בשעת סעודה שלישית למדתי את דברי ראב”ע ורמב”ן אודות שמי ה’ לא נודעתי להם, והרהרתי בליבי למה שני היהודים האהובים האלה לא יכולים לדבר איתי באופן ברור ואני צריך לנחש כל הזמן את כוונתם ולהשלים בעצמי מערכות מושגים לשבץ אותם בהם ומה היה חסר להם להסביר את עצמם אלי. ובערב עצמתי עיני ודמיתי שאני בדיוק פוגש אותם עומדים ביחד פה ואני אומר להם אה ממש עכשיו לא הבנתי אתכם והם מחייכים אלי ואומרים נו שאל ונסביר לך הכל, אין שום בעיה, ופתאום נעצרתי ואמרתי מה זה לא יכול להיות הרי הם כבר מתו מזמן, ופרחו להם. ולמחרת עצמתי עיני שוב ואמרתי ומה מי סיפר לי שהם מתו מזמן והם עודם פה.
ועל כל פנים, הרמב”ן אומר ש’צדקו כל דברי ראב”ע בענין הזה אלא שהוא כמתנבא ואיני יודע’. ואני רוצה לשאול את הרמב”ן מנין לו שראב”ע אינו יודע, ומאיפה הוא יודע. ועוד אני רוצה לשאול אותו שלי נראה שדברי ראב”ע שונים מאד מדבריו. כי ראב”ע מסביר שיש מערכות מזלות הקובעים את הצלחות וכשלונות האדם, אבל אם האדם מתעלה במחשבתו להבין את הסיבות העליונות על המזלות אז הוא מסוגל להתעלות עליהם בכח זה ולהצליח גם במקום שהמזל אומר שלא להצליח וכדומה. אבל רמב”ן איננו מזכיר בדבריו כאן לא את כל ענין מערכת השמים ולא את כל ענין השגת המחשבה לעולם העליון השכלי שעליהם, אלא נראה אצלו כאילו כל השינוי בין ההנהגות הוא מצד השמות בעצמם ולא שהעולמות קיימים ועומדים וההבדל הוא במקום השגת שכל האדם כדברי ראב”ע. אז אני הולך לשאול אותו.
גם לא הצלחתי לראות בדברי ראב”ע את ההבדל בין השם אל שדי וגם הויה. שהיה נראה לי ששניהם דומים בדבריו, אלא שהוא מסביר הבדל אחר בין השגת משה להשגת האבות ששם הויה הוא על הרוב שם עצם אבל לפעמים הוא שם תואר, ואת ההויה בתור שם תואר לא השיגו האבות. ואני רוצה לשאול מראב”ע מה הוא מתכוון בזה, ואולי ישלח אותי להסתכל בכתבים אחרים שלו, אבל אני רוצה לדעת אם הניחוש שלי צודק, שהוא מתכוון שעצם השגת מחוייב המציאות היה ברור לאבות אבל אופן השפע של חיות העולמות מתוכו שזהו ‘פעולת ההויה’ שבו נקרא תואר ואפשר לעשות משם הויה נסמך כמו ‘הויה צבאות’, זה לא השיגו האבות והוא השגת משה בקשר של תפילין, שפירש לי ראב”ע ביסוד מורא שהוא הקשר בין הנברא לבורא. ואני רוצה גם להבין למה שאברהם אבינו לא ישיג זה ואם זה קשור למעשיו.
וגם כל ההבדל בין ‘ניסים נסתרים’ ו’ניסים גלוים’ לא מצאתי בדבריו כלל. ואני רוצה לשאול מהרמב”ן אם הוא מבין שראב”ע לא אוחז שלולא נס נסתר או נגלה היו כל מאורעות האדם דטרמניסטיים, כי מה שקובע אצלו אינו טבע התחתון הפתוח לכאורה אלא דווקא טבע אותות השמים, ועל זה אפשר לדעתו להתגבר בנתיב ‘טבעי’ של השגת המושכלות שעליהם. ולכן אין הבדל בין נס קטן לגדול, כי גם עיקר נס יציאת מצרים לראב”ע שלפי חשבון המזלות לא היו ישראל ראויים לצאת באותו שעה.