סיכום השיעור 📋
סיכום פרק ד’ בבמדבר
נושא מרכזי
הפרק מפרט את תפקידי העבודה והמשא של שלוש משפחות הלויים – קהת, גרשון ומררי – יחד עם מפקד חדש של הכשירים לעבודה פעילה.
גיל הכשירות לעבודה
– המפקד הקודם של הלויים (לפדיון בכורים) מנה מבן חודש ומעלה
– המפקד החדש לעבודה בפועל מוגבל לגילאי 30-50 בלבד
– אלו הן “שנות השיא” לבוא אל הצבא לעבודת המשכן
עבודת בני קהת (קודש הקודשים)
– קהת נושאים את הכלים הקדושים ביותר אך אינם יכולים לגעת בהם ישירות
– אהרן ובניו חייבים לכסות הכל תחילה לפני שקהת יכולים לשאת:
– ארון: מכוסה בפרוכת, אחר כך עור תחש, אחר כך תכלת; הבדים מוכנסים
– שולחן: בגד תכלת, הכלים מונחים מעל, אחר כך תולעת שני, אחר כך תחש
– מנורה: בגד תכלת עם כל כליה, נישאת על “מוטות” (מוטות נשיאה שונים)
– מזבח הזהב: בגד תכלת, אחר כך תחש
– מזבח הנחושת: הדשן מוסר תחילה, מכוסה בארגמן (דרגה אחת מתחת לתכלת)
היררכיית הכיסויים
– הכיסויים משקפים רמות קדושה: הארון מקבל את הפרוכת עצמה; כלי הזהב מקבלים תכלת; מזבח הנחושת מקבל ארגמן
אזהרה מיוחדת לקהת
– “אל תכריתו” – אל תתנו לקהת להיכרת מן הלויים
– יש להם את “העבודה המסוכנת ביותר” בשל הקרבה לקודש הקודשים
– נגיעה או ראייה שלא כראוי עלולה לגרום למיתה
תפקידו של אלעזר
– אחראי על שמן המאור, הקטורת, מנחת התמיד ושמן המשחה
– הכוהנים מטפלים בדברים המשמשים לעבודה בפועל; הלויים מטפלים בכלים
עבודת בני גרשון
– נושאים את כל חלקי הבד: יריעות, מסך, בדי החצר
– תחת פיקודו של איתמר
עבודת בני מררי
– נושאים את חלקי העץ: קרשים, עמודי החצר
– כל אדם מוקצה בשמו לפריטים מסוימים
– גם הם תחת פיקוחו של איתמר
תוצאות המפקד (גילאי 30-50)
| משפחה | מספר |
|——–|——-|
| קהת | 2,750 |
| גרשון | 2,630 |
| מררי | 3,200 |
| סה”כ | 8,580 |
תצפיות דמוגרפיות
– סכום זה נמוך משמעותית מ-22,000 שנמנו קודם (שכלל מבן חודש ומעלה לפדיון בכורים)
– ההשוואה חושפת את היחס בין ילדים וזקנים לבין אלו בגיל העבודה העיקרי באוכלוסיית הלויים
סיום חלק הפקודים
– כל אחד מ-8,580 הלויים מונה באופן אישי לעבודתו ולמשאו הספציפי
– הדבר נעשה בדיוק כפי שה’ ציווה את משה
– הרמב”ן מקשר את כל המבנה הזה ל”הקבלה” של הר סיני – המשקפת רמות של התקרבות לקדושה
– זה מסיים את כל סדרת הפקודים (המפקדים) בחלק זה של ספר במדבר
תמלול מלא 📝
במדבר פרק ד: עבודת הלויים ומניינם
מבוא: מבנה וחזרות
פרק זה כולל שני חלקים, ושניהם הם כפילויות של חלקים קודמים אך עם תוספת פרטים. עלינו להבין מדוע יש כל כך הרבה פרטים וכל כך הרבה חזרות. כפי שדנו, יש כאן משהו שמתרחש לאורך כל הנושא הזה – אנחנו צריכים להיות מסוגלים לדמיין את זה ולראות את זה בפירוט.
החלק הראשון הוא, כפי שדנו קודם, הפקודים והעבודה. לפרק זה יש את שניהם. במובן מסוים כבר היו לנו שניהם קודם, אז צריך להבין למה זה מחולק כל כך הרבה פעמים. יש לנו את הפקודים – סליחה, קודם את עבודת בני לוי. כמו שכתוב, עבודת בני לוי, וכל אחד – לא כתוב בני לוי, כתוב לכל משפחה: קהת, גרשון ומררי, בסדר הזה, שונה מהסדר הקודם. זה נותן לנו את התפקידים שלהם ומתאר בפירוט איך בדיוק הם יעשו את זה, איך בדיוק הסדר של נשיאת המשכן כשהוא יוצא ממקומו. כל פעם זה מתאר את זה בדיוק.
אז זה הסיפור של העבודה. אחר כך זה נותן שוב חשבון, או אולי חשבון קצת יותר מפורט, של פקודי בני לוי – המניינים של הלויים, כולם בפירוט ובסך הכל.
הציווי: משה ואהרן
אנחנו מתחילים שוב עם מצווה וציווי. לכל אחד יש מצווה, ואז כתוב שזה נעשה. כתוב שה’ אומר למשה ואהרן. עוד דבר שצריך לזכור: למה לפעמים זה רק משה, למה לפעמים משה ואהרן. כל הפקודים חייבים לומר במפורש שהם משה ואהרן. לדברים הקודמים – לקיחת הלויים במקום הבכורים, דברים כאלה – זה רק משה.
אז שוב, הפקודים נראים כעיקר כאן. אבל הדברים שהם – זה משה ואהרן – הדברים שהם כמו סיפורים נפרדים שמשולבים בזה איכשהו, הם רק משה.
הציווי לספור את בני קהת
חזרה למקום שאני נמצא: ה’ מצווה את משה לנשוא ראש – במילים אחרות, לצוות אותם, לתת להם את תפקידיהם, למנות אותם (אני חושב שזה התרגום הטוב ביותר) של בני קהת, במיוחד מתוך בני לוי, למשפחותיהם. כפי שאמרנו, משפחות הן כמו רמות שלהם – כמו שלכל אחד יש משפחות שונות בתוכו.
דרישת הגיל: 30 עד 50
כאן אנחנו מקבלים גיל. אז הפקודים – אה, זה הבדל גדול. הפקודים סופרים את הלוי ומחליפים אותם בבכורים מגיל חודש. אבל עכשיו אנחנו הולכים לנשיאת ראש, שזה לתת להם, למנות אותם לתפקיד הספציפי הזה, לעבודות ספציפיות. זה נעשה רק מגיל 30 עד 50. אז אפילו פחות, אפילו יותר מוגבל מאשר מגיל 20 ובלי הגבלת גיל למעלה. זה מאוד מוגבל, מ-30 עד 50.
זה כנראה שנות השיא של חיי אדם – בין 30 ל-50. זה הזמן שהוא יבוא לצבא, או אולי זה לא אומר ממש צבא, כי ברור שהוא לא עושה צבא. זה סוג של ארגון לעשות משהו למלאכת אוהל מועד.
עבודת בני קהת: קודש הקודשים
אז זה נותן את עבודת בני קהת. כפי שאמרתי, קודש הקודשים. קודם לא היה לנו את ההגדרה הזו – רק נתנו את השמות, הדברים שהם עושים. אבל עכשיו אנחנו יודעים שקהת עושה את קודש הקודשים.
האיסור על מגע ישיר
זה מתאר איך זה ייעשה. קודם, אהרן – קהת לא יכול לגעת, כמו שאנחנו אומרים, נראה במפורש אחרי החלק הזה. קהת לא יכול לגעת ישירות בקודש הקודשים הזה. הם מאוד קדושים. חלק מכל הסיפור הזה כאן הוא הגנה על הקדושה, קדושת הכלים והמשכן. לא כל אחד יכול לבוא ולגעת בהם. יש תהליך שלם, יש רמות של היררכיה.
כמו הקבלה, נכון? רמב”ן אומר שכל זה הוא ההקבלה של המשכן, מקביל להקבלה של הר סיני שהיה לנו בסיפור של הר סיני.
תהליך הכיסוי על ידי אהרן ובניו
קודם, אהרן ובניו, הכהנים, יבואו כשהמחנה נוסע. כשמכריזים שהמחנה נוסע – נראה אז בבהעלותך איך זה הוכרז – הם יורידו את הפרוכת ויכסו את הארון בפרוכת. אז על גבי זה יכסו כיסוי נוסף של עור תחש, ועל גבי זה כיסוי נוסף של תכלת. אז הם ישימו את הבדים, אם כי אולי הבדים אמורים להיות שם כל הזמן, אז צריך להבין. או אולי זה מדבר על סוג אחר של בדים שאנחנו נושאים את הארון איתם, סוג של כיסוי, כיסוי בד, או כמו אולי כמו שק או משהו כזה.
כל אחד מאלה – במילים אחרות, כשהמשכן במקומו, הכל מכוסה בפרוכת, הפרוכת והמסך מבחוץ. עכשיו כשהוא נוסע, כשהם מוציאים את הכלים מהמשכן, הם עדיין צריכים להיות מכוסים. אז הם מקבלים כיסוי חדש מיוחד לזמני המסע. זה כמו כיסוי מיוחד ספציפי.
השולחן
אותו דבר: השולחן. הם שמים תכלת עליו, ועל זה הם שמים את כל הכלים ששייכים, כל הכלים ששייכים לשולחן – הקערות, הכפות, המנקיות, קשות הנסך, והלחם. אז על גבי זה הם שמים שק של תולעת שני, ואז כיסוי נוסף של תחש, ושוב שמו את בדיו.
אז ככה השולחן כאילו נארז. אבל אני חושב שכל האריזה הזו יש לה – כמו שאמרתי – היבט טקסי, יש לה היבט של קדושה, במובן שזה מגן עליו, מגן על קדושתו.
המנורה
אז אותו דבר: הם לוקחים שק נוסף של תכלת ומכסים את המנורה, את נרותיה, כל כליה, כל הכלים, כלי השמן שלה. הם שמים את הכל בתחש. אז כאן אנחנו רואים שלמנורה לא היו בדים – היה לה סוג של מוטות, שאיתם היא נישאה יחד עם הדבר הבד הזה.
מזבח הזהב
אותו דבר: הם מכסים אותו בשק של תכלת ותחש, ושמים את הבדים. אז הם לוקחים את כל כלי השרת של המזבח ושמים על גבי, ושמים את זה בשק התכלת הזה, ומכסים אותו בתחש, ושמים אותו במוט.
מזבח הנחושת
אז מזבח הנחושת. אותו דבר: הם קודם מדשנים – הם מוציאים את האפר והדשן של המזבח. כמובן כשנוסעים צריך לנקות את זה, אז זה לא הולך כמו להישפך בכל מקום. שמים את זה על גבי שק של ארגמן.
אז זה רמה נמוכה יותר. תשימו לב שיש גם רמות בדברים האלה. הארון היה מכוסה בפרוכת עצמה, שהייתה עשויה מתכלת וארגמן ותולעת שני וכן הלאה. הרמה הבאה של כלים – המנורה, השולחן, והמזבח עצמו – היו מכוסים בתכלת. ומזבח הנחושת היה מכוסה בשק של ארגמן, שזה רמה אחת נמוכה יותר מתכלת.
הם שמים בו את כל כליו שמשרתים אותו: המחתות, המזלגות, היעים, המזרקות. הם שמים את זה על גבי תחש – כולם מקבלים את התחש שלהם על גבי – ושמים את הבדים.
האזהרה נגד נגיעה
אז הם מסיימים לכסות הכל. עכשיו אחרי כל זה, בני קהת מגיעים. “ולא יגעו אל הקודש” – הם לא צריכים לגעת בקודש, ואז הם ימותו אם היו נוגעים בקודש. זו עבודת בני קהת, משא בני קהת. הם נושאים את הדברים שהם נושאים באוהל מועד.
תפקידו של אלעזר
עכשיו אלעזר – דנו קודם שלאלעזר ולבני אהרן היו גם תפקידים. אלעזר בן אהרן, תפקידו לדאוג לשמן עצמו, הקטורת, והשמן, ומנחת התמיד. הייתה מנחת תמיד – זוכרים מנחת חביתין שעשינו – ושמן המשחה.
במילים אחרות, הלויים דואגים לכלים, אבל העבודה עצמה, או השמן והמנחה, הדברים שהם עושים את העבודה איתם – זה משהו שהכהנים צריכים לדאוג לו. אז זו רמה גבוהה יותר.
אזהרה מיוחדת: אל תכריתו
עכשיו מכיוון שדנו שכל העניין הזה הוא כמות עצומה של זהירות, של הגנה, איך שום דבר לא צריך לגעת בקודש וכן הלאה, יש לנו מצווה ספציפית שמדברת רק על זה. ה’ אומר למשה ואהרן: “אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי מתוך הלויים.”
אל תתנו לשבט קהת – השבט הפנימי, קהת, נכון? עכשיו מעניין שהם נקראים שבט שוב, כי שבט זה הלויים. עכשיו קהת גם נקרא שבט. אל תתנו להם להיכרת מהלויים, כי הם עושים עבודה מאוד מסוכנת, כביכול. יש להם את העבודה הכי מסוכנת. לכן אתם צריכים לוודא שכל זה נעשה נכון. זו באמת רק אזהרה נוספת שכל זה נעשה נכון.
אם אתם רוצים שהם יחיו ולא ימותו כשהם באים לקודש הקודשים, בני אהרן צריכים לבוא ולשים כל אחד מהם על עבודתו, על משאו. בדיוק כמו אזהרה מיוחדת לאהרן ובניו לוודא לבוא ולעשות את כל הדברים שדנו בהם קודם. לפני הלויים – אם הם יבואו ואם הם יגעו או יראו או משהו כזה, הם עלולים למות.
סוף הפרשה והמשך לגרשון
כאן גם סוף פרשת במדבר. מי שחתך את הפרשה, אין לי מושג למה הם חתכו כאן, כי זה המשך ברור.
אותו דבר מבני גרשון. עכשיו אנחנו ממשיכים לנשיאת ראש בני גרשון, לספור אותם. יש את אותה לשון, אז לא נחזור על זה.
עבודת בני גרשון
עכשיו אנחנו נותנים את עבודת בני גרשון – גם העבודה וגם המשא. הם נושאים, כפי שאמרנו קודם, את היריעות, כל חלקי הבד, והמסך, והבדים של החצר, וכל החלקים שלהם. אין שום הסבר איך זה נעשה, כי זה די ברור. אין שום הלכות מיוחדות בזה.
עכשיו יש לנו תוספת אחת: שאהרן ובניו מצווים את כל זה. אז כמו שאמרנו קודם, אהרן ובניו צריכים לתת את העבודה. כמובן הם נותנים להם את זה, הם מכסים את זה. אז בתקווה, אותו דבר לגרשוני – למרות שאין את זה – זה עדיין, אהרן ובניו עדיין אחראים על זה. זה על פיהם – זה לפי הפקודה שלהם. הם ידאגו לזה, וזה איתמר שדואג לזה.
עבודת בני מררי
עכשיו אנחנו מדברים על מררי. מררי שוב, יש לנו את אותה הקדמה וכן הלאה. מה הם עושים? כפי שאמרנו, הם נושאים את כל חלקי העץ, כביכול, של המשכן: הקרשים ועמודי החצר, וכל מה שקשור לזה.
הם גם יצוו בשמות על ידי איתמר. איתמר אחראי על עבודת בני מררי. זו כנראה עבודה גדולה יותר, כי יש הרבה עץ, הרבה דברים לשאת. בשמות – הם ייספרו בשמות. כפי שאמרנו, כל המניינים האלה הם אלה בשמות, וכנראה כל שם מקבל את התפקיד שלו. אתם יודעים, התפקיד של איתמר היה לומר, “אתה, פלוני בן משהו בן מררי, התפקיד שלך יהיה לשאת את הקרש הזה,” וכן הלאה.
המפקד החדש: פקודי בני לוי
זה הסיפור של נשיאת ראש בני לוי. עכשיו אנחנו מקבלים את הסיפור של פקודי בני לוי. שוב, נספרים לא מגיל חודש כמו קודם, שהיה למטרת פדיון בכורים, אלא למטרת העבודה. אז זה פקודים חדשים. לכן אמרתי שזה כפול – זה לא באמת כפול, זה רק אולי איכשהו כל זה יכול היה להיות משולב, אבל זה דבר חדש.
מניין קהת
ויפקוד משה ואהרן ונשיאי העדה – הם סופרים את הקהתי, שוב מ-30 עד 50. הם מגיעים לכמות של 2,750 אנשים. זה קהת.
מניין גרשון
לגרשון, הם עושים אותו דבר. הם מגיעים לכמות של 2,630.
מניין מררי
למררי, הם עושים אותו דבר. הם מגיעים לכמות של 3,200 אנשים.
סיכום וסיום
זה הסוף. יש “אלה פקודי” – לכל אחד יש את ההתחלה של אלה. סך הכל של הלויים, כולם ביחד, יוצא להיות 8,580, נכון?
זה הרבה פחות מהמניין של הלויים עם הבכורים, שיצא 22,000, או עם ילדים. אז מעניין לראות את היחס של ילדים לגילאים גבוהים יותר, או לא רק ילדים, נכון, גם אנשים מבוגרים יותר. אבל העבודה הייתה רק שמונת אלפים וחמש מאות ושמונים אנשים.
כל אחד מהם מונה על עבודתו, על משאו, כאשר צווה ה’ את משה. זה הסוף של כל הסדרה הזו של פקודים.
במדבר פרק ה: פקודים
סך כל מניין הלויים לשירות פעיל, גילאי 30 עד 50, מגיע ל-8,580 אנשים. זה פחות משמעותית ממפקד הלויים הקודם של 22,000, שהיה משמש לפדיון בכורים. ההבדל מדגיש את היחס בין כלל אוכלוסיית הלויים – כולל ילדים מתחת ל-30 וקשישים מעל 50 – לעומת אלה בשנות השירות העיקריות שלהם. ההשוואה חושפת מידע דמוגרפי מעניין על הפרופורציה של ילדים ואנשים מבוגרים לעומת אלה בגיל שירות פעיל בתוך אוכלוסיית הלויים.
כל אחד מ-8,580 הלויים מונה באופן אישי לעבודתו הספציפית, חובת השירות שלו, ומשאו, אחריות ההובלה שלו. זה נעשה בדיוק כאשר צווה ה’ את משה.
זה מסיים את כל סדרת הפקודים, המפקדים, בחלק זה של במדבר.