הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ו
פרק ו' פון הלכות מזוזה לערנט אויס די עשרה תנאים וואס א בית דארף האבן כדי צו זיין חייב במזוזה: שיעור ד' אמות על ד' אמות, צוויי מזוזות, משקוף, תקרה, דלתות, הויך פון עשרה טפחים, בית חול (נישט קדוש), עשוי לדירת אדם, דירת כבוד, און דירת קבע. דער רמב"ם גייט דורך יעדע תנאי בפרטיות און ברענגט ביישפילן פון פלעצער וואס זענען פטור: בית הכסא, בית המרחץ, בית התבן, בית הבקר, סוכה, און אכסדרה. דער פרק ענדיגט זיך מיט די תכלית פון מצות מזוזה - צו דערמאנען דעם מענטש תמיד וועגן יחוד ה' און אהבת ה', און אז נישט קיין זאך שטייט אויף אייביג נאר דער אייבערשטער אליין.
▶ לצפייה ללא יוטיוב / Watch without YouTube ✕ חזרה ליוטיוב / Back to YouTube
📖 טקסט הפרק / Chapter Text (Sefaria) ›
YI אידיש ›
סיכום השיעור 📋
סיכום פון שיעור — פרק ו׳ פון הלכות מזוזה (רמב״ם)
הקדמה — וואס באהאנדלט פרק ו׳
פרק ו׳ איז דער צווייטער פרק וואס רעדט פון מזוזה. דער רמב״ם רעדט דא נישט וועגן דעם קלף (די פרשה וואס מען לייגט אויף דער טיר), נאר וועגן דער בית — וואסערע הייזער זענען חייב אין מזוזה, לויט דעם פסוק „ושמתם על מזוזות ביתך”.
—
הלכה א — עשרה תנאים בבית
דער רמב״ם זאגט: „עשרה תנאים יש בבית, ואם חסר אחד מהן פטור מן המזוזה, ואלו הן…” — און ער רעכנט אויס צען תנאים:
1. שיעור פון ד׳ אמות על ד׳ אמות אדער מער
2. שתי מזוזות (צוויי זייט-פאסטן)
3. משקוף (אן אויבערשטע באלקן)
4. תקרה (א דאך)
5. דלתות (טירן)
6. גובה השער עשרה טפחים אדער מער
7. בית חול (נישט א בית של קודש)
8. עשוי לדירת אדם
9. עשוי לדירת כבוד
10. עשוי לדירת קבע
פשט:
דער רמב״ם מאכט א ליסטע פון צען תנאים, און נאכדעם גייט ער דורך יעדע איינע בפרטיות.
חידושים און הסברות:
א) דער מקור פאר די נומער „צען”: אין דער משנה שטייט נישט „עשרה תנאים” — דאס איז דער רמב״ם׳ס אייגענע ארגאניזאציע. עס ווערט דיסקוטירט צי דער רמב״ם האט דאס אליין מחדש געווען אדער ער האט געהאט א מקור (פון א ברייתא, גאונים, אדער פריערדיגע ראשונים ווי דער רי״ף). רב רבינוביץ ווערט ציטירט אז אין הלכות מזוזה זענען דא אסאך הלכות וואו מיר ווייסן בכלל נישט דעם מקור פונעם רמב״ם.
ב) חובת הדר, נישט חובת הבית: מזוזה איז א חובת הדר (א חיוב אויפן מענטש וואס וואוינט דארט), נישט א חובת הבית. אבער דאך רעדט דער רמב״ם דא וועגן תנאים פון דער בית. דער הסבר: דער מענטש וואס וואוינט דארט איז מחויב — אבער נאר אויב דער בית האט די ריכטיגע תנאים. דאס ווערט פארגליכן צו בגד פון ד׳ כנפות — מען איז נישט מחויב צו טראגן אזא בגד, אבער אויב מען טראגט עס, דארף מען ציצית. אזוי אויך: מען איז נישט מחויב צו וואוינען אין אזא הויז, אבער אויב מען וואוינט דארט, דארף מען א מזוזה.
—
הלכה ב — דער שיעור פון ד׳ אמות
דער רמב״ם זאגט: „ואם יש בו כדי לרבע בו ארבע אמות על ארבע אמות — פטור ממזוזה” (אויב מען קען נישט מרבע זיין ד׳ על ד׳ אמות).
פשט:
דער שיעור פון דער הויז דארף זיין גרויס גענוג כדי צו האבן ד׳ אמות על ד׳ אמות.
חידושים און הסברות:
א) שיטת הרמב״ם — ד׳ אמות מרובעות (שטח), נישט shape: דער רמב״ם מיינט אז דער שיעור איז זעכצן סקווער אמות — דער שטח פון דער הויז דארף זיין גרויס גענוג אז מען זאל קענען אריינפאסן ד׳ על ד׳ אמות. אבער עס מוז נישט זיין א סקווער shape. אפילו א שמאלע הויז פון 1 אמה ביי 16 אמות וואלט לויט דעם רמב״ם געהאט דעם שיעור. אפילו א רונדיגע הויז — אויב דער שטח איז גענוג.
ב) מחלוקת מיטן רא״ש: דער רא״ש חולק אויפן רמב״ם. דער רא״ש האלט אז עס מוז זיין ערגעץ אין דער הויז א שטח פון ד׳ על ד׳ אמות — נישט נאר דער טאטאלער שטח, נאר א פלאץ וואו מען קען טאקע וואוינען. א הויז פון 1 אמה ביי 16 אמות, כאטש עס האט דעם שטח, קען מען נישט וואוינען דארט — ממילא איז עס פטור. דער רא״ש פאדערט נישט דווקא א סקווער, אבער עס מוז זיין ערגעץ א ד׳ על ד׳ שטח.
ג) נפקא מינה למעשה: ווייל עס איז א מחלוקת ראשונים, זאגן די אחרונים אז מען לייגט א מזוזה אן א ברכה (ספק ברכות להקל). פראקטישע עצה: ווער עס איז געדרוקט מיט געלט, זאל ער קויפן שיינע מזוזות פאר די הויפט-צימערן, אבער פאר צימערן וואס האבן נישט די צורת רביעית (אדער אנדערע ספקות), קען מען שפארן און קויפן ביליגערע מזוזות, ווייל דער חיוב איז דארט בלויז דרבנן אדער ספק.
—
הלכה ג — אכסדרה, שתי מזוזות, פצימין, עמודים, כיפה
א) אכסדרה און פצימין
דער רמב״ם זאגט: אכסדרה — „והוא מקום שיש לו שלוש כותלים ותקרה על גביהן” — פטורה מן המזוזה. „אבל אם יש לו שני פצימין ברוח רביעית…”
פשט: אן אכסדרה (א פארטש / אפענער שטח מיט דריי ווענט און א דאך) איז פטור פון מזוזה, ווייל עס פעלט דער פערטער וואנט — עס האט נישט צוויי מזוזות (זייט-פאסטן). אויב עס זענען דא „פצימין” (שטיצן/שטרוקטורעלע שטיקער) אויף דער פערטער זייט, איז דאס נאך אלץ פטור.
חידושים:
א) וואס מיינט „פצימין”: עס איז נישט פשוט „עמודים” (וואס האלטן עפעס אויף), נאר עפעס א סארט דיזיין-שטיק, א שטיקל שטרוקטור וואס שטעקט זיך ארויס אויף דער פערטער זייט. דער חילוק צווישן א „פצים” און אן „עמוד” איז: אן עמוד האלט עפעס אויף, אבער א פצים איז בלויז א דעקאראטיווע אדער סטרוקטורעלע שטיצע. דער רמב״ם׳ס פצימין זענען ענטוועדער א יופי (שיינקייט) אדער זיי האלטן דעם דאך.
ב) פארוואס איז אן אכסדרה מיט פצימין פטור: דער רמב״ם׳ס טעם איז „שלא נעשו אלא לתקרה” — די פצימין זענען נישט דארט צו מאכן א טיר אדער א וואנט, נאר בלויז צו שטיצן דעם דאך. ווען עס וואלט געווען א שטיקל וואנט, וואלט עס געקענט זיין חייב אין מזוזה — אבער ווייל עס איז נאר א שטיצע פאר דער תקרה, איז עס פטור.
ב) בית מיט עמודים אנשטאט מזוזות
דער רמב״ם: א בית וואס האט נאר עמודים אנשטאט מזוזות (זייט-פאסטנס), און די עמודים זענען נאר דא כדי צו האלטן די תקרה — „הרי זו כתבנית בית” — עס זעט אויס ווי א הויז, אבער מ׳לייגט נישט קיין מזוזה.
פשט: עמודים וואס דינען נאר אלס סטראקטורעלע שטיצע פאר׳ן דאך זענען נישט „מזוזות” (זייט-פאסטנס פון אן אריינגאנג). אן ריכטיגע מזוזות איז נישטא קיין פארמעלער אריינגאנג, און דעריבער איז מען פטור.
חידושים:
א) חילוק צווישן עמודים און מזוזות: דער רמב״ם מאכט א פונדאמענטאלן חילוק — עמודים וואס זענען געמאכט „להעמיד את התקרה” זענען נישט דאס זעלבע ווי מזוזות (זייט-פאסטנס וואס באגרענעצן אן אריינגאנג). אפילו ווען עס זעט אויס ווי א הויז, אויב ס׳איז נישטא קיין פארמעלע מזוזות, פעלט דער דין. דאס איז א חידוש — מ׳קען האבן א פלאץ וואס פונקציאנירט ווי א הויז, אבער אן מזוזות (שוועלן) איז נישטא קיין חיוב.
ב) „אופן ספעיס” קאנצעפט: די תורה איז געגעבן געווארן פאר מענטשן מיט א געוויסע סטרוקטור פון הויז. שפעטערדיגע ארכיטעקטורישע סטילן (אפענע פלעצער מיט עמודים) פאלן נישט אריין אין דעם דין.
ג) פראקטישע נפקא מינה: אויב מ׳האט צוויי צימערן מיט א קאלידאר וואס איז אינגאנצן אפן פון איין זייט אן קיין מזוזות (זייט-פאסטנס), אפילו מיט עמודים, לייגט מען נישט קיין מזוזה.
ד) קשיא אויב דאס איז א „בית”: אזא אפענע סטרוקטור מיט נאר עמודים און א דאך, וואו קיינער וואוינט נישט ריכטיג — דאס איז ווי אן אויסערלעכער פלאץ מיט א דאך קעגן די זון. ממילא פעלט נישט נאר מזוזות, ס׳פעלט דער גאנצער „בית”-סטאטוס.
ג) כיפה (בויגן-פארמיגער אריינגאנג)
דער רמב״ם: „בית שיש לו מזוזה מכאן ומזוזה מכאן, וכיפה כמין קשת לשתי מזוזות במקום המשקוף — אם יש בגובה המזוזות עשרה טפחים או יותר, חייב במזוזה. ואם אין בו עשרה, פטור, שאין זה אלא משקוף.”
פשט: ווען אן אריינגאנג האט א בויגן (ארטש) אנשטאט א גלייכן משקוף, דארפן די גלייכע זייט-פאסטנס (מזוזות) זיין מינדסטנס צען טפחים הויך. אויב נישט, איז דער גאנצער שטרוקטור באטראכט ווי נאר א משקוף אן ריכטיגע מזוזות.
חידושים:
א) יסוד אז מזוזות און משקוף דארפן זיין באזונדערע עלעמענטן: ביי א כיפה (בויגן) איז דער גאנצער שטרוקטור איין רונדע זאך. דער רמב״ם פסק׳נט אז מ׳דארף אידענטיפיצירן א באזונדערן חלק וואס איז „מזוזה” (גלייכע זייטן) און א באזונדערן חלק וואס איז „משקוף” (אויבן). אויב די גלייכע זייטן זענען נישט צען טפחים הויך, ווערט דער גאנצער בויגן באטראכט ווי נאר א משקוף — „שאין זה אלא משקוף.”
ב) אינטערעסאנטער יסוד: מ׳דארף האבן סעפּאראטע מזוזות (זייט-פאסטנס) און א סעפּאראטן משקוף (אויבער-שוועל). ביי א בויגן וואס איז צו נידעריג, פליסן זיי צוזאמען און מ׳קען נישט אידענטיפיצירן באזונדערע מזוזות.
—
הלכה ד — בית שאין לו תקרה
דער רמב״ם: „בית שאין לו תקרה פטור מן המזוזה.”
פשט: א הויז אן א דאך איז פטור פון מזוזה. דער חילוק צווישן „משקוף” (דער אויבערשטער באלקן פון דער טיר) און „תקרה” (דער דאך פון דער הויז) ווערט קלארגעשטעלט — ביידע זענען באזונדערע תנאים.
חידוש — „נראה לי” פון רמב״ם ביי האלב-באדעקט: דער רמב״ם זאגט „יראה לי” (א חידוש פון זיך) — אויב א צימער איז טיילווייז באדעקט („מקצתו מקורה ומקצתו אינו מקורה”), קומט עס אן אויב די תקרה איז כנגד הפתח (קעגן דעם אריינגאנג). אויב יא — ווען מ׳גייט אריין, גייט מען אריין אין דעם באדעקטן חלק, און דאס איז חייב במזוזה. אויב דער באדעקטער חלק איז נישט קעגן דעם פתח, גייט מען אריין אין אן אפענעם פלאץ, און ס׳איז פטור. דער רמב״ם באטאנט אז דאס איז זיין אייגענער חידוש, וואס באדייט אז ס׳איז נישט מפורש אין חז״ל.
—
הלכה ה — דלתות (טירן)
דער רמב״ם: „ומעמידין הדלתות ואחר כך קובעים את המזוזה.” אין הלכה א׳ שטייט מפורש: „אף על פי שאין לו דלתות” — מ׳איז חייב אין מזוזה אפילו אן טירן.
פשט: לכאורה א סתירה — הלכה א׳ זאגט מ׳דארף נישט קיין טירן, און דא שטייט מ׳זאל קודם אויפשטעלן טירן.
חידושים און מחלוקת:
א) שיטת הראב״ד: דער ראב״ד פארשטייט אז די גמרא וואס זאגט „מעמידין הדלתות” רעדט נאר אין א ספעציפישן קעיס — ווען מ׳האט א מזוזה (שוועל) צווישן צוויי צימערן, און מ׳ווייסט נישט וועלכע זייט איז „ימין הנכנס” (ווייל מ׳גייט ביידע ריכטונגען). אין אזא פאל לייגט מען א טיר כדי צו באשטימען וועלכע ריכטונג איז דער אריינגאנג (לויט ווי די טיר עפנט זיך — „היכר ציר”). לויט דעם ראב״ד איז נישטא קיין אלגעמיינע הלכה אז מ׳דארף טירן.
ב) שיטת הרמב״ם — תשובה צו חכמי לוניל: די חכמי לוניל האבן געפרעגט דעם ראב״ד׳ס קשיא. דער רמב״ם האט געענטפערט שארף: „לא יסתפק בזה חכם שבעולם שאין החיוב תלוי אלא בשער בית כפשוטו” — קיין חכם אין דער וועלט זאל נישט צווייפלען אז דער חיוב איז תלוי אין א „שער” (טויער) ווי פשוטו. דער פסוק זאגט „על שער ביתך” — „שער” מיינט א טיר/טויער, און דאס איז פשוט אז מ׳דארף דלתות. דער רמב״ם האט זיך „אפילו נישט געטראכט” אז מ׳דארף א גמרא דערפאר — עס שטייט אין פסוק.
ג) דער רמב״ם׳ס קריטיק אויף „סמיכות בתלמוד”: דער רמב״ם האט געטענה׳ט קעגן די חכמי לוניל אז זיי לערנען „סמיכות בתלמוד” — ווייל צוויי הלכות שטייען נעבנאנאנד אין גמרא, מיינען זיי אז איינס רעדט אויף׳ן צווייטן. דער רמב״ם האלט אז דאס איז נישט א לעגיטימע מעטאדע. [באמערקונג: ר׳ חיים בריסקער האט א „גאנצע תורה” אז מ׳קען יא לערנען סמיכות אין רמב״ם, אבער דא מיינט דער רמב״ם אז ער אליין לערנט נישט פון דעם.]
ד) חילוק צווישן „שער” און „פתח”: דער רמב״ם פארשטייט אז „שער” (ווי אין פסוק) אימפּליצירט דלתות, בעת „פתח” מיינט נאר אן עפענונג. דער ראב״ד און חכמי לוניל האבן געמיינט אז שער/פתח זענען דאס זעלבע — אן עפענונג אן טירן.
ה) „אף על פי שאין לו דלתות” — ווי שטימט עס? אויב דער רמב״ם האלט אז שער מיינט דלתות, ווי שטימט עס מיט הלכה א׳ וואס זאגט „אף על פי שאין לו דלתות”? דאס ווערט נישט אינגאנצן אויסגעלייזט, אבער עס ווערט אנגעוויזן אז דער רמב״ם׳ס שיטה דארף נאך ערקלערט ווערן.
ו) צוריק צו עמודים-קעיס: ביי דעם פריערדיגן קעיס פון עמודים (וואס איז פטור), איז דאך אויך נישטא קיין טיר. ממילא איז דער פטור נישט נאר ווייל ס׳פעלט מזוזות (זייט-פאסטנס), נאר אויך ווייל ס׳פעלט דלתות.
פראקטישע נפקא מינה — ארטשעס אין הייזער:
אסאך מענטשן האבן אין זייערע הייזער אן אפענעם דורכגאנג (arch) צווישן קיטשן און אנדערע צימערן — מיט צוויי עמודים און א משקוף, אבער אן דלתות. לויט דעם רמב״ם זאל מען נישט מאכן א ברכה אויף אזא מזוזה, אפילו אויב מ׳איז מחמיר צו לייגן איינע. די עולם איז מחמיר צו לייגן א מזוזה, אבער לשיטת הרמב״ם זאל מען נישט מאכן א ברכה.
פראקטישע עצה פאר סופרים:
אויב א סופר וויל מאכן א חומרא און ברענגט אריין טייערע מזוזות, דארף ער אויך האבן ביליגערע מזוזות. ער זאל זאגן זיינע קאסטומערס אז בדרך כלל האט א מענטש עטליכע מזוזות וואס זענען נאר מחויב מדרבנן אדער נאר לויט געוויסע פוסקים — אויף יענע קען מען זיך שפארן.
[דיגרעסיע: וואס מיינט „מהודר׳דיגע מזוזה”?]
א) „מהודר” איז נישט אזוי פשוט: „מהודר” מיינט געווענליך א שענערע כתב. אבער אין פראקסיס איז ס׳נישט קלאר אז וואס מ׳קויפט פאר $200 איז בעסער ווי וואס מ׳קויפט פאר $100 — אסאך מאל איז דער חילוק נאר סטייל, נישט הלכישע קוואליטעט. רבנים רעדן פון „לעוועלס” אבער ס׳איז נישט אמת אז ס׳האט צו טאן מיט הלכה.
ב) בדיקה vs. מהודר: אויב צווישן מהודר׳דיגע מזוזות איז 1/1000 פסול, און צווישן נישט-מהודר׳דיגע איז 1/100 פסול — אויב א רב איז בודק און ס׳איז נישט פסול, ביסטו יוצא. דער עיקר פון א שיינע כתב איז נאר רעלעוואנט ווען מ׳קוקט דערויף (ווי א ספר תורה), אבער א מזוזה עפנט מען קוים.
ג) מעשה וועגן דעם ריזשינער רבי׳ן: איינער האט געמאכט א קאוטש פאר׳ן ריזשינער רבי׳ן, און אין דעם הינטן (וואס מ׳זעט נישט) האט ער נישט אריינגעלייגט גוטע סחורה. דער רבי האט געזאגט: „ביי אונז איז דער פנים אזוי ווי דער אחור” — מ׳דארף אויך דארט וואו קיינער קוקט נישט.
ד) ספר תורה vs. מזוזה בנוגע הידור: א ספר תורה דארף זיכער זיין מער מהודר. אבער ביי א מזוזה — וואס מ׳עפנט קוים — איז די שאלה צו „זה קלי ואנוהו” איז נוגע אויף עפעס וואס מ׳גייט קיינמאל נישט קוקן.
ה) א מיינונג אז „שיינע כתב” איז דווקא נישט שיין: היינטיגע „שיינע” סופרים שרייבן אזוי ווי ס׳איז געפרינטעט — איינער האט געזאגט ער וויל דווקא זען אז א מענטש האט עס געשריבן. אין א ספר תורה קען מען זען די „moods” פון דעם סופר — דאס איז דער אמת׳ער שיינקייט.
ו) „זה קלי ואנוהו” אויף א ספק-חיוב: מ׳קען זאגן אז דער דין פון „זה קלי ואנוהו” איז נאר אויף א מצוה גמורה. וואס מ׳טוט לויט נאר א פוסק (ווי לייגן מזוזה אויף אן arch) — דאס אליין איז שוין א הידור, מ׳דארף נישט צולייגן נאך א הידור אויף דעם.
[דיגרעסיע: נאמנות פון סופרים און חזקת כשרות]
א) חזקת כשרות ביי קויפן מזוזות: אויב א מענטש קויפט א מזוזה פון איינעם וואס האט חזקת כשרות, און ער זאגט „דאס איז כשר” — אפילו אן א בדיקה — איז ער יוצא על פי הלכה, אזוי ווי אין גאנץ לעבן פארלאזט מען זיך אויף עדות.
ב) וואס מיינט „מהדר” אין דעם קאנטעקסט: מהדר מיינט א מענטש וואס זוכט א חשוב׳ע סופר מיט א שיינע כתב — דאס איז חוץ לדינא. אבער היינט מיינט „הידור” אויך קאנטראל — אז ס׳איז אריבערגעגאנגען דורך א מומחה, ווייל ס׳מאכן זיך מזוזות פון אנדערע לענדער וואס מ׳ווייסט נישט ווער האט עס געשריבן.
ג) קריטיק אויף „רעיסיזם” אין סופרים-וועלט: זייער אסאך מאל מיינט „א גוטער סופר” — פון אנשי שלומינו, נישט פון „א בערג אין שומרון” אדער א „נישט-היימישער איד.” אבער יענער קען האבן א גרעסערע יראת שמים. מ׳טאר נישט פסל׳ן אנדערע אידן׳ס חזקת כשרות אן באזיס. נאר ווען מ׳האט ממש געטראפן אז אנדערע סופרים מאכן נישט כתיבה לשמה, אדער די שרטוט/סירטוט איז נישט כדת וכדין — דאן איז ס׳א לעגיטימע סיבה.
ד) דער עיקר פון קויפן מזוזות: מ׳נעמט א מזוזה פון דעם וואס שרייבט מזוזות, אזוי ווי מ׳נעמט ציצית פון א סטאר — וואס דער סוחר רופט ציצית, דאס איז ציצית. דער אייבערשטער פאדערט נישט אז דו זאלסט וויסן אלע אינפארמאציע.
—
הלכה ו — מקומות קדושה פטורים פון מזוזה
דער רמב״ם: „הר הבית, הלשכות, ובתי כנסיות ובתי מדרשות, וכל שאר המקומות שאין בהן בית דירה — פטורין, לפי שהם קדש.”
פשט: הייליגע ערטער — הר הבית, לשכות, שולן, בתי מדרשות — זענען פטור פון מזוזה ווייל זיי זענען קדושה און נישט דירת חול. דער פסוק דרשנ׳ט „בית ה׳ ולא בית קודש.”
חידושים:
א) בתי כנסיות של כפרים: דער רמב״ם ברענגט א חילוק: „בתי כנסיות של כפרים שאין אורחים דרים בהם — חייבת במזוזה, מפני שקובעים בה בית דירה.” אין קלענערע דערפלעך פלעגט מען שלאפן אויף די בענק אין בית המדרש — דאס מאכט עס „האלב חול” און חייב אין מזוזה. אין שטעט (כרכים) האט מען אמאל א ספעציעלע בית דירה פאר אורחים אדער דעם גבאי — דארט איז א מזוזה.
ב) פראקטישע נפקא מינה להיום: דער סיבה פארוואס מיר לייגן היינט א מזוזה אין בתי מדרשות איז ווייל מ׳עסט דארט, מ׳שלאפט דארט, מ׳נוצט עס — אבער געווענליך איז עס לחומרא אן א ברכה.
שערי המקדש:
דער רמב״ם: „כל שערי המקדש לא היו להם מזוזה, חוץ משער ניקנור, שהיה לפנים ממנו לשכת פרהדרין, והיא היתה בית דירה לכהן גדול בשבעת ימי הפרושו.”
פשט: אלע שערים פון בית המקדש האבן נישט געהאט קיין מזוזה, אויסער שער ניקנור, ווייל הינטער דעם שער איז געווען לשכת פרהדרין וואו דער כהן גדול האט געוואוינט זיבן טעג פאר יום כיפור.
חידושים:
– עס ווערט אויפגעברענגט אז אפשר א גאנץ יאר האט מען נישט געדארפט קיין מזוזה דארט, נאר ערב יום כיפור ווען דער כהן גדול איז מפריש געווארן.
– [דיגרעסיע:] דער רמ״א האלט אז מזוזה איז א שומר פון שלעכטע זאכן („יכנס שם ואבוא אחריו”), נישט נאר א מצוה פון דירה — דאס איז אן אנדער שיטה פון דעם רמב״ם.
—
הלכה ז — בית התבן, בית הבקר, בית העצים, בית האוצרות
דער רמב״ם: „בית התבן, ובית הבקר, ובית העצים, ובית האוצרות — פטורים מן המזוזה, שנאמר ‘ביתך׳ — ביתך אמרתי לך, פרט לאלו וכיוצא בהן.”
פשט: שטאלן, שעדס, סטארעדזשעס — ערטער וואס זענען נישט בתי דירות — זענען פטור פון מזוזה. „ביתך” מיינט נאר דיין וואוינפלאץ.
חידושים:
א) „דואל יוז” — רפת בקר שהנשים מקשטות בה: דער רמב״ם: „רפת בקר שהנשים יושבות ומקשטות בה — חייבת במזוזה, שהרי יש בה ייחוד לדירת אדם.” א שטאל וואס ווערט אויך גענוצט אלס א פלאץ וואו פרויען זיצן זיך מתקשט — איז חייב ווייל עס האט א ייחוד לדירת אדם.
ב) פראקטישע שאלה — גרויסע וואקינג קלאזעט: לכאורה איז א וואקינג קלאזעט א „בית האוצרות” (סטארעדזש) און פטור. אבער אויב פרויען טרייען זיך אן דארט (מקשטות בה) — קען זיין עס האט א דין פון „ייחוד לדירת אדם” און איז חייב. סתם זיך אויסטאן אמאל ווען איינער איז אין באדצימער איז נישט גענוג — עס דארף זיין א קבוע׳דיגע באנוצונג פאר דירת אדם.
—
בית שער, גינה, חצר
דער רמב״ם: „בית שער… פטורה מן המזוזה, מפני שאינה משמשת לדירה.”
פשט: א בית שער (ענטרי-וויי צום חצר), א גינה — זענען פטור ווייל זיי דינען נישט אלס דירה.
חידוש: דער רמב״ם מיינט אפילו אויב זיי האבן א פולע משקוף — די פאקט אז עס איז נאר א גינה און נישט א וואוינפלאץ מאכט עס פטור. דאס איז א דין אין דעם בית (דער צוועק פון דעם פלאץ), נישט נאר אין דער צורה.
שערי חצרות, מבואות, מדינות:
דער רמב״ם: „לפיכך, אחד שערי חצרות, ואחד שערי מבואות, ואחד שערי מדינות ועיירות — כולן חייבין במזוזה.”
פשט: יעדער שער וואס פירט צו א דירה — חצרות (וואס האבן הייזער), מבואות (וואס האבן חצרות), שטעט — איז חייב אין מזוזה.
חידוש: דאס ערקלערט דעם פריערדיגן דין אז א גינה איז פטור — דאס רעדט זיך פון א גינה וואס פירט נישט צו קיין שום דירה (א גינה צווישן גינות). אבער א גינה וואס פירט צו א הויז וואלט געווען חייב אלס שער.
—
דירת כבוד
דער רמב״ם: „לפיכך, בית הכסא, ובית המרחץ, ובית הטבילה, ובית הבורסקי, ויוצא בהן — פטורה מן המזוזה, לפי שאינן משמשות לדירת כבוד.”
פשט: א באדצימער, מקוה, באד-הויז, לעדער-פאבריק (בורסקי) — זענען פטור ווייל זיי דינען נישט אלס א כבוד׳דיגע דירה.
—
דירת קבע — סוכה של יוצרים
דער רמב״ם: „סוכה של יוצרים — החיצונה פטורה מן המזוזה”
פשט: א יוצר (ארטיזאן וואס מאכט כלי חרס) האט צוויי טיילן פון זיין סוכה/בודקע — דער אויסערליכער טייל (חיצונה) איז פטור פון מזוזה, אבער דער אינערליכער טייל (פנימית) איז חייב.
חידושים:
א) חילוק צווישן חיצונה און פנימית: אין דער דרויסנדיגער טייל לייגט דער יוצר נאר ארויף זיינע טעפ צום פארקויפן — דאס איז ווי א סטאר/חנות. אבער אין דער אינעווייניגסטער טייל טוט ער זיין מלאכה און וואוינט דארט — דאס איז זיין פרייוועטע דירה. דאס ווערט פארגליכן צו היינטיגע צייטן וואו די פראנט איז א סטאר און דער בעק איז דאס פרייוועטע הויז.
ב) קשיא: א שער צידה איז דאך א קבוע׳דיגע זאך און חייב במזוזה — פארוואס איז דער חיצונה פטור? תירוץ (דרך השולחן): דער חיצונה איז נישט קיין קבוע׳דיגער פלאץ, ס׳איז א סוכה׳לע וואס איז נישט קיין בנין, מ׳נוצט עס נאר ווען מ׳דארף פלאץ, ביינאכט איז עס ליידיג — מענטשן וואוינען נישט דארט, ס׳איז נאר פאר סחורה. דאס ווערט פארגליכן צו בודקעלעך ביי בארדוואלקס אדער עקספאס.
ג) חנויות שבשווקים — מארק-בודקעלעך זענען אויך פטור פון מזוזה מדעם זעלבן טעם.
—
הלכה ז — בית שיש לו פתחים הרבה, חדרים, פתח בין בית לעליה
דער רמב״ם: „בית שיש לו פתחים הרבה, אף על פי שאין רגיל לצאת ולבוא אלא בפתח אחד מהן — כולן חייבין במזוזה. פתח שבין בית לעליה חייב במזוזה. חדר שבבית, אפילו חדר בחדר — חייב לעשות מזוזה, השער חדר הפנימי והשער חדר החיצון והשער הבית, שכולן משמשין לדירה וקבועין.”
פשט: א הויז מיט אסאך טירן — אפילו מ׳נוצט נאר איינע — דארף יעדע טיר א מזוזה. אינערליכע טירן צווישן שטאקן, צווישן צימערן, אפילו א צימער אינעווייניג פון א צימער — אלע דארפן מזוזה.
חידוש: דער כלל: אזוי לאנג ווי ס׳איז נישט איינע פון די צען פטור׳דיגע זאכן, איז עס חייב במזוזה. מ׳זאגט נישט אז נאר דער שלאפצימער אדער עסצימער אדער די הויפט-טיר דארף מזוזה — אלע טירן דארפן. דער טעם: שכולן משמשין לדירה וקבועין.
—
הלכה ז (המשך) — פתח בית הכנסת ובית המדרש
דער רמב״ם: „פתח של בית הכנסת ובית המדרש — פטור. אבער פתח שבין בית המדרש לביתו — אם רגיל לצאת ולבוא בו, חייב במזוזה, ואם לאו, פטור.”
פשט: א שול/בית מדרש אליין איז פטור פון מזוזה. אבער אויב איינער האט א טיר פון זיין הויז צום בית המדרש — ווענדט זיך אויב ער נוצט עס רעגולער.
חידושים:
א) מקור: רב הונא האט געהאט א טיר פון זיין הויז צום בית המדרש, און די גמרא זאגט אז ער איז געווען רגיל דארט צו מאכן (מזוזה). רב הונא איז געווען ראש ישיבה — ס׳איז שוין געווען אן אלטער מנהג אז דער ראש ישיבה וואוינט נעבן בית המדרש.
ב) חידוש אין דער סברא: אויב דער מענטש נוצט נישט די טיר, איז עס א פתח בית המדרש וואס איז פטור. אויב ער נוצט עס, איז עס ווי זיין אייגענע טיר און חייב במזוזה. דער בית המדרש אליין בלייבט אלץ פטור — אפילו דער הויפט-אריינגאנג וואו דער גאנצער עולם קומט אריין.
ג) פראקטישע נקודה: ווער האט שוין א טיר צום בית המדרש? נאר דער גבאי, דער ראש ישיבה, אדער ענליכע. עס ווערט דערמאנט אז ס׳איז א כבוד בית המדרש אז מ׳זאל אריינגיין פון דער פראנט טיר, נישט פון א פרייוועטע זייט-טיר.
—
הלכה ח — פתח שבין שני בתים — ציר הדלת
דער רמב״ם: „פתח שבין שני בתים — מוליך ומביא רצועה של דלת, מקום שהציר נראה ממנו” (דארט לייגט מען די מזוזה).
פשט: ווען א טיר איז צווישן צוויי הייזער (צוויי שותפים), דארף מען באשטימען וועמענס טיר עס איז — מ׳קוקט וואו דער ציר (הינדזש) איז נראה.
חידושים:
א) וואס מיינט „ציר”? ציר מיינט די הינדזש (hinge) — דער פלאץ וואו די טיר דרייט זיך.
ב) רש״י אין מנחות טייטשט: די הויז צו וועלכע די טיר איז נענטער — דאס מיינט, די טיר איז חלק פון יענע הויז, יענע הויז איז חשוב׳ער, און דער אנדערער מענטש „כאפט זיך מיט.”
ג) דער רמב״ם ברענגט נישט „רעכטע זייט” — ער רעדט נאר פון „מקום שהציר נראה ממנו” — דאס מיינט די חשוב׳ע זייט.
ד) פראקטישע הלכה: די צימער וואס די טיר מאכט זיך אויף אריין אין — יענע צימער איז דער עיקר. ווען מ׳מאכט אויף א טיר, קען מען גיין אריין אדער ארויס — דארט וואו ס׳גייט אריין, יענער איז דער עיקר, און מ׳לייגט די מזוזה אויף די רעכטע זייט פון יענע הויז. פון יענע זייט קען מען זען די הינדזש ווייל די טיר מאכט זיך אויף צו יענע זייט.
ה) „נראה הימנו” — נישט גאנץ קלאר וואס עס מיינט בדיוק. ס׳איז דא מחלוקת הפוסקים מיט פארשידענע תירוצים וועגן דעם.
—
הלכה ח (המשך) — מקום קביעת המזוזה
דער רמב״ם: „סמוך לחלל הפתח, בטפח הסמוך לחוץ. בתחילת שלישו העליון של גובה השער. ואם קבעה למעלה מזה — כשר, ובלבד שיהא רחוק מן המשקוף טפח.”
פשט: מ׳לייגט די מזוזה אין דער חלל פון דער טיר, אינעם טפח וואס איז סמוך צו דרויסן. מ׳טיילט די הויכקייט פון דער טיר אויף דריי, און מ׳לייגט עס ביים אנפאנג פון דער אויבערשטער דריטל. אויב מ׳האט עס העכער געלייגט — כשר, אבי ס׳בלייבט א טפח אוועק פון דער משקוף.
חידושים:
א) „בטפח הסמוך לחוץ” — דאס שטימט מיט וואס פריער געלערנט, אז אויב מ׳גראבט עס אריין מער ווי א טפח איז עס פסול (ווייל עס איז צו ווייט פון דרויסן).
ב) בדיעבד קען מען לייגן העכער ווי דער אויבערשטער דריטל, אבי ס׳איז א טפח אוועק פון דער משקוף.
ג) ימין הנכנס: מ׳לייגט עס אויף ימין הנכנס לבית. אויב מען האט עס געלייגט אויף שמאל — פסולה.
ד) בית השותפין (א הויז פון שותפים) איז אויך חייב במזוזה.
—
אחרית דבר / נעילה — דער ענין פון מזוזה
דער רמב״ם: „חייב אדם להזהר במזוזה, מפני שהיא חובת הכל תמיד. וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד שמו של הקב״ה, ויזכור אהבתו, ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן, וידע שאין שם דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם.”
פשט:
א מענטש דארף זיין נזהר מיט מזוזה ווייל עס איז א חובה תמידית — מער ווי תפילין אדער קריאת שמע, וואס האבן ספעציפישע צייטן. די מזוזה ליגט דארטן שטענדיג. יעדעס מאל וואס מען גייט אריין אדער ארויס באגעגנט מען דעם יחוד ה׳, מען דערמאנט זיך אין אהבת ה׳, מען וועקט זיך אויף פון דעם שלאף פון הבלי הזמן, און מען דערקענט אז גארנישט שטייט אייביג אויסער ידיעת צור העולם.
חידושים און ביאורים:
א) מזוזה איז דער מערסטע „תמיד׳דיגער” דערמאנער: „חייב אדם להזהר” מיינט נישט נאר אפהיטן, נאר „שיינען דערמיט” (לשון זוהר). דער עיקר חידוש: מזוזה איז מער תמידי ווי תפילין און קריאת שמע — ביי יענע זענען דא פטורים (קראנק, אויפן וועג, א.ד.ג.), אבער מזוזה ליגט שטענדיג. „שויתי ה׳ לנגדי תמיד” — וואס מער תמידי, אלץ מער איז עס דער תכלית וסוף האהבה.
ב) דער „circular” אספעקט פון קריאת שמע און מזוזה: א פאסצינירנדע סירקולאריטעט: קריאת שמע איז וויכטיג, מען זאגט עס יעדן טאג. אויסער דעם לייגט מען עס (דעם נוסח פון קריאת שמע) אויפן קאפ אין תפילין כדי מען זאל עס געדענקען. און ווען מען האט עס אויפן קאפ איז דא א מצוה עס צו זאגן (ווי דער רמב״ם האט פריער געזאגט אז ווען איינער לייגט תפילין און זאגט נישט קריאת שמע, זאגט מען עס נאכאמאל). און די זעלבע קריאת שמע לייגט מען אויך אויף דער טיר אין דער מזוזה, און ווען מען זעט עס דערמאנט מען זיך פון קריאת שמע. דאס הייסט: קריאת שמע → תפילין → דערמאנט קריאת שמע → מזוזה → דערמאנט קריאת שמע. אבער א איד גייט אריין אין הויז זאגט ער נישט ממש קריאת שמע — ער דערמאנט זיך פון דעם אייבערשטן.
ג) מזוזה אויפן משקוף — סימבאלישע באדייטונג: דער משקוף איז א שטארקע, פעסטע פלאץ פון דער הויז — דארטן וואו מען לייגט די דלתות. דער מענטש האט געבויט א שטארקע הויז. דווקא דארטן לייגט מען א מזוזה וואס זאגט: „אין שם דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם.” דער מענטש גרייט זיך צו מאכן ביזנעס, ער לעבט אין זיין הויז, ער מיינט ער וועט לעבן אייביג — אבער די מזוזה דערמאנט אים אז נאר ידיעת ה׳ בלייבט אייביג, אלעס אנדערש פארגייט. דאס איז א „וועק-אויף” ענלעך צו תקיעת שופר — מזוזה איז א מיני תקיעת שופר וואס א איד האט יעדן טאג.
ד) „אהבתו” — וועמענס אהבה? דער רמב״ם זאגט „ויזכור אהבתו.” דאס מיינט נישט אז דער אייבערשטער האט אים ליב (
דאס איז א „חסיד׳ישער טייטש”), נאר אז דער מענטש זאל זיך דערמאנען אז ער האט ליב דעם אייבערשטן — ער זאל זיך דערמאנען אין זיין אייגענע אהבת ה׳, נישט נאר אין דער מצוה פון אהבה, נאר אין דער ליבשאפט אליין.
ה) פארגלייך צווישן מזוזה און תפילין — צוויי מדריגות: ביי תפילין האט דער רמב״ם אויך געזאגט אז עס דערמאנט דעם מענטש, אבער דארטן איז עס א העכערע מדריגה: „מפנה לבו לדברי…” — דער מענטש איז עוסק בתורה, ער ווערט אן עניו וירא. ביי מזוזה רעדט מען פון א מענטש וואס גייט אריין און ארויס, ער איז נישט אין א מצב פון עוסק בתורה — מען וועקט אים אויף פון שלאף און שגיונות. תפילין איז וואס א צדיק, א בן תורה טוט; מזוזה איז פאר דעם פשוט׳ן איד וואס דארף א דערמאנונג. דאס איז א חילוק אין מדריגות.
ו) דער רמב״ם׳ס שיטה vs. רמב״ן — דערמאנונג vs. הכרזה: דער רמב״ם איז קאנסיסטענט אז אלע מצוות (תפילין, מזוזה, ציצית, שופר) זענען צו דערמאנען דעם מענטש — עס וועקט אויף דעם מענטש פון זיין שלאף. דער רמב״ן, להבדיל, האלט אז ס׳איז אויך דא אן ענין פון „הכרזה” — א דעמאנסטראציע צו דער וועלט, אזויווי „וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך.” דער רמב״ם קוקט עס אן ווי אן אינערליכע זאך (דעם מענטש׳ס אייגענע התעוררות), דער רמב״ן קוקט עס אן ווי אויך אן אויסערליכע הכרזה.
ז) „חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו ויחלצם” — דער רמב״ם׳ס פירוש פון „מלאכים”: די גמרא ברענגט דעם פסוק „חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו ויחלצם” אין צוזאמענהאנג מיט מזוזה, ציצית, תפילין. דער רמב״ם טייטשט: וואס זענען די „מלאכים” וואס היטן דעם מענטש? דאס זענען די מזכירים — די תפילין, מזוזה, ציצית אליין. זיי זענען די „מלאכים” וואס נעמען ארום דעם מענטש און היטן אים פון זינדיגן (שלא יחטא), נישט פון מזיקים אין א פיזישן זין. דאס שטימט מיט דער גמרא׳ס אייגענעם לשון „בחיזוק שלא יחטא, שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק.”
חידוש אינעם חידוש: דער רמב״ם האט נישט אריינגעלערנט אין דער גמרא — די גמרא אליין איז א מקור פאר דעם רמב״ם. ווייל „חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו ויחלצם” שטימט ממש מיט דער רמב״ם׳ס תורה אז עס איז א שמירה פון חטא, נישט פון מזיקים. דאס איז קלאר פון דער גמרא׳ס קאנטעקסט.
ח) דער רמב״ם vs. מקובלים — שמירה פון חטא vs. שמירה פון מזיקים: לויט מקובלים איז מזוזה א שמירה פון מזיקים/קליפות — „וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך.” דער רמב״ם האלט אז עס איז אלעס צו דערמאנען דעם מענטש. אבער דער רמב״ם האט דאך געגעבן א מקום פאר „מלאכים” — ער האט זיי נאר אנדערש אויסגעטייטשט. מ׳קען נישט זאגן אז ס׳איז נאר סגולות. עס ווערט אויך פארגעשלאגן אז „קליפות” זענען אפשר די זעלבע זאכן וואס מאכן חטא — דאס הייסט, אפילו לויט מקובלים קען מען זאגן אז שמירה פון קליפות = שמירה פון חטא, און עס איז נישט אזוי ווייט פון דעם רמב״ם.
ט) „והחוט המשולש” — דריי מצוות: די גמרא זאגט „בחיזוק שלא יחטא, שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק.” דער רמב״ם האט דאס פארשטאנען אז „חזקה” מיינט אז די דריי זאכן צוזאמען (מזוזה, תפילין, ציצית) זענען שטארק. ער ברענגט אבער נישט דעם פסוק בפירוש.
—
סיום — שטרוקטור פון דעם פרק און מלאכים אלס מזכירים
דער חברותא-שמועס ענדיגט זיך מיט א צוזאמענפאסונג פון דער שטרוקטור פון דעם פרק:
דער פרק הייבט זיך אן מיט עשרה דברים (צען תנאים אין דער בית) און ענדיגט זיך מיט מלאכים.
חידושים:
א) מלאכים אלס מזכירי רבים: דער רמב״ם האט אריינגעשטעלט מלאכים ביים סוף פון דעם פרק, און ער זאגט אז די מלאכים אליין זענען אויך „מזכירי רבים” — זיי דערמאנען דעם מענטש אין גוטע זאכן. דאס גיט א מקום פאר מלאכים צו זיין אינטערעסאנט אפילו לויט דעם רמב״ם׳ס ראציאנאלער שיטה.
ב) ניט נאר גילוי מילתא — א טיפערע נקודה: מ׳קען ניט זאגן אז די מלאכים זענען בלויז א „גילוי” (אן אויסערליכע ענטפלעקונג). א מקובל וועט זאגן אז אלע די זאכן (ציצית, תפילין, מזוזה) זענען „דברים חיצוניים” — א שמירה קעגן קליפות. אבער וואס זענען קליפות? קליפות זענען די זעלבע כוחות וואס ברענגען צו חטא, וואס ברענגען צו שלעכטע מחשבות. און קריאת שמע, וואס איז א „חרב פיפיות” (א צוויי-שנייד שווערד) וואס הרג׳עט מזיקים — הרג׳עט אויך די שלעכטע מחשבות. לויט דעם רמב״ם׳ס שיטה, איז דאס דער זעלבער ענין: די „מזיקים” און „קליפות” זענען אין אמת׳ן די שלעכטע מחשבות און יצר הרע, און די שמירה קעגן זיי איז דורך דערמאנונג אין מצוות.
ג) שטרוקטור פון דעם פרק — צען מלאכים: דער פרק האט א שיינע שטרוקטור: עשרה דברים ביים אנהייב, מלאכים ביים סוף. די מזכירים זענען: ציצית (1), תפילין של יד + תפילין של ראש (2), מזוזה (1) — צוזאמען פיר מזכירים. צוזאמען מיט די מלאכים, שטעלט זיך צוזאם א בילד פון „צען מלאכים.”
ד) יעדער פרק פון דעם שיעור איז א מלאך: ווען תורה גייט אריין אין קאפ, טראכט מען עס, דערמאנט מען עס — און דאס אליין איז א מלאך, א כח וואס היט דעם מענטש.
תמלול מלא 📝
פרק ו׳ הלכות מזוזה — עשרה תנאים בבית החייב במזוזה
הקדמה — נושא הפרק
ר׳ יואל:
פרק ו׳, הלכות מזוזה, פרק ו׳, די צווייטע פרק וואס רעדט פון מזוזה.
איך וויל מקדים זיין אז די מצוות מזוזה איז אז מ׳נעמט די פרשה פון די תורה און מ׳לייגט עס אויף א שיינע גרויסע פאל, די עמוד התורה, די פלאץ וואס אויף דעם קען מען הענגען א מזוזה. סאו אונזער עמוד התורה וואס אויף אזא גרויסע פלאץ וואס מ׳הענגט אונז אויף דעם די מזוזה פון היינטיגע שיעור איז אונזער ידיד ר׳ יואל, וממנו ילמדו וכן יעשו.
יעצט גייען מיר לערנען די הלכות פון די מזוזה, נישט די קלף וואס אונז רופן אויך מזוזה, נישט די קמיע, דאס קלף, די פרשה וואס מ׳לייגט אויף די טיר, נאר די מזוזה, די שוועל פון די טיר. די בית, אמת׳דיג די בית, די גאנצע הויז, און די רמב״ם גייט אויסרעכענען וואספארא בית איז חייב במזוזה, “ושמתם על מזוזות ביתך”, וואספארא בית איז מחויב במזוזה.
און די רמב״ם האט אונז געוואלט העלפן, האט ער זיך אומגעקוקט אין אלע משניות און אלע הלכות וואס ער האט געזען, אין ספרא, ספרי, ירושלמי, וואס ער האט אלץ געלערנט, און ער האט געזען פלאי פלאים אז ס׳קומט אויס צען. ער האט דאך ליב די נומער צען, צען מלאכים און צען פארשידענע זאכן, עשרה מיני דם. פערפעקט, זאגט ער אונז די הלכות.
חברותא:
ניין, ר׳ יצחק האט געזאגט, ווייל ס׳שטייט נישט אין די משנה עשרה תנאים. וואס ווייסטו אז די רמב״ם מאכט די נומער? ווייל די רמב״ם איז נישט די ערשטע, ס׳איז שוין דא א רי״ף אדער עפעס א פריערדיגע ספר וואס האט געשריבן. פאר די רמב״ם איז אויך געווען געוויסע ראשונים וואס האבן געשריבן אויף געוויסע הלכות. אונז ווייסן אבער, אונז ווייסן נישט ווען. געווענליך איז ווען די רמב״ם זאגט א נומער איז עס זיין אייגענע נומער, ווייל די גמרא זאגט ווייניגער נומערן.
ר׳ יואל:
יא, אבער ס׳קען זיין אז די רמב״ם האט געהאט עפעס א מקור. ס׳איז דא אסאך הלכות אין הלכות מזוזה וואס מיר ווייסן בכלל נישט די מקור, אזוי זאגט רב רבינוביץ. ס׳קען זיין אז די רמב״ם האט יא געהאט עפעס א מקור פון א ברייתא אדער א זאך, אדער פון די גאונים, ס׳קען זיין אז ס׳איז נישט געשטאנען אין די ליסט. אונז ווייסן נישט פונקט די כוונה. קען זיין די רמב״ם האט עס מחדש געווען.
הלכה א — עשרה תנאים יש בבית
ר׳ יואל:
ס׳איז שוין צען תנאים, “עשרה תנאים יש בבית”. צען תנאים דארף האבן א הויז, אז אויב ס׳האט די תנאים איז עס א חשיבות׳דיגע דירה, און לאזט עס נישט.
ווייל די מזוזה איז נישט חובת הבית, ס׳איז חובת הדר, ווי מיר האבן געלערנט פריער. אבער מ׳רעדט דא תנאים פון די בית. וועלכער בית, דער וואס וואוינט דארט און דארף מאכן א מזוזה. ס׳איז מחייב דעם מענטש.
חברותא:
רייט. ס׳איז אינטערסאנט, ס׳איז דער מענטש איז אויך נישט מחייב צו האבן אזא מין הויז וואס האט א מזוזה.
ר׳ יואל:
יא, אויב ער האט אזא הויז. חובת הדר, פשט אז ס׳איז א רעקאמענדעישן אזוי אז א מענטש זאל וואוינען און ער זאל האבן א מזוזה, אויב דעם לייגט מען א שוועל. ווען א מענטש איז זיך קובע צו וואוינען, זאל ער… בעל החובת הדר, חובת חפץ.
חברותא:
יא, חובת הדר, חובת חפץ אין דעם סארט הויז, ס׳זאל זיין דארט. אויב ער האט עס נאר געלייגט ביי איין פארט, אין די חיוב א צווייטע. ס׳איז נישט קיין…
ר׳ יואל:
יא, וואס איז דער פראבלעם? אזוי ווי אזוי ווי א בגד פון ד׳ כנפות. ווער ס׳וואוינט דארט דארף אנטון א מזוזה, דאס הייסט טוט עס אן. א בגד ליגט אויף די שעלף, דארף נישט קיין מזוזה. וואס דארף א בית? אויב דו וואוינסט אין אזא הויז, דארפסטו לייגן די מזוזה. ס׳איז נישט קיין שום חיוב צו וואוינען אין אזא הויז. אבער אויב איינער וואוינט נישט אין אזא הויז, ער האט נישט אזא הויז, איז ער פטור.
די צען תנאים
ר׳ יואל:
“ואלו הן תשעה תנאים אחד מהן פטור מן המזוזה. ואלו הן:” אז די הויז וואס מ׳רעדט, “שיעור בו ד׳ אמות על ד׳ אמות או יותר”. ס׳זאל זיין לכל הפחות, אט דעם נאמבער האסטו געמאכט, אדער דער רמב״ם האט אויסגערעכנט אלע גלייך?
חברותא:
יא יא, דאס זענען דער רמב״ם׳ס צען. צען, צען, דאס איז דער רמב״ם, אלץ לשון הרמב״ם.
ר׳ יואל:
יא, זאגט דער רמב״ם, ער זאגט אלע דא, זאגט ער דא בקיצור, און נאכדעם גייט ער אויסשמועסן געוויסע פון זיי מער. אלע פון זיי. דער ערשטער איז “שיעור בו ד׳ אמות על ד׳ אמות או יותר”. גאר א פיציקע הייזקעלע הייסט נישט קיין בית.
צווייטע זאך, “שיהיו לו שתי מזוזות”. ווייל א געזעץ וואס ס׳שטייט מזוזות, מזוזות שטייט מרובה, אבער א גענויע מזוזות מיינט צוויי מזוזות.
חברותא:
וועדער. זיי גייען איינע פון זיי מיט די אלע זאכן מיינען.
ר׳ יואל:
יא, אוודאי. “ויהיה לו משקוף”. דריטע זאך איז זאל זיין א משקוף. “ויהיה לו תקרה”, הייסט א דאך. א פערטע זאך, א פערטע זאך איז זאל זיין א דאך. “שיהיה לו תקרה”. ס׳מיינט אויף די הויז, נישט אויף דעם משקוף. דער משקוף, דער משקוף איז שוין דער דאך פונעם טיר. ס׳זאל זיין א צימער, דאס זאל דינען די צימער מער. ס׳זאל האבן א דאך, נישט אלע צימערן זאלן האבן א דאך, ס׳איז דאך הלכות פונעם בית. ס׳מיינט א בית.
חברותא:
יא, גוט.
ר׳ יואל:
“שיהיה לו תקרה”, ס׳זאל האבן א דאך, “שיהיה לו דלתות”, ס׳זאל האבן טירן. דאס איז אויך דאך א חידוש, אז דער רמב״ם איז מחלק אויף דעם, אז ס׳דארף האבן גאנצע טירן. ס׳הייסט די טירן מאכן די מזוזה פאר א ספעשל פלאץ אדער וואס? די אידן מאכן אז ס׳זאל זיין א בית, וואס די בית…
חברותא:
ניין, די אידן וועלכע ס׳איז א דין אין די מזוזה, דאס איז נישט. אבער דער רמב״ם זאגט אויף אלעס א בית. איך קען דאך נישט העלפן.
ר׳ יואל:
יא, אבער איך זאג אזוי, די מזוזה האט א דין וואס די מזוזה איז.
חברותא:
ניין, א בית האט אזא סארט טיר. פארשטייסט? ס׳איז נישט אז די דלת מאכט די מזוזה פאר א… איך ווייס נישט.
ר׳ יואל:
אקעי. דער רמב״ם פרעימט אלעס אלס הלכות בית.
חברותא:
יא.
ר׳ יואל:
“ויהא גובה השער עשרה טפחים או יתר”. די שער זאל זיין עשרה טפחים או יתר. “ויהא בית חול”. ס׳זאל נישט זיין א בית של קודש, דהיינו של ציבור. חול איז טאקע חול. חול, נישט קודש.
חברותא:
אקעי.
ר׳ יואל:
“ויהא עשוי לדירת אדם”. ס׳זאל זיין געמאכט פאר א מענטש צו וואוינען. סאו דאס עקסקלודט אויך א בית הכנסת אדער א בית המדרש, אדער אזא סארט זאך, אדער א… איך ווייס נישט, א מחסן. מ׳וועט פיינדן וואס אלעס דאס עקסקלודט.
“ויהא עשוי לדירת כבוד”. מ׳וואוינט דארט בדרך כבוד, ס׳איז א דירת כבוד. “ויהא עשוי לדירת קבע”. ס׳איז געמאכט פאר א דירת קבע צו וואוינען בקביעות. סאו דאס איז למעשה א פתיחה, א פתיחה וואס מיר האבן פריער געלערנט, יא?
ווייל טאמער איר וועט זען, דער רמב״ם גייט זאגן קלאר יעדע זאך וואס איז די נפקא מינה. אויף יעדע הלכה גייט דער רמב״ם יעצט מסביר זיין פון וואו נעמט ער עס און אזוי ווייטער. דער רב האט דאס שוין מסביר געווען דא, אבער די אמת׳דיגע פלאץ פון די לימוד פון די אלע זאכן איז שפעטער אין די פירושים. דער רמב״ם האט געמאכט פשוט א ליסט. יעצט גייט ער דורכגיין די גאנצע ליסט און מסביר זיין יעדע איינע פון זיי וואס זיי מיינען.
הלכה ב — שיעור ד׳ אמות על ד׳ אמות
ר׳ יואל:
אקעי. אז די ערשטע הלכה האבן מיר געלערנט אז א הויז כדי צו זיין מחויב אין מזוזה דארף עס האבן פיר אמות, זאגט דער רמב״ם. ממילא, “ואם יש בו כדי לרבע בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור ממזוזה”. אויב ס׳האט נישט ד׳ על ד׳ אמות. וואס טוט זיך אויב ס׳איז לענגער? ס׳האט זעקס אמות אויף דריי אמות וכדומה. זאגט דער רמב״ם, מ׳דארף קענען מרובע זיין א…
די גדר וואס ס׳דארף האבן פיר אמות מיינט נישט אז מ׳דארף האבן א וואנט, מיינט נישט אז מ׳דארף האבן א… וויאזוי הייסט עס… א ד׳ אמות מרובעות. מ׳מוז נישט האבן צוויי ווענט פון פיר אמות, פיר ביי פיר. ס׳קען זיין וואס מ׳רופט זעכצן סקווער אמות.
חברותא:
יא, ס׳קען זיין…
ר׳ יואל:
א נפקא מינה איז, ס׳קען זיין אפי׳ אז ס׳איז רונדיג, גייט ער דאך האבן די זעלבע, ס׳איז עין צרוך לאומרו, “ס׳איז אורכו יתר על רוחבו”. אפי׳ אז ס׳איז זייער שמאל, למשל ס׳איז נאר איין אמה שמאל אבער ס׳איז צען אמות לאנג, האסטו שוין פיר אמות, און דא איז נישט צען, דא איז זעכצן, דעמאלטס איז דא ד׳ על ד׳ אמות. על כל פנים, ד׳ על ד׳ אמות איז חייב במזוזה, דאס איז די הייליגע שיטה פון די רמב״ם. ס׳איז אבער ווי גרויס ס׳איז, נישט ווי אזוי די הויז איז געבויט, נאר ווי גרויס די הויז איז.
מחלוקת הרמב״ם והרא״ש
ר׳ יואל:
די רמב״ם, די הלכה איז דא וואס קריגן זיך אויף אים זייער אסאך זאכן, אז דו וואס קריגן זיך אויף די ד׳ על ד׳.
חברותא:
יא, די הייליגע רא״ש איז מחולק, די רא״ש זאגט אז… דארף עס זיין גרעסער?
ר׳ יואל:
נישט גרעסער, ס׳איז א יא א דין אין די shape. די רא״ש זאגט אז א הויז וואס איז זייער שמאל, למשל ס׳איז איין אמה ביי זעכצן אמות, וואס האט זיכער ד׳ אמות מרובעות, אבער מ׳קען נישט וואוינען אין אזא הויז. ממילא האלט היינט די רא״ש אז ס׳מוז יא זיין פיר אמות ערגעץ ווי, ס׳מוז נישט זיין square, ס׳קען זיין מרובע, אבער ס׳מוז זיין ערגעץ פיר על פיר שטח אין די הויז, ווייל אויב נישט הייסט עס צו קליין, זאגט די הייליגע רא״ש. ממילא, אויב ס׳איז א מחלוקת ראשונים, זאגן די אחרונים אז מ׳דארף מאכן אן א ברכה ווייל ס׳איז א ספק.
און איך זאג אויך פאר מענטשן וואס פרעגן מיך אין די הלכות, אז ער איז געדרוקט מיט געלט, זאג איך אים, קויף שיינע מערדערליכע מזוזות, דאס, אבער דו קענסט דיך שפארן די דריי מזוזות, אזויווי די צימערן וואס האבן נישט די צורת רביעית אדער אנדערע הלכות, קענסטו ספענדן ווייניגער אויף די מזוזות ווייל ס׳איז דרבנן. נו, רבנן וועט דאס גרויס העלפן, קען מהדר זיין אינגאנצן, אבער איך זאג נאר, אן א ברכה. איך בין דיר מסביר, מיר גייען ווייטער.
הלכה ג — אכסדרה ושתי מזוזות
ר׳ יואל:
די נעקסטע הלכה איז… דאס איז די רמב״ם׳ס הלכה, די ערשטע הלכה, ד׳ אמות. יעצט איז דא נאך א הלכה וואס מיר האבן געלערנט, אז די מזוזה דארף האבן צוויי מזוזות, די וואנט. דער רמב״ם זאגט אכסדרה…
חברותא:
יא.
ר׳ יואל:
וויאזוי טייטשט מען אין אידיש די ווארט אכסדרה? אזא פארטש, אזא… אויפן ספעיס. דער רמב״ם גייט טייטשן, “והוא מקום שיש לו שלוש כותלים ותקרה על גביהן, אבל אם יש לו שני פצימין ברוח רביעית, אפילו עוד…” פצימין איז טייטש עמודים, אזעלכע שטיקלעך וואס שטעקן זיך אריין. ס׳איז נישט קיין פולע וואנט, דאס הייסט דו בלייבסט מיט ס׳האט נאר מזוזות. ס׳האט נישט קיין…
חברותא:
יא, א וואנט האט עס זיכער נישט.
ר׳ יואל:
ס׳האט אויך נישט קיין מזוזות, ס׳האט גרויסע פאולס, אזעלכע שטיקלעך, עפעס אזעלכע שטיקלעך וואס קומען ארויף. עמודים. איך מיין אז ס׳איז א פאני ווארט, פצים. איך מיין אז ס׳איז טייטש עמוד, דאס קענסטו שרייבן עמודים. פצים מיינט עפעס אזא סארט זאך, עפעס אזא דיזיין שטיקל, עפעס אזא זאך, נישט קיין… ס׳איז נישט קיין זאך וואס פארמאכט די… ס׳פארמאכט אביסל די רוח רביעית, פארשטייסט? ס׳איז עפעס אזא זאך.
דיסקוסיע: וואס מיינט “פצימין”
חברותא:
די ווארט “פאל” איז נישט קיין גוטע ווארט, ווייל דו ווילסט דאך מסביר זיין אן עמוד, דו ווילסט נישט מסביר זיין א “פאל”. דו ווילסט קענען שרייבן עמודים. און דערפאר מיין איך אז פצים, קען זיין גראדע פצים איז עפעס אזא עמוד, עפעס אזא זאך וואס איז נישט געמאכט פאר אים. און ווייל יענער תנא האט געשריבן פצים, איך ווייס נישט, דער רמב״ם טייטשט אייביג קיבור, ער קען נוצן אן אנדערע ווארט. איך וויל דיר פרעגן אין די משנה, פארוואס האט די משנה נישט גענוצט די ווארט עמודים? ס׳פעלט פלוצלינג, ווי ס׳שטייט א געוויסע אויסדרוק אויף… ס׳איז דאך א נאמען פאר אזא זאך.
ר׳ יואל:
יא, ס׳פעלט, ס׳שטייט נישט סתם אויסדרוקן אין די וועלט אריין. אזוי? איך ווייס נישט, מיר איז ליבער…
חברותא:
די ווארט אכסדרה איז א לשון קודש׳דיגע ווארט, אבער ס׳איז עפעס א… געוואוינטע, אלכסנדריא, איך ווייס נישט וואס.
ר׳ יואל:
דאס טראכטן די היסטאריע, ס׳איז זייער גוט די היסטאריע, א עמוד איז זייער גוט. פצים זענען סארט עמודים פון יענע אכסדרה פון רעווענציע. אבער פצים ווייסטו דאך יא, אויב ס׳איז אן עמוד ווייסטו דאך וויאזוי צו זאגן. סתם אזוי זאגן ס׳איז א ווארט אין די וועלט אריין, ס׳מיינט נישט… אן עמוד איז א זאך וואס האלט עפעס אויף. דאס איז נישט קיין עמוד, דאס איז סתם עפעס א דיזיין שטיקל. אן עמוד איז נישט קיין “פאל” וואס האלט עפעס.
חברותא:
יא, דאס טראכטסטו אז ס׳האלט עפעס די דאך, דאס האט גראדע א וואג. אבער די עמוד איז פשוט דיזיין.
ר׳ יואל:
ס׳איז עפעס א סארט ווענטל, בקיצור.
חברותא:
אה, ס׳האלט יא, ער זאגט מיר פשט.
פטור מן המזוזה
ר׳ יואל:
“פטורה מן המזוזה”, סתם שטותים. “פטורה מן המזוזה”, פארוואס? “שלא נעשו אלא לתקרה”, זיי זענען דארטן נישט צו מאכן א טיר, נאר זיי זענען דארטן צו האלטן די דאך. ער זאגט, ס׳איז דא דריי ווענט מיט א דאך, די דאך דארף האבן א חיזוק אויף די פערדע זייט. וועגן דעם האט ער דארטן גענומען “פאלס”, נישט אז דארטן זאל זיין א שטיקל וואנט. ווען דאס וואלט געווען א שטיקל וואנט, וואלט דאס געקענט זיין חייב אין מזוזה. אבער ער זאגט דיר ניין, דאס איז נישט קיין וואנט, ס׳איז נאר א וועג צו האלטן די דאך. ולא ווי שום תקרה איז דא ביי די נסי.
חברותא:
וחיים תקרה איז עמוד נישט מיט דעם איך ווער נאך גוט. אקעי. אממ… איך האב געמאכט.
ר׳ יואל:
וחיים תקרה, זעלבע זאך, אויב ס׳האט נישט קיין תקרה עלים בכלל. זיי, די ווארט איז… מזוזה, ס׳איז נאר א גליקט, ס׳איז טייל מזוזה. ס׳דארף זיין א מזוזה מיינט א שוועל. א שוועל? שוועל איז דעם שוועל.
הלכה ג (המשך) — בית שיש לו עמודים בלי מזוזות
Speaker 1:
עמוד איז א זאך וואס האלט עפעס אויף. דאס איז נישט קיין עמוד. דאס איז סתם צו זאגן “ס׳איז איין שטיקל”.
Speaker 2:
אה, דו ווייסט וואס? עמודים, נישט א פאול וואס האלט עפעס.
Speaker 1:
יא, אבער דאס טאקע האלט עפעס, ס׳האלט די דאך.
Speaker 2:
דו זאגסט אז ס׳האט געהאט א דאך, אבער די עמודים זענען נישט די זאך. ס׳האט א סארט ווענטעלע.
Speaker 1:
בקיצור, אה, ס׳האלט יא, ס׳זאגט מיר פערעש. “פתילי מנעל” – סתם שטותים. “פתילי מנעל” איז דאס. פארוואס? “שעומדים שם להעמיד את התקרה”, זיי זענען דארטן נישט צו מאכן א טיר, נאר צו האלטן די דאך.
דו האסט געזאגט אז ס׳האט דריי ווענט מיט א דאך. די דאך דארף נאך חיזוק אויף די פערטע זייט, וועגן דעם האט ער דארטן גענומען פאולס. נישט אז דארטן זאל אויך זיין א שטיקל וואנט. ווען נישט וואלט געווען א שטיקל וואנט, וואלט עס געקענט זיין חייב במזוזה. אבער דו זאגסט אז ניין, דאס איז נישט קיין וואנט, ס׳איז נאר א וועג צו האלטן די דאך. “ולא יצא בהן ידי מזוזה”. ממילא איז ער יוצא מיט די תקרה, אבער נישט מיט די מזוזה.
“וכן תקרה שאין לה כסלון כלל” – דאס ווארט איז מזוזה, און זיי האבן געלייגט צוויי מזוזות. ס׳דארף זיין א מזוזה, וואס מיינט א שוועל. שוועל איז די אונטערשטע שוועל. וויאזוי רופט מען די זייט שוועל? מזוזה.
בקיצור, די זעלבע זאך, אויב ס׳האט נישט קיין כסלון בכלל, “אלא עומדת על עמודים מכאן ומכאן”, סתם א דאך. “הרי זו כתבנית בית”. וואס זעט אויס ווי א הויז׳קעלע. וואס מיינט “כתבנית בית”? וואס איז די פשט? ס׳איז נישט קיין “אוטסייד ספעיס” וואס האט פונקט עמודים, וואס האט פונקט פעיס. ס׳איז א הויז. ס׳איז דא א פלאץ וואו מען פילט אז דארטן וואקט מען אריין. אבער ס׳האט נישט קיין מזוזות. “וואטעווער” די קעיס איז, מ׳האט אפילו נישט געלייגט עפעס א שטריק אדער עפעס אזא שטיקל מחצה.
“אלא שהעמודים להעמיד התקרה הן עשוין”. מ׳קען נאר לייגן אויף ווענט פון א אריינגאנג. אויב איז נישטא קיין אריינגאנג, אפילו אויב טעקניקלי איז דא נאר דריי פלעצער וואו מ׳קען אריינגיין ווייל פונקט איז דא פאולס, דאס איז וואס דער רמב״ם זאגט, אבער קיינער פון זיי איז נישט אן אפיציעלע אריינגאנג. ס׳איז אינטערעסאנט, אבער דאס איז די דין פון מזוזה. ס׳איז נישטא קיין אריינגאנג, ס׳איז נישטא קיין ווענט בכלל. וואו איז דא עמודים צו מזוזה?
דיסקוסיע: צי די תורה איז געגעבן געווארן פאר א ספעציפישע סטרוקטור פון הויז
Speaker 1:
די תורה איז געגעבן געווארן פאר מענטשן וואס האבן געהאט א געוויסע הויז׳קעלע. שפעטער זענען געקומען ארכיטעקטן און זיי האבן געזאגט אז מ׳קען מאכן אזא אפענע מין דאס איז אן open space idea מיט עמודים. האט ער געזאגט, וואס גייט מיך אן? ס׳איז דא א הויז, א פלאץ וואו מ׳גייט אריין אין די הויז צווישן די דריי עמודים. זאל מיר נאר לייגן אויף די דריי עמודים. זאגט ער, ניין, ס׳פעלט די דין מזוזות. אינטערעסאנט.
Speaker 2:
דאס איז וואס דו האסט געזאגט אז מ׳דארף האבן מזוזות. ס׳איז נישט קיין מזוזה, איך שטיי נישט. איך האב א פארטש, וואס האט עס מיט מזוזה?
Speaker 1:
ניין, אבער די קוועסטשען איז מער קלאר ווי דו זאגסט. חז״ל ווילן נישט מ׳זאל לייגן סתם אזוי מזוזות אויף פלעצער וואס איז נישט… א יואל איז די פלאץ וואו ער גייט אריין. עכ״פ ער זאל לייגן א מזוזה אויף זיין קאפ אויב עפעס פאסירט. איך מיין, א מזוזה איז א זאך, מ׳לייגט א מזוזה אויף א הויז.
אבער דאס איז די פלאץ וואו מ׳גייט אריין אין די מין הויז.
Speaker 2:
קיינער וואוינט נישט אין די הויז.
Speaker 1:
מ׳וואוינט נישט אין די הויז, ס׳איז נישט קיין הויז.
Speaker 2:
איך פארשטיי נישט וואס דו מיינסט.
Speaker 1:
יא, אבער מ׳וואוינט נישט, ווי קען מען וואוינען אין אזא ליידיגע מחסן דארט? ס׳האט דארט עפעס א שיינע שטח וואו מ׳קען זיך שפילן אויף די באל. דאס איז א פלאץ וואו מ׳גייט מיט גוטע וועטער.
Speaker 2:
ניין, מ׳וואוינט נישט אין אזא הויז. דאס דארף הייסן אז ס׳איז נישט דא קיין בית.
Speaker 1:
זייער גוט, דו שפילסט זיך אינדרויסן אויכעט. מ׳לייגט זיך אזא דאך ס׳זאל נישט שיינען קיין זון.
Speaker 2:
ניין, נישט קיין בית.
Speaker 1:
ניין, איך מיין אז ס׳פעלט שוועלן, ס׳איז א דין.
Speaker 2:
זייער גוט, ס׳פעלט דאך א כתבנית בית און אלעס.
Speaker 1:
כתבנית בית, איך פרעג דיר וועגן מזוזות, נישט וואס ס׳איז.
Speaker 2:
ס׳איז נישט קיין שום מזוזות, אבער ס׳האט נאר עמודים. וואו איז די בית? ס׳פעלט די עמודים.
Speaker 1:
וואס מיינסטו, ס׳זעט אויס ווי א סוכה?
Speaker 2:
ער זאגט אפשר אז מ׳לייגט עפעס א שטיקל… ער רעדט נישט פון א משקוף.
Speaker 1:
ער זאגט די רמב״ם, “בית שיש לו מזוזות”. אקעי, עד כאן אז אין הלכות מזוזה דארף זיין מזוזות, זייער וויכטיג. אויב ס׳איז אינגאנצן ליידיג, ס׳איז נישטא קיין שום שוועל, דאס איז נוגע אויך אינדערהיים, אויב מענטשן האבן אזא צוויי צימערן אין קאלידאר, אינגאנצן אפן פון איין זייט, ס׳איז נישטא קיין מזוזות. יא, אפילו ס׳איז דא פאולס, הייסט עס נישט קיין מזוזה, און ממילא מ׳לייגט נישט דארט. אזוי שטייט דא אין די רמב״ם דאכט זיך.
Speaker 2:
לויט די רמב״ם איז דא מזוזות, מ׳וועט זען באלד.
Speaker 1:
דאס איז א טענה. מ׳וועט באלד אריינגיין אין דעם, אבער ביז ווייל וועלן מיר… א פשיטא, די עמודים, די סאך וואס דו האסט געזאגט די עמודים, איז אפילו דו ווילסט זאגן אז ס׳איז א דיזיין אויך פון א טיר, אזא ארטש מיט צוויי עמודים.
Speaker 2:
אקעי, אקעי.
Speaker 1:
קודם כל, אבער יעצט רעדט מען פון א מזוזה וואס איז נאר געמאכט צו האלטן די דאך.
הלכה ד – כיפה (בויגן-פארמיגער אריינגאנג)
Speaker 2:
ניין, ער זאגט דאך “בית שיש לו מזוזה מכאן ומזוזה מכאן, וכיפה כמין קשת לשתי מזוזות במקום המשקוף”, איז דאס אזוי. “אם יש בגובה המזוזות עשרה טפחים או יותר”, אקעי.
Speaker 1:
ניין, יעצט רעדט מען פון אנדערע הלכות, רייט? ס׳איז דא א דין אז מ׳דארף האבן א משקוף, ס׳דארף זיין אן “טאפ”, א… וואס הייסט משקוף? די אויבערשוועל, איך ווייס נישט וויאזוי מ׳רופט עס. די שוועל פון אויבן. יעצט, ס׳מאכט זיך אמאל אז א מענטש האט יא צוויי מזוזות, אבער ס׳איז זייער אינדעריג פון אויבן, ס׳איז זייער אינדעריג. קומט אויס אז ס׳איז נישטא קיין צען טפחים פון…
Speaker 2:
ס׳איז נישט גראד.
Speaker 1:
עקזעקטלי. ס׳איז נישטא קיין מזוזה, ס׳איז נאר א משקוף, ווייל דאס איז איין רינדעכיגע זאך.
Speaker 2:
אה, ס׳איז איין רינדעכיגע זאך.
Speaker 1:
נאר אויב ס׳איז צוויי מזוזות אויך נישט, ס׳איז איין לאנגע…
Speaker 2:
יעצט, “איט סימס לייק טו בי”, ס׳דארף זיין עקסטער א מזוזה און עקסטער א משקוף.
Speaker 1:
אקעי.
Speaker 2:
“אם יש בגובה המזוזות עשרה טפחים או יותר”, אויב ס׳איז דא צען טפחים וואס דארטן איז עס יא הויך, איז עס נאך מזוזה.
Speaker 1:
יא.
Speaker 2:
“חייב במזוזה, ואם אין בו עשרה פטור, שאין זה אלא משקוף”. אויב ס׳איז ווייניגער ווי צען הייסט עס נישט קיין משקוף.
Speaker 1:
ניין, דו קענסט אויך זאגן ס׳האט נישט קיין מזוזה, “איי דאונט נאו וואי הי איז קאלינג איט” נאר א משקוף.
Speaker 2:
אמת.
Speaker 1:
פארשטייסט מיין קשיא?
Speaker 2:
רייט.
Speaker 1:
“אינטערעסטינג”.
Speaker 2:
ס׳איז אן אינטערעסאנטע יסוד, יא.
Speaker 1:
וואס?
Speaker 2:
די עיקר פוינט איז אז די מזוזה איז נישט גענוג הויך, נישט אז די…
Speaker 1:
ממילא די עקסטערע, ס׳איז נישט עקסטערע זאכן, “איי דאונט נאו”.
Speaker 2:
אקעי, א פערטע הלכה האבן מיר געלערנט אז ס׳דארף זיין א תקרה. יא?
הלכה ה – בית שאין לו תקרה
Speaker 1:
“בית שאין לו תקרה פטור מן המזוזה”.
Speaker 2:
“בית שאין לו תקרה” איז פטור. אה, “בית שאין לו תקרה” איז פטור. אה, מיר האבן געלערנט די פערטע הלכה אז ס׳דארף זיין א תקרה. ממילא קומט אויס, “בית שאין לו תקרה”, ס׳איז נישטא קיין דאך, איז פטור מן המזוזה.
Speaker 1:
נא, גוט.
חידוש הרמב״ם – בית שהוא מקצתו מקורה
Speaker 2:
זאגט דער רמב״ם, וואס טוט זיך א צימער וואס “הוא מקצתו מקורה”, א האלב צימער האט א דאך, “ומקצתו אינו מקורה”? זאגט דער רמב״ם, “יראה לי”, ס׳איז מיין שיטה, “נראה לי”, ס׳איז א חידוש, מ׳האט נישט מפרש געווען די הלכה, א חידוש. “יראה לי”, קלער איך, זאגט דער הייליגער רמב״ם, “שאם היתה קורה כנגד הפתח”, אויב איז די דאך קעגן די פתח, ס׳איז דא א דאך, ווען מ׳וואלט אריין דארטן גייט מען אריין אין די באדעקטע חלק, איז חייב במזוזה, ווייל האסט גענוג אריינגאנג וואס פירט אריין צו א צימער. און דאס איז אין די בעק, נישטא קיין תקרה, מאכט עס נישט אויס צימער. מען זאל קענען אריינגיין. אויב גלייך נאך די פתח איז נישט דא, איז די פארט ווי ס׳איז אפן, וואקסט ער נישט אריין אין קיין צימער.
Speaker 1:
אהא, גוט.
דיסקוסיע: צי מ׳דארף האבן דלתות
Speaker 2:
זאגט דער רמב״ם, “ומעמידין הדלתות, ואחר כך קובעים את המזוזה”.
Speaker 1:
עס איז דא די הלכה וואס ער האט געזאגט פריער, אז ס׳דארף זיין א טיר.
Speaker 2:
ניין, ער האט געזאגט אז ס׳דארף זיין דלתות, ס׳איז אינטערעסאנט, ער פסק׳נט נישט אויף די זאך. ער זאגט נישט דא קלאר אז אויב ס׳האט נישט קיין דלתות איז פסול. ס׳קען זיין אז ס׳איז דא א הלכות דלתות במקום וואו ס׳איז דא דלתות. דער רמב״ם זאגט אונז נישט קלאר אז ס׳דארף האבן דלתות.
Speaker 1:
הא?
Speaker 2:
וואס איז די ראיה? די די די כיפה קאמינוקעישאנס, אין דעם קען מען אויך מאנעדזשן אריינצולייגן א טיר.
Speaker 1:
אה, דאס קען זיין.
Speaker 2:
איך ווייס נישט. איך האב געטראכט אז ס׳איז זייער א פיצי טיר, אבער ס׳איז א רעגולערע טיר וואס איז נישט דא בגובה המזוזה עשרה טפחים.
Speaker 1:
סאו, נאכאמאל, איז וואס?
שיטת הראב״ד – “מעמידין הדלתות” רעדט נאר פון היכר ציר
Speaker 2:
ס׳האט עניוועי נישט קיין דלתות. דער ראב״ד האט געפרעגט א קשיא. דער ראב״ד האט געזאגט, דאס וואס ס׳שטייט דלתות רעדט זיך נאר פון אן היכר ציר, אז ס׳איז שני בתים, און מ׳דארף וויסן וועלכע וועג איז נאר ניכר צו… דורך דלתות. די גמרא שטייט אז מ׳מאכט דלתות. האט דער ראב״ד פארשטאנען, אז די הלכה אז אויב מ׳מאכט א מזוזה זאל מען קודם לייגן טירן, שטייט אין די גמרא. האט דער ראב״ד פארשטאנען אז דאס רעדט אין א קעיס ווען מ׳איז א מזוזה צווישן צוויי טירן, א שוועל צווישן צוויי רומס, סארי, די מזוזה דארף מען דאך לייגן מימין הנכנס, און מ׳ווייסט דאך נישט וועלכע וועג מ׳גייט אריין, ווייל דאס איז צווישן צוויי צימערן און מ׳גייט ביידע וועגן. האט ער געזאגט מ׳זאל לייגן א טיר, און דעמאלטס די וועג ווי די טיר עפנט זיך, יענץ איז די וועג ווי מ׳גייט אריין. איז ממילא דארף מען קודם לייגן א טיר.
אבער אויב אזוי, טענה׳ט דער ראב״ד, איז נישט דא קיין הלכה אז מ׳דארף לייגן א טיר. אויב מ׳האט א פראבלעם אזוי, זאל מען לייגן א טיר כדי צו וויסן ווי צו לייגן די מזוזה.
Speaker 1:
ס׳הייסט אז דו ווילסט זאגן אז דער רמב״ם אליינס איז נישט געווען הונדערט פראצענט מוחלט, נאר ער האט עס געזאגט באופן זה, ער האט געוואלט לאזן אפן אז ס׳איז לאו דווקא א סיבה צו פטר׳ן אויב ס׳האט נישט קיין טיר.
Speaker 2:
סאו, סאו, דער הייליגער רמב״ם, אבער ניין, ס׳איז קלאר אז ס׳איז נישט פטור מן המזוזה. ער האט געזאגט מפורש אין די ערשטע הלכה אז “אף על פי שאין לו דלתות”, ס׳דארף האבן דלתות.
Speaker 1:
מפורש, הלכה א׳.
Speaker 2:
“אף על פי שאין לו דלתות”. דער הייליגער רמב״ם אליינס…
Speaker 1:
ניין, ער זאגט נישט איבער די עצם הלכה. יא, ער וויל דאך פארשטיין, ער וויל וויסן צו מ׳דארף לייגן דלתות.
תשובת הרמב״ם לחכמי לוניל – “שער” מיינט דלתות
Speaker 2:
האט דער הייליגער רמב״ם אליינס, האט איינער געפרעגט א שאלה, די חכמי לוניל האבן געשיקט שאלות פאר׳ן רמב״ם, פרעגן קשיות אויף זיינע הלכות, האבן זיי געפרעגט די ראב״ד׳ס קשיא. האבן זיי געפרעגט אז די גמרא שטייט נישט אז ס׳דארף האבן דלתות, די גמרא שטייט נאר אז אויב מ׳דארף עס האבן כדי צו וויסן וועלכע זייט צו לייגן די מזוזה. האט דער רמב״ם געענטפערט, “וואס? האלט איר אין איין… ס׳איז דא צוויי הלכות איינס מיט׳ן צווייטן, און ענק דרש׳נען דא סמיכות בתלמוד, ווייל ס׳שטייט די צוויי הלכות איינס נעבן די צווייטע מיינט אז ס׳רעדט זיך אויף יענץ?” ניין, זאגט דער רמב״ם, ס׳שטייט אין די תורה…
Speaker 1:
ניין, ער זאגט מ׳לערנט אפ סמיכות בתלמוד. זייער גוט. דער רמב״ם וויל נישט מ׳זאל לערנען אין אים סמיכות. זייער גוט, ווייל ר׳ חיים בריסקער האט א גאנצע תורה אז מ׳קען לערנען אין רמב״ם סמיכות. ניין, אמאל דארף מען לערנען, ער מיינט נאר צו זיין א מליצה, ער מיינט צו זאגן אז ער לערנט נישט פון דעם.
Speaker 2:
ער זאגט, דער רמב״ם, די תורה שטייט אז ס׳דארף זיין א שער. וואו לייגט מען די מזוזה? על השער. וואס מיינט דאס שער? מיינט דלתות. זאגט דער רמב״ם, פאר׳ן רמב״ם איז געווען פשוט, “לא יסתפק בזה חכם שבעולם שאין החיוב תלוי אלא בשער בית כפשוטו”. דער רמב״ם זאגט, דער רמב״ם האט זיך אפילו נישט געטראכט אז א מזוזה קומט אויף א טיר. וואו דען לייגט מען א מזוזה? “בשער ביתך”. וואו דען גייט א מזוזה? ער דארף נישט אפילו די גמרא אים צו זאגן אז מ׳דארף א שער.
Speaker 1:
ניין, די שאלה איז, א שער איז א פלאץ וואס האט נישט קיין טיר.
Speaker 2:
זייער גוט, דאס איז נישט קיין שער. זאגט דער רמב״ם, א טיר איז א פתח און נישט קיין טיר. דלתות איז א תנאי אין די ווארט שער. זייער גוט, אז דו טראכסט אזוי, אקעי, ווייל דו און דער ראב״ד און די חכמי לוניל האבן אלע געטראכט אזוי. אבער דער רמב״ם האט געטראכט פשוט אז דאס דארף א דלת, דארף מען כמעט נישט קיין גמרא. אוודאי, די גמרא רעדט אויף דעם אופן וואס ער האט געוואלט וויסן וועלכע זייט צו לייגן, האט ער געזאגט אן עצה טובה אז מ׳זאל לייגן קודם די דלת.
קשיא: די עמודים-קעיס און די דלתות-דין
Speaker 1:
אבער די עמודים וואס דו האסט פריער געזאגט איז פסול פאר נאך א סיבה, ווייל צווישן עמודים איז דאך נישט קיין טיר אויך נישט. לכאורה, דאס פארשטיי איך טאקע נישט. אפשר דארט רעדט מען אז ס׳איז יא דא א טיר?
Speaker 2:
איך ווייס נישט. ס׳איז נישט קיין טיר דארט?
Speaker 1:
וועגן דעם איז עס… אקעי, איך פרעג דיר א גוטע קשיא. איך ווייס שוין, וואס זאגט דער הייליגער רמב״ם? און אויך צו זאגן אז די בית שיש לה מזוזה, רעדט מען א טיר נאך אין די ארבעה על ארבעה? ס׳איז פטור ווייל ס׳האט נישט קיין משקוף. ס׳איז נישט פטור ווייל ס׳האט נישט קיין טירן. וואס איז די בית שיש לה מזוזה? די צרות וואס מ׳רעדט דא פון א צרות וואך האבן נישט גענוג הויך פאר א דורכשניטליכער מענטש. יעצט פרעגסטו קשיות בכלל פארוואס ס׳איז נישט פרעגסטו מיט די שטערן.
Speaker 2:
ניין, אבער איך זאג, אבער דלתות קומט דאך זיכער נישט דארט אריין.
Speaker 1:
אקעי, איך קען ענטפערן. ס׳מאכט זיך אמאל א פלאץ וואו מ׳דארף איינבייגן, און דארט לייגט מען נישט קיין פראגמע. דאס זע איך נישט קיין קשיא.
א פליאה׳דיגע קשיא זעט מיר אויס א בעסערע קשיא, וואס איז די סטארי מיט די הסדרה? אבער די רבים האבן נישט געפרעגט, די רבים האבן ליב שיעורים.
פּטור ווען ס׳פעלט משקוף אָדער דלתות
Speaker 1: ס׳איז פּטור ווייל ס׳האָט נישט קיין משקוף. ווי? ס׳איז נישט פּטור ווייל ס׳האָט נישט קיין טירן. ווייל דו ווייסט יעצט נאָכדעם די קליידער טירן. פּשוט וואָס, מ׳רעדט דאָ פון א טיר וואָס האָט אפילו נישט גענוג הויך פאַר א דורכשניטליכער מענטש. דו פרעגסט קשיות בכלל פאַרוואָס ס׳איז נישט פּטור ווייל ס׳האָט נישט קיין טירן? אבער דלתות קומט דאָך זיכער נישט דאָרטן אַריין. איך קען ערנסט, ס׳מאַכט זיך אַמאָל א פּלאַץ וואו מ׳דאַרף איינבייגן, דאָרטן לייגט מען נישט קיין מזוזה. ס׳האָט נישט מיט דלתות.
ס׳זעט מיר אויס א בעסערע קשיא, וואָס איז די סטאָרי מיט די אכסדרה? עמודים, יאָ. אבער די רמב״ם, נישט די רמב״ם, א תשובה אין אַנדערע מפרשים, און די ענטפערט איז אַז אויב מ׳רעדט פון אַזאַ סאָרט טיר, זאָל מען נישט מאַכן קיין ברכה לויט די רמב״ם. איך וויל צו זאָגן, מ׳קען מקיל זיין אָדער מ׳קען מאַכן א ברכה? עט ליעסט זאָל מען מחמיר זיין לשיטת הרמב״ם נישט צו מאַכן קיין ברכה, אפילו אויב ס׳איז דאָ א אָרטש. ס׳איז דאָ אַסאַך מאָל מענטשן האָבן דאָס יאָ אַסאַך מאָל, דאָס איז צוטיילט צווישן די קיטשן און די… ס׳איז דאָ צוויי עמודים און ס׳האָט א משקוף. ס׳איז נישט דאָ קיין דלתות דאָרטן. אַזוי סאַונדט עס אַז וואָס? ניין, גוט. יאָ, אַזוי שטייט אין די…
אַזוי, דאָס איז אינטערעסאַנט. איך מיין אַז דאָס מיינט פאַר אונז עפּעס, אַז א סופר וואָס וויל מאַכן א חומרא און ער ברענגט אַריין טייערערע מזוזות, דאַרף אויך האָבן ביליגערע מזוזות. און זאָגן פאַר זיינע קאַסטומערס אַז בדרך כלל א מענטש האָט עטליכע מזוזות וואָס זענען נאָר מחיוב מדרבנן אָדער נאָר לויט געוויסע פּוסקים. אויף יענע קען מען זיך טאַקע שפּאָרן די דריי הונדערט דאָלאַר און קויפן א ביליגערע מזוזה. ניין? איך ווייס נישט, די אָרטשעס, אַסאַך מענטשן האָבן דעם, און די עולם איז מחמיר. אבער די גאַנצע הלכה וואָס דו מאַכסט יעצט חושש, ס׳מאַכט סענס, כאילו איך ווייס נישט וואָס ס׳האָט צו טון די הלכה אַז א גדר…
דיגרעסיע: וואָס מיינט א מהודר׳דיגע מזוזה?
די פּראַקטיש פון “מהודר” און שיינע כתב
Speaker 2: וואָס מיינט א מהודר׳דיגע מזוזה? איך בין געגאַנגען אין די מזוזה סטאָר לעצטנס. ס׳איז נישט דאָ, מהודר מיינט אַסאַך מאָל אַז ס׳איז א שענערע כתב געווענליך. און ס׳איז דאָ א סופר וואָס גייט… ס׳איז בחירות, איך ווייס. אָקעי, דאָס זאָלן זיי נישט טאַרגן. איך רעד פון נאָרמאַלע מענטשן. ניין, געווענליך מהודר מיינט אַסאַך מאָל א שענערע כתב, און אַסאַך פון דעם איז שטותים. ס׳איז נישט קלאָר בכלל אַז דאָס וואָס דו נעמסט פאַר צוויי הונדערט דאָלאַר איז בעסער ווי דאָס וואָס דו נעמסט פאַר הונדערט דאָלאַר. בדרך כלל, אַנדערע איז סתם סטייל, און ס׳איז נישט קלאָר. ניין, איך מיין, אַסאַך מאָל רעדן רבנים סתם, אַז דו קויפסט א זאַך, דאָס איז מהודר, ס׳איז לעוועלס. ס׳איז נישט אמת אַז ס׳האָט צו טון מיט די הלכה אַז ס׳איז לעוועלס.
איך קען דיר רעדן אַז נאָך וואָס ס׳איז נישט דאָ קיין פּסול, ס׳איז מדרבנן. איך רעד פון א מזוזה, אַלע מזוזות וואָס דו קויפסט, מ׳רעדט אַז ס׳שטייט אַלע אותיות, לאָמיר זאָגן די מזוזות וואָס ווערן אַנגערופן שוואַכערע מזוזות, איז לאָמיר זאָגן אַז צווישן די מהודר׳דיגע מזוזות איז איינס פון טויזנט פּסול. צווישן די וואָס זענען נישט מהודר׳דיגע מזוזות איז איינס פון הונדערט פּסול. ס׳איז א שאלה צו דו נעמסט א שוואַכערע, דו ביסט גוט פון בודק זיין, א רב איז בודק, און דו ביסט דאָך נישט אַריינגעפאַלן מיט די פּסול׳ע. איך מיין אַז ס׳קען זיין אַזאַ נושא פון אַזאַ כאילו, ווילסט א שיינע מזוזה, דאַרפסט האָבן א שיינע כתב. אבער די עיקר פון א שיינע כתב איז דאָך נאָר ווען ס׳איז דאָ א מקום וואָס צו ליינען, אַזוי ווי מיר האָבן פריער געלערנט אין תורת משה.
ספר תורה, תפילין, מזוזה – וואו איז שיינע כתב רעלעוואַנט?
Speaker 2: א ספר תורה זיכער, ס׳דאַרף א ספר תורה זיין מער מהודר ווי די אַנדערע. אבער אפילו א מזוזה, א תפילין, איינער האָט מיר געזאָגט אַז ער האָט געהערט פון מיין טאַטע אַז איינער האָט אים געזאָגט אַז דאָס וואָס מ׳רופט א שיינע כתב איז בכלל נישט שיין, ווייל היינט די שיינע סופרים שרייבן ממש כאילו ס׳איז געפּרינטעט. ער זאָגט, ס׳זעט אויס געפּרינטעט. איך וויל איינס וואָס מ׳קען זען אַז א מענטש האָט עס געשריבן.
אין די ספר תורה וואָס איך לייען קען מען ליינען די moods פון דעם מענטש. אַזוי ווי ס׳שטייט אַז מ׳האָט געזען אויף אליהו הנביא׳ס געזיכט, ערגעץ וואו אין כרמל, אַזוי זעט מען אביסל וואָס ער טראַכט. א ספר תורה איז א לאַנגע אַרבעט, ס׳קען אפילו זיין אַז ס׳מאַכט זיך אַז מער ווי איין מענטש שרייבט עס, א מענטש אַמאָל א סופר קען נישט ממשיך זיין.
Any case, איך ווייס נישט, פאַרדעם זאָג איך די הלכה פון מהודר׳דיגע כתב איז נישט קיין פּשוט׳ע הלכה. איך ווייס נישט. אַמאָל קומט אַזאַ… ר׳ אהרן איז לעצטנס געקומען מיט א נייע מערכה אַז אַסאַך תפילין איז פּסול ווייל מ׳איז נאָכגעגאַנגען, איך ווייס נישט וואָס. ס׳מאַכט זיך אַמאָל א שווינדלער וואָס טרייבט שוין פון מענטשן. אויב ס׳איז פּסול ממש איז דאָך פּסול ממש. ער נעמט א באַנטש פון אָרימע מענטשן וואָס ווייסן נישט. וואָס איז ממש פּסול איז דאָך ממש פּסול, און מ׳רעדט דאָך אַלס פון פּקחות.
“זה קלי ואנוהו” – ווען איז מען מחויב אין הידור?
Speaker 2: סאַו וואָס מיינט… קומט א איד, ער זאָגט, “אידן, מיר מאַכן די מצוה שענער.” ער לייגט אַריין מער געלט, זיי עס נאָר אויף אַן אופן אַז ער לייגט אַריין מער געלט. דער אייבערשטער קוקט, ס׳איז כמעט א מחלוקת הרמב״ם און די מחלוקת הפּוסקים, אויך האָט ער אַן ענין צו לייגן אַריין מער געלט אין א מצוה. דו זאָגסט אַז מ׳איז מחויב. קיין שום חסיד׳ישער איד לייגט נישט די מהודר׳דיגע מצוה וואָס דו זאָגסט. ווייל ער האָט מורא אַז ער וועט קיינעם נישט באַקומען. דו קענסט זאָגן אַז דער דין פון “זה קלי ואנוהו” איז אויף א מצוה גמורה, ווייל דאָס וואָס דו טוסט עפּעס וואָס דו ביסט נאָר מחוייב לויט א פּוסק איז שוין אַליין א הידור. דאַרפסטו נישט צולייגן אויף דעם א הידור. אַן עצם מצוה דאַרף א הידור. קלאָר, וואָס נאָך אַלעם, איך זע נישט אַז ס׳זאָל ווערן אויס ענין. דאָ לעיקר חסרתי, איך געדענק אין רבי׳ן אפילו אַלע צייטן, לאָמיך דיר זאָגן אין מיין שפּראַך.
נאמנות פון סופרים און חזקת כשרות
Speaker 2: אויב א מענטש קויפט א מזוזה פון א מענטש וואָס האָט א נאמנות, לכאורה די דיני נאמנות שטייט אין פאַרשידענע הלכות עדות און אַזוי. איינער וואָס האָט א חזקת כשר, ער זאָגט אים, “איז דאָס א כשר׳ע מזוזה?” און ער זאָגט אים, “יאָ,” אפילו ער האָט נישט געטוהן א בדיקה, און ער לייגט עס, האָט ער יוצא געווען. על פי הלכה האָט ער יוצא געווען, אַזוי ווי אין גאַנץ לעבן פאַרלאָזט מען זיך אויף עדות. ער איז יוצא געווען.
און וואָס מיינט דאָס מיט מהדר? מהדר מיינט א מענטש וואָס זוכט א חשוב׳ע סופר, און ער ווייסט אַז ער האָט א שיינע כתב. דאָס איז חוץ לדינא, מ׳רעדט נישט פון דעם. אבער אפשר א נייע מין, לעצטנס איז מער דאָ, ווען מ׳רעדט וועגן הידור מיינט מען נישט דווקא א חשוב׳ע סופר וואָס האָט א שיינע כתב, נאָר עפּעס וואָס איז דאָ קאָנטראָל, ווייל ס׳איז דאָ אַלע סאָרט מענטשן, און ס׳איז געקומען מזוזות פון אַנדערע לענדער. מ׳וויל נישט טראַסטן אפשר איז עס געשריבן געוואָרן דורך אַן עם הארץ וואָס זוכט פּרנסה, איך ווייס נישט וואָס. ס׳מאַכט זיך אייביג אַזעלכע ערעורים אַז ס׳איז נישט אַריבערגעגאַנגען דורך א מומחה וואָס ווייסט נישט, אָדער… מ׳קען זען אויב ס׳איז דאָ א פּסול, איך גלייב נישט. וואָס רעדט ער טאַקע דאָ? ס׳מאַכט זיך אַמאָל שווינדלערס. לכאורה מאַכט זיך אַמאָל אַז א מאַרקער קומט אַריין, דאָס מאַכט סענס אַז איינער קוקט נישט דורך. אבער דו גייסט צו א סופר, און א סופר וואָס ווייסט דאָך די מזוזה… אויב דו קויפסט אין א באַקס, קען דאָס זיין. אבער מ׳קויפט ביי א סופר און מ׳קוקט אַליין, לכאורה איז נישטאָ קיין דין פון מער מהדר און ווייניגער מהדר. ס׳איז דאָ שענער, ס׳איז דאָ נישט אַזוי שיין.
“זה קלי ואנוהו” אויף עפּעס וואָס מ׳קוקט נישט
Speaker 2: ס׳איז דאָ א דין פון “זה קלי ואנוהו”, דאַרף מען וויסן צו “זה קלי ואנוהו” איז נוגע אויף עפּעס וואָס אין אונזער לעבן גייען מיר קיינמאָל נישט קוקן. דו גייסט זאָגן אַז די מזוזה איז עפּעס וואָס מ׳עפנט אַמאָל. קענסט די מעשה פון דער וואָס האָט געמאַכט פאַר׳ן ריזשינער רבי א קאַוטש? ווען ער האָט געמאַכט די קאַוטש, די בעק לייגט מען נישט די סחורה, ווייל ס׳איז דאָך די בעק, לייגט מען די סחורה אין די פּראַנט. האָט ער געברענגט די קאַוטש, האָט דער רבי געזאָגט, “איך קוק אין די בעק, איז דאָ סחורה.” זאָגט ער, “דו ווייסט נישט אַז ביי אונז די פּנים איז אַזאַ זעלבע ווי די אחור?” און איך וויל נישט זאָגן אַז ס׳איז נישט שיינע ציצית, ווייל איך האָב דאָך געזען אַז ס׳איז שיינע ציצית, אבער איך טריי צו טראַכטן, דער איד וואָס לייגט אַריין זיין מזוזה ביי די פּלאַץ איז נישט קיין טיר, פּשוט ער וויל געדענקען דעם אייבערשטן אפילו אַלע צייט אַז דער רב אין דעם איז גערעכט, יאָ? און דער אייבערשטער גייט אים לייגן אַז ס׳איז נישט שיינע ציצית ווייל ער וויל געדענקען דעם רב אין אים.
פּראַקטישע עצה: ספק דאורייתא און ספק דרבנן
Speaker 2: איך זאָג א פּשוט׳ע וועג, איך וועל דיר עפּעס זאָגן, אַז א יוד, דו האָסט נישט קיין ספק געווען צו פּסק׳ענען, און ס׳ווערט עס פאַר דיר א ספק, איז דאָס א ספק דאורייתא, איז דאָס א ספק דרבנן. איך פאַרשטיי עס, פאַרוואָס א מענטש וועט קויפן טייערער און ביליגער, פאַרוואָס נישט טאַקע נישט? ווייל קיינער גייט נישט ווערן אָרעמער פון די דריי הונדערט דאָלאַר. זייער גוט. דו ווילסט וויסן בכלל אַז מ׳דאַרף צאָלן די דריי הונדערט דאָלאַר? איך ווייס נישט, אויב איינער פאַרשטייט, האָט עפּעס א געוויסע טעם דערין, איך מיין נישט פאַרשטאַנען.
די תורה׳ס פּשוט׳ע דרך: מ׳נעמט וואָס דער סוחר רופט כשר
Speaker 2: איך האָב געטראַכט דעם שבת, אַז אונז דאַרפן טראַכטן זייער סימפּל, אַז די וועלט איז נישט באַשאַפן געוואָרן אַז אונז דאַרפן אַלעס טון. מ׳נעמט א מזוזה פון דער וואָס האָט מזוזות, פון דער מענטש וואָס שרייבט מזוזות. ס׳מיינט לויט דעם, אַז אויב א מענטש קומט אַריין אין א ספרים סטאָר, קען ער נעמען א ציצית פון דאָרטן. ס׳שטייט דאָרטן א איד וואָס האָט א חזקת כשרות, און דאָס איז ציצית, אה, דאָס איז ציצית. ווען די תורה זאָגט מ׳נעמט ציצית, מיינט דאָס וואָס דער סוחר רופט ציצית, דאָס וואָס מענטשן קענען אַלס ציצית. דאָס מיינט, אַז אויב דער סטאָר האָט ציצית מיט תכלת, דאַרפסטו ווייטער טראַכטן די זעלבע זאַך. דער אייבערשטער פאָדערט נישט פון דיר אַז דו זאָלסט וויסן אַלע אינפאָרמאַציע וועגן תכלת, וואָס קענען יעדע חז״ל וועגן תכלת דור מליאם. אויב דו וואַקסט אַריין אין א סטאָר און דו זעסט דאָס וואָס דו האָסט פריער געלערנט אין די תורה ביים זאָגן פּרשת קריאת שמע, דו האָסט געזען אַז ס׳איז דאָ תכלת, קען זיין אַז דער סוחר דאַרף עס לייגן עקסטער, ווייל אויב א מענטש איז פּוגע תכלת… אָקעי, דו קומסט אַרויף מיט חידושי תורה, ווייל דו ווילסט לערנען הלכות ציצית.
דיסקוסיע: ווען איז ס׳ריכטיג צו ספּענדן מער געלט?
Speaker 1: ניין, אבער דו זאָגסט, אָקעי, וואָס האָט מען פון ספּענדן מער געלט אויף דעם וואָס דער סופר זאָגט אַז דאָס איז א בעסערע?
Speaker 2: איך ווייס נישט, יעדער מענטש… טו נישט טון זאַכן וואָס מ׳דאַרף. אויב מ׳דאַרף, קען מען קויפן די ביליגסטע וואָס איז יוצא לכל הדעות. אויב א מענטש האָט א געפיל, ער וויל ווייזן א מצוה, ער קויפט די בעסטע, נאַו פּראַבלעם. סאַו וואָס איז א חילוק צו דאָס איז די ריינע אָדער די איינע? אויב א מענטש פילט אַז ער האָט קאַמפּראַמייזט צו סאַך און ער דערשרעקט זיך פון יענעם׳ס פּרעשור, זאָל ער זיך אַרומדרייען מיט אַן איבערגעדרייטע קאַפּל, אָדער אַרויסוואַקן מיט א שלאַף קאַפּל. זאָל עס נישט קלאַפּן זיין אימעדזש מיט זיין… אָקעי, שיין. זאָל מען נישט טראַכטן גאַרנישט. דאָס וואָס דו זאָגסט איז אמת.
Speaker 1: אָקעי. קיינער זאָגט נישט אַז ס׳איז נישט ריכטיג צו קויפן זיינע מזוזות, עניוועיס. די איינציגסטע זאַך איז די סופר. סתם א מצוה צו מפרנס זיין א סופר, יאָ געווינטליך איז עס אַן עניי עירך קודם.
קריטיק אויף רעיסיזם אין סופרים-וועלט
Speaker 2: דער אמת איז, זייער אַסאַך מאָל, לאָמיר זאָגן גראַב, זייער אַסאַך מאָל איז עס רעיסיזם. ווייל א גוטע סופר מיינט פון אנשי שלומינו, ווערסעס פון עפּעס א בערג אין שומרון, אָדער פון עפּעס א נישט-היימישע איד. און וואָס מיינט דאָס? ס׳קען זיין יענער האָט א גרעסערע יראת שמים. ס׳איז טאַקע לאו דוקא. דאַרף מען וויסן, ווען איינער קאַמפּיינט אַז זיינע תפילין איז מער מהודר, דאַרף מען וויסן צו ער האָט געטראָפן אַנדערע סופרים וואָס מאַכן נישט כתיבה לשמה, אָדער וואָס די שרטוט איז נישט כדת וכדין, די סירטוט טוט ער נישט גוט. אָן דעם, טאַקע, איז שווער סתם צו פּסל׳ן אַנדערע אידן. איך גלייב נישט אַז די איידיע איז פּסל׳ן יענעם׳ס חזקת כשרות. יענעם׳ס חזקת כשרות איז א דבר ברור. ס׳איז דאָ א דין בדיקה, און נישט ליוצא ידין זיך צו שפּילן מיט אַנדערע מענטשן׳ס חזקת כשרות. ס׳איז דאָ א דין פון בודק זיין די כתב, רייט?
דער דין פון בדיקה און מומחיות
Speaker 2: ס׳איז דאָך קיין פּראַבלעם נישט, איך האָב נישט געלערנט קיין הלכות סופרות. איך נעם אַן אַז ער איז א מומחה, ווייל ער איז נישט קיין מומחה, ער ווייסט וויאַזוי צו שרייבן, און ער זעט אַז ס׳איז נישט געשריבן גוט, רייט? ער וועט מיר קענען זאָגן. ס׳איז דאָ א דין פון לקחת תפילין, רייט? ער נעמט פאַרמאַכטע, ער נעמט אויף דעם וואָס דו קוקסט, דו קוקסט גלייך, דו זעסט ס׳שטייט שיין, ס׳פעלט נישט קיין אותיות, וואַטעווער, ס׳איז כשר. ס׳איז נישט קיין… אָקעי, לאָמיר גיין ווייטער. שוין. צוריק צו די נושא.
צוריק צום נושא: דער רמב״ם׳ס שיטה אַז ס׳דאַרף זיין א טיר
Speaker 2: סאַו דער רמב״ם איז עפּעס געווען פּשוט אַז ס׳דאַרף זיין א טיר. איך ווייס נישט וואָס דיר צו זאָגן. אָקעי, יעצט גייען מיר אין אונזערע הייזער. נאָכאַמאָל, רוב טירן האָבן טאַקע א טיר, דאָס איז דאָך די פאַקט. אהא. סאַו, ס׳פעלט נישט קיין… ס׳איז דאָ פאַרשידענע אַנדערע פאָרמען. אונזערע הייזער זענען טאַקע אַזוי געבויעט, באַט… אבער דאָס איז טאַקע נישט קיין טיר. אַסאַך מאָל מענטשן וואָס וואוינען אין פּלעצער וואו ס׳איז מער ווייניגער רוב מאָל די גוטע וועטער, האָבן זיי אַסאַך מאָל אַסאַך מער אָפּענע הייזער, וואָס ס׳איז דאָ א שטיקל מחיצה דאָ און א מחיצה דאָרט. ス’איז אַמאָל דאָ א טיר. די שאלה איז וועלכע פון די אַלע… יאָ, אויף די מעין טיר פון די הויז. אבער אין די הויז איז דאָ וואָס זענען נישט צוטיילט ממש אין צימערן.
אַזוי גוט, ס׳איז נישט קיין צימער, גוט מאָרגן. ס׳איז נאָר א צימער על פי שיטת רב״ד וכדומה, וואָס קען שוין זיין. שוין. הר הבית, עקזעקטלי דאָס וואָס איך זאָג, אַז ס׳וואָלט איינער מיר איינגעפאַלן אַז ס׳איז דאָ א זאַך וואָס הייסט א קיטשן קיין צימער.
הלכה ה (המשך) — דלתות: דיון בעמודים ופצימין
Speaker 1: די שאלה איז וועלכע פון די אלע… יא, אויף די מעין טיר פון די הויז, אבער אין די הויז איז דא וואס זענען נישט צעטיילט ממש אין צימערן.
Speaker 2: זייער גוט. ס׳איז נישט קיין צימער, גוט מארגן. ס׳איז נאר א צימער לויט די שיטה פון די רמב״ם וכדומה. איך מיין, וואס קען שוין זיין?
Speaker 1: שוין. הרב באר, עקזעקטלי דאס וואס איך זאג, אז ס׳וואלט איינעם איינגעפאלן אז ס׳איז דא א זאך וואס הייסט א קיטשן, און ס׳איז דא לעבן דעם די דיינינג רום, און צווישן זיי איז דא עפעס א סארט טיר. ס׳גייט מיר נישט אן דאס אז זיי האבן אן אנדערע ענווייראמענט וואס הייסט א דיינינג רום. ס׳איז א דלת און א דלת. דאס איז וואס דער רמב״ם זאגט אונז.
Speaker 2: אזוי זאגט דער רמב״ם. זייער גוט.
Speaker 1: הרב באר, לכל הדעות דארף מען די אנדערע תנאים איז דאך יעדער איינער מודה, אז ס׳דארף האבן א מזוזה און א משקוף און אזוי ווייטער.
Speaker 2: רייט. אפילו אויב… אדער נאר עמודים? אקעי, ס׳הייסט נישט אזאך סדר, ס׳איז אן אנדערע סיבה, באט אויך היינט איז דא וואס עמודים טיילט אפ צווישן די צוויי חלקים.
Speaker 1: אקעי, אבער אפשר איז אנדערש, אז יענער… מ׳דארף וואס מ׳לייגט נאר עמודים? אפשר יא, ווייל יענע עמודים… קודם כל, ווען מ׳לייגט נאר עמודים געווענליך איז נישטא קיין משקוף, וואס איז ווייטער נישט קיין פראבלעם.
Speaker 2: ס׳איז דא ארטשעס, ס׳איז אויך דא אמאל אמאל.
Speaker 1: זייער גוט. אבער דעמאלטס קען זיין מ׳מאכט עס יא, כדי ס׳זאל זיין א צורת הפתח, איז אן אנדערע זאך. די רמב״ם, די פצימין, רעדט זיך אז ס׳איז נאר א יופי של פצימין אדער ס׳האלט די דאך. די עמודים האלט נישט די דאך. קען זיין זיכער די אלע עמודים וואס מ׳לייגט דארט האלט נישט גארנישט.
Speaker 2: רייט, אבער דער רמב״ם זאגט דיר אז ס׳דארף זיין דלתות.
Speaker 1: אקעי, דער רמב״ם איז יא, ער רעדט זיך פון דלתות.
הלכה ו: מקומות קדושה פטורים מן המזוזה
Speaker 2: שוין. גייט יעצט דער רמב״ם רעדן, דער רמב״ם האט געזאגט אז נאר זאכן פון חול איז חייב אין מזוזה. להוציא וואס? זאגט דער רמב״ם, “הר הבית, הלשכות” – ס׳איז געווען ארום די הר הבית איז געווען לשכות, וואס איז געווען פארשידענע עזרות וואו די כהנים זענען געזעסן וכדומה, עזרות וואו די ישראל אדער וואו די נשים האבן געדארפט זיין, “ובתי כנסיות ובתי מדרשות, וכל שאר המקומות שאין בהן בית דירה” – וואו מ׳וואוינט נישט דארט.
Speaker 1: ניין, דווקא אזעלכעס, בתי כנסיות שאין בהן בית דירה. אבער ער זאגט, באלד וועלן מיר זען…
Speaker 2: ניין, נישט דווקא אין ירושלים.
Speaker 1: יא, יא, יא. אבער וואו מ׳וואוינט נישט דארט.
Speaker 2: באלד וועלן מיר זען וואס די דין פון א בית הכנסת שיש לו בית דירה.
Speaker 1: זייער גוט. “פטורין לפי שהם קדש”. וואס איז קודש? מיר האבן פריער געלערנט אז א בית הכנסת… בית המקדש האט א דין קדושה, פארשידענע הלכות. “בית ה׳ ולא בית קודש”, עפעס אזא דרשה איז דא.
בתי כנסיות של כפרים – חייבים במזוזה
Speaker 2: “בתי כנסיות של כפרים שאין אורחים דרים בהם” – מיר האבן שוין פריער געזאגט אז בתי כנסיות של כפרים איז מער אזא פראזדורישע זאך וואס מ׳וואוינט דארט.
Speaker 1: אויב מ׳וויל געדענקען די שיטת הרמב״ם, ס׳איז נאך מער פון דעם. אסאך מאל, אויב מ׳קויפט א נייע הויז און מ׳האט נאכנישט געלייגט די טיר, לויט׳ן רמב״ם דארף מען קודם לייגן די טיר און נישט קיין מזוזה, און נאר נאכדעם וואס מ׳האט געמאכט א ברכה אויף די מזוזה. ס׳איז אן עסק מיט די מזוזה.
Speaker 2: לייגט ער דאס צו קודש.
זאגט דער רמב״ם, “בתי כנסיות של כפרים” – בתי מדרשים וואס זענען אין די דערפלעך, מיר האבן שוין פריער געהאט אז בתי מדרשים של כפרים האבן אנדערע דינים, ス’איז מער פריוואט, מ׳מעג עס צונעמען. דא גייט ער נאך מער, “שאין אורחים דרים בהם” – אזויווי חסיד׳ישע שטיבלעך וואו די גאנצע קהילה קומט, וואו מ׳לערנט, “חייבת במזוזה”.
פארוואס זאל דארט וואוינען? ער זאגט “חייב” ווייל ס׳איז יא חייב, ווייל ס׳איז האלב וועגס חול. “חייבת במזוזה, מפני שקובעים בה בית דירה”. זייער גוט. במילא, ס׳קען זיין אז היינט, בתי כנסיות של כפרים האבן נישט קיין בית דירה, נאר מ׳שלאפט דארטן אין בית המדרש, מ׳שלאפט אויף די באנק. אין די כפרים מאכט זיך אז מ׳שלאפט אויף די באנק. אין די כרכים האט מען א ספעציעלע בית דירה אמאל, ווייטער פאר די אורחים אדער פאר די גבאי, איך ווייס פאר וועם, איז דארטן א מזוזה.
פון דעם איז לכאורה די ריזן פארוואס אונז לייגן היינט א מזוזה אין די בית המדרש געווענליך, ווייל מ׳עסט דארט און מ׳שלאפט דארט, און מ׳נוצט עס. אויב אזוי, קען מען זאגן אז ס׳האט נישט קיין דין קדושה, אפשר האט עס יא דין אז ס׳דארף האבן א מזוזה. געווענליך איז עס לחומרא אבער. מ׳מאכט נישט קיין ברכה אבער.
שערי המקדש ולשכת פרהדרין
זאגט דער רמב״ם ווייטער, “כל שערי המקדש לא היו להם מזוזה”. פארוואס? ווייל ס׳איז נישט געווען קיין דירת אדם. “חוץ משער ניקנור שהיה לפנים ממנו”. אבער ער האט געזאגט אז לשכת פרהדרין איז דאך נישט. ער זאגט אז אלע שערים האבן נישט געהאט קיין מזוזה חוץ משער ניקנור שהיה לפנים ממנו. פארוואס? “ושם לשכת פרהדרין, והיא היתה בית דירה לכהן גדול בשבעת ימי הפרושו”.
ערב שבעת ימים קודם יום כיפור, מפרישין כהן גדול, איז ער דאך געגאנגען וואוינען דארט. קומט אויס אז מ׳האט געדארפט דעמאלטס לייגן א מזוזה. ער זאגט אז נאר דעמאלטס, אפשר א גאנץ יאר האט מען נישט געדארפט קיין מזוזה. ס׳איז געקומען ערב יום כיפור, פאר די זעלבע סיבה וואס מ׳האט געליינט א גאנצע נאכט, האט מען געדארפט זיין דארטן א מזוזה.
Speaker 1: ניין, דו דארפסט שומר זיין. דו ווייסט נישט. דער רמ״א האלט נישט אזוי. דער רמ״א האלט אז ס׳איז א שומר פון שלעכטע זאכן, “יכנס שם ואבוא אחריו”. דיבורי אהבה. אקעי.
הלכה ז: בית התבן, בית הבקר, בית העצים, בית האוצרות
Speaker 2: ולפיכך, ממילא, וויבאלד מ׳האט געלערנט יעצט אז נישט נאר א פלאץ… אה, מ׳וועט גיין יעצט לערנען. ווייטער, אזא… איך האב געוואלט גיין ווי די סדר. בית התבן. ניין, מ׳האט דאך פריער געזען. דאס איז נאך אזעלכע תנאים. וואס איז די תנאי? אזעלכע פלעצער וואס מענטשן האבן אין זייער הויז, אפטיילונגען, אזעלכע שעדס. די שעד איז גבויה, די בית חור. די אוצרות, די דירת אדם.
יעצט זאגט ער אזוי, ס׳איז דא פלעצער, הייסקעלעך, אזעלכע שעדס, אדער וויאזוי רופט מען עס? סטארעדזשעס. א פלאץ וואו מ׳האלט די תבן, א שטאל וואו מ׳האלט די בקר, די פלאץ וואו מ׳האלט די עצים צו הייצן, אדער בית האוצרות, בכלל א פלאץ וואו מ׳האלט אוצרות. די אלע פלעצער זענען נישט קיין בתי דירות, “פטורים מן המזוזה, שנאמר ‘ביתך׳, ‘ביתך׳ אמרתי לך”, די הויז וואו דו וואוינסט, “פרט לאלו וכיוצא בהן”.
רפת בקר שהנשים יושבות ומקשטות בה
“ולפיכך, רפת בקר”, אבער ס׳מאכט זיך יא אז פרויען האבן נאך א השתמשות. אז די רפת בקר איז א פלאץ וואו די נשים יושבות ומקשטות בה. ער זאגט דא בייסיקלי “דואל יוז” קען מען עס רופן, יא? א פלאץ וואס מ׳נוצט סיי פאר רפת בקר צו פאשען, אבער אויך האט עס א יוז אז די פרויען זיצן דארטן, “שחייבת במזוזה, שהרי יש בה ייחוד לדירת אדם”. לכאורה פלעגט מען דארטן קובע זיין א פלאץ מיט א שפיגל, איך ווייס וואס, ווי מ׳קען זיך מתקשט זיין. ממילא הייסט עס א פלאץ וואס מ׳נוצט אויך פאר דירת אדם.
דיון: שאלה אויף וואקינג קלאזעט
Speaker 1: נאך א… וואס איז מיט די בית שער? ס׳הייסט די שטוב אזוי פון די שער פון די חצר, וואס מ׳האט געלערנט אויך די הלכה. איך וויל זיך אפשטעלן דא א רגע. סאו לויט די הלכה, מענטשן האבן א שאלה אויב מ׳האט א גרויסע וואקינג קלאזעט. סאו לכאורה הייסט עס א בית האוצרות. אנדערע זענען יא מחמיר אז אויב ס׳איז גענוג א גרויסע סייז מיט לערנען. אבער לכאורה איז עס א בית האוצרות, ס׳איז א פלאץ וואו מ׳האלט זאכן. דא שטייט שוין א בית האוצרות, ניין? ס׳איז לעבן די בעדרום און ס׳איז דא א גרויסע וואקינג קלאזעט וואס האט א שיעור צום… אבער ווייטער, ס׳איז דא א שאלה אויב די נשים מקשטות בה, אויב ס׳איז דא אזא זאך.
Speaker 2: נישט מקשטות בה, אבער זיי טרייען זיך אמאל אן דארטן אדער… אויב ס׳איז מיוחד פאר דעם זייטן.
Speaker 1: ניין, דער יושב איז באז, אפשר. אבער עס איז א קבוצ׳דיגע פלאץ. אקעי. איז נישט אויב מ׳טוט זיך אמאל אויס ווען איינער איז אין טוילעט.
Speaker 2: אקעי, דאס איז די נעס. אפשר יא, אפשר דעמאלטס. ס׳איז א יושבו מיוחד לדירת אדם. אקעי.
בית שער, גינה, דיר
Speaker 1: נייגער. זאג דו ווייטער, וואס נאך איז פטר? בית שער. א צימער וואס איז נאר א דורכשווענג צימער?
Speaker 2: טייטש ער. אין פראנט פון די הויז איז דא אזא בית שער, א פלאץ ווי… יא?
Speaker 1: יא, יא. וואו דער רופט דער פלאץ? וויוס הייסט דער פלאץ? א בית שער?
Speaker 2: ניין. אבער אין ענגליש, וואס האט דער ספעיס וואס קומט אריין.
Speaker 1: ניין. ער רעדט פון א חצר לך הויער. בית שער איז געווען דיין בית שער. די הויז איז אסאך מאלס סדרה, אזא פראנט שטע, און מיין פסיעות איז א פארטש, ווי א גינה, ווי א דיר, א גארטן וואס האט א טיר אריינצוגיין, אדער ווי דיר, א שטאל, ווייס בקר און דיר. בקר גייט דער בקר, און דיר גייט דער צויין. אזוי?
Speaker 1: יא, קודם צו צו דיר שטייט אין א משנה. און א בקר אפגיין און א בית בקר. און די פרויען זענען מער באקוועם זיך צו מקשט זיין מיט די קיון ווי מיט די שעפע׳לעך. אקעי, ערשט איז דער בית בקר האט ממש א הויז, און א הויז איז נישט קיין הויז. קענען, בית בקר האט א שטאל מיט א דאך אויס וואס קענען דער בקר האט דארף מען א דאך, און זייער ליבן מיט דערצייל. נישט איז דאך סתם אזוי אן א דאך אין דערשפעצן. און ער ווייגער איז דאך חייב. וואס פירט אריין, אויך א חצר פירט אריין, א חצר האט אבער נישט קיין טירן. אזוי מיינעך.
Speaker 2: אקעי, “פטורה מן המזוזה, מפני שאינה משמשת לדירה”. על כל פנים, דער רמב״ם מיינט צו זאגן אפילו אויב זיי האבן יא א פול משקוף, ווי אזוי דו זעסט עס, אלעס. די פאקט אז ס׳איז נאר א גינה, ס׳איז נישט קיין פלאץ אין א הויז ווי מ׳וואוינט, די אלע זאכן איז א דין אין די בית זבול.
הלכה ח: שערי חצרות, מבואות, מדינות ועיירות
Speaker 2: ומאי טעמא חייב במזוזה? פשיטא, מילתא דלאו בר הכי הוא חייב במזוזה. אויב ס׳איז געמאכט אריין צו פירן אין די בית, אונז האבן די תנאים פון “בשעריך”, “בשעריך”, די אלע זאכן, ווען זיי זאגן מזוזה דארף האבן א תכלית הדירה.
“לפיכך, אחד שערי חצרות, ואחד שערי מבואות, ואחד שערי מדינות ועיירות”, סיי וועלכע פלאץ וואס טראגט צו א דירה, למשל חצרות, וואס אין החצר איז דא הייזער, אדער א מבואות, וואס אין די מבוי איז דא חצרות. מ׳לערנט מער אין הלכות שבת די דינים, ווייל דער חצר איז דא א הויז, און די גינה גייט צו די חצר.
ממילא דארף מען פארשטיין וואס ער האט גערעדט פריער ווען ער האט געזאגט אז א חצר, א גינה איז פטור. פון וועלכע גינה קען זיין פטור? א גינה וואס פירט נישט צו קיין שום מקום ווי… יא, א גינה וואס איז צווישן גינות, וואטעווער.
זאגט דער רמב״ם ווייטער, די נעקסטע הלכה איז געווען… מ׳האט דאס שוין געזען די הלכה פריער אויך, ביי די שער ניקנור. אלע שערים וואס גייען צו די לשכות פון בית המקדש זענען חייב, פאר די זעלבע ריזן.
הלכה ט: דירת כבוד
יעצט, דערנאך האט די תנא געלערנט אז ס׳דארף זיין א כבוד׳דיגע דירה. זאגט דער רמב״ם, “לפיכך, בית הכסא, ובית המרחץ, ובית הטבילה, ובית הבורסקי, וכיוצא בהן” – א פלאץ וואו מ׳איז מעבד אורות, “פטורה מן המזוזה, לפי שאינן משמשות לדירת כבוד”, ס׳איז נישט געמאכט פאר א דירת כבוד. דער בורסקי, נעבעך, וואוינט דארט, ניין, ער לעבט אין סטעטן איילענד, ער גייט אריין פאר א מנחה, ער טאר נישט קומען אין די פיליאל, ער קען ווערן אן עובד דארט.
הלכה י: דירת קבע – סוכה
ווייטער איז געווען דירת קבע, אפילו דירת עראי איז ווי א פונדק. זאגט דער רמב״ם, סוכות איז א חג בחג, מען מאכט זיך א סוכה פון יום טוב
סוכה של יוצרים: החילוק בין חיצונה ופנימית
Speaker 1: ביי די ביידע פעלער ווען מען בויט אויף א הייזקעלע פאר א קורצע צייט, אויך א ספינה ביז מען קומט אן, איז פטור ממזוזה, ווייל ס׳איז נישט איינער וואס איז עשוי לדירת קבע, ער איז נישט דארטן בקבע.
יא, שטייט סוכה של יוצרים. וואס איז א יוצר? יוצר מיינט אן ארטיזאן. זעסטו דא אז א פונדק איז יא חייב. דאס וואס פריער געלערנט איז געווען דער בעל הפונדק איז פטור אויב ער איז נאר דירת עראי, דער וואס וואוינט דארט, דער וואס קומט צו גיין, אויב ער איז נאר שלשים יום אדער מער. אבער דירת קבע מיינט נישט קיין פונדק, ס׳מיינט נאר עפעס וואס מ׳שטעלט אויף פאר א קורצע צייט. נישט דער מענטש וואוינט קבוע, נאר די הויז איז קבוע.
שטייט סוכה של יוצרים פטורה מן המזוזה. יא, א יוצר איז איינער וואס מאכט כלי חרס, כחומר ביד היוצר. וואס קען דאך מאכן פאר צוויי סיבות: אדער מאכט מען עס לכבוד יום טוב, אדער מאכט מען עס פאר א איזה קיבוץ, פאר א מארקעט פלאץ אדער וואס. און ער מאכט נעמט זאכן אויף הייער. און אויב דער מארקעט איז דא א שאלה פון שטייט סוכה של יוצרים פטורה מן המזוזה, איז דאך החיצונה פטורה מן המזוזה, איז דאך נישט איינער קבוע.
פשט? מ׳מיינט אז איינער איז נישט קבוע. פארוואס נישט? וואס גייט פאר דא צווישן די יוצרים? פארוואס נאר די אוטסייד? ווייל מ׳גייט נאר דארט אריין צו די ערשטע, מ׳וואוינט נישט דארט בכלל. אזוי זאגן די מפרשים דא. בכלל, פארוואס די חיצונה יא? אזוי ברענגען זיי, ווייל אין די דרויסנדיגע לייגט ער נאר ארויף זיינע טעפ וואס ער פארקויפט. א יוצר איז בדרך כלל איינער וואס פארקויפט טעפ וכדומה, ער מאכט טעפ. אבער די מלאכה טוט ער אין די אינעווייניגסטע. דאס איז די מלאכה.
דאס איז א געוויסע הייזקע וויאזוי געוויסע ארבעטערס לעבן. אז די פראנט איז א סטאר און די בעק איז זייער פרייוועט הויז. זייער פרייוועט הויז דארף האבן, און די סטאר אין די פראנט נישט. אזוי איז היינט, אז אפילו זיי קומען נישט אריין אן זען פון קביעות דארף זיין.
קשיא: שער צידה איז דאך קבוע
אה, איז ער מסביר אין דרך השולחן, אז לכאורה איז דאך א שער צידה א קבוע׳דיגע זאך, מ׳האט געלערנט אז א שער צידה און א נארמאלע זאך איז יא חייב. דער תירוץ איז אז דאס איז אנדערש, ווייל דאס איז נישט קיין פלאץ קבוע, ס׳איז נישט קיין מאל נוצן, ס׳איז א סוכה׳לע, און א סוכה׳לע איז נישט קיין בנין, און מ׳נוצט עס אמאל ווען מ׳דארף פלאץ, איך ווייס וואס, ס׳איז נישט קיין קבוע׳דיגע זאך, ממילא איז עס פטור. נישט קלאר עקזעקטלי וואס דאס מיינט, וואס דאס איז עפעס די איידיע.
זיי האבן דאך א חנויות שבשווקים, די היסטאריע איז דאך אז ער האט זיך א בודקעלע וואס ער מאכט אין די מארק, איז אויך די תירוץ. יא, ביינאכט איז עס בכלל ליידיג, ברענגט ער, מ׳נוצט עס נאר פאר סחורה, און מענטשן וואוינען נישט דארט. ס׳מיינט די ענין, אזוי ווי למשל וואס ס׳איז דא ביי די בארדוואלקס, ווייסטו וואס, אזעלכע בודקעלעך, אדער עקספוס.
הלכה יא – בית שיש לו פתחים הרבה, חדרים, ופתח בין בית לעליה
Speaker 1: בית שיש לו פתחים הרבה, אף על פי שאין רגיל לצאת ולבוא אלא בפתח אחד מהן. א הויז וואס האט אסאך טירן, אזוי ווי היינט ברוך השם מענטשן האבן מרחב, אפילו ער האט גענוצט נאר איינע פון זיי, דארף מען אבער יעדע פתח דארף מען האבן מזוזה.
די זעלבע זאך, אינערליכע טירן. פתח שבין בית לעליה, אויך אינעווייניג אין די הויז, די טירן צווישן די בית לעליה, צווישן צוויי שטאקן, איז חייב אין מזוזה. חדר שבבית, אפילו חדר בחדר, יעדע צימער אין די הויז, אפילו איין צימער אינעווייניג פון א צימער, חייב לעשות מזוזה, השער חדר הפנימי והשער חדר החיצון והשער הבית. יעדע צימער אין די הויז דארף מען לייגן א מזוזה, דארף יעדע איינס האבן.
פארוואס? שכולן משמשין לדירה וקבועין, ווייל אלע פון זיי זענען געמאכט צו וואוינען אין די דירה און זיי זענען קבועים. די אלע כללים, אז לאנג ווי ס׳איז נישט איינע פון די צען זאכן, איז עס חייב במזוזה. מ׳זאגט נישט נאר די פלאץ וואו דו שלאפסט, אדער נאר די פלאץ וואו דו עסט, נאר די מעין טיר וואו דו גייסט אריין רוב מאל. אלע איבריגע אלע זאכן, קליינע זאכן, זאגט מען נישט, ממילא איז שיין.
פתח של בית הכנסת ובית המדרש
אזוי גייט ער ווייטער, פתח של בית הכנסת ובית המדרש, איז אויך פטור ווייל ס׳איז קדוש. יא, אבער וואס קומט עס דא אריין צו ציילן? ס׳איז דאך א פתח צווישן דעם און א הויז. אם רגיל לצאת ולבוא בו, חייב במזוזה, ואם לאו, פטור. ער רעדט דאך פון א פתח ביתו, נישט די פתח בית המדרש. פתח שבין בית המדרש וביתו, אז ער זאל קענען אריינקומען אין בית המדרש.
Speaker 2: רוב עולם לעבן אין בית המדרש.
Speaker 1: ער מאכט נישט קיין טיר, ער מאכט נישט קיין מזוזה פאר די עקזיט אויב ס׳געשעט א פייער.
Speaker 2: אקעי, איך ווייס נישט, אפשר קענען אנדערע…
Speaker 1: אויב ער ניצט עס נישט, איז עס א דין פון בית המדרש וואס איז פטור. נישט קלאר צו מיר. אזוי אפשר…
Speaker 2: אזוי זאגט ער, ער זאגט אזוי ווי דיר.
Speaker 1: אקעי, איך הער.
Speaker 2: ניין, איך לעב אין אזא פלאץ, איך בין אייביג אויפגעוואקסן אין אזא פלאץ, און איך האב אנגעקוקט אז ס׳איז א כבוד בית המדרש אז דו זאלסט נישט אריינקומען פון די אונטער-טירל ווי דו ביסט א מיוחס, דו זאלסט אריינגיין פון די פראנט טיר.
Speaker 1: אבער ניין, איך זאג דיר, אויב דער מענטש ניצט דאס נישט, איז עס א פתח בית המדרש. אויב ער ניצט עס, איז ער היימיש דא, יא, ס׳איז ווי זיין טיר.
Speaker 2: וועלכע זייט האט ער נאך געלייגט די מזוזה דארט?
Speaker 1: אבער דער בית המדרש איז דאך אלץ פטור. די פלאץ וואו דער גאנצער עולם קומט אריין איז דאך אלץ פטור. אפילו ער האט א טיר אריין, יא? ס׳איז די זעלבע. אבער דא ווייס איך יא אז ס׳האט א שטיקל וואס איז כנסת וואס באלאנגט פאר א יחיד.
Speaker 2: יא, ווער האט דארט א הויז צו דעם? ס׳איז דאך נאר דער גבאי, דער קאווע, דער ראש ישיבה, דער מקווה לעידי.
Speaker 1: אקעי, ווייטער. רב הונא, ס׳שטייט אין די גמרא, רב הונא האט געהאט א טיר פון זיין הויז צו די בית המדרש. און די גמרא זאגט אז ער איז געווען רגיל דארט צו מאכן. דאס איז די מקור פון די הלכה. רב הונא איז געווען ראש ישיבה. ס׳מאכט סענס. ס׳איז שוין געווען אן אלטער מנהג אז די ראש ישיבה וואוינט נעבן די בית המדרש. שוין.
הלכה יב – פתח שבין שני בתים: ציר הדלת
Speaker 1: יעצט, פתח שבין שני בתים, איז די שאלה ווי מ׳האט געלערנט. מ׳האט נאך נישט געלערנט בכלל, מ׳גייט עס מאכן אויף די רעכטע זייט. עניוועיס.
אקעי, פתח שבין שני בתים, מוליך ומביא רצועה של דלת. מקום שהציור נראה עמו, וואס איז די טייטש?
Speaker 2: אה, גוד קוועסטשן.
Speaker 1: מקום שהציר נראה ממנו. וואס איז איבער די טייטש “מקום שהציר נראה ממנו”? זאגט דאס נישט דער רמב״ם. ציר מיינט די… די… די… די הענדזש, רייט? אויב דו ברענגסט פון וויאזוי רש״י אין מנחות טייטשט, מאכט עס סענס אז די הויז, בעיסיקלי די טיר… די הויז צו וועלכע די טיר איז נענטער. וואס הייסט עס איז נענטער? במילא חלק ממנו.
נאכאמאל, אויב איז דא צוויי הייזער, און דא לעבן די הויז איז די טיר, פארשטייסטו אז די הויז איז חשוב׳ער, און דער אנדערער מענטש כאפט זיך מיט. דער אנדערער מענטש האט א וועג אריין דורך די טיר, אבער די טיר איז געמאכט בכבוד׳יג פאר דעם מענטש וואס לעבן אים האט מען דאס געבויעט.
אבער די טיר, איך כאפ נישט וואס איז די טייטש. די ציר מיינט אזויווי די זאך, די הינדזש, וואטעווער, די זאך וואס די דלת דרייט זיך. יא, דארט וואו די רעכטע זייט פון די ציר פון די דלת, אזוי זאגט רש״י אין מנחות. דער רמב״ם ברענגט נישט די רעכטע זייט.
Speaker 2: יא, אבער דער רמב״ם ברענגט נאך נישט פון יעדן.
Speaker 1: ער מיינט די חשוב׳ע. דארט, יעדער ווייסט וואו איז די סענטער פון די ציר פון די דלת, צו וועלכע זייט גייט די ציר פון די דלת. “מקום שהציר נראה ממנו”, אבער די ווארט “מקום שהציר נראה ממנו” שטימט נישט.
Speaker 2: יא, איך ווייס נישט. ווען דו שטייסט ביי די טיר, וועלכע הויז זעסטו פון ביידעס?
Speaker 1: ווענדט זיך פון וועלכע זייט דו שטייסט. נאר, ס׳איז אסאך מאל ווען ס׳איז נישט אינמיטן, ס׳איז געווענליך מער גערוקט צו איין זייט.
Speaker 2: ס׳איז א פתח צווישן צוויי בתים.
Speaker 1: גוט, נו.
Speaker 2: אקעי, אנד?
Speaker 1: און די פתח איז נענטער צו איין הויז.
Speaker 2: וויאזוי איז עס נענטער? ס׳איז אזא דיקע וואנט? וואס רעדסטו וועגן? די צוויי…
Speaker 1: ניין, נאכדעם איז דאך דא נאך א שטיקל חצר.
Speaker 2: איך פארשטיי נישט. די פתח פירט אריין צו צוויי הייזער?
Speaker 1: ניין, די פתח איז צווישן צוויי הייזער. “פתח שבין שני בתים” מיינט, ס׳גייט אריין פון איין הויז אין די צווייטע.
Speaker 2: ס׳פירט צו צוויי הייזער?
Speaker 1: ניין, ניין, ס׳איז נישט אזוי. “פתח שבין שני בתים” מיינט, געווענליך די הויז וואו מ׳גייט אריין, דארט מאכט ער די מזוזה. וואס איז דא צוויי הייזער, איינס צווישן די צווייטע?
Speaker 2: אה, צוויי שותפים האבן א… למשל, צוויי מענטשן האבן א פתח צווישן צוויי הייזער, און ס׳גייט צווישן ביידע הייזער. וועמענס פתח איז דאס?
Speaker 1: דאס איז די שאלה. אה, זאגט ער, דארט וואו מ׳זעט די ציר. דאס איז די פשט פון די רמב״ם.
Speaker 2: אבער יעדע טיר האט דאך איין זייט וואו ס׳איז די שוועל און אן אנדערע זייט.
Speaker 1: אבער די אנדערע טיר פארשטיי איך עס, למשל, געווענליך, נישט אלעמאל, געווענליך, ווער ס׳האט די שוועל, ער קען צושפארן, ער האט אן אחריות.
Speaker 2: ניין, א טיר, דאס איז די טיר, טיר האט די זייט, דא האט ער א שלאס און אלעס, און דא האט ער די אנדערע זייט, ער האט נישט קיין שלאס.
Speaker 1: די שלאס קען מען לייגן אויף וועלכע זייט מ׳וויל.
Speaker 2: סא, די טיר, די עיקר וואס דו מיינסט, אז דא איז די מזוזה, ס׳איז אויף די זייט, די רעכטע זייט פון די זייט.
Speaker 1: נו, נו, אזא זאך האב איך נישט געוואוסט.
Speaker 2: אקעי, ס׳קען זיין ס׳איז דא א שלאס, ס׳קען זיין ס׳איז נישט דא א שלאס. ציר איז טייטש א “הינדזש” אויף ענגליש. אמאל, איך ווייס נישט ווי אמאל איז געווען די הינדזשעס, אבער ווי מ׳זעט די הינדזש, איז די חשוב׳ערע, איז די פלאץ ווי די טיר מיינט, ווי די טיר איז…
וואס ס׳שטייט איז “נראה הימנו”, איך ווייס נישט וואס די טייטש איז, אבער די היינטיגע טירן, געווענליך גייט עס אין א הויז, געווענליך א צימער, די צימער וואס די טיר מיינט גייט עס אריין אין, געווענליך. סא, ממילא, אין יענע זייט קען מען זען די הינדזש, ווייל ס׳מאכט זיך אויף צו יענע זייט.
אזוי לעבט מען מיט דעם עולם להלכה. אבער וואס די טייטש איז אין די הלכה, איך ווייס נישט. נאך אן עצה איז די הלכה, די צימער וואס די טיר מאכט זיך אריין אין. ווען דו מאכסט אויף א טיר, קענסטו גיין אריין אין די הויז אדער ארויס. דארט וואו ס׳גייט אריין אין יענע צימער, יענער איז די עיקר, און ממילא יענער דארף מאכן די מזוזה, אדער ס׳מאכט זיך אויף די רעכטע זייט פון יענע הויז.
דאס איז די פשטות׳דיגע הלכה, אבער “עקזעקטלי האו טו עקספלעין”, איך ווייס נישט. דא אין דעם מאכט מען פאליטיק. פאליטיק, איך מיין צו זאגן מחלוקת הפוסקים, איך מיין זיי האבן פארשידענע תירוצים וועגן דעם. אקעי.
הלכה יב (המשך) – מקום קביעת המזוזה: גובה ורוחב
Speaker 1: זאגט דער רמב״ם, וואו לייגט מען די מזוזה? וואו אויף די שוועל? וועלכע כח פון די מזוזה? זאגט דער רמב״ם, “סמוך לחלל הפתח”, אין די חלל וואו ס׳איז דא די טיר, “בטפח הסמוך לחוץ”. אזויווי דו האסט פריער געזאגט, אויב גראבט מען פאר די זעלבע זאך, אויב ס׳איז אריינגעגראבן א טפח איז עס פסול.
“סמוך לחוץ, בתחילת שלישו העליון”, ביי די אנפאנג פון די אויבערשטע דריטל “של גובה השער”, פון ווי די טיר איז הויך. דו טיילסט די הויכקייט פון די טיר אויף דריי, און די העכערע אויבערשטע דריטל. אזוי זאגט דער רמב״ם.
“ואם קבעה למעלה מזה”, אויב מ׳האט עס געלייגט העכער ווי דעם, איז כשר. ווי? אבער עס וועט זאל זיין גענוג א טפח ווייט פון די משכה פון די אויבן פון די דאך. פון די גאנצן אויבן, אבער…
הלכה יב (המשך) — מקום קביעת המזוזה
Speaker 1:
אסור לחוץ בתחלת שליש העליון, ביי די אנפאנג פון די אויבערשטע דריטל של גובה השער, פון ווי די טיר איז הויך. דו טיילסט די הויכקייט פון די טיר אויף דריי, איז די העכערע אויבערשטע דריטל.
זאגט די רמב״ם, ואם קבעה למעלה, אויב מען האט עס געלייגט העכער ווי די אויבערשטע דריטל, איז כשרה. והוא, זאגט די רמב״ם, עס זאל זיין גענוג א טפח ווייט פון די משקוף, פון די אויבן, פון די דאך. נישט פון גאנצן אויבן, אבער פון די דאך.
און ווי, וועלכע זייט, אין וועלכע דירעקציע לייגט מען עס? ימין הנכנס לבית, ס׳איז די רעכטע זייט פון דער וואס קומט אריין אין די הויז. זאגט די רמב״ם, ואם קבעה בשמאל, אויב מען האט עס אריינגעלייגט די לינקע זייט צו ווי מען קומט אריין אין די הויז, איז פסולה. און סתם אזוי, די ימין איז אויך מעכב. איז די מקום.
זאגט די רמב״ם, בית השותפין איז אויך חייב במזוזה.
אחרית דבר – תכלית מצות מזוזה
חובת הזהירות במזוזה
Speaker 1:
זאגט די רמב״ם, זיין אחרית דבר, זיין נעילה צו הלכות מזוזה, זאגט די רמב״ם, חייב אדם להזהר במזוזה, א מענטש דארף זיין נזהר און לייגן מיט די אלע הלכות פון מזוזה. דער וואס איז דא האט געזאגט, חייב אדם להזהר במזוזה מיינט מען דארף שיינען דערמיט.
וואס שטייט זיך? חייב אדם להזהר במזוזה, א מענטש דארף זיין נזהר מיט די מזוזה, מפני שהיא חובת הכל תמיד, ס׳איז די חובה פון יעדן איינעם, ס׳איז א חובה תמידית. וואס למשל איז נישטא ביי תפילין און קריאת שמע, ווען ס׳איז דא א זאך, ער פילט נישט גוט, ער איז צוריקגעקומען פון די וועג, איך ווייס נישט וואס. די מזוזה ליגט דארטן אייביג.
און דו געדענקסט אז מיר האבן געלערנט אז די גרעסטע אהבה איז “שיויתי ה׳ לנגדי תמיד”. וויפיל מער אייביג איז עס מער די תכלית וסוף האהבה. וועלן אלעמאל האבן די זאכן וואס זענען א מזכיר פון אהבת ה׳ תמיד. ס׳איז די מערסטע קאנסיסטענט דערמאנער, בעיסיקלי. א מענטש האט א פול דערמאנער.
דער “סירקולאר” אספעקט פון קריאת שמע און מזוזה
Speaker 1:
די אלע זאכן דערמאנען פון די זעלבע זאך, יחוד ה׳. קריאת שמע זאגט יחוד ה׳. תפילין, ברכות, אלעס. ניין, דא איז עס ממש דירעקט, ווייל ס׳איז קריאת שמע ממש. ברכות איז נישט די נוסח.
ווייל דא, ס׳איז זייער אינטערעסאנט, ווייל ס׳איז circular about קריאת שמע. קריאת שמע איז זייער וויכטיג, מען זאגט עס יעדן טאג. אבער אויסער דעם לייגט מען עס אויפ׳ן קאפ אז מען זאל עס אויך געדענקען. און ווען מען האט עס אויפ׳ן קאפ איז דא א מצוה עס צו זאגן, אזויווי דער רמב״ם האט פריער געזאגט אז ווען איינער לייגט תפילין און ער זאגט נישט, זאגט מען עס נאכאמאל ווייל מען האט עס יעצט אויפ׳ן קאפ.
און די זעלבע זאך לייגט מען עס אויף די טיר, און ווען מען לייגט עס אויף די טיר דערמאנט מען זיך פון קריאת שמע. פארשטייט זיך אז מען זאגט קריאת שמע, יא, ווען א איד גייט אריין זאגט ער נישט שנעל אזוי “שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד”, ער זאגט נישט אזוי, אדער א קושיא, ער דערמאנט זיך פון די אייבערשטן נאכאמאל.
מזוזה איז דער מערסטע תמיד׳דיגער דערמאנער
Speaker 1:
און דאס זאגט ער איז נאך די מערסטע תמיד, זאגט רבי יצחק, זייער גוט, ווייל ס׳איז נישט קיין עול ומלאה, און נישט נאר דאס, מען גייט דאך כסדר אריין און ארויס אין זיין הויז, און יעדער יציאה ויבוא באמבט ער אריין אין יחוד שמו של הקב״ה.
און וואס געשעט דעמאלטס איז וזכר אהבתו, ער זאל זיך דערמאנען די אהבת ה׳. אהבת ה׳ מיינט נישט דאס אז דער אייבערשטער האט אים ליב, דאס איז א חסיד׳ישע טייטש, נאר ער זאל זיך דערמאנען אז ס׳איז דא פאר אים א מצוה פון אהבת ה׳.
אז ער זאל זיך דערמאנען די אהבה אדער ער זאל זיך דערמאנען די מצוה פון אהבה? ער זאל זיך דערמאנען די אהבה, די ליבשאפט, יא, ער זאל זיך דערמאנען אז ער האט ליב דעם אייבערשטן. בעסערע פשט, ניין?
מזוזה אויפן משקוף – סימבאלישע באדייטונג
Speaker 1:
ויער משנתו, ער זאל זיך אויפוועקן פון זיין שלאף, ושגיונו, און זיין זיך שוגה זיין בהבל הזמן. ס׳איז דא וואס זאגן אז מזוזה איז א מיני תקיעת שופר וואס א איד האט יעדן טאג, ס׳איז א מיני תקיעת שופר, ס׳גיבט אים אזא וועק-אויף.
וידע, און נאכדעם וואס ער וועט זיך אויפוועקן וועט ער כאפן און זען שאין שם דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים. איך מיין אז דער משקוף איז זייער א שטארקע פלאץ, א שטארקע פארט פון די הויז, דארטן וואו מען דארף לייגן די דלתות, יא? לכאורה איז עס א שטארקע פלאץ פון די הויז.
דארטן לייגט מען א מזוזה, און מען זאגט, דו האסט דאך געבויט א הויז, דו האסט א שטארקע הויז, יא? דו זעסט וואס ער זאגט דא? ניין, דאס איז א שיינע תורה. וואס דער רמב״ם זאגט אז גארנישט שטייט נישט אייביג נאר דער אייבערשטער.
וואס דער רמב״ם זאגט איז זייער חשוב, ער פוגש ביתו תמיד, ער האלט אין איין אריינבאמפן אין דעם, און ער וועט זיך דערמאנען אז וואס בלייבט אויף אייביג? ער גרייט זיך צו מאכן ביזנעס היינט, אין זיין הויז טוט ער אלעס, ער לעבט דארט. מיינט ער אז ער וועט לעבן אויף אייביג? ניין.
וואס בלייבט אויף אייביג איז, דו הערסט נישט אז ס׳איז דא א שום זאך העומד לעולם ולעולמי עולמים? אלא ידיעת צור העולם. נאר וויסן דער מקור פון די וועלט, דאס איז וואס בלייבט אויף אייביג, די איינציגע וואס בלייבט אויף אייביג, אלעס אנדערש פארגייט.
וויסן דער מקור פון די וועלט, אדער וויסן דער אייבערשטער וואס איז דער יוצר העולם? מען מיינט דער אייבערשטער אז דער רמב״ם איז נוסר. ימי יא, די חוזלע דייטער ממלא דערמאנט עס זיך, גייט ער צוריק צו דיין סייכל, וואלער זיין שלום, ער גייט אינטערגרייכן וועגן.
פארגלייך צווישן מזוזה און תפילין – צוויי מדריגות
Speaker 1:
איך האב געוואלט דא א מינוט ס׳איז זייער אינטערעסאנט, ווייל ס׳איז זייער ענלעך צו דערשן און זיי האבן געלערנט ווי דער רמב״ם האט געזאגט אין עטליכע תפילין. אויך דארטן האט דער רמב״ם געזאגט דער לשון, ער האט געזאגט אז מען דארף האבן א ישוב הדעת און זיך דערמאנען, ווייל דער דערמאנט אים א וואסווי יראתו פון דער אייבערשטער, יא? וואס איז געווען דער לשון? פאר וואס וויסטו אנקומען? וואס איז דייער ענליכע זאך. ביידע איז דא צו דערמאנטן…
ער האט געזאגט, אה, ווען א מענטש לייגט תפילין איז אין מפני ליבו, און ער ווערט א ענו ויראי, דאס שטייט נישט ממש די זעלבער לשון, ווייל איינעם נעמט זיך בתחוק און בתוכה בתילה, ווייל איינעם הרמח שולת תרצה, אלא מפני ליבו לדברי עס זעט ער וואס אז תפילין איז א העכערע לעוועל.
פארש ווייל תפילין איז דעמאלסט אין מן עוסק בתורה, ווייל דא רעדט מען זיך אריינגייענדיג, ארויסגייענדיג, מען פאלקט נישט ממש פון א מענטש צו זכות שטעלן אינגאנצן. פאר דעם דער שלאפסטער, וועקט מען אים אויף, ער איז דאך עוסק בתורה, בהבא דעם מען, וועקט מען אים אויף. כדי דארטש וועט זיין אן עניו, יאר איידער, עס איז שוין גרעסערע מדריג.
תפילין איז עפעס וואס א צדיק טוט, א בן תורה טוט תפילין. דער פשוט׳ער איד האט עט תלית דעם מזוזה וואס דערמאנט אים.
דער רמב״ם׳ס שיטה vs. רמב״ן – דערמאנונג vs. הכרזה
Speaker 1:
אבער וואס איז מיך אינטערעסאנט, דעיס איז דער שיטות דער רמב״ם. אבער למשל, דער רמב״ן האט מיר אויסגעקוקט א פאר מאל, אז עס איז אויך דא אן עניו פון א דעמאנסטרעישאן. גרייט ביי תפילין האבן אונז אויך געזעהן א ביסל אז דער כורא זאל זעהן, אבער דער רמב״ם זאגט אזוי ווען א מענטש לייגט א תפילין, אבער עס איז ער מאיד, אזוי ווי, ס׳שטימט מיט דעם מאיד אייד ושכר בעצמת, וואס אונז האבן געלערנט פריער, אזוי ווי וואס, א דעמאנסטרעישאן אז ער איז א אינטשריינע פאר דעם אייבערשטן בריאה, סייכא הנכני, יא דאס איז ווען דער רמב״ם קוקט עס אן, איז דא נעבן א מחלוקת צווישן דער רמב״ם און דער רמב״ן, אדער…
אבער דער רמב״ם זאגט זייער קלאר אז ס׳איז אלעס אויפצואוועקן דעם מענטש, און וועגן דעם זאגט אויף דער רמב״ם ס׳איז נישט צו אפהיטן, אבער דער רמב״ן גייט שוין זאגן לאמיר זען די נעקסטע שטיקל רמב״ם, עס האט אויך א שמורא. ניין, נישט א שמורא. א שמורא זאלן זינדיגן. אויב די שומעים, די מקשיבים, האבן אויך בעטן שיעורים, וועלן מיר זען, וועלן מיר רעדן מיט דעם…
ניין, ניין, ס׳איז טאקע אנדערש. דער רמב״ם רעדט בפירוש וועגן מזוזה, יא, יא, יא. אויך פרשת בא, וועגן דעם זאגט ער נישט. אויך תפילין, תפילין אויך. אה, ס׳איז אויף די פלאץ. דער רמב״ן קוקט צו האבן ווי א הכרזה צו די וועלט. און אויך שופר בלאזן, איז דא דאס מ׳גלה מלכות פון די אייבערשטער. און דער רמב״ם האבן דיר אלע זאכן, זאגט ער ניין, ס׳וועקט אויף די מענטש, ס׳איז דער מענטש.
איך בין נישט זיכער אז דער רמב״ן זאגט ממש א הכרזה צו די וועלט, אדער אפשר מער אזוי ווי… ציצית בבגדו וואס דאס דערמאנט נאכאמאל אז דער אייבערשטער האט אונז געגעבן די תורה. און די ציצית בבגדו וואס דערמאנט נאכאמאל קריאת שמע. מחזק לא שלא יחטא…
“חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו ויחלצם” – דער רמב״ם׳ס פירוש פון “מלאכים”
Speaker 1:
האט ער אייך זאגט ער דריי זאכן, ס׳איז אויב ווי דריי זאכן. שרייש למזכירים ורב, מען האט אסאך זאכן וואס דערמאנט אים. שטער שטימט ממש ווי דער רמב״ם, די ווארט – מזכירים.
אבער עס קען איז א חלשי חז״ל? דער שרייש למזכירים ורב? ניין, ניין, איך האב מיך צו קלושלי יחד. דא איז דער רמב״ם מסביר. אה, שריי – דא גייט דער רמב״ם לשנתש, שריי יעצט איז דער מזכירים ורב, מען האט גענוג וואס דערמאנט אים די באשעפערס.
ווייל מיין מלאכים שלא צהילים אותם מלאכתו – זיי, די אלע רימיינדערס זענען מלאכים. ווער זענען מלאכים? מלאכים זענען רימיינדערס. אויביגענג ווילן וויסן ווער זענען די מלאכים לשמרחו בכל דרכעך – די גוטע מלאכים וואס זאלן זיין מיט דיר ביינאכט, בשם השם, ממנו מכלו שלא גבריאל, איז דאס מזכירים רבים וואס דערמאנען א איד אז דא א באשעפער אויף די וועלט, און ווען א איד ווייסט אז דא א באשעפער אויף די וועלט, דער מצטא שמורא – שריי מכונם מלאך השם, סבא ולרעייו וחלצים – דער מלאך דער רבים טעשט אביסל איבער, דער רמב״ם טוט זייער א שיינע דזשאב ווי אזוי ער ברענגט אריין די מלאכים. ער זאגט אז די אלע זאכן איז איבער בשעת׳ן ברענגען.
די גמרא שטייט בחיזוק, הכל בחיזוק שלא יחטא, שנאמר “והחוט המשולש לא במהרה ינתק”.
“והחוט המשולש” – דריי מצוות
Speaker 1:
בחיזוק מיינט ער אז ס׳איז א חזקה. דער רמב״ם האט געטייטשט אז דאס איז א חזקה. חזקה איז דאך אויך די דריי זאכן זענען שטארק. דער רמב״ם ברענגט אבער נישט די פסוק. ס׳איז אינטערעסאנט אז מ׳רעדט נישט ארויס חזקה פון “החוט המשולש” בשעת שלום בית און נסך. די גמרא דא טוט עס אביסל. אקעי, די גמרא האט אן אנדערע מקור פאר שרה מית. דער רמב״ם ברענגט נישט די פסוק, אבער ער מיינט דאס.
אבער די גמרא זאגט ואומר “חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו ויחלצם”. איז דער רמב״ם מסביר וואס קומט דא אריין. ער זאגט בחיזוק שלא יחטא. אבער אויך, ס׳איז נישט דער רמב״ם׳ס חידוש נאר ס׳איז א מזכיר. דא האט ער דאך ממש א מקור אז די אלע זאכן איז שלא יחטא, נישט אז מזיקים זאלן נישט אנמאכן קיין שאדן. חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו ויחלצם שטימט מיט די רמב״ם׳ס תורה. ס׳איז נישט דער רמב״ם האט אריינגעלערנט אין די גמרא, די גמרא האט ממש א מקור פאר די רמב״ם. ס׳איז קלאר אז ס׳איז א שמירה פון זינדיגן.
און חונה מלאך ה׳, האט דער רמב״ם פארשטאנען וואס מיינט די גמרא מיט דעם פסוק? די גמרא מיינט צו זאגן אז וואס זענען די מלאכים וואס היטן א מענטש פון זינדיגן? וועלכע מלאכים? די מזכירים וואס ער לייגט, די תפילין, די מזוזה, די ציצית. דאס זענען אלעס מלאכים וואס נעמען ארום דעם מענטש.
און דאס איז א גרויסע חיזוק פאר אלע שיטות, און זיי מאכן חיזוק נישט לאזן די מקובלים מכובדים. דא איז דא א שטיקל, מ׳קען זאגן אז מכובדים מיינט די ציצית, די תפילין, ווייל מ׳טוט דאך אויס די תפילין ווען מ׳גייט אין בית הכסא. און זיי זענען די מלאכים פון וואס מ׳רעדט, וואס איז זייער שיין.
דיסקוסיע: דער רמב״ם׳ס שיטה vs. מקובלים – שמירה פון חטא vs. שמירה פון מזיקים
Speaker 1:
ס׳איז זייער אינטערעסאנט, איך זע אז דער רמב״ם איז זייער קאנסיסטענט לשיטתו אז אלעס איז צו דערמאנען דעם מענטש. דער רמב״ן וואלט אפשר געזאגט אז ס׳איז דא אן ענין פון אזויווי א הכרזה אדער א דערמאנונג. אבער איז דא וואס זאגן סטרעיט אפ אז ס׳איז געמאכט פאר שמירה פון מזיקים, ס׳איז א כח צו “וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך”. מ׳קען דאס זאגן ביי תפילין, “וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך”. און ביי מזוזה האבן מיר דאך געהאט אויך אזויווי די אונקלוס תרגום. איז דא יא א שיטה וואס זאגט עס ממש אזוי? ס׳איז דאך על פי קבלה קען מען זאגן אזוי למשל, אז ס׳איז א שמירה, ס׳איז א הרג׳עט טויזנטער מזיקים.
Speaker 2:
נישטא קיין ספק אז די מקובלים זענען זייער העפי מיט דעם, ווייל די מזיקים זענען די זעלבע חברה וואס מאכן די היזק, די זעלבע וואס מאכן די גזירה. די מלאכים זענען די וואס היטן אפ טאג און נאכט. ניין, דאס הייסט דער רמב״ם האט גארנישט געגעבן א רוק דירעקט פאר די מלאכים. ווייל די מלאכים אליין זאגט ער אויך אז זיי זענען די מזכירים. אבער דאך האט ער געגעבן א מקום דא פאר די מלאכים צו אנדערסטענדן.
יא, מ׳קען נישט זאגן אז ס׳איז נאר סגולות. פארקערט, איך וועל מער נוטה זיין צו זאגן אז די אלע זאכן איז דוחה חיצוניים, ס׳איז א שמירה פאר קליפות. אבער וואס איז קליפות? קליפות זענען די זעלבע זאכן וואס מאכן חטא, די זעלבע זאכן וואס מאכן… און די קרישמע וואס איז א שחורה פאפיר וואס הארגעט מוזיק.
Speaker 1:
די מלאכים זענען די וואס היטן נאכדעם.
Speaker 2:
ניין, ס׳הייסט אז דער רמב״ם האט דא ביים סוף געגעבן א רוק אריין מלאכים, ווייל די מלאכים אליין זאגט ער אויך אז זיי זענען מזכירי רבים. אבער ער האט דאך געגעבן א מקום פאר די מלאכים צו זיין אינטערעסאנט.
Speaker 1:
יא, אבער דו קענסט נישט זאגן אז ס׳איז נאר גילוי. ס׳איז פארקערט, א מקובל וועט אלעמאל זאגן אז די אלע זאכן זענען דברים חיצוניים, ס׳איז א שמירה פאר קליפות. אבער וואס איז קליפות? קליפות זענען די זעלבע זאך וואס מאכן חטא, און די זעלבע זאך וואס מאכן… און די קריאת שמע, וואס איז א חרב פיפיות וואס הרג׳עט מזיקים, איז אויך הרג׳עט די שלעכטע מחשבות, לויט די רמב״ם׳ס שיטה.
Speaker 2:
זייער גוט. סאו די פרק הייבט זיך אן מיט עשרה דברים, און ס׳ענדיגט זיך מיט מלאכים. סאו, האבן מיר דא די צען מלאכים. מזכירים, דריי מזכירים: ציצית, תפילין, און מזוזה. צוויי תפילין, איז דא פיר מזכירים. און מלאכים. זיי זענען די מלאכים.
Speaker 1:
געוואלדיג. זאלן זיי אלע האבן גוטע מלאכים. יעדער פרק פון די שיעור איז א מלאך, זייער גוט. זייער גוט. ווייל ווען ס׳גייט אריין אין קאפ, דעמאלט טראכט מען עס, און דערמאנט מען עס, און אזוי ווייטער.
HE עברית ›
סיכום השיעור 📋
סיכום השיעור — פרק ו׳ מהלכות מזוזה (רמב״ם)
הקדמה — במה עוסק פרק ו׳
פרק ו׳ הוא הפרק השני העוסק במזוזה. הרמב״ם אינו מדבר כאן על הקלף (הפרשה שמניחים על הדלת), אלא על הבית — אילו בתים חייבים במזוזה, לפי הפסוק “ושמתם על מזוזות ביתך”.
—
הלכה א — עשרה תנאים בבית
הרמב״ם אומר: “עשרה תנאים יש בבית, ואם חסר אחד מהן פטור מן המזוזה, ואלו הן…” — והוא מונה עשרה תנאים:
1. שיעור של ד׳ אמות על ד׳ אמות או יותר
2. שתי מזוזות (שני עמודי צד)
3. משקוף (קורה עליונה)
4. תקרה (גג)
5. דלתות (דלתות)
6. גובה השער עשרה טפחים או יותר
7. בית חול (לא בית של קודש)
8. עשוי לדירת אדם
9. עשוי לדירת כבוד
10. עשוי לדירת קבע
פשט:
הרמב״ם עושה רשימה של עשרה תנאים, ולאחר מכן עובר על כל אחד בפרטות.
חידושים והסברות:
א) המקור למספר “עשרה”: במשנה לא כתוב “עשרה תנאים” — זהו הארגון של הרמב״ם עצמו. נדון האם הרמב״ם חידש זאת בעצמו או שהיה לו מקור (מברייתא, גאונים, או ראשונים קודמים כמו הרי״ף). רב רבינוביץ מצוטט שבהלכות מזוזה יש הרבה הלכות שאיננו יודעים כלל את מקור הרמב״ם.
ב) חובת הדר, לא חובת הבית: מזוזה היא חובת הדר (חיוב על האדם הדר שם), לא חובת הבית. אבל בכל זאת הרמב״ם מדבר כאן על תנאים של הבית. ההסבר: האדם הדר שם מחויב — אבל רק אם לבית יש את התנאים הנכונים. זה מושווה לבגד של ד׳ כנפות — אין חיוב ללבוש בגד כזה, אבל אם לובשים אותו, צריך ציצית. כך גם: אין חיוב לגור בבית כזה, אבל אם גרים שם, צריך מזוזה.
—
הלכה ב — השיעור של ד׳ אמות
הרמב״ם אומר: “ואם יש בו כדי לרבע בו ארבע אמות על ארבע אמות — פטור ממזוזה” (אם אי אפשר לרבע ד׳ על ד׳ אמות).
פשט:
שיעור הבית צריך להיות גדול מספיק כדי להכיל ד׳ אמות על ד׳ אמות.
חידושים והסברות:
א) שיטת הרמב״ם — ד׳ אמות מרובעות (שטח), לא צורה: הרמב״ם מתכוון שהשיעור הוא שש עשרה אמות מרובעות — שטח הבית צריך להיות גדול מספיק שניתן להכניס ד׳ על ד׳ אמות. אבל לא חייב להיות בצורה מרובעת. אפילו בית צר של 1 אמה על 16 אמות היה לפי הרמב״ם בעל השיעור. אפילו בית עגול — אם השטח מספיק.
ב) מחלוקת עם הרא״ש: הרא״ש חולק על הרמב״ם. הרא״ש סובר שצריך להיות איפשהו בבית שטח של ד׳ על ד׳ אמות — לא רק השטח הכולל, אלא מקום שבו אפשר ממש לגור. בית של 1 אמה על 16 אמות, אף שיש לו את השטח, אי אפשר לגור בו — ולכן הוא פטור. הרא״ש לא דורש דווקא מרובע, אבל צריך להיות איפשהו שטח של ד׳ על ד׳.
ג) נפקא מינה למעשה: מכיוון שזו מחלוקת ראשונים, אומרים האחרונים שמניחים מזוזה בלא ברכה (ספק ברכות להקל). עצה מעשית: מי שדחוק בכסף, שיקנה מזוזות יפות לחדרים העיקריים, אבל לחדרים שאין להם צורת רביעית (או ספקות אחרים), אפשר לחסוך ולקנות מזוזות זולות יותר, כי החיוב שם רק מדרבנן או ספק.
—
הלכה ג — אכסדרה, שתי מזוזות, פצימין, עמודים, כיפה
א) אכסדרה ופצימין
הרמב״ם אומר: אכסדרה — “והוא מקום שיש לו שלוש כותלים ותקרה על גביהן” — פטורה מן המזוזה. “אבל אם יש לו שני פצימין ברוח רביעית…”
פשט: אכסדרה (מרפסת / מקום פתוח עם שלושה קירות וגג) פטורה ממזוזה, כי חסרה הקיר הרביעי — אין לה שתי מזוזות (עמודי צד). אם יש “פצימין” (תמיכות/חלקים מבניים) בצד הרביעי, עדיין פטורה.
חידושים:
א) מה הכוונה ב״פצימין”: אלה לא בדיוק “עמודים” (שתומכים במשהו), אלא סוג של חלק עיצובי, חלק מבנה שבולט בצד הרביעי. ההבדל בין “פצים” ל״עמוד” הוא: עמוד תומך במשהו, אבל פצים הוא רק תמיכה דקורטיבית או מבנית. הפצימין של הרמב״ם הם או ליופי (יופי) או שהם תומכים בגג.
ב) מדוע אכסדרה עם פצימין פטורה: טעם הרמב״ם הוא “שלא נעשו אלא לתקרה” — הפצימין לא נמצאים שם כדי ליצור דלת או קיר, אלא רק כדי לתמוך בגג. אם היה חלק של קיר, היה יכול להיות חייב במזוזה — אבל מכיוון שזו רק תמיכה לתקרה, פטור.
ב) בית עם עמודים במקום מזוזות
הרמב״ם: בית שיש לו רק עמודים במקום מזוזות (עמודי צד), והעמודים נמצאים שם רק כדי לתמוך בתקרה — “הרי זו כתבנית בית” — נראה כמו בית, אבל לא מניחים מזוזה.
פשט: עמודים המשמשים רק כתמיכה מבנית לגג אינם “מזוזות” (עמודי צד של כניסה). אין מזוזות אמיתיות אין כניסה פורמלית, ולכן פטור.
חידושים:
א) הבדל בין עמודים למזוזות: הרמב״ם עושה הבחנה יסודית — עמודים שנעשו “להעמיד את התקרה” אינם אותו דבר כמו מזוזות (עמודי צד המגדירים כניסה). אפילו כשזה נראה כמו בית, אם אין מזוזות פורמליות, חסר הדין. זה חידוש — יכול להיות מקום שמתפקד כמו בית, אבל בלי מזוזות (משקופים) אין חיוב.
ב) קונצפט של “מרחב פתוח”: התורה ניתנה לאנשים עם מבנה מסוים של בית. סגנונות אדריכליים מאוחרים יותר (מקומות פתוחים עם עמודים) לא נכנסים לדין.
ג) נפקא מינה מעשית: אם יש שני חדרים עם מסדרון שפתוח לגמרי מצד אחד ללא מזוזות (עמודי צד), אפילו עם עמודים, לא מניחים מזוזה.
ד) קושיה אם זה “בית”: מבנה פתוח כזה עם רק עמודים וגג, שאף אחד לא גר בו באמת — זה כמו מקום חיצוני עם גג נגד השמש. ממילא לא רק חסרות מזוזות, חסר כל מעמד של “בית”.
ג) כיפה (כניסה מקושתת)
הרמב״ם: “בית שיש לו מזוזה מכאן ומזוזה מכאן, וכיפה כמין קשת לשתי מזוזות במקום המשקוף — אם יש בגובה המזוזות עשרה טפחים או יותר, חייב במזוזה. ואם אין בו עשרה, פטור, שאין זה אלא משקוף.”
פשט: כשלכניסה יש קשת במקום משקוף ישר, עמודי הצד הישרים (מזוזות) צריכים להיות לפחות עשרה טפחים גבוהים. אם לא, כל המבנה נחשב רק כמשקוף ללא מזוזות אמיתיות.
חידושים:
א) יסוד שמזוזות ומשקוף צריכים להיות אלמנטים נפרדים: בכיפה (קשת) כל המבנה הוא דבר אחד עגול. הרמב״ם פוסק שצריך לזהות חלק נפרד שהוא “מזוזה” (צדדים ישרים) וחלק נפרד שהוא “משקוף” (למעלה). אם הצדדים הישרים אינם עשרה טפחים גבוהים, כל הקשת נחשבת רק כמשקוף — “שאין זה אלא משקוף.”
ב) יסוד מעניין: צריך להיות מזוזות (עמודי צד) נפרדות ומשקוף (משקוף עליון) נפרד. בקשת שנמוכה מדי, הם מתמזגים ולא ניתן לזהות מזוזות נפרדות.
—
הלכה ד — בית שאין לו תקרה
הרמב״ם: “בית שאין לו תקרה פטור מן המזוזה.”
פשט: בית ללא גג פטור ממזוזה. ההבדל בין “משקוף” (הקורה העליונה של הדלת) ו״תקרה” (גג הבית) מובהר — שניהם תנאים נפרדים.
חידוש — “נראה לי” של רמב״ם במקרה של כיסוי חלקי: הרמב״ם אומר “יראה לי” (חידוש משלו) — אם חדר מכוסה חלקית (“מקצתו מקורה ומקצתו אינו מקורה”), תלוי אם התקרה היא כנגד הפתח (מול הכניסה). אם כן — כשנכנסים, נכנסים לחלק המכוסה, וזה חייב במזוזה. אם החלק המכוסה אינו מול הפתח, נכנסים למקום פתוח, ופטור. הרמב״ם מדגיש שזה חידושו שלו, מה שאומר שזה לא מפורש בחז״ל.
—
הלכה ה — דלתות
הרמב״ם: “ומעמידין הדלתות ואחר כך קובעים את המזוזה.” בהלכה א׳ כתוב במפורש: “אף על פי שאין לו דלתות” — חייבים במזוזה אפילו בלי דלתות.
פשט: לכאורה סתירה — הלכה א׳ אומרת שלא צריך דלתות, וכאן כתוב שצריך להעמיד דלתות תחילה.
חידושים ומחלוקת:
א) שיטת הראב״ד: הראב״ד מבין שהגמרא שאומרת “מעמידין הדלתות” מדברת רק במקרה ספציפי — כשיש מזוזה (משקוף) בין שני חדרים, ולא יודעים איזה צד הוא “ימין הנכנס” (כי הולכים בשני הכיוונים). במקרה כזה מניחים דלת כדי לקבוע איזה כיוון הוא הכניסה (לפי איך הדלת נפתחת — “היכר ציר”). לפי הראב״ד אין הלכה כללית שצריך דלתות.
ב) שיטת הרמב״ם — תשובה לחכמי לוניל: חכמי לוניל שאלו את קושיית הראב״ד. הרמב״ם ענה בחריפות: “לא יסתפק בזה חכם שבעולם שאין החיוב תלוי אלא בשער בית כפשוטו” — אף חכם בעולם לא יפקפק שהחיוב תלוי ב״שער” (שער) כפשוטו. הפסוק אומר “על שער ביתך” — “שער” פירושו דלת/שער, ופשוט שצריך דלתות. הרמב״ם “אפילו לא חשב” שצריך גמרא לזה — זה כתוב בפסוק.
ג) ביקורת הרמב״ם על “סמיכות בתלמוד”: הרמב״ם טען נגד חכמי לוניל שהם לומדים “סמיכות בתלמוד” — מכיוון ששתי הלכות עומדות זו ליד זו בגמרא, הם חושבים שאחת מדברת על השנייה. הרמב״ם סובר שזו לא שיטה לגיטימית. [הערה: לר׳ חיים בריסקר יש “תורה שלמה” שאפשר ללמוד סמיכות ברמב״ם, אבל כאן הרמב״ם מתכוון שהוא עצמו לא לומד מזה.]
ד) הבדל בין “שער” ו״פתח”: הרמב״ם מבין ש״שער” (כמו בפסוק) מרמז על דלתות, בעוד “פתח” פירושו רק פתח. הראב״ד וחכמי לוניל חשבו ששער/פתח הם אותו דבר — פתח ללא דלתות.
ה) “אף על פי שאין לו דלתות” — איך זה מסתדר? אם הרמב״ם סובר ששער פירושו דלתות, איך זה מסתדר עם הלכה א׳ שאומרת “אף על פי שאין לו דלתות”? זה לא מוסבר לגמרי, אבל מצוין ששיטת הרמב״ם עדיין צריכה הסבר.
ו) חזרה למקרה העמודים: במקרה הקודם של עמודים (שפטור), גם אין דלת. ממילא הפטור לא רק כי חסרות מזוזות (עמודי צד), אלא גם כי חסרות דלתות.
נפקא מינה מעשית — קשתות בבתים:
הרבה אנשים יש להם במעבר פתוח (arch) בין המטבח וחדרים אחרים — עם שני עמודים ומשקוף, אבל בלי דלתות. לפי הרמב״ם לא צריך לברך על מזוזה כזו, אפילו אם מחמירים להניח אחת. העולם מחמיר להניח מזוזה, אבל לשיטת הרמב״ם לא צריך לברך.
עצה מעשית לסופרים:
אם סופר רוצה להחמיר ומביא מזוזות יקרות, צריך שיהיו לו גם מזוזות זולות יותר. הוא צריך לומר ללקוחותיו שבדרך כלל לאדם יש כמה מזוזות שחייבות רק מדרבנן או רק לפי פוסקים מסוימים — על אלה אפשר לחסוך.
[דיגרסיה: מה פירוש “מזוזה מהודרת”?]
א) “מהודר” לא כל כך פשוט: “מהודר” פירושו בדרך כלל כתב יפה יותר. אבל בפועל לא ברור שמה שקונים ב-$200 טוב יותר ממה שקונים ב-$100 — הרבה פעמים ההבדל הוא רק סגנון, לא איכות הלכתית. רבנים מדברים על “רמות” אבל זה לא נכון שזה קשור להלכה.
ב) בדיקה לעומת מהודר: אם בין מזוזות מהודרות יש 1/1000 פסול, ובין מזוזות לא מהודרות יש 1/100 פסול — אם רב בודק וזה לא פסול, יוצאים ידי חובה. העיקר של כתב יפה רלוונטי רק כשמסתכלים עליו (כמו ספר תורה), אבל מזוזה כמעט לא פותחים.
ג) מעשה על האדמו״ר מריזין: מישהו עשה כרכרה לאדמו״ר מריזין, ובחלק האחורי (שלא רואים) הוא לא שם סחורה טובה. הרבי אמר: “אצלנו הפנים כמו האחור” — צריך גם שם שאף אחד לא מסתכל.
ד) ספר תורה לעומת מזוזה בנוגע להידור: ספר תורה בוודאי צריך להיות יותר מהודר. אבל במזוזה — שכמעט לא פותחים — השאלה אם “זה קלי ואנוהו” נוגע למשהו שאף פעם לא הולכים להסתכל עליו.
ה) דעה שכתב “יפה” דווקא לא יפה: סופרים “יפים” של היום כותבים כאילו זה מודפס — מישהו אמר שהוא רוצה דווקא לראות שאדם כתב את זה. בספר תורה אפשר לראות את ה״מצבי רוח” של הסופר — זה היופי האמיתי.
ו) “זה קלי ואנוהו” על חיוב ספק: אפשר לומר שדין “זה קלי ואנוהו” הוא רק על מצווה גמורה. מה שעושים רק לפי פוסק אחד (כמו להניח מזוזה על arch) — זה עצמו כבר הידור, לא צריך להוסיף עוד הידור על זה.
[דיגרסיה: נאמנות סופרים וחזקת כשרות]
א) חזקת כשרות בקניית מזוזות: אם אדם קונה מזוזה ממי שיש לו חזקת כשרות, והוא אומר “זה כשר” — אפילו בלי בדיקה — יוצא ידי חובה על פי ההלכה, כמו בכל החיים שסומכים על עדות.
ב) מה פירוש “מהדר” בהקשר זה: מהדר פירושו אדם שמחפש סופר חשוב עם כתב יפה — זה מעבר לדין. אבל היום “הידור” פירושו גם בקרה — שעבר דרך מומחה, כי נעשות מזוזות מארצות אחרות ולא יודעים מי כתב אותן.
ג) ביקורת על “גזענות” בעולם הסופרים: הרבה פעמים “סופר טוב” פירושו — מאנשי שלומנו, לא מ״הר בשומרון” או “יהודי לא היימיש”. אבל ההוא יכול להיות בעל יראת שמים גדולה יותר. אסור לפסול חזקת כשרות של יהודים אחרים בלי בסיס. רק כשממש מצאו שסופרים אחרים לא עושים כתיבה לשמה, או שהשרטוט/סירטוט לא כדת וכדין — אז זו סיבה לגיטימית.
ד) העיקר של קניית מזוזות: לוקחים מזוזה ממי שכותב מזוזות, כמו שלוקחים ציצית מחנות — מה שהסוחר קורא ציצית, זה ציצית. הקב״ה לא דורש שתדע את כל המידע.
—
הלכה ו — מקומות קדושה פטורים ממזוזה
הרמב״ם: “הר הבית, הלשכות, ובתי כנסיות ובתי מדרשות, וכל שאר המקומות שאין בהן בית דירה — פטורין, לפי שהם קדש.”
פשט: מקומות קדושים — הר הבית, לשכות, בתי כנסת, בתי מדרש — פטורים ממזוזה כי הם קדושה ולא דירת חול. הפסוק דורש “בית ה׳ ולא בית קודש.”
חידושים:
א) בתי כנסיות של כפרים: הרמב״ם מביא הבחנה: “בתי כנסיות של כפרים שאין אורחים דרים בהם — חייבת במזוזה, מפני שקובעים בה בית דירה.” בכפרים קטנים היו ישנים על הספסלים בבית המדרש — זה עושה אותו “חצי חול” וחייב במזוזה. בערים (כרכים) היה פעם בית דירה מיוחד לאורחים או לגבאי — שם יש מזוזה.
ב) נפקא מינה מעשית להיום: הסיבה שאנו מניחים היום מזוזה בבתי מדרש היא כי אוכלים שם, ישנים שם, משתמשים בו — אבל בדרך כלל זה לחומרא בלא ברכה.
שערי המקדש:
הרמב״ם: “כל שערי המקדש לא היו להם מזוזה, חוץ משער ניקנור, שהיה לפנים ממנו לשכת פרהדרין, והיא היתה בית דירה לכהן גדול בשבעת ימי הפרושו.”
פשט: כל שערי בית המקדש לא היו להם מזוזה, מלבד שער ניקנור, כי מאחורי השער הייתה לשכת פרהדרין שבה גר הכהן הגדול שבעה ימים לפני יום כיפור.
חידושים:
– מועלה שאולי כל השנה לא היו צריכים מזוזה שם, רק ערב יום כיפור כשהכהן הגדול היה מופרש.
– [דיגרסיה:] הרמ״א סובר שמזוזה היא שומר מדברים רעים (“יכנס שם ואבוא אחריו”), לא רק מצווה של דירה — זו שיטה אחרת מהרמב״ם.
—
הלכה ז — בית התבן, בית הבקר, בית העצים, בית האוצרות
**הרמב״ם: “בית התבן, ובית הבקר, ובית העצים, ובית האוצרות — פטורים מן המזוזה, שנאמר ‘בי
תך׳ — ביתך אמרתי לך, פרט לאלו וכיוצא בהן.”**
פשט: אורוות, סככות, מחסנים — מקומות שאינם בתי דירה — פטורים ממזוזה. “ביתך” פירושו רק מקום מגוריך.
חידושים:
א) “שימוש כפול” — רפת בקר שהנשים מקשטות בה: הרמב״ם: “רפת בקר שהנשים יושבות ומקשטות בה — חייבת במזוזה, שהרי יש בה ייחוד לדירת אדם.” אורווה שמשמשת גם כמקום שנשים יושבות ומתקשטות — חייבת כי יש לה ייחוד לדירת אדם.
ב) שאלה מעשית — חדר ארונות גדול: לכאורה חדר ארונות גדול הוא “בית האוצרות” (מחסן) ופטור. אבל אם נשים מתלבשות שם (מקשטות בה) — יכול להיות שיש לו דין של “ייחוד לדירת אדם” וחייב. סתם להתלבש לפעמים כשמישהו באמבטיה אינו מספיק — צריך להיות שימוש קבוע לדירת אדם.
—
בית שער, גינה, חצר
הרמב״ם: “בית שער… פטורה מן המזוזה, מפני שאינה משמשת לדירה.”
פשט: בית שער (כניסה לחצר), גינה — פטורים כי אינם משמשים כדירה.
חידוש: הרמב״ם מתכוון אפילו אם יש להם משקוף מלא — העובדה שזו רק גינה ולא מקום מגורים עושה אותה פטורה. זה דין בבית (מטרת המקום), לא רק בצורה.
שערי חצרות, מבואות, מדינות:
הרמב״ם: “לפיכך, אחד שערי חצרות, ואחד שערי מבואות, ואחד שערי מדינות ועיירות — כולן חייבין במזוזה.”
פשט: כל שער המוביל לדירה — חצרות (שיש בהן בתים), מבואות (שיש בהם חצרות), ערים — חייב במזוזה.
חידוש: זה מסביר את הדין הקודם שגינה פטורה — זה מדבר על גינה שאינה מובילה לשום דירה (גינה בין גינות). אבל גינה המובילה לבית הייתה חייבת כשער.
—
דירת כבוד
הרמב״ם: “לפיכך, בית הכסא, ובית המרחץ, ובית הטבילה, ובית הבורסקי, ויוצא בהן — פטורה מן המזוזה, לפי שאינן משמשות לדירת כבוד.”
פשט: שירותים, מקווה, בית מרחץ, בית עבודה לעור (בורסקי) — פטורים כי אינם משמשים כדירת כבוד.
—
דירת קבע — סוכה של יוצרים
הרמב״ם: “סוכה של יוצרים — החיצונה פטורה מן המזוזה”
פשט: יוצר (אומן העושה כלי חרס) יש לו שני חלקים בסוכתו/בקתתו — החלק החיצוני (חיצונה) פטור ממזוזה, אבל החלק הפנימי (פנימית) חייב.
חידושים:
א) הבדל בין חיצונה ופנימית: בחלק החיצוני היוצר רק מניח את כליו למכירה — זה כמו חנות. אבל בחלק הפנימי ביותר הוא עושה את מלאכתו וגר שם — זו דירתו הפרטית. זה מושווה לזמנים של היום שהחזית היא חנות והחלק האחורי הוא הבית הפרטי.
ב) קושיה: שער לצד הוא דבר קבוע וחייב במזוזה — מדוע החיצונה פטורה? תירוץ (דרך השולחן): החיצונה אינה מקום קבוע, זו סוכה קטנה שאינה בניין, משתמשים בה רק כשצריך מקום, בלילה היא ריקה — אנשים לא גרים שם, זה רק לסחורה. זה מושווה לבקתות קטנות בחנויות חומרה או תערוכות.
ג) חנויות שבשווקים — בקתות שוק גם פטורות ממזוזה מאותו טעם.
—
הלכה ז — בית שיש לו פתחים הרבה, חדרים, פתח בין בית לעליה
הרמב״ם: “בית שיש לו פתחים הרבה, אף על פי שאין רגיל לצאת ולבוא אלא בפתח אחד מהן — כולן חייבין במזוזה. פתח שבין בית לעליה חייב במזוזה. חדר שבבית, אפילו חדר בחדר — חייב לעשות מזוזה, השער חדר הפנימי והשער חדר החיצון והשער הבית, שכולן משמשין לדירה וקבועין.”
פשט: בית עם הרבה דלתות — אפילו משתמשים רק באחת — כל דלת צריכה מזוזה. דלתות פנימיות בין קומות, בין חדרים, אפילו חדר בתוך חדר — כולן צריכות מזוזה.
חידוש: הכלל: כל עוד זה לא אחד מעשרת הדברים הפוטרים, חייב במזוזה. לא אומרים שרק חדר השינה או חדר האוכל או הדלת הראשית צריכים מזוזה — כל הדלתות צריכות. הטעם: שכולן משמשין לדירה וקבועין.
—
הלכה ז (המשך) — פתח בית הכנסת ובית המדרש
הרמב״ם: “פתח של בית הכנסת ובית המדרש — פטור. אבל פתח שבין בית המדרש לביתו — אם רגיל לצאת ולבוא בו, חייב במזוזה, ואם לאו, פטור.”
פשט: בית כנסת/בית מדרש עצמו פטור ממזוזה. אבל אם למישהו יש דלת מביתו לבית המדרש — תלוי אם הוא משתמש בה באופן קבוע.
חידושים:
א) מקור: לרב הונא הייתה דלת מביתו לבית המדרש, והגמרא אומרת שהוא היה רגיל לעשות שם (מזוזה). רב הונא היה ראש ישיבה — זה כבר היה מנהג ישן שראש הישיבה גר ליד בית המדרש.
ב) חידוש בסברא: אם האדם לא משתמש בדלת, זה פתח בית המדרש שפטור. אם הוא משתמש בה, זה כמו דלתו שלו וחייב במזוזה. בית המדרש עצמו נשאר תמיד פטור — אפילו הכניסה הראשית שכל העולם נכנס בה.
ג) נקודה מעשית: למי יש דלת לבית המדרש? רק לגבאי, לראש הישיבה, או דומיהם. מוזכר שזה כבוד בית המדרש להיכנס מהדלת הקדמית, לא מדלת צדדית פרטית.
—
הלכה ח — פתח שבין שני בתים — ציר הדלת
הרמב״ם: “פתח שבין שני בתים — מוליך ומביא רצועה של דלת, מקום שהציר נראה ממנו” (שם מניחים את המזוזה).
פשט: כשדלת היא בין שני בתים (שני שותפים), צריך לקבוע של מי הדלת — מסתכלים היכן הציר (הצִיר) נראה.
חידושים:
א) מה פירוש “ציר”? ציר פירושו הצִיר (hinge) — המקום שבו הדלת מסתובבת.
ב) רש״י במנחות מפרש: הבית שאליו הדלת קרובה יותר — כלומר, הדלת היא חלק מאותו בית, אותו בית חשוב יותר, והאדם השני “מצטרף.”
ג) הרמב״ם לא מביא “צד ימין” — הוא מדבר רק על “מקום שהציר נראה ממנו” — זה אומר הצד החשוב.
ד) הלכה מעשית: החדר שהדלת נפתחת אליו פנימה — אותו חדר הוא העיקר. כשפותחים דלת, אפשר להיכנס או לצאת — שם שנכנסים, זה העיקר, ומניחים את המזוזה בצד ימין של אותו בית. מהצד ההוא רואים את הציר כי הדלת נפתחת לאותו צד.
ה) “נראה הימנו” — לא לגמרי ברור מה זה אומר בדיוק. יש מחלוקת הפוסקים עם תירוצים שונים על זה.
—
הלכה ח (המשך) — מקום קביעת המזוזה
הרמב״ם: “סמוך לחלל הפתח, בטפח הסמוך לחוץ. בתחילת שלישו העליון של גובה השער. ואם קבעה למעלה מזה — כשר, ובלבד שיהא רחוק מן המשקוף טפח.”
פשט: מניחים את המזוזה בחלל הדלת, בטפח הסמוך לחוץ. מחלקים את גובה הדלת לשלושה, ומניחים אותה בתחילת השליש העליון. אם הניחו גבוה יותר — כשר, ובלבד שיישאר טפח מהמשקוף.
חידושים:
א) “בטפח הסמוך לחוץ” — זה מסתדר עם מה שנלמד קודם, שאם חופרים אותה פנימה יותר מטפח היא פסולה (כי היא רחוקה מדי מבחוץ).
ב) בדיעבד אפשר להניח גבוה יותר מהשליש העליון, ובלבד שיהיה טפח מהמשקוף.
ג) ימין הנכנס: מניחים אותה בימין הנכנס לבית. אם הניחו בשמאל — פסולה.
ד) בית השותפין (בית של שותפים) גם חייב במזוזה.
—
אחרית דבר / נעילה — ענין המזוזה
הרמב״ם: “חייב אדם להזהר במזוזה, מפני שהיא חובת הכל תמיד. וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד שמו של הקב״ה, ויזכור אהבתו, ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן, וידע שאין שם דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם.”
פשט:
אדם צריך להיזהר במזוזה כי היא חובה תמידית — יותר מתפילין או קריאת שמע, שיש להם זמנים ספציפיים. המזוזה נמצאת שם תמיד. כל פעם שנכנסים או יוצאים פוגשים את יחוד ה׳, נזכרים באהבת ה׳, מתעוררים משינת הבלי הזמן, ומכירים שאין דבר העומד לעולם מלבד ידיעת צור העולם.
חידושים וביאורים:
א) מזוזה היא התזכורת ה״תמידית” ביותר: “חייב אדם להזהר” פירושו לא רק לשמור, אלא “להאיר בה” (לשון זוהר). החידוש העיקרי: מזוזה תמידית יותר מתפילין וקריאת שמע — באלה יש פטורים (חולה, בדרך, וכו׳), אבל מזוזה נמצאת תמיד. “שויתי ה׳ לנגדי תמיד” — ככל שתמידי יותר, כך יותר זה תכלית וסוף האהבה.
ב) האספקט ה״מעגלי” של קריאת שמע ומזוזה: מעגליות מרתקת: קריאת שמע חשובה, אומרים אותה כל יום. מלבד זאת מניחים אותה (את נוסח קריאת שמע) על הראש בתפילין כדי לזכור אותה. וכשיש אותה על הראש יש מצווה לומר אותה (כמו שהרמב״ם אמר קודם שכשמישהו מניח תפילין ולא אומר קריאת שמע, אומרים אותה שוב). ואותה קריאת שמע מניחים גם על הדלת במזוזה, וכשרואים אותה נזכרים בקריאת שמע. כלומר: קריאת שמע → תפילין → מזכיר קריאת שמע → מזוזה → מזכיר קריאת שמע. אבל יהודי שנכנס לבית לא אומר ממש קריאת שמע — הוא נזכר בה׳.
ג) מזוזה על המשקוף — משמעות סמלית: המשקוף הוא מקום חזק, איתן של הבית — שם שמניחים את הדלתות. האדם בנה בית חזק. דווקא שם מניחים מזוזה שאומרת: “אין שם דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם.” האדם מתכונן לעשות עסקים, הוא חי בביתו, הוא חושב שיחיה לנצח — אבל המזוזה מזכירה לו שרק ידיעת ה׳ נשארת לנצח, כל השאר עובר. זו “התעוררות” דומה לתקיעת שופר — מזוזה היא מעין תקיעת שופר שיהודי שומע כל יום.
ד) “אהבתו” — אהבת מי? הרמב״ם אומר “ויזכור אהבתו.” זה לא אומר שה׳ אוהב אותו (זה “פירוש חסידי”), אלא שהאדם צריך להיזכר שהוא אוהב את ה׳ — הוא צריך להיזכר באהבת ה׳ שלו עצמו, לא רק במצוות האהבה, אלא באהבה עצמה.
ה) השוואה בין מזוזה לתפילין — שתי מדרגות: בתפילין גם הרמב״ם אמר שזה מזכיר את האדם, אבל שם זו מדרגה גבוהה יותר: “מפנה לבו לדברי…” — האדם עוסק בתורה, הוא נעשה עניו וירא. במזוזה מדברים על אדם שנכנס ויוצא, הוא לא במצב של עוסק בתורה — מעוררים אותו משינה ושגעונות. תפילין הוא מה שצדיק, בן תורה עושה; מזוזה היא ליהודי הפשוט שצריך תזכורת. זה הבדל במדרגות.
ו) שיטת הרמב״ם לעומת רמב״ן — תזכורת לעומת הכרזה: הרמב״ם עקבי שכל המצוות (תפילין, מזוזה, ציצית, שופר) הן להזכיר לאדם — זה מעורר את האדם משנתו. הרמב״ן, להבדיל, סובר שיש גם ענין של “הכרזה” — הפגנה לעולם, כמו “וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך.” הרמב״ם רואה זאת כדבר פנימי (התעוררות האדם עצמו), הרמב״ן רואה זאת גם כהכרזה חיצונית.
ז) “חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו ויחלצם” — פירוש הרמב״ם ל״מלאכים”: הגמרא מביאה את הפסוק “חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו ויחלצם” בהקשר של מזוזה, ציצית, תפילין. הרמב״ם מפרש: מהם ה״מלאכים” השומרים על האדם? אלה הם המזכירים — התפילין, מזוזה, ציצית עצמם. הם ה״מלאכים” המקיפים את האדם ושומרים עליו משחטא (שלא יחטא), לא ממזיקים במובן פיזי. זה מסתדר עם לשון הגמרא עצמה “בחיזוק שלא יחטא, שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק.”
חידוש בתוך החידוש: הרמב״ם לא הכניס זאת לגמרא — הגמרא עצמה היא מקור לרמב״ם. כי “חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו ויחלצם” מסתדר ממש עם תורת הרמב״ם שזו שמירה מחטא, לא ממזיקים. זה ברור מהקשר הגמרא.
ח) הרמב״ם לעומת מקובלים — שמירה מחטא לעומת שמירה ממזיקים: לפי מקובלים מזוזה היא שמירה ממזיקים/קליפות — “וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך.” הרמב״ם סובר שהכל כדי להזכיר לאדם. אבל הרמב״ם נתן מקום ל״מלאכים” — הוא רק פירש אותם אחרת. אי אפשר לומר שזה רק סגולות. מוצע גם ש״קליפות” הם אולי אותם דברים שגורמים לחטא — כלומר, אפילו לפי מקובלים אפשר לומר ששמירה מקליפות = שמירה מחטא, וזה לא כל כך רחוק מהרמב״ם.
ט) “והחוט המשולש” — שלוש מצוות: הגמרא אומרת “בחיזוק שלא יחטא, שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק.” הרמב״ם הבין ש״חזקה” פירושה ששלושת הדברים ביחד (מזוזה, תפילין, ציצית) חזקים. הוא לא מביא את הפסוק במפורש.
—
סיום — מבנה הפרק ומלאכים כמזכירים
שיחת החברותא מסתיימת עם סיכום של מבנה הפרק:
הפרק מתחיל בעשרה דברים (עשרה תנאים בבית) ומסתיים במלאכים.
חידושים:
א) מלאכים כמזכירי רבים: הרמב״ם הכניס מלאכים בסוף הפרק, והוא אומר שהמלאכים עצמם הם גם “מזכירי רבים” — הם מזכירים לאדם דברים טובים. זה נותן מקום למלאכים להיות מעניינים אפילו לפי השיטה הרציונלית של הרמב״ם.
ב) לא רק גילוי מילתא — נקודה עמוקה יותר: אי אפשר לומר שהמלאכים הם רק “גילוי” (גילוי חיצוני). מקובל יאמר שכל הדברים האלה (ציצית, תפילין, מזוזה) הם “דברים חיצוניים” — שמירה נגד קליפות. אבל מה הן קליפות? קליפות הם אותם כוחות שמביאים לחטא, שמביאים למחשבות רעות. וקריאת שמע, שהיא “חרב פיפיות” (חרב דו-פיפיות) שהורגת מזיקים — הורגת גם את המחשבות הרעות. לפי שיטת הרמב״ם, זה אותו ענין: ה״מזיקים” וה״קליפות” הם באמת המחשבות הרעות והיצר הרע, והשמירה מהם היא דרך תזכורת במצוות.
ג) מבנה הפרק — עשרה מלאכים: לפרק יש מבנה יפה: עשרה דברים בהתחלה, מלאכים בסוף. המזכירים הם: ציצית (1), תפילין של יד + תפילין של ראש (2), מזוזה (1) — ביחד ארבעה מזכירים. ביחד עם המלאכים, מתקבלת תמונה של “עשרה מלאכים.”
ד) כל פרק מהשיעור הוא מלאך: כשתורה נכנסת לראש, חושבים עליה, זוכרים אותה — וזה עצמו מלאך, כוח ששומר על האדם.
תמלול מלא 📝
פרק ו׳ הלכות מזוזה — עשרה תנאים בבית החייב במזוזה
הקדמה — נושא הפרק
ר׳ יואל:
פרק ו׳, הלכות מזוזה, פרק ו׳, הפרק השני שמדבר על מזוזה.
אני רוצה להקדים שמצוות מזוזה היא שלוקחים את הפרשה מהתורה ומניחים אותה על עמוד יפה וגדול, עמוד התורה, המקום שעליו אפשר לתלות מזוזה. אז עמוד התורה שלנו שעל מקום כה גדול שתולים עליו את המזוזה של השיעור של היום הוא ידידנו ר׳ יואל, וממנו ילמדו וכן יעשו.
עכשיו נלמד את ההלכות של המזוזה, לא הקלף שאנו קוראים לו גם מזוזה, לא הקמיע, הקלף, הפרשה שמניחים על הדלת, אלא המזוזה, משקוף הדלת. הבית, באמת הבית, כל הבית, והרמב״ם הולך למנות איזה בית חייב במזוזה, “ושמתם על מזוזות ביתך”, איזה בית מחויב במזוזה.
והרמב״ם רצה לעזור לנו, אז הוא הסתכל בכל המשניות וכל ההלכות שראה, בספרא, ספרי, ירושלמי, שהוא למד הכל, והוא ראה פלא פלאים שיוצא עשרה. הוא אוהב את המספר עשר, עשרה מלאכים ועשרה דברים שונים, עשרה מיני דם. מושלם, הוא אומר לנו את ההלכות.
חברותא:
לא, ר׳ יצחק אמר, כי לא כתוב במשנה עשרה תנאים. מאיפה אתה יודע שהרמב״ם עושה את המספר? כי הרמב״ם לא הראשון, כבר יש רי״ף או איזה ספר קודם שכתב. לפני הרמב״ם היו גם ראשונים מסוימים שכתבו על הלכות מסוימות. אנחנו יודעים אבל, אנחנו לא יודעים מתי. בדרך כלל כשהרמב״ם אומר מספר זה המספר שלו, כי הגמרא אומרת פחות מספרים.
ר׳ יואל:
כן, אבל יכול להיות שהרמב״ם היה לו איזה מקור. יש הרבה הלכות בהלכות מזוזה שאנחנו בכלל לא יודעים את המקור, כך אומר רב רבינוביץ. יכול להיות שהרמב״ם כן היה לו איזה מקור מברייתא או דבר, או מהגאונים, יכול להיות שלא היה כתוב ברשימה. אנחנו לא יודעים בדיוק את הכוונה. יכול להיות שהרמב״ם חידש את זה.
הלכה א — עשרה תנאים יש בבית
ר׳ יואל:
יש עשרה תנאים, “עשרה תנאים יש בבית”. עשרה תנאים צריך להיות לבית, שאם יש לו את התנאים זו דירה חשובה, ולא משאירים אותה.
כי המזוזה היא לא חובת הבית, היא חובת הדר, כמו שלמדנו קודם. אבל מדברים כאן על תנאים של הבית. איזה בית, זה שגר שם וצריך לעשות מזוזה. זה מחייב את האדם.
חברותא:
נכון. זה מעניין, האדם גם לא מחויב להיות לו בית כזה שיש בו מזוזה.
ר׳ יואל:
כן, אם יש לו בית כזה. חובת הדר, פירושו שזו המלצה שאדם יגור ויהיה לו מזוזה, אם מניחים משקוף. כשאדם קובע לגור, שיהיה… בעל החובת הדר, חובת חפץ.
חברותא:
כן, חובת הדר, חובת חפץ בסוג הבית הזה, שיהיה שם. אם הוא רק הניח אצל מקום אחד, יש חיוב שני. זה לא…
ר׳ יואל:
כן, מה הבעיה? כמו בגד של ארבע כנפות. מי שגר שם צריך לשים מזוזה, כלומר לשים אותה. בגד שוכב על המדף, לא צריך מזוזה. מה צריך בית? אם אתה גר בבית כזה, אתה צריך לשים את המזוזה. אין שום חיוב לגור בבית כזה. אבל אם מישהו לא גר בבית כזה, אין לו בית כזה, הוא פטור.
העשרה תנאים
ר׳ יואל:
“ואלו הן תשעה תנאים אחד מהן פטור מן המזוזה. ואלו הן:” שהבית שמדברים עליו, “שיעור בו ד׳ אמות על ד׳ אמות או יותר”. שיהיה לפחות, את המספר הזה עשית, או שהרמב״ם חישב את כולם שווה?
חברותא:
כן כן, אלה העשרה של הרמב״ם. עשרה, עשרה, זה הרמב״ם, הכל לשון הרמב״ם.
ר׳ יואל:
כן, אומר הרמב״ם, הוא אומר את כולם כאן, אומר כאן בקיצור, ואחר כך הוא הולך להסביר מסוימים מהם יותר. את כולם. הראשון הוא “שיעור בו ד׳ אמות על ד׳ אמות או יותר”. בית קטן מאוד לא נקרא בית.
דבר שני, “שיהיו לו שתי מזוזות”. כי חוק שכתוב מזוזות, מזוזות כתוב ברבים, אבל מזוזות מדויקות פירושן שתי מזוזות.
חברותא:
או. הן הולכות אחת מהן עם כל הדברים האלה מתכוונות.
ר׳ יואל:
כן, בוודאי. “ויהיה לו משקוף”. דבר שלישי הוא שיהיה משקוף. “ויהיה לו תקרה”, כלומר גג. דבר רביעי, דבר רביעי הוא שיהיה גג. “שיהיה לו תקרה”. זה מתכוון על הבית, לא על המשקוף. המשקוף, המשקוף הוא כבר הגג של הדלת. שיהיה חדר, שהחדר ישמש יותר. שיהיה לו גג, לא שלכל החדרים יהיה גג, זה הלכות של הבית. זה מתכוון לבית.
חברותא:
כן, טוב.
ר׳ יואל:
“שיהיה לו תקרה”, שיהיה לו גג, “שיהיה לו דלתות”, שיהיו לו דלתות. זה גם חידוש, שהרמב״ם חולק על זה, שצריך להיות דלתות שלמות. האם הדלתות עושות את המזוזה למקום מיוחד או מה? היהודים עושים שיהיה בית, שהבית…
חברותא:
לא, היהודים איזה זה דין במזוזה, זה לא. אבל הרמב״ם אומר על הכל בית. אני לא יכול לעזור.
ר׳ יואל:
כן, אבל אני אומר כך, למזוזה יש דין שהמזוזה היא.
חברותא:
לא, לבית יש סוג דלת כזה. מבין? זה לא שהדלת עושה את המזוזה ל… אני לא יודע.
ר׳ יואל:
בסדר. הרמב״ם ממסגר הכל כהלכות בית.
חברותא:
כן.
ר׳ יואל:
“ויהא גובה השער עשרה טפחים או יתר”. שהשער יהיה עשרה טפחים או יותר. “ויהא בית חול”. שלא יהיה בית של קודש, דהיינו של ציבור. חול זה ממש חול. חול, לא קודש.
חברותא:
בסדר.
ר׳ יואל:
“ויהא עשוי לדירת אדם”. שיהיה עשוי לאדם לגור. אז זה מוציא גם בית כנסת או בית מדרש, או דבר כזה, או… אני לא יודע, מחסן. נמצא מה זה מוציא.
“ויהא עשוי לדירת כבוד”. שגרים שם בדרך כבוד, זו דירת כבוד. “ויהא עשוי לדירת קבע”. שעשוי לדירת קבע לגור בקביעות. אז זו למעשה פתיחה, פתיחה שלמדנו קודם, כן?
כי אולי תראו, הרמב״ם הולך לומר בבירור כל דבר מה הנפקא מינה. על כל הלכה הרמב״ם עכשיו הולך להסביר מאיפה הוא לוקח את זה וכן הלאה. הרב כבר הסביר את זה כאן, אבל המקום האמיתי של הלימוד של כל הדברים האלה הוא אחר כך בפירושים. הרמב״ם עשה פשוט רשימה. עכשיו הוא הולך לעבור על כל הרשימה ולהסביר כל אחת מהן מה הן מתכוונות.
הלכה ב — שיעור ד׳ אמות על ד׳ אמות
ר׳ יואל:
בסדר. אז את ההלכה הראשונה למדנו שבית כדי להיות מחויב במזוזה צריך להיות לו ארבע אמות, אומר הרמב״ם. ממילא, “ואם יש בו כדי לרבע בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור ממזוזה”. אם אין בו ד׳ על ד׳ אמות. מה קורה אם זה ארוך יותר? יש לו שש אמות על שלוש אמות וכדומה. אומר הרמב״ם, צריך לוכל לרבע…
הגדר שצריך להיות ארבע אמות לא אומר שצריך להיות קיר, לא אומר שצריך להיות… איך אומרים… ד׳ אמות מרובעות. לא צריך להיות שני קירות של ארבע אמות, ארבע על ארבע. יכול להיות מה שקוראים שש עשרה אמות מרובעות.
חברותא:
כן, יכול להיות…
ר׳ יואל:
נפקא מינה היא, יכול להיות אפילו אם זה עגול, הוא יכול להיות אותו דבר, זה אין צורך לאומרו, “אורכו יתר על רוחבו”. אפילו אם זה מאוד צר, למשל זה רק אמה אחת צר אבל זה עשר אמות ארוך, יש לך ארבע אמות, וכאן זה לא עשר, כאן זה שש עשרה, אז יש שם ד׳ על ד׳ אמות. על כל פנים, ד׳ על ד׳ אמות חייב במזוזה, זו השיטה הקדושה של הרמב״ם. זה כמה גדול זה, לא איך הבית בנוי, אלא כמה גדול הבית.
מחלוקת הרמב״ם והרא״ש
ר׳ יואל:
הרמב״ם, יש כאן הלכה שחולקים עליו הרבה מאוד דברים, שחולקים על הד׳ על ד׳.
חברותא:
כן, הרא״ש הקדוש חולק, הרא״ש אומר ש… צריך להיות גדול יותר?
ר׳ יואל:
לא גדול יותר, יש דין בצורה. הרא״ש אומר שבית שהוא מאוד צר, למשל זה אמה אחת על שש עשרה אמות, שיש בוודאי ד׳ אמות מרובעות, אבל לא יכולים לגור בבית כזה. ממילא סובר היום הרא״ש שחייב כן להיות ארבע אמות איפשהו, לא חייב להיות ריבוע, יכול להיות מרובע, אבל חייב להיות איפשהו ארבע על ארבע שטח בבית, כי אם לא זה אומר קטן מדי, אומר הרא״ש הקדוש. ממילא, אם זו מחלוקת ראשונים, אומרים האחרונים שצריך לעשות בלי ברכה כי זה ספק.
ואני גם אומר לאנשים ששואלים אותי בהלכות, שהוא דחוק בכסף, אני אומר לו, קנה מזוזות יפות ומצוינות, זה, אבל אתה יכול לחסוך את שלוש המזוזות, כמו החדרים שאין להם צורת רביעית או הלכות אחרות, אתה יכול להוציא פחות על המזוזות כי זה דרבנן. נו, דרבנן זה יעזור הרבה, יכול להדר לגמרי, אבל אני רק אומר, בלי ברכה. אני מסביר לך, אנחנו הולכים הלאה.
הלכה ג — אכסדרה ושתי מזוזות
ר׳ יואל:
ההלכה הבאה היא… זו הלכת הרמב״ם, ההלכה הראשונה, ד׳ אמות. עכשיו יש עוד הלכה שלמדנו, שהמזוזה צריכה להיות לה שתי מזוזות, הקירות. הרמב״ם אומר אכסדרה…
חברותא:
כן.
ר׳ יואל:
איך מתרגמים ביידיש את המילה אכסדרה? מרפסת כזו, כזו… חלל פתוח. הרמב״ם הולך לתרגם, “והוא מקום שיש לו שלוש כותלים ותקרה על גביהן, אבל אם יש לו שני פצימין ברוח רביעית, אפילו עוד…” פצימין זה תרגום עמודים, חתיכות כאלה שנכנסות פנימה. זה לא קיר מלא, כלומר אתה נשאר עם יש לו מזוזות. אין לו…
חברותא:
כן, קיר בטח אין לו.
ר׳ יואל:
אין לו גם מזוזות, יש לו עמודים גדולים, חתיכות כאלה, משהו כזה שעולה. עמודים. אני חושב שזו מילה מצחיקה, פצים. אני חושב שזה תרגום עמוד, אתה יכול לכתוב עמודים. פצים פירושו משהו כזה, איזה עיצוב, משהו כזה, לא… זה לא דבר שסוגר את… זה סוגר קצת את הרוח רביעית, מבין? זה משהו כזה.
דיון: מה פירוש “פצימין”
חברותא:
המילה “עמוד” היא לא מילה טובה, כי אתה רוצה להסביר עמוד, אתה לא רוצה להסביר “עמוד”. אתה רוצה לוכל לכתוב עמודים. ולכן אני חושב שפצים, יכול להיות בדיוק פצים זה איזה עמוד, משהו כזה שלא עשוי בשבילו. ומכיוון שאותו תנא כתב פצים, אני לא יודע, הרמב״ם תמיד מתרגם ביטוי, הוא יכול להשתמש במילה אחרת. אני רוצה לשאול אותך במשנה, למה המשנה לא השתמשה במילה עמודים? חסר פתאום, איך כתוב ביטוי מסוים על… זה שם לדבר כזה.
ר׳ יואל:
כן, חסר, לא כתוב סתם ביטויים בעולם. כך? אני לא יודע, אני מעדיף…
חברותא:
המילה אכסדרה היא מילה של לשון הקודש, אבל זה משהו… רגיל, אלכסנדריה, אני לא יודע מה.
ר׳ יואל:
זה חושבים ההיסטוריה, זה מאוד טוב ההיסטוריה, עמוד זה מאוד טוב. פצים הם סוג עמודים של אותה אכסדרה של רוונה. אבל פצים אתה יודע כן, אם זה עמוד אתה יודע איך לומר. סתם כך לומר זו מילה בעולם, זה לא אומר… עמוד הוא דבר שמחזיק משהו. זה לא עמוד, זה סתם איזה חתיכת עיצוב. עמוד זה לא “עמוד” שמחזיק משהו.
חברותא:
כן, אתה חושב שזה מחזיק משהו את הגג, לזה יש משקל. אבל העמוד הוא פשוט עיצוב.
ר׳ יואל:
זה איזה סוג קירון, בקיצור.
חברותא:
אה, זה מחזיק כן, הוא אומר לי פשט.
פטור מן המזוזה
ר׳ יואל:
“פטורה מן המזוזה”, סתם שטויות. “פטורה מן המזוזה”, למה? “שלא נעשו אלא לתקרה”, הם לא שם כדי לעשות דלת, אלא הם שם כדי להחזיק את הגג. הוא אומר, יש שלושה קירות עם גג, הגג צריך חיזוק בצד הרביעי. בגלל זה הוא לקח שם עמודים, לא שיהיה שם חתיכת קיר. אם זה היה חתיכת קיר, זה היה יכול להיות חייב במזוזה. אבל הוא אומר לך לא, זה לא קיר, זה רק דרך להחזיק את הגג. ולא כמו שום תקרה שיש בנסי.
חברותא:
וחיים תקרה זה עמוד לא עם זה אני עדיין טוב. בסדר. אממ… עשיתי.
ר׳ יואל:
וחיים תקרה, אותו דבר, אם אין לו תקרה בכלל. הם, המילה היא… מזוזה, זה רק גליק, זה חלק מזוזה. צריך להיות מזוזה פירושו משקוף. משקוף? משקוף זה המשקוף.
הלכה ג (המשך) — בית שיש לו עמודים בלי מזוזות
דובר 1:
עמוד הוא דבר שמחזיק משהו. זה לא עמוד. זה סתם לומר “זה חתיכה אחת”.
דובר 2:
אה, אתה יודע מה? עמודים, לא עמוד שמחזיק משהו.
דובר 1:
כן, אבל זה ממש מחזיק משהו, זה מחזיק את הגג.
דובר 2:
אתה אומר שהיה לו גג, אבל העמודים הם לא הדבר. יש לו סוג קירון.
דובר 1:
בקיצור, אה, זה מחזיק כן, זה אומר לי בפירוש. “פטורה מן המזוזה” – סתם שטויות. “פטורה מן המזוזה” זה. למה? “שעומדים שם להעמיד את התקרה”, הם לא שם כדי לעשות דלת, אלא כדי להחזיק את הגג.
אתה אמרת שיש שלושה קירות עם גג. הגג צריך עוד חיזוק בצד הרביעי, בגלל זה הוא לקח שם עמודים. לא שיהיה שם גם חתיכת קיר. אם לא היה חתיכת קיר, זה היה יכול להיות חייב במזוזה. אבל אתה אומר שלא, זה לא קיר, זה רק דרך להחזיק את הגג. “ולא יצא בהן ידי מזוזה”. ממילא הוא יוצא עם התקרה, אבל לא עם המזוזה.
“וכן תקרה שאין לה כסלון כלל” – המילה היא מזוזה, והם הניחו שתי מזוזות. צריך להיות מזוזה, שפירושה משקוף. משקוף הוא המשקוף התחתון. איך קוראים למשקוף הצדדי? מזוזה.
בקיצור, אותו דבר, אם אין לו כסלון בכלל, “אלא עומדת על עמודים מכאן ומכאן”, סתם גג. “הרי זו כתבנית בית”. שנראה כמו בית קטן. מה פירוש “כתבנית בית”? מה הפשט? זה לא “חלל חיצוני” שיש לו בדיוק עמודים, שיש לו בדיוק פייס. זה בית. יש מקום שבו מרגישים שנכנסים לשם. אבל אין לו מזוזות. “מה שלא יהיה” המקרה, אפילו לא הניחו איזה חוט או איזו חתיכת מחיצה.
“אלא שהעמודים להעמיד התקרה הן עשוין”. אפשר רק לשים על קירות של כניסה. אם אין כניסה, אפילו אם טכנית יש רק שלושה מקומות שאפשר להיכנס כי בדיוק יש עמודים, זה מה שהרמב״ם אומר, אבל אף אחד מהם הוא לא כניסה רשמית. זה מעניין, אבל זה הדין של מזוזה. אין כניסה, אין קיר בכלל. איפה יש עמודים למזוזה?
דיון: האם התורה ניתנה למבנה ספציפי של בית
דובר 1:
התורה ניתנה לאנשים שהיה להם בית מסוים. אחר כך באו אדריכלים והם אמרו שאפשר לעשות מין זה רעיון של חלל פתוח עם עמודים. הוא אמר, מה אכפת לי? יש בית, מקום שנכנסים לבית בין שלושת העמודים. רק תנו לי לשים על שלושת העמודים. הוא אומר, לא, חסר הדין של מזוזות. מעניין.
דובר 2:
זה מה שאמרת שצריך להיות מזוזות. אין מזוזה, אני לא מבין. יש לי מרפסת, מה זה קשור למזוזה?
דובר 1:
לא, אבל השאלה יותר ברורה ממה שאתה אומר. חז״ל לא רוצים שישימו סתם כך מזוזות על מקומות שזה לא… יואל הוא המקום שבו הוא נכנס. לפחות הוא ישים מזוזה על הראש שלו אם משהו קורה. אני מתכוון, מזוזה היא דבר, שמים מזוזה על בית.
אבל זה המקום שבו נכנסים למין הבית.
דובר 2:
אף אחד לא גר בבית.
דובר 1:
לא גרים בבית, זה לא בית.
דובר 2:
אני לא מבין מה אתה מתכוון.
דובר 1:
כן, אבל לא גרים, איך אפשר לגור במחסן ריק כזה שם? יש שם איזה שטח יפה שאפשר לשחק בו בכדור. זה מקום שהולכים עם מזג אוויר טוב.
דובר 2:
לא, לא גרים בבית כזה. זה צריך להיות שאין בית.
דובר 1:
מאוד טוב, אתה משחק בחוץ גם. שמים גג כזה שלא יזרח שמש.
דובר 2:
לא, לא בית.
דובר 1:
לא, אני חושב שחסרים משקופים, זה דין.
דובר 2:
מאוד טוב, חסר כתבנית בית והכל.
דובר 1:
כתבנית בית, אני שואל אותך על מזוזות, לא מה זה.
דובר 2:
תרגום לעברית
אין שום מזוזות, אבל יש רק עמודים. איפה הבית? חסרים העמודים.
דובר 1:
מה אתה מתכוון, זה נראה כמו סוכה?
דובר 2:
הוא אומר אולי ששמים איזה חתיכה… הוא לא מדבר על משקוף.
דובר 1:
הוא אומר הרמב״ם, “בית שיש לו מזוזות”. אוקיי, עד כאן שבהלכות מזוזה צריך להיות מזוזות, חשוב מאוד. אם זה ריק לגמרי, אין שום משקוף, זה נוגע גם בבית, אם לאנשים יש שני חדרים ומסדרון, פתוח לגמרי מצד אחד, אין מזוזות. כן, אפילו יש קירות, זה לא נקרא מזוזה, וממילא לא שמים שם. כך כתוב כאן ברמב״ם נראה לי.
דובר 2:
לפי הרמב״ם יש מזוזות, נראה מיד.
דובר 1:
זו טענה. נכנס מיד לזה, אבל בינתיים… פשיטא, העמודים, מה שאמרת העמודים, אפילו אתה רוצה לומר שזה עיצוב גם של דלת, מקום כזה עם שני עמודים.
דובר 2:
אוקיי, אוקיי.
דובר 1:
קודם כל, אבל עכשיו מדברים על מזוזה שנעשתה רק להחזיק את הגג.
הלכה ד – כיפה (כניסה מקושתת)
דובר 2:
לא, הוא אומר “בית שיש לו מזוזה מכאן ומזוזה מכאן, וכיפה כמין קשת לשתי מזוזות במקום המשקוף”, אז זה כך. “אם יש בגובה המזוזות עשרה טפחים או יותר”, אוקיי.
דובר 1:
לא, עכשיו מדברים על הלכות אחרות, נכון? יש דין שצריך להיות משקוף, צריך להיות “חלק עליון”, מה זה משקוף? המשקוף העליון, אני לא יודע איך קוראים לזה. המשקוף מלמעלה. עכשיו, קורה לפעמים שלאדם יש כן שתי מזוזות, אבל זה מקושת מלמעלה, זה מקושת מאוד. יוצא שאין עשרה טפחים מ…
דובר 2:
זה לא ישר.
דובר 1:
בדיוק. אין מזוזה, יש רק משקוף, כי זה דבר עגול אחד.
דובר 2:
אה, זה דבר עגול אחד.
דובר 1:
אבל אם אין גם שתי מזוזות, זה קשת ארוכה אחת…
דובר 2:
עכשיו, נראה שצריך להיות בנפרד מזוזה ובנפרד משקוף.
דובר 1:
אוקיי.
דובר 2:
“אם יש בגובה המזוזות עשרה טפחים או יותר”, אם יש עשרה טפחים ושם זה כן גבוה, אז זה עדיין מזוזה.
דובר 1:
כן.
דובר 2:
“חייב במזוזה, ואם אין בו עשרה פטור, שאין זה אלא משקוף”. אם זה פחות מעשרה זה לא נקרא משקוף.
דובר 1:
לא, אתה יכול גם לומר שאין לו מזוזה, אני לא יודע למה הוא קורא לזה רק משקוף.
דובר 2:
אמת.
דובר 1:
מבין את השאלה שלי?
דובר 2:
נכון.
דובר 1:
מעניין.
דובר 2:
זה יסוד מעניין, כן.
דובר 1:
מה?
דובר 2:
העיקר הוא שהמזוזה לא מספיק גבוהה, לא שה…
דובר 1:
ממילא הנפרד, זה לא דברים נפרדים, אני לא יודע.
דובר 2:
אוקיי, הלכה רביעית למדנו שצריך להיות תקרה. כן?
הלכה ה – בית שאין לו תקרה
דובר 1:
“בית שאין לו תקרה פטור מן המזוזה”.
דובר 2:
“בית שאין לו תקרה” פטור. אה, “בית שאין לו תקרה” פטור. אה, למדנו הלכה רביעית שצריך להיות תקרה. ממילא יוצא, “בית שאין לו תקרה”, אין גג, פטור מן המזוזה.
דובר 1:
נו, טוב.
חידוש הרמב״ם – בית שהוא מקצתו מקורה
דובר 2:
אומר הרמב״ם, מה קורה בחדר ש“הוא מקצתו מקורה”, חצי חדר יש לו גג, “ומקצתו אינו מקורה”? אומר הרמב״ם, “יראה לי”, זו שיטתי, “נראה לי”, זה חידוש, לא פירשו את ההלכה, חידוש. “יראה לי”, אני חושב, אומר הרמב״ם הקדוש, “שאם היתה קורה כנגד הפתח”, אם הגג מול הפתח, יש גג, כשנכנסים שם נכנסים לחלק המקורה, חייב במזוזה, כי יש מספיק כניסה שמובילה לחדר. וזה בחלק האחורי, אין תקרה, זה לא משנה לחדר. צריך שיוכלו להיכנס. אם מיד אחרי הפתח אין, אז זה כאילו פתוח, הוא לא נכנס לשום חדר.
דובר 1:
אהא, טוב.
דיון: האם צריך להיות דלתות
דובר 2:
אומר הרמב״ם, “ומעמידין הדלתות, ואחר כך קובעים את המזוזה”.
דובר 1:
יש את ההלכה שהוא אמר קודם, שצריך להיות דלת.
דובר 2:
לא, הוא אמר שצריך להיות דלתות, זה מעניין, הוא לא פוסק על הדבר הזה. הוא לא אומר כאן בבירור שאם אין דלתות זה פסול. יכול להיות שיש הלכות דלתות במקום שיש דלתות. הרמב״ם לא אומר לנו בבירור שצריך להיות דלתות.
דובר 1:
הא?
דובר 2:
מה הראיה? הכיפה שדיברנו עליה, בזה אפשר גם להכניס דלת.
דובר 1:
אה, זה יכול להיות.
דובר 2:
אני לא יודע. חשבתי שזו דלת קטנה מאוד, אבל זו דלת רגילה שאין בה בגובה המזוזה עשרה טפחים.
דובר 1:
אז, שוב, אז מה?
שיטת הראב״ד – “מעמידין הדלתות” מדבר רק על היכר ציר
דובר 2:
בכל מקרה אין דלתות. הראב״ד שאל שאלה. הראב״ד אמר, מה שכתוב דלתות מדבר רק על היכר ציר, שיש שני בתים, וצריך לדעת לאיזה כיוון רק ניכר ל… דרך דלתות. הגמרא כתובה שעושים דלתות. הראב״ד הבין, שההלכה שאם עושים מזוזה צריך קודם לשים דלתות, כתוב בגמרא. הראב״ד הבין שזה מדבר במקרה כשיש מזוזה בין שתי דלתות, משקוף בין שני חדרים, סליחה, המזוזה צריך לשים מימין הנכנס, ולא יודעים לאיזה כיוון נכנסים, כי זה בין שני חדרים והולכים לשני הכיוונים. הוא אמר לשים דלת, ואז הכיוון שהדלת נפתחת, זה הכיוון שנכנסים. אז ממילא צריך קודם לשים דלת.
אבל אם כך, טוען הראב״ד, אין הלכה שצריך לשים דלת. אם יש בעיה כזו, צריך לשים דלת כדי לדעת איך לשים את המזוזה.
דובר 1:
זה אומר שאתה רוצה לומר שהרמב״ם עצמו לא היה מאה אחוז מוחלט, אלא הוא אמר זאת בצורה כזו, הוא רצה להשאיר פתוח שזה לאו דווקא סיבה לפטור אם אין דלת.
דובר 2:
אז, אז, הרמב״ם הקדוש, אבל לא, ברור שזה לא פטור מן המזוזה. הוא אמר במפורש בהלכה הראשונה ש“אף על פי שאין לו דלתות”, צריך להיות דלתות.
דובר 1:
במפורש, הלכה א׳.
דובר 2:
“אף על פי שאין לו דלתות”. הרמב״ם הקדוש עצמו…
דובר 1:
לא, הוא לא אומר על עצם ההלכה. כן, הוא רוצה להבין, הוא רוצה לדעת האם צריך לשים דלתות.
תשובת הרמב״ם לחכמי לוניל – “שער” פירושו דלתות
דובר 2:
הרמב״ם הקדוש עצמו, מישהו שאל שאלה, חכמי לוניל שלחו שאלות לרמב״ם, שואלים קושיות על הלכותיו, הם שאלו את קושיית הראב״ד. הם שאלו שהגמרא לא כתובה שצריך להיות דלתות, הגמרא כתובה רק שאם צריך את זה כדי לדעת לאיזה צד לשים את המזוזה. ענה הרמב״ם, “מה? אתם סוברים ש… יש שתי הלכות אחת ליד השנייה, ואתם דורשים כאן סמיכות בתלמוד, כי כתובות שתי ההלכות אחת ליד השנייה פירושו שזה מדבר על זה?” לא, אומר הרמב״ם, כתוב בתורה…
דובר 1:
לא, הוא אומר שאין לומדים סמיכות בתלמוד. טוב מאוד. הרמב״ם לא רוצה שילמדו ממנו סמיכות. טוב מאוד, כי לרבי חיים בריסקר יש תורה שלמה שאפשר ללמוד ברמב״ם סמיכות. לא, לפעמים צריך ללמוד, הוא מתכוון רק להיות מליצה, הוא מתכוון לומר שהוא לא לומד מזה.
דובר 2:
הוא אומר, הרמב״ם, התורה כתובה שצריך להיות שער. איפה שמים את המזוזה? על השער. מה פירוש שער? פירושו דלתות. אומר הרמב״ם, לרמב״ם היה פשוט, “לא יסתפק בזה חכם שבעולם שאין החיוב תלוי אלא בשער בית כפשוטו”. הרמב״ם אומר, הרמב״ם אפילו לא חשב שמזוזה באה על דלת. איפה שמים מזוזה? “בשער ביתך”. לאן הולכת מזוזה? הוא לא צריך אפילו את הגמרא שתגיד לו שצריך שער.
דובר 1:
לא, השאלה היא, שער הוא מקום שאין לו דלת.
דובר 2:
טוב מאוד, זה לא שער. אומר הרמב״ם, דלת היא פתח ולא דלת. דלתות הוא תנאי במילה שער. טוב מאוד, אם אתה חושב כך, אוקיי, כי אתה והראב״ד וחכמי לוניל כולכם חשבתם כך. אבל הרמב״ם חשב פשוט שזה צריך דלת, כמעט לא צריך גמרא. בוודאי, הגמרא מדברת על האופן שהוא רצה לדעת לאיזה צד לשים, הוא אמר עצה טובה שצריך לשים קודם את הדלת.
קושיה: מקרה העמודים ודין הדלתות
דובר 1:
אבל העמודים שאמרת קודם פסול מסיבה נוספת, כי בין עמודים אין גם דלת. לכאורה, זה באמת אני לא מבין. אולי שם מדברים שיש כן דלת?
דובר 2:
אני לא יודע. אין דלת שם?
דובר 1:
בגלל זה זה… אוקיי, אני שואל אותך שאלה טובה. אני כבר יודע, מה אומר הרמב״ם הקדוש? וגם לומר שהבית שיש לה מזוזה, מדברים על דלת עוד בארבעה על ארבעה? זה פטור כי אין לו משקוף. זה לא פטור כי אין לו דלתות. מה זה הבית שיש לה מזוזה? הצרות שמדברים כאן על צרות שבוע אין להן מספיק גובה לאדם ממוצע. עכשיו אתה שואל קושיות בכלל למה זה לא שואל עם הכוכבים.
דובר 2:
לא, אבל אני אומר, אבל דלתות בטח לא נכנס שם.
דובר 1:
אוקיי, אני יכול לענות. קורה לפעמים מקום שצריך להתכופף, ושם לא שמים מזוזה. זה אני לא רואה קושיה.
שאלה תמוהה נראית לי שאלה טובה יותר, מה הסיפור עם האכסדרה? אבל הרבנים לא שאלו, הרבנים אוהבים שיעורים.
פטור כשחסר משקוף או דלתות
דובר 1: זה פטור כי אין לו משקוף. איך? זה לא פטור כי אין לו דלתות. כי אתה יודע עכשיו אחרי הבגדים דלתות. פשוט מה, מדברים כאן על דלת שאין לה אפילו מספיק גובה לאדם ממוצע. אתה שואל קושיות בכלל למה זה לא פטור כי אין לו דלתות? אבל דלתות בטח לא נכנס שם. אני יכול ברצינות, קורה לפעמים מקום שצריך להתכופף, שם לא שמים מזוזה. אין לזה קשר לדלתות.
נראה לי שאלה טובה יותר, מה הסיפור עם האכסדרה? עמודים, כן. אבל הרמב״ם, לא הרמב״ם, תשובה במפרשים אחרים, והתשובה היא שאם מדברים על סוג דלת כזה, לא צריך לברך לפי הרמב״ם. אני רוצה לומר, אפשר להקל או אפשר לברך? לפחות צריך להחמיר לשיטת הרמב״ם לא לברך, אפילו אם יש מקום. יש הרבה פעמים אנשים יש להם זה כן הרבה פעמים, זה מחולק בין המטבח וה… יש שני עמודים ויש משקוף. אין שם דלתות. נשמע שמה? לא, טוב. כן, כך כתוב ב…
כך, זה מעניין. אני חושב שזה אומר לנו משהו, שסופר שרוצה לעשות חומרה והוא מביא מזוזות יקרות יותר, צריך גם להיות לו מזוזות זולות יותר. ולומר ללקוחות שלו שבדרך כלל לאדם יש כמה מזוזות שהן רק מחויבות מדרבנן או רק לפי פוסקים מסוימים. על אלה אפשר באמת לחסוך את שלוש מאות הדולר ולקנות מזוזה זולה יותר. לא? אני לא יודע, המקומות, הרבה אנשים יש להם את זה, והציבור מחמיר. אבל כל ההלכה שאתה עושה עכשיו חושש, זה הגיוני, כאילו אני לא יודע מה זה קשור להלכה שגדר…
סטייה: מה פירוש מזוזה מהודרת?
הנוהג של “מהודר” וכתב יפה
דובר 2: מה פירוש מזוזה מהודרת? הלכתי לחנות מזוזות לאחרונה. אין, מהודר פירושו הרבה פעמים שזה כתב יפה יותר בדרך כלל. ויש סופר שהולך… יש בחירות, אני יודע. אוקיי, שהם לא יתקפו. אני מדבר על אנשים רגילים. לא, בדרך כלל מהודר פירושו הרבה פעמים כתב יפה יותר, והרבה מזה שטויות. לא ברור בכלל שמה שאתה לוקח במאתיים דולר טוב יותר ממה שאתה לוקח במאה דולר. בדרך כלל, אחרת זה סתם סגנון, וזה לא ברור. לא, אני מתכוון, הרבה פעמים רבנים מדברים סתם, שאתה קונה דבר, זה מהודר, יש רמות. זה לא נכון שיש לזה קשר להלכה שיש רמות.
אני יכול לומר לך שאחרי שאין שום פסול, זה מדרבנן. אני מדבר על מזוזה, כל המזוזות שאתה קונה, מדברים שכתובות כל האותיות, נניח המזוזות שנקראות מזוזות חלשות יותר, אז נניח שבין המזוזות המהודרות אחת מאלף פסולה. בין אלה שאינן מזוזות מהודרות אחת ממאה פסולה. זו שאלה האם אתה לוקח חלשה יותר, אתה טוב בבדיקה, רב בודק, ואתה לא נפלת עם הפסולה. אני חושב שיכול להיות נושא כזה של כאילו, רוצה מזוזה יפה, צריך להיות כתב יפה. אבל העיקר של כתב יפה הוא רק כשיש מקום לקרוא, כמו שלמדנו קודם בתורת משה.
ספר תורה, תפילין, מזוזה – איפה כתב יפה רלוונטי?
דובר 2: ספר תורה בטח, ספר תורה צריך להיות יותר מהודר מהאחרים. אבל אפילו מזוזה, תפילין, מישהו אמר לי שהוא שמע מאבא שלי שמישהו אמר לו שמה שקוראים כתב יפה בכלל לא יפה, כי היום הסופרים היפים כותבים ממש כאילו זה מודפס. הוא אומר, זה נראה מודפס. אני רוצה אחד שרואים שאדם כתב אותו.
בספר התורה שאני קורא אפשר לקרוא את מצבי הרוח של האדם. כמו שכתוב שראו על פניו של אליהו הנביא, איפשהו בכרמל, כך רואים קצת מה הוא חושב. ספר תורה היא עבודה ארוכה, יכול אפילו להיות שקורה שיותר מאדם אחד כותב אותו, אדם לפעמים סופר לא יכול להמשיך.
בכל מקרה, אני לא יודע, לכן אני אומר ההלכה של כתב מהודר היא לא הלכה פשוטה. אני לא יודע. לפעמים בא כזה… ר׳ אהרן בא לאחרונה עם מערכה חדשה שהרבה תפילין פסולות כי הלכו אחרי, אני לא יודע מה. קורה לפעמים רמאי שמרמה אנשים. אם זה פסול ממש זה פסול ממש. הוא לוקח חבורה של אנשים עניים שלא יודעים. מה שפסול ממש זה פסול ממש, ומדברים על הכל מפיקחות.
“זה קלי ואנוהו” – מתי מחויבים בהידור?
דובר 2: אז מה פירוש… בא יהודי, הוא אומר, “יהודים, אנחנו עושים את המצווה יפה יותר.” הוא משקיע יותר כסף, שיהיה רק באופן שהוא משקיע יותר כסף. הקב״ה מסתכל, זה כמעט מחלוקת הרמב״ם ומחלוקת הפוסקים, גם יש לו ענין להשקיע יותר כסף במצווה. אתה אומר שמחויבים. שום יהודי חסידי לא שם את המצווה המהודרת שאתה אומר. כי הוא מפחד שהוא לא יקבל מאף אחד. אתה יכול לומר שהדין של “זה קלי ואנוהו” הוא על מצווה גמורה, כי מה שאתה עושה משהו שאתה רק מחויב לפי פוסק זה כבר בעצמו הידור. לא צריך להוסיף על זה הידור. עצם מצווה צריכה הידור. ברור, מה עוד, אני לא רואה שזה יהיה ענין. כאן לעיקר חסרתי, אני זוכר את הרבי אפילו כל הזמן, תן לי לומר לך בשפה שלי.
נאמנות של סופרים וחזקת כשרות
דובר 2: אם אדם קונה מזוזה מאדם שיש לו נאמנות, לכאורה דיני נאמנות כתובים בהלכות עדות שונות וכך. מי שיש לו חזקת כשר, הוא אומר לו, “האם זו מזוזה כשרה?” והוא אומר לו, “כן,” אפילו הוא לא עשה בדיקה, והוא שם אותה, הוא יצא. על פי הלכה הוא יצא, כמו בכל החיים סומכים על עדות. הוא יצא.
תרגום לעברית
ומה זה אומר מהדר? מהדר פירושו אדם שמחפש סופר חשוב, והוא יודע שיש לו כתב יפה. זה חוץ לדינא, לא מדברים על זה. אבל אולי מין חדש, לאחרונה יש יותר כאן, כשמדברים על הידור לא מתכוונים דווקא לסופר חשוב שיש לו כתב יפה, אלא משהו שיש בו בקרה, כי יש כל מיני אנשים, ובאו מזוזות ממדינות אחרות. לא רוצים לסמוך שמא נכתב על ידי עם הארץ שמחפש פרנסה, אני לא יודע מה. תמיד נעשים ערעורים כאלה שלא עבר דרך מומחה שיודע, או… אפשר לראות אם יש פסול, אני לא מאמין. על מה הוא מדבר כאן בעצם? לפעמים נעשים רמאים. לכאורה לפעמים קורה שמרקר נכנס, זה הגיוני שאחד לא בודק. אבל אתה הולך לסופר, וסופר שיודע את המזוזה… אם אתה קונה בקופסה, יכול להיות. אבל קונים אצל סופר ובודקים בעצמם, לכאורה אין דין של יותר מהודר ופחות מהודר. יש יותר יפה, יש פחות יפה.
“זה קלי ואנוהו” על משהו שלא מסתכלים עליו
דובר 2: יש דין של “זה קלי ואנוהו”, צריך לדעת האם “זה קלי ואנוהו” נוגע למשהו שבחיינו לעולם לא נסתכל עליו. אתה תאמר שהמזוזה היא משהו שפותחים לפעמים. אתה מכיר את המעשה של מי שעשה עבור הרבי מריז׳ין כרכרה? כשהוא עשה את הכרכרה, מאחור לא שמים את הסחורה, כי זה מאחור, שמים את הסחורה מלפנים. הביא את הכרכרה, אמר הרבי, “אני מסתכל מאחור, יש שם סחורה.” אומר לו, “אתה לא יודע שאצלנו הפנים הוא אותו דבר כמו האחור?” ואני לא רוצה לומר שאין ציצית יפה, כי ראיתי שיש ציצית יפה, אבל אני מנסה לחשוב, היהודי שמניח את המזוזה במקום שאין דלת, פשוט הוא רוצה לזכור את השם יתברך אפילו כל הזמן שהרב בזה צודק, כן? והשם יתברך ילך לשים לו שאין ציצית יפה כי הוא רוצה לזכור את הרב בו.
עצה מעשית: ספק דאורייתא וספק דרבנן
דובר 2: אני אומר דרך פשוטה, אני אגיד לך משהו, יהודי, לא היה לך שום ספק לפסוק, ונעשה לך ספק, האם זה ספק דאורייתא, האם זה ספק דרבנן. אני מבין למה אדם יקנה יותר יקר ויותר זול, למה לא בעצם? כי אף אחד לא יהיה עני משלוש מאות דולר. טוב מאוד. אתה רוצה לדעת בכלל שצריך לשלם את שלוש מאות הדולר? אני לא יודע, אם מישהו מבין, יש לו איזה טעם בזה, אני לא מבין.
דרכה הפשוטה של התורה: לוקחים מה שהסוחר קורא כשר
דובר 2: חשבתי בשבת, שאנחנו צריכים לחשוב מאוד פשוט, שהעולם לא נברא שאנחנו צריכים לעשות הכל. לוקחים מזוזה ממי שיש לו מזוזות, מהאדם שכותב מזוזות. זה אומר לפי זה, שאם אדם נכנס לחנות ספרים, הוא יכול לקחת ציצית משם. עומד שם יהודי שיש לו חזקת כשרות, וזה ציצית, אה, זה ציצית. כשהתורה אומרת לוקחים ציצית, זה אומר מה שהסוחר קורא ציצית, מה שאנשים מכירים כציצית. זה אומר, שאם בחנות יש ציצית עם תכלת, אתה צריך להמשיך לחשוב אותו דבר. השם יתברך לא דורש ממך שתדע את כל המידע על תכלת, מה שכל חז״ל יודעים על תכלת לאורך הדורות. אם אתה נכנס לחנות ואתה רואה את מה שלמדת קודם בתורה בעת אמירת פרשת קריאת שמע, ראית שיש תכלת, יכול להיות שהסוחר צריך לשים אותו בחוץ, כי אם אדם פוגע בתכלת… אוקיי, אתה מגיע עם חידושי תורה, כי אתה רוצה ללמוד הלכות ציצית.
דיון: מתי נכון להוציא יותר כסף?
דובר 1: לא, אבל אתה אומר, אוקיי, מה יש מלהוציא יותר כסף על מה שהסופר אומר שזה יותר טוב?
דובר 2: אני לא יודע, כל אדם… אל תעשה דברים שלא צריך. אם צריך, אפשר לקנות את הכי זול שיוצא לכל הדעות. אם אדם מרגיש, הוא רוצה להראות מצוה, הוא קונה את הכי טוב, אין בעיה. אז מה ההבדל בין זה לזה או לזה? אם אדם מרגיש שהוא התפשר יותר מדי והוא מפחד מהלחץ של האחר, שיסתובב עם כיפה הפוכה, או שיצא עם כיפת שינה. שזה לא יתאים לתדמית שלו עם… אוקיי, יפה. שלא יחשבו כלום. מה שאתה אומר זה אמת.
דובר 1: אוקיי. אף אחד לא אומר שלא נכון לקנות את המזוזות שלו, בכל מקרה. הדבר היחיד הוא הסופר. סתם מצוה לפרנס סופר, כן בדרך כלל זה עני עירך קודם.
ביקורת על גזענות בעולם הסופרים
דובר 2: האמת היא, הרבה מאוד פעמים, נגיד גס, הרבה מאוד פעמים זה גזענות. כי סופר טוב פירושו מאנשי שלומנו, לעומת משהו מהר בשומרון, או מאיזה יהודי לא היימיש. ומה זה אומר? יכול להיות שלאותו יש יראת שמים גדולה יותר. זה באמת לאו דווקא. צריך לדעת, כשאחד מתלונן שהתפילין שלו יותר מהודרות, צריך לדעת האם הוא פגש סופרים אחרים שלא עושים כתיבה לשמה, או שהשרטוט לא כדת וכדין, השרטוט הוא לא עושה טוב. בלי זה, באמת, קשה סתם לפסול יהודים אחרים. אני לא מאמין שהרעיון הוא לפסול את חזקת הכשרות של האחר. חזקת הכשרות של האחר היא דבר ברור. יש דין בדיקה, ולא יוצא ידי חובה להשתעשע עם חזקת הכשרות של אנשים אחרים. יש דין של לבדוק את הכתב, נכון?
דין הבדיקה והמומחיות
דובר 2: אין שום בעיה, אני לא למדתי שום הלכות סופרות. אני מניח שהוא מומחה, כי אם הוא לא מומחה, הוא יודע איך לכתוב, והוא רואה שזה לא כתוב טוב, נכון? הוא יוכל להגיד לי. יש דין של לקחת תפילין, נכון? הוא לוקח סגורות, הוא לוקח על מה שאתה מסתכל, אתה מסתכל ישר, אתה רואה שזה עומד יפה, לא חסרות אותיות, מה שלא יהיה, זה כשר. זה לא… אוקיי, בוא נמשיך הלאה. נו. חזרה לנושא.
חזרה לנושא: שיטת הרמב״ם שצריך להיות דלת
דובר 2: אז הרמב״ם היה פשוט שצריך להיות דלת. אני לא יודע מה להגיד לך. אוקיי, עכשיו נלך לבתים שלנו. שוב, רוב הדלתות יש להן באמת דלת, זו העובדה. אהא. אז, לא חסר… יש צורות שונות אחרות. הבתים שלנו באמת בנויים כך, אבל… אבל זה באמת לא דלת. הרבה פעמים אנשים שגרים במקומות שבהם יש יותר או פחות רוב הזמן מזג אויר טוב, יש להם הרבה פעמים הרבה יותר בתים פתוחים, שיש קצת מחיצה כאן ומחיצה שם. לפעמים יש דלת. השאלה היא איזה מכל אלה… כן, על סוג הדלת של הבית. אבל בבית יש מה שלא מחולקים ממש לחדרים.
טוב מאוד, זה לא חדר, בוקר טוב. זה רק חדר לפי שיטת הרב״ד וכדומה, מה שיכול להיות כבר. נו. הר הבית, בדיוק מה שאני אומר, שהיה נופל למישהו שיש דבר שנקרא מטבח וחדר.
הלכה ה (המשך) — דלתות: דיון בעמודים ופצימין
דובר 1: השאלה היא איזה מכל אלה… כן, על סוג הדלת של הבית, אבל בבית יש מה שלא מחולקים ממש לחדרים.
דובר 2: טוב מאוד. זה לא חדר, בוקר טוב. זה רק חדר לפי השיטה של הרמב״ם וכדומה. אני מתכוון, מה יכול להיות כבר?
דובר 1: נו. הרב באר, בדיוק מה שאני אומר, שהיה נופל למישהו שיש דבר שנקרא מטבח, ויש ליד זה חדר אוכל, וביניהם יש איזה סוג של דלת. לא אכפת לי שיש להם סביבה אחרת שנקראת חדר אוכל. זה דלת ודלת. זה מה שהרמב״ם אומר לנו.
דובר 2: כך אומר הרמב״ם. טוב מאוד.
דובר 1: הרב באר, לכל הדעות צריך את התנאים האחרים, הרי כל אחד מודה, שצריך להיות מזוזה ומשקוף וכן הלאה.
דובר 2: נכון. אפילו אם… או רק עמודים? אוקיי, זה לא אותו סדר, זו סיבה אחרת, אבל גם היום יש שעמודים מחלקים בין שני החלקים.
דובר 1: אוקיי, אבל אולי אחרת, שאותו… צריך מה שמניחים רק עמודים? אולי כן, כי אותם עמודים… קודם כל, כשמניחים רק עמודים בדרך כלל אין משקוף, מה שעוד לא בעיה.
דובר 2: יש קשתות, יש גם לפעמים לפעמים.
דובר 1: טוב מאוד. אבל אז יכול להיות עושים זאת כן, כדי שיהיה צורת הפתח, זה דבר אחר. הרמב״ם, הפצימין, מדובר שזה רק יופי של פצימין או שזה מחזיק את הגג. העמודים לא מחזיקים את הגג. יכול להיות בטוח שכל העמודים שמניחים שם לא מחזיקים כלום.
דובר 2: נכון, אבל הרמב״ם אומר לך שצריך להיות דלתות.
דובר 1: אוקיי, הרמב״ם כן, הוא מדבר על דלתות.
הלכה ו: מקומות קדושה פטורים מן המזוזה
דובר 2: נו. עכשיו הולך הרמב״ם לדבר, הרמב״ם אמר שרק דברים של חול חייבים במזוזה. להוציא מה? אומר הרמב״ם, “הר הבית, הלשכות” – היו סביב הר הבית לשכות, שהיו עזרות שונות שבהן ישבו הכהנים וכדומה, עזרות שבהן היו צריכים להיות ישראל או שבהן היו הנשים, “ובתי כנסיות ובתי מדרשות, וכל שאר המקומות שאין בהן בית דירה” – שלא גרים שם.
דובר 1: לא, דווקא כאלה, בתי כנסיות שאין בהן בית דירה. אבל הוא אומר, מיד נראה…
דובר 2: לא, לא דווקא בירושלים.
דובר 1: כן, כן, כן. אבל שלא גרים שם.
דובר 2: מיד נראה מה הדין של בית הכנסת שיש לו בית דירה.
דובר 1: טוב מאוד. “פטורין לפי שהם קדש”. מה זה קודש? למדנו קודם שבית הכנסת… בית המקדש יש לו דין קדושה, הלכות שונות. “בית ה׳ ולא בית קודש”, איזו דרשה כזו יש.
בתי כנסיות של כפרים – חייבים במזוזה
דובר 2: “בתי כנסיות של כפרים שאין אורחים דרים בהם” – כבר אמרנו קודם שבתי כנסיות של כפרים זה יותר דבר פרוזדורי שגרים בו.
דובר 1: אם רוצים לזכור את שיטת הרמב״ם, זה אפילו יותר מזה. הרבה פעמים, אם קונים בית חדש ועדיין לא שמו את הדלת, לפי הרמב״ם צריך קודם לשים את הדלת ולא מזוזה, ורק אחר כך שעושים ברכה על המזוזה. זה עניין עם המזוזה.
דובר 2: הוא מצרף זאת לקודש.
אומר הרמב״ם, “בתי כנסיות של כפרים” – בתי מדרשים שנמצאים בכפרים, כבר היה לנו קודם שלבתי מדרשים של כפרים יש דינים אחרים, זה יותר פרטי, מותר לקחת אותו. כאן הוא הולך עוד יותר, “שאין אורחים דרים בהם” – כמו שטיבלעך חסידיים שכל הקהילה באה, שלומדים, “חייבת במזוזה”.
למה שיגורו שם? הוא אומר “חייב” כי זה כן חייב, כי זה חצי חול. “חייבת במזוזה, מפני שקובעים בה בית דירה”. טוב מאוד. ממילא, יכול להיות שהיום, בתי כנסיות של כפרים אין להם בית דירה, אלא ישנים שם בבית המדרש, ישנים על הספסל. בכפרים קורה שישנים על הספסל. בערים היה פעם בית דירה מיוחד, עוד לאורחים או לגבאי, אני יודע למי, יש שם מזוזה.
מזה לכאורה הסיבה למה אנחנו שמים היום מזוזה בבית המדרש בדרך כלל, כי אוכלים שם וישנים שם, ומשתמשים בו. אם כך, אפשר לומר שאין לו דין קדושה, אולי יש לו כן דין שצריך להיות לו מזוזה. בדרך כלל זה לחומרא אבל. לא עושים ברכה אבל.
שערי המקדש ולשכת פרהדרין
אומר הרמב״ם הלאה, “כל שערי המקדש לא היו להם מזוזה”. למה? כי לא היה דירת אדם. “חוץ משער ניקנור שהיה לפנים ממנו”. אבל הוא אמר שלשכת פרהדרין היא לא. הוא אומר שכל השערים לא היו להם מזוזה חוץ משער ניקנור שהיה לפנים ממנו. למה? “ושם לשכת פרהדרין, והיא היתה בית דירה לכהן גדול בשבעת ימי הפרושו”.
ערב שבעת ימים לפני יום כיפור, מפרישין כהן גדול, והוא הלך לגור שם. יצא שאז היו צריכים לשים מזוזה. הוא אומר שרק אז, אולי כל השנה לא היו צריכים מזוזה. הגיע ערב יום כיפור, מאותה סיבה שקראו כל הלילה, היו צריכים להיות שם מזוזה.
דובר 1: לא, אתה צריך להיות שומר. אתה לא יודע. הרמ״א לא סובר כך. הרמ״א סובר שזה שומר מדברים רעים, “יכנס שם ואבוא אחריו”. דיבורי אהבה. אוקיי.
הלכה ז: בית התבן, בית הבקר, בית העצים, בית האוצרות
דובר 2: ולפיכך, ממילא, ומכיוון שלמדנו עכשיו שלא רק מקום… אה, נלך עכשיו ללמוד. הלאה, כזה… רציתי ללכת כמו הסדר. בית התבן. לא, ראינו קודם. זה עוד תנאים כאלה. מה התנאי? מקומות כאלה שיש לאנשים בבית שלהם, מחלקות, סככות כאלה. הסככה גבוהה, בית החור. האוצרות, דירת אדם.
עכשיו הוא אומר כך, יש מקומות, בתים קטנים, סככות כאלה, או איך קוראים לזה? מחסנים. מקום שמחזיקים את התבן, רפת שמחזיקים את הבקר, המקום שמחזיקים את העצים לחימום, או בית האוצרות, בכלל מקום שמחזיקים אוצרות. כל המקומות האלה אינם בתי דירות, “פטורים מן המזוזה, שנאמר ‘ביתך׳, ‘ביתך׳ אמרתי לך”, הבית שבו אתה גר, “פרט לאלו וכיוצא בהן”.
רפת בקר שהנשים יושבות ומקשטות בה
“ולפיכך, רפת בקר”, אבל קורה כן שלנשים יש עוד שימוש. שרפת הבקר היא מקום שהנשים יושבות ומקשטות בה. הוא אומר כאן בעצם “שימוש כפול” אפשר לקרוא לזה, כן? מקום שמשתמשים הן לרפת בקר לפשט, אבל גם יש לו שימוש שהנשים יושבות שם, “שחייבת במזוזה, שהרי יש בה ייחוד לדירת אדם”. לכאורה היו קובעים שם מקום עם מראה, אני יודע מה, איך אפשר להתקשט. ממילא זה נקרא מקום שמשתמשים גם לדירת אדם.
דיון: שאלה על ארון הליכה
דובר 1: עוד… מה עם בית השער? זה נקרא החדר כך מהשער של החצר, שלמדנו גם את ההלכה. אני רוצה לעצור כאן רגע. אז לפי ההלכה, לאנשים יש שאלה אם יש ארון הליכה גדול. אז לכאורה זה נקרא בית האוצרות. אחרים כן מחמירים אם זה גודל מספיק עם לימוד. אבל לכאורה זה בית האוצרות, זה מקום שמחזיקים דברים. כאן כתוב כבר בית האוצרות, לא? זה ליד חדר השינה ויש ארון הליכה גדול שיש לו שיעור ל… אבל עוד, יש שאלה אם הנשים מקשטות בה, אם יש דבר כזה.
דובר 2: לא מקשטות בה, אבל הן מתלבשות שם לפעמים או… אם זה מיוחד לכך.
דובר 1: לא, היושב הוא רע, אולי. אבל זה מקום קבוע. אוקיי. זה לא אם מתלבשים לפעמים כשמישהו בשירותים.
דובר 2: אוקיי, זה הנס. אולי כן, אולי אז. זה יושב מיוחד לדירת אדם. אוקיי.
בית שער, גינה, דיר
דובר 1: הבא. אמור הלאה, מה עוד פטור? בית שער. חדר שהוא רק חדר מעבר?
דובר 2: תרגם. מול הבית יש בית שער כזה, מקום כמו… כן?
דובר 1: כן, כן. איך קוראים למקום? איך נקרא המקום? בית שער?
דובר 2: לא. אבל באנגלית, מה יש למרחב שנכנסים.
דובר 1: לא. הוא מדבר על חצר גבוהה יותר. בית שער היה בית השער שלך. הבית הוא הרבה פעמים סדרה, חזית כזו, וכמה צעדים זה מרפסת, כמו גינה, כמו דיר, גן שיש לו דלת להיכנס, או כמו דיר, רפת, יודע בקר ודיר. בקר הולך הבקר, ודיר הולך הצאן. כך?
דובר 1: כן, קודם לדיר עומד במשנה. ובקר להפריד ובית בקר. והנשים יותר נוח להן להתקשט עם הצאן מאשר עם הכבשים. אוקיי, ראשית בית הבקר יש ממש בית, ובית זה לא בית. יכולים, בית בקר יש רפת עם גג מה שיכולים הבקר צריך גג, והם אוהבים עם סיפור. לא זה סתם כך גג בחוץ. והוא יותר חייב. מה מוביל פנימה, גם חצר מובילה פנימה, אבל לחצר אין דלתות. כך לדעתי.
תרגום לעברית
דובר 2: אוקיי, “פטורה מן המזוזה, מפני שאינה משמשת לדירה”. על כל פנים, הרמב״ם מתכוון לומר שאפילו אם יש להם משקוף מלא, כמו שאתה רואה את זה, הכל. העובדה שזה רק גינה, זה לא מקום בבית שגרים בו, כל הדברים האלה הם דין בבית זבול.
הלכה ח: שערי חצרות, מבואות, מדינות ועיירות
דובר 2: ומאי טעמא חייב במזוזה? פשיטא, מילתא דלאו בר הכי הוא חייב במזוזה. אם זה עשוי להוביל לתוך הבית, יש לנו את התנאים של “בשעריך”, “בשעריך”, כל הדברים האלה, כשהם אומרים שמזוזה צריכה להיות תכלית הדירה.
“לפיכך, אחד שערי חצרות, ואחד שערי מבואות, ואחד שערי מדינות ועיירות”, כל מקום שמוביל לדירה, למשל חצרות, שבחצר יש בתים, או מבואות, שבמבוי יש חצרות. לומדים יותר בהלכות שבת את הדינים, כי בחצר יש בית, והגינה שייכת לחצר.
ממילא צריך להבין מה הוא דיבר קודם כשאמר שחצר, גינה פטורה. איזו גינה יכולה להיות פטורה? גינה שלא מובילה לשום מקום ש… כן, גינה שהיא בין גינות, מה שזה לא יהיה.
אומר הרמב״ם הלאה, ההלכה הבאה הייתה… כבר ראינו את ההלכה הזו קודם גם, אצל שער ניקנור. כל השערים שהולכים ללשכות של בית המקדש חייבים, מאותה סיבה.
הלכה ט: דירת כבוד
עכשיו, אחר כך למד התנא שצריכה להיות דירת כבוד. אומר הרמב״ם, “לפיכך, בית הכסא, ובית המרחץ, ובית הטבילה, ובית הבורסקי, וכיוצא בהן” – מקום שעושים בו עורות, “פטורה מן המזוזה, לפי שאינן משמשות לדירת כבוד”, זה לא עשוי לדירת כבוד. הבורסקי, נבך, גר שם, לא, הוא גר בסטטן איילנד, הוא נכנס למנחה, הוא לא יכול לבוא לסניף, הוא יכול להיות עובד שם.
הלכה י: דירת קבע – סוכה
הלאה היה דירת קבע, אפילו דירת עראי כמו פונדק. אומר הרמב״ם, סוכות זה חג בחג, עושים סוכה ליום טוב
סוכה של יוצרים: החילוק בין חיצונה ופנימית
דובר 1: בשני המקרים כשבונים בית קטן לזמן קצר, גם ספינה עד שמגיעים, פטור ממזוזה, כי זה לא עשוי לדירת קבע, הוא לא שם בקבע.
כן, כתוב סוכה של יוצרים. מה זה יוצר? יוצר זה אומן. אתה רואה כאן שפונדק כן חייב. מה שלמדנו קודם היה שבעל הפונדק פטור אם הוא רק דירת עראי, מי שגר שם, מי שבא ללכת, אם הוא רק שלושים יום או יותר. אבל דירת קבע לא אומר פונדק, זה אומר רק משהו שמקימים לזמן קצר. לא האדם גר קבוע, אלא הבית קבוע.
כתוב סוכה של יוצרים פטורה מן המזוזה. כן, יוצר זה מי שעושה כלי חרס, כחומר ביד היוצר. מה יכול לעשות משתי סיבות: או עושים את זה לכבוד יום טוב, או עושים את זה לאיזה כינוס, למקום שוק או משהו. והוא עושה לוקח דברים בשכירות. ואם השוק יש שאלה של כתוב סוכה של יוצרים פטורה מן המזוזה, אז החיצונה פטורה מן המזוזה, אז זה לא קבוע.
פשט? מתכוונים שאחד לא קבוע. למה לא? מה קורה כאן בין היוצרים? למה רק החיצונית? כי נכנסים רק לראשונה, לא גרים שם בכלל. כך אומרים המפרשים כאן. בכלל, למה החיצונה כן? כך מביאים, כי בחיצונית הוא רק שם את הכלים שהוא מוכר. יוצר הוא בדרך כלל מי שמוכר כלים וכדומה, הוא עושה כלים. אבל המלאכה הוא עושה בפנימית. זו המלאכה.
זה בית מסוים שבו פועלים מסוימים גרים. שהחזית היא חנות והאחורי הוא ביתם הפרטי. ביתם הפרטי צריך להיות, והחנות בחזית לא. כך זה היום, שאפילו הם לא נכנסים אם אין קביעות צריך להיות.
קושיא: שער צידה הוא דבר קבוע
אה, הוא מסביר בדרך השולחן, שלכאורה שער צידה הוא דבר קבוע, למדנו ששער צידה ודבר רגיל כן חייב. התירוץ הוא שזה שונה, כי זה לא מקום קבוע, זה לא משתמשים בזה תמיד, זו סוכה קטנה, וסוכה קטנה היא לא בניין, ומשתמשים בה לפעמים כשצריך מקום, אני יודע מה, זה לא דבר קבוע, ממילא זה פטור. לא ברור בדיוק מה זה אומר, מה זה הרעיון.
יש להם חנויות שבשווקים, ההיסטוריה היא שיש לו דוכן קטן שהוא עושה בשוק, זה גם התירוץ. כן, בלילה זה בכלל ריק, מביא הוא, משתמשים בזה רק לסחורה, ואנשים לא גרים שם. זה העניין, כמו למשל מה שיש בבורדווקס, אתה יודע מה, דוכנים כאלה, או אקספוס.
הלכה יא – בית שיש לו פתחים הרבה, חדרים, ופתח בין בית לעליה
דובר 1: בית שיש לו פתחים הרבה, אף על פי שאין רגיל לצאת ולבוא אלא בפתח אחד מהן. בית שיש לו הרבה דלתות, כמו היום ברוך השם לאנשים יש מרחב, אפילו הוא השתמש רק באחת מהן, צריך אבל כל פתח צריך להיות מזוזה.
אותו דבר, דלתות פנימיות. פתח שבין בית לעליה, גם בפנים הבית, הדלתות בין הבית לעליה, בין שתי קומות, חייב במזוזה. חדר שבבית, אפילו חדר בחדר, כל חדר בבית, אפילו חדר אחד בתוך חדר, חייב לעשות מזוזה, השער חדר הפנימי והשער חדר החיצון והשער הבית. כל חדר בבית צריך לשים מזוזה, צריך כל אחד להיות.
למה? שכולן משמשין לדירה וקבועין, כי כולם עשויים לגור בדירה והם קבועים. כל הכללים האלה, כל עוד זה לא אחד מעשרת הדברים, חייב במזוזה. לא אומרים רק המקום שאתה ישן, או רק המקום שאתה אוכל, רק הדלת שאתה נכנס דרכה רוב הזמן. כל השאר כל הדברים, דברים קטנים, לא אומרים, ממילא זה יפה.
פתח של בית הכנסת ובית המדרש
כך הוא ממשיך, פתח של בית הכנסת ובית המדרש, גם פטור כי זה קדוש. כן, אבל מה זה בא כאן לספר? זו דלת בין זה לבית. אם רגיל לצאת ולבוא בו, חייב במזוזה, ואם לאו, פטור. הוא מדבר על פתח ביתו, לא הפתח בית המדרש. פתח שבין בית המדרש וביתו, שהוא יוכל להיכנס לבית המדרש.
דובר 2: רוב העולם גרים בבית המדרש.
דובר 1: הוא לא עושה דלת, הוא לא עושה מזוזה ליציאה אם קורה שריפה.
דובר 2: אוקיי, אני לא יודע, אולי אחרים יכולים…
דובר 1: אם הוא לא משתמש בזה, זה דין של בית המדרש שפטור. לא ברור לי. כך אולי…
דובר 2: כך הוא אומר, הוא אומר כמוך.
דובר 1: אוקיי, אני שומע.
דובר 2: לא, אני גר במקום כזה, אני תמיד גדלתי במקום כזה, והסתכלתי שזה כבוד בית המדרש שלא תיכנס מהדלת התחתונה כאילו אתה מיוחס, אתה צריך להיכנס מהדלת הקדמית.
דובר 1: אבל לא, אני אומר לך, אם האדם לא משתמש בזה, זה פתח בית המדרש. אם הוא משתמש בזה, הוא ביתי כאן, כן, זה כמו הדלת שלו.
דובר 2: באיזה צד הוא עוד שם את המזוזה שם?
דובר 1: אבל בית המדרש הוא תמיד פטור. המקום שכל העולם נכנס הוא תמיד פטור. אפילו יש לו דלת פנימה, כן? זה אותו דבר. אבל כאן אני יודע כן שיש חלק שהוא כנסת ששייך ליחיד.
דובר 2: כן, למי יש שם בית לזה? זה רק הגבאי, הקווה, ראש הישיבה, גברת המקווה.
דובר 1: אוקיי, הלאה. רב הונא, כתוב בגמרא, לרב הונא הייתה דלת מביתו לבית המדרש. והגמרא אומרת שהוא היה רגיל שם לעשות. זה המקור להלכה הזו. רב הונא היה ראש ישיבה. זה הגיוני. זה כבר היה מנהג ישן שראש הישיבה גר ליד בית המדרש. בסדר.
הלכה יב – פתח שבין שני בתים: ציר הדלת
דובר 1: עכשיו, פתח שבין שני בתים, השאלה היא איך למדנו. עוד לא למדנו בכלל, הולכים לעשות את זה בצד ימין. בכל מקרה.
אוקיי, פתח שבין שני בתים, מוליך ומביא רצועה של דלת. מקום שהציור נראה עמו, מה הפירוש?
דובר 2: אה, שאלה טובה.
דובר 1: מקום שהציר נראה ממנו. מה הפירוש “מקום שהציר נראה ממנו”? זה לא אומר הרמב״ם. ציר אומר ה… ה… ה… הציר, נכון? אם אתה מביא מאיך רש״י במנחות מתרגם, זה הגיוני שהבית, בעצם הדלת… הבית שהדלת קרובה אליו יותר. מה זה אומר שהיא קרובה יותר? במילא חלק ממנו.
שוב, אם יש שני בתים, והנה ליד הבית יש את הדלת, אתה מבין שהבית חשוב יותר, והאדם השני מתחבר. לאדם השני יש דרך להיכנס דרך הדלת, אבל הדלת עשויה בכבוד לאדם שליד הבית שלו בנו את זה.
אבל הדלת, אני לא מבין מה הפירוש. הציר אומר כמו הדבר, הציר, מה שזה לא יהיה, הדבר שהדלת מסתובבת עליו. כן, שם שהצד הימני של הציר של הדלת, כך אומר רש״י במנחות. הרמב״ם לא מביא את הצד הימני.
דובר 2: כן, אבל הרמב״ם עוד לא מביא מכולם.
דובר 1: הוא מתכוון לחשוב. שם, כולם יודעים איפה מרכז הציר של הדלת, לאיזה צד הולך הציר של הדלת. “מקום שהציר נראה ממנו”, אבל המילה “מקום שהציר נראה ממנו” לא מסתדרת.
דובר 2: כן, אני לא יודע. כשאתה עומד ליד הדלת, איזה בית אתה רואה משניהם?
דובר 1: תלוי מאיזה צד אתה עומד. אבל, הרבה פעמים כשזה לא באמצע, זה בדרך כלל יותר קרוב לצד אחד.
דובר 2: זה פתח בין שני בתים.
דובר 1: טוב, נו.
דובר 2: אוקיי, ו?
דובר 1: והפתח קרוב יותר לבית אחד.
דובר 2: איך זה קרוב יותר? זה קיר כל כך עבה? על מה אתה מדבר? השניים…
דובר 1: לא, אחר כך יש עוד חלק חצר.
דובר 2: אני לא מבין. הפתח מוביל לשני בתים?
דובר 1: לא, הפתח הוא בין שני בתים. “פתח שבין שני בתים” אומר, נכנסים מבית אחד לשני.
דובר 2: זה מוביל לשני בתים?
דובר 1: לא, לא, זה לא כך. “פתח שבין שני בתים” אומר, בדרך כלל הבית שנכנסים אליו, שם עושים את המזוזה. מה יש שני בתים, אחד בין השני?
דובר 2: אה, שני שותפים יש להם… למשל, שני אנשים יש להם פתח בין שני בתים, וזה הולך בין שני הבתים. של מי הפתח הזה?
דובר 1: זו השאלה. אה, אומר הוא, שם שרואים את הציר. זה הפשט של הרמב״ם.
דובר 2: אבל כל דלת יש לה צד אחד שיש את המשקוף וצד אחר.
דובר 1: אבל הדלת האחרת אני מבין את זה, למשל, בדרך כלל, לא תמיד, בדרך כלל, למי שיש את המשקוף, הוא יכול לנעול, יש לו אחריות.
דובר 2: לא, דלת, זו הדלת, לדלת יש את הצד, כאן יש לו מנעול והכל, וכאן יש לו את הצד השני, אין לו מנעול.
דובר 1: את המנעול אפשר לשים באיזה צד שרוצים.
דובר 2: אז, הדלת, העיקר שאתה מתכוון, שכאן יש את המזוזה, זה בצד, הצד הימני של הצד.
דובר 1: נו, נו, דבר כזה לא ידעתי.
דובר 2: אוקיי, יכול להיות שיש מנעול, יכול להיות שאין מנעול. ציר זה תרגום “הינג'” באנגלית. פעם, אני לא יודע איך פעם היו הצירים, אבל איפה שרואים את הציר, זה החשוב יותר, זה המקום שהדלת מתכוונת, שהדלת היא…
מה שכתוב זה “נראה הימנו”, אני לא יודע מה הפירוש, אבל הדלתות של היום, בדרך כלל זה הולך לבית, בדרך כלל חדר, החדר שהדלת מתכוונת זה נכנס אליו, בדרך כלל. אז, ממילא, בצד השני אפשר לראות את הציר, כי זה נפתח לצד השני.
כך חיים עם זה בהלכה. אבל מה הפירוש בהלכה, אני לא יודע. עוד עצה היא ההלכה, החדר שהדלת נפתחת אליו. כשאתה פותח דלת, אתה יכול להיכנס לבית או לצאת. שם שזה נכנס לאותו חדר, הוא העיקר, וממילא הוא צריך לעשות את המזוזה, או זה נפתח לצד ימין של אותו בית.
זו ההלכה הפשוטה, אבל “בדיוק איך להסביר”, אני לא יודע. כאן בזה עושים פוליטיקה. פוליטיקה, אני מתכוון לומר מחלוקת הפוסקים, אני מתכוון שיש להם תירוצים שונים על זה. אוקיי.
הלכה יב (המשך) – מקום קביעת המזוזה: גובה ורוחב
דובר 1: אומר הרמב״ם, איפה שמים את המזוזה? איפה על המשקוף? באיזה כיוון של המזוזה? אומר הרמב״ם, “סמוך לחלל הפתח”, בחלל שיש בו את הדלת, “בטפח הסמוך לחוץ”. כמו שאמרת קודם, אם חופרים לאותו דבר, אם זה חפור טפח זה פסול.
“סמוך לחוץ, בתחילת שלישו העליון”, בתחילת השליש העליון “של גובה השער”, מכמה שהדלת גבוהה. אתה מחלק את גובה הדלת לשלושה, והשליש העליון הגבוה יותר. כך אומר הרמב״ם.
“ואם קבעה למעלה מזה”, אם שמו את זה גבוה יותר מזה, כשר. איך? אבל זה יהיה מספיק טפח רחוק מהמשקוף של למעלה של הגג. מהחלק העליון לגמרי, אבל…
הלכה יב (המשך) — מקום קביעת המזוזה
דובר 1:
סמוך לחוץ בתחילת שליש העליון, בתחילת השליש העליון של גובה השער, מכמה שהדלת גבוהה. אתה מחלק את גובה הדלת לשלושה, והשליש העליון הגבוה יותר.
אומר הרמב״ם, ואם קבעה למעלה, אם שמו את זה גבוה יותר מהשליש העליון, כשרה. והוא, אומר הרמב״ם, שיהיה מספיק טפח רחוק מהמשקוף, מלמעלה, מהגג. לא מהחלק העליון לגמרי, אבל מהגג.
ואיך, באיזה צד, באיזה כיוון שמים את זה? ימין הנכנס לבית, זה הצד הימני של מי שנכנס לבית. אומר הרמב״ם, ואם קבעה בשמאל, אם שמו את זה בצד שמאל כשנכנסים לבית, פסולה. וסתם כך, הימין גם מעכב. זה המקום.
אומר הרמב״ם, בית השותפין גם חייב במזוזה.
אחרית דבר – תכלית מצות מזוזה
חובת הזהירות במזוזה
דובר 1:
אומר הרמב״ם, אחרית דברו, הסיום שלו להלכות מזוזה, אומר הרמב״ם, חייב אדם להזהר במזוזה, אדם צריך להיזהר ולשים עם כל ההלכות של מזוזה. מה שיש כאן אמר, חייב אדם להזהר במזוזה אומר צריך להיזהר בזה.
מה כתוב? חייב אדם להזהר במזוזה, אדם צריך להיזהר במזוזה, מפני שהיא חובת הכל תמיד, זו חובה של כל אחד, זו חובה תמידית. מה שלמשל אין בתפילין וקריאת שמע, כשיש דבר, הוא לא מרגיש טוב, הוא חזר מהדרך, אני לא יודע מה. המזוזה מונחת שם תמיד.
ואתה זוכר שלמדנו שהאהבה הגדולה ביותר היא “שויתי ה׳ לנגדי תמיד”. כמה יותר תמיד זה יותר תכלית וסוף האהבה. תמיד יהיו הדברים שהם מזכירים את אהבת ה׳ תמיד. זה התזכורת הכי עקבית, בעצם. לאדם יש תזכורת מלאה.
האספקט ה״מעגלי” של קריאת שמע ומזוזה
דובר 1:
כל הדברים האלה מזכירים את אותו דבר, יחוד ה׳. קריאת שמע אומרת יחוד ה׳. תפילין, ברכות, הכל. לא, כאן זה ממש ישיר, כי זה קריאת שמע ממש. ברכות זה לא הנוסח.
כי כאן, זה מאוד מעניין, כי זה מעגלי לגבי קריאת שמע. קריאת שמע מאוד חשובה, אומרים אותה כל יום. אבל חוץ מזה שמים אותה על הראש כדי שגם יזכרו אותה. וכשיש אותה על הראש יש מצווה לומר אותה, כמו שהרמב״ם אמר קודם שכשאחד מניח תפילין והוא לא אומר, אומרים את זה שוב כי יש את זה עכשיו על הראש.
ואותו דבר שמים את זה על הדלת, וכששמים את זה על הדלת נזכרים בקריאת שמע. מובן שאומרים קריאת שמע, כן, כשיהודי נכנס הוא לא אומר מהר כך “שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד”, הוא לא אומר כך, או קושיה, הוא נזכר בקב״ה שוב.
מזוזה היא התזכורת התמידית ביותר
דובר 1:
וזה הוא אומר זה עוד יותר תמיד, אומר רבי יצחק, מאוד טוב, כי זה לא עול ומלא, ולא רק זה, הולכים כל הזמן פנימה והחוצה מהבית, וכל יציאה וכניסה נתקלים ביחוד שמו של הקב״ה.
ומה שקורה אז הוא וזכר אהבתו, שיזכור את אהבת ה׳. אהבת ה׳ לא מתכוונת לכך שהקב״ה אוהב אותו, זה פירוש חסידי, אלא שיזכור שיש לו מצווה של אהבת ה׳.
האם יזכור את האהבה או שיזכור את המצווה של אהבה? יזכור את האהבה, את האהבה עצמה, כן, יזכור שהוא אוהב את הקב״ה. פירוש טוב יותר, לא?
מזוזה על המשקוף – משמעות סמלית
דובר 1:
ויער משנתו, יתעורר משנתו, ושגיונו, ומשגעונו בהבל הזמן. יש אומרים שמזוזה היא מעין תקיעת שופר שיהודי שומע כל יום, זו מעין תקיעת שופר, נותנת לו התעוררות.
וידע, ולאחר שיתעורר יבין ויראה שאין שם דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים. אני חושב שהמשקוף הוא מקום חזק מאוד, חלק חזק של הבית, שם צריכים לשים את הדלתות, כן? לכאורה זה מקום חזק של הבית.
שם שמים מזוזה, ואומרים, הרי בנית בית, יש לך בית חזק, כן? אתה רואה מה הוא אומר כאן? לא, זה תורה יפה. מה שהרמב״ם אומר שאין שום דבר עומד לנצח מלבד הקב״ה.
מה שהרמב״ם אומר הוא חשוב מאוד, הוא פוגש ביתו תמיד, הוא כל הזמן נתקל בזה, ויזכור מה נשאר לנצח? הוא מתכונן לעשות עסקים היום, בביתו הוא עושה הכל, הוא חי שם. האם הוא חושב שיחיה לנצח? לא.
מה נשאר לנצח, האם אינך שומע שאין שום דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים? אלא ידיעת צור העולם. רק ידיעת מקור העולם, זה מה שנשאר לנצח, היחיד שנשאר לנצח, כל השאר חולף.
ידיעת מקור העולם, או ידיעת הקב״ה שהוא יוצר העולם? מתכוונים לקב״ה שהרמב״ם הוא נוסר. כן, החוזר תמיד נזכר בזה, חוזר לשכלו, לשלומו, הוא הולך להתעסק בזה.
השוואה בין מזוזה ותפילין – שתי מדרגות
דובר 1:
רציתי כאן רגע, זה מאוד מעניין, כי זה דומה מאוד למה שלמדנו איך הרמב״ם אמר בכמה מקומות בתפילין. גם שם אמר הרמב״ם את הלשון, אמר שצריך להיות ישוב הדעת ולהיזכר, כי זה מזכיר לו את יראתו מהקב״ה, כן? מה היה הלשון? למה אתה מגיע? מה הדבר הדומה. בשניהם יש להזכיר…
הוא אמר, אה, כשאדם מניח תפילין הוא מפני ליבו, והוא נעשה ענו ויראי, זה לא בדיוק אותו לשון, כי אחד נעשה בחוק ובתוך התפילה, כי אחד הרמב״ם שולט תרצה, אלא מפני ליבו לדברי, הוא רואה שתפילין היא רמה גבוהה יותר.
למה? כי תפילין היא כשהוא עוסק בתורה, כי כאן מדברים על נכנס ויוצא, לא ממש מצפים מאדם לעמוד כל הזמן. לכן כשהוא ישן, מעירים אותו, הרי הוא עוסק בתורה, בהבל הזמן, מעירים אותו. כדי שיהיה ענו, כן, זו מדרגה גדולה יותר.
תפילין זה משהו שצדיק עושה, בן תורה מניח תפילין. היהודי הפשוט יש לו את המזוזה שמזכירה לו.
שיטת הרמב״ם מול הרמב״ן – הזכרה מול הכרזה
דובר 1:
אבל מה שמעניין אותי, זו שיטת הרמב״ם. אבל למשל, הרמב״ן הבחנתי כמה פעמים, שיש גם עניין של הפגנה. ממש בתפילין ראינו גם קצת שהכורא יראה, אבל הרמב״ם אומר כך כשאדם מניח תפילין, אבל הוא מעיד, כמו, זה מתאים למה שלמדנו קודם, כמו, הפגנה שהוא נברא של הקב״ה, סייכא הנכני, כן זה איך שהרמב״ם רואה את זה, יש כאן מחלוקת בין הרמב״ם והרמב״ן, או…
אבל הרמב״ם אומר מאוד ברור שהכל להעיר את האדם, ועל זה אומר הרמב״ם שזה לא להגן, אבל הרמב״ן כבר יאמר, בואו נראה את החלק הבא של הרמב״ם, יש גם שמירה. לא, לא שמירה. שמירה מחטאים. אם השומעים, המקשיבים, גם ביקשו שיעורים, נראה, נדבר על זה…
לא, לא, זה באמת שונה. הרמב״ם מדבר בפירוש על מזוזה, כן, כן, כן. גם פרשת בא, על זה הוא לא אומר. גם תפילין, תפילין גם. אה, זה במקום. הרמב״ן רואה את זה כהכרזה לעולם. וגם תקיעת שופר, יש בזה שמגלים מלכות של הקב״ה. והרמב״ם בכל הדברים האלה, אומר לא, זה מעורר את האדם, זה האדם.
אני לא בטוח שהרמב״ן אומר ממש הכרזה לעולם, או אולי יותר כמו… ציצית בבגדו שזה מזכיר שוב שהקב״ה נתן לנו את התורה. והציצית בבגדו שמזכיר שוב קריאת שמע. מחזק לא שלא יחטא…
“חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו ויחלצם” – פירוש הרמב״ם על “מלאכים”
דובר 1:
הוא אמר לכם שלושה דברים, זה כאילו שלושה דברים. שריש למזכירים רב, יש הרבה דברים שמזכירים לו. זה ממש כמו הרמב״ם, המילה – מזכירים.
אבל האם זה חז״ל? השריש למזכירים רב? לא, לא, התכוונתי לקלושלי יחד. כאן הרמב״ם מסביר. אה, שריי – כאן הרמב״ם משנה, שריי עכשיו זה המזכירים רב, יש מספיק מה שמזכיר לו את הבורא.
כי מיין מלאכים שלא צהילים אותם מלאכתו – הם, כל התזכורות האלה הן מלאכים. מי הם מלאכים? מלאכים הם תזכורות. אם רוצים לדעת מי הם המלאכים לשמרחו בכל דרכעך – המלאכים הטובים שיהיו איתך בלילה, בשם השם, ממנו מכלו שלא גבריאל, זה מזכירים רבים שמזכירים ליהודי שיש בורא בעולם, וכשיהודי יודע שיש בורא בעולם, דער מצטא שמורא – שריי מכונם מלאך השם, סבא ולרעייו וחלצים – המלאך הרבים עושה קצת, הרמב״ם עושה עבודה יפה מאוד איך הוא מכניס את המלאכים. הוא אומר שכל הדברים האלה הם בעצם מביאים.
בגמרא כתוב בחיזוק, הכל בחיזוק שלא יחטא, שנאמר “והחוט המשולש לא במהרה ינתק”.
“והחוט המשולש” – שלוש מצוות
דובר 1:
בחיזוק מתכוון שזו חזקה. הרמב״ם פירש שזו חזקה. חזקה זה גם ששלושת הדברים חזקים. הרמב״ם לא מביא את הפסוק. מעניין שלא מפרשים חזקה מ״החוט המשולש” בשעת שלום בית ונסך. הגמרא כאן עושה את זה קצת. אוקיי, לגמרא יש מקור אחר לשרה מית. הרמב״ם לא מביא את הפסוק, אבל הוא מתכוון לזה.
אבל הגמרא אומרת ואומר “חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו ויחלצם”. והרמב״ם מסביר מה נכנס כאן. הוא אומר בחיזוק שלא יחטא. אבל גם, זה לא חידוש של הרמב״ם אלא זה מזכיר. כאן יש לו ממש מקור שכל הדברים האלה הם שלא יחטא, לא שמזיקים לא יעשו נזק. חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו ויחלצם מתאים לתורת הרמב״ם. זה לא שהרמב״ם הכניס לגמרא, הגמרא יש ממש מקור לרמב״ם. ברור שזו שמירה מחטאים.
וחונה מלאך ה׳, הרמב״ם הבין מה מתכוונת הגמרא בפסוק? הגמרא מתכוונת לומר שמה הם המלאכים ששומרים אדם מלחטוא? אילו מלאכים? המזכירים שהוא שם, התפילין, המזוזה, הציצית. אלה כולם מלאכים שמקיפים את האדם.
וזה חיזוק גדול לכל השיטות, והם עושים חיזוק לא לתת למקובלים מכובדים. כאן יש חלק, אפשר לומר שמכובדים מתכוון לציצית, לתפילין, כי מורידים את התפילין כשנכנסים לבית הכסא. והם המלאכים שמדברים עליהם, וזה יפה מאוד.
דיון: שיטת הרמב״ם מול המקובלים – שמירה מחטא מול שמירה ממזיקים
דובר 1:
זה מאוד מעניין, אני רואה שהרמב״ם מאוד עקבי לשיטתו שהכל להזכיר לאדם. הרמב״ן אולי היה אומר שיש עניין של כאילו הכרזה או הזכרה. אבל יש מי שאומרים ישר שזה נעשה לשמירה ממזיקים, יש כוח ל״וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך”. אפשר לומר את זה בתפילין, “וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך”. ובמזוזה היה לנו גם כמו תרגום אונקלוס. האם יש כן שיטה שאומרת את זה ממש כך? זה על פי קבלה אפשר לומר כך למשל, שזו שמירה, זה הורג אלפי מזיקים.
דובר 2:
אין ספק שהמקובלים מאוד שמחים עם זה, כי המזיקים הם אותה חבורה שעושים את ההיזק, אותם שעושים את הגזירה. המלאכים הם אלה ששומרים יום ולילה. לא, זה אומר שהרמב״ם לא נתן בכלל מקום למלאכים. כי המלאכים עצמם הוא גם אומר שהם המזכירים. אבל הוא נתן כאן מקום למלאכים להבין.
כן, אי אפשר לומר שזה רק סגולות. להיפך, אני יותר נוטה לומר שכל הדברים האלה דוחים חיצוניים, זו שמירה מקליפות. אבל מה זה קליפות? קליפות הם אותם דברים שגורמים לחטא, אותם דברים שגורמים… וקריאת שמע, שהיא חרב פיפיות שהורגת מזיקים.
דובר 1:
המלאכים הם אלה ששומרים אחר כך.
דובר 2:
לא, זה אומר שהרמב״ם כאן בסוף נתן מקום למלאכים, כי המלאכים עצמם הוא גם אומר שהם מזכירי רבים. אבל הוא נתן כאן מקום למלאכים להיות מעניינים.
דובר 1:
כן, אבל אי אפשר לומר שזה רק גילוי. זה להיפך, מקובל תמיד יאמר שכל הדברים האלה הם דברים חיצוניים, זו שמירה מקליפות. אבל מה זה קליפות? קליפות הם אותו דבר שגורם לחטא, ואותו דבר שגורם… וקריאת שמע, שהיא חרב פיפיות שהורגת מזיקים, גם הורגת את המחשבות הרעות, לפי שיטת הרמב״ם.
דובר 2:
יפה מאוד. אז הפרק מתחיל בעשרה דברים, ומסתיים במלאכים. אז, יש לנו כאן את עשרת המלאכים. מזכירים, שלושה מזכירים: ציצית, תפילין, ומזוזה. שתי תפילין, יש ארבעה מזכירים. ומלאכים. הם המלאכים.
דובר 1:
נפלא. שיהיו לכולם מלאכים טובים. כל פרק מהשיעור הוא מלאך, יפה מאוד. יפה מאוד. כי כשזה נכנס לראש, אז חושבים על זה, ונזכרים בזה, וכן הלאה.
EN English ›
📋 Shiur Overview
Summary of Shiur — Chapter 6 of Hilchos Mezuzah (Rambam)
Introduction — What Chapter 6 Discusses
Chapter 6 is the second chapter that discusses mezuzah. The Rambam doesn’t speak here about the parchment (the parshah that one places on the door), but rather about the bayis — which houses are obligated in mezuzah, according to the verse “u’ksavsam al mezuzos beisecha.”
—
Halachah 1 — Ten Conditions in a Bayis
The Rambam says: “Asarah tena’im yesh babayis, v’im chaser echad meihen patur min hamezuzah, v’eilu hein…” — and he lists ten conditions:
1. Shi’ur of 4 amos by 4 amos or more
2. Shtei mezuzos (two doorposts)
3. Mashkof (upper lintel)
4. Tikrah (roof)
5. Delasos (doors)
6. Govah hasha’ar asarah tefachim or more
7. Bayis chol (not a beis hakodesh)
8. Asuy lidiras adam
9. Asuy lidiras kavod
10. Asuy lidiras keva
Explanation:
The Rambam makes a list of ten conditions, and then goes through each one in detail.
Chiddushim and Explanations:
a) The source for the number “ten”: In the Mishnah it doesn’t say “asarah tena’im” — this is the Rambam’s own organization. It’s discussed whether the Rambam was mechadesh this himself or whether he had a source (from a Baraisa, Geonim, or earlier Rishonim like the Rif). Rav Rabinovitz is quoted that in Hilchos Mezuzah there are many halachos where we don’t know the Rambam’s source at all.
b) Chovas hadar, not chovas habayis: Mezuzah is a chovas hadar (an obligation on the person who lives there), not a chovas habayis. But nevertheless the Rambam speaks here about conditions of the bayis. The explanation: The person who lives there is obligated — but only if the bayis has the proper conditions. This is compared to a beged of four corners — one is not obligated to wear such a garment, but if one wears it, one needs tzitzis. Similarly: one is not obligated to live in such a house, but if one lives there, one needs a mezuzah.
—
Halachah 2 — The Shi’ur of 4 Amos
The Rambam says: “V’im yesh bo kedei lerabei’a bo arba amos al arba amos — patur mimezuzah” (if one cannot square 4 by 4 amos).
Explanation:
The shi’ur of the house must be large enough to have 4 amos by 4 amos.
Chiddushim and Explanations:
a) Shitas haRambam — 4 amos meruba’os (area), not shape: The Rambam means that the shi’ur is sixteen square amos — the area of the house must be large enough that one could fit 4 by 4 amos. But it doesn’t have to be a square shape. Even a narrow house of 1 amah by 16 amos would according to the Rambam have the shi’ur. Even a round house — if the area is sufficient.
b) Machlokes with the Rosh: The Rosh argues with the Rambam. The Rosh holds that there must be somewhere in the house an area of 4 by 4 amos — not just the total area, but a place where one can actually live. A house of 1 amah by 16 amos, although it has the area, one cannot live there — therefore it’s patur. The Rosh doesn’t require specifically a square, but there must be somewhere a 4 by 4 area.
g) Nafka minah l’ma’aseh: Since it’s a machlokes Rishonim, the Acharonim say that one places a mezuzah without a berachah (safek berachos lehakel). Practical advice: Whoever is pressed for money should buy beautiful mezuzos for the main rooms, but for rooms that don’t have tzuras revi’is (or other doubts), one can save and buy cheaper mezuzos, since the obligation there is only d’Rabbanan or a safek.
—
Halachah 3 — Achsadrah, Shtei Mezuzos, Patzimin, Amudim, Kipah
a) Achsadrah and Patzimin
The Rambam says: Achsadrah — “v’hu makom sheyesh lo shalosh kosalim v’tikrah al gabeihen” — peturah min hamezuzah. “Aval im yesh lo shnei patzimin b’ruach revi’is…”
Explanation: An achsadrah (a porch / open space with three walls and a roof) is patur from mezuzah, because it lacks the fourth wall — it doesn’t have two mezuzos (doorposts). If there are “patzimin” (supports/structural pieces) on the fourth side, it’s still patur.
Chiddushim:
a) What does “patzimin” mean: It’s not simply “amudim” (which hold something up), but rather some sort of design piece, a bit of structure that protrudes on the fourth side. The difference between a “patzim” and an “amud” is: an amud holds something up, but a patzim is only a decorative or structural support. The Rambam’s patzimin are either for beauty or they hold the roof.
b) Why is an achsadrah with patzimin patur: The Rambam’s reason is “shelo na’asu ela latikrah” — the patzimin aren’t there to make a door or a wall, but only to support the roof. If there were a piece of wall, it could be obligated in mezuzah — but since it’s only a support for the tikrah, it’s patur.
b) Bayis with Amudim Instead of Mezuzos
The Rambam: A bayis that has only amudim instead of mezuzos (doorposts), and the amudim are only there to hold the tikrah — “harei zu k’tavnis bayis” — it looks like a house, but one doesn’t place a mezuzah.
Explanation: Amudim that serve only as structural support for the roof are not “mezuzos” (doorposts of an entrance). There are no proper mezuzos, there’s no formal entrance, and therefore one is patur.
Chiddushim:
a) Difference between amudim and mezuzos: The Rambam makes a fundamental distinction — amudim that are made “leha’amid es hatikrah” are not the same as mezuzos (doorposts that define an entrance). Even when it looks like a house, if there are no formal mezuzos, the din is lacking. This is a chiddush — one can have a place that functions like a house, but without mezuzos (doorposts) there’s no obligation.
b) “Open space” concept: The Torah was given for people with a certain structure of house. Later architectural styles (open spaces with pillars) don’t fall into this din.
c) Practical nafka minah: If one has two rooms with a corridor that’s completely open on one side without mezuzos (doorposts), even with amudim, one doesn’t place a mezuzah.
d) Question if this is a “bayis”: Such an open structure with only amudim and a roof, where no one really lives — this is like an outdoor place with a roof against the sun. Therefore not only are mezuzos lacking, the entire “bayis” status is lacking.
c) Kipah (Arched Entrance)
The Rambam: “Bayis sheyesh lo mezuzah mikan umezuzah mikan, v’kipah k’min keshet lishtei mezuzos bimkom hamashkof — im yesh b’govah hamezuzos asarah tefachim o yoser, chayav b’mezuzah. V’im ein bo asarah, patur, she’ein zeh ela mashkof.”
Explanation: When an entrance has an arch instead of a straight mashkof, the straight doorposts (mezuzos) must be at least ten tefachim high. If not, the entire structure is considered only a mashkof without proper mezuzos.
Chiddushim:
a) Foundation that mezuzos and mashkof must be separate elements: By a kipah (arch) the entire structure is one rounded thing. The Rambam rules that one must identify a separate part that is “mezuzah” (straight sides) and a separate part that is “mashkof” (top). If the straight sides aren’t ten tefachim high, the entire arch is considered only a mashkof — “she’ein zeh ela mashkof.”
b) Interesting foundation: One must have separate mezuzos (doorposts) and a separate mashkof (upper lintel). By an arch that’s too low, they flow together and one cannot identify separate mezuzos.
—
Halachah 4 — Bayis She’ein Lo Tikrah
The Rambam: “Bayis she’ein lo tikrah patur min hamezuzah.”
Explanation: A house without a roof is patur from mezuzah. The difference between “mashkof” (the upper beam of the door) and “tikrah” (the roof of the house) is clarified — both are separate conditions.
Chiddush — “Nir’eh li” of Rambam by half-covered: The Rambam says “yir’eh li” (a chiddush from himself) — if a room is partially covered (“miktzaso mekurah u’miktzaso eino mekurah”), it depends if the tikrah is keneged hapesach (opposite the entrance). If yes — when one enters, one enters into the covered part, and this is chayav b’mezuzah. If the covered part is not opposite the pesach, one enters into an open place, and it’s patur. The Rambam emphasizes that this is his own chiddush, which means it’s not explicit in Chazal.
—
Halachah 5 — Delasos (Doors)
The Rambam: “U’ma’amidin hadelasos v’achar kach kov’im es hamezuzah.” In Halachah 1 it says explicitly: “Af al pi she’ein lo delasos” — one is obligated in mezuzah even without doors.
Explanation: Apparently a contradiction — Halachah 1 says one doesn’t need doors, and here it says one should first put up doors.
Chiddushim and Machlokes:
a) Shitas haRa’avad: The Ra’avad understands that the Gemara that says “ma’amidin hadelasos” speaks only in a specific case — when one has a mezuzah (doorpost) between two rooms, and one doesn’t know which side is “yemin hanichnas” (since one goes both directions). In such a case one places a door to determine which direction is the entrance (according to how the door opens — “heker tzir”). According to the Ra’avad there’s no general halachah that one needs doors.
b) Shitas haRambam — response to Chachmei Lunel: The Chachmei Lunel asked the Ra’avad’s question. The Rambam answered sharply: “Lo yistapek b’zeh chacham sheba’olam she’ein hachiuv taluy ela b’sha’ar bayis k’peshuto” — no sage in the world should doubt that the obligation depends on a “sha’ar” (gate) as its simple meaning. The verse says “al sha’ar beisecha” — “sha’ar” means a door/gate, and it’s simple that one needs delasos. The Rambam “didn’t even think” that one needs a Gemara for this — it’s stated in the verse.
c) The Rambam’s critique of “semichos baTalmud”: The Rambam argued against the Chachmei Lunel that they learn “semichos baTalmud” — because two halachos stand next to each other in the Gemara, they think one speaks about the other. The Rambam holds that this is not a legitimate method. [Note: Rav Chaim Brisker has a “whole Torah” that one can learn semichos in the Rambam, but here the Rambam means that he himself doesn’t learn from this.]
d) Difference between “sha’ar” and “pesach”: The Rambam understands that “sha’ar” (as in the verse) implies delasos, while “pesach” means only an opening. The Ra’avad and Chachmei Lunel thought that sha’ar/pesach are the same — an opening without doors.
e) “Af al pi she’ein lo delasos” — how does it fit? If the Rambam holds that sha’ar means delasos, how does it fit with Halachah 1 which says “af al pi she’ein lo delasos”? This isn’t fully resolved, but it’s indicated that the Rambam’s shitah needs further explanation.
f) Back to the amudim case: In the previous case of amudim (which is patur), there’s also no door. Therefore the petur is not only because mezuzos (doorposts) are lacking, but also because delasos are lacking.
Practical Nafka Minah — Arches in Houses:
Many people have in their houses an open passageway (arch) between kitchen and other rooms — with two pillars and a mashkof, but without delasos. According to the Rambam one should not make a berachah on such a mezuzah, even if one is machmir to place one. The olam is machmir to place a mezuzah, but according to the Rambam’s shitah one shouldn’t make a berachah.
Practical Advice for Sofrim:
If a sofer wants to make a chumrah and brings in expensive mezuzos, he must also have cheaper mezuzos. He should tell his customers that generally a person has several mezuzos that are only obligated mid’Rabbanan or only according to certain poskim — on those one can save.
[Digression: What does “mehudar mezuzah” mean?]
a) “Mehudar” is not so simple: “Mehudar” usually means a nicer kesav. But in practice it’s not clear that what one buys for $200 is better than what one buys for $100 — often the difference is only style, not halachic quality. Rabbanim speak of “levels” but it’s not true that it has to do with halachah.
b) Bedikah vs. mehudar: If among mehudar mezuzos there’s 1/1000 pasul, and among non-mehudar ones there’s 1/100 pasul — if a rav checks and it’s not pasul, you’re yotzei. The essence of a nice kesav is only relevant when one looks at it (like a Sefer Torah), but a mezuzah one hardly ever opens.
c) Story about the Rizhiner Rebbe: Someone made a coach for the Rizhiner Rebbe, and in the back (which one doesn’t see) he didn’t put in good merchandise. The Rebbe said: “By us the panim is like the achor” — one must also there where no one looks.
d) Sefer Torah vs. mezuzah regarding hiddur: A Sefer Torah certainly must be more mehudar. But by a mezuzah — which one hardly ever opens — the question is whether “zeh Keli v’anveihu” is relevant to something one will never look at.
e) An opinion that “nice kesav” is specifically not nice: Today’s “nice” sofrim write as if it’s printed — someone said he wants specifically to see that a person wrote it. In a Sefer Torah one can see the “moods” of the sofer — that’s the real beauty.
f) “Zeh Keli v’anveihu” on a safek obligation: One can say that the din of “zeh Keli v’anveihu” is only on a complete mitzvah. What one does according to only one posek (like placing mezuzah on an arch) — that itself is already a hiddur, one doesn’t need to add another hiddur on top of that.
[Digression: Trustworthiness of sofrim and chezkas kashrus]
a) Chezkas kashrus by buying mezuzos: If a person buys a mezuzah from someone who has chezkas kashrus, and he says “this is kosher” — even without a bedikah — he’s yotzei according to halachah, just as in all of life one relies on testimony.
b) What does “mehadrin” mean in this context: Mehadrin means a person who seeks a distinguished sofer with a nice kesav — this is beyond the din. But today “hiddur” also means control — that it’s gone through an expert, because mezuzos are made from other countries where one doesn’t know who wrote it.
c) Critique of “racism” in the sofrim world: Very often “a good sofer” means — from anshei shelomeinu, not from “a mountain in Shomron” or a “non-heimish Jew.” But that one can have greater yiras Shamayim. One may not invalidate other Jews’ chezkas kashrus without basis. Only when one has actually found that other sofrim don’t do kesivah lishmah, or the shirtut/sirtut is not according to law — then it’s a legitimate reason.
d) The essence of buying mezuzos: One takes a mezuzah from whoever writes mezuzos, just as one takes tzitzis from a store — what the merchant calls tzitzis, that’s tzitzis. Hashem doesn’t demand that you should know all information.
—
Halachah 6 — Holy Places Are Exempt from Mezuzah
The Rambam: “Har haBayis, haleshachos, u’vatei knesiyos u’vatei midrashos, v’chol she’ar hamekamos she’ein bahen beis dirah — peturin, l’fi sheheim kodesh.”
Explanation: Holy places — Har HaBayis, leshachos, shuls, batei midrash — are patur from mezuzah because they are holy and not diras chol. The verse expounds “beis Hashem v’lo beis kodesh.”
Chiddushim:
a) Batei knesiyos shel kefarim: The Rambam brings a distinction: “Batei knesiyos shel kefarim she’ein orchim darim bahem — chayeves b’mezuzah, mipnei shekov’im bah beis dirah.” In smaller villages they used to sleep on the benches in the beis midrash — this makes it “half chol” and obligated in mezuzah. In cities (kerachim) one sometimes has a special beis dirah for guests or the gabbai — there is a mezuzah.
b) Practical nafka minah today: The reason we place a mezuzah in batei midrash today is because one eats there, one sleeps there, one uses it — but usually it’s l’chumrah without a berachah.
Gates of the Mikdash:
The Rambam: “Kol sha’arei haMikdash lo hayu lahem mezuzah, chutz misha’ar Nikanor, shehayah lifnim mimenu lishkas Parhedrin, v’hi haysah beis dirah l’Kohen Gadol b’shiv’as yemei perusho.”
Explanation: All gates of the Beis HaMikdash didn’t have a mezuzah, except Sha’ar Nikanor, because behind that gate was Lishkas Parhedrin where the Kohen Gadol lived seven days before Yom Kippur.
Chiddushim:
– It’s brought up that perhaps the whole year one didn’t need a mezuzah there, only erev Yom Kippur when the Kohen Gadol was separated.
– [Digression:] The Rema holds that mezuzah is a shomer from bad things (“yichanes sham va’avo acharav”), not just a mitzvah of dwelling — this is a different shitah from the Rambam.
—
Halachah 7 — Beis HaTeven, Beis HaBakar, Beis HaEtzim, Beis HaOtzaros
The Rambam: “Beis hateven, u’veis habakar, u’veis ha’etzim, u’veis ha’otzaros — peturim min hamezuzah, shene’emar ‘beisecha’ — beisecha amarti lecha, prat l’eilu v’chayotzei bahen.”
Explanation: Barns, sheds, storages — places that are not batei diros — are patur from mezuzah. “Beisecha” means only your dwelling place.
Chiddushim:
a) “Dual use” — refes bakar shehanashim mekashtos bah: The Rambam: “Refes bakar shehanashim yoshvos umekashtos bah — chayeves b’mezuzah, sheharei yesh bah yichud l’diras adam.” A barn that’s also used as a place where women sit and adorn themselves — is obligated because it has a yichud l’diras adam.
b) Practical question — large walk-in closet: Apparently a walk-in closet is a “beis ha’otzaros” (storage) and patur. But if women dress there (mekashtos bah) — it could be it has a din of “yichud l’diras adam” and is obligated. Simply changing sometimes when someone is in the bathroom is not enough — it must be a fixed use for diras adam.
—
Beis Sha’ar, Ginah, Chatzer
The Rambam: “Beis sha’ar… peturah min hamezuzah, mipnei she’einah meshamshe l’dirah.”
Explanation: A beis sha’ar (entryway to the courtyard), a garden — are patur because they don’t serve as dwelling.
Chiddush: The Rambam means even if they have a full mashkof — the fact that it’s only a garden and not a dwelling place makes it patur. This is a din in the bayis (the purpose of the place), not only in the form.
Sha’arei Chatzeiros, Mevo’os, Medinos:
The Rambam: “L’fichach, echad sha’arei chatzeiros, v’echad sha’arei mevo’os, v’echad sha’arei medinos va’ayaros — kulan chayavin b’mezuzah.”
Explanation: Every gate that leads to a dwelling — chatzeiros (which have houses), mevo’os (which have chatzeiros), cities — is obligated in mezuzah.
Chiddush: This explains the previous din that a garden is patur — this speaks of a garden that doesn’t lead to any dwelling (a garden among gardens). But a garden that leads to a house would be obligated as a gate.
—
Diras Kavod
The Rambam: “L’fichach, beis hakisei, u’veis hamerchotz, u’veis hat’vilah, u’veis haBurski, v’yotzei bahen — peturah min hamezuzah, l’fi she’einan meshamshos l’diras kavod.”
Explanation: A bathroom, mikveh, bathhouse, leather factory (Burski) — are patur because they don’t serve as a dignified dwelling.
—
Diras Keva — Sukkas Yotzrim
The Rambam: “Sukas yotzrim — hachitzonah peturah min hamezuzah”
Explanation: A yotzer (artisan who makes pottery) has two parts of his sukkah/booth — the outer part (chitzonah) is patur from mezuzah, but the inner part (penimis) is obligated.
Chiddushim:
a) Difference between chitzonah and penimis: In the outer part the yotzer only puts out his wares for sale — this is like a store/shop. But in the innermost part he does his work and lives there — this is his private dwelling. This is compared to today’s times where the front is a store and the back is the private house.
b) Question: A sha’ar tzidah is a fixed thing and obligated b’mezuzah — why is the chitzonah patur? Answer (derech haShulchan): The chitzonah is not a fixed place, it’s a little sukkah that’s not a building, one uses it only when one needs space, at night it’s empty — people don’t live there, it’s only for merchandise. This is compared to booths at boardwalks or expos.
c) Chanuyos shebashvakim — market booths are also patur from mezuzah for the same reason.
—
Halachah 7 — Bayis Sheyesh Lo Pesachim Harbeh, Chadarim, Pesach Bein Bayis La’aliyah
The Rambam: “Bayis sheyesh lo pesachim harbeh, af al pi she’ein ragil latzeis v’lavo ela b’pesach echad meihen — kulan chayavin b’mezuzah. Pesach shebein bayis la’aliyah chayav b’mezuzah. Cheder shebabayis, afilu cheder b’cheder — chayav la’asos mezuzah, hasha’ar cheder hapenimiy v’hasha’ar cheder hachitzon v’hasha’ar habayis, shekhulan meshamshin l’dirah uk’vu’in.”
Explanation: A house with many doors — even if one uses only one — each door needs a mezuzah. Internal doors between floors, between rooms, even a room inside a room — all need mezuzah.
Chiddush: The rule: As long as it’s not one of the ten exempt things, it’s obligated b’mezuzah. One doesn’t say that only the bedroom or dining room or the main door needs mezuzah — all doors need it. The reason: shekhulan meshamshin l’dirah uk’vu’in.
—
Halachah 7 (continued) — Pesach Beis HaKnesses U’Veis HaMidrash
The Rambam: “Pesach shel beis haknesses u’veis hamidrash — patur. Aval pesach shebein beis hamidrash l’veiso — im ragil latzeis v’lavo bo, chayav b’mezuzah, v’im lav, patur.”
Explanation: A shul/beis midrash itself is patur from mezuzah. But if someone has a door from his house to the beis midrash — it depends if he uses it regularly.
Chiddushim:
a) Source: Rav Huna had a door from his house to the beis midrash, and the Gemara says he was accustomed to make (mezuzah) there. Rav Huna was Rosh Yeshivah — it was already an old custom that the Rosh Yeshivah lives next to the beis midrash.
b) Chiddush in the reasoning: If the person doesn’t use the door, it’s a pesach beis hamidrash which is patur. If he uses it, it’s like his own door and obligated b’mezuzah. The beis midrash itself always remains patur — even the main entrance where everyone comes in.
c) Practical point: Who has a door to the beis midrash? Only the gabbai, the Rosh Yeshivah, or similar. It’s mentioned that it’s a kavod beis hamidrash that one should enter from the front door, not from a private side door.
—
Halachah 8 — Pesach Shebein Shnei Batim — Tzir HaDeles
The Rambam: “Pesach shebein shnei batim — molich u’mevi retzu’ah shel deles, makom shehatzir nir’eh mimenu” (there one places the mezuzah).
Explanation: When a door is between two houses (two partners), one must determine whose door it is — one looks where the tzir (hinge) is visible.
Chiddushim:
a) What does “tzir” mean? Tzir means the hinge — the place where the door turns.
b) Rashi in Menachos explains: The house to which the door is closer — that means, the door is part of that house, that house is more important, and the other person “grabs on.”
c) The Rambam doesn’t bring “right side” — he only speaks of “makom shehatzir nir’eh mimenu” — this means the important side.
d) Practical halachah: The room that the door opens into — that room is the main one. When one opens a door, one can go in or out — there where it goes in, that one is the main one, and one places the mezuzah on the right side of that house. From that side one can see the hinge because the door opens to that side.
e) “Nir’eh heimenu” — not entirely clear what it means exactly. There’s a machlokes haPoskim with various explanations about this.
—
Halachah 8 (continued) — Place of Placing the Mezuzah
The Rambam: “Samuch lachalal hapesach, b’tefach hasamuch lachutz. Bischilus shelisho ha’elyon shel govah hasha’ar. V’im keva’ah l’ma’alah mizeh — kasher, u’vilvad sheyehei rachok min hamashkof tefach.”
Explanation: One places the mezuzah in the chalal of the door, in the tefach that’s close to outside. One divides the height of the door into three, and places it at the beginning of the upper third. If one placed it higher — kosher, as long as it remains a tefach away from the mashkof.
Chiddushim:
a) “B’tefach hasamuch lachutz” — this fits with what was learned earlier, that if one embeds it more than a tefach it’s pasul (because it’s too far from outside).
b) B’dieved one can place higher than the upper third, as long as it’s a tefach away from the mashkof.
c) Yemin hanichnas: One places it on yemin hanichnas labayis. If one placed it on the left — pesulah.
d) Beis hashutafin (a house of partners) is also obligated b’mezuzah.
—
Acharis Davar / Ne’ilah — The Matter of Mezuzah
**The Rambam: “Chayav adam lehizaher b’mezuzah, mipnei shehi chovas hakol tamid. V’chol zman sheyichanes v’yetzei yifga b’yichud shemo shel HaKadosh Baruch Hu, v’yizkor ahavaso, v’ya’or mishnaso v’shegiyosav b’havlei hazman, v’yeida she’
The Rambam: “Chayav adam lehizaher b’mezuzah, mipnei shehi chovas hakol tamid. V’chol zman sheyichanes v’yetzei yifga b’yichud shemo shel HaKadosh Baruch Hu, v’yizkor ahavaso, v’ya’or mishnaso v’shegiyosav b’havlei hazman, v’yeida she’ein sham davar ha’omeid l’olam ul’olmei olamim ela yedi’as Tzur HaOlam.”
Explanation:
A person must be careful with mezuzah because it’s a constant obligation — more than tefillin or Krias Shema, which have specific times. The mezuzah lies there constantly. Every time one enters or exits one encounters the yichud Hashem, one remembers the love of Hashem, one awakens from the sleep of the vanities of time, and one recognizes that nothing stands forever except knowledge of the Rock of the World.
Chiddushim and Explanations:
a) Mezuzah is the most “constant” reminder: “Chayav adam lehizaher” doesn’t just mean to guard, but to “shine with it” (lashon zohar). The main chiddush: Mezuzah is more constant than tefillin and Krias Shema — by those there are exemptions (sick, on the road, etc.), but mezuzah lies constantly. “Shivisi Hashem l’negdi samid” — the more constant, the more it’s the purpose and end of love.
b) The “circular” aspect of Krias Shema and mezuzah: A fascinating circularity: Krias Shema is important, one says it every day. Besides that one places it (the text of Krias Shema) on the head in tefillin so that one should remember it. And when one has it on the head there’s a mitzvah to say it (as the Rambam said earlier that when someone puts on tefillin and doesn’t say Krias Shema, one says it again). And the same Krias Shema one also places on the door in the mezuzah, and when one sees it one remembers Krias Shema. That is: Krias Shema → tefillin → reminds of Krias Shema → mezuzah → reminds of Krias Shema. But a Jew entering the house doesn’t actually say Krias Shema — he remembers Hashem.
c) Mezuzah on the mashkof — symbolic meaning: The mashkof is a strong, solid place of the house — there where one places the doors. The person built a strong house. Specifically there one places a mezuzah that says: “Ein sham davar ha’omeid l’olam ul’olmei olamim ela yedi’as Tzur HaOlam.” The person prepares to do business, he lives in his house, he thinks he’ll live forever — but the mezuzah reminds him that only knowledge of Hashem remains forever, everything else passes. This is a “wake-up” similar to tekias shofar — mezuzah is a mini tekias shofar that a Jew has every day.
d) “Ahavaso” — whose love? The Rambam says “v’yizkor ahavaso.” This doesn’t mean that Hashem loves him (that’s a “Chassidic interpretation”), but that the person should remember that he loves Hashem — he should remember his own ahavas Hashem, not just the mitzvah of love, but the love itself.
e) Comparison between mezuzah and tefillin — two levels: By tefillin the Rambam also said that it reminds the person, but there it’s a higher level: “Mefaneh libo l’divrei…” — the person is engaged in Torah, he becomes humble and God-fearing. By mezuzah we speak of a person who enters and exits, he’s not in a state of being engaged in Torah — one awakens him from sleep and errors. Tefillin is what a tzaddik, a ben Torah does; mezuzah is for the simple Jew who needs a reminder. This is a difference in levels.
f) The Rambam’s shitah vs. Ramban — reminder vs. proclamation: The Rambam is consistent that all mitzvos (tefillin, mezuzah, tzitzis, shofar) are to remind the person — it awakens the person from his sleep. The Ramban, l’havdil, holds that there’s also a matter of “proclamation” — a demonstration to the world, like “v’ra’u kol amei ha’aretz ki sheim Hashem nikra alecha v’yar’u mimecha.” The Rambam views it as an internal thing (the person’s own awakening), the Ramban views it as also an external proclamation.
g) “Choneh malach Hashem saviv lirei’av vayechaltzeim” — the Rambam’s interpretation of “malachim”: The Gemara brings the verse “Choneh malach Hashem saviv lirei’av vayechaltzeim” in connection with mezuzah, tzitzis, tefillin. The Rambam explains: What are the “malachim” that guard the person? These are the reminders — the tefillin, mezuzah, tzitzis themselves. They are the “malachim” that surround the person and guard him from sinning (shelo yecheta), not from harmful spirits in a physical sense. This fits with the Gemara’s own language “b’chizuk shelo yecheta, shene’emar v’hachut hameshulash lo bimheirah yinasek.”
Chiddush within the chiddush: The Rambam didn’t read into the Gemara — the Gemara itself is a source for the Rambam. Because “Choneh malach Hashem saviv lirei’av vayechaltzeim” fits exactly with the Rambam’s Torah that it’s protection from sin, not from harmful spirits. This is clear from the Gemara’s context.
h) The Rambam vs. Mekubalim — protection from sin vs. protection from harmful spirits: According to Mekubalim, mezuzah is protection from harmful spirits/klipos — “v’ra’u kol amei ha’aretz ki sheim Hashem nikra alecha v’yar’u mimecha.” The Rambam holds that it’s all to remind the person. But the Rambam did give a place for “malachim” — he just interpreted them differently. One cannot say it’s only segulos. It’s also suggested that “klipos” are perhaps the same things that cause sin — that is, even according to Mekubalim one can say that protection from klipos = protection from sin, and it’s not so far from the Rambam.
i) “V’hachut hameshulash” — three mitzvos: The Gemara says “b’chizuk shelo yecheta, shene’emar v’hachut hameshulash lo bimheirah yinasek.” The Rambam understood that “chazakah” means that the three things together (mezuzah, tefillin, tzitzis) are strong. But he doesn’t bring the verse explicitly.
—
Conclusion — Structure of the Chapter and Malachim as Reminders
The chavrusa discussion ends with a summary of the structure of the chapter:
The chapter begins with asarah devarim (ten conditions in the bayis) and ends with malachim.
Chiddushim:
a) Malachim as reminders to the masses: The Rambam placed malachim at the end of the chapter, and he says that the malachim themselves are also “reminders to the masses” — they remind the person of good things. This gives a place for malachim to be interesting even according to the Rambam’s rational approach.
b) Not just revelation — a deeper point: One cannot say that the malachim are merely a “revelation” (an external discovery). A Mekubal will say that all these things (tzitzis, tefillin, mezuzah) are “external things” — protection against klipos. But what are klipos? Klipos are the same forces that bring to sin, that bring to bad thoughts. And Krias Shema, which is a “sword of two edges” that kills harmful spirits — also kills the bad thoughts. According to the Rambam’s approach, this is the same matter: The “harmful spirits” and “klipos” are in truth the bad thoughts and yetzer hara, and the protection against them is through reminders of mitzvos.
c) Structure of the chapter — ten malachim: The chapter has a beautiful structure: asarah devarim at the beginning, malachim at the end. The reminders are: tzitzis (1), tefillin shel yad + tefillin shel rosh (2), mezuzah (1) — together four reminders. Together with the malachim, an image of “ten malachim” forms.
d) Each section of the shiur is a malach: When Torah enters the head, one thinks it, one remembers it — and that itself is a malach, a force that guards the person.
📝 Full Transcript
Chapter 6, Laws of Mezuzah — Ten Conditions for a House Obligated in Mezuzah
Introduction — Topic of the Chapter
R’ Yoel:
Chapter 6, Laws of Mezuzah, Chapter 6, the second chapter that speaks about mezuzah.
I want to preface that the mitzvah of mezuzah is that one takes the parsha from the Torah and places it on a beautiful large doorpost, the pillar of Torah, the place upon which one can hang a mezuzah. So our pillar of Torah, upon such a great place where we hang the mezuzah of today’s shiur, is our friend R’ Yoel, umimenu yilmedu vechen ya’asu (from him they will learn and so they will do).
Now we’re going to learn the laws of mezuzah, not the parchment that we also call mezuzah, not the amulet, the parchment, the parsha that one places on the door, but rather the mezuzah, the doorpost of the door. The house, actually the house, the entire house, and the Rambam is going to enumerate what kind of house is obligated in mezuzah, “u’sematam al mezuzot beitecha” (and you shall place them on the doorposts of your house), what kind of house is obligated in mezuzah.
And the Rambam wanted to help us, so he looked through all the Mishnayot and all the laws that he saw, in Sifra, Sifrei, Yerushalmi, everything he learned, and he saw wonders of wonders that it comes out to ten. He does love the number ten, ten angels and ten different things, ten types of blood. Perfect, he tells us the laws.
Chavruta:
No, R’ Yitzchak said, because it doesn’t say in the Mishnah “asarah tena’im” (ten conditions). How do you know that the Rambam made up the number? Because the Rambam isn’t the first, there already was a Rif or some earlier sefer that wrote. Before the Rambam there were also certain Rishonim who wrote on certain laws. We know, but we don’t know when. Usually when the Rambam says a number it’s his own number, because the Gemara says fewer numbers.
R’ Yoel:
Yes, but it could be that the Rambam had some source. There are many laws in the Laws of Mezuzah where we don’t know the source at all, so says Rav Rabinovitz. It could be that the Rambam did have some source from a Baraita or something, or from the Geonim, it could be that it wasn’t stated in the list. We don’t know exactly the intention. It could be the Rambam innovated it.
Law 1 — Ten Conditions in a House
R’ Yoel:
There are already ten conditions, “There are ten conditions in a house”. A house must have ten conditions, so if it has the conditions it’s an important dwelling, and leave it not.
Because mezuzah is not an obligation of the house, it’s an obligation of the dweller, as we learned earlier. But we’re speaking here about conditions of the house. Which house, the one who lives there and must make a mezuzah. It obligates the person.
Chavruta:
Right. It’s interesting, the person is also not obligated to have such a type of house that has a mezuzah.
R’ Yoel:
Yes, if he has such a house. Obligation of the dweller, it means it’s a recommendation that a person should live and he should have a mezuzah, if one places a doorpost. When a person establishes himself to live, he should… the one with the obligation of dwelling, obligation of the object.
Chavruta:
Yes, obligation of the dweller, obligation of the object in that type of house, it should be there. If he only placed it in one place, in the obligation a second. It’s not any…
R’ Yoel:
Yes, what’s the problem? Just like a garment of four corners. Whoever lives there must put on a mezuzah, that means put it on. A garment lying on the shelf doesn’t need any mezuzah. What does a house need? If you live in such a house, you must place the mezuzah. There’s no obligation at all to live in such a house. But if someone doesn’t live in such a house, he doesn’t have such a house, he’s exempt.
The Ten Conditions
R’ Yoel:
“And these are nine conditions, one of them is exempt from mezuzah. And these are:” That the house we’re speaking of, “should have a measure of four amot by four amot or more”. It should be at least, this number you made, or did the Rambam enumerate them all equally?
Chavruta:
Yes yes, these are the Rambam’s ten. Ten, ten, this is the Rambam, all in the Rambam’s language.
R’ Yoel:
Yes, says the Rambam, he says them all here, he says here briefly, and afterwards he’s going to explain certain of them more. All of them. The first is “should have a measure of four amot by four amot or more”. A very small little house isn’t called a house.
Second thing, “that it should have two mezuzot”. Because a law that says mezuzot, mezuzot is stated in plural, but an exact mezuzot means two mezuzot.
Chavruta:
Or. They go one of them with all these things meaning.
R’ Yoel:
Yes, certainly. “And it should have a lintel”. The third thing is there should be a lintel. “And it should have a ceiling”, meaning a roof. A fourth thing, a fourth thing is there should be a roof. “That it should have a ceiling”. It means on the house, not on the lintel. The lintel, the lintel is already the roof of the door. It should be a room, that should serve the room more. It should have a roof, not all rooms should have a roof, it’s laws of the house. It means a house.
Chavruta:
Yes, good.
R’ Yoel:
“That it should have a ceiling”, it should have a roof, “that it should have doors”, it should have doors. This is also indeed a novelty, that the Rambam distinguishes on this, that it must have complete doors. Does this mean the doors make the mezuzah for a special place or what? The Jews make that it should be a house, that the house…
Chavruta:
No, the Jews which it’s a law in the mezuzah, that’s not. But the Rambam says on everything a house. I can’t help it.
R’ Yoel:
Yes, but I’m saying this, the mezuzah has a law that the mezuzah is.
Chavruta:
No, a house has such a type of door. Understand? It’s not that the door makes the mezuzah for a… I don’t know.
R’ Yoel:
Okay. The Rambam frames everything as laws of the house.
Chavruta:
Yes.
R’ Yoel:
“And the height of the gate should be ten tefachim or more”. The gate should be ten tefachim or more. “And it should be a secular house”. It shouldn’t be a holy house, meaning a public one. Secular is actually secular. Secular, not holy.
Chavruta:
Okay.
R’ Yoel:
“And it should be made for human dwelling”. It should be made for a person to live in. So this also excludes a synagogue or a study hall, or such a type of thing, or a… I don’t know, a warehouse. We’ll find what all this excludes.
“And it should be made for honorable dwelling”. One lives there in an honorable manner, it’s an honorable dwelling. “And it should be made for permanent dwelling”. It’s made for permanent dwelling to live permanently. So this is actually an opening, an opening that we learned earlier, yes?
Because if you’ll see, the Rambam is going to say clearly each thing what the practical difference is. On each law the Rambam is now going to explain from where he takes it and so forth. The Rav already explained this here, but the actual place of the learning of all these things is later in the commentaries. The Rambam simply made a list. Now he’s going to go through the entire list and explain each one of them what they mean.
Law 2 — The Measure of Four Amot by Four Amot
R’ Yoel:
Okay. So the first law we learned that a house in order to be obligated in mezuzah must have four amot, says the Rambam. Therefore, “And if it has enough to square in it four amot by four amot, it’s exempt from mezuzah”. If it doesn’t have four by four amot. What happens if it’s longer? It has six amot by three amot and the like. Says the Rambam, one must be able to square a…
The definition that it must have four amot doesn’t mean that one must have a wall, doesn’t mean that one must have a… how do you say… four amot squared. One doesn’t have to have two walls of four amot, four by four. It can be what’s called sixteen square amot.
Chavruta:
Yes, it can be…
R’ Yoel:
A practical difference is, it can be even if it’s round, it will still have the same, it’s unnecessary to say, “its length is greater than its width”. Even if it’s very narrow, for example it’s only one amah narrow but it’s ten amot long, you already have four amot, and here it’s not ten, here it’s sixteen, then there is four by four amot. In any case, four by four amot is obligated in mezuzah, this is the holy opinion of the Rambam. It’s how big it is, not how the house is built, but how big the house is.
Dispute of the Rambam and the Rosh
R’ Yoel:
The Rambam, the law is here that they argue with him on many things, that you who argue on the four by four.
Chavruta:
Yes, the holy Rosh disagrees, the Rosh says that… must it be bigger?
R’ Yoel:
Not bigger, it’s yes a law in the shape. The Rosh says that a house that is very narrow, for example it’s one amah by sixteen amot, which certainly has four amot squared, but one can’t live in such a house. Therefore today the Rosh holds that it must yes be four amot somewhere, it doesn’t have to be square, it can be rectangular, but there must be somewhere four by four area in the house, because if not it means too small, says the holy Rosh. Therefore, if it’s a dispute of Rishonim, the Acharonim say that one must make without a blessing because it’s a doubt.
And I also tell people who ask me in the laws, if he’s pressed for money, I tell him, buy beautiful wonderful mezuzot, that, but you can save yourself the three mezuzot, like the rooms that don’t have the square shape or other laws, you can spend less on the mezuzot because it’s rabbinic. Well, rabbinic will help greatly, one can be meticulous entirely, but I’m just saying, without a blessing. I’m explaining to you, we’re going further.
Law 3 — Achsadra and Two Mezuzot
R’ Yoel:
The next law is… this is the Rambam’s law, the first law, four amot. Now there’s another law that we learned, that the mezuzah must have two mezuzot, the walls. The Rambam says achsadra…
Chavruta:
Yes.
R’ Yoel:
How do you translate in Yiddish the word achsadra? Such a porch, such a… open space. The Rambam is going to translate, “And it is a place that has three walls and a ceiling above them, but if it has two columns on the fourth side, even more…” Columns means pillars, such pieces that stick in. It’s not a full wall, that means you remain with it has only mezuzot. It doesn’t have any…
Chavruta:
Yes, a wall it certainly doesn’t have.
R’ Yoel:
It also doesn’t have any mezuzot, it has large poles, such pieces, something such pieces that come up. Pillars. I think it’s a funny word, petzim. I think it means pillar, you can write pillars. Petzim means something such a type of thing, something such a design piece, something such a thing, not any… it’s not a thing that closes the… it closes a bit the fourth side, understand? It’s something such a thing.
Discussion: What Does “Petzimim” Mean
Chavruta:
The word “pole” isn’t a good word, because you want to explain a pillar, you don’t want to explain a “pole”. You want to be able to write pillars. And therefore I think that petzim, could be precisely petzim is something such a pillar, something such a thing that isn’t made for it. And because that Tanna wrote petzim, I don’t know, the Rambam always translates gathering, he can use another word. I want to ask you in the Mishnah, why didn’t the Mishnah use the word pillars? It’s missing suddenly, as there’s a certain expression for… it’s indeed a name for such a thing.
R’ Yoel:
Yes, it’s missing, it doesn’t just say expressions in the world. So? I don’t know, I prefer…
Chavruta:
The word achsadra is a Hebrew language word, but it’s something a… usual, Alexandria, I don’t know what.
R’ Yoel:
That’s what the history thinks, it’s very good the history, a pillar is very good. Petzim are types of pillars from that achsadra of revenue. But petzim you know yes, if it’s a pillar you know how to say. Just to say it’s a word in the world, it doesn’t mean… a pillar is a thing that holds something up. This isn’t a pillar, this is just something a design piece. A pillar isn’t a “pole” that holds something.
Chavruta:
Yes, you think that it holds something the roof, that has precisely a weight. But the pillar is simply design.
R’ Yoel:
It’s something a type of little wall, in short.
Chavruta:
Ah, it holds yes, he tells me the explanation.
Exempt from Mezuzah
R’ Yoel:
“Exempt from mezuzah”, just nonsense. “Exempt from mezuzah”, why? “Because they were only made for the ceiling”, they’re not there to make a door, but they’re there to hold the roof. He says, there are three walls with a roof, the roof needs support on the fourth side. Because of that he took there “poles”, not that there should also be a piece of wall. If that would have been a piece of wall, that could have been obligated in mezuzah. But he tells you no, this isn’t a wall, it’s only a way to hold the roof. And not like any ceiling there is by the sides.
Chavruta:
And life ceiling is pillar not with that I’m still good. Okay. Um… I made.
R’ Yoel:
And life ceiling, same thing, if it doesn’t have a ceiling at all. They, the word is… mezuzah, it’s only a luck, it’s part mezuzah. It must be a mezuzah means a doorpost. A doorpost? Doorpost is the doorpost.
Law 3 (Continued) — A House That Has Pillars Without Mezuzot
Speaker 1:
A pillar is a thing that holds something up. This isn’t a pillar. This is just to say “it’s one piece”.
Speaker 2:
Ah, you know what? Pillars, not a pole that holds something.
Speaker 1:
Yes, but this actually holds something, it holds the roof.
Speaker 2:
You say that it had a roof, but the pillars aren’t the thing. It has a type of little wall.
Speaker 1:
In short, ah, it holds yes, it tells me explicitly. “Exempt from mezuzah” – just nonsense. “Exempt from mezuzah” is this. Why? “Because they stand there to support the ceiling”, they’re not there to make a door, but to hold the roof.
You said that it has three walls with a roof. The roof needs more support on the fourth side, because of that he took there poles. Not that there should also be a piece of wall. If not it would have been a piece of wall, it could have been obligated in mezuzah. But you say that no, this isn’t a wall, it’s only a way to hold the roof. “And one doesn’t fulfill with them the mezuzah”. Therefore he fulfills with the ceiling, but not with the mezuzah.
“And similarly a ceiling that has no lintel at all” – that word is mezuzah, and they placed two mezuzot. It must be a mezuzah, which means a doorpost. Doorpost is the lower doorpost. How do you call the side doorpost? Mezuzah.
In short, the same thing, if it doesn’t have a lintel at all, “but rather stands on pillars from here and from there”, just a roof. “Behold this is like the form of a house”. That looks like a little house. What does “like the form of a house” mean? What’s the explanation? It’s not an “outside space” that has just pillars, that has just face. It’s a house. There’s a place where one feels that there one walks in. But it doesn’t have mezuzot. “Whatever” the case is, one didn’t even place something a string or something such a piece of partition.
“But rather the pillars are made to support the ceiling”. One can only place on walls of an entrance. If there isn’t any entrance, even if technically there are only three places where one can enter because just there are poles, that’s what the Rambam says, but none of them is an official entrance. It’s interesting, but this is the law of mezuzah. There isn’t any entrance, there isn’t any wall at all. Where are there pillars for mezuzah?
Discussion: Was the Torah Given for a Specific House Structure
Speaker 1:
The Torah was given for people who had a certain little house. Later came architects and they said that one can make such an open type this is an open space idea with pillars. He said, what do I care? There’s a house, a place where one goes into the house between the three pillars. Let me just place on the three pillars. He says, no, the law of mezuzot is missing. Interesting.
Speaker 2:
This is what you said that one must have mezuzot. There’s no mezuzah, I don’t understand. I have a porch, what does it have with mezuzah?
Speaker 1:
No, but the question is clearer than you say. Chazal don’t want one should just place mezuzot on places that isn’t… a Yoel is the place where he goes in. At least he should place a mezuzah on his head if something happens. I mean, a mezuzah is a thing, one places a mezuzah on a house.
But this is the place where one goes into the type of house.
Speaker 2:
No one lives in the house.
Speaker 1:
One doesn’t live in the house, it’s not a house.
Speaker 2:
I don’t understand what you mean.
Speaker 1:
Yes, but one doesn’t live, how can one live in such an empty warehouse there? There’s there something a nice area where one can play on the ball. This is a place where one goes with good weather.
Speaker 2:
No, one doesn’t live in such a house. That must mean that there isn’t any house.
Speaker 1:
Very good, you play outside also. One places such a roof so the sun shouldn’t shine.
Speaker 2:
No, not a house.
Speaker 1:
No, I think that doorposts are missing, it’s a law.
Speaker 2:
Very good, there’s missing indeed like the form of a house and everything.
Speaker 1:
Like the form of a house, I’m asking you about mezuzot, not what it is.
Speaker 2:
Translation
There are no doorposts at all, but it only has pillars. Where is the house? The pillars are missing.
Speaker 1:
What do you mean, it looks like a sukkah?
Speaker 2:
He says perhaps one puts some piece… He’s not talking about a lintel.
Speaker 1:
He says the Rambam, “A house that has doorposts”. Okay, up until now that in the laws of mezuzah there must be doorposts, very important. If it’s completely empty, there’s no threshold at all, this is also relevant at home, if people have two rooms and a corridor, completely open from one side, there are no doorposts. Yes, even if there are walls, it’s not called a mezuzah, and therefore one doesn’t put one there. That’s what it says here in the Rambam, I think.
Speaker 2:
According to the Rambam there are doorposts, we’ll see soon.
Speaker 1:
That’s an argument. We’ll soon get into this, but until then we’ll… Obviously, the pillars, the thing you said about the pillars, even if you want to say it’s also a design of a door, such a place with two pillars.
Speaker 2:
Okay, okay.
Speaker 1:
First of all, but now we’re talking about a mezuzah that’s only made to hold the roof.
Law 4 – Arch (Curved Entrance)
Speaker 2:
No, he says “A house that has a doorpost on one side and a doorpost on the other, and an arch like a bow for the two doorposts in place of the lintel”, is that so. “If the height of the doorposts is ten tefachim or more”, okay.
Speaker 1:
No, now we’re talking about other laws, right? There’s a law that one must have a lintel, there must be a “top”, a… what’s called a mashkof? The upper threshold, I don’t know what it’s called. The threshold from above. Now, it sometimes happens that a person has two doorposts, but it’s very low from above, it’s very low. It turns out that there aren’t ten tefachim from…
Speaker 2:
It’s not straight.
Speaker 1:
Exactly. There’s no mezuzah, there’s only a lintel, because it’s one round thing.
Speaker 2:
Ah, it’s one round thing.
Speaker 1:
But if there aren’t two doorposts either, it’s one long…
Speaker 2:
Now, “it seems to be”, there must be both a doorpost and a lintel.
Speaker 1:
Okay.
Speaker 2:
“If the height of the doorposts is ten tefachim or more”, if there are ten tefachim where it is indeed high, it’s still a mezuzah.
Speaker 1:
Yes.
Speaker 2:
“It requires a mezuzah, but if it doesn’t have ten it’s exempt, because this is only a lintel”. If it’s less than ten it’s not called a lintel.
Speaker 1:
No, you can also say it doesn’t have a mezuzah, “I don’t know why he’s calling it” only a lintel.
Speaker 2:
True.
Speaker 1:
Do you understand my question?
Speaker 2:
Right.
Speaker 1:
“Interesting”.
Speaker 2:
It’s an interesting principle, yes.
Speaker 1:
What?
Speaker 2:
The main point is that the mezuzah isn’t high enough, not that the…
Speaker 1:
Therefore the both, it’s not both things, “I don’t know”.
Speaker 2:
Okay, a fourth law we learned that there must be a ceiling. Yes?
Law 5 – A House Without a Ceiling
Speaker 1:
“A house without a ceiling is exempt from mezuzah”.
Speaker 2:
“A house without a ceiling” is exempt. Ah, “a house without a ceiling” is exempt. Ah, we learned the fourth law that there must be a ceiling. Therefore it comes out, “a house without a ceiling”, there’s no roof, is exempt from mezuzah.
Speaker 1:
Well, good.
The Rambam’s Innovation – A House That Is Partially Covered
Speaker 2:
The Rambam says, what happens with a room that “is partially covered”, half a room has a roof, “and partially is not covered”? The Rambam says, “It seems to me”, it’s my position, “it appears to me”, it’s an innovation, the law wasn’t explained explicitly, an innovation. “It seems to me”, I think, says the holy Rambam, “that if there was a beam opposite the entrance”, if the roof is opposite the entrance, there is a roof, when one would enter there one enters into the covered part, it requires a mezuzah, because you have enough entrance that leads into a room. And that’s in the back, there’s no ceiling, it doesn’t make it out to be a room. One should be able to enter. If right after the entrance there isn’t, then it’s as if it’s open, he doesn’t enter into any room.
Speaker 1:
Aha, good.
Discussion: Whether One Must Have Doors
Speaker 2:
The Rambam says, “And one sets up the doors, and afterwards affixes the mezuzah”.
Speaker 1:
There’s the law that he said earlier, that there must be a door.
Speaker 2:
No, he said there must be doors, it’s interesting, he doesn’t rule on this matter. He doesn’t say here clearly that if it doesn’t have doors it’s invalid. It could be that there’s a law of doors in a place where there are doors. The Rambam doesn’t tell us clearly that it must have doors.
Speaker 1:
Huh?
Speaker 2:
What’s the proof? The arch communications, in that one can also manage to put in a door.
Speaker 1:
Ah, that could be.
Speaker 2:
I don’t know. I thought it’s a very small door, but it’s a regular door that doesn’t have the height of the doorpost of ten tefachim.
Speaker 1:
So, again, so what?
The Raavad’s Position – “Setting Up Doors” Only Refers to Recognizing the Hinge
Speaker 2:
It doesn’t have doors anyway. The Raavad asked a question. The Raavad said, what it says about doors only refers to recognizing the hinge, that it’s two houses, and one needs to know which way is only recognizable through… through doors. The Gemara says that one makes doors. The Raavad understood, that the law that if one makes a mezuzah one should first put doors, is stated in the Gemara. The Raavad understood that this refers to a case when it’s a mezuzah between two doors, a threshold between two rooms, sorry, the mezuzah must be placed on the right of the one entering, and one doesn’t know which way one enters, because it’s between two rooms and one goes both ways. He said one should put a door, and then the way the door opens, that’s the way one enters. So therefore one must first put a door.
But if so, the Raavad argues, there’s no law that one must put a door. If one has such a problem, one should put a door in order to know how to place the mezuzah.
Speaker 1:
That means you want to say that the Rambam himself wasn’t one hundred percent decided, but he said it in this manner, he wanted to leave it open that it’s not necessarily a reason to exempt if it doesn’t have a door.
Speaker 2:
So, so, the holy Rambam, but no, it’s clear that it’s not exempt from mezuzah. He said explicitly in the first law that “even though it doesn’t have doors”, it must have doors.
Speaker 1:
Explicitly, law 1.
Speaker 2:
“Even though it doesn’t have doors”. The holy Rambam himself…
Speaker 1:
No, he’s not saying about the essential law. Yes, he wants to understand, he wants to know whether one must put doors.
The Rambam’s Response to the Sages of Lunel – “Gate” Means Doors
Speaker 2:
The holy Rambam himself, someone asked a question, the sages of Lunel sent questions to the Rambam, asking difficulties on his laws, they asked the Raavad’s question. They asked that the Gemara doesn’t say that it must have doors, the Gemara only says that if one must have it in order to know which side to place the mezuzah. The Rambam answered, “What? Do you hold in one… There are two laws one with the other, and you’re expounding here juxtaposition in the Talmud, because the two laws are stated one next to the other means it’s referring to that?” No, says the Rambam, it says in the Torah…
Speaker 1:
No, he says one doesn’t learn juxtaposition in the Talmud. Very good. The Rambam doesn’t want one to learn juxtaposition in him. Very good, because Reb Chaim Brisker has a whole Torah that one can learn juxtaposition in the Rambam. No, sometimes one must learn, he only means to be a figure of speech, he means to say that he doesn’t learn from this.
Speaker 2:
He says, the Rambam, the Torah says that there must be a gate. Where does one place the mezuzah? On the gate. What does the gate mean? It means doors. The Rambam says, for the Rambam it was obvious, “No wise person in the world would doubt that the obligation depends only on the gate of the house in its simple meaning”. The Rambam says, the Rambam didn’t even think that a mezuzah comes on a door. Where then does one place a mezuzah? “On the gate of your house”. Where then does a mezuzah go? He doesn’t even need the Gemara to tell him that one needs a gate.
Speaker 1:
No, the question is, a gate is a place that doesn’t have a door.
Speaker 2:
Very good, that’s not a gate. The Rambam says, a door is an entrance and not a door. Doors is a condition in the word gate. Very good, if you think so, okay, because you and the Raavad and the sages of Lunel all thought so. But the Rambam simply thought that this requires a door, one almost doesn’t need a Gemara. Certainly, the Gemara speaks about the manner that he wanted to know which side to place, he gave good advice that one should first place the door.
Question: The Pillars Case and the Doors Law
Speaker 1:
But the pillars that you said earlier are invalid for another reason, because between pillars there’s also no door. Apparently, I really don’t understand this. Perhaps there we’re talking about where there is a door?
Speaker 2:
I don’t know. There’s no door there?
Speaker 1:
About this it’s… Okay, I’m asking you a good question. I already know, what does the holy Rambam say? And also to say that the house that has a doorpost, are we talking about a door still in the four by four? It’s exempt because it doesn’t have a lintel. It’s not exempt because it doesn’t have doors. What is the house that has a doorpost? The narrowness that we’re talking about here of a narrow week doesn’t have enough height for an average person. Now you’re asking questions in general why isn’t it, aren’t you asking with the stars.
Speaker 2:
No, but I’m saying, but doors certainly don’t come in there.
Speaker 1:
Okay, I can answer. Sometimes there’s a place where one must bend down, and there one doesn’t place a frame. I don’t see that as a question.
A puzzling question seems to me a better question, what’s the story with the exedra? But the many didn’t ask, the many love lectures.
Exempt When the Lintel or Doors Are Missing
Speaker 1: It’s exempt because it doesn’t have a lintel. How? It’s not exempt because it doesn’t have doors. Because you know now after the clothes doors. Simply what, we’re talking here about a door that doesn’t even have enough height for an average person. You’re asking questions in general why isn’t it exempt because it doesn’t have doors? But doors certainly don’t come in there. I can answer, sometimes there’s a place where one must bend down, there one doesn’t place a mezuzah. It has nothing to do with doors.
It seems to me a better question, what’s the story with the exedra? Pillars, yes. But the Rambam, not the Rambam, a responsum in other commentators, and the answer is that if we’re talking about such a type of door, one shouldn’t make a blessing according to the Rambam. I want to say, can one be lenient or can one make a blessing? At least one should be stringent according to the Rambam’s position not to make a blessing, even if there is a place. There are many times people have this yes many times, it’s divided between the kitchen and the… There are two pillars and it has a lintel. There are no doors there. So it sounds that what? No, good. Yes, that’s what it says in the…
So, that’s interesting. I mean that means something for us, that a scribe who wants to be stringent and he brings in more expensive mezuzot, must also have cheaper mezuzot. And say to his customers that generally a person has several mezuzot that are only obligated rabbinically or only according to certain poskim. On those one can really save the three hundred dollars and buy a cheaper mezuzah. No? I don’t know, the places, many people have this, and the public is stringent. But the whole law that you’re now being concerned about, it makes sense, as if I don’t know what it has to do with the law that a fence…
Digression: What Does a Beautiful Mezuzah Mean?
The Practice of “Mehudar” and Beautiful Script
Speaker 2: What does a beautiful mezuzah mean? I went to the mezuzah store recently. There isn’t, mehudar often means it’s a more beautiful script usually. And there’s a scribe who goes… There’s choice, I know. Okay, they shouldn’t charge. I’m talking about normal people. No, usually mehudar often means a more beautiful script, and much of this is nonsense. It’s not at all clear that what you take for two hundred dollars is better than what you take for one hundred dollars. Generally, the other is just style, and it’s not clear. No, I mean, many times rabbis simply talk, that you buy something, this is mehudar, there are levels. It’s not true that it has to do with the law that there are levels.
I can tell you that after what there’s no invalidation, it’s rabbinic. I’m talking about a mezuzah, all mezuzot that you buy, we’re talking that all the letters are there, let’s say the mezuzot that are called weaker mezuzot, so let’s say that among the mehudar mezuzot one in a thousand is invalid. Among those that aren’t mehudar mezuzot one in a hundred is invalid. It’s a question whether you take a weaker one, you’re good at checking, a rabbi checks, and you didn’t fall into the invalid ones. I mean there can be such a topic of such as if, you want a beautiful mezuzah, you need to have beautiful script. But the essence of beautiful script is only when there’s a place to read, as we learned earlier in Torat Moshe.
Sefer Torah, Tefillin, Mezuzah – Where Is Beautiful Script Relevant?
Speaker 2: A Sefer Torah certainly, a Sefer Torah must be more mehudar than the others. But even a mezuzah, tefillin, someone told me that he heard from my father that someone told him that what’s called beautiful script isn’t beautiful at all, because today the beautiful scribes write exactly as if it’s printed. He says, it looks printed. I want one where you can see that a person wrote it.
In the Sefer Torah that I read from, one can read the moods of the person. Just as it says that one saw on Eliyahu Hanavi’s face, somewhere in Carmel, so one sees a bit what he’s thinking. A Sefer Torah is long work, it can even be that it happens that more than one person writes it, a person sometimes a scribe can’t continue.
Any case, I don’t know, therefore I say the law of mehudar script is not a simple law. I don’t know. Sometimes there comes such a… Reb Aharon recently came with a new system that many tefillin are invalid because one followed, I don’t know what. Sometimes there’s a swindler who really cheats people. If it’s really invalid it’s really invalid. He takes a bunch of poor people who don’t know. What’s really invalid is really invalid, and we’re talking all about cleverness.
“Zeh Keli V’anveihu” – When Is One Obligated in Beautification?
Speaker 2: So what does it mean… A Jew comes, he says, “Jews, we make the mitzvah more beautiful.” He puts in more money, let it be in a manner that he puts in more money. Hashem looks, it’s almost a dispute between the Rambam and the dispute of the poskim, he also has a matter to put more money into a mitzvah. You say that one is obligated. No Chassidic Jew puts the mehudar mitzvah that you say. Because he’s afraid he won’t get anyone. You can say that the law of “zeh keli v’anveihu” is on a complete mitzvah, because what you do something that you’re only obligated according to a posek is already itself a beautification. You don’t need to add to that a beautification. An essential mitzvah needs beautification. Clear, what after all, I don’t see that it should become a matter. Here mainly I lack, I remember in the Rebbe even all times, let me tell you in my language.
Trustworthiness of Scribes and Presumption of Validity
Speaker 2: If a person buys a mezuzah from a person who has trustworthiness, apparently the laws of trustworthiness are stated in various laws of testimony and so on. Someone who has a presumption of validity, he asks him, “Is this a valid mezuzah?” and he tells him, “Yes,” even if he didn’t do a checking, and he places it, he has fulfilled his obligation. According to the law he has fulfilled his obligation, just as in all of life one relies on testimony. He has fulfilled his obligation.
Translation
And what does mehadrin mean? Mehadrin means a person who seeks a distinguished sofer, and he knows that he has beautiful handwriting. This is beyond the basic requirement, we’re not talking about that. But perhaps a new type, lately there’s more of this, when people talk about hiddur they don’t necessarily mean a distinguished sofer who has beautiful handwriting, but rather something where there’s control, because there are all sorts of people, and mezuzos have come from other countries. One doesn’t want to trust – perhaps it was written by an am ha’aretz who’s looking for a livelihood, I don’t know what. There are always such concerns that it hasn’t gone through an expert who knows, or… one can see if there’s a disqualification, I don’t believe. What is he really talking about here? Sometimes there are swindlers. Ostensibly it sometimes happens that a marker comes in, it makes sense that someone doesn’t check through. But you go to a sofer, and a sofer who knows the mezuzah… if you buy in a box, that could be. But one buys from a sofer and looks oneself, ostensibly there’s no law of more mehadrin and less mehadrin. There’s more beautiful, there’s less beautiful.
“Zeh Keli V’anveihu” on Something One Doesn’t Look At
Speaker 2: There’s a law of “zeh keli v’anveihu,” one needs to know whether “zeh keli v’anveihu” applies to something that in our lives we’re never going to look at. You’ll say that the mezuzah is something that one opens sometimes. Do you know the story of the one who made a coach for the Rizhiner Rebbe? When he made the coach, in the back one doesn’t put the merchandise, because it’s the back, one puts the merchandise in the front. He brought the coach, the Rebbe said, “I look in the back, there’s merchandise.” He says, “Don’t you know that by us the front is the same as the back?” And I don’t want to say that it’s not beautiful tzitzis, because I’ve seen that it’s beautiful tzitzis, but I try to think, the Jew who puts in his mezuzah at the place that’s not a door, simply he wants to remember the Almighty even all the time that the Rav in this is correct, yes? And the Almighty will tell him that it’s not beautiful tzitzis because he wants to remember the Rav in him.
Practical Advice: Safek D’oraisa and Safek D’rabbanan
Speaker 2: I’ll tell you a simple way, I’ll tell you something, that a Jew, you didn’t have any doubt to rule on, and it becomes a doubt for you, is this a safek d’oraisa, is this a safek d’rabbanan. I understand why a person will buy more expensive and cheaper, why not indeed? Because no one will become poor from the three hundred dollars. Very good. You want to know in general that one must pay the three hundred dollars? I don’t know, if someone understands, has some certain taste in it, I mean not understood.
The Torah’s Simple Way: One Takes What the Merchant Calls Kosher
Speaker 2: I thought this Shabbos, that we need to think very simply, that the world wasn’t created that we need to do everything. One takes a mezuzah from the one who has mezuzos, from the person who writes mezuzos. This means according to this, that if a person comes into a sefarim store, he can take tzitzis from there. There stands a Jew who has a chezkas kashrus, and this is tzitzis, ah, this is tzitzis. When the Torah says one takes tzitzis, it means what the merchant calls tzitzis, what people know as tzitzis. This means, that if the store has tzitzis with techeiles, you need to think further the same thing. The Almighty doesn’t demand from you that you should know all information about techeiles, what every Chazal knows about techeiles thoroughly. If you walk into a store and you see what you learned earlier in the Torah when saying Parshas Krias Shema, you saw that there’s techeiles, it could be that the merchant needs to put it extra, because if a person is concerned about techeiles… Okay, you come up with chiddushei Torah, because you want to learn hilchos tzitzis.
Discussion: When Is It Right to Spend More Money?
Speaker 1: No, but you’re saying, okay, what does one gain from spending more money on what the sofer says is better?
Speaker 2: I don’t know, every person… don’t do things that one must. If one must, one can buy the cheapest that’s acceptable according to all opinions. If a person has a feeling, he wants to show a mitzvah, he buys the best, no problem. So what’s the difference between this one or that one? If a person feels that he’s compromised too much and he’s frightened by that one’s pressure, let him walk around with a turned-around kappel, or wake up with a sleep cap. Let it not clash his image with his… Okay, fine. Let one not think anything. What you’re saying is true.
Speaker 1: Okay. No one says it’s not right to buy his mezuzos, anyway. The only thing is the sofer. Just a mitzvah to support a sofer, yes usually it’s an ani ircha kodeim.
Criticism of Racism in the Sofrim World
Speaker 2: The truth is, very often, let’s say bluntly, very often it’s racism. Because a good sofer means from anshei shelomeinu, versus from some mountain in Shomron, or from some non-heimish Jew. And what does that mean? It could be that one has greater yiras shamayim. It’s really not necessarily so. One needs to know, when someone complains that his tefillin are more mehudar, one needs to know whether he’s encountered other sofrim who don’t do ksiva lishmah, or whose sirtut isn’t according to law, the sirtut he doesn’t do well. Without that, indeed, it’s difficult to simply disqualify other Jews. I don’t believe the idea is to disqualify that one’s chezkas kashrus. That one’s chezkas kashrus is a clear matter. There’s a law of checking, and not to go out and play with other people’s chezkas kashrus. There’s a law of checking the writing, right?
The Law of Checking and Expertise
Speaker 2: It’s no problem, I haven’t learned any hilchos sofrus. I assume he’s an expert, because he’s not an expert, he knows how to write, and he sees that it’s not written well, right? He’ll be able to tell me. There’s a law of taking tefillin, right? He takes closed ones, he takes based on what you look at, you look directly, you see it stands nicely, no letters are missing, whatever, it’s kosher. It’s not… Okay, let’s move on. Enough. Back to the topic.
Back to the Topic: The Rambam’s Position That There Must Be a Door
Speaker 2: So the Rambam was simply that there must be a door. I don’t know what to tell you. Okay, now let’s go into our houses. Again, most doors actually have a door, that’s the fact. Aha. So, there’s no lack… There are various other forms. Our houses are indeed built that way, but… But this is indeed not a door. Often people who live in places where it’s more or less usually good weather, they often have much more open houses, where there’s a piece of partition here and a partition there. Sometimes there’s a door. The question is which of all these… Yes, on the main door of the house. But in the house there are what aren’t really divided into rooms.
Very well, it’s not a room, good morning. It’s only a room according to the position of the Ravad and the like, which could be. Fine. Har HaBayis, exactly what I’m saying, that it would occur to someone that there’s something called a kitchen and a room.
Halacha 5 (Continued) — Doors: Discussion of Posts and Doorposts
Speaker 1: The question is which of all these… yes, on the main door of the house, but in the house there are what aren’t really divided into rooms.
Speaker 2: Very good. It’s not a room, good morning. It’s only a room according to the position of the Rambam and the like. I mean, what could be?
Speaker 1: Fine. The Rav says, exactly what I’m saying, that it would occur to someone that there’s something called a kitchen, and there’s next to it the dining room, and between them there’s some sort of door. I’m not concerned that they have a different environment called a dining room. It’s a door and a door. This is what the Rambam tells us.
Speaker 2: So says the Rambam. Very good.
Speaker 1: The Rav says, according to all opinions one needs the other conditions, everyone agrees that it must have a mezuzah and a doorpost and so on.
Speaker 2: Right. Even if… or only posts? Okay, it’s not such an order, it’s a different reason, but also today there are posts that divide between the two parts.
Speaker 1: Okay, but perhaps it’s different, that that one… does one need what one puts only posts? Perhaps yes, because those posts… first of all, when one puts only posts usually there’s no lintel, which is further not a problem.
Speaker 2: There are arches, there are also sometimes.
Speaker 1: Very good. But then it could be one makes it yes, so that it should be a tzuras hapesach, is another thing. The Rambam, the doorposts, it’s discussed whether it’s only the beauty of doorposts or it holds the roof. The posts don’t hold the roof. It could be certainly all the posts that one puts there don’t hold anything.
Speaker 2: Right, but the Rambam tells you that there must be doors.
Speaker 1: Okay, the Rambam is yes, he’s talking about doors.
Halacha 6: Holy Places Are Exempt from Mezuzah
Speaker 2: Fine. Now the Rambam will speak, the Rambam said that only secular things are obligated in mezuzah. To exclude what? Says the Rambam, “Har HaBayis, the chambers” – around the Har HaBayis there were chambers, where there were various courtyards where the Kohanim sat and the like, courtyards where the Israelites or where the women had to be, “and synagogues and study halls, and all other places that don’t have a dwelling place” – where one doesn’t live there.
Speaker 1: No, specifically such things, synagogues that don’t have a dwelling place. But he says, soon we’ll see…
Speaker 2: No, not specifically in Jerusalem.
Speaker 1: Yes, yes, yes. But where one doesn’t live there.
Speaker 2: Soon we’ll see what the law is of a synagogue that has a dwelling place.
Speaker 1: Very good. “They are exempt because they are holy”. What is holy? We learned earlier that a synagogue… the Beis HaMikdash has a law of holiness, various laws. “The house of Hashem and not a holy house,” there’s some such exposition.
Synagogues of Villages – Obligated in Mezuzah
Speaker 2: “Synagogues of villages where guests don’t live in them” – we already said earlier that synagogues of villages are more of a temporary thing where one lives there.
Speaker 1: If one wants to remember the Rambam’s position, it’s even more than that. Often, if one buys a new house and hasn’t yet put in the door, according to the Rambam one must first put in the door and not a mezuzah, and only after one has made a blessing on the mezuzah. It’s a business with the mezuzah.
Speaker 2: He attributes this to holy.
Says the Rambam, “Synagogues of villages” – study halls that are in the villages, we already had earlier that study halls of villages have different laws, it’s more private, one may take it. Here he goes further, “where guests don’t live in them” – like Chassidic shtieblach where the whole community comes, where one learns, “is obligated in mezuzah”.
Why should one live there? He says “obligated” because it is indeed obligated, because it’s halfway secular. “Obligated in mezuzah, because they establish in it a dwelling place”. Very good. Therefore, it could be that today, synagogues of villages don’t have a dwelling place, but one sleeps there in the study hall, one sleeps on the bench. In the villages it happens that one sleeps on the bench. In the cities one has a special dwelling place sometimes, further for the guests or for the gabbai, I know for whom, there’s a mezuzah there.
From this is ostensibly the reason why we put a mezuzah in the study hall today usually, because one eats there and sleeps there, and uses it. If so, one can say that it doesn’t have a law of holiness, perhaps it does have a law that it must have a mezuzah. Usually it’s stringent though. One doesn’t make a blessing though.
The Gates of the Temple and the Chamber of Parvah
Says the Rambam further, “All the gates of the Temple didn’t have a mezuzah”. Why? Because it wasn’t a human dwelling. “Except for the Nikanor Gate which had before it”. But he said that the chamber of Parvah isn’t. He says that all the gates didn’t have a mezuzah except for the Nikanor Gate which had before it. Why? “And there was the chamber of Parvah, and it was a dwelling place for the Kohen Gadol during the seven days of his separation”.
On the eve of seven days before Yom Kippur, they separate the Kohen Gadol, so he went to live there. It turns out that one had to put a mezuzah then. He says that only then, perhaps the whole year one didn’t need a mezuzah. It came to Erev Yom Kippur, for the same reason that one read the whole night, one had to have a mezuzah there.
Speaker 1: No, you need to be a guard. You don’t know. The Rema doesn’t hold so. The Rema holds that it’s a guard from bad things, “I will enter there and I will come after him.” Words of love. Okay.
Halacha 7: The Straw House, the Cattle House, the Wood House, the Storehouse
Speaker 2: Therefore, consequently, since we’ve now learned that not only a place… ah, we’ll now go learn. Further, such a… I wanted to go according to the order. The straw house. No, we saw earlier. This is still such conditions. What’s the condition? Such places that people have in their house, sections, such sheds. The shed is high, the cattle house. The storehouses, the human dwelling.
Now he says thus, there are places, little houses, such sheds, or how does one call it? Storages. A place where one keeps the straw, a stable where one keeps the cattle, the place where one keeps the wood for heating, or the storehouse, in general a place where one keeps treasures. All these places are not dwelling places, “are exempt from mezuzah, as it says ‘your house,’ ‘your house’ I told you”, the house where you live, “excluding these and similar ones”.
A Cattle Barn Where Women Sit and Adorn Themselves
“Therefore, a cattle barn”, but it happens yes that women have another use. That the cattle barn is a place where women sit and adorn themselves. He says here basically “dual use” one can call it, yes? A place that’s used both for a cattle barn to feed, but also has a use that women sit there, “which is obligated in mezuzah, because there is designation for human dwelling”. Ostensibly one used to establish there a place with a mirror, I know what, how one can adorn oneself. Therefore it’s called a place that’s also used for human dwelling.
Discussion: Question About a Walk-in Closet
Speaker 1: Another… what about the gatehouse? That’s called the room of the gate of the courtyard, which we also learned this law. I want to stop here for a moment. So according to the law, people have a question if one has a large walk-in closet. So ostensibly it’s called a storehouse. Others are indeed stringent that if it’s large enough with learning. But ostensibly it’s a storehouse, it’s a place where one keeps things. Here it already says a storehouse, no? It’s next to the bedroom and there’s a large walk-in closet that has the measure to… But further, there’s a question if the women adorn themselves there, if there’s such a thing.
Speaker 2: Not adorn themselves, but they dress there sometimes or… if it’s designated for that side.
Speaker 1: No, the sitting is because, perhaps. But it’s an established place. Okay. It’s not if one dresses sometimes when someone is in the bathroom.
Speaker 2: Okay, that’s the point. Perhaps yes, perhaps then. It’s a place designated for human dwelling. Okay.
Gatehouse, Garden, Pen
Speaker 1: Next. Say you further, what else is exempt? Gatehouse. A room that’s only a passageway room?
Speaker 2: He translates. In front of the house there’s such a gatehouse, a place like… yes?
Speaker 1: Yes, yes. Where does he call the place? How is the place called? A gatehouse?
Speaker 2: No. But in English, what is the space that comes in.
Speaker 1: No. He’s talking about a courtyard to your house. Gatehouse was your gatehouse. The house is often arranged, such a front state, and my steps is a porch, like a garden, like a pen, a garden that has a door to enter, or like a pen, a stable, knows cattle and pen. Cattle goes the cattle, and pen goes the sheep. So?
Speaker 1: Yes, first to pen stands in a Mishnah. And cattle separate and a cattle house. And the women are more comfortable to adorn themselves with the sheep than with the little sheep. Okay, first is the cattle house has literally a house, and a house is not a house. Can, cattle house has a stable with a roof out what can the cattle needs a roof, and very live with tell. Not is just so a roof in the spaces. And he weighs is indeed obligated. What leads in, also a courtyard leads in, a courtyard doesn’t have doors though. So I mean.
English Translation
Speaker 2: Okay, “It is exempt from mezuzah because it does not serve as a dwelling”. In any case, the Rambam means to say that even if they do have a full doorpost, as you see it, everything. The fact that it’s only a garden, it’s not a place in a house where one lives, all these things are a law regarding a beit zavul (permanent dwelling).
Law 8: Gates of Courtyards, Alleyways, Cities and Towns
Speaker 2: And what is the reason it is obligated in mezuzah? Obviously, it’s a matter that is not otherwise obligated in mezuzah. If it’s made to lead into the house, we have the conditions of “in your gates,” “in your gates,” all these things, when they say mezuzah must have a purpose of dwelling.
“Therefore, both gates of courtyards, and gates of alleyways, and gates of cities and towns”, any place that leads to a dwelling, for example courtyards, where in the courtyard there are houses, or alleyways, where in the alley there are courtyards. One learns more in the laws of Shabbat about these laws, because the courtyard has a house, and the garden goes to the courtyard.
Therefore one must understand what he spoke about earlier when he said that a courtyard, a garden is exempt. From which garden can it be exempt? A garden that doesn’t lead to any place where… yes, a garden that is between gardens, whatever.
The Rambam says further, the next law was… we already saw this law earlier too, by the Nicanor Gate. All gates that go to the chambers of the Temple are obligated, for the same reason.
Law 9: Honorable Dwelling
Now, afterwards the Tanna taught that it must be an honorable dwelling. The Rambam says, “Therefore, a bathroom, and a bathhouse, and a ritual bath, and a tannery, and the like” – a place where one processes hides, “are exempt from mezuzah, because they do not serve as an honorable dwelling”, it’s not made for an honorable dwelling. The tanner, poor thing, lives there, no, he lives in Staten Island, he goes in for Mincha, he’s not allowed to come to the branch, he can become a worker there.
Law 10: Permanent Dwelling – Sukkah
Further was permanent dwelling, even temporary dwelling is like an inn. The Rambam says, Sukkot is a holiday on the holiday, one makes a sukkah for the holiday
Sukkah of Potters: The Distinction Between Outer and Inner
Speaker 1: By both cases when one builds a little house for a short time, also a ship until one arrives, is exempt from mezuzah, because it’s not one that is made for permanent dwelling, he is not there permanently.
Yes, it says sukkah of potters. What is a potter? Potter means an artisan. You see here that an inn is indeed obligated. What was learned earlier was that the innkeeper is exempt if he is only temporary dwelling, the one who lives there, the one who comes to go, if he is only thirty days or more. But permanent dwelling doesn’t mean an inn, it only means something that one sets up for a short time. Not that the person lives permanently, but that the house is permanent.
It says the sukkah of potters is exempt from mezuzah. Yes, a potter is one who makes pottery, like clay in the hand of the potter. What can one make for two reasons: either one makes it for the holiday, or one makes it for some gathering, for a marketplace or whatever. And he makes, takes things on hire. And if the market is there a question of it says the sukkah of potters is exempt from mezuzah, so the outer one is exempt from mezuzah, so it’s not permanent.
The explanation? It means that one is not permanent. Why not? What’s going on here with the potters? Why only the outside? Because one only goes in there to the first one, one doesn’t live there at all. So say the commentators here. In general, why the outer one yes? So they bring, because in the outer one he only puts out his pots that he sells. A potter is generally one who sells pots and the like, he makes pots. But the work he does in the innermost one. That is the work.
This is a certain little house like certain workers live. That the front is a store and the back is their private house. Their private house must have, and the store in the front not. So it is today, that even if they don’t come in to see from permanence there must be.
Question: A Hunting Gate is Indeed Permanent
Ah, he explains in the way of the table, that seemingly a hunting gate is a permanent thing, we learned that a hunting gate and a normal thing is indeed obligated. The answer is that this is different, because this is not a permanent place, it’s not ever used, it’s a little sukkah, and a little sukkah is not a building, and one uses it sometimes when one needs a place, I don’t know what, it’s not a permanent thing, therefore it is exempt. Not exactly clear what this means, what this is somewhat the idea.
They have shops in the markets, the story is that he has a little booth that he makes in the market, is also the answer. Yes, at night it’s completely empty, he brings, one only uses it for merchandise, and people don’t live there. It means the matter, like for example what there is by the boardwalks, you know what, such little booths, or expos.
Law 11 – A House That Has Many Openings, Rooms, and an Opening Between House and Upper Story
Speaker 1: A house that has many openings, even though one is not accustomed to go out and come in except through one of them. A house that has many doors, like today thank God people have space, even if he only used one of them, one must have a mezuzah on each opening.
The same thing, internal doors. An opening between the house and the upper story, also inside the house, the doors between the house and upper story, between two floors, is obligated in mezuzah. A room in the house, even a room within a room, every room in the house, even one room inside a room, is obligated to make a mezuzah, the gate of the inner room and the gate of the outer room and the gate of the house. Every room in the house one must put a mezuzah, each one must have.
Why? Because they all serve for dwelling and are permanent, because all of them are made to live in the dwelling and they are permanent. All these rules, as long as it’s not one of the ten things, it is obligated in mezuzah. One doesn’t say only the place where you sleep, or only the place where you eat, or only the place where you go in most of the time. All the rest, all things, small things, one doesn’t say, therefore it’s fine.
Opening of a Synagogue and Study Hall
So he continues, an opening of a synagogue and study hall, is also exempt because it’s holy. Yes, but what does it come in here to count? It’s a door between this and a house. If one is accustomed to go out and come in through it, it is obligated in mezuzah, and if not, exempt. He’s talking about an opening of his house, not the opening of the study hall. An opening between the study hall and his house, so that he can enter the study hall.
Speaker 2: Most people live in the study hall.
Speaker 1: He doesn’t make a door, he doesn’t make a mezuzah for the exit if there’s a fire.
Speaker 2: Okay, I don’t know, perhaps others can…
Speaker 1: If he doesn’t use it, it’s a law of the study hall which is exempt. Not clear to me. So perhaps…
Speaker 2: So he says, he says like you.
Speaker 1: Okay, I hear.
Speaker 2: No, I live in such a place, I always grew up in such a place, and I looked that it’s an honor to the study hall that you shouldn’t come in from the lower door like you’re distinguished, you should go in from the front door.
Speaker 1: But no, I’m telling you, if the person doesn’t use this, it’s an opening of the study hall. If he uses it, he’s at home here, yes, it’s like his door.
Speaker 2: Which side did he put the mezuzah there?
Speaker 1: But the study hall is always exempt. The place where the whole world comes in is always exempt. Even if he has a door in, yes? It’s the same. But here I know yes that there’s a piece that is a synagogue that belongs to an individual.
Speaker 2: Yes, who has a house there? It’s only the sexton, the coffee, the rosh yeshiva, the mikvah lady.
Speaker 1: Okay, further. Rav Huna, it says in the Gemara, Rav Huna had a door from his house to the study hall. And the Gemara says that he was accustomed to make there. This is the source of the law. Rav Huna was a rosh yeshiva. It makes sense. It was already an old custom that the rosh yeshiva lives next to the study hall. Done.
Law 12 – Opening Between Two Houses: The Door Hinge
Speaker 1: Now, an opening between two houses, is the question as we learned. We haven’t learned at all yet, we’re going to make it on the right side. Anyway.
Okay, an opening between two houses, one brings and takes the strap of the door. The place where the hinge is seen with it, what is the translation?
Speaker 2: Ah, good question.
Speaker 1: The place where the hinge is seen from it. What is the translation “the place where the hinge is seen from it”? The Rambam doesn’t say this. Hinge means the… the… the… the hinge, right? If you bring from how Rashi in Menachot translates, it makes sense that the house, basically the door… the house to which the door is closer. What does it mean it’s closer? In any case part of it.
Again, if there are two houses, and here next to the house is the door, you understand that the house is more important, and the other person grabs on. The other person has a way in through the door, but the door is made honorably for the person next to whom it was built.
But the door, I don’t understand what the translation is. The hinge means like the thing, the hinge, whatever, the thing that the door turns on. Yes, there where the right side of the hinge of the door, so says Rashi in Menachot. The Rambam doesn’t bring the right side.
Speaker 2: Yes, but the Rambam doesn’t bring from everyone yet.
Speaker 1: He means the important one. There, everyone knows where is the center of the hinge of the door, to which side goes the hinge of the door. “The place where the hinge is seen from it,” but the words “the place where the hinge is seen from it” don’t fit.
Speaker 2: Yes, I don’t know. When you stand at the door, which house do you see from both?
Speaker 1: Depends on which side you stand. But, it’s many times when it’s not in the middle, it’s usually more pushed to one side.
Speaker 2: It’s an opening between two houses.
Speaker 1: Good, so.
Speaker 2: Okay, and?
Speaker 1: And the opening is closer to one house.
Speaker 2: How is it closer? It’s such a thick wall? What are you talking about? The two…
Speaker 1: No, afterwards there’s still a piece of courtyard.
Speaker 2: I don’t understand. The opening leads into two houses?
Speaker 1: No, the opening is between two houses. “An opening between two houses” means, it goes in from one house to the second.
Speaker 2: It leads to two houses?
Speaker 1: No, no, it’s not like that. “An opening between two houses” means, usually the house where one goes in, there he makes the mezuzah. What is there two houses, one between the second?
Speaker 2: Ah, two partners have a… for example, two people have an opening between two houses, and it goes between both houses. Whose opening is it?
Speaker 1: That is the question. Ah, he says, there where one sees the hinge. That is the explanation of the Rambam.
Speaker 2: But every door has one side where there’s the threshold and another side.
Speaker 1: But the other door I understand it, for example, usually, not always, usually, whoever has the threshold, he can lock, he has responsibility.
Speaker 2: No, a door, this is the door, the door has the side, here he has a lock and everything, and here he has the other side, he doesn’t have a lock.
Speaker 1: The lock can be put on whichever side one wants.
Speaker 2: So, the door, the main thing you mean, that here is the mezuzah, it’s on the side, the right side of the side.
Speaker 1: Well, well, such a thing I didn’t know.
Speaker 2: Okay, it could be there’s a lock, it could be there’s no lock. Hinge means a “hinge” in English. Sometimes, I don’t know how it was in the past with hinges, but as one sees the hinge, is the more important one, is the place where the door means, where the door is…
What it says is “seen from it,” I don’t know what the translation is, but today’s doors, usually it goes into a house, usually a room, the room that the door means it goes into, usually. So, therefore, on that side one can see the hinge, because it opens to that side.
So one lives with this world according to halacha. But what the translation is in the law, I don’t know. Another solution is the law, the room that the door opens into. When you open a door, you can go into the house or out. There where it goes into that room, that one is the main one, and therefore that one must make the mezuzah, or it opens on the right side of that house.
This is the simple law, but “exactly how to explain,” I don’t know. Here in this one makes politics. Politics, I mean to say dispute of the poskim, I mean they have different answers about this. Okay.
Law 12 (Continued) – Place of Affixing the Mezuzah: Height and Width
Speaker 1: The Rambam says, where does one put the mezuzah? Where on the doorpost? Which strength of the mezuzah? The Rambam says, “Adjacent to the doorway”, in the space where there is the door, “within a tefach adjacent to the outside”. As you said earlier, if one digs for the same thing, if it’s dug in a tefach it is invalid.
“Adjacent to the outside, at the beginning of the upper third”, at the beginning of the upper third “of the height of the gate”, of how high the door is. You divide the height of the door into three, and the higher upper third. So says the Rambam.
“And if one affixed it higher than this”, if one put it higher than this, it is valid. How? But it should be enough a tefach away from the lintel of the top of the roof. From the whole top, but…
Law 12 (Continued) — Place of Affixing the Mezuzah
Speaker 1:
Outside at the beginning of the upper third, at the beginning of the upper third of the height of the gate, of how high the door is. You divide the height of the door into three, and the higher upper third.
The Rambam says, and if one affixed it higher, if one put it higher than the upper third, it is valid. And it is, says the Rambam, it should be enough a tefach away from the lintel, from the top, from the roof. Not from the whole top, but from the roof.
And how, which side, in which direction does one put it? The right of one entering the house, it’s the right side of the one who comes into the house. The Rambam says, and if one affixed it on the left, if one put it on the left side as one comes into the house, it is invalid. And simply so, the right is also indispensable. This is the place.
The Rambam says, a house of partners is also obligated in mezuzah.
Concluding Words – The Purpose of the Mitzvah of Mezuzah
The Obligation of Care with Mezuzah
Speaker 1:
The Rambam says, his concluding words, his closing to the laws of mezuzah, the Rambam says, a person is obligated to be careful with mezuzah, a person must be careful and put with all the laws of mezuzah. The one who is here said, a person is obligated to be careful with mezuzah means one must be beautiful with it.
What does it say? A person is obligated to be careful with mezuzah, a person must be careful with the mezuzah, because it is an obligation of everyone always, it’s the obligation of each one, it’s a constant obligation. Which for example is not there by tefillin and Shema, when there is a thing, he doesn’t feel well, he returned from the road, I don’t know what. The mezuzah lies there forever.
And you remember that we learned that the greatest love is “I have set Hashem before me always.” How much more always it is more the purpose and end of love. Will always have the things that are a reminder of love of Hashem constantly. It’s the most consistent reminder, basically. A person has a full reminder.
The “Circular” Aspect of Shema and Mezuzah
Speaker 1:
All these things remind of the same thing, the unity of Hashem. Shema says the unity of Hashem. Tefillin, blessings, everything. No, here it is directly, because it’s Shema itself. Blessings is not the text.
Because here, it’s very interesting, because it’s circular about Shema. Shema is very important, one says it every day. But besides that one puts it on the head so that one should also remember it. And when one has it on the head there is a mitzvah to say it, as the Rambam said earlier that when someone puts on tefillin and he doesn’t say, one says it again because one has it now on the head.
And the same thing one puts it on the door, and when one puts it on the door one remembers Shema. It’s understood that one says Shema, yes, when a Jew goes in he doesn’t say quickly “Hear O Israel, Hashem is our God, Hashem is One,” he doesn’t say like that, or a question, he remembers the Almighty again.
Mezuzah is the Most Constant Reminder
Speaker 1:
And this he says is even more constant, says Rabbi Yitzchak, very good, because it’s not a burden and fullness, and not only that, one goes regularly in and out of his house, and every exit and entrance he encounters the unity of the name of the Holy One, Blessed be He.
And what happens then is v’zachar ahavaso, he should remember the ahavas Hashem (love of God). Ahavas Hashem doesn’t mean that the Almighty loves him, that’s a Chassidic interpretation, rather he should remember that there is for him a mitzvah of ahavas Hashem.
Should he remember the love or should he remember the mitzvah of love? He should remember the love, the affection, yes, he should remember that he loves the Almighty. Better interpretation, no?
Mezuzah on the Doorpost – Symbolic Meaning
Speaker 1:
V’ye’ir mishnaso, he should awaken from his sleep, v’shigiono, and from being preoccupied with hevel hazman (the vanity of temporal matters). There are those who say that mezuzah is a kind of tekias shofar (shofar blast) that a Jew has every day, it’s a kind of tekias shofar, it gives him such a wake-up call.
V’yeda, and after he awakens he will grasp and see she’ein sham davar ha’omed l’olam ul’olmei olamim (that there is nothing that stands forever and ever). I think that the doorpost is a very strong place, a strong part of the house, there where one must place the doors, yes? Seemingly it’s a strong place of the house.
There one places a mezuzah, and one says, you’ve built a house, you have a strong house, yes? Do you see what he’s saying here? No, this is a beautiful Torah. What the Rambam says is that nothing stands forever except the Almighty.
What the Rambam says is very important, he constantly encounters this, he keeps bumping into this, and he will remember that what remains forever? He’s preparing to do business today, in his house he does everything, he lives there. Does he think he’ll live forever? No.
What remains forever is, don’t you hear that there is nothing ha’omed l’olam ul’olmei olamim? Ela yedias Tzur ha’olam. Only knowing the Source of the world, that’s what remains forever, the only thing that remains forever, everything else passes.
Knowing the Source of the world, or knowing the Almighty who is the Yotzer ha’olam (Creator of the world)? One means the Almighty that the Rambam is mussar (ethical teaching). Yes, the whole thing reminds him, he returns to his intellect, to his peace, he goes to engage in.
Comparison Between Mezuzah and Tefillin – Two Levels
Speaker 1:
I wanted here for a minute, it’s very interesting, because it’s very similar to what they learned how the Rambam said regarding tefillin. Also there the Rambam said this language, he said that one must have yishuv hadaas (settled mind) and remember, because it reminds him of his yiras (fear of) the Almighty, yes? What was the language? Why do you know to arrive? What is the similar thing. Both are there to remind…
He said, ah, when a person puts on tefillin it’s in his heart, and he becomes humble and God-fearing, it doesn’t say exactly the same language, because one is taken with strength and power in tefillin, because one removes tefillin, but rather in his heart to the words, he sees that tefillin is a higher level.
Why? Because tefillin is when one is engaged in Torah, because here we’re talking about going in, going out, one doesn’t expect from a person to stand completely. Therefore when he sleeps, one wakes him up, he’s engaged in Torah, with this one wakes him up. So that he will be humble, yes, it’s already a greater level.
Tefillin is something that a tzaddik does, a ben Torah does tefillin. The simple Jew has the mezuzah that reminds him.
The Rambam’s Approach vs. Ramban – Reminder vs. Declaration
Speaker 1:
But what’s interesting to me, this is the Rambam’s approach. But for example, the Ramban I’ve noticed a few times, that there’s also an aspect of a demonstration. Right by tefillin we also saw a bit that the nations should see, but the Rambam says so when a person puts on tefillin, but it’s modest, just like, it fits with the modest Jew and reward in essence, which we learned earlier, just like, a demonstration that he’s a dedicated creation to the Almighty, yes that’s when the Rambam looks at it, there’s also a dispute between the Rambam and the Ramban, or…
But the Rambam says very clearly that it’s all to awaken the person, and about this the Rambam says it’s not to protect, but the Ramban will already say let’s see the next piece of Rambam, it also has protection. No, not protection. Protection from sinning. If the listeners have also requested shiurim, we’ll see, we’ll talk about this…
No, no, it’s actually different. The Rambam speaks explicitly about mezuzah, yes, yes, yes. Also Parshas Bo, about this he doesn’t say. Also tefillin, tefillin also. Ah, it’s on the place. The Ramban looks to have like a declaration to the world. And also blowing shofar, there is that one reveals the kingship of the Almighty. And the Rambam with all these things, he says no, it awakens the person, it’s the person.
I’m not sure that the Ramban says exactly a declaration to the world, or perhaps more like… tzitzis on his garment which reminds again that the Almighty gave us the Torah. And the tzitzis on his garment which reminds again Krias Shema. Strengthens so that he won’t sin…
“Choneh Malach Hashem Saviv Lirei’av Vayechaltzeim” – The Rambam’s Interpretation of “Angels”
Speaker 1:
He tells you three things, it’s like three things. Enough reminders, one has many things that remind him. This fits exactly with the Rambam, the word – reminders.
But can it be from Chazal? The enough reminders? No, no, I connected them together. Here the Rambam explains. Ah, enough – here the Rambam changes, enough now is the reminders, one has enough that reminds him of the Creator.
Because they are angels that remind them of His work – they, all these reminders are angels. Who are angels? Angels are reminders. You want to know who are the angels leshomrecha bechol derachecha (to guard you in all your ways) – the good angels that should be with you at night, in the name of Hashem, from him Michael and Gabriel, these are the many reminders that remind a Jew that there’s a Creator in the world, and when a Jew knows that there’s a Creator in the world, he finds protection – enough, choneh malach Hashem, saviv lirei’av vayechaltzeim (the angel of Hashem encamps around those who fear Him and rescues them) – the many angels do a bit, the Rambam does a very nice job of how he brings in the angels. He says that all these things are about bringing in.
The Gemara says with strength, everything with strength so that he won’t sin, as it says “and the threefold cord is not quickly broken”.
“V’hachut Hameshulash” – Three Mitzvos
Speaker 1:
With strength means it’s a chazakah (strong foundation). The Rambam interpreted that this is a chazakah. Chazakah is also that the three things are strong. But the Rambam doesn’t bring the verse. It’s interesting that one doesn’t speak out chazakah from “the threefold cord” regarding shalom bayis and such. The Gemara here does it a bit. Okay, the Gemara has another source for protection. The Rambam doesn’t bring the verse, but he means this.
But the Gemara says and it says “choneh malach Hashem saviv lirei’av vayechaltzeim”. So the Rambam explains what comes in here. He says with strength so that he won’t sin. But also, it’s not the Rambam’s innovation but it’s a reminder. Here he has exactly a source that all these things are so that he won’t sin, not that harmful spirits shouldn’t cause damage. Choneh malach Hashem saviv lirei’av vayechaltzeim fits with the Rambam’s Torah. It’s not that the Rambam read into the Gemara, the Gemara has exactly a source for the Rambam. It’s clear that it’s protection from sinning.
And choneh malach Hashem, the Rambam understood what does the Gemara mean with this verse? The Gemara means to say that what are the angels that guard a person from sinning? Which angels? The reminders that he places, the tefillin, the mezuzah, the tzitzis. These are all angels that surround the person.
And this is a great strengthening for all approaches, and they make strength not to let the honored mekubalim (kabbalists). Here there’s a piece, one can say that honored means the tzitzis, the tefillin, because one does remove the tefillin when going to the bathroom. And they are the angels of which we speak, which is very nice.
Discussion: The Rambam’s Approach vs. Mekubalim – Protection from Sin vs. Protection from Harmful Spirits
Speaker 1:
It’s very interesting, I see that the Rambam is very consistent with his approach that everything is to remind the person. The Ramban would perhaps say that there’s an aspect of like a declaration or a reminder. But there are those who say straight out that it’s made for protection from harmful spirits, it’s a power of “and all the peoples of the earth will see that the name of Hashem is called upon you and they will fear you”. One can say this by tefillin, “and all the peoples of the earth will see that the name of Hashem is called upon you and they will fear you”. And by mezuzah we also had like the Onkelos translation. Is there yes an approach that says it exactly so? It’s according to kabbalah one can say so for example, that it’s protection, it kills thousands of harmful spirits.
Speaker 2:
There’s no doubt that the mekubalim are very happy with this, because the harmful spirits are the same group that cause damage, the same ones that make the decree. The angels are those who guard day and night. No, that means the Rambam didn’t give a look directly at the angels. Because the angels themselves he also says that they are the reminders. But he did give a place here for the angels to understand.
Yes, one can’t say that it’s only segulos (mystical remedies). On the contrary, I would be more inclined to say that all these things repel external forces, it’s protection from klipos (spiritual husks). But what are klipos? Klipos are the same things that cause sin, the same things that cause… And the Krias Shema which is a double-edged sword that kills harmful spirits.
Speaker 1:
The angels are those who guard afterward.
Speaker 2:
No, that means that the Rambam here at the end gave a look into angels, because the angels themselves he also says that they are many reminders. But he did give a place for the angels to be interesting.
Speaker 1:
Yes, but you can’t say that it’s only revelation. It’s on the contrary, a mekubal will always say that all these things are external matters, it’s protection from klipos. But what are klipos? Klipos are the same thing that cause sin, and the same thing that cause… And the Krias Shema, which is a double-edged sword that kills harmful spirits, also kills the bad thoughts, according to the Rambam’s approach.
Speaker 2:
Very good. So the chapter begins with ten things, and it ends with angels. So, we have here the ten angels. Reminders, three reminders: tzitzis, tefillin, and mezuzah. Two tefillin, so there are four reminders. And angels. They are the angels.
Speaker 1:
Wonderful. They should all have good angels. Every chapter of the shiur is an angel, very good. Very good. Because when it goes into the head, then one thinks it, and remembers it, and so on.