אך את שבתותי תשמורו – אף על פי שתהיו רדופין בזריזות המלאכה אל תדחה שבת מפניה. כל אכין ורקין מיעוטין, למעט שבת ממלאכת המשכן. לשון רבינו שלמה.
ולא נתכוון אצלי, כי לפי מדרש רבותינו באכין ורקין ימעט בשמירת השבת, כי המיעוטין אצלם בכל מקום ימעטו בדבר המצווה בו, ואם תדרוש המיעוט בענין מלאכת המשכן יהיה מותר לעשותה בשבת. אבל המיעוט הזה למילה או לפיקוח נפש וכיוצא בהן שהן דוחין אותו. [וכך אמרו במסכת יומא (ירושלמי יומא ח׳:ה׳) : מנין שספק נפשות דוחה את השבת, אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: אך את שבתותי תשמורו – מיעוט.] ומלאכת המשכן שאינה דוחה שבת, מפני שהזהיר בה בכאן.
ועל דרך הפשט הוא כן יאמר: תעשו מלאכת אהל מועד, אבל שבתותי תשמורו לעולם.
ובתורת כהנים (ספרא ויקרא י״ט:ל׳) : יכול יהא בנין בית המקדש דוחה שבת, תלמוד לומר את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני י״י (ויקרא י״ט:ל׳) .
וטעם שבתותי, בעבור כי שבתות השנה רבים.
ועל דרך האמת: צוה בכאן בזכור ושמור כאשר רמזתי בסודם (רמב״ן שמות כ׳:ז׳) , וזה טעם שבתותי. ואמר בשניהם: כי אות היא, שהם ביני וביניכם לדעת. ואמר: ושמרתם (שמות ל״א:י״ד) בשבת, וחייב במחלליה כרת, כי הרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (קהלת י״ב:ז׳) , וזו תכרת משם. ואמר: ביום השביעי שהוא שבת שבתון קדש לי״י (שמות ל״א:ט״ו) , בעבור שהוא יסוד עולם. והזכיר בשבת שהיא ברית עולם (שמות ל״א:ט״ז) , וחזר ואמר: ביני ובין בני ישראל (שמות ל״א:י״ז) – אות היא השבת ביום השביעי, והטעם, שהיום אות, והשבת היא לעולם. וזה טעם: שבת וינפש (שמות ל״א:י״ז) , והוא נשמה יתירה (בבלי ביצה ט״ז.) הבאה מיסוד עולם אשר בידו נפש כל חי (איוב י״ב:י׳) . והנה הפרשה מבוארת. וכבר רמזתי ענינה בעשרת הדברות (רמב״ן שמות כ׳:ז׳) . והמשכיל יבין.