ההקדמה העשירית של המתכלמין (מורה נבוכים חלק א פרק עג) מציגה את עקרון ה״העברה” – הטענה שכל מה שניתן לדמיין הוא אפשרי במציאות, גם אם סותר את חוקי הטבע. לפי המתכלמין, אין הכרח שהאש תחמם או שהמים יקררו – אלו רק “מנהגים” שהאל קבע, ולא חוקים מחייבים. הרמב״ם חושף את הבעייתיות בגישה זו: המתכלמין מבלבלים בין “דמיון” (יכולת לצייר תמונה בראש) לבין “שכל” (הבנה אמיתית של המציאות), וכך הם מגיעים למסקנות אבסורדיות שמנתקות את החשיבה מהמציאות. ההבחנה בין דמיון לשכל היא יסודית להבנת מושגים כמו “שכל, משכיל ומושכל” ולביקורת הרמב״ם על תיאולוגיה המבוססת על דמיון בלבד.