייה היא, מה עושה חמץ? רק מים. אם יש רק מי פירות ואין שום מים? קח פעם אחת בחיים.

עוד דבר כזה, בקיצור, הדבר הראשון הוא חמשה מינים הנעשים חמץ, נכון? מיני דגן, משנה ברורה, מיני דגן המתחמצים. אוקיי.

עכשיו, ההלכה הבאה היא: מים. מין המים המתחמצים, נכון? אילו נוזלים צריכים, אילו דברים עושים חמץ? אוקיי. אנחנו יודעים כבר עכשיו שחמץ זה קמח עם מים. השאלה איזה קמח? צריך להיות דווקא חמשה מיני דגן. ואילו מים? דווקא מים.

מי פירות? אם עושים אותו רק במי פירות בלא שום מים כלל, אפילו טיפה של מים, אינו יכול להיות חמץ כל היום. ואם מתחיל להתנפח, זה מסריח, כמו בעורות. על זה חולק הראב”ד.

היינו רואים, היינו רואים, בואו ניקח את הראב”ד. היינו נושאים על הגאונים שוב, ניקח את הראב”ד. וניקח רק את הראב”ד. נכון? נכון?

ומה פירוש מי פירות? לא פירושו ממש פירות, אלא פירושו… לא, כולל יין וחלב, דבש ושמן זית… ומי פירות, תפוחים ורימונים וכל כיוצא בהם משאר יינות ושמנים ומשקים… בקיצור, מי פירות means everything other than water. הכל מלבד מים. ובלבד שלא יתערב בהם מים כלל, אם מתערב מים כלל, כל שהוא, זה נעשה חמץ. אבל כל עוד זה רק מי פירות, זה לא עוזר להיעשות חמץ.

כן. טוב מאוד.

דיון: הבעיה המדעית עם מי פירות

ההלכה הבאה. מזה יש חומרא, כי משהו מים, תדע שיש משהו מים. זה קצת מוזר, כי ב… זה ביולוגי, כימי, זה לא הגיוני, כי במיץ ענבים יש גם קצת מים, אבל זה טבעי, זה חלק מהפרי.

שמע, אבל את זה צריך להבין. השאלה היא מצד מדעי. מדעית צריך לדעת מתי מתחיל זה מדעית להיות מסריח או לא. אני אומר, אם הולכים עם ההלכה, שהמעט מים שיש בתפוז לא נקרא מים, זה נקרא מי פירות.

לא, אני אומר שאם רואים שזה מנופח, אומר הרמב”ם שזה גדר, זה נקרא סירחון.

נכון.

הדינמיקה של מי פירות עם מים

שני דברים שאנחנו עושים בסוף: אחד זה מי פירות, אבל רק קמח עם מים ביחד יכול להיות חמץ אמיתי. כל שאר הדברים זה חמץ מזויף. חסר רק טיפת מים.

הלכה ג’ — בישול חיטים וקמח במים

במים חיטים עם מים, אסור לבשל חיטים, אבל מותר לאפות, לא לבשל. ולא קמח. כשעושים חיטים עם מים נעשה ריפות, מה שזה לא יהיה. חיטים שלמים, בקיצור, זה איזה מין בורגול, אני לא יודע מה. אז זה סוג מאכל, זה בטח מנופח החיטה. מה שנכנס ל… מבושלת מנופחת. או קמח שעושים לביבות, שזה בטח לביבות.

ומבשלין הרי זה חמץ גמור, והוא שיתבקע ויסדק. אה, זה עוד חמץ. אז זה דבר מעניין. לכאורה, חמץ זה חיטה. לא, זה מתנפח, זה נבקע, כן? זה נעשה כמו בקיעה עם מים, ואז זה חמץ גמור. אוקיי?

אוקיי. עוד דבר, אין קולין, כן? מה גם אסור לעשות? אסור לקלות בצק, שמא יבוא לידי חימוץ. אבל מבשלין את הפת, זה כשעושים… אגב, כל הדברים האלה, מה פירוש חמץ? זה נעשה חמץ מיד? אולי צריך לקחת שמונה עשרה דקות? החיטים שעושים, נעשה חמץ ברגע? אבל אי אפשר לעשות מצה. כמו דברים אחרים אפשר לעשות מצה. אי אפשר לבשל מצה, אבל אפשר לאפות מצה. כן? למה? כי יתבקע ויתפקע. רואים שזה מדבר על מה שעושים מצה.

קולין את הבצק אסור, אבל כשזה כבר מבושל מותר כן לאפות, וכשזה כבר אפוי מותר כבר לבשל את הפת או את הקמח.

רתיחת המים הרבה

למה ההלכה… אוקיי, בשביל זה יש הענין של רתיחת המים הרבה. אם היו מים חמים מאוד ואחר כך השליכו את הקמח, מותר, כי אז באמת זה מתבשל לפני שנעשה חמץ. אבל המנהג הוא לא לעשות זאת, גזירה שמא לא רתחו המים יפה יפה, עשו המנהג גזירה לא לעשות את הדבר הזה.

אני לא יודע, צריך להבין איך זה צריך לעבוד, החיטים והקמח נעשים מיד חמץ בשנייה אחת? החיטים ששמים במים… פעם אחת קצת מים עזר למי פירות להיות עוד יותר מחמיץ, לעיסה להתנפח. נראה שכן, זו הלכה, אי אפשר לבשל דברי חיטים. אפשר רק לבשל, מבין? זו עוד בעיה שהבאת. מה הראיה היום שמי פירות יכול לא להחמיץ, אוקיי, אין לנו.

בישול במי פירות

אוקיי, עכשיו. מותר לבשל הדגן או הקמח במי פירות. במי פירות מותר כן, כי מי פירות אינם מחמיצים. אז בקיצור, בואו נראה, עד עכשיו למדנו בישול. עכשיו, ההלכה ג’ הייתה על בישול. בישול חיטים, בישול קמח, נכון? בישול חיטה, מסיבה כלשהי זה יותר גרוע באיזשהו אופן, כי יש ענין שאפשר לעשות מזה מצה, נכון? ומכאן יש רק דרך אחת שמותר, שנקרא רתיחת המים הרבה, וגם על זה התגברו בגזירה, אז בעצם בשום אופן לא. אוקיי.

עכשיו, אותו דבר זה שלוקות. וכלל המאכלות בשמן מותר, שמא פירש במצות. אז על מה דיבר קודם בשמן? אה, הוא כבר דיבר על מבושל במים. אם זה מבושל במים, יש מה לפרש לעשות עם שמן. כמו שכבר היו מים, אני יכול להבין. ושמים קצת מי פירות, עושה יותר גרוע. שמים הרבה מי פירות, עושה יותר טוב. זה הביאור הנ”ל, הביאור הנ”ל.

הלכה ד’-ה’ — כרמל ומוללין קדרות

אוקיי, סעיף ד’ ה’, “כרמל שמהללין אותו באור ותוכנין, אין מבשלין הקמח שלו במים, שמא לא נקלה באור יפה, והראב”ד אוסר אפילו לחזק בו יין, ורבים מחמירין שלא לבשלן”. כן? זה אומר שמה? בעצם זה סך הכל קמח אפוי, אפוי, זה קמח של כרמל אפוי. כרמל פירושו דיברנו. ומה חסר, למה לא יהיה מותר לבשל? זה כבר אפוי. מה אז? זה לא יכול להיות חמץ, זה כבר מבושל, זה כבר מהודר, מה שזה לא יהיה. אבל אסור, למה? כי חוששים שלא היה יפה יפה. מכאן, נראה את זה אחר כך.

הדבר השני, “שמוללין הקדרות החדשות, אין מבשלין בהן מצה, שמא יחזור ויחמיץ, ולקמח קלי אוסר שמא לא קלי יפה ויחמיץ”. מוללין קדרות, זה תהליך שהיו עושים בסירים, היו צריכים להכין אותם, למה? בסירים חדשים היו, אה, היו ממלאים אותם בשיבולים, בגרעינים, כדי שהסיר יהיה טוב, או משהו כזה. מכאן לא עושים את זה בפסח. כן, אפילו אם זה עם קמח קלוי, או משהו כזה, למרות שלמדנו לכאורה היה צריך להיות מותר, לא, אותו חשש, שמא לא קלי יפה. מכאן אסור לעשות עם קמח מצה, עם קמח מצה. נכון? זו גזירה, עוד גזירה חדשה.

אוקיי, עוד דבר. זה הכל דברים, שוב, קשורים לזה שפעם נעשה יותר גרוע, נכון? בגלל מה שעושים את זה עם מים, כל ההירוף איכשהו עושה את זה יותר גרוע. זה משהו יותר קשה להיזהר מחמץ עם גרעינים מאשר עם הסנטק. גם חוששים, שלא יודעים מה השיעור.

הלכה ו’ — בלילת שעורים במים

אוקיי, עכשיו הלאה, “מותר לבשלן”, למדנו, אה, חיטים, מותר לבלול, בכל מקרה, דילג על משהו. “אין בוללין את השעורים במים בפסח, דאיכא למיחש שמא יחמיץ במהרה”. רגע, אז בוללין פירושו מה? לערבב? לערבב עם מים חמים. ולוש זה פשוט מעורבב עם מים. אסור לעשות את זה לפני שזה לא רוקם. אסור לעשות את זה, כי כך יכול מיד להיות חמץ.

מכאן, “אם בולל, אם רוב פתיתין מונחין על פי הבור של תנורים או על חלונות של תנורים, הרי זה אסור, ואם לאו הרי זה מותר”. הטור אומר, הרב”י אומר כך, סאור, יש רמה של סאור, שכששמים אותו על סיר חם קצת, זה נותן מקום, בקיעה, אז זה כבר אסור, כי זה כבר קרוב להחמיץ.

הבצק, כשעשו אותו בצק מלא, וקמח, יכול כבר להיות חמץ. לא קמח, לא מדברים על קמח, מדברים על חיטה. חיטה, חיטה. חיטה עושים, חיטה יכולה מהר מאוד להיות חיטים, מותר כן. זה אומר סאור, למדנו, אסור, אבל חיטה, כן, בצק. סאור אסור, אבל חיטה, למה אסור סאור? כי זה יהיה למה? כי זה יחמיץ מהר, זה יהיה מחמיץ.

אבל הרב”י אומר, לחיטים אין את הבעיה של סאור, כי אותם מותר כן, ואפשר לתלות שעשו את זה תיכף, תיכף נאסר, שמותר מיד. אבל המנהג הוא לא כך, זו חומרא גדולה יותר.

הלכה ז’ — מנהג בלילת חיטים

קודם המנהג היה רק “בשנער ובספרד ובכל המערב”, וכאן המנהג “בשנער ובארץ הצבי ובספרד ובארץ המערב”. אותו דבר, ספרד, מערב. שנער פירושו בבל, כן, עיראק. ספרד פירושו ספרד. ארץ המערב פירושו מרוקו, ומגרב, נכון? אז משהו כאן יש כבר מנהג בארץ ישראל גם. קיצור, כבר היה המנהג כל ישראל.

כל ישראל, מי זה כל ישראל? ספרדים. לא שמענו מהם אנחנו אשכנזים? מה? לא, אולי הוא לא מתכוון לזה. אולי הוא מתכוון כל ישראל, כל היהודים שגרים במקומות האלה. זה לא אומר שרק יהודים פולנים במקומות האלה, לא, כל היהודים.

הלכה ח’ — תבשיל עם חיטים מבוקעים

אוקיי, תבשיל. בואו נמשיך הלאה. תבשיל שלא נתבשל, ונמצא בו שעורים וחיטים. מצאו קצת שעורים וחיטים בתבשיל, אם נתבקעו הרי הוא חמץ, ואם לאו נתבשל, שואלין עליו.

אה, עכשיו תפסתי דבר חדש. על מה מדברים כאן? מדברים שזה לא נתבקע, זה רק חשש מחמיץ. לא, יכול להיות שזה כן מחמיץ. לא, כאן מדברים על מה שלא נתבקע עדיין. לאו נתבקע עדיין. זה מדבר על דבר אחר. כשזה נעשה נתבקע, זה חמץ גמור. כשזה לא נעשה אפילו אחת מהרמות של קרוב להתבקע, אז זה רק מדרבנן.

ושמרתם את המצות — זהירות מכל צד חימוץ

ומה הדרבנן בנוי עליו? יש פסוק שכתוב “ושמרתם את המצות”, ולומדים אותנו, זהירות במצות, שמור אותה מכל צד חימוץ, שצריך לעמוד רחוק מאוד.

כשאם זה נתבקע, זה אסור בכל התערובת עד אחרי טריפת חמץ. אם זה לא נתבקע, אפשר להוציא ולאכול את השאר, כי כל מה שדיברנו עד עכשיו זה רק מדרבנן.

הלכה ח’ (המשך) — תבשיל שנמצא בו שעורים או חיטים

תבשיל שנתבשל, ונמצאו בו שעורים או חטים — אם נתבקעו, הרי כל התבשיל אסור. ואם לא נתבקעו, מוציאין אותן ושורפין אותן ואוכלין שאר התבשיל.

מצאו קצת… מצאו שעורים או חיטים בתבשיל. אם נתבקעו, הרי אלו אסורין. אם לא נתבקעו, יטול ויאכל השאר.

חידוש: החילוק בין נתבקעו ולא נתבקעו

אה, עכשיו תפסו דבר חדש. מתי אומרים שזה חשש מחמיץ? לא, זה לא שזה כן מחמיץ. על מה מדברים כאן? זה מדרבנן. לא, כאן מדברים על מה שלא נתבקע. נתבקע זה צדק, הוא מדבר על הדברים האחרים. כשזה נעשה נתבקע, זה חמץ גמור. כשזה נתבשל, זה נעשה אחת מהרמות של קרוב לנתבקע, אז זה רק מדרבנן.

ומה הדרבנן בנוי עליו? יש פסוק שכתוב “ושמרתם את המצות”, ולומדים אותנו חז”ל, “שמור אותם מכל צד חימוץ”. זה אומר, צריך לעמוד רחוק מאוד מהצדדים של חימוץ.

למדו כך: אם זה נתבקע, זה אסור, וכל התבשיל אסור כי זה תערובת חמץ. אם זה לא נתבקע, אפשר להוציא ולאכול את השאר, כי כל מה שלמדנו עד עכשיו זה רק מדרבנן.

הלכה ט: שמירת המצות — שמירת התבואה מהמים

ומזה אמרו החכמים, מאחר שהפסוק אומר “ושמרתם את המצות”, לומדים מזה עוד דבר חשוב, שמה? שיהודי צריך להיזהר… החכמים אמרו שיהודי צריך להיזהר בחמץ בפסח, הדגן, החיטה או יותר שהולכים לעשות מצה, שלא יגיע למים, אפילו זה לא שיעור, יש חשש.

מאחר שיש חשש שזה יכול להיות חמץ כשזה מתנפח, והחכמים אמרו שאפילו ברופין זה עדיין לא מנופח, זה כבר גם אסור מחמת חשש, מכאן צריך להיזהר שלא יגיע לשום מים.

דין: דגן שטבע בנהר — מכירה לפני פסח

מה אם זה נפל לנהר? נו, זה טבע, זה הגיע למים. לא שאסור לאכול אותו, אבל אסור לקיים אותו. צריך למכור אותו ליהודי ולומר לו שיאכל אותו לפני פסח, כי זה חמץ.

אם מוכרים אותו לגוי, צריך למכור רק קצת, כדי להיות בטוח שהוא יסיים אותו לפני פסח, כי לא שהגוי ימכור אותו ליהודי, והיהודי יאכל אותו אולי בפסח.

דיון: למה צריך לדאוג מה הגוי עושה?

דובר 1: אז כאן קובעים הלכה פחות או יותר בהלכות שמירת המצות, נכון? למה לא לומר שליהודי יש אחריות במה שהוא קונה בפסח?

דובר 2: איך יודע יהודי? כי כל יהודי יודע כל דבר שהוא קונה, והוא קונה קמח באמצע פסח, הוא לא צריך לשאול מה זה. למה האדם הראשון ידאג? הוא נתן את זה לגוי.

דובר 1: אבל כאן מדברים שהוא קונה לפני פסח.

דובר 2: שוב, מה אתה שואל? אמור בבירור מה אתה שואל, כי אני לא יודע. מה השאלה?

דובר 1: שוב, כשיש לך קמח, לא, זה דבר שאי אפשר, לא קונים קודם ולא שואלים אחר כך, כי מה הוא אומר לי אחר כך? לא כתוב שקונים את זה ושואלים אחר כך. צריך להיזהר. אבל כאן מדברים על משהו אחר, כאן אומרים שאם אתה לא נזהר, כי אתה לא נזהר, כי לא ראית, כן, אז מה?

דובר 2: אי אפשר לראות על החמץ הזה, על הדברים האלה שזה נעשה רטוב.

דובר 1: אהה. צריך לומר לו.

דובר 2: ואיך הוא יודע? אתה אומר שצריך לשאול, טוב מאוד. צריך לשאול, אתה צריך לומר לו. זו הבעיה. אני לא יודע אם הרמב”ם סובר שצריך לשאול, זו עדיין שאלה. אולי הוא פשוט מדבר על משהו אחר. זו עדיין שאלה. נדבר על זה בקרוב.

חקירה: שתי משמעויות של “שמירה”

דובר 1: למה הוא אומר שצריך להיזהר?

דובר 2: לא, אבל הוא אומר, צריך לשמור, צריך לוודא מתי זה…

דובר 1: אהא. כתוב כאן. המשנה מדברת דווקא על זה, הוא אומר שהשמירה עומדת במשנה, ומהשמירה הוא מביא ראיה, ומזה יוצא שצריך לשמור אותה. וזה לא מוזכר ברי”ף או בשום מקום חילוק של איזו מצה, שכל המצות, מצה של מצווה או כדומה, משמע שכל המצות צריך לשמור.

אבל רואים כן בספר המצוות, רואים שהשמירה אינה קשורה למצוות מצה של ליל שמורים, כי אתה רואה שהמצות מצה שמורה שלנו אינה שהמצה לא תהיה חמץ, כביכול, שיכולה להיות חמץ. כך משמע כאן.

אבל למעשה, ברמב”ם עצמו בפרק ח’ כתוב שבלילה אין מצה שמורה אלא כזית שצריך לאכול. משמע שיש לזה קשר ל… שיש כאן שני דברים. כי כאן הוא לא מדבר על כל המצות, כאן הוא מדבר על… כתוב כאן בפירוש בגמרא, הבצקות של נכרים, ועושים עיגולים, ושומרים אותם לכזית מצה אחרונה. משמע שיש כן ענין של לשמה, יש ענין של מצה, לא ענין של חמץ.

כאן יש עוד הלכה שכתוב שצריך לשמור אותה מצד החמץ, אבל נראה שזה רק לכתחילה. בדיעבד אינו מעכב את זה. וממילא בדיעבד משמע שאומרים שלא עושים את המנהג ידיעה פשוטה, לא עושים את המנהג זה ידיעה ששומרים רק את המצה של מצווה, לא שומרים את כל המצות.

אבל הרמב”ם כאן משמע כן שצריך לשמור את כל המצות. אבל אולי הכוונה, אולי המנהג שכתוב כאן “לשמור” לא מתכוון לעמוד ולשמור ולדעת. הכוונה שאם נתרטבה, אף על פי שנתרטבה אינה בעצמה ראיה, צריך לבדוק אם נתפחה. על זה אומרת החומרא שאסור להשתמש במצות כאלה שיש בהן חשש.

דובר 2: אתה יודע שנתרטבה. אתה יודע שנתרטבה.

דובר 1: אהא. אתה יודע שנתרטבה. אתה יכול לשאול אותו. נכון?

דובר 2: נכון. חומרות דרבנן.

דובר 1: חומרות דרבנן, בדיוק. אבל האמת היא, זו יותר חומרא דכולי עלמא. אבל הדבר השני, רק ממש לעמוד ולשמור ולשמור לשם מצווה וכל הדבר, את זה צריך באמת לעשות רק למצות שמירה על פי מצווה. כך משמע. לא ראיתי שמתעמקים בזה מאוד, צריך עדיין להתברר, אבל כך עוד יוצא ממה שהמגיד משנה… מה שהמגיד משנה. אוקיי.

הלכה י: דגן שנפל עליו דלף

עכשיו, עוד הלכות על מים שנופלים על… הדברים הבאים. כמו הדרך איך זה נעשה מצות, כמו המעשה עם רבי עקיבא של טיפה אחר טיפה, ויש מקרה שפעם אחת יש חימוץ. אבל כשפוסק, אין חיבור בסתם. כל עוד הוא מכה, לא נעשה נפוח. למה? כי הכאה היא דבר המעכב את החימוץ. כן, כך ראינו גם לגבי אפיית מצות, נכון? כל זמן שאדם עוסק, מכה אותה. כל עוד מכה אותה, אין חימוץ. הן תמיד פסקי עיסות מלוכה.

הלכה יא: הלכות לישה — באיזה מים

כן, אין לשין, בפסח עיסה גדולה שמא תחמיץ. בפסח לא עושים עיסה גדולה, שמא תחמיץ. זו הלכה שהרא”ש מביא.

אין לשין, לא בחמין ולא בחמי חמה. איך מים הם… כמובא, ולאש בעיסה כלל, ערב פסח. עוד… לילה. לילה. לילה. אני לא יודע מה הרא”ש מביא, שלא לעשות עיסה גדולה. השמירה אינה החומרות, כי כל החומרות של פסח באות ממקום אחד, ושמרתם את המצות. נו, מה צריך לשמור? עד פסח, שלא יבואו מים. כל הדברים האלה, צריך לשמור את המצות. אבל אין לשין היא… היא שמא תחמיץ.

דובר 2: אוקיי. לא, בפסח, שמא תחמיץ, שיישאר עם חמץ בפסח.

דובר 1: אבל זה… אוקיי… זה נקרא שמורה מחמץ.

דובר 2: אין לשין, לא בחמין… אוקיי. מה זה עצמו מתכוון שמירת מצות, שעושים מצות בפסח.

דובר 1: אהם… אין לשין, לא בחמין ולא בחמי חמה.

דובר 2: אוקיי. לא משתמשים במים חמים, או בחמי חמה, מים חמים מאוד.

דובר 1: מה זה חמי חמה? חם מאוד?

דובר 2: חמה מהשמש.

דובר 1: אה, לא חמה שחוממה באש. אפילו לענין הלכות שבת, שיש חילוק.

דובר 2: אלא במים שלנו, המים שלנו, מים שלנו בלילה.

דובר 1: מים שלנו בלילה זה טוב, אבל המים שלנו בלילה. אוקיי.

ולא לשין בחמין — לא במים חמים

ולא לשין בחמין, במים חמים, מים חמים. אבל חמין לא מתכוון חם, חמין מתכוון רותח, ממש, כמו מים חמין, לא? זה מתכוון ממש חם לכאורה. מה השיעור? שהיד סולדת בו. לכאורה חם, שהיד סולדת בו, כך זה נקרא. אוקיי.

ולא תחת השמש בגלוי — לא תחת השמש

עכשיו הלאה, ולא תחת השמש בגלוי, גם לא לאפות את המצות, וכמו שאנו אומרים לא לשים מים חמים, לא לשבת תחת השמש ולעסוק בלישה. הלישה מדברים עכשיו, הלישה היא העיקר של העבודה הגדולה. ולא תחת השמש בגלוי, כי יש לחות?

לא, כי למדנו יום מעונן כולו שמש, כשאין… כלומר, יום שהוא יום רגיל, יש עננים, השמש לא כל כך חזקה. אולי העננים איכשהו מפזרים את השמש ברוח. העובדה היא שיום מעונן הכל שווה, כן? זה ברור. לכאורה בכל מקום אין שמש, אבל סתם כך אומרת הגמרא שבכל מקום יש כן שמש.

הלכה יב: ולא תניח את העיסה — לא להניח את העיסה לבדה

אפילו ולא תניח את העיסה עד שתשוב לערוך. לא להניח את העיסה לבדה. עוד דבר, אוקיי, ומה יקרה אם תניח. אוקיי, אם היא אותה אישה היא הלשה והאופה, כן, היא צריכה מים, היא גם הולכת להביא לאש, לתנור, מה שהיא אופה, צריך שני מים, אחד מקטפת בו, מה פירוש מקטפת בו?

אולי כשעושים את העיסה צריך להרטיב קצת שלא תהיה דביקה או משהו כזה? הגיוני? להוריד. כן, לוקחים חתיכות, עושים מצות קטנות, מקטפת בו מתכוון להוריד את החתיכות. אה, שוב, פשוט שהידיים לא יהיו דביקות.

ושני כלי של צוננים בידה, למה צריך שניים? לא מבין. אה, כי ידיה נעשות חמות מהאש. אם היא קרובה לאש, המים יהיו חמים, ויהיה רותח ויחמיץ. צריך קודם לצנן את הידיים, ואחר כך בכלי אחר לקחת לקיטוף העיסה. נכון? זה לכאורה מה שכתוב כאן. אוקיי. אבל לא צריך לדעת את ההלכה, זה לא נוגע, הכל רק זהירויות.

שיעור חלה

שלוש ההלכות, ההלכה הקודמת של מים חמים, מעניין כך הולך עם שיעור חלה, במשולש וברבוע ובחומש. אני נותן עץ חיים, שתדע, כי הוא אמר שלא לעשות יותר משיעור חלה, צריך לדעת מה שיעור חלה.

הלכה יג: כל זמן שאדם עוסק — אין בו חימוץ

עוד הלכה, כל זמן שאדם עוסק, אפילו כל היום אין בו, הגביה ידו והניחו, ושהה בבצק עד שיגביה השמעת קול בזמן שאדם מכה בידו עליו, כפי שאנו יודעים, מספיק שנותנים מכה, זה עושה רעש, לא כזה רעש, זה כמו תהודה, שומעים קול ולא… אז כך, אם שהה כדי הילוך מיל, וכן במחרישה ובאור, כלום אבל נתרווחה, ושהה כדי הילוך מיל, חייבין. זה עדיין לא ממש, שוב, זה לא מדאורייתא ולא מדרבנן.

הלכה יד: היו שתי עיסות

היו שתי עיסות, היו שתי בצקות שהגביהו באותו זמן יד מהם, ואחת יש לה קול והשנייה אין לה קול, יודעים אנו ששתיהן לא נתחמצו, אבל לא רואים ש… אבל לא רואים ש… זה ספק, ואין חמץ גמור.

הלכה טו: אין עושין סריקין המצוירין — לא לעשות צורות

עוד הלכה שאסור לעשות, שוב, זו זהירות, לא לעשות צורות וציורים, כי זה לוקח זמן ויכולים לבוא לידי חימוץ. צורות וציורים מתכוון משהו מעוצב, לא תמונות, כן? משהו תבנית, משהו צורה, אסור. הרבה צורות חששו, פעם אחת הוא עושה את העיסה, אבל אחר כך מותר, אחר כך אפשר, ובלבד שלא יעשה אפילו בתפיסה. כן, על זה דיברנו קודם, שאסור.

אם זה אופה וזה מתאסף בבת אחת, נעשה חמץ. הם צריכים לשפוך כך שיתפזר במים. אוקיי.

הלכה יז: מורסן — סובין

עוד דבר שאסור לעשות, עוד דבר דומה שיכול להחמיץ, מורסן, עוד חשש, כבר הלאה, חששות, כניסה לחששות. מה זה מורסן? זה שעורים, נכון? מורסן זה בעצם גרגירים של משהו. אסור לעשות אותו, כי יכול להחמיץ. אבל חולטין ומניחין לפניו, את זה מותר כן.

אבל הרי למדנו ששמים במים חמים לא נעשה חמץ, אבל המנהג הוא, רב אויערבך אומר שהיה פשוט היתר מקוצר, ההיתר אינו סתם רב אויערבך, רב אויערבך לא נוהג לעשות, למה? אז צריך להיכנס לאותה גזירה שלמדנו קודם. מה שונה? כאן מדברים על תנאי גולם, אולי זה שונה.

הלכה יח: לישת מורסן

הלאה, מותר ללוש תנאי גולם, מורסן. אה, מורסן, זה עושה אותו בצק, איך מותר ללוש אותו? מיד. או נותנים למישהו שעומד לפניהם והוא עושה לעצמו לאכול, ולא יהיה כדי אכילת פרס. וכל זמן שהן מנוקרים, בורר ומהפך אחד עושה עם. רואים רק לאכול, צריך לשפוך ולתת.

דין לישת בצק במי פירות ושמן

דובר 1:

רוב העולם לא נוהג לעשות, למה? שמא יישארו מעט, לאותה גזירה שלמדנו קודם. לכאורה זו אותה גזירה, מה שונה? כאן מדברים על בצק גולם, אולי זה שונה.

הלאה, מותר ללוש בצק גולם מורסן? אה, מורסן הרי עשוי מבצק, איך מותר ללוש אותו? מיד. או נותנים למישהו שעומד לפניהם והוא עושה לעצמו לאכול, ולא יהיה כדי להחמיץ, כל זמן שמנקרים בו עד שמחמיץ, אחד עושה אותו. רואים על האוכל, צריך לשפוך בגן, וצריך להיות מדקדק שלא יהיו חתיכות שנשארות ונעשות חמץ.

זה המורסן שעושים כדי לעשות כמו גם את פסקת המורסן, אסור גם לעשות, אסור לעשות לפני שילך למערכת, לוקח מספיק זמן שנעשה חמץ. אבל יושבי מגיז כן, אותו דבר, היורה או הריחיים, שדיברנו קודם, הכוסות שרוצים לעשות, וגם התנור שרוצים להכניס קליות עם החרוסת, ורוצים לשים תנור על כדי לשרוף מיד, למה? כי זו מלאכה. וגם לחלוט שרוצים לשים, גם, לחלוט אינו ממש מלאכה, אפשר לאכול אותו מיד, זו לא בעיה כזו, אבל שוב, יש עם השעות.

אוקיי, עכשיו הלאה, נסיים עד כאן אני חושב.

כ’, מותר ללוש העיסה במי פירות, אין בעיה, למה? כי לא נעשה חמץ, למדנו קודם שמי פירות, מי פירות לא עושה בעיה, זה לא עושה בעיה.

וכן מותר ללוש עיסה במים ושמן, מותר גם לשים מים, שמן, מים, או לכתחילה, רק ביום הראשון אסור, לא בגלל חמץ, אלא בגלל לחם עוני, ורק ביום הראשון צריך את כל הדברים בגלל לחם עוני, משא”כ בשאר הימים מותר לאכול מצה עשירה.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

EN English
📄 Download Transcript PDF Auto Translated 📋 Shiur Overview Summary of Shiur — Rambam Hi…
Auto Translated

📋 Shiur Overview

Summary of Shiur — Rambam Hilchos Chametz U’Matzah, Chapter 5

General Overview of Chapter 5

The chapter has two main parts: (1) which things become chametz, and (2) how to guard against leavening (shemiras hamatzos, kneading, cooking, etc.). Interestingly, the Rambam has already been speaking for a long time about chametz in the previous chapters, but until now he has never defined what chametz actually is. Only now, in Chapter 5, does the definition come.

Halacha 1 — The Five Species of Grain

The Rambam’s words: “What is chametz? The five species of grain: two types of wheat and three types of barley — wheat and spelt, barley and oats and rye.” Kitniyos — rice, millet, beans, lentils and the like — are not chametz. Even if one kneaded rice flour in boiling water and baked it, this is not chametz — this is called sirchon, not chimutz.

Explanation: Only the five species of grain can become chametz. Kitniyos, even when they rise, this is not chimutz but sirchon (spoilage).

Novel points:

– One could argue two things: (a) chametz means only chametz of bread made from grain, (b) perhaps there is a chametz of something else that is not grain. The Gemara rules that no — by kitniyos this is only sirchon, not chimutz.

– What can be matzah — that alone can become chametz. This is a principle that plays a role in the later halachos (as with cooking wheat/flour).

Halacha 2 — Fruit Juice Does Not Leaven

The Rambam’s words: Fruit juice alone, without any water, cannot cause leavening. If it begins to swell, this is sirchon. Fruit juice includes: wine, milk, honey, olive oil, apples, pomegranates, and all other wines, oils, and liquids — everything except water. “As long as no water whatsoever is mixed in” — if even a drop of water is mixed in, it can become chametz.

Explanation: Only water makes chametz. Fruit juice alone — no. But any amount of water in fruit juice makes it capable of becoming chametz.

Novel points:

– The Ra’avad argues with the Rambam on this (mentioned but not elaborated).

Scientific question: In natural fruits (like grape juice) there is also water present — but the natural water in the fruit is called fruit juice, not water. The bit of water that is part of the fruit is not considered “water” regarding chimutz.

– From this there is a stringency in practice: any amount of water — who knows that there isn’t any amount of water! It’s hard to be certain.

– When fruit juice is mixed into dough that already has water, there is a double dynamic: a little fruit juice makes it worse (hastens leavening), a lot of fruit juice makes it better (delays chimutz). This is the explanation of the halacha regarding oil — when there was already water, oil only helps if there’s enough.

Halacha 3 — Cooking Wheat/Flour with Water

The Rambam’s words: Wheat that was cooked in water — complete chametz, when it splits and cracks. Flour that one makes into pancakes (latkes) and cooks — is complete chametz. But it is permitted to cook bread (already baked bread may be cooked), and it is permitted to cook grain/flour in fruit juice. When one has very boiling water and throws in flour, it is permitted from the basic law, because it cooks before it becomes chametz. But the custom is not to do so — a decree lest the water not be boiling well enough.

Explanation: Cooking wheat or flour with water makes chametz (when it splits open). Already baked items may be cooked. With fruit juice one may cook. Boiling water — from the basic law yes, but the custom is not to.

Novel points:

– Does wheat with water become chametz in one second? How fast does chimutz occur with cooking? The Rambam’s language “when it splits and cracks” shows that the sign of chametz is when it swells up — this is the definition of complete chametz by cooking.

– The entire matter of cooking wheat/flour is connected to the principle that only things from which one can make matzah can become chametz. One cannot cook matzah — one can only bake matzah. Therefore cooking wheat/flour with water is so problematic.

Cooking the dough — one may not dip dough into boiling water, lest it come to chimutz. But already baked bread may be cooked, and already cooked things may be baked.

Halacha 4-5 — Karmel (Roasted Kernels) and Mullin Kederos

The Rambam’s words: Karmel that was singed with fire — one does not cook its flour in water, lest it not have been roasted well enough in the fire. Also preparing new pots (new pots that were prepared with kernels) — one does not do on Pesach, even with roasted flour, lest it not have been roasted well.

Explanation: Karmel is flour from already roasted kernels. From the basic law one would be permitted to cook it (because it’s already baked/roasted), but we are concerned that it wasn’t roasted enough. The same with mullin kederos.

Novel points:

– This is a decree — lest it not have been roasted well enough. Even when one thinks it’s already done, we are concerned that it’s not enough.

– The principle is: with all things made with water, the heating makes it worse — it’s harder to be certain that it’s not chametz with kernels than with already finished products.

Halacha Regarding a Cooked Dish in Which Barley/Wheat Was Found

The Rambam’s words: A cooked dish in which barley or wheat was found — if they split open, these are forbidden; if they did not split open, remove them and eat the rest.

Explanation: When one finds kernels in a cooked food — if they split open (nisvak’u), everything is forbidden because it’s a mixture of complete chametz. If not nisvak’u, one removes them and may eat the rest.

Novel points:

The distinction between nisvak’u and not nisvak’u: Nisvak’u is complete chametz from the Torah, and the entire dish is forbidden. Not nisvak’u but cooked — this is only forbidden rabbinically, because it’s one of the levels of “close to splitting.”

– The basis of this rabbinic prohibition is the verse “u’shemartem es hamatzos” — Chazal learn “guard them from all sides of chimutz,” one must guard from all aspects of chimutz.

– Since it’s only rabbinic, therefore when it’s not nisvak’u one can remove the kernels and eat the rest — it doesn’t forbid the entire dish.

Halacha Regarding Se’or (Sourdough/Starter)

The Rambam’s words: Se’or (sourdough) may not be cooked, because it hastens leavening — it becomes chametz very quickly. Whole wheat kernels may be cooked, because they don’t have the problem of se’or.

Explanation: Sourdough is stricter than whole kernels because it becomes chametz faster.

Novel points:

– With whole kernels one can rely on having thrown it immediately into boiling water.

– The sign of se’or: when one places it on a warm spot (the opening of an oven or bakery windows) and it produces a crack (split) — then it is already forbidden, because it’s close to becoming chametz.

Halacha Regarding Custom — Cooking Wheat

The Rambam’s words: The custom is not to cook wheat, even when from the basic law it would be permitted. The custom was “in Shinar (Babylonia/Iraq) and in Eretz HaTzvi (Eretz Yisrael) and in Spain and in the Western lands (Morocco/Maghreb)”.

Novel points:

– In an earlier halacha the custom was only “in Shinar and Spain and all the West,” and here is added Eretz HaTzvi (Eretz Yisrael) — the custom spread.

– The Rambam writes “all of Israel” — the question is asked: does he mean literally all of Israel including Ashkenazim? Or does he mean all Jews who live in those places (Sephardic/Mizrachi communities)? It seems likely that he means all Jews in those regions, not only Sephardim.

Halachos of “U’shemartem Es HaMatzos” — Guarding the Grain from Water

The Rambam’s words: From the verse “u’shemartem es hamatzos” Chazal learn that one must be careful that grain (wheat and the like) should not come into contact with water.

Explanation: One must guard the grain from water so it should not become chametz. Even when it has not yet swelled, there is already a rabbinic concern.

Novel points:

If grain fell into a river — it became soaked with water — one may not keep it (for Pesach). One must sell it to a Jew and tell him to eat it before Pesach. If one sells it to a non-Jew, one must sell only a little, to be certain that he will finish it before Pesach — because the non-Jew can sell it back to a Jew who might eat it on Pesach.

Question: Why must one worry about what the non-Jew does with it? The Jew who buys has a responsibility to know what he’s buying! Answer: One cannot see on the chametz that it became wet — it’s not noticeable. Therefore one must tell him, because he cannot know it himself.

Major Investigation: Two Meanings of “Shemirah”

1. Shemirah from the side of chametz — guarding that it should not become chametz (getting wet and the like). This is a rabbinic stringency that applies to all matzos — not only matzah shel mitzvah. This is implied from the Mishnah and the Rif, where no distinction is mentioned between matzah shel mitzvah and regular matzah.

2. Shemirah for the sake of the mitzvah — actually standing and guarding lishmah, like “matzah shemurah.” This only applies to the kezayis matzah shel mitzvah that one eats at night.

Proof for this distinction: In Sefer HaMitzvos one sees that “shemurah” has nothing to do with guarding from becoming chametz, but rather with lishmah. But in Chapter 8 of the Rambam it states that at night one needs specifically matzah shemurah for the kezayis — implying that there are both matters.

Proof from the Gemara: “Doughs of non-Jews” — one makes marks (signs) and watches them for a final kezayis matzah. This implies that there is a matter of lishmah, not only of chametz.

Conclusion: The shemirah from the side of chametz (that it should not get wet) is only lechatchilah, bedieved it’s not me’akev. The shemirah for the sake of the mitzvah is specifically for matzah shel mitzvah. The simple custom is that one only watches the matzah shel mitzvah lishmah, not all matzos. But the Rambam here implies that one must watch all matzos from the side of chametz. [Note that this needs to be clarified further, as the Maggid Mishneh says.]

Halachos of Kneading — How to Knead Matzos

The Rambam’s words: Not in the sun and not in water heated by the sun, but rather in water that rested overnight. And one should not knead with hot water.

Explanation: One does not bake matzos with hot water — not water heated by fire and not water heated by the sun. One uses only water that rested overnight.

Novel points:

“Hot water” — what is the measure? “Hot water” doesn’t mean just warm, but actually hot — yad soledes bo. This is the measure of “hot” in this context.

“Water heated by the sun” — hot from the sun, not from fire. The distinction between water heated by the sun and water heated by fire is also known in the laws of Shabbos.

Halacha: Not Kneading Under the Sun

The Rambam’s words: And not under the sun in the open — one should not knead under the sun.

Novel points:

Why not under the sun? Not because of moisture, but because of heat. The principle is “a cloudy day is entirely sun” — even a cloudy day has sun, because the clouds spread the sun’s heat evenly. But under the sun in the open the heat is too strong.

Halacha: Not Leaving the Dough Alone

The Rambam’s words: And do not leave the dough until you return to work it — you should not leave the dough alone.

Explanation: One may not go away from the dough.

Novel points:

If one woman is both the kneader and the baker: She needs two vessels with water — one “to remove with it” (to remove bits of dough from the hands so they won’t become sticky), and a second vessel of cold water.

Why two vessels? Because her hands become warm from proximity to the fire/oven, and the water in the vessel near the fire also becomes hot. Therefore one needs a separate vessel of cold water to cool the hands, and a second vessel for the removal (taking off dough).

Halacha: Shiur Challah — Not Making a Large Dough

The Rambam’s words: One should not make more than the measure of challah — in thirds and quarters and fifths.

Explanation: He brings the measure of challah because he said earlier one should not make a large dough (lest it become chametz), therefore one needs to know what the measure is.

Novel points:

– The Rosh brings that “on Pesach a large dough lest it become chametz” — on Pesach one doesn’t make a large dough. This also comes from “u’shemartem es hamatzos.”

Halacha: As Long as One Works with the Dough — There Is No Chimutz

The Rambam’s words: As long as a person works with the dough, even all day, there is no chimutz in it. If he raised his hand and left it, and it remained in the dough until one hears a sound when a person strikes it with his hand — this is chametz. If it remained the time of walking a mil — they are obligated.

Explanation: As long as one kneads/works with the dough, it doesn’t become chametz. If one stopped and the dough makes a resonant sound when one strikes it — it’s chametz. If one waited the time of walking a mil — obligated.

Novel points:

The sound: It doesn’t mean just any knock, but a resonant sound — like a hollow-sounding strike, which shows that the dough has swelled inside.

“The time of walking a mil” — this is the measure for chimutz.

If there were two doughs — two doughs that one stopped working with at the same time, one makes a sound and the second doesn’t — both are not complete chametz, but it’s a doubt. [Note that this is an intermediate level — not from the Torah and not rabbinic.]

Halacha: Not Making Shapes in Matzos

The Rambam’s words: One may not make shapes and designs in matzos, because it takes time and one can come to chimutz.

Explanation: “Shapes” means forms (not pictures), a pattern in the dough.

Novel points:

– This is only while making the dough (kneading). Afterwards (after baking) one may.

– Even with a mold (with a stamp/form) one may not.

Halacha: Mursan (Porridge)

The Rambam’s words: Mursan — one may not make it because it can become chametz. But scalding and placing before him — one may put it in hot water.

Explanation: Mursan (porridge/gruel) has a concern of chimutz, but scalding (putting in hot water) avoids this.

Novel points:

Rav Auerbach says that the leniency of scalding is a “brief leniency” — it was simply a leniency, but Rav Auerbach himself doesn’t conduct himself this way. Why? Because one must enter into the same decree that was learned earlier (that one is stringent even with scalding).

Perhaps it’s different because here we’re speaking of “raw material” (raw material, not a finished dough).

Halacha: Kneading Mursan

The Rambam’s words: One may knead mursan — immediately (eat it right away), or one gives it to someone who stands ready and eats it immediately, it should not be the time of eating a nevelah. And as long as they are being worked with — as long as one is working with it.

Explanation: Mursan may be kneaded only if one eats it immediately or gives it immediately to someone who eats it. One may not let it sit.

Novel points:

– If any remains, one must pour it out in a garden, and one must make sure that no pieces remain that could become chametz.

As long as one works with it — as long as one works with the dough (one kneads/moves it), it doesn’t become chametz.

Halacha 20 — Kneading with Fruit Juice, with Water and Oil

The Rambam’s words: It is permitted to knead the board in a bowl… and likewise it is permitted to knead dough with water and oil.

Explanation: One may knead dough with fruit juice in a bowl, because fruit juice doesn’t make chametz. Also one may knead dough with water and oil.

Novel points:

1. Fruit juice doesn’t make chametz — the basis for why one may knead with fruit juice is because fruit juice alone (without water) doesn’t cause chimutz, as already learned in Halacha 2.

2. Lechatchilah with oil — but not the first day — the Rambam permits kneading with water and oil, but on the first day of Pesach one may not. The reason is not because of chametz, but because of the law of lechem oni — the matzah of the first night must be “lechem oni” (poor man’s bread), and if one adds oil or other things it becomes “matzah ashirah” (rich matzah), which doesn’t fulfill the obligation of matzah on the first night.

3. Distinction between the first day and the remaining days — only the first day (night) does the law of lechem oni apply, because that’s when one fulfills the obligation of eating matzah. The remaining days of Pesach, when one eats matzah voluntarily (not an obligation), one may eat matzah ashirah — matzah kneaded with oil, fruit juice, etc.

Points Regarding Merusach (Dough-Paste) and Chimutz

Explanation: There was a discussion about kneading a “dough paste” — a merusach (a cooked dough). The question is how one may knead it, because merusach is made from dough that can become chametz.

Novel points:

1. Merusach — how may one knead it? — The answer is that one must do it immediately, or someone stands by and makes it immediately for eating, and one must be careful that it should not remain the measure of chimutz.

2. Distinction between different activities — certain things like scalding (cooking in water) or baking in an oven are permitted because it becomes immediately ready and one can eat it right away — it’s not such a problem of chimutz because the process goes quickly. But other processes that take more time (like preparing for the oven) are problematic because it takes enough time that the dough can become chametz.


📝 Full Transcript

Rambam Laws of Chametz and Matzah, Chapter 5 — What is Chametz

Introduction to Chapter 5

Okay, now we’re beginning Chapter 5. What does Chapter 5 discuss? The laws of… We’re actually going directly to the laws of chametz on Pesach, as he has a chapter here at the beginning, chametz and kashering vessels. Which things become chametz? And the second part of this chapter is how to kasher vessels.

I don’t know clearly, I need to better understand the logic of this chapter with the other chapters. First of all, it could be this is somewhat of an introduction to matzah. The prohibition of chametz on Pesach, which things does one transgress on? Right? What types of things can become chametz? Right? Only the five species of grain. The thing that can be matzah, that can become chametz.

I learned, this is very interesting, we’ve been talking the whole time about chametz, and no one has yet said what chametz is. What is chametz at all? It doesn’t say “chametz is forbidden,” and what is it? Not a single word appears until today, until this chapter, what the definition of chametz is at all. True? Chametz, chametz, chametz. What is chametz? We don’t know. Okay, now we’re going to learn a bit about what chametz is, okay?

Law 1 — The Five Species of Grain

“What is chametz? The five species of grain.” So it says in this chapter. “What is chametz? The five species of grain.” What are the five species of grain? “Two types of wheat and three types of barley.” Wheat and spelt are types of wheat, barley and oats and rye are types of barley. Spelt is… what do people say today? He doesn’t bring the details. Anyway, yes, these are the five species of grain.

Therefore, all types of legumes, such as rice and millet and sesame and lentils and the like, are not chametz. Even if one kneaded rice flour itself in boiling water and baked it with a cover in an oven, as the Gemara says, this is not called chametz, this is called sirchon (rotting). Is there anyone who is arrogant? Here there isn’t an arrogant person, here there is only sirchon arrogance. And the point is, yes, these things are not grain.

I would say two other things, because you could say one thing that chametz means chametz of bread of grain, and perhaps there is chametz of something else that is not bread. But no, the Gemara says no, this is not chametz, this is sirchon.

I remember you learned a lot about this recently, I remember I asked you what the science of this is, what you’re talking about, you spoke very strongly about this the last few years.

Okay, I didn’t… I didn’t get to read it. I got to skim it. I didn’t put it away somewhere for sure. Shh… bitul Torah (neglect of Torah study).

Hello? Yes, how are you? With God’s help, yes. I told you, I put it away here. Avraham? Yes. Okay.

Law 2 — Fruit Juices Do Not Cause Leavening

The second law is, what makes chametz? Only water. If there is only fruit juice and there is no water at all? Never in your life.

Another thing, in short, the first thing is the five species that become chametz, right? Species of grain, Mishnah Berurah, species of grain that leaven. Okay.

Now, the next law is: water. The type of water that leavens, right? Which liquids are needed, which things make chametz? Okay. We already know now that chametz is flour with water. The question is which flour? It must specifically be the five species of grain. And which water? Specifically water.

Fruit juice? If one doesn’t put any water at all, even a drop of water, it cannot become chametz for an entire day. And if it begins to swell, it becomes putrid, like with hides. On this the Ra’avad disagrees.

Let’s see, let’s see, let’s take the Ra’avad. Let’s rely on the Geonim again, take the Ra’avad. And take just the Ra’avad. Right? Right?

And what does fruit juice mean? It doesn’t mean literally fruit, rather it means… no, including wine and milk, honey and olive oil… and fruit juice, apples and pomegranates and all similar wines and oils and liquids… In short, fruit juice means everything other than water. Everything except water. As long as no water is mixed in at all, if water is mixed in at all, any amount, it becomes chametz. But as long as it’s only fruit juice, it doesn’t help to become chametz.

Yes. Very good.

Discussion: The Scientific Problem with Fruit Juice

Next law. From this there is a stringency, because any amount of water, who knows if there’s any amount of water. It’s a bit weird, because in… It’s biological, chemical, it doesn’t make sense, because in grape juice there’s also a bit of water, but that’s natural, it’s part of the fruit.

Listen, but this needs to be understood. The question is scientifically. Scientifically one needs to know when it begins scientifically to become putrid or not. I’m saying, if one goes with the halachah, that the bit of water that’s in the orange is not called water, it’s called fruit juice.

No, I’m saying that if one sees it’s swollen, the Rambam says that’s a definition, that’s called sirchon.

Right.

The Dynamic of Fruit Juice with Water

Two things we’re making at the end: one is the fruit juice, but only flour with water together can become real chametz. All other things are fake chametz. All that’s missing is a drop of water.

Law 3 — Cooking Wheat and Flour with Water

In water, wheat with water, one may not cook wheat, but one may bake it, not cook it. And not flour. When one makes wheat with water it becomes rifot, whatever that is. Whole wheat, in short, it’s some kind of bulgur, I don’t know what. So it’s a type of food, it’s certainly swollen wheat. That goes into the… cooked swollen. Or flour that one makes levivot, which is certainly latkes.

“And if one cooks them, it is complete chametz, if it cracks and splits.” Ah, it’s still chametz. So that’s an interesting thing. Seemingly, chametz is wheat. No, it swells, it cracks, yes? It becomes like a crack with water, and then it’s complete chametz. Okay?

Okay. Another thing, “one may not roast,” yes? What else may one not do? “One may not roast dough, lest it come to matzah. But one may cook bread,” which is when one makes… By the way, all these things, what does chametz mean? Does it become chametz immediately? Perhaps it needs to take eighteen minutes? The wheat that one makes, does it become chametz in one moment? But one cannot make matzah. Just as other things one can make matzah. One cannot cook matzah, but one can bake matzah. Yes? Why? Because it cracks and splits. One sees that it’s talking about what one makes matzah from.

“One may not roast dough,” but when it’s already cooked one may bake it, and when it’s already baked one may cook the bread or the flour.

Boiling Water Vigorously

Why is the law… Okay, for this there is the matter of boiling water vigorously. If one had very hot water and then threw in the flour, it’s permitted, because then it actually cooks before it becomes chametz. But the custom is not to do this, a decree lest the water not boil well enough, they made a custom, a decree not to do this thing.

I don’t know, one needs to understand how this should work, does the wheat flour become chametz immediately in one second? The wheat that one puts in water… Once a bit of water helps the fruit juice to leaven even better, the dough to rise. It seems that yes, this is a law, one cannot cook wheat things. One can only cook it, understand? This is another problem that you brought. What’s the proof today that fruit juice cannot leaven, okay, we don’t have.

Cooking in Fruit Juice

Okay, now. “It’s permitted to cook the grain or flour in fruit juice.” In fruit juice one may, because fruit juice doesn’t leaven. So in short, let’s see, until now we’ve learned about cooking. Now, law 3 was about cooking. Cooking wheat, cooking flour, right? Cooking wheat, for some reason is worse in some way, because there’s a concept that one can make matzah from it, right? And therefore there’s only one way that’s permitted, which is called boiling water vigorously, and on that too they overcame with a decree, so basically in no case. Okay.

Now, the same thing is also fried foods. “And all foods fried in oil are permitted, lest it spread in the mitzvot.” So what was the previous one talking about with oil? Ah, he already spoke about cooked with water. If it’s cooked with water, there’s what to spread to make with oil. Just as there was already water, I can understand. And put in a bit of fruit juice, makes it worse. Put in a lot of fruit juice, makes it better. This is the explanation mentioned, the explanation mentioned.

Laws 4-5 — Roasted Grain and Seasoning Pots

Okay, sections 4 and 5, “Roasted grain that is roasted by fire and ground, one may not cook its flour in water, lest it not be roasted well by fire, and the Ra’avad forbids even to strengthen wine with it, and many are stringent not to cook them.” Yes? This means what? Basically this is just baked flour, baked, it’s flour from baked roasted grain. Roasted grain means we spoke about it. And what’s missing is, why shouldn’t one be able to cook it? It’s already baked. What then? It can’t become chametz, it’s already cooked, it’s already beautified, whatever that is. But one may not, why? Because we’re concerned that it wasn’t done well enough. Therefore, we’ll see it later.

The second thing, “When one seasons new pots, one may not cook matzah in them, lest it return and become chametz, and for roasted flour he forbids lest it not be roasted well and become chametz.” Seasoning pots, this is a process that one used to do with pots, one had to prepare them, for what? With new pots one used to, ah, one used to fill them with stalks, with kernels, so that the pot would be good, or something like that. Therefore one doesn’t do this on Pesach. Yes, even if it’s with roasted flour, or something like that, although we learned seemingly one should be permitted, no, the same concern, lest it not be roasted well. Therefore one shouldn’t do it with matzah flour, with matzah flour. Right? This is a decree, another new decree.

Okay, another thing. This is all things, again, connected with the fact that here sometimes it gets worse, right? About what one makes with water, all these processes somehow make it worse. It’s somewhat harder to be careful about chametz with kernels than with the contact. One is also concerned, that one doesn’t know what the measure is.

Law 6 — Kneading Barley in Water

Okay, now further, “It’s permitted to cook them,” we learned, ah, wheat, permitted to knead, anyway, something was skipped. “One may not knead rice in water on Pesach, because we’re concerned lest it leaven quickly.” Wait, so kneading means what? Mixing? Mixing with hot water. And soaking is plain smeared with water. One may not do it before it’s soft. One may not do it, because this way it can immediately become chametz.

Therefore, “If one kneads, if most of the crumbs are placed on the opening of the oven or on the windows of the baker, it’s forbidden, and if not it’s permitted.” The Tur says, the Rosh says so, so there’s a level of sourdough, that when one puts it on a slightly warm pot, it already gives a place, a crack, then it’s already forbidden, because it’s already close to leavening.

The dough, when one made it a full dough, and flour, can already become chametz. Not flour, we’re not talking about flour, we’re talking about wheat. Wheat, wheat. Wheat one makes, wheat can very quickly become wheat, one may. This means sourdough, we learned, one may not, but wheat, yes, dough. Sourdough one may not, but wheat, why may one not sourdough? Because it will be why? Because it will leaven quickly, it will become leavened.

But the Rosh says, the wheat doesn’t have the problem of sourdough, because one may, and one can attribute that one did it immediately, immediately forbidden, that one may immediately. But the custom is not so, it’s a greater stringency.

Law 7 — Custom Regarding Kneading Wheat

Previously the custom was only “in Shinar and in Spain and in all the West,” and here the custom is “in Shinar and in the Land of the Deer and in Spain and in the Western Land.” The same, Spain, West. Shinar means Babylonia, yes, Iraq. Spain means Spain. The Western Land means Morocco, and the Maghreb, right? So something here is already a custom in the Land of Israel too. In short, the custom was already all of Israel.

All of Israel, who is all of Israel? Sephardim. Haven’t we Ashkenazim heard from them? What? No, perhaps he doesn’t mean that. Perhaps he means all of Israel, all Jews who live in these places. It doesn’t mean only Polish Jews in these places, no, all Jews.

Law 8 — A Dish with Cracked Wheat

Okay, a dish. Let’s go further. “A dish that was cooked, and barley and wheat were found in it. If they cracked, it is chametz, and if not it was cooked, we ask about it.”

Ah, now I caught a new thing. What are we talking about here? We’re talking that it’s not cracked, it’s only a concern of leavening. No, it could be that it does leaven. No, here we’re talking about what is not yet cracked. Not yet cracked. We’re talking about a different thing. When it became cracked, it’s complete chametz. When it’s not even one of the levels of close to cracking, then it’s only rabbinic.

“And You Shall Guard the Matzot” — Caution from All Sides of Leavening

And what is the rabbinic built on? It’s a verse that says “and you shall guard the matzot,” and we learn, caution with matzot, “guard it from all sides of leavening,” that one should stand very far away.

When if it’s cracked, it’s forbidden in the entire mixture until after the nullification of chametz. If it’s not cracked, one can remove it and eat the rest, because everything we’ve spoken about until now is only rabbinic.

Law 8 (Continued) — A Dish in Which Barley or Wheat Was Found

“A dish that was cooked, and barley or wheat were found in it — if they cracked, the entire dish is forbidden. And if they didn’t crack, one removes them and burns them and eats the rest of the dish.”

One found a bit… one found barley or wheat in a dish. If they cracked, these are forbidden. If they didn’t crack, remove it and eat the rest.

Innovation: The Distinction Between Cracked and Not Cracked

Ah, now we caught a new thing. When does one say it’s a concern of leavening? No, it’s not that it does leaven. What are we talking about here? It’s rabbinic. No, here we’re talking about what is not cracked. Cracked is righteous, he’s talking about the other things. When it became cracked, it’s complete chametz. When it’s cooked, it became one of the levels of close to cracking, then it’s only rabbinic.

And what is the rabbinic built on? It’s a verse that says “and you shall guard the matzot,” and our Sages teach us, “guard them from all sides of leavening.” This means, one must stand very far from the sides of leavening.

So they learned thus: if it’s cracked, it’s forbidden, and the entire dish is forbidden because it’s a mixture of chametz. If it’s not cracked, one can remove it and eat the rest, because everything we’ve learned until now is only rabbinic.

Law 9: Guarding the Matzot — Protecting the Grain from Water

And from this the Sages said, since the verse says “and you shall guard the matzot,” we learn from this another important thing, that what? That a Jew must be careful… The Sages said that a Jew must be careful with chametz on Pesach, the grain, the wheat or further what one will make matzah from, that it shouldn’t come to water, even if it’s not a measure, there’s a concern.

Since there’s a concern that it can become chametz when it swells, and the Sages said that even in softness it’s not yet swollen, it’s already also forbidden because of concern, therefore one must be careful that it shouldn’t come to any water.

Law: Grain That Sank in a River — Selling Before Pesach

What if it fell into a river? Well, it got soaked, it came to water. Not that one may not eat it, but one may not fulfill the mitzvah with it. One must sell it to a Jew and tell him that he should eat it before Pesach, because it’s chametz.

If one sells it to a non-Jew, one must sell only a bit, to be sure that he will finish it before Pesach, because not that the non-Jew should sell it to a Jew, and the Jew might eat it on Pesach.

Discussion: Why Should One Worry About What the Non-Jew Does?

Speaker 1: So here one is establishing the law more or less in the laws of guarding the matzot, right? Why shouldn’t one say that the Jew has a responsibility in what he buys on Pesach?

Speaker 2: How does a Jew know? Because every Jew knows everything he buys, and he buys flour in the middle of Pesach, he doesn’t need to ask what it is. Why should the first person worry? He gave it to a non-Jew.

Speaker 1: But here we’re talking about he’s buying before Pesach.

Speaker 2: Again, what are you asking? Say clearly what you’re asking, because I don’t know. What’s the question?

Speaker 1: Again, when you have flour, no, this is a thing that one cannot, one doesn’t buy first and doesn’t ask afterward, because what will he tell me afterward? It doesn’t say that one buys it and asks afterward. One must be careful. But here we’re talking about something else, here we’re saying that if you’re not careful, because you’re not careful, because you didn’t see, yes, so what?

Speaker 2: One cannot see on this chametz, on these things that it became wet.

Speaker 1: Aha. You must tell him.

Speaker 2: How will he know? You say that one must inquire, very good. One must inquire, you have to tell him. That’s the problem. I don’t know if the Rambam holds that one must inquire, that’s still a question. Perhaps he’s simply talking about something else. That’s still a question. We’ll talk about this soon.

Investigation: Two Meanings of “Shemira”

Speaker 1: Why does he say that one must be careful (nizhar)?

Speaker 2: No, but he does say, one must watch, one must make sure from when it is…

Speaker 1: Aha. It says here. The Mishna actually speaks about this, he says that the shemira (guarding) appears in the Mishna, and from the shemira he brings a proof, and from this it emerges that one must watch it. And it’s not mentioned in the Rif or anywhere else, no distinction regarding which matza, that all matzos, matza shel mitzva or so on, it’s implied that all matzos must be guarded.

But we do see in Sefer HaMitzvos, we see that the guarding has nothing to do with the mitzvos matza of leil shemurim, because you see what our matzos matza shemura is not that the matza shouldn’t become chametz, as if it could become chametz. So it’s implied here.

But in practice, in the Rambam himself in Chapter 8 it says that at night one doesn’t have matza shemura except for a kezayis that one must eat. So it’s implied that it does have something to do with… that there are both things. Because here he’s not talking about all matzos, here he’s talking about… it says explicitly in the Gemara, the doughs of non-Jews, and one makes circles, and one watches them for a kezayis matza acharona. So it’s implied that there is indeed a concept of lishma, it’s a concept of matza, not a concept of chametz.

Here there’s another halacha which says that one must watch it because of chametz, but it appears that it’s only lechatchila. Bedi’eved it’s not me’akev. And therefore bedi’eved it’s implied that we say that we don’t make the simple custom knowledge, we don’t make the custom is knowledge that one watches only the matza shel mitzva, one doesn’t watch all matzos.

But in the Rambam it’s implied here yes that one must watch all matzos. But perhaps it means, perhaps the custom that says here “watching” doesn’t mean standing and watching and knowing. It means that if it became wet, although becoming wet itself isn’t a proof, one must check if it’s swollen (nitpacha). About this the stringency says that it’s forbidden to use such matzos where there’s a concern.

Speaker 2: You know that it became wet. You know that it became wet.

Speaker 1: Aha. You know that it became wet. You can ask him. Right?

Speaker 2: Right. Stringencies of the Rabbis (chumros d’Rabanan).

Speaker 1: Stringencies of the Rabbis, exactly. But the thing is the truth, this is more a stringency of everyone. But the second thing, just actually standing and guarding and watching for the sake of the mitzva and the whole thing, that one should only do for the matzos shemira according to the mitzva. So it’s implied. I haven’t seen that one should strongly rely on this, one needs to become clearer, but so it still emerges from what the Maggid Mishna… what the Maggid Mishna. Okay.

Halacha 10: Grain Upon Which a Leak Fell

Now, more laws about water falling on… the further things. Just as the way how it became matzos, like the story with Rabbi Akiva of a drop after a drop, and there’s a case once there’s leavening (chimuts). But when it stops, there’s no connection simply. As long as it drips, it doesn’t become absorbed. Why? Because dripping is something that prevents the leavening. Yes, so we also saw regarding baking matzos, right? Kol zman she’adam oseik, one kneads it. As long as one kneads it, there’s no leavening. They are always separate pieces of dough.

Halacha 11: Laws of Kneading — With What Kind of Water

Yes, one language, on Pesach a large dough lest it become leavened (shema tachmeitz). On Pesach one doesn’t make a large dough, lest it become leavened. This is a halacha that the Rosh brings.

One language, not in the sun and not in heat. Like water is… as brought, and to knead in dough at all, erev Pesach. Another… a night. A night. A night. I don’t know what the Rosh brings, that one shouldn’t make a large dough. The shemira isn’t the stringencies, because all the stringencies of Pesach come from one place, u’shemartem es hamatzos. Well, what must one guard? Until Pesach, that no water should come. All these things, one must guard the matzos. But the one language is a… is a shema tachmeitz.

Speaker 2: Okay. No, on Pesach, shema tachmeitz, that it will remain with chametz on Pesach.

Speaker 1: But it’s like… okay… it’s called guarded from chametz.

Speaker 2: One language, not in the sun… okay. What this itself means guarding of matzos, that one makes matzos on Pesach.

Speaker 1: Um… one language, not in the sun and not in heat.

Speaker 2: Okay. Don’t use hot water, or chamei chama, very hot water.

Speaker 1: What does chamei chama mean? Very hot?

Speaker 2: Heat from the sun.

Speaker 1: Ah, not sun that was heated in fire. Even regarding the laws of Shabbos, where you have a distinction.

Speaker 2: Rather with water that rested overnight (mayim shelanu), our water, overnight water.

Speaker 1: Overnight water is good, but the overnight water. Okay.

And Not to Knead with Warm Water

And not to knead with warm water (chamim), with warm water, warm water. But chamim doesn’t mean warm, chamim means boiling, actually, like mayim chamim, no? It means actually hot apparently. What’s the measure? That the hand recoils from it (yad soledet bo). Apparently hot, that the hand recoils from it, that’s what it’s called. Okay.

And Not Under the Sun in the Open

Now further, and not under the sun in the open (tachas hashemesh begallui), also one shouldn’t bake the matzos, and just as we say not to put in hot water, one shouldn’t sit under the sun and knead. The kneading we’re talking about now, the kneading is the main part of the great work. And not under the sun in the open, because there’s humidity?

No, because we learned yom me’unan kullo shemesh, when there’s no… that is, a day that’s a normal day, there are clouds, the sun isn’t so strong. Perhaps the clouds somehow spread over the sun in the wind. The fact is that a yom me’unan is all even, yes? That’s clear. Apparently there’s no sun at all, but the Gemara simply says that everything yes there is sun.

Halacha 12: And Don’t Leave the Dough

Even and don’t leave the dough until you return to arrange. Don’t leave the dough alone. Another thing, okay, and what will be left. Okay, if she is the same woman is the kneader and the baker, yes, she needs water, she also goes to bring it to the fire, to the oven, whatever she bakes, one needs two waters, one to pluck with (mekatepes bo), what does mekatepes bo mean?

Perhaps when one makes the dough one needs to make it a bit wet so it won’t become sticky or something like that? Makes sense? To pull off. Yes, one takes pieces, one makes small matzos, mekatepes bo means to take off the pieces. Ah, again, it’s simple that the hands shouldn’t become sticky.

And a second vessel of cold water in her hand (tzonenim beyadah), why does one need two? I don’t understand. Ah, because her hands become warm from the fire. If she’s close to the fire, the water will become hot, and it will become boiling and it will sour. One must first cool the hands, and later with another bowl take for the plucking of the dough. Right? That’s apparently what it says here. Okay. But one doesn’t need to know the halacha, it’s not relevant, it’s all just precautions.

The Measure of Challah

The three laws, the previous law about hot water, is interesting so it goes with the measure of challah, triangular and square and pentagonal. I’m giving you an Eitz HaBen, you should know, because he said one shouldn’t make more than the measure of challah, you need to know what the measure of challah is.

Halacha 13: As Long as One Works — There’s No Leavening

Another halacha, as long as one works (kol zman she’adam oseik), even all day there isn’t, if he lifted his hand and left it, and it remained in the dough until it makes a sound when a person strikes it with his hand, before we know, it’s enough that one gives a knock, it makes such a noise, not such a sound, it’s like resonant, one hears a sound and not a… it’s so, if it remained the time of walking a mil, and so with plowing and with fire, nothing but it expanded, and it remained the time of walking a mil, they’re obligated. It’s still not actual, again, this isn’t from the Torah and not from the Rabbis.

Halacha 14: There Were Two Doughs

There were two doughs (hayu shtei isos), there were two doughs that were lifted at the same time, and one has a sound and the second doesn’t have a sound, we know that both didn’t become leavened, but we don’t see that it’s… but we don’t see that it’s… it’s a doubt, and it’s not complete chametz.

Halacha 15: Don’t Make Decorated Cakes

Another halacha that one may not do, again, it’s a precaution, not to make any shapes and designs, because it takes time and one can come to leavening. Shapes and designs means something shaped, not pictures, yes? Some form, some shape, one may not. Many shapes they were concerned, once he makes the dough, but afterwards one may, afterwards one can, as long as one doesn’t do even with a mold. Yes, that we spoke about earlier, that one may not.

If it’s on and it gathers in at once, it becomes chametz. They must pour it so that it will spread in the water. Okay.

Halacha 17: Mursan — Bran

Another thing that one may not do, another similar thing that can become leavened, mursan, another concern, already further, concerns, going into concerns. What is mursan? It’s barley, right? Mursan is basically kernels of something. One may not make it, because it can become leavened. But one may soak and place before him, that one may do.

But didn’t we learn that one puts in hot water it doesn’t become chametz, but the custom is, Rav Auerbach says that it was simply a temporary permit, the permit isn’t just Rav Auerbach, Rav Auerbach doesn’t conduct himself to do it, why? Then one must go into the same decree that we learned earlier. What’s different? Here we’re talking about a complete condition, perhaps it’s different.

Halacha 18: Kneading Mursan

Further, one may knead a complete condition, mursan. Ah, mursan, it makes it a dough, how may one knead it? Immediately. Or one gives to someone standing before them and he makes himself to eat, he shouldn’t be the time of eating a neveilah. And as long as they’re being picked at, one who stirs it. One only looks to eat, one must pour it out and give.

The Law of Kneading Dough with Fruit Juice and Oil

Speaker 1:

Most people don’t conduct themselves to do it, why? Perhaps immediately a maniac, for the same decree that was learned earlier. Apparently it’s the same decree, what’s different? Here we’re talking about a complete dough, perhaps it’s different.

Further, may one knead a complete dough boiling? Ah, boiling is made from a dough, how may one knead it? Immediately. Or one gives it to someone standing before them and he makes himself eat, and it shouldn’t be enough time to leaven, as long as they’re picking at it until it leavens, someone does it. One looks to eat, one must pour it out in the garden, and one must be able to be meticulous that there shouldn’t be any pieces that remain and become chametz.

It’s the boiling that one makes in order to make like also the piece of boiling thing, one also may not do, one may not do before it goes to the system, it takes enough time that it becomes chametz. But sitting and grinding yes, the same thing, the mill or the grindstones, that was spoken about earlier, the cups that one wants to make, and also the oven that one wants to put kernels with the charoses, and one wants to put the oven on to immediately burn, why? Because it’s work. And also to scald what one wants to put, also, scalding isn’t exactly work, one can eat it immediately, it’s not such a problem, but again, there is with the hours.

Okay, now further, we’ll finish until here I guess.

20, it’s permitted to knead the dough in a bowl, it’s not a problem, why? Because it doesn’t become chametz, we learned earlier that fruit juice, fruit juice doesn’t make a problem, that doesn’t make a problem.

And so it’s permitted to knead dough with water and oil, one may also put water, oil, water, or lechatchila, only the first day one may not, not because of chametz, but because of lechem oni, and only the first day one needs all things because of lechem oni, as opposed to the other days one may eat matza.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

2 הלכות חמץ ומצה פרק ה - הלכה כא - כו - הגעלת כלי חמץ
🎧 שמיעה / Listen

דער שיעור לערנט הלכות הגעלת כלים לפסח פון רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק י'. ס'ווערט באהאנדלט די חילוקים צווישן כלי חרס און כלי מתכות, ווען מ'דארף מאכן הגעלה און ווען נישט, און ספעציעלע דינים פון בית השאור, חרוסת, און ביב של חרס. ס'ווערט אויך דיסקוטירט די יסודות פון בליעות און פליטה, און די פראקטישע שאלות וויאזוי מ'מאכט הגעלה בכלי ראשון און כלי שני.

📄 תמלולים / Transcripts
YI אידיש
סיכום השיעור 📋 סיכום פון דער שיעור: הלכות חמץ ומצה פרק ה' — הלכות כלים איבערבליק או…

סיכום השיעור 📋

סיכום פון דער שיעור: הלכות חמץ ומצה פרק ה' — הלכות כלים

איבערבליק און סטרוקטור

דער שיעור באהאנדלט הלכות חמץ ומצה פון בערך הלכה ה' פון פרק ה', אנהייבנדיג פון דף ק'. דער אפשניט רעדט וועגן כלים וואס מען האט גענוצט מיט חמץ — ווי מאכט מען זיי כשר פאר פסח, און וועלכע כלים קען מען בכלל נישט מכשיר זיין.

סטרוקטור פון דעם פרק: דער פרק האט ביז איצט געהאנדלט מיט: (א) וועלכע מיני דגן ווערן חמץ, (ב) וויאזוי ווערט עס חמץ, (ג) ושמרתם את המצות — שמירה אז מצה זאל נישט ווערן חמץ, (ד) הלכות באקן מצות, (ה) מצה עשירה (מי פירות). דער נייער אפשניט וועגן כלים איז א המשך פון דעם ענין פון שמירה — מען מוז אויך אכטונג געבן אז די כלים זאלן נישט מאכן א תערובת חמץ.

פארוואס שטייען הלכות כלים דא און נישט אין הלכות מאכלות אסורות? דער רמב"ם האט הלכות הגעלת כלים אין הלכות מאכלות אסורות פרק י"ז (כבולעו כך פולטו, טבילת כלים, גיעולי כלי מדין). דער חילוק: דארט רעדט מען וועגן דעם כללי'דיגן דין פון הגעלה ביי כל מאכלות אסורות; דא רעדט מען ספעציפיש וועגן חמץ-כלים, וואו עס זענען דא זאכן וואס זענען אנדערש ווי אלע מאכלות אסורות. דאס איז דער יסוד פון דעם אפשניט.

---

הלכה א — כלי חרס שנשתמש בו חמץ בצונן

דברי הרמב"ם

"כל כלי חרס שנשתמש בהן חמץ בצונן — משתמשין בהן מצה בצונן. חוץ מכלי שמניחין בו את השאור, או כלים שמניחין בו חרוסת, שהן חריפין, ומושכין חמיצן קשה."

פשט

א כלי חרס וואס מען האט גענוצט מיט חמץ נאר בצונן (קאלט), מעג מען נוצן אויף פסח פאר מצה בצונן. אבער כלים וואס מען לייגט אריין שאור (זויערטייג) אדער חרוסת (שארפע/זויערע זאכן) — די טאר מען בכלל נישט נוצן אויף פסח.

חידושים און הסברות

1) מקור אין גמרא — דריי הלכות פון דריי אמוראים (פסחים ל:):

דער רמב"ם בויט דריי הלכות אויף דריי שטעלן אין גמרא:

- הלכה 1 — בית השאור: פון שמואל'ס הלכה — „כל הכלים המשתמשין בהן חמץ בצונן משתמשין בהן מצה חוץ מבית השאור הואיל וחמיצתו קשה."

- הלכה 2 — בית חרוסת: פון רב אשי — „בית חרוסת נמי כבית השאור דמיא הואיל ואגב דמלחא דחריפא."

- הלכה 3 — כלי שנשתמש בו חומץ: פון רבא.

אלע דריי זענען געבויט אויף דער זעלבער יסוד.

2) פארשטאנד פון "חמיצן קשה":

"חמיצן קשה" מיינט נישט אז עס האט שטארקער איינגעזויגן (בליעה), נאר אז שאור און חרוסת זענען זויערע/שארפע זאכן, וואס כאפן זיך שטארקער איין אין דעם כלי — זיי זענען "שווערע חמץ-מאכערס". דאס איז פאראלעל צו דעם באקאנטן כלל אז א דבר חריף (שארפע זאך) איז מער מבליע. דער לשון הגמרא איז "הואיל ואיז בה קיוהא" — בולעת, בצונן נמי חמצן — א שארפע זאך, אפילו קאלט, רעכנט זיך ווי א הייסע זאך וואס ווערט בולע.

3) וואס איז א "בית השאור":

דער מגיד משנה ברענגט אז א בית השאור איז דער כלי וואו מען לייגט אריין דעם שאור (דער זויערטייג), און דער טייג ליגט דארט א לאנגע צייט ביז עס גייט אויף. דער כלי וואס מען קנעט דעם טייג איז נישט דאס זעלבע — דער טייג ליגט דארט נישט לאנג. אבער דער כלי פון בית השאור האט שטענדיג שאור אינעם — יעדע מאל ווען מען מאכט א חלה, לייגט מען נאך אריין, און עס בלייבט א שטענדיגער בליעה. רבינו יונה ברענגט אז ווייל עס ליגט דארט אסאך מאל מיט טייג און שאור, איז דאס א גוטער סימן פאר חמץ'דיגע כלים.

4) חרוסת — וואס מיינט עס:

דאס מיינט נישט די חרוסת פון פסח (וואס איז פסח'דיג), נאר א גאנץ-יעריגע חרוסת — א שארפע חמץ'דיגע "דיפ" וואס האט אין זיך חומץ (עסיג). דער עיקר שארפקייט קומט פון דעם חומץ, נישט פון דעם ברויט אליין. ווען מען טונקט אריין ברויט/טייג אין חומץ א גאנצע יאר, ווערט דאס א "כל דבר שיש בו קיוהא" — די שארפקייט פון חומץ מאכט אז אפילו קאלטע זאכן ווערן בולע ווי הייסע.

[דיגרעסיע: חרוסת פון פסח vs. חרוסת פון גאנץ יאר] רבי נתן זאגט אז מ'מאכט א ספעציעלע בצק משום זכר לחרוסת. חרוסת'ס תפקיד איז להמתיק — אוועקצונעמען די שארפקייט פון מרור. חרוסת האט א חומץ קשה, א שארפקייט. אונזער מנהג איז צו מאכן חרוסת זיס, אבער אפשר איז דאס נישט די ריכטיגע חרוסת פון די גמרא.

5) שווערע קשיא — פארוואס נאר מצה בצונן?

אויב א כלי וואס מען האט גענוצט מיט קאלטע חמץ האט נישט קיין בליעות, פארוואס טאר מען נאר לייגן מצה בצונן? מען וואלט געדארפט מעגן לייגן אפילו הייסע מצה-זאכן, ווייל דער כלי האט נישט אריינגעזויגן קיין חמץ! און אויב דער כלי האט יא בליעות פון הייסע חמץ, פארוואס זאל א טרוקענע קאלטע מצה זיין א פראבלעם — וויאזוי קען א טרוקענע הארטע מצה בולע זיין פון א ריינעם טעלער?

6) צוויי גירסאות אין גמרא — גירסת הרמב"ם והרי"ף:

דער מגיד משנה ברענגט אז עס זענען דא צוויי גירסאות:

- אונזער גמרא: „משתמשין בהן מצה" — סתם, אן צוגאב פון „בצונן". לויט דעם וואלט מען געמיינט אז מען מעג נוצן אפילו מצה בחמין, ווייל דער חמץ איז קיינמאל נישט געווען הייס.

- גירסת הרמב"ם והרי"ף: „משתמשין בהן מצה בצונן" — נאר בצונן. דאס הייסט אז אפילו ווען דער חמץ איז געווען בצונן, מעג מען נוצן מצה נאר בצונן.

7) הסבר פון דער חומרא אין כלי חרס — מגיד משנה:

דער מגיד משנה פרעגט: פארוואס זאל מען נישט מעגן נוצן מצה בחמין, אויב דער חמץ איז געווען נאר בצונן? ער ענטפערט: ווייל כלי חרס האט נישט קיין תקנה דורך הגעלה. ביי אנדערע כלים, אפילו ווען מען האט גענוצט חמץ בחמין, קען מען מכשיר זיין דורך הגעלה. אבער כלי חרס קען מען נישט מכשיר זיין. דעריבער האבן חז"ל מחמיר געווען: אפילו ווען דער חמץ איז געווען בצונן, טאר מען נישט נוצן מצה בחמין — ווייל אפשר איז עס אמאל געווארן הייס און מען געדענקט נישט, און ס'איז נישטא קיין תקנה דורך הכשרה.

8) צוויי מהלכים אין פארשטיין די חומרא:

- שיטה א (מגיד משנה): ביידע חומרות גייען צוזאמען — (א) חמץ בצונן טאר מען נישט נוצן מצה בחמין, (ב) חמץ בחמין טאר מען נישט נוצן מצה אפילו בצונן. דאס איז א כללית'ע חומרא אין כלי חרס.

- שיטה ב (אנדערע ראשונים לויט דער אנדערער גירסא): נאר חמץ בחמין איז אסור — דעמאלט טאר מען נישט נוצן אפילו מצה בצונן, ווייל כלי חרס האט נישט קיין תקנה. אבער חמץ בצונן מיט מצה בחמין איז מותר.

9) שיטת רבינו מנוח:

רבינו מנוח האט א באזונדערן פשט. ער פארשטייט אז די חומרא איז נישט נאר וועגן בליעות, נאר אז עס איז א גזירה — אפשר ווען די מצה איז חם, קען עס ארויסציען פון דעם כלי חרס דעם חמץ'דיגן טעם, און אפשר ווערט די מצה גופא חמץ. דאס איז א חידוש'דיגער צוגאנג — נישט נאר אז דער טעם איז א פראבלעם, נאר אז די מצה אליין קען ווערן פגום דורך דעם.

10) דער יסוד: כלי חרס האט א באזונדערע חומרא ביי חמץ:

ביי חמץ האט מען מחמיר געווען אין כלי חרס מער ווי ביי שאר איסורים — „חמץ איז עפעס מורא'דיג מבליע... אפילו כלי חרס גזרו עליו שאר כלים, מה שאין כן בשאר איסורים." דער עיקר חילוק: ביי אנדערע כלים קען מען מכשיר זיין דורך הגעלה, אבער כלי חרס — ווייל ס'האט נישט קיין תקנה — האט מען צוגעלייגט אן עקסטרא לעוול פון חומרא.

11) שאור/חרוסת כלים — פארוואס קען מען זיי בכלל נישט נוצן?

פארוואס זאל מען נישט קענען אפילו א קאלטע מצה לייגן אויף אזא כלי, אויב מען האט עס גוט אפגעוואשן? אפשר איז דאס נישט נאר א ענין פון בליעות, נאר דער כלי איז כביכול א "סימבאל פון חמץ" — "אבי אבות החמץ" — אבער דאס בלייבט אן אפענע פראגע.

12) פראקטישע נפקא מינה — חלה דעקל:

דער חלה דעקל/לעדל וואס מען לייגט אריין ברויט א גאנצע יאר — לכל הדעות קען מען אריינלייגן מצה פסח, ווייל עס איז צונן בצונן. מען דארף עס נאר קלינען פון פירורים, אזוי ווי אלעס אין הויז דארף מען קלינען. עס שטייט נישט אז מען דארף עס "איבערדרייען" — נאר טשעקן פאר פירורים. עס ווערט דערמאנט אז עס איז דא א הלכה וועגן "רייוועס של נשים" — מען בודק ספעציפישע רייוועס ווייל דארט איז דא אסאך פירורים (גמרא פסחים). מען דארף נישט מאכן חומרות אויף יעדע קולא — "דו ווערסט מחמיר נישט אין יעדע זאך וואס איז מותר."

13) חילוק צווישן כלים וואס מען גרייט צו חמץ vs. כלים וואס מען לייגט אריין נאכן באקן:

- כלים וואס מען לייגט דערין נאכדעם וואס דער חמץ איז שוין געבאקן (קאלט) — דאס איז מותר אויף פסח.

- כלים וואס מען גרייט צו דערין — וואו מען לייגט אריין דעם סולת, וואו מען לאזט דעם מיקסער — דאס זאל מען נישט ניצן.

---

הלכה ב — בור של חרס (ביב של חרס)

דברי הרמב"ם

"בור של חרס שהיו מניחין בו חמין כל השנה, אין אופין בו את המצה בפסח. אבל ממלאו גחלים, והואיל ונתלבן כל מקום שמבשלין בו את החמץ, מותר לבשל בו."

פשט

א חרס-בור (אן ערד-טאפ/אויוון-שטיקל) וואס מען האט גענוצט פאר חמץ דאס גאנצע יאר, טאר מען נישט באקן מצה דערין אויף פסח. אבער מען קען עס כשר'ן דורך אנפילן מיט גחלים (גליענדיגע קוילן), און ווען דער מקום וואו מען האט געקאכט חמץ ווערט אויסגעגליט, מעג מען דערנאך קאכן דערין.

חידושים און הסברות

1) וואס איז דער "בור"?

רבינו מנוח טייטשט: "כלי שעושין בו אופין עתיקים" — מען נעמט א שטיקל כלי חרס וואס איז אראפגעפאלן פון דעם דאך (רעפים/שינגלס), א גרויס שטיק וואס מען קען אריינלייגן אין אויוון. דער פשט איז אז עס איז א חרס-כלי וואס מען לייגט אריין אין אן אויוון — אזוי ווי א מעטאלענע אדער חרס'ענע טאץ/פלאטע וואס מען שטעלט אריין אין אויוון, און די חלה/ברויט ליגט דערויף, אז עס זאל נישט דירעקט רירן די אויוון-ווענט. עס איז עפעס צווישן אן אויוון און א טאפ (קדירה).

2) חרכו מבפנים vs. חרכו מבחוץ:

ביי א סתום'ע תנור איז דא א חילוק: חרכו מבפנים (אויסגעגליט פון אינעווייניג) — מותר; חרכו מבחוץ (אויסגעגליט פון אויסנווייניג) — אסור. דער בור ווערט געהייצט פון אויסנווייניג (חרכו מבחוץ), דערפאר דארף מען א ספעציעלע כשר'ונג — מילוי גחלים פון אינעווייניג — כדי אויסצוגליען דעם מקום וואו דער חמץ איז געווען.

3) פארוואס איז נישט גענוג די רעגולערע היץ פון באקן?

א שטארקע קשיא: ווען מען באקט מצה אין דעם בור, איז דאך דער בור אויף פייער — פארוואס איז דאס נישט גענוג צו מאכן הגעלה, לויט דעם כלל פון "כבולעו כך פולטו"? דער בור איז דאך אויף דער זעלבער לעוועל היץ ווי ווען ער האט בלוע געווען דעם חמץ!

דער תירוץ: ווען עס ווערט הייס פון אויסנווייניג (חרכו מבחוץ), קלינט עס נישט אויס פון אינעווייניג. דאס הייס מאכן א זאך הייס אליין איז נישט גענוג — מען דארף דירעקטע היץ אויף דעם מקום הבליעה גופא. ביי מים רותחים (הגעלה) ברענט זיך עס ממש אויס, נישט נאר אז עס ווערט הייס. דערפאר דארף מען מילוי גחלים פון אינעווייניג.

4) דער רמב"ם'ס לשון-טוישונג פון "אופין" צו "מבשל":

דער רמב"ם הייבט אן מיט "אין אופין בו את המצה" (באקן), און ענדיגט מיט "מותר לבשל בו" (קאכן). פארוואס טוישט ער פון אפיה צו בישול? אין געוויסע נוסחאות שטייט "לאפות" אנשטאט "לבשל" — וואס וואלט געווען קאנסיסטענט. די גמרא אליין זאגט "לקדירה" — ביי א קדירה איז מען חושש אז עס גייט צוברעכן, דערפאר גייט מען נישט ממלא זיין מיט אבנים אומזיסט.

5) "מקום שמבשלין בו את החמץ" — וואו איז דער "מקום"?

"מקום" מיינט די אינעווייניגסטע זייט פון דעם בור — ווייל געוויינטלעך הייצט מען (מסיק) פון אויסנווייניג, און דער חמץ ווערט בלוע פון אינעווייניג.

6) בליעה איז לאקאל:

בליעה ארבעט לאקאל — נאר דער ספעציפישער פלאץ וואו דער חמץ האט געליגן האט בלוע. דערפאר, אויב מען וואלט אומגעדרייט דעם כלי און גענוצט די אנדערע זייט, וואלט עס אפשר געווען אנדערש. דער רמב"ם רעדט פון "מקום שמבשלין בו" — דער ספעציפישער מקום דארף אויסגעגליט ווערן.

7) פארוואס ביי בור של חרס קען מען יא מכשיר זיין, אבער ביי אנדערע כלי חרס נישט?

ביי אנדערע כלי חרס זאגט מען פשוט "לייג זיי אוועק," אבער ביי א בור של חרס האט מען יא געטראפן א וועג צו מכשיר זיין (מחזירן לכבשונן). דער טעם: א בור איז א גרעסערע כלי, שווער צו באקומען א נייע, און ווייל מ'לייגט עס אייביג אריין אין אויוון, איז נישטא אזוי שטארק די חשש אז מ'וועט עס נישט טון גוט. ביי קלענערע כלי חרס איז מען חושש אז דער מענטש וועט מורא האבן עס וועט צובראכן ווערן, און וועט עס נישט טון גוט גענוג. רבנו יונה זאגט אז כלי חרס חדשים מן הכבשונות איז מותר, ווייל דעמאלט מאכט מען עס "כחדשים" — אבער ביי נארמאלע כלי חרס לוינט זיך נישט, די טירחא איז צו גרויס.

8) סטרוקטור פון דעם רמב"ם'ס הלכות:

דער רמב"ם האט קודם געשריבן די יוצאים מן הכלל (exceptions): ערשטנס צונן (קאלט), דערנאך דער בור מיט חרכו מבחוץ. ביידע זענען חרס-כלים מיט ספעציעלע דינים. דער עיקר חומרא ביי חרס איז: אויב עס איז גענוצט געווארן בחמין (הייס) מיט חמץ, קען מען עס בכלל נישט נוצן פאר מצה (אן הגעלה העלפט נישט ביי חרס). דער בור איז א ספעציעלער פאל וואו מען קען עס כשר'ן דורך מילוי גחלים.

---

הלכה ג — הגעלת כלים שנשתמשו בהן חמץ ברותחין בכלי ראשון

דברי הרמב"ם

"כלי מתכות וכלי אבנים שנשתמשו בהן חמץ ברותחין, בכלי ראשון, כגון קדרות ואלפסין — נותן לתוך קדירה גדולה וממלא עליה מים ומרתיחן בתוכה, ואחר כך שוטפן ומותרין להשתמש בהן במצה."

פשט

כלים פון מעטאל אדער שטיין וואס מען האט געקאכט חמץ אין זיי אין א כלי ראשון (ווי טעפ און פענער) — מען לייגט זיי אריין אין א גרויסע טאפ, פילט אן מיט וואסער, קאכט זיי אויף, נאכדעם שטיפט מען זיי אפ, און דאן מעג מען זיי נוצן אויף פסח.

חידושים און הסברות

1) וואס איז אן "אלפס":

אן אלפס איז א פלאכערע טאפ (ענלעך א "פען"). דער ווארט "אלפס" קומט אפשר פון דער שטאט פעז (Fez) אין מאראקא — "אל-פאסי" מיינט איינער פון פעז (ווי דער תוספות יום טוב'ס נאמען). [דיגרעסיע: א שמועס וועגן דער עטימאלאגיע פון "אלפס" און דער שטאט פעז, און ווי טעפ פון פעז זענען ענלעך צו "טשיינע דישעס."]

2) די פראקטישע עצה פון דער רמב"ם — קדירה גדולה:

דער רמב"ם גיט אן א פראקטישע מעטאד: מען נעמט א גרויסע קדירה, לייגט אריין די קלענערע כלים, פילט אן מיט וואסער, און קאכט אויף. דאס איז דער נארמאלער וועג — מען שטעלט ארויף די גרויסע קדירה אויפ'ן פייער, און אזוי ווערט דער כלי געקאכט מיט דעם זעלבן לעוועל פון היץ ווי ער איז געווען צוגעטאטשט (כבולעו כך פולטו).

3) "במצה" — וואס מיינט דאס:

"במצה" מיינט בפסח — ווען מען מעג זיך משתמש זיין, נישט וועלכע מיני מאכלים. דאס שטימט מיט ווי דער רמב"ם רופט די הלכות "חמץ ומצה."

4) כלי ראשון — כבולעו כך פולטו:

ווייל דער כלי האט בלוע חמץ דורך כלי ראשון (ברותחין), דארף די הגעלה אויך זיין בכלי ראשון. דער פרי חדש דערמאנט אז דער כלל "כלי ראשון מאכט מען הגעלה בכלי ראשון, כלי שני בכלי שני" שטייט נישט מפורש אין פסחים, נאר עס איז געבויט אויף הלכות אין יורה דעה.

5) "מניחם בתוכה" — נישט בלויז אריינלייגן:

דער לשון "מניחם בתוכה" ווייזט אז עס דארף זיין א געוויסע צייט אינעווייניג אין די וואסער. עס איז נישט גענוג א קורצע טבילה — מען דארף לאזן די כלים אינעווייניג "עד שיפלוט" (ביז עס שפּייט אויס) — אז עס זאל זיין א ריעלע מעגליכקייט פאר דעם בלוע חומר ארויסצוקומען.

6) שטיפה בצונן נאך הגעלה:

דער רמב"ם שרייבט "שוטפן" — מען דארף נאכדעם אויך וואשן בצונן. דאס קומט פון דער הלכה אין זבחים: "מריקה בחמין ושטיפה בצונן." דער שם הגדולים דערמאנט אז עס שטייט נישט מפורש אין דער גמרא אין פסחים, אבער די גאונים און אחרונים האלטן אז מען דארף טאקע יא אויך צונן נאך דער הגעלה.

פארוואס דארף מען קאלט וואסער? נאכדעם מען האט אריינגעלייגט חמץ'דיגע כלים אין א קאכעדיגן טאפ און עס האט אויסגעשפיגן — איז דאך יעצט אין די וואסער עפעס חמץ. דאס קאלטע וואסער שטאפט דעם פראצעס און וואשט אפ — עס איז א פראקטישע נויטווענדיקייט, נישט בלויז א חומרא.

7) כלי עץ — פארוואס נישט דערמאנט ביי כלי ראשון:

דער רמב"ם דערמאנט כלי מתכות וכלי אבנים ביי כלי ראשון, אבער נישט כלי עץ. כלי עץ קען מען נישט נוצן אלס כלי ראשון (צום קאכן) ווייל האלץ וועט זיך פארברענען אויפ'ן פייער. כלי עץ (ווי טעלערס פון האלץ) זענען נאר כלי שני — מען עסט אין זיי, מען גיסט אריין הייס עסן, אבער מען קאכט נישט אין זיי. דערפאר ווערן כלי עץ דערמאנט ביי כלי שני (ווי קערות וכוסות) אבער נישט ביי כלי ראשון.

כלי אבנים ביי כלי ראשון: שטיינערנע כלים קענען יא אויסהאלטן היץ — ווי א "בריק אווען" איז געמאכט פון אבנים, און מען נוצט שטיינערנע טאצן צום באקן (ווי פאר "סאורדאו" חלות).

8) הגהות מיימוניות — כלי שני:

די הגהות מיימוניות זאגט אז די הלכה (פון א קאלערע הגעלה) איז נאר גוט ווען מען ווייסט זיכער אז דער כלי איז נאר געווען כלי שני. דער פראקטישער פראבלעם: ווער קען זיכער זיין? אפשר האט מען אמאל גענוצט דעם לעפל אין א טאפ (כלי ראשון)? דער רמ"א ברענגט פון רבינו יונה און אנדערע אז מען גייט נישט נאך רוב תשמישו — מען דארף מאכן זיכער אז קיינמאל איז נישט געווען כלי ראשון. דער טעם: אפילו איין מאל כלי ראשון קען א שטארקע בליעה מאכן וואס דער רוב תשמישו ככלי שני קען נישט אויסמאכן.

---

סכינים

דברי הרמב"ם

סכינים וואס מען האט גענוצט מיט חמץ — מען דארף מאכן הגעלה.

חידושים

1) סכינים אין פסחים:

דער פרי חדש זאגט אז עס שטייט נישט אין פסחים בכלל, נאר עס קומט פון "דין הפריטה והשחזה."

2) ניצב (האנטל) און להב (שארפע טייל):

ביי א סכין דארף מען נאר כשר'ן דעם חלק וואס טאטשט דאס עסן — דאס מיינט די שארפע חלק. דער ניצב (האנטל) ווערט באהאנדלט אנדערש. די גמרא דערמאנט אז דעם ניצב לייגט מען "בטינה" (טיט/לעם) און דעם קתא (האנטל) לייגט מען ברותחין. למעשה פירט אויס די גמרא אז מען קען מאכן ביידע טיילן מיט רחיצה (וואשן) אדער כלי ראשון.

3) ליבון vs. הגעלה ביי סכינים:

ליבון איז מער ווי כלי ראשון — עס איז אן עכטע פייער אליין, נישט נאר הייס וואסער. די הגהות מיימוניות ברענגט פון פסחים דעם רשב"ם וועגן הגעלה וליבון.

---

כלי חרס שנשתמש בהן חמץ בחמין

דברי הרמב"ם

"כלי חרס שנשתמש בהן חמץ בחמין — סיי כלי ראשון (קדירות), סיי כלי שני (קערות), סיי כוסות ששותין בהן שכר (בחמין) — מניחן לאחר הפסח, ומדיחן ומשתמש בהן."

פשט

כלי חרס וואס מ'האט גענוצט מיט חמץ בחמין — אלע סארטן, כלי ראשון, כלי שני, און כוסות פאר שכר — טאר מען נישט נוצן אויף פסח אפילו בצונן. מ'לייגט זיי אוועק ביז נאך פסח, וואשט זיי אפ, און נוצט זיי ווייטער.

חידושים און הסברות

1) פארגלייך צווישן די צוויי הלכות — חמץ בצונן vs. חמץ בחמין:

דער חילוק שטייט זייער קלאר — אויב מ'האט גענוצט חמץ בחמין, איז דער בליעה שטארקער, און מ'טאר גארנישט נוצן אויף פסח, אפילו בצונן.

2) שולחן ערוך'ס הקלה ביי שכר:

דער שולחן ערוך האט א הקלה בנוגע כוסות פון שכר, אבער דער רמב"ם מאכט נישט קיין חילוק — ער רעכנט שכר צוזאמען מיט אלע אנדערע חמין. ווער עס גייט לויט'ן רמב"ם, איז דאס א חומרא.

3) מחלוקת רב און שמואל — כלי חרס שנשתמש בו חמץ:

- רב האט געזאגט: כלי שדרכו להשתמש בו בפסח — ישבור (מ'דארף עס צעברעכן). דער טעם: גזירה שמא ילמד בו — מ'האט מורא אז מ'וועט קומען עס נוצן. רב האט געהאלטן אז חמץ בלוע אין כלי ווערט נישט בטל, ממילא איז עס חמץ בפסח, בל יראה ובל ימצא.

- שמואל האט געזאגט: מ'דארף עס נישט צעברעכן, מ'קען עס אוועקלייגן.

4) די מעשה מיט שמואל און די טעפ-פארקויפערס:

שמואל האט געזאגט פאר די פארקויפערס פון כלי חרס אז זיי זאלן פארקויפן ביליגער, און אויב נישט וועט ער דרש'נען כר' שמעון — אז מ'מעג נוצן כלי חרס נאך פסח (חמץ שעבר עליו הפסח מותר). די גמרא פרעגט: האט ער טאקע גערעכט — צי מעגן רבנים טוישן א הלכה ווייל אידן ווילן ביליגערע פרייזן? דער תירוץ: שמואל האט געהאלטן אז ס'איז נאר א חומרא / עשר דרבנן, און ביי אזא מצב קען מען מקיל זיין.

חידוש וועגן רבנים'ס אחריות: פון דער סוגיא לערנט מען אז ווען רבנים האלטן אז עפעס איז נאר א חומרא (נישט מעיקר הדין), דארפן זיי מוותר זיין אויף דער חומרא כדי אז אידן זאלן ביליגער קענען קויפן. דאס איז נישט ממש "טוישן" די הלכה — נאר ווען זיי האלטן אז עס איז בעצם כשר, זאלן זיי נישט אסר'ן סתם.

5) כלי חרס אלס "דיספאזעבל" פון אמאל:

כלי חרס איז געווען דער "אלד-פעשן ווערסיע פון דיספאזעבל" — מ'האט זיי צעבראכן יעדע פסח און געקויפט נייע. דאס פאסט מיט רב'ס שיטה (ישבור). מ'טרעפט ארכעאלאגיש זייער אסאך אלטע חרסים, ווייל מ'האט זיי ביליג געמאכט און אוועקגעווארפן. עס איז געווען א גוטע ביזנעס פאר די כלים-פארקויפערס. דער מהרש"א זאגט אז דאס צעברעכן כלי חרס איז געווען זכר לחורבן.

6) חידוש פון "מאכן ניי":

אויב מ'קען א כלי חרס מאכן ווי ניי (אז יעדער וואלט געמיינט אין סטאר אז ס'איז ניי), איז עס כחדש. דאס ווערט פארגליכן צו תשובה מאהבה — "ס'ווערט א בריאה חדשה."

7) רבנו מנוח — חרס מיט סמ"ך אדער שי"ן:

רבנו מנוח שרייבט "חרס" מיט א סמ"ך (חרס), און ער האט נישט געזען אין רמב"ם קיין שי"ן. א רב, רבי מרדכי ז"ל, ברענגט אז דער רמב"ם שרייבט אלעמאל דאס וואס שטייט אין תורה.

---

[דיגרעסיע: כלי חרס היינט — פארצעליין, פלאסטיק]

היינטיגע "כלי חרס" (פארצעליין) זענען נישט דאס זעלבע ווי אמאליגע כלי חרס. אמאליגע כלי חרס האבן ממש געהאלטן א טעם — מ'קען עס פילן. פארצעליין איז א מחלוקת צי עס איז כלי חרס. אויך ווערט דיסקוטירט פלאסטיק — עס ווענדט זיך וועלכע סארט: גלאטע קאנטעינערס זענען אנדערש ווי ראפע פלאסטיק.

---

גרויסער דיון: וואס איז "בליעות" — פיזישע מציאות אדער דין?

1) מעגליכקייט א: פיזישע מציאות. אמאליגע כלים (כלי חרס, כלי אבנים) זענען געווען פון שוואכערע, מער פאראזע מאטעריאלן — "מחוספס" — וואס האבן ממש איינגעזאפט. אפילו א שטיין, ווען מען גיסט וואסער דערויף, זאפט עס איין דורך מייקראסקאפישע קליינע עפענונגען. היינטיגע כלים זענען מער סאליד און בעסערע קוואליטי, דערפאר איז אונז שווער צו פארשטיין.

2) מעגליכקייט ב: א דין. אפשר ווייסן מיר נישט פונקטליך ווי בליעות ארבעט, אבער חז"ל האבן מתקן געווען באזירט אויף זייער פארשטאנד.

[דיגרעסיע: ווי ווערן שטיינער/אבנים געמאכט?] א דיון וועגן דעם אונטערשייד צווישן אבן (נאטירליכער שטיין, געמאכט דורך פרעשור און היץ איבער אסאך יארן) און לבנה (מענטשן-געמאכטע ציגל). ביידע ווערן געמאכט דורך פרעשור און היץ — דער נאטירליכער פראצעס נעמט נאר לענגער. מאדערנע מאטעריאלן ווי קווארץ קאונטערטאפס זענען א נאכמאכונג פון דעם נאטירליכן פראצעס (קליינע שטיינדלעך צוזאמענגעפרעסט מיט עפאקסי).

3) הלכות בליעות זענען קולות, נישט חומרות: א וויכטיגער חידוש — די הלכות פון הגעלה זענען בעיקר קולות. ווען דער כלי איז נאך אביסל שמוציג, זאגט די הלכה אז הגעלה איז גענוג — מען דארף נישט מאכן דעם כלי "כחדתא" (ווי ניי). דאס איז א קולא: אפילו ס'בלייבט אביסל, איז עס כשר נאך הגעלה.

4) "כחדתא" — ווי ניי: ווען א כלי קוקט אויס ניי, דארף מען נישט פרעגן ווי ס'איז געווארן ניי. אבער נארמאלערהייט קוקט עס נישט אויס ניי נאך הגעלה — און די הלכה זאגט אז דאס איז בסדר.

5) פראקטישע ביישפילן פון שמוץ: אין ישיבה זענען די טעלער אייביג אביסל שמוציג געווען. א גריל ווערט שמוציג, אבער דער שמוץ ווערט "פארסרף'ט" (פארברענט) — דאס איז ליבון. אמאליגע טעפ האט מען זייער געווערטשאפט — עס שטייט וועגן א טאפ וואס מען קאכט שוין זופ פאר טויזנט יאר, "חוזר ונעור", אייביג צולייגנדיג.

---

סוגיא אין עבודה זרה — הגעלת כלים גדולים

פשט

די גמרא אין עבודה זרה ברענגט א מעטאד: "מקיף לה ספל של טהור על שפתה מבחוץ, ושומט ידו מתוך ספל של טהור, וממלא מים עד שיגיעו המים על שפתה, ומרתיח המים בתוכה, ודיו" — מ'שטעלט א ריינעם כלי ארום דעם שפה פון דרויסן, מ'גיסט אריין וואסער ביז עס גרייכט דעם שפה, מ'קאכט אויף דאס וואסער אינעווייניג, און דאס איז גענוג.

חידושים

- כלי ראשון רותח איז לכתחילה כשר פאר הגעלה.

- רבי עקיבא'ס חכמה ווערט דערמאנט — "מן חכם למעבד כל מילתא" — א חכם קען מאכן אלעס.

- דער חלק ארום "אלף" (דער שפה) איז אפשר נאר ווען עס קאכט זיך איבער דער טאפ — א טעכנישער חילוק אין הגעלה.

---

ערב פסח — ביעור חמץ און צעברעכן כלי חרס

דער ציור פון ערב פסח אין בי"ד הגדול — יעדער איז געקומען אינמיטן שטאט צו דער פלאץ וואו מ'פארברענט חמץ, און עס איז געווען א ריזיגע פייער וואו מ'האט צעבראכן כלי חרס. כלי חרס קען מען איבערמאכן — עס איז נישט קיין זילותא דקפשונא (קיין ביזיון פון סחורה).


תמלול מלא 📝

הגעלת כלים לפסח — כלי חרס וכלי מתכות

איבערבליק: וואו מיר האלטן אין הלכות חמץ ומצה

Speaker 1: מיר גייען לערנען הלכות לכבוד פסח, הלכות חמץ ומצה. איך זעה איך האב מיר אנגעגרייט דא, איך האב עס נישט געוויזן, איך האלט אז מיר האבן געלערנט לעצטע יאר ביז בערך פרק י', און מיר האלטן אינמיטן פרק י'. מיר גייען זיין פון פרק י', פון דף ק"י, פון דף ק"י.

אזוי, לאמיר גיין. מיר גייען זיך לערנען וועגן חמץ, די הלכות פון תשביתו שאור. ק"פ, יא. איך זעה אז איך האב ביז דארט געמאכט, סאו לכל הפחות דארף איך אנפאנגען פון דא ווערט עס מער נוגע למעשה אויך. למעשה גייט מען דאך נעמען אסאך מער ווילדע נושאים.

אקעי, שוין. ק"פ, יא. וואס איז דאס שייך? דאס איז דאך א נייע שטיקל. דאס האט זיך נישט קאנעקטעד מיט די פריערדיגע.

סאו, לאמיר זען אין וועלכע קאטעגאריע פון מצוה איז דאס. די רמב"ם האט דא הלכות חמץ ומצה. וואס? ניין, נישט ממש. לאמיר זען. יש בכללן שמונה מצוות: להשבית שאור, ושלא יראה חמץ כל שהוא, יא?

סאו, מיר האבן נישט גערעדט וועגן דעם. סאו, אנפאנג פון די סימן איז געווען, ער האט געזאגט וועלכע סארטן זאכן איז חמץ, וועלכע מיני דגן. וויאזוי ווערט עס חמץ? אויף וועלכע מין אופן? אויב ס'ווערט געקאכט, אויב ס'ווערט געבראטן פארדעם ווערט עס נישט חמץ, אזעלכע סארט שמועסן.

און נאכדעם האט ער גערעדט וויאזוי מ'מאכט די מצות, וויאזוי מ'מאכט זיכער אז די מצות... ס'איז געווען אן ענין פון ושמרתם את המצות, אז מ'האט א מצוה פון אפהיטן אז ס'זאל נישט ווערן חמץ. ס'איז דא חומרות אין די הלכה וויאזוי מ'דארף אפהיטן די דגן, די שמירה משעת קצירה, און אזוי ווייטער, וואס איז יא מחמיץ און וואס נישט. און נאכדעם אביסל די הלכות ווען מ'באקט מצות, וואס מ'דארף מער אכטונג געבן אז ס'זאל נישט מחמיץ זיין, ווארעמע וואסער איז שנעלער מחמיץ, אזעלכע זאכן, הלכות. און נאכדעם איז געווען הלכות פון ווען מ'געבט צו עסן פאר די בעלי חיים, וויאזוי צו מאכן זיכער אז ס'ווערט נישט חמץ. ווייל מ'טאר נישט... וואס טאר נישט בלייבן מיט חמץ? ס'איז אן ענין צו זיין א יוד זיין? יא, יא. ס'איז אזעלכע חומרות און זהירות אין נישט קריעטן חמץ אין פסח.

אממ, סאו, און דא האלטן מיר ביי... מיר קענען גיין ביי ק'. מיר קענען אנהייבן פון מצה עשירה אפשר? ניין, ק"א. ק"א, זייער גוט. אקעי. ק' איז א הלכה פון מצה עשירה, אז מ'מעג יא, ווייל מ'האט דא געשמועסט אז ווען ס'האט מי פירות... איך ווייס נישט קיין המשך פון ענטפער, ס'זאגט וואס איז א הלכה פון מי פירות, אבער אז פסח אליין זאל זיין לחם עוני. זייער גוט.

די שאלה: פארוואס שטייען הלכות כלים אין דעם פרק?

Speaker 1: יעצט גייט זיך אנהייבן א הלכה פון וועלכע כלים מ'מעג נוצן פסח אויב ס'איז געווארן גענוצט אויף חמץ. א מינוט, דער עצם דין פון הכשרת, פון הגעלת כלים, איז אין אן אנדערע פלאץ אין דער רמב"ם? ס'איז דאך דא א דין וואס די גמרא לערנט ארויס פון דארט אין כלי מדין, אז ווען מ'קויפט כלים פון א גוי, און אזוי ווייטער, כלי נכרים, וויאזוי מ'איז מכשיר. דו פרעגסט צו דער רמב"ם האט אין אן אנדערע פלאץ הלכות הגעלה? הלכות כלים? יא. דארפן מיר גיין אייגריכט צו זען? איך וואלט געווען אינטערעסאנט צו זען, צו טאפירן די צוויי פלעצער ווי ער האט קאווערד וועלכע פרייטאג.

לאמיר נאר פארשטיין, וואס אונז גייען יעצט לערנען איז וועלכע סארט כלים מ'מעג נוצן פסח. דאס האט צו טון מיט דעם וואס מ'טאר נישט עסן חמץ פסח? יא, ס'האט זייער שוין צו טון מיט די קעפל פון "ושמרתם", אז מ'זאל זיין עקסטערע שמירה. איז דאס א נייע... לאמיר זען צו די מפרשים זענען מסביר פארוואס ס'איז דא אינמיטן. ס'דארף האבן א ביסל אן הסבר פארוואס ס'איז דא. יא, יא, יא.

אממ, מ'טאר נישט מאכן קיין...נאך טשעה, ער זאגט אז דער פרק האט נאך צו טון מיט... איך מיין אז ער זאגט דא בהקדמה אויף דעם פרק אז דאס איז א המשך פון הלכות חמץ ומצה, ווייל עס הייבט זיך אן מיט דעם אז חמץ איז נאר די זאכן וואס מען קען מאכן מצה, און מצה קען מען נאר מאכן פון זאכן וואס קענען ווערן חמץ. און פון דעם גייט ער אריין אין פונקטליך ווי אזוי צו מאכן די מצה זאל נישט ווערן חמץ. אבער די צווייטע חלק פון הלכה ה' איז זייער אינטערעסאנטע זאכן, דאס איז הלכות כלי חמץ.

דאס וואס מ'עסט איז דאס מאכט די שמירה מער ווי די עצם "לא יראה לך חמץ".

Speaker 2: ניין, דאס איז א חלק פון...

Speaker 1: און אין הלכות מאכלות אסורות, ביי די סוף הלכות מאכלות אסורות, רעדט דער רמב"ם וועגן די הלכות פון הגעלת כלים, גיעולי כלי מדין, "כל אשר יבא באש", און דארטן איז דער רמב"ם מסביר די ענינים פון כבולעו כך פולטו, און טבילת כלים רעדט ער דארטן.

איך מיין אז דאס איז די ענינים פון כבולעו כך פולטו.

Speaker 2: הגעלה, יא, הגעלה און טבילת כלים רעדט ער דארטן.

Speaker 1: טוב, איך וויל יעצט נישט אריינגיין אין די סוגיא.

Speaker 2: באט, יא, פרק י"ז, הלכות מאכלות אסורות.

Speaker 1: סאו, סאו דא, יעצט מיין איך אז עס קומט אזוי אביסל נאכדעם וואס מ'לערנט פון תערובות, כאילו אז אויב ס'איז דא אין די טאפ איז פשט אז ס'הייבט זיך מיר אן א שאלה פון תערובות, אז ס'ווערט אריינגעמישט. ניין, אבער סתם אזוי אז מ'קויפט כלים פון א גוי, איז אייביג דא די חשש אז ס'איז דא תערובות דבר איסור. איז אויף דעם איז דא די פסוקים פון "וזה הדבר אשר תעשו להם", און ס'איז דא א רמז "לא כל אשר יבא באש". אקעי, נישט וויכטיג.

און דא לאמיר אונז זען, אויב מיר גייען מיר זען אביסל פון בליעות, דאס איז די יסוד פון די הלכה, דאס איז בעצם נישט ביי חמץ איז דא זאכן וואס זענען אנדערש ווי אלע מאכלות אסורות, דאס איז וואס ער רעדט דא. לאמיר זען, לאמיר אונז אריינגיין אביסל, לאמיר זען פון וואס מ'רעדט.

הלכה כ"א: כלי חרס שנשתמש בו חמץ בצונן

Speaker 1: אקעי, זאגט דער רמב"ם: "כל כלי חרס שנשתמש בו בחמין", יא, "כל כלי חרס שנשתמש בו בחמין", וואס מ'האט גענוצט אין די כלי חרס חמץ, אבער ס'איז נאר געווען בצונן, און ס'איז נישט געווען דערפון קיין, האט גארנישט נבלה געווארן, איז מותר להשתמש בהן מצה בצונן. חוץ, וואס איז די יוצא מן הכלל? חוץ מכלי שמניחין בו את השאור, או כלים שמניחין בו חרוסת, שהן חריפין, ומושכין חמיצן קשה.

פארשטאנד פון "חמיצן קשה"

די לשון "חמיצן קשה", לכאורה מיינט עס צו זאגן אז זיי זענען שארפע זאכן, ממילא זאפט זיך די חמץ בעסער איין. "חמיצן קשה" מיינט אז ס'איז א הארבערע קעיס פון חמץ, ס'איז א שווערערע סיטואציע פון חמץ. ווייל איך גלייב נישט ער מיינט "חמיצן קשה" אז ס'האט זייער שטארק איינגעזויגן, ממילא וועט נעמען עס איז בעסער מבליע. נאר ס'איז א זויערע זאך, ממילא כאפט זיך שטארקער איין, ממילא איז חמיצן קשה, ס'מאכט זייער חמץ'דיג, ער מאכט זייער שווער חמץ'דיג, ס'איז א שווערע אן-חמץ'ער, ס'איז א שווערע חמץ מאכער.

אבער לכאורה דאס איז די ווארט, יא, ווייל מיר ווייסן פון אנדערע פלעצער אז א שארפע זאך אדער א זאך וואס זויגט שטארקער איין. וואס איז די צד פון די הלכה פון די כלי? אקעי, לאמיר זען. אקעי, איך ווייס נישט, אקעי. איך ווייס נישט, איך ווייס נישט.

קשיא: פארוואס נאר בצונן?

Speaker 1: אקעי, די גמרא האט אונז געלערנט אז מ'טאר נישט עסן חמץ פסח. יעצט לערנט אונז די גמרא א נייע זאך, מ'טאר נישט עסן אפילו חמץ. כלים וואס מ'האט גענוצט מיט חמץ טאר מען אויך נישט נוצן מיט זאכן מיט פסח. און דאס איז וועגן תערובת חמץ, דאס איז וועגן וואס? ס'איז נישט משנה פארוואס, רייט? דער ווייל נישט. אויך האבן מיר געזען אז מ'מעג עס נוצן במצה בצונן, בפסח בצונן. אבער פארוואס נאר בצונן? אויב זאגט מען אז די כלי וואס מ'האט גענוצט קאלטע חמץ איז נישט געווען קיין בליעות, האט מען יעצט יא געדארפט מעגן לייגן אויף פסח'דיגע כלים הייסע זאכן, דאס וואס מ'קען נאר לייגן הייס, און אים נאך מער. און לכאורה וואלט מען געדארפט מעגן לייגן קאלטע מצות, פלעין מצות וואלט מען געדארפט מעגן לייגן אפילו אויב מ'האט עס געניצט אויף הייסע חמץ, ווייל וויאזוי גייט די טרוקענע הארטע מצה בולע זיין פון א ריינע טעלער? אקעי. דאס דארף מען פארשטיין. ס'זעט אויס אז אונז האבן דא געטראפן א גרויסע חומרא. אקעי.

דיסקוסיע: כלי שאור וחרוסת — פארוואס בכלל נישט?

Speaker 1: אממ... וואס איז אויב חמצו קשה איז וואס? איך ווייס נישט וואס דאס האט צו טין. וואס איז די דמיון?

אקעי, ס'איז חמצו קשה, ממילא וואס זאל מען טון? ס'זאל זיין... אה, "לכן הראוי שלא לשום מעט חמץ המונח שם אולי יחמיץ, וראוי להחמיר כבית האור". איז דאס די זעלבע ווי די כלי שמניחין בו את האור? יא. די זעלבע הלכה ווי די בית האור וואס מיר האבן דזשאסט געזאגט. ממילא, מ'איז משתמש דערמיט פסח. דאס איז די כלי וואס איז חמצו קשה, און דאס איז בכלל נישט פסח.

די זאכן וואס מ'טוט נישט, טוט מען בכלל נישט מיט צום פסח. אונז ווייסן נישט פארוואס. דאס האט צו טון מיט בליעות אדער עניטינג? אונז ווייסן נישט פארוואס. אפשר איז דאס א זייערע חמצ'דיגע זאך, ס'איז א סימבאל פון חמץ, ס'איז די פלאץ ווי מ'מאכט די חמץ, די אבי אבות החמץ. איך ווייס נישט! אונז ווייסן נישט פארוואס! פארוואס זאל מען נישט זאגן בליעות? פארוואס זאל מען נישט זאגן אז א קאלטע מצה, אויב די כלי איז געווארן אפגעטרוקנט, ס'קען שמעקן ביז איבערמארגן פון צויער, אבער אויב ס'איז געווארן אפגעוואשן, איז עס געווארן גוט. רייט? אקעי, מ'קען אים נישט פיקסן. ער איז ממש אזויווי א מאמע זעט א כלי האט א באכעריגע טאפ, איך ווייס נישט, א שגעת'דיגע זאך. דארף מען פארשטיין פארוואס.

א טרוקענע מצה, מ'רעדט אוודאי נישט אויף אן אופן ווען יעדער זעט אז... ווען ס'ליגט ברעקלעך און חמץ דארף קיינער נישט זאגן אז ער וועט ליינען אויף דעם קיין מצה. איך וויל איך דיר זאגן עפעס א נייע חומרא, אז א גאנצע אויב זעסטו נישט אז עס זאל זיין ממש א חשש, עס דארף זיין יא זיין נאך א חשש.

דברי הרמב"ם והגמרא

וויל מען לערנען? אזוי, פאר הגהות מיימוניות פסק'נט אויף דעם דאמאלס ווען די בית, שטייט אמר רבא בר אבא אמר רב אשי ושמואל, כל הכלים המשתמשין בהן חמץ בצונן, משתמשין בהן מצה, חוץ מבית השאור, הואיל וחמיצתו קשה. אמר רב אשי, ובית חרוסת אוכלא כבית השאור דמיא, הואיל ואגב דמלחא דחריפא כבית השאור דמיא.

דאס הייסט עס איז נישט קיין בית השאור. דו קוקסט אין מגיד משנה? און די פשיטא ברענגט מער ביי סוף די גמרא. אקעי, נו נו.

פירוש המגיד משנה – וואס איז בית השאור

בית השאור, דער מגיד משנה ברענגט, דער כלל איז א רייב ושלשום, ווען מיר נישט קיין בית השאור. עס איז נאר א... ער האלט עס א דומיא דבית השאור. עס איז נאר א... עס האט דעם קנעטן, לייגט מען די טייג, אבער סוף מען דעם לייגט אריין אין די שאור. עס ליגט דארט א לאנגע צייט, ביז עס וואקסט, ביז עס וואקסט, whatever.

האט ער געזאגט, און דער כלי וואס מען קנעט די טייג ליגט אויך אין די שאור לאנג? אזוי זאגט ער. אזוי זאגט ער. אבל התדיר למי שאינו בקי בהן, דאס באהאלט מען נישט כסדר, אפשר נישט א לאנגע צייט כסדר, עס ליגט אויך אין דעם שאור א גאנצע צייט, יעדע מאל מאכט מען נאך א חלה. מאכט מען, ער לייגט נאך אריין אינעם צער! און... יעדע כלי דעמאלט וואס איז געלונגען חלה, איז אויך דא א קליינע טראפעלע צער! און מען זעט עס נישט, דעמאלט רעדט מען דא! א רעדישע לשון!

הקושיא – פארוואס איז עס אסור

קען מען דארף פארשטיין, אבער פארוואס איז עס אסור? צו עס ווייל די בליעות זענען שטערקער! און דאס גייט זיך געבן אביסל מער צו פארשטיין!

לאמיר זאגן די פאקט, וואס זאגט די גמרא! די צוויי הלכות וואס דער רמב"ם ברענגט, רייט? כלי חרס איז נישט נשתמש בן חוץ מיט בית האור, און בית חרוסת, וואס דאס זאל געבן א סאך מער צו פארשטיין, איינע פון די דריטע הלכה איז די סוף פון די ערשטע הלכה איז פון שמואל, און דער רמב"ם דא האט דריי הלכות.

דריי הלכות פון דריי אמוראים

די הלכה נומער 1 בית האור, דאס איז די הלכה פון שמואל, און די הלכה נומער 2 בית חרוסת, דאס איז די הלכה פון רב אשי, און די הלכה נומער 3 הריב"ש לשון חומץ, דאס איז די הלכה פון רבא. די זענען אלע געבויט אויף די זעלבע איידיע, ס'דא צו פירן מיט דעם.

און אויך האט דאס די ערשטע הלכה נאר געווען כל כלי חרס שנשתמש בהן חמץ. ער מיינט שוין קיין אנדערע כלי. א ריבה אין די כלי איז נישט קיין חילוק פון וועלכן מאטעריאל. עס איז אפילו פון עפעס וואס מען קען כשר'ן בדרך כלל. ניצט מען נישט פסח. אויף עפעס וואס מען קען נישט כשר'ן.

צוויי גירסאות אין גמרא

זאגט דער מגיד משנה אז עס זענען דא צוויי גירסאות אין די גמרא. אין אונזער גמרא שטייט כלי שנשתמש בהן חמץ בצונן, משתמשין בהן מצה, נישט בצונן, סתם נשתמש בהן מצה האט ער ווי עס געזאגט. אה, דאס לכאורה וואלט מען געמיינט מצה אפילו הייס, ווייל די חמץ איז קיינמאל נישט געווען הייס. ווייל עס איז נישט געווען קיין חמץ אין די כלי, ס'איז נישט געווען אויב מען טראכט אז נאר ווען ס'איז הייס איז עס מבליע אדער עפעס עקזעקטלי וואס דאס מיינט. איז דאך הייס אויך א פראבלעם, אבער דער רמב"ם און דער רי"ף האבן גורס געווען משתמשין במצה בצונן. נאר בצונן.

הסבר המגיד משנה – פארוואס דארף מען אויסוואשן בחמין

זאגט דער מגיד משנה דער פשט איז לכאורה, ער וויל דא פארשטיין פארוואס, זאגט דער מגיד משנה אז אפילו ווען מען האט עס גענוצט נאר בצונן, דארף מען עס אויסוואשן בחמין. זאגט דער מגיד משנה אזוי, דארף מען פארשטיין פארוואס. אפילו ווען מען האט עס גענוצט נאר בצונן, דארף מען עס אויסוואשן בחמין. א הגעלה, דאס סתם אויסוואשן בחמין אין א כלי חרס קען מען דאך פארשטיין, ווייל דאס איז געשטאנען אזוי אין די גמרא אדער עפעס.

ווען א כלי חרס דער רמב"ם האלט אז ס'איז א גרויסע חומרא. אויב מ'קען עס נישט פיקסן. רייט? יא. אן אנדערע כלי מעג מען נוצן, אוודאי. אפילו בחמין מעג מען עס נוצן, מ'דארף עס נאר מכשיר זיין. אבל כלי חרס, אם נשתמש בחמץ בחמין, אין משתמשין בו מצה אפילו בצונן.

צוויי חומרות אין כלי חרס

פון די הלכה קען מען אויסלערנען צוויי זאכן, צוויי חומרות. איינס, אז אויב ס'איז געווען חמץ בצונן, זאל מען עס נישט נוצן ביי מצה בצונן. איך מיין, סארי, אויב ס'איז געווען חמץ בצונן, זאל מען עס נישט נוצן ביי מצה ווארעם, און אויב ס'איז געווען חמץ ווארעם, זאל מען עס נישט נוצן ביי מצה אפילו קאלט.

וואס דארף זיין סיי חמץ בצונן און סיי מצה בצונן? זאגט ער, דווקא בכלי חרס. ווען ס'וואלט נישט געווען כלי חרס, וואלט מען עס געדארפט טון בחמין. א גאנצע לאנגע צייט איז געווען קאלטע מאכלים. ניין, מ'האט נישט געדארפט דארט טון. ווייל דער רמב"ם זאגט דאך בפירוש, אפילו ווען ס'איז נישט קיין כלי חרס, אפילו ווען ס'איז בחמין קען מען דאך מכשיר זיין און מ'מעג עס נוצן בחמין. ווייל כלי חרס האט נישט קיין תקנה, אסר מן דאס אפילו ווען מ'האט עס נישט גענוצט בחמין, דאס איז די ווארט. אהא.

הסבר החומרא – ווייל כלי חרס האט נישט קיין תקנה

און זאגט דער רמב"ם אזוי, ס'איז א חומרא פון דיר צו שטיין ווייט פון כלי חרס פסח, דאס איז די מחמיר זיין אין כלי חרס וואס מ'האט גענוצט חמץ, ווייל אויב ס'איז מיט בחמין, דעמאלט האט עס נישט קיין תקנה, זאלסטו נישט נוצן קיין כלי חרס וואס איז געווארן גענוצט אפילו בצונן.

אקעי, ס'איז נישט קיין שלעכטע סברא די מגיד משנה. ס'איז א חומרא אין כלי חרס, ווייל כלי חרס האט נישט קיין תקנה דורך חמין, נוצט מען עס נישט פסח אפילו בצונן. מ'קען הערן, אפשר איז עס אמאל געווארן הייס, דו געדענקסט נישט. מ'קען הערן, ס'איז נישט אזא אפגעפרעגטע חומרא. וואס ס'האט נישט קיין תקנה על ידי הגעלה אדער הכשרה, האט מען עס אינגאנצן גע'אסר'ט אז ס'איז נישט קיין כלי וואס מ'נוצט פסח. מ'קען הערן פארוואס אפילו ווען ס'איז גענוצט בצונן. איך ווייס, א גזירה, אז אמאל איז עס געווארן הייס וכו', און ס'איז נישטא קיין תקנה דורך עס מכשיר זיין. דורך הגעלה האט מען עס אינגאנצן גע'אסר'ט פון נוצן פסח. א חומרא. א חומרא אין כלי חרס.

דיון – די אנדערע גירסא

נאר מ'דארף די נעקסטע הלכה פון אריבער. לויט דעם ברענגט ער א גמרא אז ס'קען זיין אז בכלל דער רמ"א מיינט נישט דאס. די אנדערע וואס טענה'ן אז ניין, די פשט איז, די אנדערע זענען אלע גורס אז ס'שטייט נישט אזוי, ממילא וועגן דעם האט מען זיך פארלאזט אויף חמץ בחמין. אבער אפילו לויט די גרסא וואלט נישט געווען אזוי פשוט. און אפילו לויט די גרסא, דאס וואס זיי זאגן אז ס'מיינט נישט מצה בצונן, אפילו מצה בחמין, דאס מיינט עס נישט, דאס מיינט עס נאר חמץ בחמין. אז דעמאלט איז אפילו מצה בצונן, דאס איז יא מצה, די אנדערע חומרא איז יא די צווייטע שיטה. רייט, חמץ בחמין טאר מען נישט נוצן בשום אופן, דאס איז די ווארט.

און הגם ס'איז אויך נישט קיין חורי מבליע וואס איז בצונן, די חורי האט מען געמעגט, אבער היות די כלי האט נישט קיין תקנה, האט מען גע'אסר'ט די כלי. דאס איז די אנדערע הסבר. דאס איז די אנדערע פשט. אקעי, עניוועי, דאס איז די פשט.

הקושיא – וואס איז די גרויסע חומרא

ס'איז אביסל נישט קלאר וואס די פשט פון די גרויסע חומרא איז דא. ער ברענגט אן אין באר, אז חמץ איז עפעס מורא'דיג מבליע וואס איז חורי. אפילו כלי חרס גזרו עליו שאר כלים, מה שאין כן בשאר איסורים. חמץ בחמין יש להם הכשר. מ'דארף דאך וויסן פארוואס איז נישט כלי חרס? דו פארשטייסט די שאלה?

די שאלה איז צו מ'מאכט די ביידע. דו קענסט זאגן אז ס'דארף זיין צו מ'טאר נישט סיי בצונן, חמץ בצונן און מצה בצונן, אדער נאר חמץ בצונן איז אלעמאל אסור אבער מצה בצונן... מ'דארף וויסן וואס איז די אגענדע מיט כלי חרס, פארוואס האט מען גע'אסר'ט אזוי שטארק כלי חרס.

הסבר החומרא – גזירה ווייל כלי חרס האט נישט קיין תקנה

ס'איז אינטערעסאנט, ווען ער זאגט דאך אז ס'איז געווען אין קערעסע, א כלי חרס איז א ייאוש אז מ'קען עס נישט מכשיר זיין, האבן חכמים געזאגט אז מ'זאל נישט נוצן קיין שום כלי חרס וואס מ'האט גענוצט מיט חמץ זאל מען נישט נוצן מיט פסח. ער זאגט דאך לויט די חומרא הלכה, לויט די מגיהי משניות מחמיר'דיגע, דא דתנן משנה מצה בחמין, רייט? נאכאמאל, צונן, יא, רייט, רייט, רייט.

ס'איז דא זיכער א קעיס וואס איז מותר. ביידע צונן איז זיכער מותר. ס'איז דא זיכער א קעיס וואס איז מותר. סאו כלי חרס ווייל ס'איז שווער, ס'איז טו מאטש, האט מען צוגעלייגט א לעוול פון חומרא. א לעוועל פון חומרא איז אפילו נישט גענוצט געווארן פאר א חמץ, טאמער עס איז נישט נוצן פאר הייז אויף מצה. דייקא.

שיטת רבינו מנוח

אה, דא האבן עס די רבנו מנוח, וואס מ'קען לערנען וואס דאס פאראייטע פשעת'ן. יונא מצה בויער מנויך ונוח ולכער משעתר. יא. ווי זעה איך? אז יונא שוין שוין בנו מנויך? יא, דא האבן די זאך. אה, אה, אה. יא. אסאך, אמרי שכח. אמרי שכח. ער זאגט אסאך. יא, וועל מיר זעהן. נע, נער איך ביסל. יא, אבער ער איז נאר. וועסל יערסן זאלן מ'זי סעאלד.

ער רעדט א אנדער זאך צו די מצה ווערט גע'אסר'ט. ווייל ער זאגט דא א... ווייל דער האבן מרח פון א לשון פון די לך תחילה. יא, קען מען זיך דיר אז וואס וואס וואס מיינט ענערדיג אז ס'איז נישט קיין פראהסן? יא. אבער עס איז נישט מיט די ערווארד. לו נעסט ראים מצה. אבער עס וויל נישט תמישי בן חמא. לו נעסט ראים מצה. עס זאל גיין א חידוש, ניין. ניין.

אבער אויב מען לערנט אז עס איז עפעס אזא גזירה, האט דער רביינו מנוח פרשטיין אז עס איז עפעס אזשם יא, וואלו דו איז שתמש בן חמא. ניין. ס'איז נישט אז עקט שוין איז א עס איז נישט קאסט. ווייל עס קען דיך גארנישט טון. ניין. ווייל די מצה'ס, אפשר ווען די מלחמה זאל צווירן די מצה חמא, און אפשר איז נאך פרוטער באדע, אפשר נישט. דאס קען מיר שוין הערן, אבער... אבער דאס איז די שטיפה פון דער שטעת הרב. אבער שוין דאכקע ולאך. ניין, סארי, איך פארשטיין דיך די גאנצע צייט דאך. אריינע נאך. דאס קען מיר שוין הערן. אקעי.

און מ'מאכט א רבינו מנוח. א חילוק אז כאטש די רבים רעדט מען ווען וואס ער האט געזאגט א בהמה.

בית הסאור וחרוסת – המשך הדיון

Speaker 1:

קען מען הערן אז די בית הסאור איז אייביג מער שטערקער ווי א פלאץ סתם ווען מ'לייגט אריין א שטיקל ברויט, וואס איז נישטא קיין שום חיבור, די ברויט זאפט זיך נישט איין. איך זאג אז די בית הסאור איז יא פשוט, קען מען הערן דאך, אבער צו קשיות, אני לא אמרתי כלום בענין, איך האב גארנישט געזאגט, איך פארשטיי נישט קיין ברויט.

אקעי, זאלן מיר גיין ווייטער. ב' חרוסת. אבער רבנו יונה זאגט אזוי ווי די דברים המונחים בבית הסאור, אה, אריכותא דבית הסאור, אז ס'ליגט דארטן אסאך מאל מיט די טייג, מיט די סאור, איז דאס א גוט גאון פאר חמץ'דיגע כלים, איך ווייס נישט.

די לשון הגמרא איז "הואיל ואיז בה קיואה", קיואה איז עפעס א שארפקייט, בולעת, בצונן נמי חמצן. איז די לשון, איך ווייס נישט וואס איז די לשון, רבנו יונה ברענגט, א שארפע זאך, אפילו ס'איז קאלט, רעכנט זיך ווי א הייסע זאך.

וואס איז חרוסת?

אקעי, ער זאגט דאך וואס חרוסת, ער זאגט חרוסת מיינט ער נאר חרוסת וואס האט חומץ, ווייל ס'איז שארף. די חרוסת מיינט נישט די חרוסת פון פסח, לכאורה ווייל ס'איז פסח'דיג, נאר א גאנץ יעריגע חרוסת. לכאורה יא. אה, רייט. דאס איז די גאנצע זאך פון חרוסת א גאנצע יאר. איך מיין אז חרוסת איז א ספעציעלע זאך פאר פסח. איז דערווייל חרוסת איז עפעס א זאך. פארוואס זאל זיין א חמץ'דיגע חרוסת? אויב איז דאך חרוסת עפעס וואס איז זייער שארף, חמץ אליין איז חמץ? דאס איז די חומץ.

ניין, ער זאגט ווען מען לייגט אין עפעס ברויט מיט חומץ, אז די חומץ איז די שארפע זאך וואס זאפט זיך אריין, נישט די ברויט. ס'שלעפט מיט זיך ברויט, נו, באט... אבער חרוסת, וואס איז חרוסת? חרוסת, לאמיר זאגן אז מ'מאכט עס מיט... ערשטנס איז דא דערין אפאר ברעקלעך ברויט, קרוטאנס, און ס'מאכט נישט די בליעה ווערט נישט קיין בליעה פון חמץ לכאורה, ווייל די בליעה איז נאר פון די שארפקייט פון די חומץ. זאגט ער אז יא, אז די ברויט כאפט א היטש. אזוי זאגט ער. די חומץ איז "כל דבר שיש בו קיוהא", די גילוי איז לחומץ, און ווען מ'טונקט אים דארט אריין אין טייג א גאנצע יאר, די קמח וואס די חמץ מאכט איז א קיוהא. עפעס, ס'איז עפעס א שארפע דיפ אזאנס. א חמץ'דיגע דיפ, דאס איז די ווארט. א שארפע חמץ'דיגע דיפ. שטימט?

דער דין פון ערב פסחים באזונדער

יעצט, אה, טאקע די ערב פסחים באזונדער איז א לשון פון רבא, אגן חמר אגנא דמחוזא, הוה תדירא למילא שבי חמירא, ומשרא בה חמירא, אז ס'ליגט דארטן צו שרויע דארטן, איז דאס כבית האוצר של מחמיצי כותח. ווייל ס'ליגט דארטן אסאך מיט די חומץ. מיט די סוער?

קשיא אויפן רמב"ם'ס שיטה

איך פארשטיי נישט וויאזוי דאס ארבעט. מ'טרעפט א מימרא פון שמואל וואס סתם אזוי זאגט ער א קולא, און מ'בויעט פון דעם אז ס'איז דא א גזירה פון די חכמים. פארוואס זאלן זיי מאכן א גזירה? דאס איז עניוועי, איך פארשטיי נישט וויאזוי דאס ארבעט. פארשטייסט וואס איך פרעג דיר? די שיטה פון רמב"ם איז, ס'שטימט נישט. איך דארף שטיין אזוי, איך דארף שטיין גדול בחום, איך דארף שטיין שפייזליך בכלי חרס, ווייל סייווי זאגט ער דאס מאכט זיך. סתם אזוי מאכט זיך. פארוואס זאלן זיי גיין זאגן אז ס'איז... ס'איז א ביסל פאני, רייט? ס'איז א ביסל פאני.

הלכה כא – צונן בכלי חרס

אקעי, לאמיר גיין ווייטער, נעקסטע הלכה. אקעי, שוין. ווייסן מיר עט ליעסט אז צונן איז זיכער לכל הדעות מותר אפילו א כלי חרס וואס מ'קען נישט מאכן הגעלה. אויב ס'איז נאר געווען צונן חמץ, מעג מען אים ניצן מיט א צונן מצה. רייט?

פראקטישע קולא – חלה דעקל

למשל, איך וויל דא ארויסברענגען די קולא, איך האב ליב קולות. למשל די לעדל וואס דו לייגסט אריין דיין ברויט א גאנצע יאר, לכל הדעות קענסטו אריינלייגן דיין מצה פסח. בעסער געזאגט, ס'איז א נער'ישקייט אז א מענטש זאל האבן אן עקסטערע חלה דעקל און א מצה טאש. דו קענסט נעמען די חלה דעקל. אויב דו ווילסט דוקא ארויפברייטן די מנהג, קענסטו זאגן אזוי.

דיסקוסיע: צי דארף מען קלינען די פירורים?

ווייטער, דו ווייסט די פירורים, מ'דארף עס קלינען? מ'דארף עס קלינען. מ'דארף עס קלינען אזוי ווי אלעס פון די הויז דארף מען קלינען. ס'שטייט נישט אז דו דארפסט עס איבערדרייען. ס'שטייט נישט אז דו דארפסט עס איבערדרייען. ס'שטייט אז דו דארפסט טשעקן פאר די פירורים. א חלה דעקל איז א פלאץ וואס ס'איז דא אסאך פירורים. ס'איז דא א הלכה, ס'איז דא א הלכה וועגן א רייוועס של נשים, בודקין שפציפיקע רייוועס, ווייל דארט איז דא אסאך פירורים. דארט איז דא א גמרא אין פסחים, דאכט זיך מיר, אז בדיקת חמץ איז מיט בליעה, נישט מיט בעין. רייט? מ'דארף טון הגעלה. אבער איך וויל נישט פון די חלה דעקל, איך וויל פרעגן א מלוכה מרא דארעא.

Speaker 2:

יא, אבער דא זעט אויס אז מען מעג האבן. וואס זאגסטו, אז מען דארף עס אויסשאקלען?

Speaker 1:

אקעי, איך דארף מיר עס אויסשאקלען. איך ווייס נישט. קען זיין. עס שטייט נישט דא.

Speaker 2:

ניין, איך מיין, כלי חרס האט נישט די זאך. ס'איז דא ברעקלעך?

Speaker 1:

אקעי, איז לכתחילה נישטא קיין ברעקלעך. ס'איז נישט עפעס וואס קלעבט זיך אן ברעקלעך. ס'איז א שטיקל חומרא. נאכאמאל, איך וויל דוקא זיין א מחמיר, און איך וויל מחמיר זיין, זאל מען געבן א קוק אויף די חלה דעקל פאר א מינוט צו צוויי, איבערדעקן מיט מצות, און גיין ווייטער.

Speaker 2:

פארוואס מאכסטו? דו ווערסט מחמיר נישט אין יעדע זאך וואס איז מותר. אונז האבן זייער א לאנגע ליסט אויב מען מעג טון יעדע זאך וואס איז מותר.

Speaker 1:

ניין, איך האב געזאגט אז אויב מאכט זיך עפעס א זמן בצוקה, איך ווייס, דו האסט א געוואלדיגע אמונה, און דו דארפסט עס זאגן פאר די עולם הבוטחים, און דעמאלטס קומט מען ארויף מיט א גאנצע ליקוט פון קולות. אבער קולות וואס פעלט נישט אויס, יו נאו, גיי ווייטער.

דער חילוק צווישן כלים וואס מען גרייט צו און כלים וואס מען לייגט אריין נאכן באקן

אין אנדערע ווערטער, לאמיר שטיין די ווערטער צו פארשטיין וואס שטייט דא. געווענליך, אז ס'איז דא קיין כלים וואס באקן דערין די חמץ, זיי זענען צו... די כלים וואס מען לייגט דערין נאך די געבאקענע חמץ, ס'איז שוין קאלט, דאס איז מותר. די איינציגסטע וואס מען מעג נישט, איז די כלים וואס מען גרייט צו, דארט וואו מען לייגט אריין די סולת, און דארט וואו מען לאזט די מיקסער, דאס זאל מען נישט ניצן.

ס'קען אויך זיין, היינט צוטאגס איז דא וואבליעך, דארט וואו מען... לויט ווי ס'שטייט דא.

הלכה כב – ביב של חרס

שוין, איך ווייס נישט. "ביב של חרס". ביב של חרס, איך ווייס נישט וואס ער זאגט. עפעס א זאך אין חרס, וואס אויף דעם מאכט מען... שוין, חלות חמץ כל השנה. איינער וואס נוצט דאס פסח. וואס איז א ביב? איז דאס אן אויוון שטיקל? א טאץ וואס מען לייגט אריין אין אויוון? זעט אויס, רבינו מנוח, "כלי שעושין בו אופין עתיקים", מען נעמט א שטיקל וואס איז אראפגעפאלן פון די דאך. צו וואס? רעפים איז די דאך? שינגלס, וואטעווער, די חלקים פון די דאך. אין עברית, איך מיין אז רעפים איז דאך.

בקיצור, מען טרעפט עפעס א גרויס שטיק מעטאל וואס איז אראפגעפאלן, מען קען גרינג אריינלייגן אין די אויוון צו וואס? שוין, אפילו חלות חמץ כל השנה, און אפילו למעשה, איך ווייס איך, ווייל ס'האט בליעות פון... פון יעצט. יא, שוין, פון א לאו, יא. אבער...

דיסקוסיע: וואס איז א ביב?

Speaker 2:

א ביב, דו האסט געזאגט די זאך וואס מ'קאכט אין, עפעס אזא שטיקל אויוון, איך האב געמיינט ס'איז אנדערש ווי א נארמאלע אויוון ביי אונז אין שטוב. וואס? וואס דו מיינסט?

Speaker 1:

יא. די נריא... כדי רעס... א ביב איז א שטיקל אויוון. א ביב זעט אויס עפעס וואס מ'לייגט אריין. דו טייטשט אזוי ווי?

דער דין פון הגעלה פאר ביב

הלכה, היי בחיא, זאגט די גמרא, היי בחיא, סייקן בחוץ, סייקן בחוץ, אסור. ווען מ'לעבט נישט דארט די... אה, ואימא, לאמיר אויספירן, ואימא מילא גחלים והיסק מקום שאינו מבשל חמץ, מותר לבשל בו למעשה. ס'איז נישט פונקטליך וואס די ריאליטי פון וואס מ'רעדט דא. ס'איז א גאנצע לאנגע גמרא פון... אזא כדי רע... האט די גמרא געזאגט אז ס'איז דא א חילוק פון תנור של... א שקרי של חתבל חילוק. כסקים בפנים, כסקים בחוץ. כסקים בפנים איז... ווייטע? כסקים בחוץ איז עסוקים. יא.

Speaker 2:

א מינוט, נאכפאר. וואס זאל מיר אונז געזען מיט דער בער... ווייל מ'קען אונז גענונג כשר'ן.

Speaker 1:

יא. מולי גחלים. וואו איז סקים מקום שלמה וואשל דורך חמץ?

Speaker 2:

יא. מיר איז גרין. וויסן נישט נעמען מיטל חורא דערמאל. מיר דארף עס מאכן עפעס א ספעציעל זייט.

Speaker 1:

אקעי. מיט גחלים. מולי גחלים מיינסט...

בור של חרס – המשך הדיון

הגמרא והרמב"ם: תנור סתום וחריץ

Speaker 1: תנור סתום, אם יש לו חריץ וחרכו מבפנים וחרכו מבחוץ. חרכו מבפנים איז מותר, וחרכו מבחוץ איז אסור. חרכו, רייט? חרכו, יא, איי געס.

א מינוט, א מינוט, נאך פאר דעם. וואס זאלן מיר אונז געזען מיט די בור? ווייל מ'קען עס גענוג כשר'ן, יא? מילוי גחלים ויציקת מים רותחין על מקום שנתן בו החמץ. יא, נישט נאר מיט ליבון, נאר מ'דארף עס מאכן עפעס אזא ספעציעלע זאך. אקעי, מיט גחלים. מילוי גחלים מיינט וואס? די תנור? יא. ואין ער האט אריינגעלייגט דעם מקום שנתן בו החמץ.

די וואס ער זאגט איז, עס איז דא חרכו מבחוץ אדער חרכו מבפנים. א נארמאלע תנור, יא, וואס מ'לייגט אריין אין דעם פייער, יא, וואס א תנור זאל גיין א משל, אז מ'האט א תנור, נישט ווי די פענסי תנורים וואס די הויז, די תנורים פון די ברויט, ס'איז ליטערעלי אלעס איז דארט. א נארמאלע תנור, וואס די תנור לייגט מען אריין, אויף די ווענט לייגט מען אריין די ברויט. דארף מען דאך עס אפקאכן. איין מאל מאכט מען הגעלה, וואטעווער איטס קאלד, און מ'מעג עס נוצן.

מה שאין כן די זאך, מאכט מען נישט די וועג ווי מ'באקט אין דעם איז נישט אזוי ווי א קדירה, נישט חרכו מבפנים. נישט א תנור, ממילא דאס מאל אונזער נארמאלע תנור איז אויסגעקאכט. ס'איז חרכו מבפנים פון דעם בור. אזוי האט ער עס, אזא טאפ סטייל זאך. רייט, די טאפ וואס דו לייגסט אריין אין די תנור, סאו לגבי די חלה איז עס אזוי ווי אן עקסטערע תנור. דו דארפסט נישט אריינלייגן די חלה אין דעם. אני מיין אז ער פארלייגט דא אז ס'איז עפעס א שטיקל פון אן אויוון. ס'איז טאקע פון א גראבע שטיקל האלץ אדער א גראבע שטיקל מעטאל. א גראבע שטיקל מעטאל אויף די שטיין, יא. דאס מיינט אזא טאץ, אזוי ווי א מעטאל טאץ וואס ער לייגט אריין אין די אויוון, אזוי די חלה בלייבט אויף די מעטאל, עס זאל נישט רירן. אקעי, אקעי, יא, אקעי.

Speaker 2: אה, ער זאגט נישט אז ס'איז חרס, ער זאגט אז ס'איז א מעטאל בערגל.

Speaker 1: מעטאל האט ער נישט געזאגט. ניין, מעטאל קומט עקסטערע הלכה. אקעי, מ'וועט מיר ענדיגן מעטאל. דארף מען מקום שנתן בו החמץ, און ווי אזוי איז עס א קדירה? ניין, ס'איז א קדירה שחרכו מבחוץ. חרכו מבחוץ איז פשט אז ס'ווערט ווייניגער אויסגעבאקן די אונטערשטע זייט. אבער די פאקט איז אז דארף מען עס אנפילן פון אינעווייניג. שטייענדיג דארף מען עס אנפילן פון אינעווייניג מיט די גחלים, דארף מען זען וואס איז גענוג.

דער רמב"ם'ס לשון-טוישונג: "אופין" און "מבשל"

Speaker 1: אבער אן אנדערע זאך, סתם ווירד, דער רמב"ם טוישט די לשון פון "אופין" צו "מבשל". "מקום שאופין בו לא יאפה בו, מקום שמבשלין בו מותר לבשל בו". וואס איז סתם פאני, סתם מאדנע די לשון. ער הייבט אן מיט "אופין" און "אופין", און ער גייט צו "מבשל" און "מבשל".

איך ווייס נישט וואס דער לשון איז, איך האלט פאר א הלכה. על כל פנים, "בור של חרס שהיו מניחין בו חמין כל השנה, אין אופין בו את המצה בפסח. אבער ממלאו גחלים, והואיל ונתלבן כל מקום שמבשלין בו את החמץ, אין בו חמץ". די לשון איז סתם מאדנע.

יא, ער זאגט די זעלבע הלכה, און ס'מאכט אויך סענס. "אופין" - מ'רעדט דאך פון א סארט אויוון. ס'איז עפעס צווישן אן אויוון און א דוד, וועגן דעם רעדט ער דאך אז די טאץ איז וויאזוי ס'גייט אריין אין די אויוון אדער אין א טפח. "אופין בו חמץ, אין אופין בו". און דערנאך גייט ער צו "מקום שמבשלין בו חמץ, מותר לבשל בו". איך ווייס נישט פארוואס ער האט געטוישט די לשון.

Speaker 2: אה, אין די נוסחאות איז טאקע, ער מעקט אויס די צוויי "לבשל'ס". "אופין" און "לאפות".

Speaker 1: דער ווארט איז נאר... אה, און די גמרא שטייט טאקע "לקדירה למשל". טוט מען דאס נישט אין אום, ווייל לקדירה האט מען חושש אז ס'גייט צוברעכן. דאך דארף מען זיין... מ'גייט נישט ממלא זיין אבנים אין אום. און ביי גחלים, כל שכן די זאך, ס'וועט אראפפאלן די נעקסטע שטיקל פון די דאך, און יענץ איז צו ווייניגער חשוב צו וואס. די היבוב איז ווייניגער חשוב. אבער דאס איז די פארט, א זאך וואס מ'באקט אין דעם, פרעגסטו א שאלה פארוואס איז עס ערגער.

קשיא: פארוואס איז נישט גענוג די רעגולערע היץ?

Speaker 1: איך פארשטיי וואס די כיבודים גייען פאלן די ארבעט. אויף וועלכע זאכן איז נישט געשען פון די היתר פון ערד. א שוין אלף עס ווערט נישט אויסגעקלענט אין דארטן אין דארטן אין הילט חשמחלות הסורות. אונז דערווייל האבן עס נאכנישט געזען אין הילט חיים צומח. סאו איך וויל פארשטיין עפעס. לאמיר זאגן דער ביוו איז א טאט, איז יעדע מאל ווען מען באקט איז עס איז שייט אז ס'פרעגלט זיך אריין די חמץ, ס'באקט זיך אריין, ס'איז א מבליה. סאו קענסטו נישט צון די זאך מיט די מצה, ווייל ווען ער לייגט די מצה דערויף גייט זיך די מצה קאנעקטן צו א פלאץ ווי ס'איז דא דרום בליהס און חמץ. סאו דער ביוו. מילא, איז נישט גענוג אז דער סטעם דערס אז ביי ביידע מאל ווערט עס אויסגעברענט, און נישט גענוג, ביי ביידע מאל ווערט עס אויסגעברענט, מעvé זיך דא דרין עפעס א לחלוחות אדער עפעס א בליה, ער זאגט ער לייגט די מצé דערויף אז עס איז דאך דעמאלטס אליין דא אויף פייער, אבער דעמאלטס איז די צייט ווען מען איז דער אה, דא האט מען צוגעלייגט א נייע לעוועל, אז אויסער דעם דארט וואס זיין אינעוויינער.

איך וויל פארשטיין... אה, ער איז געווען מאשטעלענד, אז פארוואס איז נישט די רעגלער לכשבון לבחפות? דארט מען פארשטיין, אקעי. איך האב איז א חומרה דא. אקעי, דאס איז אלטע וועלכס קליחה יעצט, אקעי.

תירוץ: היץ פון אויסנווייניג קלינט נישט אויס פון אינעווייניג

Speaker 1: מען קען הערן א פשוט'ע ספרא, אז ערנטס האבן א טעמפערטשור אייוויג. סאו, מען קען אייוויג צוקומען זאגן אז ס'איז הייסער ווי ס'איז געווען, בשעת דער בליער איז געווען. אבער איך וויל עפער זאגן, אבער הערסט, סאו, ווען מען זאל זאגן נאר, אז מען דארף עס אריינלייגן אין די זעלבע אוון, בעת המקום, בעת אישר, בעת עודות, און דעי זאל עס מאכן א גלה, דארף עס נאך אויסשטיין, אפשר איז עס נישט אזוי הייס ווי אנדערע מאל. אבער אז ער לייגט עס אריין אין די אווון, איז דאך קלאר א העכערע לעוועל פון היץ וואס מאכט א גוטע הגעלה?

איך וויל נאר איך וויל נאר פארשטיין אז ס'זאל מאכן סענס, ס'זאל מאכן קלאר אז ס'איז שכל הישר.

Speaker 2: וועלכע כלל? דער כלל פון כשם שבולעו כך פולטו? פארוואס איז נישט גענוג אז מען לייגט אריין דאס שטיקל בשר אין די זעלבע לעוועל פון היץ? נישט נאר א העכערע לעוועל היץ, נאר די זעלבע לעוועל פון היץ.

Speaker 1: פארוואס? ווייל פאר די זעלבע ריזען פארוואס איז פריער געווען בליעה. פארוואס איז געווען בליעה? ווייל ווען א זאך ווערט זייער הייס, איז עס בולע. עפעס איז דא, ס'איז נישט מענטשליך, ס'איז סייענס, ס'איז פיזיקס. עפעס איז דא בליעה, ספעציעל אז דו זאגסט אז די כלים אמאל זענען נישט געווען אזוי הארט און אזוי אויסגעשארפט.

Speaker 2: איך זאג דיר נאר א פאקט, אז ווען עס קאכט פון אויטסייד, קלינט זיך עס נישט אויס פון אינסייד. דאס איז וואס איך זאג. מאכן א זאך הייס קלינט עס נישט אויס.

Speaker 1: מיר רעדן נישט דא פון עקטשועל קלינען, מיר רעדן אויב עפעס איז קלעבעריג די טעם.

Speaker 2: איך האב נאך קיינמאל נישט געהערט אז מ'קלינט אויס א זאך דורכ'ן עס מאכן הייס. איך האב נאך אין די וועלט אזא זאך נישט געזען.

Speaker 1: ניין, ס'איז דא נישט רייניגן, אז מ'ברענט אויס. אויב ס'איז דא דערין עני לכלוך אדער עניטינג...

Speaker 2: אה, דו זאגסט אז ס'ווערט נישט אויסגעברענט.

Speaker 1: זאג איך דיר, אז ווען מ'לייגט עס אין מים רותחים, ברענט זיך עס ממש אויס, נישט נאר אז ס'ווערט הייס. אויב ס'איז דארט געבליבן דארט עפעס אנגעקלעבט, איז שוין גארנישט דא. דאס איז די וועג וויאזוי מ'מאכט הגעלה אויף א זאך וואס מ'נוצט פאר מצה.

חזרה: די עיקר פונקט

Speaker 1: קיצור, מיר זאלן נישט געלערנט, מיר זאלן נישט זען עפעס זאכן וואס מיר זאלן אין אונזער קאפ, מיר דארפן קוקן וויאזוי ס'שטייט דארט, קלאר דעם, פון וואו ס'קומט, וואס איז די מקור דערפון. ביז דערווייל, שכל הישר מאכט עס סענס, אין מיין קאפ גייט זייער גוט אריין וואס ס'שטייט דארט.

חידוש: בליעה איז לאקאל

Speaker 1: אבער מיר האבן דא געזען לכאורה עפעס אן אנדערע זאך, אז די בליעה ארבעט נישט אויף... מ'זאגט אויף די גאנצע בשר איז דא בליעות, אבער מ'קען זאגן אז ס'איז לאקאל אויף דעם שטיקל בשר. דאס מיינט אז ער וואלט ווען גענוצט די אנדערע זייט פון וואס ער האט גענוצט פאר חמץ פאר מצה, ער דרייט ארום די טיש און ער רעדט אריין, ווייל ער זאגט "מקום שרוב תשמישו בחמץ, מותר לבשל עליו מצה". "מותר לבשל עליו" מיינט עליו אויף דעם מקום?

Speaker 2: מקום מיינט ער צו זאגן אינסייד, ווייל געווענליך איז מען מסיק די אוטסייד.

Speaker 1: אה, דאס מיינט ער "מקום שרוב תשמישו בחמץ" – די אינסייד פון די אויוון וואס דארטן קאכט מען דעם חמץ. די אינסייד פון די בערב. אה, אינטערעסאנט. אה, די אויוון, יא. אה, אינטערעסאנט. ווייל איך האב געמיינט מקום מיינט אויף די בערב.

Speaker 2: יא, האסטו א גרויסע טאץ, דו פלעגסט אייביג לייגן דארט די חמץ. איך געדענק אז אויב דו ווילסט לייגן דארט אויף דעם שטיקל, אויף דעם פלאץ אויף די בערב, אז ס'איז נישט א טאץ...

Speaker 1: ניין, ניין, אבער דא רעדט ער פון מקום שרוב תשמישו. איך מיין אז דאס איז נישט די טאץ.

Speaker 2: דאס איז אן אנדערע שאלה. איך בין מיט דיר. איך ווייס נישט צו די אנדערע מענטשן וועלן עס פארשטיין אז ס'פארט אריבער די בערב און די זאך. מ'דארף עס דיסקאסן.

סיכום: די סטרוקטור פון דעם רמב"ם'ס הלכות

חזרה אויף די הלכות ביז יעצט

Speaker 1: אקעי, יעצט, אקעי, עד כאן האבן מיר געלערנט וועגן כלי חרס צונן. יעצט גייען מיר לערנען וועגן חמין. קודם גייען מיר רעדן וועגן... ניין, ביז יעצט האבן מיר געלערנט, קען מען זאגן, צוויי ענינים פון חרס. ביידע איז געווען כלי חרס, יא?

Speaker 2: אה, נאך צונן.

Speaker 1: יא, באט ס'איז לייק ווירד, ווייל די ארדער...

כלי חרס האבן חומרות. וואס איז געווען די חומרות? אז אויב ס'איז געווארן גענוצט בחמין, קען מען עס בכלל נישט נוצן אויף מצה.

Speaker 2: It didn't actually say that. We're just imagining that it said that. It isn't really saying that.

Speaker 1: אויב יא, וויל איך זען די חומרות. און די זעלבע זאך איז געווען א חומרא אז מ'נוצט בכלל נישט קיין כלים וואס האט א חמץ קשה. שיעור אויף פארנט, ס'איז דא דריי סארטן כלים וואס האט א חמץ קשה. איך מיין אז דאס איז געווען די עיקר.

און אויך די צווייטע חומרא'דיגע הלכה אויף חרס איז געווען אז ס'דארף קיין חומרא אויב מ'מאכט עס הייס פון אינעווייניג. און יעדער וועט זען וואס ס'שטייט אין די גמרא, נישט חרס, נאר מאכלות וכלים אנדערע, וואס ביי די אנדערע כלים קען מען זיי גרינגער כשר'ן.

דער רמב"ם'ס סדר: יוצאים מן הכלל קודם

Speaker 1: Really what's going on is אז קודם האט דער רמב"ם געשריבן די הלכות פון די צוויי יוצא מן הכלל. די ערשטע איז צונן, און די ערשטע חומרא מיינט ער. איך גלייב נישט אז ער מיינט צו מאכן די חומרא. איינמאל דער רמב"ם וואלט געדארפט שרייבן אז ס'איז דא א חומרא אז די צונן... איך ווייס, איך בין נישט העפי מיט די גאנצע שטיקל תורה האט מען באגנוגט מיט זייערע זאכן, אז מען איז מדייק אין די חידוש. I'm not sure. איך ווייס נישט, דער רמב"ם ווען ער וויל עפעס זאגן א חומרא זאגט ער עס קלאר, ער קען נישט... ווער קען מיינען אז ער זאגט עס פשוט קלאר? ער זאגט מותר סתם אזוי.

Speaker 2: נו נו, ער זאגט עס דאך קלאר, איך קען דיר מאכן די צוויי דיוקים וואס איך האב דיר געמאכט נאכדעם שפעטער, אז נאר חיים מעג מען נישט.

הלכה ג' – הגעלת כלים שנשתמשו בהן חמץ ברותחין (כלי ראשון)

דברי הרמב"ם והסבר הפשט

Speaker 1: די ערשטע פרוי מיינט ער, איך גלייב נישט אז ער מיינט צו מאכן די חומרא. I don't know, אדער דער רמב"ם האט געדארפט שרייבן אז ס'איז דא א חומרא אז די צונן... איך ווייס נישט. איך בין נישט קיין עקספערט אין די... דער גאנצער שטיקל תורה האט מען באגעגענט נישט די אלע זאכן, אז מען איז מדייק אין די חידוש. I'm not sure. איך וועל זען אין מיין רמב"ם. דער רמב"ם, ווען ער וויל עפעס זאגן א חומרא, זאגט ער עס קלאר. ער זאגט עס פריטי קלאר, ער זאגט מיט די סתם לשון פון צונן.

נאר נאכדעם זאגט ער קלאר, איך קען נאך מאכן די צוויי דיוקים וואס דו האסט געמאכט. נאכדעם זאגט ער שפעטער אז נאר חמין מעג מען נישט. איך ווייס נישט, איך בין נישט קיין עקספערט אין די...

לאמיר לערנען הלכה ג', לאמיר זען. איך וויל טרייען צו קוקן די הלכה. די פיר הלכות זאגט ער די גאנצע רשב"ג און די רמב"ם. איך ווייס נישט, ס'איז זייער קלאר.

נאכדעם זאגט ער אזוי, יא. "כלי מתכות וכלי אבנים שנתשמשו בהן חמץ ברותחין, בכלי ראשון, כגון קדרות ואלפסין" – קדרות מיינט א טאפ, אלפסין איז אויך א זאך פון קאכן. יא, א פלאכערע טאפ, מעשה אלפס. א פען, הייסט דאס? א פען הייסט אלפס, יא? איך וועל פרעגן די רב.

Speaker 2: יא, ס'ווערט גערופן אלפס.

דיגרעסיע: וואס איז אן "אלפס"

Speaker 1: איינער האט מיר אמאל געזאגט, ער האט חוזק געמאכט אז די אשכנזים מיינען אז אלפס איז א פאס. יא, ווייל די אנדערע רופן דעם אלפס ווייל דער מאן האט געגעסן א טאפ. ניין, ער האט געמאכט א ווערטל מיט די שפראך. ער האט געמאכט א ווערטל, ער האט געזאגט אז דער רמב"ם האט נישט געוואוסט אזא סארט זאך.

איז פסולא, אויך אין פסולא האט ער געמאכט א ווערטל. ס'הייסט אלפס.

ס'איז דא א לשון אין די גמרא, א גזירה שמא יעשה אלפס, א לשון אין מקרא, מעשה אלפס ביי די קרבנות, ניין? מעשה מחבת, מעשה מרחשת, מעשה... ס'שטייט נישט אלפס? איך ווייס נישט, איך וועל נאכקוקן. דו געדענקסט נישט? איך געדענק נישט. איך וועל פרעגן. ניין, ס'שטייט נישט.

עניוועי, ס'הייסט אז מען האט געקאכט אין דעם. זיי קומען פון א שטאט וואס הייסט פעז. אל פאסי, רייט? און דער תוספות יום טוב איז איינער וואס... אל פאסי מיינט דער פעזער, דער פעזער. אלף, דאס איז דאך פראנצויזיש. אל דער, אלזשעריע, וואטעווער. דאס איז א הויכע ידיעה. און אל פאסי מיינט איינער וואס קומט פון פעז. און ער האט געוואוינט אין פעז, דאס איז אלעס.

אקעי, צוריק גראד צו אונזער ענין פון די אל פאסי. עקשעלי, יא, דאס איז א... ס'איז דא אזא טעפ וואס קומט פון פעז, מ'דארף וויסן, דאס איז אזאך וואס איז טשיינע דישעס. טעפ פון די שטאט פעז. איך האב געהערט אמאל א שיעור פון ר' דוד, ער האט געזאגט אז די אשכנזים האבן נישט געוואוסט אז די שטאט פעז, האבן זיי געמיינט אז ער האט געהייסן עפעס על שם די אלפס, אבער זיי האבן נישט געוואוסט. ניין, אבער ס'קען זיין אז די טעפ דא הייסן על שם יענע שטאט, שם פעז. אזוי ווי אין די ווייסן אין טשיינע ווער... איך האב געהערט אזא דזשאוק. אקעי, נישט קיין דזשאוק, צוריק צו אונזער סוגיא דתורה. אקעי.

די פראקטישע עצה פון דער רמב"ם – קדירה גדולה

Speaker 1: "פותח ונותן לתוך קדירה גדולה". אבער ער האט גענוצט דאס מיט חמץ ברותחין. אקעי, ער האט גענוצט דאס מיט חמץ ברותחין, און ער זאגט דאך כלי ראשון. מ'האט געקאכט אין דעם חמץ. וואס טוט מען? "נותן לתוך קדירה גדולה וממלא עליה מים". ער זאגט דאך, דער רמב"ם זאגט דאך א פראקטישע וועג וויאזוי מ'קען, ניטאמאל דארף מען יעדע טאפ עקסטער גיין און אויפקאכן, נאר מ'נעמט א גרויסע קדירה. וואס טוט מען? מ'לייגט אריין אין א גרויסע קדירה. איז דא אסאך וועגן וויאזוי מ'טוט? ס'זעט מיר אויס ווי ער גיבט אן עצה.

Speaker 2: ניין, ניין, דאס איז די וועג, ס'איז נישט דא נאך א וועג.

Speaker 1: מ'קען דאך נעמען די איין כלי און עס כשר'ן.

Speaker 2: ניין, מ'קען נישט.

Speaker 1: אבער קען מען נישט.

Speaker 2: קען יא.

Speaker 1: שוין, פרוביר נאכאמאל, מ'קען נישט.

Speaker 2: ס'איז דא א וועג ארויס, אבער די נארמאלע וועג איז, מ'דארף עס נעמען אין א רויזע קדירה...

Speaker 1: אה, דאס איז די נארמאלע מכה בפטיש וואס ער זאגט.

Speaker 2: עקזעקטלי.

דיסקוסיע: כבולעו כך פולטו – די קדירה גדולה אויפ'ן פייער

Speaker 1: מ'דארף נעמען א רויזע קדירה, אנפילן מיט וואסער, און "מרתיחן בתוכה, ואחר כך שוטפן ונוהגין להשתמש בהן במצה". דעמאלטס מעג מען זיך משתמש זיין בפסח. דא זאגט ער נישט מיט מצה. במצה. נישט דאס איז דאך פסח. דאס איז דאך אנגעקומען פון דעם, דאס איז פסח.

Speaker 2: "משתמש בהם במאי"? בפסח.

Speaker 1: ער מיינט צו זאגן ווען מ'מעג זיך משתמש זיין, נישט וועלכע מיני מאכלים, מצה'דיגע מאכלים.

Speaker 2: עקזעקטלי, מ'נוצט עס פאר מצה. דאס איז עקשעלי אזוי ווי דער רמב"ם רופט פסח חמץ ומצה.

Speaker 1: ניין, איך ווייס נישט. איך מיין ס'איז געווען. אקעי.

הלכת סכינים

Speaker 1: מ'האט געהאט סכינים וואס מ'האט גענוצט צו שניידן חמץ מיט א גרויסע שארפקייט. ס'איז אינטערעסאנט אז ער ברענגט דא אין די זייט, דאס קומט, זאגט ער, דאס שטייט אין הלכות ערב, שטעלט ער זיך א חומרא אז מ'לייגט א כלי ראשון מאכט מען א הגעלה בכלי ראשון, כלי שני א הגעלה בכלי שני. אזוי שטייט נישט געברענגט אין די גמרא אין פסחים. ס'איז געבויט אויף די הלכות שולחן ערוך אין יורה דעה, זאגט ער, ברענגט ער. אינטערעסאנט.

"מרתיחן בסכין", הייסט לכאורה אז מ'שטעלט ארויף די כלי גדול אויף די פייער, יא? אקעי. סאו קומט אויס אז די קדירה ווערט געקאכט מיט די זעלבע לעוועל פון נעץ ווי ער איז געווען צוגעטאטשט. אהא, א חידוש. אממ, סכינים דארף מען נישט טון די גאנצע סכין, נאר די חלק וואס טאטשט די שארפקייט פון די... נאר די שארפע חלק. ווי די שארפע חלק דארף דאס אגב די חריפות פון די סכין.

דיסקוסיע: ניצב און להב – וואס דארף מען כשר'ן

Speaker 1: ער זאגט, "אסלא", אה, ווען עס איז ניצף ביידע זייטן דארף מען נוצן מיט היץ. איך מיין צו זאגן אויב ס'איז געווען ברותחין, זאגט ער, איז נישט רותחין. אויב ס'איז געווען רותחין, דאס איז דאך די גמרא. מ'נעמט עס ביידע פארטס דארף מען נוצן צו געגענדער שיטה. ביידע פארטס?

Speaker 2: יא, ס'איז דא אן אנדערע שיטה, איך ווייס נישט.

Speaker 1: וואס הייסט ביידע פארטס?

Speaker 2: אזוי איז עס גענוצט געווארן מיט היץ, נאר די שארפקייט איז וואס טאר.

Speaker 1: מ'דארף לערנען וואס ס'שטייט, נאכדעם וועט מען פרעגן קשיות.

Speaker 2: די הלכה וואס ס'שטייט דא איז... ס'שטייט ווייטער, איך האב נאכנישט געהאט וואס צו פרעגן קשיות.

Speaker 1: איך האב נישט געזאגט שלעכטס, איך ווייס נישט.

Speaker 2: שכוח פאר'ן זאגן וואס ס'שטייט.

Speaker 1: אקעי, לאמיר לערנען יעדע שטיקל וועלן מיר אנהייבן.

די גמרא אין פסחים וועגן סכינים

Speaker 1: ערשטע מאל, אין פסחים, דאס שטייט יא אין די גמרא אין פסחים וועגן די סכינים. די פרי חדש זאגט אז ס'שטייט נישט אין פסחים בכלל, אבער אין סכינים שטייט, "בדין הפריטה והשחזה". וואס איז דאס א מעשה פריטה? ווייסטו?

Speaker 2: ערשטע מאל. ניין.

Speaker 1: דער רב זאגט אז ס'איז מותר. איך ווייס נישט. איך מיין אז ס'איז א גביה. איך ווייס נישט וואס דאס איז. אקעי. ער זאגט, "אה, איך מאך אויך נישט עכט קיין נייעך, איך מאך עס קיין פריש." וואס טוט ער? "הניצוץ לייגט ער בטינה". וואס מיינט בטינה ווייס איך נישט. טיט. "ולאחר מכן לייג איך די קתא ברותחין". I don't know וואס מיינט בטינה, איך קען נישט די טייטש. אממ, נאכדעם זאגט די גמרא אז הלכה איז אז ביידע מאכט מען ברותחין. קלינה מאכט מען מיט מאד עפעס, ער קלינט עס עפעס אויס, נאכדעם לייגט ער עס אריין אין א פייער, בקיצור, ער קלינט עס גוט אויס ביז עס ווערט אזוי ווי ניי. דאס איז די ווארט. למעשה קומט אויס אז די גמרא פירט אויס אז ניין, מען קען מאכן ביידע, ווי רחיצה און ווי כלי ראשון.

דיסקוסיע: ליבון vs. הגעלה

Speaker 1: פארוואס טאקע דארף מען לייגן די ניעור אין די אלע זאכן? איך ווייס נישט. פארוואס טרעפט די רחיצה מער? איך ווייס נישט. אה, מען איז מסביר אז רחיצה איז מער ווי כלי ראשון, עס איז אן עכטע פייער אליין. די ליבון איז אן עכטע פייער אליין. אהא. נאכדעם איז דא די קלינה, וואס איז א גאנצע פראצעדור. די גמרא פירט אויס אז ניין, מען דארף פשוט מאכן די גאנצע זאך.

פארוואס זאגסטו מיר פון רשב"ם? די הגהות מיימוניות ברענגט פון פסחים דעם רשב"ם... הגעלה וליבון. איך קען נאך נישט פארשטיין דעם רמב"ם.

שטיפה בצונן נאך הגעלה

Speaker 1: און דאס איז אויך מיט תשמישים. ביי חמץ שטייט דאך, די זאך איז מגעילן ומטבילן. דאס איז די לשון פון די גמרא, מגעילן ומטבילן והן טהורין. ניין, לאו דווקא, ער האט געמיינט מגעילן, אז מען לייגט עס אריין אין א פייער.

וואס איז די... לכאורה איז דאס די זעלבע הלכה ווי נותר און חמץ. דאס איז נאוטינג דיפערענט, רייט? פארוואס דארף מען די שטיפה אחרת? ווייס איך נישט קלאר. אז דו מאכסט נאכדעם אויך וואשן בצונן. אזוי פירט אויס די שם הגדולים. עס שטייט נישט אין די גמרא מפורש, געהערט? ער איז נישט שוטף אותן.

דיסקוסיע: מריקה בחמין ושטיפה בצונן

Speaker 1: אה, ער זאגט אין די משנה, יא, דאס איז לפי הפשט, אז מען דארף עס וואשן. וואס שטייט אין זבחים "מריקה בחמין ושטיפה בצונן". דו האסט געזאגט אז מ'דארף נישט.

Speaker 2: די צווייטע צונן.

Speaker 1: די צווייטע צונן, יא. וואס טוט די צווייטע צונן פונקטליך?

Speaker 2: על כל פנים, ער זאגט אז די גאונים און אחרונים האלטן אזוי, כדברי הבנין, אז מ'דארף טאקע יא אויך צונן.

כלי עץ – פארוואס נישט דערמאנט ביי כלי ראשון

Speaker 1: אקעי, דאס איז א הלכה פון כלי ראשון. לאמיר פארשטיין וואס איז כלי ראשון. וואס איז כלי מתכות, אבנים, און כלי עץ? לאמיר אריינקוקן אין כלי עץ א מינוט. פארוואס איז נישט פארהאן קיין כלי עץ?

Speaker 2: איך פארשטיי אז מ'נוצט עס נישט אזוי שיין.

Speaker 1: אזויווי קערות וכוסות.

Speaker 2: יא, קערות וכוסות איז אן עקזעמפל אז מ'עסט אין דעם, מ'רייט אין דעם, אבער מ'קאכט נישט אין דעם.

Speaker 1: כלי מתכות, אבנים, כלי עץ. פארוואס איז נישט פארהאן קיין כלי עץ?

Speaker 2: מ'קאכט נישט אויף עץ.

Speaker 1: אה, ס'הייבט אן צו ברענען. האסטו אמאל געטרייט?

Speaker 2: איך האב נישט געטרייט, אבער איך מיין אז ס'וועט ברענען, דאס איז די פשוט'ע זאך. קאכן מיט א טאפ פון האלץ? איך האב נישט קיין טעלערס פון האלץ, איך האב נישט קיין טאפ פון האלץ.

Speaker 1: אבער כלי עץ קען מיינען טעלערס.

Speaker 2: כלי שני.

Speaker 1: וועגן כלי שני, פריער האסטו געזאגט כלי ראשון. אקעי, דאס הייסט אז ס'איז נישטא קיין כלי ראשון לכאורה. דאס איז א כלי שני וואס מ'נוצט אמאל, און גראדע איז דא א מחלוקת הפוסקים, מ'גייט נאך רוב תשמישו. אבער ס'מאכט זייער אסאך סענס אז כלי ראשון איז אייביג מתכות און אבנים, אזויווי קדירות וואס מ'קאכט אין דעם, און כלי שני קען זיין עץ. יא?

Speaker 2: מאכט סענס.

Speaker 1: די ברכת הבית זאגסטו?

Speaker 2: נישט די ברכת הבית, נאר טריי עס אויס. נעם האלץ און טריי צו קאכן דערין, ס'וועט זיך פארברענען.

Speaker 1: איך האב שוין נהנה געווען פון די גאנצע וועלט, איך בין מערערע יארן אלט, און איך האב נאכנישט געזען קיין טאפ געמאכט פון האלץ.

Speaker 2: איך האב געזען פון אבנים.

Speaker 1: אבנים איז יא דא, ווייל פארצעליי איז בסך הכל מעטאל. אבנים, יא, ווי למשל אבנים... אויוונס זענען געמאכט פון אבן. אבן האלט זיך זייער שטארק אין היץ. א "בריק אווען" איז געמאכט פון אבנים. אבן האלט זיך זייער שטארק אין היץ, ס'איז יא דא. גראדע די אלע "סאורדאו" חלות לייגט מען אויף אזא טאץ פון אבנים. מ'לייגט אזעלכע קליינע דינע אבן, פלעין הארטע אבן, וואס דאס מאכט עס קריספי, ס'מאכט עס בעסער. קוואליטי פון די חלות. אקעי, אבער אויף עצם נישט, און שטעל מיר נישט מיט מלחמות קרתנו, כקודת וכסדות, נתן נתן נתן כלי גדור, נתן עליהם מרסכם, יא ער זאגט נישט דא מרדיכם בטוחו.

המשך: דער פּראצעס פון הגעלה — "מניחם בתוכה עד שיפלוט"

Speaker 1: אקעי, אבער אויף עצים נישט, און שטעלן נישט מיט מלחמות קרישיינו קיין קורת וכוסת, נושא נושא נתא כלי גדה, ונושא נעמי מרסכם. יא, ער זאגט נישט דא "מרתיכם בטוכה", ער מאכט עס פאר א כלי ריש, אין די גאנצע זאך, נאר ער זאגט די מנותם עליהם מרסכם, סאו עס ווערט א גלה פון א לעוועל פון קלישיינו, ווייל עס קומט אריין אין די הייס וואסער אין די... נישט דאס איז נישט אליין הגבי או אש. און מנוחם בטוכה... מטושא מנוחם בטוכה... ער לייגט אריין די קליין... און מנוחם בטוכה איז אינטרעסאנטע לשון יא, זעהטו עס אפס ראג דא? אה, א מנוחם, נישט מען לייגט עס אהרן! מנוחם בטוכה! מלאזט עס גענוג לאנג, האט שווער פלוטי...

אה, דער חלאפ האט מיר נישט געווינדער אז מנוחם... ער לייגט אריין די כלים אין די וואסער האט שוין געזאגט פריער אין מנוחם. אויב ער זאגט מנוחם... מען לאזט זיי איבער... ער האט שוין פריער אריינגעלייגט... מען לאזט עס זיי איבער אינדערווייניג... א תשורי פלוטי. ער וויל דא זאגן בעיסיקלי אז עס איז נישט גענוג א מאשי צייט. עס זאגט נישט וויפיל דער שיעור, מען עפעס א שיעור צייט דארף זיין...

קוק... צו אויסגעגאנגען דא... איך זאך קיין קוק. ווען איך זאך דא קוק, דארט עס געווען אין די הלכה. ווייל איך ווען די הלכה, מאך זיכער קוק און מאך זיכער אז ס'איז מער נישט דא דרינקען קיין בלוט. איי, איך נאר נישט אז די פלוט איז עפעס אז מען קען ממש זען אין די אויגן ווי ס'איז ארונט ארויס עפעס א פלוט, נאר מיוחם את סוכר, און דארף עס לאזן ווער א שטיק צייט אז ס'איז געבן א טשענס פאר די פלוט, ווייל איך קיין שויט פון אפצוואשן פון די פלוט, ווייל ס'קען דיך פריש בוילי זיין, יא?

Speaker 2: יא? ווייל די וואסער האט זיך א ערבע פון נישט גוטע זאכן?

Speaker 1: יא, דאס איז דאס זעלבע וואס עס זאגט פריער, דער פולט אים האט עס זענעט. מ'לערנצט ארויס פון א הלכה פון... אזוי שטייט א פסוק לגבי... מ'לערנצט ארויס פון א פסוק לגבי קדושים עפעס. אזוי זאגט ער, אזוי גייט עס נאר על גבי קדשים, און דא איז נישטא דער דין.

Speaker 2: יא, ער זאגט אז ס'איז נישטא דער דין, ס'איז א פראקטישע זאך עפעס.

Speaker 1: אקעי. אקעי. אקעי. איך שויט פון... איך קען נישט בעיהם במצה. אבער איך זאג, אין באופנים פארשטייט מען זייער גוט פארוואס עס פעלט אויס נאכדעם אריינצולייגן קאלט וואסער, ווייל דא רעדסטו באופנים אז מ'האט אריינגעלייגט א פאר חמץ'דיגע כלים אין א טאפ און ס'האט זיך געקאכט. און נאכדעם זאגט ער "עד שיפלוט", יא, וויאזוי איז דאך יעצט דא אין די וואסער עפעס חמץ? איך וואלט געמיינט אז ס'איז אוודאי א שאלה.

Speaker 2: יא, דאס איז... דאס איז סתם א חומרא. מ'רעדט דאך חומרא דחומרא. ער זאגט דאך נישט עפעס... ער זאגט נישט אז מ'דארף גיין מעיקר הדין מאכן אזוי.

Speaker 1: ניין, ס'איז נישט אזוי. ס'איז קלאר. איך פארשטיי נישט וואס איז די... די למדנות'דיגע קונץ. ס'איז געווארן חמץ, ס'איז שוין נישט קיין חמץ. קוק, דאס איז א וועג. אמאל דארף מען נישט זוכן אזעלכע זאכן. וויאזוי רייניגט מען א זאך? אזוי רייניגט מען. דאס איז איינס. די רמב"ם פרעגט זיין ווייב, "וויאזוי קלינט מען עפעס?" זאגט די ווייב, "מ'רייניגט מיט זיין סיין". פרעגט די רמב"ם, "מ'מאכט זיך פאר די רמב"ם שוין". אזוי איז דאך די בעיסיק זאך, נישט קיין גרויסע חכמה צו די אלע זאכן. אזוי קלינט זיך, אזוי קלינט זיך. דאס איז נישט שווער צו פארשטיין.

הגהות מיימוניות: די פּראבלעם פון כלי שני

Speaker 1: יא, די הגהות מיימוניות אין איין פלאץ זאגט אז די הלכה איז נאר גוט ווען מ'ווייסט זיכער אז ס'איז נאר געווען בכלי שני. וואס איז דא אסאך קערה'ס? וואס, אפשר געדענקסטו נישט? אפשר אמאל האט מען גענוצט די טעפל ארויסצורומען? ער איז גראדע גערעכט. איך ווייס אז דו פארקעסט זיך אין די קיטשן, און דו זיצסט דאן אין ביהמ"ד אין עולם המחשבה. מ'ברענגט דאך, אבער מ'פארקעסט אמאל מיט א לעפל אין די טאפ, ס'מאכט זיך דאך אמאל. מ'נעמט זיין לעפל און מ'געבט נישט א מיש. ער איז נאך טאקע א כלי שני, ווי דער נוצט אמאל.

Speaker 2: אה, אה, דער רמ"א רעדט נישט וועגן דעם. דער רמ"א זאגט אז ס'זעט אויס אז מ'גייט נישט נאך קיין רוב תשמישו, און ער ברענגט פון נאך די רב יונה און אנדערע, נאר מ'דארף מאכן זיכער אז קיינמאל איז נישט געווען כלי ראשון.

דיון: פארוואס נישט רוב תשמישו?

Speaker 1: ס'איז אינטערעסאנט. פארוואס זאל מען זאגן אז מ'זאל גיין נאך רוב תשמישו? אויב איז דא א זאך אז מיט וואו מער היץ איז דא א שטערקערע בליעה, פארקערט, ס'איז מער מעגליך אז מ'זאל זאגן אזוי ווי דו זאגסט, אז מ'גייט נאך רוב. אבער אויב זאגסטו אז מיט א העכערע לעוועל היץ איז דא א גרעסערע בליעה, אויב זאגסטו אז חכמים ווייסן נישט, איך האב געזאגט, איך בין נישט קיין פיזישן. ס'איז דא א זאך ווי בליעות, ס'איז דא א זאך ווי ס'קען זיך איינזאפן צו דייטליכע היץ, צו דייטליכע שארפקייט. מיין איך אז מ'זאל מאכן פון יענץ א שטארקע תקנה אז מ'דארף זייער גוט אויסוואשן די בעסטע וואס מ'קען. אויב זאל מען נישט נאר געזאגט אויב און נאר אויב מ'וואלט נישט געוואוסט פונקטליך ווי די בליעות ארבעט, ביסטו גערעכט. אבער לכאורה קען מען נישט זאגן אז יא, זיי האבן עפעס געהאט א געוויסע איינער, דער חכם פון שטעטל וואס האט פארשטאנען צו פיזיק, האט ער געזאגט.

די תירוץ איז אבער, קוק אריין אין דיין... ניין, די תירוץ איז, דו ביסט גערעכט אז פונקט אזוי ביי די נעקסטע מאל קען... אויב זאגט מען אז היץ נעמט ארויס, איז פשט ווען יעדע מאל דו מישט אריין א טאפ אין די זופ, שפייט די לעפל אויס די פאריגע זופ און ס'זאפט אריין די נייע זופ. ס'ארבעט נישט פונקטליך אזוי. ווייל מ'טראכט נישט אויף סימפל טינגס. ס'איז נישט יעדע מאל, ס'איז נישט פון איין מאל ווערט עס נישט שמוציג, און פון צוויי מאל ווערט עס נישט שמוציג.

דיון: וואס איז בליעות — פיזישע מציאות אדער דין?

מעגליכקייט א: בליעות איז א ממש'דיגע פיזישע זאך

Speaker 1: איך קען זאגן דריי זאכן. איך קען זאגן אז מ'רעדט דא פון עפעס גארנישט וואס אונז האבן א הארד טיים צו פארשטיין, ווייל אונזערע זאכן זענען מער סאליד און בעסערע קוואליטי. ווייל אויב כלי מתכות, כלי אבנים זענען געווען שוואכערע קוואליטי ווי אונזערע, און אונזערע זענען געווען מער מחוספס, איז באמת געווען אסאך א מקום פאר איינזאפן. און אפילו, ביי די וועי, דו קענסט זען אז ס'זאפט איין. נעמסט א שטיין און דו גיסט דערויף וואסער, וועסטו זען אז ס'זאפט איין וואסער, ווייל ס'האט קליינע פיצי... נעמסט א צעמענט בריק, ס'איז דא דארטן מייקראסקאפישע קליינע פיצי פלאץ צו איינזאפן זאכן.

Speaker 2: צעמענט איז נישט קיין שטיין, דו ווייסט. כלי אבנים, אבנים מיינט נישט צעמענט. ווי ער זאגט, ס'איז דאך געווארן אן אבן. ס'איז דא אבנים וואס געשעט דורך די בריאה, ווייל אבנים האבן לאנג געשעט, ס'קלעבט זיך צוזאם שטיקלעך. וואס? אבן איז נישט קיין לבנה, אבן איז אבן, ס'איז אן ענין. א לבנה וואס מענטשן מאכן, איך זאג אן אבן וואס האט זיך אויך געמאכט במשך אסאך יארן, און ס'ליגט אונטער דעם פרעשור. בערך אזוי ווי מענטשן מאכן לבנים, בערך די זעלבע וועג איז די אבנים געמאכט געווארן. פארוואס? פרעשור מיט היץ מיט יארן. ס'איז נישט סתם תורות. אזוי פארשטיי איך. וואס דו האסט פארגעליינט אויבן אויף, ווייס איך, דאס איז אן אנדערע זאך. ס'איז פארקערט, ס'איז היינט, למשל קווארץ, מאכט מען פון אסאך קליינע שטיינדעלעך צוזאמען געפרעסט און גע-epoxy'ט. אבער ס'איז בערך נאכגעמאכט די אריגינעלע creation פון אפאר יאר.

Speaker 1: יא, הונדערט פראצענט. ווייל minerals און אלע זאכן אנטוויקלען זיך אין אסאך יארן. אקעי, אקעי, אקעי, לאמיר צוריקגיין צו די סוגיא דא.

מעגליכקייט ב: בליעות איז א דין, און די הלכות זענען קולות

Speaker 1: ניין, אבער איך האב געטרייט עפעס צו זאגן. מ'קען זאגן אז בליעות איז ממש ממש אן עכטע פיזיקעל זאך, און היינט איז אונז שווער צו פארשטיין ווייל מיר זענען אביסל ווייניגער, אבער ס'קען זיין געוויסע כלים וואס ס'איז דא ממש קלאר א בליעה. אדער קען מען זאגן אז ס'איז אלץ א דין, אפשר איז דא בליעות און מיר ווייסן נישט פונקטליך. ס'איז אלץ דברים פשוטים, אונז זענען זייער צוגעוואוינט אז זאכן זאלן זיין רעלאטיוולי זייער צוגעאייגנט.

ביי די וועי, אגב, ווען דו גייסט אין א פלאץ וואו דו קאכסט עכט, ווען דו קאכסט אויף פייער, ס'ווערט נישט אזוי גרינג קלין. דיין אויוון איז אייביג שפיץ קלין, למשל. אבער אן אויוון איז שמוציג. און ווען דו מאכסט הגעלות פון דיין טאפ, כלי קערות וקדירות, איז דאך... ווייל נישט פון דעם רעדט די תורה. די תורה רעדט, די אלע הלכות רעדן פון זאכן וואס זענען עכט שמוציג. ווען מ'זאגט "מנהיג הוא אדום שחור", ס'איז שמוציג, דו זעסט אז ס'איז שמוציג. ס'איז דברים פשוטים. ס'רעדט נישט פון קלין זאכן וואס מ'איז מדמה אז ס'איז דא בליעות, ס'רעדט פון שמוציגע זאכן.

Speaker 2: און אויב אזוי, וואלט די הלכה געדארפט זאגן מער סימפל: מאך זיכער אז ס'איז קלין. דאס איז די נקודה, דאס איז וואס דו ווילסט זאגן.

Speaker 1: ניין, ווייל די הלכה איז א קולא. די הלכה איז א קולא, די הלכה זאגט אז אפילו מ'זעט נאך אביסל שמוציג, דאס איז די נקודה. ס'איז נישט גענוג געקלינט. די הלכה רעדט נישט נאר פון דעם וואס איז קלין, די הלכה רעדט פון פארוואס ס'איז נישט אזוי קלין. קלין איז דאך נאר אז דו זעסט אז ס'איז כחדתא. דו האסט געמאכט כחדתא, דאס איז וואס די רבנים שרייבן. ביי די וועי, איך האב א פאטענט, דו מאכסט עס קוקט אויס ניי. דאס איז א גאנצע פאטענט. נארמאלערהייט קוקט עס נישט אויס ניי. אויב א מענטש זאגט אז מיין כלי איז ניי, דארף מען אים נישט פרעגן וויאזוי ס'איז געווארן ניי. ס'איז ניי. אבער אויב ס'איז נישט ניי, חברא זאגט.

ביי די וועי, דו קענסט נישט זען א חילוק פון אן אלטע לעפל און א נייע לעפל? דו קענסט זען. אבער מ'קען נישט זען דורך בליעות, מ'קען זען דורך קריצן. איך האב נישט גערעדט פון קריצן. שמוץ? פון בליעות קען מען נישט זען. א מענטש וואס קען דאווענען גוט, ער האט א גוטע טעם אין מארשן. אויב האסטו א גוטע טעם אין מארשן, און אזוי ווייטער.

דיון: די מציאות פון שמוץ און די הלכות פון הגעלה

Speaker 1: יעצט שמוץ, וואס גייט אריין אין דעם ענין. יעצט, פארוואס ווערט עס שמוציג? איז דאך ממילא, וואס איז נישט קיין ממש אריינגיין, אבער ס'איז דאך באופן נארמאל ווערט שמוציג. איך אין ישיבה, יעדער טאג די טעלער איז געווען שמוציג, די קאך האט נישט געקענט ענדיגן צו קלינען גוט. ס'איז דאך ממש דא אין די מציאות, מ'הייצט אן אלע שבת. און די אלע הלכות פון אז דאס איז גענוג, מיין איך רעדט זיך אז ס'איז באופן וואס ס'בלייבט אביסל שמוציג אלעמאל. נישט בתורת חומרא, נאר אלעמאל בתורת קולא. איך האב א כלל גוטע תורת, איך בין נאר געקומען צו זאגן קולות, נישט חומרות.

אקעי, עניוועיס, וואס איז די זאך? מ'גייט נישט אריין אין די אלע זאכן. דא נעמט מען דברים פשוטים. וואס דא זענען צוויי נעמען, איך האב אריינגערעדט פארדעם וואס דער רוב תשמישו האט קיין גזירה בפני עצמה, און גייט נאך רוב תשמישו. ס'איז אמאל האט מען געמישט די טשאלנט מיט דעם לעפל, און דערנאך איז עס געווארן פאר טשאלנט. ס'איז דאך די ריעליטי, רייט? אמאל יא. אויב מ'נוצט עס אסאך, אמאל יא. די כלים וואס מ'נוצט ביי די גריל, יא? איך וואלט עס נישט גענוצט פאר עפעס אנדערש. נישט פאר מילכיג, ווייל ס'ווערט שמוציג אמאל. אבער די זאך איז, אבער ס'ווערט שמוציג, ווייל די שמוץ ווערט גלייך פארסרף'ט פון דארט. זייער גוט, נאו פראבלעם. דאס איז נישט געשריבן ממשיות'דיגע זאכן.

לאמיר זאגן אז דאס איז די העטער וואס איז דאך די טייערע אויף אונזער ענדער. די זעהסט דאך כלל. קוק אים, עס איז נישט מעגליך צו מאכן אהיים. אפשר איז מעגליך וואס שטארפט פאר כעמיקאל און אין א סך אווינס וואס מע'ביוסט אסאך, וואס עס נוצט פאר א רעסטערן אינעם האלטנהיין קאכן, איז געוואס פארמער אנגעלייגט. אפילו א טאפ, ווייל ווי, אפילו א טאפ, דער פארייען פאר מען זיך גענוצט. איך בין געווען אין אייראפ, אבער איך געליינט וועגן א טאפ וואס מע' קאכט שוין דעם זופ פאר טויזנט יאר. אמת'דיג. עס שטייט אויף א עמפלי, איך האלטן הייבן צולייגן, חוזר ונור, ווייל עסט אייביג עפעס א מאכל דערנגט נישט נאכט. יא, עסטעטיקלי. ס'איז עסטעטיק, אבער דאס איז מן הסתם די פשט אויף שרייבן.

Speaker 2: ניין, ניין, ס'מאכט זייער אסאך סענס. ס'קען זיין אז אן אמאליגע טעפל האט מען אזוי געווערטשאפט. גענוי.

Speaker 1: מ'זעט אין געוויסע רעסטוראנטן, געוויסע... איך זאג דיר, די פרייאינג פענס, ס'זענען דא גוטע פרייאינג פענס וואס מ'קען קלינען, ס'איז ספעשל נאן-סטיק. א נארמאלע פרייאינג פען, ס'בלייבט שמוציג אלעמאל. דו קענסט עס נישט אפוואשן. דו טאקע ווייקסט עס איינס פאר נעכטן, מ'קען עס ליינען. אבער בעצם,

כלי חרס — נשתמש בהן חמץ בחמין

הלכה כ"ה — כלי חרס שנשתמש בהן חמץ בחמין

ספיקער 1:

איך ווייס וויפיל טריפות עס ליגט אין די הייזער.

ספיקער 2:

יא. דו קענסט עס קלינען. איך זאג דיר, דאס איז וואס די פוסקים שרייבן.

ספיקער 1:

ניין, ניין, ס'מאכט זייער אסאך סענס, ווייל ס'קען זיין אז אמאל האט מען אזוי געווירטשאפט.

ספיקער 2:

גענוי. אמאל האט מען געווירטשאפט מיט די זאכן.

דיגרעסיע: פרייאינג פענס און הגעלה

ספיקער 1:

איך זאג דיר, דער פרייאינג פען, ס'איז דא גוטע פרייאינג פענס וואס מ'קען קלינען, ס'איז דא ספעציעלע נאן-סטיק. א נארמאלע פרייאינג פען צו בלייבן מיט צוגעקלעבטע מאכלים, קען דאך נישט זיין, ס'איז דאך אן איסור בלועה פון נעכטן, מ'קען מיינען. איך ווייס נישט. אבער בעצם, אונז קענען דאך זאגן זייער גוט, הלכות הגעלה זאגט וויאזוי מ'מאכט מען עס יא קלין. וויאזוי מאכט מען עס יא קלין? מ'ברענט עס גוט אויס פארדעם. ס'איז דאך אסור טייערע, ס'איז נישט קיין איסורים פנים איסורים, ס'איז דאך אסור טייערע. ס'איז דא דא איסורים, מ'האט גארנישט געזען.

כלי חרס היינט — פארצעליין און פלאסטיק

ספיקער 1:

כלי חרס איז דאך די רמב"ם, אבער כלי חרס, ביי די וועי, אין די חשבון איז פונקטליך די אמאליגע כלי חרס. זעסט אז כלי חרס איז ממש א זאך וואס האלט לאנג א טעם. מ'קען עס פילן. אונז האבן נישט קיין כלי חרס פון יענץ. אונז האבן נאר א חומר פון כלי חרס, אזויווי פארסעליין, וואס מענטשן דינגען זיך וואס דאס איז א כלי חרס, וואס דאס איז א שטיקל. די אמאליגע, די עכטע כלי חרס, זעסט אז דאס איז א פלאסטיק. ביי די זעלבע זאך א פלאסטיק, איז אויך מעגליך צו ווערן קלין. ס'שטייט דאך, ווענדט זיך וועלכעס, ס'איז דא וועלכע פלאסטיק. די גלאטע קאנטעינערס איז נישט מעגליך. ס'איז דאך א פלאסטיק וואס איז קלין נישט, ס'האט נישט די גלאנץ, ס'איז נישט פול אריינגעגאנגען. אפשר איז דא א פאטענט, איך וועל געבן פלאן וויאזוי צו מאכן.

חידוש: מאכן ניי

ספיקער 1:

אה, דאס האט איין חידוש איסטער, מיין ברודער האט מיר געזאגט דעם חידוש. ער זאגט אז מ'קען עס מאכן ניי, ס'איז דאך נייע כלים, און אויב נייע כלים איז דאך נישט קיין שאלה. אויב דו האסט א וועג וויאזוי צו מאכן ניי, איז עס ניי. ס'זעט אויס ניי, יעדער איינער וואס וועט קויפן אין סטאר וועט האלטן אז ס'איז ניי. ס'איז אזויווי צוויי מדריגות אין תשובה, תשובה מאהבה און תשובה מיראה. ס'איז ווי ניי, ס'ווערט א בריאה חדשה. ס'איז דא א שבירה און ס'איז דא התעוררות.

רבנו מנוח — חרס מיט סמ"ך אדער שי"ן

ספיקער 2:

אקעי, כלי חרס, ער קלערט אז מ'דארף ענדיגן אז ס'גייט אויך. אקעי, כלי חרס.

ספיקער 1:

ניין, חרס. כ'רעד פון כלי חרס מיט א שי"ן, ער האט פריער געשריבן מיט א סמ"ך.

ספיקער 2:

יא, און ער זאגט, א רב א צדיק, רבי מרדכי ז"ל, די טענה. ער זאגט אז דער רמב"ם שרייבט אלעמאל דאס וואס שטייט אין די תורה. למשל, דער רבנו מנוח זאגט אז כלי חרס איז מיט א סמ"ך, ער האט נישט געזען אין דעם רמב"ם קיין שי"ן. ס'איז דא געוויסע געשריבענע.

לשון הרמב"ם — כלי חרס שנשתמש בהן חמץ בחמין

ספיקער 2:

אקעי. חרש נשתמש בהן חמץ בחמין. אזוי ווי סיי כלי ראשון, אזוי ווי קדירות, סיי כלי שני, אזוי ווי קערות, סיי כוסות ששותין בהן שיכר, און די שיכר איז בחמין, מיינט לעבן. ס'איז דא וואס זאגן אז כלי חרס איז אזוי מער, אפילו אין דעם איז דא א שולחן ערוך א הקלה, בעין שכרות משום הער, איז נישט קיין חילוק. איינער וואס טראכט פון די מצה, ער וועט נוצן פון די רמב"ם. דאס איז א חומרא.

פארגלייך צווישן די צוויי הלכות — חמץ בצונן vs. חמץ בחמין

ספיקער 2:

אפילו יעצט פארשטייען מיר די הלכה פון כלי חרס ווערסעס די פריערדיגע הלכה פון כלי חרס. פריערדיגע איז חמץ בצונן, און יעצט רעדט ער, אה, מ'האט שוין קיין חמץ בחמין. פריער האבן מיר דערמאנט חמץ בצונן, מעג מען נוצן די מצה בצונן, אויסער א סארט צונן וואס איז אבער אזוי ווי חמין, וואס איז א חומץ קשה. און דא האט ער געזאגט נאך א זאך, ביז וואס מ'באקט אויף די וואס איז שוין יא בחמין, איז דא א וועג וויאזוי דאס צו כשר'ן. אבער נשתמש בהן חמץ בחמין, טאר מען נישט נוצן אפילו בצונן. דאס שטייט זייער קלאר, דאס שטייט זייער קלאר, די פארט שטייט זייער קלאר, מ'דארף עס אוועקלייגן נאך פסח. דאס איז לכאורה וואס מ'פארשטייט.

ביב של חרס — פארוואס איז דא א וועג צו מכשיר זיין

ספיקער 2:

אבער ס'איז אינטערעסאנט אז די ביב של חרס האט מען יא געטראפן א וועג וויאזוי דאס צו מאכן. מ'האט נישט געזאגט אויף דעם, אזוי ווי אלע אנדערע כלי חרס לייג זיי אוועק, האב אן אנדערע. אבער ביב של חרס זעט מען אז אפשר ווייל ס'איז מער א... ס'איז שווער פאר א מענטש צו טרעפן, ס'איז א גרעסערע כלי, איז יא דא אויף דעם א טריק. ס'איז דא אויף דעם א טריק וואס מ'קען דאס טון פאר דעם.

ספיקער 1:

אסאך פון דעם איז דאך טאקע פראקטיש אז כלי חרס שטייט אז אדער ווייל מ'קען עס נישט גוט ארויסנעמען, ס'איז נישט דא די פולעט ארבעט נישט גוט, אדער איז דא געוויסע זאכן וואס די הלכה אויף דעם זאגט אז ווייל מ'האט מורא אז דער מענטש איז חושש אז ס'וועט ווערן צובראכן פון אים, און ס'איז געווען פריערדיגע יארן כדאי. אבער יא, דא רעדט ער פון חמין. ער איז מניחן לאחר הפסח ומדיחן ומשתמש בהן. סאו אויב איז נשתמש בהן חמץ בחמין, איז זיכער מ'טאר נישט אפילו נוצן בצונן.

ספיקער 2:

רייט, די גאנצע שאלה איז נאר, סאו דעריבער שטייט זיכער. די שאלה איז ווען דער רמב"ם זאגט פריער אז נשתמש בהן חמץ בצונן, מיט'ן נוצן מצה בת חמץ. סאו, לכאורה די צווייטע שיטה פון מגן אברהם איז גערעכט, אז ס'שטייט נישט קיין לשון אז מ'זאל טראכטן אז... וואס שטייט דאס זאגט?

ספיקער 1:

יא. דאס איז די שאלה.

דיסקוסיע: חלה דעקל — מחלוקת אין די גמרא

ספיקער 2:

סאו, דא איז דא א מחלוקת אין די גמרא. די חלה דעקל מעג מען אויך, די חלה דעקל וואס מ'קען עס נוצן אויף חמץ, דארף מען עס צאמהאלטן, רייט?

ספיקער 1:

ניין, דאס זאגט די גמרא.

ספיקער 2:

לכאורה, ניין, לכאורה פארקערט, נישט פארקערט. לכאורה, מ'נוצט עס ווען ס'איז דא חמץ, טאר מען עס זיכער נישט האבן. מ'האט נישט קיין חמץ איבער פסח, פארוואס? אבער איך זע דא אז אויף דעם איז דא א מחלוקת אין די גמרא. רבא האט געזאגט מ'דארף עס צוברעכן גאר. פארוואס? ווייל ס'איז בל יראה ובל ימצא. און שמואל האט געזאגט מ'קען עס אוועקלייגן. שמואל האט געזאגט, מ'נוצט עס, אה, נאכאמאל. רבא האט געזאגט "ישבור". רייט, איך האב עס פארגעסן, יא. אמר רב, כלי שדרכו להשתמש בו בפסח, ישבור. זאגט די גמרא, דאס איז א גזירה, גזירה שמא ילמד בו בימינו. שמואל אמר, מה שימוש יש בו? ועוד, בימינו מה שלומינו?

מעשה מיט שמואל און די טעפ-פארקויפערס

ספיקער 2:

דאס איז שמואל'ס טענה. הערט די מעשה פון שמואל, יא? שמואל האט געזאגט פאר די פארקויפערס פון טעפ אדער עפעס, אז ער זאל פארקויפן ביליג, און אויב נישט וועט ער דרש'נען אזוי ווי רבי שמעון אז וואס? אז מ'קען נוצן נאך פסח. וואס איז די נקודה? איך טראכט וואס די נקודה פון די גמרא איז.

איז דאס איז די גמרא. אה, ער פרעגט שוין נישט אלע, דער מגן אברהם, פארוואס העלפט עס נישט אזוי ווי ביטול חמץ? ס'איז איינער דומה, ער זאגט פארוואס איז עס נישט דומה? וואס איז די ביטול חמץ? פארוואס איז עס נישט אנדערש ווי די ביטול חמץ? פארוואס ארבעט נישט די זעלבע היתר? פארוואס ארבעט נישט יענע היתר דא?

רבנו יונה — כלי חרס חדשים מן הכבשונות

ספיקער 2:

אה, און מחזירן לכבשונן קען מען יא. אבער ער זאגט אז דארט איז עס ארבעט יא. מילא גיבט ער נישט גענוג. אה, אבער לכאורה, דאס שטייט יא דא, אזוי האט ער געזאגט. לכאורה האט ער בעצם יא געהאלטן, און בעצם ממילא זענען די נארמאלע כלי חרס, די גרויסע כלי חרס וואס ער האט לכאורה געהאלטן, איז ער חושש אז דו גייסט עס נישט טון גוט, דו גייסט עס גארנישט צעברעכן. דו גייסט נישט, דו ליסט נישט צו טון. דו גייסט עס גארנישט צעברעכן.

אה, מ'קען זאגן אז דאס איז די ווארט. מ'קען זאגן אז אין די ביב שחרס, וואו דו לייגסט עס אייביג אריין אין די אויוון, האסטו נישט אזוי שטארק מורא.

ספיקער 1:

ניין.

ספיקער 2:

ממילא, מ'קען זאגן אז אין אנדערע זאכן האט מען מורא אז דו גייסט עס נישט טון גוט, און ממילא גייסטו עס נישט טון. ער זאגט אז אפילו, דער רבנו יונה זאגט אז אפילו עס שטייט אז כלי חרס חדשים מן הכבשונות איז מותר, ווייל דעמאלטס מאכט מען עס טאקע כחדשים. אבער וואס טוט מען נישט, ווייל עס לוינט זיך נישט. די טירחא איז צו א שוואכע, בקיצור. דא איז נישטא קיין טירחא. דו מוזט נישט חושש זיין אז דו גייסט עס נישט טון גוט. פיין.

ספיקער 1:

אך, זאלן זיי מאכן נאך. פלעגן זיי מאכן. עניוועי.

דיסקוסיע: מין בשאינו מינו

ספיקער 2:

און וואס איז די נקודה פון מין בשאינו מינו, כאפ איך נישט. די מחלוקת וואס איז געווען אין די אמוראים?

דיסקוסיע: פארוואס האט רב געזאגט ישבור?

ספיקער 2:

און דאס איז די פראגע אויף רב. פארוואס האט נישט רב געזאגט אז מ'דארף עס צעברעכן? ווייל רב האט געהאלטן אז וויבאלד עס איז דא אין דעם חמץ, ווערט עס נישט בטל. ממילא, איז חמץ בפסח, דארף מען עס צעברעכן. און נאך פסח, אויב מ'האט עס געטראפן, דארף מען עס צעברעכן? ניין, דארף מען עס צעברעכן פאר פסח. פארוואס איז ביטול און די אלע זאכן וואס איז דא?

אה, ער פרעגט פונקט פארקערט. אנדערע טריקס, פארקויפן פאר א גוי.

ספיקער 1:

ניין, פארקויפן פאר א גוי איז זיי נישט איינגעפאלן. דאס איז שפעטערדיגע טריקס. ער שפילט סתם אזוי. ניין, עס שטייט יא אז מ'לערנט, עס ווערט געברענגט, אבער נישט אזא טריק. אה, עס שטייט יא, יא. אין ספרים פונעם ספרד שטייט אז מ'לערנט. שפילט סתם אזוי. בקיצור, די שאלה איז צי חמץ שעבר עליו הפסח איז אסור פון די יאר. דאס איז טאקע געווען די מחלוקת פון רב און שמואל, וואס די רמב"ם איז דאס מסביר. און די שו"ע. בקיצור, דאס איז די וואס.

מעשה מיט שמואל — האט ער גערעכט?

ספיקער 1:

און דאס איז א שיינע מעשה וואס די גמרא, אז שמואל האט געזאגט אז ער גייט דרש'נען אז מ'מעג, און די טאפ פארקויפערס גייען זיי נישט מאכן גענוג ביליג זייערע... יא, און די גמרא פרעגט, איז ער גערעכט? פארוואס... הערסט? די הויז, האט עס געווען א מחלוקת פון רב און שמואל. דער רב האט געהאלטן, האלט איך געדענקען.

כלי חרס אלס דיספאזעבל פון אמאל

ספיקער 1:

כלי חרס איז די אלד-פעשן ווערסיע פון די דיספאזעבל. יא, בני לבנים, מ'נעמט צו היינט אביסל דעות, און מ'מאכט דערפון. עס זאל נישט אז ס'איז פרי, בעל עס איז גערעסט דא זייער א סאך פון דעם. מ'טרעפט פאר דעם, און טרעפט מען אזוי פיל פון דעם. אה, רייט. אלטע חרסים, בעל וואס איז... וואס איז געווען אזאך פאר... וואס וואס זעקט ער אחרת? עס איז נישט געקוויסענדע זאך. עס איז דער אידעי וואס וויבס כער עס איז נישט, וואס עס איז משל. כער דארף עס ניצט פאר א משל. אמאל, דארף מען ניצט נאמען א ראש פינא. דער עבר מרסי עבנים, אקעי. עניוועי, סאו דער פוינט איז, מען קען זיך ערלויבן. פארלייסטו נישט אין א היפשעט. אדער איז דער מנהיגער געווען אזוי ווי רב. ווייל מ'האט צעבראכן קעקען יעדע פסח. מ'קויפט ניין, מ'קויפט ניין, מ'קויפט ניין קייט ביערדיגער פאר פסח.

שמואל'ס טענה צו די פארקויפערס

ספיקער 1:

שמואל האט געזאגט, פאר דער... הערט שמואל דער געווען א זייער בויערד. ער האט געזאגט פאר די קיינעם פארקויפערס. זיי זאלן וויסן זיי אז, טאמער זיי גייען נישט מאכן ביליגע די פרייזן, גייט ער זאגן פון יעדער איינער אז מ'דארף נישט ווען מ'איז עס קויפן. פרעגט די געמרא, האלט איך טאקע. פרעגט די געמרא, האט איך גערעכט? פרמיל, און די רבנים דארפן טוישן די הלכה, אז די אידן ווילן ביליגערע קיינים נישט טוישן. זיי זאגן ווען זיי האלטן אז ס'איז נאר א חומרא וועגן עשר דרבנן.

סיום

ספיקער 1:

ס'איז געווען אן אינטערעסאנטע זאך, ווייל איך מאך עפעס אזא... ס'איז געווען אינטערעסאנט, ווייל לכאורה דער ציור פון ערב פסח און בעשר דרבנן האט אויסגעקוקט אנדערש.

המשך: שמואל'ס שטעלונג וועגן שיעור מצה

פרעגט די גמרא, ער איז דאך גערעכט, שמואל האלט דאך טאקע אז ס'איז כשר, פארוואס זאלן זיי אסר'ן די רבנים? וועט מען זיך פירן אזוי ווי רב. אבער ער האט געסטראשעט, ער האט געזאגט ער גייט זאגן זיין דעה.

וואס דא לערנט מען אז די רבנים דארפן טוישן אין די הלכה אז די אידן זאלן ביליגער קענען קויפן? נישט טוישן, זיי זאגן ווען זיי האלטן אז ס'איז נאר א חומרא וועגן אסר'ן די רבנים.

ערב פסח: ביעור חמץ און צעברעכן כלי חרס

ס'איז אן אינטערעסאנטע זאך, ווייל לכאורה די ציור פון ערב פסח אין בעשר דרב האט אויסגעקוקט אנדערש, יעדער איז געקומען אינמיטן שטאט צו די פלאץ וואו מ'פארברענט די חמץ, און ס'איז געווען א ריזיגע פייער וואו מ'האט צעבראכן כלי חרס, יא? אזוי ווי אפשר איז געווען אזוי ווי אין יובל וואו מ'צעברעכט קיילים, אבער צעברעכן קיילים.

זעט אויס אז ס'איז געווען א גוטע ביזנעס פאר די קיילים פארקויפערס. יא יא, זיי האבן געמאכט געלט. אבער נישט אויף די ריכטיגע וועג האט ער געזאגט, ער וועט מאכן אז זיי וועלן נישט מאכן געלט. כלי חרס קען מען דאך איבערקאכן, מ'קען עס איבערמאכן, מ'קען נעמען די ברעקלעך און עס איבערמאכן. ס'איז נישט קיין זאך וואס איז א זילותא דקפשונא.

דער מהרש"א זאגט אז ס'איז געווען זכר לחורבן. דאס איז טאקע געווען די שאלה, אז דאס איז טאקע געווען די שאלה אז די רבנים, אויב דו וועסט מוותר זיין און האלטן אז בעצם איז שיעור מצה כשר, קענסטו זאגן פאר די פארקויפערס זאלן האלטן מאסן, זיי זאלן גארנישט ליגן מאכן, זיי זאלן גארנישט אויסגעבן די מענטשן, זיי זאלן האלטן די כזית מאסן. פארוואס זאלסטו אסר'ן? איך האב געפרעגט, ער האט געסטראשעט די רבנים.

הלכה כ"ו: הגעלת כלי ראשון גדול

אקעי. כ"ו, שארט, דאס איז א גמרא, א ברייטע גמרא, און דאס איז א פראקטישע זאך. איך מיין נישט פראקטיש, נאר ס'איז אפשר א געוויסע היתר, רייט? כלי חרס, כלי ראשון איז רותח לכתחילה, און מ'נוצט כלי ראשון לכתחילה, אבער דא איז דא א גרויסע יראה גדולה.

איז זאגט די גמרא: מקיף לה ספל של טהור על שפתה מבחוץ, ושומט ידו מתוך ספל של טהור, וממלא מים עד שיגיעו המים על שפתה, ומרתיח המים בתוכה, ודיו.

דיון: די חכמה פון רבי עקיבא

איך האב געטראכט פאר זיך אליין, דאס איז א גמרא אין עבודה זרה, וואס שטייט אזא גרויסע גדולה? די גמרא האט מעשיות כעין דעם ביי רבי עקיבא אזא זאך, האבן זיי געטון דאס, האבן זיי געטון דאס, האבן זיי געטון דאס, האבן זיי אריינגעטראכט אזא סברא? און ער זאגט, אבער מן חכם למעבד כל מילתא, איז רבי עקיבא דער גרעסטער רבי. פארשטייסט וואס איך האב דיר געזאגט?

אז די חלק גדולה דארפסטו אן עקסטערע קהילה? יא, אז דער רבי איז מער, אבער דאס איז כפלי כפלים. בעצם, די חלק ארום די אלף איז ווי דאס איז אפשר אויך נאר ווען ס'קאכט זיך איבער די טאפ. און די זעלבע וועג קען מען מאכן נאך אזא חכמה. ווען דו כאפסט אז דאס איז לכאורה נישט אזוי, שטייט עס נישט אזוי.

ביאור וועגן חרוסת

אה, זאגט ער זייער שיין יעצט, דער רב רבי נתן זאגט זייער שיין, אז דא שטייט ער מאכט א ספעציעלע טיק אין הלכות מצה, צו זאגן אז מ'דארף מאכן א ספעציעלע בצק. ווייל אודאי פסח קען מען נישט מאכן אין בצק וואס איז חמץ. אה, אה, אה. אבער וואס מ'טוט איז משום זכר לחרוסת.

עניוועי, דאס איז די גאנצע ענין. און ער זאגט אז די זעלבע חרוסת, אודאי האט עס א חומץ קשה, אודאי האט עס א שארפקייט. די איינציגסטע זאך איז אז חרוסת איז עפעס א זיסע זאך להמתיק, אוועקצונעמען די שארפקייט פון די מרור. אודאי נעמט עס נישט אוועק די שארפקייט, עס נעמט אוועק די... איך ווייס נישט. און די חרוסת וואס אונז מאכן מיר עס טאקע זיס, ווייל דאס איז די מנהג. ער האט א ביאור פון רבי דוד'ל וואס ער נעמט אוועק. איך ווייס נישט, אפשר איז דאס נישט די ריכטיגע חרוסת פון די גמרא.

סיום: וואס לערנען מיר ווייטער?

וואס גייען מיר יעצט לערנען? אביסל שמונה פרקים, אדער מיר גייען לערנען די נעקסטע הלכות? אדער מיר גייען לערנען אויף די הגדה? אדער קען מען לערנען אויף די הגדה נישט נאר פראקטיש? יא, יא, יא. וואס איז גארנישט אינמיטן. איי מינוט.

✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

HE עברית
תורגם אוטומטית סיכום השיעור 📋 …
תורגם אוטומטית

סיכום השיעור 📋

סיכום השיעור: הלכות חמץ ומצה פרק ה' — הלכות כלים

סקירה כללית ומבנה

השיעור עוסק בהלכות חמץ ומצה מהלכה ה' בערך של פרק ה', החל מדף ק'. הקטע דן בכלים שהשתמשו בהם עם חמץ — כיצד מכשירים אותם לפסח, ואילו כלים בכלל אי אפשר להכשיר.

מבנה הפרק: הפרק עד כה עסק ב: (א) אילו מיני דגן מחמיצים, (ב) כיצד נעשה חמץ, (ג) ושמרתם את המצות — שמירה שהמצה לא תחמיץ, (ד) הלכות אפיית מצות, (ה) מצה עשירה (מי פירות). הקטע החדש על כלים הוא המשך לענין השמירה — יש להקפיד גם שהכלים לא יעשו תערובת חמץ.

מדוע הלכות כלים כאן ולא בהלכות מאכלות אסורות? הרמב"ם כתב הלכות הגעלת כלים בהלכות מאכלות אסורות פרק י"ז (כבולעו כך פולטו, טבילת כלים, גיעולי כלי מדין). ההבדל: שם מדובר על הדין הכללי של הגעלה בכל מאכלות אסורות; כאן מדובר ספציפית על כלי חמץ, שיש בהם דברים שונים מכל מאכלות אסורות. זהו היסוד של הקטע.

---

הלכה א — כלי חרס שנשתמש בו חמץ בצונן

דברי הרמב"ם

"כל כלי חרס שנשתמש בהן חמץ בצונן — משתמשין בהן מצה בצונן. חוץ מכלי שמניחין בו את השאור, או כלים שמניחין בו חרוסת, שהן חריפין, ומושכין חמיצן קשה."

פשט

כלי חרס שהשתמשו בו עם חמץ רק בצונן (קר), מותר להשתמש בו בפסח למצה בצונן. אבל כלים שמניחים בהם שאור (שאור) או חרוסת (דברים חריפים/חמוצים) — אלו אסור להשתמש בהם בפסח כלל.

חידושים והסברות

1) מקור בגמרא — שלוש הלכות משלושה אמוראים (פסחים ל:):

הרמב"ם בונה שלוש הלכות על שלושה מקומות בגמרא:

- הלכה 1 — בית השאור: משמואל — "כל הכלים המשתמשין בהן חמץ בצונן משתמשין בהן מצה חוץ מבית השאור הואיל וחמיצתו קשה."

- הלכה 2 — בית חרוסת: מרב אשי — "בית חרוסת נמי כבית השאור דמיא הואיל ואגב דמלחא דחריפא."

- הלכה 3 — כלי שנשתמש בו חומץ: מרבא.

כולן בנויות על אותו יסוד.

2) הבנת "חמיצן קשה":

"חמיצן קשה" אינו אומר שנבלע יותר חזק (בליעה), אלא ששאור וחרוסת הם דברים חמוצים/חריפים, שנאחזים חזק יותר בכלי — הם "מחמיצים חזקים". זה מקביל לכלל הידוע שדבר חריף מבליע יותר. לשון הגמרא הוא "הואיל ואיז בה קיוהא" — בולעת, בצונן נמי חמצן — דבר חריף, אפילו קר, נחשב כדבר חם שנבלע.

3) מהו "בית השאור":

המגיד משנה מביא שבית השאור הוא הכלי שמניחים בו את השאור (השאור), והבצק שוכב שם זמן רב עד שמתפח. הכלי שלשים בו את הבצק אינו אותו דבר — הבצק לא שוכב שם זמן רב. אבל כלי בית השאור יש בו תמיד שאור — בכל פעם שעושים חלה, מוסיפים עוד, ונשארת בליעה מתמדת. רבינו יונה מביא שמכיוון ששוכב שם הרבה פעמים עם בצק ושאור, זהו סימן טוב לכלי חמץ.

4) חרוסת — מה הכוונה:

אין הכוונה לחרוסת של פסח (שהיא פסחית), אלא חרוסת של כל השנה — "דיפ" חריף חמצי שיש בו חומץ (חומץ). עיקר החריפות באה מהחומץ, לא מהלחם עצמו. כאשר טובלים לחם/בצק בחומץ כל השנה, זה נעשה "כל דבר שיש בו קיוהא" — החריפות של החומץ גורמת שאפילו דברים קרים נבלעים כחמים.

[דיגרסיה: חרוסת של פסח לעומת חרוסת של כל השנה] רבי נתן אומר שעושים בצק מיוחד משום זכר לחרוסת. תפקיד החרוסת הוא להמתיק — להסיר את החריפות של המרור. לחרוסת יש חומץ קשה, חריפות. מנהגנו לעשות חרוסת מתוקה, אבל אולי זו לא החרוסת הנכונה של הגמרא.

5) קושיא חזקה — מדוע רק מצה בצונן?

אם כלי שהשתמשו בו עם חמץ קר אין בו בליעות, מדוע מותר רק להניח מצה בצונן? היה צריך להיות מותר להניח אפילו מצה חמה, כי הכלי לא ספג חמץ! ואם הכלי יש בו בליעות מחמץ חם, מדוע מצה יבשה קרה תהיה בעיה — כיצד מצה יבשה קשה יכולה לבלוע מצלחת נקייה?

6) שתי גירסאות בגמרא — גירסת הרמב"ם והרי"ף:

המגיד משנה מביא שיש שתי גירסאות:

- הגמרא שלנו: "משתמשין בהן מצה" — סתם, בלי תוספת של "בצונן". לפי זה היה נראה שמותר להשתמש אפילו במצה בחמין, כי החמץ מעולם לא היה חם.

- גירסת הרמב"ם והרי"ף: "משתמשין בהן מצה בצונן" — רק בצונן. כלומר אפילו כשהחמץ היה בצונן, מותר להשתמש במצה רק בצונן.

7) הסבר החומרא בכלי חרס — מגיד משנה:

המגיד משנה שואל: מדוע לא יהיה מותר להשתמש במצה בחמין, אם החמץ היה רק בצונן? הוא עונה: מפני שכלי חרס אין לו תקנה בהגעלה. בכלים אחרים, אפילו כשהשתמשו בחמץ בחמין, אפשר להכשיר בהגעלה. אבל כלי חרס אי אפשר להכשיר. לכן החמירו חז"ל: אפילו כשהחמץ היה בצונן, אסור להשתמש במצה בחמין — שמא פעם אחת היה חם ואינו זוכר, ואין תקנה בהכשרה.

8) שני מהלכים בהבנת החומרא:

- שיטה א (מגיד משנה): שתי החומרות יחד — (א) חמץ בצונן אסור להשתמש במצה בחמין, (ב) חמץ בחמין אסור להשתמש במצה אפילו בצונן. זו חומרא כללית בכלי חרס.

- שיטה ב (ראשונים אחרים לפי הגירסא האחרת): רק חמץ בחמין אסור — אז אסור להשתמש אפילו במצה בצונן, כי כלי חרס אין לו תקנה. אבל חמץ בצונן עם מצה בחמין מותר.

9) שיטת רבינו מנוח:

לרבינו מנוח יש פירוש מיוחד. הוא מבין שהחומרא אינה רק על בליעות, אלא שזו גזירה — שמא כשהמצה חמה, היא יכולה להוציא מכלי החרס את טעם החמץ, ואולי המצה עצמה תחמיץ. זו גישה חידושית — לא רק שהטעם הוא בעיה, אלא שהמצה עצמה יכולה להיפגם מזה.

10) היסוד: כלי חרס יש בו חומרא מיוחדת בחמץ:

בחמץ החמירו בכלי חרס יותר משאר איסורים — "חמץ הוא דבר נורא מבליע... אפילו כלי חרס גזרו עליו שאר כלים, מה שאין כן בשאר איסורים." ההבדל העיקרי: בכלים אחרים אפשר להכשיר בהגעלה, אבל כלי חרס — מכיוון שאין לו תקנה — הוסיפו רמה נוספת של חומרא.

11) כלי שאור/חרוסת — מדוע בכלל אי אפשר להשתמש בהם?

מדוע לא יהיה אפשר אפילו להניח מצה קרה על כלי כזה, אם שטפו אותו היטב? אולי זה לא רק ענין של בליעות, אלא הכלי הוא כביכול "סמל של חמץ" — "אבי אבות החמץ" — אבל זו נשארת שאלה פתוחה.

12) נפקא מינה למעשה — מכסה חלה:

מכסה החלה שמניחים בו לחם כל השנה — לכל הדעות אפשר להניח בו מצת פסח, כי זה צונן בצונן. צריך רק לנקותו מפירורים, כמו כל דבר בבית שצריך לנקות. לא כתוב שצריך "להפכו" — רק לבדוק פירורים. מוזכר שיש הלכה על "רבדים של נשים" — בודקים רבדים מסוימים כי שם יש הרבה פירורים (גמרא פסחים). אין להחמיר בכל דבר שמותר — "אינך מחמיר בכל דבר שמותר."

13) הבדל בין כלים שמכינים בהם חמץ לעומת כלים שמניחים בהם אחרי האפייה:

- כלים שמניחים בהם אחרי שהחמץ כבר נאפה (קר) — זה מותר בפסח.

- כלים שמכינים בהם — שמניחים בהם את הסולת, שמניחים את המיקסר — אלו לא להשתמש בהם.

---

הלכה ב — בור של חרס (ביב של חרס)

דברי הרמב"ם

"בור של חרס שהיו מניחין בו חמין כל השנה, אין אופין בו את המצה בפסח. אבל ממלאו גחלים, והואיל ונתלבן כל מקום שמבשלין בו את החמץ, מותר לבשל בו."

פשט

בור חרס (תנור אדמה/חתיכת תנור) שהשתמשו בו לחמץ כל השנה, אסור לאפות בו מצה בפסח. אבל אפשר להכשירו על ידי מילוי בגחלים (גחלים לוהטות), וכאשר המקום שבישלו בו חמץ מתלבן, מותר לבשל בו אחר כך.

חידושים והסברות

1) מהו ה"בור"?

רבינו מנוח מתרגם: "כלי שעושין בו אופין עתיקים" — לוקחים חתיכת כלי חרס שנפלה מהגג (רעפים/שינגלס), חתיכה גדולה שאפשר להניח בתנור. הפשט הוא שזה כלי חרס שמניחים בתנור — כמו מגש מתכת או חרס ששמים בתנור, והחלה/לחם שוכבת עליו, כדי שלא תיגע ישירות בקירות התנור. זה משהו בין תנור לסיר (קדירה).

2) חרכו מבפנים לעומת חרכו מבחוץ:

בתנור סתום יש הבדל: חרכו מבפנים (התלבן מבפנים) — מותר; חרכו מבחוץ (התלבן מבחוץ) — אסור. הבור מתחמם מבחוץ (חרכו מבחוץ), לכן צריך הכשר מיוחד — מילוי גחלים מבפנים — כדי ללבן את המקום שהיה בו החמץ.

3) מדוע לא מספיק החום הרגיל של האפייה?

קושיא חזקה: כאשר אופים מצה בבור, הרי הבור על האש — מדוע זה לא מספיק לעשות הגעלה, לפי הכלל של "כבולעו כך פולטו"? הבור הרי באותה רמת חום כמו כשבלע את החמץ!

התירוץ: כאשר מתחמם מבחוץ (חרכו מבחוץ), זה לא מנקה מבפנים. עצם החימום אינו מספיק — צריך חום ישיר על מקום הבליעה עצמו. במים רותחים (הגעלה) זה ממש נשרף, לא רק שזה מתחמם. לכן צריך מילוי גחלים מבפנים.

4) שינוי לשון הרמב"ם מ"אופין" ל"מבשל":

הרמב"ם מתחיל ב"אין אופין בו את המצה" (אפייה), ומסיים ב"מותר לבשל בו" (בישול). מדוע הוא משנה מאפייה לבישול? בנוסחאות מסוימות כתוב "לאפות" במקום "לבשל" — שהיה עקבי. הגמרא עצמה אומרת "לקדירה" — בקדירה חוששים שתישבר, לכן לא ממלאים באבנים סתם.

5) "מקום שמבשלין בו את החמץ" — איפה ה"מקום"?

"מקום" פירושו הצד הפנימי של הבור — כי בדרך כלל מסיקים (מחממים) מבחוץ, והחמץ נבלע מבפנים.

6) בליעה היא מקומית:

בליעה פועלת מקומית — רק המקום הספציפי שהחמץ היה בו נבלע. לכן, אם היו הופכים את הכלי ומשתמשים בצד השני, אולי היה שונה. הרמב"ם מדבר על "מקום שמבשלין בו" — המקום הספציפי צריך להתלבן.

7) מדוע בבור של חרס אפשר להכשיר, אבל בכלי חרס אחר לא?

בכלי חרס אחר אומרים פשוט "הניחם בצד," אבל בבור של חרס מצאו דרך להכשיר (מחזירן לכבשונן). הטעם: בור הוא כלי גדול יותר, קשה להשיג חדש, ומכיוון שמניחים אותו תמיד בתנור, אין חשש כל כך שלא יעשו זאת כראוי. בכלי חרס קטנים יותר חוששים שהאדם יפחד שיישבר, ולא יעשה זאת כראוי. רבנו יונה אומר שכלי חרס חדשים מן הכבשונות מותר, כי אז עושים אותו "כחדשים" — אבל בכלי חרס רגילים לא כדאי, הטירחה גדולה מדי.

8) מבנה הלכות הרמב"ם:

הרמב"ם כתב תחילה את היוצאים מן הכלל (exceptions): ראשית צונן (קר), אחר כך הבור עם חרכו מבחוץ. שניהם כלי חרס עם דינים מיוחדים. החומרא העיקרית בחרס היא: אם השתמשו בו בחמין (חם) עם חמץ, אי אפשר להשתמש בו למצה כלל (הגעלה לא עוזרת בחרס). הבור הוא מקרה מיוחד שאפשר להכשירו על ידי מילוי גחלים.

---

הלכה ג — הגעלת כלים שנשתמשו בהן חמץ ברותחין בכלי ראשון

דברי הרמב"ם

"כלי מתכות וכלי אבנים שנשתמשו בהן חמץ ברותחין, בכלי ראשון, כגון קדרות ואלפסין — נותן לתוך קדירה גדולה וממלא עליה מים ומרתיחן בתוכה, ואחר כך שוטפן ומותרין להשתמש בהן במצה."

פשט

כלים של מתכת או אבן שבישלו בהם חמץ בכלי ראשון (כמו סירים ומחבתות) — מניחים אותם בסיר גדול, ממלאים עליהם מים, מרתיחים אותם בתוכו, אחר כך שוטפים אותם, ואז מותר להשתמש בהם בפסח.

חידושים והסברות

1) מהו "אלפס":

אלפס הוא סיר שטוח יותר (דומה ל"מחבת"). המילה "אלפס" באה אולי מהעיר פאס (Fez) במרוקו — "אל-פאסי" פירושו אחד מפאס (כמו שם התוספות יום טוב). [דיגרסיה: שיחה על האטימולוגיה של "אלפס" והעיר פאס, וכיצד סירים מפאס דומים ל"כלי חרסינה."]

2) העצה המעשית של הרמב"ם — קדירה גדולה:

הרמב"ם נותן שיטה מעשית: לוקחים סיר גדול, מניחים בו את הכלים הקטנים יותר, ממלאים במים, ומרתיחים. זו הדרך הרגילה — שמים את הסיר הגדול על האש, וכך הכלי מתבשל באותה רמת חום שנחשף אליה (כבולעו כך פולטו).

3) "במצה" — מה הכוונה:

"במצה" פירושו בפסח — מתי מותר להשתמש, לא אילו מיני מאכלים. זה מתאים לאופן שהרמב"ם קורא להלכות "חמץ ומצה."

4) כלי ראשון — כבולעו כך פולטו:

מכיוון שהכלי בלע חמץ דרך כלי ראשון (ברותחין), גם ההגעלה צריכה להיות בכלי ראשון. הפרי חדש מציין שהכלל "כלי ראשון עושים הגעלה בכלי ראשון, כלי שני בכלי שני" לא כתוב מפורש בפסחים, אלא הוא בנוי על הלכות ביורה דעה.

5) "מניחם בתוכה" — לא רק להניח:

הלשון "מניחם בתוכה" מראה שצריך להיות זמן מסוים בתוך המים. לא מספיקה טבילה קצרה — צריך להשאיר את הכלים בפנים "עד שיפלוט" (עד שיפלוט) — שתהיה אפשרות אמיתית לחומר הבלוע לצאת.

6) שטיפה בצונן אחרי הגעלה:

הרמב"ם כותב "שוטפן" — צריך גם לשטוף אחר כך בצונן. זה בא מההלכה בזבחים: "מריקה בחמין ושטיפה בצונן." השם הגדולים מציין שלא כתוב מפורש בגמרא בפסחים, אבל הגאונים והאחרונים סוברים שצריך אכן גם צונן אחרי ההגעלה.

מדוע צריך מים קרים? אחרי שהכניסו כלי חמץ לסיר מבשל והוא פלט — עכשיו יש במים משהו מחמץ. המים הקרים עוצרים את התהליך ושוטפים — זו צורך מעשי, לא רק חומרא.

7) כלי עץ — מדוע לא מוזכר בכלי ראשון:

הרמב"ם מזכיר כלי מתכות וכלי אבנים בכלי ראשון, אבל לא כלי עץ. כלי עץ אי אפשר להשתמש בהם ככלי ראשון (לבישול) כי העץ ישרף על האש. כלי עץ (כמו צלחות עץ) הם רק כלי שני — אוכלים בהם, שופכים בהם אוכל חם, אבל לא מבשלים בהם. לכן כלי עץ מוזכרים בכלי שני (כמו קערות וכוסות) אבל לא בכלי ראשון.

כלי אבנים בכלי ראשון: כלי אבן יכולים לעמוד בחום — כמו "תנור לבנים" עשוי מאבנים, ומשתמשים במגשי אבן לאפייה (כמו ללחמי "סאוורדאו").

8) הגהות מיימוניות — כלי שני:

ההגהות מיימוניות אומר שההלכה (של הגעלה קלה יותר) טובה רק כאשר יודעים בוודאות שהכלי היה רק כלי שני. הבעיה המעשית: מי יכול להיות בטוח? אולי פעם אחת השתמשו בכף בסיר (כלי ראשון)? הרמ"א מביא מרבינו יונה ואחרים שאין הולכים אחר רוב תשמישו — צריך להיות בטוחים שאף פעם לא היה כלי ראשון. הטעם: אפילו פעם אחת כלי ראשון יכול לעשות בליעה חזקה שרוב התשמיש ככלי שני לא יכול לבטל.

---

סכינים

דברי הרמב"ם

סכינים שהשתמשו בהם עם חמץ — צריך לעשות הגעלה.

חידושים

1) סכינים בפסחים:

הפרי חדש אומר שלא כתוב בפסחים כלל, אלא זה בא מ"דין הפריטה והשחזה."

2) ניצב (ידית) ולהב (חלק חד):

בסכין צריך להכשיר רק את החלק שנוגע באוכל — כלומר החלק החד. הניצב (ידית) מטופל אחרת. הגמרא מזכירה שהניצב שמים "בטינה" (טיט/בוץ)

והקתא (ידית) שמים ברותחין. למעשה הגמרא מסיקה שאפשר לעשות את שני החלקים ברחיצה (שטיפה) או בכלי ראשון.

3) ליבון לעומת הגעלה בסכינים:

ליבון הוא יותר מכלי ראשון — זו אש ממש עצמה, לא רק מים חמים. ההגהות מיימוניות מביא מפסחים את הרשב"ם על הגעלה וליבון.

---

כלי חרס שנשתמש בהן חמץ בחמין

דברי הרמב"ם

"כלי חרס שנשתמש בהן חמץ בחמין — בין כלי ראשון (קדירות), בין כלי שני (קערות), בין כוסות ששותין בהן שכר (בחמין) — מניחן לאחר הפסח, ומדיחן ומשתמש בהן."

פשט

כלי חרס שהשתמשו בהם עם חמץ בחמין — כל הסוגים, כלי ראשון, כלי שני, וכוסות לשכר — אסור להשתמש בהם בפסח אפילו בצונן. מניחים אותם עד אחרי פסח, שוטפים אותם, ומשתמשים בהם שוב.

חידושים והסברות

1) השוואה בין שתי ההלכות — חמץ בצונן לעומת חמץ בחמין:

ההבדל ברור מאוד — אם השתמשו בחמץ בחמין, הבליעה חזקה יותר, ואסור להשתמש בכלל בפסח, אפילו בצונן.

2) הקלה בשולחן ערוך בשכר:

לשולחן ערוך יש הקלה לגבי כוסות של שכר, אבל הרמב"ם לא עושה הבדל — הוא מחשיב שכר יחד עם כל החמין האחרים. מי שהולך לפי הרמב"ם, זו חומרא.

3) מחלוקת רב ושמואל — כלי חרס שנשתמש בו חמץ:

- רב אמר: כלי שדרכו להשתמש בו בפסח — ישבור (צריך לשבור אותו). הטעם: גזירה שמא ילמד בו — חוששים שיבואו להשתמש בו. רב סבר שחמץ בלוע בכלי לא בטל, ממילא זה חמץ בפסח, בל יראה ובל ימצא.

- שמואל אמר: אין צריך לשבור אותו, אפשר להניחו בצד.

4) המעשה עם שמואל ומוכרי הסירים:

שמואל אמר למוכרי כלי חרס שימכרו בזול יותר, ואם לא הוא ידרוש כרבי שמעון — שמותר להשתמש בכלי חרס אחרי פסח (חמץ שעבר עליו הפסח מותר). הגמרא שואלת: האם הוא צדק — האם רבנים יכולים לשנות הלכה כי יהודים רוצים מחירים זולים יותר? התירוץ: שמואל סבר שזו רק חומרא / תקנת דרבנן, ובמצב כזה אפשר להקל.

חידוש על אחריות הרבנים: מהסוגיא לומדים שכאשר רבנים סוברים שמשהו הוא רק חומרא (לא מעיקר הדין), עליהם לוותר על החומרא כדי שיהודים יוכלו לקנות בזול יותר. זה לא ממש "לשנות" את ההלכה — אלא כאשר הם סוברים שזה בעצם כשר, לא לאסור סתם.

5) כלי חרס כ"חד פעמי" של פעם:

כלי חרס היה ה"גרסה הישנה של חד פעמי" — שוברים אותם כל פסח וקונים חדשים. זה מתאים לשיטת רב (ישבור). מוצאים ארכיאולוגית הרבה מאוד כלי חרס עתיקים, כי עשו אותם בזול וזרקו. זה היה עסק טוב למוכרי הכלים. המהרש"א אומר שהשבירה של כלי חרס הייתה זכר לחורבן.

6) חידוש של "עשיית חדש":

אם אפשר לעשות כלי חרס כמו חדש (שכל אחד היה חושב בחנות שהוא חדש), הוא כחדש. זה מושווה לתשובה מאהבה — "זה נעשה בריאה חדשה."

7) רבנו מנוח — חרס עם סמ"ך או שי"ן:

רבנו מנוח כותב "חרס" עם סמ"ך (חרס), והוא לא ראה ברמב"ם שי"ן. רב, רבי מרדכי ז"ל, מביא שהרמב"ם כותב תמיד את מה שכתוב בתורה.

---

[דיגרסיה: כלי חרס היום — פורצלן, פלסטיק]

כלי חרס של היום (פורצלן) אינם אותו דבר כמו כלי חרס של פעם. כלי חרס של פעם ממש החזיקו טעם — אפשר להרגיש את זה. פורצלן הוא מחלוקת האם הוא כלי חרס. גם נדון פלסטיק — זה תלוי באיזה סוג: מיכלים חלקים שונים מפלסטיק מחוספס.

---

דיון גדול: מהי "בליעות" — מציאות פיזית או דין?

1) אפשרות א: מציאות פיזית. כלים של פעם (כלי חרס, כלי אבנים) היו מחומרים חלשים יותר, יותר נקבוביים — "מחוספס" — שממש ספגו. אפילו אבן, כאשר שופכים עליה מים, היא סופגת דרך פתחים מיקרוסקופיים קטנים. כלים של היום יותר מוצקים ובאיכות טובה יותר, לכן קשה לנו להבין.

2) אפשרות ב: דין. אולי אנחנו לא יודעים בדיוק איך בליעות עובדות, אבל חז"ל תיקנו על סמך הבנתם.

[דיגרסיה: כיצד נעשים אבנים/סלעים?] דיון על ההבדל בין אבן (אבן טבעית, נעשית על ידי לחץ וחום במשך שנים רבות) ולבנה (לבנה מעשה ידי אדם). שניהם נעשים על ידי לחץ וחום — התהליך הטבעי רק לוקח יותר זמן. חומרים מודרניים כמו משטחי קוורץ הם חיקוי של התהליך הטבעי (אבני חצץ קטנות דחוסות עם אפוקסי).

3) הלכות בליעות הן קולות, לא חומרות: חידוש חשוב — הלכות ההגעלה הן בעיקר קולות. כאשר הכלי עדיין מעט מלוכלך, ההלכה אומרת שהגעלה מספיקה — אין צורך לעשות את הכלי "כחדתא" (כמו חדש). זו קולא: אפילו נשאר מעט, הוא כשר אחרי הגעלה.

4) "כחדתא" — כמו חדש: כאשר כלי נראה חדש, אין צורך לשאול איך הוא נעשה חדש. אבל בדרך כלל הוא לא נראה חדש אחרי הגעלה — וההלכה אומרת שזה בסדר.

5) דוגמאות מעשיות של לכלוך: בישיבה הצלחות תמיד היו מעט מלוכלכות. גריל נעשה מלוכלך, אבל הלכלוך "נשרף" (נפחם) — זה ליבון. סיר של פעם היה מאוד מוערך — כתוב על סיר שמבשלים בו מרק כבר אלף שנה, "חוזר ונעור", תמיד מוסיפים.

---

סוגיא בעבודה זרה — הגעלת כלים גדולים

פשט

הגמרא בעבודה זרה מביאה שיטה: "מקיף לה ספל של טהור על שפתה מבחוץ, ושומט ידו מתוך ספל של טהור, וממלא מים עד שיגיעו המים על שפתה, ומרתיח המים בתוכה, ודיו" — שמים כלי טהור סביב השפה מבחוץ, שופכים מים עד שמגיעים לשפה, מרתיחים את המים בפנים, וזה מספיק.

חידושים

- כלי ראשון רותח כשר לכתחילה להגעלה.

- חכמתו של רבי עקיבא מוזכרת — "מאן חכם למעבד כל מילתא" — חכם יכול לעשות הכל.

- החלק סביב "אלף" (השפה) הוא אולי רק כאשר זה מתבשל מעל הסיר — הבדל טכני בהגעלה.

---

ערב פסח — ביעור חמץ ושבירת כלי חרס

התמונה של ערב פסח בבית דין הגדול — כולם באו לאמצע העיר למקום שמבערים חמץ, והייתה שם אש ענקית ששוברים בה כלי חרס. כלי חרס אפשר לעשות מחדש — אין זה זלזול בסחורה (קפשונא).


תמלול מלא 📝

הגעלת כלים לפסח — כלי חרס וכלי מתכות

סקירה כללית: היכן אנו עומדים בהלכות חמץ ומצה

דובר 1: אנחנו הולכים ללמוד הלכות לכבוד פסח, הלכות חמץ ומצה. אני רואה שהכנתי כאן, לא הראיתי את זה, אני חושב שלמדנו בשנה שעברה עד בערך פרק י', ואנחנו עומדים באמצע פרק י'. אנחנו נהיה מפרק י', מדף ק"י, מדף ק"י.

אז בואו נתחיל. אנחנו הולכים ללמוד על חמץ, ההלכות של תשביתו שאור. ק"פ, יא. אני רואה שעשיתי עד שם, אז לפחות אני צריך להתחיל משם זה נעשה יותר נוגע למעשה גם. למעשה הולכים לקחת הרבה יותר נושאים מעשיים.

אוקיי, טוב. ק"פ, יא. למה זה שייך? זה חלק חדש. זה לא מחובר לקודם.

אז בואו נראה באיזו קטגוריה של מצווה זה נמצא. הרמב"ם כאן יש לו הלכות חמץ ומצה. מה? לא, לא ממש. בואו נראה. יש בכללן שמונה מצוות: להשבית שאור, ושלא יראה חמץ כל שהוא, נכון?

אז לא דיברנו על זה. אז תחילת הסימן היה, הוא אמר אילו סוגי דברים הם חמץ, אילו מיני דגן. איך זה נעשה חמץ? באיזה אופן? אם זה מתבשל, אם זה נצלה לפני כן זה לא נעשה חמץ, סוגים כאלה של שיחות.

ואחר כך הוא דיבר איך עושים את המצות, איך מוודאים שהמצות... היה ענין של ושמרתם את המצות, שיש מצווה לשמור שלא יהיה חמץ. יש חומרות בהלכה איך צריך לשמור את הדגן, השמירה משעת קצירה, וכן הלאה, מה מחמיץ ומה לא. ואחר כך קצת ההלכות כשאופים מצות, מה צריך יותר להיזהר שלא יהיה מחמיץ, מים חמים מחמיצים יותר מהר, דברים כאלה, הלכות. ואחר כך היו הלכות של כשנותנים לאכול לבעלי חיים, איך לוודא שלא יהיה חמץ. כי אסור... מה אסור להשאיר עם חמץ? זה ענין להיות יהודי? כן, כן. יש חומרות וזהירות כאלה בלא ליצור חמץ בפסח.

אממ, אז כאן אנחנו עומדים ב... אנחנו יכולים להתחיל מק'. אנחנו יכולים להתחיל ממצה עשירה אולי? לא, ק"א. ק"א, טוב מאוד. אוקיי. ק' זו הלכה של מצה עשירה, שמותר כן, כי כאן דיברנו שכשיש מי פירות... אני לא יודע המשך של התשובה, זה אומר מה ההלכה של מי פירות, אבל שפסח עצמו צריך להיות לחם עוני. טוב מאוד.

השאלה: למה נמצאות הלכות כלים בפרק הזה?

דובר 1: עכשיו מתחילה הלכה של אילו כלים מותר להשתמש בפסח אם נשתמש בהם לחמץ. רגע, עצם הדין של הכשרת, של הגעלת כלים, נמצא במקום אחר ברמב"ם? יש דין שהגמרא לומדת משם בכלי מדין, שכשקונים כלים מגוי, וכן הלאה, כלי נכרים, איך מכשירים. אתה שואל אם לרמב"ם יש במקום אחר הלכות הגעלה? הלכות כלים? כן. צריכים אנחנו ללכת לבדוק? הייתי מעוניין לראות, להשוות בין שני המקומות איך הוא כיסה אילו נושאים.

בואו רק נבין, מה שאנחנו הולכים ללמוד עכשיו זה אילו סוגי כלים מותר להשתמש בפסח. זה קשור לכך שאסור לאכול חמץ בפסח? כן, זה מאוד קשור לפרקים של "ושמרתם", שצריך להיות שמירה יתרה. זה חלק חדש... בואו נראה אם המפרשים מסבירים למה זה נמצא כאן באמצע. צריך להיות קצת הסבר למה זה כאן. כן, כן, כן.

אממ, אסור לעשות שום... עוד רגע, הוא אומר שהפרק קשור ל... אני חושב שהוא אומר כאן בהקדמה לפרק שזה המשך של הלכות חמץ ומצה, כי זה מתחיל עם זה שחמץ הוא רק הדברים שאפשר לעשות מהם מצה, ומצה אפשר לעשות רק מדברים שיכולים להיות חמץ. ומזה הוא נכנס בדיוק איך לעשות שהמצה לא תהיה חמץ. אבל החלק השני של הלכה ה' הוא דברים מאוד מעניינים, זה הלכות כלי חמץ.

מה שאוכלים זה מה שעושה את השמירה יותר מעצם "לא יראה לך חמץ".

דובר 2: לא, זה חלק מ...

דובר 1: ובהלכות מאכלות אסורות, בסוף הלכות מאכלות אסורות, הרמב"ם מדבר על ההלכות של הגעלת כלים, גיעולי כלי מדין, "כל אשר יבא באש", ושם הרמב"ם מסביר את הענינים של כבולעו כך פולטו, וטבילת כלים הוא מדבר שם.

אני חושב שאלה הענינים של כבולעו כך פולטו.

דובר 2: הגעלה, כן, הגעלה וטבילת כלים הוא מדבר שם.

דובר 1: טוב, אני לא רוצה עכשיו להיכנס לסוגיה.

דובר 2: אבל, כן, פרק י"ז, הלכות מאכלות אסורות.

דובר 1: אז, אז כאן, עכשיו אני חושב שזה בא קצת אחרי מה שלומדים מתערובות, כאילו שאם יש בסיר זה פשוט שמתחילה לי שאלה של תערובות, שזה מתערב. לא, אבל סתם ככה שקונים כלים מגוי, תמיד יש חשש שיש תערובות דבר איסור. אז על זה יש הפסוקים של "וזה הדבר אשר תעשו להם", ויש רמז "כל אשר יבא באש". אוקיי, לא חשוב.

וכאן בואו נראה, אם אנחנו הולכים לראות קצת מבליעות, זה היסוד של ההלכה, זה בעצם לא בחמץ יש דברים שונים מכל מאכלות אסורות, זה מה שהוא מדבר כאן. בואו נראה, בואו נכנס קצת, בואו נראה על מה מדברים.

הלכה כ"א: כלי חרס שנשתמש בו חמץ בצונן

דובר 1: אוקיי, אומר הרמב"ם: "כל כלי חרס שנשתמש בו בחמין", כן, "כל כלי חרס שנשתמש בו בחמין", שהשתמשו בכלי חרס חמץ, אבל זה היה רק בצונן, ולא היה מזה שום דבר נבלע, מותר להשתמש בהן מצה בצונן. חוץ, מה היוצא מן הכלל? חוץ מכלי שמניחין בו את השאור, או כלים שמניחין בו חרוסת, שהן חריפין, ומושכין חמיצן קשה.

הבנת "חמיצן קשה"

הלשון "חמיצן קשה", לכאורה פירושו שהם דברים חריפים, ממילא החמץ נספג טוב יותר. "חמיצן קשה" פירושו שזה מקרה קשה יותר של חמץ, זה מצב חמור יותר של חמץ. כי אני לא חושב שהוא מתכוון ב"חמיצן קשה" שזה נספג מאוד חזק, ממילא יוציא את זה טוב יותר. אלא זה דבר חמוץ, ממילא נתפס חזק יותר, ממילא חמיצן קשה, זה עושה מאוד חמצי, זה עושה חמץ חמור מאוד, זה מחמיץ חזק.

אבל לכאורה זו המילה, כן, כי אנחנו יודעים ממקומות אחרים שדבר חריף או דבר שנספג חזק יותר. מה הצד של ההלכה של הכלי? אוקיי, בואו נראה. אוקיי, אני לא יודע, אוקיי. אני לא יודע, אני לא יודע.

קושיה: למה רק בצונן?

דובר 1: אוקיי, הגמרא לימדה אותנו שאסור לאכול חמץ בפסח. עכשיו הגמרא מלמדת אותנו דבר חדש, אסור לאכול אפילו חמץ. כלים שהשתמשו בהם עם חמץ אסור גם להשתמש בהם עם דברים בפסח. וזה על תערובת חמץ, זה על מה? לא משנה למה, נכון? הוא לא רוצה. גם ראינו שמותר להשתמש במצה בצונן, בפסח בצונן. אבל למה רק בצונן? אם אומרים שהכלי שהשתמשו בו בחמץ קר לא היה שום בליעה, היה צריך עכשיו להיות מותר לשים על כלים של פסח דברים חמים, מה שאפשר רק לשים חם, ועוד יותר. ולכאורה היה צריך להיות מותר לשים מצות קרות, מצות רגילות היה צריך להיות מותר לשים אפילו אם השתמשו בזה לחמץ חם, כי איך המצה היבשה הקשה תבלע מצלחת נקייה? אוקיי. צריך להבין את זה. נראה שפגשנו כאן חומרא גדולה. אוקיי.

דיון: כלי שאור וחרוסת — למה בכלל לא?

דובר 1: אממ... מה זה אם חמצו קשה זה מה? אני לא יודע מה זה קשור. מה הדמיון?

אוקיי, זה חמצו קשה, ממילא מה צריך לעשות? זה צריך להיות... אה, "לכן הראוי שלא לשום מעט חמץ המונח שם אולי יחמיץ, וראוי להחמיר כבית השאור". זה אותו דבר כמו הכלי שמניחין בו את השאור? כן. אותה הלכה כמו בית השאור שרק אמרנו. ממילא, משתמשים בזה בפסח. זה הכלי שחמצו קשה, וזה בכלל לא בפסח.

הדברים שלא עושים, לא עושים בכלל בפסח. אנחנו לא יודעים למה. זה קשור לבליעות או משהו? אנחנו לא יודעים למה. אולי זה דבר מאוד חמצי, זה סמל של חמץ, זה המקום שעושים בו את החמץ, אבי אבות החמץ. אני לא יודע! אנחנו לא יודעים למה! למה לא לומר בליעות? למה לא לומר שמצה קרה, אם הכלי התייבש, זה יכול להריח עד מחר של חמוץ, אבל אם זה נשטף, זה בסדר. נכון? אוקיי, אי אפשר לתקן אותו. הוא ממש כמו שאמא רואה כלי שיש בו סיר מאפה, אני לא יודע, דבר משוגע. צריך להבין למה.

מצה יבשה, מדברים בוודאי לא על אופן שכולם רואים ש... כשיש פירורים וחמץ אף אחד לא צריך לומר שהוא יניח על זה מצה. אני רוצה לומר לך משהו חומרא חדשה, שבכלל אם אתה לא רואה שיש ממש חשש, צריך להיות כן עוד חשש.

דברי הרמב"ם והגמרא

רוצים ללמוד? אז, להגהות מיימוניות פוסק על זה אז כשבית, כתוב אמר רבא בר אבא אמר רב אשי ושמואל, כל הכלים המשתמשין בהן חמץ בצונן, משתמשין בהן מצה, חוץ מבית השאור, הואיל וחמיצתו קשה. אמר רב אשי, ובית חרוסת אוכלא כבית השאור דמיא, הואיל ואגב דמלחא דחריפא כבית השאור דמיא.

זאת אומרת זה לא בית השאור. אתה מסתכל במגיד משנה? והפשיטא מביא יותר בסוף הגמרא. אוקיי, נו נו.

פירוש המגיד משנה – מה זה בית השאור

בית השאור, המגיד משנה מביא, הכלל הוא רייב ושלשום, כשאין לנו בית השאור. זה רק... הוא מחשיב את זה דומיא דבית השאור. זה רק... יש את הקנטן, שמים את הבצק, אבל בסוף שמים את זה בשאור. זה שוכב שם זמן רב, עד שזה גדל, עד שזה גדל, whatever.

הוא אמר, והכלי שלשים בו את הבצק שוכב גם בשאור זמן רב? כך הוא אומר. כך הוא אומר. אבל התדיר למי שאינו בקי בהן, זה לא שומרים בסדר, אולי לא זמן רב בסדר, זה שוכב גם בשאור כל הזמן, כל פעם עושים עוד חלה. עושים, הוא שם עוד בתוך השאור! ו... כל כלי אז שהצליח חלה, יש גם טיפה קטנה של שאור! ולא רואים את זה, אז מדברים כאן! לשון רדיקלית!

הקושיה – למה זה אסור

צריך להבין, אבל למה זה אסור? האם כי הבליעות חזקות יותר! וזה יהיה קצת יותר מובן!

בואו נאמר את העובדה, מה אומרת הגמרא! שתי ההלכות שהרמב"ם מביא, נכון? כלי חרס שלא נשתמש בו חוץ מבית השאור, ובית חרוסת, שזה צריך לתת הרבה יותר להבין, אחת משלוש ההלכות היא סוף ההלכה הראשונה היא משמואל, והרמב"ם כאן יש לו שלוש הלכות.

שלוש הלכות משלושה אמוראים

ההלכה מספר 1 בית השאור, זו ההלכה של שמואל, וההלכה מספר 2 בית חרוסת, זו ההלכה של רב אשי, וההלכה מספר 3 הריב"ש לשון חומץ, זו ההלכה של רבא. אלה כולן בנויות על אותו רעיון, יש להתמודד עם זה.

וגם ההלכה הראשונה היתה רק כל כלי חרס שנשתמש בהן חמץ. הוא מתכוון כבר לכלים אחרים. רוב הכלים אין חילוק מאיזה חומר. זה אפילו ממשהו שאפשר להכשיר בדרך כלל. לא משתמשים בפסח. במשהו שאי אפשר להכשיר.

שתי גירסאות בגמרא

אומר המגיד משנה שיש שתי גירסאות בגמרא. בגמרא שלנו כתוב כלי שנשתמש בהן חמץ בצונן, משתמשין בהן מצה, לא בצונן, סתם משתמשין בהן מצה הוא אמר. אה, זה לכאורה היה אומר מצה אפילו חם, כי החמץ מעולם לא היה חם. כי לא היה חמץ בכלי, לא היה אם חושבים שרק כשזה חם זה נבלע או משהו בדיוק מה זה אומר. אז גם חם זה בעיה, אבל הרמב"ם והרי"ף היו גורסים משתמשין במצה בצונן. רק בצונן.

הסבר המגיד משנה – למה צריך לשטוף בחמין

אומר המגיד משנה הפשט הוא לכאורה, הוא רוצה כאן להבין למה, אומר המגיד משנה שאפילו כשהשתמשו בזה רק בצונן, צריך לשטוף את זה בחמין. אומר המגיד משנה כך, צריך להבין למה. אפילו כשהשתמשו בזה רק בצונן, צריך לשטוף את זה בחמין. הגעלה, סתם שטיפה בחמין בכלי חרס אפשר להבין, כי זה היה כתוב כך בגמרא או משהו.

כשכלי חרס הרמב"ם סובר שזו חומרא גדולה. אם אי אפשר לתקן אותו. נכון? כן. כלי אחר מותר להשתמש, בוודאי. אפילו בחמין מותר להשתמש בו, רק צריך להכשיר אותו. אבל כלי חרס, אם נשתמש בחמץ בחמין, אין משתמשין בו מצה אפילו בצונן.

שתי חומרות בכלי חרס

מההלכה אפשר ללמוד שני דברים, שתי חומרות. אחת, שאם היה חמץ בצונן, לא להשתמש בו במצה בצונן. אני מתכוון, סליחה, אם היה חמץ בצונן, לא להשתמש בו במצה חם, ואם היה חמץ חם, לא להשתמש בו במצה אפילו קר.

מה צריך להיות גם חמץ בצונן וגם מצה בצונן? אומר הוא, דווקא בכלי חרס. אם זה לא היה כלי חרס, היה צריך לעשות בחמין. כל הזמן היו מאכלים קרים. לא, לא היה צריך לעשות שם. כי הרמב"ם אומר בפירוש, אפילו כשזה לא כלי חרס, אפילו כשזה בחמין אפשר להכשיר ומותר להשתמש בחמין. כי כלי חרס אין לו תקנה, אסרו את זה אפילו כשלא השתמשו בו בחמין, זו המילה. אהא.

הסבר החומרא – כי לכלי חרס אין תקנה

ואומר הרמב"ם כך, זו חומרא שלך לעמוד רחוק מכלי חרס בפסח, זו החומרא בכלי חרס שהשתמשו בו בחמץ, כי אם זה עם חמין, אז אין לו תקנה, לא תשתמש בשום כלי חרס שנשתמש בו אפילו בצונן.

אוקיי, זו לא סברא רעה של המגיד משנה. זו חומרא בכלי חרס, כי לכלי חרס אין תקנה דרך חמין, לא משתמשים בו בפסח אפילו בצונן. אפשר לשמוע, אולי פעם היה חם, אתה לא זוכר. אפשר לשמוע, זו לא חומרא מוגזמת כל כך. מה שאין לו תקנה על ידי הגעלה או הכשרה, אסרו אותו לגמרי שזה לא כלי שמשתמשים בו בפסח. אפשר לשמוע למה אפילו כשנשתמש בצונן. אני יודע, גזירה, שאולי פעם היה חם וכו', ואין תקנה דרך הכשרה. דרך הגעלה אסרו אותו לגמרי מלהשתמש בפסח. חומרא. חומרא בכלי חרס.

דיון – הגירסא האחרת

אבל צריך את ההלכה הבאה מעבר. לפי זה הוא מביא גמרא שיכול להיות שבכלל הרמ"א לא מתכוון לזה. האחרים שטוענים שלא, הפשט הוא, האחרים כולם גורסים שלא כתוב כך, ממילא על זה הסתמכו על חמץ בחמין. אבל אפילו לפי הגירסא לא היה כל כך פשוט. ואפילו לפי הגירסא, מה שהם אומרים שזה לא אומר מצה בצונן, אפילו מצה בחמין, זה לא אומר את זה, זה אומר רק חמץ בחמין. שאז זה אפילו מצה בצונן, זו כן מצה, החומרא האחרת היא כן השיטה השנייה. נכון, חמץ בחמין אסור להשתמש בשום אופן, זו המילה.

ולמרות שגם אין בליעה חריפה שהיא בצונן, החריפה היה מותר, אבל מאחר שלכלי אין תקנה, אסרו את הכלי. זה ההסבר האחר. זה הפשט האחר. אוקיי, בכל מקרה, זה הפשט.

הקושיה – מה החומרא הגדולה

זה קצת לא ברור מה הפשט של החומרא הגדולה כאן. הוא מביא בבאר, שחמץ הוא משהו נורא נבלע שהוא חריף. אפילו כלי חרס גזרו עליו שאר כלים, מה שאין כן בשאר איסורים. חמץ בחמין יש להם הכשר. צריך לדעת למה לא כלי חרס? אתה מבין את השאלה?

השאלה היא האם עושים את שניהם. אתה יכול לומר שצריך להיות שאסור גם בצונן, חמץ בצונן ומצה בצונן, או רק חמץ בצונן תמיד אסור אבל מצה בצונן... צריך לדעת מה האג'נדה עם כלי חרס, למה אסרו כל כך חזק כלי חרס.

הסבר החומרא – גזירה כי לכלי חרס אין תקנה

תרגום לעברית

זה מעניין, כשהוא אומר שהיה בכלי חרס, כלי חרס הוא ייאוש שאי אפשר להכשירו, אמרו חכמים שלא להשתמש בשום כלי חרס שהשתמשו בו עם חמץ לא להשתמש בו בפסח. הוא אומר לפי החומרא הלכה, לפי המגיהי משניות המחמירים, שם תנן משנה מצה בחמין, נכון? שוב, צונן, כן, נכון, נכון, נכון.

יש בטח מקרה שמותר. שניהם צונן בטח מותר. יש בטח מקרה שמותר. או כלי חרס כי זה קשה, זה יותר מדי, הוסיפו רמה של חומרא. רמה של חומרא היא אפילו לא השתמשו בו לחמץ, אם לא משתמשים בו לחם על מצה. דווקא.

שיטת רבינו מנוח

אה, כאן יש את רבינו מנוח, שאפשר ללמוד מה זה אומר בפשטות. יונה מצה בויער מנויך ונוח ולכער משעתר. כן. איך אני רואה? שיונה כבר כבר בנו מנויך? כן, כאן יש את הדבר. אה, אה, אה. כן. הרבה, אמרי שכח. אמרי שכח. הוא אומר הרבה. כן, נראה. נו, נכון קצת. כן, אבל הוא רק. וועסל יערסן זאלן מ'זי סעאלד.

הוא מדבר על דבר אחר שהמצה נאסרת. כי הוא אומר כאן... כי יש כאן מרח מלשון של לך תחילה. כן, אפשר להבין מה זה אומר באמת שזה לא פשוט? כן. אבל זה לא עם הערווארד. לו נעסט ראים מצה. אבל זה לא רוצה תמישי בן חמא. לו נעסט ראים מצה. שזה יהיה חידוש, לא. לא.

אבל אם לומדים שזה איזושהי גזירה, הבין רבינו מנוח שזה איזה כן, ואולו דו איז שתמש בן חמא. לא. זה לא שבאמת זה לא עולה. כי זה לא יכול לעשות לך כלום. לא. כי המצות, אולי כשהמלחמה תחמיץ את המצה חמא, ואולי זה עוד יותר בדוק, אולי לא. את זה אפשר כבר לשמוע, אבל... אבל זו השיטה של השיטת הרב. אבל כבר דווקא ולאך. לא, סליחה, אני מבין אותך כל הזמן. בוא עוד. את זה אפשר כבר לשמוע. אוקיי.

ועושים רבינו מנוח. חילוק שאף על פי שהרבים מדברים על מה שהוא אמר בהמה.

בית השאור וחרוסת – המשך הדיון

דובר 1:

אפשר לשמוע שבית השאור הוא תמיד יותר חזק מאשר מקום סתם כשמכניסים חתיכת לחם, שאין שום חיבור, הלחם לא נספג פנימה. אני אומר שבית השאור הוא כן פשוט, אפשר לשמוע, אבל לקושיות, אני לא אמרתי כלום בענין, לא אמרתי כלום, אני לא מבין שום לחם.

אוקיי, בואו נמשיך הלאה. ב' חרוסת. אבל רבינו יונה אומר כמו הדברים המונחים בבית השאור, אה, אריכותא דבית השאור, שמונח שם הרבה פעמים עם הבצק, עם השאור, זה סימן טוב לכלים חמצים, אני לא יודע.

לשון הגמרא היא "הואיל ויש בה קיוהא", קיוהא היא איזושהי חריפות, בולעת, בצונן נמי חמצן. זו הלשון, אני לא יודע מה הלשון, רבינו יונה מביא, דבר חריף, אפילו שזה קר, נחשב כמו דבר חם.

מהי חרוסת?

אוקיי, הוא אומר מהי חרוסת, הוא אומר חרוסת מתכוון רק לחרוסת שיש בה חומץ, כי זה חריף. החרוסת לא מתכוונת לחרוסת של פסח, לכאורה כי זה פסחדיק, אלא חרוסת של כל השנה. לכאורה כן. אה, נכון. זה כל העניין של חרוסת כל השנה. אני חושב שחרוסת היא דבר מיוחד לפסח. בינתיים חרוסת היא איזה דבר. למה תהיה חרוסת חמצה? אם חרוסת היא משהו שהוא מאוד חריף, חמץ עצמו הוא חמץ? זה החומץ.

לא, הוא אומר כשמכניסים איזה לחם עם חומץ, שהחומץ הוא הדבר החריף שנספג פנימה, לא הלחם. זה גורר איתו לחם, נו, אבל... אבל חרוסת, מהי חרוסת? חרוסת, נגיד שעושים אותה עם... ראשית יש בה כמה פירורי לחם, קרוטונים, וזה לא עושה שהבליעה לא תהיה בליעה של חמץ לכאורה, כי הבליעה היא רק מהחריפות של החומץ. הוא אומר שכן, שהלחם תופס חום. כך הוא אומר. החומץ הוא "כל דבר שיש בו קיוהא", הגילוי הוא לחומץ, וכשטובלים אותו שם בבצק כל השנה, הקמח שהחמץ עושה הוא קיוהא. משהו, זה איזה דיפ חריף. דיפ חמצה. זו המילה. דיפ חמצה חריפה. נכון?

הדין של ערב פסחים במיוחד

עכשיו, אה, דווקא ערב פסחים במיוחד יש לשון של רבא, אגן חמר אגנא דמחוזא, הוה תדירא למילא שבי חמירא, ומשרא בה חמירא, שמונח שם לשרות שם, זה כבית האוצר של מחמיצי כותח. כי מונח שם הרבה עם החומץ. עם השאור?

קושיא על שיטת הרמב"ם

אני לא מבין איך זה עובד. מוצאים מימרא של שמואל שסתם כך אומר קולא, ובונים מזה שיש גזירה של חכמים. למה יעשו גזירה? זה בכל מקרה, אני לא מבין איך זה עובד. מבין מה אני שואל אותך? שיטת הרמב"ם היא, זה לא מסתדר. אני צריך לעמוד כך, אני צריך לעמוד גדול בחום, אני צריך לעמוד במיוחד בכלי חרס, כי ממילא הוא אומר שזה קורה. סתם כך זה קורה. למה ילכו ויאמרו שזה... זה קצת מצחיק, נכון? זה קצת מצחיק.

הלכה כא – צונן בכלי חרס

אוקיי, בואו נמשיך הלאה, הלכה הבאה. אוקיי, כבר. אנחנו יודעים לפחות שצונן בטח לכל הדעות מותר אפילו כלי חרס שאי אפשר לעשות לו הגעלה. אם היה רק חמץ צונן, מותר להשתמש בו עם מצה צוננה. נכון?

קולא מעשית – מכסה חלה

למשל, אני רוצה להוציא כאן את הקולא, אני אוהב קולות. למשל המכסה שאתה מכניס בו את הלחם שלך כל השנה, לכל הדעות אתה יכול להכניס את המצה שלך בפסח. יותר נכון, זה טיפשות שאדם יהיה לו מכסה חלה נוסף ותיק מצה. אתה יכול לקחת את מכסה החלה. אם אתה רוצה דווקא להרחיב את המנהג, אתה יכול לומר כך.

דיון: האם צריך לנקות את הפירורים?

עוד, אתה יודע את הפירורים, צריך לנקות? צריך לנקות. צריך לנקות כמו כל דבר בבית שצריך לנקות. לא כתוב שאתה צריך להפוך אותו. לא כתוב שאתה צריך להפוך אותו. כתוב שאתה צריך לבדוק פירורים. מכסה חלה הוא מקום שיש בו הרבה פירורים. יש הלכה, יש הלכה על רהיטים של נשים, בודקין רהיטים ספציפיים, כי שם יש הרבה פירורים. שם יש גמרא בפסחים, נדמה לי, שבדיקת חמץ היא עם בליעה, לא בעין. נכון? צריך לעשות הגעלה. אבל אני לא רוצה מהמכסה חלה, אני רוצה לשאול מורא דאתרא.

דובר 2:

כן, אבל כאן נראה שמותר להחזיק. מה אתה אומר, שצריך לנער אותו?

דובר 1:

אוקיי, אני צריך לנער אותו. אני לא יודע. יכול להיות. לא כתוב כאן.

דובר 2:

לא, אני מתכוון, כלי חרס אין לו את הדבר הזה. יש פירורים?

דובר 1:

אוקיי, לכתחילה אין פירורים. זה לא משהו שנדבק בו פירורים. זו חומרא קטנה. שוב, אני רוצה דווקא להחמיר, ואני רוצה להחמיר, שיתנו מבט על מכסה החלה למשך דקה עד שתיים, לכסות עם מצות, וללכת הלאה.

דובר 2:

למה אתה עושה? אתה מחמיר לא בכל דבר שמותר. לנו יש רשימה ארוכה מאוד אם מותר לעשות כל דבר שמותר.

דובר 1:

לא, אמרתי שאם נוצר איזה זמן בצוקה, אני יודע, יש לך אמונה אדירה, ואתה צריך להגיד את זה לציבור הבוטחים, ואז עולים עם אוסף שלם של קולות. אבל קולות שלא חסר, אתה יודע, לך הלאה.

החילוק בין כלים שמכינים בהם לבין כלים שמניחים בהם אחרי האפייה

במילים אחרות, בואו נעמוד על המילים להבין מה כתוב כאן. בדרך כלל, שיש כלים שאופים בהם את החמץ, הם... הכלים שמניחים בהם את החמץ האפוי, זה כבר קר, זה מותר. היחידים שאסור, הם הכלים שמכינים בהם, שם שמכניסים את הסולת, ושם שמניחים את המיקסר, את זה לא להשתמש.

יכול גם להיות, היום יש ואפל, שם ש... לפי מה שכתוב כאן.

הלכה כב – ביב של חרס

כבר, אני לא יודע. "ביב של חרס". ביב של חרס, אני לא יודע מה הוא אומר. איזה דבר בחרס, שעליו עושים... כבר, חלות חמץ כל השנה. מישהו שמשתמש בזה בפסח. מהו ביב? האם זה חלק תנור? מגש שמכניסים לתנור? נראה, רבינו מנוח, "כלי שעושין בו אופין עתיקים", לוקחים חתיכה שנפלה מהגג. מה? רעפים זה הגג? שינגלס, מה שלא יהיה, החלקים של הגג. בעברית, אני חושב שרעפים זה גג.

בקיצור, מוצאים איזה חתיכת מתכת גדולה שנפלה, אפשר בקלות להכניס לתנור למה? כבר, אפילו חלות חמץ כל השנה, ואפילו למעשה, אני יודע, כי יש בו בליעות מ... מעכשיו. כן, כבר, מלאו, כן. אבל...

דיון: מהו ביב?

דובר 2:

ביב, אמרת הדבר שמבשלים בו, איזה חתיכת תנור, חשבתי שזה שונה מתנור רגיל אצלנו בבית. מה? מה אתה מתכוון?

דובר 1:

כן. הנריא... כדי רעס... ביב הוא חתיכת תנור. ביב נראה משהו שמכניסים. אתה מתרגם כך?

הדין של הגעלה לביב

הלכה, היי בחיא, אומרת הגמרא, היי בחיא, סייקן בחוץ, סייקן בחוץ, אסור. כשלא חיים שם את... אה, ואימא, בואו נבצע, ואימא מילא גחלים והיסק מקום שאינו מבשל חמץ, מותר לבשל בו למעשה. זה לא בדיוק מה המציאות של מה שמדברים כאן. יש גמרא ארוכה שלמה של... כזה כדי רע... אמרה הגמרא שיש חילוק של תנור של... שקרי של חתבל חילוק. כסקים בפנים, כסקים בחוץ. כסקים בפנים זה... מה? כסקים בחוץ זה עסוקים. כן.

דובר 2:

רגע, עוד פעם. מה נראה לנו עם הבור... כי אפשר להכשיר אותנו מספיק.

דובר 1:

כן. מילוי גחלים. איפה סקים מקום שלמה ושל דרך חמץ?

דובר 2:

כן. אני ירוק. לא יודעים לקחת מיטל חורא אז. אני צריך לעשות משהו צד מיוחד.

דובר 1:

אוקיי. עם גחלים. מילוי גחלים מתכוון...

בור של חרס – המשך הדיון

הגמרא והרמב"ם: תנור סתום וחריץ

דובר 1: תנור סתום, אם יש לו חריץ וחרכו מבפנים וחרכו מבחוץ. חרכו מבפנים מותר, וחרכו מבחוץ אסור. חרכו, נכון? חרכו, כן, אני מניח.

רגע, רגע, עוד לפני זה. מה נראה לנו עם הבור? כי אפשר להכשיר אותו מספיק, כן? מילוי גחלים ויציקת מים רותחין על מקום שנתן בו החמץ. כן, לא רק עם ליבון, אלא צריך לעשות משהו מיוחד כזה. אוקיי, עם גחלים. מילוי גחלים מתכוון מה? התנור? כן. ואיפה הוא הכניס את מקום שנתן בו החמץ.

מה שהוא אומר הוא, יש חרכו מבחוץ או חרכו מבפנים. תנור רגיל, כן, שמכניסים בו את האש, כן, שתנור יהיה משל, שיש תנור, לא כמו התנורים המפוארים של הבית, התנורים של הלחם, ממש הכל נמצא שם. תנור רגיל, שהתנור מכניסים בו, על הקירות מניחים את הלחם. צריך לקרר אותו. פעם אחת עושים הגעלה, מה שלא יהיה איטס קאלד, ומותר להשתמש בו.

מה שאין כן הדבר, עושים לא את הדרך שאופים בו לא כמו קדרה, לא חרכו מבפנים. לא תנור, ממילא הפעם התנור הרגיל שלנו מקורר. זה חרכו מבפנים של הבור. כך יש לו, כזה דבר בסגנון עליון. נכון, החלק העליון שאתה מכניס לתנור, אז ביחס לחלה זה כמו תנור נוסף. אתה לא צריך להכניס את החלה לתוכו. אני חושב שהוא מסביר כאן שזה איזו חתיכה של תנור. זה באמת חתיכת עץ גסה או חתיכת מתכת גסה. חתיכת מתכת גסה על האבן, כן. זה מתכוון למגש כזה, כמו מגש מתכת שהוא מכניס לתנור, כך החלה נשארת על המתכת, שזה לא יגע. אוקיי, אוקיי, כן, אוקיי.

דובר 2: אה, הוא לא אומר שזה חרס, הוא אומר שזה ברזל מתכת.

דובר 1: מתכת הוא לא אמר. לא, מתכת מגיע הלכה נוספת. אוקיי, נסיים מתכת. צריך מקום שנתן בו החמץ, ואיך זה קדרה? לא, זו קדרה שחרכו מבחוץ. חרכו מבחוץ הפשט שזה נאפה פחות בצד התחתון. אבל העובדה היא שצריך למלא אותו מבפנים. עומד צריך למלא אותו מבפנים עם הגחלים, צריך לראות מה מספיק.

שינוי הלשון של הרמב"ם: "אופין" ו"מבשל"

דובר 1: אבל דבר אחר, סתם מוזר, הרמב"ם משנה את הלשון מ"אופין" ל"מבשל". "מקום שאופין בו לא יאפה בו, מקום שמבשלין בו מותר לבשל בו". מה זה סתם מצחיק, סתם מוזר הלשון. הוא מתחיל עם "אופין" ו"אופין", והוא עובר ל"מבשל" ו"מבשל".

אני לא יודע מה הלשון, אני מחזיק בהלכה. על כל פנים, "בור של חרס שהיו מניחין בו חמין כל השנה, אין אופין בו את המצה בפסח. אבל ממלאו גחלים, והואיל ונתלבן כל מקום שמבשלין בו את החמץ, אין בו חמץ". הלשון סתם מוזרה.

כן, הוא אומר את אותה הלכה, וזה גם הגיוני. "אופין" - מדברים על סוג של תנור. זה משהו בין תנור לדוד, על זה הוא מדבר שהמגש הוא איך נכנס לתנור או לטפח. "אופין בו חמץ, אין אופין בו". ואחר כך הוא עובר ל"מקום שמבשלין בו חמץ, מותר לבשל בו". אני לא יודע למה הוא שינה את הלשון.

דובר 2: אה, בנוסחאות באמת, הוא מוחק את שני ה"לבשל'ס". "אופין" ו"לאפות".

דובר 1: המילה היא רק... אה, ובגמרא כתוב באמת "לקדירה למשל". לא עושים את זה בתנור, כי לקדירה חוששים שזה ישבר. כאן צריך להיות... לא ממלאים אבנים בתנור. ובגחלים, כל שכן הדבר, יפול החלק הבא של הגג, וזה פחות חשוב למה. הליבוב פחות חשוב. אבל זו הנקודה, דבר שאופים בו, שואל שאלה למה זה יותר גרוע.

קושיא: למה לא מספיק החום הרגיל?

דובר 1: אני מבין מה הכיבודים הולכים ליפול העבודה. על אילו דברים לא קרה מההיתר של ארד. כבר אלף זה לא מנוקה שם שם שם בהילט חשמחלות הסורות. אנחנו בינתיים עדיין לא ראינו בהילט חיים צומח. אז אני רוצה להבין משהו. נגיד הביוו הוא מגש, כל פעם שאופים זה שייך שנבלע פנימה החמץ, זה נאפה פנימה, זו בליעה. אז אתה לא יכול לעשות את הדבר עם המצה, כי כשהוא מניח את המצה עליו המצה תתחבר למקום שיש שם בליעות של חמץ. אז הביוו. מילא, לא מספיק שהסטם דרס שבשני המקרים זה נשרף, ולא מספיק, בשני המקרים זה נשרף, אולי יש כאן איזו לחלוחית או איזו בליעה, הוא אומר הוא מניח את המצה עליו שזה אז בעצמו כאן על אש, אבל אז זה הזמן שכשאנחנו אה, כאן הוסיפו רמה חדשה, שמלבד שם שיהיה פנימי.

אני רוצה להבין... אה, הוא היה מאשטעלענד, שלמה לא מספיק הרגלר לכשבון לבחפות? שם צריך להבין, אוקיי. יש לי חומרא כאן. אוקיי, זה ישן וולכס קליחה עכשיו, אוקיי.

תירוץ: חום מבחוץ לא מנקה מבפנים

דובר 1: אפשר לשמוע תירוץ פשוט, שלתנורים יש טמפרטורה תמיד. אז, אפשר תמיד לבוא ולומר שזה יותר חם ממה שהיה, בשעה שהבליעה הייתה. אבל אני רוצה להגיד משהו, אבל תשמע, אז, כשיאמרו רק, שצריך להכניס אותו לאותו תנור, באותו מקום, באותו אישר, באותו עודות, ושזה יעשה הגעלה, צריך עוד לעמוד, אולי זה לא כל כך חם כמו פעמים אחרות. אבל שהוא מכניס אותו לתנור, זה ברור רמה גבוהה יותר של חום שעושה הגעלה טובה?

אני רק רוצה אני רק רוצה להבין שזה יעשה הגיון, שזה יהיה ברור ששכל הישר.

דובר 2: איזה כלל? הכלל של כשם שבולעו כך פולטו? למה לא מספיק שמכניסים את חתיכת הבשר באותה רמה של חום? לא רק רמה גבוהה יותר של חום, אלא אותה רמה של חום.

דובר 1: למה? כי מאותן סיבות למה היה קודם בליעה. למה הייתה בליעה? כי כשדבר נעשה מאוד חם, זה בולע. משהו יש, זה לא אנושי, זה מדע, זה פיזיקה. משהו יש בליעה, במיוחד שאתה אומר שהכלים פעם לא היו כל כך קשים וכל כך מושחזים.

תרגום לעברית

דובר 2: אני אומר לך רק עובדה, שכאשר זה מתבשל מבחוץ, זה לא מתנקה מבפנים. זה מה שאני אומר. לחמם דבר לא מנקה אותו.

דובר 1: אנחנו לא מדברים כאן על ניקוי ממשי, אנחנו מדברים אם משהו דבוק בטעם.

דובר 2: מעולם לא שמעתי שמנקים דבר על ידי חימום. מעולם לא ראיתי בעולם דבר כזה.

דובר 1: לא, אין כאן ניקוי, זה שורפים. אם יש שם לכלוך או משהו...

דובר 2: אה, אתה אומר שזה לא נשרף.

דובר 1: אני אומר לך, שכאשר שמים את זה במים רותחים, זה ממש נשרף, לא רק שזה נעשה חם. אם נשאר שם משהו דבוק, כבר אין שם כלום. זו הדרך איך עושים הגעלה על דבר שמשתמשים בו למצה.

חזרה: העיקר

דובר 1: בקיצור, אל נלמד, אל נראה דברים שנכניס לראש שלנו, אנחנו צריכים לראות איך כתוב שם, להבהיר את זה, מאיפה זה בא, מה המקור של זה. עד עכשיו, שכל הישר עושה סנס, בראש שלי נכנס מאוד טוב מה שכתוב שם.

חידוש: בליעה היא מקומית

דובר 1: אבל ראינו כאן לכאורה משהו אחר, שהבליעה לא פועלת על... אומרים על כל הבשר יש בליעות, אבל אפשר לומר שזה מקומי על אותו חתיכת בשר. זה אומר שהוא היה כשמשתמש בצד השני ממה שהשתמש לחמץ למצה, הוא מסובב את השולחן והוא מדבר פנימה, כי הוא אומר "מקום שרוב תשמישו בחמץ, מותר לבשל עליו מצה". "מותר לבשל עליו" פירושו עליו על אותו מקום?

דובר 2: מקום פירושו לומר בפנים, כי בדרך כלל מסיקים את החוץ.

דובר 1: אה, זה פירושו "מקום שרוב תשמישו בחמץ" – הפנים של התנור שבו מבשלים את החמץ. הפנים של הסיר. אה, מעניין. אה, התנור, כן. אה, מעניין. כי חשבתי שמקום פירושו על הסיר.

דובר 2: כן, יש לך סיר גדול, היית תמיד שם את החמץ שם. אני זוכר שאם אתה רוצה לשים שם על אותו חלק, על אותו מקום על הסיר, שזה לא סיר...

דובר 1: לא, לא, אבל כאן הוא מדבר על מקום שרוב תשמישו. אני מתכוון שזה לא הסיר.

דובר 2: זו שאלה אחרת. אני איתך. אני לא יודע אם האנשים האחרים יבינו שזה עובר על הסיר והדבר. צריך לדון בזה.

סיכום: המבנה של הלכות הרמב"ם

חזרה על ההלכות עד עכשיו

דובר 1: אוקיי, עכשיו, אוקיי, עד כאן למדנו על כלי חרס צונן. עכשיו נלמד על חמין. קודם נדבר על... לא, עד עכשיו למדנו, אפשר לומר, שני ענינים של חרס. שניהם היה כלי חרס, כן?

דובר 2: אה, עוד צונן.

דובר 1: כן, אבל זה כמו מוזר, כי הסדר...

כלי חרס יש להם חומרות. מה היו החומרות? שאם נעשה שימוש בחמין, אי אפשר בכלל להשתמש בו למצה.

דובר 2: זה לא באמת אמר את זה. אנחנו רק מדמיינים שזה אמר את זה. זה לא באמת אומר את זה.

דובר 1: אם כן, אני רוצה לראות את החומרות. ואותו דבר היה חומרא שלא משתמשים בכלל בכלים שיש בהם חמץ קשה. השיעור קודם, יש שלושה סוגי כלים שיש בהם חמץ קשה. אני מתכוון שזה היה העיקר.

וגם החומרא השנייה על חרס הייתה שצריך חומרא אם מחממים אותו מבפנים. וכל אחד יראה מה כתוב בגמרא, לא חרס, אלא מאכלות וכלים אחרים, שאצל הכלים האחרים אפשר להכשירם יותר בקלות.

סדר הרמב"ם: יוצאים מן הכלל קודם

דובר 1: באמת מה שקורה הוא שקודם הרמב"ם כתב את ההלכות של שני היוצאים מן הכלל. הראשון הוא צונן, והחומרא הראשונה הוא מתכוון. אני לא מאמין שהוא מתכוון לעשות את החומרא. פעם אחת הרמב"ם היה צריך לכתוב שיש חומרא שהצונן... אני יודע, אני לא מרוצה מכל החלק תורה הסתפקו בדברים שלהם, שמדייקים בחידוש. אני לא בטוח. אני לא יודע, הרמב"ם כשהוא רוצה לומר משהו חומרא הוא אומר את זה בבירור, הוא לא יכול... מי יכול לחשוב שהוא אומר את זה פשוט בבירור? הוא אומר מותר סתם ככה.

דובר 2: נו נו, הוא אומר את זה בבירור, אני יכול לעשות לך את שני הדיוקים שעשיתי לך אחר כך מאוחר יותר, שרק חמין אסור.

הלכה ג' – הגעלת כלים שנשתמשו בהן חמץ ברותחין (כלי ראשון)

דברי הרמב"ם והסבר הפשט

דובר 1: הפעם הראשונה הוא מתכוון, אני לא מאמין שהוא מתכוון לעשות את החומרא. אני לא יודע, או שהרמב"ם היה צריך לכתוב שיש חומרא שהצונן... אני לא יודע. אני לא מומחה ב... כל החלק תורה לא נתקלו בכל הדברים האלה, שמדייקים בחידוש. אני לא בטוח. אני אראה ברמב"ם שלי. הרמב"ם, כשהוא רוצה לומר משהו חומרא, הוא אומר את זה בבירור. הוא אומר את זה בבירור מפורש, הוא אומר בלשון סתם של צונן.

אבל אחר כך הוא אומר בבירור, אני יכול עוד לעשות את שני הדיוקים שעשית. אחר כך הוא אומר מאוחר יותר שרק חמין אסור. אני לא יודע, אני לא מומחה ב...

בואו נלמד הלכה ג', בואו נראה. אני רוצה לנסות לראות את ההלכה. בארבע הלכות הוא אומר את כל רשב"ג והרמב"ם. אני לא יודע, זה מאוד ברור.

אחר כך הוא אומר כך, כן. "כלי מתכות וכלי אבנים שנשתמשו בהן חמץ ברותחין, בכלי ראשון, כגון קדרות ואלפסין" – קדרות פירושו סיר, אלפסין זה גם דבר של בישול. כן, סיר שטוח יותר, מעשה אלפס. מחבת, זה נקרא? מחבת נקראת אלפס, כן? אני אשאל את הרב.

דובר 2: כן, זה נקרא אלפס.

דיגרסיה: מה זה "אלפס"

דובר 1: מישהו אמר לי פעם, הוא עשה חיזוק שהאשכנזים חושבים שאלפס זה סיר. כן, כי האחרים קוראים לזה אלפס כי המן אכל סיר. לא, הוא עשה בדיחה עם השפה. הוא עשה בדיחה, הוא אמר שהרמב"ם לא ידע סוג דבר כזה.

זה פסול, גם בפסול הוא עשה בדיחה. זה נקרא אלפס.

יש לשון בגמרא, גזירה שמא יעשה אלפס, לשון במקרא, מעשה אלפס בקרבנות, לא? מעשה מחבת, מעשה מרחשת, מעשה... לא כתוב אלפס? אני לא יודע, אני אבדוק. אתה לא זוכר? אני לא זוכר. אני אשאל. לא, לא כתוב.

בכל אופן, זה אומר שבישלו בזה. הם באים מעיר שנקראת פאס. אל פאסי, נכון? והתוספות יום טוב הוא מי ש... אל פאסי פירושו הפאסי, הפאסי. אלף, זה צרפתית. אל ה-, אלג'יריה, מה שלא יהיה. זו ידיעה גבוהה. ואל פאסי פירושו מי שבא מפאס. והוא גר בפאס, זה הכל.

אוקיי, חזרה בדיוק לענייננו של האל פאסי. למעשה, כן, זה... יש סיר כזה שבא מפאס, צריך לדעת, זה דבר שהוא כלי חרס. סיר מהעיר פאס. שמעתי פעם שיעור מר' דוד, הוא אמר שהאשכנזים לא ידעו על העיר פאס, אז הם חשבו שהוא נקרא על שם האלפס, אבל הם לא ידעו. לא, אבל יכול להיות שהסיר הזה נקרא על שם אותה עיר, שם פאס. כמו הלבנים בחרסינה מי... שמעתי בדיחה כזו. אוקיי, לא בדיחה, חזרה לסוגייתנו דתורה. אוקיי.

העצה המעשית של הרמב"ם – קדירה גדולה

דובר 1: "נותן לתוך קדירה גדולה". אבל הוא השתמש בזה עם חמץ ברותחין. אוקיי, הוא השתמש בזה עם חמץ ברותחין, והוא אומר כלי ראשון. בישלו בזה חמץ. מה עושים? "נותן לתוך קדירה גדולה וממלא עליה מים". הוא אומר, הרמב"ם אומר דרך מעשית איך אפשר, אפילו לא צריך כל סיר בנפרד ללכת ולהרתיח, אלא לוקחים קדירה גדולה. מה עושים? שמים בתוך קדירה גדולה. יש הרבה על איך עושים? נראה לי שהוא נותן עצה.

דובר 2: לא, לא, זו הדרך, אין דרך אחרת.

דובר 1: אפשר לקחת את הכלי האחד ולהכשירו.

דובר 2: לא, אי אפשר.

דובר 1: אבל אי אפשר.

דובר 2: אפשר כן.

דובר 1: טוב, נסה שוב, אי אפשר.

דובר 2: יש דרך החוצה, אבל הדרך הרגילה היא, צריך לקחת את זה לקדירה גדולה...

דובר 1: אה, זו המכה בפטיש הרגילה שהוא אומר.

דובר 2: בדיוק.

דיון: כבולעו כך פולטו – הקדירה הגדולה על האש

דובר 1: צריך לקחת קדירה גדולה, למלא במים, ו"מרתיחן בתוכה, ואחר כך שוטפן ונוהגין להשתמש בהן במצה". אז מותר להשתמש בפסח. כאן הוא לא אומר עם מצה. במצה. לא זה פסח. זה בא מזה, זה פסח.

דובר 2: "משתמש בהם במאי"? בפסח.

דובר 1: הוא מתכוון לומר מתי מותר להשתמש, לא איזה מיני מאכלים, מאכלי מצה.

דובר 2: בדיוק, משתמשים בזה למצה. זה למעשה כמו שהרמב"ם קורא לפסח חמץ ומצה.

דובר 1: לא, אני לא יודע. אני מתכוון שזה היה. אוקיי.

הלכת סכינים

דובר 1: היו סכינים שחתכו בהם חמץ בחריפות גדולה. מעניין שהוא מביא כאן בצד, זה בא, הוא אומר, זה כתוב בהלכות ערב, הוא מעמיד חומרא שכלי ראשון עושים הגעלה בכלי ראשון, כלי שני הגעלה בכלי שני. כך לא מובא בגמרא בפסחים. זה בנוי על הלכות שולחן ערוך ביורה דעה, הוא אומר, מביא. מעניין.

"מרתיחן בסכין", פירושו לכאורה ששמים את הכלי הגדול על האש, כן? אוקיי. אז יוצא שהקדירה מתבשלת באותה רמה של חום שהיא נגעה. אהא, חידוש. אממ, סכינים לא צריך לעשות את כל הסכין, אלא את החלק שנוגע בחריפות של... רק החלק החד. כי החלק החד צריך את זה בגלל החריפות של הסכין.

דיון: ניצב ולהב – מה צריך להכשיר

דובר 1: הוא אומר, "אסלא", אה, כשזה ניצב משני צדדים צריך להשתמש בחום. אני מתכוון לומר אם היה ברותחין, הוא אומר, אם לא רותחין. אם היה רותחין, זו הגמרא. לוקחים את זה משני הצדדים צריך להשתמש בשיטה מנוגדת. משני הצדדים?

דובר 2: כן, יש שיטה אחרת, אני לא יודע.

דובר 1: מה פירוש משני הצדדים?

דובר 2: כך נעשה בו שימוש בחום, רק החריפות היא מה שנוגע.

דובר 1: צריך ללמוד מה כתוב, אחר כך ישאלו קושיות.

דובר 2: ההלכה שכתובה כאן היא... כתוב הלאה, עדיין לא היה לי על מה לשאול קושיות.

דובר 1: לא אמרתי משהו רע, אני לא יודע.

דובר 2: תודה על אמירת מה שכתוב.

דובר 1: אוקיי, בואו נלמד כל חלק נתחיל.

הגמרא בפסחים על סכינים

דובר 1: פעם ראשונה, בפסחים, זה כן כתוב בגמרא בפסחים על הסכינים. הפרי חדש אומר שלא כתוב בפסחים בכלל, אבל בסכינים כתוב, "בדין הפריטה והשחזה". מה זה מעשה פריטה? אתה יודע?

דובר 2: פעם ראשונה. לא.

דובר 1: הרב אומר שזה מותר. אני לא יודע. אני מתכוון שזה גביה. אני לא יודע מה זה. אוקיי. הוא אומר, "אה, אני גם לא עושה ממש חדש, אני עושה את זה טרי." מה הוא עושה? "הניצוץ שם בטינה". מה פירוש בטינה אני לא יודע. טיט. "ולאחר מכן שם את הקתא ברותחין". אני לא יודע מה פירוש בטינה, אני לא יודע את התרגום. אממ, אחר כך הגמרא אומרת שההלכה היא ששניהם עושים ברותחין. קלינה עושים עם משהו, הוא מנקה את זה משהו, אחר כך שם את זה באש, בקיצור, הוא מנקה את זה היטב עד שזה נעשה כמו חדש. זו המילה. למעשה יוצא שהגמרא מסיקה שלא, אפשר לעשות שניהם, גם רחיצה וגם כלי ראשון.

דיון: ליבון לעומת הגעלה

דובר 1: למה בעצם צריך לשים את הניצוץ בכל הדברים? אני לא יודע. למה הרחיצה עוזרת יותר? אני לא יודע. אה, מסבירים שרחיצה היא יותר מכלי ראשון, זו אש אמיתית בעצמה. הליבון הוא אש אמיתית בעצמה. אהא. אחר כך יש את הקלינה, שזה תהליך שלם. הגמרא מסיקה שלא, צריך פשוט לעשות את כל הדבר.

למה אתה אומר לי על רשב"ם? ההגהות מיימוניות מביא מפסחים את הרשב"ם... הגעלה וליבון. אני עדיין לא יכול להבין את הרמב"ם.

שטיפה בצונן אחר הגעלה

דובר 1: וזה גם עם תשמישים. בחמץ כתוב, הדבר הוא מגעילן ומטבילן. זו הלשון של הגמרא, מגעילן ומטבילן והן טהורין. לא, לאו דווקא, הוא התכוון מגעילן, ששמים את זה באש.

מה ה... לכאורה זו אותה הלכה כמו נותר וחמץ. זה לא שונה, נכון? למה צריך את השטיפה אחר כך? לא יודע בבירור. שאתה עושה אחר כך גם שוטפים בצונן. כך מסיק השם הגדולים. לא כתוב בגמרא מפורש, מובן? הוא לא שוטף אותן.

דיון: מריקה בחמין ושטיפה בצונן

דובר 1: אה, הוא אומר במשנה, כן, זה לפי הפשט, שצריך לשטוף אותו. מה כתוב בזבחים "מריקה בחמין ושטיפה בצונן". אמרת שלא צריך.

דובר 2: הצונן השני.

דובר 1: הצונן השני, כן. מה עושה הצונן השני בדיוק?

דובר 2: על כל פנים, הוא אומר שהגאונים והאחרונים סוברים כך, כדברי הבנין, שצריך באמת כן גם צונן.

כלי עץ – למה לא מוזכר בכלי ראשון

דובר 1: אוקיי, זו הלכה של כלי ראשון. בואו נבין מה זה כלי ראשון. מה זה כלי מתכות, אבנים, וכלי עץ? בואו נסתכל בכלי עץ רגע. למה אין כלי עץ?

דובר 2: אני מבין שלא משתמשים בזה כל כך יפה.

דובר 1: כמו קערות וכוסות.

דובר 2: כן, קערות וכוסות זו דוגמה שאוכלים בזה, רוחצים בזה, אבל לא מבשלים בזה.

דובר 1: כלי מתכות, אבנים, כלי עץ. למה אין כלי עץ?

דובר 2: לא מבשלים על עץ.

דובר 1: אה, זה מתחיל לבעור. ניסית פעם?

דובר 2: לא ניסיתי, אבל אני מתכוון שזה יבער, זה הדבר הפשוט. לבשל עם סיר מעץ? אין לי צלחות מעץ, אין לי סיר מעץ.

דובר 1: אבל כלי עץ יכול להתכוון לצלחות.

דובר 2: כלי שני.

דובר 1: על כלי שני, קודם אמרת כלי ראשון. אוקיי, זה אומר שאין כלי ראשון לכאורה. זה כלי שני שמשתמשים בו לפעמים, ובדיוק יש מחלוקת הפוסקים, הולכים אחר רוב תשמישו. אבל זה הגיוני מאוד שכלי ראשון הוא תמיד מתכות ואבנים, כמו קדירות שמבשלים בהן, וכלי שני יכול להיות עץ. כן?

דובר 2: הגיוני.

דובר 1: אתה אומר את ברכת הבית?

דובר 2: לא ברכת הבית, אלא נסה את זה. קח עץ ונסה לבשל בו, זה יישרף.

דובר 1: כבר נהניתי מכל העולם, אני כמה שנים בן, ועדיין לא ראיתי שום סיר עשוי מעץ.

דובר 2: ראיתי מאבנים.

דובר 1: אבנים יש כן, כי חרסינה היא בסך הכל מתכת. אבנים, כן, כמו למשל אבנים... תנורים עשויים מאבן. אבן מחזיקה מאוד טוב בחום. "תנור לבנים" עשוי מאבנים. אבן מחזיקה מאוד טוב בחום, יש כן. דווקא את כל חלות ה"סאוורדו" שמים על מגש כזה מאבנים. שמים אבנים קטנות כאלה, אבן קשה רגילה, שזה עושה את זה פריך, זה עושה את זה טוב יותר. איכות של החלות. אוקיי, אבל על עץ לא, ואל תתחיל איתי עם מלחמות קרתנו, כקודת וכסדות, נותן נותן נותן כלי גדול, נותן עליהם מרסכם, כן הוא לא אומר כאן מרתיחם בתוכו.

המשך: התהליך של הגעלה — "מניחם בתוכה עד שיפלוט"

דובר 1: אוקיי, אבל על עצים לא, ואל תתחיל עם מלחמות קרישיינו שום קורת וכוסת, נותן נותן נותן כלי גדול, ונותן עליהם מים. כן, הוא לא אומר כאן "מרתיחם בתוכה", הוא עושה את זה לכלי ראשון, בכל הדבר, אלא הוא אומר נותן עליהם מים, אז זה נעשה הגעלה ברמה של כלי ראשון, כי זה נכנס למים החמים ב... לא זה לא בעצמו הגבי או אש. ומניחם בתוכה... מטושא מניחם בתוכה... הוא שם פנימה את הקטן... ומניחם בתוכה זו לשון מעניינת כן, אתה רואה את זה אפס ראג כאן? אה, מניחם, לא ששמים את זה פנימה! מניחם בתוכה! משאירים את זה מספיק זמן, עד שיפלוט...

תרגום לעברית

אה, החילוק לא הפריע לי שמנוחם... הוא מניח את הכלים במים כבר אמר קודם במנוחם. אם הוא אומר מנוחם... משאירים אותם... הוא כבר הניח קודם... משאירים אותם בינתיים... תשורי פלוטי. הוא רוצה לומר כאן בעצם שלא מספיק זמן מועט. לא נאמר כמה השיעור, צריך להיות איזה שיעור זמן...

תראה... האם יצא כאן... אני מחפש תראה. כשאני מחפש כאן תראה, צריך זה להיות בהלכה. כי אני רוצה את ההלכה, תוודא תראה ותוודא שאין יותר לשתות דם. אה, אני לא רק שהפליטה היא משהו שאפשר ממש לראות בעיניים איך זה יוצא החוצה איזו פליטה, אלא מיוחם את סוכר, וצריך להשאיר זמן מה שיהיה סיכוי לפליטה, כי אני לא רואה שום שטיפה מהפליטה, כי זה יכול להיות טרי בשר, כן?

דובר 2: כן? כי המים יש בהם תערובת של דברים לא טובים?

דובר 1: כן, זה אותו דבר שנאמר קודם, הפליטה הזו נאמרה. לומדים מהלכה של... כך עומד פסוק לגבי... לומדים מפסוק לגבי קדשים משהו. אז הוא אומר, אז זה הולך רק על גבי קדשים, וכאן אין את הדין.

דובר 2: כן, הוא אומר שאין את הדין, זה דבר מעשי משהו.

דובר 1: אוקיי. אוקיי. אוקיי. אני רואה ש... אני לא יכול בעיה במצה. אבל אני אומר, באופנים מבינים מאוד למה זה נופל אחר כך להניח מים קרים, כי כאן מדברים באופנים שהניחו כמה כלים חמצים בסיר וזה התבשל. ואחר כך הוא אומר "עד שיפלוט", כן, איך יש עכשיו כאן במים משהו חמץ? הייתי חושב שזו בוודאי שאלה.

דובר 2: כן, זה... זה סתם חומרא. מדברים דוקא חומרא דחומרא. הוא לא אומר משהו... הוא לא אומר שצריך ללכת מעיקר הדין לעשות כך.

דובר 1: לא, זה לא כך. זה ברור. אני לא מבין מה ה... האומנות הלמדנית. זה נעשה חמץ, זה כבר לא חמץ. תראה, זו דרך. לפעמים לא צריך לחפש דברים כאלה. איך מנקים דבר? כך מנקים. זה אחד. הרמב"ם שואל את אשתו, "איך מנקים משהו?" אומרת האישה, "מנקים עם סבון". שואל הרמב"ם, "מתכוננים לרמב"ם כבר". אז זה דוקא הדבר הבסיסי, לא שום חכמה גדולה לכל הדברים האלה. כך מנקים, כך מנקים. זה לא קשה להבין.

הגהות מיימוניות: הבעיה של כלי שני

דובר 1: כן, ההגהות מיימוניות במקום אחד אומרת שההלכה טובה רק כשיודעים בוודאות שזה היה רק בכלי שני. מה יש הרבה קערות? מה, אולי אתה לא זוכר? אולי פעם השתמשו בכף להוציא? הוא דוקא צודק. אני יודע שאתה מסתובב במטבח, ואתה יושב אז בבית המדרש בעולם המחשבה. מביאים דוקא, אבל מסתובבים פעם עם כף בסיר, זה קורה דוקא פעם. לוקחים את הכף ולא נותנים ערבוב. הוא עדיין דוקא כלי שני, כמו שמשתמשים פעם.

דובר 2: אה, אה, הרמ"א לא מדבר על זה. הרמ"א אומר שנראה שלא הולכים אחר רוב תשמישו, והוא מביא מעוד רבינו יונה ואחרים, אלא צריך לעשות בטוח שמעולם לא היה כלי ראשון.

דיון: למה לא רוב תשמישו?

דובר 1: זה מעניין. למה היו אומרים שילכו אחר רוב תשמישו? אם יש דבר שעם יותר חום יש בליעה חזקה יותר, להיפך, יותר אפשרי שיאמרו כמו שאתה אומר, שהולכים אחר הרוב. אבל אם אומרים שעם רמת חום גבוהה יותר יש בליעה גדולה יותר, אם אומרים שחכמים לא יודעים, אמרתי, אני לא פיזיקאי. יש דבר כמו בליעות, יש דבר שזה יכול להיספג לחום מסוים, לחריפות מסוימת. אני חושב שצריך לעשות מזה תקנה חזקה שצריך לשטוף מאוד טוב ככל שאפשר. אם רק היו אומרים אם ורק אם לא היינו יודעים בדיוק איך הבליעות עובדות, אתה צודק. אבל לכאורה אי אפשר לומר שכן, היה להם משהו ידוע מסוים, החכם של העיירה שהבין בפיזיקה, הוא אמר.

התירוץ הוא אבל, תראה ב... לא, התירוץ הוא, אתה צודק שבדיוק כך בפעם הבאה יכול... אם אומרים שחום מוציא, הפשט הוא שכל פעם שאתה מערבב בסיר את המרק, הכף פולטת את המרק הקודם וזה סופג את המרק החדש. זה לא עובד בדיוק כך. כי לא חושבים על דברים פשוטים. זה לא כל פעם, זה לא מפעם אחת זה לא נעשה מלוכלך, ומשתי פעמים זה לא נעשה מלוכלך.

דיון: מה זה בליעות — מציאות פיזית או דין?

אפשרות א: בליעות היא דבר פיזי ממשי

דובר 1: אני יכול לומר שלושה דברים. אני יכול לומר שמדברים כאן על משהו שקשה לנו להבין, כי הדברים שלנו יותר מוצקים ובאיכות טובה יותר. כי אם כלי מתכות, כלי אבנים היו באיכות חלשה יותר משלנו, ושלנו היו יותר מחוספסים, באמת היה הרבה מקום לספיגה. ואפילו, דרך אגב, אתה יכול לראות שזה נספג. לוקחים אבן ושופכים עליה מים, תראה שזה סופג מים, כי יש חורים קטנים... לוקחים לבנת צמנט, יש שם מיקרוסקופית חורים קטנים מקום לספוג דברים.

דובר 2: צמנט זה לא אבן, אתה יודע. כלי אבנים, אבנים לא אומר צמנט. כמו שהוא אומר, זה דוקא נעשה אבן. יש אבנים שנעשו דרך הבריאה, כי אבנים נעשו זמן רב, מתדבק ביחד חתיכות. מה? אבן זה לא לבנה, אבן זה אבן, זה ענין. לבנה שאנשים עושים, אני אומר אבן שגם נעשתה במשך הרבה שנים, וזה שוכב תחת הלחץ. בערך כמו שאנשים עושים לבנים, בערך באותה דרך האבנים נעשו. למה? לחץ עם חום עם שנים. זה לא סתם תורות. כך אני מבין. מה שקראת למעלה, יודע אני, זה דבר אחר. זה להיפך, זה היום, למשל קוורץ, עושים מהרבה אבנים קטנות ביחד דחוסות ו-epoxy. אבל זה בערך מחקה את היצירה המקורית של כמה שנים.

דובר 1: כן, מאה אחוז. כי מינרלים וכל הדברים מתפתחים בהרבה שנים. אוקיי, אוקיי, אוקיי, בואו נחזור לסוגיה כאן.

אפשרות ב: בליעות היא דין, וההלכות הן קולות

דובר 1: לא, אבל ניסיתי לומר משהו. אפשר לומר שבליעות היא ממש ממש דבר פיזי אמיתי, והיום קשה לנו להבין כי אנחנו קצת פחות, אבל יכול להיות כלים מסוימים שיש בהם ממש ברור בליעה. או אפשר לומר שהכל דין, אולי יש בליעות ואנחנו לא יודעים בדיוק. הכל דברים פשוטים, אנחנו מאוד רגילים שדברים יהיו יחסית מאוד מותאמים.

דרך אגב, אגב, כשאתה הולך למקום שאתה מבשל באמת, כשאתה מבשל על אש, זה לא נעשה כל כך בקלות נקי. התנור שלך תמיד נקי לגמרי, למשל. אבל תנור הוא מלוכלך. וכשאתה עושה הגעלה של הסיר שלך, כלי קערות וקדירות, זה דוקא... כי לא על זה מדברת התורה. התורה מדברת, כל ההלכות מדברות על דברים שהם באמת מלוכלכים. כשאומרים "מנהיג הוא אדום שחור", זה מלוכלך, אתה רואה שזה מלוכלך. זה דברים פשוטים. זה לא מדבר על דברים נקיים שמדמים שיש בליעות, זה מדבר על דברים מלוכלכים.

דובר 2: ואם כך, ההלכה הייתה צריכה לומר יותר פשוט: תוודא שזה נקי. זו הנקודה, זה מה שאתה רוצה לומר.

דובר 1: לא, כי ההלכה היא קולא. ההלכה היא קולא, ההלכה אומרת שאפילו רואים עדיין קצת מלוכלך, זו הנקודה. זה לא מספיק נקי. ההלכה לא מדברת רק על מה שנקי, ההלכה מדברת על למה זה לא כל כך נקי. נקי זה דוקא רק כשאתה רואה שזה כחדש. עשית כחדש, זה מה שהרבנים כותבים. דרך אגב, יש לי פטנט, אתה עושה את זה נראה חדש. זה פטנט שלם. בדרך כלל זה לא נראה חדש. אם אדם אומר שהכלי שלי חדש, לא צריך לשאול אותו איך זה נעשה חדש. זה חדש. אבל אם זה לא חדש, חברא אומר.

דרך אגב, אתה לא יכול לראות הבדל בין כף ישנה לכף חדשה? אתה יכול לראות. אבל אי אפשר לראות דרך בליעות, אפשר לראות דרך שריטות. לא דיברתי על שריטות. לכלוך? מבליעות אי אפשר לראות. אדם שיכול להתפלל טוב, יש לו טעם טוב בבוקר. אם יש לך טעם טוב בבוקר, וכן הלאה.

דיון: המציאות של לכלוך וההלכות של הגעלה

דובר 1: עכשיו לכלוך, מה שנכנס לענין. עכשיו, למה זה נעשה מלוכלך? זה דוקא ממילא, מה שאין כניסה ממשית, אבל זה דוקא באופן רגיל נעשה מלוכלך. אני בישיבה, כל יום הצלחת הייתה מלוכלכת, הטבח לא הצליח לסיים לנקות טוב. זה דוקא ממש יש במציאות, מחממים כל שבת. וכל ההלכות של שזה מספיק, אני חושב מדברים שזה באופן שנשאר קצת מלוכלך תמיד. לא בתורת חומרא, אלא תמיד בתורת קולא. יש לי כלל תורה טובה, רק באתי לומר קולות, לא חומרות.

אוקיי, בכל מקרה, מה הדבר? לא נכנסים לכל הדברים. כאן לוקחים דברים פשוטים. מה יש כאן שני שמות, דיברתי קודם שרוב תשמישו אין לו גזירה בפני עצמה, והולכים אחר רוב תשמישו. זה פעם ערבבו את החולנט עם הכף, ואחר כך זה נעשה לחולנט. זו דוקא המציאות, נכון? פעם כן. אם משתמשים בזה הרבה, פעם כן. הכלים שמשתמשים בגריל, כן? לא הייתי משתמש בזה למשהו אחר. לא לחלבי, כי זה נעשה מלוכלך פעם. אבל הדבר הוא, אבל זה נעשה מלוכלך, כי הלכלוך נעשה מיד נשרף משם. מאוד טוב, אין בעיה. זה לא כתוב דברים ממשיים.

בואו נגיד שזה ההיתר שהוא דוקא היקר בצד שלנו. אתה רואה דוקא כלל. תראה אותו, זה לא אפשרי לעשות בבית. אולי אפשרי מה שחד לכימיקל ובהרבה תנורים שמשתמשים הרבה, שמשתמשים למסעדה בבישול, זה משהו יותר מסובך. אפילו סיר, כי איך, אפילו סיר, הקודם שמשתמשים. הייתי באירופה, אבל קראתי על סיר שמבשלים בו את המרק כבר אלף שנה. באמת. זה עומד על אש, ממשיכים להוסיף, חוזר וחוזר, כי תמיד אוכלים משהו מאכל לא נגמר לילה. כן, אסתטית. זה אסתטי, אבל זה כנראה הפשט על כתוב.

דובר 2: לא, לא, זה עושה הרבה מאוד הגיון. יכול להיות שכף עתיקה כך השתמשו. בדיוק.

דובר 1: רואים במסעדות מסוימות, מסוימות... אני אומר לך, מחבתות הטיגון, יש מחבתות טיגון טובות שאפשר לנקות, זה מיוחד נון-סטיק. מחבת טיגון רגילה, נשאר מלוכלך תמיד. אתה לא יכול לשטוף את זה. אתה דוקא שורה את זה אחד מאתמול, אפשר לקרוא את זה. אבל בעצם,

כלי חרס — נשתמש בהן חמץ בחמין

הלכה כ"ה — כלי חרס שנשתמש בהן חמץ בחמין

דובר 1:

אני יודע כמה טריפות שוכב בבתים.

דובר 2:

כן. אתה יכול לנקות את זה. אני אומר לך, זה מה שהפוסקים כותבים.

דובר 1:

לא, לא, זה עושה הרבה מאוד הגיון, כי יכול להיות שפעם כך השתמשו.

דובר 2:

בדיוק. פעם השתמשו עם הדברים האלה.

סטייה: מחבתות טיגון והגעלה

דובר 1:

אני אומר לך, מחבת הטיגון, יש מחבתות טיגון טובות שאפשר לנקות, יש מיוחד נון-סטיק. מחבת טיגון רגילה שנשארים עם מאכלים דבוקים, לא יכול להיות, זה דוקא איסור בליעה מאתמול, אפשר לחשוב. אני לא יודע. אבל בעצם, אנחנו יכולים דוקא לומר מאוד טוב, הלכות הגעלה אומרת איך עושים את זה כן נקי. איך עושים את זה כן נקי? שורפים את זה טוב קודם. זה דוקא איסור יקר, זה לא איסורים פנים איסורים, זה דוקא איסור יקר. יש כאן איסורים, לא ראו כלום.

כלי חרס היום — פורצלן ופלסטיק

דובר 1:

כלי חרס זה דוקא הרמב"ם, אבל כלי חרס, דרך אגב, בחשבון זה בדיוק כלי החרס העתיק. רואים שכלי חרס הוא ממש דבר ששומר זמן רב טעם. אפשר להרגיש את זה. אין לנו כלי חרס מזה. יש לנו רק חומר של כלי חרס, כמו פורצלן, שאנשים מתווכחים מה זה כלי חרס, מה זה חתיכה. העתיק, כלי החרס האמיתי, רואים שזה פלסטיק. באותו דבר פלסטיק, גם אפשר להיות נקי. כתוב דוקא, תלוי איזה, יש איזה פלסטיק. המיכלים החלקים זה לא אפשרי. זה דוקא פלסטיק שנקי לא, אין לו את הברק, זה לא מלא נכנס. אולי יש פטנט, אתן תוכנית איך לעשות.

חידוש: לעשות חדש

דובר 1:

אה, יש חידוש אחד אצלי, אחי אמר לי את החידוש. הוא אומר שאפשר לעשות את זה חדש, זה דוקא כלים חדשים, ואם כלים חדשים זה דוקא אין שאלה. אם יש לך דרך איך לעשות חדש, זה חדש. זה נראה חדש, כל אחד שיקנה בחנות יחשוב שזה חדש. זה כמו שתי מדרגות בתשובה, תשובה מאהבה ותשובה מיראה. זה כמו חדש, זה נעשה בריאה חדשה. יש שבירה ויש התעוררות.

רבינו מנוח — חרס עם סמ"ך או שי"ן

דובר 2:

אוקיי, כלי חרס, הוא סובר שצריך לסיים שזה הולך גם. אוקיי, כלי חרס.

דובר 1:

לא, חרס. אני מדבר על כלי חרס עם שי"ן, הוא כתב קודם עם סמ"ך.

דובר 2:

כן, והוא אומר, רב צדיק, רבי מרדכי ז"ל, הטענה. הוא אומר שהרמב"ם כותב תמיד מה שכתוב בתורה. למשל, רבינו מנוח אומר שכלי חרס הוא עם סמ"ך, הוא לא ראה ברמב"ם שום שי"ן. יש כתובים מסוימים.

לשון הרמב"ם — כלי חרס שנשתמש בהן חמץ בחמין

דובר 2:

אוקיי. חרס שנשתמש בהן חמץ בחמין. בין כלי ראשון, כגון קדירות, בין כלי שני, כגון קערות, בין כוסות ששותין בהן שכר, והשכר הוא בחמין, כלומר חם. יש מי שאומרים שכלי חרס הוא כך יותר, אפילו בזה יש בשולחן ערוך הקלה, בעין שכרות משום הר, אין חילוק. מי שחושב על המצה, הוא ישתמש מהרמב"ם. זו חומרא.

השוואה בין שתי ההלכות — חמץ בצונן לעומת חמץ בחמין

דובר 2:

אפילו עכשיו מבינים אנחנו את ההלכה של כלי חרס לעומת ההלכה הקודמת של כלי חרס. הקודמת היא חמץ בצונן, ועכשיו הוא מדבר, אה, כבר יש חמץ בחמין. קודם הזכרנו חמץ בצונן, מותר להשתמש במצה בצונן, חוץ מסוג צונן שהוא אבל כמו חמין, שהוא חומץ חזק. וכאן הוא אמר עוד דבר, עד שאופים על מה שכבר כן בחמין, יש דרך איך לכשר את זה. אבל נשתמש בהן חמץ בחמין, אסור להשתמש אפילו בצונן. זה עומד מאוד ברור, זה עומד מאוד ברור, החלק עומד מאוד ברור, צריך להניח את זה אחרי פסח. זה לכאורה מה שמבינים.

ביב של חרס — למה יש דרך להכשיר

דובר 2:

אבל מעניין שביב של חרס כן מצאו דרך איך לעשות את זה. לא אמרו על זה, כמו כל שאר כלי חרס תניח אותם, תהיה לך אחר. אבל ביב של חרס רואים שאולי כי זה יותר... זה קשה לאדם למצוא, זה כלי גדול יותר, יש כן על זה טריק. יש על זה טריק שאפשר לעשות את זה בשביל זה.

דובר 1:

הרבה מזה הוא דוקא מעשי שכלי חרס כתוב שאו כי אי אפשר להוציא את זה טוב, אין את הפליטה עובדת לא טוב, או יש דברים מסוימים שההלכה על זה אומרת שכי חוששים שהאדם חושש שזה ישבר ממנו, וזה היה בשנים קודמות כדאי. אבל כן, כאן הוא מדבר על חמין. הוא מניחן לאחר הפסח ומדיחן ומשתמש בהן. אז אם נשתמש בהן חמץ בחמין, בוודאי אסור אפילו להשתמש בצונן.

דובר 2:

נכון, כל השאלה היא רק, אז לכן כתוב בוודאי. השאלה היא כשהרמב"ם אומר קודם שנשתמש בהן חמץ בצונן, מותר להשתמש במצה בחמץ. אז, לכאורה השיטה השנייה של מגן אברהם צודקת, שלא כתוב לשון שצריך לחשוב ש... מה כתוב זה אומר?

דובר 1:

כן. זו השאלה.

דיון: חלה דעקל — מחלוקת בגמרא

דובר 2:

אז, כאן יש מחלוקת בגמרא. חלה דעקל מותר גם, חלה דעקל שאפשר להשתמש בו על חמץ, צריך לשמור אותו, נכון?

דובר 1:

לא, זה אומרת הגמרא.

תרגום לעברית

דובר 2:

לכאורה, לא, לכאורה להיפך, לא להיפך. לכאורה, משתמשים בזה כשיש חמץ, בטח אסור להחזיק את זה. אין חמץ בפסח, למה? אבל אני רואה כאן שעל זה יש מחלוקת בגמרא. רבה אמר שצריך לשבור לגמרי. למה? כי יש בל יראה ובל ימצא. ושמואל אמר שאפשר לשים בצד. שמואל אמר, משתמשים בזה, אה, שוב. רבה אמר "ישבור". נכון, שכחתי, כן. אמר רב, כלי שדרכו להשתמש בו בפסח, ישבור. אומרת הגמרא, זו גזירה, גזירה שמא ילמד בו בימינו. שמואל אמר, מה שימוש יש בו? ועוד, בימינו מה שלומינו?

מעשה עם שמואל ומוכרי הכלים

דובר 2:

זו טענתו של שמואל. שמעו את המעשה של שמואל, כן? שמואל אמר למוכרי הכלים או משהו, שימכור בזול, ואם לא הוא ידרוש כמו רבי שמעון שמה? שאפשר להשתמש אחרי פסח. מה הנקודה? אני חושב מה הנקודה של הגמרא.

אז זו הגמרא. אה, הוא כבר לא שואל את כולם, המגן אברהם, למה זה לא עוזר כמו ביטול חמץ? זה דומה, הוא אומר למה זה לא דומה? מה זה ביטול חמץ? למה זה לא שונה מביטול חמץ? למה לא עובד אותו היתר? למה לא עובד אותו היתר כאן?

רבנו יונה — כלי חרס חדשים מן הכבשונות

דובר 2:

אה, ומחזירן לכבשונן אפשר כן. אבל הוא אומר שם זה עובד כן. אולי הוא לא נותן מספיק. אה, אבל לכאורה, זה כתוב כאן, כך הוא אמר. לכאורה הוא בעצם כן סבר, ובעצם ממילא כלי החרס הרגילים, כלי החרס הגדולים שהוא לכאורה סבר, הוא חושש שלא תעשה זאת טוב, שלא תשבור כלום. לא, לא תיתן לעשות. לא תשבור כלום.

אה, אפשר לומר שזה הדבר. אפשר לומר שבכלי חרס, שבהם מכניסים תמיד לתנור, אין כל כך פחד.

דובר 1:

לא.

דובר 2:

ממילא, אפשר לומר שבדברים אחרים יש פחד שלא תעשה זאת טוב, וממילא לא תעשה. הוא אומר שאפילו, רבנו יונה אומר שאפילו כתוב שכלי חרס חדשים מן הכבשונות מותר, כי אז עושים אותם ממש כחדשים. אבל מה לא עושים, כי זה לא משתלם. הטירחה חלשה מדי, בקיצור. כאן אין שום טירחה. אתה לא צריך לחשוש שלא תעשה זאת טוב. בסדר.

דובר 1:

אה, שיעשו עוד. היו עושים. בכל מקרה.

דיון: מין בשאינו מינו

דובר 2:

ומה הנקודה של מין בשאינו מינו, אני לא מבין. המחלוקת שהייתה בין האמוראים?

דיון: למה רב אמר ישבור?

דובר 2:

וזו השאלה על רב. למה רב לא אמר שצריך לשבור? כי רב סבר שמאחר ויש בזה חמץ, זה לא בטל. ממילא, חמץ בפסח, צריך לשבור. ואחרי פסח, אם מצאת, צריך לשבור? לא, צריך לשבור לפני פסח. למה ביטול וכל הדברים שיש?

אה, הוא שואל בדיוק להיפך. טריקים אחרים, למכור לגוי.

דובר 1:

לא, למכור לגוי לא עלה בדעתם. זה טריקים מאוחרים יותר. הוא משחק סתם ככה. לא, כתוב כן שלומדים, זה מובא, אבל לא טריק כזה. אה, כתוב כן, כן. בספרים מספרד כתוב שלומדים. משחק סתם ככה. בקיצור, השאלה היא האם חמץ שעבר עליו הפסח אסור מהתורה. זו באמת הייתה המחלוקת של רב ושמואל, שהרמב"ם מסביר זאת. והשולחן ערוך. בקיצור, זה מה ש.

מעשה עם שמואל — האם הוא צדק?

דובר 1:

וזה מעשה יפה שהגמרא, ששמואל אמר שהוא הולך לדרוש שמותר, ומוכרי הכלים לא יעשו מספיק זול את ה... כן, והגמרא שואלת, האם הוא צדק? למה... שומע? בבית, הייתה מחלוקת של רב ושמואל. רב סבר, אני זוכר.

כלי חרס כחד פעמי של פעם

דובר 1:

כלי חרס זה הגרסה העתיקה של החד פעמי. כן, בני לבנים, לוקחים היום קצת חרס, ועושים מזה. לא שזה חינם, אבל זה זול מאוד. מוצאים הרבה מזה. אה, נכון. כלי חרס ישנים, אבל מה היה... מה הוא מחפש אחרת? זה לא דבר ידוע. זה הרעיון שאישה כי זה לא, שזה משל. כי צריך להשתמש במשל. פעם, צריך להשתמש באבן פינה. העובר מרסיס אבנים, בסדר. בכל מקרה, אז הנקודה היא, אפשר להרשות לעצמך. לא מפסיד בהפסד. או שהמנהיג היה כמו רב. כי שוברים כלים כל פסח. קונים חדש, קונים חדש, קונים כלים חדשים לפני פסח.

טענת שמואל למוכרים

דובר 1:

שמואל אמר, ל... שמעו שמואל היה מאוד חכם. הוא אמר למוכרי הכלים. שידעו, שאם לא יוזילו את המחירים, הוא יאמר לכל אחד שלא צריך לקנות. שואלת הגמרא, האם הוא צדק? ממש, והרבנים צריכים לשנות את ההלכה, כדי שהיהודים ירצו כלים זולים יותר לא לשנות. הם אומרים כשהם סוברים שזו רק חומרא בגלל איסור דרבנן.

סיום

דובר 1:

זה היה דבר מעניין, כי אני עושה משהו כזה... זה היה מעניין, כי לכאורה התמונה של ערב פסח ובאיסור דרבנן נראתה אחרת.

המשך: עמדת שמואל לגבי שיעור מצה

שואלת הגמרא, הוא צודק, שמואל סובר שזה כשר, למה יאסרו הרבנים? ינהגו כמו רב. אבל הוא איים, הוא אמר שהוא הולך לומר את דעתו.

מה לומדים כאן שהרבנים צריכים לשנות בהלכה כדי שהיהודים יוכלו לקנות בזול יותר? לא לשנות, הם אומרים כשהם סוברים שזו רק חומרא בגלל איסור דרבנן.

ערב פסח: ביעור חמץ ושבירת כלי חרס

זה דבר מעניין, כי לכאורה התמונה של ערב פסח באיסור דרב נראתה אחרת, כולם באו לאמצע העיר למקום שבו שורפים את החמץ, והייתה מדורה ענקית שבה שברו כלי חרס, כן? כמו אולי היה כמו ביובל שבו שוברים כלים, אבל לשבור כלים.

נראה שזה היה עסק טוב למוכרי הכלים. כן כן, הם עשו כסף. אבל לא בדרך הנכונה הוא אמר, הוא יעשה שלא יעשו כסף. כלי חרס אפשר להכשיר, אפשר לחדש, אפשר לקחת את השברים ולחדש. זה לא דבר שהוא זלזול בכבשונות.

המהרש"א אומר שזה היה זכר לחורבן. זו באמת הייתה השאלה, שזו באמת הייתה השאלה שהרבנים, אם תוותר ותסבור שבעצם שיעור מצה כשר, תוכל לומר למוכרים שיחזיקו מעט, שלא יעשו כלום, שלא יוציאו את האנשים, שיחזיקו כזית מצות. למה לאסור? שאלתי, הוא איים על הרבנים.

הלכה כ"ו: הגעלת כלי ראשון גדול

בסדר. כ"ו, קצר, זו גמרא, גמרא רחבה, וזה דבר מעשי. אני לא מתכוון מעשי, אלא זה אולי היתר מסוים, נכון? כלי חרס, כלי ראשון רותח לכתחילה, ומשתמשים בכלי ראשון לכתחילה, אבל כאן יש יראה גדולה.

אומרת הגמרא: מקיף לה ספל של טהור על שפתה מבחוץ, ושומט ידו מתוך ספל של טהור, וממלא מים עד שיגיעו המים על שפתה, ומרתיח המים בתוכה, ודיו.

דיון: חכמתו של רבי עקיבא

חשבתי לעצמי, זו גמרא בעבודה זרה, מה כתוב גדולה כזו? לגמרא יש מעשיות כאלה אצל רבי עקיבא, עשו כך, עשו כך, עשו כך, חשבו סברא כזו? והוא אומר, אבל מן חכם למעבד כל מילתא, רבי עקיבא הוא הרבי הגדול ביותר. מבין מה אמרתי לך?

שהחלק הגדול צריך קהילה חיצונית? כן, שהרבי יותר, אבל זה כפליים. בעצם, החלק סביב האלף הוא כמו שזה אולי גם רק כשזה מתבשל על הכיריים. ובאותה דרך אפשר לעשות עוד חכמה כזו. כשאתה מבין שזה לכאורה לא כך, זה לא כתוב כך.

ביאור על חרוסת

אה, הוא אומר יפה מאוד עכשיו, הרב רבי נתן אומר יפה מאוד, שכאן הוא עושה סעיף מיוחד בהלכות מצה, לומר שצריך לעשות בצק מיוחד. כי בוודאי פסח אי אפשר לעשות בבצק שהוא חמץ. אה, אה, אה. אבל מה שעושים הוא משום זכר לחרוסת.

בכל מקרה, זה כל הענין. והוא אומר שאותה חרוסת, בוודאי יש בה חומץ חזק, בוודאי יש בה חריפות. הדבר היחיד הוא שחרוסת היא משהו מתוק להמתיק, להסיר את החריפות של המרור. בוודאי זה לא מסיר את החריפות, זה מסיר את ה... אני לא יודע. והחרוסת שאנחנו עושים אנחנו עושים אותה ממש מתוקה, כי זה המנהג. יש לו ביאור מרבי דוד'ל שהוא מסיר. אני לא יודע, אולי זו לא החרוסת הנכונה של הגמרא.

סיום: מה נלמד הלאה?

מה נלמד עכשיו? קצת שמונה פרקים, או נלמד את ההלכות הבאות? או נלמד על ההגדה? או אפשר ללמוד על ההגדה לא רק מעשית? כן, כן, כן. מה שלא באמצע. רגע אחד.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

EN English
Auto Translated 📋 Shiur Overview …
Auto Translated

📋 Shiur Overview

Summary of the Shiur: Laws of Chametz and Matzah Chapter 5 — Laws of Vessels

Overview and Structure

The shiur deals with the laws of chametz and matzah from approximately halacha 5 of chapter 5, beginning from page 100. This section discusses vessels that were used with chametz — how to make them kosher for Pesach, and which vessels cannot be made kosher at all.

Structure of the chapter: The chapter has dealt until now with: (a) which types of grain become chametz, (b) how it becomes chametz, (c) u'shemartem et hamatzot — guarding so that matzah should not become chametz, (d) laws of baking matzot, (e) matzah ashirah (mei peirot). The new section about vessels is a continuation of the topic of shemirah — one must also be careful that the vessels should not create a mixture of chametz.

Why are the laws of vessels here and not in the laws of forbidden foods? The Rambam has the laws of kashering vessels in Hilchot Ma'achalot Asurot chapter 17 (kebolo kach polto, immersion of vessels, kashering vessels from Midian). The difference: there we speak about the general law of hag'alah for all forbidden foods; here we speak specifically about chametz vessels, where there are things that are different from all forbidden foods. This is the foundation of this section.

---

Halacha 1 — Earthenware Vessels Used with Chametz in Cold

Words of the Rambam

"All earthenware vessels that were used with chametz in cold — one may use them with matzah in cold. Except for vessels in which one places the se'or, or vessels in which one places charoset, which are sharp, and draw their fermentation strongly."

Plain Meaning

An earthenware vessel that was used with chametz only in cold, may be used on Pesach for matzah in cold. But vessels in which one places se'or (sourdough) or charoset (sharp/sour things) — these may not be used on Pesach at all.

Novelties and Explanations

1) Source in the Gemara — three laws from three Amoraim (Pesachim 30b):

The Rambam builds three laws on three places in the Gemara:

- Law 1 — beit hase'or: From Shmuel's law — "All vessels that are used with chametz in cold may be used with matzah except for beit hase'or since its fermentation is strong."

- Law 2 — beit charoset: From Rav Ashi — "Beit charoset is also like beit hase'or since it is because of the salt which is sharp."

- Law 3 — a vessel used with vinegar: From Rava.

All three are built on the same foundation.

2) Understanding "chamitzan kashah":

"Chamitzan kashah" doesn't mean that it absorbed more strongly (beli'ah), but that se'or and charoset are sour/sharp things, which penetrate more strongly into the vessel — they are "heavy chametz-makers." This is parallel to the well-known principle that a davar charif (sharp thing) is more mavli'a. The language of the Gemara is "hoil ve'it bah kiyuha" — bole'at, betzonen nami chamtzan — a sharp thing, even cold, is considered like a hot thing that is absorbed.

3) What is a "beit hase'or":

The Maggid Mishneh brings that a beit hase'or is the vessel where one places the se'or (the sourdough), and the dough sits there a long time until it rises. The vessel in which one kneads the dough is not the same — the dough doesn't sit there long. But the vessel of beit hase'or constantly has se'or in it — every time one makes a challah, one puts in more, and there remains a constant absorption. Rabbeinu Yonah brings that because it sits there many times with dough and se'or, this is a good sign for chametz vessels.

4) Charoset — what does it mean:

This doesn't mean the charoset of Pesach (which is Pesach'dik), but a year-round charoset — a sharp chametz'dik "dip" that contains chometz (vinegar). The main sharpness comes from the chometz, not from the bread itself. When one dips bread/dough into vinegar all year, this becomes a "kol davar she'yesh bo kiyuha" — the sharpness of vinegar makes even cold things absorbed like hot ones.

[Digression: Pesach charoset vs. year-round charoset] Rabbi Natan says that one makes a special mixture in remembrance of charoset. Charoset's function is lehamtik — to remove the sharpness of maror. Charoset has a chometz kashah, a sharpness. Our custom is to make charoset sweet, but perhaps this is not the proper charoset of the Gemara.

5) A difficult question — why only matzah in cold?

If a vessel that was used with cold chametz has no absorption, why may one only place matzah in cold? One should be able to place even hot matzah items, because the vessel didn't absorb any chametz! And if the vessel does have absorption from hot chametz, why should dry cold matzah be a problem — how can a dry hard matzah be absorbed from a clean plate?

6) Two versions in the Gemara — the version of the Rambam and the Rif:

The Maggid Mishneh brings that there are two versions:

- Our Gemara: "mishtamshin bahen matzah" — plain, without adding "betzonen." According to this, one would think that one may use even matzah bechamim, because the chametz was never hot.

- Version of the Rambam and Rif: "mishtamshin bahen matzah betzonen" — only in cold. This means that even when the chametz was in cold, one may use matzah only in cold.

7) Explanation of the stringency in earthenware vessels — Maggid Mishneh:

The Maggid Mishneh asks: Why shouldn't one be able to use matzah bechamim, if the chametz was only in cold? He answers: Because earthenware vessels have no remedy through hag'alah. With other vessels, even when one used chametz bechamim, one can make kosher through hag'alah. But earthenware vessels cannot be made kosher. Therefore Chazal were stringent: even when the chametz was in cold, one may not use matzah bechamim — because perhaps it once became hot and one doesn't remember, and there is no remedy through kashering.

8) Two approaches to understanding the stringency:

- Approach A (Maggid Mishneh): Both stringencies go together — (a) chametz in cold, one may not use matzah bechamim, (b) chametz bechamim, one may not use matzah even in cold. This is a general stringency in earthenware vessels.

- Approach B (other Rishonim according to the other version): Only chametz bechamim is forbidden — then one may not use even matzah in cold, because earthenware vessels have no remedy. But chametz in cold with matzah bechamim is permitted.

9) The opinion of Rabbeinu Manoach:

Rabbeinu Manoach has a unique interpretation. He understands that the stringency is not only about absorption, but that it is a decree — perhaps when the matzah is hot, it can extract from the earthenware vessel the chametz taste, and perhaps the matzah itself becomes chametz. This is a novel approach — not only that the taste is a problem, but that the matzah itself can become defective through this.

10) The foundation: Earthenware vessels have a special stringency with chametz:

With chametz, they were stringent with earthenware vessels more than with other forbidden foods — "chametz is something terribly absorbent... even earthenware vessels they decreed upon it like other vessels, which is not so with other forbidden foods." The main difference: with other vessels one can make kosher through hag'alah, but earthenware vessels — because they have no remedy — they added an extra level of stringency.

11) Se'or/charoset vessels — why can't they be used at all?

Why shouldn't one be able to even place cold matzah on such a vessel, if one washed it well? Perhaps this is not only a matter of absorption, but the vessel is as if a "symbol of chametz" — "avi avot hachametz" — but this remains an open question.

12) Practical difference — challah cover:

The challah cover/basket where one places bread all year — according to all opinions one can place Pesach matzah in it, because it is cold in cold. One only needs to clean it from crumbs, just as everything in the house needs to be cleaned. It doesn't say that one needs to "turn it over" — only check for crumbs. It is mentioned that there is a law about "reivot shel nashim" — one checks specific folds because there are many crumbs there (Gemara Pesachim). One shouldn't make stringencies on every leniency — "you don't become stringent on everything that is permitted."

13) Difference between vessels used to prepare chametz vs. vessels used after baking:

- Vessels in which one places after the chametz is already baked (cold) — this is permitted on Pesach.

- Vessels in which one prepares — where one places the flour, where one leaves the mixer — this should not be used.

---

Halacha 2 — Earthenware Pit (Earthenware Tube)

Words of the Rambam

"An earthenware pit in which they would place chamim all year, one does not bake matzah in it on Pesach. But one fills it with coals, and since every place where they cook chametz in it becomes white-hot, it is permitted to cook in it."

Plain Meaning

An earthenware pit (an earth-pot/oven-piece) that was used for chametz the whole year, one may not bake matzah in it on Pesach. But one can make it kosher by filling it with coals (glowing coals), and when the place where one cooked chametz becomes white-hot, one may then cook in it.

Novelties and Explanations

1) What is the "bor"?

Rabbeinu Manoach translates: "keli she'osin bo ofin atikim" — one takes a piece of earthenware vessel that fell from the roof (tiles/shingles), a large piece that one can place in an oven. The plain meaning is that it is an earthenware vessel that one places in an oven — like a metal or earthenware pot/plate that one places in an oven, and the challah/bread lies on it, so it won't directly touch the oven walls. It is something between an oven and a pot (kederah).

2) Charcho mibifnim vs. charcho mibachutz:

With a closed tanur there is a difference: charcho mibifnim (white-hot from inside) — permitted; charcho mibachutz (white-hot from outside) — forbidden. The bor is heated from outside (charcho mibachutz), therefore one needs a special kashering — filling with coals from inside — in order to make white-hot the place where the chametz was.

3) Why isn't the regular heat from baking enough?

A strong question: When one bakes matzah in the bor, the bor is on fire — why isn't this enough to make hag'alah, according to the principle of "kebolo kach polto"? The bor is at the same level of heat as when it absorbed the chametz!

The answer: When it becomes hot from outside (charcho mibachutz), it doesn't clean out from inside. Just making something hot itself is not enough — one needs direct heat on the place of absorption itself. With boiling water (hag'alah) it literally burns out, not just that it becomes hot. Therefore one needs filling with coals from inside.

4) The Rambam's language change from "ofin" to "mevashel":

The Rambam begins with "ein ofin bo et hamatzah" (baking), and ends with "mutar levashel bo" (cooking). Why does he switch from baking to cooking? In certain versions it says "le'efot" instead of "levashel" — which would be consistent. The Gemara itself says "likederah" — with a kederah one is concerned that it will break, therefore one doesn't fill it with stones unnecessarily.

5) "Makom shemevashlin bo et hachametz" — where is the "place"?

"Makom" means the innermost side of the bor — because usually one heats (mesik) from outside, and the chametz is absorbed from inside.

6) Absorption is local:

Absorption works locally — only the specific spot where the chametz lay has absorption. Therefore, if one would turn over the vessel and use the other side, it would perhaps be different. The Rambam speaks of "makom shemevashlin bo" — the specific place needs to be made white-hot.

7) Why with earthenware bor can one make kosher, but with other earthenware vessels not?

With other earthenware vessels one simply says "put them away," but with an earthenware bor one did find a way to make kosher (machziron lekhivshanan). The reason: a bor is a larger vessel, hard to get a new one, and because one always places it in an oven, there isn't such a concern that one won't do it properly. With smaller earthenware vessels one is concerned that the person will be afraid it will break, and won't do it well enough. Rabbeinu Yonah says that new earthenware vessels from the kiln are permitted, because then one makes it "kachadashim" — but with normal earthenware vessels it's not worth it, the effort is too great.

8) Structure of the Rambam's laws:

The Rambam first wrote the exceptions: first cold, then the bor with charcho mibachutz. Both are earthenware vessels with special laws. The main stringency with earthenware is: if it was used bechamim (hot) with chametz, one cannot use it at all for matzah (hag'alah doesn't help with earthenware). The bor is a special case where one can make it kosher through filling with coals.

---

Halacha 3 — Kashering Vessels Used with Chametz in Boiling in a First Vessel

Words of the Rambam

"Metal vessels and stone vessels that were used with chametz in boiling, in a first vessel, such as pots and alfasim — one places into a large pot and fills water over them and boils them in it, and afterwards rinses them and they are permitted to use with matzah."

Plain Meaning

Vessels of metal or stone that one cooked chametz in them in a first vessel (like pots and pans) — one places them in a large pot, fills with water, boils them, afterwards rinses them, and then one may use them on Pesach.

Novelties and Explanations

1) What is an "alfas":

An alfas is a flatter pot (similar to a "pan"). The word "alfas" perhaps comes from the city of Fez in Morocco — "al-Fasi" means one from Fez (like the Tosafot Yom Tov's name). [Digression: a discussion about the etymology of "alfas" and the city of Fez, and how pots from Fez are similar to "china dishes."]

2) The Rambam's practical advice — a large pot:

The Rambam gives a practical method: one takes a large pot, places the smaller vessels inside, fills with water, and boils. This is the normal way — one places the large pot on the fire, and thus the vessel is boiled with the same level of heat as it was used (kebolo kach polto).

3) "Bamatzah" — what does this mean:

"Bamatzah" means on Pesach — when one may use it, not which types of foods. This fits with how the Rambam calls the laws "chametz and matzah."

4) First vessel — kebolo kach polto:

Because the vessel absorbed chametz through a first vessel (boiling), the hag'alah must also be in a first vessel. The Pri Chadash mentions that the principle "first vessel one makes hag'alah in a first vessel, second vessel in a second vessel" is not explicit in Pesachim, but it is built on laws in Yoreh De'ah.

5) "Mani'ach betochah" — not just placing:

The language "mani'ach betochah" shows that it must be a certain time inside the water. It is not enough a short immersion — one must leave the vessels inside "ad sheyiflot" (until it spits out) — so there should be a real possibility for the absorbed material to come out.

6) Rinsing in cold after hag'alah:

The Rambam writes "shotfan" — one must also wash in cold afterwards. This comes from the law in Zevachim: "merikah bechamim ushtifah betzonen." The Shem HaGedolim mentions that it is not explicit in the Gemara in Pesachim, but the Geonim and Acharonim hold that one must indeed also have cold after hag'alah.

Why does one need cold water? After one placed chametz vessels in a boiling pot and it spat out — now there is something of chametz in the water. The cold water stops the process and washes off — it is a practical necessity, not just a stringency.

7) Wooden vessels — why not mentioned with first vessel:

The Rambam mentions metal vessels and stone vessels with first vessel, but not wooden vessels. Wooden vessels cannot be used as a first vessel (for cooking) because wood will burn on the fire. Wooden vessels (like plates of wood) are only second vessel — one eats in them, one pours hot food into them, but one doesn't cook in them. Therefore wooden vessels are mentioned with second vessel (like bowls and cups) but not with first vessel.

Stone vessels with first vessel: Stone vessels can indeed withstand heat — like a "brick oven" is made of stones, and one uses stone plates for baking (like for "sourdough" challahs).

8) Hagahot Maimoniyot — second vessel:

The Hagahot Maimoniyot says that this law (of a lighter hag'alah) is only good when one knows for certain that the vessel was only a second vessel. The practical problem: Who can be certain? Perhaps one once used the spoon in a pot (first vessel)? The Rema brings from Rabbeinu Yonah and others that one doesn't go according to majority of use — one must make sure that never was there a first vessel. The reason: even one time as a first vessel can make a strong absorption that the majority of use as a second vessel cannot undo.

---

Knives

Words of the Rambam

Knives that were used with chametz — one must make hag'alah.

Novelties

1) Knives in Pesachim:

The Pri Chadash says that it is not in Pesachim at all, but it comes from "the law of peritah and shechizah."

2) Nitzav (handle) and lahav (sharp part):

With a knife one only needs to kasher the part that touches the food — this means the sharp part. The nitzav (handle) is treated differently. The Gemara mentions that the nitzav one places "betinah" (clay/mud) and the kata (handle) one places in boiling. In practice the Gemara concludes that one can do both parts with rechitzah (washing) or first vessel.

3) Libun vs. hag'alah with knives:

Libun is more than first vessel — it is an actual fire itself, not just hot water. The Hagahot Maimoniyot brings from Pesachim the Rashbam about hag'alah and libun.

---

Earthenware Vessels Used with Chametz in Hot

Words of the Rambam

"Earthenware vessels that were used with chametz in hot — whether first vessel (pots), whether second vessel (bowls), whether cups in which they drink beer (in hot) — one puts them away after Pesach, and rinses them and uses them."

Plain Meaning

Earthenware vessels that were used with chametz in hot — all types, first vessel, second vessel, and cups for beer — one may not use on Pesach even in cold. One puts them away until after Pesach, washes them, and uses them further.

Novelties and Explanations

1) Comparison between the two laws — chametz in cold vs. chametz in hot:

The difference stands very clearly — if one used chametz in hot, the absorption is stronger, and one may not use anything on Pesach, even in cold.

2) Shulchan Aruch's leniency with beer:

The Shulchan Aruch has a leniency regarding cups of beer, but the Rambam makes no distinction — he counts beer together with all other hot items. Whoever goes according to the Rambam, this is a stringency.

3) Dispute of Rav and Shmuel — earthenware vessel used with chametz:

- Rav said: A vessel whose way is to use on Pesach — yishbor (one must break it). The reason: a decree lest one learn from it — one is afraid that one will come to use it. Rav held that chametz absorbed in a vessel does not become nullified, therefore it is chametz on Pesach, bal yera'eh uval yimatzei.

- Shmuel said: One doesn't need to break it, one can put it away.

4) The incident with Shmuel and the pot sellers:

Shmuel told the sellers of earthenware vessels that they should sell cheaper, and if not he will expound like Rabbi Shimon — that one may use earthenware vessels after Pesach (chametz she'avar alav haPesach is permitted). The Gemara asks: Was he right — can rabbis change a law because Jews want cheaper prices? The answer: Shmuel held that it is only a stringency / rabbinic decree, and in such a situation one can be lenient.

Novel idea about rabbis' responsibility: From this sugya we learn that when rabbis hold that something is only a stringency (not from the essential law), they must waive the stringency so that Jews can buy cheaper. This is not really "changing" the law — but when they hold that it is essentially kosher, they should not forbid it arbitrarily.

5) Earthenware vessels as the "disposable" of old:

Earthenware vessels were the "old-fashioned version of disposable" — one broke them every Pesach and bought new ones. This fits with Rav's opinion (yishbor). One finds archaeologically very many old earthenware pieces, because they were made cheaply and thrown away. It was a good business for the vessel sellers. The Maharsha says that this breaking of earthenware vessels was in remembrance of the destruction.

6) Novel idea of "making new":

If one can make an earthenware vessel like new (so that everyone would think in the store that it's new), it is like new. This is compared to teshuvah me'ahavah — "it becomes a new creation."

7) Rabbeinu Manoach — cheres with samech or shin:

Rabbeinu Manoach writes "cheres" with a samech (חרס), and he didn't see in the Rambam any shin. A rabbi, Rabbi Mordechai z"l, brings that the Rambam always writes what appears in the Torah.

---

[Digression: Earthenware vessels today — porcelain, plastic]

Today's "earthenware vessels" (porcelain) are not the same as old earthenware vessels. Old earthenware vessels really held a taste — one can feel it. Porcelain is a dispute whether it is earthenware. Also discussed is plastic — it depends which type: smooth containers are different from rough plastic.

---

Great Discussion: What is "Absorption" — Physical Reality or Law?

1) Possibility A: Physical reality. Old vessels (earthenware vessels, stone vessels) were from weaker, more porous materials — "mechuspas" — which really soaked in. Even a stone, when one pours water on it, it soaks in through microscopic small openings. Today's vessels are more solid and better quality, therefore it is hard for us to understand.

2) Possibility B: A law. Perhaps we don't know exactly how absorption works, but Chazal established based on their understanding.

[Digression: How are stones/rocks made?] A discussion about the difference between even (natural stone, made through pressure and heat over many years) and levenah (man-made brick). Both are made through pressure and heat — the natural process just takes longer. Modern materials like quartz countertops are an imitation of the natural process (small stones pressed together with epoxy).

3) Laws of absorption are leniencies, not stringencies: An important novelty — the laws of hag'alah are essentially leniencies. When the vessel is still a bit dirty, the law says that hag'alah is enough — one doesn't need to make the vessel "kechadta" (like new). This is a leniency: even if a bit remains, it is kosher after hag'alah.

4) "Kechadta" — like new: When a vessel looks new, one doesn't need to ask how it became new. But normally it doesn't look new after hag'alah — and the law says that this is fine.

5) Practical examples of dirt: In yeshiva the plates were always a bit dirty. A grill gets dirty, but the dirt becomes "farsraft" (burned) — this is libun. Old pots were very valued — it says about a pot that one cooks soup for a thousand years, "chozer vene'or", always adding.

---

Sugya in Avodah Zarah — Kashering Large Vessels

Plain Meaning

The Gemara in Avodah Zarah brings a method: "makif lah sefel shel tahor al sefatah mibachutz, veshomet yado mitoch sefel shel tahor, umemale mayim ad sheyagi'u hamayim al sefatah, umartei'ach hamayim betochah, vedayo" — one places a clean vessel around the rim from outside, one pours water until it reaches the rim, one boils the water inside, and this is enough.

Novelties

- Boiling first vessel is ideally kosher for hag'alah.

- Rabbi Akiva's wisdom is mentioned — "man chacham leme'evad kol milta" — a wise person can do everything.

- The part around "elef" (the rim) is perhaps only when it boils over the pot — a technical distinction in hag'alah.

---

Erev Pesach — Destroying Chametz and Breaking Earthenware Vessels

The picture of erev Pesach in the great court — everyone came to the middle of the city to the place where one burns chametz, and there was a huge fire where one broke earthenware vessels. Earthenware vessels can be remade — it is not a disgrace of merchandise.


📝 Full Transcript

Hag'alas Keilim for Pesach — Earthenware Vessels and Metal Vessels

Overview: Where We Are Holding in Hilchos Chametz U'Matzah

Speaker 1: We're going to learn halachos in honor of Pesach, Hilchos Chametz U'Matzah. I see I prepared here, I didn't show it, I believe we learned last year until approximately perek yud (chapter 10), and we're holding in the middle of perek yud. We're going to be from perek yud, from daf kuf yud (page 110), from daf kuf yud.

So, let's go. We're going to learn about chametz, the halachos of tashbisu se'or. Kuf pei, yud alef (chapter 10, halacha 11). I see that I made it until there, so at least I need to start from here it becomes more nogei'a l'ma'aseh (practically relevant) also. L'ma'aseh one goes and takes much more wild topics.

Okay, good. Kuf pei, yud alef. What does this relate to? This is a new piece. This hasn't connected with the previous ones.

So, let's see in which category of mitzvah this is. The Rambam has here Hilchos Chametz U'Matzah. What? No, not exactly. Let's see. There are included in them eight mitzvos: to destroy se'or, and that chametz should not be seen at all, yes?

So, we haven't spoken about this. So, the beginning of the siman was, he said which types of things are chametz, which types of grain. How does it become chametz? In what manner? If it's cooked, if it's roasted beforehand it doesn't become chametz, such types of discussions.

And afterwards he spoke about how one makes matzos, how one ensures that the matzos... there was a matter of "u'shemartem es ha'matzos," that one has a mitzvah to guard that it shouldn't become chametz. There are chumros in the halacha how one must guard the grain, the shemirah from the time of harvesting, and so on, what does become chametz and what doesn't. And afterwards a bit the halachos when one bakes matzos, what one needs to pay more attention to that it shouldn't be chametz, warm water becomes chametz faster, such things, halachos. And afterwards there were halachos of when one gives food to animals, how to ensure that it doesn't become chametz. Because one may not... what may not remain with chametz? Is it a matter of being a Jew? Yes, yes. There are such chumros and precautions in not creating chametz on Pesach.

Um, so, and here we're holding by... we can go by kuf. We can start from matzah ashirah perhaps? No, kuf alef. Kuf alef, very good. Okay. Kuf is a halacha of matzah ashirah, that one may indeed, because we discussed here that when it has mei peiros... I don't know any continuation of an answer, it says what is a halacha of mei peiros, but that Pesach itself should be lechem oni. Very good.

The Question: Why Do Halachos of Keilim Appear in This Chapter?

Speaker 1: Now a halacha is going to begin about which keilim one may use on Pesach if they were used for chametz. Wait, the essential din of hechsher, of hag'alas keilim, is in another place in the Rambam? There is a din that the Gemara learns from there in kelei Midian, that when one buys keilim from a non-Jew, and so on, kelei nochrim, how one is machshir. You're asking if the Rambam has in another place halachos of hag'alah? Hilchos Keilim? Yes. Do we need to go prepared to see? I would be interested to see, to compare the two places how he covered which Friday.

Let's just understand, what we're now going to learn is which types of keilim one may use on Pesach. Does this have to do with the fact that one may not eat chametz on Pesach? Yes, it has very much to do with the chapters of "u'shemartem," that there should be extreme shemirah. Is this a new... let's see if the mefarshim explain why it's here in the middle. It needs to have a bit of an explanation why it's here. Yes, yes, yes.

Um, one may not make any... wait, he says that the perek still has to do with... I mean he says here in the introduction to the perek that this is a continuation of Hilchos Chametz U'Matzah, because it begins with the fact that chametz is only those things from which one can make matzah, and matzah one can only make from things that can become chametz. And from this he goes into exactly how to make the matzah so it shouldn't become chametz. But the second part of halacha hei is very interesting things, these are halachos of kelei chametz.

What one eats makes the shemirah more than the essence of "lo yeira'eh lecha chametz."

Speaker 2: No, this is part of...

Speaker 1: And in Hilchos Ma'achalos Asuros, at the end of Hilchos Ma'achalos Asuros, the Rambam speaks about the halachos of hag'alas keilim, gi'ulei kelei Midian, "kol asher yavo ba'eish," and there the Rambam explains the matters of k'vol'o kach polto, and tevilas keilim he speaks there.

I mean these are the matters of k'vol'o kach polto.

Speaker 2: Hag'alah, yes, hag'alah and tevilas keilim he speaks there.

Speaker 1: Good, I don't want to go into the sugya now.

Speaker 2: But, yes, perek yud zayin (chapter 17), Hilchos Ma'achalos Asuros.

Speaker 1: So, so here, now I think it comes a bit after what one learns from ta'arovos, as if when there is in the pot it's clear that a question of ta'arovos begins, that it gets mixed in. No, but just so that one buys keilim from a non-Jew, there's always the concern that there are ta'arovos of a forbidden thing. So on this there are the pesukim of "v'zeh ha'davar asher ta'asu lahem," and there's a hint "lo kol asher yavo ba'eish." Okay, not important.

And here let's see, if we're going to see a bit about bli'os, this is the foundation of the halacha, this is essentially not by chametz there are things that are different from all ma'achalos asuros, this is what he speaks about here. Let's see, let's go in a bit, let's see what we're talking about.

Halacha Chof Alef: Earthenware Vessels Used with Chametz Cold

Speaker 1: Okay, the Rambam says: "Kol kli cheres she'nishtamesh bo be'chamin", yes, "kol kli cheres she'nishtamesh bo be'chamin", that one used in the earthenware vessel chametz, but it was only cold, and nothing was absorbed from it, it's permitted to use them for matzah cold. Except, what's the exception? Except for a vessel in which one places se'or, or vessels in which one places charoses, for they are sharp, and draw chametz strongly.

Understanding "Chamitzan Kashah"

The language "chamitzan kashah," seemingly means to say that they are sharp things, therefore the chametz absorbs better. "Chamitzan kashah" means it's a harder case of chametz, it's a more severe situation of chametz. Because I don't think he means "chamitzan kashah" that it absorbed very strongly, therefore it will be better absorbed. Rather it's a sour thing, therefore it catches in stronger, therefore chamitzan kashah, it makes very chametz-like, it makes very severely chametz-like, it's a severe chametz-maker, it's a severe chametz maker.

But seemingly this is the word, yes, because we know from other places that a sharp thing or a thing that absorbs more strongly. What is the side of the halacha of the vessel? Okay, let's see. Okay, I don't know, okay. I don't know, I don't know.

Question: Why Only Cold?

Speaker 1: Okay, the Gemara taught us that one may not eat chametz on Pesach. Now the Gemara teaches us a new thing, one may not eat even chametz. Keilim that one used with chametz one also may not use with things on Pesach. And this is about ta'arovos chametz, this is about what? It doesn't matter why, right? Because it doesn't. Also we saw that one may use it for matzah cold, on Pesach cold. But why only cold? If one says that the vessel that one used cold chametz there was no bli'ah, should one now indeed be able to put on Pesach vessels hot things, that which one can only put hot, and even more so. And seemingly one should be able to put cold matzos, plain matzos one should be able to put even if one used it for hot chametz, because how will the dry hard matzah be absorbed from a clean plate? Okay. This needs to be understood. It appears that we've encountered a great chumra here. Okay.

Discussion: Kelei Se'or and Charoses — Why Not at All?

Speaker 1: Um... what is if chamitzo kashah is what? I don't know what that has to do with it. What is the similarity?

Okay, it's chamitzo kashah, therefore what should one do? It should be... ah, "therefore it's proper not to place a bit of chametz that's placed there lest it become chametz, and it's proper to be stringent like the beis ha'or." Is this the same as the vessel in which one places the or? Yes. The same halacha as the beis ha'or that we just said. Therefore, one uses it on Pesach. This is the vessel that is chamitzo kashah, and this is not at all for Pesach.

The things that one doesn't do, one doesn't do at all for Pesach. We don't know why. Does this have to do with bli'os or anything? We don't know why. Perhaps it's a very chametz-like thing, it's a symbol of chametz, it's the place where one makes the chametz, the avi avos of chametz. I don't know! We don't know why! Why shouldn't one say bli'os? Why shouldn't one say that a cold matzah, if the vessel was dried, it can smell until tomorrow of sour, but if it was washed, it became good. Right? Okay, one can't fix it. It's exactly like a mother sees a vessel has a baked pot, I don't know, a crazy thing. One needs to understand why.

A dry matzah, we're certainly not talking about a manner when everyone sees that... when crumbs and chametz are lying no one needs to say that he'll put any matzah on that. I want to tell you something a new chumra, that a whole if you don't see that there should be exactly a concern, there needs to be yes still a concern.

The Words of the Rambam and the Gemara

Do you want to learn? So, for Hagahos Maimoniyos rules on this then when the beis, it says Rava bar Abba said in the name of Rav Ashi and Shmuel, all vessels that are used with chametz cold, one uses them for matzah, except for beis ha'se'or, since its fermentation is strong. Rav Ashi said, and beis charoses is like beis ha'se'or, since because of the salt which is sharp it's like beis ha'se'or.

That means it's not a beis ha'se'or. You're looking in Maggid Mishneh? And the obvious brings more at the end of the Gemara. Okay, well well.

Explanation of Maggid Mishneh — What is Beis Ha'Se'or

Beis ha'se'or, the Maggid Mishneh brings, the rule is a rebbe and shalshom, when we're not a beis ha'se'or. It's only a... he holds it's similar to beis ha'se'or. It's only a... it has the kneading, one puts the dough, but in the end one puts it into the se'or. It lies there a long time, until it grows, until it grows, whatever.

Did he say, and the vessel in which one kneads the dough also lies in the se'or long? So he says. So he says. But the regular for one who isn't expert in them, this one doesn't keep regularly, perhaps not a long time regularly, it also lies in the se'or the whole time, every time one makes another challah. One makes, he puts more into the zer! And... every vessel then that made challah, also has a small drop of zer! And one doesn't see it, then we're talking here! A relevant language!

The Question — Why Is It Forbidden

One can needs to understand, but why is it forbidden? Is it because the bli'os are stronger! And this will give a bit more to understand!

Let's say the fact, what does the Gemara say! The two halachos that the Rambam brings, right? Kli cheres that wasn't used except with beis ha'or, and beis charoses, which should give much more to understand, one of the third halacha is the end of the first halacha is from Shmuel, and the Rambam here has three halachos.

Three Halachos from Three Amora'im

Halacha number 1 beis ha'or, this is the halacha of Shmuel, and halacha number 2 beis charoses, this is the halacha of Rav Ashi, and halacha number 3 the Rivash's language of vinegar, this is the halacha of Rava. They're all built on the same idea, there's to lead with this.

And also this has the first halacha only been kol kli cheres she'nishtamesh bahen chametz. He already means any other vessel. A rebbe in the vessel isn't any distinction of which material. It's even from something that one can generally make kosher. One doesn't use on Pesach. On something that one cannot make kosher.

Two Versions in the Gemara

The Maggid Mishneh says that there are two versions in the Gemara. In our Gemara it says keilim she'nishtamesh bahen chametz be'tzonen, mishtamshin bahen matzah, not cold, just used them for matzah he said as it said. Ah, this seemingly one would have meant matzah even hot, because the chametz was never hot. Because there was no chametz in the vessel, there wasn't if one thinks that only when it's hot is it absorbed or something exactly what that means. So hot is also a problem, but the Rambam and the Rif had the version mishtamshin be'matzah be'tzonen. Only cold.

Explanation of Maggid Mishneh — Why One Must Wash in Hot Water

The Maggid Mishneh says the explanation is seemingly, he wants to understand here why, the Maggid Mishneh says that even when one used it only cold, one must wash it in hot water. The Maggid Mishneh says so, one needs to understand why. Even when one used it only cold, one must wash it in hot water. A hag'alah, just washing in hot water in an earthenware vessel one can understand, because that's how it stood in the Gemara or something.

When an earthenware vessel the Rambam holds that it's a great chumra. If one can't fix it. Right? Yes. Another vessel one may use, certainly. Even in hot water one may use it, one just needs to make it kosher. But kli cheres, if it was used with chametz in hot water, one doesn't use it for matzah even cold.

Two Chumros in Kli Cheres

From this halacha one can learn two things, two chumros. One, that if there was chametz cold, one shouldn't use it for matzah cold. I mean, sorry, if there was chametz cold, one shouldn't use it for matzah warm, and if there was chametz warm, one shouldn't use it for matzah even cold.

What needs to be both chametz cold and also matzah cold? He says, specifically in kli cheres. If it weren't kli cheres, one would have had to do it in hot water. A whole long time there were cold foods. No, one didn't have to do there. Because the Rambam says explicitly, even when it's not kli cheres, even when it's in hot water one can make kosher and one may use it in hot water. Because kli cheres has no remedy, they forbade it even when one didn't use it in hot water, that's the word. Aha.

Explanation of the Chumra — Because Kli Cheres Has No Remedy

And the Rambam says so, it's a chumra for you to stand far from kli cheres on Pesach, this is being stringent with kli cheres that was used for chametz, because if it's with hot water, then it has no remedy, you shouldn't use any kli cheres that was used even cold.

Okay, it's not a bad reasoning of the Maggid Mishneh. It's a chumra in kli cheres, because kli cheres has no remedy through hot water, one doesn't use it on Pesach even cold. One can hear, perhaps it once became hot, you don't remember. One can hear, it's not such an extreme chumra. What has no remedy through hag'alah or hechsher, one completely forbade it that it's not a vessel that one uses on Pesach. One can hear why even when it's used cold. I know, a gezeirah, that sometimes it became hot etc., and there's no remedy through making it kosher. Through hag'alah one completely forbade it from using on Pesach. A chumra. A chumra in kli cheres.

Discussion — The Other Version

But one needs the next halacha from over there. According to this he brings a Gemara that it can be that in general the Rama doesn't mean this. The others who argue that no, the explanation is, the others all have the version that it doesn't say so, therefore regarding this one relied on chametz in hot water. But even according to the version it wouldn't be so simple. And even according to the version, what they say that it doesn't mean matzah cold, even matzah in hot water, it doesn't mean that, it only means chametz in hot water. That then is even matzah cold, this is indeed matzah, the other chumra is indeed the second opinion. Right, chametz in hot water one may not use in any manner, that's the word.

And although it's also not any absorbed thing that is cold, the absorbed one could have, but since the vessel has no remedy, one forbade the vessel. This is the other explanation. This is the other interpretation. Okay, anyway, this is the explanation.

The Question — What Is the Great Chumra

It's a bit unclear what the explanation of the great chumra is here. He brings in the Be'er, that chametz is something terribly absorbed that is absorbed. Even kli cheres they decreed on it other vessels, which is not so with other forbidden foods. Chametz in hot water they have hechsher. One needs to know why isn't kli cheres? Do you understand the question?

The question is if one makes both. You can say that it needs to be that one may not both cold, chametz cold and matzah cold, or only chametz cold is always forbidden but matzah cold... one needs to know what is the agenda with kli cheres, why did one forbid so strongly kli cheres.

Explanation of the Chumra — A Decree Because Kli Cheres Has No Remedy

Continuation of Discussion on Chametz Vessels

It's interesting, when he says that it was in a keres (earthenware vessel), a kli cheres is a ye'ush (despair) that you can't make it kosher, the Chachamim said that one should not use any earthenware vessel that was used with chametz, one should not use it with Pesach. He says according to the stringent halacha, according to the stringent Magihei Mishnayos, where it says in the Mishnah "matzah b'chamin" (matzah in hot water), right? Again, cold, yes, right, right, right.

There is certainly a case that is permitted. Both cold is certainly permitted. There is certainly a case that is permitted. Or earthenware vessels because it's difficult, it's too much, they added a level of stringency. A level of stringency is even if it wasn't used for chametz, if it's not used for hot on matzah. Specifically.

The Position of Rabbeinu Menuach

Ah, here we have Rabbeinu Menuach, from which we can learn what this means. Yonah matzah boer menuach v'noach u'lecher meshater. Yes. How do I see? That Yonah already already benu menuach? Yes, here we have the thing. Ah, ah, ah. Yes. A lot, Imrei Shach. Imrei Shach. He says a lot. Yes, we'll see. Well, I'm a bit. Yes, but he is only. Vessels first should we see old.

He speaks about something else regarding the matzah becoming forbidden. Because he says here a... because they have a proof from a language from the lech techilah (go first). Yes, can one say to you that what what what does it mean that it's not a problem? Yes. But it's not with the word. Lo nesst raim matzah. But it doesn't want to be tamish ben chama. Lo nesst raim matzah. It should be a chiddush (novelty), no. No.

But if one learns that it's some kind of decree, Rabbeinu Menuach understood that it's something yes, valu du iz shtamsh ben chama. No. It's not that actually it's not cost. Because it can't do anything to you. No. Because the matzos, perhaps when the war should turn the matzah into chametz, and perhaps it's still further both, perhaps not. This we can already hear, but... But this is the foundation of the position of the Rav. But already specifically ulach. No, sorry, I understand you the whole time. Enter again. This we can already hear. Okay.

And one makes a Rabbeinu Menuach. A distinction that although the Rabbis speak about what he said about an animal.

Beis HaSe'or and Charoses - Continuation of Discussion

Speaker 1:

Can one hear that the beis hase'or (leavening house) is always stronger than a place where one simply puts in a piece of bread, where there is no connection, the bread doesn't soak in. I say that the beis hase'or is yes simple, one can hear, but regarding difficulties, I didn't say anything about the matter, I said nothing, I don't understand any bread.

Okay, let's go further. Two, charoses. But Rabbeinu Yonah says like the things placed in the beis hase'or, ah, the length of the beis hase'or, that it lies there many times with the dough, with the se'or, is this a good reason for chametz vessels, I don't know.

The language of the Gemara is "ho'il v'ish bah kiuha", kiuha is some sharpness, bole'as, b'tzonen nami chamtzan. This is the language, I don't know what the language is, Rabbeinu Yonah brings, a sharp thing, even if it's cold, is considered like a hot thing.

What is Charoses?

Okay, he says what is charoses, he means only charoses that has vinegar, because it's sharp. The charoses doesn't mean the charoses of Pesach, apparently because it's Pesach'dik, but rather a year-round charoses. Apparently yes. Ah, right. This is the whole thing of charoses all year. I mean that charoses is a special thing for Pesach. Meanwhile charoses is something. Why should there be a chametz'dik charoses? If charoses is something that is very sharp, is chametz itself chametz? This is the vinegar.

No, he says when one puts in something bread with vinegar, that the vinegar is the sharp thing that soaks in, not the bread. It drags along bread, well, but... But charoses, what is charoses? Charoses, let's say one makes it with... First there are in it a few bread crumbs, croutons, and it doesn't make the absorption doesn't become any absorption of chametz apparently, because the absorption is only from the sharpness of the vinegar. He says yes, that the bread catches a ride. So he says. The vinegar is "kol davar she'yesh bo kiuha", the revelation is to vinegar, and when one dips it there into dough all year, the flour that the chametz makes is a kiuha. Something, it's some kind of sharp dip azans. A chametz'dik dip, that's the word. A sharp chametz'dik dip. Right?

The Law of Erev Pesach Specifically

Now, ah, specifically the erev Pesach specifically is a language of Rava, agan chamar agna d'Mechuza, haveh tedira l'mila shvei chamira, u'mashra bah chamira, that it lies there to soak there, this is k'veis ha'otzer shel machmitzei kutach. Because it lies there a lot with the vinegar. With the se'or?

Question on the Rambam's Position

I don't understand how this works. One finds a statement of Shmuel who simply says a leniency, and from this one builds that there is a decree from the Chachamim. Why should they make a decree? This is anyway, I don't understand how this works. Do you understand what I'm asking you? The position of the Rambam is, it doesn't make sense. I need to stand thus, I need to stand great in heat, I need to stand specifically in earthenware vessels, because anyway he says this happens. It simply happens. Why should they go say that it's... It's a bit funny, right? It's a bit funny.

Halacha 21 - Cold in Earthenware Vessels

Okay, let's go further, next halacha. Okay, already. We know at least that cold is certainly permitted according to all opinions even an earthenware vessel that one cannot make hagalah. If it was only cold chametz, one may use it with cold matzah. Right?

Practical Leniency - Challah Cover

For example, I want to bring out here the leniency, I love leniencies. For example the cover that you put in your bread all year, according to all opinions you can put in your matzah for Pesach. Better said, it's foolishness that a person should have an extra challah cover and a matzah bag. You can take the challah cover. If you want specifically to spread the custom, you can say so.

Discussion: Does One Need to Clean the Crumbs?

Further, you know the crumbs, does one need to clean it? One needs to clean it. One needs to clean it just like everything in the house one needs to clean. It doesn't say that you need to turn it over. It doesn't say that you need to turn it over. It says that you need to check for crumbs. A challah cover is a place where there are many crumbs. There is a halacha, there is a halacha about a women's sieve, they check specific sieves, because there are many crumbs there. There is a Gemara in Pesachim, it seems to me, that checking for chametz is with absorption, not with the eye. Right? One needs to do hagalah. But I don't want from the challah cover, I want to ask a kingdom mara d'ara.

Speaker 2:

Yes, but here it appears that one may have. What do you say, that one needs to shake it out?

Speaker 1:

Okay, I need to shake it out. I don't know. Could be. It doesn't say here.

Speaker 2:

No, I mean, earthenware vessels don't have this thing. Are there crumbs?

Speaker 1:

Okay, so l'chatchilah there are no crumbs. It's not something that crumbs stick to. It's a bit of stringency. Again, I want specifically to be stringent, and I want to be stringent, one should give a look at the challah cover for a minute or two, cover with matzos, and go further.

Speaker 2:

Why are you doing? You're not being stringent in every thing that is permitted. We have a very long list if one may do every thing that is permitted.

Speaker 1:

No, I said that if there comes some time of need, I know, you have tremendous faith, and you need to say it for the trusting public, and then one comes up with a whole collection of leniencies. But leniencies that don't fall out, you know, go further.

The Distinction Between Vessels One Prepares In and Vessels One Places In After Baking

In other words, let's stand the words to understand what's written here. Usually, if there are any vessels that one bakes the chametz in, they are too... The vessels that one places in after the baked chametz, it's already cold, that is permitted. The only ones that one may not, are the vessels that one prepares in, there where one puts in the flour, and there where one leaves the mixer, that one should not use.

It can also be, nowadays there is probably, there where one... According to what's written here.

Halacha 22 - Biv Shel Cheres

Already, I don't know. "Biv shel cheres". Biv shel cheres, I don't know what he says. Something in earthenware, on which one makes... Already, chalos chametz kol hashanah. Someone who uses this for Pesach. What is a biv? Is this an oven piece? A tray that one puts into the oven? It appears, Rabbeinu Menuach, "kli she'osin bo ofin atikim", one takes a piece that fell from the roof. To what? Refim is the roof? Shingles, whatever, the parts of the roof. In Hebrew, I mean that refim is roof.

In short, one finds some large piece of metal that fell down, one can easily put into the oven to what? Already, afilu chalos chametz kol hashanah, and even in practice, I know, because it has absorptions from... from now. Yes, already, from a lav, yes. But...

Discussion: What is a Biv?

Speaker 2:

A biv, you said the thing that one cooks in, some kind of oven piece, I thought it's different from a normal oven in our house. What? What do you mean?

Speaker 1:

Yes. The nria... kli res... a biv is an oven piece. A biv appears something that one puts in. You translate like?

The Law of Hagalah for Biv

Halacha, hai b'chaya, says the Gemara, hai b'chaya, saikan b'chutz, saikan b'chutz, forbidden. When one doesn't live there the... ah, v'ima, let's explain, v'ima mila gachalim v'hisek makom she'eino mevashel chametz, permitted to cook in it in practice. It's not exactly what the reality of what we're speaking about here. It's a whole long Gemara of... such a kli re... the Gemara said that there is a distinction of tanur shel... a shakri shel chatvel distinction. Kasakim bifnim, kasakim bachutz. Kasakim bifnim is... white? Kasakim bachutz is occupied. Yes.

Speaker 2:

A minute, again. What should we see with the ber... because we can enough kosher it.

Speaker 1:

Yes. Milui gachalim. Where is sakim makom shlomo vashel through chametz?

Speaker 2:

Yes. We is green. Don't know take mitl chura then. We need to make it something special side.

Speaker 1:

Okay. With coals. Milui gachalim means...

Bor Shel Cheres - Continuation of Discussion

The Gemara and Rambam: Sealed Oven and Groove

Speaker 1: Sealed oven, if it has a groove and its groove is from inside and its groove is from outside. Its groove from inside is permitted, and its groove from outside is forbidden. Its groove, right? Its groove, yes, I guess.

A minute, a minute, before that. What should we see with the bor? Because one can enough kosher it, yes? Milui gachalim v'yetzikah mayim rotchin al makom shenatan bo hachametz. Yes, not only with libun (heating), but one needs to make it something special. Okay, with coals. Milui gachalim means what? The oven? Yes. And he put in the makom shenatan bo hachametz.

What he says is, there is its groove from outside or its groove from inside. A normal oven, yes, where one puts in the fire, yes, what an oven should go for example, that one has an oven, not like the fancy ovens of the house, the ovens of the bread, it's literally everything is there. A normal oven, where the oven one puts in, on the walls one puts in the bread. One needs to cook it off. Once one makes hagalah, whatever it's called, and one may use it.

What is not so the thing, one doesn't make the way that one bakes in this is not like a pot, not its groove from inside. Not an oven, therefore this time our normal oven is cooked out. It's its groove from inside of the bor. So he has it, such a top style thing. Right, the top that you put into the oven, so regarding the challah it's like an external oven. You don't need to put in the challah in this. I mean that he explains here that it's some piece of an oven. It's actually from a rough piece of wood or a rough piece of metal. A rough piece of metal on the stone, yes. This means such a tray, like a metal tray that he puts into the oven, so the challah stays on the metal, it shouldn't touch. Okay, okay, yes, okay.

Speaker 2: Ah, he doesn't say that it's earthenware, he says that it's a metal vessel.

Speaker 1: Metal he didn't say. No, metal comes extra halacha. Okay, we'll finish metal. One needs makom shenatan bo hachametz, and how is it a pot? No, it's a pot she'charko mibachutz. Charko mibachutz means simply that it becomes less baked the bottom side. But the fact is that one needs to fill it from inside. Standing one needs to fill it from inside with the coals, one needs to see what is enough.

The Rambam's Language Change: "Ofin" and "Mevashel"

Speaker 1: But another thing, simply weird, the Rambam changes the language from "ofin" (baking) to "mevashel" (cooking). "Makom she'ofin bo lo ya'afeh bo, makom shemevashlin bo muter levashel bo". What is simply funny, simply mad this language. He starts with "ofin" and "ofin", and he goes to "mevashel" and "mevashel".

I don't know what this language is, I hold it's a halacha. In any case, "bor shel cheres shehayah manihin bo chamin kol hashanah, ein ofin bo es hamatzah b'Pesach. But one fills it with coals, and since it was whitened every place that one cooks the chametz in, there is no chametz in it". The language is simply mad.

Yes, he says the same halacha, and it also makes sense. "Ofin" - we're speaking about a type of oven. It's something between an oven and a pot, about this he speaks that the tray is how it goes into the oven or into a tefach. "Ofin bo chametz, ein ofin bo". And then he goes to "makom shemevashlin bo chametz, muter levashel bo". I don't know why he changed the language.

Speaker 2: Ah, in the versions it's actually, he crosses out the two "levashel's". "Ofin" and "la'afos".

Speaker 1: The word is only... ah, and the Gemara actually says "likdeirah l'mashal". One doesn't do this in it, because for a pot one is concerned that it will break. One needs to be... One won't fill it with stones in it. And with coals, all the more so the thing, the next piece will fall from the roof, and that one is too less important to what. The hibub is less important. But this is the point, a thing that one bakes in, you ask a question why is it worse.

Question: Why Isn't the Regular Heat Enough?

Speaker 1: I understand what the honors are going to fall the work. On which things didn't happen from the permission of erd. Already a thousand it doesn't get cleaned in there in there in hilt chasmachalos hasoros. We meanwhile haven't yet seen in hilt chaim tzomeach. So I want to understand something. Let's say the biuv is a tray, so every time one bakes it's possible that the chametz gets absorbed in, it bakes in, it's a mevli'ah. So you can't do the thing with the matzah, because when he puts the matzah on it the matzah will connect to a place where there are through bli'os and chametz. So the biuv. Granted, isn't it enough that the stem says that both times it gets burned out, and not enough, both times it gets burned out, there remains in it some moisture or some absorption, he says he puts the matzah on it that it's then itself there on fire, but then is the time when one is the ah, here one added a new level, that besides there where its inside.

I want to understand... ah, he was standing, that why isn't the regular kashering l'chafos? One needs to understand, okay. I have is a stringency here. Okay, this is old which kliya now, okay.

Answer: Heat from Outside Doesn't Clean from Inside

Speaker 1: One can hear a simple answer, that ovens have a temperature always. So, one can always come say that it's hotter than it was, when the bli'ah was. But I want to say something, but listen, so, when one should say only, that one needs to put it into the same oven, at the same place, at the same fire, at the same testimony, and they should make it a hagalah, it needs to still stand, perhaps it's not as hot as other times. But if he puts it into the oven, is it clearly a higher level of heat that makes a good hagalah?

I just want I just want to understand that it should make sense, it should make clear that it's common sense.

Speaker 2: Which principle? The principle of k'shem shebole'o kach polto (as it absorbs so it releases)? Why isn't it enough that one puts in this piece of meat at the same level of heat? Not only a higher level of heat, but the same level of heat.

Speaker 1: Why? Because for the same reasons why there was absorption before. Why was there absorption? Because when something becomes very hot, it absorbs. Something is there, it's not human, it's science, it's physics. Something is there absorption, especially if you say that the vessels once weren't so hard and so sharpened.

Continuation: The Process of Hag'alah — "Placing Them Inside Until They Expel"

Speaker 2: I'm just telling you a fact, that when it cooks from the outside, it doesn't clean out from the inside. That's what I'm saying. Making something hot doesn't clean it out.

Speaker 1: We're not talking here about actual cleaning, we're talking about whether something is sticky the taste.

Speaker 2: I've never heard that you clean out something by making it hot. I've never seen such a thing in the world.

Speaker 1: No, it's not cleaning, it's burning out. If there's any dirt or anything inside...

Speaker 2: Ah, you're saying it doesn't get burned out.

Speaker 1: I'm telling you, when you put it in boiling water, it literally burns out, not just that it gets hot. If something stuck there remained, there's nothing left. That's the way one does hag'alah on something used for matzah.

Review: The Main Point

Speaker 1: In short, we shouldn't have learned, we shouldn't see certain things that we should in our heads, we need to look at how it's written there, clarify it, where it comes from, what is the source of it. Until now, seichel hayashar makes sense, in my head it goes in very well what's written there.

Innovation: Bli'ah is Local

Speaker 1: But we saw here apparently something else, that the bli'ah doesn't work on... One says on the entire meat there are bli'os, but one can say that it's local on that piece of meat. This means that if he had used the other side from what he used for chametz for matzah, he turns around the table and he talks into it, because he says "makom sherub tashmeesho b'chametz, mutar l'vashel alav matzah". "Mutar l'vashel alav" means alav on that place?

Speaker 2: Makom means he's saying inside, because usually one heats the outside.

Speaker 1: Ah, that means "makom sherub tashmeesho b'chametz" - the inside of the oven where one cooks the chametz. The inside of the pot. Ah, interesting. Ah, the oven, yes. Ah, interesting. Because I thought makom means on the pot.

Speaker 2: Yes, you have a large pot, you always used to put the chametz there. I remember that if you want to put there on that piece, on that spot on the pot, that it's not a pot...

Speaker 1: No, no, but here he's talking about makom sherub tashmeesho. I mean that this isn't the pot.

Speaker 2: That's a different question. I'm with you. I don't know if the other people will understand that it goes over the pot and the thing. One needs to discuss it.

Summary: The Structure of the Rambam's Laws

Review of the Laws Until Now

Speaker 1: Okay, now, okay, until now we learned about kli cheres cold. Now we're going to learn about chamin. First we're going to talk about... no, until now we learned, one can say, two matters of cheres. Both were kli cheres, yes?

Speaker 2: Ah, still cold.

Speaker 1: Yes, but it's like weird, because the order...

Kli cheres have stringencies. What were the stringencies? That if it was used with chamin, one cannot use it at all for matzah.

Speaker 2: It didn't actually say that. We're just imagining that it said that. It isn't really saying that.

Speaker 1: If yes, I want to see the stringencies. And the same thing was a stringency that one doesn't use at all any vessels that have hard chametz. The shiur before, there are three types of vessels that have hard chametz. I mean that this was the main point.

And also the second stringent law about cheres was that it needs a stringency if one makes it hot from the inside. And everyone will see what's written in the Gemara, not cheres, but foods and other vessels, that with other vessels one can kasher them more easily.

The Rambam's Order: Exceptions First

Speaker 1: Really what's going on is that first the Rambam wrote the laws of the two exceptions. The first is cold, and the first stringency he means. I don't believe that he means to make the stringency. Once the Rambam would have had to write that there's a stringency that the cold... I know, I'm not happy with the whole piece of Torah one was satisfied with their things, that one is medayek in the chiddush. I'm not sure. I don't know, the Rambam when he wants to say something a stringency he says it clearly, he can't... Who can mean that he says it simply clearly? He says mutar just like that.

Speaker 2: Well well, he says it clearly, I can make you the two diyukim that I made you afterwards later, that only chamin one may not.

Halachah 3 – Hag'alas Keilim That Were Used With Chametz in Boiling Water (Kli Rishon)

The Rambam's Words and Explanation of the Simple Meaning

Speaker 1: The first woman he means, I don't believe that he means to make the stringency. I don't know, or the Rambam had to write that there's a stringency that the cold... I don't know. I'm not an expert in the... The whole piece of Torah one didn't encounter all these things, that one is medayek in the chiddush. I'm not sure. I'll look in my Rambam. The Rambam, when he wants to say something a stringency, he says it clearly. He says it explicitly clearly, he says with the plain language of cold.

But afterwards he says clearly, I can still make the two diyukim that you made. Afterwards he says later that only chamin one may not. I don't know, I'm not an expert in the...

Let's learn halachah 3, let's see. I want to try to look at the halachah. The four halachos he says the whole Rabban Shimon ben Gamliel and the Rambam. I don't know, it's very clear.

Afterwards he says like this, yes. "Kli matacos u'kli avanim shenishamshu bahen chametz b'roshin, b'kli rishon, k'gon kedeiros v'alfasin" - kedeiros means a pot, alfasin is also a thing for cooking. Yes, a flatter pot, ma'aseh alfas. A pan, is that called? A pan is called alfas, yes? I'll ask the Rav.

Speaker 2: Yes, it's called alfas.

Digression: What is an "Alfas"

Speaker 1: Someone once told me, he made a chazakah that the Ashkenazim think that alfas is a pot. Yes, because the others call it alfas because the man ate a pot. No, he made a joke with the language. He made a joke, he said that the Rambam didn't know such a type of thing.

It's invalid, also in invalid he made a joke. It's called alfas.

There's a language in the Gemara, a decree lest he make alfas, a language in Scripture, ma'aseh alfas by the sacrifices, no? Ma'aseh machavat, ma'aseh marcheshes, ma'aseh... It doesn't say alfas? I don't know, I'll look it up. You don't remember? I don't remember. I'll ask. No, it doesn't say.

Anyway, it means that one cooked in it. They come from a city called Fez. Al fasi, right? And the Tosafos Yom Tov is one who... Al fasi means the one from Fez, the one from Fez. Alef, that's French. Al the, Algeria, whatever. That's advanced knowledge. And al fasi means one who comes from Fez. And he lived in Fez, that's all.

Okay, back straight to our matter of the al fasi. Actually, yes, that's a... There's such a pot that comes from Fez, one needs to know, that's something that is china dishes. Pot from the city of Fez. I once heard a shiur from Rav David, he said that the Ashkenazim didn't know that the city of Fez, so they thought that he was called something after the alfas, but they didn't know. No, but it could be that the pots here are named after that city, the name Fez. Like in the whites in china who... I heard such a joke. Okay, not a joke, back to our sugya of Torah. Okay.

The Practical Advice of the Rambam – Large Pot

Speaker 1: "Poseach v'nosein l'soch kedeirah gedolah". But he used it with chametz b'roshin. Okay, he used it with chametz b'roshin, and he says kli rishon. One cooked chametz in it. What does one do? "Nosein l'soch kedeirah gedolah u'memalei aleha mayim". He says, the Rambam says a practical way how one can, not even does one need each pot extra to go and boil, but one takes a large pot. What does one do? One puts it into a large pot. Is there a lot about how one does? It seems to me like he's giving advice.

Speaker 2: No, no, that's the way, there isn't another way.

Speaker 1: One can take the one vessel and kasher it.

Speaker 2: No, one can't.

Speaker 1: But can one not.

Speaker 2: Can yes.

Speaker 1: Already, try again, one can't.

Speaker 2: There's a way out, but the normal way is, one needs to take it in a large pot...

Speaker 1: Ah, that's the normal finishing touch that he says.

Speaker 2: Exactly.

Discussion: K'vol'o Kach Polto – The Large Pot on the Fire

Speaker 1: One needs to take a large pot, fill it with water, and "marsichan b'sochah, v'achar kach shotfan v'nohagim l'hishtamesh bahen b'matzah". Then one may use it on Pesach. Here he doesn't say with matzah. B'matzah. Not that's Pesach. That came from that, that's Pesach.

Speaker 2: "Mishtamesh bahem b'mai"? B'Pesach.

Speaker 1: He means to say when one may use it, not which types of foods, matzah foods.

Speaker 2: Exactly, one uses it for matzah. That's actually how the Rambam calls Pesach chametz u'matzah.

Speaker 1: No, I don't know. I mean it was. Okay.

The Law of Knives

Speaker 1: One had knives that one used to cut chametz with great sharpness. It's interesting that he brings here on the side, this comes, he says, this is written in the laws of arayos, he establishes a stringency that one puts a kli rishon one does hag'alah in kli rishon, kli sheini a hag'alah in kli sheini. So it's not brought in the Gemara in Pesachim. It's built on the laws of Shulchan Aruch in Yoreh De'ah, he says, he brings. Interesting.

"Marsichan b'sakin", means apparently that one puts the large vessel on the fire, yes? Okay. So it comes out that the pot is cooked with the same level of heat as it was touched. Aha, a chiddush. Um, knives one doesn't need to do the whole knife, only the part that touches the sharpness of the... only the sharp part. Like the sharp part needs that because of the sharpness of the knife.

Discussion: Nitzav and Lahav – What Needs to be Kashered

Speaker 1: He says, "asla", ah, when it's nitzav on both sides one needs to use with heat. I mean to say if it was b'roshin, he says, it's not roshin. If it was roshin, that's the Gemara. One takes it both parts one needs to use opposite method. Both parts?

Speaker 2: Yes, there's another method, I don't know.

Speaker 1: What means both parts?

Speaker 2: That's how it was used with heat, only the sharpness is what touches.

Speaker 1: One needs to learn what's written, afterwards one will ask questions.

Speaker 2: The halachah that's written here is... It says further, I haven't yet had what to ask questions.

Speaker 1: I didn't say bad things, I don't know.

Speaker 2: Forget about saying what's written.

Speaker 1: Okay, let's learn each piece we'll begin.

The Gemara in Pesachim About Knives

Speaker 1: First time, in Pesachim, that's written yes in the Gemara in Pesachim about the knives. The Pri Chadash says that it's not written in Pesachim at all, but in knives it says, "b'din hapreitah v'hashchazah". What is this act of preitah? Do you know?

Speaker 2: First time. No.

Speaker 1: The Rav says that it's permitted. I don't know. I mean that it's a scraping. I don't know what that is. Okay. He says, "Ah, I also don't make it really new, I make it fresh." What does he do? "The nitzutz he puts in clay". What means in clay I don't know. Clay. "And afterwards I put the handle in boiling water". I don't know what means in clay, I don't know the translation. Um, afterwards the Gemara says that the halachah is that both one does in boiling water. Cleaning one does with something very, he cleans it out something, afterwards he puts it into a fire, in short, he cleans it well until it becomes like new. That's the word. In practice it comes out that the Gemara brings out that no, one can do both, like washing and like kli rishon.

Discussion: Libun vs. Hag'alah

Speaker 1: Why exactly does one need to put the fire in all these things? I don't know. Why does washing help more? I don't know. Ah, one explains that washing is more than kli rishon, it's a real fire itself. The libun is a real fire itself. Aha. Afterwards there's the cleaning, which is a whole procedure. The Gemara brings out that no, one just needs to do the whole thing.

Why are you telling me from Rashbam? The Hagahos Maimoniyos brings from Pesachim the Rashbam... hag'alah and libun. I still can't understand the Rambam.

Rinsing in Cold Water After Hag'alah

Speaker 1: And this is also with uses. By chametz it says, the thing is mag'ilin u'matbilin. That's the language of the Gemara, mag'ilin u'matbilin v'hen tehorin. No, not necessarily, he meant mag'ilin, that one puts it into a fire.

What is the... apparently this is the same halachah as nosar and chametz. That's nothing different, right? Why does one need the rinsing afterwards? I don't know clearly. That you do afterwards also washing in cold. So brings out the Shem HaGedolim. It's not written in the Gemara explicitly, understood? He doesn't rinse them.

Discussion: Merikah B'chamin U'shtifah B'tzonen

Speaker 1: Ah, he says in the Mishnah, yes, that's according to the simple meaning, that one needs to wash it. What's written in Zevachim "merikah b'chamin u'shtifah b'tzonen". You said that one doesn't need to.

Speaker 2: The second cold.

Speaker 1: The second cold, yes. What does the second cold do exactly?

Speaker 2: In any case, he says that the Geonim and Acharonim hold so, like the words of the building, that one needs indeed yes also cold.

Kli Eitz – Why Not Mentioned By Kli Rishon

Speaker 1: Okay, that's a halachah of kli rishon. Let's understand what is kli rishon. What is kli matacos, avanim, and kli eitz? Let's look into kli eitz for a minute. Why isn't there any kli eitz?

Speaker 2: I understand that one doesn't use it so nicely.

Speaker 1: Like bowls and cups.

Speaker 2: Yes, bowls and cups is an example that one eats in it, one serves in it, but one doesn't cook in it.

Speaker 1: Kli matacos, avanim, kli eitz. Why isn't there any kli eitz?

Speaker 2: One doesn't cook on wood.

Speaker 1: Ah, it starts to burn. Have you ever tried?

Speaker 2: I haven't tried, but I mean that it will burn, that's the simple thing. Cook with a pot of wood? I don't have plates of wood, I don't have a pot of wood.

Speaker 1: But kli eitz can mean plates.

Speaker 2: Kli sheini.

Speaker 1: About kli sheini, earlier you said kli rishon. Okay, that means that there isn't any kli rishon apparently. That's a kli sheini that one uses sometimes, and exactly there's a dispute of the poskim, one goes after rov tashmeesho. But it makes very much sense that kli rishon is always metal and stone, like pots that one cooks in, and kli sheini can be wood. Yes?

Speaker 2: Makes sense.

Speaker 1: The Birchas HaBayis you say?

Speaker 2: Not the Birchas HaBayis, but try it out. Take wood and try to cook in it, it will burn.

Speaker 1: I've already enjoyed the whole world, I'm many years old, and I've never yet seen any pot made of wood.

Speaker 2: I've seen of stone.

Speaker 1: Stone there is yes, because porcelain is basically metal. Stone, yes, like for example stone... ovens are made of stone. Stone holds very strongly in heat. A "brick oven" is made of stones. Stone holds very strongly in heat, there is yes. Exactly all the "sourdough" challahs one puts on such a plate of stones. One puts such small thin stones, plain hard stone, that makes it crispy, it makes it better. Quality of the challahs. Okay, but on wood not, and don't challenge me with wars of our ancestors, like pots and vessels, he gave he gave he gave a large vessel, he gave upon them water, yes he doesn't say here boiling them inside.

Continuation: The Process of Hag'alah — "Placing Them Inside Until They Expel"

Speaker 1: Okay, but on wood not, and don't challenge me with wars of our ancestors like pots and vessels, he gives he gives he gave a large vessel, and he gave upon them water. Yes, he doesn't say here "boiling them inside", he makes it for a kli rishon, in the whole thing, but he says he places upon them water, so it becomes a wave of a level of kli rishon, because it enters into the hot water in the... not that's not itself heating or fire. And placing them inside... from where placing them inside... he puts in the small... and placing them inside is interesting language yes, do you see it perhaps written here? Ah, a placing them, not one puts it in! Placing them inside! One leaves it long enough, until it expels...

Translation

Ah, the Chafetz Chaim didn't surprise me that Menachem... he puts the vessels in the water, he already said earlier in Menachem. If he says Menachem... one leaves them over... he already put them in earlier... one leaves them over in the meantime... a teshuvah pelutei. He wants to say here basically that a momentary time is not enough. It doesn't say how much the measure is, some measure of time must be...

Look... to go out here... I'm looking. When I look here, it was in the halacha. Because when the halacha, make sure to look and make sure that there's no more blood to drink. Eh, I'm not saying that the blood is something that one can actually see with the eyes how it's coming out, some blood, but miyucham et socher, and one must let it be for a bit of time so that it gives a chance for the blood, because I'm looking at washing off the blood, because it can be freshly boiled, yes?

Speaker 2: Yes? Because the water has absorbed not good things?

Speaker 1: Yes, that's the same thing it says earlier, the verse says it. We learn it from a halacha of... so it says a verse regarding... we learn it from a verse regarding kodashim something. So he says, so it only goes regarding kodashim, and here there is no such law.

Speaker 2: Yes, he says there is no such law, it's a practical thing something.

Speaker 1: Okay. Okay. Okay. I'm looking at... I can't be certain with matzah. But I say, in certain ways one understands very well why it's necessary to put in cold water afterwards, because here you're talking in ways that one put in a few chametz vessels in a pot and it cooked. And afterwards he says "ad sheyiflot", yes, how is there now chametz in the water? I would have thought it's certainly a question.

Speaker 2: Yes, that's... that's just a stringency. We're talking about a stringency of a stringency. He's not saying something... he's not saying that one must go from the basic law to do so.

Speaker 1: No, it's not so. It's clear. I don't understand what is the... the scholarly trick. It became chametz, it's no longer chametz. Look, that's one way. Sometimes one doesn't need to search for such things. How does one clean something? That's how one cleans. That's one thing. The Rambam asks his wife, "How does one clean something?" The wife says, "One cleans with soap." The Rambam asks, "One prepares for the Rambam already". So that's the basic thing, not some great wisdom for all these things. That's how one cleans, that's how one cleans. That's not hard to understand.

Hagahot Maimoniyot: The Problem of Keli Sheni

Speaker 1: Yes, the Hagahot Maimoniyot in one place says that the halacha is only good when one knows for certain that it was only in a keli sheni. What is there so many pots? What, perhaps you don't remember? Perhaps sometimes one used the pot to stir? He's actually right. I know that you're busy in the kitchen, and you sit then in the beit midrash in the world of thought. One brings, but one stirs sometimes with a spoon in the pot, it happens sometimes. One takes one's spoon and doesn't give a stir. It's still a keli sheni, how one uses sometimes.

Speaker 2: Ah, ah, the Rema doesn't talk about that. The Rema says that it seems that one doesn't go according to rov tashmisho, and he brings from the Rabbeinu Yonah and others, but one must make sure that it was never a keli rishon.

Discussion: Why Not Rov Tashmisho?

Speaker 1: It's interesting. Why would one say that one should go according to rov tashmisho? If there is a thing that with more heat there is a stronger absorption, on the contrary, it's more likely that one should say as you say, that one goes according to the majority. But if you say that with a higher level of heat there is a greater absorption, if you say that the Sages don't know, I said, I'm not a physicist. There is a thing like absorptions, there is a thing that it can absorb to different heat, to different sharpness. I mean that one should make from that a strong enactment that one must wash out very well the best one can. If one would have only said if and only if one wouldn't have known exactly how the absorptions work, you're right. But seemingly one cannot say that yes, they had some certain one, the sage of the town who understood physics, he said.

The answer is however, look in your... No, the answer is, you're right that just so next time can... if one says that heat takes out, it's simple when each time you stir into a pot in the soup, the spoon spits out the previous soup and it absorbs the new soup. It doesn't work exactly so. Because one doesn't think about simple things. It's not each time, it's not from one time it doesn't become dirty, and from two times it doesn't become dirty.

Discussion: What is Bli'ot — Physical Reality or Law?

Possibility A: Bli'ot is an Actual Physical Thing

Speaker 1: I can say three things. I can say that we're talking here about something nothing that we have a hard time understanding, because our things are more solid and better quality. Because if metal vessels, stone vessels were weaker quality than ours, and ours were more porous, there was actually a lot of room for absorption. And even, by the way, you can see that it absorbs. Take a stone and you pour water on it, you'll see that it absorbs water, because it has small cracks... Take a cement brick, there are there microscopic small cracks, places to absorb things.

Speaker 2: Cement is not stone, you know. Keli avanim, avanim doesn't mean cement. As he says, it became a stone. There are stones that happened through creation, because stones took long to happen, pieces stick together. What? A stone is not a brick, a stone is a stone, it's a concept. A brick that people make, I'm saying a stone that also made itself over many years, and it lies under the pressure. Approximately like people make bricks, approximately the same way the stones were made. Why? Pressure with heat with years. It's not just theories. That's how I understand. What you read up above, I know, that's another thing. It's the opposite, it's today, for example quartz, one makes from many small stones pressed together and epoxied. But it's approximately imitating the original creation of a few years.

Speaker 1: Yes, one hundred percent. Because minerals and all things develop over many years. Okay, okay, okay, let's go back to the sugya here.

Possibility B: Bli'ot is a Law, and the Halachot are Leniencies

Speaker 1: No, but I tried to say something. One can say that bli'ot is really really an actual physical thing, and today it's hard for us to understand because we are a bit less, but it can be certain vessels where there is really clearly an absorption. Or one can say that it's all a law, perhaps there is bli'ot and we don't know exactly. It's all simple things, we are very accustomed that things should be relatively very appropriate.

By the way, incidentally, when you go to a place where you cook authentically, when you cook on fire, it doesn't become so easily clean. Your oven is always spotlessly clean, for example. But an oven is dirty. And when you do hag'alah of your pot, cooking vessels and pots, it's... because that's not what the Torah talks about. The Torah talks, all these halachot talk about things that are really dirty. When one says "minhig hu adom shachor", it's dirty, you see that it's dirty. It's simple things. It doesn't talk about clean things where one imagines that there is bli'ot, it talks about dirty things.

Speaker 2: And if so, the halacha should have said more simply: make sure it's clean. That's the point, that's what you want to say.

Speaker 1: No, because the halacha is a leniency. The halacha is a leniency, the halacha says that even if one still sees a bit dirty, that's the point. It's not cleaned enough. The halacha doesn't only talk about what is clean, the halacha talks about why it's not so clean. Clean is only when you see that it's like new. You made it like new, that's what the Rabbis write. By the way, I have a patent, you make it look new. That's a whole patent. Normally it doesn't look new. If a person says that my vessel is new, one doesn't need to ask him how it became new. It's new. But if it's not new, the friend says.

By the way, can't you see a difference between an old spoon and a new spoon? You can see. But one cannot see through bli'ot, one can see through scratches. I didn't talk about scratches. Dirt? From bli'ot one cannot see. A person who can pray well, he has a good taste in the morning. If you have a good taste in the morning, and so on.

Discussion: The Reality of Dirt and the Laws of Hag'alah

Speaker 1: Now dirt, what goes into this matter. Now, why does it become dirty? It's automatically, what is not an actual going in, but it's in a normal way it becomes dirty. I in yeshiva, every day the plate was dirty, the cook couldn't finish cleaning well. It's really there in reality, one heats up every Shabbat. And all these halachot that this is enough, I mean it's being said that it's in a way that it remains a bit dirty always. Not as a stringency, but always as a leniency. I have a generally good Torah, I only came to say leniencies, not stringencies.

Okay, anyways, what is the thing? One doesn't go into all these things. Here one takes simple things. What here are two takes, I spoke in before that the rov tashmisho has no decree by itself, and goes according to rov tashmisho. It's sometimes one stirred the cholent with the spoon, and afterwards it became for cholent. That's the reality, right? Sometimes yes. If one uses it a lot, sometimes yes. The vessels that one uses by the grill, yes? I wouldn't use it for something else. Not for dairy, because it becomes dirty sometimes. But the thing is, but it becomes dirty, because the dirt becomes immediately burned from there. Very good, no problem. That's not written actual things.

Let's say that this is the leniency which is dear to our end. You see the rule. Look at him, it's not possible to do at home. Perhaps it's possible what absorbs chemicals and in many ovens that one uses a lot, that it uses for a restaurant in the old cooking, is something more involved. Even a pot, because how, even a pot, the previous one used. I was in Europe, but I read about a pot that one cooks the soup for a thousand years. Truly. It stands on an ember, I keep adding, over and over, because it always eats something, a food doesn't stop at night. Yes, aesthetically. It's aesthetic, but that's presumably the simple meaning of writing.

Speaker 2: No, no, it makes a lot of sense. It can be that an old pot one managed so. Exactly.

Speaker 1: One sees in certain restaurants, certain... I tell you, the frying pans, there are good frying pans that one can clean, it's special non-stick. A normal frying pan, it remains dirty always. You can't wash it off. You actually soak it one from last night, one can read it. But essentially,

Keli Cheres — Used with Chametz in Hot

Halacha 25 — Keli Cheres That Were Used with Chametz in Hot

Speaker 1:

I know how much non-kosher lies in the houses.

Speaker 2:

Yes. You can clean it. I tell you, that's what the poskim write.

Speaker 1:

No, no, it makes a lot of sense, because it can be that once one managed so.

Speaker 2:

Exactly. Once one managed with these things.

Digression: Frying Pans and Hag'alah

Speaker 1:

I tell you, the frying pan, there are good frying pans that one can clean, there is special non-stick. A normal frying pan to remain with stuck foods, that can't be, it's a prohibition of absorption from last night, one can think. I don't know. But essentially, we can say very well, the laws of hag'alah say how one makes it yes clean. How does one make it yes clean? One burns it out well beforehand. It's dear prohibition, it's not prohibitions within prohibitions, it's dear prohibition. There are prohibitions here, one saw nothing.

Keli Cheres Today — Porcelain and Plastic

Speaker 1:

Keli cheres is the Rambam, but keli cheres, by the way, in the calculation is exactly the old keli cheres. You see that keli cheres is really a thing that holds a taste long. One can feel it. We don't have any keli cheres from that. We only have a material of keli cheres, like porcelain, which people argue what this is a keli cheres, what this is a piece. The old, the real keli cheres, you see that this is a plastic. By the same thing a plastic, is also possible to become clean. It says, it depends which, there is which plastic. The smooth containers is not possible. It's a plastic that is not clean, it doesn't have the gloss, it's not fully gone in. Perhaps there is a patent, I'll give a plan how to make.

Innovation: Making New

Speaker 1:

Ah, this has one innovation yesterday, my brother told me this innovation. He says that one can make it new, it's new vessels, and if new vessels it's not a question. If you have a way how to make new, it's new. It looks new, every one who will buy in the store will think that it's new. It's like two levels in repentance (teshuva), repentance from love and repentance from fear. It's like new, it becomes a new creation. There is a breaking and there is an awakening.

Rabbeinu Menuach — Cheres with Samech or Shin

Speaker 2:

Okay, keli cheres, he thinks that one must finish that it also goes. Okay, keli cheres.

Speaker 1:

No, cheres. I'm talking about keli cheres with a shin, he wrote earlier with a samech.

Speaker 2:

Yes, and he says, a rabbi a righteous one, Rabbi Mordechai of blessed memory, the claim. He says that the Rambam writes always what it says in the Torah. For example, the Rabbeinu Menuach says that keli cheres is with a samech, he didn't see in this Rambam any shin. There are certain written.

Language of the Rambam — Keli Cheres That Were Used with Chametz in Hot

Speaker 2:

Okay. Cheres that were used with chametz in hot. Whether a keli rishon, like pots, whether a keli sheni, like bowls, whether cups that one drinks in them beer, and the beer is in hot, means living. There are those who say that keli cheres is so more, even in this there is in the Shulchan Aruch a leniency, regarding intoxication because of the beer, there is no difference. One who thinks about the matzah, he will use from the Rambam. This is a stringency.

Comparison Between the Two Halachot — Chametz Cold vs. Chametz Hot

Speaker 2:

Even now we understand the halacha of keli cheres versus the previous halacha of keli cheres. The previous is chametz cold, and now he talks, ah, one already has chametz in hot. Earlier we mentioned chametz cold, one may use the matzah cold, except a type of cold that is however like hot, which is a strong vinegar. And here he said another thing, until what one bakes on what is already yes in hot, there is a way how to kosher this. But used with chametz in hot, one may not use even cold. This is very clear, this is very clear, the part is very clear, one must put it away after Pesach. That's seemingly what one understands.

Biv Shel Cheres — Why is There a Way to Kosher It

Speaker 2:

But it's interesting that the biv shel cheres one did yes find a way how to do this. One didn't say about this, like all other keli cheres put them away, have another. But biv shel cheres one sees that perhaps because it's more a... it's hard for a person to find, it's a larger vessel, there is yes on this a trick. There is on this a trick that one can do for this.

Speaker 1:

Much of this is actually practical that keli cheres it says that either because one cannot take it out well, there is no full work doesn't work well, or there are certain things that the halacha on this says that because one is afraid that the person is concerned that it will be broken by him, and it was previous years worthwhile. But yes, here he talks about hot. He puts them away after Pesach and rinses them and uses them. So if it was used with chametz in hot, certainly one may not even use cold.

Speaker 2:

Right, the whole question is only, so therefore it's certain. The question is when the Rambam says earlier that used with chametz cold, with using matzah with chametz. So, seemingly the second opinion of Magen Avraham is right, that it doesn't say any language that one should think that... what does this say?

Speaker 1:

Yes. That's the question.

Discussion: Challah Cover — Dispute in the Gemara

Speaker 2:

So, here there is a dispute in the Gemara. The challah cover one may also, the challah cover that one can use it on chametz, one must keep it, right?

Speaker 1:

No, that's what the Gemara says.

English Translation

Speaker 2:

Seemingly, no, seemingly the opposite, not the opposite. Seemingly, one uses it when there is chametz (leavened bread), one certainly may not have it. One doesn't have any chametz over Pesach (Passover), why? But I see here that there is a dispute about this in the Gemara (Talmud). Rava said one must break it completely. Why? Because it's bal yera'eh u'val yimatzei (the prohibition of seeing or possessing chametz). And Shmuel said one can put it away. Shmuel said, one uses it, ah, again. Rava said "yishbor" (he should break it). Right, I forgot it, yes. Amar Rav, kli she'darko l'hishtamesh bo b'Pesach, yishbor. Says the Gemara, this is a decree, gezeirah shema yilmod bo b'yameinu. Shmuel amar, mah shimush yesh bo? V'od, b'yameinu mah shelomeinu?

The Story with Shmuel and the Pot Sellers

Speaker 2:

This is Shmuel's argument. Listen to the story of Shmuel, yes? Shmuel told the sellers of pots or something, that he should sell cheaply, and if not he will expound like Rabbi Shimon that what? That one can use after Pesach. What is the point? I'm thinking what the point of the Gemara is.

So this is the Gemara. Ah, he's already not asking everyone, the Magen Avraham, why doesn't it help like bitul chametz (nullification of chametz)? It's somewhat similar, he says why isn't it similar? What is bitul chametz? Why isn't it different from bitul chametz? Why doesn't the same heter (leniency) work? Why doesn't that heter work here?

Rabbeinu Yonah — New Earthenware Vessels from the Kilns

Speaker 2:

Ah, and machzirin l'kivshunan (returning them to their kiln) one can yes. But he says that there it works yes. Perhaps he doesn't give enough. Ah, but seemingly, this indeed stands here, so he said. Seemingly he essentially held yes, and essentially therefore the normal earthenware vessels, the large earthenware vessels which he seemingly held, he is concerned that you won't do it properly, you won't break it at all. You won't, you won't allow yourself to do it. You won't break it at all.

Ah, one can say that this is the point. One can say that with earthenware vessels, where you always put them in the oven, you don't have such a strong fear.

Speaker 1:

No.

Speaker 2:

Therefore, one can say that with other things one fears that you won't do it properly, and therefore you won't do it. He says that even, Rabbeinu Yonah says that even though it says kli cheres chadashim min ha'kivshanot iz muter (new earthenware vessels from the kilns are permitted), because then one indeed makes them like new. But what doesn't one do, because it's not worthwhile. The tircha (effort) is too weak, in short. Here there is no tircha. You don't need to be concerned that you won't do it properly. Fine.

Speaker 1:

Oh, they should make more. They used to make. Anyway.

Discussion: Min B'she'eino Mino

Speaker 2:

And what is the point of min b'she'eino mino (one type mixed with another type), I don't understand. The dispute that was among the Amoraim?

Discussion: Why Did Rav Say Yishbor?

Speaker 2:

And this is the question on Rav. Why didn't Rav say that one must break it? Because Rav held that since there is chametz in it, it doesn't become nullified. Therefore, it's chametz on Pesach, one must break it. And after Pesach, if one found it, must one break it? No, must one break it before Pesach. Why is bitul and all these things that exist?

Ah, he asks exactly the opposite. Other tricks, selling to a non-Jew.

Speaker 1:

No, selling to a non-Jew didn't occur to them. That's later tricks. He's just playing around. No, it indeed says that one learns, it's brought, but not such a trick. Ah, it indeed says, yes. In Sephardic books it says that one learns. Just playing around. In short, the question is whether chametz she'avar alav ha'Pesach (chametz that passed over Pesach) is forbidden from the Torah. This was indeed the dispute of Rav and Shmuel, which the Rambam explains this. And the Shulchan Aruch. In short, this is what.

The Story with Shmuel — Was He Right?

Speaker 1:

And this is a beautiful story that the Gemara, that Shmuel said that he's going to expound that it's permitted, and the pot sellers won't make their... cheap enough, yes, and the Gemara asks, was he right? Why... Do you hear? The house, there was a dispute of Rav and Shmuel. Rav held, I think I remember.

Earthenware Vessels as the Old-Fashioned Disposables

Speaker 1:

Earthenware vessels are the old-fashioned version of disposables. Yes, bnei levanim (sons of bricks), one takes today a bit of clay, and one makes from it. It shouldn't be that it's free, but it's very cheap here. One finds before this, and one finds so much of this. Ah, right. Old pottery, but what is... what was such a thing for... what what does he seek otherwise? It's not a known thing. It's the idea that wives because it's not, what it's a parable. Because one needs to use it for a parable. Sometimes, one needs to use a cornerstone. The one who carries stones, okay. Anyway, so the point is, one can afford. You don't lose in a hipshet. Or was the custom like Rav. Because one broke vessels every Pesach. One buys new, one buys new, one buys new vessels before Pesach.

Shmuel's Argument to the Sellers

Speaker 1:

Shmuel said, for the... Listen, Shmuel was very bold. He said to the vessel sellers. They should know that, if they don't make the prices cheap, he'll tell everyone that one doesn't need to buy new ones. The Gemara asks, was he indeed right? The Gemara asks, was he right? Therefore, and the rabbis need to change the halacha, so that Jews want cheaper vessels not to change. They say when they hold that it's only a stringency regarding the rabbinical prohibition.

Conclusion

Speaker 1:

It was an interesting thing, because I'm doing something like... It was interesting, because seemingly the picture of erev Pesach (Passover eve) and the rabbinical prohibition looked different.

Continuation: Shmuel's Position Regarding the Measure of Matzah

The Gemara asks, he is indeed right, Shmuel indeed holds that it's kosher, why should the rabbis forbid it? One will conduct oneself like Rav. But he threatened, he said he's going to say his opinion.

What do we learn here that the rabbis need to change the halacha so that Jews can buy cheaper? Not change, they say when they hold that it's only a stringency regarding the rabbinical prohibition.

Erev Pesach: Destroying Chametz and Breaking Earthenware Vessels

It's an interesting thing, because seemingly the picture of erev Pesach in Rav's time looked different, everyone came to the middle of the city to the place where one burns the chametz, and there was a huge fire where one broke earthenware vessels, yes? Just as perhaps it was like in Yovel (Jubilee) where one breaks vessels, but breaking vessels.

It seems it was a good business for the vessel sellers. Yes yes, they made money. But not in the right way he said, he'll make it so they won't make money. Earthenware vessels one can indeed re-boil, one can remake them, one can take the pieces and remake them. It's not something that is ziluta d'kifsuna (degradation of the kiln).

The Maharsha says it was zecher l'churban (remembrance of the destruction). This was indeed the question, that this was indeed the question that the rabbis, if you'll be lenient and hold that essentially the measure of matzah is kosher, can you tell the sellers to hold back, they shouldn't lie and make, they shouldn't charge people, they should hold the k'zayit (olive-sized) measures. Why should you forbid? I asked, he threatened the rabbis.

Law 26: Kashering a Large First Vessel

Okay. Twenty-six, short, this is a Gemara, a broad Gemara, and this is a practical thing. I don't mean practical, but it's perhaps a certain leniency, right? Earthenware vessels, a first vessel is boiling l'chatchilah (from the outset), and one uses a first vessel l'chatchilah, but here there is a great fear.

So the Gemara says: Makif lah sefel shel tahor al sfatah mi'bachutz, v'shomet yado mitoch sefel shel tahor, u'memalei mayim ad she'yagi'u ha'mayim al sfatah, u'martei'ach ha'mayim b'tochah, v'dayo. (He surrounds it with a vessel of pure [water] on its rim from outside, and places his hand inside the vessel of pure [water], and fills water until the water reaches its rim, and boils the water inside it, and that's sufficient.)

Discussion: The Wisdom of Rabbi Akiva

I thought to myself, this is a Gemara in Avodah Zarah, what stands such a great thing? The Gemara has stories like this by Rabbi Akiva such a thing, they did this, they did this, they did this, did they think of such a reasoning? And he says, but min chacham la'avad kol milta (from a wise man to do everything), Rabbi Akiva is the greatest rabbi. Do you understand what I told you?

That the great part you need an external community? Yes, that the rabbi is more, but this is double and double. Essentially, the part around the thousand is like this is perhaps also only when it boils over the top. And the same way one can make another such wisdom. When you grasp that this is seemingly not so, it doesn't stand so.

Explanation Regarding Charoset

Ah, he says very nicely now, Rav Rabbi Natan says very nicely, that here he makes a special section in the laws of matzah, to say that one must make a special dough. Because certainly Pesach one cannot make in dough that is chametz. Ah, ah, ah. But what one does is mishum zecher l'charoset (in remembrance of charoset).

Anyway, this is the whole matter. And he says that the same charoset, certainly has a strong vinegar, certainly has sharpness. The only thing is that charoset is something sweet l'hamtik (to sweeten), to remove the sharpness of the maror (bitter herbs). Certainly it doesn't remove the sharpness, it removes the... I don't know. And the charoset that we make, we indeed make it sweet, because that's the custom. He has an explanation from Rabbi David which he removes. I don't know, perhaps this isn't the correct charoset of the Gemara.

Conclusion: What Will We Learn Further?

What are we going to learn now? A bit of Shemonah Perakim (Eight Chapters), or are we going to learn the next laws? Or are we going to learn on the Haggadah? Or can one learn on the Haggadah not only practically? Yes, yes, yes. What is nothing in the middle. One minute.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.