וטעם והתהלכתי בתוככם – שתהיה הנהגתי בכם מפורסמת כמלך מתהלך בקרב מחנהו מספיק להם כל צרכם. וזה דרך דברי הברית כפשוטן, והוא אמת, וכך יעשה בהן בודאי. ולא הזכיר הכתוב בכאן שכר קיום הנפשות בעולם הנשמות ובעולם הבא אחרי תחיית המתים כי קיומן מחוייב בדרך היצירה כמו שפרשתי בכרתות (רמב״ן ויקרא י״ח:כ״ט) , והעונש הוא שמכרית החייבים מהם והשאר כולם יתקיימו ביסוד יצירתם.
אבל על דרך האמת: הברכות האלה עוד הם ברכות שמים בעליונים כמו שפרשתי ונתתי שלום בארץ (ויקרא כ״ו:ו׳) , ולא תגעל נפשי אתכם (ויקרא כ״ו:י״א) , וכן: והתהלכתי בתוככם – רמז למדה שיקראו רבותינו שכינה, מן: ונתתי משכני בתוככם (ויקרא כ״ו:י״א) . ואומרים (בבלי שבת כ״ב:) : שכינה שורה בישראל, ואמרו בבראשית רבה (בראשית רבה י״ט:י״ג) : עיקר שכינה בתחתונים היתה. והנה הוזכר כאן גן עדן והעולם הבא ליודעיו.
ואלה הברכות בתשלומן לא תהיינה רק בהיות כל ישראל עושין רצון אביהם, ובנין שמים וארץ שלם על מכונתו, ואין בתורה ברכות שלמות כאלה שהם דברי הברית והתנאים אשר בין הקב״ה ובינינו. ודע כי לא השיגו ישראל מעולם לברכות האלה בשלמותן, לא הרבים ולא היחידים בהם, שלא עלתה זכותם לכך, כמו שאמרו (בבלי מו״ק ט״ז:) על דוד: והוא עורר את חניתו על שמונה מאות חלל והיה מצטער על מאתים, יצתה בת קול ואמרה לו: רק בדבר אוריה החתי (מלכים א ט״ו:ה׳) . ועל כן תמצא לרבותינו שיזכירו בפסוקים האלה לעתיד לבא: מלמד שתינוק מישראל עתיד להיות מושיט וכו׳ (ספרא ויקרא כ״ו:ו׳) , עתיד הקב״ה לטייל עם הצדיקים לעתיד לבא (ספרא ויקרא כ״ו:י״ב) – כי לא נתקיים אבל יתקיים עמנו בזמן השלימות.