תבשרנו מפיו בשורות טובות

תוכן עניינים

“תבשרנו מפיו בשורות טובות.. במוצאי שבתות” כי במוצאי שבתות פותחים את הדואר ואת ההודעות שהגיעו בשבת, ומתפללים שיהיו בשורות טובות.

ודע שמהות אליהו הוא בשורות, אלא שיש מבשר טוב ויש מבשר רע. ולכן כל אנשי התקשורת הם הנשמות משורש אליהו אלא שרבים מהם לא זכו לגילוי אליהו ולכן אינם מתוקנים. כי הקלי’ שהוא לעומת אליהו נקרא כל”ב, שכן אליה”ו בגימטריא כל”ב, ולכן מכנים עצמם התקשורת “כלבי השמירה”. ודרך הכלבים להביא כל מיני חפצים של בעליהם כמבשרי בשורה, ואינם מקפידים אם החפץ נקי או מלוכלך כי אין בהם דעת.

וכתיב ‘מוציא דיבה הוא כסיל’, היינו הלהוט להביא כל דיבה הוא כסיל. כי האופן שבו הוא אומר משנה את הבשורה הבאה. והמלמדנו סוד זה הוא דוד המלך אשר אמר בפירוש אמר (שמואל ב יח, כז) “איש טוב זה ואל בשורה טובה יבוא”, והרג את העמלקי שהביא בשורה רעה על מות שאול, כי פיו ענה בו, וכל ימיו היה דוד עוסק לתקן את הדיבור כאמור “רוח יי דיבר בי ומילתו על לשוני”, שידע איך לדבר ולהתפלל כל מאורע עד שיביאנו לגאולה.

וזה סוד מאמרם (ב”ק ס, ב) “בזמן שכלבים בוכים מלאך המות בעיר בעיר”. כי הכלבים מיד כאשר הם שומעים על מישהו שמת הם בוכים, לא כי כואבים אלא כי נהנים מזה, והם ‘הבאים מחמת עצמן’ אל הלויות המתים, כמוזכר ברכות יט, ב. כי לא אכפת להם להתאבל על המת אלא באים לראות את המאורע (רש”י שם). ולכן יש לנשים ליזהר מהם כאשר חוזרים מהלויות המתים כי שדים אלה מרקדים ביניהם. “כלבים משחקים אליהו הנביא בעיר”, כי שחוקם הוא סימן שהתלבש בהם צד טוב של אליהו דהיינו בשורות טובות. “והוא דלית בהו נקיבה”, כי אם יש נקבה ביניהם אז ייתכן שאינם מתכוונים אף לדברי עצמם כי אם להרשים את הנקיבות שביניהם בצחוק או בכי והכל הצגה בעלמא.

וכל זה הוא טעם חטא המרגלים, כי המרגלים היו כבחינת אליהו הבא לפני לבשר, והיו צריכים לבשר לישראל את הנחלת הארץ. ומשה רבינו הדריך אותם באריכות כיצד לדבר ועל מה לדווח. אבל הם לא ידעו ויוציאו דיבת הארץ רעה, ולכן תמו במדבר. וכאשר יתוקן עניינם נאמר “מה נאו על ההרים רגל”י מבשר.