עיקר טעם אכילת מצה מפורש בתורה שהוא לחם עוני בחפזון
על כן נראה שמצה שלנו שיש לנו יותר טירחא בעשייתה מאשר בעשיית חלת חמץ, צריך עיון איך יוצאים בה ידי חובת הטעם הזה, שהיה ראוי להיות שהמצה קלה לעשייה יותר מן החמץ ולא להיפך.
ואין לדחות שהטירחא אינו בעצם עשיית המצה אלא בהלכה שסביבו, וכמו שנאמר ושמרתם את המצות וכו', דהא גופא הוא ענין ההלכה לשמור שלא יקרה למצה טורח, דהיינו עיקר מהות השמירה הוא שמירה מהמצאת חומרות של טירחות יתירות ההופכות את הלחם הקל ללחם קשה וכבד.
וכן שמירת המצוות שנדרש משמירת המצות, היינו לשמור שלא יתחמץ שום מצוה על ידי דקדוק יתר ולעשות אותם בזריזות והיינו בקלות וללא טורח.