יהיה לכם שבתון – שיהיה יום שביתה לנוח בו. ואמרו רבותינו (בבלי שבת כ״ד:) : שבתון – עשה הוא, והנה העושה מלאכה ביום טוב עובר בלאו ועשה, והשובת בו מקיים עשה. ועל דעתם המועדות כולם הוקשו זה לזה, כי לא נאמר שבתון בחג המצות ולא בעצרת.
ובמכילתא (מכילתא דרבי ישמעאל שמות י״ב:י״ז) ראיתי בפרשת החדש: ושמרתם את היום הזה (שמות י״ב:י״ז) – למה נאמר, והלא כבר נאמר: כל מלאכה לא יעשה בהם (שמות י״ב:ט״ז) , אין לי אלא דברים שהן משום מלאכה, דברים שהן משום שבות מנין, תלמוד לומר: ושמרתם את היום הזה – להביא דברים שהן משום שבות. יכול אף חולו של מועד יהא אסור משום שבות, והדין נותן, תלמוד לומר: ביום הראשון שבתון (ויקרא כ״ג:ל״ט) . והנה ידרשו: שבתון – לשבות בו לגמרי, אפילו מדברים שאינן מאבות מלאכות ותולדותיהן.
אבל לא נתברר לי זה, שאם תאמר שהוא אסמכתא, מה טעם שיאמרו בלשון הזה, כי שבות בלשונם נאמר לעולם על של דבריהם, והיאך יתכן לומר: דברים שהן אסורין משום שבות מדבריהם, מנין שיהו אסורין מן הכתוב, ודרך האסמכתות לשנות שהן מן התורה, לא שיאמרו דבר זה שהוא מדברי סופרים מנין מן התורה. אבל היה לו לומר: דברים שאינן מלאכה מנין, תלמוד לומר: שבתון.
ונראה לי שהמדרש הזה לומר שנצטוינו מן התורה להיות לנו מנוחה ביום טוב אפילו מדברים שאינן מלאכה, לא שיטרח כל היום למדוד התבואות ולשקול הפירות והמתכות, ולמלא החביות יין, ולפנות הכלים וגם האבנים מבית לבית וממקום למקום, ואם היתה עיר מוקפת ודלתות ננעלות בלילה יהיו עומסים על החמורים, ואף יין וענבים ותאנים וכל משא יביאו ביום טוב, ויהיה השוק מלא לכל מקח וממכר, ותהיה החנות פתוחה והחנוני מקיף והשולחנים על שולחנם והזהובים לפניהם, ויהיו הפועלים משכימים למלאכתם ומשכירים עצמם כחול לדברים אלו וכיוצא בהם, והותרו הימים טובים ואפילו השבת עצמה שבכל זה אין בהם משום מלאכה. לכך אמרה תורה: שבתון – שיהיה יום שביתה ומנוחה, לא יום טורח ועמל. וזה פירוש טוב ויפה.
ואחרי כן ראיתי במכילתא אחריתי דרבי שמעון בן יוחאי (מכילתא דרשב״י שמות י״ב:ט״ז) ששנו בה לשון אחר: אין לי אלא מלאכה שחייבין על מינה חטאת, מלאכה שאינן חייבין על מינה חטאת מנין – לא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ואין שטין על פני המים, ולא מספקין ולא מטפחין. תלמוד לומר: מלאכה, כל מלאכה. אין לי אלא ברשות, במצוה מנין – אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין ואין מגביהין תרומה ומעשרות, תלמוד לומר: שבתון – שבות. וכענין זה היא שנויה בתורת כהנים (ספרא ויקרא ט״ז:כ״ט) ביום הכפורים.
ואף על פי שאלו הבריתות חלוקות בלשונם ובמדרשיהן שמא לדבר אחד נתכונו, להביא אסמכתא לשבות דרבנן. ומכל מקום בין שיהיה פירוש הבריתא הראשונה כמו שאמרנו, או שהן כולן אסמכתות, אבל פירוש שבתון כך הוא, שתהיה לנו מנוחה מן הטורח והעמל כמו שבארנו. והוא ענין הגון וטוב מאד.
והנה הוזהרו המלאכות בשבת בלאו ועונש כרת ומיתה, והטרחים והעמל בעשה הזה, וביום טוב המלאכה בלאו, והטורח בעשה, וממנו אמר הנביא: מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר (ישעיהו נ״ח:י״ג) , וכן: שבת שבתון יהיה לארץ (ויקרא כ״ה:ד׳) – שבת של מנוחה, שלא יחרוש ולא יעבוד אותה כלל. וזהו מה שדרשו שאין בחולו של מועד משום שבות, וזה מן התורה שאלו מדבריהם כל דבר שאינו עושה אינו אומר לגוי ועושה (בבלי מו״ק י״ב.) , שאפילו בשבות דאמירה החמירו בו.
זכרון תרועה – פסוקי זכרון ופסוקי שופרות, לזכור להם עקידת יצחק שקרב תחתיו איל. לשון רבינו שלמה.
והיה צריך הרב להביא גם פסוקי המלכיות מן המדרש, שלא יתכן שיזכיר הכתוב פסוקי הזכרונות ושופרות ולא יזכיר המלכיות. וכבר דרשו אותם מפסוק: והיו לכם לזכרון לפני י״י אלהיכם (במדבר י׳:י׳) – שאין תלמוד לומר: אני י״י אלהיכם, ומה תלמוד לומר: אני י״י אלהיכם, אלא זה בנין אב, כל מקום שאתה אומר זכרונות אתה סומך אליהם את המלכיות, כדאיתא בתורת כהנים (ספרא ויקרא כ״ג:כ״ד) ובמסכת ראש השנה (בבלי ר״ה ל״ב.) . אבל כל זה אסמכתא מדבריהם.
ומפורש אמרו (בבלי ר״ה ל״ד:) : הולכין למקום שתוקעין, ואין הולכין למקום שמברכין, פשיטא הא דאוריתא והא דרבנן, לא צריכה דאף על גב דהא ודאי והא ספק, אבל: זכרון תרועה כמו: יום תרועה יהיה לכם (במדבר כ״ט:א׳) , יאמר שנריע ביום הזה ויהיה לנו לזכרון לפני השם, כמו שנאמר להלן: ותקעתם בחצוצרות והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם (במדבר י׳:י׳) . ובעבור שאמר שם: וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם (במדבר י׳:י׳) , וכאן צוה בתרועה סתם במועד הזה בלבד, ואחרי כן אמר: והקרבתם אשה (ויקרא כ״ג:כ״ה) , הנה התרועה הזאת אינה התרועה ההיא, שהיא בחצוצרות על הקרבן, וזאת אינה על הקרבן, אבל היא חובה בכל ישראל והיא בשופר, כי לא צוה עדיין לעשות חצוצרות, וסתם כל תרועה בשופר היא, כמו שנאמר: והעברת שופר תרועה (ויקרא כ״ה:ט׳) .
ולא פירש הכתוב טעם המצוה הזאת, למה התרועה, ולמה יצטרך זכרון לפני השם ביום הזה יותר משאר הימים, ולמה יצוה להיותו מקרא קדש כלל, אבל מפני שהוא בחדשו של יום הכפורים בראש החדש נראה שבו יהיה דין לפניו יתברך, כי בם ידין עמים, בראש השנה ישב לכסא שופט צדק, ואחרי כן בעשרת הימים ישא לפשע עבדיו, נרמז בכתוב הענין כאשר נודע בישראל מפי הנביאים ואבות קדושים.
ועל דרך האמת: התרועה היא שעמדה לאבותינו ולנו, שנאמר: אשרי העם יודעי תרועה (תהלים פ״ט:ט״ז) , וכענין שכתוב: תרועת מלחמה (ירמיהו ד׳:י״ט) , כי השם איש מלחמה. אם כן, יום תרועה יהיה לכם (במדבר כ״ט:א׳) – שיהיה היום לתרועה לנו. וכן: זכרון תרועה מקרא קדש – שיהיה הזכרון בתרועה, ולפיכך הוא מקרא קדש. ולא הוצרך להזכיר שופר, כי השופר רמז ביום, והתרועה בו. והנה הוא יום הדין ברחמים לא תרועת מלחמה, ומפני זה הזכיר הכתוב התרועה, שכבר קבלה ביד רבותינו וכל ישראל רואים עד משה רבינו, שכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, ולמה יזכיר הכתוב התרועה ולא יזכיר התקיעות כלל, לא בראש השנה ולא ביום הכפורים, אבל התקיעה היא הזכרון והוא השופר, והתרועה כשמה. ומפני שהיא כלולה מן הרחמים, תקיעה לפניה ולאחריה, ולפיכך אמר ביודעי תרועה כי בצדקה ירומו כי תפארת עוזמו אתה (תהלים פ״ט:י״ח) , והנה זה מבואר כי הכל תלוי בתשובה, אלא בראש השנה מתיחד במדת הדין ומנהיג עולמו וביום הכפורים במדת הרחמים, והוא מאמרם (בבלי ר״ה ל״ב:) : מלך יושב על כסא דין וכו׳, ראש השנה יום דין ברחמים ויום הכפורים יום רחמים בדין.
ומן הענין שפירשנו תבין טעם הכתוב במסעות: תרועה יתקעו למסעיהם ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו (במדבר י׳:ו׳-ז׳) , כי במסעיהם כתיב: ויסע מלאך האלהים (שמות י״ד:י״ט) , וכתיב: ויפוצו אויביך מפניך (במדבר י׳:ל״ה) , כטעם: פני י״י בעושי רע (תהלים ל״ד:י״ז) . ובהקהיל את הקהל נאמר: שובה י״י רבבות אלפי ישראל (במדבר י׳:ל״ו) , כטעם: ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד (דברים ל״ג:ה׳) .
ועשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים ירמוז לעשר ספירות, כי ביום הכפורים יתעלה בהם ויגבה י״י צבאות במשפט כידוע בקבלה, וגם יש בזה אות בשמים שהחדש הזה מזלו מאזנים כי בו פלס ומאזני משפט לי״י.