אנכי י״י אלהיך – הדבור הזה מצות עשה. אמר אנכי י״י אלהיך, יורה ויצוה אותם שידעו ויאמינו כי יש י״י, והוא אלהים להם, כלומר הווה, קדמון, מאתו היה הכל בחפץ ויכולת, והוא אלהים להם, שחייבים לעבוד אותו. ואמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כי הוצאתו אותם משם תורה על המציאות ועל החפץ, כי בידיעה ובהשגחה ממנו יצאו. וגם תורה על החדוש, כי עם קדמות העולם לא ישתנה דבר מטבעו. ותורה על היכולת, והנה היכולת תורה על היחוד, וכמו שאמר: בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ (שמות ט׳:י״ד) . וזה טעם אשר הוצאתיך, כי הם היודעים ועדים בכל אלה.
וטעם מבית עבדים – שהיו עומדים במצרים בבית העבדים, שבויים לפרעה, ואמר להם זה שהם חייבים שיהיה השם הגדול והנכבד והנורא הזה להם לאלהים, שיעבדוהו, כי הוא פדה אותם מעבדות מצרים, כטעם: כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים (ויקרא כ״ה:מ״ב) . וכבר רמזתי עוד למעלה (רמב״ן שמות י״ט:כ׳) טעם שני השמות הקדושים על דרך האמת.
וזו המצוה תקרא בדברי רבותינו: קבלת מלכות שמים (בבלי ברכות י״ג:) , כי המדות האלה אשר הזכרתי הן במלך כנגד העם. וכך אמרו במכילתא (מכילתא דרבי ישמעאל שמות כ׳:ב׳) : לא יהיה לך אלהים אחרים על פני – למה נאמר, לפי שהוא אומר אנכי י״י אלהיך, משל למלך שנכנס למדינה, אמרו לו עבדיו גזור עלינו גזירות, אמר להם לאו, כשתקבלו מלכותי אגזור עליכם גזירות, שאם מלכותי אינן מקבלין גזרותי היאך מקיימין. כך אמר הקב״ה לישראל: אנכי י״י אלהיך, לא יהיה לך אלהים, אני הוא שקבלתם מלכותי עליכם במצרים, אמרו לו הן, כשם שקבלתם מלכותי קבלו גזרותי. כלומר אחר שאתם מקבלים עליכם ומודים שאני י״י ואני אלהיכם מארץ מצרים קבלו כל מצותי.
ונאמרו כל הדברות כולן בלשון יחיד: אלהיך, אשר הוצאתיך, ולא כאשר התחיל להם: אתם ראיתם ( שמות י״ט:ד׳ , שמות כ׳:י״ח ), דברתי עמכם (שמות כ׳:י״ח) , שמע תשמעו (שמות י״ט:ד׳-ה׳) , להזהיר כי כל יחיד מהם יענש על המצות, כי עם כל אחד ידבר, ולכל אחד יצוה שלא יחשבו כי אחר הרוב ילך והיחיד ינצל עמהם. ויבאר להם משה זאת הכונה בסוף התורה בפרשת אתם נצבים (דברים כ״ט:י״ז-י״ט) .