ויאמר משה אל י״י ראה אתה אומר אלי – היה זה בהר סיני בעלותו שם בי״ט בתמוז, ולא הוצרך הכתוב לומר: ויעל משה אל י״י ויאמר אליו ראה אתה אומר אלי, כי כל עת היות הכבוד שכן בהר סיני בידוע ששם הדבור, וכן אמר: ועתה אעלה אל י״י (שמות ל״ב:ל׳) , ואמר: וישב משה אל י״י (שמות ל״ב:ל״א) , ששב אל המקום אשר עמד שם את פני י״י.
ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי – שאמרת לי: הנה אנכי שולח מלאך (שמות כ״ג:כ׳) , אין זה הודעה, שאין אני חפץ בו. לשון רבינו שלמה.
ואיננו נכון בלשון הכתוב. ועוד, כי למה יאמר עתה כן, ובעת שנאמר לו הדבור ההוא שתק ממנו, וכי יבקש עתה להרויח בעבור מעשה העגל. אבל הענין, כי הקב״ה אמר בכאן למשה: ושלחתי לפניך מלאך (שמות ל״ג:ב׳) , ומשה אמר לו: לא הודעתני מי הוא המלאך שתשלח עמי, אם הוא המלאך הראשון אשר שמך בקרבו.
וזה טעם: ואתה אמרת ידעתיך בשם – שידעתני ותרוממני בשמך. וכן כתב ר׳ אברהם (אבן עזרא פירוש שני שמות ל״ג:כ״א) . ועל דעתו המלאך אשר יבחרו בו הוא מיכאל. הבין בטוב שכלו בפסוקים כי המלאך הראשון רצוי למשה ולישראל, אבל לא יוכל לדעת האמת כי לא שמע ולא ינבא.
וטעם פני ילכו – על דעת כל המפרשים: אני בעצמי אלך, והביאו לו דומה: ופניך הולכים בקרב (שמואל ב י״ז:י״א) .
וטעם אם אין פניך הולכים – על דעת רבינו שלמה, בזה אני חפץ, כי על ידי מלאך לא תעלנו מזה. וחלילה שיאמר: אם אין פניך הולכים אחרי שהבטיחו פני ילכו.
ור׳ אברהם פירש (אבן עזרא פירוש שני שמות ל״ג:כ״א) כי השם אמר אני בעצמי אלך והניחותי לך לבדך, כי עמך לבדך אלך, ומשה השיב: אם אין פניך הולכים עם הגוי הזה כולו אל תעלנו מזה, ולכך אמר: תעלנו, בלשון רבים.
גם זה איננו מתוקן, כי משה אמר תחלה: לא הודעתני את אשר תשלח עמי (שמות ל״ג:י״ב) , בלשון יחיד, והנה גם בעת רצון קודם החטא אמר: הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך ולהביאך (שמות כ״ג:כ׳) , ואם ידבר עם ישראל גם זה בעבורם יאמר כן. ועוד, אם כן היה משה מבקש שיודיענו מי המלאך שישלח עמו, והנה היה רוצה במלאך שנאמר בו: כי שמי בקרבו (שמות כ״ג:כ״א) , והשם ענהו בטובה כפולה ומכופלת יותר ממה ששאל, שילך הוא בעצמו.
אבל הפרשה הזאת אי איפשר להולמה למי שלא שמע בסתרי התורה, וכך הוא הענין על דרך האמת, כי משה אמר: ואתה לא הודעתני מי המלאך אשר תשלח עמי, ובקש שיקיים לו שני דברים שאמר לו, האחד: ידעתיך בשם (שמות ל״ג:י״ב) – כלומר שאודע בשמי, בעבורך. ויתכן שיהיה ואתה אמרת זה ממה שאמר לו: ושמי י״י לא נודעתי להם (שמות ו׳:ג׳) , כאשר פרשתיו (רמב״ן שמות ו׳:ב׳-ה׳) . והדבר השני, וגם מצאת חן בעיני (שמות ל״ג:י״ב) – שיהיה מוצא חן, והוא דבקות הדעת. ואמר: עתה אם נא מצאתי חן בעיניך – במדת הדין, הודיעני נא – נתיבות הדרכים כאשר אתה נודע בשמך, ואדעך – ליחדך למען אמצא החן הגדול. וראה כי עמך הגוי הזה – אתה אביהם והם בניך. ולזה יתכון אנקלוס שאמר: אודיעני כען ית אורח טובך ואדע רחמך. אז ענה הקב״ה: פני ילכו – מלאך הברית אשר אתם חפצים שבו יראו פני, שעליו נאמר בעת רצון: כי שמי בקרבו (שמות כ״ג:כ״א) , והניחותי אותו לך – שלא יתנהג עמך במדת הדין עזה, אלא במדה כלולה ממדת הרחמים, מלשון: והיה בהניח י״י אלהיך לך מכל אויביך (דברים כ״ה:י״ט) , והוא כענין שנאמר: וכלה אפי והניחותי חמתי בם והנחמתי (יחזקאל ה׳:י״ג) . אז ענה משה אם אין פניך – בעצמך ובכבודך הולכים, אל תעלנו מזה – שתהיה עמנו פנים בפנים, כי כן היו התנאין בפרשת וארא (שמות ו׳:ו׳-ח׳) וכך הזכיר למעלה: בכח גדול וביד חזקה (שמות ל״ב:י״א) , והנה יבקש שיעלה אותם אל הארץ בכח גדול וביד חזקה כאשר הוציאם בהם ממצרים.