ואתה את בריתי תשמור – כתב רבינו שלמה: ו״ו מוסיף על ענין ראשון: אני הנה בריתי אתך (בראשית י״ז:ד׳) ואתה הוי זהיר לשמרו. ומה שמירתו: זאת בריתי אשר תשמרו אתם של עכשו, ובין זרעך אחריך העתידים להולד. וצדק הרב בפשטו.
ואמרו (רד״ק בראשית י״ז:י״א) בטעם המילה: ששם זכרון באבר התאוה רב המהומה והחטא לבל ישמשו בו רק במצווה ובמותר.
ועל דרך האמת: טעם הנה בריתי אתך (בראשית י״ז:ד׳) כטעם: הנה אנכי עמך (בראשית כ״ח:ט״ו) , ויאמר: כי אהיה עמך (שמות ג׳:י״ב) , יהי י״י אלהינו עמנו (מלכים א ח׳:נ״ז) – יאמר כי הברית יהיה עמו, ולכן יפרה וירבה. ואחר כך צוה שישמור אברהם הברית הזאת ותהיה המילה לאות ברית, והנה האות הזה אות השבת, ולכן ידחה אותו, והבן זה.