סיכום השיעור 📋
Argument Flow Summary: Shemona Perakim Chapter 8 – The Problem of Choice
I. Framing/Meta-Commentary (Side Digression)
– Speaker jokes about needing a formal *shiur* (lesson) as a pretext for people to gather and share Hasidic stories
– Establishes this is continuing discussion of *Shemona Perakim*, Chapter 8
—
II. Main Topic Introduction: Choice (*Bechira*) and Its Relevance
A. Connecting to the Larger Framework
– Central project: Understanding the framework of becoming a good person through training character virtues (*middot tovot*)
– These virtues lead to correct actions by being “intermediate” (the mean between extremes)
B. Two Distinct Practical Questions About Choice
The speaker distinguishes two different questions that fall under “choice”:
1. The theological/theoretical free will problem
2. The practical problem of controlling character change
—
III. First Question: Free Will (Theological/Theoretical) — DISMISSED AS NOT RELEVANT
A. The Standard Problem Stated
– Any ethical system with exhortations to be good + reward/punishment seems to require free will
– Without responsibility, there should be no reward/punishment
– Without free will, there’s no point in ethics or calls to improvement (“either I’m good or bad”)
B. Why This Problem is “Dumb” (Speaker’s Critique)
1. Against Determinism objection: Even the person giving the exhortation wouldn’t have free will to change anything, so the objection is self-undermining
2. Against Libertarian Free Will:
– If actions have “no reason” (required for absolute free will), you can’t truly *be* a good person
– You could only randomly choose things that happen to be good
– A good person’s goodness must “make sense”
– Key paradox: You can’t give exhortations if free will is absolute, because giving reasons/causes would undermine the free choice — and if exhortation works, that itself removes free will
C. What Rambam Might Actually Be Discussing
– Speaker suspects Rambam in Chapter 8 addresses fatalism/astrological theories, not the free will vs. determinism debate
– Defers this discussion (admits insufficient knowledge)
—
IV. Second Question: Choice Regarding Character Change — THE RELEVANT PROBLEM
A. Restating What a “Good Person” Is (Foundation for the Problem)
– Good person = has good *middot* (character traits/virtues)
– This is internal: likes/loves/enjoys doing good actions
– Must be stable — a disposition, not random wishes
– Critical distinction:
– Actions are primary for *identifying* what’s good
– But goodness of the person consists in the internal disposition, not the actions themselves
– Virtues = excellences of the part of the soul that produces these actions
B. The Practical Problem of Control Over Character
The Simple Version:
– External actions seem controllable: Learn 3 pages of Gemara daily, attend prayers, keep *mitzvot* — people can decide to do these
– Internal dispositions seem uncontrollable: Being told you must *like* learning, *be the kind of person* who is good to others
– Common responses: “I was born this way” / “This seems very hard” / “How do you choose to become a kind of person?”
Why This Is Harder Than the “Mitzvot on Feelings” Problem:
– People already struggle with commandments about feelings (love God, love neighbor, don’t hate)
– Speaker’s response to that easier problem:
– You have more control over your heart than you think
– These commandments often mean something behavioral
—
V. Addressing the “Mitzvos of the Heart” Objection (Side Discussion)
A. Reinterpreting “Lo Tisna B’Lvavecha” (Do Not Hate in Your Heart)
– Common objection: How can we be commanded about internal states we can’t control?
– Speaker’s response: This is a “small problem” compared to the main question
– Proper reading of the verse: Not about suppressing feelings, but about hypocrisy
– “Echad b’peh v’echad b’lev” – being one way outwardly, another inwardly
– Means: Don’t smile at someone while planning their downfall
– This IS controllable – it’s about planning, not raw feeling
– Rambam’s solution: Go directly to the person and address the problem
B. Similar Logic for Ahavas Hashem (Love of God)
– Practically means something like: “Don’t hate God, but come to shul anyway”
– These mitzvos address specific problems (hypocrisy) with controllable solutions
C. Why This Doesn’t Solve the Main Problem
– Distinction made: These mitzvos don’t make explicit demands about *what kind of person you are*
– The speaker’s question is more demanding: becoming someone who *likes* being good to others
– Key point: You can’t have a *midda* (character trait) once or in one day
– Must *become* a certain kind of person
– One who loves right things, hates right things, gets angry in right amounts, for right reasons, at right times
– The deeper problem: This seems less controllable than atomic actions
– “I have control over my hand, but do I have control over what I am, over the type of guy I am?”
—
VI. The Practical and Theoretical Questions Restated
A. The Practical Question
– How does one actually become this kind of person?
– The “secret answer” (which audience already knows): By doing the action repeatedly
– Example: How do you become a masmid (diligent learner)? By learning.
– “You learn enough until you become a masmid”
– Then it becomes somewhat “automatic”
B. The Theoretical Problem Remains
– Even with the practical recipe, a deeper problem emerges
– The automaticity problem: If the virtuous person acts “automatically,” how is that chosen?
– Formulation of the paradox:
– You make choices (learn 5 minutes daily) → become someone who likes learning
– But then: In what way are you being a good person at that second stage?
– Goodness requires choice as a necessary condition
– Anything forced or not by choice “doesn’t count towards being a good person”
C. The Genetic Analogy
– Student question/clarification: Is there any difference between:
1. Being born with good traits (genetic)
2. Practicing until you got there
– Speaker’s answer: At the endpoint, it’s the same problem
– “Maybe he gets credit for yesterday, but for today he doesn’t get any credit”
– This seems weird because the *sugya* (discussion) established that being virtuous IS the ideal state
– Not the state of *getting there* (which would prioritize the moshel b’nafsho – self-control person)
D. Clarifying What We Actually Praise
– Claim: Everyone actually thinks being a good person = liking the good
– We praise people for *liking* the right things, not just doing them
– Example referenced: Story of Moshe being a “gomer rasha” (completing/finishing the wicked)
– “We don’t really believe in that story”
– Everyone believes it’s better to be good than to be a bad person who does good things
E. Side Anecdote
– Story: Shuberman walked into Beis Medrash on a long zman Shabbos and said “don’t look at his schar (reward)”
– Raises the question: “Why not?”
—
VII. Methodological Turn: Reframing the Question – What IS Choice?
A. The New Approach
– To answer the question, must ask: What IS choice?
– What are we looking for when we seek something “by choice”?
– Need to understand choice as “the thing that makes human activities ethically relevant”
– If we can show that being virtuous is MORE choice-like than other states, the problem dissolves
B. Rejecting a Proposed Answer (Side Discussion)
Tosfos on the Avos and Yetzer Hara
– Student suggestion: Tosfos says the Avos (Patriarchs) didn’t have the yetzer hara (evil inclination)
– They worked themselves up to a stage where they no longer had it
– Implication: More schar (reward) comes with overcoming more yetzer hara
– Speaker’s rejection: “I’m not happy with that answer”
– It doesn’t fully solve the problem (may be the same problem restated)
– “I don’t know anything about the Avos. I’m trying to talk about the thing.”
—
VIII. Defining the Conditions for Ethical Relevance: Will vs. Choice
A. Establishing the Baseline: What Negates Ethical Relevance
– Ones (force): Actions done to you by someone else, not by you
– Extreme example: Someone pushes you into another person causing harm – “I didn’t do it at all”
– More complicated cases exist where responsibility is partially shared
– Shogeg (ignorance): Another form of lacking will
– Type 1: Didn’t know the nature of the object (e.g., thought rock was lighter than it was)
– Type 2: Didn’t know the law (Aristotle rejects this as valid excuse; modern law agrees)
– Type 3: Forgot relevant circumstances (e.g., forgot it was Shabbos)
B. Side Discussion: Degrees of Responsibility in Shogeg
– Objection raised: Shogeg still requires a chatas (sin offering), implying some responsibility
– Response: The shogeg requiring chatas is specifically when you *should have known*
– Meta-responsibility: You could have been more careful
– When you truly *couldn’t* have known → that’s actually classified as ones
– Example: A Jew “shouldn’t forget” it’s Shabbos, so forgetting carries responsibility
—
IX. The Central Distinction: Choice is MORE Than Willing
A. The Thesis Statement
– Key claim: For ethical relevance, we need *choice* (bechira), which is something *beyond* mere willing
– Will vs. Ones is not sufficient for ethical evaluation
B. Two Proofs (Ra’ayot) That Will Alone is Insufficient
Proof 1: The Case of a Katan (Minor)
– Children clearly do things willingly – no one is forcing them
– Yet no legal system punishes children below a certain age
– Their actions don’t “count” legally or ethically
– Implication: Will is present but something else is missing
Proof 2: The Case of Mitasek (Unreflective Action)
– Actions done “in the spur of the moment” or reflexively
– Not the same as forced actions – you did them, no one made you
C. The Chandelier Example (Clarifying Illustration)
– Scenario 1: “Why is this chandelier here?” → “I chose it” (sounds normal)
– Scenario 2: “Why is that paper positioned vertically?” → “I chose it” (sounds weird)
– Both actions were done willingly, neither was forced
– The difference: Choice implies something more
D. What “Choice” Adds Beyond “Will”
1. Purpose/Intention: Directed toward something, has a goal
2. Deliberation: Considered alternatives (looked at 30 chandeliers at Home Depot)
3. Reasons: Can give an account of why (not proof, but reasons)
4. Consultation: May have discussed with others before deciding
Side Note: Legal Parallel
– The distinction between premeditated and non-premeditated actions reflects this
– “I wasn’t thinking” might reduce culpability but doesn’t eliminate it
– Definitely not the same as *choice*
—
X. Why Choice Matters for the Kind of Morality Being Discussed
A. Connecting Back to the Good Person Framework
– Recall: Same action can be done by good person or bad person
– Beinoni and Tzaddik (Tanya terminology) do the exact same external actions
– One is a good person; the other merely does good activities
B. The Difference is in the “Why”
– Self-controlled person: Does good because he thinks it’s good + exercises self-control
– Good person: Does good because it’s *expressive of who he is*
– “I’m the kind of person that does these kinds of things”
C. The Link to Choice
– When you say “I chose this,” you reveal something about *the kind of person you are*
– Choice expresses your idea of beauty, purpose, values
– Key insight: Choice-based actions are revelatory of character in a way that merely willing actions are not
—
XI. Deepening the Concept of Choice as Expression of Self
A. The “Arbitrary Action” Problem – What Doesn’t Count as Choice
– Actions that are arbitrary (like placing paper sideways on desk) don’t express anything about the person
– Even if not forced by another, arbitrary actions lack moral significance
– Key distinction: Not being forced ≠ genuine choice
– Unless it connects to a character trait (e.g., “I’m messy”), the action says nothing particular about the agent
B. What We’re Really Looking For in “Choice”
– Not merely: Absence of external force
– Not merely: Solving the determinism problem (where no one is ever the “beginning” of their action)
– What we need: A specific way in which an activity is *mine* – “ba’alus” (ownership/responsibility)
– Choice means the action comes out of “the kind of thing he is, the kind of person he is”
C. Legal/Ethical Implications of This Understanding
– Explains why premeditation matters in law
– Explains why intention and planning are morally relevant
– Explains character witnesses – they show what kind of person would have planned something
– Why crimes of passion are “less bad”: They don’t emerge from what the person fundamentally is
– Actions done “for a reason” where part of the reason is “what you are” = actions that show what you are
—
XII. Addressing the Circularity Objection
A. Student’s Challenge
– “This sounds circular – actions make me a person, but you’re saying actions reveal what kind of person I am”
– “Chicken or egg” problem – where does it start?
B. Speaker’s Response
– Acknowledges the circularity but says “that’s not the problem”
– Clarifies: Discussing the ideal – where you’re already a kind of person doing good things *because* you’re that kind of person
– Three stages exist in every practical sense (not fully elaborated)
C. Forced Action vs. Chosen Action
– It IS possible to do things against your own choice
– It IS possible to act against what you think/feel is good
– Practice works this way: Doing things not yet aligned with what you are
– Actions done against your nature = “less chosen” or “less connected to your choice”
—
XIII. Redefining Character Traits and Habit
A. What Character Traits Are NOT
– Not “force powers”
– Not “energies that force you to do things”
– Not automatic mechanisms
B. What Character Traits ARE
– “Something choosy” – having the attribute of choice
– “Almost a choice” – choice plus actually liking it
– Liking aligned with choice
– Not habit in an automatic way
C. Crucial Clarification on “Good Habits”
– Common misunderstanding: Good person = does things without thinking (automatically)
– Correct understanding: “Almost the opposite – he does everything with thinking”
– This is where intentionality comes in
– Intention = doing something for a reason
—
XIV. The Two Senses of “You” in Choice
A. Simple Sense (Willing)
– “I did it, not someone else”
B. Complex Sense (Choice Proper)
– “I did it because of me”
– Because of me understanding this to be good
– Because this is the kind of person I am
– “I see the good in certain things”
– “I’m trained to understand how to act in certain cases”
C. Key Synthesis
– “Doing it because it’s what I do” = “doing it because I chose it”
– This is what choice consists of
– Choice is NOT contrary to doing things habitually
– The understanding of habit here is NOT doing things automatically
—
XV. Reasons, Intentions, and Being a “Kind of Person”
A. Central Claim
– The kinds of thoughts/reasons people have are MORE expressive of what they are than:
– Choices without good reasons
– Choices where they don’t like what they’re doing
B. The Murder Example Elaborated
– Planned murder where “murder seems good to him” = worse action, worse person
– Murder from momentary anger or “for no reason” = less expressive of character
– Key point: “The kind of reasons people have is precisely expressed through what kind of people they are”
– There aren’t two separate things: “giving reasons” and “being a kind of person” – they’re unified
—
XVI. Addressing the “Automatic Habit” Confusion
A. Student’s Persistent Question
– Wants habit that isn’t “just automatic”
– Example: Going for cigarette at same time every day without thinking
B. Speaker’s Clarification
– Automatic, unthinking actions = precisely NOT what we call choice
– Like the paper placed sideways – not a choice even if habitual
C. Reframing the Unit of Analysis
– “I don’t think we have to judge activity one by one”
– When judging a person as “the kind of person he is” – tell whole life story, at least a long story
– Asking about every individual action = “wrong framing”
—
XVII. The Chandelier Example Revisited – What Makes Choice “Interesting”
A. What’s NOT Interesting About Choice
– That I “could have not bought it” (mere counterfactual freedom)
– This is “obviously true” but not the point
B. What IS Interesting About Choice
– “I checked into it, I looked into it, I found the right one, I have my reasons”
– The whole story of deliberation and reasoning
– This makes choice “interesting in a human way”
– Choice as “expressive” or “having something to do with” who the person is
—
XVIII. The Paradox of Choice: “Couldn’t Have Done Otherwise” as True Choice
A. Rejecting the “Could Have Done Otherwise” Criterion
– Common misconception: People think choice means “I decided now” or “I could have done otherwise”
– Rambam’s position is nearly the opposite: True choice means you almost *couldn’t* have done otherwise
– If I have correct understanding (aesthetic or ethical), my choice flows necessarily from that understanding
– “If I would do differently, it would be not by choice because my choice is precisely what comes out of my understanding of how things should be”
B. The Chandelier Illustration Extended
– If someone with good aesthetic judgment buys an ugly chandelier, we’d say “he didn’t choose it”
– Example: “I didn’t choose that ugly thing – the air conditioner was there before, we couldn’t move it”
– This excuse (“I didn’t choose it”) absolves because it disconnects the action from expressing the person’s judgment
– Key insight: Choice is a “very positive thing” – it’s about what flows from your understanding, not about arbitrary freedom
C. Clarifying the Relationship Between Necessity and Choice
– These concepts (choice and necessity) remain “closely connected” but distinguishable
– What matters: “What takes place has to follow by virtue of your human participation, human kind of decision, which is by reasons and by understanding of what is good”
– When you develop a *middah* (character trait), your actions reflect choice precisely because they flow from that developed understanding
—
XIX. Radical Reframing of *Middot* (Character Traits)
A. What *Middot* Are NOT
– Not “energies that push you to do things” – “There’s no inkling of that”
– Not like a “boiler of anger calibrated correctly in his soul”
– Strong polemic: “That whole story is a fantasy that you were taught by Disney, I don’t know who. It doesn’t exist.”
– Speaker expresses frustration: “People keep on going back to that for some reason. I don’t know why people like that image”
B. What *Middot* Actually Are
– Central thesis: All *middot* require *phronesis* (practical wisdom/judgment)
– Having a correct *middah* = “having a good aesthetic judgment”
– “I have an eye for the correct activity, the correct action”
– Example: A person who “only gets mad in the right times” = someone with “a good eye for identifying the times in which you should be getting angry”
– It does NOT mean his anger mechanism is properly calibrated
C. The Training Process
– Good judgment is trained, not innate (“maybe not necessarily born with”)
– Training involves “making a bunch of judgments and accepting criticism”
– But crucially: “It’s not the eye that he has sort of pushing him to have that judgment. It’s a judgment that he has right now.”
—
XX. Redefining “Habit” in Ethical Context
A. The Problem with the Word “Habit”
– “This word habit is extremely confusing for the correct understanding”
– Habits in ethics are “actively repeated, not passively repeated”
– “They follow from an ethical understanding, or a perception”
B. The Master Painter Analogy
– A skilled painter can “habitually paint beautiful art” without thinking
– “I just come in the morning to the studio and I take out a paint and it’s painted in five minutes”
– Key point: “Nobody would say that that means it wasn’t done with skill”
– “Nobody would say, well he’s not really doing it. It’s just his habit doing it. It doesn’t even make sense.”
– The more habitual, the better: “The more he has the habit, the better artist he is, not the worse artist he is”
C. Challenge and Expression of Skill
– Challenging cases allow for “even more” expression of art/knowledge
– “Now there’s a complicated case. He has to express more of his knowledge”
– But even routine work “is never automatic in the sense that you’re imagining”
– “There’s no way it’s going to be looking like a three-year-old’s mischief”
—
XXI. Challenging the Concept of “Automatic” Ethics
A. The Speaker’s Challenge to the Class
– “Where did you get the idea that people have automatic *middot*? Why? What are you people even talking about?”
– Demands concrete examples: “You really have an example of one that’s automatic in any real way?”
B. Distinguishing Truly Automatic from Ethical
– Truly automatic (non-ethical): “I have a certain tick, like whenever I wake up, I push my ear that way”
– Such things have “no thought” and “no good or bad in that”
– Ethical actions: Cannot be automatic in any meaningful sense
– Example challenged: “He’s a *masmid* [diligent learner], they learned everything. Okay, well in what sense is that automatic?”
—
XXII. The *Modeh Ha-Emes* (Acknowledging Truth) Discussion
A. Student’s Question
– Can something be done “without it going through his clear… *middas ha-modeh ha-emes*” (trait of acknowledging truth)?
– Can actions “bypass his so-called faculty of choice”?
B. Speaker’s Response
– *Modeh ha-emes* doesn’t mean “I’m like a machine, you press a button and I tell you everything I’m thinking”
– “There’s no *middah* that’s like that”
– Side note: “This has to do with *derech mitzvah*” (the way of commandments)
C. Levels of Intentionality – Student Pushback
– Student suggests there are “levels of intentionality” even for intermediate traits
– Actions “not governed by the rationality of the thing itself but by something else”
– Example: “Someone tells me every morning when you come in, do this”
D. Speaker’s Rebuttal
– “That’s not an ethical habit. There’s nothing intermediate about that”
– “The intermediate requires knowledge, always requires judgment”
—
XXIII. The Light Switch Thought Experiment
A. Setting Up the Distinction
– Person A: Hits light switch every morning “because he was told”
– Person B: Turns on light every day “because he wants there to be light in the building”
B. Analysis
– Person following orders “could be operating like a machine”
– “People can be told to act like machines for other people”
– “Then they’re not agents. Then they’re not ethical agents. Then they’re just *karka olam*” (lit. “ground of the world” – passive/inert)
– “Nobody would call that a choice, a hundred percent”
C. Degrees and Complications
– Speaker acknowledges: “Things can be done automatically without participation… only in a relative sense”
– “There are degrees”
– But not very interesting ethically: “That’s why the just following orders excuse doesn’t work very well, ethically”
—
XXIV. The “Automatic Action” Problem and Its Resolution
A. Why “Just Following Orders” Doesn’t Work as an Excuse
– Key principle: No ethically relevant action can bypass rational/emotional processing
– The *shliach lidvar aveirah* (agent for a sinful matter) excuse fails precisely because of this
– Only true exception: Physical compulsion (e.g., someone literally throws you onto another person – using you as a tool)
– Everything else goes through the person’s rational or emotional faculties
B. Clarifying “Rational” – A Broader Definition
– Important qualification: “Rational” here doesn’t mean high-level reasoning (like learning *Tosafot*)
– It means basic practical reasoning: knowing that to go through a door, you must open it
– This minimal rationality is unavoidable in human action
C. The Impossibility of Truly Automatic Ethical Action
– Core argument: You cannot do anything without:
1. Some kind of perception (which is a form of judgment)
2. Some kind of choice (deliberative aiming toward perceived good)
– Even if you made a mistake or have distorting habits, *something* is there
– The “desiring soul” (the part that wants things) works by identifying what it thinks is good and pursuing it
– Rhetorical question: How could we act without this process 100%?
D. Degrees of Choice – A Concession with Limits
– Acknowledged: There are degrees of choice (more or less deliberation, more or less time spent thinking)
– But: This doesn’t mean some actions are truly “automatic” – just that some involve “less”
– Understanding what you’re doing better changes the action itself, even if physically identical
—
XXV. The Bus Stop Analogy – Same Physical Action, Different Ethical Actions
A. Multiple Descriptions of the Same Physical Fact
– Example: Three people standing at a bus stop
– One is visiting grandmother
– One is on the way to murder someone
– One is checking if the bus is on time
– Physically: All doing the same thing (standing at bus stop)
– Ethically/humanly relevant description: Completely different actions based on intention
B. The Distinction is Not About Choice
– The difference between these people is NOT that some have “less choice”
– None are doing anything “automatically”
– They’re just doing “less of anything” (simpler narrative, less complex intention)
– Key point: Choice is more interesting when the story is more complicated, but all involve genuine choice
—
XXVI. Redefining “Automatic” – What Critics Actually Mean
A. Student’s Reformulation
– What people *mean* by “automatic”: Following from adherence to a much less ideally rational place
– Example: Someone whose real reason for doing something is “because I did it yesterday”
– Connection to *Kotzker Rebbe*’s critique of habitual observance
B. The Teacher’s Strong Pushback Against This Critique
– Self-described as “anti-Kotzk”: This is a “very weird judgment of people”
– Claim: Nobody actually does things purely because they did them yesterday
– Thought experiment: Ask someone doing *mitzvas anashim melumadah* (commandments by rote) why they put on *tefillin*
– No normal person would answer “because I put it on yesterday”
– They might say “because I do it every day” – but that’s different from “because yesterday”
– The critics are not actually in the person’s mind
C. Better Reformulation of the Critique
– Student’s improved version: “Less than ideal rational understanding of what he’s doing”
– Teacher’s acceptance: This is better than “automatic”
– The person putting on *tefillin* habitually is doing “much less” – not doing it “automatically”
D. The Real Critique Should Be
– Not: “You’re doing it automatically”
– But: “You’re putting on *tefillin* like you could eat *tefillin*” (minimal engagement)
– Ideal: Putting on *tefillin* with “all your heart, all your soul, all your might” (*b’chol l’vavcha, b’chol nafsh’cha, b’chol m’odecha*) in service of God
– Same physical action, but a *different action* in the ethically relevant sense
E. Conclusion on “Automatic”
– “Automatic” is a bad word – doesn’t express what it’s trying to say
– It’s not true that habitual observance is “automatic”
– It IS true that it might be “minimal” or “less”
– What critics usually want to criticize when using “automatic” is really this minimalism
—
Key Philosophical Moves in This Lecture
1. Dismissal of standard free will debate: The theological problem is self-undermining and not what Rambam addresses
2. Distinction between will and choice: Will (not being forced) is insufficient; choice requires reasons, deliberation, and expression of self
3. Inversion of freedom: True choice = necessity flowing from understanding, not arbitrary freedom to do otherwise
4. Anti-mechanistic view of character: *Middot* are perceptual/judgmental capacities, not energetic/hydraulic forces
5. Skill model of virtue: Ethical expertise works like artistic expertise – habit enhances rather than diminishes agency
6. Rejection of automaticity: Anything ethically relevant cannot be truly automatic; “automatic” really means “minimal”
7. Agency as participation: Acting as a machine for others removes ethical agency entirely
8. Choice as self-expression: The ethically relevant sense of choice is that actions flow from and reveal who you are
—
[Session Ends]
– Teacher notes they didn’t finish the four things about choice
– More to continue next time
תמלול מלא 📝
בעיית הבחירה בפיתוח המידות: שמונה פרקים פרק ח’
דברי פתיחה: הצורך במסגרת בהתוועדויות חסידיות
המרצה:
ברור שאני מאוד אוהב את ההתוועדויות החסידיות האלה, אבל אני מודאג שלא תבואו אם זה רק התוועדות. כאילו, צריך להיות שיעור, אז אפשר לשמועס לפני השיעור, אחרי השיעור. אם אין שיעור, אז אף אחד לא יבוא לספר את הסיפורים שלו. אז צריך לומר שטיקל שיעור, ואז אפשר לשמועס אחר כך. ככה זה.
אז אני אומר, כן, זה החומש שלו, לא קשור אליי. בסדר.
מבוא: המשך שמונה פרקים ושאלת הבחירה
המרצה:
הסיפור הוא כזה. אנחנו מתחילים שמונה פרקים ופרק ד’. בשבוע שעבר או בשבועיים האחרונים, דנו בדבר הזה, דבר מעניין שנקרא בחירה, לפעמים ידוע בשפה היהודית כבחירה.
עכשיו, יש אנשים שחשבו שאין שייכות, אבל אני אסביר את השייכות. ואז, לפי זה, אסביר כמה דברים על זה.
המסגרת: מעלות המידות ומעשים נכונים
המרצה:
העניין הוא כזה. אנחנו מנסים להבין וגם מקווים שההבנה הזו תעזור לנו איכשהו במציאות לראות אם זה עובד. אבל אנחנו מנסים להבין את המסגרת הזו, המסגרת של להיות אדם טוב, הידועה כאימון מעלות האופי של מידות, שאמורות להוביל למעשים הנכונים בהתבסס על היותן מידות אמצעיות, מעשים אמצעיים, וכן הלאה.
עכשיו, כשחושבים על זה, יש כמה שאלות, לפחות שתי שאלות, שאלות מעשיות, לא שאלות תיאורטיות, אלא שאלות מעשיות שנכנסות תחת הכותרת של בחירה. למה אני מתכוון?
שאלה ראשונה: בחירה חופשית — בעיה תיאולוגית (לא המוקד שלנו)
בעיית הבחירה החופשית הסטנדרטית
המרצה:
יש שאלה אחת של בחירה, שדנו בה בשבוע שעבר, שאלת הבחירה החופשית, או כמו שאני קורא לה, רצון חופשי מרחף, שהיא כמו שאלה תיאולוגית, תיאורטית, שאין לה קשר ספציפי למסגרת הזו של מידות טובות, נכון?
זו שאלה על כל מערכת שטוענת לתת לך את הטוב האנושי, או להסביר מהו טוב, ולפעמים ספציפית הטפות, שמבקשות ממך להיות טוב, ומבטיחות שכר ועונש על להיות טוב, על להיות טוב או רע. אנשים מבינים שזה תלוי באיזשהו סוג של בחירה חופשית, או באמת צריך לומר איזשהו סוג של אחריות שקיימת בין אדם לפעולותיו ולפעולותיו הטובות או הרעות, כי אחרת אנחנו אומרים שזה לא אשמתו, זה לא באחריותו, ולכן לא צריך להיות שכר ועונש. אבל מלבד זה, גם לא צריך להיות דבר שנקרא אתיקה, נכון? לא צריכה להיות הטפה או קריאה להיות טוב יותר, כי או שאני טוב או רע, אין שם שום דבר.
תלמיד:
כן, זה מאוד טוב.
למה הבעיה הזו “טיפשית”
המרצה:
אז זה מה שאנשים בדרך כלל חושבים. ובמובן מסוים, פרק ח’ בספר שלנו מדבר על הבעיה הזו. כמובן, אם אתה חושב שזו שאלה, שאלה תיאורטית על בחירה חופשית קיצונית, אני קורא לה, או רצון חופשי מרחף לעומת דטרמיניזם, שאומר ששום דבר לא משנה, זו בעיה מאוד טיפשית, כמו שאתה אומר, כי אולי זה הכל חלק מזה. ובכל מקרה, מי שנותן את ההטפה גם אין לו בחירה חופשית לשנות את זה. אז זה לא נראה שמשנה משהו.
גם, מצד שני, אפילו אם יש לך בחירה חופשית, נראה שזה לא באמת פותר את הבעיה, כי סוג כזה של בחירה חופשית אומר שמעשים אנושיים, או לפחות חלק מהם, אלה שרלוונטיים, כי אלה שרלוונטיים הם אלה שנאמר שיש להם בחירה חופשית, הם מעשים שאין להם סיבה, כי ברגע שיש סיבה, אז זה לא בחירה חופשית.
ולכן, נראה לי שאתה לא באמת יכול להיות אדם טוב גם כן. אתה יכול רק לבחור דברים שבמקרה איכשהו באקראי טובים, כי אדם טוב, במובן שלנו לפחות, הוא מישהו שעושה שהטוב שלו יהיה הגיוני, או דבר יותר רלוונטי: אתה לא יכול לתת הטפות להיות טוב, כי זה יהיה לתת סיבות, ואם אתה מאמין בבחירה חופשית כמשהו מוחלט, אז אתה לא יכול להגיד לאף אחד להיות טוב ולגרום לו להיות טוב על ידי שתגיד לו, כי מה שעושה אותו טוב חייב להיות הבחירה החופשית שלו. אחרת לקחת את הבחירה החופשית, ואז זה יהיה דבר רע שתהיה שייכות במידה שזה עובד. אז אם זה לא עובד, אז זה חסר תועלת.
מה הרמב”ם אולי באמת דן בו
המרצה:
אז את כל הדיון הזה עברנו בשבוע שעבר וגם בשיעור שלנו אתמול, וגם, אני מניח, קצת בחצי השני של השיעור, הדיון הזה לא רלוונטי לנו לפחות. נראה שהוא חשוב, וכשנגיע לפרק ח’, ננסה להבין למה הרמב”ם באמת חושב שזה קצת חשוב. אני חושב שהרמב”ם לא באמת דן בבחירה חופשית לעומת דטרמיניזם, הוא דן באיזשהו סוג של פטליזם, איזשהו סוג של תיאוריות אסטרולוגיות. הוא דן במשהו אחר, אבל אני לא יכול לדבר על זה עכשיו כי אני לא יודע מספיק.
שאלה שנייה: בחירה בנוגע לאופי — הבעיה הרלוונטית
למה השאלה הזו עולה מהמסגרת שלנו
המרצה:
ובכן, משהו רלוונטי עכשיו וכאן. זה יותר חשוב. ויש בעיקר שתי שאלות שמאוד חשובות עכשיו. במילים אחרות, שאלה שהיא בדיוק בגלל האופן שבו הסברנו מהם סוגי הטוב האנושי.
הסברנו שסוגי הטוב האנושי של מהו אדם טוב, בן אדם טוב, הוא מישהו שיש לו משהו שאנחנו קוראים לו מידות טובות, אבל יש משהו פנימי. אנחנו קוראים לזה משהו כמו שהוא אוהב או חובב או נהנה לעשות את המעשים הטובים, שזה אומר המעשים האמצעיים. וזה מזג יציב בו, סוג יציב של, איך קוראים לזה, כמו נטייה, רצון יציב, זה לא משתנה או משהו יציב בו. במילים אחרות, זה כמעט משהו שגורם לו תמיד לפעול ככה, או לפחות רוב הזמן, אחרת זה לא מידה, אחרת זה סתם איזה רצון אקראי או משהו.
וזה מה שלהיות אדם טוב מורכב ממנו. מאוד חשוב להבין שלמרות שמעשים הם במובן מסוים ראשוניים בהבנה של זה, כי מה שעושה את המידה טובה זה אם היא מובילה למעשים נכונים, אבל אילו מעשים זה לא מה שהטוב של בן האדם מורכב ממנו. מה שהטוב של בן האדם מורכב ממנו זה הדבר הפנימי יותר הזה שאנחנו קוראים לו יש לו מידות טובות, או יש לו תכונות אופי טובות או מעלות. אלה מעלות. מעלות הן שלמויות של החלק בנפש שעושה את סוג המעשים האלה. בסדר? זה הגיוני?
עכשיו, בגלל בדיוק ההבנה הזו של מהו בן אדם טוב, שלא כולם חולקים, בדיוק בגלל זה, יש לנו כמה שאלות של בחירה. בסדר?
שתי שאלות מחוברות
המרצה:
ויש באמת שתי שאלות. ואני חושב שהן קצת מחוברות אחת לשנייה. אבל יש שתי שאלות. אחת היא שאלה מעשית פשוטה, שהצמח צדק שציטטנו, נראה שקשורה לזה, והשנייה היא שאלה עמוקה יותר שהולכת למבנה של מה הדבר הזה שאנחנו קוראים לו יש לו מידות טובות בכלל.
הבעיה המעשית: שליטה על מה שאנחנו אוהבים
המרצה:
השאלה הראשונה היא שנראה לאנשים לעתים קרובות שאין לנו מספיק שליטה, או שליטה קלה מספיק לפחות, על מה שאנחנו במובן הזה, במובן של מה שאנחנו אוהבים. הרבה אנשים יגידו משהו כזה. אתה יכול להגיד לי אם אתה חושב שאני טועה. הרבה אנשים אומרים משהו כזה.
אם אתה בא לישיבה ואתה אומר לשני הצדדים, כולכם צריכים… אנחנו רוצים להיות אנשים טובים, נכון? אם אתה בא לישיבה, אתה נהיה אנשים טובים יותר. תשמעו איך אתם הולכים לעשות את זה. אתם הולכים לקרוא שלושה בלאט גמרא כל יום ואתם הולכים לבוא לכל הסדרים ואתם הולכים להתפלל שלוש פעמים ביום וכל הדברים האלה אתם הולכים לעשות. אנשים אומרים, בסדר, ננסה. אלה נראים פשוטים.
נראה שאתה יכול כמובן כל מי שהדרישה הזו מופנית אליו יכול לעשות את הדברים האלה. זה לא בלתי אפשרי לרוב האנשים ללמוד את הכמות הזו. זה לא בלתי אפשרי לאף אחד לבוא לשול שלוש פעמים ביום. זה לא בלתי אפשרי לעשות את כל המצוות האלה. זה אפשרי. וכמובן אם אתה מאמין שזה בלתי אפשרי כי אתה מאמין באיזו תיאוריה דטרמיניסטית אז יש לך בעיה אולי, כנראה שלא אפילו לא באמת, אבל זה אפשרי בניסיון שלנו. זה אפשרי אנחנו מחליטים לעשות דברים כאלה, אני יודע איך להיות טוב יותר. פשוט, נכון?
אם אני בא ואומר לך, לא, זה לא מספיק. כל זה מאוד יפה. אולי כדאי שתעשה את זה, אבל לא רק בגלל זה. אדם טוב הוא מישהו שאוהב ללמוד. לימוד זה לא דוגמה טובה. אני רק אומר את זה כי כולם כאן רוצים להשיג ויודעים על מה אני מדבר. בסדר? ומישהו שהוא טוב זה לא מישהו שלומד. זה לא מספיק ללמוד, אתה צריך לאהוב את זה. זה מה שיש לו מידה מורכב ממנו. זה לא מספיק להיות טוב לחברים שלך, לא מספיק להיות נחמד לחברים שלך. אתה צריך גם להיות סוג האדם שהוא טוב לחבריו, שזה אומר לאהוב את זה.
אז אנשים מיד אומרים, מה? איך אני הולך לעשות את זה? איך אתה נהיה סוג של אדם? אנשים אומרים דברים כמו, נולדתי ככה, או אפילו אם היית מסכים שאתה לא תקוע עם מה שנולדת, אנשים אומרים, בסדר, אבל זה נראה לפחות מאוד קשה. נראה מוזר לדבר על בחירה או בחירה חופשית במובן הזה. זה כאילו יש לך בחירה חופשית. זה תהליך מאוד מסובך. אולי זה אפילו לא מובטח לעבוד. נראה שזה דבר מאוד קשה.
למה זה יותר קשה מ”מצוות על רגשות”
המרצה:
אפילו יותר, אני רק צריך להבהיר. זה אפילו יותר קשה מאשר אם הייתי אומר שלאנשים יש בעיה. איך יכולה להיות מצווה על רגשות, נכון? אתה צריך לאהוב את ה’. אתה צריך לאהוב את רעך. אתה לא צריך לשנוא אותו בלבבך. דברים כאלה. אנשים אומרים, מה זאת אומרת? מה אם כן? זו בעיה קטנה יחסית לבעיה הזו. כי יכולה להיות לך גישה. יכולה. יש לך שליטה על הלב שלך קצת יותר ממה שאתה חושב, כנראה.
ובכל מקרה, הקריאה הפשוטה של סוג כזה של מצוות היא משהו כמו, לא תשנא אחיך בלבבך. אתה יודע מה זה אומר? זה אומר אל תהיה סוג האדם שמחייך לאנשים, אבל באמת מתכנן את נפילתם, מתכנן איך להשפיל אותם, להוריד אותם. זה מה שזה, מי שזה אומר. עכשיו יש לך שליטה על זה? כן, יש, כי אני כאילו אומר, מדבר על תכנון. אם אני מדבר על רגש במובן של רגש, ואז זה מה שזה אומר.
חלק 2: התמודדות עם התנגדויות והבהרת הבעיה
התמודדות עם ההתנגדות של “מצוות הלב”
המקרה של “לא תשנא בלבבך”
המרצה: דברים כאלה. אנשים אומרים, מה זאת אומרת? מה אם כן? זו בעיה קטנה יחסית לבעיה הזו, נכון? כי יכולה להיות לך גישה, יכולה, יש לך שליטה על הלב שלך קצת יותר ממה שאתה חושב, כנראה. ובכל מקרה, הקריאה הפשוטה של סוג כזה של מצוות היא משהו כמו, לא תשנא אחיך בלבבך, אתה יודע, נכון? אתה יודע מה זה אומר? זה אומר אל תהיה סוג האדם שמחייך לאנשים, אבל באמת מתכנן את נפילתם, מתכנן איך להשפיל אותם, איך אומרים את זה ביידיש, לקבור אותם, להוריד אותם. זה מה ש, להוריד אותם, זה מה שלשך לזך אומר.
עכשיו, יש לך שליטה על זה? כן, יש. כמו שאני אומר, אני מדבר על תכנון, אני לא מדבר על רגש במובן של רגש. למה אתה אומר לשך לזך? זה מה שזה אומר, זה פתרון אחד. זה פתרון אחד לבעיה. אבל מה שזה אומר זה שזה פתרון אחד, פתרון אחד לסוג כזה של בעיה. זה לא רק מה שזה אומר. זה לא אם אתה מוכר את הערך, זה לא עושה את זה יותר טוב באמת. זה לא העניין. זה רק פתרון אחד. אבל אני לא אומר שירה. אני רק מנסה להראות לך שזה בעצם דבר פשוט יחסית.
אותו דבר שבאמת אומר משהו כמו, אל תשנא את ה’, אבל בוא לשול בכל זאת. בכל זאת. מבין? אבל, עכשיו אני דורש משהו הרבה יותר מזה.
תלמיד: ובכן, זה בערך אותו דבר. זה מוביל לזה, נכון? אז, כתוב, ואל תהיה כל כך נחמד לחמישי גם כן, נכון?
המרצה: כן, כן, זה מה שאני אומר. זה לא כאילו על להביא אותך לכאן. זה מיד ממשיך למה שאנחנו מציעים, נכון?
תלמיד: שזה?
המרצה: שאתה צריך לאהוב להיות טוב אליהם.
תלמיד: לא ממש, לא. כי זה מדבר על סוג ספציפי של בעיה שבה אנשים הם צבועים.
למה זה לא פותר את הבעיה העיקרית
המרצה: הוא לא מדבר על סוג הבעיה שיש לנו.
תלמיד: איך היית מתמודד עם הצבוע הזה? לא על ידי שינוי מה שהוא עושה להם?
המרצה: לא, כמו שאמרת, יכולות להיות דרכים לשנות את זה. או פשוט תחשוב, אל תהיה ככה.
תלמיד: איך אתה משנה את זה?
המרצה: זה לא כאן לדיונים. אבל זה לא מציב דרישה על איזה סוג אדם אתה. זה לא על זה. אם אני נותן לך דרישה, אתה צריך להיות סוג כזה של אדם, שכמו שאמרת, זה דבר לטווח ארוך. אתה לא יכול להיות לך מידה פעם אחת. אתה לא יכול להיות לך מידה יום אחד. זה צריך להיות, אתה צריך להפוך, להיות סוג כזה של אדם ושאוהב את הדברים הנכונים ושונא את הדברים הנכונים וכועס בכמות הנכונה ודברים כאלה מהסיבות הנכונות ובזמנים הנכונים.
וכל זה, זה נראה יותר, נוכל לומר, פנימי או אפילו פחות ניתן לשליטה במובן שאנחנו בדרך כלל חושבים על שליטה. יש לי שליטה על היד שלי, אבל האם יש לי שליטה על מה שאני, על סוג הבחור שאני? זה נשמע קיצוני. הגיוני, השאלה שלי?
השאלות המעשיות והתיאורטיות
השאלה המעשית: איך אדם נהיה בעל מידות טובות?
המרצה: וזו הסיבה שהמושג הזה של תיקון המידות נראה שלפחות צריך איזשהו הסבר של איך זה הולך לקרות. ואפילו עכשיו, זה דבר אחד בהסבר, נכון? איך זה הולך לקרות, מעשית. אז לכן אמרתי שיש שאלה מעשית. כמובן, יש תשובה מעשית. אתם כבר יודעים מה התשובה המעשית.
אבל זה גם אז צריך הסבר קצת תיאורטי של איך, על ידי כל התהליך המעשי הזה, על ידי אנחנו יכולים להגיד לך, בסדר, אני אגיד לך, יש לך בעיה, איך אתה נהיה סוג כזה של בחור, נכון? אם אני אומר לך זה לא מספיק ללמוד, אתה צריך להיות מתמיד. בסדר, איך אתה נהיה מתמיד? תשובה סודית. התשובה היא על ידי לימוד. אתה לומד מספיק עד שאתה נהיה מתמיד. ואז לא תצטרך ללמוד יותר. אתה פשוט תלמד את זה במידה מסוימת, כביכול, אוטומטית, שזו בעיה אחרת שנראה, נכון? אבל בואו נדבר קודם על הדבר הראשון, כי זה לא אוטומטי. אם זה אוטומטי, זו בעיה.
הבעיה התיאורטית: הפרדוקס של מידה אוטומטית
המרצה: בסדר, בואו נגיד אפילו שאנחנו אומרים את זה, עכשיו עדיין יש בעיה, כי עדיין נראה שלהיות סוג האדם שאוהב ללמוד ולכן לומד זה לא משהו בבחירה. אתה יכול להגיד, בסדר, עשיתי את הבחירה ללמוד כל יום חמש דקות ואז הפכתי לסוג הבחור שאוהב ללמוד חמש דקות כל יום. בסדר, אז אני יכול אתה יכול להגיד משהו כמו אתה מגיע לך שכר או מגיע לי שבח או אני אדם טוב נכון זה באמת מה שאני אומר אני אדם טוב על ידי עשיית אלה כמו אלה מעשים אבל באיזה אופן אני אדם טוב וכולם מבינים שלהיות אדם טוב יש תנאי שהוא בחירה כי כל דבר זה עברנו בשבוע שעבר מאוד ברור נכון כל דבר שהוא בכפייה או אפילו כל דבר שהוא לא בבחירה אפילו אם הוא לא בכפייה, לא נחשב לכיוון להיות אדם טוב.
אז, תנאי הכרחי אחד לכך שמשהו יהיה מעשה טוב, משהו שהוא טוב כאדם טוב, הוא שזה נעשה מבחירה. ואם יש לך הבנה של אדם טוב, שזה משהו רחוק מאוד ממה שאנחנו בדרך כלל קוראים לדברים שהם מבחירה, כמו פעולות אטומיות, שזה נראה המקום שבו בחירה ורצון קיימים, אז נראה שקשה להסביר למה זה בכלל טוב. למה זה המקום שבו אנחנו מציבים את הטוב של בן אדם?
האנלוגיה הגנטית
תלמיד: רק להבהיר, אתה מנסה לומר שבעצם אין הבדל אם זה דבר גנטי, או שהתאמנת עד שהגעת לשם? בסופו של דבר, בנקודה הזו, אתה פשוט מדריך, אז זה לא משהו שהוא מבחירתך.
מרצה: כן, זה לא היה כל כך מעניין. זה לא היה שונה בנקודה הזו. כן, הייתה לך אותה בעיה. במילים אחרות, אם אתה מבין שהבחור שכבר למד עושה את זה אוטומטית, לא מבחירה, וכמו שאתה אומר זה כל כך אנלוגי למישהו שהיה נולד ככה, אולי הוא מקבל קרדיט על אתמול אבל על היום הוא לא מקבל קרדיט. וזה נראה מוזר כי הרגע אמרנו לך שכל הסיפור שלנו היה שזו המדרגה של להיות סוג של אדם טוב ולכן לעשות דברים טובים היא המדרגה הטובה, היא המדרגה האידיאלית, לא המדרגה של להגיע לשם, נכון? כי זה היה מעדיף להיות מישהו עם שליטה עצמית, שזה בעצם השלב הראשון, על פני אדם בעל מידות טובות, מה שאנחנו לא טוענים.
מה אנחנו באמת משבחים
אינטואיציות רגילות לגבי מידות
תלמיד: אני חושב שזה המקום שבו כל העניין שלך על אנשים שאין להם הרבה אופציה להיות האידיאל, הם כמובן מכבדים אנשים ש, זה לא מה שהם עושים.
מרצה: שאין להם הרבה אופציה?
תלמיד: כן, זה לא מה שהם עושים. הם נהנים ללמוד, בוא נגיד, לדוגמה.
מרצה: כן. ברור, הם אדם אידיאלי. הם לא תחת אשליה שהוא נלחם בעצמו.
תלמיד: אני לא בטוח. אנשים טוענים, שוב, אתה שואל על תחת אשליה. האדם ער עד השעות הקטנות של הלילה ודוחף עד שזה עניין של…
מרצה: כן, התיאוריה שלנו היא ש, אני מסכים איתך, שהמחשבה הזו שלהיות אדם טוב מורכבת מלאהוב את הטוב היא מה שאנשים רגילים חושבים. אבל אם אתה חושב על, אני לא חושב שמישהו, אני לא באמת חושב שמישהו חולק על זה, שזה מה שכולם חושבים. אנחנו גם משבחים אנשים על שהם אוהבים את הדברים הנכונים. לא רק על שהם עושים את הדברים הנכונים, כמו הסיפור של משה שהוא גנב, נכון? אנחנו לא באמת מאמינים בסיפור הזה. כולם מאמינים שעדיף להיות אדם טוב מאשר להיות אדם רע שעושה דברים טובים.
אנקדוטה ממחישה
תלמיד: יש לי סיפור טוב שמעלה את השיקל סתירא שהשולברמן נכנס לחתונה הזו בשבת קיץ ארוכה ואמר אל תסתכלו על השכר שלו, זה כמו למה לא, נכון, זו השאלה.
ניסוח מחדש של הבעיה המרכזית
מרצה: אז עכשיו, אבל אתה מבין את השאלה שלי על בחירה. יש גם שאלה מעשית של כמו, למה אתה מתכוון כשאתה אומר לי שזה מה שאני צריך להיות, זה בדיוק הדבר שיש לי פחות שליטה ישירה עליו, זו שאלה אחת. ואפילו אם אתה כאילו עונה על השאלה על ידי שאתה נותן לי את המתכון המעשי שכולכם יודעים, עדיין צריך להסביר למה דווקא השלב השני הוא זה שאנחנו משבחים ולא השלב הראשון, נכון?
ואם אתה מבין שמרכיב חשוב אחד של שבח של מה שאדם טוב הוא, שזה מבחירה, נכון? זה כמו הכרחי. אם משהו הוא לא מבחירה, אז זה לא מעניין, אתית. זו השאלה. זו שאלה טובה מאוד. מובן? זו שאלה טובה.
תלמיד: זו שאלה טובה?
מרצה: אני חושב שזו שאלה טובה. אז, בטח שאלת שאלה טובה. יפה מאוד.
פנייה מתודולוגית: מהי בחירה?
מסגור מחדש של השאלה
מרצה: אז, אני חושב שכדי לענות על השאלה הזו, אנחנו צריכים לשאול שאלה אחרת, שהיא, מה זה הדבר הזה בחירה בכלל? מה אנחנו מחפשים כשאנחנו מחפשים משהו שהוא מבחירה? אם נבין מאוד ברור מה זה הדבר הזה שאנחנו מחפשים, שאנחנו מחפשים בחירה, שזה הדבר שהופך פעילויות אנושיות לרלוונטיות אתית או ראויות לשבח וראויות לגנאי אתה יודע אז נבין למה זה יבין באופן שהופך את הסוג הזה של הוויה ליותר דומה לבחירה יותר נבחר וסוג אחר של הוויה אז נבין על מה אנחנו מדברים זה הגיוני הבחור שאוהב לעשות מה מה הוא אוהב שתעשה את זה כתוצר של בחירה.
תלמיד: כן.
דחיית תשובה מוצעת: האבות ויצר הרע
מרצה: אז נוכל נוכל לנסות לעשות בדיוק את זה אנסה ננסה לעשות בדיוק את זה ולדבר קצת על זה ואולי לא נסיים את זה לגמרי עד הסוף ובקושי נפתור את השאלה הזו אולי יש דברים פשוטים לפתור את השאלה הזו אני רוצה…
תלמיד: אולי, אני לא יודע. אני לא יודע כלום על האבות. אני מנסה לדבר על הדבר. אני לא יודע.
מרצה: לא, אני לא יודע. אני לא יודע.
תלמיד: שהאבות לא היו… לא היה להם יצר הרע.
מרצה: לא.
תלמיד: אז ככל שמקבלים יותר שכר, מקבלים יותר יצר הרע.
מרצה: ומה זה יצר הרע?
תלמיד: יצר הרע אמר שהם הגיעו לשלב כזה.
מרצה: בסדר.
תלמיד: שהם עבדו על עצמם עד למקום כזה שלא היה להם יצר הרע.
מרצה: אני לא חושב שזו התשובה. אני לא מרוצה מהתשובה הזו. אני רק אסביר לך למה זו לא תשובה טובה. זו אולי אותה בעיה, אבל אני רק אסביר לך למה התשובה הזו היא לא תשובה מלאה.
תחילת הניתוח: מהי בחירה?
ההבחנה בין רצון לכפייה
מרצה: אז אני צריך לנסות לחשוב מה זה הדבר הזה שאנחנו קוראים לו בחירה. דיון מאוד חשוב. אני הולך פשוט לחזור על כל התורה הטיפשית מאבני אריסטו שמנסה להסביר מה זה בחירה, או קודם להסביר מה זה לא. אז אולי נוכל להגיע לזה.
עכשיו, מספר אחד זה ככה, יש משהו שנקרא רצון, כמו, אני חושב שזה ממופה מאוד טוב למה שאנחנו קוראים רצון לעומת אונס בהלכה.
חלק 3: התנאים לבחירה אתית
ההבחנה בין רצון לכוח/בורות (אונס/שוגג)
מרצה: אז אני צריך לנסות לחשוב מה זה הדבר הזה שאנחנו קוראים לו בחירה, בסדר? דיון מאוד חשוב. אני הולך פשוט לחזור על כל התורה הטיפשית מאבני ואריסטו שמנסה להסביר מה זה בחירה, או קודם להסביר מה זה לא, ואז אולי נוכל להגיע לזה.
עכשיו מספר אחד זה ככה, יש משהו שנקרא רצון, כמו אני חושב שזה ממופה מאוד טוב למה שאנחנו קוראים רצון לעומת אונס בהלכה. זה סוג אחד של דבר. כולם מבינים שמשהו שהוא באונס, או אפילו בשוגג, שזה איזשהו מין של אונס בהקשר הזה, הוא לא רלוונטי מוסרית, לא רלוונטי אתית.
מה זה ההיפך של רצון? משהו שנעשה או בכוח, נעשה בכוח פירושו משהו שנעשה לך על ידי מישהו אחר, נכון? במקום שאתה עושה את זה. זו הגדרה חשובה. יש הבדלים שההגדרה הזו עושה שאני לא הולך להיכנס אליהם. אבל כמה, לדוגמה, כמו הדוגמה הקיצונית, אם מישהו דחף מישהו דרכך על מישהו אחר ופגע בו, אתה אומר, אני לא עשיתי את זה בכלל. מישהו עשה את זה איתי, נכון? זה בכוח. יש מקרים יותר מסובכים שבהם אתה כאילו, קצת אתה עשית חלק מזה והאדם האחר עשה חלק אחר. בסדר, זה נקרא כוח. זה לא רלוונטי.
יש סוג אחר של לא-רצון שנקרא בורות, נכון? זה מה שאנחנו קוראים שוגג בדרך כלל בהלכה. ההבדל בין שוגג לאונס הוא בעצם ההבדל בין כוח לבורות, נכון? שתי דרכים של איך אתה לא אחראי כי חסר לך רצון. זו לא פעולה רצונית, נכון?
שוגג פירושו או שלא ידעתי מה הדבר הזה, נכון? אם זרקתי אבן על מישהו, לא ידעתי שזה מתכת וזה הולך להרוג אותו. זה סוג אחד של שוגג. סוג אחר של שוגג הוא לא ידעתי את החוק, שאריסטו לא חושב שזה שוגג טוב אף פעם, אף פעם, שבו שכחתי.
תלמיד: מה?
מרצה: הוא סובר ככה, נכון.
תלמיד: זה לא ברור שההלכה חולקת.
מרצה: זה שינקסטין עם אליזבת, אז צריך לחשוב מתי זה חל. או, אם לא ידעתי שזה שבת, דברים כאלה, אלה סוג אחר של שוגג.
תלמיד: כן, אבל יש איזושהי אחריות שם, כי צריך להביא חטאת, אז ברור שיש איזשהו סוג של אחריות.
מרצה: יפה מאוד, יפה מאוד. אבל בחלק, זה תלוי. לכן יש שוגג. אם היית צריך לדעת, השוגג שבו אתה אחראי הוא כשיש לך עניין של אחריות שבו יכולת לדעת. בכל פעם שלא יכולת לדעת, זה נקרא ממש אונס.
כל השוגג שחייב חטאת הם אלה שבהם היית צריך לדעת. היית צריך להיות יותר זהיר. כמו, יש שני סוגים של שוגג. יש שוגג שבו לא ידעת, ויש גם שוגג שבו זה כמו לא… זה גם סוג של לא ידעת, אבל משהו כמו לא חישבת… שכחת שזה שבת.
תלמיד: נכון.
מרצה: היית צריך לא לשכוח שזה שבת. לא שכחת שזה שבת. לכן, אם זה מקרה שבו לא יכולת… לא הייתה שום דרך שאתה לא נחשב שוגג, אתה יכול להיחשב אפילו אונס.
אני רק אומר לך הגדרות בסיסיות כדי להתקדם מזה. עכשיו, יש משהו מאוד… זה התנאי של רצון, התנאי של להיות רוצה. אנחנו מבינים את זה, בסדר? החוק, לדוגמה, מאוד מעוניין בהגדרה הזו. ההלכה מעוניינת בזה.
התזה המרכזית: בחירה דורשת יותר מרצון
עכשיו, משהו מאוד חשוב. בחירה היא משהו יותר מרצון. משהו מאוד מעניין. כשאנחנו אומרים… כשאנחנו אומרים… עכשיו, אתה מבין? משהו מאוד חשוב. כשאנחנו אומרים, כדי שפעולה או סוג של דבר שאדם הוא, שזה מה שאנחנו מנסים להגיע אליו, יהיה רלוונטי אתית, אנחנו צריכים בחירה. אנחנו צריכים להבין שמה שאנחנו מתכוונים הוא משהו יותר מלהיות רוצה לעומת להיות אנוס.
שתי ראיות שרצון לבד אינו מספיק
מה הראיה שלי? יש לי שתי ראיות. בסדר? אחת היא קטן והשנייה היא מתעסק. אלה הראיות המדויקות שלנו גם. רק נתתי לך את זה בעברית. בסדר?
ראיה ראשונה: המקרה של ילדים
לקטן יש, ברור, עושה דברים ברצון. אני לא מדבר על לגיעה לכנח או משהו כזה עם תינוק בן שנה. כל מי שיש לו ילדים, הם ברור עושים דברים ברצון. אין שאלה על זה. אבל שום מערכת משפט לא מענישה ילדים עד גיל מסוים. אנחנו יכולים להתווכח על הגבולות של זה. אבל כולם מבינים שילדים, מה שהם עושים, לא נחשב משפטית, לא נחשב אתית במובן מסוים.
ראיה שנייה: המקרה של מתעסק
דוגמה נוספת היא משהו שנקרא מתעסק.
תלמיד: למה זה?
מרצה: חכה, אנסה להסביר. אני רק מראה לך שרצון זה לא מספיק. כשאנחנו אומרים בחירה אנחנו מתכוונים למשהו מעבר לרצון. זה לא אותו דבר.
דוגמה נוספת.
תלמיד: כן, אבל אני יכול לתת לך דוגמה של ילד, נכון, שתוקע את היד בתנור, אבל זה בא מבורות.
מרצה: בדיוק.
תלמיד: בפעם השנייה.
מרצה: בדיוק, בדיוק. אבל כשילד עושה דבר טוב או רע, הוא בחר לעשות את זה במובן של שיש לו רצון. אתה לא יכול לומר שהוא נאלץ. אף אחד לא חושב שילדים נאלצים. אפילו חיות, אגב, כנראה עושות דברים ברצון במובן הזה. לפחות אריסטו חושב כך. אריסטו, חיות יכולות לעשות או לא לעשות דברים. אף אחד לא מכריח אותן לעשות הרבה מהדברים שהן עושות אז יש להן רצון כן כמובן שיש ואז כמו שוב כלב לא אני לא יודע כמה חרקים.
תלמיד: איך יש להם רצון? זו בורות.
מרצה: הם לא צריכים בורות. הם לא בורים. הם יודעים כלב יודע לאן הוא הולך והוא מחליט ללכת לשם או לא לשם. לא בור בדברים שרלוונטיים לו. הוא אולי בור במובן המוסרי כי הוא לא יודע שיש דבר כזה חוק, אבל זה יהיה, זו רמה אחרת של בורות. אני מדבר על בורות במובן של אני לא, בדרך כלל זו הדוגמה העיקרית הראשית של בורות כאן היא שאתה לא יודע מה אתה עושה. אתה לא יודע את האובייקט או שאתה לא יודע כמו, לא ידעתי שהמכונית שלי הייתה דלוקה כשאכלתי, משהו כזה, נכון? ולכלבים יש את זה.
בסדר, אז לילדים או לחיות יש רצון. וזה לא מספיק.
דבר נוסף שגם קל לראות הוא משהו, אני חושב משהו שאנחנו קוראים בהלכה מתעסק, לעשות דברים באיזשהו סוג של, המתרגמים קוראים לזה דברים של רגע. רפלקסיבי זו לא הגדרה טובה לזה אני חושב. אז זה שונה. משהו הוא משהו שאני פשוט אני לא יודע פשוט הזזתי את הכוס לשם. לא בחרתי לעשות את זה.
דוגמת הנברשת: הבהרת ההבחנה
אתן לך את הדוגמה שלי, לפעמים דוגמאות טובות יותר אבל אז זה נהיה מסובך. אני מנסה לנסות להגיע לאינטואיציה כאן. אם אני, אם אתה נכנס לחדר הזה כי בזבזתי כמה שעות בניסיון להבין מה דוגמה טובה להבהיר את זה. אם אתה נכנס לחדר הזה ואתה שואל אותי, למה יש כאן את הנברשת הזו? אני אגיד לך שבחרתי אותה. אם אתה בא ושואל אותי, למה הנייר הזה אנכי ולא אופקי? אם אני אגיד לך שבחרתי את זה, זה נשמע מאוד מוזר. אני שמתי את זה שם, אף אחד לא הכריח אותי לשים את זה שם בצורה הזו. אני הייתי זה ששם את זה בדיוק בצורה הזו. אבל שאני אגיד לך שבחרתי את זה ישמע מוזר. למה זה ישמע מוזר? חסר משהו. המילה הזו בחירה פירושה משהו מעבר.
תלמיד: כוונתיות?
מרצה: איזשהו סוג של כוונתיות.
תלמיד: איזשהו סוג של, אני יכול לספר לך כמה דברים.
תלמיד: למטרה.
מרצה: איזשהו סוג של מטרה. חסרה איזושהי סיבה. כמו, במילים אחרות, בחירה פירושה סיבה. בחירה פירושה סיבה. יש סיבה שבחרתי את זה, כי חשבתי שזה יתאים לשאר החדר. יש את החום והלבן ומה שלא יהיה. משהו. וזה לא היה יקר מדי או זול מדי. אני יכול לתת לך דין וחשבון. אני יכול לתת לך תיאוריה.
לא כל בחירה אולי כל כך מפורטת. אבל יש איזשהו, אני יכול לתת לך לפחות שלוש מילים של מה זה אומר. לפחות, כמו שאמרת, יש כוונה ופירושה משהו. זה לקראת משהו. יש מטרה. אני צריך חדר נחמד. לכן, שמתי את הנברשת הזו. היה איזשהו סוג של התלבטות בזה. כמו, הסתכלתי על 30 הנברשות השונות שיש לאנשים ובחרתי את היפה ביותר או מה שלא יהיה. ויש איזשהו סוג של היגיון בזה, נכון? למה בחרתי את זה? זה הגיוני. אני אולי טועה. זה לא משהו כמו דבר אינטלקטואלי. זה שונה מ…
זה שונה מ, כמו, אני נותן לך הוכחה, למה אתה מאמין שהדרמה התכוונה לזה? אני אתן לך הוכחה. אני לא יכול לתת לך הוכחה למה בחרתי את זה. הוכחה היא הקטגוריה הלא נכונה, או טיעון במובן האינטלקטואלי הפילוסופי הוא הטיעון הלא נכון. אבל סיבות זה נכון. יש סיבה. ואולי אפילו דנתי בזה עם אנשים אחרים. אחר כך, עשיתי בחירה. יש, כמו, התייעצות מתרחשת. שאלתי את אשתי, מה את חושבת? שאלתי את הבחור הזה, מה אתה חושב? משהו מתרחש.
לעומת כשאתה שואל אותי, למה הנייר הזה ככה? אני לא יכול להאשים אף אחד אחר. כמו במובן מסוים משפטית אם היה עושה אלים את זה אני אגיד אני לא יודע לא חשבתי.
תלמיד: ובכן למה אתה לא חושב?
מרצה: זה לא היה, זה לא היה מזכה אותי מלעשות כמה, זה היה טוב ורע במובן המשפטי כנראה לפעמים זה היה, נכון? אבל יש לנו את ההבדל בין כמו דברים מתוכננים מראש לדברים לא מתוכננים מראש. אבל אז אולי זה היה הופך את זה כמו לדרגה שנייה לכמה דברים לכמה. משהו עושה הבדל, אבל זה בהחלט לא בחירה.
למה בחירה חשובה להערכה אתית
במילים אחרות, עכשיו אתה יכול לראות משהו מאוד פשוט כבר מהדוגמה הזו. למה זה יהיה יותר רלוונטי לסוג המוסר שאכפת לי ממנו? אני מנסה לדון, להסביר לכם. זה יהיה יותר רלוונטי בדיוק בגלל שאנחנו אומרים שאדם טוב ופעילויות טובות זה לא טוב. אנחנו אומרים משהו מעניין, נכון?
אנחנו אומרים משהו שיכולה להיות אותה פעולה שיכולה להיות טובה, שנעשית על ידי אדם טוב, והאדם הרע יכול לעשות דברים טובים וזה לא הופך אותו לטוב, נכון? הנכון, האדם בעל השליטה העצמית, האדם שתחת שליטה עצמית והאדם הטוב שניהם עושים בדיוק את אותם דברים. כמו הבינוני והצדיק בתניא, שניהם עושים בדיוק את אותן פעולות. רק שאני לא יודע למה אתה כל כך מבולבל לגבי ההסבר. ושניהם עושים בדיוק את אותו דבר אבל אחד הוא אדם טוב והשני הוא אדם שעושה פעילויות טובות. הוא מתנהג כאילו הוא אדם טוב אבל הוא לא אדם טוב, נכון?
עכשיו מה אנחנו מתכוונים לומר, מה אנחנו מתכוונים לומר על זה? שיש משהו בדרך, יכול להיות גם שונה, אבל יש משהו שכאשר האדם הטוב עושה את זה זה מבטא את סוג האדם שהוא. כשהאדם הרע עושה את זה זה לא מבטא מה שזה. אז זה שונה. הוא עשה את זה על ידי שליטה עצמית לא על ידי מה שהוא, נכון? הסיבה, במילים אחרות יש סיבות שונות לעשות את זה. כשאדם רע עושה דבר טוב הוא עושה את זה כי הוא חושב שזה טוב ויש שליטה עצמית וכן הלאה. כשאדם טוב עושה את זה, זה מבטא מה שהוא כבר, נכון? כי אני מהסוג של אנשים שעושים את הדברים האלה.
הבחירה כחושפת אופי
מה אני אומר לכם כאן? עכשיו אתם כבר יכולים לראות ואני חושב שדילגתי קצת על שלב אבל אתם כבר יכולים לראות שכשאני אומר את הדברים, מה ההבדל בין דברים שנעשים בבחירה לבין דברים שנעשים רק מרצון? לפחות אחד הדברים הוא שאם אני אומר לך בסדר בחרתי בזה, אז אתה יודע שאני מהסוג של בחורים שאוהבים את הדבר הזה. זו התפיסה שלי של יופי שיש לה משהו לעשות עם זה או התפיסה שלי של מה המטרה של זה…
חלק 4: אופי, שיקול דעת ואחריות מוסרית
אי-הספיקות של “לא להיות מאולץ” – פעולות שרירותיות ומשמעות מוסרית
הבעיה של פעולות שרירותיות
תלמיד: זה משקף משהו עליי לעומת איך שפיסת הנייר הזו מונחת על השולחן לא אומרת שום דבר עליי אלא אם כן אתה אומר שזה אומר שאני מבולגן או משהו מאוד כללי. זה לא אומר שום דבר מיוחד לפעולה הזו עליי. אני מבולגן, או אז זה חוזר – לכן ניסיתי להתרחק – אז זה חוזר, שאלה: אם זה אוטומטי, האם זה בא מאיזו תכונת אופי שיש לי, נכון? זה לא באמת בא משום דבר, איזה הבדל שהוא לגמרי שרירותי. לא יכול להאשים אף אחד אחר, אבל זה לא אומר שום דבר אחר עליי.
אז עכשיו, כן. רק לחזור לעניין הילדים, זה מה שאתה אומר, שלילדים אין כוונתיות?
מרצה: כן, ילדים. אז זה, אני אסיים, אני רק הולך לסיים דבר אחד.
הגדרה מחדש למה בחירה חשובה מוסרית
אז עכשיו, כשאנחנו אומרים שבחירה הכרחית כדי שדברים יהיו רלוונטיים מוסרית, אם אתה חושב על זה בדרך הזו, תבין מיד מלחשוב על ההבדל בין רצון לבחירה, תראה שמה שאנחנו צריכים זה לא שיש משהו שלא היה מאולץ, שמשהו אחר עשה את זה. זה לא מספיק. כי הראיתי לכם מהדוגמאות האלה, מה שאנחנו מתכוונים בזה הוא משהו – וגם לא, כמובן, בעיית הדטרמיניזם, שתהיה רק דבר שכולם תמיד מאולצים כי אף אחד אף פעם לא עושה שום דבר כי העיקרון לא בו. הוא לא ההתחלה של אותה פעולה.
אבל מה שאנחנו מחפשים זה דרך ספציפית שבה פעילות היא שלי. יש איזו בעלות, איזו בעלות על הדבר, וזו הסיבה שאנחנו מחפשים את הדבר הזה שנקרא בחירה.
השלכות משפטיות ואתיות: כוונה תחילה ואופי
זו הסיבה שזה מאוד ברור, נכון? כולם מבינים שיש לנו את הקטגוריה הזו של כוונה תחילה, ויש לנו, בחוק זה מאוד חשוב לדבר על כוונה – האם האדם תכנן את זה? ואנחנו יכולים לעשות משהו כמו עדי אופי, שמראים איזה סוג של אדם הוא, האם הוא היה מתכנן את זה או משהו כזה. או אפילו אם הוא עשה את זה רק מתוך כעס, זה לא מראה כל כך הרבה. זה איכשהו פחות רע.
למה זה פחות רע? זה רק פחות רע כי אנחנו מבינים שמה שבחירה היא, מה שהופך פעולות לשייכות לבן אדם, זה בדיוק שהן יוצאות מהסוג של דבר שהוא, הסוג של אדם שהוא. האם זה הגיוני?
וזו הגדרה לגמרי שונה של למה בחירה בכלל חשובה באתיקה או בשיפוט – לא רק חשובה לשלול בעיות של מישהו אחר עשה את זה. זה היה חשוב לשלול את השאלה: האם הוא עשה את זה בגלל מה שהוא, או שהוא רק עשה את זה מסיבה אחרת, או בלי סיבה? אם אתה עושה משהו מסיבה וחלק מהסיבה הוא מה שאתה, אז זה משהו שמראה מה אתה.
פרק 6: הקשר בין אופי לשיקול דעת רציונלי
הבחנה בין פעולה מבוססת אופי לרציונליות טהורה
תלמיד: האם אנחנו לא רוצים – בזה, רק אולי לפצל את זה לאולי זו קטגוריה שלישית – אבל אנחנו לא מחפשים באופן בלעדי פעולות שנובעות משיקול דעת רציונלי, נכון? אנחנו מחפשים דברים שנובעים מאופי שהיה תוצר של שיקול דעת רציונלי?
מרצה: ובכן, אנחנו הולכים להגיע לבעיה הזו. זה יותר מסובך. סוג האופי הוא לא משהו נפרד משיקול דעת רציונלי, איזשהו סוג של סיבה.
טענת המעגליות
תלמיד: עד כה זה נשמע לי מאוד מעגלי. במילים אחרות, מאיפה זה מתחיל? התרנגולת או הביצה, נכון? כשאני מתחיל לעשות משהו, בכל פעם שאני מתחיל לעשות משהו, איזה סוג של אדם אני?
מרצה: כן, כן, אני מדבר על אחרי.
תלמיד: ואז זה הופך אותי לזה, לכל סוג של אדם. זה מעגלי.
מרצה: זו לא הבעיה. אנחנו מדברים על – אני רק אומר לך את האידיאל. העובדה שזה מעגלי, זה מוסכם.
תלמיד: לא, אתה אומר שזה אומר לי איזה סוג של אדם אני.
מרצה: כן.
תלמיד: אז מה זה? חשבתי שפעולה עושה אותי לאדם.
מרצה: זה נכון. אבל אנחנו אומרים שהפעולה האידיאלית – אני רק מדבר על איך הפעולה האידיאלית היא זו שבה אתה כבר סוג של אדם ואתה עושה דברים טובים כי אתה אותו סוג של אדם. לא לפני זה. יש שלושה שלבים בכל – זה המובן המעשי.
פעולות נגד הטבע של האדם
תלמיד: אבל אני אף פעם לא יכול לעשות שום דבר בלי –
מרצה: לא, אתה יכול. כשאתה עושה משהו כי אתה מאולץ –
תלמיד: לא, זה לא נכון. אף אחד לא מאולץ לעשות שום דבר.
מרצה: ובמיוחד זה ברור שאפשר לעשות דברים נגד הבחירה שלך עצמך. אנחנו צריכים לדבר על זה. זה גם אפשרי לעשות דברים נגד מה שאתה חושב שטוב או נגד מה שאתה מרגיש שטוב. לפחות ככה תרגול עובד, נכון? תרגול אומר – אין – אני לא אמרתי אף פעם שכל מה שאנחנו עושים יוצא ממה שאנחנו. ההיפך.
אבל אלה יהיו הפעולות הפחות נבחרות, או הפעולות הפחות מחוברות לבחירה שלך. מה שאתה לא מכריח אותך לעשות שום דבר אף פעם. אין אפילו דבר כזה מה שאתה במובן הזה.
פרק 7: תכונות אופי כנטיות נבחרות, לא כוחות אוטומטיים
מה תכונות אופי לא
זה משהו שאנחנו צריכים להבין הרבה יותר טוב. כשאנחנו אומרים משהו כמו לאנשים יש תכונות אופי, אלה לא כוחות כפייה. הם לא אנרגיות שמכריחות אותך לעשות דברים.
מה תכונות אופי באמת הן
מה שהן זה בדיוק משהו בחירתי – אני לא יודע איך אומרים את זה – משהו שיש לו את התכונה של בחירה. זה בעצם מה שהן זה כמעט בחירה, בחירה ועוד משהו, ועוד באמת לאהוב את זה. אבל זה שהאהבה שלך לא מיושרת עם הבחירה שלך, אבל לא הרגל – הרגל לא בדרך אוטומטית.
כל ההרגלים שאנחנו אי פעם מדברים עליהם הם לא משהו שצריך להיות מובן כדבר אוטומטי. הדבר היחיד שהוא אוטומטי – שזה לא אומר שאתה לא הופך לדבר אוטומטי. זה עוד דבר חשוב. אני שוב קופץ מסביב, אני רק קופץ מסביב.
הרגלים טובים דורשים חשיבה, לא אוטומטיות
אבל אתה צריך להיות מאוד ברור שכשאנחנו אומרים שאדם טוב הוא מישהו שיש לו הרגלים טובים, אנחנו לא מתכוונים שהוא אדם שעושה דברים בלי לחשוב. זה כמעט ההיפך. הוא עושה הכל עם חשיבה.
תלמיד: אתה אומר שזה איפה הכוונתיות נכנסת?
מרצה: כן, כן.
תלמיד: איך זה מתקשר למה שאמרת קודם על לקיים כוונה או מטרה או מה שזה לא יהיה?
מרצה: כן, כי כוונה אומרת אני עושה משהו מסיבה.
פרק 8: שני המובנים של “אתה” בבחירה
רצון פשוט לעומת בחירה מורכבת
אז אתה רוצה שזה יהיה שני דברים. אתה רוצה שזה יהיה אתה עם מטרה או כוונה? “אתה” רק אומר, אתה במובן הפשוט, במובן הרצון, זה רק: אני עשיתי את זה, לא מישהו אחר.
אבל “אתה” במובן היותר מורכב זה: אני עשיתי את זה בגללי. בגלל שאני מבין את זה כדבר טוב, שזה הסוג של אדם שאני. אני רואה את הטוב בדברים מסוימים. אני רואה איך זה טוב. אני מאומן להבין איך לפעול במקרים מסוימים. זה מה שאנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים בחירה.
תלמיד: אבל גם אתה עושה את זה כי זה מה שאתה עושה.
מרצה: זה בדיוק מה שלעשות, כי זה מה שאני עושה, זה מה שזה אומר לעשות את זה כי בחרתי בזה. זה מה שבחירה מורכבת ממנו.
בחירה היא לא הפך להרגל
תלמיד: זה מה שאני שואל, אני מניח, גם את השאלה שלך.
מרצה: אין – בחירה היא לא משהו – זה בדיוק מה שאנחנו מנסים להגיע אליו כאן. אנחנו יכולים לדבר – מנסה לחשוב אם אני – ארבעת הדברים שלי כאן.
הבחירה היא לא משהו מנוגד לעשות דברים אוטומטית. אין באמת – ההבנה שיש לנו כאן של הרגל היא לא באמת לעשות דברים אוטומטית. אין הבנה כזו. אולי הם חושבים שזה לא התיאור הנכון של הדברים שאנחנו קוראים להם ככה.
פרק 9: סיבות ואופי כמאוחדים
למה פעולות מתוכננות מראש יותר מבטאות אופי
כשאנחנו אומרים, הסברתי לכם, הסיבה שאנחנו מתעניינים בבחירה היא לא רק כי בחירה נבדלת מרצון. מה שמעניין בבחירה זה כי אנחנו מתעניינים בדברים שנעשו שהאדם עשה, בניגוד למשהו שרק – הם לא מבטאים מה שהוא.
עכשיו סוגי המחשבות, סוגי הסיבות שיש לאנשים הם הרבה יותר מבטאים מה שהם מאשר הבחירות שלהם כשאין להם סיבות טובות או הבחירות שלהם כשהם לא אוהבים מה שהם עושים. אלה יהיו שני רמות שונות, אבל בכל מקרה.
דוגמת הרצח: מתוכנן לעומת אימפולסיבי
כשאני אומר הוא מהסוג של בחורים שהוא אוהב, שהוא עושה – הוא רוצח, נכון? הוא תכנן את הרצח. והוא תכנן את הרצח כי בשבילו, רצח זה טוב. רצח נראה לו טוב. זה הופך את הפעולה לסוג גרוע יותר של פעולה ומראה שהוא סוג גרוע יותר של אדם מאשר כשאנחנו אומרים מישהו רצח מישהו כי הוא היה כועס ברגע או סתם בלי סיבה.
סוג הסיבות, סוג הסיבות שיש לאנשים, סוג הכוונות שיש להם – שהן כוונות שרק מכוונות לסיבה, מכוונות למטרה שיש לך – סוג הסיבות שיש לאנשים מבוטא בדיוק דרך איזה סוג של אנשים הם. אין שני דברים: נתינת סיבות ולהיות סוג של אדם.
פרק 10: התמודדות עם הבלבול של הרגל אוטומטי
דוגמת הסיגריה היומית
תלמיד: אני עדיין מבולבל. יש שני דברים שקורים. יש את העובדה שאתה רוצה שזה יהיה הרגל, אבל גם אתה רוצה שזה יהיה הרגל שהוא לא רק אוטומטי. אני לא יודע. אני לא חושב שבאמת. בזמן מסוים כל יום, רק אוטומטי, בלי לחשוב.
מרצה: אלה בדיוק הדברים שרק אמרתי שאנחנו לא קוראים להם בחירה. הנייר הצידה או –
ושוב, בחירה לא חייבת להיות כל יום. זו שאלה אחרת.
תלמיד: למרות שזה הרגל, זה עדיין לא בחירה, בעצם.
מרצה: ובכן, רק ב – אני לא חושב שאנחנו צריכים לשפוט פעילות אחת אחת. אנחנו יכולים לומר, זה עוד דבר, כמו שאמרתי, אם אנחנו יכולים לקפוץ עד לשם ולדבר על זה.
יחידת הניתוח הנכונה: סיפורי חיים, לא פעולות בודדות
אין סיבה, כי כל ה – כשאנחנו מדברים על לשפוט אדם כסוג האדם שהוא, נכון, אנחנו הולכים לספר את כל סיפור החיים שלו, לפחות סיפור ארוך. אנחנו לא הולכים לשאול על כל פעולה. זו המסגרת הלא נכונה או ה –
תלמיד: אבל מה אתה חושב, אדם יוצא לסיגריה כל יום בצהריים?
מרצה: נכון. אבל שוב, בוא נדבר על משהו יותר פשוט, נכון?
פרק 11: דוגמת הנברשת – מה הופך בחירה למעניינת אנושית
חזרה לדוגמה יותר ברורה
אתה יכול לחזור לדוגמה שלי של לבחור את הסוג של משהו שיהיה הגיוני לומר בחרתי? אתה רואה שזה, מה?
תלמיד: להפסיק לעשן סיגריה.
מה לא מעניין בבחירה
מרצה: מה שמעניין – לא, אני מנסה להשיג משהו. מה שמעניין בזה שאני אומר בחרתי לקנות את הנברשת הזו זה לא שיכולתי לא לקנות אותה. יש משהו הרבה – זה ברור שנכון, אבל יש משהו הרבה יותר מעניין באמירה הזו.
מה כן מעניין בבחירה
זה שבחרתי במובן שבדקתי את זה, הסתכלתי על זה, מצאתי את הנכונה, יש לי את הסיבות שלי לעשות את זה. וכל הסיפור הזה הוא מה שהופך את הבחירה שלי לקנות נברשת למעניינת בדרך אנושית, בדרך שהיא, אני אומר, מבטאת או יש לה משהו לעשות עם –
חלק 5: מידה, חכמה מעשית וטבע ההרגל האתי
VI. הפרדוקס של הבחירה: בחירה אמיתית כהכרח
א. היפוך הקריטריון של “יכול היה לעשות אחרת”
מרצה: לא יכולתי לעשות אחרת. זה ההיפך. אם אני מקבל החלטה, בהנחה שזה משהו שאני יכול לבטא – הדוגמה הזו היא לא באמת דוגמה אתית – אבל בהנחה שכן, אם אתה מדמיין את זה כדבר אתי, ואנחנו אומרים, קיבלתי את ההחלטה הזו כי יש לי נכון… אתה יכול להשתמש באסתטיקה כמקום של אתיקה, נכון? כי יש לי את החזון הנכון של יופי, אני מבין כמה פרופורציונליים דברים צריכים להיות ואיזה צבעים הם צריכים להיות וכן הלאה. לכן לומר שזו הבחירה שלי זה מעניין. לכן זה הופך את זה לחלק ממני. זה הופך את זה למשהו שאני עשיתי, נכון?
זה בעצם לא נכון שיכולתי לעשות אחרת. זה כמעט ההיפך. לא יכולתי לעשות אחרת. לא יכולתי לבחור אחרת. יכולתי להיות מאולץ לעשות משהו אחר. יכולתי לא לבחור אחרת. אם הייתי עושה אחרת, זה היה לא על ידי בחירה, כי הבחירה שלי היא בדיוק מה שיוצא מההבנה שלי של איך דברים צריכים להיות.
ב. איור הנברשת
מרצה: אם הייתי קונה נברשת מכוערת – בהנחה שאני הבחור שמבין את זה, נכון – אם קניתי אחת מכוערת, היית אומר, “ובכן, הוא לא בחר בה.” לדוגמה, נכון? אני אספר את אותה דוגמה. אם אתה בא לכאן ואתה רואה, “ובכן, למה יש שם את הדבר המכוער הזה?” ואני אומר, “למה? אני לא בחרתי בזה. אל תאשים אותי בזה. אני לא בחרתי בזה. זה שם מהכרח כי המזגן היה שם לפני ולא הייתה לנו היכולת להזיז אותו.” אז לכן, נכון, אתה רואה איך זה פוטר אותי?
זה לא אומר שאין לי אחריות. גם לא אומר שלא יכולתי לעשות אחרת. יכולתי לעשות אחרת, אבל זה לא מבטא את הבחירה שלי. זו לא בחירה שעשיתי. בחירה היא דבר מאוד חיובי וזה לא אותו דבר כמו “הוא יכול היה לעשות אחרת.” זה כמעט ההיפך של “הוא יכול היה לעשות אחרת.” הוא כמעט לא יכול היה לעשות אחרת. כמובן, אם הוא לגמרי יכול היה לעשות אחרת, זה יותר מסובך מזה, אבל כמעט.
ג. הבהרת הקשר
מרצה: האם זה עזר לנו לפצל את שני הדברים האלה? קצת. הם עדיין שם. הם קשורים קשר הדוק. אף אחד לא מתווכח. אני רק צריך להראות לכם את ההבדל, נכון? אז אני רק – אני רוצה – זה חייב לנבוע. מה שמתרחש חייב לנבוע מכוח ההשתתפות האנושית שלך, סוג אנושי של החלטה, שהיא על ידי סיבות ועל ידי הבנה של מה טוב ודברים כאלה. אז כשאתה מפתח איזו מידה או משהו כזה, מה שאנחנו אומרים הוא שאתה הולך לעשות את זה, אבל כשאתה עושה את זה, זה משקף את הבחירה. זו הנקודה.
מסגור מחדש רדיקלי של מידות
מידות דורשות חכמה מעשית
מרצה: מידה תמיד, כל המידות, זה קשור לשיעור אחר שעשינו, כנראה – כל המידות מורכבות כמעט מ-, או לפחות דורשות, משהו שנקרא שיפוט מעשי, *פרונסיס* [יוונית: חכמה מעשית], חכמה מעשית. מידה היא לא – לכן אנחנו צריכים כל הזמן לצאת מהמודל הזה שיש לנו. למידה יש סוג של אנרגיות שדוחפות אותך לעשות דברים. אין שמץ של זה. להיות בעל מידה נכונה, זה אומר משהו כמו להיות בעל – משהו, הידע הכי קרוב שיש לי שאנשים יודעים מה זה, אומר משהו כמו להיות בעל שיפוט אסתטי טוב. כלומר, יש לי עין לפעילות הנכונה, לפעולה הנכונה.
ב. הטבע הפעיל של השיפוט
מרצה: ואפילו מאוד ברור, אפשר לראות מאוד ברור מה – לא, זה לא נכון. אפשר לראות מאוד ברור איך יש משהו פעיל כל הזמן. זה לא – מישהו, נכון, אם אתה חושב על האנלוגיה הזו, נכון? מישהו – יש אדם שיש לו עין טובה ליופי, נכון? כשהוא שופט משהו כיפה, זה נכון שהוא שופט את זה ממשהו שאפשר לקרוא לו אנרגיה אם באמת רוצים, אבל זה לא באופן שאנשים היו מבינים. זה נכון שהוא אומן להיות מסוגל לזה. זה לא משהו שהוא נולד איתו, או אולי לא בהכרח נולד איתו. הוא אימן את עצמו על ידי עשיית המון שיפוטים וקבלת ביקורת ואיך שזה שמתאמנים להיות בעל עין טובה ליופי. אבל זה לא שהעין שיש לו סוג של דוחפת אותו לשיפוט הזה. זה שיפוט שיש לו עכשיו.
תלמיד: אפילו הרגלים במובן הזה אז יכולים לנבוע כי הם מונחים על ידי תפיסה אתית של משהו מסוים…
מרצה: אפשר לראות איך הם מונחים אתית, גם אם הם מבוצעים באופן הרגלי.
תלמיד: הרגלים לא מבוצעים באופן הרגלי?
מרצה: כי יש לי את ההערכתי – כי תמיד יש – כי, לא זה מה שאתה עושה, נכון? כי, כן, כל הרגל שאנחנו חושבים עליו הוא משהו כמו, הנה אדם שרק כועס בזמנים הנכונים, נכון? זה אומר משהו כמו שיש לו עין טובה לזהות את הזמנים שבהם צריך לכעוס. זה לא אומר – זה מאוד חשוב שכל המידות דורשות פרונסיס. זה לא אומר שהדוד של הכעס שלו מכויל נכון בנשמתו. כל הסיפור הזה הוא פנטזיה שלימדו אותך דיסני, אני לא יודע מי. זה לא קיים. זה כמו השיעור הראשון שלי באתיקה. אנשים ממשיכים לחזור לזה מסיבה כלשהי. אני לא יודע למה אנשים אוהבים את התמונה הזו, את ההבנה הזו. אין סיבה לחשוב על זה.
ג. פעילות מונחית אתית
תלמיד: אני חושב שזה כמה מונחות, כמה מונחות אתית הפעילויות שלך, גם אם הן חוזרות. הן חוזרות, אבל הן חוזרות באופן פעיל. הן לא חוזרות באופן פסיבי. זה נובע מהבנה אתית.
מרצה: כן, או תפיסה כמעט.
תלמיד: כן.
מרצה: כי זה עונה חלקית על השאלה, נכון? דברים יכולים להיות קלים יותר במובן מסוים, אבל זה עדיין – נכון, כמו אני צייר מאוד טוב. צריך להבין את ההרגל ככה. המילה “הרגל” מבלבלת מאוד להבנה הנכונה. אם ההרגל הוא יותר כמו, אני צייר מאוד טוב, אני יכול באופן הרגלי לצייר אמנות יפה. אני לא צריך לחשוב על זה. אני פשוט בא בבוקר לסטודיו ומוציא צבע וזה צבוע בחמש דקות. אף אחד לא היה אומר שזה אומר שזה לא נעשה עם מיומנות, נכון? מיומנות היא ידע אמנותי. אף אחד לא היה אומר, “טוב, הוא לא באמת עושה את זה. זה רק ההרגל שלו עושה את זה.” זה אפילו לא הגיוני. ואז זה ההפך. ככל שיש לו יותר את ההרגל, הוא אמן יותר טוב, לא אמן יותר גרוע. אז זה יותר רלוונטי לשבח אותו על היותו אמן טוב.
כמובן, אפשר לומר שלא היה אתגר בזה. אני לא אומר שזה יותר – במובן מסוים, אם יש לו משהו מאתגר, אז הוא הולך לבטא עוד יותר מהאמנות שלו, כי עכשיו יש מקרה מסובך. הוא צריך לבטא יותר מהידע שלו איך בדיוק לצייר משהו. אבל אין מצב שזה הולך להיראות כמו משקע של ילד בן שלוש. זה לא אוטומטי.
תלמיד: בדיוק.
ח. אתגור המושג של אתיקה “אוטומטית”
א. הטלת ספק בהנחת היסוד
מרצה: בדיוק, אבל זה אף פעם לא אוטומטי במובן שאתה מדמיין כל הזמן. ובעצם, אם אני – אתה מכיר אנשים, אף אחד אף פעם – אני לא יודע, אני אפילו לא יודע מאיפה אנשים קיבלו את הרעיון הזה, עכשיו שאני חושב על זה. מאיפה קיבלתם את הרעיון שלאנשים יש מידות אוטומטיות? למה? על מה אתם אנשים בכלל מדברים? העובד הלך אוטומטית, מה זה בכלל אומר? מה אוטומטי במובן של – כלומר, אפשר לדבר על אוטומטי בדברים שהם בעצם לא אתיים, כמו יש לי איזה טיק, כמו כל פעם שאני מתעורר, אני דוחף את האוזן שלי ככה. זה לא רלוונטי. אין טוב או רע בזה. זה משהו בלי מחשבה. אבל כל דבר שהוא רלוונטי אתית, באמת יש לכם דוגמה לאחד שהוא אוטומטי בכל דרך אמיתית?
תלמיד: הוא מתמיד, הם למדו הכל.
מרצה: אוקיי, טוב באיזה מובן זה אוטומטי? נראה כמו תיאור מאוד מוזר של משהו. הבנת מה אני אומר?
תלמיד: לא, אני יכול – כי מה שנובע, כמו מה שאמרת, כן, בלי שזה עובר דרך ההרגל הברור שלו או הכוח שלו, מידת המודה האמת שלו?
מרצה: כן.
תלמיד: לא, כלומר, מאיפה זה בא?
מרצה: כן, אני לא יודע. זה כל כך קשה לדמיין?
תלמיד: לעקוף את מה שנקרא כושר הבחירה שלו או כושר ה-מה שזה לא יהיה שקובע את זה?
מרצה: זה כל כך קשה לדמיין? זה לא הגיוני כי מודה האמת אומר שאני יודע – לא אומר – רק להבהיר, זה קשור לדרך מצווה, נכון? אם מודה האמת היה אומר משהו כמו אני כמו מכונה, לוחצים על כפתור ואני אומר לך כל מה שאני חושב, אז היית צודק. אבל מכיוון שאין מידה שהיא ככה, נכון?
ב. רמות של כוונתיות
תלמיד: לא, אבל יש רמות של כוונתיות שיכולות להיות לך, למשל, לא למידה, לא לביניים, נכון?
מרצה: לא, לא, לא, גם אם זה ביניים. למשל, אם זה לא נשלט על ידי הרציונליות של הדבר עצמו אלא על ידי משהו אחר. אז כמו שמישהו אומר לי כל בוקר כשאתה נכנס, תעשה את זה.
תלמיד: כן, אבל זה לא הרגל אתי.
מרצה: אין שום דבר ביניים בזה, נכון? הביניים דורש ידע, תמיד דורש שיפוט.
תלמיד: אבל זה אוטומטי.
מרצה: אוטומטי באיזה אופן?
תלמיד: אוטומטי במובן ש-
מרצה: לא, להתעורר בשעה מסוימת זה לא – זה לא נובע משיקול דעת רציונלי בשום מובן.
תלמיד: אה, זה כן, אבל אני עושה את זה שוב ושוב.
מרצה: זה כן, כי אתה צריך לדעת מתי זה הזמן הנכון. איך אתה יודע מתי זה הזמן הנכון?
תלמיד: כן, כן, אז אני אומר שזה…
מרצה: אתה יכול לעשות את זה בלי להסתכל על השעון?
תלמיד: נכון, נכון, אז תן לי…
מרצה: או אולי יש לך שעון פנימי. זה לא משנה כלום.
ט. ניסוי המחשבה של מתג האור
א. הצבת ההבחנה
תלמיד: רגע אחד, אז יש הבדל בין האדם שנכנס ולוחץ על מתג האור כל בוקר כי אמרו לו, “אגב, כל בוקר כשאתה נכנס, תלחץ על מתג האור,” לבין האדם שמדליק את האור כל יום כי הוא רוצה שיהיה אור בבניין?
מרצה: לא, אני לא רואה את ההבדל.
תלמיד: אוקיי, אין הבדל.
מרצה: האדם שמדליק את האור כל יום זה כי הוא רוצה שיהיה אור בבניין.
תלמיד: לא, לא, לא, בוא נגיד, למשל, הוא…
ב. לפעול כמו מכונה
מרצה: אם הוא – לא, כמובן, במובן מסוים הוא יפעל כמו מכונה. מישהו יכול להגיד לו, “הי, העבודה שלך, אתה יודע, אני משלם לך עשרה דולר ביום בשביל זה.” אנשים עשירים יכולים להגיד להם לפעול כמו מכונות בשביל אנשים אחרים. אז הם לא סוכנים. אז הם לא סוכנים אתיים. אז הם פשוט קרקע עולם.
ג. דרגות וסיבוכים
תלמיד: הרעיון הזה שדברים –
מרצה: כן, אבל הרעיון הזה שדברים לא יכולים להיעשות – אתה יודע, אף אחד לא היה קורא לזה בחירה, מאה אחוז. אבל זה כן אומר שדברים יכולים להיעשות אוטומטית בלי השתתפות.
תלמיד: אה, זה מסובך.
מרצה: רק במובן יחסי. אני לא אומר – אבל מה שאני אומר הוא שיש דרגות.
תלמיד: כן, אבל זה לא מאוד מעניין.
מרצה: רק להבהיר, לכן התירוץ של “רק ביצעתי פקודות” לא עובד טוב מאוד, אתית.
חלק 6: אוטומטיות ואחריות אתית
הגבולות של אוטומטיות בפעולה אנושית
למה “רק ביצעתי פקודות” נכשל כתירוץ אתי
מרצה: הרעיון הזה שדברים לא יכולים להיעשות מאה אחוז, אבל זה כן אומר שדברים יכולים להיעשות אוטומטית בלי השתתפות בשיקול דעת רציונלי. אה, זה מסובך, רק במובן יחסי. אני לא אומר שזה לא במובן יחסי, אבל אני אומר שיש דרגות.
תלמיד: כן, אבל זה לא מאוד מעניין, רק להבהיר.
מרצה: לכן התירוץ של “רק ביצעתי פקודות” לא עובד טוב מאוד. אתית, זה לא עובד טוב מאוד, בדיוק כי שום פעולה שהיא רלוונטית – שוב, המקרה הקיצוני היחיד הוא משהו כמו שאני זורק אותך על מישהו, אז אני באמת משתמש בך ככלי – אבל כל דבר מלבד זה הולך לעבור דרך הרציונלי שלך או הרגשי, אפילו, איך שתרצה לקרוא לזה. זה לא חייב להיות רציונלי. שוב, כל מה שאנחנו אומרים רציונלית, אנחנו לא מתכוונים לשכל מהסוג של שכל שלומד להשתמש. אנחנו מתכוונים לסוג של שכל שיודע שאם אתה רוצה לעבור דרך הדלת, אתה צריך לפתוח את הדלת.
תלמיד: נכון, נכון.
מרצה: אין אפשרות לבן אדם לעשות את זה בלי זה, ואפילו במובן מסוים בלי איזה שיפוט אתי שיש לו, כי אנשים לא עושים דברים רק כי הם חושבים שהם נכונים. אנחנו צריכים להגיע לזה ויותר. אני לא הולך לסיים את זה היום – מה השעה? – אבל אני צריך לעבור על ארבעת הדברים שלו שבחירה היא. אראה כמה דברים יפים.
אבל לסכם את הנקודה הזו: אתה, ראשית, לא תוכל לעשות שום דבר בלי איזושהי תפיסה לפחות, שהיא סוג של שיפוט. אז שוב, אתה יכול להגיד עשיתי טעות, יש לי איזה הרגל שגרם לי לתפוס דברים לא נכון, וכן הלאה, אבל יש שם משהו. וגם לא באמת אפשרי לעבור דרך איזושהי בחירה, כי, שוב, בחירה במובן של הבחירה המכוונת, הסוג הזה של דבר שאני מכוון למשהו כי אני חושב שזה טוב.
עכשיו, יכול להיות שאין לי שני צדדים, יכול להיות שלא חשבתי על זה הרבה זמן – כל הדברים האלה אנחנו יכולים לדבר עליהם, כמו דרגות של בחירה. אני מסכים. אבל אתה לא באמת יכול להיות עם שום דבר ש, שוב, שום דבר שהוא רלוונטי אתית. זה רלוונטי. עכשיו, רלוונטי אתית זו דרך אחרת להגיד משהו שנעשה דרך זה, איך אנחנו קוראים לזה, הנפש המתאווה, נכון? החלק של הנשמה שרוצה דברים. עכשיו, החלק של הנשמה שרוצה דברים עובד על ידי זיהוי מה שהוא חושב שזה טוב ועשיית הדברים האלה. איך אנחנו הולכים לעשות בלי זה מאה אחוז?
הדבר היחיד שהייתי אומר הוא, ואיפה אני כן חושב שזה מעניין, הוא שעל ידי הבנה, בוא נגיד, מה אתה עושה יותר טוב ושיפור ההבנה שלך של מה אתה עושה, במובן מסוים אתה משתנה קצת, גם אם אתה עושה את אותו דבר. אני חושב שבסופו של דבר אתה לא עושה את אותו דבר.
תלמיד: נכון, נכון.
מרצה: אתה לא עושה את אותו דבר מאה אחוז, אבל לא עושה את אותו דבר כי יש הרבה תיאורים של אותו דבר, ופעילויות אנושיות קשורות לתיאורים האלה בדיוק כמו שהן קשורות לפעילות הפיזית.
תלמיד: נכון, נכון.
הבעיה עם לקרוא לפעולות “אוטומטיות”
אתגור המושג של אוטומטיות
מרצה: אני רק אומר, כי משהו יכול להיות אוטומטי רק מראה שיש לך מינימום של – אני לא יודע אילו דברים הם אוטומטיים. מה זה אומר? תגיד לי דבר אחד אוטומטי.
תלמיד: אז אני לא הייתי קורא לזה אוטומטי. הייתי אומר שיש כמה פעולות שנובעות מנרטיב הרבה יותר קטן, נכון? למשל, זה מה שאני עושה כדי שמישהו לא יצעק עליי.
מרצה: אוקיי, אז אתה יכול לקרוא לזה משהו כמו…
תלמיד: או אפילו לא ככה: זה מה שאני עושה כי זה עובד.
מרצה: זה לא אוטומטי. זה לא מעניין להגיד שזה אוטומטי. מה שמעניין זה להגיד שאתה רק מבצע פקודות. אז האמיתי – במילים אחרות, אם אתה רוצה לשפוט את האדם הזה, אתה יכול להגיד משהו כמו… אפילו את זה אני חושב שזה לא נכון.
דוגמת תוכנת המחשב
תלמיד: לא, אני נותן לך דוגמה טיפשית לזה, נכון? אז אם יש לך תוכנה, נכון, יש בדרך כלל שתי – יש דרכים שונות שאתה יכול להשתמש בה, נכון? אבל יש אנשים שמבינים, “הי, אני לוחץ פה ואני לוחץ פה ואף אחד – והכל עובד,” נכון? ואז יש אדם שבאמת מבין את הפונקציה המכנית של התוכנה הזו ועושה את זה. שניהם עושים את זה באופן הרגלי, נכון?
מרצה: אני לא בטוח למה אתה מתכוון בהרגלי. זה מה שמבלבל אותי.
תלמיד: כלומר, שניהם נובעים מאיזשהו שיקול דעת רציונלי, אבל האופן שבו הם עושים את זה באופן הרגלי הוא שונה. אחד עושה את זה באופן הרגלי כי הוא מייצר תוצאה מסוימת כל פעם, ואחר עושה את זה כי הוא עוקב אחרי פרוצדורה ספציפית כל פעם.
מרצה: כן, אני לא בטוח שאני מבין, כי הם יכולים לעשות דברים שונים – אותם אנשים עושים את אותו… רק להבהיר, אנשים שעושים את אותו דבר פיזי עדיין יכולים לעשות דברים שונים, נכון? במובן האתי, נכון?
האנלוגיה של תחנת האוטובוס: אותה פעולה פיזית, פעולות אתיות שונות
מרצה: כמו הדוגמה שלנו של אנשים שעומדים ליד תחנת אוטובוס. אוקיי, אנשים שעומדים ליד תחנת האוטובוס יכולים כולם לעמוד ליד תחנת האוטובוס, ואז זה התיאור המינימלי של מה שהם עושים. אבל גם, אחד מהם הולך לבקר את הסבתא שלו, אחר בדרך לרצוח שני אנשים, והאחר רק בודק אם האוטובוס מגיע בזמן. האנשים האלה לא עושים את אותו דבר. התיאור הנכון אתית, הרלוונטי אתית, או הרלוונטי אנושית של מה שהם עושים – שזו הכוונה שלהם – הוא לא אותו דבר בכלל. אוקיי? אלה לא אותו דבר.
עכשיו, אבל, אבל ההבדל הוא לא של בחירה. זה לא שלאחד מהם יש פחות בחירה. אף אחד מהם לא עושה שום דבר אוטומטית. הם פשוט עושים פחות מכל דבר, נכון? אני אומר, כמובן, בחירה היא יותר מעניינת כשזה סיפור יותר מסובך, אבל אף אחד מהם לא עושה שום דבר לא על ידי בחירה.
הגדרה מחדש של מה “אוטומטי” באמת אומר
הביקורת של “כי עשיתי את זה אתמול”
תלמיד: נכון, אבל אני חושב שמה שאנשים אולי מתכוונים כשהם אומרים שמישהו עושה משהו אוטומטית אומר שזה נובע מהיצמדות למקום הרבה פחות רציונלי באופן אידיאלי. אם מישהו אומר משהו כמו…
מרצה: אני מבין מה אתה אומר. משהו כמו מה שאנחנו קוראים אוטומטית פשוט יהיה אומר משהו כמו מישהו שהסיבה האמיתית שהוא עושה משהו היא כי הוא עשה את זה אתמול.
תלמיד: כן.
מרצה: כמו שהקוצקער יכול היה להגיד שאתה לא צריך לעשות את זה.
תלמיד: כן, כן, כן.
מרצה: אבל אני סוג של חושב שאף אחד באמת לא אומר את זה. לכן אני אנטי-קוצק, כי זה פשוט שיפוט מאוד מוזר של אנשים. אף אחד לא פקפק בו כי הוא פקפק בו אתמול. זה אפילו נשמע מוזר. אם אתה שואל את הבחור, את זה שנקרא מצוות אנשים מלומדה, בחור אחר, והם אומרים, “למה אתה שם תפילין היום?” ומה הוא אמר לך? “כי שמתי אותם אתמול.”
מי, איזה בן אדם נורמלי – שום בן אדם היה עונה את התשובה הזו. רק האנשים שמבקרים אותו אומרים את זה. הם לא באמת מסכימים. הם לא בתוך הראש שלו. הוא אומר, “למה אני שם תפילין? כי אני שם תפילין. כמובן שאני עושה את זה כל יום כי אני שם תפילין כל יום.”
תלמיד: כן, אבל לא כי הוא עשה את זה אתמול.
מרצה: הייתי אומר יותר כמו הבנה רציונלית פחות מאידיאלית של מה שהוא עושה, נכון? והוא עושה את זה בשביל אולי משהו שהוא הרבה פחות אתי ממה שהיית…
תלמיד: טוב, אתה יכול להגיד, שוב, זה מה שאני חושב שאנשים מתכוונים באוטומטי.
למה “אוטומטי” היא מילה גרועה
מרצה: זה לא אוטומטי. זו מילה מאוד גרועה. זה לא מבטא מה שזה מנסה להגיד. זה לא נכון שהאדם ששם תפילין כמו אתמול עושה את זה אוטומטית. זה כן נכון שהוא עושה הרבה פחות. זה משהו אחר.
אפשר לומר משהו כמו: אתה רק מניח *תפילין* כאילו אתה יכול לאכול *תפילין*. באמת מה שאתה צריך לעשות זה להניח *תפילין* *בכל לבבך, בכל נפשך, ובכל מאודך* לעבוד את ה’, שזו פעולה אחרת. היא מתבטאת באותו חלק פיזי, אבל זו פעולה אחרת.
אבל לזה אין שום קשר לאוטומטי. זה יכול לעשות משהו אחר. אוטומטי יהיה תיאור מוזר לעשיית משהו בצורה מינימלית או משהו כזה. זה בדרך כלל מה שאנשים מבקרים, מה שהם באמת רוצים לבקר כשהם אומרים שמשהו אוטומטי.
תלמיד: זה מעניין. אני שומע מה שאתה אומר.
מרצה: כן.
סיכום
מרצה: אוקיי, סיימנו. החיים שלי שלמים. אני יכול לסגור את זה, או שנגיע ל… נסיים עוד בפעם הבאה. זהו.