ליל שבת במדבר חלמתי על רש"י
שהעולם חושבים שהוא היה פרשן גדול אבל באמת היה סופר גדול, אולי הגדול שבין סופרי החכמים. (כי באמת כמו שנחלקו חכמינו במידת הבנתם כך נחלקו במידת הכשרון הספרותי שלהם והרבה חכמים גדולים מאד שאינם מועילים לנו כי אין להם את הכשרון הזה, שהוא הדבר הקרוב להיקרא רוח הקודש).
כי היה יודע במילה אחת או שתיים לתקן תמונה מוקשה עד שהכל יסתדר.
כמו אמן גדול שפוגש תמונה גדולה שהכל רואים שהיא צולעת ולא מסתדרת, אבל מצד שני יש בה איזה חלקים גדולים וחשובים, ונלאו הכל להסביר מה קורה, והאמן הגדול מביט בה ומביט בה ובסוף מוציא עט מהכיס ורושם קו אחד במקום מדויק, ופתאום התמונה כולה נעימה לעין מאוזנת.
ואין מי שיודע להסביר איך ידע בדיוק שם לצייר את הקו ואיך זה פותר את כל הצליעות של התמונה, ואם מנסים להסביר בדרך כלל הורסים את זה, ואם האמן המתקן היה בונה איזה מבנה שלם סביבו היו הכל מבינים שזה מאולץ ולא פותר את הבעיה המקורית.
ולמשל, בתחילת קידושין יש משנה מאד מוזרה, 'האשה נקנית בשלשה דרכים', ואז 'הבהמה נקנית וכו', ומה זה קנין לאשה והכל טורחים להבין.
הלך רש"י והוסיף למשנה מילה אחת, 'לבעלה'.
והנה הכל ברור.