את מקדש י״י טמא וגו׳ – הזכיר הכתוב הכרת הזה בסתם, ואמר: את משכן י״י טמא (במדבר י״ט:י״ג) בעבור שכבר הזהיר במקדש מן הטומאה, כמו שאמר: בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא (ויקרא י״ב:ד׳) , כי הזכיר שם בטומאה הקלה כאשה היולדת בימי טוהר שהוא בתולדתה, והוא הדין בכל הטמאים. וכבר הזכיר גם כן הטבילה: ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא עונו (ויקרא י״ז:ט״ז) – כלומר שישא עונו בעברו על המוזהר ממנו. ולפיכך אמר כאן בטומאת המת, כי הנוגע במת ולא יתחטא, אף על פי שכבס בגדיו ורחץ בשרו, יחשב מטמא המשכן כאלו לא טבל כלל. ולא היה צריך לפרש רק שהחטוי מעכב בטהרתו, וזה טעם: עוד טומאתו בו – כלומר אף על פי שטבל כשאר הנטהרים עודנו טמא כי מי נדה לא זורק עליו.
ויתכן שירמוז לאיש, וטעמו: כל הנוגע במת בנפש ולא יתחטא את משכן י״י טמא ונכרתה. וכמוהו בחסרון שי״ן או מלת ׳אשר׳ הרבה מאד: לכל יבא גבורתך (תהלים ע״א:י״ח) , וכל יש לו נתן בידו (בראשית ל״ט:ד׳) , את הדרך ילכו בה (שמות י״ח:כ׳) , ורבים כן. וטעם: כי את מקדש י״י טמא – כאשר מקדש י״י טמא, כמו: כי יקרא קן צפור לפניך בדרך (דברים כ״ב:ו׳) וחבריו הרבים.
והזכיר הכתוב הכרת שני פעמים ( במדבר י״ט:י״ג , כ׳ ). ועל דעת רבותינו (בבלי שבועות ט״ז:) הוא לחייבו במשכן אהל מועד ובמקדש בית עולמים.
ואיפשר כפי פשוטו כי: מקדש י״י – קדשי הקרבן, כי כבר חייב כרת באוכל בשר מזבח השלמים אשר לי״י וטומאתו עליו (ויקרא ז׳:כ׳) , וכאן חייב גם על מי שלא יתחטא ביום השלישי וביום השביעי אף על פי שטבל. ויהיה פירוש מקדש י״י – קדשי י״י, כמו: את מקדשו ממנו (במדבר י״ח:כ״ט) . הנה הכרת בפרשה על טומאת מקדש וקדשיו.
והנכון בעיני בפשוטו: כי הכרת הראשון בנוגע במת, כמו שאמר: כל הנוגע במת בנפש וגו׳ (במדבר י״ט:י״ג) , והשני גם במאהילים שלא נגעו בעצם ובקבר. כי טעם: ואיש אשר יטמא ולא יתחטא – ואיש אשר יטמא בכל אלה הנזכרים ולא יתחטא.
ועל דרך האמת: יתכן שיהיה מקדש י״י – רמז למקדש המקדש.