וטעם: וי״י התאנף בי על דבריכם שהחזיר במקום הזה, לומר: אותי צוה י״י בעת ההיא ללמד אתכם המצות לעשותכם אותם בארץ אשר אתם עוברים שמה (דברים ד׳:י״ד) , ועתה קחו מפי תורה כי אנכי מת בארץ הזאת ולא אוכל ללמדם אתכם בארץ, ואל תשכחו שם מה שלמדתי אתכם ולא מה שראיתם בסיני.
ועל דרך האמת יאמר: השמרו מאד לנפשותיכם פן תשחיתון כי השם התאנף בי מדאגה מדבר זה, פן תשכחו אתם ברית השם אלהיכם באש האוכלת בראש ההר, ותעשו לכם תמונת כל. וזה טעם: אשר צוך י״י אלהיך (דברים ד׳:כ״ג) , וכבר נרמז זה בסדר זאת חוקת התורה. ורבינו שלמה כתב: אשר צוך י״י – שלא תעשה. וזהו פשוטו של מקרא. והמשכיל יבין הפסוקים האלה על אמתתם.