והתחיל לבאר להם שמור במקום זכור, על דרך הפשט. ועל דעת רבותינו (בבלי שבועות כ׳:) בדבור אחד נאמרו, וביאר להם זה, כי הם כולם יודעים זכור, והוא יודיעם כי שמור נאמר עמו. וכן על דרך האמת בדבור אחד נאמרו, כי היה הקול בזכור ושמור, כי התורה ברית עולם ערוכה בכל ושמורה (שמואל ב כ״ג:ה׳) , והוא השומע זכור והם שמור, והמשכיל ידע זה ממה שרמזנו שם (רמב״ן שמות כ׳:ז׳) .
וביאר כאשר צוך י״י אלהיך – קודם מתן תורה במרה: שם שם לו חק ומשפט (שמות ט״ו:כ״ה) . לשון רבינו שלמה.
ואם כן, גם מצות כבוד אב ואם יהיה במרה, והרב לא הזכיר שם אלא שבת פרה אדומה ודינין.
והנראה בעיני על דרך האמת, בזה גם בכל משנה תורה, כי משה ידבר כמפי הגבורה, כמו שיאמר: והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את י״י אלהיכם ולעבדו, ונתתי מטר ארצכם (דברים י״א:י״ג-י״ד) , ואין משה הנותן מטר על פני הארץ ולא הנותן עשב בשדה. אבל הדבור בתורה בזכור ובמשנה תורה בשמור, ולכן יאמר משה בכל מקום במשנה תורה: י״י אלהיך, ובתורה יזכיר שם המיוחד בלבד, זולתי בעשרת הדברות, כמו שאמר: וידבר אלהים וגו׳ (שמות כ׳:א׳) , והבן זה.