במדבר פרק ג (תורגם אוטומטית)

במדבר פרק ג: תולדות אהרן ומשה, ומינוי הלויים

מבוא: מבנה הפרק והקשרו

היום אנחנו לומדים במדבר פרק ג. נושא הפרק הזה די אחיד לפי האופן שבו הפרק מחולק, אבל אם קוראים בפועל את הפרשיות שלפניו ואחריו, רואים שהדברים קצת יותר מורכבים. אז ננסה לספר את הסיפור כפי שמי שחילק את הפרקים עשה זאת, אבל אזכיר את הקשיים כאן קצת. אין לי הבנה מלאה של מה שקורה, אבל נספר לכם מה כתוב.

דיברנו בפרק הקודם, הייתה לנו מצווה מפורשת על כך. הפרק הקודם היה, או יותר נכון שני הפרקים הקודמים היו – שני הנושאים של שני הפרקים הקודמים בהתאמה היו הספירה או המפקד של העם מכל שנים עשר השבטים ותפקידיהם, לשים אותם יחד בדגלים ואיך יסעו סביב המשכן.

מה שהיה לנו לפני כן גם היה שהלוי, שבט לוי, לא נספר. הייתה לנו פסקה ספציפית שאמרה, נכון? כשקראנו את זה אמרנו שאנחנו לא יודעים מה שני הדברים האלה. אבל אם קוראים את הפרקים המאוחרים יותר מגלים מה הכוונה. כי פקודים זה לא אותו דבר כמו נשיאת ראש. פקודים זה ספירה במפקד ונשיאת ראש זה נתינת תפקיד.

כפי שנראה במפורש, יש לנו את הפקודים של הלויים עכשיו בנפרד, ואת נשיאת ראש בני לוי בנפרד. אז מה שכתוב כאן, וזה מה שאמרתי, זה פחות או יותר הנושאים של פרק א ופרק ב. פרק א זה פקודי בני ישראל. ופרק ב, למרות שלא כתוב הלשון הזו, זה נשיאת ראש בני ישראל, לתת לכל אחד מהם מקום איפה לנסוע, איפה לחנות, איפה להיות.

עכשיו, אז זה היה החלק השלילי. כתוב אל תספור את לוי. אבל מה הלוי יעשה, יהיה – וכאן נתן את מיקומם, את תפקידם ביחס לאיך המסע יעבוד. הם יקימו את המשכן וכל זה. ועכשיו, יש לנו את הספירה. מה שצריך לסיים עכשיו זה בפרק הבא, ובאמת בשניים או שלושה הפרקים הבאים, מה שיש לנו זה פקודי בני לוי ונשיאת ראש בני לוי.

אבל נראה לי שלפני זה יש לנו משהו אפילו יותר. אז יש אפילו, יש לפחות שלושה סיפורים, או שלושה פרקים, או שלוש פרשיות שמדברות על הלוי.

חלק היוחסין: תולדות אהרן ומשה

כי קודם, יש לנו משהו שנקרא יוחסין של הלוי, וכתוב, ספציפית אהרן ומשה, לא כל שבט לוי. זה נראה לי כפרק נפרד, חלק נפרד, ולא באמת היה לנו משהו. סיפרנו את זה לבני ישראל, אולי יהיה לנו מאוחר יותר בפרשת פינחס משהו מקביל לזה. אולי היה לנו קודם בספר שמות דברים מקבילים לזה. אין לנו משהו שמקביל לגמרי לפרשה הזו לבני ישראל. יש לנו ספציפית ללוי, ואפילו אומרים: “ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה’ אל משה בהר סיני.”

אז רואים שזה חוזר לתאריך מוקדם יותר, כביכול, נכון? כי היה לנו התאריך, תאריך מפורש, לפקודים כאן, שזה באחד לחודש השני בשנה השנית, שזה הרבה אחרי דבר ה’ אל משה בהר סיני. למרות שזה מתייחס גם לסיפורים שקרו מאוחר יותר, אז זה לא יכול להיות שנאמר אז ממש, או משהו כזה. אבל נראה שזה איכשהו יוצא מהסיפור הזה, מהנרטיב הזה, מהכרונולוגיה שאנחנו בה, ונותן לנו, כאילו, תזכרו מי משה ואהרן, ומה הילדים שלהם. ובאמת, רק הילדים של אהרן.

אז לא ברור לגמרי מה קורה כאן, אבל זה נראה כפרשה נפרדת. אולי זה שייך לסדרה אחרת של פרשיות במקומות אחרים. יש לנו את תחילת שמות, תולדות לוי, וכן הלאה.

וזה נותן לנו את הכותרת הזו, ואז נותן לנו את שמות ארבעת בני אהרן. אלה בני אהרן שהיו משוחים, הם נמשחו בשמן, מילאו את ידם – זה ביטוי שאומר שהם קיבלו את ההתחייבות, קיבלו את התפקיד להיות הכהנים.

ויש לנו את הסיפור – לא באמת הסיפור, הסיפור היה לנו בפרשת שמיני – אבל מה שיש לנו כאן זה התוצאה של הסיפור הזה ליוחסין של בני אהרן, נכון? התוצאה של מותם של נדב ואביהוא לצורך הכרונולוגיה היא שהם מתו, וזה נותן לנו תמיד – מותם של נדב ואביהוא מוזכר אני חושב חמש או שש פעמים בתורה, הם נספרים על ידי המדרש. כל פעם שהם מוזכרים, זה נותן את הסיפור. למדרש יש הסבר למה, אבל זה תמיד ניתן כמו הסיבה למה הם לא המשיכו את השושלת של אהרן, אבל אלעזר ואיתמר נהיו הכהנים לפני אהרן אביהם, בפני אהרן, כלומר משהו כמו בחייו.

אז זה לגבי הפרשה הזו.

שלוש הציוויים בנוגע ללויים

עכשיו יש לנו את הפרשה הבאה, שמתחברת עם כל אורך הפרק, שוב מאורגנת בסגנון של ציווי, פקודה, ואז עשיית הפקודה הזו. יש לנו באמת שני חלקים – כפי שאפשר לראות כאן, יש שלושה, בעצם שלושה, שלושה ציוויים שונים. אפשר לראות כאן: אחד, וידבר ה’ אל משה; שניים, וידבר ה’ אל משה; שלוש, וידבר ה’ אל משה במדבר סיני.

רק האחרון באמת הוא לגמרי המשך של הדברים הקודמים, כפי שאמרנו, במדבר סיני, באחד לחודש השני. שני הראשונים הם באמת דבר יותר כללי, לכן אין להם את התאריך הזה. אולי הם באים לסמן לנו שזה לא לגמרי המשך. כמו שאמרתי, שני הפרקים הראשונים האלה נראים כדיון כללי על איך לוי נהיה הלוי, וזה לא באמת הדיון על הפקודים וכל זה כאן.

הציווי הראשון: מינוי הלויים לשרת

אז מה שכתוב זה המצווה הראשונה שיש לנו, הציווי הראשון שיש לנו זה הקב”ה אומר למשה לקחת את הלוי – וזה משה, לוי, שבט לוי. יש אהרן, אהרן ובניו, שהוזכרו קודם, נכון? באמת ככה הפרק הזה מאורגן. יש לנו אהרן, הכהנים, ואז יש שבט לוי, שאר שבט לוי.

כתוב לשים אותם, העמידם, ולהעמיד אותם, שזה פשוט אומר כמו למנות אותם להיות בצד או מול אהרן, ולשרת אותו, לשרת את אהרן. ותפקידם יהיה לשמור את משמרתו, ושמרו את משמרתו, ושל כל העדה, של כל העם, לעבודת המשכן. הם ישמרו את אוהל מועד, ואת משמרת בני ישראל.

במילים אחרות, תפקידם הוא להיות במקום העם. לכל העם באמת יש אחריות למשכן, והלויים עוזרים לכהנים ועוזרים לעם לעבודת המשכן. הם ניתנים לאהרן. במילים אחרות, הם כמו סוג של – לכן מישהו קורא ללויים, כלשון הלוי, כמו טפל, משהו כמו ניתן לו. הלויים ניתנים לאהרן לעזור לו, לשרת אותו.

אז אהרן ובניו, הם הכהנים, הם באמת אחראים. בעזרת הלויים, כל יהודי לא, אבל הלויים הם סוג של מתווכים בין ישראל לכהנים, והם עוזרים ללויים ועוזרים לישראל, עוזרים לשניהם, במובן מסוים שומרים את היהודים רחוק מהכהנים, שומרים את הכהנים רחוק מהיהודים, ועושים הרבה עבודה, כפי שנראה בקרוב.

הציווי השני: החלפת הבכורים בלויים

ועכשיו, יש ציווי נוסף, שבאמת בא להסביר את זה. אז איך הלויים נהיו אלה שושמרו משמרת המשכן, ובשביל היהודים?

אז כתוב: לקחתי את הלויים מבני ישראל, במקום, תחת כל בכור פטר רחם בני ישראל. כנראה, וזו הפעם היחידה שהסיפור הזה אומר במפורש בדרך הזו, הבכורים במקור – כמובן אנחנו יודעים את הסיפור הזה מפרשת בא, לי כל בכור, ביום הכותי כל בכור – הבכורים שייכים לה’. אז זה כמו, שייכים פשוט אומר משהו כמו, הם עובדים בשבילו, נכון? כולם עובדים לעצמם, יש לך את העבודה שלך, יש לך את החיים שלך, והאנשים ששייכים לה’, כמו הכהנים, הלויים, וכאן אנחנו אומרים הבכורים במקור, הם שלי, והיו לי.

ועכשיו, הבכורים – עכשיו יש החלפה, החלפה מאוד מעניינת, אני לא באמת מבין אותה לגמרי, קורית מהבכורים ללויים. הקב”ה אומר: לקחתי את הלויים, במקום הבכורים. עכשיו הלויים יהיו שלי, במקום שהבכורים יהיו שלי. כפי שנאמר הרבה פעמים, לי כל בכור, אז עכשיו והיו לי, במקום לי כל בכור.

כפי שהוא אומר, לי כל בכור, ביום הכותי כל בכור, כל הבכורים נהיו שלי כשהכיתי את כל הבכורים, כשהרגתי את כל הבכורים במצרים. כל הבכורים של היהודים נהיו שלי, מאדם ועד בהמה, ועכשיו, אני הולך להחליף אותם בלויים.

אז זה החלק השני, ונראה את ההשלמה של זה, את העשייה של זה, בחלק הבא של הפרק, בחלק השני של הפרק. זה מדבר על איך בדיוק זה יקרה, ומאוחר יותר, קצת אפילו יותר.

וזה משהו שבמובן מסוים כבר היה לנו קודם. אנחנו יודעים שלבכור צריך להיות פדיון, נכון? כבר כתוב כמה פעמים, כבר בויקרא, כבר היה לנו בשמות, שבכור, גם של אדם וגם של בהמה, צריך להיפדות. אבל עכשיו יש לנו סוג של סיפור חדש, רקע חדש, או סוג חדש של רעיון של זה, שבמקור הבכורים היו צריכים להיפדות במובן של החלפה בלויים.

אז במקור הבכורים היו צריכים להיות אלה שעובדים, היו צריכים להיות אלה ששייכים לה’, אבל אז הקב”ה החליף אותם בבכורים. ואז, נראה בסוף הפרק, שהיו כמה בכורים שלא היו להם לויים להינתן, נכון? כל יהודי, כביכול, היה צריך לתת לה’ לוי אחד, במקומו. אז אלה היו צריכים לתת חמישה שקלים, ואז גם, הדורות היו צריכים לתת חמישה שקלים, כנראה כי אין יותר לויים שנשארו לתת כדרך חדשה, למרות שאין לויים שנולדים. אז יש קצת קושי בהבנת ההיגיון של ההחלפה הזו, אבל זה מה שכתוב.

הציווי השלישי: ספירת הלויים

אז אחר כך מגיעה המצווה השלישית, וזו מצווה שלמה. יש מצווה וכבר כתוב שהוא עשה אותה. כמובן הפרטים בפועל של איך הוא עשה אותה יהיו מאוחר יותר, אבל כתוב – והיה לנו אותו מבנה קודם, נכון? – כתוב שה’ אמר למשה לספור את הלויים.

ועכשיו זה משהו שונה מהלויים ומכולם. היהודים נספרו מבן עשרים שנה ומעלה, כי זה גיל הצבא. הלויים נספרו מבן חודש ומעלה, שכפי שראינו בסיפור הערכין וכן הלאה, זה פשוט אומר מרגע שהם נולדים. עד חודש אתה סוג של לא נחשב כנולד, אבל הם נספרו מאז.

וההיגיון הברור לזה הוא, למרות שנראה מאוחר יותר, זה לא שהם עובדים – הלויים לא מתחילים לעבוד מרגע שהם בני חודש – אבל עדיין יש להם סוג של קדושה, עדיין יש להם סוג של בחירה או סוג של תפקיד, שהוא שלהם, לא בגלל שהם מבוגרים, אלא בגלל שהם נולדו. אז במובן הזה זה הגיוני שהלויים ייספרו מרגע שהם בני חודש.

ונראה אותו דבר לגבי הבכורים שהולכים להיות מוחלפים מבן חודש בלויים, לא רק הבכורים המבוגרים מבן עשרים ומעלה.

המעשה: משה סופר את הלויים

אז אחר כך יש לנו את המעשה. משה עושה כפי שה’ ציווה אותו, וספר אותם כפי שצווה.

אז עכשיו מה שיש לנו זה משהו יותר ממה שהיה לנו אצל היהודים, נכון? אז אצל היהודים היו לנו רק המשפחות, לא היו לנו – בפרשת פינחס יהיה לנו, אבל בפרשת במדבר לא היו לנו המשפחות, או בתי האב של השבט. היו לנו רק הספירות של כל שבט.

עכשיו ללויים יהיה לנו כל משפחה של לוי, יהיה לנו הסיפור של המשפחות שלהם. אז כל רמה של הדורות והמשפחות שלהם, כי כפי שנראה מאוחר יותר, כל אחד מאלה יקבל את התפקיד הספציפי שלו, את ה…

שלוש משפחות הלויים: מבנה ואחריות

גרשון – המשפחה הראשונה

מתחילים עם גרשון, הבן הראשון של לוי, שהיו לו שתי משפחות: לבני ושמעי. הפסוק אומר “משפחת הלבני, משפחת השמעי” – לא רק לבני ושמעי, אלא *משפחות* לבני ושמעי. זה אומר לנו שאלה נהיו משפחות – משפחות כקבוצה חברתית, לא רק ממש בן ואחים. הם נחשבו כיחידה משפחתית, והיה להם תפקיד מסוים ששייך להם. מאוחר יותר, היית בא למשכן ואומר “אתה לבני” ואתה היית עושה את התפקיד הזה.

בסך הכל, הספירה שלהם הייתה 7,500. לכל אחד יש את המקום שלו – גרשון בצד מערב, במערב המשכן. לכל אחד יש נשיא, שכחתי לומר. לכל אחד יש נשיא. הנשיא של גרשון הוא אליסף בן לאל.

התפקיד שלהם הוא לשאת את המשכן – שזה אומר את הכיסוי של המשכן: הבד, היריעות, האוהל, המכסה – שלוש שכבות הבדים שהיו על גבי המשכן. גם הבד, המסך של האוהל, פתח הדלת של המשכן. ואותו דבר לחצר: הקלעים, הווילונות של החצר, המסך של פתח החצר שסביב המשכן והמזבח, והווים או הברגים, מה שזה לא יהיה – המסמרים שאנחנו משתמשים בהם לזה.

זה היה התפקיד של גרשון. אם אנחנו זוכרים את חלקי המשכן, אנחנו זוכרים שהארגון הזה, החלוקות של חלקי המשכן, כבר היו שם. חלק אחד זה הבדים – יש בדים על גבי המשכן ובחצר.

קהת – המשפחה השנייה

אחר כך יש לנו את קהת. לקהת יש ארבע משפחות: עמרמי, יצהרי, חברוני, ועוזיאלי. היו להם 8,600 אנשים. הם היו בתימן – תימן זה דרום – בצד דרום של המשכן. הנשיא שלהם הוא אליצפן בן עוזיאל.

התפקיד שלהם הוא הכלים הפנימיים: הארון, השולחן, המנורה, המזבחות וכליהם, הכלים, הכלים שמשרתים את המשכן, כלי השרת, המזבח, וכן הלאה. והמסך – המסך, כנראה כבר היה לנו המסך, אז זה חייב להיות הפרוכת של פנים המשכן, שהיא יותר קדושה.

התפקיד שלהם באמת, כפי שנאמר מאוחר יותר, קודש הקודשים – הכלים הפנימיים שבמשכן. זה קהת.

תפקידו של אלעזר

בין גרשון, קהת, ומררי, מסיבה כלשהי אנחנו מקבלים את התפקיד של אלעזר בן אהרן הכהן. אלעזר, כפי שאמרנו, היה הכהן אחרי שנדב ואביהוא מתו. אלעזר הוא הבא שנהיה ראש הכהנים, למרות שאהרן היה שם. אולי הוא היה ברמה גבוהה יותר, אז הוא לא עשה את העבודה בפועל. הוא פקודת משמרת הקודש – הוא אחראי על כל זה. נראה מאוחר יותר שהוא אחראי על אלה, ואולי עדיין יש לו תפקיד נוסף. הוא אחראי על משהו אחר.

מררי – המשפחה השלישית

עכשיו אנחנו מגיעים למררי, המשפחה השלישית, שיש לה שתי משפחות. המשפחה השלישית – אולי אלה בתי אב, או אולי ההפך. מררי הוא בית אב והרמה הנמוכה יותר היא המשפחה, אני לא בטוח.

יש להם 6,200 אנשים. הנשיא שלהם הוא צוריאל בן אביחיל. הם בצד צפון של המשכן.

מה שהם נושאים זה הקרשים של המשכן, כל חלקי הקרשים – סוג של העץ סביב המשכן – הבריחים, העמודים, האדנים, וכל מה ששייך להם. ואותו דבר: עמודי החצר. אז החלקים הקשים, המבנה של המשכן, זה מה שהם נושאים.

המיקום המזרחי – משה ואהרן

בחזית, במזרח המשכן – נשארנו, זכרו, יש ארבעה צדדים. היו לנו רק שלוש משפחות של לוי, אז מי בחזית? בחזית זה משה ואהרן והילדים. זה כנראה המקום הכי מיוחד, במזרח. הנה מקום אחד שבו מזרח הוא הכי מיוחד. קודם, בבתי הכנסת שלנו, המזרח מיוחד רק בגלל שאנחנו מתפללים למזרח. כאן, מזרח הוא הכי מיוחד.

משה, אהרן ובניו – הם גרו, הם חנו בחזית המשכן, המזרח שנקרא קדם. ותפקידם הוא לפקח על כל זה, משמרת המקדש. אולי יש הבדל בין משמרת המשכן למשמרת המקדש. ו”הזר הקרב יומת” – כפי שהפסוק חוזר, אבל חלק מהתפקיד של משמרת המשכן הוא לוודא שרק הם עושים את זה ולא הזר.

חילוף הבכורות

הסכום הכולל

סך הכל – עכשיו מגיעים לסכום הכולל. סך כל הלויים הוא 22,000, בדיוק.

ספירת הבכורות

עכשיו, מכיוון שאנחנו זוכרים שצריך להחליף את הלויים בבכורות, מקבלים מצווה לספור את הבכורות. צריך לדעת כמה יש כדי להחליף אותם כראוי.

הקב”ה אומר למשה: ספור כל בכור, כל בכור זכר מבן חודש ומעלה. ספור את שמותיהם, נכון? כי כך סופרים. זו מצוות שם ישראל. ואז תחליף את הלויים במקום הבכורות, וגם את הבהמות שלהם במקום הבכורות. אבל אלה לא נספרו – הבכורות לא נספרו.

משה עשה זאת. הוא ספר את הבכורות, ומתברר שהיו 22,273 בכורות. אז יש יותר בכורות מלויים. ומתברר שאותם בכורות עודפים הם בעיה – אי אפשר להחליף אותם במקום לוי.

הבכורות העודפים

שוב, הקב”ה עונה על השאלה הזו. הקב”ה אומר למשה: תחליף את הבכורות ואת בכורות הבהמות במקום הלויים.

עכשיו, מה עם העודפים? 273 הבכורות העודפים, שיש יותר בכורות מלויים. עבורם, תיקח חמישה שקלים לכל גולגולת. כל שקל הוא עשרים גרה, אנחנו כבר יודעים את זה. שקל הקודש עשרים גרה – זה חוזר הרבה פעמים.

תיתן את הכסף הזה לאהרן ולבניו בתמורה לאותם אנשים.

זה מה שהוא עושה. הוא לוקח את הכסף, ונותן את הסכום הכולל: 1,365 שקל, שזה מה שצריך לקבל מחישוב 273 בכורות כפול חמישה. והוא נותן את זה לאהרן כאשר ציווה ה’.

וזה סוף הפרק הזה.

כמו שאמרתי, אני לא לגמרי מבין את ההיגיון של הסיפור הזה. אני צריך הסבר כלשהו. אם מישהו יודע, שיגיד לי, או שאני אלמד ואגלה.