דברי תורה שאמרתי בבר מצוה
בכמה ספרים העוסקים בבר מצוה מצאתי עסק בסתירה בין ב' מגמות הנמצאים במדרשי חכמים. הקצה האחד מסומל בדברי ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה שבת קיט, ב "ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן. א"ל רב פפא לאביי דידי ודידך מאי א"ל אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא" הקצה השני מסומל במאמר אבות דר"נ וקהלת רבה "שלש עשרה שנה גדול יצר הרע מיצר הטוב, ממעי אמו של אדם היה גדל ובא עמו'.."
(בפשטות זה מדבר על סוגי יצר הרע אחרים. והוא מקביל לסתירה אם יש יצר הרע בבהמה דבמקום אחד אומר בהמה אין לה יצר ובמקום אחר אומר שאין לה אלא יצר. והמדובר בשבת הוא במיוחד על היצר המיני שאינו מופיע בילדים שזהו הנקרא בכללות בלשון חכמים 'חטא')
אפילו בשפה הלכתית ראיתי שואלים, אם עד בן י"ג שנה אין הילד חייב המצוות, איך יתקיים העולם על הבל פיו, כאשר אינו עושה שום מצוה מדאורייתא, והגע בעצמך אילו לא תיקנו חכמים מצוות חינוך וכי לא היה העולם מתקיים. אבל האמת שזו חקירה יסודית ביחס לילדים, שיש תפיסה שהם טהורים ותמימים מטבעם כי לא ידעו לעשות רע. ויש תפיסה הפוכה שהם דמוניים ואנוכיים וצריכים חינוך בכדי לאלפם הנהגה טובה.
ונראה לי שעיקר היישוב בין המאמרים הוא שהאמירה של רבי יהודה נשיאה הוא בעצם תלונה על מצב המבוגרים שבדור. ומקורי ממאמר המדרש על פסוק אמרות ה' אמרות טהורות מזוקקות שבעתיים, אמר (במדרש תהלים ובהרבה מקבילות) "רבי יוסי ממלחיא ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמרו מצינו תינוקות בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעין לדרוש את התורה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור והוה דוד מצלי עליהון הדא הוא שדוד אומר (תהלים יב, ח): "אַתָּה ה' תִּשְׁמְרֵם" – אתה ה' נטר אורייתהון בלבהון "(תנצרם) [תִּצְּרֶנּוּ] מִן הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם" מן הדור ההוא שהוא חייב כלייה".
ובמדרש הנעלם בראשית מצאתי שבפירוש קישרו את הבעיה הזו למדרש על הבל פיהם, "באותו השעה, בכה רבי עקיבא. א"ל על מה קא בכית. אמר לו, או לדור שיהיו יתומים ממך. אמר לו, אל תאמר כך, אלא ווי לדור שיהיו יתומים בלי אב, בלי חכם מורה, ולא תלמיד הוגה. וימים יבואו, שכל הדור יהיו חצופים ועזי פנים, ותשתכח תורה, ואין דורש ואין מבקש. והמתעורר לבו בתורה, יהיה נבזה וחדל אישים, ווי לדרא ההוא כד ייתי ההוא דרא.
א"ל לית ההוא דרא מתקיים, אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן, כד אינון רכיכין בלבד, וכד אינון קשישין, אורייתא משתכחת מנהון. כי הא דא"ר יהודה, מאי דכתיב אל הנער הזה התפללתי, הוה ליה למימר אל הבן הזה התפללתי. אלא אמרה חנה, יהי רצון, שבשעה שיגדל ישתדל בעבודת המקום, כמו עכשיו שהוא נער".
ופירוש הענין למעשה, שיש תנועה יפה ותמימה של ילדים כאשר הם ניגשים לתורה, ואין בהם חטא והתחכמות יתירה. אליבא דאמת אין זה מעלת השלימות, שאפילו הדחף היפה הזה לעבודת השם הוא ביחס למה שהגדול צריך להיות נקרא בחינת 'יצר הרע' (וכ"כ מהרח"ו בע"ח שער נ' ליישב הסתירות, דיצרו הטוב של הקטן רע הוא אצל הגדול). וכאשר הדור ראוי בוודאי העולם מתקיים על דברי התורה של הגדולים שאינם סתם ילדים טובים אבל יודעים לעשות את הטוב בדעת דגדלות. אבל הרבה פעמים אין הגדולים ראויים כי אינם יודעים ללמוד תורה בכל לבבך בשני יצריך, ואז הצדיקים שבדור הם תינוקות של בית רבן, או גם הגדולים שמצליחים להישאר עם תמימות ילדותית של תשב"ר.
על כן, כאשר הילד עומד על מפתן הגדלות, הרי זה שמחה שהוא אינו קטן, ויש להתפלל 'אל הנער הזה' – נצור אורייתא בלבהון, שימשיך לפחות להיות טוב כמו שרוצה עכשיו. אבל באמת זו מטלה על המבוגרים ליצור דור שלא יתקיים עוד על הבל פיהם של תשב"ר ויהיו ראויים לגדלות.