ונתתי שלום בארץ – שיהיה שלום ביניכם, ולא תלחמו איש באחיו. או השלום הוא שישבית חיה רעה מן הארץ והחרב לא תעבור בארצכם כלל, אבל אתם תרדפו את אויביכם לצאת אליהם למלחמה וינוסו.
ועל דרך האמת: שיתן השלום מחובר בארץ, והוא שלום הכל השקול כנגד הכל.
והשבתי חיה רעה מן הארץ – על דעת ר׳ יהודה שאמר: משביתן מן העולם (ספרא ויקרא כ״ו:ו׳) , הוא כפשוטו, שלא יבאו חיות רעות בארצם, כי בהיות השובע וברבות הטובה והיות הערים מלאות אדם לא תבואינה החיות ביישוב. ועל דעת רבי שמעון שאמר: משביתן שלא יזיקו (ספרא ויקרא כ״ו:ו׳) , יאמר: והשבתי רעת החיה מן הארץ. והוא הנכון, כי תהיה ארץ ישראל בעת קיום המצות כאשר היה העולם בתחלתו קודם חטאו של אדם, אין חיה ורמש ממית האדם. וכמו שאמרו (בבלי ברכות ל״ג.) : אין ערוד ממית אלא חטא ממית. וזה שאמר הכתוב: ושעשע יונק על חור פתן (ישעיהו י״א:ח׳) , וכן: ופרה ודוב תרעינה ואריה כבקר יאכל תבן (ישעיהו י״א:ז׳) . כי לא היה הטרף בחיות הרעות רק מפני חטאו של אדם, כי נגזר עליו להיות טרף לשניהם, והושם הטרף טבע להם גם לטרוף זו את זו כידוע, כי בטרפם האדם פעם אחת יוסיפו להיות רעים יותר. וכן אמר הכתוב: וילמד לטרוף טרף אדם אכל (יחזקאל י״ט:ג׳) . והנה בבריאתו של עולם נאמר בחיות שנתן להם העשב לאכלה, דכתיב: ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה (בראשית א׳:ל׳) , ואמר הכתוב: ויהי כן, כי הוא הטבע אשר הושם בהם לעד, ואחרי כן למדו הטרף מפני החטא הממית, כאשר פרשתי. וכשהותר שחיטת בעלי החיים לבני נח אחרי המבול, והזהיר על האדם: ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את נפש האדם (בראשית ט׳:ה׳) – ולא נפש החיה מיד חיה בחברתה, נשארו על מנהגם לטרוף.
ובהיות ארץ ישראל על השלמות, תשבת רעת מנהגם ויעמדו על הטבע הראשון אשר הושם בהם בעת יצירתם, וכבר הזכרתי מזה בסדר תולדות נח (רמב״ן בראשית ט׳:ו׳) . ועל כן אמר הכתוב על ימי הגואל היוצא מגזע ישי שישוב השלום בעולם ויחדל הטרף ורעת כל חיה ורמש כאשר היה בטבעם מתחלה, והכונה היתה בו על חזקיהו שבקש הקב״ה לעשותו משיח (בבלי סנהדרין צ״ד.) ולא עלתה זכותם לכך, ויהיה המעשה על המשיח לעתיד לבא.