מקורות: פירוש דברי רבי אלעזר ‘הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורס’

חובה לדעת את האמונה בדרכי הראיות שעל ידי כן יוכל להשיב

 חובות הלבבות שער היחוד פרק ג

אך לדעת, אם אנו חייבין לחקר על היחוד בדרך העיון אם לא… ואמרו רבותינו ז”ל הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורס, ואמרה תורה ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וגו’. ואי אפשר שיודו לנו האומות במעלות החכמה והבינה, עד שיעידו לנו הראיות והמופתים ועדי השכל על אמתת תורתנו ואומן אמונתנו.

בית אלוקים למבי”ט שער היסודות פרק א

ואם מצד השני שיהיה חיוב לחקור על אלו האמונות בדרך השכל, יש לו ג”כ פנים מההוראות, וזה שאין ראוי לאדם במה שהוא אדם להתרשל מלחקור על כל דבר כל מה שישיג יד שכלו, דרך משל אם יסופר לו לאדם דבר מחודש ויאמין, כי יסופר לו מפי איש הגון ונאמן, יחשב לו לעצלה והתרשלות אם יוכל הוא בעצמו לראות ולידע הדבר ההוא ולא ישתדל על זה, וכמו ששנינו (אבות פ”ב) ודע מה שתשיב לאפיקורוס, וכן נראה ממה שאמר הכתוב (דה”א כ”ח) דע את אלהי אביך ועבדהו, (תהלים צ”א) אשגבהו כי ידע שמי, נראה שצריך האדם לידע ולהשיג כפי יכלתו ידיעת ה’ ואמונתו ושהשם ית’ יעלה אותו וישגבהו על זה.

פרקי משה לר’ משה אלמושינו פירוש אבות

ואחר שהזהיר על ההרגל וההתמדה בעסק התורה ובהבנתה, אמר הזהרה אחרת להשגת המושכלות, שיעלו בידו המושכלות האמתיות מהעסק בה, באומרו ודע מה שתשיב את האפיקורוס. והנה יש לדקדק שהיה לו לומר ודע להשיב את האפיקורוס. אך רמז בזה לדבר יקר הערך, יצטרך מאד בפילפול ובמשא ומתן עם החולק, והוא שמי שישא ויתן עם שכנגדו, ויאמר לו תשובות מקובלות אצלו, או שמצאם כך כתובות בספר, הנה בנקל יהיה מנוצח, אם לא ידע מצד עצמו בידיעה שלמה מה שהוא משיב, כי כאשר תהיה תשובתו מצד ידיעתו, הנה אז ינצח את הכל, ומה גם את האפיקורוס, שהוא המין הבלתי יודע המושכלות האמתיות, המושגות מלמוד תורתינו הקדושה. על כן אמר ודע מה שתשיב, כאלו אמר מה שתשיב לאפיקורוס דעהו אתה בידיעה שלמה, ולא שתהיה תשובתך אליו מקובלת אצלך, או מלומדת מאחר, כי כן לא תנצח אותו כאמור, והוא דקדוק נכון…

ועל הדבר השני, והוא העיון והידיעה המתחדשת מצד הפלפול, שהיא התולדה היוצאה מהלמוד, והיא הפעולה המיוחדת לשכל העיוני, כי הראשונה איננה רק עמל וטורח בתורה, אמר ומי הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, יר’, כשתתמיד בעיון והפלפול בתורה עד שתוציא פעולת השכל העיוני לאורה, בשתבין דבר מתוך דבר כמשפט המעיין, והוא פעולתך המיוחדת לך מצד צורתך העצמית, הנה תדע ותשער מי הוא בעל מלאכתך זאת, שודאי ישלם לך שכר פעולתך זאת המיוחדת לך כנזכר, שהורה בזה היות זה החלק הוא המביא אל התכלית האחרון כמו שאמרנו, והוא הדעת אשר שבח רבן יוחנן בן זכאי רבם על יתר חביריו, להיות דעתו דעת עליון, שהאהבה היא התכלית האחרון, אשר המביא אליה באמת ובתמים, הוא העיון והידיעה וההכרה בדברים האלהיים, כי כפי מדרגת ההכרה בפרטי הדבר הנאהב, כן תהיה מדרגת האהבה אליו, וזה ידוע ומפורסם מעצמו, והרחבנו הביאור בו במאמר העשירי מספר המדות, נכבדות מדובר בו להכריע ולהכריח הדעת האמיתי הזה, עד שהוכחנו בראיות בריאות וטובות, היות זה דעת האחרונים כלם. והדוברים על הרב המורה עתק, בחושבם שדעתו הוא היות התכלית האחרון, הוא העיון מצד עצמו, שהוא שלמות השכל העיוני, ולא האהבה, שהיא שלמות הרצון והשכל המעשי, לא ירדו לסוף דעתו דעת עליון, כי שם הוכחתי מצד לשון הרב עצמו שהתכלית האחרון הוא באהבה, וגלה דעתו זה בכל חבוריו כמו שביארנו שם.

הון עשיר מסכת אבות

ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. התי”ט דחה גירסא זו מפני שלא מצא לה קשר עם הענין שלמעלה. ולעד”נ דנכונה היא ובאה לישב שאלה אחת אשר ישאל האדם אשר ילמוד דעות הכוזבות של האפיקורוסים כדי לידע מה שישב עליהם כצווי ר’ אליעזר, מה יהיה תכליתו בלמוד ההוא, דבשלמא בלמוד התורה תכלית פעולתו הוא שאם (אם) אין כוונתו לקבל פרס עליו הוא עושה נחת רוח לקונו כי כן הוא חייב לו, אבל בלימוד דעות הכוזבות אינו עושה נחת רוח לקונו כלל, ואף תכלית כוונתו שהוא כדי שידע מה שישיב לאפיקורוס לכאורה אינה כוונה רצויה, שאם לא ידע להשיב ישמט ממנו, ואם יגרום שע”י זה ישאר אפיקורוס מוחזק וקיים בדעותיו הרעות, אין אנו אחראין עליו שלאפיקורוס ישראל אין להשיב כדאיתא בסנהדרין דף ל”ח ע”ב, ולאפיקורוס גוי אין אנו ערבים עליו, כי ישרים דרכי ה’ וצדיקים ילכו בה ופושעים יכשלו בם, ולא איכפת לן וכדאיתא במדרש (בר”ר פ”ח ח) על פסוק (בראשית א, כו) נעשה אדם.

ומחמת הטענות האלה אפשר שימנע אדם עצמו מלידע מה שישיב לאפיקורוס, לכן אמר שיבחין ויראה עילוי התורה אור מתוך חשך דעות הכוזבות האלה, שהרי לידע מה להשיב מוכרח הוא לידע מה שישאלו בחכמתם המזוייפת, וזהו כבודו יתעלה, וכמו שצוה רשב”י בזהר ויקרא דף מ”ז ע”ב דצריך למילף מילי דשטותא, כדאיתא בזהר על פסוק (קהלת ב, יג) וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך. וכדי שלא יאמר אדם אלמוד בתחילה דעות הכוזבות האלה ואח”כ אלמוד התורה, כמו שהקליפה קודמת לפרי, לכן הזהיר ר’ אליעזר מתחילה הוי שקוד ללמוד תורה, ואח”כ דע מה שתשיב לאפיקורוס. ולישנא דאיתא בזהר הנ”ל נמי דייקא, דקאמר ותניא חיובא הוא על בר נש דאוליף חכמתא למילף מן שטותא וכו’. דמשמע אחר שלמד החכמה ילמוד השטות, כי אם תעשה להפך תאחז במצודה הרעה, כי צדיק הראשון בריבו (משלי יח, יז. עי’ מצו”ד שם), ותשמע עצמך באותו הדעות הרעות ולא תאמין אח”כ בדברי תורה, כאדם היוצא מן החשך שטורח לו מאד להסתכל באור כי הוא אינו יכול לראותו, ולהפך כשתצא מן האור יהיה החשך לעיניך כפול ומכופל, וזה הוא מה שאנו מבקשים שיראה דופי גדול באותם הדעות הכוזבות כדי שלא יקרב אצלם, והיינו דכתיב וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך. דדמה החכמה לאור, והשטות לחשך, ואף על פי שלמד תורה כבר, לא יפסיד זמן הרבה על ההוללות ההוא, אלא צריך שידע לפני מי הוא עמל, דהיינו לפני מלך מלכי המלכים, וא”כ אפוא אינו מן הראוי שיתמיד למודו בו שאינו עושה בזה נחת רוח לקונו המשגיח עליו בכל עת, וזהו כוונת הפסוק באמרו (קהלת י, א) יקר מחכמה וכבוד סכלות מעט. דמיניה ילפו בזהר (שם) נמי האי חיובא. דבאמרו מעט ש”מ מעט ולא הרבה, דדיו שיכיר בו האור מתוך החשך ובזה ידע מה שישיב לאפיקורוס:

דרך חיים מסכת אבות פרק ב משנה יד (ההשבה לאפיקורס בכדי שישיב להרהורי עצמו)

וכן מה שאמר ר’ אלעזר הוי שקוד ללמוד תורה נתן לאדם מוסר מצד כל הבחינות שיש לאדם, כי מה שאמר הוי שקוד ללמוד תורה הוא כנגד האדם בכללו כי האדם מצד עצמו לעמל של תורה נברא כמו שהתבאר למעלה, ולפי’ כנגד זה אמר הוי שקוד ללמוד תורה, ואמר ודע מה שתשיב לאפיקורס דבר זה הוא הרהורי מינות שעולים במחשבת נפשו של האדם וכדכתיב לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ואמרו בפרק היה קורא (ברכות י”ב, ב’) אחרי לבבכם זו מינות וכן הוא אומר אמר נבל בלבו אין אלהים ואחרי עיניכם זהו הרהורי עבירה שנאמר ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני אשר אתם זונים אחריהם זהו הרהור עבודה זרה שנאמר ויזנו אחרי הבעלים, וכנגד זה אמר ודע מה שתשיב לאפיקורס שאם ילמד מה שישיב לאפיקורס כל שכן שלא יעלה על לבו ומחשבתו שום הרהור רע. ומפני כי הנפש מהרהר המינות אמר שיהיה שקוד לבטל זה מעיקרא והרי זה תקון נפשו ביותר מן כל הראשונים, וכנגד בחינת הגוף שהוא המונע מן העמל הזה אמר ודע לפני מי אתה עמל שיתן לו שכר גדול לפי עמלו, ובזה מעורר האדם שלא יהיה לו מונע מצד החומר

חובה ללמוד חכמות חוץ מן התורה בכדי שישיב (זה דומה לדרך הקודם אלא שהידיעה השכלית צריכה לחכמות אלה)

ספר יסוד מורא לראב”ע שער א

גם צורך יש למשכיל שידע חכמת ההגיון כי היא מאזני כל חכמה וכבר הזהירונו קדמונינו (אבות פ”ב י”ד) הוי שוקד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס.

ספר האמונה הרמה לראב”ד מאמר ב הקדמה

כן בחכמי הדינין, מי שיכלה הזמן וישים כל מחשבתו לעיונים הארוכים, ולשאלות הקשות וענינים לא קרו ולא יקרו לעולם, כסבורים שהם מצרף השכל, ולטישה אליו, והוא באמת איבוד זמן. והוא טוב אם הקדים היותר הכרחי, עד שידע התורני, מה שאפשר שיבאר בו במופת אל מי שמכחיש האל ית’, או מכחיש הנבואה, או מכחיש הגמול והעונש, או מה שאצל האל ית’ בעולם הבא, היה מה שנשאר מימיו אחר זה, אם כלה אותם באותם הדיוקים הזרים אין רע, ואין לחוש בזה. וכן ענין החכמים הגדולים ז”ל באמרם: הוי שקוד ללמוד תורה, ודע מה שתשיב לאפיקורוס – ואפיקורוס שם מכופרי הפילוסופים, נתיחסה כת המינות כלו אליו.

פירוש הרמב”ם לאבות

חיוב ללמוד דברים שישיב בהם. הבאת הגמרא שדווקא גוי שיש לו רפואה. ואעפ”כ לא יעלה בלבך דבר מדעותיהם.

ודע מה שתשיב לאפיקורוס. אמר צריך שתלמד דברים שתשיב בהם לאפיקורסים ותחלוק עליהם ותשיבם אם יקשו לך.

ואמרו (סנהדרין שם) לא שנו אלא אפיקורס עובד כוכבים אבל אפיקורס ישראל כ”ש דפקר טפי, ר”ל שיוסיף לבזות, ומפני זה אין צריך לדבר עמו כלל שאין לו תקנה ואין לו רפואה כלל ועיקר שנאמר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים.

ואמרו אף על פי שתלמד דעות האומות לדעת איך תשיב עליהם. השמר שלא יעלה בלבך דבר מן הדעות ההם, ודע שמי שתעמוד לפניו יודע צפון לבך, והוא אמרו ודע לפני מי אתה עמל. רצה לומר שיכוין לבו באמונת השם יתברך:

פירוש המאירי לאבות

כלומר דמוסף על מה שצריך לך בה בביאור המצות ובתלמוד, צריך שתלמד בה מן הדברים העיונים מה שתשיב בהם את אפיקורוס החולק על התורה במופתים כוזבים או בלתי חותכים עד שתדע להכזיב מופתיו במה שיבא להרוס בהם מן הפינות התוריות. וכן שתדע לאמת לו מופתים חותכים אם בא להרהר בפינות המושכלות.

אמר אח”כ ודע לפני מי אתה עמל – ובא הנה ידיעה במקום התבוננות, כלומר שלא יבהילך טורח לימוד זה עד שתשאר נבוך ופוסח לקצת דעותיהם, אבל תחשוב כי כזה וכזה מן הטורח וההתלמדות ראוי לך להארתו ולכבודו יתברך. וכן שתדע שבעל מלאכתך ר”ל המזקיקך לכך ישלם לך שכר פעולתך:

ספר מלמד התלמידים פרשת בראשית

אמנם מי שהוא זך הטבע יועץ וחכם חרשים ונבון לחש ראוי שילמוד ויחכם בדרך שיצא האמת ויעמוד כנגד החולקים בה והם החולקים על התורה התמימה והוא שהזהירו ז”ל ואמרו הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס ובלבד שיחזיק בכל דברי התורה ויכוין אליהם בכל דברי החכמים כמו שאמר החכם הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי. ואמרו ז”ל לדעתם לא נאמר אלא לדעתי ועל דרך זה ראוי ללמוד החכמות כי לא לסגור דלתי שער העיון הוא המכוון כי באמת ההשתדלות טוב מאד ובלבד למי שחס על כבוד קונו והוא שלא יתחכם יותר ולא יהרוס להביט במה שאין ראוי לו בהנהגת השם

מגן אבות לרשב”ץ מסכת אבות

ודע מה שתשיב את אפיקורוס מכאן נהגנו היתר בעצמנו ללמוד החכמות ההם, כדי שמדברי עצמם נשיבם לומר להם כי אין להם ראיות לסתור דברי תורה ונביאים. ואין זה בכלל מה שאמרו, הקורא בספרים החיצוניים, אין לו חלק לעולם הבא, כי כבר פירשו בגמרא פרק חלק [סנהדרין ק ב], כגון ספרי בן סירא, וכן בירושלמי אמרו [סנהדרין פ”י הל”א כח – א], כגון ספרי בן לענה, והם ספרים מלאים תעתועים כהכרת הפנים. וכמו ספרי הערב מדברי הימים וכן ספרי מינים שאין בהם חכמה, אלא אבוד זמן וכן מה שאסרו ללמוד חכמה יונית, כמו שנזכר בפרק מרובה [ב”ק פג א] ואחרון מסוטה [מט ב], לא אמרו זה על חכמה שהיא על דרך חקירה שכלית, אלא על החכמה שהיתה נוהגת באותו זמן לדבר בלשון רמיזה, כמו שהוא נראה בראשון מחגיגה [ה ב]. ואף חכמה זו מותרת היתה, אלא מפני אותו מעשה הנזכר במנחות פרק ר’ ישמעאל [סד ב], ועל אותו מעשה אמרו, ארור המלמד את בנו חכמה יונית והמגדל חזירים. ומה שאמרו בברכות [כח ב] בפרק תפלת השחר מנעו בניכם מן ההגיון אינו חכמת א”ל מנט”ק (אמר אהרן יעללינעק, א”ל מנט”ק בלשון ערב הוא חכמת הגיון או לוגיק”ה). כי רש”י ז”ל פירש, הגיון שיחה בטלה. ובירושלמי פרק במה אשה [שבת פ”ו מ”ד ז – ד], ר’ אבהו בשם ר’ יוחנן, מותר אדם ללמד את בתו יונית מפני שהוא תכשיט לה, שמע שמעון בר (בא) [אבא] ואמר, בגין דר’ אבהו בעי מלפא בנתיה יונית, הוא תלי לה בר’ יוחנן שמע ר’ אבהו ואמר, יבא עלי אם לא שמעתי מר’ יוחנן.

אבל הספרים המחוברים על דרכי הראיות, אינן בכלל זה, והקורא בהם יקבל מהם האמת וישקוד ללמוד להשיב במה שהוא כנגד התורה וכמו שאמרו על ר’ מאיר כשלמד מאלישע אחר, רימון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק, בפרק אין דורשין [חגיגה טו ב]. ואמרו בירושלמי שם, אבל ספרי המירם והספרים שנכתבו מכאן ואילך, כל הקורא בהם כקורא באגרות, מאי טעמא, ‘ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר’ [קהלת יב יב], להגיון נתנם ולא ליגיעה נתנם, ע”כ. ואמרו במדרש קהלת [רבה פרשה יב א [י”ב] ד”ה ויותר], כל המכניס בביתו יותר מעשרים וארבעה ספרים מכניס מהומה בתוך ביתו. ופירשו ‘עשות ספרים’ [קהלת יב יב], חסר מ”ם, כמו מעשות ספרים, כמו ‘השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו’ [שמות יט יב], וכן פירש בן גאנ”ח. ‘וכמשמרות נטועים’ [קהלת יב יא] הכתוב, שם הוא בשי”ן כנגד משמרות כהונה, הם כ”ד ספרי הקדש. ופירשו מהמה, לשון מהומה לפי שלא אמר מהם.

ומה שאמרו כ”ד ספרים, רוצים בזה הם ופירשיהם, וכן כל ספר המחובר בחכמה לפרש עיקרי התורה ממציאות האל ואחדותו והרחקת הגשמות, ושהוא משגיח בעולם ושולח נביאים לצוות ולהזהיר, וגומל ועונש, כל אלו הספרים פירוש התורה הם ומותר לקרותם וכבר אמרו בפרק אין דורשין [חגיגה יא ב], מקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל, ואין אתה שואל מה למעלה מה למטה, ומה לפנים מה לאחור. אם כן מותר הוא לדרוש ולתור בחכמה בענין זה העולם כולו ממרכז הארץ עד מקיף הגלגל העליון, ולא הזהרנו אלא מהספרים שאין בהם חכמה מחכמות הנמצאות. ובזמננו זה אנו שוקדים ללמוד תורה להשיב את שתי האומות הבאות אחר חתימת התלמוד, ואעפ”י שהאומה הראשונה כבר היתה בימי רז”ל, שהם אמרו בפרק ראשון מע”ז [ו ב], לדברי ר’ ישמעאל, נצרי לעולם אסור לשאת ולתת עמו, שהיה אומר ג’ ימים לפני אידיהן וג’ לאחריהן, והן עושין יום אחד בשבת, יום איד. וכן אמרו בתעניות בפרק בשלשה פרקים [כז ב], שאנשי משמר לא היו מתענים במוצאי שבת מפני הנצרים ואעפ”י שדברי שתי האומות הם הבל מעשה תעתועים, כי הם הודו מה שלא הודו המתפקרים הראשונים כי תורתנו היא מן השמים, ואחר שהודו כן, איולת היא להם וכלימה אם אינם מחזיקים בה, ודי להם תשובה לטעותם בזה, אבל אנחנו חייבים לשקוד על דלתות התורה להשיב להם כנגד טענותיהם, כמו שמצינו שחכמי יון האחרונים הוצרכו להתחזק להשיב טענות הראשונים שהיו מכחישים התנועה, והרבו ראיות לאמת התנועה, אעפ”י שהיא גלויה ומפורסמת, כדי לבטל טענות המכחישים אותה, כן אנחנו עם שתי האומות, חייבים לשקוד על התורה להכחיש טענותיהם. ולזה נהגנו היתר בעצמנו לקרות ספר שבושיהם, כדי שתצא לנו תשובה נצחת כנגדם מדברי עצמם. וכבר ראינו באון גליון אשר הוא ביד הנצרים כי הם טועי’ במה שחולקים עלינו שהאיש אשר קראוהו משיח החליף התורה כי לא היתה כן כוונתו אבל הוא בעצמו אמר שא”א שתשתנה התורה ושלא בא להחליפה אלא לקיימה ולאמצה, ומדברי תלמידיו ידענו כי הם היו תועי’ בו שהוא היה משיח שנתנבאו עליו הנביאים לקבץ נפוצות ישראל וכשראו שנמסר ביד ישראל התחכמו לומר שלא בא אלא להוציא נפשות הצדיקים מגהינם, שהיו בו מפני חטאו של אדם הראשון והם סותרים את עצמם בזה שהרי כתוב בספרם כי יש”ו הנצרי ראה את אברהם אבינו קודם תלייתו בג”ע עם אותו עני, שמו אלעזר, שהיה תחת לשונן של איש א’ אכזרי לרחם עליו ואותו אכזרי היה בגהינם צמא למים ושאל אותו עני שישקהו. והתחכמו עוד לומר שהוא היה אלוה נולד בבטן אשה בלא זכר אלא מרוח הקדש. והם סותרים את עצמם בזה כי הם אומרים, כי ביום שנמשח ירד רוח הקדש מן השמים כדמות יונה, ונכנסה בו. והפסוק סותר דבריהם שאם היה אלוה איך נמסר להריגה ביד ישראל והלא יחזקאל היה טוען כנגד מלך צור האומר שהיה אלוה ונהרג, ‘האמור תאמר אלהים אני לפני הורגך ואתה אדם ולא אל ביד מחוללך’ [יחזקאל כח ט]. וכיוצא באלו הטענות אנו טוענים כנגדם ומוזהרים אנו בזה במצות זה החכם שאמר הוי שקוד ללמוד תורה מה שתשיב לאפיקורוס וכן האומה הזאת הבאה אחריה, שטוענת שהמניח הנימוס אשר בידם בא במלאכות אלהים להחליף התורה בספרם, אנו מוזהרים ומצווים לדחות טענותיהם מדברי עצמם ג”כ. והם האמינו ביש”ו שהוא משיח ושנולד בלא זכר ונקבה אלא ברוח הקדש שנכנס בבטן אמו אבל אין נותנים לו אלהות, אלא שהיה נביא ומכחישים המפורסם לנו ולנצרים שנהרג ביד בני ישראל, והם אומרים חלילה שלא נהרג אלא נתחלף באחר. ונמצא כתוב בספרם, כי מרים אם יש”ו היא אחות אהרון בת עמרם, ואתה רואה השקר המפורסם הזה כי היא היתה בבית שני ומרים אחות אהרון מתה במדבר יותר מאלף שנים קודם. ופקחיהם אומרים כשראו זה והוצרכו לתקן, כי אהרן אחר ועמרם אחר לא אחי משה ולא אביו. ואנחנו וגם הנצרים יודעים, כי לא היה שם אביה עמרם וגם אח ששמו אהרן לא היה לה. ואומרים כי אדם הראשון חיה אלף וחמשים שנה, ונח אלף ותח שנה. ולוט היה נביא, ולא בא על בנותיו. וכשאנחנו משיבים עליהם מתורתינו אומרים, כי אנחנו החלפנו אותה. ודבר זה לא אמ’ אותו מניח נימוסם. והרי תורתינו היא בידינו מהמזרח עד המערב. גם ביד הנצרים בלי שום שנוי בעולם, קודם שצמחה אומה הזאת. ואיך נפלה ההסכמה הזאת להחליף אותה בכל זה הפזור. ובספר שלהם כתוב כי היהודים יש להם תורה וכתוב בה דין האל יתברך, ואלו החליפו אותה בזמנו לא היה כותב כן, וא”כ מתי החלפנו אותה. וגם שמעתי עתה כי שופט טונוס אמר אל המלך כי לא החלפנו אותה ולא רצה לחזור מדבריו, והרגו המלך וזה הוא אמת. ואומרים כי פרעה טבע בעשור לחדש וע”כ הם עושי’ יום אד בעשור לחדש כדמות יום הכיפורים שלנו. ואנחנו יודעים כי הטביעה היתה שבעת ימים אחר יציאת מצרים שהיתה בחצי החדש. ומאמינים כי איפשר לעובר שישהא בבטן אמו שבע שנים ועושים בו מעשה להוריד לנחלה עובר שנולד אחר מיתת אביו שבע שנים. ואנחנו לא האמנו שישתהא יותר מי”ב חדש וכמ”ש בפ’ הערל [יבמות פ ב] רבה תוספאה עבד עובדא עד תרי סרי ירחי שתא כמו בהמה גסה. וחכמי המשפט מורים כן כאשר הוכיח הנסיון וגם כל האומות מלעיגים עליהם בזה. ואומרים שזהו לתת מקום לאשה שמת בעלה או שהלך בעלה למדינת הים לזנות. ואומרים כי מה שנולד לשמנה חדשים אינו מתקיים, הוא מפני שיש”ו הנצרי נולד לשמונה וגזר על כל הנולד לשמונה שלא יתקיים. והנצרים מאמינים בו ויודעים קורותיו אומרים שנשתהא תשעה חדשים מכ”ה לחדש מבתו עד כ”ה לחדש דזיימרי. וגם אבוקרט היה בימי מרדכי קודם ליש”ו הנצרי ונתן טעם אינו מתקיים, א”כ אינו מפני שיש”ו הנצרי נולד לשמונה. ואומרי’ כי העקידה היתה במכא וי”א שישמעאל היה הנעקד וזה שאומרים המוניהם, וי”א יצחק, וזאת הסכמת חכמיהם. ואמרו לי חכמיהם כי א”א להכריע מתוך ספרם אי זה הדעת הוא האמת, כי לכל אחת משתי הדעות יש ראיות גדולות, ראה בלבול ספרם. עוד אמרו כי בספרם לא נזכר אלא בן אברהם. אבל יש להם בספרם כי האל היה קורא לנביאם בן אל רביא והוא היה בן ישמעאל ואין זאת ראיה להם כי אביו נהרג. כל זה אמרו חכמיהם. ולפי שדברי ספרם הוא מבולבל ודבריו סותרים זה את זה, הכניס לחכמיהם בבלבול גדול. וחברו ספרים הרבה לבארו ולתקנו על עמדו, שלא יהיה כנגד החכמות אשר חוברו קודם לו. ולזה הבדיל בין הקדש ובין החול תורתינו השלמה באה לבטל כל דעת. והם הוצרכו להתחכם שלא בא בספרם דבר כנגד החכמות ומה היו צריכים לספר ההוא הלא החכמות היו מחוברות. וחדש להם כי בג”ע יאכלו וישתו ויתענגו בצורות יפיפיות, ולמקום עונש הנשמות קורין גהינם. ולא ידעו מוצא זה השם כי הוא שם מקום בירושלם, מקום שריפות גדולות, אם מפני נבלות אם מפני עבודות המולך ונקרא המקום ההוא גיא בן הנום בספר מלכים [ב כג י] ובספר ירמיה [ז לב, יט ב] ובספר עזרא [נחמיה יא ל] ובספר יהושע [טו ח, יח טז], גיהנום בחולם. ולפי שהיא מקום שריפה חכמיהם מכנים מקו’ שריפת הנפשות החוטאות על שם אותו מקום, והם גנבו ממנו אותו שם ולא ידעו לו מוצא ברוך שבחר בישראל. וכבר הארכנו בכל זה בחלק השני מזה הספר ובגמרא סנהדרין הביאו משנה זו בפרק אחד דיני ממונות [לח ב], ושם אמרו, לא שנו אלא אפיקורוס גוי, אבל אפיקורוס ישראל כל שכן דפקר טפי. פירוש, כי מי שנזרקה מינות בו מישראל אי אפשר לו לשוב בתשובה לעולם, כמו שאמרו בפרק ראשון מע”ז [יז א], שנאמר ‘כל באיה לא ישובון’ [משלי ב יט], ואם נשתדל להשיבו יוסיף להתפקר עוד, ונעבור על ‘לפני עור לא תתן מכשול’ [ויקרא יט יד]. ומכל מקום זה הוא במי שהחציף פניו לכפור בעיקר, אבל מי שהוא טועה ומלעיג בקצת מדרשות, מצוה לענותו, כמו שאמרו בשבת פרק שני [ל ב], על אותו תלמיד שלגלג על ר’ יוחנן שאמר, עתידה אשה שתלד בכל יום, שנאמר ‘הרה ויולדת יחדו’ [ירמיהו לא ז], והקשה לו מהכתוב ‘אין כל חדש תחת השמש’ [קהלת א ט], והראה לו דוגמא לזה בעולם הזה, תרנגולת. הודיעו, כי אין כל חדש תחת השמש, הוא לברוא דבר חדש שאין לו דמיון בעולם כלל. וזה קורין לו החכמים ז”ל נמנע מצד עצמו שיש לו טבע קיים, אבל הדברים שיש להם קצת דמיון בעולם, הקדוש ברוך הוא מחדשם כרצונו, ואף על פי שהם נמנעים אצלנו, הם אפשרים אל הנביא דרך נס בשליחותו של מקום, כמו שפירשנו בחלק שלישי מזה הספר. ועל זה נאמר, ‘ענה כסיל כאולתו’ [משלי כו ה], וכבר הקשו שם [שבת ל ב] ממקרא אחר, שנאמר ‘אל תען כסיל כאולתו’ [שם פס’ ד], ותירצו הא במילי דעלמא ומילי דעלמא הם, כגון אותו שאמר לר’ חייא, אמך אשתי ואתה בני, ולפעמים צריך לענות בכיוצא בזה, כמו שאמרו בפרק הפועלים [ב”מ פד א] כדי שלא להוציא על בניהם לעז שהם ממזרים, זהו על דרך המדרש. ועל דרך הפשט אמרו, לפעמים ענה ולפעמים אל תען, הכל כפי מה שיראה לך, שלא יהיה חכם בעיניו בשתיקתך, ושלא תשוה לו גם אתה באולתו. ואני אומר על דרך הפשט, שהכל הוא בענין אחד, שאתה צריך לענות לו כאולתו שאם לא תענהו יהיה חכם בעיניו לומר כי נצחך, ומכל מקום אל תענהו כאולתו בדברי טפשות פן תשוה לו גם אתה לדבר טפשות, ואם הוא דבר דברי טפשות, תהיה תשובתך חכמה, אבל ענה אותו ולא תשתוק לו. ובמדרש משלי [בובר, פרשה כו [ד] ד”ה אל] אמרו, אל תען בעירך, ענה שלא בעירך.

מהר”ל נתיבות עולם נתיב התורה פרק יד

מכל מקום צריך עיון ללמוד בחבורים שלהם אשר הם דברים נגד תורת משה רבנו עליו השלום בחדוש העולם ובידיעות השם יתברך ובהשארת הנפש ועולם הבא אם יש לעיין בהם, כי אולי יש לחוש כי נופת תטופנה שפתי זרה שמדברים דברים לפי שכלם לא מן הקבלה כלל רק לפי חקירתם. ויש לחוש באולי יהיה המעיין נמשך אחר דבריהם וראייתם, כמו שמצינו בני אדם שהיו נמשכים אחריהם, כאשר רואים לפחיתת שכל האדם אשר שכל האדם קצר להשיג הדבר על אמיתתו. אך אמנם אם דעתו כמו שאמרו (אבות פ”ב) ודע מה שתשיב לאפיקורס ואם לא ידע דבריהם איך ידע להשיב על דבריהם ואם כן צריך לדעת דבריהם, ודבר זה בודאי מותר אם כוונתו ללמוד דבריהם כדי שידע להשיב לאפיקורס, כי דבר זה אזהרה רבה ויתירה כמו שאמרו ודע מה שתשיב לאפיקורס ומנו זה עם דברים גדולים שמזה תראה כי נחשב זה דבר גדול ביותר. ולענין זה מותר ולא נחוש שיהיה נמשך אחר דעתם אם תחלת כוונתו לסתור דבריהם כאשר דברו נגד התורה ודעת חכמים, אך לעשות דבר זה להביא דבריהם לפרש בהם דברי תורה ולהם אין חלק וזכרון בתורת משה והרי שם רשעים ירקב. ובפרק חלק (סנהדרין ק”ו ע”ב) גם אל יתצך לנצח דלא לומר הלכה בשם דואג ואיך אמרו דברים מפי אלו אשר לא האמינו בתורת משה כלל. ולא מצאנו דבר זה בתלמוד להזכיר את אחד להביא ממנו שום דבר חכמה את אשר לא היה לו חלק בתורת משה. ומקרוב זה שנתפשטו חבורים אלו ונמשך דעות בני אדם אחר דבריהם להתחכם גם כן בדברים שמגיעים לעקרי האמונה, כאשר טבע האדם נכסף לחקור אחר זה ובשביל זה היו קצתם יוצאים מן עיקר האמונה בכמה דברים. ואיך אפשר דבר זה שיעמוד האדם על דברים אלו בחקירתו שההשגה בדברים כמו אלו רחוק מן האדם, ואף דבר שהוא אתנו והוא למראית עינינו אין האדם עומד עליהם ואיך דברים כמו אלו. בודאי אם הדבר שנמצא בדבריהם הוא פירוש וחזוק אל הדברים שנמצאו בדברי חכמינו דבר זה ראוי לקבל, אבל אם אין הדבר הזה חוזק אל האמונה שנמצא בדברי חכמים והוא כנגד מה שנמצא בתורה אף בדבר מה חס ושלום שיהיה מקבל אף דבר קטן. ובפרט ההשגה בו יתברך שזאת ההשגה נבדלת מבני אדם וכמו שפרשנו למעלה במה שאמר הכתוב אם תבקשנה ככסף וגו’ אז תבין יראת ה’, כי אין לעמוד על ההשגה שהיא בו יתברך כי אם בטורח גדול, ולפיכך אין להשגיח בדבריהם כי לא ידעו ולא יבינו בזה. והתבאר לך שאל יסמוך האדם על דבריהם מה שהוא כנגד תורתנו או כנגד דברי חכמים, כי כאשר תשכיל ותעיין בדברי חכמים תמצא בו בכל מקום שידעו דבר שיצאו חכמי האומות מן האמונה השיבו על דבריהם וטעותם עד שאין מקום לדבריהם:
כלל העולה מדברינו כי יש לעיין בדבריהם שיוכל להשיב על דבריהם לשואל כמו שאמרו חכמים. ואם ימצא דבר הגון בדבריהם המחזיק האמונה יקבל, אך מה שנמצא בדבריהם אף דבר קטון שהוא כנגד אמונת ישראל או אשר נמצא בדברי חכמים אף דבר קטון חס ושלום לשמוע להם, אך יתבונן בשכלו להשיב על דבריהם כפי שכלו. ובזה יהיה זהיר וזריז בכל נפשו להעמיד דבר אמת, שלכך אבות העולם הראשונים צוו בגודל האזהרה הוי שקוד ללמוד כדי שתשיב לאפיקורס וכמו שפרשנו שם, ובודאי אין זה נאמר רק על פילוסופי יון שהיו חוקרים מדעתם ומשכלם ושאלתם חקירת פילוסופי, ולכך אמר שיהיה שקוד דהיינו זריזות יתירה ועיון שכלי להשיב על דבריהם להעמיד דת אמת. ובזה יהיה שכרו עם הצדיקים בגן עדן אמן כן יהי רצון

אינו אלא לתועלת תשובת המינים

ספר הכוזרי מאמר ה אות טו – טז

טו. אמר הכוזרי: השמיעני בחסדך כללים מקוצרים מן הדעות אשר נתבררו אצל חכמי שרשי האמונה, והם הנקראים אצל הקראים בעלי חכמת הדברים.
טז. אמר החבר: אין בזה תועלת זולת החדוד בדברים, והעזר על מה שנאמר: הוי זהיר ללמוד מה שתשיב לאפיקורוס.

גבורות ה’ הקדמות הקדמה ב
וכאשר אלו האנשים המתפלספים חקרו מדעתם ושכלם על מעשה ה’, יש יצאו לדרך זר לגמרי, ואותם אין ראוי להזכיר את זכרם ואת דבריהם, אם לא כמו שאמרו ז”ל (אבות פ”ב) הוי שקוד ללמוד כדי שתשיב לאפיקורס:

השבה לנוצרים בזמן הזה וחילוק בין ימינו לימיהם

יוסף אומץ חלק ב פרק התורה

[טז]. אמרו חז”ל באבות98, ודע מה שתשיב לאפיקורס. וכפי מה שליקטתי מכל פירושי המדרש שמואל הפירוש הנכון הוא כך, שלא תתחיל לפלפל עם האפיקורס, רק אם יבוא אליך להקשותך תדע מה שתשיב לו שלא יתחלל שם שמים, וזה דיקדוק לישנא מה שתשיב לאפיקורס. ומלישנא דדע דיקדק שמה שתשיב לו צריך שיהיה מידיעת עצמך בשכלך, אבל אם תשובתך אינה מליבך רק באה אליך מספר או מקבלה, אזי תכף כשיבוא האפיקורס להקשות לך דבר על תשובתך נאלמת דומיה, ולא תדע מה להשיב לו. זה פירוש משנה זו שנשנית בימי חכמים הקדמונים ז”ל שהיו האומות עובדין אז לחמה וללבנה ולכוכבים וכיוצא, והיו אותם האדוקים בהם עמלים להסית ולהדיח ישראל לעבודתם, והם האפיקורסים. אבל האומות בזמן הזה אשר בקירבן אנו יושבים, יש לומר שאפילו האדוקים שבהם לא היו אפיקורסים, אחרי שהם מודים בה’ אלוקים חיים ומלך עולם הבורא שמים וארץ, רק שהם משתפים דבר אחד עימו99. אכן אנחנו שקיבלנו עלינו בתורת משה אמת אחדותו יתברך מחויבים אנו למסור נפשנו אפילו על השיתוף, כמ”ש בחלק ראשון סי’ תכ”ב100. ולכן אנו מחוייבים לידע מה להשיב על השיתוף כמו שנתחייבנו בימיהם לידע ולהשיב על הכפירה הגמורה.

הסוברים שכוונתו שעל ידי שילמד את התורה ידע מה להשיב לאפיקורס

ספר חסידים כ”י פרמה אות תשנ”ב

כתיב כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וכתיב בדבר ה’ מאסו וחכמת מה להם וכתיב הן יראת ה’ היא חכמה וסור מרע בינה. הרי תורה ונביאיך וכתובים מעידים שאין חכמה ובינה אלא בחכמת התורה.

לא ילמוד אדם שום תורה אלא המביאה לידי יראת שמים שנאמר הן יראת ה’ היא חכמה.

כמה חכמות אמר שלמה ולא ניתנו להכתב אלא המביאות לידי יראת השם שנאמר סוף דבר הבל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם.

בזה העסק צריך כל האדם לעסוק ולא שאר חכמות כמו חכמת דייל טקא של גוים אלא חכמת שהם לתורה ויראת השם.

ואם נותנים לאדם לומר חידה כדי להראות חכמתו אל יעכב רגע אחד בשביל זה ואל יאמר טוב הוא שיראו גוים חכמתו לכך נאמר כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים שנאמר ואדברה בעדתיך נגד מלכים ולא אבוש.

אבל למוד מה שתשיב לאפיקורוס והכל בדברי תורה צור תעודה חתום תורה כלומר תעודה שצריך לחפש אחר ראיות שיהו מעידות על הדבר שכן הוא חתום תורה אילו פסקי הלכות. אם חכם לומד כדי להבין הקושיות והתירוצים צור תעודה ואם אינו מבין התום תורה בלמודי ולא בלימוד של נצחון כגון שנים שמתווכחין כדי לנצח זה את זה אל תלמדם.

פירוש רבינו יונה לאבות

שיקבע עצמו ללמוד תורה כדי שידע להשיב על דברי האפיקורוס שאם לא ישיבוהו כפי טענותיו ושקריו ילמדו העולם מהם וישתו מים הרעים בראותם כי נוצח אותו ונמצא שם שמים מתחלל ואפיקורוס שבכאן הוא כופר בתורה שבעל פה והוא הדין למורים שלא כהלכה. ולשון הפקר הוא:

פירוש רבי עובדיה ספורנו לאבות

[רבי אלעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס]. הנה בשקידת תלמוד תורה בלבד, ולא בזולת זה, תמצא בה תשובה מספקת לכופרים, כאמרו (משלי ב ד-ה) ‘אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה’ ודעת קדושים תמצא’. ובזה תהיה ‘מעין מתגבר’ על כל חולק, כמו ששיבח הרב

פתח עינים לרחיד”א על אבות

ר”א אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס. כלומר אין צורך ללמוד בספרי חיצונים בטענת שצריך להשיב לאפיקורוס כאשר הן בעון כה יאמרו בלכתם ללמוד בספריהם ללשונותם בגוייהם לז”א הוי שקוד ללמוד תורה הסר טפשות זה לאבד הזמן היקר והוי שקוד מהיר ועוסק תדיר ללמוד התורה הקדושה כי בעסק התורה לבד אם תתבונן ידוע תדע להשיב לאפיקורוס כי תורת ה’ תמימה לא תחסר כל בה רק שתהיה שקוד דענינו מהיר ומשתדל ומתמיד ללמוד תורה וזה עיקר הכל כמו שביאר הרב מהר”ם די לונזאנו בריש דרך חיים שלפי רבוי עסק התורה כן ירבה יראת שמים ושם האריך הרב ז”ל בדברים נכוחים ע”ש.

ר’ צדוק הכהן מלובלין – ספר הזכרונות מצות עשה אנוכי

ומה שכתב (בעל חובות הלבבות) מדברי חז”ל (אבות דרבי נתן פרק י”ז, ח’) ודע מה שתשיב לאפיקורס אני תמיה הלא התחלתו הוי שקוד ללמוד תורה ואחר כך אמר ודע וכו’ משמע דעל ידי השקידה בתורה היא הידיעה להשיב לאפיקורס (כאשר כן הוא האמת) ואיה מקום ללימוד מופת הפילסופיא. וכבר הרשב”א ז”ל ודעימיה כת גדולה מרבני זמנו הסכימו בחרם שלא ילמוד אדם את בנו חכמות שלאחר הטבע והיא חכמת הפילסופיא בבורא ובמידותיו:

עיון יעקב (על עין יעקב) סנהדרין  לח, ב אות סג

הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס. כלומר אף שתהיה מהיר וזריז ללמוד תורה ולא תרבה לחקור בחקירת אלהות דע מה שתשיב לאפיקורוס:

משך חכמה במדבר פרק יח פסוק כ (פרשת קרח)

[בספרי] או שמא ישאלוני מגוי הארץ וממשפחות הארץ ואיני יודע להשיבם, ונמצאתי בוש לעיניהם. (וכן הוא אומר, שם פסוק מו), “ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש”, ואומר, שם נד, “זמירות היו לי חוקיך”. בזה יבואר המשנה דאבות (פרק ב משנה): ‘והוי שקד ללמוד תורה הרבה ודע מה שתשיב לאפיקורס’ [פירוש, שמעצמך תדע מה להשיב].

אחרונים החולקים על היתר הלימוד וחובת הראיות השכליות

לחם שמים לריעב”ץ פירוש אבות

הוה שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב. נראה לי הכי פירושו, מה שאני אומר לך שתשקוד על התורה, לא לבד בשביל אהבת תלמודה ושמירתה לידע איך לקיימה ולעשותה, שזהו תכלית תלמוד תורה שמביא לידי מעשה [קידושין מ ב], אלא גם תשים לבך בלמודה לדעת מה שתשיב בכל מקום שפקרו המינין כגון נעשה אדם [סנהדרין לח ב] והדומה לו ממקראות שנכתבו בתורה, הרוצה לטעות יטעה בהם. לפיכך הזהירך שתעמוד על המשמר בלמדך התורה, כשתפגוש מאמר שמצאו המינין והפוקרים פתחון פה להכשיל רבים בתורה, תדע מה להשיב להם, כענין שאמר המלך החסיד [תהלים קיט, מב] ואענה חורפי דבר ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש, וכתוב [משלי כו, ה] ענה כסיל כאולתו פן יהיה חכם בעיניו, דמוקמינן ליה בדברי תורה כדאיתא בפרק במה מדליקין [שבת ל ב], אף על גב דהתם במינין איירי. אבל לא ללמוד דעות האומות בקביעות שהוא אסור לכל אדם. ואמר החכם [משלי ה, יט] אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת ולמה תשגה בני בזרה, שיש לחוש למינות דמשכא [ע”ז כז ב], שכך כתוב [שם ה, ח] ואל תקרב אל פתח ביתה. לכך זה הפירוש שאמרנו במשנתינו מוכרח וישר מאד וקרוב לפירוש רבנו יונה, לא כדברי המפרשים שמעדו רגלי הבנתם מלעמוד על פירושה האמיתי.
ועל פי זה נתקיימה בידינו גרסת ודע כו’יג. רצונו לומר גם צריך שתדע מה להשיב כו’, אף על פי שאין זה עיקר המכוון בתכלית הלמוד, מכל מקום גם הוא צריך ללמודה להשמר מהטעאה וממכשול, והוא פירוש ברור ביותר. אף על פי שכבר כתבתי בריש פרק חלק על מה שאמרו הקורא בספרים החצונים לחתור דרך התר במקצתיד, רצוני לומר לעיין בהם דרך עראי משום כדי לידע מה להשיב כמו שרשמתי שם והראתי מקום לכאן. שם נטיתי אחר דברי הר”מ בכאן, ובאמת לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי כפירושו במשנתינו דלא דריש סמוכים, וכי מה ענין שמיטת כזבים דעות האומות אצל הר סיני שממנו נתנה תורה וירדה שנאה לאומות [שבת פט א], מה לנו ולדעותיהם הזרות אשר השם אלוה חכמה ולא חלק להם בבינה, מה לכהן (ממלכת כהנים וגוי קדוש) בבית הקברות לדרוש בעד דעות אלהים חיים אל המתים, ומי יתיר לנו מה שאסרו חז”ל בפירוש שלא ללמוד דבר מן המינין, ואמרו [שבת עה א] הלומד מן המגוש חייב מיתה.
ואם הרב ר”מ חשב זכות לעצמו לעסוק בחכמותיהם ודעותיהם שסמך על המקרא [משלי כב, יז] שמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי, כדמסיק תלמודא [חגיגה טו ב] אליבא דר’ מאיר דגמר מפומיה דאחר, רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק. אין אדם רואה חובה לעצמו כי באמת אין משם ראיה, התם בלמוד תורת משה רבינו ע”ה על אמיתתה משתעי קרא, ולא בשופטני ובדברי מינות עסקינן, לפיכך אינה לעזר ולא להועיל, ואף גם זאת אינה משנת חסידים ולאו דהילכתא היא. והראיה דהא ר’ אליעזר נתפס למינות על שלמד דבר אחד של דבר תורה מפי מין ישראל שהנאהו כדאיתא פרק קמא דעבודה זרה [יז א]. על אחת כמה וכמה שלא לקבוע למוד אצלם ובספרי מינות שלהם, כמו שעשה הר”מ שנתחבר להם ועסק עמהם בפלסופיא ובהגיון בשקידה רבה, (כמו שהעיד על עצמו שלמד עם המין הישמעאלי אבובכר בן אלצאיג, כמו שכתב בספר מורה נבוכים שרי ליה מריה), איהו דעבד לגרמיה הוא דעבד, (עם שיש ללמד עליו זכות שצורך שעה היה, כי מלאה הארץ מינות הפלוסופיא בימיו, והאפיקורסים שבדורו הציקוהו ויאלצוהו לעסוק בחכמה יונית למען יוכל עמוד נגדם, כמו שכתבתי בס”ד בשאילת יעב”ץ [ח”א] סימן מא, וראה מה עלתה לו כי צלל במים אדירים והעלה חרס בידו, בספר מורה נבוכים אשר הלך חשכים, לא הרחיב צעדו קרסוליו מעדו, בחלקות אמונת דעות נכריות אשר נטה בהם אחר מלמדו, כי הסכנה רבה מאד. וכי קלה היא ששנו חכמים [סנהדרין צ א] והלומד בספרים החצונים עם אותן שאין להם חלק לעולם הבאטו. ואף על פי שכוונת הר”מ לשמים היתה בלי ספק, ובודאי ראוי ללמד עליו זכות, ברם זכור הוא לטוב האיש אשר האיר עיני ישראל בחבורו הגדול היד החזקה. גם מצינו [שבת קטז א] בשמואל ירחינאה דאזיל לבי אבידן, ומר בר יוסף אמר מנייהו אנא ולא מסתפינא מנייהו, ואפילו הכי זימנא חדא בעו לסכוניה. (ושל בית רבן גמליאל התירו להם ללמוד חכמת יונית משום דקרובים למלכות היו [ב”ק פג א]. וכבר זכרתי גם כן [במגדל עוז בית מדות] בעליית הטבע מה שנראה לי, כי ספר מורה נבוכים אינו מעשה ידי אומן המחבר הגדול הר”מ ז”ל, אלא מאחד שרצה ליחנק תלה באילן גדול).
והאמת חכמים גדולים שמלאו כרסם בלחם וביין התורה ובשר הגמרא הותר להם לעיין בכל החכמות החצונות, שתכשיטין הן להם, והסנהדרין היו צריכין לידע אפי’ הכישוף [מנחות סה א]. מיהו דווקא באקראי (בשעה שאינה לא יום ולא לילה, אי נמי בבית הכסא וכמנהגנו בהם על פי אבי מורי הגאון ז”ל, עיין שאילת יעב”ץ [ח”א] סימן י) ודרך עראי, אבל לשאר כל אדם אינו אלא לגנאי, וכל שכן שלא לקבוע למודו אצלם במדרשיהם, כמו שכתבתי בס”ד בשאילת יעב”ץ שם. וכתוב מלא הוא [משלי ה, ח] אל תקרב אל פתח ביתה, וכבר נראה לפעמים מי שהרגיל עצמו אצלם והשכים לפתחם לוכח עמהם לקפחם ולנצחם, סוף נלכד ברשתם, קלט ריח רע ויצא מפוחם. וכן כתוב [משלי יג, כ] הולך את חכמים יחכם וגו’. ואין צריך לומר שלא לטפל עם אפיקורסי ישראל אפי’ על מנת להשיב להם על מינותם, כדגרסינן בפרק אחד דיני ממונות [סנהדרין לח ב] תנן התם ודע מה שתשיב לאפיקורוס, א”ר יוחנן לא שנו אלא אפיקורוס עכו”ם אבל אפיקורוס ישראל כל שכן דפקר טפי. וצריך ליזהר בזה, ועליו נאמר [משלי כג, ט] באזני כסיל אל תדבר פן יבוז לשכל מליך, וכתוב [שם כו, ד] אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה. ולאלה יפה לדחותם באמ”ת הבנין, ובקנ”ה המדה שמדדו בה בשאלם שלא כענין, וכמו שנהג ר’ יוחנן בן זכאי בתשובותיו לצדוקים בכמה מקומות. ועיין מה שאכתוב לקמן בס”ד בסמוך:
ודע. מה שכתב [תי”ט] בשם הר”מ אלמושינו דעהו אתה ולא תהא תשובתך מקובלת או מלומדה מאחר. נראה בעיני דברי הבאי, כי מה לאפיקורוס בכך, אם התשובה נכונה תבוא מהיכן שתבוא, צריך לקבל האמת ממי שאמרו. ומניין ידע האפיקורוס אם היא מקובלת או מלומדת. אבל מצינו ההפך בבראשית רבה [ח, ט] כששאלו המינין לר’ שמלאי ואמרו לו תלמידיו רבינו לזה דחיתו בקנה כו’. הרי שלא נמנעו חז”ל להשיב לאפיקורוס בכל אופן אף על פי שאין התשובה אמיתית בעצמה.
אולי נתכוין ר”מ אלמושינו למה שאמרו התלמידים לנו מה אתה משיב, שהוצרך להשיבם תשובה ברורה, אבל אין זו תשובה ברורה לאפיקורוס, ואיך יוקח משם ראיה למה שאמר שצריך להיות בידיעה שלימה מה שישיב, והרי מבואר בהפך. וכן נראה בכמה מקומות שנתכוונו רז”ל בתשובתם למינים לדחותם בדברים בעלמא, כמו שאמרו בפרק לולב וערבה [סוכה מח ב] בהנהו תרי מיני דחד שמיה ששון כו’ יעויין שם (ועיין שאילת יעב”ץ [ח”א] סימן מא), וכך נהג ר’ יוחנן בן זכאי (עיין פרק יש נוחלין [ב”ב קטו ב]) ותלמידו ר’ יהושע בן חנניה (באגדתא דסבי דבי אתונא [בכורות ח ב] ובכמה דוכתי) וזולתם בויכוחם עם המינין ותחשב להם לחכמה. ויש להם מקרא [משלי כו, ה] ענה כסיל כאולתו:

סיכום המחלוקת – אנציקלופדיה תלמודית כרך טו, [חכמות חיצוניות] טור עו – עז/1

מאותה ששנינו הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורס, יש שלמדו היתר ומצוה ללמוד חכמת הפילוסופיה, ויש שלמדו מכאן לאיסור לימוד חכמה זו: אלו שלמדו היתר מבארים הדברים שמלבד מה שצריך לך בביאור המצוות והתלמוד, צריך שתלמד אף מן הדברים העיוניים, כדי שתדע מה תשיב בהם את האפיקורס, וצריך האדם ללמוד דתיהם וספרי אמונתם ומשפטיהם, כדי להכיר מעלת דתנו ושהיא העיקר, וכן אמר החכם למוד הרע כדי שתינצל ממנו ותיזהר בטוב, ומכאן נהגו היתר ללמוד ספרי אמונתם, כדי שמדברי עצמם נשיבם ונוכיח להם כי אין להם ראיות לסתור דברי תורה ונביאים, וכן הספרים שחוברו על דרך החקירה וראיות שכליות הקורא יקבל מהם האמת בלבד, וישקוד להשיב במה שהוא כנגד התורה כדרך שאמרו על ר’ מאיר רמון מצא תוכו אכל וקליפתו זרק, וחייבים לשקוד על דלתות התורה כדי להשיבם, והורונו והזהירונו ללמוד חכמת הייחוד וחכמות חיצוניות כדי שנשיב לאפיקורס, ואחר שענין זה דבר גדול אין לחוש שמא ימשך אחר דעתם, כשכוונתו לסתור דבריהם. ואם יאמין אדם בקבלה שקיבל בלבד, הרי אפשר שאם ישמע דברי המשנים וטענותיהם, שתשתנה דעתו, ולכך אמרו הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורס.
אלה שלמדו ממשנה ששנינו איסור ללמוד פילוסופיה, מפרשים שאם תלמד תורה בשקידה תדע להשיב לאפיקורס, אחר ששכלך יהיה מחודד מרוב העיון, או שבשקידת התורה בלבד, ולא בזולת זה, תמצא תשובה מספקת לכופרים, וכדי שלא תאמר אלמד בספרים חיצונים כדי להשיב לאפיקורס, אמרו הוי שקוד ללמוד תורה שתדע מה להשיב לאפיקורס, שאם תתבונן תדע להשיב לאפיקורס, והוא שאמרו הפוך בה והפוך בה דכולא בה. וספרי דתיהם אסור לקראותם אף בדרך אקראי. יש מפרשים שלא אמרו דע מה שתשיב אלא על מקראות שפקרו בהם המינים כגון נעשה אדם בצלמנו, אבל לא הותר ללמוד חכמת האומות בקביעות, כי אם לחכמים ובדרך ארעי.

מאמרים מחקריים