וממגד ארץ ומלואה – ממגד ארץ המישור ומאשר היא מלאה, כי הזכיר ההרים והגבעות ויזכיר הבקעה וארץ המישור, כדברי ר׳ אברהם.
ועל דעתי: מגד ארץ ומלואה – ברכות שדים ורחם, כי כל האדם וכל הרמש אשר הוא חי יקרא מלואה, וכן: ירעם הים ומלואו (תהלים צ״ו:י״א) , כי אם מלאתיך אדם כילק (ירמיהו נ״א:י״ד) . והנה זה כטעם: ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך (דברים כ״ח:ד׳) .
ורצון שוכני סנה – נמשך למעלה, ומרצון שוכני סנה, ויקרא השם הנכבד: שוכני סנה, כי שם נראה אליו בתחלה ושכן ימים רבים על הר סיני שהוא מקום סנה, ומסיני בא ושכן בישראל. וטעם הכתוב: שתהיה ארצו מבורכת מרצון השם, כטעם: רצית י״י ארצך (תהלים פ״ה:ב׳) , וארצה בו ואכבדה (חגי א׳:ח׳) .
וטעם תבואתה – הברכה הזאת תבא לראש יוסף ולקדקוד נזיר אחיו, כדברי יעקב: תהיינה לראש יוסף ולקדקוד נזיר אחיו (בראשית מ״ט:כ״ו) . או טעמו: ורצון שוכני סנה תבא לראש יוסף. ואל תתמה על החפץ שיכנה אותו בלשון נקבה, כי כן בלשון ארמית: ורעות מלכא (עזרא ה׳:י״ז) , ולשון חכמים: חפצת נפשו.
ועל דרך האמת: יאמר שהרצון ששכן בסנה תבוא היא לראש יוסף, שבה ירים ראש. והזכיר סמוך במקום מוכרת. וכמוהו רבים. או יסמוך אל השם הנכבד הנזכר, ורצון י״י השוכן בסנה תבא לראש יוסף וזאת ברכת יעקב: מאל אביך ויעזרך ואת שדי ויברכך (בראשית מ״ט:כ״ה) .